הניסוח מעורפל, אי אפשר להבין מה היה שם.

מה זה "ניסו לפגוע" , לפוצץ מטען חבלה? לדקור למוות? או להעיף איזה אגרוף ולהשחית רכוש מתוך עצבים?

בוא אחי, אל תגזים 6 שנים בכלא בגלל רגע שהדם עלה לי לראש, זה עונש די מכובד.

יש פה בני-אדם רוצחים! ניסו לרצוח! בין אם לקחו מברג, בין אם לקחו דבר אחר שיכול להרוג וניסו לבצע את זממם. על דבר כזה צריך להיות בכלא כל החיים. ועזוב את העניין של עשיית משפט ברשעים, דין צדק, נקמה (במובנה האידיאלי), בן-אדם כזה מסוכן לחברה, כל בן-אדם עם שכל בראש מבין שכך צריך לנהוג.

רוצחים? לא מחדש לי הרבה. נעזוב את זה שבפועל הם לא רצחו אף אחד, הנקודה היא שמאז ומעולם ועד קץ האנושות, יהיו בני אדם "רוצחים".

זה טבעם של בני אדם, אף אחד לא צריך להיות מופתע ממקרה כזה, ו, לא להתרגש ממנו.
חמומי מוח - כן, צריכים להיענש. כלא כל החיים? - למי בדיוק זה יועיל?

הם לא מלאכי חבלה. הם לא חסרי תקנה. כמו שקיים צד בטבע האדם לקלקל, כך קיים בו צד לתקן.

אתה לא רוצה בהם? אתה לא מאמין שהם לא שונים ממליוני בני אדם לפניהם ואחריהם?

אם ככה, עדיף שתוציא אותם להורג וזהו.

רק תחשוב, מה זה יעשה ממך?

קודם כל, נתחיל מזה שהקב"ה אצל הגויים מצרף מחשבה למעשה. כך שמבחינת שמיא הם נחשבים רוצחים (לא כלפי בי"ד של הארץ, ולכן אין להם דין מוות בבי"ד של מטה). וגם בלי הגדרות הלכתיות, לא דיברנו על אדם שרצח. ההגדרה שהשתמשנו בה היא "אדם רוצח". אדם מסוג מסויים, עם מאפיינים מסויימים (בדר"כ פשוט מצמידים את זה למי שעשה מעשה של רצח, אבל מדובר בתואר בעל משמעות), נקרא בפי העם: "רוצח". כשאדם מגיע למצב שהוא הורג מישהו, בדר"כ לא מדובר בטעות חד-פעמית, או בהתעוררות רגעית של יצר. לאדם יש שכל ומחשבה, והוא מבין שיש למעשיו השלכות לטווח הארוך, והוא מבין טוב מאוד שרצח זו נקודת על-חזור. לכן, אדם שרוצח, יש אצלו יצר או מניע כלשהו שהוא מעבר למשהו חולף ורגעי (גם אם מדובר ביצר, מדובר ביצר חי, בועט ונושם שבשביל לשנות אותו צריך לעבור מהפך של ממש באישיות, מהפך שקשה מאוד לעשות, וכל עוד האדם לא עשה אותו ונהיה בן-אדם חדש, הוא עדיין נשאר בגדר רוצח). ביהודים שרצחו אני מאוד מאמין, כי אני חושב שיש בכוח התורה (ויש ב"ה רבנים וארגונים שהולכים לבתי סוהר ויש לזה אחוזי הצלחה מטורפים, לעומת דברים אחרים שלא מחזיקים מעמד) כדי לשנות ולחולל מהפך באדם, אבל אצל הגויים שאין יהודים שיבואו ויאירו להם את אור התורה, אין באמת תקווה של ממש (סיכוי של אחד אחוז שאולי האדם ישתנה לא נחשב אמונה אמיתית, אם אדם סומך עליו וכל אחד מתוך המאה אחוז הוא אומר עליו שאולי הוא מהאחוז, זו טיפשות), ולכן, אני לא מאמין בלשחרר מוסלמים שהאידיאל שלהם זה למות כשאהידים (וגם שכח מזה שהם יצהירו שהם לא מאמינים בזה יותר) לחופשי, מצטער. כל בן-אדם שאומר אחרת, מבחינתי מדבר בחוסר הגיון.

בני-אדם מטבעם הם לא רוצחים. יש סטייה ("מוטציה") באנושות שקיימת בה מקדמא דנא של יצר רציחה. האדם מטבעו איננו רוצח, ובן-אדם שיש לו מחשבות אובדניות כלפי אחרים הוא לא בן-אדם נורמלי. ולפי שיטתך, אם באמת אדם רוצח מטבעו וזה לא מפתיע שהוא רצח כי זה מה שמצופה ממנו, מה ההצדקה המוסרית שלך להעניש אותם?

ששילמת מחיר גבוה על זה.

אין מה לעשות, ככה נפש האדם עובדת (למרות שיש מקרים שבהם אפילו אדם יודע שזה פלצבו זה משפיע עליו, במיוחד אם יש כבר התניה פבלובית לפני)

במחקרים רפואיים, הנסיינים לא צריכים לשלם על לקיחת התכשיר, ובכל זאת גם חברי קבוצת הביקורת מגיבים לפלצבו.

כך גם ילד שמקבל תכשיר מהוריו, בלי שהוא שילם עליו דבר. או יולדת שמקבלת דיקור בבית החולים בחינם, והדוגמאות עוד רבות.

אתה צודק שאם נגיד לאדם שהכדור יקר יותר, תהיה לו ציפייה גדולה יותר ולכן האפקט יכול להיות משמעותי יותר.

יקרה רק מקבלים בחינם. אבל עצם המחשבה שתרופה יקרה, בין אם שילמתי או לא, יוצרת אפקט פסיכולוגי שהתרופה שווה מבחינה רפואית

Fasting can be challenging, especially when someone is experiencing weakness or other symptoms. I think it’s important to be careful with advice involving pills or medication and to rely on safe, medically appropriate guidance rather than unverified instructions.

אז לא חסכתי כלום 😂

כאילו שאסור לי לחיות בלי שאני עושה משהו?

לא הלכתי אגב

(פעם היה לי פה שרשור של התמודדות עם אתגרי שינה, אבל היום אני כבר לא עומד מאחוריו עד הסוף)

מעניין, חוששני אבל שפה זה לא העניין, אין לי שום בעיה ללכת לישון או להרדם..

בכל מקרה, אני מאוד אוהבת את הלילה, אז אם לא צריכה לקום מוקדם למחרת לא ממהרת לישון.

מה בעצם את אוהבת בלילה מאוחר?

אני יודע להגיד קצת על הרקע שלי מתי אהבתי לילות ומתי בקרים. וזה היה מאוד קשור למסגרות שפעלתי בהן.

אוהבת את השקט, את העולם הרדום, הרוגע שיש.

אבל מסכימה שהלילה שייך למביני עניין בלבד.

אני פשוט סידרתי את הלוז שלי כך שיתאים לי לאופי הזה. אפילו העבודה שלי היא בין היתר בלילה.

אני יכול להגיד שמתישהו הגוף התהפך ואהב את הבקרים. אבל זה בעיקר בגלל סיפורי עבודה וזה שנגמרו המסגרות שתופסות את הבוקר.

כשיש שגרה שלא מאפשרת אז אין ברירה. השאלה מהי ברירת המחדל של ההעדפות.

איזה עבודה עם נוער יש שהשיא שלה בלילה?

(שמחתי לראות אותך)

אנשים היו כותבים פסוקים וציטוטים אהובים על הבוקסות שלהם.

אני כתבתי על הבוקסה שלי "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".

המשפט הזה משפיע עלי עד היום.

מתוך הפיוט סוכה ולולב לעם סגולה

את השלט הראשון תלוי בסוכה. דיסוננס לא קטן

סוכת חירות, מהבחירות

איזה כיף שהשנה סוכות בשבת

אני חושב שאם זה אפשרי אז לעשות המחשות יותר מעביר את המסר.

נניח לעשות משהו יפה של עננים ושמיים ואופק בצבע מתאים ולכתוב באמצע "שכינה".

אפשר גם לעשות שני כלים שבורים בהתאמה (או אולי לא שבורים), ולכתוב על אחד "ויהי בשלם סוכו" ועל השני "ומעונתו בציון" (ככה זה ממחיש את החיבור ביניהם)

ועל אחד השברים כתוב: הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

ויש עננים - לענני הכבוד

ויש לויתן גדול

ויש עוד מלאאא קישוטים מיוחדים ב''ה😊

אבל אני אף פעם לא שבעה...

חשבתי עכשיו על לעשות אותיות גדולות כאלו בנפרד ולכתוב "בשעה שמלך המשיח בא", אבל לא יודע אם זה ישים.

אולי אפשר לשים אותם על מסגרת עם רקע של צהוב ואור (ראו באורי שזורח)

(המדרש הקצר הזה הוא תמצית העבודה שלנו בדור הזה של טרום המקדש: שעובדים בשביל המקדש ולא מחכים שיצנח, ומאידך מבינים שהשלמות שלו - הגג- השראת השכינה בו, לא תלויה בנו, וזו ענווה אמיתית ושלמה ולכן אנחנו נקראים "ענווים ענווים". ויש רצון כל כך גדול עד שקשה להאמין שהדבר העצום הזה, תכלית כל הבריאה, מתממש, ואז ההארה שזורחת)

אך אם כבר כותבים, אפשר

יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ־אָרֶב - עם של אריות!

(הפסוק הקודם הוא "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא")

איוב לח, לט - מ

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

זה הרמז שנתן הרבי ר' ישראל מויז'ניץ שליט"א

או שזה נוטריקון של "תתאשפז"

לא, לא כמו שחשבתם 😁

הכוונה שהקב"ה יחזור להתארח (מלשון אושפיזין) אצלנו בבית המקדש

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.

זה הנושא

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד