אז ב"ה הצלחנו לגמול את הבת שלוש שלנו.
היא באמת גיבורה, ילדתי לנפי שלושה שבועות וזה באמת לא פשוט לה...
היא הולכת לשירותים כבר לבד עם שתן ולא מפספסת בכלל. אבל היא ממש לא מוכנה לעשות צואה... היא קבוע עושה בתחתונים או בתחתוני לילה. כשאני מנסה לשכנע אותה לעשות בשירותים היא עושה כאלה צרחות שהשם ישמור
היא ילדה סופר חכמה ולא משנה כמות מתנות וההבטחות היא ממש לא מוכנה לעשות
אני כבר מיואשת... עוד כמה ימים מתחיל הגן.
וגם ככה היא מטורללת בגלל הלידה
אצלי 3 ילדים נגמלו מקקי הרבה אחרי פיפי. הקטן נגמל מפיפי בגיל 2.5 ומקקי רק בגיל 3+, עד היום בגיל 4.5 יש לו לפעמים פספוסים.
למרות זאת רוב מוחלט של הפספוסים היו בבית, בגן זה קרה רק לעיתים רחוקות.
אפשר להתאפק מצואה עד שחוזרים הביתה. (יש לי ילדים שהיו עושים כך. ואז בבית מפספסים צואה בתחתונים... אבל אצל הבת שלך אפשר להציע לה בינתיים טיטול כשהיא חוזרת)
שנית, זה נחשב פחד ידוע - עשיית צואה מפחידה יותר את הילדים, כי הם מרגישים כאילו חלק מהגוף שלהם נפרד מהם... אז לא כדאי להלחיץ יותר מדי בנושא הזה. אם היא ממשיכה ככה, אולי כדאי להתייעץ עם מישהו מוסמך (אפשר גם עם פסיכולוגית הגן).
מפחדת שהיא תפספס בגן
בעז"ה יהיה בסדר
תודה על התגובה
ואחרי מתאפקת שעות
אז שאלתי אותה אם מוכנה לעשות בקופסה על הרצפה, (הקופסה של הישבנון- סוג של סיר)
לאט לאט הסכימה
ואז אחרי כמה ימים שאלתי אם מסכימה שאחזיק את הקופסה בתוך השירותים
עישנו ככה כמה ימים
ואז בטעות הזזתי את הקופסה כשעתשה
והיא ראתה שלא קרה כלום...
בדרך מאוד הזיק כהשייתי בלחץ..
אז דבר ראשון להרגיע..
רק שהוא כן היה מוכן לשבת, אבל לא ידע לשחרר וגם פחד מאוד
מה שעשיתי זה להוריד לו את התחתונים, הוא הסתובב בבית עם חולצה ארוכה בלי מכנס. וכשהוא היה צריך מיד הטסתי אותו לאסלה, פספס כמה וכמה פעמים, אבל לאט לאט הוא למד לזהות את התחושה . צריך הרבה סבלנות.
ורק אומרת שאת בעצמך גיבורה לגמול ילדה אחרי לידה זה לא פשוט בכלל
ממש היה להם פחד מלעשות קקי... והבן שלי ממש בכה בדמעות פעם ראשונה שיצא לו קקי... הבנתי שהם ממש מרגישים כאילו איבר נפרד להם מהגוף...
המלצות שלי:
להשתמש בסיר בשביל הקקי...
אם יש עצירויות בגלל ההתאפקות - להשתמש בנורמלקס..
ולא לדאוג לגבי הגן... בדרך כלל קקי בא עם מין שעון פנימי של שעות קבועות... אצלי הבן שלי לא עושה אף פעם קקי בגן כי הוא לא אוהב בכללי לעשות קקי מחוץ לבית. ותמיד הקקי שלו בשעות קבועות אחה"צ אחרי שהוא חוזר מהגן או בבוקר איך שהוא קם מהשינה
לאט לאט הצלחתי לשכנע אותו לשבת על הסיר עם הטיטול (כי לפני זה הוא היה עושה בטיטול בעמידה)
ואחרי כמה ימים החלטנו שנשים את הטיטול פתוח על הסיר והוא ישב מעל, אבל בלי ללבוש את הטיטול.
אחרי כמה ימים כאלה הוא הסכים לעשות בסיר בלי הטיטול
המשפחה של בעלי גרה בחו"ל בעיר עם קהילה יהודית לא גדולה, ואחרי החתונה הייתה לנו מחשבה בעבר לגור שם, אבל העדפנו בארץ.
אבל המלחמות פה לא נגמרות וכל הזמן חירום ובלאגנים ויוקר מחייה מטורף ושם יכולה להיות לנו רווחה כלכלית.
זה לא יקרה, אני ממש לא רוצה להתרחק מהמשפחה שלי, אבל בתקופה האחרונה מכרסמת לי בלב תחושה שאולי לחצתי מידי על בעלי להישאר פה והיה עדיף לגור במקום שלו יותר עם ילדות נורמאלית לילדים ועבודות מסודרות ובלי היוקר מחייה הזה.
וזה לא אידיאולוגיית א"י להישאר בארץ כי ההורים של בעלי גרים שם בתור שליחות וקירב יהודים.
סתם פריקה
להתאוורר מהמלחמות,לתת לילדים קצת מנוחה מכל זה ולאפשר להם להיבנות בלי חרדות, ואז תמיד אפשר לחזור.
את לא רוצה להתרחק בגלל משהו ספציפי? ההורים שלך יוכלו לראות את הילדים אונליין? אם זה נגיד באירופה ולא באוסטרליה אז גם להפגש פעם פעמיים בשנה פיזית זה לא כזה מופרך
כמו פחד מחטיפת ילדים
מוציאים הון על הבריאות
לדעתי הדשא של השני סתם נראה ירוק יותר
פי כמה מפה בארץ
ולא להשוות בפחדים שחיים פה לעומת שם..
ואני יודעת על מה אני מדברת בתור עולה מחו"ל
אני חושבת שאם אפשר לעבור ולא להחליט עכשיו אפ זה יהיה זמני או קבוע אז שווה.
לא פשוטה המציאות כאן מהרבה מאוד בחינות
אישית אני בוחרת במודע לחיות פה למרות הכל
אבל יכולה להבין מאוד את אלו שיוצאים לחול
עם הקלות שבה את ככה בהינף מקלדת מעודדת אנשים לרדת מהארץ
לא שאומרת שזה לא הגיוני במצבים מסויימים
אישית חושבת שאיכות החיים שלנו פה מצויינת ולא כל הנוצץ זהב הוא
אני ויתרתי על הרבה דברים נוצצים בשביל לחיות פה בארץ ישראל
אני שמחה ושלימה עם הבחירות שלי
אבל לא לכל אחד זה מתאים.
זה שנולדת למציאות הזאת ואת לא מכירה מציאות אחרת זה לגמרי עושה את ההבדל
שחו"ל יכול להיות טוב
אבל גם בארץ יכול להיות טוב
תלוי איך מתנהלים
(אצלנו טוב גם במלחמות)
ואני לא גרה פה בגלל אידאולוגיה אלא בגלל שזה הבית שלי ואף אחד לא יפחיד או יזיז אותי (עד כה)
היא הבעיה.
