וזה חלק מהתשובות כאן שמתזכרות שזה קיים

לפעמים לא רוצים לפגוע אז אומרים להתייעץ עם הרופא /מטפל

עונים בעקיפין..

אבל באמת זה לא עונה על התשובה.. ולא תמיד עוזר

אבל לפחות מנסות לעזור, לא נראה לי שזה בא לנפנף, זה עוד סוג תגובה

את אומרת שלא רוצים לפגוע = חושבים דברים רעים על הבנאדם ולא רוצים להגיד לו

כלומר במקום לחשוב עליו דברים טובים שקשה ולנסות לעזור אז שמים עליו סטיגמה שלילית....

כלומר במילים אחרות לפי דברייך, זה כמו להגיד לבנאדם, יש לך בעיה רצינית שקופה שכולם שמים לב,אתה לא לרמה שלנו, לך למטפל והוא יסביר לך ...

בקיצור זו תגובה לא מכבדת בעיניי

לא רוצים לפגוע = לא רוצים להיות מובנים לא נכון

איפה ראית ששמים סטיגמה? למה הצעה לטיפול זה סטיגמה ואמירה שהוא לא ברמה שלנו?

למה בעיה שקופה שהוא לא מודע אליה? הרי פנה להתייעץ, כלומר הוא מודע לבעיה. לפעמים איש מקצוע יכול לעזור הרבה יותר מכמה הודעות בפורום שלא מכירות את כל הסיפור

יש לך המון הנחות יסוד ודעות קדומות בהודעה האחרונה שממש לא בהכרח נכונות

דהיינו לא רוצים להגיד את האמת המרה והקשה,בפרצוף..הלא כן?

ולגבי איש מקצוע, את צודקת אבל כשמישהו שואל פה זה אומר שהוא רוצה את דעתכם, אז מה הטעם להפנות אותו?

ואם לא חשב על הרעיון, בסדר לגיטימי לענות כך

ותודה שהשבת

אפשר לכתוב את זה פשוט! לכתוב שזה נושא כבד שדורש ליבון ,אבל לא ישר " לכי לטיפול"...

ואת צודקת..

לא התכוונתי לזה

לא תמיד מה שאנשים חושבים הם כותבים ,גם שזה לא עלבון 

אז מבקשת ממך סליחה

באמת רציתי להבין 

גם לי יצא לחשוב על זה כמה פעמים על מה שאת אומרת אבל לא ראיתי בזה זלזול או משהו כזה.

לפעמים יש בנות שלא נעים להם לכתוב הגם שזה לא תגובה מעליבה והן חוששות שמא יהיה עלבון או שזה יפורשן לא נכון או שהן חושבות שאותה אחת רוצה לשמוע משהו מסוים

לפעמים אין להן רעיון  אז מפנים .

ולפעמים כן חושבים דברים רעים

אנחנו מלאכים???? אבל לפחות לא יעלה על הכתב

לפעמים הכל יותר רגיש והרבה משפטים ממש מקפיצים,  כל אחת והטריגר שלה

אני חושבת שדווקא יש כאן הרבה רגישות והבנה

ולפעמים גם התגובות ישירות וחותכות מה שיוצר חיכוכים  בלאגן ונעילת שרשורים 😅

בעיניי, כשאני אומרת למישהי "לכי לטיפול" זה הכי לא סטיגמה שלילית!

זה אומר שהעלת כאן נושא מהותי ורציני שראוי לתשומת לב מקצועית שהיא מעבר לחכמת ההמון.

ואני מסתכלת על אנשים שהולכים לטיפול כאנשים רציניים שלוקחים אחריות על החיים שלהם

ולהפך: על אנשים שלא הולכים לטיפול (כמובן כאשר הם צריכים אותו, לא בכל שלב בחיים צריך טיפול)

כאנשים שפחות תופסים אחריות ופחות רציניים

ככה שהסטיגמה בעיניי בדיוק הפוכה ממה שאת מתארת

חלק מהמגיבות כאן הלכו לטיפול בעצמן,

ואחרות שלא הלכו היו רוצות ללכת,

ובעיני רוב המגיבות כאן לא חושבות שאם מישהו הולך לטיפול סימן שהוא 'פגום' או 'לא לרמה שלנו' וכו'. 

זה ממש לא לנפנף אותה או להגיד לה שהיא חופרת

זו ההבנה שזה גדול מידי מלדון עליו בפורום ועלול לגרום לנזק

לפעמים להפנות לאיש מקצוע- זה הדבר האחראי לעשות

לא ראיתי פה בפורום אפעם תגובה קצרה שמסתכמת ב 'לכי לטיפול' בלי כמה מילים מעבר

הרבה פעמים שואלים כאן שאלות שאי אפשר באמת לפתור בפורום.

להמליץ ללכת לטיפול זו בעצם דרך להגיד "אנחנו רוצות שיהיה לך טוב. מגיע לך שיהיה לך טוב. ולכן אני ממליצה טיפול, כי אני מאמינה שבמקרה הזה זה יכול לעזור ולהקל מאוד".

לפעמים גם אוסיף עוד עצה אם יש לי מה להוסיף, אבל בגדול בגלל שבגישה שלי כשיש קושי גדול או שחוזר על עצמו הדרך הכי טובה היא ללכת לטיפול ולפתור את הבעיה מהקושי.

זו לא תשובה שנובעת מהתנשאות, אלא מחמלה ורצון להכווין לטוב

מבפנים לא רואים תמיד את מה שמבחוץ

ותיאור של סיטואציות מסוימות הרבה פעמים מהצד מראה- שכאן צריך טיפול

ללכת לטיפול זו לא בעיה, זה פתרון לבעיות מסוימות

אז הוא רוצה לשמוע את דעתכם..

ואת צודקת

ודעתנו היא לפעמים שבמקרה הזה צריך טיפול

וחשיבה גנרית

היום פתרון בעיות= טיפול

לא שטיפול הוא דבר בעייתי, אבל אנשים שלא מסוגלים/ מנסים להבין ולעזור לעצמם, זו בעיה שורשית יותר, ההבנה שאדם צריך ללמוד להבין ולעזור לעצמו כבר לא קיימת (אבל היא הבסיס לחיים)

בגלל שההבנה הזו כבר לא קיימת, אז התשובה הנפוצה היא טיפול והתשובות הפחות נפוצות מנסות לפתוח בדיון אודות הבעיה/ אופן אפשרי לפיתרון.

מצד שני זה לא נכון בכל המקרים

כי יש מקרים שצריך לדון באותו נושא לגופו

ועובדה שכתוב דאגה בחב איש ישיחנה

ויש את הצורך החברתי שקיים ותמיד יהיה קים ובעיניי הוא אינו מהווה בעיה אלא תקין ונורמלי וטבעי-

לפרוק

לשתף

לקבל תחושה שזה נורמלי

לקבל הזדהות

וכו'...

מי שלא מצליח לעזור לעצמו, לא יעזור לו שום טיפול.

לרכוש כלים איך לטפל באופן עצמאי בבעיה מסויימת (בד"כ תהיה עם מאפיינים שחוזרים על עצמם במגוון הקשרים)

זה עוזר לעשות סדר בראש,

גבולות מה בשליטה שלי ומה לא.

מה אני יכול לעשות כדי לשנות דינמיקה גם כשהבעיה במקור אצל הצד השני וכד'.

הכלים האלו עוזרים למגוון סיטואציות משתנות.

את לא חושבת שזה מה שעומד בבסיס הטיפול?

כלומר מה שתיארת בעיני זה הטיפול בעצם. לא שהמטופל פאסיבי.

כאילו, אם נגיד מישהו הולך לטיפול בגלל מחשבות בעייתיות. המטפל לא מנסה להצחיק אותו, הוא מלמד אותו מה לעשות עם המחשבות האלו ועוזר לו בתהליך הלמידה. בודקים מה עבד ומה לא, ולמה לא ובונים ככה דרך שתהיה יעילה למטופל והוא יוכל ליישם אותה.

וכשקשה לו ליישם אחרי תקופה למשל, הוא חוזר למטפל לליווי ויעדים צמודים יותר כדי לצלוח את התהליך.

מה עומד בבסיס של טיפול

מעולם לא הייתי בטיפול

מה שצריך להיות בבסיס של טיפול הוא:

עזרה באבחון הבעיה והסיבות לה

ללמד איך לטפל בבעיה

לעזור ליישם את הטיפול

בגלל שהיום אין מודעות לאחריות של אדם על החיים שלו, אנשים מתקשים לקחת אחריות, מתקשים ללמוד ולהיות במודעות, מתקשים להבין איך לטפל בבעיות וליישם, לכן הם הולכים לטיפול וחושבים שהוא יטפל להם בבעיות, בזמן שהוא לא מטפל בשום בעיה אלא רק יכול ללמד וללוות.

מי שרוצה באמת לפתור את הבעיות מהשורש, חייב לעבור תהליך למידה עצמי, אפשר להעזר בידע מכל מני מקורות מידע, כולל מטפלים, אבל התהליך חייב להיות עצמי.

שאדם צריך לחקור וללמוד או לחשוב בעצמו ולהתבונן על החיים שלו...

ממש מסכימה עם הגישה שלך ,אם הבנתי אותך נכון - שצריך ללמוד איך להתמודד עם החיים ולהתאמץ ולפתח יכולת עצמית של מחקר/ הסקת מסקנות והתקדמות בחיים....

לכן אני באמת אוהבת לשמוע ולקרוא חומר ולא ללכת לטיפול, ככה יש מגוון סוגים ודעות ולבחור מה שנכון לך לאותה סיטואציה..

אז חבל שאת מציבה את הטיפול כהיפך של עזרה של אדם לעצמו.

אני גם לא בדיוק יודעת מה קורה בכל סוגי הטיפולים.

טיפול היום נעשה נפוץ כי אנשים מחפשים איכות חיים. ולא רק "לעבור" את החיים.

הרבה פעמים מי ששקוע בבעיה קשה לו לצאת משם לבד,

הוא זקוק למי שיראה לו שאפשר לצאת וגם ילמד אותו איך לצאת.

ואם צריך בדרך להשקיט רעשי רקע (כגון בעזרת תרופות או לרפד את הקושי) זה גם בסדר.

בכל הטיפולים/ הדרכות שהייתי לעצמי או לילדים מלמדים עקרונות בטיפול שאפשר ליישם גם אח"כ בחיים. לפעמים גם מציעים לרפד שזה גם בסדר, כדי להוציא את האדם ששקוע במצבו.

ללמוד לבד זה טוב ונכון כדי להימנע מליפול לבורות, אבל כשנמצאים כבר בפנים זה מעולה להיעזר בגורם חיצוני.

אם ניקח לדוגמה התנהלות כלכלית, אז זה יופי ללמוד מראש כדי מראש לא ליפול לבור כלכלי,

אבל כשנמצאים בפנים, קשה לראות לבד איך אפשר לתקן ולצאת, הרבה דלתות (כגון הלוואות בתנאים נוחים) סגורות למי שכבר עמוק בפנים.

חסרה מוטיבציה ושאפתנות להתקדם ולהגדיל הכנסה כי יש טרדות יום יום רבות וכד'.

לכן במצב כזה למשל אם ישאלו אותי, אמליץ על ליווי חיצוני של מישהו מנוסה, ולא לנסות לבנות תוכנית הבאה עצמאית.

במצבים מורכבים של הנפש, על אחת כמה וכמה.

גם אם ניקח נושא של התנהלות זוגית, אז זה יופי ללמוד על דרכי תקשורת והתנהלות זוגית, אבל מי שבתוך המשבר וחוזר פעם אחרי פעם על אותה טעות, בד"כ לא יעזור אם יתחיל לקרוא ספרים, גם לא יעזור שיגידו לו פה אתה טועה,

מה שכן יכול לעזור זה להבין לעומק מה גורם לו לחזור על הטעות פעם אחרי פעם, יעזור להראות למה להשקיע בזוגיות הזו, שזה דברים שבד"כ אדם לא שם לב אליהם כי הוא נגוע בדבר.

מה שהוא שם לב הוא מתקן לבד בכל מקרה. בד"כ כשמגיעים למצב שמצריך טיפול, זה על אותם נקודות שלא הצליח לבד. לא כי הוא עצלן ונוח לו לזרוק את הבעיות על המטפל,

אלא כי לאדם יותר קשה לראות את הדבשת של עצמו, ועוד יותר קשה להיפטר ממנה בעצמו.

אני יכולה להעיד על עצמי, במקרה של תהליך יחסית פשוט כמו לתת מחמאות בהקשר מסויים,

שהיה לי קושי עם זה, ולא עזר לי ללמוד ולקרוא על זה, הייתה לי חסימה בנושא, ובעזרת טיפול (שכוון למשהו אחר לגמרי)

כשהמטפלת הסבירה כמה מחמאות יסייעו לתהליך אחר, אבל שצריך לעשות את זה טוב ונכון והכי אמיתי, אז ביני לבין עצמי לקח לי כמה זמן קודם להודות בזה שקשה לי לתת מחמאות לפי "הכללים הנכונים" (בהקשר הספיציפי אליו הלכנו לטיפול)

וכששיתפתי את המטפלת, היא פירקה את המשימה לכמה שלבים, נתנה לי דף למעקב בבית, כשבכל שבוע הייתה התקדמות ותוך כמה שבועות הפך לכמעט זורם עבורי,

זאת רק הייתה נקודה אחת בכל המסביב של הטיפול עצמו, אז קשה לדעת כמה רק זה לבדו תרם לטיפול המקורי,

אבל לאחר מכן הייתה קפיצה של התקדמות בנושא עצמו שרצינו לטפל בו, ואני בטוחה שיש קשר.

אז ממש חבל לא להיעזר בגורם חיצוני כדי להתקדם במקומות שאנחנו נתקעים בהם.

מה גם שזה לא רק חבל, לפעמים דריכה במקום מעמיקה את הקושי.

ולפעמים אנשים מבחוץ (גם בפורום) רואים את התקיעה הזאת וממליצים ללכת לטיפול כדי לפתור את התקיעה הזאת, לפעמים מתוך ניסיון אישי שהם גם היו תקועים שם ולא עזר להם כל מיני עצות כתובות, אלא היה צריך ליווי אישי.

אבל

הוא לא מטפל בבעיה לבד, האדם עצמו חייב לעשות שינוי עצמי, אם אין שינוי, גם אם היה איזשהו תהליך תוך כדי טיפול, התהליך לא יישמר.

טיפול מוצג היום כדבר שמטפל בבעיות, בשעה שהוא לא באמת מטפל, הוא רק סיוע ללמידה איך ומה צריך לעשות והוא צריך להיות מוצג ככזה.

יש טיפולים מסוגים שונים. מדברת על החוויה שלי.

כן, טיפול הוא עבודה קשה, להגיע, להיפתח, להיות פגיעה, להסתכל גם על דברים לא נעימים.

אבל, טיפול טוב הוא עבודה ושינוי בתת מודע. זה לא שמישהו מסתכל עליי ואומר לי איך לעבוד. זו עזרה לשחרר כל מיני דברים שכובלים אותי בתת מודע.

אני לא צריכה בכלל לתחזק את השינויים שעשיתי דרך טיפול.

שלא לומר, שחררו עבורי

יש הבדל מאד גדול

מכיוון שאני מדברת מניסיון אישי ואת לא ומכיוון שהחוויה שלי היא שאי אפשר להבין את זה בלי לחוות את זה. אני לא אתווכח איתך הלאה. פשוט היה לי חשוב להשמיע את זה פה בשביל האחרות

מה שקרה בטיפול, הוא עזר לשחרר.

אם אדם סובל ממחשבות טורדניות, והולך לטיפול בשביל זה, אז מה שעוזר זה הטיפול. קשה מאוד להתמודד עםמזה לבד.

אם אדם סובל מחרדה, ובטיפול מקבל כלים להתמודד עם החרדה, אז מה שעזר זה הטיפול. ברור שאם אדם פסיבי לגמרי זה לא יעזור.

אבל אני לא מצליחה להבין את ההתעקשות שטיפול זה לא מה שעוזר.

יש כל מיני כלים בעולם כדי לעזור לעצמנו.

הרבה מהכלים אלו כלים שאנחנו יכולים לרכוש לבד או להיעזר לבד.

ספורט, משפחה תומכת, תזונה נכונה. תחביבים וכו'.

ויש עוד כלי שנקרא טיפול.

והוא לגמרי יכול לעזור ולהקל מאוד.

וזה לא שמי שנעזר בטיפול זה כי הוא לא יכול לבד, אלא כי לא לכל קושי יש פיתורן עצמאי

שזה לא קסם, זו לא תרופה.

אבל לפעמים אדם לא יודע איך להתמודד לבד.

יש קשיים שקשה להתמודד איתם בלי כלים.

האמירה "ללכת לטיפול" זה לא אמירה של הסרת אחריות, בדיוק להיפך.

ויכול להיות שאדם יגיע לטיפול ויקבל כלים להתמודד עם קושי מסויים, יכול להיות שאדם יגיע לטיפול וקודם כל יצטרך להתמודד עם התובנה של לקחת אחריות על מה שקורה לו.

לא כביקורת, אלא כמשהו מצמיח.

את אומרת שאדם צריך לעשות שינוי

שינוי לא חייב להיות משהו גדול

אפשר להתחיל גם בעצם המעשה של לגשת לטפל, זה כבר צעד קטן של לקחת אחריות על עצמי ועל האושר שלי.

כל אחד יגיע לטיפול מנקודת פתיחה אחרת, וכל אחד יתמודד עם דברים אחרים.

בעיניי לגשת לטיפול זה אומץ

אומץ להודות שאני לא מצליחה לבד

אומץ להודות שאני צריכה עזרה.

זה בדיוק ההיפך מזריקת אחריות.

ולגבי פעם, אולי פעם היו סובלים יותר. מי שמכיר יודע שקושי נפשי יכול להיות ממש סבל ועינוי, אתה מחזיק את זה בתוכך ומרגיש שעוד רגע תתפוצץ. טיפול יכול להחיות נפשות, במלוא מובן המילה

ואם זו הגישה שאיתה מגיע מטופל,

אז התפקיד של המטפל זה להבהיר את העניין הזה, שבסוף אין תחליף לעבודה עצמית של המטופל.

יש טיפולים קצרים שבהם החלוקה מאוד ברורה, ויש טיפולים ארוכים יותר ששם אולי זה נראה אחרת.

יש לי חברה שסיפרה כשהייתה נערה לקחו אותי לטיפול פסיכולוגי והיא לא רצתה לשתף פעולה, ובמשך כמה זמן היא ישבה ושתקה כל המפגשים. אני לא יודעת מה קרה בהמשך, אבל בסוף הטיפול כן עזר לה.

אז גם במצבים כאלו של חוסר מוטיבציה של המטופל לשתף פעולה עם הטיפול, מטפל טוב ידע להתמודד עם זה, ולגרום למטופל לרצות לבצע שינוי, רק שצריך סבלנות לתהליך ארוך שאולי לעין לא מנוסה נראה כזריקת אחריות על המטפל אבל בעצם גם זה חלק מתהליך הטיפול שבסופו המטופל עוזר לעצמו.

אגב כששקלנו טיפול לאחד הילדים, וחששנו מטיפול שלא יעזור בגלל חוסר שיתוף פעולה של הילד, זה בדיוק מה שהכינו אותנו, שתפקיד ההורים הוא להביא את הילד לחדר הטיפול, משם זה כבר של המטפל.

ככה שאני לא כותבת רק מדעתי, אלא ממה ששמעתי מגורמי מקצוע.

לפעמים מתייאשים לפני שמצליחים לרתום את המטופל לטפל בעצמו, זה אומר שהטיפול לא הצליח, קורה.

אבל עדיף לנסות ולא להצליח מאשר מראש לא לנסות.

אז גם אם מישהו הולך לטיפול בתקווה שמישהו אחר יפתור לו את הבעיות מבלי שהוא יצטרך להתאמץ, אם הוא נופל על מטפל טוב, זה גם בסדר כי המטפל כבר ידע מה לעשות על הגישה הזו.

אני לא חושבת שכשמישהו שהיה בטיפול ממליץ על טיפול לאחרים, הוא מתכוון לטיפול כמו שתיארת.

אני בכל אופן לא מתכוונת לזה, ואני מאוד מאמינה ביצירת שינוי ע"י טיפול.

כמו שכתבו, עצם קביעת התור, היציאה מהבית, הנכונות לפתוח את הנושא, היא כבר צעד משמעותי מנטלית, שאדם עוזר לעצמו.

ממה שאת כותבת נשמע שאת מתכוונת לייעוץ, או במילים אחרות הדרכה או מתן כלים, היועץ לא מהווה פקטור מאד משמעותי בתהליך - הדגש הוא על המידע המועבר ונלמד.

טיפול זה משהו אחר, הוא מתאים גם למצב שבו האדם יודע מה כדאי לעשות - אבל לא מצליח. זה לא משהו שאפשר ללמוד כי זה לא תהליך שכלי. לא נתקלת במצבים כאלה?

דוגמאות-

אני יודעת שלכעוס לא יעזור, ובכל זאת מוצאת את עצמי כועסת ולא מצליחה להתגבר על זה (יכולה להשתמש בפלסטרים כמו נשימות, פסק זמן וכו' כדי לווסת את הביטוי החיצוני של הכעס, אבל לא יכולה לא לכעוס).

אני יודעת שאני לא צריכה להיעלב אבל בכל זאת נעלבת כל פעם ש.... וזה פוגע במערכות היחסים שלי.

אני יודעת שאני צריכה לשחרר בנושא מסויים שאין לי שליטה עליו, אבל מוצאת את עצמי חוזרת אליו שוב ושוב, מתוסכלת ומתעסקת בו באופן כפייתי.

הסיבה לכך הדברים האלה קשורה ברישומים עתיקים שיש בנפש שלי, שנצרבו בה בתקופת הילדות או הינקות סביב הקשר עם ההורים, וסיטואציות ספציפיות מפעילות אותם כל פעם מחדש.  וכדי "לתקן" את הרישום הזה צריך לאתחל את המערכת - ואת זה עושים בתוך קשר תלותי וטוב, בהשענות על מטפל/ת.

כשמישהי מתייעצת פה

היא מקבלת אמפתיה, הזדהות, הכלה וכו'

ובנוסף גם עצות

שהרבה פעמים אחת העצות היא ללכת לטפל ולא להתמודד לבד עם הקושי

שלפעמים כותבים רק כדי לפרוק ומקבלים עצות לטיפול שלא מעניינות ולא תמיד קשורות

ככה זה שמשתפים

מקבלים את כל סוגי התגובות 

היו קוראים על הבעיה שלהם בספרים/ מדברים עם חבר קרוב או רב הקהילה/מתפללים ומיישבים את הדעת.

לפעמים עצות שקיבלתי מחברה קרובה או אחות היו פי אלף יותר טובים מכל טיפול. פשוט כי אלה אנשים שמכירים אותי הכי טוב ומבינים את המצב מבפנים.

ברור שיש מצבי קצה שחייבים התמחות מסויימת, אבל לא בכולם. היום יש שפע של מקורות ידע חנמיים, באמת העיקר הרצון לעזור לעצמך.

כי אנשים עסוקים מדי ולא פנויים רגע להקשיב לבן אדם קרוב. וזה עצוב ממש😞

אנשים מוכנים לשלם והרבה רק בשביל שיקשיבו להם.

לפחות אצלי שיחה עם חברה או אחות ממש לא באופן יומיומי , הרוב התכתבויות בווטס אפ, בהם לא מגיעים באמת לעומק.

הפורום מציל!!

את דעתם בהרבה רעש והתעסקויות מלשוחח ולהקשיב מהלב (גם עם עצמנו אגב), אבל בעיני הרבה מהפריחה של העולם הטיפולי דוקא מעידה על ברכה גדולה. אפילו סוג של גאולה. בעבר כשהיה קשה חשקו שיניים והתאמצו עוד יותר, וכמעט לא היה מקום להביע קשיים כי לא היתה פניות לזה וברור לי (אבל בלי להכיר נתונים, אז אולי זה לא נכון) שזה עלה במחירים רגשיים.

היום כשיש יותר רווחה, פיזית, כלכלית, בריאותית וכו'- אנשים כבר לא מוכנים להתעקש למרות הקושי, הם רוצים להשמיע ולהישמע, הם רוצים לקבל הכרה ופתרון, הם רוצים גאולה. 

לאנשים אין את הפנאי, עובדים הרבה שעות או סתם קופצים מדבר לדבר.... במיוחד כשהכל זמין , נהיה יותר עמוס..

פעם גם לא הייתה אנטיביוטיקה ואנשים נפטרו מזיהומים פשוטים.

זה נכון שהרבה אנשים היום קצת מנותקים מעצמם אבל טיפול טוב יעזור להם להתחבר ולפעמים, רק אמפתיה ועצות של חברים לא יעזור

יעזרו, בשביל זה יש אנשי מקצוע שהתמקצעו. אם מכבי בדיכאון תשטף שהיא רוצה לפגוע בעצמה  ושיר לא מסוגלת לעשות פעולות פשוטות, לא יעזור לה רק לקבל חיבוק מחברה ועצה של שימי מוזיקה וזה יתן לך כוח לנקות, זה לא נכון במקרה הזה, בשביל זה צריך אנשי טיפול

לא מבינה ככ למה בכל דבר שחושבים עליו במובנים של פעם עולה העניין של אנטיביוטיקה ומוות..

בעיניי ממש אין קשר

זה שיש דברים טובים בקדמה זה נכון

בעיניי, האובר-קדמה שיש היום כן גורמת לנו להיות פחות מרוכזים בעיקר, להתרחק מעצמנו, לחיות 'ליד'. במובנים האלה בעיניי לפחות, החיים של פעם לגמרי עדיפים. וה'פעם' שאחנו מתכוונות אליו הוא לא לפני הרבה זמן, זה עוד בתקופה שבטוח הייתה אנטיביוטיקה.. באזור ה20-25 שנה אחורה בערך. גם פסיכולוגים ופסיכיאטרים היו, אבל גם אנשים שיותר מחוברים לעצמם

אבל לפעמים זה בגלל שעלינו בציפיות שלנו.

הסבתות שלנו לא ציפו בהכרח לחבר נפש או לאינטימיות מספקת. הם בעיקר ציפו לבנזוג שמפרנס,הוא ציפה מהן לגדל את הילדים ולדאוג לבית,ואם נוצרה גם חברות עמוקה ויפה מה טוב אבל אם לא - סבבה.נורמלי. אומרים תודה על מה שיש

אז חלק מזה בא ממקום שלילי שאנחנו פחות מתמודדים ופחות מוכנים להתאמץ או לספוג

וחלק מזה בא ממקום חיובי - שאנחנו לא מסתפקים בבינוניות אלא רוצים יותר

ממש ככה "אומרים תודה על מה שיש"

בדיוק...

לא היה להם את האפשרות לחפש בגוגל פתרון לכל בעיה....

נצרך. זאת המציאות היום. יש יתרונות ויש חסרונות.

וחיו בתודעה אחרת

הזוגיות היתה שונה, קשר הורים-ילדים היה שונה ואף אחד לא חשב שאפשר וכדאי אחרת כי ככה זה היה פשוט

אנשים היו פשוטים וחיו את החיים בלי לחשוב יותר מדי ולהסתבך עם עצמם 

לפעמים באמת זה טוב לחיות בטבעיות לפי ההרגשה שלך, בלי יותר מדי להציב מטרות ולנסות לשפר את החיים...

לפעמים אני מרגישה שכל ההצבת מטרות או שאיפה להצלחה ולהתקדמות רק מעכבת אותי מלזרום בטבעיות....

כתבת דברים ממש נכונים ..

להגיד למישהי ללכת לטיפול זה לא זלזול בכלל, זה לזרז אותה לעזור לעצמה 

והאמת שגם לא ראיתי שענו פה בצורה לקונית ושטחית בלי אמפטיה או הקדמה  "לכי לטיפול". כך שלא ברור לי למה זה לסתום לה את הפה 

יש מגוון דעות, אחת מהן יכולה להיות שללכת לטיפול זה מה שנכון בעיני הכותבת 

ואפשר גם לדייק יותר את המגיבות ולכתוב שהיא מבקשת פתרונות שלהן ולא לשלוח אותה לטיפול. אפשר הכל תכלס. רק חבל להסתכלך על זה בצורה שלילית 

כי בעיניי אם אני אומרת ללכת לטיפול, זה כדי לא להגיד דברים גורליים.

למשל זוגיות בעייתית, נדרש טיפול מעמיק של בני הזוג או כל אחד. אם בסיום הטיפול יחליטו להתרגש זה יגיע ממקום שלם שלהם ואם הטיפול מצליח והקשר נבנה ומתחזק- מה טוב.

לא מתפקידי להמליץ לאנשים גירושין או להפך

אם אני מזהה קושי נפשי מסויים, חרדה וכו, טיפול מכוון עם איש מקצוע ידע לתת מענה שאני לא יכולה לתת

מה יעזור שאגיד, "זה שטויות תתגברי על זה" אבל עבורה זה משהו מהותי שמעכב אותה בחיים. ולא יעזור מה אחרים יגידו, היא צריכה לעבור תהליך עם עצמה שבו היא מרפה מכל מיני דברים שמעכבים אותה. ומן הסתם, מישהו שיודע איך להעביר ולתווך תהליכים נפשיים כאלה, ידע לתת את המענה שאני לא יכולה לתת בתגובה סתמית.

כאילו,  יש דברים שלא נועדו לפורום אלא לאנשי מקצוע. וכל התבחבשות בדרך או עצות חובבניות יכול ליצור עוד נזק...

יכול להיות שיש מקרים שלדעתך יש עצת קסם שתעזור לה, אבל לדעת אותן מגיבות כנראה שלא....

ובאמת לפעמים נשים כותבות "אל תגידו לי ללכת לטיפול כי..."

ואז מי שאין לה משהו אחר לומר לא תגיב

כולן יאמרו לה ללכת לבדוק, כלומר - ללכת לטיפול, נכון?

אז יש מצבים "נפשיים" שאי אפשר לטפל בהם בלי ללכת לאיש מקצוע, אבל לא תמיד האדם עצמו יודע להבין את זה... ואם הוא כותב בפורום - אז הגיוני שיאירו את עיניו לכך, בצורה מכבדת ועדינה, כדי שיוכל לעזור לעצמו...

ממה שאני רואה פה - רוב הפעמים התגובות רק מסתכמות ב"כדאי ללכת לטיפול", ולפני כן יש תשובה ארוכה שמנסה לעזור גם מהניסיון האישי של הכותבת. (ועם כל הכבוד - ניסיון אישי לא תמיד משתווה לניסיון מקצועי...)

יכולה לומר באופן אישי שאני מצטערת שלא הייתי חברה בפורומים בזמן שחוויתי דיכאון אחרי לידה... יכולתי לחסוך לעצמי זמן של כאב אם הייתי משתפת פה והיו מצביעים בפניי שכדאי ללכת לטיפול... כך הייתי הולכת לטיפול הרבה יותר מוקדם ממה שהלכתי בסוף...

והיא רוצה לדעת אם זה משהו נורמלי שקורה לרובנו ובהמשך יתאזן או משהו שאולי מצריך בדיקה יותר מעמיקה,

אם מישהי תכתוב אני עם 3 ילדים וצפופים ואני לא מגיעה לכלום וקשה לי וכו..

אף אחת לא תגיד לה ללכת לטיפול כי היא באמת בתקופה קשה ומאתגרת ובעז"ה זה כנראה יתאזן בהמשך

אבל אם מישהי תכתוב ככה ותוסיף שהיא לא מסוגלת מרוב קושי לחבק את הילדים והיא מרגישה שנמאס לה מהם וכל מיני כאלה

אז כן ימליצו ללכת לטיפול כי זה כבר מעבר לרגיל

ועדין מאמינה שמי שתמליץ ללכת לטיפול גם תביע אמפטיה ותגיד כמה זה באמת אינטנסיבי 

שברור ממנה שניא מתמודדת עם בעיה שאי אפשר לפתור בפורום

ויותר מזה לפעמים העצות בפורום יכולות לגרום נזק כי אנחנו לא רואות את התמונה המלאה

ועוד משהו לפעמים משהי מתמודדת עם קושי משמעותי ומתקשה לעשות את הצעד ולפנות לעזרה אמיתית בעולם האמיתי והכתיבה בפורום היא כמו טובע שנאחז בקש

אנחנו מנסות לעודד אותה לחפש את העזרה שתעניק לה הקלה אמיתית ובאמת תשפר את המצב.. ולא רק שתהיה לה תחושה שמישהו איתה, שאת זה מקבלים בפורום, כי לפעמים זה לא מספיק.

ורק משהו נוסף, כיף לקרוא ממך

היית חסרה❤️

היא מישהי שיודעת מקרוב מה זה טיפול, ולרוב עברה בעצמה טיפול.

פעם הסטיגמה על טיפול היתה שלילית. ומאיך שאת כותבת, נשמע לי שיש לך גם קצת תפיסה שלילית על טיפול, כאילו עצם הפניה לטיפול מעידה על בעיה קשה מידי מכדי לפתור בכלים שלנו, אז זה קצת מביך.

אבל באמת שבעיני מי שהולכת לטיפול זה דווקא מתוך מודעות והקשבה לעצמה, ורצון לקבל כלים אמיתיים שישפיעו ויעזקו לה להתקדם.

ואחרי שאת עוברת משהו שבאמת היה לך משמעותי, אס כשאת רואה מישהי שנמצאת במצב שטיפול יכול לעזור לה, את תרצי להמליץ לה על זה דווקא כי את יודעת כמה זה טוב. הכי לא מתוך סטיגמה שלילית...

(באופן אישי לא הייתי בטיפול אף פעם. אבל כן עשיתי פעם אימון אישי, זה כיוון אחר והכשרה שונה לגמרי, אבל זה כן משהו שלפני שעשיתי לא היה לי מושג כמה זה יתרום לי לחיים, וזה ממש שינה אותי כל כך לטובה שאני מאז רוצה להמליץ לכל אחת לעבור אימון כזה. למרות שזה באמת אישי ומן הסתם לא לכולן זה יהיה אותו דבר כמו לי. אבל אני נותנת את זה כדוגמא כדי להמחיש איך דווקא כשאני ממליצה על משהו, מבחינתי זה מתוך רצון לתת למי שאני ממליצה לו חויה טובה כמו שהיתה לי...)

מסכימה איתך ממש

גם אני לא היתי בטיפול

אבל נשמע שזה לא בהכרח דבר שלילי, יותר כמו לפרוק ולשתף , ולהרגיש בנוח לספר דברים אישיים, מה שלא קים עם אנשים שאת מכירה, ( שיש חוסר נוחות לספר הכל, שזה כמובן דבר טוב אבל אם רוצים לפתוח הכל אולי באמת היתרון פה הוא שזה בנאדם זר..)

אימון נשמע באמת מענין

מה זה בדיוק אימון? שמוציאים ממך את התשובות?

לא רק 'לא בהכרח שלילי'...

