ההמשך ברור? אני ממית את עצמי בבית מדרש פתוח באוהלה של...
אבל אני לא. תפנית? מפתיע? טוויסט? לא... אתה עדיין משעמם.
מה שאני עושה, זה להיות הזקנה המעצבנת בחדר מדרגות, בחדר מדרגות.
היא יוצאת עושה 400 מטר וחוזרת הביתה. איזה 7 פעם ביום, אז לא ניתן לפספס אותה.
אני מאוד מנומס אליה, אבל אני לגמרי כל כולי, היא. כלומר, ממה שאכפת לה אבל היא רק תתלונן על זה -
אני אצטרף בשמחה לריטונים ולרכילות, אבל לא אנקף אצבע. היא לא יודעת איך לאכול את זה, כי היא מצפה
תמיד ממני, להיות זה שאכפת לו.
אבל החלטתי שכבר לו. ובאמת לא מעניין אותי.
והשכן המעשן? הזקנה לא סובלת את בדלי הסיגריות שלו בכניסה, רק גילוי נאות, גם אני התחלתי לעשן,
אז ציירתי יפה יפה לבחור, שדרך אגב לא מבין מילה בעברית, שהסיגריות - רק לפח!
וכמובן ששנינו ממשיכים.
אני לא יודע איפה יש מקלט הכי קרוב ובאמת לא אכפת לי, יהיה לי הכבוד למות מכל טיל שיהיה.