יוקר המחיה ביחס לרמת חיים, חינוך (אחת הבעיות הקשות), פוליטיקה קשה שגם אם את לא רואה אותה, היא פוגעת לך בכיס, לשלוח את הילדים בגיל 18 להחזיק נשק במקום לבלות כמו ילדים, שרק תתפללי שלא ישלמו בגוף או בנפש (למרות שעצם זה שהם מחזיקים בנשק בגילם פוגע בנפש).
ואני לא אומרת את זה כדי לעודד הגירה או כדי ללכלך על הארץ, ברור שהכל שווה בשביל הארץ,
אבל עם כזאת סתגלנות לבעיות ועצימת עיניים בטענה ש"שם גרוע יותר" , לא יקרו שום שינויים.
להמשיך?
זה רק בארה"ב ומדובר על חינוך פרטי ולא ציבורי,
והעולם גדול, באירופה זה לא ככה למשל, לא הרפואה ולא החינוך.
אמנם טיפה יותר יקר מהארץ אבל התנאים משמעותית טובים יותר (למשל גג 20 ילדים בכיתה)
דבר שני , צריך לראות יחס של
הכנסות - הוצאות - איכות חיים.
גם ההכנסות בסדרי גודל שונים.
יש תנאי רווחה יותר טובים מארה"ב. אגב מה שאמרת על בית ספר פרטי מול ציבורי בארה"ב, גם ציבורי אצלם מתחיל מגיל 5 ככה שלפני זה כולם צריכים לשלם פרטי או להישאר עם הילד בבית.
ולגבי אירופה, יש שם עכשיו כמות אדירה של מוסלמים ואנטישמיות גואה, שככה שלא בטוח "שווה" שם יותר למרות הרווחה הטובה
חופשת לידה במדינות מסוימות באירופה היא 3 שנים כי אין נשים שיולדות. מספיק.
כבר כתבתי שהבעיה בחינוך הציבורי היא התבוללות. (וזה בלי להזכיר בעיות מודרניות יותר כמו האפשרות לבית ספר ציבורי לתת לילד הורמוני המין השני ללא ידיעת ההורים אם הוא "מזדהה" כמין השני. תקראי את הספר נזק בלתי הפיך של אביגיל שייר)
שוב, למרות הכל ישראל עדיין בטופ 10 במדד האושר העולמי, הרבה יותר ממדינות עם מערכות בריאות וחינוך שהם לכאורה יותר מתקדמות משלנו.
פשוט לא נכון.
אני מכירה אישית כמה בתי ספר בארצות שונות עם 3/4/5 כיתות בכל שכבה כשכל אחת גג 20 תלמידים.
ושכר הלימוד סביר, טיפה יותר מהארץ אבל לא עשרות אלפים כמו בארה"ב.
מה ההיסטוריה של מעמד המורה והחינוך באופן כללי במדינות האלו?
לכל מדינה יש בעיות והיסטוריה ספציפית ושיצרה את הבעיות האלו וכן פתרונות ספציפיים.
להגיד "בחו"ל החינוך יותר טוב" מתעלם מהמון גורמים שגרמו לתנאים שלהם ובכך גם לפתרונות שיכולים לעבוד אצלינו.
אין מדינה מושלמת, אם הם לא מתמודדים עם הבעיות שלנו יש להם בעיות אחרות.
בחו"ל זה אומר לשלם עשרות אלפי דולרים בשנה על בית ספר פרטי, או ללכת לבית ספר ציבורי ולסכן אווירה שהיא לא רק חילונית אלא מלאה בגויים נחמדים להתחתן איתם.
את יודעת למה כל האמריקאים עשירים? כי רק מי שיש לו כסף נשאר יהודי.
חברה שלי שעלתה לארץ אמרה שהגן שהיא הלכה אליו באמריקה עלה להורים שלה 40 אלף דולר בשנה. כנראה שבית ספר עולה יותר. (אני לא מכירה את המספרים המדויקים.)
גם האנטישמיות בחו"ל עולה ועולה ויש הרבה מאוד מקומות שמסוכן ללכת בהם עם כיפה בלשון המעטה.
את יודעת שלבתי כנסת בחו"ל יש מאבטח חמוש? וכבר היו הרבה מקרים שהם היו צריכים לפעול. מי שמע על דבר כזה אצלינו במדינת היהודים.
כל בעיות הביטחון שרואים אצלנו במוקדם באו במאוחר מגיעות לאירופה ואמריקה בגלל ההגירה ההמונית של ערבים מוסלמים שמצביעים בסקרים שהם רוצים להפוך את המדינות האלו למוסלמיות ולהחיל בהם את חוקי השריעה. ובאזורים שאין ערבים את מסתכנת בפרו פלסטינים שמאלנים ובנוצרים אנטישמים ימנים ששניהם לא מתים עלינו במיוחד.
ונכון בני 18 לא צריכים להחזיק נשק, הם צריכים ללמוד קודם כמה שנים בישיבה.
וברצינות, בני 18 הם לא כאלו ילדים קטנים. במדינות אחרות צעירים בגילאים האלו מבזבזים את הזמן במסיבות הוללות בקולג', הצבא מאוד מבגר אנשים, מה שבמיוחד מבגר זה להחזיק נשק כדי להציל את העם שלך. המסגור עושה את כל ההבדל.
למרות כל הבעיות ואפילו במלחמה הנוכחית, ישראל נמצאת במד האושר בטופ 10 המדינות המאושרות בעולם.
יש הרבה דברים בעייתיים במדינה, אבל לברוח ולחשוב שבמקומות אחרים אין את הבעיות שלנו גם כן לא עוזר.
חו"ל זה לא רק ארצות הברית.
וישיבות גם בארץ עולות לא מעט.
ועם כל האנטישמיות בחו"ל, אחוז היהודים שמתו בארץ בעשורים האחרונים גבוהה לא השוואה ביחס לאנטישמיות.
ואין פחד להסתובב ברחובות, גם עם כיפה, זה פחד שהתקשורת מייצרת.
אני לא אומרת לעזוב, ממש לא, אבל אפשר לפחות להיות מודעים למחיר שמשלמים עבור המדינה .
ולא מסכימה עם תרבות ה"הכל הכי טוב וכל העולם גרוע"
גם לא להתלונן תמיד, אבל בסוף הנפש משלמת על עצימת העיניים הזאת, במיוחד כשיש מה לשפר, למשל בתחום החינוך.
יש מספיק עולים חדשים שאפשר לשאול אותם ממקור ראשון על האם אפשר להסתובב בכל מקום בחו"ל עם כיפה. זה בהחלט קורה גם באירופה.
יותר יהודים מתו בארץ כי מדינת ישראל היא הריכוז הגדול ביותר של יהודים. (אחרי ארצות הברית, שרובם מתבוללים, וגם כן לא נהנים מיחס מצויין במיוחד)
והשאלה היותר מעניינת היא כמה יהודים היו מתים אילולי הייתה מדינה (עיינו ערך מה שקרה ליהודים לפני הקמת המדינה)
אני לא מדברת על ישיבות אלא על על מסגרות חינוך יהודי לילדים. בחו"ל גם באירופה, הן עולות הון תועפות.
אני לא מסכימה עם תרבות ה"תראו איזה דפוק במדינה הזאת". שזה משפט שהרבה אנשים אוהבים לומר. אפשר לדבר על בעיות ולפתור אותן בלי לדמיין שיש איזו מדינה נפלאה שבה אין אף בעיה וכל מה שאנחנו צריכים לשפר כבר נפתר. מדינות שבאמת אין להן בעית אלימות חריפה כמו יפן הן מדינות הומוגניות שלא מכניסות מהגרים וסובלות מתרבות עבודה קשוחה ובדידות שמביאה אנשים להתאבד, וגם כן חוסר ילודה. המדינה האידאלית שאין לה אף בעיה לא קיימת, והיא בהחלט לא נמצאת באירופה או באמריקה. וכיהודים, המדינה שהכי טובה לנו היא בהחלט מדינת ישראל.
באירופה
וגרתי בארץ ואחזור לארץ.
ושלחתי את הילדים לכמה מוסדות
לימודים שונים, אז אני יכולה לענות לך יותר טוב מגוגל או מהצאט.
אני לא משלמת הון תועפות, הילדים שלי יכולים להתסובב עם כיפה ואני עם שרשרת של מגן דוד גלויה, ולא רק בעיר שלי, הייתי בערים וארצות שונות באירופה.
יש הפגנות, אבל גם יש הפגנות בארץ בקפלן, האם זה אומר שכל המדינה שמאלנית? ממש לא, זה אומר שהתקשורת נותנת להם הרבה מקום וזהו.
וגם אם תשווי מוות של יהודים בעשורים האחרונים באחוזים, בארץ עדין גבוהה בהרבה, כך שאין קשר לצפיפות.
אני לא חושבת שיש מקום טוב יותר מהארץ, זה חד משמעית המקום הכי טוב ליהודים.
אבל לא מהסיבה *שהתנאים* יותר טובים יותר, אלא כי זאת הארץ שלנו בכל מחיר.
כל הטענות שלי כאן הן לתגובות שמנסות ליפות את כל הקושי בארץ, אפשר להגיד שלמרות הכל אנחנו בוחרים בארץ, אבל לא לטאטא בעיות מתחת לשטיח, הארץ לא טובה על חו"ל בכל הפרמטרים.
ואני מכירה לא מעט משפחות צעירות יהודיות שלא עושות עלייה בגלל התנאים האלה -חינוך ויוקר המחיה בעיקר.
בתי הספר המדוברים הם בתי ספר יהודים פרטים או בתי ספר ציבוריים כללים?
בתי הספר האלו ממוקמים באזור עם אוכלוסיה גדולה כמו עיר של מיליונים או באזור פרברי?
יש עוד הרבה שאלות שאפשר לשאול אבל אין צורך לעשות לך אאוטינג. המטרה היא רק להגיד שיש הרבה פרמטרים משתנים שמשפיעים על נתון כמו מספר ילדים בכיתה.
ואת המידע שלי לא בססתי מגוגל ובהחלט לא מהצ'אט, אלא משיחה עם חברות שהן עולות שגרו בחו"ל. כתבתי את זה.
ברור שיש קשר לצפיפות, אי אפשר השוות לארץ כמות יהודים נרצחים בעיירה קטנה שגם ככה אין בה הרבה יהודים. אבל מה שיותר מעניין זה כמה יהודים מתו כשלא הייתה מדינה יהודית, אני אכתוב את זה בצורה מפורשת: השואה.
לא טענתי שישראל טובה יותר מכל הארצות בכל הפרמטרים, אלא שבכל מדינה קיימות בעיות, ואין מדינה שבה כל הבעיות של ישראל נפתרו בלי מחירים אחרים שצריך לשלם.
ובהחלט יש הרבה תנאים שבהם אנחנו עוקפים הרבה מדינות אחרות, ומה שצריך אצלנו שיפור לא יקרה אם פשוט נגיד "בחו"ל זה יותר טוב".
כלומר ברמת ממ"ד (אם לא יותר) כניסה רק ליהודים, תפילות, תלבושת יהודית, אווירה יהודית, מורים יהודים, צביון יהודי לכל דבר, הם חצי פרטים בכך שלומדים גם מקצועות חול ונגשים לבגרויות כמו כולם, ולכן לא משלמים מחירים הזויים
ואני חושבת להיפך, לא נשפר שום דבר אם נגיד "שבחו"ל יותר גרוע"
לא יקר לי פה
אני יודעת שאומרים שיקר ואולי גם יש נתונים שתומכים
אבל אני מרוויחה מספיק כדי לחיות בנוח (ואני לא עשירה בכלל)
מתרחקת מפוליטיקה (נראה לי בכל מקום יש)
לא רואה בעיה לשלוח לצבא בגיל 18
זה לא הורס את האפשרות לבלות בחיים ולחיות חיים מאושרים
האושר והשלווה נמצאים פנימה ולא תלויים בדברים חיצוניים
(אלא אם יש תנאים קיצוניים
פה בארץ התנאים סבירים עד טובים)
בס"ד
אני חושבת שהחינוך פה מעולה. באמת!!!
ובלי קשר לאיכות ההוראה, העובדה שהם מתחנכים בין יהודים, כולל ברמת ההשכלה הגבוהה לרוב, זה כבר פלוס ענק בעיניי.
הייתי שמחה מאד שתהיה גאולה כבר (באמת!) ושלא נצטרך נשקים וחיילים אבל בעיניי לשרת זאת זכות והיא הופכת את הנוער שלנו לאחראי ובוגר הרבה יותר ממה שקורה בחו"ל, שם בגילאים האלה בעיקר לומדים ומבלים בלי הרבה תחומי אחריות.
ויוקר המחייה הוא בעוד הרבה מקומות.
זה כל-כך מעניין איך שתינו רואות את אותה המציאות בצורה כל-כך שונה 🙂❤️
קודם כל אני אומרת את האמת. יש בחול מקומות מצויינים.
ואמרתי ללכת לחול לתקופה כי המצב לא קל עכשיו.
כמו לצאת לחופשה ארוכה של שנה שנתיים.
אין בזה שום בעיה עקרונית. אף אחד לא חייב להישאר בישראל.
אני בוחרת להישאר כי אני חושבת שזה הדבר הנכון לעשות אבל לא להגיד שמי שבוחר לרדת עושה דבר לא נכון
ולגבי לא כל הנוצץ זהב הוא
זה לא לגמרי נכון
אבל אני חושבת שרק חוצנימים יכולים להבין מה שאני אומרת
באמת יש מקומות מאוד טובים בחול. שהחיסרון הכמעט יחיד שלהם זה שזה לא בארץ ישראל. קהילה רוחניות פרנסה איכות חיים מזג אויר רוגע ידידודית ליהודים וכו
אני ישראלית לגמרי וממש חושבת ככה, גם אם לא יודעת להצביע על הקהילה "המושלמת" שבה מתקיים כל מה שציינת..
אני חושבת שפשוט בציבור הדתי לאומי ששם ערך דתי על מגורים בארץ מאד קשה לאנשים להכיל את זה, וגם אצל הרבה מסורתיים. אבל זה קיים.
אישית אני הייתי עוברת אם היתה לי האפשרות, ואני מאד מאד חריגה בנוף שלי. אבל לחברים שלנו חילוניים זה נורמלי לגמרי והרבה מהם רוצים או כבר עברו.
יש בזה הרבה דעות וגישות
אני יודעת שיש פה ציבור גדול שגדל בגישה כזאת שאין לצאת מהארץ לכן אני לא רוצה להיכנס לדיון הזה לעומק ואני מאוד מעריכה את זה!
אבל בגדול - אם יש סיבה וצורך אין בעיה
(דוגמא לצורך, עובד אצלינו בחברה שאף פעם לא יצא מהארץ כעיקרון, קיבל היתר לצאת לנסיעה לחול להתאווררות אחרי מילואים ארוכים וקשים)
הבחירה לגור בארץ ישראל היא למרות שזה ממש לא פשוט
לנסות לצייר את זה במשקפיים וררודות זה קצת כמו שמנסים להגיד על אוכל לא כשר שהוא לא טעים
ולפותחת
בעיני את מערבבת פה שני נושאים שונים
יש את הסיבה לעזוב את הארץ כי קשה פה
ויש לעזוב את הארץ לצורף שליחות
תנסי לחדד לעצמך מה מוביל אותך יוצר וזה נראה לי יעזור לך לקבל החלטה
(אם לא ברור- אני ממש לא שופטת!! שיהיה החלטות טובות)
המדינה היחידה בעולם שכשאת חיה בה את מקיימת מצווה. מצוות יישוב הארץ.
ילדות נוחה בעיר יפיפיה.
אבל היינו מסתירים כיפה ומגן דוד.
בתור ילדים היינו מעבירים בראש את השמות של השכנים והחברים הלא יהודים שלנו וחושבים "במקרה של תרחיש כמו השואה, מי מהם יעזור לנו להסתתר ומי מהם ילשין עלינו?".
רוב המשפחה שלנו יהודים שהתבוללו והתחתנו נישואי תערובת.
כשפרצה האינטיפדה השנייה פתאום כל האנטישמיות יצאה החוצה. היינו מתעוררים כל בוקר עם חדשות על עוד בית כנסת שהוצת ועוד יהודים שהותקפו ברחוב. לצערי עברו 20 שנה והמצב לא השתפר. חברה שלי שעדיין שם סיפרה לי שכשאנחנו עושים תרגילים על ירידה למקלטים בבתי הספר שלנו בישראל, הם עושים תרגילים של להסתתר מתחת לשלוחנות בכיתה ולהיות בשקט למקרה ש"גנבים" יגיעו..........
ההורים שלי שיש להם היכרות קרובה עם ארה"ב כל הזמן סיפרו לנו שלעומת אירופה (איפה שגדלתי) בארה"ב יש קבלה אמיתית של היהודים, ושם אפשר ללכת לעבודה עם כיפה או כובע חרדי בלי בעיה. והנה אנחנו רואים בשנים האחרונות שגם זה מתהפך...
מהסתכלות שלי, פה לפחות זה שווה. אנחנו מקדמים תהליכים אדירים. אנחנו נוסעים ברכבת ההסיטוריה, אנחנו חלק מהחזרה לארצנו. אנחנו מגשימים חלום בן אלפי שנים. זה נותן כל-כך הרבה משמעות. אנחנו חיים את החיים היהודיים בצורה חופשיה, לא צריך להצניע שום דבר. חיים באופן גדול ומלא, לא עם מיליון הסתרות. ופה כשבאים ושוחטים אותנו לצערינו, יש פה צבא שנלחם. אנחנו לא נתונים לחסדים של אומה אחרת שיום אחד מוכנה להגן עלינו ולמחרת עלולה להתהפך עלינו.
לרגע לא התחרטתי על הבחירה לעלות לארץ. גם אם לא קל, פה זה הבית, השורשים, המשפחה (עם ישראל) והמשך הסיפור שהולך ונכתב.
חיבוק על התחושות. באמת לא פשוט הכל.
לא משנה מה ההורים שלו עושים שם, ברור שלגור בארץ ישראל מעל זה...
כל הנשים שקטנות ממני בהרבה, מזמן עקפו אותי בגודל המשפחה. מודה לה' על כל ילד וילד שנתן לנו!
אבל, חלמתי על מספר ילדים דו ספרתי, אנחנו לא בחצי לשם אפילו, ומבחינת הגיל ודרך הטבע שבעלי לא מתלהב, אין סיכוי להגיע להמון ילדים, אבל לפחות עוד 2-3 ילדים, אני כל כך רוצה.
וזה לא קורה 😓
הפסקנו מניעה (חלקית, כך שמבחינתי אני בציפיה כבר הרבה יותר שנים) לפני ארבעה חודשים, וזה עדיין לא קרה......
בחודש הקודם כנראה היה הריון כימי. הייתי כבר בעננים, קבעתי תור לרופאת נשים, ולמחרת שוב גיליתי ששמחתי מוקדם מדי. לצערי זה קרה כבר כמה פעמים בשנה האחרונה, הריון כימי.
אני לא יודעת מה אפשר לעשות נגד זה 
וכל כך עצוב להיות רחוקה מהחלום וחודש ועוד חודש עוברים,
כל כך קיויתי לדעת שאני בהריון באירוע שהיה, והנה לא רק שאני לא בהריון, גם יש עוד אירוע ושוב אנחנו עוד אסורים...
לא יודעת מה עוד אפשר לעשות. טיפולי פוריות בעלי לא רוצה כרגע, וivf שזה סיכון בכל מקרה כנראה שלא נעשה, בדיקות דם בסיסיות ומעקבים עשיתי והכל תקין ב"ה.
מתלבטת אם לנסות עיסוי רחם או משהו כזה.... לא יודעת כבר מה לעשות😒
כל כך מייאש.
כל הזמן מסביבי לידות והריונות ורק אני נשארת עם הלשון בחוץ ולב שבור
עשית פרופיל הורמונלי?
בת כמה את?
מחזורים סדירים?
לא חושבת שיש בעיה, הפסקת מניעה רק לפני 4 חודשים.
חבל ללכת לטיפולים, זה מאוד דורש וב"ה יש לך ילדים. אולי רק מעקב ביוץ אם בכלל.
לדעתי לשחרר את הלחץ
ולנסות לצאת מהמירוץ לילדים- קצת מזכיר לי בתורה את המירוץ של לאה ורחל ללדת את 12 השבטים....
בגיל יחסית מבוגר, לא זוכרת בדיוק אם מעל 40 או קרוב, עם מעקב ביוץ...
האם הרופאים מודעים לזה?
כי לפעמים זה קורה סתם גם כשהכל תקין
ולפעמים זה סימן למשהו לא תקין בסביבת הרחם שמפריע להתפתחות התקינה כבר בשלבים המרוד ראשונים (תקראי קצת בגוגל על אנדומטריזיס)
היה לי ועם טיפול פשוט וממוקד עבר ונקלטתי להריון תקין ובקלות (אחרי הרבה אכזבות)
לפני חודש כנראה,
לפני שנה, לפני שנה וחצי, אולי גם עוד פעם במהלך השנה הזאת. אני לא יודעת אם זה בהכרח תמיד הריון כימי, לפעמים זה היה פס חלש שהופיע אחרי הרבה זמן...
לגבי אנדומטריוזיס קראתי, ולא נראה לי שזה המצב.
אין לי ב"ה כאבים או דימומים חריגים, בהריונות קודמים ב"ה הריתי די מיד. השאלה אם יש עוד דברים שיכולים להקשות על השתרשות.
(כתבתי מקודם לא נכון)
באנגלית זה נקרא Endometritis
על פניו אין לי אף אחד מהתסמינים... איך אפשר לבדוק/לודא/לשלול כזה דבר?
רופא הפוריות לא העלה אופציה כזו.
מהרירית
תשאלי את הרופא על זה.
בעיני זה חלק מהבדיקות שכדאי לעשות לפני שמתחילים טיפולים
יש לי רק עוד חודש, יוצא שבוע 10
האחות אמרה לי שכדאי למצוא משהו מוקדם כדי להספיק את כל הבדיקות אחר כך.. בגלל שיש תורים
גרה באיזור כפר סבא
וואו איזה נס זה להכנס להריון.
ועל כמה דברים צריך להתפלל עכשיו.
חיכינו לו כל כך הרבה שלא האמנתי שזה אמיתי.
אבל אולי תלוי קופה.
מציעה להתקשר ולברר פשוט אם אפשר לקבוע תור לסקירה/שקיפות וכו'.
ובשעה טובה!
בבריאות שמחה וידיים מלאות.
שנקבע אחרי אולטרסאונד.
אומרים שעדיף לעשות לפני שבוע 9 כי זה יותר מדוייק לקביעת גיל ההריון. אולי באמת לבקש רק הפנייה לאולטרסאונד.
ובחלק מההריונות באמת ביקשתי הפניה לאול' ראשון ולספירת דם מר.משפחה. וככה הגעתי לרופאת נשים אחרי זה.
אם מתקשרים למוקד זימון תורים או במרפאה עצמה (לפחות לי היה ככה). רק צריך לדאוג שיהיה את ההפניה עד לתור
לסביבות שבוע 7-8.
יצא לי גם בשבוע 10.
כשאני קובעת את התור, אני קובעת גם לשקיפות עורפית, כי אחר כך כבר אין תורים.
הרבה פעמים שואלים אותי אם יש הפניה, אבל נותנים לי לקבוע גם בלי.
אם אני יודעת מתי היה הביוץ, אני קובעת לפי זה.
אם אני לא יודעת בדיוק, אני קובעת תאריך שיתאים גם אם ישנו את גיל ההריון.
אני פחות משבועיים אחרי לידה, בבית גם קטנטנים בני שלוש ומטה, לקטן שבמעון יש מסגרת חלקית
בעלי כל הזמן משאיר אותי לבד
עובד כרגיל (בעיקרון יכול להוריד לעצמו עבודה אבל אז זה יצור לו בהמשך עומס ממש גדול) וחוץ מזה קובע לעצמו כל מיני סידורים לפני ואחרי העבודה
התינוק מאוד רגוע אבל השניים הגדולים יותר ממש שובבים
הוא פשוט לא מבין אותי ואומר שהסידורים שלו ממש חשובים (וזה נכון אבל בכל זאת)
ממש קשה לי, כל פעם אני צריכה לחפש מי יקח ויוציא את הקטן מהמעון ולפעמים צריכה לצאת בקור עם התינוק הקטן ולסחוב את העגלה הכבדה שלו במדרגות או את הגדול יותר על הידיים וגם להסתדר עם כולם לבד בבית זה לא פשוט, כל הזמן צריכה לשמור שלא ירביצו לתינוק וכל הזמן כולם רוצים אותי
מרגישה שאני בכלל לא מחלימה
אוף
בעלך מכיר את המושג משכב לידה?מתואמתאם לא, אז כדאי לתת לו לקרוא על זה...
כי זה באמת לא הגיוני שאישה שבועיים אחרי לידה תתפעל שלושה קטנטנים לבדה, ועוד תצטרך לצאת לפעמים החוצה... ובאמת הגיוני שלא תצליחי להחלים ככה...
אבל הוא צריך גם כן להבין מה הגיוני ומה לא במצב כזה, ולפעמים אם רק תאירי את עיניו הוא יקלוט וישתף פעולה...
ובכל זאת פשוט לא מבין אותי
כשאני מנסה להגיד לו הוא שואל מה הוא אמור לעשות שיש לו את כל הדברים החשובים האלה
יש גם גדולים בבית אבל מכל מיני סיבות הם לא תמיד נמצאים וכשהם נמצאים נופל עליהם באמת עומס גדול והם עוזרים המון
אני גם בלעדית אחראית על ניקיון הבית, כביסות וארוחות, גם בזה הגדולים עוזרים כשהם נמצאים אבל הם בכל זאת ילדים וגם כשהם עושים עדיין נשארת לי מלא עבודה
לא יודעת כבר איך להסביר ולהראות לו מעבר למה שדיברתי וביקשתי
לשבת ביחד איתו ולבדוק מה ממש קריטי מהסידורים שלו, ומה לא?
כי חשוב לא דווקא אומר קריטי לתקופה הנוכחית, ואולי אפשר לפחות לצמצם ככה את הסידורים שלו
הרוב באמת חשוב, חלק מהדברים האלה ניסה לסיים לפני הלידה ומכל מיני סיבות לא התאפשר אז עכשיו אין ברירה
מפריע לי בעיקר שהוא כאילו לא זוכר שאני שניה אחרי לידה ולא חושב עלי וכשקובע את הסידורים אפילו לא מנסה להתאים אותם לשעות הקלות יותר
היום לדוגמה יש לו סידור בזמן הכי מורכב שיש, מראש היה יכול לקבוע אותו לשעה אחרת אבל כשקבע אותו לא חשב על זה ועכשיו כבר לא יכול לשנות את השעה
נשמה, אל תעשי את זה 💜
הקטנים צריכים אותך, זה מובן. צריך להוציא ילד מהגן זה משהו שחייב להיעשות.
אבל כביסות וניקיון ממש לא. את זה הוא יכול לעשות גם בשעות אחרות...
גם כשאת עם הקטנים, תשבי, תשכבי, תנוחי, אל תנסי לרוץ ולהספיק עוד משהו תוך כדי.
לאכול אפשר לתת להם לחם עם ממרח, קורנפלקס בייגלה או מעדן, זה ישמחו ויהיו שבעים. אפשר גם לחתוך מלפפון ופלפל בשביל הבריאות.
כל השאר יחכה בסבלנות. אם את תכבדי את זה שאת אחרי לידה ולא יכולה לטפל בניקיון כביסות וארוחות - גם בני הבית האחרים יטפלו בזה.
אה, ומאוד חשוב הארוחות שלך! אם צריך, תזמיני לך אוכל נורמלי. אבל יש מאכלים מזינים קנויים, אולי קצת מסובך עכשיו עם חמץ, אבל תמצאי לך מאכלים כאלו זמינים לאכילה, העיקר שאת תהיי מטופלת כמו שצריך.
