איך אפשר למצוא?

לא בא לי שכל הישוב ידעו שאני מחפשת טיפול ..

מאיפה משיגים המלצות?

שמעתי דברים טובים על רבקה יונית לביא

לא סגורה אם היא מטפלת...

הייתי אצלה בטיפול אחד

זה סגנון מסויים..

אבל מיוחד

שווה לנסות בעיני

לא יודעת אם היא מטפלת זוגית

אם היא לא תהיה לך טובה תבקשי ממנה המלצה על מישהי נוספת. בטח היא מכירה... אנשי טיפול מכירים קולגות...

ויש גם את שרה יעל ברויאר

סגנון אחר גם

(בזמנו דיברתי עם שרה יעל בעקבות המלצה של חברה ושרה יעל הפנתה אותי לרבקה.. חשבה שתהיה לי יותר מתאימה..)

אמנם לא גב ההר אבל גם לא מאוד רחוק

כאילו..זה המצב היום?

וואו איזה מטורף

לא ציפיתי

חשבתי ש300

אין מקצוע שנשאר באותה רמת שכר של אז.

המחיה התייקרה דרמטית בתקופה הזאת ולכן צפוי שהמחירים יתעדכנו.

מה שכן- שימי לב להכשרה של המטפלת. יש הבדל בין מישהי שעברה קורס  קצר לבין מטפלת עם הכשרה קלינית מקצועית ורחבה. זה הבדל משמעותי.

ועצוב גם,בעיני......

לעשות כסף מצרות של אנשים.....

מה שכן. זה משמעותי בעיני כמה זמן לוקח כל טיפול.

כלומר.

טיפול של שעה או שעה וחצי- הגיוני שיהיה הבדל במחיר.

ואני תמיד אמרתי לעצמי שאם אלמד טיפול כלשהו אקח 200-250 שח לשעה.

בתור אחת שצורכת שירותי טיפול למינהם- זה בעיני פשוט עוול למי שאין לו כסף.....

(לגבי רבקה יונית, זוכרת שהיא לא מגבילה בזמן פגישה.... וגם אם גלשנו מהרבה מהתכנית המקורית היא זרמה עם זה לגמרי בלי תוספת תשלום...ראוי להערכה בעיני)

שזו לא עבודה שעובדים בה 40 שעות בשבוע (לפחות לפי מה שידוע לי, לא נראה לי מטפל יושב בחדר ומקבל 8 מטופלים ביום בזה אחר זה).

בנוסף, נראה לי מי שמטפל באופן פרטי הוא למעשה עצמאי, אז מתוך השכר הזה הוא צריך להפריש לעצמו פנסיה וכו'

שלא נדבר על להשכיר קליניקה או מקום לטיפול.

לא נראה לי נהיים מליונרים מזה, ובטח ובטח שזה לא להרוויח כסף מצרות של אחרים

זה מקצוע, לומדים אותו כדי לתת כלים לאנשים אחרים ולקדם אותם.

לא מנצלים פה מצוקה.

יש הרבה עלויות מאחורי הקלעים.

אי אפשר לעבוד בזה באותה אינטנסיביות כמו מקצועות אחרים, יש ביטולים שהמטפל סופג..

לכל דבר יש מחיר.

כשהיינו אצל קלינאית תקשורת לפני יותר מ5 שנים היא לקחה מחיר דומה.

וזה טיפול יותר "קל" למי שכבר מומחה.

חוץ מזה שבטיפול טוב חוסכים זמן טיפול שזמן שווה כסף.

ככה שבשביל טיפול טוב כדאי להשקיע.

אם הטיפול לא טוב אז באמת מבאס לשלם ולא לקבל תמורה שמצדיקה את המחיר. אבל קשה לדעת מה יעבוד ומה לא. זה תלוי בכמה גורמים.

אם מחליטים ללכת לטיפול כדאי לבוא בגישה חיובית ולהבין שמהצד אנחנו לא יודעים את הכל.

כדאי לבחון אופציות להחזרים כדי להקל על התשלום. גם אם מחליטים לא ללכת כי המחיר מכביד מדי, זה כואב אבל לא אשמת המטפל שלוקח מחיר ריאלי עבורו.

זה נראה לי ממש לא בקטע של לעשות כסף על חשבון צרות של אחרים...

אנשים צריכים להתפרנס, זאת העבודה שלהם. כמו בהרבה תחומים, יש עליה במשכורות עם השנים, וגם בזה. מלבד זאת יש המון הוצאות של עסק פרטי, קליניקה, ביטוחים, הדרכות, השתלמויות מקצועיות ועוד. מחישוב ששמעתי פעם, מתשלום של טיפול מה שנשאר נטו יכול להגיע ל-40-50% מהסכום.

אגב, מכירה מטפלים שמקבלים מטופלים בהתנדבות (בלי תשלום או תשלום מינימלי) *בנוסף* למטופלים הרגילים שלהם. אבל זה בקטע התנדבותי ומעבר לצורך להתפרנס.

@תקומה

@אמאשוני

@צלולה

אפשר לא להסכים

וכנראה שנשאר חלוקות

כאחת שצורכת מידי פעם טיפולים שכאלו

ואני מאוד בגישה חיובית

ואני גם מהצד המטפל (תחום אחר אומנם, לא טיפולים נפשיים)

אני עדיין חושבת שלמרות שזה לא נשמע יפה זה מה שזה. עושים כסף מצרות של אחרים.

כמובן בלי להתכוון, אבל כיוון שזה מחיר השוק אז זה מה שאנשים לוקחים.

אבל בסופו של דבר

אנשים מהמעמד הבינוני, שחיים רמת חיים רגילה. באמת אנשים פשןטים, כמוני למשל, שחיים סבבה. לא מתקמצנים על כל דבר, אבל חיים בפשטות. כאלה שמוכנים להוציא כסף על ערכים או על רווחה נפשית, אבל בהחלט מחשבים את ההוצאות הגדולות כי אין מאיפה,

בסוף,

זה יקר, וזה יקר מאוד.

ולא פעם ולא פעמיים החלטתי לוותר על טיפול בגלל עניין כספי.

מנסיון העבר, לטיפול אפקטיבי לוקח לי לפחות 4 פגישות.

לרוב, זה גם מסתיים לאחריהן ואני לא מושכת יותר.

חושבת שיש הרבה אנשים שזקוקים ליותר.

ברור שאם יש משהו שיפתור את כל בעיותיי אני אשלם כמה שאצטרך, אבל בסוף, כולנו יודעים שבאים, פותרים את המצוקה, מקבלים ממנה גם קצת כלים לחיים וממשיכים הלאה- עד האתגר הבא.

אז כן,

בכנות, אם זה היה עולה 200, ואפילו 250 שח לפגישה הייתי באה. כי 1000 שח זה משהו שאנשים כמוני יכולים להוציא, בשביל רווחה נפשית.

אני מוכנה להשקיע ולהצטמצם החודש לטובת העניין. כי חשוב לי לחיות טוב.

אבל כשפגישה עולה 400 שח, אז 1600 זה כבר הרבה יותר מידי.... בטח אם טיפול רציני זקוק ליותר זמן.

ואני פשוט לא יכולה להרשות לעצמי את זה, בשביל אירוע נקודתי.

וזה בלי לדבר על זה שלפעמים לא מתחברים למטפל, ולפעמים זה לוקח זמן להבין שאנחנו לא משדרים על אותו גל.... ואז עוזבים אחרי פגישה או שתיים.

אז למה זה גורם?

בעיני, זה גורם לזה שאנשים מגיעים רק כשהם ממש במצוקה. ממש. שהגיעו מים עד נפש. והם מגיעים לקצה של- החיים כבר לא יהיו לי שווים בלי זה, אין לי מה להפסיד, אשים את כל כספי והעיקר שאצליח לחיות. ומאוד מצטמצמים בשביל זה.

אז בעיני לזה קוראים לעשות כסף מצרות של אנשים.

כי גם אם נאמר שהם צריכים להוציא 50 אחוז מההכנסות (אגב, נשמע לי לא הגיוני, ביטוחים זה לרוב לא קיים בטיפולים נפשיים, וגם אם כן, העלות היא כמה מאות בחודש לכל היותר, קליניקות- לרוב זה חלק מבית המטפל, ביטולים- יש להם תנאים כמו- ביטול עד x זמן מחייב תשלום מלא/חלקי, וכן על זה הדרך.., והשתלמויות וכו- ברור. אבל זה בכל תחום שמכבד את עצמו)

אז גם אם נאמר את כל זה,

אפשר בעיני למצוא דרך לתת שירות במחיר הוגן יותר.

רוב האוכלוסייה לא חיה מעלות כזאת לשעה, ומסתדרת.

ושוב, לא מדברת על להוריד את העלות לרצפה, אבל וואלה, 250 שח לשעה נשמע לי ככ פייר. אפילו תגידו 300.

נותן לאנשים להגיע, ונותן גם להם להתפרנס בכבוד.

ואני לא באמת רוצה להכנס להם לחיים... אבל אם אי אפשר לקבל מטופלים בכמות גדולה בגלל קושי המקצוע, אז אפשר גם למצוא משהו אחר מהצד שישלים את זה.....

זהו.

פרקתי את אשר על ליבי.

לא אשכח את ימי הרווקות שהלכתי לטיפולים שונים והוצאתי את כל כספי על זה.... ולא היה לי שקל על הנשמה.

וגם לא את הטיפולים השונים שהלכתי במשך החיים...

ופגשתי כל כך הרבה סוגים של מטפלים.

וכל כך הרבה עלויות.

ומעניין שאלו שבסוף עזרו לי היו דווקא לא אלו עם המחירים בשמיים.... (זוכרת אפילו מטפלת שלקחה 500 שח, לפני 9 שנים... תארו לעצמיכן כמה זה היה יקר אז... בעלת שם דבר, מנהלת מכון.. הלכתי אליה ל2 פגישות כי אמרתי אולי לא הבנתי מה היא מביאה... וואלה. לא עזרה לי כמעט בכלל.....)

וזוכרת.

שהבטחתי לעצמי

שאם יום אחד אלמד טיפול

אקח מחיר שפוי

שיתן לאנשים להגיע

לתת לעצמם רווחה נפשית

וגם קצת רווחה כלכלית.....

מסכימה עם כל מילה

מצטרפת.וזה בדיוק מה שרציתי לכתוב

250-300 לשעה בעיני זה די והותר

זה עניין של איך את מסתכלת על השוק ועל הדרך לעבוד.

מבחינתי אף אחד לא "חייב" לי שום דבר. אני עושה את הבחירות שלי, ואני יכולה להחליט איפה אני משקיעה את הכסף שלי, ואחרים עושים את הבחירות שלהם ומחליטים כמה תשלום לגבות על השירות שהם נותנים.

את מנסחת את זה בצורה כזו, שנשמע שיש כאן משהו שמצופה להיות מעין "וולנטרי", מכיוון שזו עזרה לאנשים, אז צריך לאפשר את זה.

ואני לא מסתכלת על זה ככה.

זו קודם כל עבודה, אחר כך זו גם עבודה עם משמעות.

האם יש מי שלא יוכל לקבל טיפול ראוי בגלל זה? יכול להיות שכן. אבל ככה עובד שוק חופשי. כל אחד לעצמו.

מה אפשר לעשות? מה שהמדינה עושה. יש מימון לטיפול גם מטעם קופת החולים. נכון, התורים ארוכים מאוד, נכון נדרש הרבה שיפור. אבל זה קיים ואפשרי במחיר של עשרות שקלים לטיפול.

מה עוד אפשר לעשות?

ביטוח בריאות פרטי למשל. ואז אמנם משלמים סכום לביטוח כל חודש, אבל זה מאפשר לקבל טיפול נפשי בסבסוד. נגיד 100₪ לטיפול.

אז זה לא שאין כאן אופציות אחרות בכלל.

נכוך, זה מצריך מחשבה. ונכון, אם היו גובים 1000₪ לטיפול זה היה אמנם לגיטימי בעיניי אבל מוגזם. אבל זה לא הסכום, ועדיין יש כל מיני אפשרויות ואפשר לבחור למי ללכת. ככה זה עובד ובעיניי זה בריא ונכון שככה זה יעבוד

שאירוע נקודתי שפותרים בטיפול וחוזר חלילה, לדעתי לא טופל

טיפול טוב לדעתי אמור לרדת ולגעת בשורש ולתת כלים להתמודד איתו גם ללא נוכחות המטפל, כשמשתמשים בכלים שעלו אז. זו בעצם ההתמודדות שאמורה לקדם אותנו. לדעתי יש הרבה תלות בטיפולים נקודתיים לא כי אנשים מגיעים למצבי חירום בגלל עלויות. אנשים משלמים, והרבה. התחום בפריחה מטורפת. זה יותר בגלל שזה לא תמיד יורד לחיי המעשה ,תכלס. וגם כי זה לא זב ג וגמרנו. תהליכים לוקחים זמן. אבל זה לא אומר שהטיפול צריך להיות ארוך בהכרח. יכולה להיות תקופה בין טיפול לטיפול ועדיין התקדמות גדולה. תלוי בכל אחד בעצם.

(ואומר במאמר מוסגר שלדעתי הלא מקצועית בעליל, לרוב השורש הוא אותו אחד לדעתי, שחוזר בצורות שונות, במופעים שונים, מול אנשים שונים.רק קשה לנו לזהות אותו במלבושיו השונים)

מקווה זתמצאי מענה שיהיה מדויק לך במחיר שהוא גם הוגן וישים עבורך)

לוקח הרבה יותר זמן, להערכתי כ15 פגישות מינימום ורוב לפחות חצי שנה.

לצפות לשינוי בפרק זמן קצר זה לרוב לא קורה ובאמת לא מצליח

מהצד של המטפל

ומסתכלת מצד אחד בלבד שבו לא רואים ולא מבינים בכלל, את היקף ההוצאות

וכמה שהמקצוע בסוף לא רווחי בכלל אם לא לוקחים מחיר גבוה

יש בהחלט ביטוח!

יש הדרכות שבועיות שעולות הון!

יש לימודים כמעט תמידיים (נראה לך רעיון טוב ללכת למטפל שלא לומד ומשתלם כל הזמן בחידושים ובשיטות שונות ? כמו רופאים)

יש שכירות של קליניקה, גם אם היא חלק מהבית, אז כן, שילמו עליה גם. (בית גדול יותר עם קליניקה וכניסה נפרדת-עולה יותר!)

ויש טיפול נפשי אישי של המטפל, שלא יכול לטפל באחרים בלי להיות מטופל לפחות חלק מהזמן

ועוד ועוד

וזה רק על קצה המזלג

(וכמובן לא מדברת על מטפלים שונים במרכאות, שלא ברור מהי הכשרתם ומהי באמת רמת המקצועיות והמומחיות שלהם, שמימלא ישקיעו הרבה פחות בהכשרות ובהדרכות וכו)

אז אולי מהצד זה נראה שעושים הון

אבל באמת-זה ממש לא כך.

ואדרבה, אם את יכולה כנסי למקצוע ותראי מה זה כולל 

ואגב

רוב המטפלים

לפחות ברוב הזמן

עובדים במקביך גם במסגרות ציבוריות ולא רק בפרטי,

ושם

מקבלים שכר זעום שלא מתחיל לגרד את כל ההשקעה והשחיקה במקצועות הללו

אז כן הפרטי יעלה ביוקר

כי המטפל בסוף גם צריך להתפרנס, ולא בדוחק (וצריך להתנצל על זה?)

והמטופל יכול לבחור ללכת לטיפול לא בפרטי (יודעת שמסובך ומורכב יותר, אבל קיים)

אני מהתחום וקשה לי מאוד שלוקחים 400 לשעה

אני ממש מבינה מאיפה זה הגיע ולמה

אבל חושבת ש300 זה מכובד.

אלא אם כן יש איזה מטפלת עם שיטת קסם מיוחדת שמרפאת אנשים ואז שתיקח גם 500 אם צריך..

וזה כואב כי המון זקוקים לטיפול ולפעמים זה פשוט לא מתאפשר כלכלית.

אני לא מסכימה עם זה שזה לעשות כסף מצרות של אחרים

מטפלים רוצים להתפרנס בכבוד, יש להם מקצוע שהם השקיעו ולמדו ואם הם מטפלים טובים הם ממשיכים ללמוד ולהיות מודרכים

יש הוצאות קליניקה, הפרשות של עצמאיים

לא חושבת שמי שלוקח 400 נהיה עשיר וגם לא עמיד מאוד, זה מובן הסכום

אבל מהצד המטופל זה מאוד מתסכל, כי להמון אנשים זה סכום בלתי אפשרי, ואז הם הולכים רק כשאין להם ברירה ונקרעים בשביל להוציא את הסכום הזה

וזה מתסכל, אין לי דרישה מהמטפלים לקחת פחות, אני כן מצפה שיבינו כמה זה מאתגר להמון מטופלים ולא יאמרו אמירןת בסגנון: 'אם תבינו כמה זה משמעותי לכם אתם גם תוציאו את הכסף'

וואלה לי היו סיטואציות שחשבתי שהטיפול יהיה משמעותי ונצרך, אבל פשוט לא היה לי איך להוציא 1600 שח בחודש.

גם אני חושבת אלף פעמים לפני שלוקחת טיפול כלשהו, בכל תחום, בגלל העלות והלחץ הכלכלי. יצא לי לוותר על טיפול בגלל זה. ויצא לי להחליט שזה מספיק חשוב כדי להוציא חסכונות בשביל זה.

אבל אני מכירה גם את הצד השני ומבינה שאם המטפל רוצה להתפרנס- זה סכום הגיוני. לעצמאי יש המון הוצאות (לא הזכרת פנסיה, ביטוח לאומי, מע"מ. ביטולים גם עם התנאים זה המון כי לא גובים על מחלה וכד', או מטופלים שהודיעו בזמן אבל לא הצליחו למלא את החור. הדרכות שבועיות, השתלמויות במימון מלא בלי השתתפות של מקום עבודה. וזה רק מה שאני חושבת עליו בשלוף ומניחה שיש עוד הוצאות).

אז ברור שאשמח אם יהיו מטפלים יותר זולים. אבל אני לא מצפה ממטפל שזה מקור ההכנסה שלו להפחית עלויות. מי שקריטי בשבילו יכול לברר איפה אפשר לקבל טיפול בתשלום מופחת (דרך הקופה, הרווחה, עמותות שונות). זה בהחלט לא פשוט.

עובדת כבר לא מעט שנים בתחום טיפולי, מעולם ללא כוונה לעשות כסף מצרות של אחרים אלא לסייע ולעזור לאנשים עם הידע והכישורים שלי.

מאחורי התשלום שאני גובה מסתתרים תשלומים רבים שאני משלמת בעצמי.

