אמאל'ה..... 💔

ככ מרגישה את הלב שלי איתך.... כמה כאב

(יא מושלמת אחת, בסוגריים, אמאל'ה.. וואי איזו אישה צדיקה את כפרעלייךךךךך).

חיבוק חזק ותפילה עמוקה ביחד איתך

❤️❤️❤️❤️❤️❤️

את אמותינו הקדושות.

באמת.

מאחלת לך שתפילותייך יענו כהרף עין, ובראש השנה תשפ"ו תאחזו בלפחות שני תינוקות מתוקים ומשם והלאה יושפע עליכם שפע רב מן השמיים בפשטות ובקלות

באמת. כתבת כלכך נוגע. 

והזדהיתי מאד.

ב"ה עברתי את התקופה שאת מתארת (פעמיים),

ויכולה להגיד שלא פשוט להרים מבט ולהסתכל בעיניים אמוניות.

אבל-

כשכן הצלחתי, ניסיתי להסתכל על התקופה הזו כחתיכה במסע החיים שלי ולחשוב מה אני לומדת מהחלק הזה של המסע.

חיזוק הקשר עם ריבונו עולם, כי פתאום התפללתי הרבה יותר בכוונה.

עבודה על מידת השמחה, למרות שלא הולך כמו שאני רוצה.

הזדמנות להשקעה בקשר עם בעלי.

מפגש שלי עם עומק רגשי של עצמי שלא הגעתי אליו בנסיבות אחרות.

ועוד ועוד שאני בטוחה שתמצאי.

וזה יבוא. בע"ה. 

ואז תזכרי את התקופה הזו ככזו שזימנה לך גם מתנות.

בע"ה בקרוב!!

חיבוק!

כתבת כל כך נוגע.

ומרגש שאת מעיזה להגיד את כל מה שעל ליבך.

להיות כנה ושבורת לב ומשתוקקת כמו שאת.

את לגמרי בסדר. לגמרי לגמרי.

בא לי להגיד לך שזה לא בגלל משהו שעשית או שלא עשית. זה לפעמים פשוט גדול מאיתנו.

אבל גם אני לא באמת יודעת...

תזכו בקרוב, באהבה ובריאות ❤️

את ממש צודקת.

לא פשוט בכלל...

לי נראה שדווקא בגלל שאת כזאת טובה, משתדלת, מכבדת, צנועה.... דווקא בגלל כל הטוב שלך, הקב''ה מתאווה לתפילות שלך. ממש כמו האמהות שהיו בוודאי כל כך טובות וצדיקות, אבל לא. לא. לא. לא. עשרות שנים.

שולחת לך מלא כח, ואמונה. ❤️

לא תמיד התכניות שלנו זה התכניות של הקב''ה בעולם הזה... 

החזרת אותי לשנות ההמתנה

היטבת להגדיר ולתאר

מה את בסה''כ רוצה? ילדים שיאירו את העולם בתורה ומעשים טובים

למה כולם כן ןרק את לא

למה???????

למה לטובים לא ולכל השאר כן

למה???????

אוף, זה פשוט כואב מידי

לא מתיימרת לעודד

בטוח לא מנסה לתת כח

כן שולחת חיבוק מלא בתפילות

הלוואי ובקרוב

כתבת ככ נוגע ומהלב....

אין לי באמת תשובה

באמת שאין

רק רוצה לתת לך חיבוק

ענק ענק

ולומר לך כל הכבוד

ושאת אלופה

איך את נאמנה להשם

אין לי מה לומר

רק שאני בטוחה שהשם אוהב אותך עד כלות

למרות שעדיין לא נתן לך את מה שאת הכי מבקשת

הלוואי ויהיה בקרוב

חיבןק ענק

ומבינים שכנראה השם מתכנן לנו דברים אחרים.כנראה בזמנים אחרים או האופנים אחרים ממה שרצינו, אבל הכל בהשגחה וכחלק מהתכנית האלוקית. וצריך לקבל את זה בהכנעה, אבל לא להפסיק להתפלל. לפעמים זה להתפלל לקבל את מבוקשנו, וגם להתפלל לקבל את רצונו שיתיישב על ליבנו. לא להפסיק להיות מי שאת בגלל זה, שזה החלק הכי קשה, כי אנחנו כביכול מתייחסים לקשר כ- נתתי את שלי, אז תתן לי גם. אבל הרבה פעמים זה לא סימטרי מסיבות שלא נבין. וזו גדילה כואבת, אבל מחזקת מאוד. תשליכי עליו את הכאב. תבקשי שירפא אותך 'אני מחצתי ואני ארפא', תנצלי את הקושי כדי להתקרב אליו כי לפעמים זו כשלעצמה המטרה של הייסורים

שולחת לך חיבוק ענק❤️ ובעז"ה תתבשרו בבשורות טובות בקרוב ממש!

כתבת יפה ונוגע

רק אומרת,

לא תמיד כשה' אומר לא

זה כי הוא לא מרוצה ממך

תמיד טוב להיות טובים יותר

אבל לא הכל אפשר להבין

ואת נשמעת מדהימה וה' אוהב אותך וגאה בך

לא תמיד זה טוב רק לחפור ולחפש איפה אני לא טובה

צריך להתפלל מלא

אני בטוחה שהוא אוהב את התפילות שלך

ותאהבי את עצמך! תחבקי את עצמך! את מדהימה!

ובעזרת ה' בקרוב תזכי לראות ישועות

איזה כאב לב, ואיזה מפח נפש❤️

את נשמעת כזאת מסורה ומשקיעה ומשתדלת, וכמה זה כואב להרגיש ככה.

קודם כל רוצה להגיד לך שזה הזמן לכאוב, ולהתאבל, על החלום הזה ועל החלומות שקשורים בו, על התקווה הגדולה

על האכזבה מזה שכל מה שאת עושה כאילו לא מספיק

על חוסר האונים הזה שבסוף הדברים לא באמת בידינו.

שולחת לך חיבוק גדול.

ה' רוצה את הלב. ולפעמים הלב זה דווקא לכאוב כשכואב,

ולפעמים הלב, זה להקשיב לאן דברים לוקחים אותי במציאות שה' מביא לפתחי. מול הבעל, בעבודה, עם החמות

לא להגיד אני בסדר ולדלג מעל, אלא לעבור בתוך.

אני ככה מאמינה, שעבודת ה' עוברת במציאות עצמה, בלחוות ולהיות נוכחת בחיים שלך ובמה שה' מדבר אלייך את המציאות.

ה' כנראה לא רוצה שנעבור מעל ונבליג ונדחיק דברים שקורים לנו,

אלא שנבין אותם לעומק, איפה הם מטלטלים אותנו, במה הם נוגעים

איזה פצע שיש שם הוא שולח לנו דרך לרפא ואנחנו הודפים כשאנחנו מדחיקים.

מאחלת לך שבע"ה מהרה כל תפילותייך יתקבלו לטובה!!!

זה עבודה של ממש להבין שאין לנו דרך לדעת חשבונות שמים.

אבל הקב"ה רואה כל מעשה ומעשה שלך,

כל התגברות כל התחזקות.

שום דבר לא מתפספס מעיניו.

והוא אוהב אותך אהבה שלימה וענקית.

הייתי חושבת שאולי בגלל שאני מרגישה שאני בסדר והשם הוא הריי כל כך טוב אז אדרבה אני אמורה להיות יותר רגועה שזה הרצון שלו וכנראה זה באמת בול בשבילי.

ולפעמים הייתי חושבת שאולי הוא מתאווה לתפילות שלי

ולפעמים הייתי אומרת לעצמי "סתמי ותגידי תודה על מה שיש לך"

אחות יקרה ואהובה. ריגשת כ"כ עם כל האמת שלך.

הסגולה האמיתית היא רק השמחה. השמחה של היהודי אינה צריכה להיות תלויה בכלום! אלא אך ורק על עצם היותו בן של מלך מלכי המלכים.

נכון, יש הסבר בשמיים לכל דבר ולכל עיכוב, בסיבת גלגולים בסיבת ניסיון האמונה או התפילה. דבר אחד הוא בטוח, השמחה היא פותחת הכל ככה שלא רלוונטי לנו בעולם הגשמי לדעת מה הסיבה לעיכובים וחלילה ליסורים.

צריכים לדעת שהשם הוא טוב כמו שנראה שאת יודעת ומאמינה. תאחזי חזק בכח השמחה. תשמחי על כל דבר שיש לך ואין יהודי שאין לו! כי גם מי שחסר כ"כ הוא בכל זאת זכה לקבל נשמה אלוקית חלק מהשם אנחנו ה' יתברך ממש!! זה עמוק כל כך הנשמה האלוקית. תחזיקי חזק תמשיכי להתפלל, תתנצחי עם הקב"ה תאמרי לו שהוא ברא לך את הרחם בשביל מטרה מסוימת והמטרה הזו היא רצונו יתברך והוא רוצה בזה יותר ממך! ואת רוצה לגדל אותם בדרכו שלו! תגרמי לו "להבין" כמה שווה לו לתת לך! זה ניצחתי ואנצח!

השם איתך תמיד. את אהובה! ואלו המתייסרים הם הנשמות החזקות ביותר והמאמינות ביותר ולהשם יתברך יש תענוגות מכל תפילה והתמודדות של נשמות כמוך. תשמחי על הנחלה שמחכה לך בגן עדן עם אימותינו הקדושות על הקרבה בשביל התורה והקדושה. השם יתן לך ויכפיל לך את מה שיש ויתן לך בקלות ממש בזכות סגולת השמחה את מה ש"חסר". תודה לך שבאת לעולם. ריגשת אותי מאוד וחיזקת מאוד 🤍

הכנות שלך. התמימות. את באמת נשמעת בת שכל אבא היה רוצה ומתפאר בה.. את בעצם עושה הכל נכון אבל העולם לא מחזיר לך...

מבינה קצת קצת ממה שאת עוברת , עברתי עקרות משנית, אז קצת.

במה שרשמת בהתחלה, עזר לי להבין שדווקא בגלל שאני טובה, אני יכולה לעמוד בניסיון הזה.. שאני מהנבחרת של בורא עולם. שלא כל אחת היתה מקבלת את הניסיון הזה. אז נכון, לא בא לך אותו ויש בנות טובות של ה' שמקבלות שפע, אבל פה נכנס האלמנט שלא הכל אנחנו יודעים , לא רואים את התמונה השלמה, וצריך באמת להאמין שהכל לטובה, ושבסוף, יהיה טוב!!

מאחלת לך להרגיש את הטוב בכל מה שבורא עולם עושה, שולחת לך כוחות, את במסע לא פשוט, אבל תהיי בטוחה, בטוחה, שהוא ייגמר בטוב ❤️ ואולי ממש ממש בקרוב! 

לבקשה שלך לשחרר ולהפסיק לשלוט, לרצות להבין, להחליט.

תמשיכי להתפלל ולהתעקש ולהחזיק חזק ברצון.

כי רק הרצון שייך לנו, ההוצאה לפועל זה ממנו יתברך.

ה' אוהב אותך ואת התפילות שלך במיוחד כשאת מתעקשת ואומרת שמה בסך הכל את רוצה??? לעשות רצונו!! לקיים את המצוות פרו ורבו שזה המצווה הראשונה בתורה ולגדל את הילדים לתורה ולמעשים טובים.

הרצון שלך חזק, מכאן והלאה זה ממנו, שיכין את הגוף שלך ואת הנפש שלך להריון ואת כל התנאים מסביב וכו'.

תנצלי את הזמן הזה של הירידה להתפתחות רוחנית ובעיקר להתחזקות בשמחה.

ממש תעברי על כל דבר ודבר שאמרת ותשאלי את עצמך האם את עושה את זה בשמחה?? ואיך את יכולה לעשות את זה ביותר שמחה. לא בקטע של לרדוף את עצמך, להיפך.

נשמע שאת סוחבת על עצמך המון, מנסה לרצות את כולם, אולי כדאי טיפה להוריד הילוך, להאט?

ה' אוהב אותך תמיד והכי רוצה לראות אותך שמחה כפשוטו.

אז תעצרי רגע ותחשבי מה ישמח אותך לעשות?

ותעשי משהו שישמח אותך ולא כי צריך♥︎

כל הברכה תלויה בשמחה שלנו.

המהות, בגדול היא שכדי להאמין -

עלינו לעבור בכאב שהקב"ה מכין לנו

זאת האמונה.

וכדי לעבור בכאב -

עלינו לכאוב...

לכאוב ממש.

מצרפת פה את הפוסט

ארוך אבל כל מילה זהב!!

נכתב אתמול בעקבות היום הקשה שעברנו כעם...

(ובכללי ממליצה בחום על כל מילה של שרה מושייב.

אפשר לבקש ממנה בהודעת ווטסאפ לעקוב אחריה,

מי שתרצה אצרף מספר)

‏מסיימת יום שבו המשולש הקדוש היה על repeat

100 פעמים לפחות.

‏קבוצות -WhatsApp סטטוס- אימייל .

משהו מהם בטוח יהיה מרתק מספיק,

לקחת אותי הרחק מכאן ,

מהלב הנוכח ברגעים אלו,

שכל פעימה בו מורגשת.

כואבת.

‏אי ההלימה בין החוץ לפנים,

רק מעצים את הכאב.

הקרנבל שלקחנו את הילדים,

כי אין ברירה ,סנדיי, וצריך לעשות איתם משהו ,

החיוכים שצריך לחייך אליהם,

ולעמוד בתור שעה בשביל כתר מבלונים שהתפוצץ תוך רגע ,

ונקניקיה שבסוף תיפול על הרצפה חצי אכולה.

‏החיים ממשיכים,

והם גם נעצרים,

ואיפה בדיוק הקו הזה,

שעוצרים בו לנשום ולאחוז את הגאפ.

ההתבודדות,כמובן.

‏מה זה הקטע ההזוי הזה ,

שאלתי אותו.

איך אתה מסכים לכאלה ימים להתרחש?!

מה, אתה לא רואה כמה אנחנו מנסים להחזיק את עצמנו מעל המים?!

אז תביא לנו בשורות טובות.

שיהיה לנו קל יותר להאמין ולקוות.

11 חודשים הם בשבי ,

ומה שמחזיק אותם זה התפילות שלנו .

אבל מה מחזיק את התפילות,

שלי ,לפחות?!

התקווה הזו,

שמשהו טוב קורה איתם ,

או יקרה עוד רגע ,

או מחר.

או מחרתיים.

איך אתה נותן לתקוות שלי להתפזר ברוח,

מה ,אתה לא רואה שאין לי גרם של כוח לאסוף אותם?!

כעסתי עליו בלי להתבייש ולהסתיר,

כי אלול.

אלול,

למדנו היום בבית. מדרש רחם,

‏זה חודש הרחמים והסליחות,

ואתה אומר לנו,

א-ל מלא רחמים,

שיש לך מלא רחמים.

נתת לכל אישה בעולם רחם ,

והוא תורה והוא תבונה אינסופית ,

ומה שעולה בי באינטואיציה,

בשיחה מולך ,

זה לגמרי קדוש.

אתה רוצה לשמוע אותו.

‏אלול זה חודש הסליחות ,ברבים,

וזה לא רק אתה סולח לנו ,

זה גם אנחנו שאתה מבקש שנסלח לך ,

כל שנה מחדש,

על כל מה שהעברת אותנו באותה שנה.

ואיך אני אסלח לך,

אם אני לא אכעס עד הסוף.

ואיך אני אכאב אם לא אכעס קודם.

זה הולך בשכבות הרי,

רק אחרי ‏שהכעס משתחרר,

מגיע השקט,

ואנחנו נפגשים שוב.

‏נזכרתי תוך כדי שיחה,

בסדרה שצפיתי לא מזמן .

אריקה ,בחורה שמרגישה לא מוצלחת ומלאת חרטות על בחירות שגויות שעשת בחיים שלה,

נכנסת למועדון יוקרתי של מטפלים במכונת זמן ,

שבו היא יכולה לחזור אחורה ולתקן את הטעויות שטעתה בעבר,

בתנאי אחד,

אסור לך לשנות את העבר של מישהו אחר.

‏אריקה, וכל שאר גיבורי הסדרה,

כאשר יש בידם את הכוח להפעיל את מכונת הזמן ולשנות את המציאות שלהם או של האהובים להם,

כל אחד בתורו,

כשהוא רואה את החיים של החבר שלו -

עושה את הטעות,

פועל נגד הכללים,

ומשנה- ‏רק קצת-

את העבר או העתיד של החבר שלו,

כי הם לא מסוגלים לחוות את האהוב שלהם סובל.

הם ננזפים על ידי הפסיכולוג הראשי,

ומראים להם איך השינוי בתוכנית לא באמת מסייע לבנאדם בטווח הארוך,

איך הוא צריך לעבור את כל הלימוד מחדש,

בצורה אחרת.

עבורי ,זה היה מפליא ומרתק לצפות ,

מה יעשה בנאדם ,

טוב ומסור ואנושי,

שנמסרו בידיו יכולות אלוקיות .

היכולת לשנות מציאות.

‏ בן אדם הוא קטן .

אכפת לו מדי.

לא מסוגל לראות בקושי של האחר,

אז הוא לא יעמוד בפיתוי וישנה דברים.

ככה אנחנו.

זו מגבלה להיות אנושיים.

והשם.

אלוקים.

אנחנו אוהבות לקרוא לו הבורא.

אבא.

אנחנו רוצות לשמוע את מידת הרחמים,

לא מידת הדין.

אבל יש לה מקום,

למידה הזו .

אלוקים.

גבורה.

שהוא מתגבר ורואה ועלבונו ועלבונינו.

ומתגבר.

ולא פועל .

ושותק.

ומסכים למציאות להתרחש.

‏הוא כל כך על אנושי,

שהוא מסוגל לאפשר למציאות להתרחש ,

כפי שהיא נועדה,

לאפשר לנו לעבור את הכאב והלימוד,

בלי לשנות את זה מרוב רחמים עלינו .

כזה גיבור הוא.

מסכים לראות את הדמעות של כולנו.

מסכים לנו לעבור את המצב הזה,

כי איכשהו,

כבורא עולם,

הוא יודע שמשהו מיטיב קורה פה.

תראה אבא,

יש מלא מלא הצעות ייעול עבורך

איך היום הזה אמור היה להיות,

אפשר לשוחח,

אעלה אופציות ,נבחר ביחד ;)

אבל אם נודה על האמת,

אפילו שיש לי מלא עצות לתת לך,

בכל אופן ,

יש לך רזומה של 5000 שנה פלוס של ניהול העולם,

ואני בקטע של ניהול,

לומדת ב27  שנים

 לנהל את הרגשות שלי

ואת מערכות היחסים שלי ,

וזה עדיין תהליך שנמצא בחיתוליו.

המסקנה ,

היא אחת אפס לטובתך בקטע של ניהול.

‏ואם אם אתה יודע יותר טוב ממני ,

ואתה מסוגל לחוות את הכאב של כולנו,

יותר ממני ,

ואתה מאפשר לדבר מאוד כואב להתרחש,

ונותן בנו אמון שנגדל מזה,

אני מסכימה לעשות את החלק הקטן שלי ,

ולעבור בכאב הספציפי שנתת לי.

‏את הכאב של אחרים אני משאירה לך.

אתה יודע איך להתמודד איתו.

‏ואת הכאב שלי ,

אני אשתף אותך,

‏עד שארגיש יותר טוב.

יותר בטוחה.

יותר סומכת.

כל פעם מחדש…

‏ותודה לשרה סהלו אלבז,

‏שפתחה את בית מדרש רחם היום ,

עם מילים שהן פנינים מתוקות,

ביניהם הפירוש היפה

על א-ל מלא רחמים

וחודש הסליחות ההדדי .

בית מדרש רחם

הוא לגמרי טל תחיה אחרי שנה עמוסה כזו.

שרה מושייב

זה בכלל לא קשור לכמה את טובה.

את טובה פלוס פלוס וצדיקה (באמת. וואו) ואהובה בשמיים ובארץ.

זה חשבונות שמיים שאין לנו מושג בהם.

שולחת הרבה כח ופרק תהילים לשמיים עבורך.

ושואלת בזהירות, למה הורמונים ומעקב בלי טיפול? הזרעות? הפריות? כמה זמן אתם מנסים? עשיתם את כל הבדיקות? כולל זרע!!

מקווה שכן יקרה.

אצלנו בצד של בעלי הוא היחיד מהאחים (הם שלושה) שאנחנו מגיעים לליל הסדר לחמותי, הגיסים אף פעם לא באים. אנחנו הולכים שנה לפה שנה לפה. אם היינו הולכים תמיד לצד עם פחות אנשים, בחיים לא היינו אצל ההורים שלי בפסח. וגם לא בר"ה וגם תכלס לא בשום חג. לדעתי זה ממש לא פייר.

לדעתי את יכולה לשאול בעדינות אבל ממש ממש לא לקחת קשה אם הוא יסרב, כי באמת זה אומר ששוב לא תהיו אצל הצד שלו.

מתנצלת אם לא הבנתי נכון את הסיטואציה

אצל המשפחה שלך נראה לי יותר הוגן שתהיו אצל המשפחה שלו, לא משנה כמה אנשים יש בכל צד. לדעתי גם אמא שלך תבין את זה...

עם בקשה כזו

כי זה כאילו מטיל את האחריות על זה שהם לבד על בעלך כזה בעקיפין.. בטוחה שהיא לא התכוונה אבל במקומך הייתי אומרת לה : אמא אני לא רוצה להעמיד אותו במצב לא נעים מול ההורים שלו וכבר הודענו להם שאנחנו מגיעים

הכי הוגן לצד שלו השנה.

והם לא לבד! נכון ששני ילדים זה לא אוירה חגיגית ומיוחדת אבל זה ממש לא כמו להיות לבד באמת.

ומיוחדת. זה בכלל לא עניין של כמות.

לא לכולם יש יותר מ2, כל משפחה וההרכב שלה

הניסוח שלי לא היה מדויק.

התכוונתי שיותר חגיגי אם יש אורחים. גם אנחנו "לבד" השנה (הורים ו3 ילדים) והילדים שלי מבואסים מזה.

אבל אולי יש כאלה שמנסות ורוצות וכן יכולות להרגיש לא בנוח ולכן כתבתי

ואנחנו לפחות הרגשנו שאורחים זה פחות. בליל הסדר עצמו לפחות.

יצא לי לארח כמה פעמים, היה נחמד והילדים שלי באמת תמיד אוהבים אורחים אבל אנחנו מעדיפים את ההרכב שלנו 

אני חושבת שיש פה משהו לא תקין כאילו את צריכה לבחור בין אמא שלך לבין בעלך. אפשר להרגיש ככה וזה שלך (למרות שמומלץ לשנות) אבל עצם זה שאמא שלך משתמשת בזה, אומר שכך היא רואה את זה וזה ממש לא תקין.

בתור התחלה הייתי אומרת לה: אם יש לך משהו לומר לו, מוזמנת להגיד לו בעצמך.

והדגישה שרק אם זה לא עושה בלגאן.

צרם לי הניסוח שלך " מוזמנת להגיד לו בעצמך". לא נראה לי שזה יתרום לשלום בית…

הבקשה של האמא באמת לא הוגנת אבל לא צריך להפוך אותה למפלצת מרושעת…

וגם לא נכון. הזוג צריך להתייחס לעצמו כאל יחידה אחת. האמא אומרת מבין השורות: אני יודעת שאת ילדה טובה שתבוא אליי לחג כי ביקשתי. מי שמפריע זה בעלך ה.... אולי תבקשי ממנו, בבקשה, אם לא קשה לך, שגם הוא יהיה ילד טוב, לשם שינוי.

אבל אולי אני טועה. עצם העובדה שהפותחת מופעלת ומרגישה שזה "קשוח הבחירות האלו" זו נורה אדומה

לק"י

אם מבקשים בעדינות, ויודעים לקבל סירוב.

(במקרה הזה אולי מראש לא הייתי מבקשת, אבל אולי האמא רואה את זה אחרת).

לייצר הפרדה של ברור לי שאת רוצה לבוא לעשות אצלנו,אממה יש לך בעל שמפריע ותוקע את העניין.

יש פער גדול מאודדד בין לומר שאם מתאים לכם נשמח שתבוא אלינו השנה כי לבד לנו, לבין לומר לה לבקש ממנו לוותר. מבקשים מזוג המקבלים תשובה מזוג, לא רלוונטי מה קורה ביניהם באמצע ומי זה שקשה לו.

חושבת שזה מאוד תלוי דינמיקה בינך לבין בעלך.

יש לך אפשרות לשתף אותו באופן פתוח?

בלי שהוא ירגיש מחוייב אלא באמת תשתפי אותו בדילמה כמו ששיתפת אותנו כאן?

אם כן, זה מה שהייתי עושה.

שומע, הורים שלי השנה רק עם שני האחים שלי. אני יודעת שהיינו אצלם כבר בשנתיים האחרונות, ולכן הכי הגיוני שנהיה אצל הורים שלך, אבל זה כן ממש ישמח אותם אם נגיע.

מה אתה חושב?

לא חותמת על הניסוח, אבל משהו כזה.

יותר להתייעץ איתו ולקבל החלטה זוגית מאשר להנחית

אם את חושבת שזה לא ילך, אז לשחרר. כי באמת הוגן שתהיו איתם

דווקא כן הייתי מבקשת מבעלי

לדעתי להשאיר לבד,לא משנה אם הייתם גם עשר שנים שם זה מבאס ממש

ויש מיד אחרי ליל הסדר שבת חוה"מ ואז שביעי של פסח,לא חסרים זמנים להתארח ולאחר ב"ה 

אולי אמא שלך לא ממש התכוונה שתעשו שינוי בתוכניות אלא יותר לשתף/ לפרוק שחסר לה שלא תהיו איתם?

אני מכירה שאצלנו לפעמים שיתוף מגיע בצורה של בקשה לא ממשית (יש כאלה שלא ממש יודעים להגיד קשה לי ש, או חסר לי ש..)

אולי לא נכון במקרה שלך, מעלה כאפשרות..

שנה שעברה היינו אצל חמותי, השנה רצינו להיות בבית.

כל שנה 2 האחים שלי מתארחים אצל ההורים כך שגם אם אנחנו רוצים- אין לנו מקום.

(לא היינו אצל ההורים שלי 7 שנים בליל הסדר! ואנחנו גרים בניין לידם...)

בכל מקרה השנה 2 האחים שלי החליטו שהם לא באים וההורים שלי היו אמורים להשאר לבד.

במקביל גם אצל חמותי - גיסתי שאמורה להיות שם הולכת השנה לחמותה. בעצם יצא להם שכל הנשואים הלכו לצד השני. והם נשארו עם הקטנה לבד (בת 20).

אז אמרנו שנלך להורים שלי, כי הם באמת לבד.

וחשבנו שחמותי אותי תלך לחמותה, אבל בסוף גם הסבתא מתארחת...

בקיצור יצא לא נעים שכאילו "העדפנו" את ההורים שלי.

אבל! ההורים שלי ידעו מראש להגיד לי שהם יהיו לבד. אצל חמותי יש עוד ילדה...

סתם מבאס הקטע הזה. במיוחד שהשנה רצינו לעשות בבית...

ואני  חוששת שזה יהיה תקדים לכך שהאחים שלי יראו שיש מי שיהיה עם ההורים אז הם קצת מתנערים מלהתארח.

חשוב לי להגיד שגם אצל חמותי וגם אצל אמא שלי אנחנו  מאד נהנים. פשוט רצינו להיות בבית.

וזה שאני הולכת להורים זה בזכות השרשור שהיה כאן בפורום על הכיבוד הורים.

אפשר שתעשי אצל בעלך . שבת אפשר אצל ההורים 

לק"י

אפשר עם שקדי מרק של פסח.

שניצל, פירה וסלט

פנקייקים

כדורי תמרים,

 מרצפן , די פשוט להכין לבד (צריך מטחנה קטנה)

שקשוקה, 

לטקעס, 

חביתת ירק

פשטידה/קיש

לביבות

אורז וקציצות

שניצלים

צ'יפס

ירקות חתוכים

לק"י

אבל כן לפתית.

ניוקינעם פטריות ושמנת

לחמניות שקדים וסלטים מבושלים

בטטות מוקרמות

3 תפוחי אדמה לשים בתנור מכוסה כשעה וחצי לא מקולף. לקרר ולקלף

בפומפיה לגרר את תפוח"א

חלמון ביצה

להוסיף מלח

1/2 כוס ח.פ קמח תפוח"א לערבב לבצק יש להקפיד לא לערבב יותר מידי

אפשר בטטטה

ובתכלס- טפשר בלי מילוי

ולהכין רוטב עשיר

אם כן אז אפשר בלינצ'סים ממולאים בכל מיני דברים (פירה, ירקות, בשרי, חלבי מלוח, חלבי מתוק)

תפו''א מוקרמים

אבל הייתי ממליצה לך לשאול אותה מה היא אוכלת ולא אוכלת כי לכל משפחה יש את המנהגים שלה (ואני מכירה משפחות שאוכלות בפסח רק מה שהכינו בבית שלהן)

הרופא משפחה אמר לקחת תוסף.

