האופי שלי גורם לו להיות כזה).
לקום בבוקר זריז להעיף את הילדים מהבית כי חייב לשבת לעבוד וכי בעלי לא טיפוס של בוקר אז אני מארגנת אותם ותוך כדי צריכה להעיר אותו שיקום …(לא מתלוננת עליו הוא עושה מעל ומעבר פשוט הבנתי שבבוקר אין דרך לדבר עם הבן אדם).
לעבוד עד אחהצ, אח״כ לנסות להתייחס אליהם כמה שיותר כשהראש טרוד עדיין בעבודה על מה יהיה שם מחר וגם בבית עצמו חייב תחזוקה של כלים כביסות הכל, לנסות לתמרן בין הכל תוך כדי לאכול משהו , להתייחס לבעל, השכבות, ושוב לפתוח מחשב כי יש דברים דחופים ואתה כבר צופה את זה שבדקה התשעים אם משהו לא יהיה מוכן לא יבינו …. ואולי כן יבינו וזה רק הלחץ שלי לעמוד גם בדברים שאנשים מציפים בדקה תשעים??
מעבר לזה שהתחזוקה בבית זה ברמת תחזוקה שוטפת (כלים, כביסות) ואני ממש אוהבת ניקיון אבל לא מגיעה לניקיון יסודי של אבק ושטיפה .. שזה בתכלס בדיוק שעה שעתיים אבל אין לי אותם כי כשהילדים ישנים אני מחוסלת וגם כשמחוסלת ממשיכה בדרכ לעבוד על המחשב שעה שעתיים..
זמן לעצמי / תפילות / נחת , לא מגיעה בכלל. מרגישה שיום רודף יום וברוך השם שזו עשייה מבורכת אבל לפעמים חושבת איפה אני נופלת ולמה דברים באים על חשבון דברים, למה חשוב לי לרצות את המנהלים בעבודה גם כשאני נגמרת, רק מהפחד שיחשבו שלקח לי מדי זמן, ולמה אני לא מצליחה לסגור מחשב ב16 כשהילדים שלי באים מהגן כי התקן שלי 08-17 למרות שכל העובדים עושים מה שבאלהם ואני גם יכולה להיות הכי כנה עם המנהל ולהגיד שזו לא שעה שאני זמינה כמו שהרבה עושים.. וגם ככה אני יושבת בלילות אז למה כל דבר אצלי חייב להיות מוגדר וחייב להיות מפוחד כזה של מה יגידו ואיך יגידו,
ואולי אני לא מספיק טובה כמו מי שמרשה לעצמו לישון צהריים (כן כן שמעתי מקרים) או להסתפר באמצע עבודה כי יודע שיצליח אח״כ לנהל את עצמו ולעמוד במשימות,
למה אני לא זזה מהמחשב למרות שיש גמישות ,
כמובן שיש גם עניין של גזל זמן אני לא מחפשת לברוח מעבודה, אלא מדברת על לפעמים להתנתק תוך כדי לכמה דק, כדי לתת תפוקה יותר טובה אח״כ , בייחוד בזמנים שהילדים באים ..
יצא מבולבל תודה למי שקראה או מזדהה
