את פשוט נשמה טובה

איזה מותק את

אין לי זמן להאריך אבל היה לי חשוב לשלוח לך חיבוק ולהגיד לך שנראלי כל הפורום מחכה איתך בנשימה עצורה לשמוע מתי את יולדת ומתפללות איתך ❤️

את הכי יודעת

נקודה

את עושה עכשיו מה שנכון לך ומה שטוב לך

נשמה את צדיקה!!

את טובה

את מהממת

את יודעת מה נכון וזה מה שאת עושה

את לא רעה

ואת לא לא-בסדר

את פשוט קשובה לעצמך והסיטואציה

אין מצב שאת הולכת לאימא שלך!!! אחרי הלידה!! זה ממש לא הזמן למסירות נפש!!

כתבת ככ ברור ואמיתי

אחותי אובייקטיבית נשמע שאין מה ללכת להורים אז זהו, אין (אשכרה בלי מזגן!! אין לתאר)

כל הסיבות בצד שלך

הקייטנה של הילד והעזרה של חמותך

זהו זהו זהו

בלי מצפון

ואחותך המתוקה

שמעי היא שומעת את הקושי של אימא שלך וגם היא נשמה טובה! חמודה שהיא

אבל

תקשיבי לעצמך ממי!!

ואם זה לא אז לא

זהו!!!

שוב חיבוק ואת מדהימה ותכף תלדי והכל בסדר

❤️❤️❤️

איזה גיבורה את אוף עם הבלגנים התוך-משפחתיים האלה 

אולי גם זה סימן ללידה מתקרבת??? חחחח

ולא, אני לא כזאת נשמה ןבטוח לא צדיקה

אני הכי בעולם רוצה לצאת בטוב

לצאת בטוב עם אמא שלי ובטוח עם עצמי

וזה פשוט לא עובד לי ביחד

מרגישה אנוכית ברמות!!!! 

כאילו, מה העניין - יאללה תכבדי

אבל כמו שכתבת זה בגדר מסירות נפש (טוב, אולי קצת הגזמתי אבל כרגע זו התחושה)

ובמקומך, הייתי מפסיקה לדבר על זהעם אחותך

את גמככה מלאה במצפון, למה את צריכה אותה שתוסיף לך..?

האמת זאת ממש מוסרת נפש. לא רק הבישולים, ללכת לבית בלי מזגן זה וואו מבחינתי. אני לא הייתי מוכנה

ואגב, בלידה השנייה אמא שלי מאוד רצתה שאבוא אליה אחרי. תכלס הלכתי לבית. יש לך מספיק סיבות. לפעמים הראייה של ההורים או בכלל אנשים את הרצון שלהם מעוורת אותם מלראות רצון וסיבות רציונליות של אחרים. טוב שאת רואה את שלך.

הייתי אומרת בכנות שיותר נח לך להישאר בבית. גם ובעיקר מבחינת הילד. וזהו.

את לא אחראית לתגובה שלה. את כן אחראית לטובתך ❤️

קודם כל תנשמי, הכל בסדר, לא בריא הלחץ הזה.. 

ממש מבינה לליבך, האי נעימות- ממש לא נעימה, בלשון המעטה. 

מה שאני הייתי מציעה, לא יודעת עד כמה זה פרקטי, 

להזמין את אמא שלך אלייך ליום יומיים. בקטע טוב- אמא שומעת? אני בע"ה מתכננת לחזור לבית אחרי הלידה בגלל X ו Y.. אבל הייתי שמחה לקבל ממך עזרה ושתהיי נוכחת איתי (אפילו לא מיד כשחוזרים הביתה אלא נגיד שבוע אחרי כשאת כבר מאוששת טיפונת) קצת תהיי עם הילדים, קצת תבשלי מה שאת יכולה, וזהו..

נראה לך שהיא תזרום? 

גם אם לא, לדעתי הרווחת פה שני דברים- 

גם הודעת לה שאת לא מגיעה (כאילו אין פה מקום לדיונים) 

וגם הצעת לה הצעה נחמדה וטובה, שאת רוצה את העזרה שלה וזקוקה בה, ואת רוצה את הנוכחות שלה. 

ככה הרווחת גם כיבוד הורים, וגם במקום הנוח שלך. 

נכון שזה לא כ"כ נוח שמסתובבים לך אנשים בין הרגליים בבית שלך ואת רוצה שקט ומנוחה ומה שבא לך, 

אבל יום יומיים בתנאים שלך זה נראה לי סביר. 

אבל כמובן תלוי בהרגשה שלך ובמסוגלות שלך. 

רק תרגעי, תרפי, 

אחרי הלידה הקודמת שהיית אצל חמותך היא כעסה ונרגעה.. 

גם הפעם יהיה בסדר, תשתדלי להגיע לאיזשהי פשרה אבל לא בכל מחיר , העיקר שתהיי רגועה. 

אגב, 

את יכולה לגמרי ללדת וה' יסדר את הכל בעצמו, את תראי. 

הכל בסוף יסתדר..

רעיון באמת להזמין אותה אליי - לא חשבתי על זה 

אנחנו באמת מזמינים אותם אלינו לשבתות כי לנסוע לשם מןרכב ברמות

אז אולי באמת נציע לה.. תודה לך על הרעיון הזה

האמת הוקל לי עכשיו

אין שום סיבה שתרגישי רע עם עצמך. הולכים לאמא או לחמות רק אם זה עוזר ליולדת, לא בשבילן.

אם זה לא מתאים, אז לא מתאים. ועכשיו שגם יש כבר ילד עם מסגרות בעיר שלכם זה כבר סיבה מספיק טובה.

אל תתני שיעשו לך רגשי. תהיי בטוחה בעצמך שזה מה שנכון לך עכשיו, ואת היולדת אז את זו שמחליטה

אומרת לי "אז הילד לא יהיה איתך שבוע, מה רע?"

אז תקשיבו אין מצב

המקסימום שחשבתי להשאיר אותו לבד היה ליומיים לידה + יומיים בית החלמה אחרי הברית כי אין סיכוי שמתעסקת עם זה..

כמעט התעלפתי, היא  אשכרה מדברת על שבוע שלם!!!!! חשבתי שחצי יום נשרוד בלי מקלחות ואוכל

אבל שבוע!!!!!!!!!!

מקווה אחרי הלידה להרגיש באמת ככה שלמה, אמן!!

זה נורא קשה הרגשה שאת מאכזבת את אמא שלך, אבל אחרי לידה אין מה לעשות. את צריכה את מה שאת צריכה.

ונראה לי עדיף שכבר תגידי לה מה שהחלטת במקום לחכות לאחרי הלידה ואז תהיי נורא במתח מכל העניין. תיפטרי מזה וזהו

אבל אם אלך לחמותי - זה כבר יותר בעייתי

כי חמותי יכולה ממש לעזור לי 

גם עם הילד הגדול וגם עם הניו בורן..

יש מי שישחק איתו שם

יש מי שייקח אותו למעון שנמצא במרחק הליכה (מהבית שלנו מדובר בניסעה של 10 דקות..)

היא תדאג לנו לארוחות כביסות 

עזרה בלילה

ופה הבעיה

כי אמא שלי ממש תפגע

בבית זה עוד סביר, אבל אצל החמות זה מבחינתה קו אדום

תוהה כמה נכון וראוי להתחשב..

איזה מגניב שיש חמות שאפשר ללכת אליה אחרי הלידה...

זאת צריכה את העזרה הזו והילד שלך צריך אותך איתו אחרי הלידה ולא רלוונטי לך לבוא אליה בלעדיו. ולא רחוונטי שלא ילך למסגרת. תרדי לפרטים הקטנים בצורה בטוחה כי נראה לי שהחשיבה שלה לא ככ ריאלית. מוכר לי מקרוב קצת עם אמא שלי.

חמתך גרה קרוב, יצא ככה, וזה נח לכולם.

וכן הייתי מבינה את אמא שלך אם היתה נפגעת מזה שתלכי לחמותך אחרי לידה, אני חושבת שמעורבים בזה כל מני דברים וכל מיני רגשות

מאוד יכול להיות שיש לך חמות מקסימה, שכיף ונוח איתה ושיש ממנה הרבה עזרה, וחלילה אני לא אכנס לצרכים של יולדת , אבל יכולה להגיד לך שלא מזמן דיברתי עם איזו מישהי שלראשונה נהייתה סבתא , והיא אמרה לי במין גאווה כזו (אני גם שמעתי טון של ניצחון) שהכלה הצעירה שלה , רוצה לבוא אליה אחרי הלידה! אז זה כנראה משהו שאנחנו עדיין לא מבינות, ויש שם דברים מעבר , אבל תעשי מה שעושה לך הכי טוב, וקחי בחשבון שייתכן שהיא תיפגע אם תלכי לחמותך, וקצת בצדק.. תרגישי טוב!!

מחללים שבת בשביל יולדת! אז כן, גם כיבוד הורים "מחללים" בשביל זה אם צריך. (כמובן, לא בלי חשבון, אבל במקרה שלך - ודאי שאסור לך ללכת למקום שלא יהיה לך נוח בו ושלא תוכלי ככה להחלים!)

אם את מסוגלת תאמרי לאמא שלך כך: "אמא, אני אוהבת אותך מאוד ושמחה להיות איתך. אבל אחרי לידה אני זקוקה לכל מיני דברים מסוימים, שאותם אני יכולה לקבל בבית שלי בעיקר (בזה תרמזי שאולי יש סיכוי שגם תלכי לחמותך), אז לכן לא אבוא אלייך. אני בטוחה שתביני אותי, כי גם את פעם היית יולדת עם שגעונות..."

וגם אם את לא מסוגלת לומר לה כך - בכל מקרה תנהגי כך, וזהו. ובאמת אל תקשיבי לקולות המחלישים של אחותך, שכנראה חווה לידות ואת בית ההורים שונה ממך...

תודה לך על זה!!!

נשמע קשה בטירוףףף

עצם העובדה שלא טוב לך אצל אמא זה בפני עצמו מבאס לאללה

אז להוסיף לזה לחצים- וואי אחותי אני ממש מבינה אותך זה קשהההה

ברור לי שאת לא אמורה ללכת אליה

פשוט, כי אישה אחרי לידה צריכה לדאוג קודם כל לעצמה

למרות שזה כואב מאוד מאוד שזה פוגע באחרים

אבל ממש לא הייתי ממליצה לך ללכת על חשבונך ועל חשבון בעלך והילדים (התינוקי חייב אמא שטוב לה!)

חיבוק ענק!

אין לי עצות יותר מידי, רק אומרת שכדאי לדבר על זה דוגרי עם אמא שלך

ולא להתחמק, להגיד לה, קשה לי אצלכם אחרי לידה, אני רוצה מזגן, ואוכל... כמה שפחות לפגוע-

אבל להתחמק הכי פוגע...

ורק אומרת שעכשיו- כשאמרת שלא באלך ללדת,

עכשיו את מוכנה באמת חחח

אני לא אתפלא אם תלדי היום

וואי נראה לי אני שוברת פה שיא ויולדת בסוף ב 43..

לא ברור לי מה הלחץ ללדת פשוט כבר רוצה את תינוקי בידיים!!!

תודה לך על מ שכתבת,

בעלי גם טוען שצריך להיות הכי כנים וישירים

ולא לדחוץ או להתחמק

אז אני המטומטמת אמרתי לה שנחכה לאחרי הלידה כי כרגע אני לא רוצה לחשוב על מה יהיה (.....)

אבל תכלס זו טעות

כי אני כל הבוקר חושבת על מה אגיד לה אחרי הלידה

ובטח היא תכעס תבכה תתעצבן

הייתי באמת צריכה לגמור עם זה

אנשים מטומטמים קיימים תמיד, נעים מאוד

להורים שלך- לדעתי ברור שאין מה ללכת אם זה המצב

מצד שני מבינה את אמא שלך שיכולה להפגע שלחמותך את כן הולכת

אולי יש מצב להיות בבית ולסכם עם חמותך שתבוא לעזרה (או מישהו אחר שמתאים)?

שאמא שלי תבוא אליי

בואו נגיד שיותר מידי עזרה כנראה לא יהיה

אבל זה לפחות ממש יכבד אותה ויוציא את כולנו בטוב

נראה איך ארגיש אחרי הלידה..

תודה לך על זה

תודה לכן ממש על ההכלה והמענה.

תודה לכן שככה הבנתן אותי, זה מה שהייתי צריכה עכשיו

אני מזה מעריכה שלא כתבתן שאלך לשם בכח, כי באמת שלא יכולה לקבל עכשיו עוד ביקורת על זה.

באמת מעריכה.  

לקחתי מכאן כמה רעיונות

וגם אנסה לסגור את העניין מולה כבר עכשיו ולא לדחות כי זה סתם מכניס אותי למתח

תזכו למצוות!!!

תסבירי שהכי נוח לך בבית שלך.

אנחנו אחרי הלידה הלכנו לאמא שלי וברחנו הביתה אחרי לילה אחד כי פשוט היה כל כך חם וצפוף.

דווקא רעיון מעולה

כנראה לא נעשה את ההזמנה יומיים אחרי הלידה אלא רק לשבוע פלוס אחרי

אבל תכלס מדובר ברעיון מעולה

אני רק צריכה שתסכים

לא צריכה שתסכים לבוא,

אלא שתסכים להבין שזה המקסימום ואני לא נגדה

אלא רק מנסה למצוא דרך הגיונית לחוויה הזאת 

אני לא רואה פגם בכיבוד הורים בזה.

לא נשמע לי סביר שאת צריכה להתקשות בבית לבד 

אם אמא שלך נפגעת מזה זה ממש שלה.

אולי יש אופציה שתבואי ליום יומיים נניח חודש אחרי הלידה?

ואולי כן כדאי לך להבהיר מראש שאת הולכת לחמותך (אפשר בתירוץ שייקחו את הילד למעון ולא תצטרכי לצאת מהבית בלי לפרט כמה היא עוזרת לך)

וחמותך נשמעת אלופה (:

אמא שלי גם מדהימה, בדרכה..

היא באמת משתדלת

עברה חיים מורכבים

וכולנו מנסים לסייע ולתמוך כמה שאםשר.

כבר רבנו על ראש השנה, על איפה נהיה

שוב יש פה את השיקול הכי הגיוני

של בית בלי מזגן

לסחוב אוכל לשלושה ימים

עם תנאים דיי בסיסיים (כמו למשל מיטות נוער.. כי אלה המיטות שיש בחדר אורחים והם לא רוצים לשדרג. דווקא קנינו להם כמה ילדים ביחד מיטות הרייזר לחדר אורחים אבל הם לקחו את המיטות לחדר שינה שלהם ואת שלהם מסרו הלאה. ממש נחמד מצידם 😃)

היא מארחת עוד זוג עם מלא נכדים (בלי לעשות אאוטינג, היא גרה במקום מרכזי ובכל הזדמנות רוצים להגיע אליה במיוחד בשבתות וחגים.. סוג להגיע לאדמור וכאלה. עכשיו כולן כבר יודעות מי אני? חחח)

אני יודעת שאצטרך לעבוד שם ממש קשה כמו בכל החגים והשבתות שמגיעה להתארח

הדיונים כבר היו על הפרק

על ראש השנה אמרתי לה שהשנה אני פשוט לא מסוגלת

לא יכולה

עם שני ילדים זה לא כמו ילד אחד

חג של יום אחד זה לא כמו יומיים חג (הפעם מדובר בשלוש - אז בכלל!!!!)

אנחנו בלי קשר נתארח שם שבת תקופה אחרי הלידה,

יש אצלנו במשפחה תורנות

בסבב כל חודשיים אנחנו שם או שהם אצלנו..

ככה שנהיה שם בלי קשר. בעז''ה. 

איך את כותבת כאילו בפשטות

נשמה את מדהימה !! איזה כיבוד הוריםםםםםם

(אשכרה קניתם להורים מיטות לחדר אורחים.. יואווווו)

אני גם לא הולכת לאמא שלי אחרי הלידה למרות שהיא מאוד היתה רוצה שאבוא.

לא נוח לי,לא מצאים לי ואחרי לידה באמת צריך שיהיה נוח..

אולי במקרה הזה עדיף שתהייי בבית שלך כדי לא להעמיק את הפגיעה באמא שלך שמרגישה אולי לא בנוח שאת הולכת לחמותך ולא אליה. להעזר בחמותך באוכל שבעלך יביא ממנה בגיסים שיקחו את הילד ועדין להיות בבית..

ואולי כן לעשות מאמץ וללכת לכמה שעות לאמא לא ליום שלם ובלי לילה רק להיות קצת איתה או להזמין אליכם הביתה לכמה שעות..

בהצלחה יקרה ושתהיה לידה קלה

אבל ברמת הקשר שלנו גם עכשיו אני לא בנויה לזה

שבתות רגילות אני בסדר

אבל סתם כך - מורכב לי קצת.

אני קצת סיר לחץ אצלה

לא בטוחה שלפני לידה ובאוםן כללי בחיים כדאי להיות במקום שמוציא ממך את הכי גרוע שלך..

אל תדונו אותי על זה,

יש לנו את המורכבויות שלנו שלא רוצה לפרט כאן

אבל יש.. 

באמת באמת שזה לא הזמן לכבד ולעשות טובות.

האמת לא הייתי מעלימה מידע ממנה,

הייתי אומרת לה שאצל חמותי כרגע אחרי לידה זה תנאים יותר מתאימים,

הם יותר צעירים ועוזרים לך עם הגגדול, והתנאים הטכנים גם יותר מפנקים ואת ממש מחפשת אחרי הלידה מקום להתפנק.

כשקצת תתאוששי תשמחי מאד לבוא ושיפגשו את התינוקת וכו וכו. אולי תזמינו אותם לביקור אצל החמות גם אם מתאים לחמותך...

כרגע אני ממש לא מרגישה בנוח להגיד לה

מקווה שתהיה הזדמנות בעתיד 

אני ממש יכולה להבין אותך.

אפשר להתגמש בחיים כדי לא לאכזב, אבל אחרי לידה הכל קשה קשה קשה נפשית, רגשית, פיזית...

זה ממש קשה בחודש תשיעי אבל תנסי, אולי תצליחי לגבש רעיון.

תנסי להבין מה ה*גורם* שמפעיל את אמא שלך. למה חשוב לה שתבואי אליה אחרי הלידה.

אולי חשוב לה לתמוך בך כדי שתרגישי שהיא תומכת בך? כלומר התיכה נותנת לה משמעות?

אולי היא רוצה לצאת טוב בעיני השכנות?

אולי קשה לי להשלים עם התנאים הירודים ואם את באה את נותנת לה חותמת שהתנאים אצלה טובים?

יכול להיות הרבה מניעים לאותה התנהגות. כדי לפתור את הבעיה מהשורש צריך להבין מה מפעיל אותה אישית.

תחשבי עליה ככל שאת מכירה אותה, אצלה מאיפה זה נובע.

אחרי שזיהית מאיפה זה נובע, תנסי לחשוב האם יש דרך אחרת לספק לה את מה שהיא זקוקה לו מבלי לבוא אליה אחרי הלידה?

למשל אם חשוב לה מה השכנות יגידו אז אפשר לבוא לבקר ולתלות לה שלט ענק על הדלת: "תודה לסבתא המהממת על הכל"

אפשר לשלוח הודעה בווטסאפ של השכנות אם למישהי יש רעיון למתנה מושקעת לאמא שלי עבור העזרה והתמיכה שלה..

אני בכוונה קצת מקצינה את הרעיונות רק כדי לחדד את הנקודה.