הייתי מנסה לראות איך אפשר לקנות לך מנוחה,
אם אין בייביסיטר זמינה, אולי יעזור לקנות לקטנים משחק חדש? או לתת להם מסך?
מה לגבי עזרה בתשלום? נערה?
את חייבת לדאוג לעצמך. וכמובן להמשיך לתקשר לו את זה. אולי יבין בסוף
וגם הקטנים בכל מקרה רוצים רק אותי..
הוא הכי צריך להבין אותך ולהתחשב במצב המשפחתי החדש, אבל זה לא המצב כרגע..
הוא מרגיש שאת מבינה את החשיבות של הדברים שלו? אולי תנסו לחשוב ביחד מתי זה כן מתאים, תגידי לו במפורש מה השעות שקריטי לך שיהיה בבית ותבקשי שיתאים איתך את השעות של הסידורים שתוכלו לחשוב יחד מתי עדיף..
שבועיים אחרי לידה זה כלום.. את באמת צריכה מנוחה. הכביסות וכו' יכולים לחכות.
הבעיה שהסידורים לא תלויים רק בו
אבל לפחות כשהוא קובע שיתחשב קצת וינסה לקבוע לשעות קלות יותר אבל הוא פשוט לא חושב על זה
אם אני לא אעשה כביסה וכו, אף אחד לא יעשה
אחרי שלא נגעת בכביסה כלים ולא ניקית אחרי הילדים והם אכלו קורנפלקס וכזה ולא התקלחו??
אולי יבין שגם הסידורים בבית דחופים.
אל תיהי גיבורה. זה יתנקם בך. את באמת באמת צריכה לנוח.
לכל בן אדם עובד בעולם החופשי לעשות קניות בתול חנות.
אין.
קניות זה רק און ליין.
גם אם שילמת משלוח 30 ש"ח, בזמן הזה עשיתם כביסה, שטפתם, משהו אחר- זה חיסכון נטו.
הרחוק.
תציבי לו עובדה. בדיבור או במעשה אם דרכים עדינות לא עובדות.. גם אם הוא יבוא באחת עשרה בלילה ויתחיל לאפס את הבית זה יותר הגיוני מאשר שאת עכשיו תתמוטטי. ואם לא יעשה זה יחכה לו ליום אחר כך.
הוא חייב להבין שאת לא יכולה לבד כרגע.
ברור שעדיף בתקשורת ושיח. אבל נשמע שזה לא חודר.
כמה שאפשר.
אוכל תזמיני מבחוץ, הכביסה שתהיה בערימה, ונסי למצוא עוזרת.
הוא לא יקלוט כמה זה לא שפוי כל עוד הוא חוזר לבית שמתפעל את עצמו כרגיל .
תני לו להרגיש את התוצאות של הבחירות שלו, הוא, ולא רק את.
בית לא מסודר, כסף שהולך על עזרה חיצונית ואוכל.
ולא בהתרסה ובדווקא, זה באמת יותר מדי עלייך.
כשהתוצאות של הבחירות שלו יהיו לו מול העיניים, והוא לא יגיע לבית שמתפעל את עצמו כמו קסם, גם לך תהיה עזרה, וגם הוא כנראה ישקול שוב את סדרי העדיפויות שלו.
אז ביו היתר לבדיקות דם של תחילת הריון ביקשתי מהרופאת משפחה להוסיך לי בדיקות עבור הנשירת שיער.
אז הבי12. יצא בתוך הנורמה 216(קרוב לגבול התחתון)
פריטין יצא לי 22(כנל גבול תחתון. אמור להיות מ10 עד 291)
האם הם יכולים להשפיע על נשירה?
הרופא משפחה אמר לקחת תוסף.
הבי 12 נמוך. גם אם הוא בתוך הטווח, אבל בחלק התחתון שלו, זה לא מספיק.
כדאי לקחת כדורים.
עשיתי את הבדיקות של הריון כמובן שהרופאה הביא ואין בתשובות גלוקוז. מה שבודקים בצום. (הייתי בצום)
יכוליות שהאח לא סימן את זה גם במחשב? איך יכוליות
.. בהפניה יש בדקתי.
אין לי כח ללכת שןב בשביל זה. גם כך דחיתי ודחיתי את הבדיקות האלה. בגלל הצום והקימה המוקדמת בכל המצב הזה
אופפפ
ברוך השם לא זקוקה לרופא כמעט, אבל כשכן צריך דברים שהם קצת יותר מרופא משפחה המצב במערכת הבריאות מחרפןןןן. אין תורים פרק זמן ארוך מאוד. וגם מרגיש שהרפואה הציבורית פחות טובה, נותנים לסטאזרים להתנסות.
יש לי את הביטוח הגבוה של הקופה, וגיליתי שהוא מספק החזרים רק על יעוץ ולא על טיפול, מבאס.
מעניין אותי עד כמה נפוץ לשלם במקביל לביטוח פרטי.
יש לך ביטוח פרטי? לבעלך? לילדים?
הטריגר שלי לשאלה:
הוצאת התקן שהסתבכה, הפנו להסטרוסקופיה, ללכת לביח
מלחיץ אותי והתורים הם לעוד הרבה זמן וגם אולי זה קטנוני אבל אא לתזמן את התור לזמן שאסורים ממילא ולפי הפסיקה שלנו זה אוסר🤭
עידוד התקבל בברכה
היסטרו'
התלוננתי בשירות לקוחות של הקופה על התורים הארוכים והלא הגיוניים, מה גם שאצלנו זה אוסר....
וא"א לתזמן מראש את הבדיקה הזו (זה לא קטנוני בכלל!!! זה שיקול חשוב מאד)
סדרו לי תוך יומיים תור...
(לאומית זהב)
לא רואה צורך בביטוח פרטי בשביל זה.
כשהייתי צריכה ניתוחים אצל פרטיים לרוב היה החזר מהקופה.
רק במקרה אחד שהייתי צריכה רופא מסוים שלא היה בהסדר עם הקופה שלמנו פרטי, והרבה מאד כסף.
עדיין חושבת שביטוח רפואי פרטי למשפחה שלמה כל חודש לא בטוח שכלכלית זה צעד נכון בשבילי.
שלא נדע ולא נצטרך בעז"ה
בקיצור- תדברי עם נציגת קשרי לקוחות ותעבירי תלןנה להנהלה. הם מייד חוזרים. אין צורך להתבייש זה בדיוק תפקידם- לעזור. והם מסוגלים לזה. רק צריכים דחיפה
אני חושבת שלאורך זמן עדיף לשלם חדפ על טיפול יקר מאשר על ביטוח כל חודש אם הוא לא קולקטיבי כמו אצלי, אאכ ויש ילדים מאובחנים שצריכים טיפולים וכד
לגבי טיפולים דחופים - לפעמים כשמנסים באזורים רחוקים יותר מוצאים
אחרת לא הייתי עושה. והאמת שלא ממש מנצלת אותו...
מצטרפת להמלצה על פניה לקופה, תלונות הציבור אצלי חוללו "ניסים" במקרים שבהם לא היה מענה נורמלי.
לומדת עם הזמן שלפנות למקום הנכון ולהיות בעלת קשרים זה הדבר הנכון. לצערי. חשוב לדעת מי במעגלים סביבך מקושר ולהשתמש בזה כשצריך.
ותלונות הציבור של הקופה זה בלי קשרים מיוחדים. תתחילי משם.
שבקופח יש לכן את הביטוח הכי נמוך.
גם לי יש דרך העבודה לי ולילדים,מנצלת די הרבה דווקא את זה.
אבל יש לי גם בקופה את הרובד הבינוני -מכבי זהב , תוהה אם זה בכלל נחוץ
בקופח גם
עבורי זה כסף קטן ונותן לי שקט אז לא משנמכת
תכלס כמעט לא משתמשת בפרטי מתוך הרגל, רגילה לקופה
לא מעלה בקופה לגבוה בגלל שיש לי את הפרטי לגיבוי ולא מבטלת לגמרי כי נוח לי שיש לי וגם יום אחד אולי אעזוב את העבודה, ולא רוצה להיתקע עם תקופת המתנה וכל זה..
האמת בעיקר בשביל מצבים אקוטיים ח"ו
ובגלל הריונות ולידות מעדיפה שיהיה לי גם פרטי
לילדים ולבעלי יש דרך העבודה של אבא של בעלי שזה עולה גרושים
כרגע הביטוח הגבוה של הקופה מספיק לי. אבל אצלי קיבלתי החזר גם על טיפול, וגם הלכתי לרופאים פרטיים בהסדר ככה שלמכתחילה לא שילמתי סכום גבוה.
לכולם אצלנו יש ביטוח פרטי, בתשלום מלא, ובטוחה שעל חלקנו יצא לנו יותר מידי משתלם..
ילדה שעברה רצף של ניתוחים, כולם פרטי לגמרי, כולל אינסוף מעקבים לפני באמצע ואחרי.
טיפולים רגשיים/ריפוי בעיסוק / הידרותרפיה
חוות דעת שניה שעולה מאות רבות
לא שוקלת אפילו לבטל.
ספציפית על היסטרוסקופיה להוצאת התקן- היה לי את זה בדיוק.
בדקתי דרך בתי חולים ציבוריים ובדקתי דרך הפרטי - מצאתי תור יותר קרוב בציבורי.
ניסיתי עם כמה בתי חולים במקביל והלכתי למי שנתן לי תור הכי מהר.
אז זו דווקא לא הסיבה הכי טובה..
גם בפרטי לא תמיד יש זמינות מיידית של תורים, מניסיון.
הבת שלי בת שמונה. היא שונאת להתקלח. היתה אומרת שלא אוהבת להיות לבד (היה קשה להרגיל אותה להתקלח בעצמה). עכשיו היא אומרת שזה משעמם. אני מבינה שיש שם קושי אבל מרגישה שקשה לנו למצוא את הפתרון הנכון. בשבועות האחרונים הסידור שמצאנו שמעודד אותה בכל זאת להתקלח זה שיחה שבה אני מעבר לדלת חדר האמבטיה ממלאת תפקיד של דמות מסוימת מספר שהיא אוהבת, והיא דמות אחרת ואני אומרת לה מה לעשות תוך כדי בדיחות והמצאות שקשורות לסיפור. זה סוף היום ומיותר לציין שזה דורש ממני הרבה אנרגיה.
היום הייתי עם הילדים עד הערב. בעלי חזר מאוחר מהעבודה. אני בתחילת הריון והייתי עייפה ורציתי לנוח, ושהוא יתפעל מקלחות והשכבה. אז קודם באו אליי לסיפור לפני השינה. בסדר, לא נורא. אבל בת השמונה אתמול דילגה על מקלחת ורצתה היום כן להתקלח, אבל לא רצתה לבד, כי היא חייבת אותי בשביל זה. אמרתי שאני עייפה ורוצה לנוח והיא נדנדה... עד שהפסיקה ומתברר שהיא חיכתה ש"אסיים לנוח". בסוף הלכה לישון מאוחר ובלי מקלחת (עדיין לא נרדמה בעצם). מה מתסכל אותי: יכולתי להתאמץ כן לעשות את זה, לא בטוחה מה היה עדיף לעשות. חשוב לי גם מבחינת הקשר אתה, אולי היא הרגישה שהיא לא חשובה לי מספיק אבל גם מתסכל אותי שחייבים אותי ולא יכול להיות ערב בלעדיי, ומסתכל במיוחד כל העניין הזה של בת השמונה עם המקלחת. קשה קצת גם עם הליכה לישון, אבל בעיקר זה.
אשמח לשמוע מחכמתכן... תודה רבה!
איזה מתיששש
דבר אשון מדהימה על היצירתיות וההשקעה
לצערי אין לי כוח לדברים כאלה בכלל🙊
אבל האמת שגם נשמע לי לא סביר להשקיע ככה..
מה עם פשוט לקלח אותה 5 דק וזהו?
או שתשמע פןדקאסט תוך כדי מקלחת?
או טבלה שאחרי 3 ימים שהתקלה לבד ובעצמאות מקבלת צ'ופר? ואז כבר תתרגל...
לגבי שיסתדרו בערב לבד זה באמת חשוב
שתוכלי לנשום ולנוח
וכדאי לבנות לאטלאט את העצמאות בדברים שתלויים בך כדי שתוכלי להתנתק..
וגם אצלי הבת 8 ממש לא מוכנה להתקלח..
וחופשי מתקלחת פעם ב3 ימים ויותר...
ותנוחי הרבה!!! הגוף שלך זקוק לזה..
עושה בעיות לגבי כניסה למקלחת.
הרבה פעמים אמבטיה זה הפתרון .
תודה רבה למגיבות!
ממשיכה לקרוא ולחשוב על הדברים שכתבתן.
@תוהה לעצמי אני לא חושבת שזה העניין אבל כן ראוי לבחון את זה.
לצערי ניסינו כמעט את כל ההצעות שעלו כאן (סיפור / פודקאסט, לוח נקודות. ו@לא סתם פה כתבתי "להתקלח" אבל הכוונה היא באמת לאמבטיה - זה הרגיל כאן). היא ממש מסרבת ללכת.
לקלח חמש דקות - @אוהבת את השבת את מתכוונת שאני אעשה את זה? היא לא גדולה מדי בשביל זה? עבדנו קשה איתה להתרגל לעשות אמבטיה לבד, וזה היה בסדר תקופה. אבל תקופה ארוכה שכבר לא בסדר... אולי אנחנו צריכים "לחזור אחורה"? מעניין.
וגם קצת יותר.
לא אהבתי להיות לבד באמבטיה.
אולי פחדתי ממשהו.
הרבה פעמים הייתי מתקלחת ביחד עם אח קטן, ומקלחת אותו תוך כדי.
בגיל יותר גדול, כבר פחות התאים להתקלח עם מישהו. אז הייתי מכניסה אח תינוק בעגלה, שיהיה איתי בחדר מחוץ לאמבטיה.
תסבירי לה שאת אוהבת לדחק איתה ורואה שישוב לה, אבל קשה לך בערב כשאת עייפה ותחפשו סמן אחר שמתאים לשחק- אולי לא כל יום, יותר לכיוון של פעם פעמיים בשבוע.