תוהה אם את אותה אמירה אומרים גם על רופאים שלוקחים תשלום גבוה על ביקור פרטי

מי שאני הייתי אמלו\אצלה, מלבד אחת שבאמת עזרה בזכות אסימון שהיא הפילה-

התחושה הייתה שהם מורחים לי את הזמן!!!

כאילו הטיפול זה משהו ארוך ואינסופי שהיעד שלו מטושטש, ולכן צריך עוד פגישה ועוד ועוד ועוד...

אחרי שנה התקשרתי למטפל ההוא ואמרתי לו שאני לא צריכה שהוא יהנהן לי. אני צריכה קונטרה. מישהו שיעמת אותי מול המחשבות שלי. מישהו שלא יהיה השיקוף שלי, למקרה שאצליח להגיע לתובנות בעצמי.

הוא כמובן הציע שנפגש, ונדבר על זה בטיפול...

אבל הבנתי שאתו אני כבר לא אמשיך.

הייתה מטפלת אחת שבאמת עזרה לי תוך 2 פגישות.

היא פשוט זיהתה משהו שאני חשבתי שכבר סיימתי עם זה- ובעצם זה עדיין המשיך.

וכשהיא אמרה לי את זה- האסימונים נפלו בצי'ק.

תוך יום (!) הרגשתי שיפור רציני ביותר.

וזה אחרי שנים שהסתובבתי סחור-סחור בתוך סבך של קונפליקטים רגשיים.

אחרי שהיא אמרה מה שאמרה- ידעתי איך לעזור לעצמי.

ומשם הדרך כבר הייתה קצרה הרבה יותר.

הם התייעצו עם אאג

סתם מעצבן ומלחיץ 

אנחנו עשינו ניתוח שקדים ושקד שלישי - ומראש קיבלנו המלצה לקחת אנטיביוטיקה.

שכנתי לחדר עשתה רק כפתורים ואני זוכרת ממש איך הרופא אמר לה בשחרור - להתחיל להביא אנטיביוטיקה ברגע שמתחיל חום.

איזה קטע שלא קיבלתם המלצה כזאת.

אני ממש מקווה איתך לטוב. 

אנטיבייטיקה למקרה שיתחיל חום

אבל פה הם לא מןכנים לתת, רופא ילדים לא לוקח סיכון ושולח למיון, גם מוקד שולח למיון

הבירור הוא מהיום ה 5 לחום, היום זה היום ה 3

נכון מוזר? מצד שני היינו בביח גדול תל השומר והם התייעצו עם עוד רופאים

אחרי ניתוח. לנו נתנו מוקסיפן כשיצא ריח כזה לא טוב מהפה שלו.

אמרו שזה תהליך תקין של אחרי ניתוח

כדאי מחר ללכת שוב ולהתעקש על בדיקות או משהו? במידה והחום ממשיך או לחכות לשלישי כבר

השנה לקחנו דירת איירביאנד בי

היו גם שנים שנשארנו בבית אבל כל יום יצאנו לאנשהו (מעין, מוזיאון וכו).

זה באמת עבודה קשה עם קטנים אבל אנחנו מאד נהנים בכל זאת.

כילדה יצאנו כל שנה ל3 ימים,

שינה בבית ספר שדה בעיקר

והתוכנית היתה מסלולים...

ההורים שלי תמיד אמרו שדווקא כשהיינו קטנים היה יותר קל כי הלכנו יפה וכשגדלנו התחלנו להתלונן  😅

אני היום כאמא פחות אעשה את זה כי מסלולים זה פחות בשבילי ואז אם הילדים לא מתרגלים זה באמת לא הכי מתאים...

עדיין אפשר לחשוב על מקומות לא יקרים מדי (למרות שאולי עכשו זה שלב די מאוחר) - בית ספר שדה, אנא, מקומות אירוח אולי לא במקומות קלאסיים של הצפון שמבוקשים מאוד ולבנות תוכנית באיזור - ים, מעין, מסלול קטן... תלוי מה האופי שלכם.

מניסיון משפחתי בשנים האחרונות (כשיוצאים עם ההורים שלי ואנחנו כבר נשואים עם ילדים אז זה נהיה שבט) - באמת המקומות הפשוטים באיזורים לא מבוקשים מאוד הופכים את המחיר לריאלי יותר - הבית הארחה בהר ברכה, בסוסיא וכאלה... זה לא צפון כמו שמדמיינים קיץ אבל מאפשר.

וגם לצאת לימים בודדים זה פתרון.

אני חושבת שכדאי לעשות תכנון של הקיץ ככה שלכם ולילדים יהיה מול העיניים למה לצפות.

בעיקרון כל עוד הרכב הכיל את כולנו - יצאנו כמעט כל שנה לצימר. היו פעמים שהיה מוצלח, והיו פעמים שפחות...

אחר כך עשינו הפסקה ארוכה בנופשים העצמיים שלנו (כן הצטרפנו למשפחה שלי לנופש משפחתי מורחב, שלפעמים בכלל היה אצל ההורים שלי בבית), ולפני שנה הרגשנו שהמשפחה האישית שלנו חייבת את זה, ויצאנו שוב לנופש משלנו בצימר. (בחרנו מקום נגיש בתחבורה ציבורית, כדי שנוכל לנסוע וגם להתנייד במהלך הנופש)

היה לנו טוב מאוד, אבל גם מתיש... כך שאני מבינה את בעלך ומבינה גם אותך.

השנה אנחנו חושבים לצאת לקמפינג, גם מבחינת המחיר וגם כדי שלא נצטרך להתארגן על זה מראש יותר מדי. נקווה שיהיה טוב...

אני חושבת שיש בזה משהו שמאוד מאחד משפחתית, לצאת לנופש משותף. מצד שני, אפשר גם ליצור חוויות משפחתיות מאחדות אחרות, שכוללות לינה בבית... (אנחנו למשל כמה פעמים הפכנו את הבית לבית מלון, וזה היה כיף מאוד לילדים ומגבש)

קמפינג בלי להתארגן יותר מדי?? 🫣😁

סתם הבנתי שהתכוונת ללסגור מראש. אבל זה יצא מבדר. 

בצפון.

אז לא ישנו ברחוב...

ישנו בצימר. היה מאוד מאוד נחמד. הילדים שלו בברכה ביום שישי, ובשבת עצמה היו בג'קוזי בלי להפעיל אותו.

הכל כולל אוכל מוכן עלה לנו- 1350.

הלכנו לבית הכנסת, לגן השעשועים, טיילנו באזור של בננות, יש גם מתחם לצימר עם טניס שולחן, כדורסל, נדנדות.

ברוך ה' שמחנו מאוד

שזה תשלום יחסית נמוך לשבת, אבל זה כי היינו בצימר הזוגי ופשוט הוספנו מיטה, מזרון ולול.

בסוף שילמנו 1200 כי הוא רצה מזומן והיה לנו רק ביט

עולה 3500-4000 ל3 לילות, אפילו פחות. סוגרים כבר בחורף, מחפשים המלצות בבוקינג.

3 חדרי שינה פחוס סלון פלוס מטבח פחוס שני חדרי רחמה לפחות. אנחנו צריכים 6 מיטות אבל תמיד היה יותר.

עד היום הדירות היו ממש טובות (בסטדרטים שלנו)

מטיילים באתרי שמורות הטבע, אוכלים בעיר, עושים קניות בסופר גדול באיזור (רמי לוי וכאלה)

מביאים מהבית כלים לבשל.

שווה לקחת דירה עם מכונת כביסה, מאוד נוח שאפשר לכבס מגבות ובגדי ים ובגדים שהילדים אוהבים לטיולים. מחליפים הרבה בטיולים האלו,

כי אנחנו אוהבים להיכנס לנחלים, מעיינות, הכינרת וכו' וגם טיולעם יבשים מלכלכים.

תבדקו קירבה לבתי כנסת.

שני רכבים.

חלק כתבו שלא מעדיפים לישון בבית בסוף יום-בעלי

וחלק כתבו שכן לוקחים צימר ונהנו-מה שאני אומרת

ברור שהכי כיף לישון בסוף בבית

אבל זו החוויה יותר לילדים,הם כל הזמן מתבאסים שכל החברים יוצאים

בחופש לכמה ימים ואנחנו כמעט ולא...,

ברור לי שלא כולם יוצאים,זה יקר וקשוח לכולם

השאלה אם טיולים יומיים לא יוצא כבר יותר יקר מכמה לילות בצימר...כי החופש ארוך 🤦

זו חוויה אחרת. כשיש רק קטנטנים וזו המון עבודה להיות מחוץ לבית, באמת עדיף טיולים יומיים.

כשהילדים גדלים, בשביל להיפתח ולהתנתק ולהחליף אווירה עדיף לצאת כמה ימים (אם יש אפשרות כלכלית)

טיולים יומיים כשיש גם בנים וגם בנות, גם גדולים וגם קטנים,

זה אומר שרוב הסיכויים שחלק לא יבואו. זה גם שיקול מבחינתי.

נסיעה לצפון הרחוק יותר, אני לא אעשה בנסיעות יומיות..

אבל מה שטוב לכם 🙂

בשנתיים האחרונות גם התחלנו לצאת לטיול משפחתי בחו"ל (במקום חופשה אחת בארץ. לצערי בארץ צפון היה יחסית בעייתי בתקופה האחרונה).

מבחינתי אני לא אצא בלי הילדים (מקסימום לילה אחד עם בעלי במקום קרוב) אז נופש זה רק כולנו יחד. בתחושה שלי זה מאוד מגבש ונזכרים תמיד בחוויות שהיו לנו יחד. כמובן שזה תלוי תקציב היו תקופות שהיינו הולכים לקמפיינג או מתאימים את החופשה למשהו פשוט יותר תלוי תקציב. בארץ אנחנו הכי נהנים מצימר עדיף עם בריכה פרטית שם אנחנו מתארגנים על על האש/ארוחות בוקר ורוב היום מטיילים בחוץ. מרגיש לי יותר זורם עם ילדים בניגוד למלון (מה גם שחדר במלון מוגבל בדרך כלל להורים +2 ילדים).

היינו פעם ברוח ברמה ברוכים קלע אלון המקום היה ממש מהמם חיסרון אחד שהבריכה לא מגודרת יש רק אפשרות לנעול את הצימר עצמו (עם ילדים קטנים ולא שוחים יותר בעייתי)

באילת היינו ביאלרנט דירות אפרסמון זה בריכה לאיזה 3-4 דירות אבל למזלנו זה היה אנחנו ועוד משפחה והתחלקנו בשעות על הבריכה.

היינו גם ביאלרנט במגדל עם בריכה

לרוב יותר קל למצוא צימר עם ג'קוזי פרטי בריכות יש בדרך כלל למתחם של 2 צימרים ומעלה זה היינו הרבה פעמים עם עוד משפחה אחת שנסענו יחד. כבר לא זוכרת את השמות של המקומות.

אבל אין מצב לוותר על נופש, כל שנה בשביל הילדים.

מתיש נכון אבל כ"כ חשוב להם לביחד ושלא ינטרו לך טינה בגיל גדול, לא חשוב איך אני יודעת 😉 

מתאמים עם האחים (לפעמים ממש מאורגן כולם  לפעמים יותר ספונטני)  ואז כל נושא הילדים פחות קשוח 😉

יש להם חברה ותעסוקה

וגם להורים כיף

בקיצור קונספט מומלץ ממש 

וגם טיולים יומיים אם יש לכן

ממש תודה על התגובות! החכמתן אותי

מצד שני אני כן חושבת שיש מקום גם לצאת לטייל למשהו שאתם לא מאד נהנים ממנו כדי שלילדים תהיה חוויה של טיול וזמן איתכם.

אז צריך לאזן ולנסוע למשהו שמתאים לכם אבל לא לצפות שזה יהיה נופש של רגל על רגל...

אנחנו אוהבים קמפינג וטיולים בטבע

יש בצפת קבוצות וואטצפ של אנשים שמשכירים את הדירה שלהם במחיר יותר זול מצימר.

כמובן התנאים הם לא תנאים של צימר (אין בריכה, אין ג'קוזי) וגם צריך להיות זהירים ליפול על בית נקי (להתבונן היטב בתמונות!)

אבל זה נחמד

ולילדים קטנים החוויה של בית אחר עם משחקים אחרים (במידה שהמארחים מאשרים לשחק בהם) היא חוויה ממש נחמדה.

אם מוצאים בית בעתיקה זה בכלל שווה.

חלק מציעים גם צימרים ממש..

קיצר שווה להכנס לקבוצה כזו ולבדוק אופציות.

אולי למישהי פה יהיה קישור עדכני לקבוצה כזו

אנחנו יוצאים פעמיים בשנה

כי זה חשוב לנו

זה צבירת חוויות עם הילדים

ואנחנו עובדים קשה מאוד בזמן הזה

וחוזרים עייפים

אבל זה שווה לנו

אוהבים מאוד את אנ"א

אבל בעיני הדגש הוא על פניות.

לצאת כולל לינה זה ממש קשוח, לפעמים אנחנו עושים את זה אבל לא כל שנה,

ולפעמים ישנים אצל חמותי או אחים שלנו שזה יותר קל מבחינה לוגיסטית.

יציאות יומיות הרבה יותר קל, זול, ומועיל לנו. זה ממש לא צריך להיות מפוצץ.

זה מעיין שלא מכירים, פארק שווה, בישול בשטח, לפעמים מסלול (לצערי לא לקחנו את הילדים כ"כ למסלולי הליכה, אנחנו צריכים להכיר להם את זה יותר). מזרקות, אתרי עתיקות/מורשת...

פעם ב... אטרקציה בתשלום כמו קיר טיפוס וכאלה.

צריך להיות על זה, להגיע מאורגנים ולדעת לאן הולכים ומה עושים, להצטייד כמו שצריך - בעיקר אוכל אבל גם משחקים לשטח - אפילו ברמת הכדור/מטקות/צלחת מעופפת. אפשר להשקיע יותר עם מחצלת, ערסל, ציליה, ועוד ועוד זה כיף ממש. העיקר הפניות וההנאה שלנו ההורים שאנחנו על זה, במצב רוח טוב, שמחים, פתוחים להתנסות ומשחק.

אבל עד עכשיו יצאנו, בעיקר לבתי מלון

לא יוצאים ליותר מלילה גג שניים. ממצים לגמרי מבחינתו

השנה לא קבענו כלום האמת. עדיין.

ליצור חוויות של טיול פעם-פעמיים בשנה זה השקעה משפחתית חשובה לדעתי גם אם זה מורכב

יוצאים לטיולים של 3 ימים במהלך השבוע/חמשוש

דירת אירוח, צימר, אירוח כפרי מכבד לא להתכלב אבל כן ברמה נורמלית

במקומות שמתאים לילדים להסתובב חופשי ומרחבים שהם יכולים לשחק אז לעניין הזה מלון ממילא לא רלוונטי בעיני

קמפינג אני לא אוהבת אז פחות בקטע, אבל כן עושים להם פעילויות שטח כמו סאג', מדורה, יצירות מהטבע וכד'

לגבי 1, אין לי ניסיון. אולי כדאי לנסות להניק בתנוחות שונות, ולמצוא איך הכי נח לה.

2. תמשיכי בשעה הרגילה.

3. לא שמעתי שיש קשר לזמנים הנקה ושאיבה.

אני יודעת שזמן לקחתי הגלולות יכול להשפיע.

לי אישית לא היו כתמים, גם כשלא הקפדתי על השעה. וגם עם הנקות ושאיבות לא דווקא בשעות בלי קשר לזמנים.

לי למזלי היו כמה וכמה הנקות מוצלחות לפני כן, אז ידעתי שה"בעיה" לא בי...

אני לא יודעת אם באמת היה לה רפלוקס סמוי או לא (הרופא לא שלל ולא אישר, וגם לא נתן תרופה) - רק יודעת לומר לפי הרופא שצריך להיניק כשהתינוק כמה שיותר בישיבה (לא יודעת איך עושים את זה תכל'ס🙄 אבל אולי תנסי), ואחרי ההאכלה להניח אותו באלכסון (בטרמפולינה זה הכי טוב. הוצאנו מהמחסן את הטרמפולינה שקיבלנו בילד השני ולא באה לידי שימוש, והבת שלי חצי גרה שם...)

עוד דבר שכדאי לבדוק הוא לשון קשורה. לבת שלי הייתה מסתבר לשון קשורה, שאף אחד (מהרופאים בבית החולים ועד לרופא הילדים) לא זיהה רק יועצת הנקה שהגעתי אליה בגיל עשרה חודשים זיהתה את זה...

ואם גם בבקבוק היא מסתבכת - מציעה לנסות את הבקבוק של לנסינו. זה הבקבוק היחיד שהבת שלי הסכימה לקחת.

בהצלחה יקרה! זה באמת קשה ומתסכל❤️

לשים בטרמפולינה לישון פשוט?

בסהכ מה שהיא עושה רוב היום זה לאכול ולישון הרי.

ולגבי הבקבוק

חשבתי שזה הגיוני שגם עם הבקבוק לא נעים לה לאכול, כי זה כואב /צורב במידה דומה להנקה, לא? היא אוכלת מהבקבוק ותוך כדי מתחילה להתפתל אז לא חשבתי שזו בעיה עם הבקבוק דווקא כי אנחנו משתמשים בכמה סוגים.. אבל אולי אני טועה?

בהמשך היא תתחיל גם קצת לשחק שם.

ולא יודעת לומר בקשר לבקבוק, בעצם... יכול להיות שאצלנו היא לא הסתדרה עם בקבוקים אחרים בגלל הלשון הקשורה, וזה לא קשור לרפלוקס שאולי היה לה ואולי לא.

בכל אופן, את יכולה לנסות להאכיל אותה בבקבוק כשהיא שוכבת בטרמפולינה, אני חושבת שזה גם יכול לעזור.

כדאי להתייעץ עם יועצת הנקה ברמה גבוהה, יכולה לעזור למצוא פתרונות 

אבל לעניין הזה בינתיים לא מצאתי פתרון

כי גם אם אני מניקה בתנוחה זקופה, אם היא לא נינוחה היא פשוט זורקת את הראש אחורה ומקשיתה את הגב וצורחת מרעב וכאב

מה לעשות אם זה לא עוזר?

נראה לי שצריך לחזור אליו, לא? 

אצלי זה היה קשור באופן ישיר לריפלוקס. וזה מאוד משפיע על היכולת להתחבר כמו שצריך בהנקה.

צריך לבדוק אצל רופא שמבין בזה, המון רופאי ילדים לא יודעים לזהות לשון קשורה אחורית (אצלי שלושה רופאים אמרו לי שאני טועה, עד שלקחתי לרופאה מומחית וראיתי ישועות).

וגם יועצת הנקה שנחשבת מאד מקצועית. אבל עכשיו אני דואגת שאולי כן יש לשון קשורה ולא עלו על זה?

מה שם הרופאה אם אפשר לשאול?

ויועצת ההנקה שבדקה את הבת שלי היא אודליה גור אריה.

שניהם בירושלים, אם נגיש לך.

תפני אליהם

יעל דובסטר גם נחשבת מעולה

אני מאוד התרשמתי מד''ר יעל דובסטר.

גם ד''ר בוצר אמור להיות מקצועי מאוד בתחום.

באיזה אזור נוח לך?

הציל אותנו ככל הנראה מריפלוקס סמוי, אמנם ההנקה הרגיעה אותה אבל היא לא היתה רגועה בשום מצב אחר חוץ מהנקה ו/או מנשא.

ממליצה על יעקב דרמון מירושלים.

בטיפול הראשון כאילו לא קרה כלום, בטיפול השני פשוט קסם, אי אפשר להסביר.

להורים סיפרנו בהריון הראשון מיד בבדיקה החיובית, בשני אחרי אולטרסאונד עם דופק

אחיות שלי ראו עלי ממש בהתחלה, הרבה לפני שסיפרתי. מצידי הייתי מספרת כנראה בחודש שלישי- רביעי כזה

לחברות בחודש רביעי- חמישי

להורים סוף שלישי

לאחים חודש חמישי

מרוב שהייתי בחרדות שזה יגמר לא העזתי לספר

להורים סיפרנו אחרי סקירה ראשונה

ואח"כ לאט לאט לאחים

לחברות קרובות

בעבודה

לא חושבת שיש בזה נכון ולא נכון (חוץ מבעבודה שיש חוק),

אתם צריכים להרגיש בנוח

ואני תוהה מתי לספר

נגיד בעבודה מתחשק לי למשוך עד שבוע 20+

אבל מסביב אני מתלבטת 

בגדול הייתי מספרת למי שחשוב לי לפני שרואים

כי אז זה כבר מתחיל להיות קצת מביך

החלטות טובות!

בהריון ראשון לאמא שלי ממש ממש בהתחלה, קצת אחרי שגיליתי, ביתר ההריונות קצת יותר מאוחר סביב שבוע 10, לחמותי טיפה אח"כ, ולאחים מתי שהסתדר.

לחברות טובות מתי שהתחשק לי, לרוב מוקדם מאוד, בהתאם לתמיכה שהייתי זקוקה לה. לחברות פחות טובות מתי שראו, לא טרחתי לספר.

בעבודה- ממש מוקדם, הרבה לפני שצריך.

ממש השתנה.

לאמא שלי בדרך כלל ספרתי אחרי הדופק או לפני אם הרגשתי ממש לא טוב,  להורים של בעלי בהריון הראשון בשבוע 9 ובשבוע 13 חמותי סיפרה לכולם אז מאז אנחנו מספרים לה רק אחרי סקירה ראשונה

לחמי וחמותי אזור שבוע 10 כזה

לאחים וכו אחרי סקירה ראשונה

ולשאר העולם בדכ נותנת לגלות לבד😅

מבחינתי גם שבעלי יספר להורים שלו באותו זמן, לא רואה הבדל בין ההורים

ואכן סיפר להם בערך ככה או ממש כמה ימים אחרי, אבל סתם בלי סיבה מיוחדת לא יצא שסיפר ממש מיד..

לאחים והאחיות מספרים בתחילת חודש חמישי (למרות שהאחיות הקרובות שלי חשדו לפני🤭)

לשאר העולם, נותנת לגלות לבד, ומשוחחת על זה חופשי מחודש חמישי 

שתיה מוגזת

תה

מים קרים

קרטיבים

גלידה

במצטבר היה יכול לצאת פחות מ4 כוסות ביום. לפעמים חלק מזה היה יוצא בהקאות..

פודקאסט של אפרת וקסלר.

הכעס מגיע כתוצאה מהשורש.... בהצלחה 

תוכלי לשלוח לי קישור בבקשה?

זה האתר שלה ארכיון Podcasts - אפרת וקסלר - הורות מגדלת ומובילה

וזה בספוטיפיי https://open.spotify.com/show/3a5OZ3OiuK5kTOQOqgTuyV

התחברתי לשיעורים של הרבנית מיטל דאודי- ביוטיוב.. 

של הרבנית חבצלת סולטין ושל הרבנית דינה ראפ.

לא זוכרת אם יש שם התייחסות ספציפית לנושא הכעס...

הרי הסיפור הוא לא הילדים ומה שהם עושים אלא היכולת שלנו לנהל את האנרגיות הרגשיות שלנו.

סליחה שאני לא מציעה מקור מידע ספציפי, אוכל לחפש לך בהמשך, אולי מחר, אבל אצטרך תזכורת.

לא עברתי הפלה

אבל

הכי נורמלי בעולם להקשיב למה שאת מרגישה ולרצות לחזור לשגרה

אף אחד לא אמור להגיד לך איך את מרגישה

זה הגוף שלך

את עברת את זה

אחרים עברו את זה יותר ממרחק

שלא יתערבו לך

ואם הם כן מתערבים

תבקשי מהם שלא

אין שום ספר הדרכות איך להרגיש אחרי הפלה ולכן כל אחת יכולה להרגיש ולחוש איך שמתאים לה.

אני גם לא חושבת שכולן חוות הפלה בצורה כל כך קשה כמו שנראה לך.

פשוט מי שחווה את זה בצורה מאוד קשה אז נוטה יותר לשתף את זה כאן או בחיים האמיתיים.

אני ראיתי את אחיות שלי שמאוד קרובות אלי שעברו הפלות בשבועות מוקדמים יחסית

אצל אף אחת זה לא היה טראומטי במיוחד, כן עצוב וכואב אבל נורא מהר חזרו לשגרה.

(רק אחת מהן שעברה הפלה אחרי שחיכתה הרבה שנים להריון אז זה באמת היה ממש ממש כואב ועצוב)

כנראה יש לך חוסן אישי מאד גבוה וזה מעולה.

תקשיבי ללב שלך ותהי הכי כנה עם עצמך (נראה שדוקא במקרה הזה לרצות אחרים יהיה להיות שבורה "בכח").

לפעמים גם האסימון נופל באיחור והעצב מגיע אחרי כמה שבועות/חודשים וזה גם בסדר, תמשיכי להיות קשובה לעצמך.

אגב, פה בפורום הכי טבעי שהנשים שלקחו את זה יותר קשה יכתבו פה בניגוד לנשים האחרות. מי שלא לקחה את זה קשה פחות תרגיש צורך לשתף ולחפש תמיכה.

הייתה לי הפלה בעבר, בשלב קצת יותר מוקדם ממה שתיארת. הצטערתי, התבאסתי, ועברתי הלאה. ממש לא חוויתי את זה באופן דרמטי.

ולגבי לקחת חופשת מחלה, תעשי מה שטוב לך! אני יכולה לספר לך שעברתי בעבר הפלה בשלב מאוחר בהריון וקיבלתי חל"ד מלא וניצלתי רק 9 שבועות במקום 15 ומלא אנשים העירו לי שזה טעות, אבל עבורי זה היה הרבה יותר מתאים.

אין נכון או לא נכון, על אחת ומה שמתאים לה, זה לא אומר עליך שום דבר רע!!!

(היו לי תחושות קשות אחרות, שנבעו מהטראומה שצפה לי מבתי חולים)

אבל העובר הפסיק להתפתח בשלב מוקדם מאוד, וממהתחלה הייתה הרגשה שההיריון לא תקין. והוא גם הגיע קצת בהפתעה, שנה וקצת אחרי הולדת תאומים, ובדיעבד אני שמחה שלא נולד לי אז תינוק, כי זה היה צפוף מדי עם התאומים.

אז לא יודעת מה לומר עלייך, אם התחושות שלך כרגע נורמליות או לא. יכול להיות שהן נובעות מבריאות נפשית - של עיכול והבנה שאם כבר אין, אז אין מה לבכות, כי זה לא יעזור.

אבל יכול להיות גם שזו מעין הדחקה, ולכן אני חושבת שכדאי לך לשים לב לעצמך בהמשך, כי אולי תחושות האבל יצופו פתאום בעוד חודש-חודשיים, ואז תצטרכי לתת להן מקום אף שלכאורה כבר התקדמת הלאה...

בשורות טובות❤️

יכולה לומר לך מניסיוני שכנראה את עדיין לא מעכלת.. את עדיין בהדחקה.

באיזה שהוא שלב יפול לך האסימון ותרגישי את הכאב הזה.

יש הרבה טריגרים שיכולים לגרום לך לכאוב... זה יכול להיות לפני המקווה או כשתקבלי מחזור שוב או כשתראי נשים בהריון בשלב שלך.

אל תלחיצי את עצמך עכשיו להתאבל. אבל כשזה יגיע תתני מקום להתאבל ולבכות. אל תדחיקי את זה.

חיבוק גדול ממני❤️❤️❤️

יכול להיות שבהמשך תחווי תחושת פספוס או אובדן. תהיי קשובה לעצמך, לעבוד מהבית נשמע מעולה, להיות בחוסר מעש זה גם לא בריא.

אם בהמשך תרגישי שאת צריכה אוורור תתני לעצמך את זה, ולכן חשוב לדעתי להשאיר את התגובה שלך לאירוע לא סופית עדיין, אלא לפעול לפי מה שמרגיש לך נכון באותו זמן.

של "לא מגיע לי תינוק", לתחושות של השלמה או אפילו המונח אושר בו נקטת. תשהי עוד קצת בפער הזה...

(ובלי קשר, רבות חשות מגוון של עוצמות ביחס להרגשות שלהן, בטח סביב הפלה. אישית ההרגשה בהפלה הראשונה שלי היתה של אכזבה קלה, יחד עם ציפיה ותקווה, ובכל הפלה נוספת - היו 3 רצופות - ההרגשה החמירה)

להגיע למימוש, אבל מצד שני לא בכיתי, לא הרגשתי רגשות אשמה, זה היה נראה לי די טבעי וחלק מחבילת הפוריות של העידן הזה.

השתדלתי לשמור על מנוחה בהתאם לכוחות שלי בימים שאחרי, אבל לא נמנעתי נגיד מארוע משפחתי שהיה למחרת הגרידה. לא רקדתי כמובן.

גם לא היו רגשות שליליים שהופיעו מאוחר יותר, אבל תהיי קשובה לעצמך ואם את רואה שכן מגיעות תחושות יותר של דאון, לא להתנגד להן. תני מקום, תשהי בהן כמה שהן מבקשות ממך כדי שיעלמו ברגע הנכון ולא ימשיכו לזמזם כשאנחנו לפעמים בהתנגדות לחוויה כלשהי. תרגישי טוב, ובעיקר תרגישי טוב עם עצמך בכל תחושה שעולה לך, את ממש נורמלית.

אתר מתכונים לתינוקות. אפשר לחפש לפי גיל, מרקם, רגישויות וכו.

מפעילה אותו תזונאית תינוקות וילדים. 

אני התחלתי עם מרק טחון (ירקות ועוף והודו)

ואחכ גם מנה של פירות טחונים

בננה מעוכה

אם היא אוכלת סלמון אז אולי טונה מתאים

זה לפי התגובה שלה... שאת רואה שהיא לא צריכה השלמת הנקה/תמ"ל אחרי הארוחה....

טונה

אבוקדו

חביתה/ביצים קשות מעוכות עם מלח ושמן זית

פשטידות

דייסת קוואקר (עם מים, כך אני תמיד עושה)

מרקים

קציצות טונה וקינואה

לק"י

חתיכות קטנות של לחם עם אבוקדו/ טחינה/ חומוס. עם זה אפשר גם חביתה.

לחם מטוגן

החלק הפנימי של המלפפון מגורד. או לתת לה רצועות מלפפון עם הקליפה, שתכרסם את הפנים שלו. רק לשים לב שהיא לא חותכת חתיכות גדולות.

ירקות מעוכים. אפשר להוסיף עם עוף או קציצות רכות.

אני מועכת הכל במזלג.

יש לי ילדים שבגיל הזה אכלו רק גרבר, והתינוק הנוכחי למשל כבר אוכל הכל כמעט..

בבוקר- חתיכות לחם קטנטנות טבולות בטחינה וחביתה

צהריים- אורז וקציצות מרוסק גס, קוסקוס ומרק (בגדןל מה שאנחנו אוכלים אא"כ זה לא מתאים עדיין אז משתדלת שיהיה לו מרק טחון)

ערב- משתנה. מרק/ לחם מטוגן/ פנקייק מקמח מלא/ שאריות מא. צהריים/ ביצה קשה מרוסקת עם טחינה/ פשטידה כלשהיא/ אבוקדו