אני לא מדבר על הצורך המדיני, 

אלא על שגרת האדם הפרטי במציאות שבה יש ילדים, נשים, מבוגרים, וחיילים שנתונים לחסדי מחבלים בני מוות כבר חודשים ארוכים.

המלחמה היא לא צורך מדיני בלבד אלא גם משפיעה על הפרט, זה לא רק מציאות של חטופים, אלא גם מציאות של אנשים שמחוץ לבית חודשים ארוכים, זו מציאות של משפחות שאחד מבני המשפחה נלחם וקשה להורים לישון בלילה, זו מציאות של משפחות בהם האבא לא נמצא עם ילדיו הקטנים, זו מציאות של אמהות שמגדלות את הילדים לבד, זו מציאות של חקלאים שנלחמים ולכן לא יכולים לקצור ולאסוף את גידוליהם ונזקקים לסיוע בכך (בהתנדבות או תשלום)

ואפשר לסייע בכך ולהכניס את זה לשגרה:

להכניס לשגרה התנדבות עם אחד מהקבוצות הללו.

מעל הכל וכולל הכל - כבוד ד' וכבוד עמו ישראל חולל, מתפלל, מקווה ובמעט שמסוגל לעזור משתדל - שהנצחון יהיה גדול וחד משמעי, שיתקן לפחות חלקית את זה ויעלה את עם ישראל לקומה הבאה.

אם כי לא נראה לי תלוש לחלק בין זה לזה,

ולא מתוך המעטה בקושי כזה או אחר. פשוט פעוטות שמוחזקים ע"י מחבלים כשברקע פיצוצים מחרישי אוזניים, מורעבים ונושמים ריח שריפה, יכול להתכבד להיות הדגל של כל המסע הלאומי הזה.

דמם לא סמוק טפי. זה לא סותר..

מישהי סיפרה על אחיה שעזב את הדרך, ותכנן לנסוע עם החברה שלו למסיבת הנובה.

אביהם, אדם לא בריא, הפציר בו לבוא איתו להקפות שמחת תורה, ולאחר דין ודברים הוא נעתר ולא נסע.

חברה שלו לא ויתרה ונסעה, ונרצחה, וגופתה זוהתה כעבור כמה ימים.

אני חושבת שהשגרה של אף אחד לא כמו שהיא היתה.

אני ספיציפית מודה שאני לא חושבת על החטופים כל יום כל היום כי אם הייתי עושה את זה כניראה לא ממש הייתי שוקדת... אי אפשר לחשוב כל הזמן על זה, אנחנו נתחרפן...

מה שכן כשמזכירים אותם(כמו פה) או כשיש שלט ברחוב עם תמונות או משהו כזה-אני כן משתדלת להקפיד לומר פרק תהילים, זה מה שאני מאמינה שיוכל לעזור...

במצבים כאלו, שאני נזכרת שאחים שלי חטופים שם ומי יודע מה איתם-קשה לי מאוד ואני ברוב הפעמים לא חוזרת לעצמי ברגע אבל כן צריך לדעת להגביל את הצער, צריך להתפלל, צריך לבכות, צריך לפעמים גם להתעצבן ולשאול אבל בסוף-צריך להבין שלפעמים הפתרון זה הדחקה או משהו כזה וזה בסדר, זה הגיוני ואפילו אמור להיות...

אני לא חושבת שלחיות כל הזמן בתחושה של 'אשמה' על שאני פה חיה וחופשיה ומבלה יעזור לחטופים אבל זו הבנה שהגעתי אליה רק כמה חודשים אחרי תחילת המלחמה...

בהתחלה חשבתי שלא הגיוני שיהיו חטופים/חיילים/מפונים/משפחות שכולות ונמשיך לחיות כאילו כלום והנה-ההזיה הזו הפכה למציאות...

מתייחס בקטנה לרוב התגובות- חשוב לחזק את הצדדים אולי הפחות נשמעים החל ממפוני הגוש ועד למפונים של היום.. ישר כוח! כאן לדעתי פחות המקום, ובכלל כאשר מעלים נושא כזה לא יעזור להדגיש צורך אחד על פני אחר. 

