את פשוט נשמה טובה

איזה מותק את

אין לי זמן להאריך אבל היה לי חשוב לשלוח לך חיבוק ולהגיד לך שנראלי כל הפורום מחכה איתך בנשימה עצורה לשמוע מתי את יולדת ומתפללות איתך ❤️

את הכי יודעת

נקודה

את עושה עכשיו מה שנכון לך ומה שטוב לך

נשמה את צדיקה!!

את טובה

את מהממת

את יודעת מה נכון וזה מה שאת עושה

את לא רעה

ואת לא לא-בסדר

את פשוט קשובה לעצמך והסיטואציה

אין מצב שאת הולכת לאימא שלך!!! אחרי הלידה!! זה ממש לא הזמן למסירות נפש!!

כתבת ככ ברור ואמיתי

אחותי אובייקטיבית נשמע שאין מה ללכת להורים אז זהו, אין (אשכרה בלי מזגן!! אין לתאר)

כל הסיבות בצד שלך

הקייטנה של הילד והעזרה של חמותך

זהו זהו זהו

בלי מצפון

ואחותך המתוקה

שמעי היא שומעת את הקושי של אימא שלך וגם היא נשמה טובה! חמודה שהיא

אבל

תקשיבי לעצמך ממי!!

ואם זה לא אז לא

זהו!!!

שוב חיבוק ואת מדהימה ותכף תלדי והכל בסדר

❤️❤️❤️

איזה גיבורה את אוף עם הבלגנים התוך-משפחתיים האלה 

אולי גם זה סימן ללידה מתקרבת??? חחחח

ולא, אני לא כזאת נשמה ןבטוח לא צדיקה

אני הכי בעולם רוצה לצאת בטוב

לצאת בטוב עם אמא שלי ובטוח עם עצמי

וזה פשוט לא עובד לי ביחד

מרגישה אנוכית ברמות!!!! 

כאילו, מה העניין - יאללה תכבדי

אבל כמו שכתבת זה בגדר מסירות נפש (טוב, אולי קצת הגזמתי אבל כרגע זו התחושה)

ובמקומך, הייתי מפסיקה לדבר על זהעם אחותך

את גמככה מלאה במצפון, למה את צריכה אותה שתוסיף לך..?

האמת זאת ממש מוסרת נפש. לא רק הבישולים, ללכת לבית בלי מזגן זה וואו מבחינתי. אני לא הייתי מוכנה

ואגב, בלידה השנייה אמא שלי מאוד רצתה שאבוא אליה אחרי. תכלס הלכתי לבית. יש לך מספיק סיבות. לפעמים הראייה של ההורים או בכלל אנשים את הרצון שלהם מעוורת אותם מלראות רצון וסיבות רציונליות של אחרים. טוב שאת רואה את שלך.

הייתי אומרת בכנות שיותר נח לך להישאר בבית. גם ובעיקר מבחינת הילד. וזהו.

את לא אחראית לתגובה שלה. את כן אחראית לטובתך ❤️

קודם כל תנשמי, הכל בסדר, לא בריא הלחץ הזה.. 

ממש מבינה לליבך, האי נעימות- ממש לא נעימה, בלשון המעטה. 

מה שאני הייתי מציעה, לא יודעת עד כמה זה פרקטי, 

להזמין את אמא שלך אלייך ליום יומיים. בקטע טוב- אמא שומעת? אני בע"ה מתכננת לחזור לבית אחרי הלידה בגלל X ו Y.. אבל הייתי שמחה לקבל ממך עזרה ושתהיי נוכחת איתי (אפילו לא מיד כשחוזרים הביתה אלא נגיד שבוע אחרי כשאת כבר מאוששת טיפונת) קצת תהיי עם הילדים, קצת תבשלי מה שאת יכולה, וזהו..

נראה לך שהיא תזרום? 

גם אם לא, לדעתי הרווחת פה שני דברים- 

גם הודעת לה שאת לא מגיעה (כאילו אין פה מקום לדיונים) 

וגם הצעת לה הצעה נחמדה וטובה, שאת רוצה את העזרה שלה וזקוקה בה, ואת רוצה את הנוכחות שלה. 

ככה הרווחת גם כיבוד הורים, וגם במקום הנוח שלך. 

נכון שזה לא כ"כ נוח שמסתובבים לך אנשים בין הרגליים בבית שלך ואת רוצה שקט ומנוחה ומה שבא לך, 

אבל יום יומיים בתנאים שלך זה נראה לי סביר. 

אבל כמובן תלוי בהרגשה שלך ובמסוגלות שלך. 

רק תרגעי, תרפי, 

אחרי הלידה הקודמת שהיית אצל חמותך היא כעסה ונרגעה.. 

גם הפעם יהיה בסדר, תשתדלי להגיע לאיזשהי פשרה אבל לא בכל מחיר , העיקר שתהיי רגועה. 

אגב, 

את יכולה לגמרי ללדת וה' יסדר את הכל בעצמו, את תראי. 

הכל בסוף יסתדר..

רעיון באמת להזמין אותה אליי - לא חשבתי על זה 

אנחנו באמת מזמינים אותם אלינו לשבתות כי לנסוע לשם מןרכב ברמות

אז אולי באמת נציע לה.. תודה לך על הרעיון הזה

האמת הוקל לי עכשיו

אין שום סיבה שתרגישי רע עם עצמך. הולכים לאמא או לחמות רק אם זה עוזר ליולדת, לא בשבילן.

אם זה לא מתאים, אז לא מתאים. ועכשיו שגם יש כבר ילד עם מסגרות בעיר שלכם זה כבר סיבה מספיק טובה.

אל תתני שיעשו לך רגשי. תהיי בטוחה בעצמך שזה מה שנכון לך עכשיו, ואת היולדת אז את זו שמחליטה

אומרת לי "אז הילד לא יהיה איתך שבוע, מה רע?"

אז תקשיבו אין מצב

המקסימום שחשבתי להשאיר אותו לבד היה ליומיים לידה + יומיים בית החלמה אחרי הברית כי אין סיכוי שמתעסקת עם זה..

כמעט התעלפתי, היא  אשכרה מדברת על שבוע שלם!!!!! חשבתי שחצי יום נשרוד בלי מקלחות ואוכל

אבל שבוע!!!!!!!!!!

מקווה אחרי הלידה להרגיש באמת ככה שלמה, אמן!!

זה נורא קשה הרגשה שאת מאכזבת את אמא שלך, אבל אחרי לידה אין מה לעשות. את צריכה את מה שאת צריכה.

ונראה לי עדיף שכבר תגידי לה מה שהחלטת במקום לחכות לאחרי הלידה ואז תהיי נורא במתח מכל העניין. תיפטרי מזה וזהו

אבל אם אלך לחמותי - זה כבר יותר בעייתי

כי חמותי יכולה ממש לעזור לי 

גם עם הילד הגדול וגם עם הניו בורן..

יש מי שישחק איתו שם

יש מי שייקח אותו למעון שנמצא במרחק הליכה (מהבית שלנו מדובר בניסעה של 10 דקות..)

היא תדאג לנו לארוחות כביסות 

עזרה בלילה

ופה הבעיה

כי אמא שלי ממש תפגע

בבית זה עוד סביר, אבל אצל החמות זה מבחינתה קו אדום

תוהה כמה נכון וראוי להתחשב..

איזה מגניב שיש חמות שאפשר ללכת אליה אחרי הלידה...

זאת צריכה את העזרה הזו והילד שלך צריך אותך איתו אחרי הלידה ולא רלוונטי לך לבוא אליה בלעדיו. ולא רחוונטי שלא ילך למסגרת. תרדי לפרטים הקטנים בצורה בטוחה כי נראה לי שהחשיבה שלה לא ככ ריאלית. מוכר לי מקרוב קצת עם אמא שלי.

חמתך גרה קרוב, יצא ככה, וזה נח לכולם.

וכן הייתי מבינה את אמא שלך אם היתה נפגעת מזה שתלכי לחמותך אחרי לידה, אני חושבת שמעורבים בזה כל מני דברים וכל מיני רגשות

מאוד יכול להיות שיש לך חמות מקסימה, שכיף ונוח איתה ושיש ממנה הרבה עזרה, וחלילה אני לא אכנס לצרכים של יולדת , אבל יכולה להגיד לך שלא מזמן דיברתי עם איזו מישהי שלראשונה נהייתה סבתא , והיא אמרה לי במין גאווה כזו (אני גם שמעתי טון של ניצחון) שהכלה הצעירה שלה , רוצה לבוא אליה אחרי הלידה! אז זה כנראה משהו שאנחנו עדיין לא מבינות, ויש שם דברים מעבר , אבל תעשי מה שעושה לך הכי טוב, וקחי בחשבון שייתכן שהיא תיפגע אם תלכי לחמותך, וקצת בצדק.. תרגישי טוב!!

מחללים שבת בשביל יולדת! אז כן, גם כיבוד הורים "מחללים" בשביל זה אם צריך. (כמובן, לא בלי חשבון, אבל במקרה שלך - ודאי שאסור לך ללכת למקום שלא יהיה לך נוח בו ושלא תוכלי ככה להחלים!)

אם את מסוגלת תאמרי לאמא שלך כך: "אמא, אני אוהבת אותך מאוד ושמחה להיות איתך. אבל אחרי לידה אני זקוקה לכל מיני דברים מסוימים, שאותם אני יכולה לקבל בבית שלי בעיקר (בזה תרמזי שאולי יש סיכוי שגם תלכי לחמותך), אז לכן לא אבוא אלייך. אני בטוחה שתביני אותי, כי גם את פעם היית יולדת עם שגעונות..."

וגם אם את לא מסוגלת לומר לה כך - בכל מקרה תנהגי כך, וזהו. ובאמת אל תקשיבי לקולות המחלישים של אחותך, שכנראה חווה לידות ואת בית ההורים שונה ממך...

תודה לך על זה!!!

נשמע קשה בטירוףףף

עצם העובדה שלא טוב לך אצל אמא זה בפני עצמו מבאס לאללה

אז להוסיף לזה לחצים- וואי אחותי אני ממש מבינה אותך זה קשהההה

ברור לי שאת לא אמורה ללכת אליה

פשוט, כי אישה אחרי לידה צריכה לדאוג קודם כל לעצמה

למרות שזה כואב מאוד מאוד שזה פוגע באחרים

אבל ממש לא הייתי ממליצה לך ללכת על חשבונך ועל חשבון בעלך והילדים (התינוקי חייב אמא שטוב לה!)

חיבוק ענק!

אין לי עצות יותר מידי, רק אומרת שכדאי לדבר על זה דוגרי עם אמא שלך

ולא להתחמק, להגיד לה, קשה לי אצלכם אחרי לידה, אני רוצה מזגן, ואוכל... כמה שפחות לפגוע-

אבל להתחמק הכי פוגע...

ורק אומרת שעכשיו- כשאמרת שלא באלך ללדת,

עכשיו את מוכנה באמת חחח

אני לא אתפלא אם תלדי היום

וואי נראה לי אני שוברת פה שיא ויולדת בסוף ב 43..

לא ברור לי מה הלחץ ללדת פשוט כבר רוצה את תינוקי בידיים!!!

תודה לך על מ שכתבת,

בעלי גם טוען שצריך להיות הכי כנים וישירים

ולא לדחוץ או להתחמק

אז אני המטומטמת אמרתי לה שנחכה לאחרי הלידה כי כרגע אני לא רוצה לחשוב על מה יהיה (.....)

אבל תכלס זו טעות

כי אני כל הבוקר חושבת על מה אגיד לה אחרי הלידה

ובטח היא תכעס תבכה תתעצבן

הייתי באמת צריכה לגמור עם זה

אנשים מטומטמים קיימים תמיד, נעים מאוד

להורים שלך- לדעתי ברור שאין מה ללכת אם זה המצב

מצד שני מבינה את אמא שלך שיכולה להפגע שלחמותך את כן הולכת

אולי יש מצב להיות בבית ולסכם עם חמותך שתבוא לעזרה (או מישהו אחר שמתאים)?

שאמא שלי תבוא אליי

בואו נגיד שיותר מידי עזרה כנראה לא יהיה

אבל זה לפחות ממש יכבד אותה ויוציא את כולנו בטוב

נראה איך ארגיש אחרי הלידה..

תודה לך על זה

תודה לכן ממש על ההכלה והמענה.

תודה לכן שככה הבנתן אותי, זה מה שהייתי צריכה עכשיו

אני מזה מעריכה שלא כתבתן שאלך לשם בכח, כי באמת שלא יכולה לקבל עכשיו עוד ביקורת על זה.

באמת מעריכה.  

לקחתי מכאן כמה רעיונות

וגם אנסה לסגור את העניין מולה כבר עכשיו ולא לדחות כי זה סתם מכניס אותי למתח

תזכו למצוות!!!

תסבירי שהכי נוח לך בבית שלך.

אנחנו אחרי הלידה הלכנו לאמא שלי וברחנו הביתה אחרי לילה אחד כי פשוט היה כל כך חם וצפוף.

דווקא רעיון מעולה

כנראה לא נעשה את ההזמנה יומיים אחרי הלידה אלא רק לשבוע פלוס אחרי

אבל תכלס מדובר ברעיון מעולה

אני רק צריכה שתסכים

לא צריכה שתסכים לבוא,

אלא שתסכים להבין שזה המקסימום ואני לא נגדה

אלא רק מנסה למצוא דרך הגיונית לחוויה הזאת 

אני לא רואה פגם בכיבוד הורים בזה.

לא נשמע לי סביר שאת צריכה להתקשות בבית לבד 

אם אמא שלך נפגעת מזה זה ממש שלה.

אולי יש אופציה שתבואי ליום יומיים נניח חודש אחרי הלידה?

ואולי כן כדאי לך להבהיר מראש שאת הולכת לחמותך (אפשר בתירוץ שייקחו את הילד למעון ולא תצטרכי לצאת מהבית בלי לפרט כמה היא עוזרת לך)

וחמותך נשמעת אלופה (:

אמא שלי גם מדהימה, בדרכה..

היא באמת משתדלת

עברה חיים מורכבים

וכולנו מנסים לסייע ולתמוך כמה שאםשר.

כבר רבנו על ראש השנה, על איפה נהיה

שוב יש פה את השיקול הכי הגיוני

של בית בלי מזגן

לסחוב אוכל לשלושה ימים

עם תנאים דיי בסיסיים (כמו למשל מיטות נוער.. כי אלה המיטות שיש בחדר אורחים והם לא רוצים לשדרג. דווקא קנינו להם כמה ילדים ביחד מיטות הרייזר לחדר אורחים אבל הם לקחו את המיטות לחדר שינה שלהם ואת שלהם מסרו הלאה. ממש נחמד מצידם 😃)

היא מארחת עוד זוג עם מלא נכדים (בלי לעשות אאוטינג, היא גרה במקום מרכזי ובכל הזדמנות רוצים להגיע אליה במיוחד בשבתות וחגים.. סוג להגיע לאדמור וכאלה. עכשיו כולן כבר יודעות מי אני? חחח)

אני יודעת שאצטרך לעבוד שם ממש קשה כמו בכל החגים והשבתות שמגיעה להתארח

הדיונים כבר היו על הפרק

על ראש השנה אמרתי לה שהשנה אני פשוט לא מסוגלת

לא יכולה

עם שני ילדים זה לא כמו ילד אחד

חג של יום אחד זה לא כמו יומיים חג (הפעם מדובר בשלוש - אז בכלל!!!!)

אנחנו בלי קשר נתארח שם שבת תקופה אחרי הלידה,

יש אצלנו במשפחה תורנות

בסבב כל חודשיים אנחנו שם או שהם אצלנו..

ככה שנהיה שם בלי קשר. בעז''ה. 

איך את כותבת כאילו בפשטות

נשמה את מדהימה !! איזה כיבוד הוריםםםםםם

(אשכרה קניתם להורים מיטות לחדר אורחים.. יואווווו)

אני גם לא הולכת לאמא שלי אחרי הלידה למרות שהיא מאוד היתה רוצה שאבוא.

לא נוח לי,לא מצאים לי ואחרי לידה באמת צריך שיהיה נוח..

אולי במקרה הזה עדיף שתהייי בבית שלך כדי לא להעמיק את הפגיעה באמא שלך שמרגישה אולי לא בנוח שאת הולכת לחמותך ולא אליה. להעזר בחמותך באוכל שבעלך יביא ממנה בגיסים שיקחו את הילד ועדין להיות בבית..

ואולי כן לעשות מאמץ וללכת לכמה שעות לאמא לא ליום שלם ובלי לילה רק להיות קצת איתה או להזמין אליכם הביתה לכמה שעות..

בהצלחה יקרה ושתהיה לידה קלה

אבל ברמת הקשר שלנו גם עכשיו אני לא בנויה לזה

שבתות רגילות אני בסדר

אבל סתם כך - מורכב לי קצת.

אני קצת סיר לחץ אצלה

לא בטוחה שלפני לידה ובאוםן כללי בחיים כדאי להיות במקום שמוציא ממך את הכי גרוע שלך..

אל תדונו אותי על זה,

יש לנו את המורכבויות שלנו שלא רוצה לפרט כאן

אבל יש.. 

באמת באמת שזה לא הזמן לכבד ולעשות טובות.

האמת לא הייתי מעלימה מידע ממנה,

הייתי אומרת לה שאצל חמותי כרגע אחרי לידה זה תנאים יותר מתאימים,

הם יותר צעירים ועוזרים לך עם הגגדול, והתנאים הטכנים גם יותר מפנקים ואת ממש מחפשת אחרי הלידה מקום להתפנק.

כשקצת תתאוששי תשמחי מאד לבוא ושיפגשו את התינוקת וכו וכו. אולי תזמינו אותם לביקור אצל החמות גם אם מתאים לחמותך...

כרגע אני ממש לא מרגישה בנוח להגיד לה

מקווה שתהיה הזדמנות בעתיד 

אני ממש יכולה להבין אותך.

אפשר להתגמש בחיים כדי לא לאכזב, אבל אחרי לידה הכל קשה קשה קשה נפשית, רגשית, פיזית...

זה ממש קשה בחודש תשיעי אבל תנסי, אולי תצליחי לגבש רעיון.

תנסי להבין מה ה*גורם* שמפעיל את אמא שלך. למה חשוב לה שתבואי אליה אחרי הלידה.

אולי חשוב לה לתמוך בך כדי שתרגישי שהיא תומכת בך? כלומר התיכה נותנת לה משמעות?

אולי היא רוצה לצאת טוב בעיני השכנות?

אולי קשה לי להשלים עם התנאים הירודים ואם את באה את נותנת לה חותמת שהתנאים אצלה טובים?

יכול להיות הרבה מניעים לאותה התנהגות. כדי לפתור את הבעיה מהשורש צריך להבין מה מפעיל אותה אישית.

תחשבי עליה ככל שאת מכירה אותה, אצלה מאיפה זה נובע.

אחרי שזיהית מאיפה זה נובע, תנסי לחשוב האם יש דרך אחרת לספק לה את מה שהיא זקוקה לו מבלי לבוא אליה אחרי הלידה?

למשל אם חשוב לה מה השכנות יגידו אז אפשר לבוא לבקר ולתלות לה שלט ענק על הדלת: "תודה לסבתא המהממת על הכל"

אפשר לשלוח הודעה בווטסאפ של השכנות אם למישהי יש רעיון למתנה מושקעת לאמא שלי עבור העזרה והתמיכה שלה..

אני בכוונה קצת מקצינה את הרעיונות רק כדי לחדד את הנקודה.

כי כשיורדים לשורש העניין מה מפעיל אותה, מגלים שהרבה פעמים ניתן למצוא פתרון שיספק את הצרכים שלה מבלי לוותר על הצרכים שחשובים לך!

אם חשוב לה להשוויץ בנכדים אפשר לקנות לה חולצה עם תמונה של שניהם.

או כוס קפה עם תמונה של שתיכן וכיתוב שיכיר תודה או יתן לה משמעות.

אפשר למשל להכין תמונה מעיצוב אומנותי שמשולב בו אילן אילן במה אברכך? שיהיו פירותך כמוך

ולשלב תמונה שלה בגזע, תמונה שלך בענפים ושל הילדים בפירות.

אפשר לעשות סבא וסבתא בגזע, כל הילדים בענפים וכל הנכדים בפירות.

זה מסוג הדברים שמי שחשוב לו להרגיש את המשמעות של הסבתאות, מתוך יתרגש ויהנה מזה ואולי זה יספק את הצורך במשמעות במקום להיות שם פיזית.

אם חשוב לה למשל להרגיש שהאוכל שלה טעים, אז את יכולה לספר לה כמה את מעריכה עכשיו את האוכל שלה ואולי אם היא יכולה שתכין לך משהו ותביא לך.

כל עוד הקטן בקייטנה זה נותן לך תירוץ ממש טוב למה למרות שמאוד היית רוצה לבוא את לא יכולה..

אם אין לך כח לכל זה, זה ממש בסדר לשים מורכבויות בצד, ולהתמקד רק במה שעכשיו עושה לך טוב. ולא לנסות לנתח ולספק לה צורך כלשהו.

רק מציעה כיוון להתמודדות לקונפליקטים מהסוג הזה.

כי כשלומדים ומתרגלים לחשוב ככה, הרבה מאוד מרצונות מתנגשים מצליחים למצוא להם פתרון.

זה מזכיר לי מקרה לדוגמה ששני הילדים שלי רבו עד כדי מכות על נטילת ידיים. כל דיבור והסבר לא עזר. שניהם היו סיר לחץ שהתפרץ.

לקחתי בכוח את שניהם רחוק מהכיורים. אסרתי על השאר להתקדם עם הארוחה וניסיתי לשמוע כל אחד מה הדליק אותו.

מסתבר שאחת רצתה להיות ראשונה והוציאה את כל הג'יפה אגב כך.

והשני רמה את השרפרף הספציפי בזה שהיא עלתה עליו. בכלל לא עניין אותו מי ראשון.

חידדתי איתם את הנקודה כמה פעמים. הגדולים כבר רצו לזרוק את הפתרון המתבקש. אבל רציתי שזה יבוא מהם דווקא בגלל שהפיצוץ הזה מאוד לא אופייני אצלנו.

לקח כמה זמן עד שהם באמת הסכימו לנסות להבין מה השני באמת רוצה להשיג ולא להיות נעולים על המחשבה הראשונית והם גילו לא רק פתרון לבעיה הזו, אלא למדו שיעור בהקשבה.

אז אצלם כל מה שהיה צריך זה להפסיק את הצעקות והמכות בשביל להבין מה כל אחד רוצה,

ברור שאצל מבוגרים זה מורכב יותר, אבל עדיין כשמצליחים להבין מה השני *באמת* רוצה מעבר לבקשה, כלומר המניע שמפעיל אותו מאחורי הבקשה,

אז נפתחות יותר אפשרות לפתרון שמקובל על שני הצדדים.

צריכה עוד להתעמק ולחשוב

בשיחה אתמול היא שוב ושוב ציינה את זה

שכל הבנות של חברות שלה (ציינה כמה שמות) מגיעות לאמא אחרי לידה

בהנחה וזה הגורם

ואין לחברות קבוצת וואצאפ או משהו

הן חברות שלה מהעבודה

איך אני יכולה לחפות על זה?

אין אני יכולה לספק לה את המענה?

לגבי ההמשך צריכה לחשוב על זה

תודה לך על מה שכתבת 💓

זה יותר קל.

אם מה שבאמת היא רוצה זה לצאת טוב מול החברות בעבודה, את יכולה בשלב הראשון לקנות לה כוס קפה עם תמונה, או בלוק עץ כזה ששמים ליד המחשב.

בהמשך כשתתאוששי מהלידה, תחפשי הזדמנות נגיד לקראת החגים או אחרי החגים,

לבוא אליה לעבודה עם גלידה/ עוגה, עם הבייבי ולשמח אותה ולתת לה הזדמנות להשוויץ בו ובך וזו תהיה הזדמנות להחצין את ההערכה שלך כלפיה בפני החברות כדי שהיא תרגיש שהיא לא נופלת מהם.

אבל האמת לפי מה שאת מתארת בהמשך, נשמע שמה שמפעיל אותה זה צורך להרגיש אמא נורמטיבית. זה משהו פנימי עמוק יותר. החברות מהעבודה אולי זה הטריגר שמציף אצלה את החוסר ביטחון הזה.

אולי החברות שמספרות ומשוויצות גורמות לה להתכווץ בתחושה/ ידיעה שהיא לא לגמרי נורמטיבית.

האמת לא מסכימה עם התגובות שאומרות להגיד לה בכנות למה את לא באה. זה הכי פוגע בעולם. אולי הכוונה הייתה לשים סוף לניסיונות שכנוע. אבל בשביל זה מספיק לעמוד על שלך, לא צריך להסביר למה.

אפשר לומר: "אמא אני מאוד מעריכה את הנכונות שלך לעזור, זה לא מובן מאליו. את מדהימה. זכית בך כאמא. איזה לב זהב יש לך. איך את תמיד דואגת לי.

לצערי לא מסתדר לי להגיע. לידה שניה זה מורכב יותר. ניסיתי לחשוב אם יכל להסתדר אבל החלטתי שלא. במקום זה חשבתי אם תוכלי לעזור בxyz זה ממש יקל עלי"

אחרי זה רק לומר יום אחרי יום:

"תודה רבה על ההצעה אמא, הכי אוהבת אותך בעולם. אני לא אגיע. ככה יצא, תודה על הכל".

זה יכול להיות רעיון פצצה לבוא לבקר אותה בעבודה עם הבייבי

אני חושבת שזה ממש החלום שלה!!!! בתור רווקה באתי מידי פעם בימי חופש והיא באמת הייתה בעננים

משום מה הרעיון פרח לי מהראש

ושתדעי שממש לא ברור מאליו שבמצבך את מצליחה לפתוח את הראש ולראות למה הצד השני זקוק, זה מעלה גדולה ואני בטוחה שייחשב לך ככיבוד הורים לכל דבר ועניין.

הרבה הצלחה ומקווה שקצת הוקל לך עם הנושא,

להבין שיש דרך לצאת מהפלונטר.

מצטרפת לכל מי שאמרה שאת מדהימה ומעוררת השראה עם הרצון שלך לא לפגוע באמך.

אשרייך.

וגם בשבילך זה לימוד לחיים שלא תמיד חייבים לוותר על הצרכים שלנו בשביל להיענות לצרכים של הצד השני.

לפעמים מרגישים כמו במשיכת חבל, אם תמשכי לצד אחד השני יפגע, ואם תמשכי לצד השני הראשון יפגע.

והנה בעזרת תבנית חשיבה אחרת, שהיא לא משיכת חבל לצד זה או צד שני, אלא הסתכלות על המניע של כל צד, ניתן לחשוב על פתרון שיהיה סביר לכל הצדדים.

זה לימוד לכל החיים. בעיקר מול הבעל והילדים זה מאוד עוזר. אולי לא לכל סיטואציה יש פתרון, אבל אני בטוחה שברוב המקרים אפשר למצוא פתרון אם מתאמצים להפריד בין הבקשה והסירוב, לבין המניע לבקשה והמניע לסירוב.

אגב קוראים לגישה הזו לפתרון קונפליקטים תקשורת מקרבת אם את רוצה מתישהו להעמיק בנושא.

בהצלחה רבה ולידה קלה בזמנה בהרבה בריאות!

גם כשהיא באה לבקר אחרי הלידה הנדנוד המשיך אבל התמדתי בסירוב (השכנה לחדר אמרה לי שאפו על הדעתנות והעקשנות שלי אחרי לידה)

ממש מבינה אותך, זה ממש מטריד ועוד בזמן שלא חסר טרדות. תביני שעברו 19 שנים מאד והשרשור שלך עשה לי דז׳ה וו.

כמובן מחזקת אותך לא ללכת אליה ולסרב בעקביות בלי הרבה הסברים, הרצון שלך מספיק, לא צריך סיבה נוספת.

בדרכ אני קוראת שירשורים כאלה ולא מגיבה כי יוצא לי להתגמש בנסיעות אחרי לידה. אבל כאן זה טירוף לבוא, אין תנאים ליולדת, למה שתהרסי לילד הקטן שלך שצריך אותך אחרי הלידה בשביל הסבתא? זה לא רק לך לא מתאים זה גם לילד שלך לא מתאים. וכמובן לך נשמע שממש לא מתאים. לא רק בגלל היחסים אלא גם פיזית

הרעיון של אמאשוני נשמע מעולה

הרעיון של אמאשוני באמת מעולה.. נשקול את זה

תודה לך שבכל זאת החלטת להגיב

אחרי לידה יולדת צריכה שיהיה לה נח וטוב,

אם לא מתאים אז לא!

(לפעמים אפשר להשתדל לאירוע קצר, תלוי במצב של היולדת, אבל ברור שלא רלוונטי להיות כמה ימים במקום שלא נח לך)

זה שזה מבאס את אמא שלך זה של אמא שלך, זה לא שלך

אין שום חובה במצוות כיבוד הורים לבוא לאמא אחרי לידה.

(בלי קשר ואת ממש לא אמורה לחשוב על זה עכשיו

לדעתי חלק מהעניין זה שמתי כבר יוצא להגיע להורים לכמה ימים? בדרכ מגיעים גג לשבת, והורים רוצים את לחוות את הילדים שלהם

זה לא רלוונטי בתקופה הקרובה בכלל, לא בסוף הריון ולא אחרי לידה, אבל כן לחשוב מתישהו אם מתאים לך לבוא אליה ליותר מיום, אולי נגיד ל2-3 ימים בחופש כלשהו, אני מניחה לפי התיאורים שלך שגם אז זה לא יהיה פשוט וקל, אבל יהיה לך כוחות לזה וזה יכול אולי לחפות על זה שאחרי הלידות את לא מגיעה...)

כל הסיבות שבעולם והראשית והעיקרית- את לא מרגישה בנוח עם אמא שלך כמו עם חמותך. אני באותו מצב. מתרצת לה המון כדי לא לפגוע אבל יודעת את האמת בתוכי ומניחה שגם היא..

והאמת היא שזו בכלל לא אשמתי אז למה להצטדק?

צריכה לחשוב על זה לעומק

כי אני לא בטוחה שמרגישה בנוח יותר עם חמותי

ברור שגם אצלה יש מורכבויות

אבל זה ממש מתגמד מול העזרה שאני מקבלת ממנה. העזרה הזו אחרי הלידה ממש קריטית עבורי.

אולי הייתי אומרת שעם שתיהן אני מרגישה בנוחות סבירה, אבל יש לי יותר פלוסים אצל החמות ולכן זה משפיע על ההחלטה

אם כי - צריכה לחשוב על זה 

אם באמת הסברת?

זה נשמע שבגלל שאת לא רוצה לגוע בה חא באמצ אמרת לה למה את לא באה

הסיבות שפרטת פה - הכי מובנות בעולם

היא מודעת אליהם?

את לא באמת חייבת לפרט לםרטי פרטים

אבל נראה חי שחשוב להדגיש לה שהתנאים והמשאבים שיש לה להציע לא עונים על הצרכים שלך ולכן ללכת אליה לא ייטיב איתך.

כן להודות על הרצון הטוב ולנסח בצורה שלא תתפרש כביקורת או אשמה

אם תחליטי ללכת לחמותך- את יכולה לפרט בדיעבד את השוני ואת מה שהיית צריכה- ולמה שם כן יש את התנאים והמשאבים שנעזרת בהם

אני יודעת שהיא תפגע

היא יודעת שהבית שלה מסריח

היא יודעת בעצמה בלי קשר אליי שהאוכל סביר (אמממ בקיצור הבנת..)

