את פשוט נשמה טובה

איזה מותק את

אין לי זמן להאריך אבל היה לי חשוב לשלוח לך חיבוק ולהגיד לך שנראלי כל הפורום מחכה איתך בנשימה עצורה לשמוע מתי את יולדת ומתפללות איתך ❤️

את הכי יודעת

נקודה

את עושה עכשיו מה שנכון לך ומה שטוב לך

נשמה את צדיקה!!

את טובה

את מהממת

את יודעת מה נכון וזה מה שאת עושה

את לא רעה

ואת לא לא-בסדר

את פשוט קשובה לעצמך והסיטואציה

אין מצב שאת הולכת לאימא שלך!!! אחרי הלידה!! זה ממש לא הזמן למסירות נפש!!

כתבת ככ ברור ואמיתי

אחותי אובייקטיבית נשמע שאין מה ללכת להורים אז זהו, אין (אשכרה בלי מזגן!! אין לתאר)

כל הסיבות בצד שלך

הקייטנה של הילד והעזרה של חמותך

זהו זהו זהו

בלי מצפון

ואחותך המתוקה

שמעי היא שומעת את הקושי של אימא שלך וגם היא נשמה טובה! חמודה שהיא

אבל

תקשיבי לעצמך ממי!!

ואם זה לא אז לא

זהו!!!

שוב חיבוק ואת מדהימה ותכף תלדי והכל בסדר

❤️❤️❤️

איזה גיבורה את אוף עם הבלגנים התוך-משפחתיים האלה 

אולי גם זה סימן ללידה מתקרבת??? חחחח

ולא, אני לא כזאת נשמה ןבטוח לא צדיקה

אני הכי בעולם רוצה לצאת בטוב

לצאת בטוב עם אמא שלי ובטוח עם עצמי

וזה פשוט לא עובד לי ביחד

מרגישה אנוכית ברמות!!!! 

כאילו, מה העניין - יאללה תכבדי

אבל כמו שכתבת זה בגדר מסירות נפש (טוב, אולי קצת הגזמתי אבל כרגע זו התחושה)

ובמקומך, הייתי מפסיקה לדבר על זהעם אחותך

את גמככה מלאה במצפון, למה את צריכה אותה שתוסיף לך..?

האמת זאת ממש מוסרת נפש. לא רק הבישולים, ללכת לבית בלי מזגן זה וואו מבחינתי. אני לא הייתי מוכנה

ואגב, בלידה השנייה אמא שלי מאוד רצתה שאבוא אליה אחרי. תכלס הלכתי לבית. יש לך מספיק סיבות. לפעמים הראייה של ההורים או בכלל אנשים את הרצון שלהם מעוורת אותם מלראות רצון וסיבות רציונליות של אחרים. טוב שאת רואה את שלך.

הייתי אומרת בכנות שיותר נח לך להישאר בבית. גם ובעיקר מבחינת הילד. וזהו.

את לא אחראית לתגובה שלה. את כן אחראית לטובתך ❤️

קודם כל תנשמי, הכל בסדר, לא בריא הלחץ הזה.. 

ממש מבינה לליבך, האי נעימות- ממש לא נעימה, בלשון המעטה. 

מה שאני הייתי מציעה, לא יודעת עד כמה זה פרקטי, 

להזמין את אמא שלך אלייך ליום יומיים. בקטע טוב- אמא שומעת? אני בע"ה מתכננת לחזור לבית אחרי הלידה בגלל X ו Y.. אבל הייתי שמחה לקבל ממך עזרה ושתהיי נוכחת איתי (אפילו לא מיד כשחוזרים הביתה אלא נגיד שבוע אחרי כשאת כבר מאוששת טיפונת) קצת תהיי עם הילדים, קצת תבשלי מה שאת יכולה, וזהו..

נראה לך שהיא תזרום? 

גם אם לא, לדעתי הרווחת פה שני דברים- 

גם הודעת לה שאת לא מגיעה (כאילו אין פה מקום לדיונים) 

וגם הצעת לה הצעה נחמדה וטובה, שאת רוצה את העזרה שלה וזקוקה בה, ואת רוצה את הנוכחות שלה. 

ככה הרווחת גם כיבוד הורים, וגם במקום הנוח שלך. 

נכון שזה לא כ"כ נוח שמסתובבים לך אנשים בין הרגליים בבית שלך ואת רוצה שקט ומנוחה ומה שבא לך, 

אבל יום יומיים בתנאים שלך זה נראה לי סביר. 

אבל כמובן תלוי בהרגשה שלך ובמסוגלות שלך. 

רק תרגעי, תרפי, 

אחרי הלידה הקודמת שהיית אצל חמותך היא כעסה ונרגעה.. 

גם הפעם יהיה בסדר, תשתדלי להגיע לאיזשהי פשרה אבל לא בכל מחיר , העיקר שתהיי רגועה. 

אגב, 

את יכולה לגמרי ללדת וה' יסדר את הכל בעצמו, את תראי. 

הכל בסוף יסתדר..

רעיון באמת להזמין אותה אליי - לא חשבתי על זה 

אנחנו באמת מזמינים אותם אלינו לשבתות כי לנסוע לשם מןרכב ברמות

אז אולי באמת נציע לה.. תודה לך על הרעיון הזה

האמת הוקל לי עכשיו

אין שום סיבה שתרגישי רע עם עצמך. הולכים לאמא או לחמות רק אם זה עוזר ליולדת, לא בשבילן.

אם זה לא מתאים, אז לא מתאים. ועכשיו שגם יש כבר ילד עם מסגרות בעיר שלכם זה כבר סיבה מספיק טובה.

אל תתני שיעשו לך רגשי. תהיי בטוחה בעצמך שזה מה שנכון לך עכשיו, ואת היולדת אז את זו שמחליטה

אומרת לי "אז הילד לא יהיה איתך שבוע, מה רע?"

אז תקשיבו אין מצב

המקסימום שחשבתי להשאיר אותו לבד היה ליומיים לידה + יומיים בית החלמה אחרי הברית כי אין סיכוי שמתעסקת עם זה..

כמעט התעלפתי, היא  אשכרה מדברת על שבוע שלם!!!!! חשבתי שחצי יום נשרוד בלי מקלחות ואוכל

אבל שבוע!!!!!!!!!!

מקווה אחרי הלידה להרגיש באמת ככה שלמה, אמן!!

זה נורא קשה הרגשה שאת מאכזבת את אמא שלך, אבל אחרי לידה אין מה לעשות. את צריכה את מה שאת צריכה.

ונראה לי עדיף שכבר תגידי לה מה שהחלטת במקום לחכות לאחרי הלידה ואז תהיי נורא במתח מכל העניין. תיפטרי מזה וזהו

אבל אם אלך לחמותי - זה כבר יותר בעייתי

כי חמותי יכולה ממש לעזור לי 

גם עם הילד הגדול וגם עם הניו בורן..

יש מי שישחק איתו שם

יש מי שייקח אותו למעון שנמצא במרחק הליכה (מהבית שלנו מדובר בניסעה של 10 דקות..)

היא תדאג לנו לארוחות כביסות 

עזרה בלילה

ופה הבעיה

כי אמא שלי ממש תפגע

בבית זה עוד סביר, אבל אצל החמות זה מבחינתה קו אדום

תוהה כמה נכון וראוי להתחשב..

איזה מגניב שיש חמות שאפשר ללכת אליה אחרי הלידה...

זאת צריכה את העזרה הזו והילד שלך צריך אותך איתו אחרי הלידה ולא רלוונטי לך לבוא אליה בלעדיו. ולא רחוונטי שלא ילך למסגרת. תרדי לפרטים הקטנים בצורה בטוחה כי נראה לי שהחשיבה שלה לא ככ ריאלית. מוכר לי מקרוב קצת עם אמא שלי.

חמתך גרה קרוב, יצא ככה, וזה נח לכולם.

וכן הייתי מבינה את אמא שלך אם היתה נפגעת מזה שתלכי לחמותך אחרי לידה, אני חושבת שמעורבים בזה כל מני דברים וכל מיני רגשות

מאוד יכול להיות שיש לך חמות מקסימה, שכיף ונוח איתה ושיש ממנה הרבה עזרה, וחלילה אני לא אכנס לצרכים של יולדת , אבל יכולה להגיד לך שלא מזמן דיברתי עם איזו מישהי שלראשונה נהייתה סבתא , והיא אמרה לי במין גאווה כזו (אני גם שמעתי טון של ניצחון) שהכלה הצעירה שלה , רוצה לבוא אליה אחרי הלידה! אז זה כנראה משהו שאנחנו עדיין לא מבינות, ויש שם דברים מעבר , אבל תעשי מה שעושה לך הכי טוב, וקחי בחשבון שייתכן שהיא תיפגע אם תלכי לחמותך, וקצת בצדק.. תרגישי טוב!!

מחללים שבת בשביל יולדת! אז כן, גם כיבוד הורים "מחללים" בשביל זה אם צריך. (כמובן, לא בלי חשבון, אבל במקרה שלך - ודאי שאסור לך ללכת למקום שלא יהיה לך נוח בו ושלא תוכלי ככה להחלים!)

אם את מסוגלת תאמרי לאמא שלך כך: "אמא, אני אוהבת אותך מאוד ושמחה להיות איתך. אבל אחרי לידה אני זקוקה לכל מיני דברים מסוימים, שאותם אני יכולה לקבל בבית שלי בעיקר (בזה תרמזי שאולי יש סיכוי שגם תלכי לחמותך), אז לכן לא אבוא אלייך. אני בטוחה שתביני אותי, כי גם את פעם היית יולדת עם שגעונות..."

וגם אם את לא מסוגלת לומר לה כך - בכל מקרה תנהגי כך, וזהו. ובאמת אל תקשיבי לקולות המחלישים של אחותך, שכנראה חווה לידות ואת בית ההורים שונה ממך...

תודה לך על זה!!!

נשמע קשה בטירוףףף

עצם העובדה שלא טוב לך אצל אמא זה בפני עצמו מבאס לאללה

אז להוסיף לזה לחצים- וואי אחותי אני ממש מבינה אותך זה קשהההה

ברור לי שאת לא אמורה ללכת אליה

פשוט, כי אישה אחרי לידה צריכה לדאוג קודם כל לעצמה

למרות שזה כואב מאוד מאוד שזה פוגע באחרים

אבל ממש לא הייתי ממליצה לך ללכת על חשבונך ועל חשבון בעלך והילדים (התינוקי חייב אמא שטוב לה!)

חיבוק ענק!

אין לי עצות יותר מידי, רק אומרת שכדאי לדבר על זה דוגרי עם אמא שלך

ולא להתחמק, להגיד לה, קשה לי אצלכם אחרי לידה, אני רוצה מזגן, ואוכל... כמה שפחות לפגוע-

אבל להתחמק הכי פוגע...

ורק אומרת שעכשיו- כשאמרת שלא באלך ללדת,

עכשיו את מוכנה באמת חחח

אני לא אתפלא אם תלדי היום

וואי נראה לי אני שוברת פה שיא ויולדת בסוף ב 43..

לא ברור לי מה הלחץ ללדת פשוט כבר רוצה את תינוקי בידיים!!!

תודה לך על מ שכתבת,

בעלי גם טוען שצריך להיות הכי כנים וישירים

ולא לדחוץ או להתחמק

אז אני המטומטמת אמרתי לה שנחכה לאחרי הלידה כי כרגע אני לא רוצה לחשוב על מה יהיה (.....)

אבל תכלס זו טעות

כי אני כל הבוקר חושבת על מה אגיד לה אחרי הלידה

ובטח היא תכעס תבכה תתעצבן

הייתי באמת צריכה לגמור עם זה

אנשים מטומטמים קיימים תמיד, נעים מאוד

להורים שלך- לדעתי ברור שאין מה ללכת אם זה המצב

מצד שני מבינה את אמא שלך שיכולה להפגע שלחמותך את כן הולכת

אולי יש מצב להיות בבית ולסכם עם חמותך שתבוא לעזרה (או מישהו אחר שמתאים)?

שאמא שלי תבוא אליי

בואו נגיד שיותר מידי עזרה כנראה לא יהיה

אבל זה לפחות ממש יכבד אותה ויוציא את כולנו בטוב

נראה איך ארגיש אחרי הלידה..

תודה לך על זה

תודה לכן ממש על ההכלה והמענה.

תודה לכן שככה הבנתן אותי, זה מה שהייתי צריכה עכשיו

אני מזה מעריכה שלא כתבתן שאלך לשם בכח, כי באמת שלא יכולה לקבל עכשיו עוד ביקורת על זה.

באמת מעריכה.  

לקחתי מכאן כמה רעיונות

וגם אנסה לסגור את העניין מולה כבר עכשיו ולא לדחות כי זה סתם מכניס אותי למתח

תזכו למצוות!!!

תסבירי שהכי נוח לך בבית שלך.

אנחנו אחרי הלידה הלכנו לאמא שלי וברחנו הביתה אחרי לילה אחד כי פשוט היה כל כך חם וצפוף.

דווקא רעיון מעולה

כנראה לא נעשה את ההזמנה יומיים אחרי הלידה אלא רק לשבוע פלוס אחרי

אבל תכלס מדובר ברעיון מעולה

אני רק צריכה שתסכים

לא צריכה שתסכים לבוא,

אלא שתסכים להבין שזה המקסימום ואני לא נגדה

אלא רק מנסה למצוא דרך הגיונית לחוויה הזאת 

אני לא רואה פגם בכיבוד הורים בזה.

לא נשמע לי סביר שאת צריכה להתקשות בבית לבד 

אם אמא שלך נפגעת מזה זה ממש שלה.

אולי יש אופציה שתבואי ליום יומיים נניח חודש אחרי הלידה?

ואולי כן כדאי לך להבהיר מראש שאת הולכת לחמותך (אפשר בתירוץ שייקחו את הילד למעון ולא תצטרכי לצאת מהבית בלי לפרט כמה היא עוזרת לך)

וחמותך נשמעת אלופה (:

אמא שלי גם מדהימה, בדרכה..

היא באמת משתדלת

עברה חיים מורכבים

וכולנו מנסים לסייע ולתמוך כמה שאםשר.

כבר רבנו על ראש השנה, על איפה נהיה

שוב יש פה את השיקול הכי הגיוני

של בית בלי מזגן

לסחוב אוכל לשלושה ימים

עם תנאים דיי בסיסיים (כמו למשל מיטות נוער.. כי אלה המיטות שיש בחדר אורחים והם לא רוצים לשדרג. דווקא קנינו להם כמה ילדים ביחד מיטות הרייזר לחדר אורחים אבל הם לקחו את המיטות לחדר שינה שלהם ואת שלהם מסרו הלאה. ממש נחמד מצידם 😃)

היא מארחת עוד זוג עם מלא נכדים (בלי לעשות אאוטינג, היא גרה במקום מרכזי ובכל הזדמנות רוצים להגיע אליה במיוחד בשבתות וחגים.. סוג להגיע לאדמור וכאלה. עכשיו כולן כבר יודעות מי אני? חחח)

אני יודעת שאצטרך לעבוד שם ממש קשה כמו בכל החגים והשבתות שמגיעה להתארח

הדיונים כבר היו על הפרק

על ראש השנה אמרתי לה שהשנה אני פשוט לא מסוגלת

לא יכולה

עם שני ילדים זה לא כמו ילד אחד

חג של יום אחד זה לא כמו יומיים חג (הפעם מדובר בשלוש - אז בכלל!!!!)

אנחנו בלי קשר נתארח שם שבת תקופה אחרי הלידה,

יש אצלנו במשפחה תורנות

בסבב כל חודשיים אנחנו שם או שהם אצלנו..

ככה שנהיה שם בלי קשר. בעז''ה. 

איך את כותבת כאילו בפשטות

נשמה את מדהימה !! איזה כיבוד הוריםםםםםם

(אשכרה קניתם להורים מיטות לחדר אורחים.. יואווווו)

אני גם לא הולכת לאמא שלי אחרי הלידה למרות שהיא מאוד היתה רוצה שאבוא.

לא נוח לי,לא מצאים לי ואחרי לידה באמת צריך שיהיה נוח..

אולי במקרה הזה עדיף שתהייי בבית שלך כדי לא להעמיק את הפגיעה באמא שלך שמרגישה אולי לא בנוח שאת הולכת לחמותך ולא אליה. להעזר בחמותך באוכל שבעלך יביא ממנה בגיסים שיקחו את הילד ועדין להיות בבית..

ואולי כן לעשות מאמץ וללכת לכמה שעות לאמא לא ליום שלם ובלי לילה רק להיות קצת איתה או להזמין אליכם הביתה לכמה שעות..

בהצלחה יקרה ושתהיה לידה קלה

אבל ברמת הקשר שלנו גם עכשיו אני לא בנויה לזה

שבתות רגילות אני בסדר

אבל סתם כך - מורכב לי קצת.

אני קצת סיר לחץ אצלה

לא בטוחה שלפני לידה ובאוםן כללי בחיים כדאי להיות במקום שמוציא ממך את הכי גרוע שלך..

אל תדונו אותי על זה,

יש לנו את המורכבויות שלנו שלא רוצה לפרט כאן

אבל יש.. 

באמת באמת שזה לא הזמן לכבד ולעשות טובות.

האמת לא הייתי מעלימה מידע ממנה,

הייתי אומרת לה שאצל חמותי כרגע אחרי לידה זה תנאים יותר מתאימים,

הם יותר צעירים ועוזרים לך עם הגגדול, והתנאים הטכנים גם יותר מפנקים ואת ממש מחפשת אחרי הלידה מקום להתפנק.

כשקצת תתאוששי תשמחי מאד לבוא ושיפגשו את התינוקת וכו וכו. אולי תזמינו אותם לביקור אצל החמות גם אם מתאים לחמותך...

כרגע אני ממש לא מרגישה בנוח להגיד לה

מקווה שתהיה הזדמנות בעתיד 

אני ממש יכולה להבין אותך.

אפשר להתגמש בחיים כדי לא לאכזב, אבל אחרי לידה הכל קשה קשה קשה נפשית, רגשית, פיזית...

זה ממש קשה בחודש תשיעי אבל תנסי, אולי תצליחי לגבש רעיון.

תנסי להבין מה ה*גורם* שמפעיל את אמא שלך. למה חשוב לה שתבואי אליה אחרי הלידה.

אולי חשוב לה לתמוך בך כדי שתרגישי שהיא תומכת בך? כלומר התיכה נותנת לה משמעות?

אולי היא רוצה לצאת טוב בעיני השכנות?

אולי קשה לי להשלים עם התנאים הירודים ואם את באה את נותנת לה חותמת שהתנאים אצלה טובים?

יכול להיות הרבה מניעים לאותה התנהגות. כדי לפתור את הבעיה מהשורש צריך להבין מה מפעיל אותה אישית.

תחשבי עליה ככל שאת מכירה אותה, אצלה מאיפה זה נובע.

אחרי שזיהית מאיפה זה נובע, תנסי לחשוב האם יש דרך אחרת לספק לה את מה שהיא זקוקה לו מבלי לבוא אליה אחרי הלידה?

למשל אם חשוב לה מה השכנות יגידו אז אפשר לבוא לבקר ולתלות לה שלט ענק על הדלת: "תודה לסבתא המהממת על הכל"

אפשר לשלוח הודעה בווטסאפ של השכנות אם למישהי יש רעיון למתנה מושקעת לאמא שלי עבור העזרה והתמיכה שלה..

אני בכוונה קצת מקצינה את הרעיונות רק כדי לחדד את הנקודה.

כי כשיורדים לשורש העניין מה מפעיל אותה, מגלים שהרבה פעמים ניתן למצוא פתרון שיספק את הצרכים שלה מבלי לוותר על הצרכים שחשובים לך!

אם חשוב לה להשוויץ בנכדים אפשר לקנות לה חולצה עם תמונה של שניהם.

או כוס קפה עם תמונה של שתיכן וכיתוב שיכיר תודה או יתן לה משמעות.

אפשר למשל להכין תמונה מעיצוב אומנותי שמשולב בו אילן אילן במה אברכך? שיהיו פירותך כמוך

ולשלב תמונה שלה בגזע, תמונה שלך בענפים ושל הילדים בפירות.

אפשר לעשות סבא וסבתא בגזע, כל הילדים בענפים וכל הנכדים בפירות.

זה מסוג הדברים שמי שחשוב לו להרגיש את המשמעות של הסבתאות, מתוך יתרגש ויהנה מזה ואולי זה יספק את הצורך במשמעות במקום להיות שם פיזית.

אם חשוב לה למשל להרגיש שהאוכל שלה טעים, אז את יכולה לספר לה כמה את מעריכה עכשיו את האוכל שלה ואולי אם היא יכולה שתכין לך משהו ותביא לך.

כל עוד הקטן בקייטנה זה נותן לך תירוץ ממש טוב למה למרות שמאוד היית רוצה לבוא את לא יכולה..

אם אין לך כח לכל זה, זה ממש בסדר לשים מורכבויות בצד, ולהתמקד רק במה שעכשיו עושה לך טוב. ולא לנסות לנתח ולספק לה צורך כלשהו.

רק מציעה כיוון להתמודדות לקונפליקטים מהסוג הזה.

כי כשלומדים ומתרגלים לחשוב ככה, הרבה מאוד מרצונות מתנגשים מצליחים למצוא להם פתרון.

זה מזכיר לי מקרה לדוגמה ששני הילדים שלי רבו עד כדי מכות על נטילת ידיים. כל דיבור והסבר לא עזר. שניהם היו סיר לחץ שהתפרץ.

לקחתי בכוח את שניהם רחוק מהכיורים. אסרתי על השאר להתקדם עם הארוחה וניסיתי לשמוע כל אחד מה הדליק אותו.

מסתבר שאחת רצתה להיות ראשונה והוציאה את כל הג'יפה אגב כך.

והשני רמה את השרפרף הספציפי בזה שהיא עלתה עליו. בכלל לא עניין אותו מי ראשון.

חידדתי איתם את הנקודה כמה פעמים. הגדולים כבר רצו לזרוק את הפתרון המתבקש. אבל רציתי שזה יבוא מהם דווקא בגלל שהפיצוץ הזה מאוד לא אופייני אצלנו.

לקח כמה זמן עד שהם באמת הסכימו לנסות להבין מה השני באמת רוצה להשיג ולא להיות נעולים על המחשבה הראשונית והם גילו לא רק פתרון לבעיה הזו, אלא למדו שיעור בהקשבה.

אז אצלם כל מה שהיה צריך זה להפסיק את הצעקות והמכות בשביל להבין מה כל אחד רוצה,

ברור שאצל מבוגרים זה מורכב יותר, אבל עדיין כשמצליחים להבין מה השני *באמת* רוצה מעבר לבקשה, כלומר המניע שמפעיל אותו מאחורי הבקשה,

אז נפתחות יותר אפשרות לפתרון שמקובל על שני הצדדים.

צריכה עוד להתעמק ולחשוב

בשיחה אתמול היא שוב ושוב ציינה את זה

שכל הבנות של חברות שלה (ציינה כמה שמות) מגיעות לאמא אחרי לידה

בהנחה וזה הגורם

ואין לחברות קבוצת וואצאפ או משהו

הן חברות שלה מהעבודה

איך אני יכולה לחפות על זה?

אין אני יכולה לספק לה את המענה?

לגבי ההמשך צריכה לחשוב על זה

תודה לך על מה שכתבת 💓

זה יותר קל.

אם מה שבאמת היא רוצה זה לצאת טוב מול החברות בעבודה, את יכולה בשלב הראשון לקנות לה כוס קפה עם תמונה, או בלוק עץ כזה ששמים ליד המחשב.

בהמשך כשתתאוששי מהלידה, תחפשי הזדמנות נגיד לקראת החגים או אחרי החגים,

לבוא אליה לעבודה עם גלידה/ עוגה, עם הבייבי ולשמח אותה ולתת לה הזדמנות להשוויץ בו ובך וזו תהיה הזדמנות להחצין את ההערכה שלך כלפיה בפני החברות כדי שהיא תרגיש שהיא לא נופלת מהם.

אבל האמת לפי מה שאת מתארת בהמשך, נשמע שמה שמפעיל אותה זה צורך להרגיש אמא נורמטיבית. זה משהו פנימי עמוק יותר. החברות מהעבודה אולי זה הטריגר שמציף אצלה את החוסר ביטחון הזה.

אולי החברות שמספרות ומשוויצות גורמות לה להתכווץ בתחושה/ ידיעה שהיא לא לגמרי נורמטיבית.

האמת לא מסכימה עם התגובות שאומרות להגיד לה בכנות למה את לא באה. זה הכי פוגע בעולם. אולי הכוונה הייתה לשים סוף לניסיונות שכנוע. אבל בשביל זה מספיק לעמוד על שלך, לא צריך להסביר למה.

אפשר לומר: "אמא אני מאוד מעריכה את הנכונות שלך לעזור, זה לא מובן מאליו. את מדהימה. זכית בך כאמא. איזה לב זהב יש לך. איך את תמיד דואגת לי.

לצערי לא מסתדר לי להגיע. לידה שניה זה מורכב יותר. ניסיתי לחשוב אם יכל להסתדר אבל החלטתי שלא. במקום זה חשבתי אם תוכלי לעזור בxyz זה ממש יקל עלי"

אחרי זה רק לומר יום אחרי יום:

"תודה רבה על ההצעה אמא, הכי אוהבת אותך בעולם. אני לא אגיע. ככה יצא, תודה על הכל".

זה יכול להיות רעיון פצצה לבוא לבקר אותה בעבודה עם הבייבי

אני חושבת שזה ממש החלום שלה!!!! בתור רווקה באתי מידי פעם בימי חופש והיא באמת הייתה בעננים

משום מה הרעיון פרח לי מהראש

ושתדעי שממש לא ברור מאליו שבמצבך את מצליחה לפתוח את הראש ולראות למה הצד השני זקוק, זה מעלה גדולה ואני בטוחה שייחשב לך ככיבוד הורים לכל דבר ועניין.

הרבה הצלחה ומקווה שקצת הוקל לך עם הנושא,

להבין שיש דרך לצאת מהפלונטר.

מצטרפת לכל מי שאמרה שאת מדהימה ומעוררת השראה עם הרצון שלך לא לפגוע באמך.

אשרייך.

וגם בשבילך זה לימוד לחיים שלא תמיד חייבים לוותר על הצרכים שלנו בשביל להיענות לצרכים של הצד השני.

לפעמים מרגישים כמו במשיכת חבל, אם תמשכי לצד אחד השני יפגע, ואם תמשכי לצד השני הראשון יפגע.

והנה בעזרת תבנית חשיבה אחרת, שהיא לא משיכת חבל לצד זה או צד שני, אלא הסתכלות על המניע של כל צד, ניתן לחשוב על פתרון שיהיה סביר לכל הצדדים.

זה לימוד לכל החיים. בעיקר מול הבעל והילדים זה מאוד עוזר. אולי לא לכל סיטואציה יש פתרון, אבל אני בטוחה שברוב המקרים אפשר למצוא פתרון אם מתאמצים להפריד בין הבקשה והסירוב, לבין המניע לבקשה והמניע לסירוב.

אגב קוראים לגישה הזו לפתרון קונפליקטים תקשורת מקרבת אם את רוצה מתישהו להעמיק בנושא.

בהצלחה רבה ולידה קלה בזמנה בהרבה בריאות!

גם כשהיא באה לבקר אחרי הלידה הנדנוד המשיך אבל התמדתי בסירוב (השכנה לחדר אמרה לי שאפו על הדעתנות והעקשנות שלי אחרי לידה)

ממש מבינה אותך, זה ממש מטריד ועוד בזמן שלא חסר טרדות. תביני שעברו 19 שנים מאד והשרשור שלך עשה לי דז׳ה וו.

כמובן מחזקת אותך לא ללכת אליה ולסרב בעקביות בלי הרבה הסברים, הרצון שלך מספיק, לא צריך סיבה נוספת.

בדרכ אני קוראת שירשורים כאלה ולא מגיבה כי יוצא לי להתגמש בנסיעות אחרי לידה. אבל כאן זה טירוף לבוא, אין תנאים ליולדת, למה שתהרסי לילד הקטן שלך שצריך אותך אחרי הלידה בשביל הסבתא? זה לא רק לך לא מתאים זה גם לילד שלך לא מתאים. וכמובן לך נשמע שממש לא מתאים. לא רק בגלל היחסים אלא גם פיזית

הרעיון של אמאשוני נשמע מעולה

הרעיון של אמאשוני באמת מעולה.. נשקול את זה

תודה לך שבכל זאת החלטת להגיב

אחרי לידה יולדת צריכה שיהיה לה נח וטוב,

אם לא מתאים אז לא!

(לפעמים אפשר להשתדל לאירוע קצר, תלוי במצב של היולדת, אבל ברור שלא רלוונטי להיות כמה ימים במקום שלא נח לך)

זה שזה מבאס את אמא שלך זה של אמא שלך, זה לא שלך

אין שום חובה במצוות כיבוד הורים לבוא לאמא אחרי לידה.

(בלי קשר ואת ממש לא אמורה לחשוב על זה עכשיו

לדעתי חלק מהעניין זה שמתי כבר יוצא להגיע להורים לכמה ימים? בדרכ מגיעים גג לשבת, והורים רוצים את לחוות את הילדים שלהם

זה לא רלוונטי בתקופה הקרובה בכלל, לא בסוף הריון ולא אחרי לידה, אבל כן לחשוב מתישהו אם מתאים לך לבוא אליה ליותר מיום, אולי נגיד ל2-3 ימים בחופש כלשהו, אני מניחה לפי התיאורים שלך שגם אז זה לא יהיה פשוט וקל, אבל יהיה לך כוחות לזה וזה יכול אולי לחפות על זה שאחרי הלידות את לא מגיעה...)

כל הסיבות שבעולם והראשית והעיקרית- את לא מרגישה בנוח עם אמא שלך כמו עם חמותך. אני באותו מצב. מתרצת לה המון כדי לא לפגוע אבל יודעת את האמת בתוכי ומניחה שגם היא..

והאמת היא שזו בכלל לא אשמתי אז למה להצטדק?

צריכה לחשוב על זה לעומק

כי אני לא בטוחה שמרגישה בנוח יותר עם חמותי

ברור שגם אצלה יש מורכבויות

אבל זה ממש מתגמד מול העזרה שאני מקבלת ממנה. העזרה הזו אחרי הלידה ממש קריטית עבורי.

אולי הייתי אומרת שעם שתיהן אני מרגישה בנוחות סבירה, אבל יש לי יותר פלוסים אצל החמות ולכן זה משפיע על ההחלטה

אם כי - צריכה לחשוב על זה 

אם באמת הסברת?

זה נשמע שבגלל שאת לא רוצה לגוע בה חא באמצ אמרת לה למה את לא באה

הסיבות שפרטת פה - הכי מובנות בעולם

היא מודעת אליהם?

את לא באמת חייבת לפרט לםרטי פרטים

אבל נראה חי שחשוב להדגיש לה שהתנאים והמשאבים שיש לה להציע לא עונים על הצרכים שלך ולכן ללכת אליה לא ייטיב איתך.

כן להודות על הרצון הטוב ולנסח בצורה שלא תתפרש כביקורת או אשמה

אם תחליטי ללכת לחמותך- את יכולה לפרט בדיעבד את השוני ואת מה שהיית צריכה- ולמה שם כן יש את התנאים והמשאבים שנעזרת בהם

אני יודעת שהיא תפגע

היא יודעת שהבית שלה מסריח

היא יודעת בעצמה בלי קשר אליי שהאוכל סביר (אמממ בקיצור הבנת..)

היא יודעת שהמיטות בחדר אורחים לא ראויות למבוגרים ובטוח לא אחרי הלידה

יש כמה ילדים שהיא מאוד אוהבת לארח, הילדים האלה נותנים לה מאין תעודה שהיא בסדר

שהבית מתפקד

שכיף להיות שם

אני אחת הבנות האלה

אני לא רוצה להוריד לה ולכן גם לא חושבת שאי פעם באתי ואמרתי

תמיד זה היה בסיבובים

אבל אין, אני גם הפעם לא מסוגלת לבוא להגיד לה

היא מגיעה לשאול שוב ושוב

עוד פעם מבקשת כל פעם אני בפנים אוכלת את עצמי

ואומרת לה בעדינות שלבעלי לא מתחשק כי זה רחוק

לבן שלי אין תעסוקה

יש קייטנה - היצעה שאני אבוא לבד

ומה נעשה עם מזגן הציעה תביאו את המאוורר מיני מזגן שלכם

בקיצור ככה כל הזמן במעגלים

אני פשוט לא יכולה לדמיין את עצמי מגיעה ואומרת לה את האמת בפרצוף

כואב לי מידי ככה לפגוע בה בצורה ישירה במיוחד שהיא באמת באמת רוצה ומשתדלת

אבל מה אני אגיד, בית בלי מזגן הוא לא בית שמתאים לאירוח יולדת

בית שמרוב אגרנות אין מקום לפתוח מיטה שנייה בלי להפוך חצי חדר - לא ראוי לאירוח זוג

ועוד לא דיברתי על פתיחת מיטת תינוק או רק הכנסת עגלה עם אמבטיה (את הגדול שלנו אנחנו משכיבים על מיטת נוער ביחד איתנו או שמיכה על הרצפה - כי החדר עמוס. אין מקום. )

אני מתארחת שם שבתות במהלך השנה (לאחרונה בעצתכן הם מגיעים אליי והעיצה הזו פשוט הצילה לי את החיים והזוגיות כי בעלי פשוט לא שרד את זה שם) - אבל אירוח אחרי לידה פשוט לא

אין- לא יכולה לדמיין את זה

אני כל-כך רוצה להיות הבת הטובה הזאת

הבת שעושה את מה שאחותי מעולם לא עשתה כי הלכה מייד הביתה

באלי להיות הבת הזאת ששותקת מבליגה סופגת

כאילו יאללה אז לא תתקלחי שלושה ימים אחרי לידה שתיהי שם - מה רע?

וכן תעמדי במטבח להכין אוכל כי אף לא יכין לך - מה יקרה?

וכן תכבסי

תרגישי בלילה צירים מרוב ''נוחות'' ולא תשני טוב

תזיעי תעשי להם טוב

אבל מנגד יש את האישה הזאת שצורחץ הצילווווו כי אמאל'ה אחרי הלידה הקודמת - אין מצב שזה קורה!!!!!

אני יכולה לצאת ממש בטוב מתוך כל זה וללכת הביתה ולא לחמותי,.זו תהיה פגיעה רק חלקית

כי ככה אני לא הולכת ל ''אמא'' אחרת

אלא פשוט לבית שלי

זה יפגע בה קצת כי כל הזמן מדברת על חברות שלה שהבנות כן מגיעות אליהן

אבל אני תוהה האם אמורה לוותר על העזרה שיש לי אצל חמותי כדי לא לפגוע בה..

לחמותי אין ילדים קטנים

אבל לבקש מגיס בן 18 לקחת את הילד לקייטנה בדרך לשחרית, זה הרבה יותר הגיוני מלבקש ממנו לבוא אליי (שכונה אחרת לגמרי בעיר) ולחזור באוטובוס כדי לשים אותו בקייטנה.. הרבה יותר קל שכולנו נהיה שם ככה זה תוך כדי הפעולות בשגרה.

בקיצור, יצאתי מבולבלת

את עדיין חושבת שצריכה להגיד לה בכנות למה אני לא רוצה לבוא?

קשה לי לדמיין את זה

את נשמעת בת מדהימה

לא משנה מה תעשי, את רגישה ואכפתית ואמא שלך זכתה שגידלה בת כמוך.

נשמע שאמא שלך אדם טוב עם הרבה רצון אבל שיש לה מורכבויות מסויימות שנגעת בהן על קצה המזלג. שכרגע אין לה כל כך יכולת התמודדות מולן. אבל היא כל כך רוצה להרגיש בסדר, אמא טובה ונורמטיבית.

אני חושבת שהתשובה מה לעשות נמצאת רק אצלך. תגדירי את המטרות הכי הכי חשובות בשבילך אחרי הלידה ואז תפעלי להשיג אותן.

לדוגמה - מטרות העל:

יהיה לי עזרה אחרי הלידה

תנאים נורמלים

ואז את הקווים האדומים שלך...

אם מקלחות והיגנה בסיסית זה קו אדום אז להיות אצל אמא שלך זה לא אפשרי איך שלא תסתכלי על זה. ואז תכתבי את האופציות האחרות ותראי מה הכי מסתדר. ותשקללי בפנים את הכיבוד הורים לאמא שלך שלא תפגע...

יכול להיות שתוכלי להישאר בבית ושתוכלי למצוא מישהו בתשלום שיפזר לך את הילד כל יום למסגרת ואז אומנם הוצאת כסף אבל ככה אמא שלך פחות תיפגע(זה מה שאני עשיתי...אני שילמתי לנער כסף אחרי הלידה כדי שיביא את הילד שלי למסגרת שלו). ועוד משהו- את תמיד יכולה לנסות יום יומיים אחרי הלידה לחזור הביתה ואם זה קשה לך מידי , לשנות תוכנית ולנסוע לחמותך....

את לא צריכה לפרט שהבית מסריח ושהם אגרנים כפיתיים. אבל אפשר לומר שאחרי הלידה את צריכה המיטה שלך ואת המזגן, וזהו, לחזור על זה כמו מנטרה עד שזה נקלט( או לא, אבל זה מה יש...)

אני מאוד מבינה אותך שאת מנסה להתחמק, וכל הכבוד לך על העין הטובה שלך כלפי אמא שלך ועל כיבוד ההורים שאת עושה( ומצטרפת למי שכתבה שללכת לאמא אחרי הלידה זה לא בגדר כיבוד הורים וזה לא משהו שאת חייבת בו), אבל ממה שאת כותבת נשמע לי שאמא שלך היא טיפוס שאין מה ללכת איתו סחור סחור, וכשאת שואלת אותה 'ומה נעשה עם מזגן', למשל, זה אולי בטעות מעלה הרגשה שאת מתלבטת או מתייעצת איתה.

הייתי אומרת בצורה ברורה, שאת לא יכולה להגיע אליה, את צריכה את המיטה שלך ואת המזגן, ושזה לא יעזור לך להגיע אליה אחרי הלידה. מה שהיא תעשה עם זה, זה כבר שלה.

סליחה שאני חופרת על זה 😅 אבל אין.. אני קוראת אותך ופשוט אומרת לה' אמאל'ה תראה איזה נשים מדהימות הארץ בעולם הזההה!! איזה כיבוד הורים, איזה מסירות.. איזה לב פתוח ורחב, נשמה אשרייך!!! באמת!!

את מציגה פה תמונה ככ לא בריאה (סליחה על הבוטות) של התנהלות של בית, ואת עוד ככ לא שופטת את אימא שלך וככה לטובתה ורק חושבת איך לעזור לה ולתת לה את מה שהיא צריכה בלי לפגוע בעצמך. שמעי שזה וואו, מקנאה בזכויות שלך!!!!

יותר משההעגל רוצה לינוק- הפרה רוצה להניק

נשמע שהיא באמת רוצה לתת

אבל לא יכולה לתת לךמאת מה שאת באמת צריכה

הייתי פותחת את השיחה מולה בתודה

להגיד חה שאת יודעת שהיא רוצה לעזור ואת מעריכה את זה מאוד

אבל גם אומרת שבשחב של אחרי לידה יש לך צרכים מאוד מדויקים לך שהיא לא יכולה להיענות עליהם ואת יודעת שאם היא היתה יכולה אז היא היתה עושה זאת בשמחה

את לא חייבת חהיכנס לפירוט, במיוחד אם כמו שאמרת היא מודעת למצב

אבל כן להדגיש שבתנאים היום - זה לא מה שאת צריכה ויעשה לך טוב

ולעשות להם נחת

אבל

חשוב שנזכור, שיש לנו גם את החיים שלנו וההעדפות שלנו.

אם לאמא שלך זה נראה נורמטיבי לצפות לאירוח באמצע שיא החום של הקיץ בלי מזגן אישה יולדת/ משפחה ואישה בחודש תשיעי- זה לא אומר שאם לא תבואי את לא הילדה הטובה. ממש לא.

את צריכה כנראה לעבוד על העניין של הריצוי ורגשות האשמה שעולים בך עקב העובדה שאת הולכת לפי הרצונות שלך, שהם סופר לגיטימיים. ואמא שלך עם התגובות האובר רגשיות כמו שכתבת, מכניסה אותך עמוק לבור של האשמה גם כן.

בחיים אנחנו עושים בחירות. חלקן נוחות חלקן פחות. רוב הזמן את ממש לא הולכת לפי מה שנח לך לפי מה שקראתי. לעמוד על שלך ממקום ששלם עם ההחלטה זו מקפצה רגשית בעיניי. גם אם אמא שלך תחליט לקחת את זה קשה. (ואמי לא מדברת על ללכת לחמתך או לא רק, אלא בכלל על עניין הלידה וזה שתלכי אליה או לא)

לקבוע גבולות גזרה זה דבר חשוב מאין כמוהו ובריא נפשית.

מי שזה בא לה בקלות הוויתור - לא תבין. אבל את שמתמודדת צריכה לדעת שזה בעיניי לפחות מאוד לגיטימי ללכת אחרי הרצון

וגם מאוד לגיטימי להיבהל מהתגובה הלא פרופורציונלית של אמא

ועדיין, בתוך כל זה, את יכולה לקחת החלטה שכלית שלא ללכת ולעמוד מאחוריה.

זה שאת מציבה לה מראה - זה לא אשמתך. את לא עושה את זה בכוונה. זה רק 'תופעת לוואי'. בעיניי גודל ההקרבה לא שווה את ההימנעות מתופעת הלוואי. ואני די בטוחה שהבנות של החברות שבאות, זה בתנאים אחרים. אם היא בוחרת להתעלם מזה כי זה קושי שלה - זה לא עלייך.

היא מושכת לכיוון שלה בכל מחיר. וזה לא לגיטימי.

בעיניי הכי הגיוני בעולם לרצות ללכת הביתה אחרי לידה. גם בעינייך? לכי על זה.

עכשיו אני מבינה על מה אני צריכה לעבוד

תודה לך על ההכוונה

את צודקת ממש בכל מילה על עניין הריצוי

ואת לא צריכה להסביר את עצמך או להצטדק

את תהיי אחרי לידה וברור שתעשי מה שנוח לך.לצערי לא נשמע שנוח לך בכלל אצל אמך

מבינה שחשוב לך לכבד אותה אז אולי תנסי להזמין אותה את? נניח שהיא תהיה אצלך יום יומיים משהו כזה

וגם את התגובות שלך בהמשך

ואת באמת באמת מדהימה

אבל אני רוצה להגיד שלא ללכת אחרי לידה שניה להורים, בלי שום קשר למה המצב בבית של ההורים זה הכי הכי לגיטימי.

גם אם אמא שלך הייתה מארחת מופלאה והיו לך שם את כל התנאים והיא הייתה קמה בלילות לקטן

בלידה שניה יש עוד גורם והוא הילד הבכור. וזה גורם משמעותי וזה הגיוני מאד שעם השינוי שהוא יעבור שפתאום יש אח נוסף צריך להשאיר אותו כמה שיותר באזור נוחות שלו.

שאמא שלו תהיה איתו ולא תעלם לשבוע

שהוא יהיה בסביבה מוכרת

שהוא ילך למסגרת אם יש

וזהו. זה באמת בלי קשר בכלל למצב של הבית של אמא שלך.

ולגבי אמא שלך הציעו לך פה הרבה רעיונות טובים ואני הייתי מציעה להתמקד בכמה פרטים שלא יעליבו את אמא שלך ולחזור עליהם כשהיא מתעקשת.

"אני צריכה את המיטה הנוחה שלי אחרי לידה, נוח לי יותר בבית שלי, יותר נוח לי שיש מקום לעריסה של התינוק ליד המיטה שלי"

ובעיקר גפ להזכיר לעצמך שאת צודקת ואת לא צריכה להכנע לגחמות של אמא שלך. 

וכבר כתבו הכל לפניי.

את לא צריכה ללכת אליה. כן כדאי חמותך.

ועדיין, זה לא פותר את הקושי והכאב מהעצב והפגיעה של אמא.

אז מצטרפת למציעות הרעיונות ומעלה עוד רעיון.

אולי להגיד שדווקא אחרי הלידה את צריכה קרוב לבית וקייטנה וכו וכו אבל שחודש-חודש וחצי אחרי הלידה, כשכולם כבר שוכחים מהיולדת, אבל היא בעצם עוד ממש יולדת, את תשמחי מאוד להגיע אליה ליום פינוק או שניים.

את מהצד שלך כבר תהיי מאוששת יותר, תינוק גדול יותר ולא בכאב של אחרי הלידה.

מזג האוויר ישתפר טיפה כבר.

ואז היא תוכל להרגיש עוזרת ולהשוויץ בבת שבאה אליה אחרי הלידה. 

ועם כל הכבוד לאמא שלך, את היולדת ואת צריכה לעשות מה שטוב לך ולא מה שטוב לאמא שלך. לצערי יש הורים שקשה להם להוריד קצת מהאגו שלהם והם גורמים צער לילדים שלהם. חבל שהיא לא מבינה את הצרכים שלך בתור יולדת אבל שוב זו אמא שלך וצריך לכבד כמה שאפשר.. פשוט להגיד בנימוס שלא תוכלי להגיע ושזה לא משהו אישי (ממה שאני מבינה ממך, זה יותר הבית) ושתשמחי שהיא תבוא אלייך לבית אחרי שתחזרי מחמותך אולי זה יישב את דעתה.

אני הייתי שם, היום אמא שלי למדה לקבל את זה.. היא מבינה שזה לא משהו אישי... ואפילו באה לבקר אותי אצל חמותי וראתה שהכל טוב ושטוב לי ולתינוק.. חמותי עשתה לה הכנסת אורחים מהלב רק כדי שלא תרגיש חלילה לא נעים. היום היא באה בשמחה.

לא יודעת, לא הכרתי את הסוג הזה של השוויץ...

נראה שאת ממש מבינה את הרגישיות והדקויות והניואנסים שבנםש של אמא שלך.

אולי את רוצה לפצות אותה שקשה לה?

את כל כך מעורבת רגשית, ונשמע שאת בלופים מעגליים סביב הרצון שלך מול הצורך לפצות ולרצות את אמא.

אמא שלך קצת מעבירה את הפוקוס אל עצמה. איך היא תחווה את הלידה שלך, מה יגידו עליה, איך יהיה לה.

וזו טעות.

וזו טעות שגם את התערבבת איתה.

הפוקוס בלידה הוא תמיד על היולדת.

ואמא אמורה לקחת כמה צעדים אחורה.

עכשיו, אני מבינה למה יפגע בה שתלכי לחמותך, כאילו את אומרת לה בזה שהיא עולה עליה בתפקוד,

ואולי כדאי לא לפגוע.

אבל אני במקומך הייתי הולכת אליה (אולי לא יום אחרי הלידה, אלא כמה ימים אחרי. או אולי הייתי שולחת לשם את בעלי והילד, ואז אני בשקט שלי לבד בבית).

אם הוא מסכים שתגידי את זה

או ללכת לבית החלמה מיד לאחר השחרור מבי"ח,

או שפשוט להגיד לה שאת ממש צריכה את המיטה שלך, הכי פשוט שיש

חוץ מזה שהזדהיתי עם המון אלמנטים בסיפור שלך,

אני ממליצה ללכת לחמותך ולהגיד לאמא שאת בבית שלך....

וזה היה נורא!!!!!!!

היא ממש לא סלחה לי על זה

כעסה המון

כל תקופה הזכירה את זה מחדש

הייתי מעדיפה לעשות את זה במודע

בלי להסתיר 

הגיע לשאול אותי אם אני חוזרת אליהם אחרי הסעודה או כבר נוסעת להבראה

שאלה חשובה וסופר קריטית כשאני יושבת לידה

היא נורא כעסה

התחילה מאין ''ברוגז'' כבר בסעודה

ניסיתי להסביר את עצמי כמה פעמים

על זה שהלכנו הביצה

והיה לנו קשה

ישבנו מול הילד ולא הבנו מה הוא רוצה

אמרתי לה שידעתי שהיא תקבל את זה לא בטוב (כמו שבאמת קרה) ולכן העדפתי לא לספר לה

היא עשתה מזה ממש עניין למרות שהייתי אצלה כולה ליומיים. 

אחים ואחותי שהיו שם ניסו להרגיע אותה, מאין להחליק את הדברים ויאללה להתקדם 

אבל היא הייתה ממש בטירוף

לא רצתה לדבר 

הייתה נורא מניפולטיבית וזה לא היה כיף..

המשל הסעודה היה בסדר

היא םשוי לא הייתה במצב רוח

לא פשוט.

הלכת פעם לטיפול בנושא הזה של הקשר עם אמא שלך?

נראה לי זה ממש יכול לעזור לך

הייתי בטיפול

אחרי טיפול ממש ארוך הייתה הקלה

לא מתכננת בקרוב לחזור לזה

לא פנויה לזה כל-כך כרגע בשלב הזה של החיים

אולי בהמשך נשקול שוב 

לשקר לה....

אחרי לידה זה זמן שדואגים לטובת היולדת ולכן זה לא הזמן ללכת למקום שלא טוב לך.

ומשהו כללי יותר- אני מאמינה גדולה של -  כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם.

אן לי מושג מה ההסטוריה של הקשר שלך עם אמא שלך, לכן מאד יכול להיות שאני טועה ולא מבינה נכון את הקשר, כותבת רק לגבי מה שכתבת כאן בפורום והרושם שקיבלתי מהתאורים שלך ,

מרגיש שנוצר בינכם קשר לא בריא, שנובע הרבה מדעות קדומות והנחות שלא בהכרח נכונות.

לדוג' - פעם כתבת שהיא לא מתפקדת ולכן מכבסת פעם בחודש מגבות ( אני זוכרת את הדוגמא הזו כי היא מאד כאבה לי לקרא אותה) אני מכירה הרבה נשים מתקדמות שמכבסות בתדירות כזו.

מיטה-הם נותנים לכם מיטות לישון-מקסים!זה מעל ומעבר!

לא הייתי נכנסת לעניין הנוחות ,

אצל ההורים שלי יש לנו רק מזרנים לישון וזה בעיני ממש בסדר, אין להם מקום למיטות  והם לא בית מלון שאני מחפשת שם נוחות, אז ברור שאת לא חייבת ללכת לישון על מיטה שלא נוחה לך, אבל אל תיכנסי לדעה שלילית עליהם שהם לא בסדר.

מזגן-גם לנו אין, ולכן מבחינתי זה לא תנאי בסיסי  בשביל לארח יולדת.

בטח שזה לא אמור להיות פגיעה בך להזמין אותך לבית בלי מזגן.

לסיכום - את ממש לא צריכה ללכת אליהם אחרי לידה, אבל אם תצאי מהמקום השלילי ביחס לאמא שלך- אני בטוחה שהיא תרגיש את זה וממילא גם הקשר ישתנה לטובה.

שיהיה בשעה טובה ❤️

שיש פה הרבה מורכבויות שהיא לא דיברה עליהם ..

אני לא אכנס לזה ... אבל לדעתי מה שהיא כתבה זה קצה קרחון של הדברים ולא נמדד רק במזגן, במגבות ובמיטות.

נשמע שיש פה היפוך תפקידים בין אמא לבת .

זה רק פורום... אז אני לא נכנסת לזה

אם מישהו עושה לך מצפון על זה, תעשי לו, אל תקשיבי למה שהוא או היא אומרים אלא תעשי להם מצפון בכל הכוח.

את לא אמורה למלא צרכים של אנשים בוגרים ששמו פס על צרכים שלך.

האחים שלך צריכים לגרום להורים שלך להסכים שהאחים שלך יביאו את הבית למצב נורמאלי . הורים שלך בגיל שלא מאפשר כנראה לעשות את זה לבד. הם צריכים עזרה.

זה סבבה.

עדיף לנח. שאח"כ לא יתנקם.

(רצפת אגן וכו)

כלומר אולי היה אפשר לעשות בישיבה אבל זה כבר יותר מסובך (יש רק שולחן בסלון, אין במטבח. וזה מסורבל לי ולוקח הרבה יותר זמן מלעמוד במטבח לחתוך סלט למשל).

אז אני לא יודעת מה נכלל במנוחה ועד מתי כדאי לא לעשות דברים כאלו...

לק"י

להשען על הרגל כזה.

ולבשל בקטנה זה בסדר. כמה דקות להפעיל את הגוף בצורה מינימלית זה אפילו חשוב לדעתי.

לקלח זה יותר מדי. להרים על השידה ממש ממש לא!

(בעיני עד חודש אחרי לידה, אפילו חודש וחצי) אין כזה דבר להתפנק מדי. כל מאמץ הוא מאמץ מיותר. יש דברים שהם לא מאמץ בכלל מבחינתך וזה בסדר גמור, ויש מקרים שאין ברירה וחייבים לעשות, אבל בעיני זה שלבעלך נגמרת הסבלנות זה לא מקרה של אין ברירה

זה מקרה של שיתאמץ עוד קצת במקום שאשתו היולדת תתאמץ עוד קצת... זה לא לנצח, רק עוד שבועיים שלוש.

לשטוף כלים ולקחת ילדים

שבועיים אחרי לידה

זה ממש לא סבבה

להכין אוכל ולחתוך סלט, אם זה מרגיש לך בכוחות ובסדר לך - מעולה. תרוויחו כולכם אוכל מזין וטוב.

כלים - לא. זה משהו שיכול לחכות ואפשר גם להביא מנקה / נערה בתשלום, לא חייבים דווקא אותך בשביל זה.

לקלח ילדים - אני חושבת שכן, אבל אולי למצוא פתרון להרמה שלהם, למשל לתת להם לטפס לבד, או להלביש בישיבה על המיטה.

סותרות אחת את השניה

להלביש על מיטה או על הספה שהם יעלו לבד...

כל השאר לא. אז לא... ודאי לא לקלח ילדים, שזה ממש מאמץ...

ולא, זה לא פינוק, זו הבריאות שלך...

אז להרפות כמה שאפשר - שהילדים יתקלחו פעם ביומיים, לאכול כמה שיותר בחד פעמי, להזמין עזרה בתשלום אם גם מה שנשאר גדול על בעלך...

בבצלחה ומזל טוב!

אני גם שבועיים אחרי לידה ב"ה

ומרגישה מעולה ממש ממש!

מנסיון העבר, כשאני מרגישה מעולה, אז זה באמת ככה ואין את ה"נפילה שאחרי" ב"ה

אז אני מרשה לעצמי לצאת, לבשל, לאפות, לטפל בילדים..

עם יד על הדופק כמובן והרבה הקשבה לכוחות.

הדברים שאני לא עושה זה שטיפה, כי שמעתי שהתנועה הזו לא טובה אחרי לידה ולהרים דברים כבדים..

שבועיים אחרי לידה לא עושה כלום ממה שרשמת.

המקסימום זה להכניס מכונה בישיבה מדי פעם (עם זה בעלי לא מסתדר בכלל). עדיף כלים מלוכלכים בכיור (או חד פעמי) ושניצל תירס מאשה שלא נחה היטב.

ומחילה מה זה נגמרת לו הסבלנות? סחבת 9 חודשים לא נגמרה הסבלנות?... את יולדת! לא מתפנקת. הגוף עובר טלטלה רצינית מאד ומנוחה זה לא צחוק. תקראי קצת על משכב לידה, מצרפת לך קטע:

לפני הכל – משכב לידה: ששת השבועות הראשונים:

משכב לידה הוא תקופה מיוחדת במינה, שבה הגוף מתאושש מההריון והלידה, מבסס את ייצור החלב, ותומך בך במשימה של הסתגלות לתינוק החדש. כדי להבין טוב יותר את הצרכים שלנו בתקופה הזאת, שווה לעצור לרגע ולהבין עם מה הגוף שלנו מתמודד אחרי הלידה.

בזמן ההריון שרירי הבטן מתארכים מאוד כדי להתאים את עצמם לבטן הגדלה, ושרירי רצפת האגן נושאים בעול אינטנסיבי של משקל התינוק והרחם. אחרי הלידה, שרירי הבטן נעשים רפויים מאוד אחרי שהרחם התרוקן, ואינם מסוגלים להתכווץ ביעילות. שרירי רצפת האגן נחלשו זמנית מהלידה, בייחוד אם יש איזשהם תפרים (ניתוח קיסרי אינו מגן על רצפת האגן יותר מלידה רגילה – נהפוך הוא), השרירים האלה אינם מסוגלים לתמוך בגוף כהלכה, במיוחד בתנוחות זקופות.

כדי לפצות על כך, בששת השבועות שאחרי הלידה הגוף מפריש קוקטייל הורמונים מיוחד במינו שמעודד החלמה וצמיחה של הרקמות. זהו הזמן היחיד בחיים שבו יש התחדשות של רקמה עצבית באיזור האגן. כך שששת השבועות שלאחר הלידה הם חלון הזדמנויות להחלמה והתחדשות פיזית. אלא שההחלמה מתרחשת אך ורק אם האם הטרייה זוכה למספיק מנוחה. אם היא מתאמצת מדי, עומדת יותר מדי ונושאת משקל כבד, היא נמצאת בסיכון גבוה לפגיעה מתמשכת ברצפת האגן.

אז מה עושים? אנשי מקצוע בתחום שיקום רצפת האגן ממליצים על מנוחה מוחלטת בתקופה הזאת. הנה כמה דרכים להשיג אותה: א. לא לשאת שום דבר פרט לתינוק. ב. להימנע מעמידה ממושכת. נסי לשבת בכל הזדמנות שבה בדרל כלל עומדים: במקלחת, תוך כדי צחצוח שיניים, סירוק שיער, התלבשות, במטבח, במפגש אגבי עם חברה ברחוב. ג. להימנע מישיבה ממושכת. ישיבה זקופה גם היא מעמיסה על רצפת האגן. נסי לשכב כל פעם שמקובל לשבת: כשבאים אלייך אורחים, כשהתינוק ישן. היכולת להניק בשכיבה היא בעלת ערך רב, כי היא מאפשרת לך לטפל בתינוק ולנוח בעת ובעונה אחת. שווה ללמוד אותה ברגע שאת נוכחת שהתפיסה של התינוק בסדר. ד. לתמוך ברצפת האגן. קרחומים קטנים על האזורים הנפוחים בימים הראשונים לאחר הלידה מפחיתים נפיחות ואי-נוחות. כדאי לקפל מגבת למלבן ארוך ולהניח אותה על הכסא כך שהיא תהיה מתחת למפשעה והרגליים משני צדדיה. הלחץ העדין והמרופד שהמגבת מפעילה תומך בשרירי רצפת האגן ומקל על התחושה הכללית, במיוחד אם יש תפרים. מומלץ לקבל הדרכה מפיזיותרפיסטית רצפת אגן איך להגן על האזור בזמן מאמץ. ה. לא לסמוך על תחושות הגוף! הרבה פעמים אומרים לנו "תקשיבו לגוף", וזו הנחיה טובה בדרך כלל. רוב השרירים שלנו מאותתים לנו כשהם מתעייפים וזקוקים למנוחה. אבל שרירי רצפת האגן לא מחוברים היטב לרשת של עצבים תחושתיים, והם לא שולחים לנו מסר ברור על עייפות. אם שלושה שבועות אחרי הלידה עמדת, הלכת, רחצת כמה כלים ופתאום את מרגישה עייפות וכובד באיזור המפשעה – סימן שהיית צריכה להפסיק הרבה הרבה קודם. לכן, אנשי מקצוע ממליצים על הגבלה מודעת של עמידה והליכה. לא יותר מ- 10 דקות של עמידה רצופה לכל שבוע מזמן הלידה (כלומר: 10 דקות גג בשבוע הראשון, 20 דקות בשבוע השני וכן הלאה). כלל האצבע של הפיזיותרפיסטית שלי למשכב הלידה: לבקש, ללוות, לקנות או לגנוב כל עזרה שרק אפשר.

עשיתי הכל הכל לבד, ולהרבה יותר משבועיים. יותר קרוב לחצי שנה. ועבדתי משרה מלאה במקביל.

את יכולה לספר סיפור, לשבת עם ילד להקשיב, לחתוך סלט נגיד. לטפל בתינוק הקטן.

שבעלך ינשום עמוק יתאזר בסבלנות ויעריך את החלוקה שבשגרה.

אם לך זה יהיה ברור, הוא יסתדר.

אם לך לא נעים, מאיפה הוא יביא את הסבלנות?

אם בעלך לא מסוגל לקלח את הקטנים- שלא יתקלחו.

עצם זה את מגדירה כברירת מחדל "שאין ברירה אלא לעשות" חוץ ממה שהוא יכול לעשות, זה מה שמעוות.

הוא אמור למצוא פתרון להכל, חוץ ממה שאת כן יכולה. ככה זה אמור לעבוד.

דבר שלא כרוך בתינוק עצמו.

חוץ מ:

לחתל את הפעוט שלפניו (שכבר גדול בדר"כ ואז בעמידה) או בשכיבה על הספה

להכין כריכים קרים עם טונה, גבינה, פסטרמה עם איזה ממרח (בלי תוספות, חסות,עגבניות, מלפפון)

אני אוסיף

שמשתמשים בכלים חד פעמיים

כביסות בעלי ממלא

והילדים ממיינים לסל עם השם שלהם את הכביסה שלהם בלבד

לא מכניסים לארונות

הם מקבלים 3 שקלים על העבודה הזאת

לי אמרו בבית חולים שמותר להרים עד בערך 7 קילו. מאמינה שהילדים שוקלים יותר, אבל אם בעלך יכול להכניס אותם למקלחת ולהוציא את יכולה לקלח ולהלביש.

חשוב לנוח ולשכב אל תתרוצצי ותתאמצי יותר מדי, אבל גם שכיבה סטטית היא לא בריאה. אחרי לידה יש יותר סיכון לקרישי דם ולנוח בלי לזוז עלול לגרום לזה עוד יותר.

שמותר להרים עד משקל התינוק... (ואז כשנולדו לי התאומים התחכמתי ושאלתי האם מותר לי להרים את שניהם יחד ואמרו לי שלא... אף שהם נולדו במשקל קטן...)

שאת ילדת בניתוח ומוריה לא?

אבל עשיתי גם פרוצדורה רפואית שגם בגללה אמרו לי לא להרים יותר משתיהן יחד.

אבל את ההנחיה לא להרים יותר ממשקל התינוק קיבלתי גם בלידות הרגילות שלי...

אז יותר מסתבר שההוראה משתנה ממקום למקום (מה שפוגע קצת באמינותה, אבל מילא).

הרי דקה לפני כן הגוף שלך סחב כפול ממשקל התינוק או יותר, עם מי השפיר השיליה וכו. ברור שהריון ואחרי לידה זה שונה אבל עדיין 7 קילו זה די מעט.

גם יש תינוקות שנולדים 2.5 ויש שנולדים 4.5, אז עד איזה משקל מותר להרים? בקיצור נראה לי שפשוט מחמירים כדי שלא יחפפו, אבל זה כנראה לא כזה גרוע להרים קצת

הגוף לא היה אחרי לידה...

זה משמעותי

עושה כלום...

אבל בגדול ההנחיה היא לא להתאמץ יותר מידי- לא לעמוד 40 דק' רצופות, או להתכופף 4-5 פעמים רצופות וכו'

כן מבשלת דברים פשוטים.

אם אפשר בישיבה אז עדיף. אולי לשבת על כסא בר ליד השיש?

אני גם מקלחת את הילדים.

אחרי הלידה הראשונה שהיתה בניתוח, בעלי עזר לי להכניס ולהוציא את הקטנה מהאמבטיה. ובימים הראשונים, קילחתי אותה עם אחותה הגדולה שעזרה לי.

אני לא מלבישה על שידת החתלה, אלא על מיטה או ספה.

לשטוף כלים בשגרה בעלי עושה, אבל אחרי לידות ששאבתי, כן שטפתי בקבוקים וחלקי משאבה, כולל באשפוז עצמו.

אני מתאוששת מהר אחרי הלידות, ולא מרגישה שזה פוגע בי.

היו הבדלים בין לידה ללידה מבחינת הכוחות והיכולות שלי. בעיקר מתי חזרתי לפזר ולאסוף את הילדים.

וכן בכללי לעשות כמה שפחות מכל מה שכתבת. אפשר להביא נערה לאח''צ ערב לעזרה בשעות הקשות ולאפס כלים וכו'.

מועבר לזה, הבעל שיתמודד... צריך בשיח ובתיאום ציפיות. אבל גוף של יולדת שדחקו אותו מיד לקצה אח''כ ידרוש תשלום בריבית וזה ''עולה יותר' מכל הבחינות.

לכן לא שוטפת רצפה, לא מתאמצת בכלל.

כן מטאטא, שוטפת כלים, מבשלת וכל זה בנחת בלי להתאמץ, עם כביסות- עוזרים...

כמובן לא להזיז דברים, רהיטים וכו...

כמובן לא רצה ומפסיקה עם הפילאטיס וכו

שאר הדברים אולי אם זה לוקח 5 דקות ואז לנוח

אבל אל תרימי ילדים זה בעלך יעשה

שהוא בבית תקלחי אותם

כלים זה בסדר לעשות אבל לא לעמוד הרבה

לא יודעת אם זה הכי מומלץ. והאמת לא מאוד מרגישה מנוחה.

אפשר.

למשל לחתוך סלט, להכין אוכל אם את לא עומדת שעה ליד הכיריים.

להרים ילדים ממש לא באופן מוחלט.

גם לא לשטוף כלים

אני ילדתי לפני חודשיים כמה ימים לפני שנהייתי בת 36...

ולא אמרו לי שום דבר על זה.

הרבה מזל טוב לך!!!

ילדתי גם בגיל 57 ולא אמרו לי על זה כלום..בעיני תלוי גישה היתי מבררת

אנילקחתי בבי"ח והביאו לי לבית טלא הצלחתי ונהרס המזרקאז ויתרתי

כנראה משתנה בין בתי החולים

ובאמת אמורלי את זה שאלתי את הרופא שלנו והוא המליץ לקחת.

לקחתי ואז שחכתי ובסוף תרמתי מה שנשאר....

הזה. חחחח😅🫣

שיעשה לי ובעיקר לא לילדים שלי קונוטציה שלילית

שם שממש אהבתי עושה לשנינו קונוטציה שלילית למישהו שהוא אומנם לא שכן, אבל אנחנו נפגשים איתו על בסיס דיי קבוע... אנחנו הוספנו שם שני קוראים בשני השמות, אז זה לא נשמע אותו דבר

חשבנו על כמה שמות אבל סביב הלידה בדיוק היו לי כמה תלמידים עם השם הזה...

ובא נאמר, לא ממש התחשק לי לקרוא ככה...

החלפנו שם בגלל זה 😉

אגב

היום אין לי מושג איזה שם זה היה 🤣🤣🤣

שעשה לי את המוות, ואמא שלו עוד יותר...

אמרתי לעצמי אין מצב שאני אקרא לתינוק בשם הזה, זה כל הזמן הזכיר לי אותו ועשה לי רע.

יום לפני הברית, אני ובעלי יושבים, מנסים להיסגר על שם ושום דבר לא 'מתלבש' על הילד! רק השם של התלמיד ההוא.. בסוף קראנו לו בשם התלמיד ו-אלף אני כבר סלחתי לו ואמא שלו, ובית, זה כבר בכלל לא מזכיר לי אותו כי כבר יש לי אותו משלי. הילד הזה אחד הילדים המדהימים והחכמים והמתוקים שאני מכירה וזה לא בגלל שאני אמא שלו!!! 🤣 באמת!

מה שאני מציעה שתחכי ללידה ותראי איך את מרגישה עם השם, זה יכול להשתנות לכאן ולכאן.

כי תחשבי על הבת שלך. תשכחי שיש קשר וזה אותו שם.

אבל ידועה האימרה שכשאתה קורא שם לילדים שלך אתה מגלה כמה אנשים אתה שונא (או אם ניהיה יותר עדינות- לא מחבב..)

וזהו, אני לא קוראת בשמות האלו כי אני לא רואה סיבה להיזכר ברוע ובסבל.

זה מנותק לחלוטין מהבית חולים.

מסתבר שתצטרכי לחתום על סירוב אשפוז.

יש בהדסה כיום מחלקה ד' חדשה ומפנקת עם חדרים פרטיים, תתפללי שתצליחי לקבל שם חדר......

אני בניתי על זה אבל אז הבייבי היה צריך תמיכה נשימתית ואפילו ביות לא היה לי.....

(עכשיו נזכרת שגם במחלקה ד' לא כל המטפלות אחיות ותינוק שזקוק לניטור או בדיקה לא יכול להיות שם, בעז"ה שלא תצטרכו כלום)

שיהיה בשעה טובה, בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות

לגבי הבדיקות תארתי לעצמי שאין שם התכוונתי עד כמה זה מסובך לחזור למחלקה לבדיקות האלו המלונית קרובה למחלקה? מאפשרים בכלל לעשות אם הבדיקות אם השתחררתי?

בנוגע למחלקה הבנתי שיש משהו חדש כי אני הייתי לפני 4 שנים במחלקה ד' וזה לא היה חדרים פרטיים זה היה חדרים של 2 יותר פיציים מהחדרים במחלקה ג' (שם הייתי לפני 12 שנה אז בטח גם שם כבר השתנה) מקווה באמת שהתנאים השתפרו מאז.

של 2 אבל עם מלא מקום וכשאני הייתי יצא שברוב החדרים בעצם היתה רק מישהי אחת

והיה מעולה

ואי אפשר לחזור למחלקה לבדיקות, הם לא עושים שם בדיקות לתינוקות שכבר שוחררו.

אגב, לדעתי האוכל בהדסה מעולה...

אני הייתי במחלקה ד בחדר מהמם טבל של 2.

משקל וצהבת כן יש להם שם את המכשירים אבל זה לא קשור לבית חולים (נניח לא יכולים לתת בפניה או להזמין רופא במידת הצורך)

אם יש משקל וצהבת אז חסר לי רק הpku (אם הבדיקת שמיעה הראשונה יוצאת תקינה) אפשר לבקש להקדים את הבדיקה הזאת?

האמת שהכי מפריע לי בבית חולים זה אחיות שנכנסות באמצע הלילה + רעש של השכנה בחדר מרגישה שרק כשאני מגיעה הביתה אני משלימה שעות שינה (פחות קריטי לי אוכל למרות שאני בררנית ולא אוכלת יותר מידי בבית חולים).

הייתי בכמה בתי חולים, תמיד בוחרת ביות מלא, גם כדי לישון כמה שיותר טוב בלי שיעירו אותי.. וכל פעם התחרפנתי מהיציאה המוזרה הזו להעיר יולדת בשביל לחץ דם. הלווווו, מה הקטע?!?!

בפעם האחרונה הייתי במעייני הישועה. בביות. הייתי רוב הזמן בחדר לבד, מחלקה שקטהההה ונהניתי מזה שלא מעירים אותי סתם והם מבינים שיולדת צריכה לישון

לא מצליחה להבין את זה שמעירים יולדת, עד שמצליחים לישון טיפה באים למדוד לחץ דם וחום. או להביא משככי כאבים (איפה שילדתי לפחות זה היה ככה) כשלא ביקשתי. אז מה שעברו 6 שעות, למה להעיר?! חוסר הבנה בסיסי בחשיבות השינה בשביל ההתאוששות.

גם כשהייתי מאושפזת פעם מסיבה אחרת, הייתי במיון מ8 בערב, אחרי שהתישו אותי עם כל בדיקה אפשרית, ב1 בלילה סוף סוף העלו למחלקה, רציתי לישון בצורה נואשת, ואז נכנסת אחות ומתחילה לשאול גובה, משקל, אלרגיה לתרופות, כתובת, ביטוח ועוד מלא שאלות. למזלי בעלי היה איתי וענה לה בתוקף "ענינו על השאלות האלה כבר 5 פעמים היום לכל אחות/רופא חדש שפוגש אותנו. זה לא בעיה שלנו שאתם לא מסונכרנים ביניכם ואין לכם את המידע מסודר במחשב. עכשיו אשתי צריכה לישון, תצאו בבקשה ובבוקר נענה לכם על הכל".

להפתעתי היא יצאה וסוף סוף הצלחתי לעצום עיניים... והם חזרו בבוקר לסיים למלא את כל הטפסים.

ועד עד ואם בכלל מצליחה להניח אותם לרגע בעריסה ואז מעירים אותי ואיכשהו גם את התינוק כי יש להם מחשבה שקטנים לא מתעוררים מרעש והם כןןןןןן

קיצר זה משגע

אבל באמת מחלקה שקטה ברמות מטורפות ממש לא מרגישים שבי"ח כמעט..

אבל כן העירו אותי בלילות כמה פעמים חח אז כנראה סתם היה לך מזל מוצלח

שהן לא מעירות.

רק בלילה האחרון.

אבל ניצלתי, כי חתכתי יום קודם

;)

יש הבדל בין מחלקה של ביות לאפס הפרדה? או שזה אותו הדבר?

במחלקה ג'

מאוד רציתי ד' ולא היה מקום

אבל דווקא היה ממש בסדר

מי שהייתה איתי בחדר שמרה על שקט כל הזמן

האחיות גם כשהגיעו לבדיקות אם ישנתי או הנקתי הלכו וחזרו מאוחר יותר

בדקו כשהייתי ערה

הבעיה יותר זה עם הבדיקות של הרופאים שעושים סבב רק בזמן מאוד ספציפי אבל זה בדר"כ בשעות היום

אפשר להשלים בטיפת חלב כמה ימים מאוחר יותר.

אני לא זוכרת שאחיות הפריעו בלילה, אבל זה ממש משתנה...

אני בלידה אחת הייתי בחדר צפוף במחלקה ג עם שכנה מהממת שכל פעם שהתינוקת שלה צייצה יצאה החוצה (בעיניי ממש אקסטרה אני לא הקפדתי) ולעומת זאת בלידה שאחריה הייתי בחדר מהמם בד כאשר לשכנה הייתה תינוקת בכיינית במיוחד ועם בעיה רפואית שגרמה לה לבכות יותר ולא יכולתי לנוח בכלל...

לגבי אוכל אל תצפי האוכל בהדסה הרבה יותר טוב והרבה יותר מפנק מאשר במלונית.

במלונית החדר אוכל משותף לכל מי ששוהה שם לא רק יולדות ובכלליות לא משהו.

אם לא השתנה יש תינוקיה קטנה עם אחות אחת לא נראה לי שמגיע לשם רופא או משהו.

זה בעיקר נחמד אם רוצים לילה נוסף לנוח בשקט

מוסיפה עוד משהו לגבי הדסה

כמו שכתבתי לך, הבייבי שלי היה מאושפז, עם תמיכה נשימתית ומנוטר במשך 5 ימים

אני אושפזתי במשך 4 ימים ואז שחררו אותי (הלכתי להדסה בייבי כדי להיות קרובה אליו)

כל ה4 ימים האלו לא בדקו אותי בכלל!!!!

לא לחץ דם, ולא כלום

רק בוקר אחרי הלידה נתנו לי זריקה אנטי די והוציאו את העירוי

מאז ועד ששוחררתי לא נבדקתי

ולמה?

כי הייתי צמודה לבייבי בפגייה או בתינוקיה

והם לא טרחו לחפש אותי כדי לבדוק מה קורה אותי

למרות שהיה בהחלט רשום להם שהבייבי מאושפז

כשבאו לשחרר אותי פתאום האחות שאלה למה אין פה שום בדיקות שלך.....

היה הזוי....

אם זה נורמלי, ואם יש סיבה לזה...

בעלי אומר ללכת לרופאה, אבל לא נראה לי שזו סיבה מספקת ללכת לרופאה...

יכולות להיות גם השלכות של גיל ועוד.

לי היה דימום כזה של שבועיים וחצי כמעט( זה היה בתקופת הקורונה ובדיוק חליתי אז יש מצב שקשור) רופאת הנשים רשמה לי פירומלט נטר והדימום נגמר ב"ה. כשהתייעצתי עם רב כוא ביקש ממני לעולם לא להגיע למצב כזה אלא תמיד לפנות כדי לראות איך אפשר להקל ולטבול..

מקוווה שיעבור לך מהר.. ותפני ליועצת הלכה /רב וכו'..

אני לא מצליחה לקבוע תור בטלפון או באתר (כללית)...

השאלה אם זה משהו שכדאי ללכת בשבילו למיון נשים? (לא בבית חולים... במרפאה...)

או שצריך לחכות לתור שיהיה בעוד מלא זמן?

להחליף התקן.

חוץ מזה- הייתי הולכת לרופאה כי יכול להיות שיש פצע/ציסטה/משהו אחר בלי קשור להתקן

והעיצות הרגילות להפסקת דימום.

מעניין מה שאת אומרת, בדיוק רציתי להוציא אותו... אז זה רק מחזק את זה.

השאלה אם התור לרופא זה דחוף או שאפשר לחכות?

ועוד משהו אחרון- מה העצות להפסקת דימום? אף פעם לא התנסיתי...

אם זה לא דימום חזק אז זה לא דחוף.

עיצות לקיצור והפסקת דימום-

1. לשתות מיץ מלימון כל בוקר, במקרים קשים לשתות אחד בבוקר אחד בערב. להקפיד רק מהיום השלישי לווסת ולא לפני כן, ועדיף לטובת השיניים לשתות את זה עם קש.

2. לשתות הרבה מים

3. לא לעשות פילאטיס ומאמץ פיזי

4. ביופלונאידים לפי המינון המומלץ המצורף

5. לקחת ברזל וB12

6. לשבת באמבטיה חצי שעה ו/או לשטוף ישירות את האזור בתכיפות במהלך היום

נשמע לי דווקא הגיוני לבדוק את זה.

כדאי להתייעץ עם סמכות הלכתית

לא חשבתי שמישהו זוכרת... תודה!

לקחתי ממך כלכך הרבה השראה ולגיטימציה לא לשטוף כלים..

ולא רק את זה (איך עושים אימוג'ים??? חח)

ברוכה השבה!

אני עדיין קוראת אותך ומחכימה המון...

אל תאחלי לי לשוב, אני לא רוצה להתמכר...