כי כשיורדים לשורש העניין מה מפעיל אותה, מגלים שהרבה פעמים ניתן למצוא פתרון שיספק את הצרכים שלה מבלי לוותר על הצרכים שחשובים לך!

אם חשוב לה להשוויץ בנכדים אפשר לקנות לה חולצה עם תמונה של שניהם.

או כוס קפה עם תמונה של שתיכן וכיתוב שיכיר תודה או יתן לה משמעות.

אפשר למשל להכין תמונה מעיצוב אומנותי שמשולב בו אילן אילן במה אברכך? שיהיו פירותך כמוך

ולשלב תמונה שלה בגזע, תמונה שלך בענפים ושל הילדים בפירות.

אפשר לעשות סבא וסבתא בגזע, כל הילדים בענפים וכל הנכדים בפירות.

זה מסוג הדברים שמי שחשוב לו להרגיש את המשמעות של הסבתאות, מתוך יתרגש ויהנה מזה ואולי זה יספק את הצורך במשמעות במקום להיות שם פיזית.

אם חשוב לה למשל להרגיש שהאוכל שלה טעים, אז את יכולה לספר לה כמה את מעריכה עכשיו את האוכל שלה ואולי אם היא יכולה שתכין לך משהו ותביא לך.

כל עוד הקטן בקייטנה זה נותן לך תירוץ ממש טוב למה למרות שמאוד היית רוצה לבוא את לא יכולה..

אם אין לך כח לכל זה, זה ממש בסדר לשים מורכבויות בצד, ולהתמקד רק במה שעכשיו עושה לך טוב. ולא לנסות לנתח ולספק לה צורך כלשהו.

רק מציעה כיוון להתמודדות לקונפליקטים מהסוג הזה.

כי כשלומדים ומתרגלים לחשוב ככה, הרבה מאוד מרצונות מתנגשים מצליחים למצוא להם פתרון.

זה מזכיר לי מקרה לדוגמה ששני הילדים שלי רבו עד כדי מכות על נטילת ידיים. כל דיבור והסבר לא עזר. שניהם היו סיר לחץ שהתפרץ.

לקחתי בכוח את שניהם רחוק מהכיורים. אסרתי על השאר להתקדם עם הארוחה וניסיתי לשמוע כל אחד מה הדליק אותו.

מסתבר שאחת רצתה להיות ראשונה והוציאה את כל הג'יפה אגב כך.

והשני רמה את השרפרף הספציפי בזה שהיא עלתה עליו. בכלל לא עניין אותו מי ראשון.

חידדתי איתם את הנקודה כמה פעמים. הגדולים כבר רצו לזרוק את הפתרון המתבקש. אבל רציתי שזה יבוא מהם דווקא בגלל שהפיצוץ הזה מאוד לא אופייני אצלנו.

לקח כמה זמן עד שהם באמת הסכימו לנסות להבין מה השני באמת רוצה להשיג ולא להיות נעולים על המחשבה הראשונית והם גילו לא רק פתרון לבעיה הזו, אלא למדו שיעור בהקשבה.

אז אצלם כל מה שהיה צריך זה להפסיק את הצעקות והמכות בשביל להבין מה כל אחד רוצה,

ברור שאצל מבוגרים זה מורכב יותר, אבל עדיין כשמצליחים להבין מה השני *באמת* רוצה מעבר לבקשה, כלומר המניע שמפעיל אותו מאחורי הבקשה,

אז נפתחות יותר אפשרות לפתרון שמקובל על שני הצדדים.

צריכה עוד להתעמק ולחשוב

בשיחה אתמול היא שוב ושוב ציינה את זה

שכל הבנות של חברות שלה (ציינה כמה שמות) מגיעות לאמא אחרי לידה

בהנחה וזה הגורם

ואין לחברות קבוצת וואצאפ או משהו

הן חברות שלה מהעבודה

איך אני יכולה לחפות על זה?

אין אני יכולה לספק לה את המענה?

לגבי ההמשך צריכה לחשוב על זה

תודה לך על מה שכתבת 💓

זה יותר קל.

אם מה שבאמת היא רוצה זה לצאת טוב מול החברות בעבודה, את יכולה בשלב הראשון לקנות לה כוס קפה עם תמונה, או בלוק עץ כזה ששמים ליד המחשב.

בהמשך כשתתאוששי מהלידה, תחפשי הזדמנות נגיד לקראת החגים או אחרי החגים,

לבוא אליה לעבודה עם גלידה/ עוגה, עם הבייבי ולשמח אותה ולתת לה הזדמנות להשוויץ בו ובך וזו תהיה הזדמנות להחצין את ההערכה שלך כלפיה בפני החברות כדי שהיא תרגיש שהיא לא נופלת מהם.

אבל האמת לפי מה שאת מתארת בהמשך, נשמע שמה שמפעיל אותה זה צורך להרגיש אמא נורמטיבית. זה משהו פנימי עמוק יותר. החברות מהעבודה אולי זה הטריגר שמציף אצלה את החוסר ביטחון הזה.

אולי החברות שמספרות ומשוויצות גורמות לה להתכווץ בתחושה/ ידיעה שהיא לא לגמרי נורמטיבית.

האמת לא מסכימה עם התגובות שאומרות להגיד לה בכנות למה את לא באה. זה הכי פוגע בעולם. אולי הכוונה הייתה לשים סוף לניסיונות שכנוע. אבל בשביל זה מספיק לעמוד על שלך, לא צריך להסביר למה.

אפשר לומר: "אמא אני מאוד מעריכה את הנכונות שלך לעזור, זה לא מובן מאליו. את מדהימה. זכית בך כאמא. איזה לב זהב יש לך. איך את תמיד דואגת לי.

לצערי לא מסתדר לי להגיע. לידה שניה זה מורכב יותר. ניסיתי לחשוב אם יכל להסתדר אבל החלטתי שלא. במקום זה חשבתי אם תוכלי לעזור בxyz זה ממש יקל עלי"

אחרי זה רק לומר יום אחרי יום:

"תודה רבה על ההצעה אמא, הכי אוהבת אותך בעולם. אני לא אגיע. ככה יצא, תודה על הכל".

זה יכול להיות רעיון פצצה לבוא לבקר אותה בעבודה עם הבייבי

אני חושבת שזה ממש החלום שלה!!!! בתור רווקה באתי מידי פעם בימי חופש והיא באמת הייתה בעננים

משום מה הרעיון פרח לי מהראש

ושתדעי שממש לא ברור מאליו שבמצבך את מצליחה לפתוח את הראש ולראות למה הצד השני זקוק, זה מעלה גדולה ואני בטוחה שייחשב לך ככיבוד הורים לכל דבר ועניין.

הרבה הצלחה ומקווה שקצת הוקל לך עם הנושא,

להבין שיש דרך לצאת מהפלונטר.

מצטרפת לכל מי שאמרה שאת מדהימה ומעוררת השראה עם הרצון שלך לא לפגוע באמך.

אשרייך.

וגם בשבילך זה לימוד לחיים שלא תמיד חייבים לוותר על הצרכים שלנו בשביל להיענות לצרכים של הצד השני.

לפעמים מרגישים כמו במשיכת חבל, אם תמשכי לצד אחד השני יפגע, ואם תמשכי לצד השני הראשון יפגע.

והנה בעזרת תבנית חשיבה אחרת, שהיא לא משיכת חבל לצד זה או צד שני, אלא הסתכלות על המניע של כל צד, ניתן לחשוב על פתרון שיהיה סביר לכל הצדדים.

זה לימוד לכל החיים. בעיקר מול הבעל והילדים זה מאוד עוזר. אולי לא לכל סיטואציה יש פתרון, אבל אני בטוחה שברוב המקרים אפשר למצוא פתרון אם מתאמצים להפריד בין הבקשה והסירוב, לבין המניע לבקשה והמניע לסירוב.

אגב קוראים לגישה הזו לפתרון קונפליקטים תקשורת מקרבת אם את רוצה מתישהו להעמיק בנושא.

בהצלחה רבה ולידה קלה בזמנה בהרבה בריאות!

גם כשהיא באה לבקר אחרי הלידה הנדנוד המשיך אבל התמדתי בסירוב (השכנה לחדר אמרה לי שאפו על הדעתנות והעקשנות שלי אחרי לידה)

ממש מבינה אותך, זה ממש מטריד ועוד בזמן שלא חסר טרדות. תביני שעברו 19 שנים מאד והשרשור שלך עשה לי דז׳ה וו.

כמובן מחזקת אותך לא ללכת אליה ולסרב בעקביות בלי הרבה הסברים, הרצון שלך מספיק, לא צריך סיבה נוספת.

בדרכ אני קוראת שירשורים כאלה ולא מגיבה כי יוצא לי להתגמש בנסיעות אחרי לידה. אבל כאן זה טירוף לבוא, אין תנאים ליולדת, למה שתהרסי לילד הקטן שלך שצריך אותך אחרי הלידה בשביל הסבתא? זה לא רק לך לא מתאים זה גם לילד שלך לא מתאים. וכמובן לך נשמע שממש לא מתאים. לא רק בגלל היחסים אלא גם פיזית

הרעיון של אמאשוני נשמע מעולה

הרעיון של אמאשוני באמת מעולה.. נשקול את זה

תודה לך שבכל זאת החלטת להגיב

אחרי לידה יולדת צריכה שיהיה לה נח וטוב,

אם לא מתאים אז לא!

(לפעמים אפשר להשתדל לאירוע קצר, תלוי במצב של היולדת, אבל ברור שלא רלוונטי להיות כמה ימים במקום שלא נח לך)

זה שזה מבאס את אמא שלך זה של אמא שלך, זה לא שלך

אין שום חובה במצוות כיבוד הורים לבוא לאמא אחרי לידה.

(בלי קשר ואת ממש לא אמורה לחשוב על זה עכשיו

לדעתי חלק מהעניין זה שמתי כבר יוצא להגיע להורים לכמה ימים? בדרכ מגיעים גג לשבת, והורים רוצים את לחוות את הילדים שלהם

זה לא רלוונטי בתקופה הקרובה בכלל, לא בסוף הריון ולא אחרי לידה, אבל כן לחשוב מתישהו אם מתאים לך לבוא אליה ליותר מיום, אולי נגיד ל2-3 ימים בחופש כלשהו, אני מניחה לפי התיאורים שלך שגם אז זה לא יהיה פשוט וקל, אבל יהיה לך כוחות לזה וזה יכול אולי לחפות על זה שאחרי הלידות את לא מגיעה...)

כל הסיבות שבעולם והראשית והעיקרית- את לא מרגישה בנוח עם אמא שלך כמו עם חמותך. אני באותו מצב. מתרצת לה המון כדי לא לפגוע אבל יודעת את האמת בתוכי ומניחה שגם היא..

והאמת היא שזו בכלל לא אשמתי אז למה להצטדק?

צריכה לחשוב על זה לעומק

כי אני לא בטוחה שמרגישה בנוח יותר עם חמותי

ברור שגם אצלה יש מורכבויות

אבל זה ממש מתגמד מול העזרה שאני מקבלת ממנה. העזרה הזו אחרי הלידה ממש קריטית עבורי.

אולי הייתי אומרת שעם שתיהן אני מרגישה בנוחות סבירה, אבל יש לי יותר פלוסים אצל החמות ולכן זה משפיע על ההחלטה

אם כי - צריכה לחשוב על זה 

אם באמת הסברת?

זה נשמע שבגלל שאת לא רוצה לגוע בה חא באמצ אמרת לה למה את לא באה

הסיבות שפרטת פה - הכי מובנות בעולם

היא מודעת אליהם?

את לא באמת חייבת לפרט לםרטי פרטים

אבל נראה חי שחשוב להדגיש לה שהתנאים והמשאבים שיש לה להציע לא עונים על הצרכים שלך ולכן ללכת אליה לא ייטיב איתך.

כן להודות על הרצון הטוב ולנסח בצורה שלא תתפרש כביקורת או אשמה

אם תחליטי ללכת לחמותך- את יכולה לפרט בדיעבד את השוני ואת מה שהיית צריכה- ולמה שם כן יש את התנאים והמשאבים שנעזרת בהם

אני יודעת שהיא תפגע

היא יודעת שהבית שלה מסריח

היא יודעת בעצמה בלי קשר אליי שהאוכל סביר (אמממ בקיצור הבנת..)

היא יודעת שהמיטות בחדר אורחים לא ראויות למבוגרים ובטוח לא אחרי הלידה

יש כמה ילדים שהיא מאוד אוהבת לארח, הילדים האלה נותנים לה מאין תעודה שהיא בסדר

שהבית מתפקד

שכיף להיות שם

אני אחת הבנות האלה

אני לא רוצה להוריד לה ולכן גם לא חושבת שאי פעם באתי ואמרתי

תמיד זה היה בסיבובים

אבל אין, אני גם הפעם לא מסוגלת לבוא להגיד לה

היא מגיעה לשאול שוב ושוב

עוד פעם מבקשת כל פעם אני בפנים אוכלת את עצמי

ואומרת לה בעדינות שלבעלי לא מתחשק כי זה רחוק

לבן שלי אין תעסוקה

יש קייטנה - היצעה שאני אבוא לבד

ומה נעשה עם מזגן הציעה תביאו את המאוורר מיני מזגן שלכם

בקיצור ככה כל הזמן במעגלים

אני פשוט לא יכולה לדמיין את עצמי מגיעה ואומרת לה את האמת בפרצוף

כואב לי מידי ככה לפגוע בה בצורה ישירה במיוחד שהיא באמת באמת רוצה ומשתדלת

אבל מה אני אגיד, בית בלי מזגן הוא לא בית שמתאים לאירוח יולדת

בית שמרוב אגרנות אין מקום לפתוח מיטה שנייה בלי להפוך חצי חדר - לא ראוי לאירוח זוג

ועוד לא דיברתי על פתיחת מיטת תינוק או רק הכנסת עגלה עם אמבטיה (את הגדול שלנו אנחנו משכיבים על מיטת נוער ביחד איתנו או שמיכה על הרצפה - כי החדר עמוס. אין מקום. )

אני מתארחת שם שבתות במהלך השנה (לאחרונה בעצתכן הם מגיעים אליי והעיצה הזו פשוט הצילה לי את החיים והזוגיות כי בעלי פשוט לא שרד את זה שם) - אבל אירוח אחרי לידה פשוט לא

אין- לא יכולה לדמיין את זה

אני כל-כך רוצה להיות הבת הטובה הזאת

הבת שעושה את מה שאחותי מעולם לא עשתה כי הלכה מייד הביתה

באלי להיות הבת הזאת ששותקת מבליגה סופגת

כאילו יאללה אז לא תתקלחי שלושה ימים אחרי לידה שתיהי שם - מה רע?

וכן תעמדי במטבח להכין אוכל כי אף לא יכין לך - מה יקרה?

וכן תכבסי

תרגישי בלילה צירים מרוב ''נוחות'' ולא תשני טוב

תזיעי תעשי להם טוב

אבל מנגד יש את האישה הזאת שצורחץ הצילווווו כי אמאל'ה אחרי הלידה הקודמת - אין מצב שזה קורה!!!!!

אני יכולה לצאת ממש בטוב מתוך כל זה וללכת הביתה ולא לחמותי,.זו תהיה פגיעה רק חלקית

כי ככה אני לא הולכת ל ''אמא'' אחרת

אלא פשוט לבית שלי

זה יפגע בה קצת כי כל הזמן מדברת על חברות שלה שהבנות כן מגיעות אליהן

אבל אני תוהה האם אמורה לוותר על העזרה שיש לי אצל חמותי כדי לא לפגוע בה..

לחמותי אין ילדים קטנים

אבל לבקש מגיס בן 18 לקחת את הילד לקייטנה בדרך לשחרית, זה הרבה יותר הגיוני מלבקש ממנו לבוא אליי (שכונה אחרת לגמרי בעיר) ולחזור באוטובוס כדי לשים אותו בקייטנה.. הרבה יותר קל שכולנו נהיה שם ככה זה תוך כדי הפעולות בשגרה.

בקיצור, יצאתי מבולבלת

את עדיין חושבת שצריכה להגיד לה בכנות למה אני לא רוצה לבוא?

קשה לי לדמיין את זה

את נשמעת בת מדהימה

לא משנה מה תעשי, את רגישה ואכפתית ואמא שלך זכתה שגידלה בת כמוך.

נשמע שאמא שלך אדם טוב עם הרבה רצון אבל שיש לה מורכבויות מסויימות שנגעת בהן על קצה המזלג. שכרגע אין לה כל כך יכולת התמודדות מולן. אבל היא כל כך רוצה להרגיש בסדר, אמא טובה ונורמטיבית.

אני חושבת שהתשובה מה לעשות נמצאת רק אצלך. תגדירי את המטרות הכי הכי חשובות בשבילך אחרי הלידה ואז תפעלי להשיג אותן.

לדוגמה - מטרות העל:

יהיה לי עזרה אחרי הלידה

תנאים נורמלים

ואז את הקווים האדומים שלך...

אם מקלחות והיגנה בסיסית זה קו אדום אז להיות אצל אמא שלך זה לא אפשרי איך שלא תסתכלי על זה. ואז תכתבי את האופציות האחרות ותראי מה הכי מסתדר. ותשקללי בפנים את הכיבוד הורים לאמא שלך שלא תפגע...

יכול להיות שתוכלי להישאר בבית ושתוכלי למצוא מישהו בתשלום שיפזר לך את הילד כל יום למסגרת ואז אומנם הוצאת כסף אבל ככה אמא שלך פחות תיפגע(זה מה שאני עשיתי...אני שילמתי לנער כסף אחרי הלידה כדי שיביא את הילד שלי למסגרת שלו). ועוד משהו- את תמיד יכולה לנסות יום יומיים אחרי הלידה לחזור הביתה ואם זה קשה לך מידי , לשנות תוכנית ולנסוע לחמותך....

את לא צריכה לפרט שהבית מסריח ושהם אגרנים כפיתיים. אבל אפשר לומר שאחרי הלידה את צריכה המיטה שלך ואת המזגן, וזהו, לחזור על זה כמו מנטרה עד שזה נקלט( או לא, אבל זה מה יש...)

אני מאוד מבינה אותך שאת מנסה להתחמק, וכל הכבוד לך על העין הטובה שלך כלפי אמא שלך ועל כיבוד ההורים שאת עושה( ומצטרפת למי שכתבה שללכת לאמא אחרי הלידה זה לא בגדר כיבוד הורים וזה לא משהו שאת חייבת בו), אבל ממה שאת כותבת נשמע לי שאמא שלך היא טיפוס שאין מה ללכת איתו סחור סחור, וכשאת שואלת אותה 'ומה נעשה עם מזגן', למשל, זה אולי בטעות מעלה הרגשה שאת מתלבטת או מתייעצת איתה.

הייתי אומרת בצורה ברורה, שאת לא יכולה להגיע אליה, את צריכה את המיטה שלך ואת המזגן, ושזה לא יעזור לך להגיע אליה אחרי הלידה. מה שהיא תעשה עם זה, זה כבר שלה.

סליחה שאני חופרת על זה 😅 אבל אין.. אני קוראת אותך ופשוט אומרת לה' אמאל'ה תראה איזה נשים מדהימות הארץ בעולם הזההה!! איזה כיבוד הורים, איזה מסירות.. איזה לב פתוח ורחב, נשמה אשרייך!!! באמת!!

את מציגה פה תמונה ככ לא בריאה (סליחה על הבוטות) של התנהלות של בית, ואת עוד ככ לא שופטת את אימא שלך וככה לטובתה ורק חושבת איך לעזור לה ולתת לה את מה שהיא צריכה בלי לפגוע בעצמך. שמעי שזה וואו, מקנאה בזכויות שלך!!!!

יותר משההעגל רוצה לינוק- הפרה רוצה להניק

נשמע שהיא באמת רוצה לתת

אבל לא יכולה לתת לךמאת מה שאת באמת צריכה

הייתי פותחת את השיחה מולה בתודה

להגיד חה שאת יודעת שהיא רוצה לעזור ואת מעריכה את זה מאוד

אבל גם אומרת שבשחב של אחרי לידה יש לך צרכים מאוד מדויקים לך שהיא לא יכולה להיענות עליהם ואת יודעת שאם היא היתה יכולה אז היא היתה עושה זאת בשמחה

את לא חייבת חהיכנס לפירוט, במיוחד אם כמו שאמרת היא מודעת למצב

אבל כן להדגיש שבתנאים היום - זה לא מה שאת צריכה ויעשה לך טוב

ולעשות להם נחת

אבל

חשוב שנזכור, שיש לנו גם את החיים שלנו וההעדפות שלנו.

אם לאמא שלך זה נראה נורמטיבי לצפות לאירוח באמצע שיא החום של הקיץ בלי מזגן אישה יולדת/ משפחה ואישה בחודש תשיעי- זה לא אומר שאם לא תבואי את לא הילדה הטובה. ממש לא.

את צריכה כנראה לעבוד על העניין של הריצוי ורגשות האשמה שעולים בך עקב העובדה שאת הולכת לפי הרצונות שלך, שהם סופר לגיטימיים. ואמא שלך עם התגובות האובר רגשיות כמו שכתבת, מכניסה אותך עמוק לבור של האשמה גם כן.

בחיים אנחנו עושים בחירות. חלקן נוחות חלקן פחות. רוב הזמן את ממש לא הולכת לפי מה שנח לך לפי מה שקראתי. לעמוד על שלך ממקום ששלם עם ההחלטה זו מקפצה רגשית בעיניי. גם אם אמא שלך תחליט לקחת את זה קשה. (ואמי לא מדברת על ללכת לחמתך או לא רק, אלא בכלל על עניין הלידה וזה שתלכי אליה או לא)

לקבוע גבולות גזרה זה דבר חשוב מאין כמוהו ובריא נפשית.

מי שזה בא לה בקלות הוויתור - לא תבין. אבל את שמתמודדת צריכה לדעת שזה בעיניי לפחות מאוד לגיטימי ללכת אחרי הרצון

וגם מאוד לגיטימי להיבהל מהתגובה הלא פרופורציונלית של אמא

ועדיין, בתוך כל זה, את יכולה לקחת החלטה שכלית שלא ללכת ולעמוד מאחוריה.

זה שאת מציבה לה מראה - זה לא אשמתך. את לא עושה את זה בכוונה. זה רק 'תופעת לוואי'. בעיניי גודל ההקרבה לא שווה את ההימנעות מתופעת הלוואי. ואני די בטוחה שהבנות של החברות שבאות, זה בתנאים אחרים. אם היא בוחרת להתעלם מזה כי זה קושי שלה - זה לא עלייך.

היא מושכת לכיוון שלה בכל מחיר. וזה לא לגיטימי.

בעיניי הכי הגיוני בעולם לרצות ללכת הביתה אחרי לידה. גם בעינייך? לכי על זה.

עכשיו אני מבינה על מה אני צריכה לעבוד

תודה לך על ההכוונה

את צודקת ממש בכל מילה על עניין הריצוי

ואת לא צריכה להסביר את עצמך או להצטדק

את תהיי אחרי לידה וברור שתעשי מה שנוח לך.לצערי לא נשמע שנוח לך בכלל אצל אמך

מבינה שחשוב לך לכבד אותה אז אולי תנסי להזמין אותה את? נניח שהיא תהיה אצלך יום יומיים משהו כזה

וגם את התגובות שלך בהמשך

ואת באמת באמת מדהימה

אבל אני רוצה להגיד שלא ללכת אחרי לידה שניה להורים, בלי שום קשר למה המצב בבית של ההורים זה הכי הכי לגיטימי.

גם אם אמא שלך הייתה מארחת מופלאה והיו לך שם את כל התנאים והיא הייתה קמה בלילות לקטן

בלידה שניה יש עוד גורם והוא הילד הבכור. וזה גורם משמעותי וזה הגיוני מאד שעם השינוי שהוא יעבור שפתאום יש אח נוסף צריך להשאיר אותו כמה שיותר באזור נוחות שלו.

שאמא שלו תהיה איתו ולא תעלם לשבוע

שהוא יהיה בסביבה מוכרת

שהוא ילך למסגרת אם יש

וזהו. זה באמת בלי קשר בכלל למצב של הבית של אמא שלך.

ולגבי אמא שלך הציעו לך פה הרבה רעיונות טובים ואני הייתי מציעה להתמקד בכמה פרטים שלא יעליבו את אמא שלך ולחזור עליהם כשהיא מתעקשת.

"אני צריכה את המיטה הנוחה שלי אחרי לידה, נוח לי יותר בבית שלי, יותר נוח לי שיש מקום לעריסה של התינוק ליד המיטה שלי"

ובעיקר גפ להזכיר לעצמך שאת צודקת ואת לא צריכה להכנע לגחמות של אמא שלך. 

וכבר כתבו הכל לפניי.

את לא צריכה ללכת אליה. כן כדאי חמותך.

ועדיין, זה לא פותר את הקושי והכאב מהעצב והפגיעה של אמא.

אז מצטרפת למציעות הרעיונות ומעלה עוד רעיון.

אולי להגיד שדווקא אחרי הלידה את צריכה קרוב לבית וקייטנה וכו וכו אבל שחודש-חודש וחצי אחרי הלידה, כשכולם כבר שוכחים מהיולדת, אבל היא בעצם עוד ממש יולדת, את תשמחי מאוד להגיע אליה ליום פינוק או שניים.

את מהצד שלך כבר תהיי מאוששת יותר, תינוק גדול יותר ולא בכאב של אחרי הלידה.

מזג האוויר ישתפר טיפה כבר.

ואז היא תוכל להרגיש עוזרת ולהשוויץ בבת שבאה אליה אחרי הלידה. 

ועם כל הכבוד לאמא שלך, את היולדת ואת צריכה לעשות מה שטוב לך ולא מה שטוב לאמא שלך. לצערי יש הורים שקשה להם להוריד קצת מהאגו שלהם והם גורמים צער לילדים שלהם. חבל שהיא לא מבינה את הצרכים שלך בתור יולדת אבל שוב זו אמא שלך וצריך לכבד כמה שאפשר.. פשוט להגיד בנימוס שלא תוכלי להגיע ושזה לא משהו אישי (ממה שאני מבינה ממך, זה יותר הבית) ושתשמחי שהיא תבוא אלייך לבית אחרי שתחזרי מחמותך אולי זה יישב את דעתה.

אני הייתי שם, היום אמא שלי למדה לקבל את זה.. היא מבינה שזה לא משהו אישי... ואפילו באה לבקר אותי אצל חמותי וראתה שהכל טוב ושטוב לי ולתינוק.. חמותי עשתה לה הכנסת אורחים מהלב רק כדי שלא תרגיש חלילה לא נעים. היום היא באה בשמחה.

לא יודעת, לא הכרתי את הסוג הזה של השוויץ...

נראה שאת ממש מבינה את הרגישיות והדקויות והניואנסים שבנםש של אמא שלך.

אולי את רוצה לפצות אותה שקשה לה?

את כל כך מעורבת רגשית, ונשמע שאת בלופים מעגליים סביב הרצון שלך מול הצורך לפצות ולרצות את אמא.

אמא שלך קצת מעבירה את הפוקוס אל עצמה. איך היא תחווה את הלידה שלך, מה יגידו עליה, איך יהיה לה.

וזו טעות.

וזו טעות שגם את התערבבת איתה.

הפוקוס בלידה הוא תמיד על היולדת.

ואמא אמורה לקחת כמה צעדים אחורה.

עכשיו, אני מבינה למה יפגע בה שתלכי לחמותך, כאילו את אומרת לה בזה שהיא עולה עליה בתפקוד,

ואולי כדאי לא לפגוע.

אבל אני במקומך הייתי הולכת אליה (אולי לא יום אחרי הלידה, אלא כמה ימים אחרי. או אולי הייתי שולחת לשם את בעלי והילד, ואז אני בשקט שלי לבד בבית).

אם הוא מסכים שתגידי את זה

או ללכת לבית החלמה מיד לאחר השחרור מבי"ח,

או שפשוט להגיד לה שאת ממש צריכה את המיטה שלך, הכי פשוט שיש

חוץ מזה שהזדהיתי עם המון אלמנטים בסיפור שלך,

אני ממליצה ללכת לחמותך ולהגיד לאמא שאת בבית שלך....

וזה היה נורא!!!!!!!

היא ממש לא סלחה לי על זה

כעסה המון

כל תקופה הזכירה את זה מחדש

הייתי מעדיפה לעשות את זה במודע

בלי להסתיר 

הגיע לשאול אותי אם אני חוזרת אליהם אחרי הסעודה או כבר נוסעת להבראה

שאלה חשובה וסופר קריטית כשאני יושבת לידה

היא נורא כעסה

התחילה מאין ''ברוגז'' כבר בסעודה

ניסיתי להסביר את עצמי כמה פעמים

על זה שהלכנו הביצה

והיה לנו קשה

ישבנו מול הילד ולא הבנו מה הוא רוצה

אמרתי לה שידעתי שהיא תקבל את זה לא בטוב (כמו שבאמת קרה) ולכן העדפתי לא לספר לה

היא עשתה מזה ממש עניין למרות שהייתי אצלה כולה ליומיים. 

אחים ואחותי שהיו שם ניסו להרגיע אותה, מאין להחליק את הדברים ויאללה להתקדם 

אבל היא הייתה ממש בטירוף

לא רצתה לדבר 

הייתה נורא מניפולטיבית וזה לא היה כיף..