היא יודעת שהמיטות בחדר אורחים לא ראויות למבוגרים ובטוח לא אחרי הלידה

יש כמה ילדים שהיא מאוד אוהבת לארח, הילדים האלה נותנים לה מאין תעודה שהיא בסדר

שהבית מתפקד

שכיף להיות שם

אני אחת הבנות האלה

אני לא רוצה להוריד לה ולכן גם לא חושבת שאי פעם באתי ואמרתי

תמיד זה היה בסיבובים

אבל אין, אני גם הפעם לא מסוגלת לבוא להגיד לה

היא מגיעה לשאול שוב ושוב

עוד פעם מבקשת כל פעם אני בפנים אוכלת את עצמי

ואומרת לה בעדינות שלבעלי לא מתחשק כי זה רחוק

לבן שלי אין תעסוקה

יש קייטנה - היצעה שאני אבוא לבד

ומה נעשה עם מזגן הציעה תביאו את המאוורר מיני מזגן שלכם

בקיצור ככה כל הזמן במעגלים

אני פשוט לא יכולה לדמיין את עצמי מגיעה ואומרת לה את האמת בפרצוף

כואב לי מידי ככה לפגוע בה בצורה ישירה במיוחד שהיא באמת באמת רוצה ומשתדלת

אבל מה אני אגיד, בית בלי מזגן הוא לא בית שמתאים לאירוח יולדת

בית שמרוב אגרנות אין מקום לפתוח מיטה שנייה בלי להפוך חצי חדר - לא ראוי לאירוח זוג

ועוד לא דיברתי על פתיחת מיטת תינוק או רק הכנסת עגלה עם אמבטיה (את הגדול שלנו אנחנו משכיבים על מיטת נוער ביחד איתנו או שמיכה על הרצפה - כי החדר עמוס. אין מקום. )

אני מתארחת שם שבתות במהלך השנה (לאחרונה בעצתכן הם מגיעים אליי והעיצה הזו פשוט הצילה לי את החיים והזוגיות כי בעלי פשוט לא שרד את זה שם) - אבל אירוח אחרי לידה פשוט לא

אין- לא יכולה לדמיין את זה

אני כל-כך רוצה להיות הבת הטובה הזאת

הבת שעושה את מה שאחותי מעולם לא עשתה כי הלכה מייד הביתה

באלי להיות הבת הזאת ששותקת מבליגה סופגת

כאילו יאללה אז לא תתקלחי שלושה ימים אחרי לידה שתיהי שם - מה רע?

וכן תעמדי במטבח להכין אוכל כי אף לא יכין לך - מה יקרה?

וכן תכבסי

תרגישי בלילה צירים מרוב ''נוחות'' ולא תשני טוב

תזיעי תעשי להם טוב

אבל מנגד יש את האישה הזאת שצורחץ הצילווווו כי אמאל'ה אחרי הלידה הקודמת - אין מצב שזה קורה!!!!!

אני יכולה לצאת ממש בטוב מתוך כל זה וללכת הביתה ולא לחמותי,.זו תהיה פגיעה רק חלקית

כי ככה אני לא הולכת ל ''אמא'' אחרת

אלא פשוט לבית שלי

זה יפגע בה קצת כי כל הזמן מדברת על חברות שלה שהבנות כן מגיעות אליהן

אבל אני תוהה האם אמורה לוותר על העזרה שיש לי אצל חמותי כדי לא לפגוע בה..

לחמותי אין ילדים קטנים

אבל לבקש מגיס בן 18 לקחת את הילד לקייטנה בדרך לשחרית, זה הרבה יותר הגיוני מלבקש ממנו לבוא אליי (שכונה אחרת לגמרי בעיר) ולחזור באוטובוס כדי לשים אותו בקייטנה.. הרבה יותר קל שכולנו נהיה שם ככה זה תוך כדי הפעולות בשגרה.

בקיצור, יצאתי מבולבלת

את עדיין חושבת שצריכה להגיד לה בכנות למה אני לא רוצה לבוא?

קשה לי לדמיין את זה

את נשמעת בת מדהימה

לא משנה מה תעשי, את רגישה ואכפתית ואמא שלך זכתה שגידלה בת כמוך.

נשמע שאמא שלך אדם טוב עם הרבה רצון אבל שיש לה מורכבויות מסויימות שנגעת בהן על קצה המזלג. שכרגע אין לה כל כך יכולת התמודדות מולן. אבל היא כל כך רוצה להרגיש בסדר, אמא טובה ונורמטיבית.

אני חושבת שהתשובה מה לעשות נמצאת רק אצלך. תגדירי את המטרות הכי הכי חשובות בשבילך אחרי הלידה ואז תפעלי להשיג אותן.

לדוגמה - מטרות העל:

יהיה לי עזרה אחרי הלידה

תנאים נורמלים

ואז את הקווים האדומים שלך...

אם מקלחות והיגנה בסיסית זה קו אדום אז להיות אצל אמא שלך זה לא אפשרי איך שלא תסתכלי על זה. ואז תכתבי את האופציות האחרות ותראי מה הכי מסתדר. ותשקללי בפנים את הכיבוד הורים לאמא שלך שלא תפגע...

יכול להיות שתוכלי להישאר בבית ושתוכלי למצוא מישהו בתשלום שיפזר לך את הילד כל יום למסגרת ואז אומנם הוצאת כסף אבל ככה אמא שלך פחות תיפגע(זה מה שאני עשיתי...אני שילמתי לנער כסף אחרי הלידה כדי שיביא את הילד שלי למסגרת שלו). ועוד משהו- את תמיד יכולה לנסות יום יומיים אחרי הלידה לחזור הביתה ואם זה קשה לך מידי , לשנות תוכנית ולנסוע לחמותך....

את לא צריכה לפרט שהבית מסריח ושהם אגרנים כפיתיים. אבל אפשר לומר שאחרי הלידה את צריכה המיטה שלך ואת המזגן, וזהו, לחזור על זה כמו מנטרה עד שזה נקלט( או לא, אבל זה מה יש...)

אני מאוד מבינה אותך שאת מנסה להתחמק, וכל הכבוד לך על העין הטובה שלך כלפי אמא שלך ועל כיבוד ההורים שאת עושה( ומצטרפת למי שכתבה שללכת לאמא אחרי הלידה זה לא בגדר כיבוד הורים וזה לא משהו שאת חייבת בו), אבל ממה שאת כותבת נשמע לי שאמא שלך היא טיפוס שאין מה ללכת איתו סחור סחור, וכשאת שואלת אותה 'ומה נעשה עם מזגן', למשל, זה אולי בטעות מעלה הרגשה שאת מתלבטת או מתייעצת איתה.

הייתי אומרת בצורה ברורה, שאת לא יכולה להגיע אליה, את צריכה את המיטה שלך ואת המזגן, ושזה לא יעזור לך להגיע אליה אחרי הלידה. מה שהיא תעשה עם זה, זה כבר שלה.

סליחה שאני חופרת על זה 😅 אבל אין.. אני קוראת אותך ופשוט אומרת לה' אמאל'ה תראה איזה נשים מדהימות הארץ בעולם הזההה!! איזה כיבוד הורים, איזה מסירות.. איזה לב פתוח ורחב, נשמה אשרייך!!! באמת!!

את מציגה פה תמונה ככ לא בריאה (סליחה על הבוטות) של התנהלות של בית, ואת עוד ככ לא שופטת את אימא שלך וככה לטובתה ורק חושבת איך לעזור לה ולתת לה את מה שהיא צריכה בלי לפגוע בעצמך. שמעי שזה וואו, מקנאה בזכויות שלך!!!!

יותר משההעגל רוצה לינוק- הפרה רוצה להניק

נשמע שהיא באמת רוצה לתת

אבל לא יכולה לתת לךמאת מה שאת באמת צריכה

הייתי פותחת את השיחה מולה בתודה

להגיד חה שאת יודעת שהיא רוצה לעזור ואת מעריכה את זה מאוד

אבל גם אומרת שבשחב של אחרי לידה יש לך צרכים מאוד מדויקים לך שהיא לא יכולה להיענות עליהם ואת יודעת שאם היא היתה יכולה אז היא היתה עושה זאת בשמחה

את לא חייבת חהיכנס לפירוט, במיוחד אם כמו שאמרת היא מודעת למצב

אבל כן להדגיש שבתנאים היום - זה לא מה שאת צריכה ויעשה לך טוב

ולעשות להם נחת

אבל

חשוב שנזכור, שיש לנו גם את החיים שלנו וההעדפות שלנו.

אם לאמא שלך זה נראה נורמטיבי לצפות לאירוח באמצע שיא החום של הקיץ בלי מזגן אישה יולדת/ משפחה ואישה בחודש תשיעי- זה לא אומר שאם לא תבואי את לא הילדה הטובה. ממש לא.

את צריכה כנראה לעבוד על העניין של הריצוי ורגשות האשמה שעולים בך עקב העובדה שאת הולכת לפי הרצונות שלך, שהם סופר לגיטימיים. ואמא שלך עם התגובות האובר רגשיות כמו שכתבת, מכניסה אותך עמוק לבור של האשמה גם כן.

בחיים אנחנו עושים בחירות. חלקן נוחות חלקן פחות. רוב הזמן את ממש לא הולכת לפי מה שנח לך לפי מה שקראתי. לעמוד על שלך ממקום ששלם עם ההחלטה זו מקפצה רגשית בעיניי. גם אם אמא שלך תחליט לקחת את זה קשה. (ואמי לא מדברת על ללכת לחמתך או לא רק, אלא בכלל על עניין הלידה וזה שתלכי אליה או לא)

לקבוע גבולות גזרה זה דבר חשוב מאין כמוהו ובריא נפשית.

מי שזה בא לה בקלות הוויתור - לא תבין. אבל את שמתמודדת צריכה לדעת שזה בעיניי לפחות מאוד לגיטימי ללכת אחרי הרצון

וגם מאוד לגיטימי להיבהל מהתגובה הלא פרופורציונלית של אמא

ועדיין, בתוך כל זה, את יכולה לקחת החלטה שכלית שלא ללכת ולעמוד מאחוריה.

זה שאת מציבה לה מראה - זה לא אשמתך. את לא עושה את זה בכוונה. זה רק 'תופעת לוואי'. בעיניי גודל ההקרבה לא שווה את ההימנעות מתופעת הלוואי. ואני די בטוחה שהבנות של החברות שבאות, זה בתנאים אחרים. אם היא בוחרת להתעלם מזה כי זה קושי שלה - זה לא עלייך.

היא מושכת לכיוון שלה בכל מחיר. וזה לא לגיטימי.

בעיניי הכי הגיוני בעולם לרצות ללכת הביתה אחרי לידה. גם בעינייך? לכי על זה.

עכשיו אני מבינה על מה אני צריכה לעבוד

תודה לך על ההכוונה

את צודקת ממש בכל מילה על עניין הריצוי

ואת לא צריכה להסביר את עצמך או להצטדק

את תהיי אחרי לידה וברור שתעשי מה שנוח לך.לצערי לא נשמע שנוח לך בכלל אצל אמך

מבינה שחשוב לך לכבד אותה אז אולי תנסי להזמין אותה את? נניח שהיא תהיה אצלך יום יומיים משהו כזה

וגם את התגובות שלך בהמשך

ואת באמת באמת מדהימה

אבל אני רוצה להגיד שלא ללכת אחרי לידה שניה להורים, בלי שום קשר למה המצב בבית של ההורים זה הכי הכי לגיטימי.

גם אם אמא שלך הייתה מארחת מופלאה והיו לך שם את כל התנאים והיא הייתה קמה בלילות לקטן

בלידה שניה יש עוד גורם והוא הילד הבכור. וזה גורם משמעותי וזה הגיוני מאד שעם השינוי שהוא יעבור שפתאום יש אח נוסף צריך להשאיר אותו כמה שיותר באזור נוחות שלו.

שאמא שלו תהיה איתו ולא תעלם לשבוע

שהוא יהיה בסביבה מוכרת

שהוא ילך למסגרת אם יש

וזהו. זה באמת בלי קשר בכלל למצב של הבית של אמא שלך.

ולגבי אמא שלך הציעו לך פה הרבה רעיונות טובים ואני הייתי מציעה להתמקד בכמה פרטים שלא יעליבו את אמא שלך ולחזור עליהם כשהיא מתעקשת.

"אני צריכה את המיטה הנוחה שלי אחרי לידה, נוח לי יותר בבית שלי, יותר נוח לי שיש מקום לעריסה של התינוק ליד המיטה שלי"

ובעיקר גפ להזכיר לעצמך שאת צודקת ואת לא צריכה להכנע לגחמות של אמא שלך. 

וכבר כתבו הכל לפניי.

את לא צריכה ללכת אליה. כן כדאי חמותך.

ועדיין, זה לא פותר את הקושי והכאב מהעצב והפגיעה של אמא.

אז מצטרפת למציעות הרעיונות ומעלה עוד רעיון.

אולי להגיד שדווקא אחרי הלידה את צריכה קרוב לבית וקייטנה וכו וכו אבל שחודש-חודש וחצי אחרי הלידה, כשכולם כבר שוכחים מהיולדת, אבל היא בעצם עוד ממש יולדת, את תשמחי מאוד להגיע אליה ליום פינוק או שניים.

את מהצד שלך כבר תהיי מאוששת יותר, תינוק גדול יותר ולא בכאב של אחרי הלידה.

מזג האוויר ישתפר טיפה כבר.

ואז היא תוכל להרגיש עוזרת ולהשוויץ בבת שבאה אליה אחרי הלידה. 

ועם כל הכבוד לאמא שלך, את היולדת ואת צריכה לעשות מה שטוב לך ולא מה שטוב לאמא שלך. לצערי יש הורים שקשה להם להוריד קצת מהאגו שלהם והם גורמים צער לילדים שלהם. חבל שהיא לא מבינה את הצרכים שלך בתור יולדת אבל שוב זו אמא שלך וצריך לכבד כמה שאפשר.. פשוט להגיד בנימוס שלא תוכלי להגיע ושזה לא משהו אישי (ממה שאני מבינה ממך, זה יותר הבית) ושתשמחי שהיא תבוא אלייך לבית אחרי שתחזרי מחמותך אולי זה יישב את דעתה.

אני הייתי שם, היום אמא שלי למדה לקבל את זה.. היא מבינה שזה לא משהו אישי... ואפילו באה לבקר אותי אצל חמותי וראתה שהכל טוב ושטוב לי ולתינוק.. חמותי עשתה לה הכנסת אורחים מהלב רק כדי שלא תרגיש חלילה לא נעים. היום היא באה בשמחה.

לא יודעת, לא הכרתי את הסוג הזה של השוויץ...

נראה שאת ממש מבינה את הרגישיות והדקויות והניואנסים שבנםש של אמא שלך.

אולי את רוצה לפצות אותה שקשה לה?

את כל כך מעורבת רגשית, ונשמע שאת בלופים מעגליים סביב הרצון שלך מול הצורך לפצות ולרצות את אמא.

אמא שלך קצת מעבירה את הפוקוס אל עצמה. איך היא תחווה את הלידה שלך, מה יגידו עליה, איך יהיה לה.

וזו טעות.

וזו טעות שגם את התערבבת איתה.

הפוקוס בלידה הוא תמיד על היולדת.

ואמא אמורה לקחת כמה צעדים אחורה.

עכשיו, אני מבינה למה יפגע בה שתלכי לחמותך, כאילו את אומרת לה בזה שהיא עולה עליה בתפקוד,

ואולי כדאי לא לפגוע.

אבל אני במקומך הייתי הולכת אליה (אולי לא יום אחרי הלידה, אלא כמה ימים אחרי. או אולי הייתי שולחת לשם את בעלי והילד, ואז אני בשקט שלי לבד בבית).

אם הוא מסכים שתגידי את זה

או ללכת לבית החלמה מיד לאחר השחרור מבי"ח,

או שפשוט להגיד לה שאת ממש צריכה את המיטה שלך, הכי פשוט שיש

חוץ מזה שהזדהיתי עם המון אלמנטים בסיפור שלך,

אני ממליצה ללכת לחמותך ולהגיד לאמא שאת בבית שלך....

וזה היה נורא!!!!!!!

היא ממש לא סלחה לי על זה

כעסה המון

כל תקופה הזכירה את זה מחדש

הייתי מעדיפה לעשות את זה במודע

בלי להסתיר 

הגיע לשאול אותי אם אני חוזרת אליהם אחרי הסעודה או כבר נוסעת להבראה

שאלה חשובה וסופר קריטית כשאני יושבת לידה

היא נורא כעסה

התחילה מאין ''ברוגז'' כבר בסעודה

ניסיתי להסביר את עצמי כמה פעמים

על זה שהלכנו הביצה

והיה לנו קשה

ישבנו מול הילד ולא הבנו מה הוא רוצה

אמרתי לה שידעתי שהיא תקבל את זה לא בטוב (כמו שבאמת קרה) ולכן העדפתי לא לספר לה

היא עשתה מזה ממש עניין למרות שהייתי אצלה כולה ליומיים. 

אחים ואחותי שהיו שם ניסו להרגיע אותה, מאין להחליק את הדברים ויאללה להתקדם 

אבל היא הייתה ממש בטירוף

לא רצתה לדבר 

הייתה נורא מניפולטיבית וזה לא היה כיף..

המשל הסעודה היה בסדר

היא םשוי לא הייתה במצב רוח

לא פשוט.

הלכת פעם לטיפול בנושא הזה של הקשר עם אמא שלך?

נראה לי זה ממש יכול לעזור לך

הייתי בטיפול

אחרי טיפול ממש ארוך הייתה הקלה

לא מתכננת בקרוב לחזור לזה

לא פנויה לזה כל-כך כרגע בשלב הזה של החיים

אולי בהמשך נשקול שוב 

לשקר לה....

אחרי לידה זה זמן שדואגים לטובת היולדת ולכן זה לא הזמן ללכת למקום שלא טוב לך.

ומשהו כללי יותר- אני מאמינה גדולה של -  כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם.

אן לי מושג מה ההסטוריה של הקשר שלך עם אמא שלך, לכן מאד יכול להיות שאני טועה ולא מבינה נכון את הקשר, כותבת רק לגבי מה שכתבת כאן בפורום והרושם שקיבלתי מהתאורים שלך ,

מרגיש שנוצר בינכם קשר לא בריא, שנובע הרבה מדעות קדומות והנחות שלא בהכרח נכונות.

לדוג' - פעם כתבת שהיא לא מתפקדת ולכן מכבסת פעם בחודש מגבות ( אני זוכרת את הדוגמא הזו כי היא מאד כאבה לי לקרא אותה) אני מכירה הרבה נשים מתקדמות שמכבסות בתדירות כזו.

מיטה-הם נותנים לכם מיטות לישון-מקסים!זה מעל ומעבר!

לא הייתי נכנסת לעניין הנוחות ,

אצל ההורים שלי יש לנו רק מזרנים לישון וזה בעיני ממש בסדר, אין להם מקום למיטות  והם לא בית מלון שאני מחפשת שם נוחות, אז ברור שאת לא חייבת ללכת לישון על מיטה שלא נוחה לך, אבל אל תיכנסי לדעה שלילית עליהם שהם לא בסדר.

מזגן-גם לנו אין, ולכן מבחינתי זה לא תנאי בסיסי  בשביל לארח יולדת.

בטח שזה לא אמור להיות פגיעה בך להזמין אותך לבית בלי מזגן.

לסיכום - את ממש לא צריכה ללכת אליהם אחרי לידה, אבל אם תצאי מהמקום השלילי ביחס לאמא שלך- אני בטוחה שהיא תרגיש את זה וממילא גם הקשר ישתנה לטובה.

שיהיה בשעה טובה ❤️

שיש פה הרבה מורכבויות שהיא לא דיברה עליהם ..

אני לא אכנס לזה ... אבל לדעתי מה שהיא כתבה זה קצה קרחון של הדברים ולא נמדד רק במזגן, במגבות ובמיטות.

נשמע שיש פה היפוך תפקידים בין אמא לבת .

זה רק פורום... אז אני לא נכנסת לזה

אם מישהו עושה לך מצפון על זה, תעשי לו, אל תקשיבי למה שהוא או היא אומרים אלא תעשי להם מצפון בכל הכוח.

את לא אמורה למלא צרכים של אנשים בוגרים ששמו פס על צרכים שלך.

האחים שלך צריכים לגרום להורים שלך להסכים שהאחים שלך יביאו את הבית למצב נורמאלי . הורים שלך בגיל שלא מאפשר כנראה לעשות את זה לבד. הם צריכים עזרה.

החישוב שלי הוא כזה (לא יודעת האם נכון הלכתית)

מה אישה עשתה לפני 200 שנה?

הלכה לסופר פראם כדי לקנות את הדבר הספציפי להוריד עור קשה מכף הרגל? הקפידה להשתמש בליפה הכי ממרקת בבית? הקפידה לקנות את המקל הארוך לגב?

התקלחה. במקרה הטוב. הלכה לנהר (לא מקנא בה), חזרה הביתה.

היום אני עושה מקלחת טובה. עוברת כדי לראות שהכל בסדר. לוקח לי 30-40 דקות בד''כ. מהרגע שאני נכנסת למקווה עד שאני בחוץ 10-15 דקות כתלות בעומס במקווה

(יש ארגונים שאפשר יום קודם, ציפורניים, לק וכו').

מורידה שיערות וגוזרת ציפורניים

אמבטיה של רבע שעה בערך

משפשת את העור של הרגליים שבישיבה של כמה דקות במים מתרכך ויורד בקלות

מקלחת טובה

מסרקת את השיער תוך כדי שלא יהיו קשרים.

צחצוח שיניים וחוט דנטלי

עיון בכל הגוף וזהו

גג 40 דקות

ובמקוה ציק צאק אם אין תור תוך רבע שעה אני בחוץ

גזיזת ציפורניים, גבות, שפם, הסרת שיער - יום לפני

ביום המקווה מקלחת טובה, ניקוי טבור ואזניים במקלחת עצמה, צחצוח שיניים, עיון

אולי קיבלת בהדרכת כלות מנהגים וחומרות שונות?

שווה לבדוק את זה

ולהבין את ההלכה כמו שצריך..

אני אישית קיבלתי הדרכה מהכלה של הרב דוב ליאור והיא נירמלה ואיפסה אותי ואת ההתארגנות ממש.

היום )טוב גם נשואה כמה דקות..( מתארגנת בארבעים דקות גג

תלכי ותשאלי

זה לא אמור להיות מורכב בכלל.

דף A4 עם רשימה ארוכה של כל מה שצריך לעשות… אני עוד לא זוכרת הכל בעצמי.

בסוף זה לא באמת לוקח כל כך הרבה זמן, פשוט לראות את כל הרשימה ההיא, זה מלחיץ…

מי הרב שלכם?

אולי בעלך יכול לתת לו את הרשימה שיסמן מדרג-מה חובה, מה רצוי, מה רק אם נשאר זמן וכח?

כי באמת לא הכל זהה וזה חשוב לדעת.

אותי מדריכת הכלות לימדה שצריך פשוט לעבור על כל הגוף מלמעלה למטה מכל הכיוונים

לא צריך שום רשימה בשביל זה

רק לעבור

ראש- לחפוף, לסרק

פנים-מה שאת מקפידה(בגדןל לרוב הדעות שיערות מחוברות הן לא חציצה). לקנח אף, לצחצח שיניים, לבדוק אוזניים ולהוריד עגילים

חזה, בטן(טבור לפעמים צריך לנקות) גב, ידיים ישבן וכו- לסבן, לשטוף, לעשות עיון שאין חציצות..

וזהו פשוט לעבור על הגוף שלך, בעצמך.

אם עברת על כל הגוף את בע"ה מוכנה לטבילה.

וזה מצטמצם פלאים.

אני הייתי גם כמוך בשנים הראשונות, ואחרי שלמדתי הבנתי שזה לגמרי סתם.

יום לפני מורידה שערות וצפרוניים, נשאר רק להתקלח ולעסור על הגוף שאין כלום.

מקלות אוזניים ושפם קצת זה גם יום לפני.

אין באמת הרבה עשיה.

אבל באמת זה מבהיל בהתחלה. לאט לאט ❣️

כמו שכתבו פה זה לא אמור לקחת יותר מדי זמן

ולא משהו חריג

בגדול להוריד שערות איפה שאת רגילה, ציפורניים ומקלחת טובה.

אפשר לפצל ליומיים וזה מאד מקל.

לי עוזר אחרי המקלחת לעבור על הגוף מלמעלה עד למטה לוודא שעשיתי הכל- שיער אוזניים עיניים שיניים וכן הלאה.

אם אישה שנפלה לנהר נחשב שטבלה או לא. הדיון הוא לגבי האם צריך כוונה בטבילה או לא.

אבל תחשבי שאם יש מקום להגיד שאשה שנפלה, עפ כל הבגדים שלה, בלי לעשות שום הכנה לפני- יכול להיות שנחשב שטבלה אז זה כבר מרגיע קצת.

עכשיו באופן פרקטי- קודם כל ללמוד מחדש את דיני הכנה לטבילה והלכות חציצה. כשלומדים את זה בהדרכת כלות הראש שלנו עסוק בעוד מליון דברים ואנחנו לא עד הסוף קולטות. כשלומדים מחדש פתאום מגלים מה באמת עיקר הדין, מה התווסף וזה מסדר את הראש.

ומצטרפת למה ש @טארקו כתבה.

שימי את הרשימה בצד. תעברי על הגוף מלמעלה למטה.

חפיפה, אוזניים (לנקות את החורים של העגילים אם ככה את נוהגת), פנים נקיות מאיפור. רחיצה של הגוף, הורדת שיערות (אפשר ומומלץ יום לפני.) ציפורניים בידיים וברגליים (גזוזות או נקיות אם את מאריכה).

זהו. לא להשתגע. לא צריך לקחת יותר משעה כולל הכל. רובינו מתקלחות כל יום או כל יומיים. זו לא המציאות שהתקלחו פעם בשבוע אז הצטברו על הגוף לכלוכים שצריך להתאמץ כדי להוריד.

ומציעה גם- לשנות כיוון. אם מתאים לך, אם לא מתחברת- תדפדפי.

את מתכוננת למפגש מחודש עפ בעלך, זמן קצת להשקיע בעצמך.. (אני נגיד בתקופות בלי מקווה מגיעה להורדת שיערות פעם באפעם.. ), אפשר להתפנק באמבטיה כיפית וטובה, אפשר למרוח *אחרי הטבילה* קרמים מפנקים.

במקום צ'ק ליסט מלחיץ- השקעה בעצמי.

במקום לחץ מהיום הזה- ציפייה אליו, ליום שהוא שלי ואני חושבת בו על עצמי ומה עושה לי טוב.

בהצלחה!

אחד - היחס של הילדים שלך למשפחות ברוכות ילדים,

השני - היחס של הסביבה למשפחות ברוכות ילדים.

בקשר לעניין השני אין הרבה מה לעשות... אולי רק אם משנים מקום מגורים. (אנחנו גרים בשכונה שבה רוב המשפחות ברוכות ילדים. אנחנו ספציפית גרים בבניין שבו שאר המשפחות מבוגרות יותר ועם פחות ילדים, ובכל זאת אף פעם אין תלונות על הילדים שלנו, פשוט כי זה המקובל פה בסביבה... וגם כי הם שכנים טובים ומתחשבים ב"ה. היו להם רק בקשות ספציפיות וצודקות).

בקשר לעניין הראשון - האם כל הילדים שלך חושבים כך?

יכולה לומר שאני גדלתי במשפחה ברוכה, ותמיד רציתי גם שיהיה לי כך, ואילו האחות שאחריי לא אהבה את זה ותמיד אמרה שלה לא יהיו הרבה ילדים... אז זה לגמרי תלוי באופי, לא ביכולת החינוך של ההורים.

(הילדים שלי בגדול עוד לא לגמרי הביעו רצון ספציפי. כן נראה שטבעי להם שגם להם יהיו משפחות גדולות - שוב, כנראה מכיוון שזה מה שהם מכירים. אמנם יש קרובי משפחה בסגנונות אחרים, אבל עדיין סביבת המגורים משפיעה יותר, כך נראה לי. וכמובן, יש לי עדיין גם ילדים צעירים, אין לדעת מה יחשבו בהמשך)

לא כל הילדים שלי חושבים ככה. וגם כאלה שכן , יחס שלהם משתנה כל הזמן. לפעמים זו דרך שלהם למרוד . או לסחוט משהו. הם טובים בסחיטה רגשית.

לי אישית לא משנה אם יהיה להם ארבעה ילדים או עשרה , העיקר שיהיו בריאים. 

אולי תנסי להראות להם שזה לא מפעיל אותך - תאמרי להם בדיוק מה שכתבת פה, שאת מתפללת לנכדים בריאים ולא משנה מה יהיה מספרם.

ומן הסתם הם עוד יגיעו לדעתם האמיתית כשיהיו מבוגרים...

כשתגדלו תעשו מה שתרצו/ בבית שלכם תעשו מה שתרצו..

זאת אומרת שיש להם בחירה חופשית וזה בסדר לא לרצות משפחה גדולה, לא לכל אחד זה מתאים.

אמא שלי הגיעה ממשפחה ברוכה וממש לא רצתה את זה ואנחנו מעט אחים, אני לא אהבתי שאנחנו קצת ורציתי יותר, גם אם לא משפחה גדולה.

מה הנקודה? כל אחד ומה שמתאים לו! אין מה להתרגש. מותר להם לחשוב אחרת. 

אנחנו גם מעל הממוצע ב"ה
גם מרגישה עיניים כזה בגינה, בבניין...
כל דבר משליכים על זה שאנחנו הרבה ואין תשומת לב לכל ילד.

עם בגדים זה הכי בולט, גם בקרב המשפחה שלי המורחבת.
והאמת? שיחשבו, לא אתחיל לחשוב מה כל אחד חושב.
נכון אני לא יכולה לקחת את הבת ב א' לחוג כי יש לי עוד ילדים, אז היא הולכת לבד ורק עוברת חנייה
ולא יכולה ללכת לסדנאת אימהות של הבן הגדול, כי יש במקביל אסיפת הורים אז אבא הולך לבד וכו...
זה המצב.
 

שאם את תהיי בביטחון מול הנושא הזה זה לא כ"כ יפעיל אותך,

את אשכרה הבאת הרבה חיים לעולם, מעל הממוצע,

עברת הריונות, לידות, את מגדלת אותם מוסרת את גופך ונפשך עליהם, תעופי על עצמך! זה סימן לגדלות, לא סימן לקטנות!

אם את בינך לבין עצמך תהיי עם מצפון שמסכנים שאיםמלי מספיק זמן לכל אחד , אוי מסכנים שהבגדים שלהם תמיד משומשים מאח אחר, אוי מסכנים ש... ווטאבר, אז המשפטים האלו מערערים אותך.

פעם ילדה מתבגרת אמרה לאבא שלה- למה להביא כ"כ הרבה ילדים? מה הקטע? ובא שלה אמר לה - תסתכלי פה על כולם, היה אפשר לוותר על מישהו? וזהו, השתתקה. 

בחיים לא שאלתי אותם דבר כזה, כי הם גם ככה אומרים ביוזמתם שכמה מהאחים שלהם צריכים לעבור דירה

(לפעמים הם שואלים אותי בקול רם למה הייתי חייבת לאמץ את אחד האחים)

משתפת מהמקום שלי כבכורה למשפחה בה מספר דו ספרתי של ילדים-

באמת עזרתי בבית הרבה. מאוד מאוד. ברמה בעיני שהיא לא פרופורציונלית לבת בבית.

ואיכשהו, באיזה קטע מוזר, ההורים שלי לא כ''כ הודו על עזרה בבית.

פעם, ברגע של גילוי לב, אמא שלי שיתפה אותי, שאם היא אומרת לנו תודה היא מודה שעזרתי והיא כאילו לא רוצה להיות בעמדה של מוקירת תודה אלא בעמדה שככה זה צריך להיות וזו החובה שלנו לעזור.  (לא יודעת אם הצלחתי להסביר- היא לא רצתה בגדול להרגיש מצפון כלפי העזרה שלנו ואמירת תודה, מבחינתה, נותנת פתח לתחושה שעשינו לה טובה). וזה מוזר כי גם מי שעושה את תפקידו המוצהר-בעיני צריך להודות לו.

עם השנים עלתה בי תחושה קשה של ניצול בהקשרים מסוימים (תוסיפו אופי מרצה, קושי בשימת גבולות.. היו לי אחים שהצליחו להציב גבול. אני לא.

היו גם מניפולציות רגשיות למיניהן- כמו אחרי שטענתי על עומס למול אחיות אחרות אז ה'עונש' שקיבלתי זה שלא הרשו לי לעזור בבית. בכעס. בהטחה. זה היה לא נעים וכמובן שבתגובה התחננתי לעזור..)

לא אפרט פה דוגמאות מחשש לאאוטינג אבל באמת-

המינון לא היה נכון.

ובעיקר היחס לא היה נכון- ילד (בעיני) צריך להיות *שותף* בבית. ילד לא צריך להחזיק אחריות של ניהול הבית.

עוד דברים קשורים- הרבה אמירות של אמא שלי שבשביל גידול הילדים היא פספסה הזדמנויות בקריירה (והיא עובדת הרבה מאוד בחוץ. והגיינה להישגים ותפקידים.. היא ממש לא עקרת בית). אמירות של ייסורי מצפון כמו שאנחנו צריכים להיות אסירי תודה על ההורות שלה. אבל, היי! את בחרת ללדת וללדת!!

(צריכה להיות הכרת הטוב של ילד להורה אבל לא מצפון ולא תחושות שבגללו פספסו)

האמת שבתורה נערה היה נחמד ה'שבט' שהיינו. אחרי שנישאנו נהיה קשה- כמעט לא היתה שבת שאפשר היה להגיע להורים ולהרגיש בית. תמיד זה היה עם עוד אחים והרגיש 'סניף' ענק.

כשבקשנו להגיע לבד (כלומר להיות בשבת עם עוד שישה אחים רווקים, כן? זה לא לבד לבד) ההורים לא הסכימו כי חשוב להם הגיבוש המשפחתי. ולכן שנגיע עם עוד זוגות. (ומה עם הרצון שלנו? מה עם להרגיש "ילד"?)

זה ב''ה השתנה.

בגדול הרבה פעמים שהאינדבדואל במשפחה הלך לאיבוד.

כמובן היו גם מלא רגעים יפים וכיף וגיבוש ותחושת עוצמה של משפחה גדולה. וכל מיני מצבים שהשקיעו בי כשהייתי צריכה..

אבל מה שפירטתי פה (ואמאלה מרגישה חשופה) זה כדי לתת איזושהי תמונה של מציאות שעלולה לגרום לתסכול ומרמור של הילדים.

גם אצלי בבית- הילדים עוזרים. ברור. גם אני חושבת שילד הוא חלק מהמערך המשפחתי ולכן שותף בזכויות ובחובות.

אבל הגישה שלי לזה שונה.

אני אומרת הרבה תודה. הרבה משבחת. גם גוערת כמובן כשצריך..(;

משתדלת לזכור שזה שהם הילדים ואנחנו המבוגרים זה משליך גם על הדרישה מאיתנו ועל האחריות שלנו (ולא רק על הזכות שלנו לקבוע ולהחליט).

בעיקר בעיקר משמעותי לי לזכור שהבחירה להוליד אותם היתה שלי בלבד (ושל בעלי)

ואם כמות מסוימת של ילדים או מציאות מסוימת (אצלי אין הרבה ילדים אבל אלו שיש צפופים מאוד) יוצרת איזשהו עומס או קושי או מחיר- זה שלי..

עוד משהו בעניין- ההורים שלי היו הרבה עושים לעצמם דברים. שזה נהדר זוגית. אבל כילדים הרבה הרגשנו בתחום ה''חובה'' בלי ההנאה.

היתה נפרדות לחלוטין. וזה יצר תסכול.

(תחשבי, לדוגמא- הם היו יוצאים מלא לנופש. המוו. ואני, גם לא בנופש וגם *תמיד מחוייבת*  לעשות בייביסיטר על כולם ועוד לחטוף על הראש שאני לא עושה את זה בלב שלם.)

אנחנו בבית שבנינו משתדלים שהילדים יקבלו מאיתנו הרגשה שגם הם בחלקים של ההנאה.

אתן דוגמא-

יום נישואין של ההורים שלי היה יום שהיינו צריכים להרים להם.

יום נישואין שלנו- הוא "יום הולדת של המשפחה". המסר לילדים הוא: בזכות שהתחתנו- יש לנו אתכם! זה לא סותר שהילדים גם מכינים לנו הפתעה (לרוב בעלי נותן להם סכום כסף שיקנו מתנה ומחנכים אותם גם לנתינה) אבל זה בא אצלם בשמחה ואהבה *ותחושת חיבור*. כי האירוע הזה שייך גם להם..

אני מרגישה שיש לי עוד המון מה לכתוב ועוד מיליון דוגמאות

(גילוי נאות הייתי בטיפול על הנושא הזה, ב'ה עזר אבל כמובן שמצריך עבודה תמידית)

השורה התחתונה שאני באה לכתוב-

ילדים יכולים להיות מתוסכלים גם במשפחה של שני ילדים.

[ובאמת חלק מהדוגמאות שנתתי יכלו להתרחש גם במשפחה קטנה.

אבל אין ספק שהגודל של המשפחה שלי הוסיף משמעותית לעומס.

(למשל- אם היו אחרי 2 אחים והיה מצופה ממני להיות בייביסיטר שלהם, זה היה מסתיים אחרי תקופה יחסית קצרה, כשגדלו.

אבל לי היו שנים שנים שנים של מחוייבות לבייביסיטר על עוד ועוד אחים שנולדו)]

ואולי באמת הם נתלים בטענה של "משפחה גדולה" סתם כמשהו להיאחז בו (כמו שכתבת בכל מיני דוגמאות שאפשר לתת כותרות שונות לאותו מקרה)

ורוב התגובות פה היו לא להתייחס ולדעת שילדים לפעמים באנטי וכו..

ויכול להיות שזה סתם ושזה פינוק או עין קשה על המציאות

אבל

בשביל הסיכוי שזה לא סתם

חשפתי כאן מעט מהחוויה שלי (אני מעל 40. תראי כמה שנים זה מלווה אותי. וככל שאני יותר שנים אמא יש דברים שיותר כואבים לי ביחס לילדה שהייתי)

כדי לומר- שווה לעשות בדק בית.

לראות אם המינון של העזרה שלהם בבית הוא תקין,

לראות את החוויה הילדית מהעיניים שלהם,

ובעיקר לראות מה השדר הסמוי שהם מקבלים (ביחס לתפקיד שלהם, ביחס לאחריות שלהם, ביחס לשמחה *שלכם* במשפחה הגדולה למול אולי שדר של "עול",

האם הם מרגישים שהבחירה שלכם במשפחה גדולה היא זכות גם עבורם או בעיקר עול עומס *עליהם*)

את נשמעת אמא קשובה ורגישה

חיבוק וברכת השם עליך!

נתת לי הרבה נקודות לחשוב עליהן, על המינון הנכון בין בקשת עזרה לבין אי ניצול.

(האמת שאת העניין של לא לומר תודה אני מכירה מחמותי - מהכיוון ההפוך. היא לא אוהבת שאנחנו מודים לה על מה שהיא עושה בשבילנו, כי מבחינתה היא "מחויבת" לעשות זאת בשבילנו. אנחנו לעומת זאת מחנכים לומר תודה גם כי זה חשוב לנפש. וכמובן, גם אנחנו משתדלים להודות לילדים שלנו על מה שהם עושים...)

כתבת ממש יפה

אני רק חייבת להגיד שהמון ממה שתיארת אני גם חוויתי

לא הכל, אבל הרבה מאוד

ולא באתי ממשפחה מרובת ילדים

משפחה ממוצעת לגמרי

זה תלוי המון בגישה ובאופי של ההורים

חיבוק גדול

והתחברתי מאוד לגישה שלך, במיוחד על היום נישואין שהוא יומולדת של המשפחה...

לא יודעת אם זה מעודד אבל נשמע שהילדים שלך הרוויחו אמא מיוחדת מהחוויה הקשוחה הזו

נקודה כל כך חשובה.

אני גם ממשפחה ממוצעת לגמרי,6 אחים, ובכל זאת חוויתי לפעמים תחושה כזו.

גם היה אמירה של אמא שלי שהיא לא צריכה לומר לנו תודה ובכלל היא לא צריכה לבקש כי אנחנו שותפים.

רבתי איתה על זה שנים.

בעיני משפחה זה לא קיבוץ.

יש הורים שמנהלים. ילדים עוזרים.

וגם בין בני זוג שכן יש שיתוף מלא אנחנו ממש מקפידים לומר תודה.

והילדים לומדים. גם על דברים שמובנים מאליהם.

חשוב ממש הנקודה שהעלת פה,

וחיבוק על התחושות ❣️

ובעקבות מה שכתבת אני בהחלט אעשה עם עצמי בדק-בית.
כי אני בגישה שהילדים שותפים ולא מחליפים אותנו
אני לפעמים מתביישת לבקש מהגדולות עזרה, כדי לא להכביד עליהן.
באמת צריך למצוא את הגבול של במה לעזור ובמה לא.
וזה ממש נשמע ששנים היית בייביסיטר, כי כל שנה- שנתיים נולד עוד אח, ועוד ועוד...
וואו כנערה היה לך זמן לחברות? לעצמך? לתחביבים? (כן את מתארת שהשקיעו בך...)
תודה על מה שכתבת.
וממש אהבתי את הרעיון ליום - נישואין.

את האמת כאב לי נורא לקרוא שהם היו יוצאים לנופש ומשאירים לך עבודה, ועוד באים בטענות...

אצלנו היינו יוצאים כל המשפחה יחד, ושההורים יצאו לחול זה היה לבד.

אבל אז לא הייתי בייביסיטר אלא הלכנו לסבתות. זו ממש אחריות עצומה בעולם שאין בו פלאפונים והיה מאוד יקר להתקשר לחול.

מעניין אותי לשמוע אם פעם הצפת את מה שהרגשתי מולם.

את יותר מרגישה שמה שעברת בנה אותך או שמה שעברת גרם לך חסך? ואולי גם וגם..?

ותמיד רצינו עוד.

כולנו.

אנחנו כל המשפחה בתחושה שכמה שיותר ילדים יותר טוב, ומאוהבים במשפחה שלנו.

מקור הכוח של כולנו ב"ה.

ותמיד הרגשנו כך.

אני כותבת את זה למקרה שמישהי תקרא את השרשור ותחשוב שתמיד ילדים למשפחות ברוכות לא נהנים מזה...

אז שתדעו שזה יכול להיות ההפך.

זה שלב בירוקרטי, לא מהותי. הרופא לא יכול להוציא הפניה למי שפיר, רק ליעוץ גנטי, אז הולכים ליעוץ ושם מוציאים לך הפניה למי שפיר. ככה הסבירו לי בזמנו.

אבל בפעם אחרת שעשיתי בגלל גיל ולא בגללל סיכון למום אז עשיתי יעוץ בפגישה וירטואלית כזה רק לסמן וי. וגם כדי לבחור מה אנחנו רוצים לבדוק ומה לא

אם בכל מקרה לא תעשי, אז אין מה לעשות יעוץ.

אני עוד מתלבטת אבל אם כן אלך פרטי. 

זה מה שיגידו לך

אבל רק אחרי זה הקופה תממן לך את המי שפיר 

זה בעיקר בירוקרטי.

בתוצאות לסיכון גבוה בסקר שליש ראשון או שני, בכל אופן יפנו למי שפיר.

זה משמעותי בעיקר לעניין הזכאות לתשלום מהקופה, ויש מקומות שבהם מחייבים ייעוץ גנטי לפני מי שפיר.

אגב, יש בתי חולים שבהם אפשר לקבוע את הייעוץ לפני הבדיקה עצמה, וזה חוסך לך

כדאי לשאול את הרופא המטפל.

אבל אם לא קיבלת הנחיה להפסיק, אני לא חושבת שצריך.

לא כל הגדרה של הריון הסיכון קשורה להפסקת הנקה.

אולי אתן יודעות יש בעיה עם אספירין בהנקה ?

זה הידיעה שיחסי אישות גורמים להתכווצות הרחם הרבה יותר חזקה מאשר הנקה. אז כל עוד אין הנחיה להימנע מיחסים, להבנתי אין בעיה עם הנקה.

אבל אני לא גורם מוסמך או משו.

לא הייתי סומכת בזה לשאול כל רופא, כי רוב הרופאים מחזיקים בדעות מיושנות לגבי הנקה, ומה אכפת להם לומר לך להפסיק, הם לא מפסידים מזה כלום, בעיניהם אם לא יזיק לא יועיל...

על כל אירוע שעובר בשלום, אנחנו נגיד תודה.

לק"י

הבת שלי היתה אמורה לחגוג לפני יותר משבוע, אבל הגננת היתה חולה.

גם זה קורה מסתבר....

ימי שני בד"כ די עמוסים

אשמח אם אפשר מפעם לפעם ברביעי, נוח לי יותר

התלמידים הלכו לישון עם תיק ארוז ומוכן וקמו בבוקר להתרעה ואזעקה...

אחרי שחזרנו ביום שלישי קבעו מחדש את הטיול, למחר... 😬

לק"י

לנו היה אמור להיות בשלישי שעבר. בוטל, למרות שחזרנו לשגרה.

הטיול נקבע לשלישי הבא. ימים יגידו מה יהיה....

עכשיו היא בלחץ שיבטלו לה עוד טיול

ואם מתקיים יש לי תחושת סיפוק כזו, מסמנת וי
יש הצלחנו.
דור הגאולה. דור לא פשוט.

ואני רק מתחזקת בזה יותר ויותר

לצאת

לחגוג

להיפגש

מי יודע מה ילד יום🤷‍♀️

ראיתי מנסיוני שכשאמא מביאה הם בוכים וכשאבא או מישהו אחר הם נפרדים בקלות יותר.

בהצלחה בהחלטות

אבל את מכירה את הילד שלך ואנשי הצוות הגי טוב כמובן. הוא בוכה רק בכניסה או גם במשך היום?

אם זה בכי של דקה בפרידה ונרגע נראה לי שעדיף עם חברים

הוא גדול מדי בשביל הקודמת לדעתי וכנראה ישתעמם

החברים מהגן יהוו לו עוגן

ואם זה מנחם גם הבת שלי הייתה בוכה בכניסה לגן הרבה. תכף מסיימת כיתה א וב"ה כבר לא. הפרידה קשה להם וצריך להכיל

♥️

יש לנו בסלון גם שולחן כתיבה, שמשמש לאחסון ולא עובדים עליו.

זה פשוט לא נצרך

הילדים שלי אמנם לא מרבים להכין שיעורי בית, אבל אם כן עושים את זה - אז זה בסלון/פינת אוכל.

ואני חושבת שזה מבורך.. חוץ מהפן הפרקטי שאני זמינה יותר לעזור להם, אחרי צהריים זה הזמן שלנו יחד, אצלנו חדרי השינה כשמם כן הם. משמשים בעיקר בלילה.

אצל הבת שלי, מביאים לכיתה את כל הספרים והמחברות בתחילת השנה ושומרים שם.

מביאים הביתה רק כשיש שיעורי בית או כשמסיימים ספר.

אצל הבן שלי שומרים את הספרים שלא בשימוש בבית, וכל פעם מביאים לכיתה ספר חדש שמתחילים.

צריך שיהיה מקום למכשירי כתיבה ומחברות ספייר, שיהיו עוד למקרה הצורך.

זה תלוי כמה אתם קונים מראש, וכמה תוך כדי השנה.

לנו יש סלסלה עם כל הציוד. בינתיים זה מספיק לשני ילדים.

יש לי מדף בארון לכלי כתיבה ספייר ומחברות וכד' של כל המשפחה 

ואין שולחן כתיבה בחדר אלא כולם עובדים בסלון, גם הגדולות כולל תיכוניסטיות אוהבות לשבת בסלון ולעבוד

על הרצפה \ שולחן אוכל.

מבחינתנו פינת עבודה מיוחדת זה מיותר.

גם ככה בכיתה א' הם יצטרכו ליווי צמוד ממך בשיעורי הבית, אז זה הכי נוח.

לדעתי כדאי מדף למחברות ולספרים, ומגירה עבורך למכשירי כתיבה ומשם כל פעם תתני להם (כל הזמן חסר משהו בקלמר)

קנינו לה כשהתחילה כיתה א'. אחר כך הבנו שבגיל הזה ממש אין צורך בשולחן כתיבה, כי נוח להם יותר לעבוד בסלון ליד אמא ולהיעזר בה...

אצלנו לבנים כמעט אין שיעורי בית בגיל הבוגר. בגיל הצעיר הם עובדים בסלון.

לבת השנייה יש שולחן מתקפל קטנטן ליד המיטה, ולבת השלישית (בכיתה א') יש שולחן ילדים מעץ שבעלי בנה לה פעם. היא דווקא אוהבת לפעמים לעבוד בו, לאו דווקא על שיעורי בית אבל גם עליהם. אבל היא חריגה לגילה...

אז לא צריך לקנות שולחן כתיבה (ואם קונים, אז אפשר לקנות אחד רחב), כן כדאי לחשוב כבר עכשיו איפה יאוחסנו הספרים והילקוטים שלהם (במקום שבהישג ידם).

הבת שבכיתה ז לפעמים יושבת לעבוד לבד בחדר.

לפני זה, זה לא רלוונטי לדעתי

זה לא באמת כיף להם לשבת בחדר לבד

וגם בכיתה א לא עובדים ככ הרבה זמן רצוף בישיבה במקום אחד

שולחן מסודר וכיסא וכו מעצמלה
בפועל- עבדו רק בשולחן בפינת האוכל.
עם הקטנים יותר שעכשיו בבית הספר, אין לנו מכתבה. הכל בפינת אוכל.
יש להם רק מדפים מסודרים לספרים ומחברות...

ומגירות אישיות

אבל

שיעורי בית הן אוהבות להכין בשולחן של פינת האוכל (קניתי מפה שקופה-שעוונית, שמיועדת להכנת ש"ב ויצירות)

בגלל שהן שתיים ורוצות להרגיש שאני נמצאת עם שתיהן, יותר נח להן וגם לי בשולחן האוכל.

אבל באמת הקטנים יותר שצריכים עזרה בשיעורים כן יושבים בסלון

רק לקראת כיתות ט-י הילדים עברו ללמוד בחדרים.

עד אז- רק בסלון.

אז בעיני מיותר לכיתה א'.

אחסון ספרי לימוד- אני גם מפנה לכל ילד מדף בסלון (מאחורי דלת, כי זה מתבלגן...).

שם שמים ספרים שלא בשימוש, מחברות ספייר, וכל מיני דפים במצב ביניים (כמו הטבלה של 'מבצע פסח' במהלך החופשה).

אני אוהבת שזה בסלון ונגיש, כי זה מקל עלי לארגן איתם יחד מערכת (בתחילת היסודי זה מאתגר לבד), ולדחוך לשם פריטים שונים ששייים להם ומסתובבים בסלון.

עם מדפים לספרי לימוד ומגירות לקישקושים וכלי כתיבה

אני רוב הזמן נהננתי ללמוד על הרצפה בחדר עד לכיתה ז

ואחותי היתה במטבח/סלון , היתה צריכה עזרה או נהננתה מהרעש

בכיתה א הבן שלי היה צריך אותי ממש צמוד ולכן היה הכי נוח בספה או במטבח

בכיתה ב בקושי שב וגם אז זה קריאה או טיפה דפי עבודה והוא במטבח או בספה 

אז יש ילדים שיותר צרכים שקט ויש את אלה שתמיד יהיו בסלון. יסודי ממש אין צורך.

יש שולחן מטבח, סלון, שולחן יצירות קטן, רצפה, כל אחד מתיישב איפה שהוא רוצה. בכתה א' זה בגדול בעיקר תרגול קריאה אז זורם לגמרי בספה.

יותר תחשבו על מקום לחוברות, תיקים, כלי כתיבה שאפשר לקחת כשחסר. 

אבל לא ברמה הזו של התנהגות יומיומית.
ואם יש לו עוד שם, חשוב לקרוא לו בשני השמות לפחות פעם ביום

וגם אם כן, לדעתי זה לא משנה

בסוף זה הילד

עם האופי העקשן

והאתגר

אין פתרונות קסם בהורות לדעתי

בכל מקרה לדעתי כדאי לקרוא גם בשם השני, כי יש סיבה שקראתם לו כך

אם זה קשור לשם או לא...

יש לך ילד שיותר מורכב הקשר איתו

קשה להשיג שיתוף פעולה ממנו

ההשכבה שלו מאתגרת

הוא נעלם לך פתאום...

אני חושבת שלכל אמא עם שני ילדים ומעלה יש ילד (או כמה) שמאתגר יותר מהשאר.

אישית מאמינה גדולה בהדרכת הורים טובה.

אבל אם יעבוד לך לקרוא בשם השני - מעולה.

גם לי הייתה תקופה שבה חשבתי שיש משמעות לשם של אחד מהילדים שלי. (לכל הילדים שלנו יש שני שמות חוץ מלו ולתאומים. אז הרגשתי שאולי מכיוון שיש לן רק שם אחד הוא לא חברותי כזה, כי לתאומים יש זה את זה ולכל השאר יש שם שני...)

לאחרונה גילינו שהוא על הרצף האוטיסטי.

אבל לפני שהוא אובחן, גם הבת הקטנה שלי אובחנה באותה אבחנה - ולה כן יש שני שמות...

אז למדתי מזה שלשם יש משמעות גדולה לאדם, אבל לאו דווקא המשמעות שאנו מייחסים לו.

וברגע שיש לילד קושי - התפקיד שלנו הוא לא להתעסק בשם שלו, אלא לטפל בו לפי הקשיים שלו.

(דרך אגב, הוא הבן הראשון שלך? יכול להיות ש"פשוט" מדובר בהתנגדות שנובעת מגיל ההתבגרות?)

הרבה כוחות! ובהצלחה❤️

(סתם כי צורת החשיבה שלי רציונלית להחריד)

ילד נולד עם מטען גנטי, פוגש אירועים שונים ושוהה בסביבות מסוימות וכו'.

וזה לרוב גורם להתנהגות שלו ותו לא.