הבי 12 נמוך. גם אם הוא בתוך הטווח, אבל בחלק התחתון שלו, זה לא מספיק.

כדאי לקחת כדורים.

עשיתי את הבדיקות של הריון כמובן שהרופאה הביא ואין בתשובות גלוקוז. מה שבודקים בצום. (הייתי בצום)

יכוליות שהאח לא סימן את זה גם במחשב? איך יכוליות

.. בהפניה יש בדקתי.

אין לי כח ללכת שןב בשביל זה. גם כך דחיתי ודחיתי את הבדיקות האלה. בגלל הצום והקימה המוקדמת בכל המצב הזה

עד היום שנתיים אחרי לידה הפריטין שלי ממש נמוך אבל ההמוגלובין שלי גבוה מאוד, 16

הרופאה אמרה לי שפריטין נמוך עושה חולשה

בפועל לא הרגשתי ולא מרגישה את זה.

ויטמין די 50

הפריטין 22

והבי12 216

מנסה להבין אם אלה יכולים לגרום לנשירה החזקה שיש לי

בכל אופן, צריכה לקחת כנראה תוספים. לוקחת רק חומצה פולית 

לי היה פריטין 20

בי12 180

הייתה לי חולשה מטורפת, דפיקות לב מהירות,עייפות

אבל לא נשירה

קיבלתי זריקות בי12

אבל המוגלובין היה 10 אז גם עירוי ברזל

ל

להתאוורר מהמלחמות,לתת לילדים קצת מנוחה מכל זה ולאפשר להם להיבנות בלי חרדות, ואז תמיד אפשר לחזור.

את לא רוצה להתרחק בגלל משהו ספציפי? ההורים שלך יוכלו לראות את הילדים אונליין? אם זה נגיד באירופה ולא באוסטרליה אז גם להפגש פעם פעמיים בשנה פיזית זה לא כזה מופרך

כמו פחד מחטיפת ילדים

מוציאים הון על הבריאות

לדעתי הדשא של השני סתם נראה ירוק יותר

פי כמה מפה בארץ

ולא להשוות בפחדים שחיים פה לעומת שם..

ואני יודעת על מה אני מדברת בתור עולה מחו"ל

אני חושבת שאם אפשר לעבור ולא להחליט עכשיו אפ זה יהיה זמני או קבוע אז שווה.

לא פשוטה המציאות כאן מהרבה מאוד בחינות 

אישית אני בוחרת במודע לחיות פה למרות הכל 

אבל יכולה להבין מאוד את אלו שיוצאים לחול 

עם הקלות שבה את ככה בהינף מקלדת מעודדת אנשים לרדת מהארץ

לא שאומרת שזה לא הגיוני במצבים מסויימים

אישית חושבת שאיכות החיים שלנו פה מצויינת ולא כל הנוצץ זהב הוא

אני ויתרתי על הרבה דברים נוצצים בשביל לחיות פה בארץ ישראל

אני שמחה ושלימה עם הבחירות שלי

אבל לא לכל אחד זה מתאים.

זה שנולדת למציאות הזאת ואת לא מכירה מציאות אחרת זה לגמרי עושה את ההבדל

שחו"ל יכול להיות טוב

אבל גם בארץ יכול להיות טוב

תלוי איך מתנהלים

(אצלנו טוב גם במלחמות)

ואני לא גרה פה בגלל אידאולוגיה אלא בגלל שזה הבית שלי ואף אחד לא יפחיד או יזיז אותי (עד כה)

היא הבעיה.
 

יוקר המחיה ביחס לרמת חיים, חינוך (אחת הבעיות הקשות), פוליטיקה קשה שגם אם את לא רואה אותה, היא פוגעת לך בכיס, לשלוח את הילדים בגיל 18 להחזיק נשק במקום לבלות כמו ילדים, שרק תתפללי שלא ישלמו בגוף או בנפש (למרות שעצם זה שהם מחזיקים בנשק בגילם פוגע בנפש).
 

ואני לא אומרת את זה כדי לעודד הגירה או כדי ללכלך על הארץ, ברור שהכל שווה בשביל הארץ,

אבל עם כזאת סתגלנות לבעיות ועצימת עיניים בטענה ש"שם גרוע יותר" , לא יקרו שום שינויים.

להמשיך?

זה רק בארה"ב ומדובר על חינוך פרטי ולא ציבורי,

והעולם גדול, באירופה זה לא ככה למשל, לא הרפואה ולא החינוך.

אמנם טיפה יותר יקר מהארץ אבל התנאים משמעותית טובים יותר (למשל גג 20 ילדים בכיתה)

דבר שני , צריך לראות יחס של

הכנסות - הוצאות - איכות חיים.

גם ההכנסות בסדרי גודל שונים.

יש תנאי רווחה יותר טובים מארה"ב. אגב מה שאמרת על בית ספר פרטי מול ציבורי בארה"ב, גם ציבורי אצלם מתחיל מגיל 5 ככה שלפני זה כולם צריכים לשלם פרטי או להישאר עם הילד בבית.

ולגבי אירופה, יש שם עכשיו כמות אדירה של מוסלמים ואנטישמיות גואה, שככה שלא בטוח "שווה" שם יותר למרות הרווחה הטובה

חופשת לידה במדינות מסוימות באירופה היא 3 שנים כי אין נשים שיולדות. מספיק.

כבר כתבתי שהבעיה בחינוך הציבורי היא התבוללות. (וזה בלי להזכיר בעיות מודרניות יותר כמו האפשרות לבית ספר ציבורי לתת לילד הורמוני המין השני ללא ידיעת ההורים אם הוא "מזדהה" כמין השני. תקראי את הספר נזק בלתי הפיך של אביגיל שייר)

שוב, למרות הכל ישראל עדיין בטופ 10 במדד האושר העולמי, הרבה יותר ממדינות עם מערכות בריאות וחינוך שהם לכאורה יותר מתקדמות משלנו.

פשוט לא נכון.

אני מכירה אישית כמה בתי ספר בארצות שונות עם 3/4/5 כיתות בכל שכבה כשכל אחת גג 20 תלמידים.

ושכר הלימוד סביר, טיפה יותר מהארץ אבל לא עשרות אלפים כמו בארה"ב.

מה ההיסטוריה של מעמד המורה והחינוך באופן כללי במדינות האלו?

לכל מדינה יש בעיות והיסטוריה ספציפית ושיצרה את הבעיות האלו וכן פתרונות ספציפיים.

להגיד "בחו"ל החינוך יותר טוב" מתעלם מהמון גורמים שגרמו לתנאים שלהם ובכך גם לפתרונות שיכולים לעבוד אצלינו.

אין מדינה מושלמת, אם הם לא מתמודדים עם הבעיות שלנו יש להם בעיות אחרות.

בתחום הזה באמת אנחנו מתקדמים יותר מאקצות אחרות

אבל החינוך הרגיל לאו דווקא

בחו"ל זה אומר לשלם עשרות אלפי דולרים בשנה על בית ספר פרטי, או ללכת לבית ספר ציבורי ולסכן אווירה שהיא לא רק חילונית אלא מלאה בגויים נחמדים להתחתן איתם.

את יודעת למה כל האמריקאים עשירים? כי רק מי שיש לו כסף נשאר יהודי.

חברה שלי שעלתה לארץ אמרה שהגן שהיא הלכה אליו באמריקה עלה להורים שלה 40 אלף דולר בשנה. כנראה שבית ספר עולה יותר. (אני לא מכירה את המספרים המדויקים.)

גם האנטישמיות בחו"ל עולה ועולה ויש הרבה מאוד מקומות שמסוכן ללכת בהם עם כיפה בלשון המעטה.

את יודעת שלבתי כנסת בחו"ל יש מאבטח חמוש? וכבר היו הרבה מקרים שהם היו צריכים לפעול. מי שמע על דבר כזה אצלינו במדינת היהודים.

כל בעיות הביטחון שרואים אצלנו במוקדם באו במאוחר מגיעות לאירופה ואמריקה בגלל ההגירה ההמונית של ערבים מוסלמים שמצביעים בסקרים שהם רוצים להפוך את המדינות האלו למוסלמיות ולהחיל בהם את חוקי השריעה. ובאזורים שאין ערבים את מסתכנת בפרו פלסטינים שמאלנים ובנוצרים אנטישמים ימנים ששניהם לא מתים עלינו במיוחד. 

ונכון בני 18 לא צריכים להחזיק נשק, הם צריכים ללמוד קודם כמה שנים בישיבה.

וברצינות, בני 18 הם לא כאלו ילדים קטנים. במדינות אחרות צעירים בגילאים האלו מבזבזים את הזמן במסיבות הוללות בקולג', הצבא מאוד מבגר אנשים, מה שבמיוחד מבגר זה להחזיק נשק כדי להציל את העם שלך. המסגור עושה את כל ההבדל.

למרות כל הבעיות ואפילו במלחמה הנוכחית, ישראל נמצאת במד האושר בטופ 10 המדינות המאושרות בעולם.

יש הרבה דברים בעייתיים במדינה, אבל לברוח ולחשוב שבמקומות אחרים אין את הבעיות שלנו גם כן לא עוזר.

חו"ל זה לא רק ארצות הברית.

וישיבות גם בארץ עולות לא מעט.

ועם כל האנטישמיות בחו"ל, אחוז היהודים שמתו בארץ בעשורים האחרונים גבוהה לא השוואה ביחס לאנטישמיות.

ואין פחד להסתובב ברחובות, גם עם כיפה, זה פחד שהתקשורת מייצרת.

אני לא אומרת לעזוב, ממש לא, אבל אפשר לפחות להיות מודעים למחיר שמשלמים עבור המדינה .

ולא מסכימה עם תרבות ה"הכל הכי טוב וכל העולם גרוע"

גם לא להתלונן תמיד, אבל בסוף הנפש משלמת על עצימת העיניים הזאת, במיוחד כשיש מה לשפר, למשל בתחום החינוך.

יש מספיק עולים חדשים שאפשר לשאול אותם ממקור ראשון על האם אפשר להסתובב בכל מקום בחו"ל עם כיפה. זה בהחלט קורה גם באירופה.

יותר יהודים מתו בארץ כי מדינת ישראל היא הריכוז הגדול ביותר של יהודים. (אחרי ארצות הברית, שרובם מתבוללים, וגם כן לא נהנים מיחס מצויין במיוחד)

והשאלה היותר מעניינת היא כמה יהודים היו מתים אילולי הייתה מדינה (עיינו ערך מה שקרה ליהודים לפני הקמת המדינה)

אני לא מדברת על ישיבות אלא על על מסגרות חינוך יהודי לילדים. בחו"ל גם באירופה, הן עולות הון תועפות.

אני לא מסכימה עם תרבות ה"תראו איזה דפוק במדינה הזאת". שזה משפט שהרבה אנשים אוהבים לומר. אפשר לדבר על בעיות ולפתור אותן בלי לדמיין שיש איזו מדינה נפלאה שבה אין אף בעיה וכל מה שאנחנו צריכים לשפר כבר נפתר. מדינות שבאמת אין להן בעית אלימות חריפה כמו יפן הן מדינות הומוגניות שלא מכניסות מהגרים וסובלות מתרבות עבודה קשוחה ובדידות שמביאה אנשים להתאבד, וגם כן חוסר ילודה. המדינה האידאלית שאין לה אף בעיה לא קיימת, והיא בהחלט לא נמצאת באירופה או באמריקה. וכיהודים, המדינה שהכי טובה לנו היא בהחלט מדינת ישראל.

באירופה

וגרתי בארץ ואחזור לארץ.

ושלחתי את הילדים לכמה מוסדות

לימודים שונים, אז אני יכולה לענות לך יותר טוב מגוגל או מהצאט.
 

אני לא משלמת הון תועפות, הילדים שלי יכולים להתסובב עם כיפה ואני עם שרשרת של מגן דוד גלויה, ולא רק בעיר שלי, הייתי בערים וארצות שונות באירופה.
 

יש הפגנות, אבל גם יש הפגנות בארץ בקפלן, האם זה אומר שכל המדינה שמאלנית? ממש לא, זה אומר שהתקשורת נותנת להם הרבה מקום וזהו.
 

וגם אם תשווי מוות של יהודים בעשורים האחרונים באחוזים, בארץ עדין גבוהה בהרבה, כך שאין קשר לצפיפות.
 

אני לא חושבת שיש מקום טוב יותר מהארץ, זה חד משמעית המקום הכי טוב ליהודים.

אבל לא מהסיבה *שהתנאים* יותר טובים יותר, אלא כי זאת הארץ שלנו בכל מחיר.

כל הטענות שלי כאן הן לתגובות שמנסות ליפות את כל הקושי בארץ,  אפשר להגיד שלמרות הכל אנחנו בוחרים בארץ, אבל לא לטאטא בעיות מתחת לשטיח, הארץ לא טובה על חו"ל בכל הפרמטרים.

ואני מכירה לא מעט משפחות צעירות יהודיות שלא עושות עלייה בגלל התנאים האלה -חינוך ויוקר המחיה בעיקר.

בתי הספר המדוברים הם בתי ספר יהודים פרטים או בתי ספר ציבוריים כללים?

בתי הספר האלו ממוקמים באזור עם אוכלוסיה גדולה כמו עיר של מיליונים או באזור פרברי?

יש עוד הרבה שאלות שאפשר לשאול אבל אין צורך לעשות לך אאוטינג. המטרה היא רק להגיד שיש הרבה פרמטרים משתנים שמשפיעים על נתון כמו מספר ילדים בכיתה.

ואת המידע שלי לא בססתי מגוגל ובהחלט לא מהצ'אט, אלא משיחה עם חברות שהן עולות שגרו בחו"ל. כתבתי את זה.

ברור שיש קשר לצפיפות, אי אפשר השוות לארץ כמות יהודים נרצחים בעיירה קטנה שגם ככה אין בה הרבה יהודים. אבל מה שיותר מעניין זה כמה יהודים מתו כשלא הייתה מדינה יהודית, אני אכתוב את זה בצורה מפורשת: השואה.

לא טענתי שישראל טובה יותר מכל הארצות בכל הפרמטרים, אלא שבכל מדינה קיימות בעיות, ואין מדינה שבה כל הבעיות של ישראל נפתרו בלי מחירים אחרים שצריך לשלם.

ובהחלט יש הרבה תנאים שבהם אנחנו עוקפים הרבה מדינות אחרות, ומה שצריך אצלנו שיפור לא יקרה אם פשוט נגיד "בחו"ל זה יותר טוב".

כלומר ברמת ממ"ד (אם לא יותר) כניסה רק ליהודים, תפילות, תלבושת יהודית, אווירה יהודית, מורים יהודים, צביון יהודי לכל דבר, הם חצי פרטים בכך שלומדים גם מקצועות חול ונגשים לבגרויות כמו כולם, ולכן לא משלמים מחירים הזויים

ואני חושבת להיפך, לא נשפר שום דבר אם נגיד "שבחו"ל יותר גרוע" 

לא יקר לי פה

אני יודעת שאומרים שיקר ואולי גם יש נתונים שתומכים

אבל אני מרוויחה מספיק כדי לחיות בנוח (ואני לא עשירה בכלל)

מתרחקת מפוליטיקה (נראה לי בכל מקום יש)

לא רואה בעיה לשלוח לצבא בגיל 18

זה לא הורס את האפשרות לבלות בחיים ולחיות חיים מאושרים

האושר והשלווה נמצאים פנימה ולא תלויים בדברים חיצוניים

(אלא אם יש תנאים קיצוניים

פה בארץ התנאים סבירים עד טובים)

בס"ד

אני חושבת שהחינוך פה מעולה. באמת!!!

ובלי קשר לאיכות ההוראה, העובדה שהם מתחנכים בין יהודים, כולל ברמת ההשכלה הגבוהה לרוב, זה כבר פלוס ענק בעיניי.

הייתי שמחה מאד שתהיה גאולה כבר (באמת!) ושלא נצטרך נשקים וחיילים אבל בעיניי לשרת זאת זכות והיא הופכת את הנוער שלנו לאחראי ובוגר הרבה יותר ממה שקורה בחו"ל, שם בגילאים האלה בעיקר לומדים ומבלים בלי הרבה תחומי אחריות.

ויוקר המחייה הוא בעוד הרבה מקומות.

זה כל-כך מעניין איך שתינו רואות את אותה המציאות בצורה כל-כך שונה 🙂❤️

קודם כל אני אומרת את האמת. יש בחול מקומות מצויינים.

ואמרתי ללכת לחול לתקופה כי המצב לא קל עכשיו.

כמו לצאת לחופשה ארוכה של שנה שנתיים.

אין בזה שום בעיה עקרונית. אף אחד לא חייב להישאר בישראל.

אני בוחרת להישאר כי אני חושבת שזה הדבר הנכון לעשות אבל לא להגיד שמי שבוחר לרדת עושה דבר לא נכון

ולגבי לא כל הנוצץ זהב הוא

זה לא לגמרי נכון

אבל אני חושבת שרק חוצנימים יכולים להבין מה שאני אומרת 

באמת יש מקומות מאוד טובים בחול. שהחיסרון הכמעט יחיד שלהם זה שזה לא בארץ ישראל. קהילה רוחניות פרנסה איכות חיים מזג אויר רוגע ידידודית ליהודים וכו

אני ישראלית לגמרי וממש חושבת ככה, גם אם לא יודעת להצביע על הקהילה "המושלמת" שבה מתקיים כל מה שציינת..

אני חושבת שפשוט בציבור הדתי לאומי ששם ערך דתי על מגורים בארץ מאד קשה לאנשים להכיל את זה, וגם אצל הרבה מסורתיים. אבל זה קיים.

אישית אני הייתי עוברת אם היתה לי האפשרות, ואני מאד מאד חריגה בנוף שלי. אבל לחברים שלנו חילוניים זה נורמלי לגמרי והרבה מהם רוצים או כבר עברו.

יש בזה הרבה דעות וגישות

אני יודעת שיש פה ציבור גדול שגדל בגישה כזאת שאין לצאת מהארץ לכן אני לא רוצה להיכנס לדיון הזה לעומק ואני מאוד מעריכה את זה!

אבל בגדול - אם יש סיבה וצורך אין בעיה

(דוגמא לצורך, עובד אצלינו בחברה שאף פעם לא יצא מהארץ כעיקרון, קיבל היתר לצאת לנסיעה לחול להתאווררות אחרי מילואים ארוכים וקשים) 

גם אם יש כל מיני דעות ומותר לצאת במצבים שונים, זה לא הופך את זה ל"שום בעיה עקרונית".

לגור בארץ זו מצווה גדולה ויקרה מאוד מאוד ואשרי מי שמוותר על הנוחות והיתרונות שבחו"ל ומתאמץ על ארץ ישראל.

(כמובן שיש מצבים בהם צריך או מותר לצאת).

הבחירה לגור בארץ ישראל היא למרות שזה ממש לא פשוט

לנסות לצייר את זה במשקפיים וררודות זה קצת כמו שמנסים להגיד על אוכל לא כשר שהוא לא טעים

ולפותחת

בעיני את מערבבת פה שני נושאים שונים

יש את הסיבה לעזוב את הארץ כי קשה פה

ויש לעזוב את הארץ לצורף שליחות

תנסי לחדד לעצמך מה מוביל אותך יוצר וזה נראה לי יעזור לך לקבל החלטה

(אם לא ברור- אני ממש לא שופטת!! שיהיה החלטות טובות)

המדינה היחידה בעולם שכשאת חיה בה את מקיימת מצווה. מצוות יישוב הארץ.

ילדות נוחה בעיר יפיפיה.

אבל היינו מסתירים כיפה ומגן דוד.

בתור ילדים היינו מעבירים בראש את השמות של השכנים והחברים הלא יהודים שלנו וחושבים "במקרה של תרחיש כמו השואה, מי מהם יעזור לנו להסתתר ומי מהם ילשין עלינו?".

רוב המשפחה שלנו יהודים שהתבוללו והתחתנו נישואי תערובת.

כשפרצה האינטיפדה השנייה פתאום כל האנטישמיות יצאה החוצה. היינו מתעוררים כל בוקר עם חדשות על עוד בית כנסת שהוצת ועוד יהודים שהותקפו ברחוב. לצערי עברו 20 שנה והמצב לא השתפר. חברה שלי שעדיין שם סיפרה לי שכשאנחנו עושים תרגילים על ירידה למקלטים בבתי הספר שלנו בישראל, הם עושים תרגילים של להסתתר מתחת לשלוחנות בכיתה ולהיות בשקט למקרה ש"גנבים" יגיעו..........

ההורים שלי שיש להם היכרות קרובה עם ארה"ב כל הזמן סיפרו לנו שלעומת אירופה (איפה שגדלתי) בארה"ב יש קבלה אמיתית של היהודים, ושם אפשר ללכת לעבודה עם כיפה או כובע חרדי בלי בעיה. והנה אנחנו רואים בשנים האחרונות שגם זה מתהפך...

מהסתכלות שלי, פה לפחות זה שווה. אנחנו מקדמים תהליכים אדירים. אנחנו נוסעים ברכבת ההסיטוריה, אנחנו חלק מהחזרה לארצנו. אנחנו מגשימים חלום בן אלפי שנים. זה נותן כל-כך הרבה משמעות. אנחנו חיים את החיים היהודיים בצורה חופשיה, לא צריך להצניע שום דבר. חיים באופן גדול ומלא, לא עם מיליון הסתרות. ופה כשבאים ושוחטים אותנו לצערינו, יש פה צבא שנלחם. אנחנו לא נתונים לחסדים של אומה אחרת שיום אחד מוכנה להגן עלינו ולמחרת עלולה להתהפך עלינו.

לרגע לא התחרטתי על הבחירה לעלות לארץ. גם אם לא קל, פה זה הבית, השורשים, המשפחה (עם ישראל) והמשך הסיפור שהולך ונכתב.

חיבוק על התחושות. באמת לא פשוט הכל.

לא משנה מה ההורים שלו עושים שם, ברור שלגור בארץ ישראל מעל זה...

אבל לא נראה לי שאת רוצה את זה באמת

באופן אישי יכולה לומר שבעלי רצה בשנה הראשונה שנייה לנישואין לעשות רילוקיישן ושמתי ווטו רציני. אם הייתי זורמת סביר להניח שהיינו בחול

אני חושבת באופן אישי שאם נניח את העניין ההלכתי בצד (והוא שיקול גם עבורי, היום גם עבור בעלי) - ארץ ישראל זה בית

אז הקהילות היהודיות שם מאוד מגובשות אבל אם נסתכל רגע מהצד - אנחנו העם היחיד שחוזר לארצו מהגולה כשיש מלחמה דווקא

להיות פה,להרגיש חלק, להתגייס למילואים

יש בזה משו חזק שמעיד על המקום הזה בלב של האנשים

ולדעתי זה חלק ממה שמייחד אותנו.

בנוסף, לעבור לארץ אחרת בלי להיות במרחק נסיעה סביר מההורים וסגירות שמיים וכו' - בעיניי זה בלתי

אני לא הייתי מוכנה לוותר על זה למרות שבאמת לא קל פה אבל מצד שני, מבינה את מי שכן

וגם, תארי לך שיתברר שקשה לחיות ליד המשפחה שלו..? חלילה כן? אבל מבאס ממש😅

החלטות טובות בכל אופן,♥️

וואו איזה נס זה להכנס להריון.

ועל כמה דברים צריך להתפלל עכשיו.

חיכינו לו כל כך הרבה שלא האמנתי שזה אמיתי.

אבל אולי תלוי קופה.

מציעה להתקשר ולברר פשוט אם אפשר לקבוע תור לסקירה/שקיפות וכו'.

ובשעה טובה!

בבריאות שמחה וידיים מלאות.

שנקבע אחרי אולטרסאונד.

אומרים שעדיף לעשות לפני שבוע 9 כי זה יותר מדוייק לקביעת גיל ההריון. אולי באמת לבקש רק הפנייה לאולטרסאונד.

ובחלק מההריונות באמת ביקשתי הפניה לאול' ראשון ולספירת דם מר.משפחה. וככה הגעתי לרופאת נשים אחרי זה.

אם מתקשרים למוקד זימון תורים או במרפאה עצמה (לפחות לי היה ככה). רק צריך לדאוג שיהיה את ההפניה עד לתור

לסביבות שבוע 7-8.

יצא לי גם בשבוע 10.

כשאני קובעת את התור, אני קובעת גם לשקיפות עורפית, כי אחר כך כבר אין תורים.

הרבה פעמים שואלים אותי אם יש הפניה, אבל נותנים לי לקבוע גם בלי.

אם אני יודעת מתי היה הביוץ, אני קובעת לפי זה.

אם אני לא יודעת בדיוק, אני קובעת תאריך שיתאים גם אם ישנו את גיל ההריון.

בטעות הכנסתי כמה ימים לפני והוא כתב לי שבוע 3+6

אז חשבתי שבוע 6 ..

מסתבר שאני בכלל בשבוע ארבע וזה סבבה עם התור לרופאת נשים.

ובכל מקרה קבעתי שקיפות 

לק"י

לעוד חודש וחצי.

לכן אחרי התור הראשון אני קובעת כמה תורים במזכירות, לפי ההנחיה של הרופאה.

אצלנו הממוצע זה חודש חודש וחצי

ב"ה אחרי הכפתורים שעשינו נראה שיש שיפור קטן, שימשיך כך...

מה גם שכנראה טוב לו בבית ואין מעון אז רואים את זה בהכל

דברים יכולים להישמע כך או אחרת, תלוי מתי ואיך אומרים.

וברור שבסיטואציה שנתת הערות כאלה הן עוד יותר רגישות.

מותר להיעלב, והייתי אומרת לו שאמנם זה משהו שנמצא בשיח שלכם, אבל זה לא היה המקום והזמן להגיד.

חייבים להגיד משהו עכשיו ומיד בלי טאקט

מבינה אותך שנעלבת, גם אני הייתי נעלבת

אבל נשמע שאתם פתוחים אחד עם השניה ומרשים לעצמכם לומר אחד לשניה הכל.

לדעתי זה מבורך🙏

ושמה שמתאים לכם בשגרה יציבה יחסית, עם זמני קירבה רגילים יחסית, פשוט פגע בך בזמן שקשה לייצר קירבה, ושאת על הקצה של המאמצים האפשריים שלך.

ואישה יכולה להגיד את זה לגבר כי הוא יותר מזיע וזה נחשב גברי,

אבל אישה מזיעה זה נחשב לא נשי..

נראה לי שהייתי נמנעת מדיבור ישיר כזה לאיזו תקופה. או לפחות לעדן את זה

משהו בסגנון:

אני יכולה להגיד לך משהו שלא יהיה לך כל כך נעים לשמוע?

הרבה פעמים אתה מריח ממש טוב, אבל עכשיו קצת פחות...

קיצור, יותר עקיפין פחות ישירות

אני הייתי נפגעת עד עמקי נשמתי גם לא בשגרה...

ודוקא בגלל שאתם בטוב עם שיח כזה בשגרה

קחי את זה לאירוע נסיבתי...

כולנו על הקצה

ממש על הקצה

הכל הרבה יותר רגיש

וכולנו עושים מעל ומעבר

וכל אמירה שיש בה איזשהי שמץ של ביקורת

יכולה להקריס- כי אנחנו כל כך מנסות

מה שלי עוזר בתקופה הזאת זה לשחרר את הנסיון הזה לתפוס את כל הכדורים בגאגלינג הנטורך הזה

כן. אני מסריחה בימים אלו

הבית בלאגן

ההספקים בעבודה  ממש לא גבוהים

וכן... אני בסדר עם זה

בנוניות זה המצוין החדש!

אבל אני קלה להעלב, בלי קשר.

ואני מאד רגישה לריחות,אז כנראה שהייתי מחליםה בגדים, מצחצחת שיניים, שוטפת ומחדשת דאודורנט

וממשיכה להעליב מבפנים.

ומצד שני, הרבה פעמים מפריע לי ריחות מצד בעלי ואין לי מושג איך ומה לומר, כי אצלנו זה לא בשיח, אז מעניין אותי איך זה עובד אצלכם

את אומרת לו "אתה מסריח לך להתקלח?", ואם זה באמת במקום ובזמן שאין אופציה לעשות עם זה משהו, מבליגים?

מבחינתו אין מציאות שיש לי ריח לא נעים 😅 ואני באמת בעצמי מאוד רגישה לריחות ואם אני מרגישה שאני לא מריחה טוב או מזיעה אני בכלל לא מתקרבת אליו או נותנת לו להתקרב אליי

יוצא לי להגיד לו אם יש לו ריח של זיעה או ריח לא נעים אבל הוא מקבל ושמח בזה כי הוא גם נח מאוד ב"ה וגם הוא עובד עם אנשים אז זה חשוב לו

מסייגת שכמובן זה תלוי בנימה שזה נאמר, אבל יכול להיות שהוא סתם העיר לתשומת ליבך שאחכ תטפלי בזה. לא התכוון להעליב פשוט באותו רגע הרגיש אז אמר, גם מן הסתם הוא מבין שזה מהנקיונות, אבל רצה שתהיי מודעת כדי שאם נגיד תצאי אחכ אז תדעי להתקלח לפני.

אם אומרים את זה ברגיל אז באמת אפשר להבין למה הוא לא ראה את ההבדל