המשל הסעודה היה בסדר

היא םשוי לא הייתה במצב רוח

לא פשוט.

הלכת פעם לטיפול בנושא הזה של הקשר עם אמא שלך?

נראה לי זה ממש יכול לעזור לך

הייתי בטיפול

אחרי טיפול ממש ארוך הייתה הקלה

לא מתכננת בקרוב לחזור לזה

לא פנויה לזה כל-כך כרגע בשלב הזה של החיים

אולי בהמשך נשקול שוב 

לשקר לה....

אחרי לידה זה זמן שדואגים לטובת היולדת ולכן זה לא הזמן ללכת למקום שלא טוב לך.

ומשהו כללי יותר- אני מאמינה גדולה של -  כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם.

אן לי מושג מה ההסטוריה של הקשר שלך עם אמא שלך, לכן מאד יכול להיות שאני טועה ולא מבינה נכון את הקשר, כותבת רק לגבי מה שכתבת כאן בפורום והרושם שקיבלתי מהתאורים שלך ,

מרגיש שנוצר בינכם קשר לא בריא, שנובע הרבה מדעות קדומות והנחות שלא בהכרח נכונות.

לדוג' - פעם כתבת שהיא לא מתפקדת ולכן מכבסת פעם בחודש מגבות ( אני זוכרת את הדוגמא הזו כי היא מאד כאבה לי לקרא אותה) אני מכירה הרבה נשים מתקדמות שמכבסות בתדירות כזו.

מיטה-הם נותנים לכם מיטות לישון-מקסים!זה מעל ומעבר!

לא הייתי נכנסת לעניין הנוחות ,

אצל ההורים שלי יש לנו רק מזרנים לישון וזה בעיני ממש בסדר, אין להם מקום למיטות  והם לא בית מלון שאני מחפשת שם נוחות, אז ברור שאת לא חייבת ללכת לישון על מיטה שלא נוחה לך, אבל אל תיכנסי לדעה שלילית עליהם שהם לא בסדר.

מזגן-גם לנו אין, ולכן מבחינתי זה לא תנאי בסיסי  בשביל לארח יולדת.

בטח שזה לא אמור להיות פגיעה בך להזמין אותך לבית בלי מזגן.

לסיכום - את ממש לא צריכה ללכת אליהם אחרי לידה, אבל אם תצאי מהמקום השלילי ביחס לאמא שלך- אני בטוחה שהיא תרגיש את זה וממילא גם הקשר ישתנה לטובה.

שיהיה בשעה טובה ❤️

שיש פה הרבה מורכבויות שהיא לא דיברה עליהם ..

אני לא אכנס לזה ... אבל לדעתי מה שהיא כתבה זה קצה קרחון של הדברים ולא נמדד רק במזגן, במגבות ובמיטות.

נשמע שיש פה היפוך תפקידים בין אמא לבת .

זה רק פורום... אז אני לא נכנסת לזה

אם מישהו עושה לך מצפון על זה, תעשי לו, אל תקשיבי למה שהוא או היא אומרים אלא תעשי להם מצפון בכל הכוח.

את לא אמורה למלא צרכים של אנשים בוגרים ששמו פס על צרכים שלך.

האחים שלך צריכים לגרום להורים שלך להסכים שהאחים שלך יביאו את הבית למצב נורמאלי . הורים שלך בגיל שלא מאפשר כנראה לעשות את זה לבד. הם צריכים עזרה.

או פשוט סליחה שאומרת..לוקחים מהצ'קים שהביאו לכם מראש

אפשר להתיעץ עם עו''ד מה אפשר לעשות אבל ברור לי שאתם לא יכולים להמשיך ככה לספוג זה מממש מתסכל

מממש

תמיד צריך לקחת את כל הצ'קים מראש!

וכמו שכתבו לך למטה, יש עוד כללים שצריך להקפיד עליהם מראש כמו לקחת ערבים ותלושי משכורת. לפי החוק אפשר לקבל את הכסף ישירות מהמעסיק שלהם.

מציעה לכם להתיעץ עם עו"ד לפני שאתם משכירים את הדירה בפעם הבאה…

ולבטח את עצמכם. יש סיבה שדורשים ערבים או ערבות בנקאית וכדו'.

שווה התייעצות עם עו"ד אם אתם לא מבינים בתחום.

מקווה שיסתדר במהרה על הצד הטוב ביותר!

ואגב, לא מבינה בזה אבל צ'קים חוזרים הם לא סיבה לערב הוצאה לפועל? 

זה מאוד מסבך את בעל החשבון, עוד לפני ההוצאה לפועל

הם לא יכולים במשך שנים להחזיק כרטיסי אשראי, לקחת הלוואות בנקאיות ועוד

ולהשכיר רק עם ערבות + הוראת קבע

אתם צריכים לבטח את עצמכם.

בחוזה הבא תקחו עורך דין שיקח את כל הפקדונות הדרושים.

יש חברות כמו ויצ'ק שעושות בדיקות מקיפות על הדיירים ומבטחות אותכם במצב שלא משלמים שכירות.

צ'קים שחוזרים אפשר לקחת להוצאה לפועל אחרי התראה. תגידו להם שאם לא ישלמו עד תאריך מסויים אתם פונים להוצאה לפועל.

להשכיר פחות ממחיר השוק. לדעתי גם לפחות שיכסה את המשכנתא

קודם כל גשו לדירה לשוחח איתם ותראו לאן הרוח נושבת

בנוסף להבא תבקשו תלושי שכר + ערבות בנקאית

ותכתבו בחוזה שבמידה ולא ישולם שכד יותר מחודש אחד,יש לכם זכות לפנות את הדירה (לא יודעת כמה זה חוקי אבל ירתיע)

והאמת, אם לא משלמים - הייתי מפנה להם את החפצים ומוציאה אותם.

שיסתדרו על חשבון מישהו אחר

זה דטרש מידה מסוימת של אכזריות, נכון, אבל אתם מפסידים מזה. אז הייתי שולחת את בעלי לפנות את הדירה ולהחליף מנעול כשהם לא נמצאים. ושיסתדרו עכשיו.

לא ישלמו שילכו להורים

תופעה שצריך להוקיע

שוב, כתבתי מה אני הייתי עושה

הפותחת לא חייבת לקיים אבל זו דעתי

אפשר לפתוח בקשה לפינוי צושכר אבל זה יימשך נצח. רק בכח לפעמים זה עובד🤷

מהקיץ הם לא משלמים כבר.. יכלתם כבר לפתוח הליכים לפינוי

חבל שאתם מחכים עם הדברים האלה. ברגע שלא משלמים חודש אחד, ישר לטפל בזה ולא להאמין לטוב ליבם של אנשים. מי שחשוב לו לשלם פונה מעצמו לבעל הדירה ומבקש ארכה ומתנצל

נראה לי שהם נקלעו לסיטואציה שקשה להם להתמודד

אבל

זה עדיין לא אומר שאתם צריכים לרחם עליהם ולנהוג כלפיהם בסלחנות

כואב הלב

מקווה שתסתדרו איתם במהרה ושיעזבו את הדירה

לשוכרים הבאים תדרשו:

1. תלושי משכורת - 3 חודשים אחרונים

אם השכר נמוך פשוט אל תשכירו להם.

2. דירוג אשראי של השוכרים, אם הדירוג נמוך כנראה שהם לא עומדים בתשלומים ובהתחייבויות

3. צ'קים לשנה קדימה

4. צ'ק ערבות של קרוב משפחה בגובה 3 חודשי שכירות

בהצלחה!!!!

תמיד הייתי רזה בלי להתעסק עם זה בכלל

ממש מבאס וגם מבלבל אותי האם לעשות שינוי במניעה או לא

מניחה שקשור להורמונים.

אבל בהחלט יכול להיות קשור לגיל וריבוי הריונות

האמת שתמיד מנעתי בלי הורמונים

פעם ראשונה שמונעת עם הורמונים (בתחילת הנישואין כן לקחתי קצת הורמונים אבל לא תקופות ארוכות ככ)

אני מצטרפת לבאסה שלך על המשקל

גם אצלי אני חושבת שזה תוצאה של שינויים הורמונליים (הפסקת הנקה)

ובלי שום שינוי באורח החיים פשוט עליתי ועליתי ועליתי

וכמה שניסיתי לעצור את העליה לא הצלחתי.

ועכשיו תקועה במשקל גבוה ולא יודעת מה לעשות עם זה...

יש שם מלאאא עדויות מנשים שעלו ועלו ועלו בגלל ההתקן

הרופאים מכחישים קשר (מעניין למה... 🤨) אבל נשים מספרות שהורידו את ההתקן ותוך זמן קצר ירדו שוב

אני קיבלתי החלטה להוריד

יש לי תור ביום ראשון

והולכת להעיף את זה ממני בעז"ה (אלא אם כן בעלי ישכנע אותי שלא במהלך השבת 😉)

ההתקן מעולה לי בכל בחינה אחרת

אבל המשקל זה ממש משמעותי

במיוחד שאני רוצה בבוא היום להוציא ולהיכנס להריון

לא יכולה להתחיל הריון באובר משקל!!

אצטרך לחשוב מה לעשות בתקופה הקרובה

לא כ"כ באלי לשים התקן לא הורמנלי בגלל ההסתגלות וגם המחיר

אבל אולי אין ברירה..

לי היה תקופה והיה די סבבה

הדבר היחיד שהתבאסתי זה מחזורים קצת יותר קשים וכואבים.

לדעתי זה שווה

בכללי אני נמנעת מאוד מהורמונים מלאכותיים

ניסיתי תקופה גלולות הורמונליים ופשוט הפכתי להיות מפלצת בלתי נסבלת

אז הפסקתי.

ואגב לגבי מניעה,

אם יש מחזור קבוע אני חושבת ששווה לנסות שמ"פ

היה בסדר גמור

רק היה קשה לי המחזור כל חודש למרות ההנקה

לכן הפעם שמתי את מירנה ואין מחזור

הוא כבר בן שנה וחצי ולא יונק

המחזורים שלי מאוד קבועים ובעיקרון אני יכולה למנוע בשמ"פ כי אני מאוד מודעת לגוף ויודעת בדיוק מתי אני פוריה

הבעיה שזה מקצר מאוד את הימים שאפשר להיות יחד

ואם כל חודש יש וסת ועוד כמעט שבועיים עד למקווה ואז זהירות עד הביוץ וכמה ימים אחרי.. כמה ימים נשארו..?

למשל אם לקחת אנטיביוטיקה? זה משפיע על מיקרוביום הקיבה וגם בין היתר על משקל ...

האם את חיה בסטרס לאורך תקופה ארוכה זה גם משפיע ועוד ועוד

צריך להבין יותר רקע בשביל להבין למה זה קורה לך

באמת שאני לא יכולה להצביע על שום שינוי שעשיתי בתקופה

מעבר לזה שאני כל שנה עולה בגיל 😉

ועשיתי בדיקות דם מקיפות והכל היה תקין

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.

זה שונה ממש.

חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.

שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה

למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..

אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..

מה עושה את השגרה יותר זוגית?

מאוד תלוי בכל זוג

כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות

יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.

ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים

בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה

השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה

בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה

רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים

וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה

בלי לעשות משהו מיוחד

זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי

תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.

לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת

וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב

וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.

או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".

הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.

לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו. 

האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת

היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות

(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)

אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭

אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית 

כוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים

ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.

ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.

נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.

בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.

וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.

נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.

אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.

זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.

אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ. 

לנסות לפתור את הבעיה שאתם נפגשים שעה שעתיים כל יום

זה ממש מעט

זה לא בהכרח קצת.

זה כל מיני דברים שהם טיפה "אקסטרא".

למשל: אם בעלי מבקש אוכל להגיש לו יפה, חם עם סכו"ם ולברך שישבע ויהנה, להכין כוס קפה, לקנות שוקולד קטן, לבוא מאחורה לעשות קצת מסאז', וכד. להכניס בתוך הדברים שממילא עושים עוד קצת טעם אווירה.

חוץ מזה: לצחוק, סתם להריץ קצת צחוקים ביומיום על כל מיני דברים.

ובנוסף, להקפיד על דייטים וזמנים שהם בהגדרה מוקדשים לזוגיות והם נותנים בוסט של אנרגיה לכל ההתנהלות היומיומית

גופנית כמובן, אבל בעיקר רגשית.

מה שקורה בין בני זוג במערכת נישואין זה פתיחות וכנות, באופן שאין עם אף אחד אחר בעולם. היכולת להיות פגיע, כנה ולהביא את עצמך עד הסוף.

וזה דבר שלא קשור לכמות הזמן שמבלים ביחד או לסוג הפעילויות שעושים. כל השיח בזוגיות הוא שונה באופן מהותי משיח בין חברים. זה שיח נטול מסיכות, נטול אגו וריצוי.

כמובן שאם יש הסתרה של רגשות / תחושות / מחשבות וכל אחד מנסה לרצות את השני או מפחד להביא את עצמו אז האינטימיות נשחקת עד נעלמת. ושוב, בשונה מתגובות אחרות פה, לא חושבת שהזמן הוא הנקודה כי זה לא בהכרח הגורם שהכי משפיע על האינטימיות הרגשית.

כנה עם הרבה אנשים שאני בקשר

והשיח שלי איתם הוא שיח נטול מסיכות נטול אגו וריצוי

זה לא חייב להיות רק בזוגיות

בעיניי זה נכון וטוב לכל קשר

להיות בשיח כזה עם מחוייבות וברית נצחית. גם לי יש מערכות יחסים קרובות ומיטיביות, ועדיין, יש חלקים והיבטים ששמורים לזוגיות.

זה כמו להגיד- מה ההבדל בין להיות מורה ללהיות אמא. גם אם תהיה המורה הכי טובה בעולם אוהבת ואכפתית ומסורה, בסוף למחוייבות ולאהבה שיש לנו לילדים ולבן הזוג אין תחליף

ברור שהם שונים בזוגיות

אבל

השיח לא חייב להיות שונה

אם רגילים לדבר בכנות בפתיחות ובזרימה

זה יכול להיות עם הרבה אנשים אותו דבר

לי לפחות

בקשר ההבדל

במגע ויחסים

במחויבות

בחלק שלו בחיים שלי

כמו @תהילנה, השיח שלי עם בעלי הרבה יותר פתוח מאשר עם הסביבה שלי וגם עם החברים הקרובים ואפילו עם המשפחה וההורים. יש דברים שלא אגיד לאנשים סביבי ,לפעמים דווקא בשביל לשמור על המרחב שלנו לבד.

תודה על התגובות, העלה לי נק' למחשבה טובה 

שהתשובה בגוף השאלה ..

שותפות מול זוגיות.

לדעתי כל עוד אנחנו רק שותפים יש שלי, שלך

כשאנחנו זוג זה שלנו.

אני חייתי במשך חצי שנה עם חברה - שותפה, בילינו יחד מבחינת זמנים הרבה יותר מאשר בעלי ואני כיום.

גם עבדנו וגם גרנו יחד, כולל שבתות וחגים (הייתי איתה בשליחות בחו"ל). ועדיין זה לא מתקרב לחיים עם בן זוג. הדאגה, השותפות, ההתעניינות באמצע היום אחד בשניה.

גם מבחינת המשק בית, הכל שלנו ביחד אין תחום שלי ותחום שלך.. כמובן כל הנושא האינטימי..

בקיצור, יש יותר הבדל מאשר דימיון 

כמה פעמים ועלו לי נק' למחשבה.

בינתיים עוד שאלה בהקשר -

מרגיש לכן שיש פער בין האווירה וה'זוגיות' שהאישה רוצה שתהיה ביומיום לבין מה שהאיש רוצה?

לדוגמא עלה פה כמה פעמים לגבי לשבת יחד על כוס תה/קפה או מחוות קטנות במהלך היום. מרגיש לי שלי זה חשוב הרבה יותר מלבעלי, לא בקטע רע, פשוט זה לא חסר לו. הוא לא צריך את ה'דייט' הזה בסוף יום כששנינו עייפים ואם אני מבקשת ישב איתי כמובן אבל לא ביוזמתו. כנ''ל מחוות קטנות במהלך היום. כמה אתן מצפות מהאיש שלכן שיעשה משהו כזה ואולי בכלל זה בסדר שזה בא רק מצד אחד..?

אתם שני אנשים שונים שמביעים ומרגישים אהבה בדרכים שונות.

בעיני זה בסדר גמור שזה מגיע רק מצד אחד, ואם יש משהו שאת מרגישה צורך שיהיה מצידו פשוט לבקש...

וחוץ מזה כשהם קטנים זה יותר קשה

כשהוא יגדל אפילו קצת זה כבר יותר קל

ולדעתי בילדים הבאים קצת יותר קל כי קודם כל הגדול קצת מעסיק את השני

וגם יש לך יד נוספת, נגיד את צריכה משהו מהשולחן את מבקשת עזרה מהגדול שיביא לך (כמובן אם הוא זורם חח)

אז לא נהיה יותר קל, אבל זה לא הקושי הנוכחי כפול שתיים.

אבל- גם כשהם גדלים הקושי פוחת, וכשהגדולה הייתה בת שנתיים הרגשתי שאני מסוגלת לעוד הריון

וגם עשיתי תהליך מאוד משמעותי עם ההורות שלי, לקבל את זה שהחופש שלי הלך ושהורות זה אתגר ועכשיו עם שניים הרבה יותר קל לי ממה שהיה לי עם אחת לפני התהליך שעשיתי...

לכל אחד יש כוחות אחרים, וגם התינוקות שלהם אחרים.

יכולה לומר לך שאם הבת השמינית שלי הייתה הבכורה - הייתי מרגישה כמוך... אבל ה' בירך אותי בילדים רגועים בהתחלה וגם בלידות קלות בהתחלה.

אם את מרגישה שאת קורסת, כנראה שהילד שלך יחסית קשה לגידול, אז אל תשפטי את עצמך❤️

ובינתיים תנסי לבדוק איך את יכולה לא לקרוס ואיך אפשר גם לעזור לילד שלך, שיהיה קל וכיף יותר לגדל אותו...

נראה גדול מאוד,

ואם הקושי גדול, לא נראה שאפשר לעבור את זה שוב.

תזכרי באתגרים שהיו לך פעם, תנסי להיזכר בתחושות.

הפעם הראשונה שנסעת בתחבצ לבד

הפעם הראשונה שעשית בגרות

הפעם הראשונה שעלית על ההגה..

כרגע הקטן שלך תינוק ממש, כדאי להשקיע את האנרגיות בלהבין האם ניתן, ואיך ניתן להקל עכשיו, ולא להתעסק באיך עושים זאת שוב

זה שיש כאלה שיולדים צפוף, זה לא הסטנדרט, רוב העולם החופשי שמתכנן ילודה, לא בוחרים ללדת במרווחים קטנים וזה מעיד שאכן לגדל ילד דורש הרבה משאבים ולא מהר נכנסים להרפתקה הזו שוב.

הבדל נוסף הוא כשיש כבר גדולים אז גם מקבלים הרבה פידבק על חווית ההורות מעבר לחיוכים וזה גם נותן כוחות לעוד.

(למשל תהליך שעושים עם ילד והתהליך מצליח, זה מאוד מחזק)

להרגיש קושי ענק עם תינוק קטן

חלק מהאנשים שמביאים ילדים צפופים קורסים/ חיים בהשרדות

יש נשים שמוכנות להיכנס לסחרחורת של חיים סביב ילדים ולידות

ויש שלא

הסטנדרטים והציפייה מהחיים

יכולים להיות שונים מאוד מאישה לאישה

כדאי לך לתכנן את החיים ככה שיתאימו לרצונות והצרכים שלך ולא לפי מה שמתאים לאנשים אחרים 

שילד ראשון היה קשה מאוווווד

זה שינוי כל כך גדול מכל מיני בחינות

וגם התינוק שלי לא היה תינוק הכי קל ונוח

היום עם 5 ילדים אני לא מרגישה ככה!

לעיתים נדירות אני מגיעה לקצה אבל זה בדכ בשילוב הרבה דברים יחד.

למדתי להתאים את החיים שלי למצב הזה, אמא לילדים

זה לוקח זמן אבל אפשרי.

גם אני הייתי בתהייות האלה

והייתי עם יחסית ילד נח מאוד, הרבה עזרה ועדיין הרגשתי חנוקה ממש וקורסת גם פיזית ונפשית

לקח עבודה עצמית להבין שאני לא כמו אלה שמביאות צפופים  ( אולי בעתיד, מי יודע ) ואולי גם יהיה לי פחות ילדים ממה שחשבתי

בפועל רק שהוא היה בן שנתיים יכלתי לחשוב על עוד הריון ולקח עוד כמה חודשים עד שהיה לי אומץ להפסיק מניעה.

לדעתי המעבר לילד ראשון קשוח ממש

גם פעם ראשונה שהגוף עובר את הכל וגם פתאום את כבר לא "חופשייה" וצריך להסתגל לאמהות.

לא ציינת דכדוך וכו' אבל יכול להיות שזה דכאון אחרי לידה?

לי היה התפרצות אחרי הלידה של חרדות וגם דיכאון קל וזה היה חלק גדול מהקושי ( אומרת את זה במבט לאחור )

את עובדת?

מניקה?

ישנה טוב? מתאווררת?

תנסי קודם כל לחפש את הנקודה של הקושי ולתת לה מענה. יכול להיות שזה דכאון אחרי לידה?

אם מאוד קשה לך לא חייב לחשוב על זה עכשיו. אפשר להשאיר את המחשבות האלה לזמנים אחרים

אני יכולה לומר שלא סבלתי בכלל ב"ה בילד הראשון. אז יש גם חוויות כאלה. ואיך עוד? כי באמת רציתי מזה עוד, אבל אז כן הגיע קושי ועצרתי

ממרחק של שנים יכולה לומר שהשנים הראשונות באמת הכי קשות אבל בדיעבד במחשבה שלי היה לי עדיף הקושי בשביל שניים ולא להישאר עם אחד כי הגיע שלב שהם מעסיקים אחד את השני וזה משמעותי אבל באמת רציתי את זה. וגם הקלתי על עצמי ככל הניתו

חיבוק❤️

לרעש אפשר לקנות אטמי אזניים

כי אם כן, אז מן הסתם האחים שלה הולכים לישון לפניה, ואז לכאורה אמור להיות לה שקט...

בכל אופן, נשמע שהצעתם לה את כל הפתרונות האפשריים, והיא סירבה. אז נשמע שיש כאן משהו עמוק יותר מזה...

עשיתם לה אבחון מסודר למחוננות ובכלל? יש לכם עם מי להתייעץ עליה?

אבל יש לה הרבה מאפיינים ושני ההורים שלה מחוננים, כך שזה מאוד סביר.

איבחון יתן משהו בגיל כזה?

יש הרבה חפצים/ צבעים?

צורך ב"שקט" זה בעצם צורך בהפחתת גירויים,

לאפשר למוח לבצע עיבוד נתונים בלי העמסה של עוד ועוד מידע.

כדאי להציע לה להקשיב להרפיות ודברים מהסוג הזה, זה גם ממסך את הרעש, וגם מאפשר שחרור.

מה יש מתחת למיטת גלריה? אולי אפשר לסגור שם עם וילון ולשים שטיח עם פוף שהיא תוכל לקרוא שם ואז זה סוג של "לקרוא במיטה"

אפשר לנסות לארגן לה באחד החדרים פינת קריאה משלה, עם נוחות של מיטה, גם בלי לישון שם את שנת הלילה (לישון לבד יכול להיות מפחיד בגיל הזה, זה לא אומר שאין לה צורך ב"שקט",

אלא שזה לא הפתרון הנכון לה כי זה מתנגש עם עוד צורך שקיים אצלה)

וגם כמו שהגבתי בשרשור ההוא,

לשקף לה מה היא מרגישה.

לאמירה "הם עושים לי רעש" לא לענות בסגנון של "אבל זה החדר שלהם מותר להם"

אלא לענות, אנחנו מבינים שזה מעמיס עליך ואת רוצה שקט מצד אחד, מצד שני לא רוצה להיות לבד/ רוצה להיות במיטה. זה באמת קשה כשרוצים גם שקט וגם להיות במיטה ואין שקט בחדר. אבל זה החדר שלהם גם והם צריכים להתלבש.

יש לך רעיון מה יעזור לך?

אם היא מתעקשת אז לומר, אני מכבדת את הבחירה שלך לקרוא במיטה. אני מצטערת אם יהיה לך רעש.

אם תרצי לדבר על זה/ לחשוב יחד על פתרון, אני כאן בשבילך. (ולהמשיך את השגרה עם האחים כרגיל. ההבנה לסיטואציה לא מנהלת אותך מבחינת ויתור על הצרכים של השאר, אבל כן מאפשרת חיבור לתחושות שלה)

פתרון שכדאי לשקול אם לא מפריע לך,

לאפשר לה לקרוא במיטה שלך/ בחדר שלכם על פוף או משהו, יש משהו מאוד מנחם ועוטף להיות קרוב למשהו של ההורים, גם אם הם לא בחדר באותו זמן.

אפשר גם שמיכה/ בגד שלך.

כן גם בגיל 5 יש בזה משהו מנחם, לא רק בגיל שנה..

בזמן שהאחים שלה הולכים לישון בחדר, מן הסתם את איתם, לפי הפתרון שהצעת היא אמורה להיות לבד בסלון?

אם כן אני חושבת שאני יכולה להבין למה היא לא התחברה לרעיון, אל תשכחי שזה שהיא יודעת לקרוא לא אומר שהבשלות שלה היא כמו גיל 7,

ובגיל 5 זה הגיוני שפחות אוהבים להיות לבד בשעות החשיכה.

אפשר להקדים את ההתרגעות לשעות האור. כלומר לאפשר לה חלון זמן אחרי הגן שבו היא נרגעת, ואז בשעות הערב היא כבר פחות מוצפת מכל ענייני היום.

בכל אופן, אם היא מתעקשת להיות איתכם בחדר ילדים, אפשר להציע לה להניח עלייך ראש, או להתכרבל עם אח קטן במיטה שלו, אם זה לא מפריע להרדמות,

אוקסיטוצין יכול לסייע לשניהם.

(לה להירגע, לו להירדם, לא תמיד זה עובד, לפעמים זה מפריע, אבל כדאי לבדוק)

בכללי (בלי קשר למה שתיארת) תזכרי שהיא עדיין ממש קטנה.

לפעמים קל לשכוח את זה כי היא חכמה מאוד ומבינה דברים לעומק וגם יש לה שני אחים שקטנים ממנה אז התחושה היא שהיא ממש כבר גדולה.

זה באמת מרגיש כמו שקט במובן של פחות גירויים.

המיטה שלה בצבעים רגועים ואני משתדלת לסדר לה, אבל היא אוהבת לשמור בקצה המיטה חפצים שלה (יש לה מגירה ובכל זאת היא אוהבת) אז המיטה לא לגמרי ריקה מגירויים.

הרפיות זה רעיון טוב, ננסה

ניסיתי לסגור מתחת לגלריה, הילדים לא התחברו. אני אנסה באמת לסדר לה פינת רוגע שוב.

נתת הרבה רעיונות טובים, תודה

באמת חשבתי שהיא לא תרצה להיות לבד, אבל אלה הםתרונות שחשבתי עליהם כדי לתת לה שקט.

ואני תמיד מזכירה לעצמי שהיא רק בת חמש 😅 אז מקווה שאנחנו נותנים לה את המקום להיות קטנה

אולי לקנות לה אוהל?

אולי היא יכולה להיות בשקט בחדר השני ואחר כך לישון בחדר עם האחים?

אולי צריך משחה אנטיביוטית וחבישה

ולא הייתי עושה שום דבר בבית כדי לפוצץ לה את המוגלה. זה יכול חלילה להזדהם

כנראה זה זיהום. טוב וחלילה שלא יתפשט.

(לבעלי היה זיהום ביד ואישפזו אותו כמה ימים כדי שיקבל אנטיביוטיקה דרך הוריד)

בבית כמו מופירוסין. אם אין לך אופציה לראות רופא בקרוב תתיעצי עם רופא טלפונית ושיתן לך מרשם.

חשוב מאד לטפל בזיהום לפני שמחמיר ומתפשט חלילה.

ו-בשום אופן לא לפוצץ מוגלה!!! זה ממש עלול להחמיר את המצב במיוחד שהיא עם היד על הרצפה

היינו איתה אצל הרופא לפני כשבוע וחצי כי חשבנו שאולי זה הזדהם, והוא אמר שלא אבל שליתר ביטחון נשים לה פולידין/יוד.

קנינו את זה באמת, אבל הרוקח אמר שזה רעיל במאכל, וקצת נלחצנו שהיא תכניס את היד לפה אחרי שנשים לה, אז בפועל שמנו לה פעם אחת בלבד...

יעזור אם נשים עכשיו?

לא נראה לי שנצליח היום להגיע לרופא...

נקווה שישתחררו משם מהר עם הוראות מה לעשות...

(יש לי נקיפות מצפון שלא אני הלכתי איתה, אבל רציתי לסיים לארגן לשבת...)

מצפון. עשית בדיוק מה שנכון לעשות במצב הזה.

בשורות טובות