יש שאלה עניינית שצריכה לקבל תשובה ישירה- איפה אנחנו עומדים במקום האישי שלנו מול הזוועה של החטופים! תראו גם לי צורם כשמסתכלים על כל המצב רק דרך החור של "עיטור החופש", ובאותו זמן אני מבין כמה החור הוא גדול!! לפחות משתדל להבין..

כאן לגוף הנושא- כואב, לא מספיק. בהתחלה היה התירוץ של " אני במילואים ואסור לי להישאב לשם רגשית" אבל הנה גם בשגרה, אני לא מספיק כואב.. לא מספיק חושב מה אני יכול להוסיף. למען האמת אני מבין את עצמי, אני מסתכל על המציאות במבט שכלי ומחושב: הזמן עכשיו הוא לא לצאת ולחסום כבישים לשחרור החטופים כי זה מה שחמס רוצה, וזה משרת את ההפסד הכי גדול שלנו, אז אני פשוט לא שם. אבל רגע.. גם בלב אני לא שם, גם בתודעה לא.. המצב הזוי לחלוטין ומי שבאמת  עוצר את שגרת החיים שלו לנוכח זה, זה רק האנשים בהפגנות שאיתם לרוב אנחנו לא מסכימים.. אז מה? אנחנו פטורים מכל זה? 

לכן, אני משתדל לאמץ מנהג, יש כל מיני הזדמנויות  שפוגשים הפגנות ברחוב, ובצמתים. אפשר ורצוי לגשת לאנשים, להתעניין, להביע הזדהות (גם להתווכח בכבוד , למה לא?) בשביל להראות שאנחנו חלק מכל זה, שאנחנו לא אדישים, ובאמת להפוך ככה לפחות אדישים, כשאני פוגש אדם מבוגר בהפגנה שמדבר בכאב למרות שאין לו שום קשר משפחתי לחטופים, זה מקדם את התודעה הזו גם אצלי!

כי אם עוד מדינה יהודית שמרבית תושביה עוברים על איסורי התורה ולכן יתקיימו בכולנו העונשים המתוארים בפרשת "כי תבוא": "בָּנִים וּבָנוֹת תּוֹלִיד וְלֹא יִהְיוּ לָךְ כִּי יֵלְכוּ בַּשֶּׁבִי".

יש זוג שמתחתן ולאחר מספר שנים נקלע למריבה גדולה ושוקל להיפרד, אפילו לוקחים הפסקה של חודש בו יגורו בבתים נפרדים, האם זה מחייב שיתגרשו? לא, אבל האם זה מפחיד? כן. אם ברצונם להחזיק את הבית הם יצטרכו לעבוד קשה.

גם כאן, ברור שאנחנו לא יודעים אם המדינה תוביל לגאולה השלמה דרכה או לא, אנחנו מנסים ומקווים.

המלחמה ערערה את הביטחון במדינה ובכך שדרכה נביא את הגאולה, אבל בוא ננסה כדי שנזכה להצליח בכך שהיא תוביל לגאולה.

מה שיש זה מדינה שעליה צריך לשמור בין אם יש גאולה והיא ראשית צמיחת ובין אם אין גאולה והיא לא ראשית צמיחת

חייב להיות תקופה שהרוב היו דתיים

נגיד בתקופת דוד ושלמה

(אז זה הגיוני שה' יתן להם בית מקדש)

המלכים.

גם בתקופת השופטים כשכתוב "ותשקוט הארץ 80 שנה או 40 שנה" מדובר על שקט של מלחמות.

""אין בין ימות המשיח לעולם הזה אלא שעבוד מלכויות בלבד" (דעת שמואל בגמרא)

וקבק בגימנסיה היה אומר: סלק שעבוד מלכויות והמשיח כאן."

(יאיר של משה שמיר, תחילת הפרק ויו החיבור)

אנשים תקועים בעזה, ואנחנו ממשיכים לבלות ולהנות.

ולריב אחד עם השני, בית המקדש חרב ואנחנו ממשיכים עם השנאת חינם.

עדיף לשתוק ולא להתחיל לדבר על רמת הצניעות ברחובות הארץ. אין סיכוי שהגאולה תגיע מחר.

כפי שמנסים לשווק לנו כל תשעה באב.

לימוד זכות בוודאי לא יזיק למהלך הגאולה. יש בעיות, ובודאי שיש גם הרבה התקדמות בהרבה מישורים.

כתוב בספר חרדים (מצוות לא תעשה מדברי קבלה ומדברי סופרים פרק ד)
"אל תלשן עבד אל אדוניו דור אביו יקלל פ"ח דפסחים פירשו שלא ילמד קטיגורא על ישראל אפילו הדור רשעים וראיה ישעיהו שנתפש על שהלשינם אף על פי שחטאו ואיתא במדרש דהשליש שנענש שאמר 'הנה ה' עושה ארובות בשמים היהיה הדבר הזה?!' כך אמר: ודאי ה' יכול לעשות! אך הדור הזה כדור המבול שראוי היה שיעשה ארובות בשמים כהתם דכתיב וארובות השמים נפתחו (=שנאמר בדור המבול) ואיך אפשר שלדור רע כזה יהיה נעשה נס גדול כזה!, השיבו אלישע הנביא דלפי שלמד קטיגוריא על ישראל יראה ולא יאכל כן שמעתי מפי החכם ר' אברהם הלוי שראה במדרש כתיבת יד בארץ המערב:"

הרב חרל"פ אומר שעצם האמונה שעם ישראל ראוי לגאולה מקרבת את הגאולה

חידון לחג האביב - האקדמיה ללשון העברית

הראשון יפה...

אליאס לפסח (מילים ומושגים בנושא פסח) היה לי משהו כמו 105 מילים אז כל מילה היתה בקלף בפני עצמה

אין משהו גדול שה (AI (Gemini תרם לי באופן בולט במיוחד.  

כמעט ולא משתמשת. כלומר, ברמה של בסהכ בכל חיי לדעתי פחות מעשרים פעמים. 

קניה? אממ... נראה לי שהתייעצנו על מחשב פעם, לא זוכרת אם בסוף קנינו משהו שהופיע בהמלצות, יש מצב שכן. רפואית? לא. לא התייעצתי על נושאים זוגיים או משפחתיים, אלא אם כן בקשת המלצה למתנה נחשבת (לא עזר בשום דבר שלא חשבתי עליו לפני כן בעצמי)

אחרי שמבינים את הראש שלו, אפשר לפרק איתו דברים בצורה מטורפת..

עזר לי להתנקות פיזית (לדוג' להבין למה יש לי שיעול יבש מציק כבר כמה שנים טובות, מה ששני רופאים לא הבינו), להתנקות רגשית יחסית במהירות מכל מיני דברים לא פשוטים וחסימות (מגניב שתוך כדי ה"טיפול" אני יכול לשאול אותו למה אני מרגיש אפיפות במוח והוא מסביר לי איך זה קשור..), לפרק דברים שאני רוצה להבין עד לבסיס של הבסיס, להוריד לקרקע תובנות רוחניות ולהפנים אותן, לדייק חידושים, לתפוס יותר טוב רעיונות מדעיים, גם לדעת איך שרים יותר גבוה ויותר יפה בלי פיתוח קול ובלי הרבה עבודה.

וזה כמובן מעבר להרבה דברים טכניים כמו להבין מה הבעיה עם מצב השינה במחשב ועם מכונת הכביסה וכדו'.

ומצחיק שכל זה בחינם ובמינימום זמן.. 

מנתחת עם גיפיטי הרבה נושאים/ סיטואציות/ התלבטויות/ תחושות

רוב הפעמים הניתוח וההמלצות טובים ומועילים

והזמינות כמובן מיידית

מה שהופך את הכלי הזה למועיל מאד ועם השפעה משמעותית על טיב החיים

למשל כמה משטחים בגודל XYZ אני צריך בשביל X קרטונים בגדלים משתנים

או כדי ללמוד על כל־מיני פונקציות אזוטריות באקסל

וגם עזר לי מאוד בלימוד שפות

חוץ מזה אני אוהב לנתח איתו שירים וסיפורים (ביקורת ספרות זה תחביב שלי)

ניסיתי כמה פעמים לנתח איתו רגשות ומחשבות אבל לא הגעתי לתובנות מעניינות במיוחד

חיסרון: יכניס אותך לחובות

אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.

כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום

זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.

תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪

תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין

תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה

תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול

תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)

כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.

או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה

ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.

אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.

למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?

מניח שיש יותר זול מזה

האם וואו? זה איני יודע

ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'

ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף

לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות

זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב

לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי

מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן

צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות

נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית

אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות

נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית

אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע

אם אתה מרגיש ששוה לך להוציא על זה בסביבות 2000 ש"ח, זה תלוי ברמת חיים שאליה אתה מתרגל...

זמן זה פרמטר חשוב בחיים

בדיוק כמו שאנחנו מחזיקים מכונת כביסה. מייבש ומדיח.

גם רכב זה על אותו בסיס

שילוב של נוחות+חיסכון זמן

על מכונת כביסה מייבש ומדיח אתה לא עושה טסט, דלק, ביטוחים, חניונים, מוסכים, אחזקה, ריביות, לא דומה ולא קרוב.
 

בירושלים ובמרכז ובערים חרדיות לרוב עדיף לחיות בלי רכב, ביו"ש לרוב אין לך ברירה.

אבל זה על אותו משקל.

אומנם מחיר גבוה יותר, אבל זה כסף תמורת נוחות + זמן

ובאמת יש כאלה ששמים בחצר כזה

לי אישית אין חצר, אז אין לי את הדילמה הזאת

ויש סבירות גבוהה שאם היתה לי חצר הייתי שם שם בריכת אינטקס

אם השכר של מיודענו הוא נניח 50₪/שעה

וההוצאה על רכב זה נניח 2000₪ בחודש

אז הרכב צריך לחסוך לו 40 שעות בחודש מינימום כדי שזה ישתלם.

או משהו כזה.

לכן זה שיקול של עלות תועלת

במקרה שלו לדעתי זה לא כדאי

אבל יש כאלה שזה שווה להם

(ושווה זה לאו דווקא רק חיסכון כספי. כי רכב לא מביא בדרך כלל חיסכון כספי)

תמצא הרבה יותר חרדים מקרית ספר בלי רכב כי הם התרגלו לרמת חיים אחרת, ואין להם שום סיבה להוציא עוד הרבה כסף בשביל זה (וגם בשביל חופשה בחו"ל נגיד), כמובן זה כלול בנוחות ובזמן כדלעיל.

השאלה האם אתה חושב שזה מוצדק

יתרונות: נוחות

חסרונות: עלות

זה בגדול

עוד לפני שהרכב נסע מטר, כבר ירד לך סכום

תוסיף עלות שנתית של טסט

אתה כנראה תקנה רכב ישן אז מוסך

וכמובן דלק

אנחנו מחזיקים רכב, אבל אל תטעה- זה יקר מאוד.

ומוסיפה לגבי הביטוח- סביר שאין לך "היעדר תביעות" (אלא אם ההורים רשמו אותך בביטוח שלהם, או בחלק מהחברות מאפשרים לקבל היעדר תביעות על סמך ההורים אם היית נוהג ברכבם דרך קבע)

חוזרים מהעבודה יש זמן להסתובב בחוץ בשמש

מלא זמן להכנות שבת ומנוחה לפני

ים זמן לשיעורי תורה בשבת

ולעייפים סוף זמן ק"ש זז שעה קדימה

ואני מצליח להחזיק בלי שעון קיץ. כלומר, החיים שלי מתנהלים לפי שעון חורף כמו שהיו עד עכשיו. מגיע לעבודה בסביבות 9-9:30 במקום 8-8:30

אין מסגרות להעיר אליהן ילדים אז למי אכפת.