ובמקביל תחשבו על פתירון שיעזור לה להתקלח, אם היא טוענת שמשעמם אולי לתת לה לבחור סיפור או שיר שהיא אוהבת. בעיניי זה עדיין גיל שסביר לקלח אותה אם זה מה שיעזור כמו שהציעו לפניי. נשמע לי יותר קל מהסידור הנוכחי.
אז עשינו שיחה בזמן ארוחת ערב יום אחד כמה חשוב להתקלח, שנהיה נקיים, ומה קורה עם לא מתקלחים,
זה לא נעים מגרד וכו', היום נכנס יפה מאוד להתקלח, בעיקר לשדר שאם היא לא מתקלחת זה בעיה שלה,
והיא תצטרך להתמודד עם זה שהיא לא נקיה. (כלומר להעביר את האחריות ממך אליה.)
אם היא מפחדת אפשר שתשאיר את הדלת פתוחה ואת תבואי "לבקר" אותה פעם אחת במהלך המקלחת,
ולעמוד מאחורי הדלת באמת נשמע מתיש.
בהצלחה.
יחליפו את העמידה שלך שם?
ומה עם לנסות כמה מקלחות עם אטרקציות כמו פצצת אמבטיה, צבעי ידיים לצייר על האמבטיה, לקנות איתה סבונים מפנקים עם ריח מיוחד שהיא אוהבת וכו'?
ומצטרפת גם להצעה שאת לא צמודה לדלת אבל מגיעה כמה פעמים תוך כדי, והדלת לא לגמרי סגורה.
והאמת שאנחנו מקלחים אותה..
היתה תקופה שהתקלחה בעצמה וזה זרם אבל היום לא מעוניינת וגם לנו זה לא חשוב כל כך אז לא הרגלנו לזה.
היא גם שונאת להתקלח ממש, אבל בתכלס מתקלחת כמעט כל יום עם שכנועים שלנו, וזה מעייף.
היצירתיות והמשחקיות שלך מהממת לסיטואציה, כל הכבוד.
אני מרגישה שההתלבטויות הקטנות האלה הם חלק מההורות, באותה סיטואציה זה כך התאים לך, אולי היה נכון לשקף ולהבהיר טוב יותר לילדה את המצב או לבקש מאבא שגם יוכל להחליף אותך בזה או למצוא פתרון מושך אחר שמתאים לו.
בת 7 עם חרדות סביב כל מיני נושאים
גם נורא פחדה בזמן מקלחת
הבאתי לה מלא צעצועים .. יש לנו ספינה כזאת עם כוסות וכל מיני כלים וסבונים (מבזבזת לנו הרבה סבון תוך כדי משחק.. לרוב אנחנו סופגים את זה).
היא ממש נהנית, כל פעם ממציאה משחק חדש פעם זה כמו מטבח , פעם מכינה שיקויים ...
יש משהו שהיא נהנת ממנו שאולי ימשוך אותה למקלחת? וחיבוק על הקושי !!
על הרתיעה. תהא הסיבה אשר תהא.
אבל כן אפשר לחשוב איך לעשות את זה קל יותר.
למשל שתקליטי את עצמך ואז תוכלי להפעיל לה את ההקלטה ברמקול שהיא מכניסה למקלחת ואת מתחברת אליו בבלוטוס.
אפשר גם להציע לה סיפור בספוטיפיי או שירים.
בנוסף אפשר:
1. להעביר מקלחות לבוקר
2. ללא חפיפה. אפשר פעם בשבוע לפנק אותה בחפיפה שאת חופפת לה.
3. לא חייב מקלחת כל יום.
4. אפשר פעם בשבוע לתת לה לעשות אמבטיה מפנקת עם בגד ים עם דלת פתוחה ואז גם אבא/ אחות יכולים לעזור לה או סתם להיות לידה.
כדאי בזמן רגוע להסביר כמה היא חשובה לך ואת מוכנה לעזור לה, הבעיה בפתרון שמצאתם היא שזה גורם לה לתלות בך וזה בעיה כי לא תמיד זה מסתדר לך עם הלוז.
אז לכן כדאי לחשוב כל פתרונות נוספים.
תני לה להתבשל ולנסות לחפש בעצמה רעיונות ואז גם תציעי מעצמך שהיא לא ישר תפסול אלא תבין שאם היא רוצה פתרון היא צריכה לעזור לחשוב גם.
שלאחרונה שוב מבקש שאני אקלח אותו.
לדעתי זה בעקבות התרעות שהיו בזמן מקלחות של אחרים, והחשש שיצטרך לצאת בלחץ.
אני זורמת עם הצורך שלו.
מישהי נתקלה?
מחכה לתור לרופאה שבוע הבא ובגוגל אין מידע
אומר משהו על סכרת?
התבלבלתי מזה..
שהרופאה אמרה שהרפואה ממש דואגת מהיפו יותר מסכרת
לסכרת יש פיתרון
להיפו לא
@שאלות חדשות. יש לך סחרחרות?
אבל תפקדתי כרגיל
יצא לי 27
בעקרון צריך לא לאכול מתוק כולל פירות לבד כי הפחד הוא מנפילת סוכר
אפשר לאכול בתוך הארוחה
לאכול ארוחות עם חלבונים ושומנים
ופחמימות גם לא לבד.
אני לא גורם רפואי
מקווה שזוכרת נכון, עברו כבר כמה וכמה שנים
קטע, לצערי אני ממש חיה על סוכר ולא מרגישה נפילות קיצוניות..
גם הפעם לא הרגשתי עד שקישרתי את החולשה היום לתוצאה של הבדיקה
אבל לא הייתי חושבת על זה בעצמי.
מעניין מה יגידו לי ואם אצליח בכלל להימנע..
לי היה פעם נמוך, הרופאה התקשרה לוודא שלא התעלפתי בדרך😅
אבל אחרי שהבינה שאני מרגישה טוב, לא עשו עם זה שום דבר
כבר לא רלוונטי כי זה היה מלא שעות אחרי ובשיא ההכנות לארוחת ערב😉
אבל תוהה לאיפה זה יתפתח מכאן..
בדקתי עם כמה רופאים וכולם זילזלו בזה
בפועל ילדתי תינוק מהמם ב"ה אבל מעל 4 קילו (אני מאוד קטנה וזה לא היה פרופורציונלי בכלל)
היתה לידה טובה אבל נאלצתי לעבור ניתוח בעקבות זאת
בבית חולים השתגעו שלא עקבו אחרי הסוכר ואמרו שזה תסמין נוסף של סכרת (שזה לא מאוזן, עולה ויורד)
אחרי הלידה עשיתי העמסה של 75 ששוב יצאה נמוכה
ובתחילת ההריון הזה עשיתי שוב 75
תיכף צריכה לעשות 100
שווה לעקוב אחרי זה
מעניין שאמרו שזה קשור
באמת הגישה הרווחת ממה שאני רואה זה שלא נלחצים
ודווקא אצלי בלידה הקודמת הוא נולד מאד קטן באופן מפתיע.. זה גם קשור?
