אני לא מדבר על הצורך המדיני, 

אלא על שגרת האדם הפרטי במציאות שבה יש ילדים, נשים, מבוגרים, וחיילים שנתונים לחסדי מחבלים בני מוות כבר חודשים ארוכים.

המלחמה היא לא צורך מדיני בלבד אלא גם משפיעה על הפרט, זה לא רק מציאות של חטופים, אלא גם מציאות של אנשים שמחוץ לבית חודשים ארוכים, זו מציאות של משפחות שאחד מבני המשפחה נלחם וקשה להורים לישון בלילה, זו מציאות של משפחות בהם האבא לא נמצא עם ילדיו הקטנים, זו מציאות של אמהות שמגדלות את הילדים לבד, זו מציאות של חקלאים שנלחמים ולכן לא יכולים לקצור ולאסוף את גידוליהם ונזקקים לסיוע בכך (בהתנדבות או תשלום)

ואפשר לסייע בכך ולהכניס את זה לשגרה:

להכניס לשגרה התנדבות עם אחד מהקבוצות הללו.

מעל הכל וכולל הכל - כבוד ד' וכבוד עמו ישראל חולל, מתפלל, מקווה ובמעט שמסוגל לעזור משתדל - שהנצחון יהיה גדול וחד משמעי, שיתקן לפחות חלקית את זה ויעלה את עם ישראל לקומה הבאה.

אם כי לא נראה לי תלוש לחלק בין זה לזה,

ולא מתוך המעטה בקושי כזה או אחר. פשוט פעוטות שמוחזקים ע"י מחבלים כשברקע פיצוצים מחרישי אוזניים, מורעבים ונושמים ריח שריפה, יכול להתכבד להיות הדגל של כל המסע הלאומי הזה.

דמם לא סמוק טפי. זה לא סותר..

מישהי סיפרה על אחיה שעזב את הדרך, ותכנן לנסוע עם החברה שלו למסיבת הנובה.

אביהם, אדם לא בריא, הפציר בו לבוא איתו להקפות שמחת תורה, ולאחר דין ודברים הוא נעתר ולא נסע.

חברה שלו לא ויתרה ונסעה, ונרצחה, וגופתה זוהתה כעבור כמה ימים.

אני חושבת שהשגרה של אף אחד לא כמו שהיא היתה.

אני ספיציפית מודה שאני לא חושבת על החטופים כל יום כל היום כי אם הייתי עושה את זה כניראה לא ממש הייתי שוקדת... אי אפשר לחשוב כל הזמן על זה, אנחנו נתחרפן...

מה שכן כשמזכירים אותם(כמו פה) או כשיש שלט ברחוב עם תמונות או משהו כזה-אני כן משתדלת להקפיד לומר פרק תהילים, זה מה שאני מאמינה שיוכל לעזור...

במצבים כאלו, שאני נזכרת שאחים שלי חטופים שם ומי יודע מה איתם-קשה לי מאוד ואני ברוב הפעמים לא חוזרת לעצמי ברגע אבל כן צריך לדעת להגביל את הצער, צריך להתפלל, צריך לבכות, צריך לפעמים גם להתעצבן ולשאול אבל בסוף-צריך להבין שלפעמים הפתרון זה הדחקה או משהו כזה וזה בסדר, זה הגיוני ואפילו אמור להיות...

אני לא חושבת שלחיות כל הזמן בתחושה של 'אשמה' על שאני פה חיה וחופשיה ומבלה יעזור לחטופים אבל זו הבנה שהגעתי אליה רק כמה חודשים אחרי תחילת המלחמה...

בהתחלה חשבתי שלא הגיוני שיהיו חטופים/חיילים/מפונים/משפחות שכולות ונמשיך לחיות כאילו כלום והנה-ההזיה הזו הפכה למציאות...

מתייחס בקטנה לרוב התגובות- חשוב לחזק את הצדדים אולי הפחות נשמעים החל ממפוני הגוש ועד למפונים של היום.. ישר כוח! כאן לדעתי פחות המקום, ובכלל כאשר מעלים נושא כזה לא יעזור להדגיש צורך אחד על פני אחר. 

יש שאלה עניינית שצריכה לקבל תשובה ישירה- איפה אנחנו עומדים במקום האישי שלנו מול הזוועה של החטופים! תראו גם לי צורם כשמסתכלים על כל המצב רק דרך החור של "עיטור החופש", ובאותו זמן אני מבין כמה החור הוא גדול!! לפחות משתדל להבין..

כאן לגוף הנושא- כואב, לא מספיק. בהתחלה היה התירוץ של " אני במילואים ואסור לי להישאב לשם רגשית" אבל הנה גם בשגרה, אני לא מספיק כואב.. לא מספיק חושב מה אני יכול להוסיף. למען האמת אני מבין את עצמי, אני מסתכל על המציאות במבט שכלי ומחושב: הזמן עכשיו הוא לא לצאת ולחסום כבישים לשחרור החטופים כי זה מה שחמס רוצה, וזה משרת את ההפסד הכי גדול שלנו, אז אני פשוט לא שם. אבל רגע.. גם בלב אני לא שם, גם בתודעה לא.. המצב הזוי לחלוטין ומי שבאמת  עוצר את שגרת החיים שלו לנוכח זה, זה רק האנשים בהפגנות שאיתם לרוב אנחנו לא מסכימים.. אז מה? אנחנו פטורים מכל זה? 

לכן, אני משתדל לאמץ מנהג, יש כל מיני הזדמנויות  שפוגשים הפגנות ברחוב, ובצמתים. אפשר ורצוי לגשת לאנשים, להתעניין, להביע הזדהות (גם להתווכח בכבוד , למה לא?) בשביל להראות שאנחנו חלק מכל זה, שאנחנו לא אדישים, ובאמת להפוך ככה לפחות אדישים, כשאני פוגש אדם מבוגר בהפגנה שמדבר בכאב למרות שאין לו שום קשר משפחתי לחטופים, זה מקדם את התודעה הזו גם אצלי!

כי אם עוד מדינה יהודית שמרבית תושביה עוברים על איסורי התורה ולכן יתקיימו בכולנו העונשים המתוארים בפרשת "כי תבוא": "בָּנִים וּבָנוֹת תּוֹלִיד וְלֹא יִהְיוּ לָךְ כִּי יֵלְכוּ בַּשֶּׁבִי".

יש זוג שמתחתן ולאחר מספר שנים נקלע למריבה גדולה ושוקל להיפרד, אפילו לוקחים הפסקה של חודש בו יגורו בבתים נפרדים, האם זה מחייב שיתגרשו? לא, אבל האם זה מפחיד? כן. אם ברצונם להחזיק את הבית הם יצטרכו לעבוד קשה.

גם כאן, ברור שאנחנו לא יודעים אם המדינה תוביל לגאולה השלמה דרכה או לא, אנחנו מנסים ומקווים.

המלחמה ערערה את הביטחון במדינה ובכך שדרכה נביא את הגאולה, אבל בוא ננסה כדי שנזכה להצליח בכך שהיא תוביל לגאולה.

מה שיש זה מדינה שעליה צריך לשמור בין אם יש גאולה והיא ראשית צמיחת ובין אם אין גאולה והיא לא ראשית צמיחת

חייב להיות תקופה שהרוב היו דתיים

נגיד בתקופת דוד ושלמה

(אז זה הגיוני שה' יתן להם בית מקדש)

המלכים.

גם בתקופת השופטים כשכתוב "ותשקוט הארץ 80 שנה או 40 שנה" מדובר על שקט של מלחמות.

""אין בין ימות המשיח לעולם הזה אלא שעבוד מלכויות בלבד" (דעת שמואל בגמרא)

וקבק בגימנסיה היה אומר: סלק שעבוד מלכויות והמשיח כאן."

(יאיר של משה שמיר, תחילת הפרק ויו החיבור)

אנשים תקועים בעזה, ואנחנו ממשיכים לבלות ולהנות.

ולריב אחד עם השני, בית המקדש חרב ואנחנו ממשיכים עם השנאת חינם.

עדיף לשתוק ולא להתחיל לדבר על רמת הצניעות ברחובות הארץ. אין סיכוי שהגאולה תגיע מחר.

כפי שמנסים לשווק לנו כל תשעה באב.

לימוד זכות בוודאי לא יזיק למהלך הגאולה. יש בעיות, ובודאי שיש גם הרבה התקדמות בהרבה מישורים.

כתוב בספר חרדים (מצוות לא תעשה מדברי קבלה ומדברי סופרים פרק ד)
"אל תלשן עבד אל אדוניו דור אביו יקלל פ"ח דפסחים פירשו שלא ילמד קטיגורא על ישראל אפילו הדור רשעים וראיה ישעיהו שנתפש על שהלשינם אף על פי שחטאו ואיתא במדרש דהשליש שנענש שאמר 'הנה ה' עושה ארובות בשמים היהיה הדבר הזה?!' כך אמר: ודאי ה' יכול לעשות! אך הדור הזה כדור המבול שראוי היה שיעשה ארובות בשמים כהתם דכתיב וארובות השמים נפתחו (=שנאמר בדור המבול) ואיך אפשר שלדור רע כזה יהיה נעשה נס גדול כזה!, השיבו אלישע הנביא דלפי שלמד קטיגוריא על ישראל יראה ולא יאכל כן שמעתי מפי החכם ר' אברהם הלוי שראה במדרש כתיבת יד בארץ המערב:"

הרב חרל"פ אומר שעצם האמונה שעם ישראל ראוי לגאולה מקרבת את הגאולה

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

זה הנושא

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת