איך אפשר למצוא?

לא בא לי שכל הישוב ידעו שאני מחפשת טיפול ..

מאיפה משיגים המלצות?

שמעתי דברים טובים על רבקה יונית לביא

לא סגורה אם היא מטפלת...

הייתי אצלה בטיפול אחד

זה סגנון מסויים..

אבל מיוחד

שווה לנסות בעיני

לא יודעת אם היא מטפלת זוגית

אם היא לא תהיה לך טובה תבקשי ממנה המלצה על מישהי נוספת. בטח היא מכירה... אנשי טיפול מכירים קולגות...

ויש גם את שרה יעל ברויאר

סגנון אחר גם

(בזמנו דיברתי עם שרה יעל בעקבות המלצה של חברה ושרה יעל הפנתה אותי לרבקה.. חשבה שתהיה לי יותר מתאימה..)

אמנם לא גב ההר אבל גם לא מאוד רחוק

כאילו..זה המצב היום?

וואו איזה מטורף

לא ציפיתי

חשבתי ש300

אין מקצוע שנשאר באותה רמת שכר של אז.

המחיה התייקרה דרמטית בתקופה הזאת ולכן צפוי שהמחירים יתעדכנו.

מה שכן- שימי לב להכשרה של המטפלת. יש הבדל בין מישהי שעברה קורס  קצר לבין מטפלת עם הכשרה קלינית מקצועית ורחבה. זה הבדל משמעותי.

ועצוב גם,בעיני......

לעשות כסף מצרות של אנשים.....

מה שכן. זה משמעותי בעיני כמה זמן לוקח כל טיפול.

כלומר.

טיפול של שעה או שעה וחצי- הגיוני שיהיה הבדל במחיר.

ואני תמיד אמרתי לעצמי שאם אלמד טיפול כלשהו אקח 200-250 שח לשעה.

בתור אחת שצורכת שירותי טיפול למינהם- זה בעיני פשוט עוול למי שאין לו כסף.....

(לגבי רבקה יונית, זוכרת שהיא לא מגבילה בזמן פגישה.... וגם אם גלשנו מהרבה מהתכנית המקורית היא זרמה עם זה לגמרי בלי תוספת תשלום...ראוי להערכה בעיני)

שזו לא עבודה שעובדים בה 40 שעות בשבוע (לפחות לפי מה שידוע לי, לא נראה לי מטפל יושב בחדר ומקבל 8 מטופלים ביום בזה אחר זה).

בנוסף, נראה לי מי שמטפל באופן פרטי הוא למעשה עצמאי, אז מתוך השכר הזה הוא צריך להפריש לעצמו פנסיה וכו'

שלא נדבר על להשכיר קליניקה או מקום לטיפול.

לא נראה לי נהיים מליונרים מזה, ובטח ובטח שזה לא להרוויח כסף מצרות של אחרים

זה מקצוע, לומדים אותו כדי לתת כלים לאנשים אחרים ולקדם אותם.

לא מנצלים פה מצוקה.

יש הרבה עלויות מאחורי הקלעים.

אי אפשר לעבוד בזה באותה אינטנסיביות כמו מקצועות אחרים, יש ביטולים שהמטפל סופג..

לכל דבר יש מחיר.

כשהיינו אצל קלינאית תקשורת לפני יותר מ5 שנים היא לקחה מחיר דומה.

וזה טיפול יותר "קל" למי שכבר מומחה.

חוץ מזה שבטיפול טוב חוסכים זמן טיפול שזמן שווה כסף.

ככה שבשביל טיפול טוב כדאי להשקיע.

אם הטיפול לא טוב אז באמת מבאס לשלם ולא לקבל תמורה שמצדיקה את המחיר. אבל קשה לדעת מה יעבוד ומה לא. זה תלוי בכמה גורמים.

אם מחליטים ללכת לטיפול כדאי לבוא בגישה חיובית ולהבין שמהצד אנחנו לא יודעים את הכל.

כדאי לבחון אופציות להחזרים כדי להקל על התשלום. גם אם מחליטים לא ללכת כי המחיר מכביד מדי, זה כואב אבל לא אשמת המטפל שלוקח מחיר ריאלי עבורו.

זה נראה לי ממש לא בקטע של לעשות כסף על חשבון צרות של אחרים...

אנשים צריכים להתפרנס, זאת העבודה שלהם. כמו בהרבה תחומים, יש עליה במשכורות עם השנים, וגם בזה. מלבד זאת יש המון הוצאות של עסק פרטי, קליניקה, ביטוחים, הדרכות, השתלמויות מקצועיות ועוד. מחישוב ששמעתי פעם, מתשלום של טיפול מה שנשאר נטו יכול להגיע ל-40-50% מהסכום.

אגב, מכירה מטפלים שמקבלים מטופלים בהתנדבות (בלי תשלום או תשלום מינימלי) *בנוסף* למטופלים הרגילים שלהם. אבל זה בקטע התנדבותי ומעבר לצורך להתפרנס.

@תקומה

@אמאשוני

@צלולה

אפשר לא להסכים

וכנראה שנשאר חלוקות

כאחת שצורכת מידי פעם טיפולים שכאלו

ואני מאוד בגישה חיובית

ואני גם מהצד המטפל (תחום אחר אומנם, לא טיפולים נפשיים)

אני עדיין חושבת שלמרות שזה לא נשמע יפה זה מה שזה. עושים כסף מצרות של אחרים.

כמובן בלי להתכוון, אבל כיוון שזה מחיר השוק אז זה מה שאנשים לוקחים.

אבל בסופו של דבר

אנשים מהמעמד הבינוני, שחיים רמת חיים רגילה. באמת אנשים פשןטים, כמוני למשל, שחיים סבבה. לא מתקמצנים על כל דבר, אבל חיים בפשטות. כאלה שמוכנים להוציא כסף על ערכים או על רווחה נפשית, אבל בהחלט מחשבים את ההוצאות הגדולות כי אין מאיפה,

בסוף,

זה יקר, וזה יקר מאוד.

ולא פעם ולא פעמיים החלטתי לוותר על טיפול בגלל עניין כספי.

מנסיון העבר, לטיפול אפקטיבי לוקח לי לפחות 4 פגישות.

לרוב, זה גם מסתיים לאחריהן ואני לא מושכת יותר.

חושבת שיש הרבה אנשים שזקוקים ליותר.

ברור שאם יש משהו שיפתור את כל בעיותיי אני אשלם כמה שאצטרך, אבל בסוף, כולנו יודעים שבאים, פותרים את המצוקה, מקבלים ממנה גם קצת כלים לחיים וממשיכים הלאה- עד האתגר הבא.

אז כן,

בכנות, אם זה היה עולה 200, ואפילו 250 שח לפגישה הייתי באה. כי 1000 שח זה משהו שאנשים כמוני יכולים להוציא, בשביל רווחה נפשית.

אני מוכנה להשקיע ולהצטמצם החודש לטובת העניין. כי חשוב לי לחיות טוב.

אבל כשפגישה עולה 400 שח, אז 1600 זה כבר הרבה יותר מידי.... בטח אם טיפול רציני זקוק ליותר זמן.

ואני פשוט לא יכולה להרשות לעצמי את זה, בשביל אירוע נקודתי.

וזה בלי לדבר על זה שלפעמים לא מתחברים למטפל, ולפעמים זה לוקח זמן להבין שאנחנו לא משדרים על אותו גל.... ואז עוזבים אחרי פגישה או שתיים.

אז למה זה גורם?

בעיני, זה גורם לזה שאנשים מגיעים רק כשהם ממש במצוקה. ממש. שהגיעו מים עד נפש. והם מגיעים לקצה של- החיים כבר לא יהיו לי שווים בלי זה, אין לי מה להפסיד, אשים את כל כספי והעיקר שאצליח לחיות. ומאוד מצטמצמים בשביל זה.

אז בעיני לזה קוראים לעשות כסף מצרות של אנשים.

כי גם אם נאמר שהם צריכים להוציא 50 אחוז מההכנסות (אגב, נשמע לי לא הגיוני, ביטוחים זה לרוב לא קיים בטיפולים נפשיים, וגם אם כן, העלות היא כמה מאות בחודש לכל היותר, קליניקות- לרוב זה חלק מבית המטפל, ביטולים- יש להם תנאים כמו- ביטול עד x זמן מחייב תשלום מלא/חלקי, וכן על זה הדרך.., והשתלמויות וכו- ברור. אבל זה בכל תחום שמכבד את עצמו)

אז גם אם נאמר את כל זה,

אפשר בעיני למצוא דרך לתת שירות במחיר הוגן יותר.

רוב האוכלוסייה לא חיה מעלות כזאת לשעה, ומסתדרת.

ושוב, לא מדברת על להוריד את העלות לרצפה, אבל וואלה, 250 שח לשעה נשמע לי ככ פייר. אפילו תגידו 300.

נותן לאנשים להגיע, ונותן גם להם להתפרנס בכבוד.

ואני לא באמת רוצה להכנס להם לחיים... אבל אם אי אפשר לקבל מטופלים בכמות גדולה בגלל קושי המקצוע, אז אפשר גם למצוא משהו אחר מהצד שישלים את זה.....

זהו.

פרקתי את אשר על ליבי.

לא אשכח את ימי הרווקות שהלכתי לטיפולים שונים והוצאתי את כל כספי על זה.... ולא היה לי שקל על הנשמה.

וגם לא את הטיפולים השונים שהלכתי במשך החיים...

ופגשתי כל כך הרבה סוגים של מטפלים.

וכל כך הרבה עלויות.

ומעניין שאלו שבסוף עזרו לי היו דווקא לא אלו עם המחירים בשמיים.... (זוכרת אפילו מטפלת שלקחה 500 שח, לפני 9 שנים... תארו לעצמיכן כמה זה היה יקר אז... בעלת שם דבר, מנהלת מכון.. הלכתי אליה ל2 פגישות כי אמרתי אולי לא הבנתי מה היא מביאה... וואלה. לא עזרה לי כמעט בכלל.....)

וזוכרת.

שהבטחתי לעצמי

שאם יום אחד אלמד טיפול

אקח מחיר שפוי

שיתן לאנשים להגיע

לתת לעצמם רווחה נפשית

וגם קצת רווחה כלכלית.....

מסכימה עם כל מילה

מצטרפת.וזה בדיוק מה שרציתי לכתוב

250-300 לשעה בעיני זה די והותר

זה עניין של איך את מסתכלת על השוק ועל הדרך לעבוד.

מבחינתי אף אחד לא "חייב" לי שום דבר. אני עושה את הבחירות שלי, ואני יכולה להחליט איפה אני משקיעה את הכסף שלי, ואחרים עושים את הבחירות שלהם ומחליטים כמה תשלום לגבות על השירות שהם נותנים.

את מנסחת את זה בצורה כזו, שנשמע שיש כאן משהו שמצופה להיות מעין "וולנטרי", מכיוון שזו עזרה לאנשים, אז צריך לאפשר את זה.

ואני לא מסתכלת על זה ככה.

זו קודם כל עבודה, אחר כך זו גם עבודה עם משמעות.

האם יש מי שלא יוכל לקבל טיפול ראוי בגלל זה? יכול להיות שכן. אבל ככה עובד שוק חופשי. כל אחד לעצמו.

מה אפשר לעשות? מה שהמדינה עושה. יש מימון לטיפול גם מטעם קופת החולים. נכון, התורים ארוכים מאוד, נכון נדרש הרבה שיפור. אבל זה קיים ואפשרי במחיר של עשרות שקלים לטיפול.

מה עוד אפשר לעשות?

ביטוח בריאות פרטי למשל. ואז אמנם משלמים סכום לביטוח כל חודש, אבל זה מאפשר לקבל טיפול נפשי בסבסוד. נגיד 100₪ לטיפול.

אז זה לא שאין כאן אופציות אחרות בכלל.

נכוך, זה מצריך מחשבה. ונכון, אם היו גובים 1000₪ לטיפול זה היה אמנם לגיטימי בעיניי אבל מוגזם. אבל זה לא הסכום, ועדיין יש כל מיני אפשרויות ואפשר לבחור למי ללכת. ככה זה עובד ובעיניי זה בריא ונכון שככה זה יעבוד

שאירוע נקודתי שפותרים בטיפול וחוזר חלילה, לדעתי לא טופל

טיפול טוב לדעתי אמור לרדת ולגעת בשורש ולתת כלים להתמודד איתו גם ללא נוכחות המטפל, כשמשתמשים בכלים שעלו אז. זו בעצם ההתמודדות שאמורה לקדם אותנו. לדעתי יש הרבה תלות בטיפולים נקודתיים לא כי אנשים מגיעים למצבי חירום בגלל עלויות. אנשים משלמים, והרבה. התחום בפריחה מטורפת. זה יותר בגלל שזה לא תמיד יורד לחיי המעשה ,תכלס. וגם כי זה לא זב ג וגמרנו. תהליכים לוקחים זמן. אבל זה לא אומר שהטיפול צריך להיות ארוך בהכרח. יכולה להיות תקופה בין טיפול לטיפול ועדיין התקדמות גדולה. תלוי בכל אחד בעצם.

(ואומר במאמר מוסגר שלדעתי הלא מקצועית בעליל, לרוב השורש הוא אותו אחד לדעתי, שחוזר בצורות שונות, במופעים שונים, מול אנשים שונים.רק קשה לנו לזהות אותו במלבושיו השונים)

מקווה זתמצאי מענה שיהיה מדויק לך במחיר שהוא גם הוגן וישים עבורך)

לוקח הרבה יותר זמן, להערכתי כ15 פגישות מינימום ורוב לפחות חצי שנה.

לצפות לשינוי בפרק זמן קצר זה לרוב לא קורה ובאמת לא מצליח

מהצד של המטפל

ומסתכלת מצד אחד בלבד שבו לא רואים ולא מבינים בכלל, את היקף ההוצאות

וכמה שהמקצוע בסוף לא רווחי בכלל אם לא לוקחים מחיר גבוה

יש בהחלט ביטוח!

יש הדרכות שבועיות שעולות הון!

יש לימודים כמעט תמידיים (נראה לך רעיון טוב ללכת למטפל שלא לומד ומשתלם כל הזמן בחידושים ובשיטות שונות ? כמו רופאים)

יש שכירות של קליניקה, גם אם היא חלק מהבית, אז כן, שילמו עליה גם. (בית גדול יותר עם קליניקה וכניסה נפרדת-עולה יותר!)

ויש טיפול נפשי אישי של המטפל, שלא יכול לטפל באחרים בלי להיות מטופל לפחות חלק מהזמן

ועוד ועוד

וזה רק על קצה המזלג

(וכמובן לא מדברת על מטפלים שונים במרכאות, שלא ברור מהי הכשרתם ומהי באמת רמת המקצועיות והמומחיות שלהם, שמימלא ישקיעו הרבה פחות בהכשרות ובהדרכות וכו)

אז אולי מהצד זה נראה שעושים הון

אבל באמת-זה ממש לא כך.

ואדרבה, אם את יכולה כנסי למקצוע ותראי מה זה כולל 

ואגב

רוב המטפלים

לפחות ברוב הזמן

עובדים במקביך גם במסגרות ציבוריות ולא רק בפרטי,

ושם

מקבלים שכר זעום שלא מתחיל לגרד את כל ההשקעה והשחיקה במקצועות הללו

אז כן הפרטי יעלה ביוקר

כי המטפל בסוף גם צריך להתפרנס, ולא בדוחק (וצריך להתנצל על זה?)

והמטופל יכול לבחור ללכת לטיפול לא בפרטי (יודעת שמסובך ומורכב יותר, אבל קיים)

אני מהתחום וקשה לי מאוד שלוקחים 400 לשעה

אני ממש מבינה מאיפה זה הגיע ולמה

אבל חושבת ש300 זה מכובד.

אלא אם כן יש איזה מטפלת עם שיטת קסם מיוחדת שמרפאת אנשים ואז שתיקח גם 500 אם צריך..

וזה כואב כי המון זקוקים לטיפול ולפעמים זה פשוט לא מתאפשר כלכלית.

אני לא מסכימה עם זה שזה לעשות כסף מצרות של אחרים

מטפלים רוצים להתפרנס בכבוד, יש להם מקצוע שהם השקיעו ולמדו ואם הם מטפלים טובים הם ממשיכים ללמוד ולהיות מודרכים

יש הוצאות קליניקה, הפרשות של עצמאיים

לא חושבת שמי שלוקח 400 נהיה עשיר וגם לא עמיד מאוד, זה מובן הסכום

אבל מהצד המטופל זה מאוד מתסכל, כי להמון אנשים זה סכום בלתי אפשרי, ואז הם הולכים רק כשאין להם ברירה ונקרעים בשביל להוציא את הסכום הזה

וזה מתסכל, אין לי דרישה מהמטפלים לקחת פחות, אני כן מצפה שיבינו כמה זה מאתגר להמון מטופלים ולא יאמרו אמירןת בסגנון: 'אם תבינו כמה זה משמעותי לכם אתם גם תוציאו את הכסף'

וואלה לי היו סיטואציות שחשבתי שהטיפול יהיה משמעותי ונצרך, אבל פשוט לא היה לי איך להוציא 1600 שח בחודש.

גם אני חושבת אלף פעמים לפני שלוקחת טיפול כלשהו, בכל תחום, בגלל העלות והלחץ הכלכלי. יצא לי לוותר על טיפול בגלל זה. ויצא לי להחליט שזה מספיק חשוב כדי להוציא חסכונות בשביל זה.

אבל אני מכירה גם את הצד השני ומבינה שאם המטפל רוצה להתפרנס- זה סכום הגיוני. לעצמאי יש המון הוצאות (לא הזכרת פנסיה, ביטוח לאומי, מע"מ. ביטולים גם עם התנאים זה המון כי לא גובים על מחלה וכד', או מטופלים שהודיעו בזמן אבל לא הצליחו למלא את החור. הדרכות שבועיות, השתלמויות במימון מלא בלי השתתפות של מקום עבודה. וזה רק מה שאני חושבת עליו בשלוף ומניחה שיש עוד הוצאות).

אז ברור שאשמח אם יהיו מטפלים יותר זולים. אבל אני לא מצפה ממטפל שזה מקור ההכנסה שלו להפחית עלויות. מי שקריטי בשבילו יכול לברר איפה אפשר לקבל טיפול בתשלום מופחת (דרך הקופה, הרווחה, עמותות שונות). זה בהחלט לא פשוט.

עובדת כבר לא מעט שנים בתחום טיפולי, מעולם ללא כוונה לעשות כסף מצרות של אחרים אלא לסייע ולעזור לאנשים עם הידע והכישורים שלי.

מאחורי התשלום שאני גובה מסתתרים תשלומים רבים שאני משלמת בעצמי.

תוהה אם את אותה אמירה אומרים גם על רופאים שלוקחים תשלום גבוה על ביקור פרטי

מי שאני הייתי אמלו\אצלה, מלבד אחת שבאמת עזרה בזכות אסימון שהיא הפילה-

התחושה הייתה שהם מורחים לי את הזמן!!!

כאילו הטיפול זה משהו ארוך ואינסופי שהיעד שלו מטושטש, ולכן צריך עוד פגישה ועוד ועוד ועוד...

אחרי שנה התקשרתי למטפל ההוא ואמרתי לו שאני לא צריכה שהוא יהנהן לי. אני צריכה קונטרה. מישהו שיעמת אותי מול המחשבות שלי. מישהו שלא יהיה השיקוף שלי, למקרה שאצליח להגיע לתובנות בעצמי.

הוא כמובן הציע שנפגש, ונדבר על זה בטיפול...

אבל הבנתי שאתו אני כבר לא אמשיך.

הייתה מטפלת אחת שבאמת עזרה לי תוך 2 פגישות.

היא פשוט זיהתה משהו שאני חשבתי שכבר סיימתי עם זה- ובעצם זה עדיין המשיך.

וכשהיא אמרה לי את זה- האסימונים נפלו בצי'ק.

תוך יום (!) הרגשתי שיפור רציני ביותר.

וזה אחרי שנים שהסתובבתי סחור-סחור בתוך סבך של קונפליקטים רגשיים.

אחרי שהיא אמרה מה שאמרה- ידעתי איך לעזור לעצמי.

ומשם הדרך כבר הייתה קצרה הרבה יותר.

הספרים הראשונים קלילים ובסדר, בהמשך הסדרה הופכת לטיפשית ונכתבה בבירור ע"י AI (לא ממקור רשמי, רק לפי ההרגשה). לא זכור לי יחסים חד - מיניים, אבל יכול להיות שיש וזה לא מרכזי. בת כמה הבת שלך? יש שם הרבה עיסוק במי יהיה החבר של הגיבורה, אבל בצורה נקייה יחסית

היא בכיתה ז'.

עד איזה ספר הוא קליל ובסדר?

מהספר הרביעי בערך זה מאוד מורגש שהוא נופח ע"י AI. הפסקתי לקרוא בספר השביעי, כי נמאס לי

ובסדרה הזו לא הרגשתי בכלל

מה גם שכשספר 7 יצא הAI עוד היה בחיתוליו... או שבקושי נולד

כי ספר 7 יצא באנגלית ב2018.

אני מאד מאד אהבתי את הסדרה מלבד הספר 8.5 שהיה מיותר

9.5 גם יכלו לוותר עליו, אבל היה יותר טוב

אולי משהו בתרגום? אני לא זוכרת עכשיו דוגמאות אבל זה ממשהרגיש לי ככה

כאלו מן הספר.

אני אהבתי את הסדרה, אבל לבת שלי לא נתתי לקרוא.

חשבתי לתת לה השנה, אבל החלטתי לחכות עוד קצת.

אבל היא עד עכשיו קראה רק ספרות חרדית, אז אני כנראה לא פונקציה....

קראת את כל הסדרה?

מסכימה לשתף למה לא נתת לה לקרוא? בת כמה היא?

היא גדולה.. מאד, 17+

תולעת ספרים שלא נראתה כמוה בעולם, אבל היא אף פעם לא קראה ספרות לא חרדית

בעקרון אני חושבת שזו סדרה מצוינת, ממש נקייה

בגלל שכן יש טיפה ענייני זוגיות חשבתי לתת לה רק בשנה הקרובה.

היא אמנם צעירה ברוחה אבל לגמרי לא עונה להגדרה של נוער צעיר

על חשבונך?

אעאהרעהאעאהההה😭😭😭😭😭😭😭😭

לוקחת על חשבוני אבל יש עבודה שאיאפשר לא לעשות

מקווה שיעבור בטוב♥️

אני גם עובדת חול המועד, אבל פחות שבשגרה, דווקא השנה מרגיש לי סבבה כי יש חול המועד ארוך

אופ

לא עובר לי

דווקא כשזה ארוך זה מורגש

הילדות בבית

כולם בטיולים

זה לא יוציים בקושי מספיקים ללכת לפארק ונגמר

יש מקומות שמורידים על חול המועד רק חצי יום.

זה באמת מבאס מאוד מאוד

מבינה אותך ממש

אני יודעת שלא כולם יסכימו איתי אבל אני אישית כשמחפשת עבודה דואגת להתנות את ההסכם בזה שלא עובדת בחול המועד ואם אין אפשרות אז פשוט לא הולכת לשם. כבר ככה כל הימים והזמן והכוחות שלנו הולכים על עבודה אז לפחות שהחגים ישארו לי לנשימה

מעודדת אותך לא לוותר ולנסות כן לקבל משהו

לא נעים לי לבקש חריגנ כלשהי

גם ככה אני יולדת תשעה חודשים אחרי שנכנסתי לעבודה

גם ככה אני כבר במינוס של יומיים וקצת

אולי להוציא מחלה? זה בריאות הנפש 🫣

מה אם יש מספיק ימי חופש והבוס לא מאשר? 🤦‍♀️

חישבתי את ימי החופש שלי באדיקות שיספיקו לי לימים באוגוסט, חול המועד ונופש שבעלי קבע, ועכשיו הבוס אומר שהוא לא מאשר לי את החופש לנופש 🤦‍♀️

למרות שהודעתי לו כבר באוגוסט, הוא אמר שהוא לא זוכר. חבל שלא שלחתי לו מייל מסודר. הוא אמר שהוא לא חייב לאשר כל חופש, והוא צודק, אבל זה ממש מעצבן. ולא תגידו שאני הולכת מחר, זה עוד חודש, ובכל זאת זה לא מספיק לו כי יש עבודה חשובה

לדעתי אם זה עובד לך ואת מתכננת מניעה של יותר משנה הייתי מנסה את זה שוב,

במקביל לוקחת ברזל וB12 ומקפידה שהם יהיו על הצד היותר גבוה של הטווח הרצוי כי זה מאוד משפיע על אורך הדימום, וגם לוקחת ביופלונאידים.

מהיום השלישי לדימום הייתי שותה מיץ לימון טבעי- פעמיים ביום כל פעם לימון אחד, שותה המון מים

ובימי הדימום שוטפת את האזור עם מים בצורה תכופה (לפחות 5 פעמים ביום בשרותים)

נובה רינג יכול לעשות השפעות הורמונליות, יש נשים שזה טוב להן יותר מגלולות ויש הרבה שלא.

לא מצאתי משהו אחר שמשתווה לאיכות חיים איתו

כנו שכתבת, אישה נורמלית, עם חשק, שמחה ימרוצה בסך הכל

ולא גוש הורמונים עצבני ;)

מסייגת שאצלי הדימום במחזור כן בד"כ כרגיל, הפסק ביום החמישי גג שישי.

אם את יוצאת עם תובנות תשתפי, אשמח להחכים

מניעה מקומית שלא משפיעה על כלום

בשימוש נכון מונע באחוזים גבוהים

לפי הסיפורים שאני שומעת עם התקנים לא הורמונליים נראה לי שזה כבר די דומה מבחינת האחוזים..

מבחינה מסויימת בקטע של השימוש.

אבל זה בהחלט אופציה טובה למי שהתקן ממש לא טוב לה

יש ככ הרבה סיפורים של נשים שנקלטו עם התקן

או התקן שזז או נפלט ולא שמו

אם הולכים למתאמת אני חושבת שהאחוזים ממש גבוהים

אני אישית משתמשת בזה בלית ברירה ונורא חששתי מזה כי אני בלי מניעה נקלטת מיידי (נדיר שקרה שהייתי בחי מניעה ולא נקלטתי..)

ובינתיים זה מןנע כבר כמה חודשים

כך שבלי ספק זה עושה את העבודה

המניעה של התקנים, וגם בין התקנים יש הבדלים...

ובע"ה את תהיי שייכת לאחוזים הרבים שזה מונע להן מצוין

על התקנים

שמעתי ככ הרבה סיפורים שזה לא הגיוני האחוזים שמדברים עליו

אני אבל יכולה להבין שזה באחוזים יותר גבוה מדיאפרגמה אבל עדיין כנראה שההורמונלי או הורמונים בכללי (גלולות, טבעת וכד) כנראה קצת יותר יעילים מהתקן נחושת

התקנים בראש הרשימה בצורה מובהקת.

זה היה 3 סקרים בשנים שונות.

אז גם אם הדיאפגרמה ממוקמת באחוזי מניעה פחותים מהתקן אין סיבה להחליף, זה לא אומר שבדיוק את תהיי מהאחוז שזה לא היה המניעה המספקת...

כאילו כל חודש לוקחת הימור (בשלב זה בחיים זה בסדר מבחינתי ההימור הזה)

אבל ככל שעובר הזמן אני חושבת שזה באמת מונע טוב כי ברור לי שבלי מניעה כבר הייתי נקלטת מזמן.. (כמובן הכל בידיים של ה' אבל מנסיון עבר)

בשונה מנרות ושקפים שזה באמת הימור, למרות שגם זה יש נשים שזה עובד להם יופי במשך כמה שנים.

לפספס כמו גלולה או דיאפרגמה?

לפעמים אפילו לא קולטות שדילגו על גלולה

כך שהמנייה עצמה כן מונעת טוב הבעיה זה בשימוש שלה

חוץ מדרך המניעה (כלומר איך הסוג מניעה מונע את ההריון) חלק נכבד ממה שמשפיע על איכות המניעה זה כמה סיכויים שהשימוש במניעה לא יהיה טוב.

למשל התקן בלרינה הוא התקן לא מומלץ כי הוא נפלט/זז מהמקום הכי הרבה פעמים בגלל הצורה של ההתקן שאומנם חוסכת את הדלקות שקורה הרבה פעמים עם התקן אבל זז יותר בקלות.

גלולה זה לא רק לדלג, זה גם אם היה נניח וירוס בבטן אז יש טווח זמן של בערך שבוע שרמת ההשפעה של הגלולות יורדת וצריך להשתמש במניעה וספת או לא לקיים יחסים

גם דיאפגרמה עלולה אחרי תקופה לא ממש להתאים וכו' בלי ששמים לב...

לכן מאוד חשוב בכל סוג של מניעה זה ממש להקפיד על ההוראות, וחוץ מזה להחליט על מניעה לפי רמת הדחיפות במניעה

תודה!

אבל להרבה נשים זה משפיע על אורך הדימום, כתמים, כאבים ברחם

אז הדיאפרגמה במקרה כזה לא חושבת שזה משהו שההתעסקות איתו אמורה להרתיע.

כמו להגיד שבוסת צריך להתעסק עם פדים וכד' אפילו פחות מזה..

זה משהו ככ בקטנה ומהיר וקל שבאמת לא מפריע לכלום

ואם את מזהה ביוץ בכלל אפשר לשים רק בימים הפוריים

אבל כן חשוב לי לכתוב שוב שחייבים לשאול על זה רב לפני כי הבנתי שיש פסיקות שונות בנוגע לשימוש בזה (אצלי הרב התיר אחרי שכל האופציות האחרות לא באו בחשבון בשום צורה)

זה בסדר

טיפה הכתמות פה ושם ופעם ב מאריך לי את הווסת ביום יומיים. חוץ מזה שום דבר אקוטי.

כן אכתוב שיש לי חברות שמאוד השתנה אצלן איך שההתקן תפקד מפעם לפעם (מהתקנה אחת להתקנה אחרי לידה אחרת), אז אם זה אופציה לנסות שוב ואם לא ילך לחשוב איזה עוד סוגי מניעה אפשריים, אולי שווה לשקול את זה

זה גרם לי לדלקות

3 התקנים שונים

נובה טי

גנפיקס

ומירנה

כנראה שאני רגישה לחומרים שיש בזה.

אולי בעתיד כשאסיים את הילודה אשקול לנסות שוב כי אז אין את הפחד של פגיעה בפוריות

זה בד"כ הולך יחד, רגישות למתכת. (יש הרבה שרגישות לעגילים ולא להתקנים אבל אין הרבה שרגישות להתקנים ולא לעגילים)

ואם בעתיד יהיה לך צורך לנסות שוב התקן הייתי מנסה פלקס-טי מהסוג שמצופה פלסטיק כי יש יותר סיכוי שיעבור אצלך בשקט בלי דלקות.

זהב או מצופה זהב

מי ישמע שאני כזאת עשירה חח.. פשוט הולכת עם כמה עגילים קבועים כמה שנים ומידי פעם בעלי קונה לי חדשות ואם כבר קונה אז משקיע..

אבל ממש מעניין לגבי ההתקן עם הפלסטיק אני אברר את העניין בהחלט לפעם אחרת

וההתקן בסדר גמור לי

@פרח חדש וואו לא הכרתי שההתקן גורם לכאלה דברים, אויש מבאס ממש

כי תכלס זה האופציה הכמעט יחידה של שגר ושכח באמצעי מניעה

היה לי ממש כיף עם המירנה לא לקבל מחזור..

ממש באסה

הייתה בעיה עם ההתקן! איפה המידע הזה נמצא ?

אולי צריכים להמציא התקן מפלטינה כי איתה אני חיה בשלום🤭

😅

ההורמונים בו משמעותית פחות מגלולות

וזה גם בהפרשה מקומית

יתכן ולא ישפיע בכלל על המצב רוח

הענין הוא שעד שלא מנסים לא יודעים

יש למשל בנות שהג'נפיקס או הבלרין ( אם אני לא טועה שניהם לא הורמונליים) גרמו להן לפחות תופעות לוואי מהנובה טי

מה ההבדל בין ההתקנים האלה, הם כולם נחושת?

כי ניסיתי רק את הנובה טי הרגיל.

אבל אולי תפתחי שרשור נפרד על התקנים לא הורמונליים...

מה שכן, נשמע שלא שווה לך לוותר על היתרונות של אמצעי לא הורמונלי אחרי שזה היה כ"כ משמעותי אצלך

1. צורה- נובה טי/פלקס טי הם בצורת עוגן חלק מהפלקס-טי מצופים חומר פלסטיקי שהגוף מגיב לזה אחרת, בלרינה- כדורי נחושת שמסודרים בצורת כדור וזה לא פוצע את הרחם, ג'ניפיקס צורה קצת שונה יותר דומה לשרשרת וזה ממוקם אאל"ט בדופן הרחם

2. גודל- כל התקן הוא בגודל שונה, יש סוגים שיש להם כמה דגמים

3. רמת גמישות שונה לכל דגם וממילא הגוף מתייחס לזה אחרת.

נחשב פחות מאריך ומכביד ווסתות

אבל בסוף זה אינדיבידואלי וגם תלוי בהנקה

ורק פרטי

ומסתבר שיש חשד לשארית שיליה

אוף איזה סרט.. אמרו לי לבוא עוד שבוע לראות איך זה

ובנתיים אישרה לי להתחיל נובהרינג אבל לא התקן

קחי בחשבון שזה יכול לגרום לך לדימום שוב

ואז עוד פעם לעשות הפסק ולטבול וכו

הנובהרינג או הבדיקה?

מאתמול בלילה יש לי דימום, חשבתי שזה מחזור אבל היום באולטרסאונד לא היו בטוחים אם זה ווסת או שהרחם מנסה להתנקות מ(אולי) שארית שיליה

האמת ששבועיים עכשיו לא היה לי כלום והספקתי כבר לטבול, ואני זוכרת מלידות קודמות שאני קבוע מקבלת מחזור בזמן הזה אז לדעתי זה כן מחזור

ולא תצטרכי פרוצדורה אח"כ להוציא אותם

בע"ה שילך חלק

שכבר ניסינו שני חוגים לכל אחד

וההתנהגות שלהם והעקשנות והסירובים לעזור/להתקלח/מאבקים

אני יכולה לישון מוקדם ולהשאיר את הבית נוסע או שוב לא להכין שיעורים למחר ולהיות בלחץ לעבודה שלי

או שהכל יהיה פיקס ולישון מאוחר מאד

להיות במיטות, ומשם ללכת אחורה לכל משימה ועוד קצת מרווח להתמרחויות.

יש לי ילד בכיתה א בשעה 19 הוא אחרי מקלחת אוכל. אם את צריכה זמן להתאושש אחרי עבודה אז ממש לא לרשום לחוגים.

באיזה שעה אתם חוזרים הביתה?

כשהם ילכו לישון בשעה סבירה זה ישפיע גם על היכולת שלהם לשתף פעולה ( לא פותר את כל הבעיות, אבל עוזר מאוד), יישאר לך זמן למטלות הבית ותוכלי לישון בשעה סבירה ולחזור פחות גמורה מהעבודה.

הודעות ששולחים בשעות מאוחרות, האמת? שולחת פתק שלא עשינו כי קיבלנו את ההודעה מאוחר ולהעלות את העניין באסיםת הורים.

אני לאט לאט למדתי שתחילת שנה זו הצפה והרבה הודעות ולהחזיק ראש, יודעת שאחרי החגים דברים נראים אחרת

ואני אומרת לא הם ממש בכו וצרחו

יצא לי החשק להזמין להם

ומצד שני מבינה את הצורך החברתי

אבל התגובה שלהם הפתיעה אותי

שמתי להם מסך והלכתי לנוח שעה

וכשקמתי לאחד הייתה ציפיה שאזמין חבר

והשני רצה ללכת לגינה

ושניהם צרחו והיו לא מווסתים

ונראה לי שהזדקנתי בשנה

לא הייתי חד משמעית איתם והתבלבלתי שהיה

איך אתן מתנהלות מול זה?

הרצונות שלהם זהנחמד אבל זה צריך להתאים גם לי. בטח במשו לא אקוטי כמו לפגוש חבר

אמרת לא והוא מתבאס? תני לו. לא חייב לרצות אותו. הוא יצרח עד שיירגע,תתני לו חיבוק ותמשיכו הלאה בחיים

אני גם תמיד מסכימה להזמין ללכת, אפילו שיש לי ילדים גדולים שיכולים ללכת לבד ולחזור לבד אם אני מרגישה שזה ישבש את הלוז ולא מתאים לי, אז לא

ובכללי התחלות חדשות

הם חוזרים ממש מוצפים

וטלוויזיה זה עוד יותר מציף

אז לא אומרת לא להביא אם את צריכה רגע לנוח, פשוט להבין שזה התוצאה של אחרי ולנשום עמוק לקראת זה

אני מעדיפה לשבת איתם רגוע כשהם חוזרעם ואז להוציא משחק שלא הוצאנו מלא זמן- פליימוביל, מגנטים

ולשכב על הספה לידם כשהם נכנסים לקטע

קופסאות אוכל- הכנתי איתם ביחד טבלה של מה מכינים כל יום. הם החליטו מה כל יום, רק דברים שהם אוהבים. שוקולד מסכימה ביום שישי. ואז זה ממש מסודר לנו ולהם

קופסאות אוכל מכינה בערב

ושיעורי בית אצלנו זה בקטנה עכשיו.. אז לפעמים כשחוזר מהבית ספר ולפעמים בערב כשרגועים יותר

מה עם בעלך? אנחנו מנסים לסדר את הבית תוך כדי המקלחות וההרדמות ומה שנשאר אז אחרי שנרדמים

לק"י

אלא אם כן, יש להם רצון להכין בעצמם. וגם אז צריך להכין איתם או לבדוק שהכינו נכון.

יבוא יום והם יכינו. תורידי מעצמך דברים מיותרים.

היה צהרון

וחוג אחד בשבוע לכל ילד ונגמרתי

אם את שואלת אותי זה נחמד אבל לא מאסט. יותר חשוב בעיניי לשבת איתם על שיעורים ולצאת לגינה/ לעשות ערב בבית. החיים עמוסים וסה קשוח אחרי יום עבודה להתחיל חוגים גם, בטח כשאת ככ עמוסה. אז הייתי חושבת על זה שוב, מבחינת תדירות וכמות ונחיצות

מעירה מוקדם משכיבה מוקדם

מערכת אני דואגת להם כי לא ציפיתי מהם לדאוג לזה בטח לא בתחילת שנה

לדעתי הבעיה היא שאת עובדת גם אחרי שעות העבודה, והרבה. זה גוזל ממך מלא אנרגיות וזמן

הייתי הולכת לכיוון של הפחתת עבודה יומיומית מהבית ככל הניתן. את גם בנאדם.

מה יש להם חוץ מחשבון ועיברית?

אצלי הם לוקחים כמעט הכל כל יום ודי.

לא הייתי משדלת אותם להכין איתך. אפשר לחכות עם זה.

אוכל - תחליטי איתם תוכנית מראש לכמה ימים ותכיני להם זריז לבד.

תודיעי להם שחברים תזמינו רק בהמשך אחרי החגים.

ומסכימה שזה עמוס ומלא דברים קטנים ומעצבנים בבת אחת. אחכ זה מתאזן לדעתי.

לק"י

אבל אני בהחלט מכינה לה בעצמי.

לפעמים היא רוצה להכין, אז מכינות ביחד.

וגם אם יש, זה דברים שנשארים בתא לא?

וגם אם אין תא, בכיתה א' אין קיצושע או חומש הכל חוברות דקות

לק"י

אצליכם לומדים רק קריאה וחשבון?

לא נראה לי שהם משאירים הכל בכיתה.

ואם לוקחים הכל כל יום- זה יכול להיות עוד 3-4 חוברות+ מחברות. וזה מכביד...

אבל שאר הדברים אין מה לקחת הביתה משאירים הכל בתא.

לא זכור לי שהיה ש''ב בא' חוץ מבחשבון וקריאה

לא היה הבנה לזה שהילקוט ממש ממש כבד אם לוקחים כל יום ה-כ-ל

בסוף הצלחתי להגיע לפשרה שחלק מהספרים משאירים בכיתה, לא היה מושלם אבל לפחות היה פחות כבד.

רק מה שיש שיעורי בית מחזירים הביתה. וזה משהו אחד כל יום

זה מוריד הרבה.. לעשות מערכת בגיל כזה נראלי קשוח

זה בהחלט שינוי משמעותי, ולוקח זמן להתניע את זה. זה הכי הגיוני וטבעי שעד שזה יכנס לשיגרה יותר מוכרת והמשימות יקחו הרבה פחות אנרגיה- זה יהיה איטי ומעצבן ודורש ריכוז גבוה ויותר כוחות כדי להשתלט.

לא כיף, חיבוק גדול, בעזרת השם אחרי תקופת הסתגלות לחוצה יותר זה אמור להסתדר.

עד אז, להיות בחמלה כלפי עצמך וכלפי כולכם. לא להצליף בעצמך על כל טעות, גם לך קשה ומותר להיות אובדת עצות 😉, טעויות הן חלק מהחיים והן מדייקות אותנו ומציבות לנו מטרות שיש דרכים להתקדם אליהן. לחבק את הילדים ולהיות איתם בזה גם אם אמרתם להם לא, ואגב, לגמרי יש בהם כוחות לשרוד כשאומרים להם לא.

ובבקשה, אל תשמעי את זה בטון מנוסה ומתנשא, כל כך מכירה שהתקופה הראשונה של שינוי גדול היא כבדה פי שמונה מהשיגרה שתגיע. ומה שרובנו חוות כל פעם עם ילד אחד- אצלכם זה כפול! אז זה באמת נורמלי ההרגשה שדברים יצאו מאיזון ואני מעריכה שתוך שבועיים שלושה זה יהיה בעזרת ה' מאחוריכם. בהצלחה יקרה, זה באמת לא פשוט.

משאירים הכל במגירה בכיתה, חוץ מחוברת קריאה שחוזרת הביתה לשיעורי בית כל יום. אין אצלכם מגירה בכיתה להשאיר חוברות?

ולא בסדר ששלחו שיעורי בית ב6, הייתי מוותרת באותו יום...

לא חייב חוגים אם זה מעמיס. השנה לא רשמתי אף ילד לחוג כי הרגיש שזה יותר מדי בשבילי.

כל החוסר ויסות הרגשי ישתפר עם הזמן. הגיוני שהם עדיין מוצפים מתחילת שנה.

ולגבי אוכל, לא להתרגש מזה שלא אוכלים. חבל, זה יוצר לחץ סביב האוכל. אולי תעקבי בשביל עצמך כדי לראות מה אוכלים ומה פחות (נגיד שמתי לב על אחד הילדים שלי שאם אני מביאה לו אותו כריך יומיים ברציפות אז ביום השני הוא פחות אוכל ומאז אני יותר משתדלת לגוון) אבל אל תדאגי, הם לא ירעבו...

אצלינו הדבר היחיד שהשתנה בלוז צהריים בתחילת כיתה א' זה 10 דקות שיעורי בית שהתווספו.

אתם ממש בתחילת שנה, לאט לאט תלמדו איך לסדר את הלוז בצורה יותר יעילה, וכולם יסתגלו ויהיו יותר רגועים. אל תרגישי שהמצב כרגע זה המצב הנתון לכל השנה. שיהיה בהצלחה!

תמיד ההתחלה קשה, אחר כך הם מתרגלים ואת מתרגלת והסדר יום החדש כבר יותר זורם.

בשלב הזה לא צריך לדרוש מהם לסדר את התיק.

אם זה בא מהם, אז מצוין, אבל אם לא- יותר קל לארגן לבד מלרדוף אחריהם.

בהמשך הם ילמדו לקחת אחריות ולסדר את התיק.

לגבי האוכל, אני מבינה שזה חדש לך כי בגן עם קיבלו אוכל.

לא צריך יותר מידי להשתגע.

אם הם אוהבים משהו מסויים ואין להם צורך בגיוון, אפשר לשלוח כל יום אותו דבר.

וגם אם הם לא אכלו, לא להילחץ מזה.

אפשר לנסות אפשרויות שונות ולמצוא מה הם אוכלים, אבל בלי לחץ.

אם יותר קל לך, אפשר להכין את האוכל מהערב.

אם שולחים שיעורי בית רק בערב זה לא תקין, וכדאי להגיד למטרה.

אפשר לשאול את הילדים מה היה לשיעורי בית, יכול להיות שהם ידעו מעצמם, או לבדוק אם סימנו עמודים בחוברת.

פעילויות אחר הצהריים, זה תלוי ביכולת שלך.

את יכולה להסביר להם שבתחילת השנה לוקח זמן להתרגל, ולכן כדאי פחות ללכת לחברים וכד'. ובהמשך תוכלו לחזור לפעילות אחר הצהריים.

מתי הילדים חוזרים הביתה?

יש הבדל אם מסיימים מוקדם, או שיש צהרון.

אצלינו לא היה לוז ממש קבוע.

היינו חוזרים הביתה בסביבות 14:15 אוכלים ארוחת צהריים.

לפעמים מייד אחרי זה היה שיעורי בית, לפעמים זה היה יותר מאוחר.

לפעמים היינו בבית, לפעמים יצאנו לגן שעשועים.

אחר כך ארוחת ערב, מקלחת השינה.

תתכנני את הזמן כך שהם ילכו לישון בזמן ולא יתעכבו.

ממש שומעים את העומס הטכני והרגשי ממה שכתבת.

כל שינוי דורש הסתגלות.

המח שלנו פועל על אוטומטים כדי לחסוך באנרגיה, וכל שינוי בשגרה דורש ממנו חיווטים חדשים ולכן ההתחלה תמיד דורשת יותר אנרגיה - גם אם זה שינוי משמח. תחשבי - מעבר דירה, חתונה, עבודה חדשה. בהתחלה כל דבר לוקח המון זמן ואנרגיות ונגמרים מוקדם בערב, או כבר בצהריים... ועם הזמן הרבה מרכיבי שגרה הופכים לאוטומטיים ואנחנו יכולים להמשיך בשגרה תוך כדי שמתפנה לנו אנרגיה להשקיע בדברים אחרים.

אז דבר ראשון להבין שבשבועות האלה את מסתגלת לשנה חדשה בעבודה יחד עם ילדים בבית ספר, את מושקעת בזה ולכן חייבת להניח בצד כל מה שלא דחוף - להוריד סטנדרטים בבית, לקחת עזרה, כל מה שיכול לעזור. לאפשר לעצמך מנוחה במשך היום וממש ממליצה להכניס ללו"ז פעילויות משחררות - יציאה לטבע, ריקוד, אומנות, בלי הילדים או איתם מה שיותר נגיש העיקר שתיהני. ולהחזיק בראש שעם הזמן יהיה קל יותר.

עם שאת, אם שגרת העבודה שלך דורשת יותר מידי אנרגיות - צריך לעשות שם שינוי: הקטנת היקף משרה, אימון מקצועי שיעזור לך להיות יותר יעילה או אפילו הסבה מקצועית.

דבר שני לגבי הילדים.

גם הם מסתגלים כמובן... גם להם יש עומס גדול של צוות חדש, חברים חדשים, הסעות... הרבה דרישות חלקן מתסכלות, לפעמים יש בכיתה מורים קשוחים או מריבות אלימות שאלה דברים שגורמים לילדים הרבה מתח גם אם הם רק צופים מהצד.

אז את כל החוויות האלה הם צוברים וצוברים, כי בית הספר דורש תפקוד והתנהגות נאותה, ולכן עולה מגננה שגורמת להרגיש פחות. וכשמגיעים הביתה זה צריך לעבור עיבוד ולהתפרק מהגוף, ולכן חייבים לוודא שאחר הצהריים מותאם לעיבוד ופריקה רגשית.

טלוויזיה זה עוד קלט, היא רק דוחה עוד את הפריקה.

חוגים זה עוד מטלה (בדרך כלל), ועוד זמן שילד מחזיק את עצמו ועושה מה שצריך, ועוד לחץ ועומס על ההורה. אפשר אבל לשקול טוב אם זה שווה את זה, ולא להעמיס. במיוחד לילדים שנמצאים בצהרון.

מה כדאי לעשות אחר הצהריים:

1. הכי חשוב - מרחב של זמן. לא להפוך את אחר הצהריים לשורת משימות שצריך להספיק. במרחב הזה המח של הילד יוכל להוביל אותו לעבד מה שצריך ואיך שהוא צריך.

2. משחקים פיזיים - טרמפולינה, כדור, יציאה החוצה, משחקי תנועה (המלך אמר, ים יבשה וכו'). אם את מזהה תסכול ואגרסיביות אז משחקים יותר אגרסיביים - מלחמת כריות/נודלים (האלה של הבריכה), היאבקות וכו'. להכניס צחוק למשחק, כמה שיותר זה מאד משחרר.

3. משחקי דמיון - פליימוביל, תחפושות, יצירה חופשית, הצגות, אחד ממציא התחלה של סיפור השני ממשיך וכו'.

4. אחרון והכי חשוב - בכי. בכי הוא הפורקן האולטימטיבי של עומס רגשי. הוא מאפשר ריפוי עמוק של תסכול ומקדם הסתגלות. אני מזמינה אותך להתיידד עם הבכי, לצפות שהוא יגיע בתקופה הזאת יום יום ואפילו להזמין אותו - כמו שעשית בלי כוונה כשאמרת "היום אין חבר". עשרת לילד להרגיש את התסכול ובעקבותיו באו הדמעות שלא היה אפשר לשחרר בבית הספר. אלה דמעות מבורכות, תשמחי בהן! תשמחי בשביל הילדים שלך שיש להם בית שאפשר להרפות בו.. זה כל כך משמעותי.

את כל הדרישות והמטלות של השגרה - שיעורי בית, התארגנות וכו' - להנמיך ציפיות, למנן, הכל בסדר. ילדים משוחררים ורגועים לומדים בקלות.

שמחה שעזר

ושמחה שכתבת לי

איזו הכלה !

לגבי הבכי של הילד אני חושבת שלא הייתי ברורה הוא הבין ממני שאולי הם יוזמנו אחרי המסך ואז הוא התנהג יפה לכאורה נתן לאמא לנוח וראה מסך וכשאני קמתי עייפה ומבולבלת ציפה שאזמין וכשאמרתי שלא- הוא התאכזב אותי גם ממני כי לא שללתי ולא אישרתי ולא קיימתי מבחינתו את החוזה.

עוד דבר בגלל שאחה"צ הפך לעומס טכני לי שידרתי פתאום כבדות וחרדה, איפה התיק? מה השיעורים? בואו נארגן אותו למחר ופתאום שמחת החיים נעלמה ממני ובהתאמה גם להם ולמה??? הם רק לפני שניה היו ילדים שיורדים לגינה. עצוב שפתאום המחויבות הזו מתווספת לי ולהם.

אם היית מסרבת מוקדם יותר, היית מקבלת כנראה את אותו בכי בדיוק - פחות המצפון שלך שאולי זה בגלל שגרמת לו לצפות ולהתאכזב.

והחלק השני זה החלק החשוב יותר

אחר הצהריים צריך להיות זמן כיף, רגוע ומשוחרר, זה מה שמאפשר את ההחזקה של הבוקר בלימודים ובעבודה. והתשומת לב שלך לתחושות שעוברות בך נותנת לך מצפן לבחון את זה.

לא צימר

בד"כ הצימרים הפנים לא כזה מרווח בטח לא הסלון

יותר שמים דגש על מרחב חוץ

ווילה יש בה בד"כ גם שטח פנים מרווח, פינת אוכל גדולה וכו

צימרים יש המון ביישובים סביב בית שמש, היינו בכמה אבל כולם לא עם סלון גדול בכלל

לא יודעת למה יצא לי צימר

ולא צימר. מתחם שיש בו גם מקום לערוך שולחן.

אין לי מושג אם ואיפה יש דבר כזה... אבל אולי המיקוד יעזור לך בחיפוש.

בהצלחה!