לא כל אחד חייב לעבור טיפול. אבל טיפול בעיני יכול לשדרג ולתת כלים משמעותיים, ולפעמים גם ממש להציל אנשים שהגיעו למקום שלבד הם לא יכולים לצאת ממנו.

אני חושבת שהמחשבה שטיפול זה רק מקום בו מקשיבים לך היא ממש לא מדויקת. למצוא מישהו שיקשיב לך זה לפעמים גם ממש משמעותי, ואני ממש לא מזלזלת בזה. אבל טיפול זה הרבה יותר מזה. אדם שעובד כמטפל למד הרבה על מבנה הנפש, על תהליכים נפשיים שונים, על דרכים להשפיע על הנפש ועל דרכים לעשות שינויים בחיים. זה לא רק שיחה שהמטופל מדבר, וזה גם לא הרצאה של המטפל שמלמד את המטופל מה הוא צריך לעשות. זה תהליך שהמטפל מעביר את המטופל ונותן לו כלים שיעזרו לו להתמודד עם דברים שאיתם הוא נפגש בחיים שלו.

יש הרבה סוגים של טיפולים, בגישות שונות ועל דברים שונים.

יש פה כמה תגובות של נשים שעברו טיפול, שכל אחת מהם נותנת קצת יותר הבנה של מה שקורה בטיפול, למרות שהן שונות אחת מהשניה (כי באמת כל טיפול הוא אחר) -

אם את לא יודעת מה עומד בבסיס הטיפול - הריון ולידה

טיפול זה לא לימוד - הריון ולידה

גם אימון זה תהליך, אבל מסוג אחר. על זה אני יכולה לספר קצת יותר כי באמת עברתי אחד בעצמי (למרות שאני מניחה שיש הבדלים בין תהליכים שאנשים שונים חווים באימון. אז אני מספרת מתוך הניסיון שלי).

האמת שאם אני אתמצת במילה אחת מה למדתי באימון שעשיתי, זה יהיה - תשובה.

בעצם מה שקורה באימון זה שהמאמנת מובילה אותי דרך שאלות שונות, שגורמות חי להתבונן בדברים שסתם ככה בשוטף אני לא תמיד עוצרת לחשוב עליהם. היא לא מגלה לי שום דבר על עצמי, אבל מכוונת אותי לגלות בעצמי - את הכוחות שיש בי, את הדברים שהייתי רוצה להתקדם אליהם, את החלומות שלי, וכשאני מוצאת דברים שאני רוצה לעבוד עליהם עכשיו, ולצמצם פערים בין ה'רצוי' (מה שהייתי רוצה שיהיה, שגיליתי ודייקתי בעזרתה) לבין ה'מצוי' (המציאות העכשווית שלי), היא גם מכוונת אותי למצוא את הדרכים להתקדם לשם.

אני יכולה להגיד שהיו כמה דברים שממש לא חשבתי שיכול לקרות בהם שינוי משמעותי, והיום אני במקום אחר לגמרי בזכות האימון.

וגם דברים שאני עדיין מתמודדת ומנסה לשנות, כי זה לא הוקוס פוקוס, אבל כן קיבלתי כלים שעוזרים לי לעשות עבודה מדויקת יותר, וכן ביררתי יותר לעומק למה זה חשוב לי, ולפעמים אני מבינה שזה לא בראש סדר העדיפויות שלי, ואני משקיעה מאמץ בכיוונים אחרים.

ובכלל - קיבלתי כלים לבירור עצמי, לשאלות שיכולות לכוון אותי, לדרכים שאני יכולה לעשות כדי להתקדם לעבר שינויים שאני רוצה לעשות. ומבחינתי זה ממש מה שאנחנו עושים כשאנחנו רוצים לחזור בתשובה - לברר לאן אני רוצה להתקדם, ולמצוא את הדרך להתקדם לשם.

לא "רק שיתוף"

וזה חשוב להגיד את זה.

שיתוף של קושי הוא דבר חשוב, זה יכול לעזור מאוד כשיש מישהו לדבר איתו.

אבל טיפול הוא לא משהו רק כדי להפיג בדידות.

לא סתם לומדים לימודים רציניים בשביל זה.

יש כל מיני גישות וכל מיני שיטות איך מטפלים.

אני לא יודעת אם מי שכותבת כאן דברים נגד טיפול (או לא בעד) חוותה פעם קושי שהצריך טיפול, והרגישה את הריפוי בעזרת הטיפול.

למי שחווה חרדות ופחדים (אבל באמת, לא כמו שכל אחד היום שקצת נלחץ אומר שהוא בחרדה), כאלו שמקשים לנשום, שלא נותנים לך מנוח, שמגבילים אותך להיות האדם שאתה רוצה להיות.

כנ"ל לגבי דברים נוספים, שהם קשיים אמיתיים, שמי שלא חווה לא יבין.

כמו שאוהבים להשתמש בocd קצת בצחוק. כדי לתאר רצון לסדר. אבל מי שבאמת מתמודד עם זה מבין שזה לא צחוק, שזה יכול להקשות כל כך עד שאתה כמעט משתגע. מבין שאתה לא אמור לתת לזה לנהל אותך אבל זה פשוט לא מרפה.

ועוד כל מיני דפוסים וקשיים שטמועים בנו, והטיפול עוזר להבין למה, מאיפה זה נובע, איך נתמודד עם זה, איך נבנה את עצמנו לצד הקושי המגביל.

לא כל אחד חייב ללכת לטיפול, זה לא משהו מחייב. אבל בבקשה בבקשה, אם לא חוויתן קושי כזה שאתן לא מצליחות להיאבק בו לבד, והדבר היחיג שחילץ אתכן מהבור של עצמכן זה טיפול, אל תשפטו ותורידו את רמת החשדנות והביקורת 

הרבה זמן לא ראתי אותך פה 3>

שירוש, איך הבייבי????

ד"ששש

נכון מלאאטא זמן לא היתי פה

ואני עדין ממתינה, אבל כבר התרגלתי חח

כיף לשמוע ממך!!

ב״ה אני כבר רואה תינוקות ומתגעגעת לגיל הזה

כבר גדולה מבחינצי

והתגעגעתי אלייך.

מקווה שאת בטוב

ממש! חמודה שאת!

חיממת את ליבי ! תודה..

כן בהחלט המון זמן לא היתי פה..

לא ברור למה נזכרתי בשאלה הזו חח

מייד אחרי הלידה🤔 אם אני רוצה להתפנק ופרטיות זה או ההורים שלי או הבית שלי ובעלי יוצא עם הילדים.

אבל לפעמים מידי אדישים…

זה נחמד שיחסית אין דרישות

אבל זה מעצבן ההרגשה שאתה יותר מידי 'דרך אגב'

שיהיו בריאים…

לא בדיוק מבחירה,אבל האמת שהיא עזרה לי מאוד עם התינוק. ייאמר לזכותה.

באיזשהו שלב, אחרי שבועיים בערך, הלכתי שבוע לאמא שלי ואז חזרתי אליה לעוד שבועיים וכבר עברנו דירה

זה לא תמיד נוראי.

אבל אם את רוצה להשוות חמיות איומות אני לוקחת בהליכה,

חמותי אחרי אחת הלידות באה להתארח אצלי,נחתה לשבועיים פלוס ולקחה את בעלי לטיולים אין סופיים בבתי קפה,בזמן שאני קרסתי בבית עם ילד בן שנה וחצי וניו בורן בן פחות שבוע בלי אפשרות אפילו ללכת נורמלי לשירותים,וכשהעזתי להגיד מילה נפגעו עד לב השמיים,לא רק שאני לא מארחת ומבשלת,אני גם כועסת שהיא לקחה לי את הבעל לטייל....

יום שישי בצהריים עוד לא עשה קניות,מי דיבר על בישולים בכלל?

לא מדברת על זה שכמה שהשתדלתי שיהיה נקי היה רק בלאגן,בכל זאת בית מלא ילדים, וכי היא בהחלט מעבירה ביקורת.

ובעלי עוד אחר כך שמע כמה אני מפונקת....

שהרי יש לי לידות קלות...(נכון מהרגע שהגעתי לביח עד הלידה היה פחות מ10 דקות אבל תשיעי שלם היו לי צירים כואבים ממש שלא ישנתי בגללם,והייתי פשוט מותשת אחרי הלידה).

ושלא טוב לה אצלנו.

אז תמיד יש יותר גרוע.....

אני רוצה להגיד לך כל הכבוד ששרדת כדי לספר.

ואני גם רוצה להוסיף שעיקר האשמה היא על בעלך.

התפקיד שלו הוא לעצור אותה מלהגיע,

לעצור אותה מלבקר את ההתנהלות שלך,

לגבות אותך בבית במשימות שבדר"כ הן שלך בשוטף,

ובטח ובטח שלא לצאת איתה לטייל

אני מקווה שבלידות הבאות הוא למד וזה לא יקרה

אבל:

א.היא לא גרה בארץ היא באה לארץ בשביל חתונה של אחיינית שלה לא בשביל הלידה.

ב.היא נחתה לא בקשה או משהו כזה.לא נתנו לבעלי אפשרות להתנגד.

ג.זה היה לפני המעט 9 שנים מאז ילדתי עוד כמה פעמים

פשוט הם חיים את חייהם ורוצים שהכל ישתלב בהם

ואם אתה לא משתלב אז למה מה הבעיה להשתלב

אבל אם אתה משתלב אז מה אתה רוצה נו השתלבת

מדו כזה…

וזה לא סותר שיכול להיות שהם אנשים מקסימים סהכ אבל מי שמארח יולדת צריך להיערך לכך, היולדת היא לא זו שצריכה להשתלב ולהתאים את עצמה..

לא עדיף לך להיות בבית שלך עם פרטיות נוחות ותזמיני לך אוכל?

כי בגלל שזה בית הומה

ויש הרבה אנשים

כן גם יכול להיות כיף שם…

וגם כי ברית יצחק אצל המשפחה שלי

ואבא שלו בניגןד למקובל לא יהיה הסנדק

ולא יעשו את הסעודה אצלם

אז אמרנו שנכבד בזה…

אבל לא יכולה להתווכח עם תחושות.. מקווה שיעבור בטוב♥️

במשפחה של בעלי העניינים האלו מאוד מאוד כבדים ונלקחים בכובד ראש…

זה הדבר הראשון שצריך להילקח בחשבון

אם טוב לך ככה מעולה

אבל אם לא - אז צריך להיזהר עם ריצוי כזה לדעתי

יש גם הרבה אפור באמצע כמובן, אבל טובת היולדת היא מה שחשוב קודם כל. בעיניי.

יכול להיןת שאם היינו יודעים שככה יהיה לא היינו באים

אבל לא ידענו

ואנחנו כבר פה

אז להגיד למה באתי לא יקדם אותי אז אני מנסה לראות את הטוב ואת הכיבוד הורים וזהו🙃 זה מה יש ועם זה (נשתדל) לנצח

ולהפיק לקחים ללידה הבאה חחח

😵😵

הייתי יוצאת מדעתי...

בעלך אירגן לך הכל?

מקווה שאת נחה ולא מארגנת בעצמך ❤️❤️

עכשיו הוא מארגן

אגב תזכירו לי גודש של אחרי לידה כדאי או לא כדאי לשאוב? אי אפשר לגעת בי זה לא נוח

ונשארת שפויה.

שימי כרוב לבן על השד, אבל רק לחצי שעה ואז להוריד ומחר (או אחרי 6-7 שעות מינימום) לשים שוב.

לא יותר מזה כדי לא לייבש לגמרי את החלב

👍👍

שאחרי לידה את מסוגלת לחשוב ככה! ולהבין שיש גרועים יותר ולהתייחס לזה בזרימה וברוגע!

אחרי לידה הכל מבחינתי נורא וגורר בכי אוטומטי בלי טיפת שכל שמסוגלת להכנס..

כל הכבוד לך! ומזל טוב!

אני מראש מבינה שאף אחד לא חייב לי כלום

אז לא הייתי מתעצבנת

אחרי לידה אני/בעלי דואגים בעיקר לנוחות של עצמי

כל עזרה מסביב- בונוס

אבל אם אחרי לידה היו מזמינים אותי והייתי מחליטה לבוא לא הייתי עומדת בזה שלא ארגנו לי חדר

זה בעיניי בסיסי בהזמנה של יולדת גם אם אף אחד לא חייב לי כלום.

ולא הייתי מתעצבנת פשוט הייתי מבינה שאני לא באמת רצויה.

אם זה הבית בו שוכנת היולדת.

להקלה מינימלית

אני שאבתי דקה - שתיים מכל צד וזהו

פעם אחת הספיקה לי ואחר כך כבר היה קל יותר והתאזן

לפחות בהודעה את נשמעת שלקחת את זה בקלילות.. סחטיין!!!

לא לשאוב.

לסחוט להקלה

לא מרוקנת את השד. שואבת עד להקלה. זה משמעותי.

מזל טוב! תרגישי טוב!

אבל לקטנים את יכולה לקרוא בחומש לפני ולדבר אילם על נושאים מרכזיים

של אמילי עמרוסי.

גילאי 3-4 כזה.

בדרכה של תורה - מכון הר ברכה

זה מבוסס על הפסוקים, פחות מדרשים ופירושים.

זה עלון למשפחה שיש בו המון דברי תורה וגם פרשת השבוע לילדים

אנחנו לומדים אותו יחד כבר כמה שנים

שנקראת "סיפורי התורה שלי" בהוצאת מעינותיך.

ספר לכל חומש.

לכל פרשה יש: נושאים בפרשה, סיפורים קצרצרים על נושאים מהפרשה

ו3 סיפורים ארוכים שהם או סיפורי הפרשה עצמה בדרך סיפורית או סיפורים על נושאים/מצוות מהפרשה.

יש גם ציורים מתוקים וזה מצוין.

יש את הסדרה הזו בגרסה הבוגרת שנקראת "התורה שלי", בה לכל פרשה יש את הפסוקים מהתנך וגם סיפורים.

לנו יש את סדרת "סיפורי התורה שלי" ואני ממליצה ממש. (העדפתי אותה כי מותאמת יותר לגילאים הצעירים-גן בתחילת יסודי)

היינו עוברים באחת הסעודות על נושאים מהפרשה ומספרים סיפור.

כיום הילדים כבר קוראים בעצמם.

רק עכשיו קלטתי שכתבת שיש לך את זה

זה ממש משפיע על כל היום ועל ההרגשה האישית.

ואני מאוד רוצה את זה-

לקדם דברים שאני יודעת שצריך לקדם

שחשוב מאוד לקדם

יש את הכל בתוכך,השאלה היא מה יעזור לך להוציא את זה לפועל/ מה כביכול מונע ממך

אני מאמינה שהטוב שבנו יוצא כשטוב לנו

תתחילי מזה. צעדים קטנים יומיומיים ועקביים שיעשו לך טוב. שינה טובה. פחות טלפון. נוכחות ברגע. הצבת יעדים ברורה, שיהיו גם ישימים.

את נשמעת אישה מדהימה♥️

מתקדמת קצת קצת קצת, רוצה יותר....

לא כלכך יודעת איך להציב יעדים קטנים אבל אנסה

מנסה לחושב איזה מסגרת אני יכולה לקבוע לעצמי כדי להתקדם

מין רוטינות של רפלקציה איך הולך עם המטרות

לא יודעת ככ..

תוהה איך לייצר זמן של הקדשה כזו לעצמי.

אני בבית עם בת ה 8 חודשים אז יחסית רגוע,

ממש רגוע... אבל גם אין את הפניות של לבד רגע...

ותודה על הפרגון!!🥰

שזה להגדיר לעצמך את המטרות שלך. עכשיו את יכולה לבחור אחת- שתיים משמעותיות מביניהם ולהתמקד בהם בתקופה הקרובה. כדאי לפרק כל מטרה למטלות קטנות ומעשיות שאת יכולה ליישם ביום יום...

מעניין אם זה יעזור

כי גם דבר קשור לדבר

אבל צריך להתחיל ממשהו....

של הרגל חדש.

כל ר"ח אני מחשבת על מה אני רוצה לעבוד בחודש הזה, אבל לוקחת דברים קטנים שנבנים אחד על השני

כך שמעתי מרופא בתחום המוח שעבדתי איתו.

ולמען הדיוק זה עדיין ברמת המחקרים הבודדים שסוברים ככה אבל בעיניי זה גם תלוי למה קוראים הטמעה ולאיזה סד גודל של שינוי.

בפועל ראיתי גם על עצמי וגם על הילדים שמספיק חודש בשביל להטמיע בגדול את ההרגל החדש ואפשר כבר להוסיף עוד משהו.

כמובן הרגלים קטנים לא משהו בומבסטי.

(יש לי משהו אחד שאני כבר מעל עשור נאבקת לשנות ועוד לא הצלחתי אבל זה יוצא מן הכלל)

כל שבוע 2 משימות זה ממש הרבה מדי לדעתי. אולי אם את מחלקת כל מטרה לחלקים קטנים ואז לקחת כל שבוע חלק קטן אחד זה יעד יותר הגיוני

כשאת הולכת על הרבה מדי בבת אחת זה גם מבלבל וגם לא מחזיק לאורך זמן

אני בעד לקחת שינויים לאט לאט ולעבוד על כל נושא בנפרד כדי שזה באמת יחזיק לאורך זמן...

רוב מה שכתבת

מפעיל אחד את השני

אם ישנים מספיק

עושים ספורט

כותבים מחשבות

עושים דברים שממלאים

אז

אפשר להיות שמחים אקטיביים ומגשימי חלומות

מאיפה מתחילים?

ברור מלישון

חוסר שינה זה הפוגם הכי גדול של החיים

אחכ צעד צעד

(אני עשיתי דרך מהקל אל הכבד

ממה שהכי קל לשנות

ואז שזה הופך הרגל

אפשר להמשיך הלאה)

רציני.

נשמע כמו רשימה של האישה המושלמת.

אפשר להגיע לכיוון, אבל כל החיים הם עליות ומורדות, ולהצליח להחזיק את הכל בו זמנית לפעמים לא מעשי.

אז חמלה, לקבל אותך כמו שאת גם ככה, וחמלה זה לא ויתור, זאת אהבה לא מותנת תוצאה, הסתכלות בעיניים טובות על עצמך והתקדמות איטית ובלי ביקורת.

ולדעתי היא הדרך היחידה להתקדמות בריאה, כי אם המניע הוא ביקורת ולא אהבה, האהבה העצמית גם לא תגיע כשתגיעי "לפסגה".

ובפן הפרקטי הייתי מתחילה מספורט וזהו, לא כל יום, תתחילי מפעמים בשבוע, זה יניע את הגלגל.

אני חושבת שאצלי זה יכול להתחיל מלסגור את הטלפון... אז עכשו סוגרת והולכת לגדול תודה שפתחת את השרשור הזה ועוררת אותו גם לרצון ❤️

ממש התחברתי לרצונות

ולרשימה הזו

ממש נשמע כזו שאיפה ענקית ...

אבל באמת מתחברת גם למה שענו לך זה להתחיל מקטן

לקחת מחברת ולכתוב תודות מסקנות מחשבות תפילות

ורצונות

ולראות איך מתקדמים... .

הלוואי שתצלחי ותשמחי בעצמך

גם מתפללת על עצמי

לצאת מהדכדוך

לאהוב את עצמי להעריך לפרגן

ולראות בהתקדמויות קטנות צמיחה.

לא לשאוף לקפוץ מ0 ל100

למחוננים שלא צריך מבחן בשביל לדעת שהם מחוננים. כאלה שזה בולט אצלם. ומשעמם להם ממש בשיעורים, אז רוצים שהם כבר יתחילו להיכנס לתהליך כמה שיותר מוקדם.

שאר הילדים זה כנראה מלחיץ אותם אז עדיף לחכות עם זה

בכיתה ב אלה ילדים שיש להם מאפיינים מאוד ספציפים שמפורטים שם..

אנחנו בסוף החלטנו כן להגיש אותה השנה

שפעם היו עושים את המבחן בב', תוכניות המחוננים היו מתחילות בג'.

אחר כך שינו את ההמלצות, אבל התוכניות עדיין מתחילות בג', אז כדי להתחיל בזמן צריך לעשות את המבחן בב'.

יש המלצות, אבל הן לא מחוברות למציאות בשטח.

בפועל המבחן הכללי שעושים בבתי הספר נשאר בכיתה ב', ומי שרוצה לעשות בג' צריך לפנות למשרד החינוך באופן עצמאי.

באמת לא ברור העניין.

אני פחדתי שאשכח לרשום אותה עצמאית בכיתה ג' כי כזאת אני, שכחנית, אז היא ניגשה למבחן בכיתה ב' וזהו

למה הם לא עושים הפוך? מגישים את כולם בג' ואותם חריגים שייבחנו לבד בב'? למשרד החינוך פתרונים...

כשאני הייתי ילדה היו נבחנים בג' ומתחילים בד', לדעתי בגלל לחץ מהורים הורידו בשנה.

אצלנו לדעתי הייתה עוברת גם בב', אבל חשתי שאין לה את ההבנה מה זה מבחן, כי אין אצלם מבחנים

אז ארשום בג' ושתדעו שזה החודש להירשם למבחן הזה

היא ניהול הכעס שלו, למה טיפול זוגי? נשמע לי הרבה יותר הגיוני טיפול אישי בשבילו... (או הדרכת הורים משותפת לשניכם, אם גם את מרגישה שאין לך כלים)

ברור לי שצריך פה גם טיפול בשבילו. הוא גם לא מסרב באופן נחרץ, אבל די תקוע עם זה. לבד כנראה לא יילך ואני מרגישה שזה כ"כ משפיע על הזוגיות שגם העבודה צריכה להיות משותפת וזוגיות, ואני מאמינה שעם מטפלת טובה גם העבודה הזוגית תשפיע ותתרום לכל אחד באופן אישי.

בנוסף, אני מרגישה שאנחנו לא רואים את המציאות בדיוק באותו מבט (הגיוני סה"כ) ודברים שמבחינתי הם חמורים מאוד , מבחינתו לא כ"כ נורא. זה הוא יכול ללכת לטיפול אישי ולעבוד על הדברים שמפריעים לו, אבל עדיין יהיה את הפער הזה בנינו. ועל זה אני רוצה לעבוד.

לדעתי טיפול אישי משפיע על הזוגיות לטובה יותר מאשר זוגי, אבל אם הוא לא ילך לבד אז טיפול זוגי זה באמת רעיון טוב. אולי לשקול מישהו שעושה גם פגישות אישיות עם כל אחד מבני הזוג לבד. (אין לי המלצות כי לא מכירה, אבל מאמינה שיש כאלה...

זאת הדעה שלי מהניסיון האישי שלי, אבל כמובן שבסוף כל זוג ומה שנכון לו

וברור שגם טיפול זוגי משפיע בהחלט לטובה🙂

גילוי נאות, אני מטפלת זוגית בשומרון

ויש עוד לא מעט

יש את שי יהודאי

מוריה סטולוביץ בפסגות

ואמיר דנה בבית אל

על אמיר דנה שמעתי כבר כמה פעמים. יש לך מושג איפה אפשר למצוא את המספר שלו? לא מצאתי באינטרנט…

אני לא מראה, חוץ מבעלי ולילדים (אחרי שהם יודעים על ההריון).

אבל אין לי בעיה שיראו.

נראה לי שבאלבום שלי מהילדות, יש תמונה שלי מהאולטרסאונד.

תמונה אחת ממש חמודה

שזה משהו פרטי שהגוף שלי עובר, כי גם באמת נפשית הריון ראשון זה תהליך גדול שעוברים. והיה לי מוזר להראות כי זה הרגיש חודרני. בהריונות הבאים כבר היה לי יותר קל לעיכול ההריון עצמו והרגיש לי פחות פרטי, אז לא היתה לי בעיה להראות

לא התעמקתי בזה.

תמונת אולטרסאונד אחת של כל אחד..

הראתי לסבתא שלי בהריון האחרון. והיא פשוט התרגשה בטירוף!

(למי שיש חח, הלוואי והיה לכולם, אבל לכולם שומרת תמונות לשים שם ביום שנגיע לזה)

יצא לי גם לשתף בווטסאפ המשפחתי בתמונות שיצאו יפה (בשלב יותר מתקדם שרואים ממש פרצוף וכו)

יש תמונות ממש מתוקות וכיף להתרגש ביחד.

בכלל לא חשבתי על זה... בעיני זה כמו להראות תמונות של התינוק❤️

ואין לי שום בעיה שגם סתם אנשים רנדומליים יראו 😅 חושבת שבהריון הראשון הראתי לכולם, מאז זה פשוט לא עד כדי כך מעניין אבל לא אני חושבת שזה פרטי / לא צנוע או משהו

אבל רק על הילדים,ויש לי 2, הוצאתי כבר אלף. וחסרים לי מגפיים לילדה כי מה שקניתי לא התאים בסוף. וגם לעצמי קניתי בנוסף כמה דברים.

ובקיצור - תנוח דעתך. בעיניי סכום סביר ביותר האמת. ונשמע לי ממש הגיוני לא להסתובב באף מקום עכשיו אחרי לידה. ותתחדשי♥️ וכל הכבוד שעשית את זה!!! החסכון בכסף לא שווה את הבריאות

אני גם קניתי בשיין ב800 לפני שבועיים אבל מראש קניתי כמה שמלות לאירוע, בחרתי אחת והחזרתי את השאר

וגם היה רשום לי שיש לי בערך 200 נקודות

ולא הבנתי איך משתמשים בזה...

אה ויש לי עוד ילדים שיהיו בריאים שעוד לא

"מסודרים "

קורה לכם שיש ילדים שלא רוצים את הבגדים שהם ירושה מאח גדול?

מה עושים עם זה ?בגדים יפים במצב מעולה!!

כלומר אם את משתמשת בהן זהנותן עוד הנחה. לא הרבה אבל נותן

לגבי החזרה - יש אופציה של החזרה בתוך "ההזמנות שלי". אני מבקשת שליח עד הבית.

מהעונה הקודמת!

😵

היום פשוט התעצבנתי עליה, נראה אם זה יעזור 🤭

לגבי הבן שלי שמתבאס לקבל מאחיו הגדול - אני מבינה אותו כי גם אני תמיד הייתי מקבלת מאחותי.. א. מקפידה להעביר רק את מה שבמצב טוב מאוד, משתדלת שהרף יהיה אם הייתי קונה את זה ביד 2, ולא שירגיש שמקבל שאריות מרופטות ומוכתמות.. ב. מדי פעם קונה לו משהו חדש עם טיקט לא כי חסר לו, אלא כי יש פה צורך נפשי.. הבן שלי בכיתה א, בינתיים זה מספיק 🙂

בסכומים כזה לא משלמים מיסים? זה משתלם יותר מלפצל את הקניה?

אני גם הזמנתי היום בשיין. אבל הורדתי עד לסכום שהצאט אמר...

הai אמר שהמכס לפעמים הם משלמים ולפעמים לא. והסביר מה לבדוק מה כתיב. ואמר שמסכום מסוים משלמים מע"מ. אם הבנתי נכון, ואם הוא צודק. כי יש לו גם טעויות.

לפעמים הסל יוצא קצת יותר נמוך אבל המשלוח לא חינם/לא הביתה.. אז זה מתקזז תכלס

נכון לפעמים לא יהיה צריך

אבל אין שום הגדרה כזאת

והזמנתי שבוע שעבר הזמנה באלפי שקלים🙃 (לא לי אישית, לגמח.. ועדיין. הזמנה היא הזמנה)

אני תמיד מזמינה מעל רף המכס ואףפעם לא שילמתי. זה דבר ידוע ספציפית בשיין.

תמיד הרבה יותר מזה, הם סופגים את העניין ומסדרים את זה.

זה מה שכייף בשיין

את קונה קנייה ב700 שקל

מתלבטת על מידות? קונה 2 מידות

בסוף מודדים ומה שלא טוב בא שליח מהבית לקחת

הכי כיף שיש

אבל יש לי סל של 600₪ בערך מחכה לסגירה סופית

וזה רק השלמות לשני הילדים אחרי שבדקתי מה קניתי להם בסוף עונה שעברה(מליון שמלות לילדה, לא מספיק מכנסיים)

בלי דברים שלי, בלי מעיל שהשגתי, ובלי נעליים/מגפיים שהזמנו מעליאקספרס...🤭

קיצר 800 נשמע לי ממש סביר ואפילו נמוך..

קולקציות שלימות לילדים אתם מוצאות?

איך?

ניסיתי כמה פעמים ואחרי כמה כביסות זה התכווץ/הוציא צפים כאלה מהחולצה

מעניין אותי איך הולך לכן, בשביל לדעת לחסוך

קניתי בכל מיני חנויות ותמיד יוצאים גולגולים בפוטרים. אם מצאת חנות שלא אשמח לדעת

אני לא קונה הרבה בשיין לילדים האמת אבל האיכות היא פחות הבעיה לדעתי.

מיננה

לתינוקות - קרטרס

הכל בסוף עונה בשביל שנה הבאה

יש העדפות

מזארה לא יצא לי לקנות. גם מפלייס לא. אולי האיכות שלהם טובה אבל לא אגיע לשם במיוחד האמת. והמחירים בפער יותר גבוהים

אני קונה לעונה ומעיפה.. בן ובת, אין ירושות,הבגדים נשחקים

יש דברים טובים יותר ופחות

יש דברים שאני מוצאת רק בארץ ויש דברים שאני מוצאת רק בשיין...

לפעמים כשמגיעים לסכום מסוים הקופון מוגבל והמחיר של הקניה מתחיל לעלות.

לכן לפעמים כשמגיעים לסכום כדאי לעצור, לבצע קניה ולעשות אח"כ קניה נוספת

שוב- לא בגלל מיסים, בגלל הקופונים....

וקניתי לעצמי גם דברים לא הכי נצרכים

פשוט כי חרשתי

וזה שאני נשארת אותה מידה לא אומר שעכשיו לנצח נשארתי עם אותם בגדים

תכלס נכנסתי ל2 חשבונות שונים ושמתי את אותו סל

יצא הפרש של 200 ש"ח בערך

הזמנתי את הזול יותר

דרגת הVIP? הקופונים?

אבל ככל שהחשבון שלך יותר ותיק ועם יותר הזמנות

יצא לך יותר יקר

ככה מהניסיון שלי

וחשבון חדש לגמרי יוצא הכי זול

כשאני צריכה לעשות קנייה גדולה יחסית, כמו קנייה של עונה שלמה אני פותחת חשבון על מייל חדש ומנצלת את הקופונים...

לק"י

שקניות גדולות בשם יקרות יותר מקטנות, כלומר ככל שמזמינים יותר, המחיר פר פריט- עולה.

בשביל 4 אנשים שבתוכם מבוגר.

השאלה אם זה דברים שימושיים, זה בפן הפרקטי.

איך את בכללי עם להוציא כסף על עצמך?

גדלתי בבית שלא מוצאים בכללל על מותרות.

מעולם לא אוכלים במסעדות, גם האוכל הוא בסיסי מאוד במקרר...ועוד ועוד.

לי יש חולשה לבגדי ילדים,זא קניתי כמה פעמים כבר בחודשים האחרונים..

קונה כי צריך וגם כי נהנת ואחכ אוכלת את עצמי

באוטומט ממש

מהבחינה הזאת,

ומה שקרה זה שהייתי מרשה לעצמי להתפנק רק כשהרגשתי מסכנה, רק במצבים רגשיים נמוכים, רק אז היה 'מגיע לי' לבזבז על עצמי.

(מוטיבציה מאוד 'טובה' להישאר מסכנה)

או שהייתי שמה המון משקל על מתנות יום הולדת / ומתנות מהבעל - כי זה הזמן היחיד שיש לי למלא את החסך.

היינו רבים המון סביב זה, ואני זאת שהגבלתי את עצמי בבזבוז, לא הוא, אמנם לא בבגדים אבל בתחומים אחרים.

זה ממש העתק הדבק של מה שראיתי בבית.

בפן הפרקטי מה שעזר לי - זה לצאת מהמקום הרגשי של כסף וללכת לראש הפרקטי.

כמה אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להוציא בתחום הזה, ולא רק מבחינה הישרדותית, בידיעה שקניות בתחום הזה בשבילך זה גם לנפש.

ואז הגדרנו סכום חודשי והרגשתי מרחב נשימה, אפילו שהוא לא היה גדול, אבל הוא היה קיים ולא רק כצורך גם כפינוק.

ובפן הנפשי עשיתי עבודה פנימית, להרגיש ראויה לפינוק לא רק כשאני מסכנה, ושכסף זה גם לנפש ולא רק הישרדות.

אנחנו מאוד מושפעים מהתפיסות שגדלנו עליהם ביחס לכסף

אבל כסף לא נועד לחסכונות וגם לא לבזבוזים, כסף נועד בשביל לחיות

וזה מקסים להוציא כסף על הילדים וגם מקסים לשמור ולחסוך, השאלה תמיד זה מה האיזונים שאתם בוחרים ונכונים לכם

ובשביל להצליח לבחור ולהנות הטוב צריך לגבש תפיסה ויחס לכסף ממקום נקי ולא אמוצינאלי.

כשגדלים בבית פשוט שהכל נישב מותרות זה מייצר הרבה פעמים תפיסה מצומצמת, אין מקום לשפע. אני לא נגד למי שזה מתאים לו והוא מרגיש שמי, אבל להרבה מאיתנו זה לא עושה טוב וזה ממש בריא, כלים נאים מרחיבים דעתו של אדם! זה ממש כיף לקנות בגדים יפים לילדים ואיזה יופי שאפשר לשמח ולפנק.

בקטע פרקטי- סעיפים שמאתגרים אותנו ואנחנו מרגישים שמגיעים להרבה קניות רגשיות, ממליצה להחליט על תקציב חודשי או רבעוני (נניח בבגדים יותר הגיוני להחליט על תקציב ל3 חודשים כי יש חודשים שקונים הרבה ויש חודשים שלא קונים בכלל), ומראש להחליט כמה את רוצה להיות ברווח בתחום הזה וכמה בהצטמצמות (כמובן יש הרבה אמצע, אבל שנייה לנסות למקם את עצמכם על הסולם שכמובן זה צריך להיות מושפע גם מהצרכים המשפחתיים וגם מהיכולות הכלכליות), ואחרי שאת מחליטה על תקציב נניח 1500 ל3 חודשים- להיות ממש בשמחה על כל בגד שאת קונה ונכנס בתוך התקציב,

אם היכולת הכלכלית שלכם כרגע לא מאפשרת לכם הוצאה גדולה על בגדים, אז מחליטים על תקציב מצומצם יותר, אולי זה מצמצם אבל אז זה יגרום לכם להיות יותר מאופסים ולא להתפזר

ואם כן יש יכולת- זה מאפשר שפע ורחבות, אבל קצת מנטרל את הקניות הרגשיות כי עדיין זה

בתוך מסגרת

ב"ה שיש את האפשרות לקנות מהספה בבית, אני גם קניתי במלא כסף, תודה לה' שיש על מי להוציא אותו..

ומקסימום תראי שיש דברים מיותרים- תחזירי