לפחות כשלי היה לפני כמה שנים נחיה היתה ללכת כל חצי שנה לאוחטראסאונד

ביקורת ראשונה כל חצי שנה ואח"כ כל שנה.

במקרה של שינוי דרסטי במשקל ללכת לביקורת נוספת

והכל היה בסדר

צמיחה בפנים היא הורמונלית. אני עושה פעם בשבוע

לא

ולא

עשיתי לפני מלא שנים ולא חזר.

הורדתי באפילציה ךפני שנים.

בתחילה פעם בחודש ואז פחות ופחות.. עכשיו לא הייתי 3 שנים והגיע. זמן לעוד חיזוק קטן...

יש שיטה חדשה של אפילציה עם פינצטה חשמלית וזה אפילו לא כואב. יש לי המלצה למישהי במרכז.

זה מתאים גם למקרה שיש הרבה שערות באיזור הסנטר?

זה בול המקרה, כמה טיפולים מדללים מאד ואם מתמידים זה ממש נעלם. יש לי המלצה למישהי נהדרת בבני ברק אם רלוונטי לך תפני בפרטי.

לי צומחות אחת ל 2-3 שערות.

במקומות אחרים ולפחות לפי מה שאני יודית מאוד ןא מומלץ לייזר בפנים כי זה אזור הורמונלי (וקראתי המון תגובות של נשים על זה בקהוצות פתוחות בפייסבוק שמתחרטות. שמחה בשבילך שזה לא המצב)

ואני יודעת ששיער פנים זה הורמונלי.

זה לא נעלם לתמיד.

לכן קניתי מנוי לכל החיים.

פיאות לחיים סנטר ושפם

בפיאות לחיים ובסנטר חזר לי קצת

בשפם כלום מלבד 2-3 פעם בפעם.

וניסיתי מה שאת רוצה. כולל אפילציה.

לייזר הדבר היחיד שעזר לי.

אני עם שחלות פוליציסטיות

לא נשמע לי הגיוני שגדל תוך כמה ימים אולי היא לא הורידה מהשורש...

זה מכל שיטה שמשתמשים בה או שיש שיטות שזה קורה איתן?

מעצבן כן,

פעם בחודש שעווה וכשרואה שיש צורך אז פינצטה פה ושם

אני מכירה כמה טובות בכמה איזורים אם תרצי לשמוע

או מציבה עובדה שנגמר התור שלהם ועכשיו ילדים אחרים.

אין לי עניין לחנך ילדים של אחרים.

בבית אפשר להסביר למה בחרנו ככה במקום לעמוד על שלנו כמו שמגיע לנו, אבל בסוף אני אישית לא מעוניינת בויכוחים מיותרים.

אומרת לילדים שלי שזה ממש מבאס שאחרים לא נותנים להם תור ונעשה משהו אחר

בדרכ גורם לבכי אצל הקטנה יחסית

וגם גרם לזה שהילד שלי יחסית גדול לא הסכים לפנות את הנדנדה כשהיה תורו ביום אחר ופה כבר לא ידעתי איך להתמודד

ואומרת לילדים שלי שפעם אחרת נגיע לנדנדות, שמחה שאצלינו רוב האמהות בשטח וזה קל יותר

אני תמיד באה ואומרת בהומור: אז אתם פה עד מחר? עד החגים? לא פשוט שאדע...וכו וכו הם מבינים, עוד קצת הומור ואז הם קמים.

לגבי המציקים- הייתי מיידעת את האמא, או מעירה להם בעדינות. לא לעניין

ילדים אחרים לא צריכים לפחד לחכות בתור לנדנדה.

(הערה- אני מהאימהות המתערבות, יצא לי להפריד ילדים באמצע מריבה, להסביר לילד שלא מקללים או שיש פה ילדה שמחכה שעות בתור ועוד כהנא וכהנא.

בד"כ ההורים בטלפון לצערי ולא שמים לב לילדים שלהם, ולא אכפת להם מה קורה לילד (וקרה לי שילד בא אליי ולא לאמא שלו ואמר לי את יכולה להגיד לו לקום הוא מתנדנד הרבה זמן ועכשיו תורי...

אז אני מרשה לעצמי...

איזה קשה זה שהורים שולחים את הילדים לבד,

ואז ההורים האחרים בבעיה. אלה שכן היו אחראים מספיק כדי לבוא בעצמם.

אבל חושבת שהיתי מבהירה לילד טוב מאד שהוא סיים וזהו.

אם לא היה עוזר והיתי רואה שהוא ממש חצוף ושם עלי פס,

היתי מסבירה לילד שלי, שיש ילדים שלא יודעים לכבד ולהקשיב, ואין לנו מה לעשות כי אנחנו לא מלמדים אותם במקום ההורים שלהם.

פעם אחרת כשאמא שלו תהיה פה אני אדבר איתה על זה.

אז בא נבחר משהו אחר בגינה לשחק בו עכשיו.

סיטואציה שאני שונאת אותה אבל, כי זה מציב אותך בתור מבוגר במצב חסר אונים.

כי את לא יכולה להוריד פיזית את הילד מהנדנדה.

למרות שכשהיה לי סיטואציה כזו עם ילד ממש קטן כן הורדתי אותו.

הוא היה בן שנתיים אולי שלוש, ועלה על המגלשה מלמטה ולא נתן לשאר הילדים להתגלש מלמעלה.

וכולם יושבים ומחכים כולל הבת שלי.

אמרתי לו בהתחלה יפה, אתה יכול לעלות מהסולם אבל לא עולים מיפה. יש פה ילדים שמתגלשים.

הסתכל עלי ואמר שלא.

הזזתי אותו.

הסיטואציה היתה של הורה באמת מנותק כנראה כי זה גם גיל ממש קטן, והילד ממש שם עלי פס והוא פיציי.

הרמתי הזזתי. אמרתי לו, אם אתה רוצה תעלה משם מהסולם.

איך קשה לי עם הורים שלא משגיחים יו.

יש אצלנו מלא הורים ששולחים ילדים בני שמונה כזה לבד (פעם היה גם ילד שהיה ברור שיש לו בעיות והוא ניסה לדפוקי את הנדנדה בראש של הבת שלי..)לצערי אני לא מספיק מפחידה כנראה.. אבל האמת שזה מחזיר אותי לימים שטני הייתי ילדה בת עשר וחשבתי לעצמי שאם אני אהיה מבוגרת הם בטח יתייחסו אלי..

אם לא- אז מבהירה להם שהתור נגמר. ואם צריך עוצרת את הנדנדה בעצמי.

אם ההורים בסביבה אפנה אליהם, אם לא- אדאג בנעימות אבל באסרטיביות שהילדים ירדו..

וכמובן שהמשפט שלו חצוף מאד

יש מצב שהייתי פשוט מחזיקה את הנדנדה ומודיעה להם שירדו

גדולים יותר כנראה הייתי מעירה להם והולכת משם אם לא עוזר

לא בקטע רע

אבל אם יש ילדים שתופסים מתקן כבר הרבה זמן והילדים שלי רוצים גם, אני באה ואומרת להם לרדת.

בדכ הם מתיישרים מיד ואם לא והם עם הורה שם אני דואגת לערב אותו.

זה עובד גם לכיוון השני, אם הילדים שלי על מתקן ויש ילד אחר שרוצה, אני אומרת להם לרדת כי זו אחריות שלי שלילדים שלי יהיה טוב ושיהיה טוב לילדים אחרים בסביבתם.

אבל בדרך כלל אחרי שהורה מגיע הם מתקפלים.

האמירות אלייך זה כבר חוצפה מסוג אחר.. וגם לא לרדת אחרי שהורה מבקש כמה פעמים זה לא בסדר..

לחנך אי אפשר , כנראה שלא הייתי מנסה מולם.

אני הייתי מלמדת את הילדים שלי שאם הם רואים חבורת ילדים שליליים שלא מעוניינים לוותר - שהילדים שלי פשוט יתרחקו לאיזור אחר..

הוא התנדנד מלא זמן.. והתחיל להיווצר תור ארוך... אמרתי לן שמעון (שם בדוי) תרד.. יש עוד ילדים. אמר לי רגע אמא עוד מעט. עכשיו חיכו שם גם ילדים ערסים כאלה.. אנחנו גרים בשכונת פיתוח. הוא כולו היה עם פיאות כיפה ענקית קטנצ'יק...חששתי בשבילו כבר. באיזשהו שלב אחד הילדים שאל אותו ילד נו מתי אתה יורד?... והבן 5 שלי עונה. עוד אלף דקות...

ונקרע מצחוק. והאמת גם הילדים האחרים צחקו ממנו ומהאומץ שלו.. . בסוף הוא ירד כמובן כי הכרחתי אותו. הוא לא בכה הוא הקשיב לי כי סך הכל הוא היה ילד ממושמע.. אבל הקטע עם הנדנדות זה כל כך משהו נפוץ והייתי בכל כך הרבה סיטואציות ולמדתי לקחת את הרגלים וללכת... כי יש אימהות שנכנסות לאירוע כאילו מקסימום גנבו לילד שלהם את הבימבה. . . לשחרר וללכת לדעתי הפתרון הכי טוב...

גם להיות הרבה..

אם האמהות בטח נעשה תור וכזה..

אם לא וילדים לא מפנים אז אני אגיד לילדים שלי שהנדנדה תפוסה וזהו...

ילדים נגיד שמטפסים על המגלשה מלמטה ומפריעים אני יותר אעיר אבל גם בגבול הטעם הטוב מספיק לי הילדים שלי אין לי כח לחנך ילדים אחרים...

לא נתקלת במקרה כזה:

ילד אחד על הנדנדה

אחרי 5 דקות מוריד מהירות, האמא מגיעה קוראת לעוד שלושה ילדים אחד אחרי השני כדי שיעלו אחריו.

בשלב מסוים שאלתי את האמא כמה ילדים יש לה כדי לדעת עוד כמה זמן זה ייקח, היא פחות התחברה..

כל עוד לא נתקלת בחוצפה כזאת, כבר טוב.

לגבי המקרה שלך - יש ילדים חצופים, אני לרוב כשמגיעה אם הילדים לא מבינים את הרמז הראשוני, אני ממשיכה הלאה.

סביב גיל 8 ומעלה אליאס

10-12 ומעלה סיכון

סיכון

רמי

טיקט טו רייד

שרלוק זה גם חמוד מאוד

ביג דיל

אלוף החמין

מלך הפלאפל

אונו וסט זה גם נורא כיף

אנחנו ממש אוהבים.

השועל החמקמק

טאקי

רמי

חתחתול

גילאי 4-6

זה משחק שיתופי- לכל אחד יש שחקן, וכולם צריכים לשתף פעולה כדי לצאת מהמדבר בחיים.

וגם טיקט טו רייד של אירופה, ראיתי שכבר המליצו.

ורק בקשר ל''סיכון'' - לדעתי זה משחק נוראי

ארוךךך ועם מלא חיילים פיצקים

אולי יש בנים שאוהבים את זה, אבל למבוגרים זה בלתי נסבל לדעתי...

שהילדים יכולים להתחיל לשחק במשחקי קופסה יותר בוגרים.

במיוחד כשחברה של הבת שלי מגיעה אליה.

לא זוכרת מאיזה גיל, היה ממש ממש כיף

גם אותו מאוד אוהבים אצלינו אני לא מסתדרת עם זה אז רק צופה בהם