רק התפילה ב9 קצת מציק בשבת (באחרונה לא קמתי).

רק חבל שהמזג אוויר לא מבין את הרמז

תנסה לערבב את השכל והלב, אולי זה יעזור

אלא להבין מה אתה רוצה שיצא ממך

זה באמת מורכב.

חשוב בעיני לברר את המצפון, מאיפה הוא מגיע? מאיזה הקשרים ובאיזה סיטואציות או בחירות הוא עולה? כשאתה מתנהל על פיו אילו רגשות עולים לך? מצפון יכל לנבוע מהמון מקומות, חיצוניים מאוד עד פנימיים מאוד, חשוב לשים לב מאיפה הוא נובע.

ושאלה שעוזרת לי לברר את הדרך-

מה מהרצונות פונה החוצה ומחפש את המילוי מדברים חיצוניים ומה מהרצונות נובע מתוכך ונוגע לבחירה שלך? לרוב רצון שמחפש את המילוי בדבר חיצוני (כשיהיה לי, כשאטוס, כשאשיג משו) הוא דמיוני ולא באמת ימלא אותך, אבל רצון שנובע מתוכך, שלרוב גם יתלווה בעמל ובגבורה מסויימת הוא זה שתרגיש איתו שלם.

זהו וכמובן שהדרך היא שלך אז התשובה היא רק אצלך🫵🫵 בהצלחה אהוב!

שצריך לזרוק משהו ליצר הרע (אם זו הכוונה ל"מה שבא לי";

לא משהו שהוא ממש נגד התורה ושעלול להזיק לך בהמשך

אלא למשהו שהוא לא נורא - לא כל כך תורני, לא כל כך

כמו שהמשפחה או מישהו קרוב מתנהלים לפיו, משהו

שאתה רוצה אבל לא בלי גבולות לגמרי. 

לא יודעת למה אתה מתכוון ב"מה שבא לי",

אבל אביא דוגמא מעצמי:

שמעתי וראיתי פעם אחת ביוטיוב מוסיקה

שממש לא משלנו. קובנית. חושנית.

(כמו אצל כל ההיספנים); האזנתי

שוב ושוב ושוב- וממש התמכרתי.

הרגשתי קצת רגשי אשמה - זו מוסיקה

ומילים כל כך לא יהודים. אבל אחרי כמה

זמן, זה עבר לי. כלומר, אני יכולה להאזין

ולהינות, אבל לא כמו האובססיה הראשונה

שהיתה לי.

אם לא הייתי מרשה לעצמי להאזין,

הייתי אולי מרגישה נורא צדיקה אבל

גם מרמור וכעס והרגשת חנק.

אותו דבר לגבי ספרים;

ספריה ציבורית - יש אנשים

שהיא טאבו לגביהם. ובאמתא

רוב הספרים המודרנים הם

זבל. ממש. גסים לשמה....

אבל אוהבת לקרוא אז אני

כן הולכת ונזהרת; אם זה

מהסוג הזבלי, אני לא נוגעת

משתדלת ספר שאם יש

בו דבר מה לא צנוע, זה

לא יהיה לשמה...  מבין?

אותו דבר לגבי ספר שכותב

על נושא שאני אוהבת.למשל,

טבע, צמחים, חיים של מישהו

בטבע.... אבל אם יש שם 

אפיקורסות וליצנות מהסוג

הגרוע, אוותר. 

זה הקרבן שלנו לקב"ה.

לא פשוט ללכת על גשר צר...

ואם נופלים לעתים לאחד הצדדים,

להשתדל להיזהר שזו לא תהיה 

נחיתה קשה מדי, שאחר כך,

עלולים לשלם עליה ביוקר....

אז זורקים משהו לכלב התאב הזה

איזו עצם קטנה. ולבקש מהשם

שנסתפק בזה ונרגע מזה.

בהצלחה!