אם אתה -באמת- רוצה להתחתן ולהקים משפחה -עכשיו-
-ובאמת- מחובר למציאות ויודע שלא תשיג -הכל- , כי זה רק בסרטים

ואתה -באמת- מבין, שבכל מקרה אחרי...3 חודשים..שנתיים...4 שנים..מה שנשאר זה -בעיקר- החברות.. השותפות התמיכה. האכפתיות.

כי  מתרגלים -לכל- דבר, גם למלכת יופי...

אז....שכחתי את הפוואנטה.
האמת שגם לא אכלתי יותר מדי היום..אז זה משפיע. ואני בן אדם שאוכל.

שניה. היתה פאונטה. אני אקרא מה רשמתי ואז. אמשיך...

חזרתי לכאן...אוקי נזכרתי..

אז...אתה -בטוח- עושה משהו לא נכון -אם- זה תוקע אותך מלא זמן.

על זה אפשר להסכים ?
תענה כן או לא ואז ננסה להתקדם.

אומרים שאם זה דחיה אז אין עניין להמשיך בכוח... מצד שני אם זה קורה לך הרבה שהכל מושלם חוץ ממשיכה אולי כדאי להתייעץ עם איש מקצוע.

תחשוב האם אתה באמת נעול על סגנון אחד או שאתה סה"כ רוצה מראה נעים לטעמך ונורמלי.

וגם האם יש משהו ספציפי שמפריע לך (האוזניים,האף...) ובגלל זה אתה לא נמשך.

אני לא נעול על סגנון אחד זה לא "רק שיער שחור" או "רק בלונדינית" או "רק אף כזה" או רק משהו אחר לא יודע איך להסביר פשוט 

אני חושבת בכיוון של מה ש@אגוז16 כתבה. יש סיבה שהיופי הזה קנה אותך, הסגנון הזה מייצג אצלך משהו בתת מודע... תנסה לעשות הפרדה בין מה שאתה באמת רוצה באמת לבין דברים שנתקעת עליהם בעקבות חוויות מסוימות. זה לא קל אבל אין לי פתרון אחר. זה בסדר לרצות משהו, אבל להיות נעולים ברמה שאי אפשר להפתח למשהו אחר שגם טוב לנו זאת בעיה.

ובתפילות אתה יכול להגיד לה' שאתה רוצה שישלח לך מרוקאית יפה אבל שאם זה לא מתאים לך שיעשה שמי שמתאימה לך תמצא חן בעיניך ממש ובקלות. 

בהצלחהה

תודה רבה מלא בהצלחה גם לך🙏

אז יש כמיה או לא?

או שאולי אתה משתמש במילה כמיה משום מה לא בפירוש של מציאת חן .

אם הכוונה שאתה לא מתחבר לסגנון יופי שלה

אז אין פה אמת אחת

בכנות זה מאוד תלוי בך

יש הרבה מקרים על בחורים שמדגישים שהם מחפשים שהבחורה תהיה יפה/ נאה , ובאמת מכירים להם בנות באמת נאות + + וסוף הם מתחתנים עם בחורה שאף אחד לא היה חושב להכיר להם, כלומר  (הן לא הבנות עם קלף "היופי "שהיו קופצות לשדכנית ) .

אז באמת הכל מלמעלה ..

גם אם הסביבה לא תחשיב את הבחורה כיפה בעלה יחשוב שהיא הכי יפה בעולם.

אני אגיד לך בכנות שכנה שלי גם ביקשה ממני להביא לה הצעות של בחורות שנראות טוב , כי אתם באמת מקשים על זה ,בסוף הבחור התחתן עם מישהי שלא היתה בכלל בקריטריונים הקשוחים.

אז נשמות תפסיקו לחפור לנו ולפסול על יופי ובסוף

להתחתן עם בנות שלא היו בקריטריונים שלכם בשום צורה.

למשל : בחור חופר על מישהי עם שיער חלק ורזה אותו בחור התחתן עם מישהי עם שיער תלתלים ומלאה.

כמובן שגם לה יש יופי אבל היא לא נחשבת בסטנדרטים הגבוהים שהוא הציב

שזה מדהים .. אבל למה הקשת סתם עד היום .

אני באמת חושבת שה' יודע מי שלך

ותרצה או לא .. לא משנה איך היא תראה (לא מודל היופי)

אתה תהיה עיוור מאהבה.

אז די סתם לבלבל ולחשוב שאתה מיוחד , בוא תחשוב על בנים שגם חשבו שהם מיוחדים וזה חשוב להם ותראה בסוף עם מי התחתנו.

בחורות נורמטיביות לחלוטין

שמאוד ירצו לעזור ומצד שני...יש כאלו שירצו להקשות ולבוא בטענות כאילו גנבת להן משהו מהבית

המילה "כימיה" היא להגיד שמישהי יפה בעיניי? או מעידה בכלל על יופי?

יש ביני לבין החברותא היקר שלי כימיה מטורפת, איפה במשפט הזה אמרתי שהוא יפה בעיניי?

משום מה את מפרשת כימיה כמציאת חן וזאת טעות חמורה, כנראה בגלל זה השידוכים שלך לא כל כך צלחו, שני את ההגדרה שלך ל-"יופי" שמעיד על וואו היא יפה בעיניי.

לבין - "כימיה"  - שזה מעיד על שיח מאוד פורה ומשותף והבנה אחד של השניה ובגדול כיף מאוד לדבר וצוחקים הרבה, ואין טעם להרחיב.

התגובה שלך מאוד תוקפנית ומתנפלת ("אז די סתם לבלבל ולחשוב שאתה מיוחד" איך הבנת את זה ממה שכתבתי אשמח לשמוע)

"אז נשמות תפסיקו לחפור לנו ולפסול על יופי ובסוף להתחתן עם בנות שלא היו בקריטריונים שלכם בשום צורה" מי דיבר איתך? תדברי עם אותם גברים שפונים אלייך לשידוכים, אל תוציאי את התסכול שלך על אחרים.

ורק נק' למחשבה, אם את טוענת שכל כך הרבה גברים מבקשים בנות יפות ואת מציעה להם כדברייך "נאות + +" והם פוסלים, אז תבדקי את עצמך שוב לפני שאת תוקפת על חינם, כי כנראה שהן לא בדיוק "נאות + +" , וזה מתקשר לעניין שיופי הוא בעיני המתבונן וזה סבבה אם את חושבת שמישהי יפה ואני או כל גבר אחר נחשוב שלא..למה להקשות עלינו?

אבקש שלא תגיבי לי יותר, אך כרגע אענה לנושאים שעליהם דיברת.

לא אמרתי שאני רוצה מישהי "רק עם שיער חלק" או כל שטות אחרת כזאת...סך הכל אמרתי שהיופי מאוד חשוב לי.

מאיפה את יודעת מה הציעו לי ועם מי יצאתי?

מאיפה את יודעת מה היופי שאליו אני נמשך?

יכול להיות שבשבילך יופי זה בלונדינית עיניים כחולות ובשבילי זה לא מתקרב בכלל להגדרה..

ההתנשאות הזאת שאת יודעת מה זה יופי ואם זזתי ימינה או שמאלה ממה שהגדרת והצעת הופכת אותי ל"בלבלן מח" או ל "בחור חופר"..

סתם עצה, את רוצה להציע לגברים? אל תתערבי להם במה שהם מחפשים, מה את אבא שלהם? הוא רוצה מישהי בלונדינית רזה מה הבעיה בזה?

גם אם בסוף הוא התחתן עם מלאה עם תלתלים..מה זה עניינך? העיקר שברוך ה' התחתנו לא?

וברור לי שאישתי תהיה הכי יפה בעיניי ושבורא עולם יכול לשנות לי את ההסתכלות בשניה..אבל לא על זה דיברתי..

אז מה את מציעה בעצם? בורא עולם יכול לשנות לך את החשיבה אז תתחתן עם כל מי שבאה

לא תודה.

היופי שאני מחפש זה יופי שעד היום לא יצא לי לראות אלא רק כמה פעמים בודדות, ועל זה דיברתי שממנו אני לא מצליח להשתחרר..

ההצעות שקיבלתי אלו בחורות בסדר גמור, ואפילו עם אחת הייתה לי כימיה וואו, אבל מה לעשות אין משיכה..

א. אתה חושב שכל מה שנכתב נכתב עליך וממש לא

ב. זה היה עידוד בשבילך שאל תדאג בסוף אשתך תהיה הכי יפה לך.

ג. אם אתה לא אוהב תגובה מהמם לא חייב להתחבר ואין לי בעיה שימחקו אותה אם זה הפריע לך.

ד. יש בנות שהן יפות לכל הדעות אף אחד לא דיבר על בלונדינית תאמין לי, דובר על חיוך יפה פנים עדינות סימטריה , יופי טבעי.

לא שאני צריך את הסליחה כבר מחלתי שקראתי, אבל סתם בשבילך תבדקי למה..

ועוד כתבת (כי את מכריחה אותי לצטט שוב..) "אז די סתם לבלבל ולחשוב שאתה מיוחד"

אני לא מחפש לריב, פשוט את מחפשת להצטדק במקום לדבר עובדות..אז זה קצת מתבקש לצטט את זה שוב כדי שלא תגידי "אני כתבתי"

ציטוט שלך: "אז די סתם לבלבל ולחשוב שאתה מיוחד"🙂

ואני בכלל לא חושב שאני מיוחד, פשוט את חושבת שאת יודעת הכל.

תודה רבה ומלא בהצלחה גם לך הפי מקווה שלהבא תקחי את העצות ותציעי לאנשים את מה שהם מחפשים ולא מה שנח לך🙂🙂🙂

זה עניין של סגנון (:

בחיים לא הייתי כותבת לך ככה כדי לפגוע זה לא אני ולא הסגנון שלי

אני לא יכולה  לבקש סליחה מתי שלא היה לי שום כוונה לפגוע אלא לעזור , אני יכולה לבקש סליחה על התחושה שלך... וואלה באסה שפירשת את זה בצורה כזו אז מחילה על זה.

אתה גם זורק עקיצות ואני מבינה שהתעצבנת אבל השיח הזה גם לי לא נעים ולא באלי להכעיס אותך עוד .

תודה בכל זאת על הביקורת 

עבר עריכה על ידי שפלות רוח בתאריך כ"ו באב תשפ"ד 1:59

כימיה - קשר טבעי, חיבור ספונטני. "יש ביננו כימיה מהרגע הראשון."

ולא כמו שרצית לפרש..מציאת חן ומשיכה.

א. כתבת בפירוש וכבר ציטטתי בהודעה הקודמת, אל תרגמי לי להוציא אנרגיות ולצטט שוב.

ב. לא תודה, עם עידודים כאלו עדיף להישאר בשאלות.

ג.לא אכפת לי אם ימחקו או לא...אל תציירי את זה כאילו "סך הכל מי ישמע מה אמרתי" כי אמרת, ואת יודעת שאמרת דברים לא במקום, אל תוציאי את התסכולים והמרמור שלך על אנשים.

נ.ב. המילון שלך צריך הגהת מחשב + הגהת גברא דחוףףףף משהו לפנים.

מה אתה מגדיר בתור בעיה? 

זה שאתה לא נמשך לבנות מסויימות?

זה שדווקא אותן בנות שאין לכך משיכה כלפיהן הכימיה היא טובה?

נראה לי שאם יש דברים קשה לוותר עליהם אבל חשוב לוותר עליהם אז כדאי לעבור תהליך כואב וקשה ולהתגבר על הקושי.

אמנם, כדאי שבנאדם יהיה קשוב לעצמו ולא יוותר על דברים שהוא לא יכול בלעדיהם. זה גבול עדין לפעמים, וזה דורש ניסוי וטעיה.

ואחרי הבירור שאדם עשה עם עצמו - חשוב שיש שלם עם התוצאה.

הבעיה שלי היא שאני נמשך ליופי מאוד מאוד ספציפי..אני לא יכול להגדיר לך אותו שיער כזה, או עיניים כאלו או משהו בסגנון.

בגדול אם אני יכול לתת לו הגדרה זה ישמע קצת מצחיק אבל זה הכי טוב שעולה לי, זה יופי מרוקאי.

וראיתי אותו רק כמה פעמים בודדות בחיים ואני לא מצליח להשתחרר ממנו..עכשיו עבדך לא נראה רע ישתבח שמו לעד אבל משום מה אני מקבל הצעות של בחורות שהן "נאות מינוס " ולא נעים לבוא להגיד, שמע תביא לי רק יפות..

ומצד שני יש בחורות או יותר נכון הייתה אחת ספציפית שהיה לי חיבור ממש טוב איתה מה שנקרא בלשונינו "כימיה" ולא צלח כי לא הייתה לי משיכה..ואני אומר אולי אני מאבד פה משהו גדול כי בסוף היופי לא נשאר אני לא איזה מדומיין שמדמיין דמיונות שאישתי תהיה כמו בחתונה גם אחרי הילד החמישי בעזרת ה' יתברך וגם די ברור לי שהיא תהיה הרבה יותר יפה שם, פשוט קשה לי שאין משיכה..ואולי המשיכה שאני מחפש היא מוגזמת אבל לא יודע אחי אני כבר בשאלות על זה כמה חודשים ואבא לא עונה לי

בהתחלה אתה כותב בצורה החלטית "הבעיה שלי היא שאני נמשך ליופי מאוד מאוד ספציפי." דהיינו - ככה אני, זה מי שאני. מצב נתון. אי אפשר לשנות.

בסוף אתה כותב "ואולי המשיכה שאני מחפש היא מוגזמת". מה הכוונה מוגזמת? שאתה לא צריך באמת את היופי הספציפי הזה? שאתה יכול להמשך לעוד סוגים של יופי?

שים לב לכך. אתה בטוח בזה או לא? אתה ככה או לא? ובכללי, אם מדובר בצורך שהוא אמיתי לגמרי ואי אפשר להתפשר בו - תעוף על עצמך, תהיה שלם עם זה.

ובכלל, אתה מודע להשפעה של טיב הקשר ביחס למשיכה?

נכון, יש מקרים שבהם יש כימיה ואין משיכה, ובחיים ם לא תהיה.

אך, יש פעמים שהכימיה גוברת וכך גם המשיכה וממש המראה מקבל הסתכלות אחרת. מה שנקרא חן.

זוג מאוהב בני 20, נו שויין... הם לא עברו הרבה בחיים, ממילא עד כמה שהבחור יהיה דלוק עליה וימשך ליופיה, זה לא יהיה עוצמתי כמו זוג שעברו 20 שנות זוגיות ביחד, שעברו המון אתגרים והתמודדויות וחוויות ומשמעות מטורפת. יש להם שייכות מטורפת אחד לשני - והמשיכה תהיה בהתאם. "העולם שייך לצעירים האוהבים"? ממש לא. הוא שייך לאהבת אמת. ובאמת יחסי אישות הם ביטוי לאהבת אמת ותחושות ורגשות כלפי בן/בת הזוג. זה ממש לא רק אקט חומרני. יש מימד רוחני עצום שהוא מתעצב ע"פ מידת הקשר והוא מה שמעצב את החוויה.

שמצד אחד קשה לי להתפשר על זה..ומצד שני אני מפחד שככה אני אפספס דברים גדולים חלילה.

מסכים עם מה שכתבת לגבי אהבה, שזה דבר שנבנה אבל מלכתחילה יש לי מניעה להיכנס לבניה הזאת אם אין לי משיכה

למה קשה לך להתפשר על זה? מה החשש האמיתי בכך? מה נראה לך שיש עוד סיכוי שאפשר להתגמש?

אותו דבר לגבי הפחד לפספס דברים גדולים, חלילה, הוא חשש אמיתי? על בסיס מה הוא בנוי? האם באמת לדעתך יש חלון הזדמנויות שאתה מפספס?

לגבי מה שכתבת בנוגע למניעה להכנס למערכת יחסים בלי משיכה. כמה משיכה אתה צריך כדי כן להכנס?

נראה לי שחלק גדול מהעניין פה הוא ההפנה של כך שככל שהזמן יעבור ככה המשיכה תגדל.

יש תחום אפור, זה לא שחור לבן.

יש מקרים שבהם ישר מזהים פוטנציאל.

יש מקרים שישר מזהים שאין פוטנציאל.

ויש מקרים צריך לבחון עם הזמן.

משיכה לדעתך זה או כן או לא?

מכל מיני סיבות שלא בא לי לפרט..מרגיש לי לשקר לעצמי אם אני נכנס לקשר בלי משיכה..סתם מבזבז לבחורה את הזמן. והראיה זה אותה אחת שרצתה להמשיך מאוד, פשוט היה לי קשה והרגשתי שאין טעם, למרות הכימיה ביננו.

וזה גם הפחד של הלפספס כי אולי אני סתם אומר לא ובסוף לא יבוא לי מה שאני מחפש ואז מה עשיתי עד עכשיו?

לגבי כמה משיכה אני צריך כדי להיכנס למערכת יחסים..אם להיות כנה די הרבה

ואני לא בונה רק על זה כי ברור שיכולה להיות מישהי שהיא וואו אבל תכונות על הפנים או מבחינת הדת קצת רופפת ואז ברור שאין על מה לדבר, יש פה גבולות.

ואני יודע שככל שהזמן יעבור המשיכה רק תגדל..אבל אני נמשך למשהו מאוד מאוד ספציפי..ולכן אין פה את העניין של המשיכה תגדל כי מלכתחילה אין משיכה..

ולגבי השאלה האחרונה אז כן, משיכה זה לדעתי כן או לא, או שהיא יפה בעיניי או שלא. המשיכה שקורית כשנפתחים ומכירים אני לא קורא לזה משיכה, עדיין לא ביררתי עם עצמי איך אני מגדיר את זה אבל זה שונה כי קרה לי עם מישהי פעם שכן קצת נקשרתי אליה למרות שלא הייתה משיכה וניסיתי להיות פתוח אבל היה לי קשה..למרות שדיברנו ונפתחנו והכל סבבה עדיין לא צלח

"וזה גם הפחד של הלפספס כי אולי אני סתם אומר לא ובסוף לא יבוא לי מה שאני מחפש ואז מה עשיתי עד עכשיו?"

משמע שאתה רואה כרגע יכולת מסויימת להתגמש בעניין הזה.

אם נניח בדרך פלא אתה יודע שלא תבוא אחת כמו שאתה מחפש, אתה רואה את עצמך מנסה להתמודד עם זה בצורה מסויימת? אתה יכול לחשוב על זה?

וזה לא בהכרח שכרגע יש לי יכולת להתגמש בעניין..אלא זה פשוט פחד שמונח שם לצד אותו רצון שמה יקרה במידה ולא..בדיוק כמו ששאלת ואין לי תשובה כל כך 

"קשוח"

מה מונע אותך מלהגיע לעמדה של בטחון בצדקת הדרך, או לחלופין להתחיל/להמשיך תהליך של בירור?

דווקא מכל מה שכתבת בשירשור זה נשמע לי שאתה מחפש תכונה בכלל והיא מתלבשת על משהו חיצוני.

נגיד אתה רוצה מישהי עדינה ואלגנטית ומחפש את זה במראה. למה אני אומרת- כי יש מלא בחורות מרוקאיות שאתה יכול לפנות להיפגש איתן. למה זה לא עובד לך?

כי אתה מחפש משהו ספציפי שמתבטא לטענתך במראה.

אני ממש לא מזלזלת בזה אבל חשוב לדייק כי גם אתה בעצמך אומר שמתלבט אם זה נכון ללכת ככה

אז בטח יושב שם משהו יותר עמוק, מן רצון או צורך שלא בהכרח קשור למראה שהוא תוקע אותך. אולי חום ומשפחתיות.? אולי עדינות כמו שכתבתי, אולי פלפליות .

לדעתי כשתגלה מה זה תוכל יותר לדייק מה אתה רוצה וצריך ותמצא בעז"ה את האחת..

דייקת משהו מפחיד, לא ידעתי בכלל להעלות את זה אפילו בראש זה כן משהו שאני מחפש, מישהי עדינה ונשית..את אומרת אולי זה מתבטא אצלי במשהו חיצוני?

רציתי לכתוב עוד משהו ועכשיו ככל שאני חושב על זה יותר לעומק אני מרגיש שזה זה, שאני רוצה מישהי נשית ועדינה 

תודה רבה🙏🙂

אם הדילמה היא על חוסר במשיכה אז זה תלוי בשלב, בשלב התחלתי זה לא סיבה לפסול כי זה מתפתח, בשלב מתקדם זה סיבה לפסול.

מסכים שכימיה זה אופן השיח והקשר ולא קשור ליופי.

אם אין משיכה בהתחלה אז לא לפסול?

וואו קשוח קצת אבל בסדר

וודאי, זהו ערך מילוני מפורש. ע"ע מילון אבן שושן אות כ', מילון אבן גבירול שם, וערך ויקיפדיה בגוגל "כימיה". ודו"ק.

"משיכה מינית אינה רק תגובה לגירוי חזותי ראשוני, וככל שההיכרות עם האדם מתארכת, יכולה להיות מושפעת גם מהאישיות שלו, מעמדו, עיסוקו או עמדת כוח, מידת הקרבה המתפתחת ואם יש הדדיות בין שני הצדדים. במסגרת מחקר שבדק את השפעת הקרבה הורו החוקרים לזוגות נבדקים לשאול זה את זה שאלות, וכל שאלה דרשה מהם לחשוף את עצמם יותר ויותר. במילים אחרות, השיחות תוכננו כך שייעשו יותר ויותר אינטימיות. עורך המחקר רצה לבדוק אם הוא יוכל לייצר קרבה. לאחר שיחה בת שלושת-רבעי שעה, רבים מהזוגות הרגישו קרובים יותר זה לזה, וחלקם אף נמשכו זה לזה.[14]"

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%9B%D7%94_%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%AA#cite_note-14

פשוט לי קשה בדיוק זה..שזה לא שם מההתחלה ואז אני צריך לתת לזה עוד זמן וכל זה

אבל בפועל אתה לא מוצא לזה שום ביטוי אצלך אז בפועל זה לא רלוונטי כמה תסכים עם זה.

וזה בסדר, גם מותר לך לא להסכים. נשמע שאתה בטוח בזה מאוד, מצד שני לא רוצה להכחיש את העניין, אבל אי אפשר לאכול את העוגה ולשאיר אותה שלימה.

זה נשמע משהו ממש לא רציונאלי ונראה לי במקום כזה איפשהו צריך לעבור בירור כלשהו.

אני כן מסכים עם זה, פשוט אצלי זה לא עובד כי אני לא מאפשר לזה להגיע לשם איך זה סותר ?

והקטע על העוגה לא מדויק..כי לא רחוק לראות מצב שבו אני פוגש מישהי שהיא בדיוק מה שאני מחפש ואז אין לי צורך בכל שלב הויקיפדיה שהבאת כי מלכתחילה המשיכה שם

אתה יכול לאפשר את זה? אתה רוצה לחשוב על להגיע למצב כזה  שאתה מנסה לאפשר? מה אתה יכול להרוויח מכך? אלו מחירים תאלץ לשלם?

אוקי, אם אתה פוגש הרבה בנות שזה כמו המצב הספציפי שאתה מחפש ("לא רחוק לראות מצב שבו אני פוגש מישהי שהיא בדיוק מה שאני מחפש") .. אז לא כזה נורא שאתה מפספס את השאר? למה שתצטרך לאכול על זה סרטים?

הוא קרא לזה חוק המספרים, אם יש לך 30 הצעות בחודש אז אתה יכול לסנן גם 90% והכל טוב,

אבל אם אתה מקבל 3 הצעות בשנה זה קצת יותר בעייתי....

מבינה לגמרי את החיפוש ״אווירה״ שבא בדמות של חיצוניות (כלומר זה שאתה מחפש מישהי עדינה ונשית, תקן אותי אם אני טועה).

כן אגיד שאם מדובר באמת רק בפער במשיכה, זה לגמרי יכול לבוא עם הזמן. לי זה קרה ולגמרי

בן זוגי היה נראה לי באמת באמת לא מושך, אבל הכרנו כחברים, ומשם זה התפתח… היום המשיכה פורחת.

לא הייתי מתעקשת אם יש ממש דחיה, אבל זה שאין משיכה מלכתחילה לא אומר שלא תהיה בעתיד.

וכן, משיכה זה חשוב. מאוד. פשוט היא ממש לא חייבת לבוא על הדייט ראשון…

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

שהרבה פעמים את מחלקת בתגובות שלך בין בין הכלות הצעירות- אלו שהתחתנו מתוך לחץ חברתי, התלהבות ראשונית וחוסר בשלות

לבין הכלות מבוגרות יותר: אלו שהתחתנו מתוך קשר אמיתי, פנימי ועמוק, מחוברות לעצמו ולאנרגיה שלהן.

ואני מתקוממת על החלוקה הזו.

נכון, יש כאלה שאכן אצלם זה ככה, אבל ממש לא כולם, וממה שאני מכירה בסביבה שלי, גם לא הרוב.

כי באמת יש מכל הסוגים.

אז נכון שמי שהתחתנה בגיל 19 כנראה פחות בוגרת מבחורה בת 29 אבל זה לא בהכרח הופך אותה ללא בשלה שהתחתנה ממניעים לא נכונים.

ברור שלך כרווקה יותר נכון להתמקד ביתרונות של נישואין בשלב יותר מאוחר, ואין לך מה להתבחבש בכמה כיף להתחתן בגיל 19, אבל עדיין, ההכללה מאוד צורמת לי

(ודווקא מי שמתחתנת בגיל ממש צעיר, הרבה פעמים זה לא מתוך לחץ, כי אף אחד עוד לא מצפה ממנה להתחתן...)

באופן אישי, אני לא מכירה הרבה נשים שהתחתנו בגיל 19 מתוך בשלות מלאה והחלטה מאוד מגובשת. ברור שיש כאלה, אבל בעיניי הן פחות שכיחות.

ומצד שני, הכרתי גם נשים שהתחתנו בגיל 21 והיו בוגרות מאוד וקיבלו החלטה מתוך מקום בריא ומהמם

ואם כבר מדברים על לחץ, לפעמים דווקא בנות בנות 22 מרגישות יותר לחץ להתחתן מאשר בנות 27. למה?, בעיניי זה קשור לסביבה משדרת אותו דבר

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה