תשיעי. חם לי. עייף לי. כבד לי. רועש לי.
שבוע שעבר היינו בנופש כל השבוע. מלא אטרקציות, כיף גדול.
סיימתי אותו במיון עם צירים שלא הובילו לשום מקום.
כ"כ קיוויתי כבר ללדת. אבל לא.
השבוע אנחנו בבית. הילדים לא מפסקים לריב ולעשות בלאגן, לעשות בלאגן ולריב. אהה.. ולאכול. ושוב לרצות לאכול.
יש לי כבר בגילאי סוף יסודי. הם באמת מדהימים עוזרים כמה שאפשר. אבל אי אפשר לצפות מהם כל הזמן.
משעמם להם. הם רבים ומנגנים לי על המצפון.
רוב החברים גרים במקום שצריך הקפצות ואין שום סיכוי.
בעלי עובד עד מאוחר. ממש ממש משתדל לצאת מקום כדי להיות לפחות בא.ערב והשכבות, אבל תכלס עדיף לי אותו לאחרים הלידה..
המצב בבית גרוע, מבולגן וכל הזמן רבים, יחס מזעזע אחד לשני. פחות רלוונטי לי לקחת בייביסיטר, כי שוב, הבעיה העיקרית עם הגדולים והם לא צריכים בייביסיטר.
כל בוקר אני קמה ומתבאסת לגלות שעדיין לא יילדתי.
אין לי כוח לכלום. ומבאס אותי שהם יסיימו את החופש בתחושה מבאסת.
חם לי🥵 ואני במזגן.
