וזה חלק מהתשובות כאן שמתזכרות שזה קיים

לפעמים לא רוצים לפגוע אז אומרים להתייעץ עם הרופא /מטפל

עונים בעקיפין..

אבל באמת זה לא עונה על התשובה.. ולא תמיד עוזר

אבל לפחות מנסות לעזור, לא נראה לי שזה בא לנפנף, זה עוד סוג תגובה

את אומרת שלא רוצים לפגוע = חושבים דברים רעים על הבנאדם ולא רוצים להגיד לו

כלומר במקום לחשוב עליו דברים טובים שקשה ולנסות לעזור אז שמים עליו סטיגמה שלילית....

כלומר במילים אחרות לפי דברייך, זה כמו להגיד לבנאדם, יש לך בעיה רצינית שקופה שכולם שמים לב,אתה לא לרמה שלנו, לך למטפל והוא יסביר לך ...

בקיצור זו תגובה לא מכבדת בעיניי

לא רוצים לפגוע = לא רוצים להיות מובנים לא נכון

איפה ראית ששמים סטיגמה? למה הצעה לטיפול זה סטיגמה ואמירה שהוא לא ברמה שלנו?

למה בעיה שקופה שהוא לא מודע אליה? הרי פנה להתייעץ, כלומר הוא מודע לבעיה. לפעמים איש מקצוע יכול לעזור הרבה יותר מכמה הודעות בפורום שלא מכירות את כל הסיפור

יש לך המון הנחות יסוד ודעות קדומות בהודעה האחרונה שממש לא בהכרח נכונות

דהיינו לא רוצים להגיד את האמת המרה והקשה,בפרצוף..הלא כן?

ולגבי איש מקצוע, את צודקת אבל כשמישהו שואל פה זה אומר שהוא רוצה את דעתכם, אז מה הטעם להפנות אותו?

ואם לא חשב על הרעיון, בסדר לגיטימי לענות כך

ותודה שהשבת

אפשר לכתוב את זה פשוט! לכתוב שזה נושא כבד שדורש ליבון ,אבל לא ישר " לכי לטיפול"...

ואת צודקת..

לא התכוונתי לזה

לא תמיד מה שאנשים חושבים הם כותבים ,גם שזה לא עלבון 

אז מבקשת ממך סליחה

באמת רציתי להבין 

גם לי יצא לחשוב על זה כמה פעמים על מה שאת אומרת אבל לא ראיתי בזה זלזול או משהו כזה.

לפעמים יש בנות שלא נעים להם לכתוב הגם שזה לא תגובה מעליבה והן חוששות שמא יהיה עלבון או שזה יפורשן לא נכון או שהן חושבות שאותה אחת רוצה לשמוע משהו מסוים

לפעמים אין להן רעיון  אז מפנים .

ולפעמים כן חושבים דברים רעים

אנחנו מלאכים???? אבל לפחות לא יעלה על הכתב

לפעמים הכל יותר רגיש והרבה משפטים ממש מקפיצים,  כל אחת והטריגר שלה

אני חושבת שדווקא יש כאן הרבה רגישות והבנה

ולפעמים גם התגובות ישירות וחותכות מה שיוצר חיכוכים  בלאגן ונעילת שרשורים 😅

בעיניי, כשאני אומרת למישהי "לכי לטיפול" זה הכי לא סטיגמה שלילית!

זה אומר שהעלת כאן נושא מהותי ורציני שראוי לתשומת לב מקצועית שהיא מעבר לחכמת ההמון.

ואני מסתכלת על אנשים שהולכים לטיפול כאנשים רציניים שלוקחים אחריות על החיים שלהם

ולהפך: על אנשים שלא הולכים לטיפול (כמובן כאשר הם צריכים אותו, לא בכל שלב בחיים צריך טיפול)

כאנשים שפחות תופסים אחריות ופחות רציניים

ככה שהסטיגמה בעיניי בדיוק הפוכה ממה שאת מתארת

חלק מהמגיבות כאן הלכו לטיפול בעצמן,

ואחרות שלא הלכו היו רוצות ללכת,

ובעיני רוב המגיבות כאן לא חושבות שאם מישהו הולך לטיפול סימן שהוא 'פגום' או 'לא לרמה שלנו' וכו'. 

זה ממש לא לנפנף אותה או להגיד לה שהיא חופרת

זו ההבנה שזה גדול מידי מלדון עליו בפורום ועלול לגרום לנזק

לפעמים להפנות לאיש מקצוע- זה הדבר האחראי לעשות

לא ראיתי פה בפורום אפעם תגובה קצרה שמסתכמת ב 'לכי לטיפול' בלי כמה מילים מעבר

הרבה פעמים שואלים כאן שאלות שאי אפשר באמת לפתור בפורום.

להמליץ ללכת לטיפול זו בעצם דרך להגיד "אנחנו רוצות שיהיה לך טוב. מגיע לך שיהיה לך טוב. ולכן אני ממליצה טיפול, כי אני מאמינה שבמקרה הזה זה יכול לעזור ולהקל מאוד".

לפעמים גם אוסיף עוד עצה אם יש לי מה להוסיף, אבל בגדול בגלל שבגישה שלי כשיש קושי גדול או שחוזר על עצמו הדרך הכי טובה היא ללכת לטיפול ולפתור את הבעיה מהקושי.

זו לא תשובה שנובעת מהתנשאות, אלא מחמלה ורצון להכווין לטוב

מבפנים לא רואים תמיד את מה שמבחוץ

ותיאור של סיטואציות מסוימות הרבה פעמים מהצד מראה- שכאן צריך טיפול

ללכת לטיפול זו לא בעיה, זה פתרון לבעיות מסוימות

אז הוא רוצה לשמוע את דעתכם..

ואת צודקת

ודעתנו היא לפעמים שבמקרה הזה צריך טיפול

וחשיבה גנרית

היום פתרון בעיות= טיפול

לא שטיפול הוא דבר בעייתי, אבל אנשים שלא מסוגלים/ מנסים להבין ולעזור לעצמם, זו בעיה שורשית יותר, ההבנה שאדם צריך ללמוד להבין ולעזור לעצמו כבר לא קיימת (אבל היא הבסיס לחיים)

בגלל שההבנה הזו כבר לא קיימת, אז התשובה הנפוצה היא טיפול והתשובות הפחות נפוצות מנסות לפתוח בדיון אודות הבעיה/ אופן אפשרי לפיתרון.

מצד שני זה לא נכון בכל המקרים

כי יש מקרים שצריך לדון באותו נושא לגופו

ועובדה שכתוב דאגה בחב איש ישיחנה

ויש את הצורך החברתי שקיים ותמיד יהיה קים ובעיניי הוא אינו מהווה בעיה אלא תקין ונורמלי וטבעי-

לפרוק

לשתף

לקבל תחושה שזה נורמלי

לקבל הזדהות

וכו'...

מי שלא מצליח לעזור לעצמו, לא יעזור לו שום טיפול.

לרכוש כלים איך לטפל באופן עצמאי בבעיה מסויימת (בד"כ תהיה עם מאפיינים שחוזרים על עצמם במגוון הקשרים)

זה עוזר לעשות סדר בראש,

גבולות מה בשליטה שלי ומה לא.

מה אני יכול לעשות כדי לשנות דינמיקה גם כשהבעיה במקור אצל הצד השני וכד'.

הכלים האלו עוזרים למגוון סיטואציות משתנות.

את לא חושבת שזה מה שעומד בבסיס הטיפול?

כלומר מה שתיארת בעיני זה הטיפול בעצם. לא שהמטופל פאסיבי.

כאילו, אם נגיד מישהו הולך לטיפול בגלל מחשבות בעייתיות. המטפל לא מנסה להצחיק אותו, הוא מלמד אותו מה לעשות עם המחשבות האלו ועוזר לו בתהליך הלמידה. בודקים מה עבד ומה לא, ולמה לא ובונים ככה דרך שתהיה יעילה למטופל והוא יוכל ליישם אותה.

וכשקשה לו ליישם אחרי תקופה למשל, הוא חוזר למטפל לליווי ויעדים צמודים יותר כדי לצלוח את התהליך.

מה עומד בבסיס של טיפול

מעולם לא הייתי בטיפול

מה שצריך להיות בבסיס של טיפול הוא:

עזרה באבחון הבעיה והסיבות לה

ללמד איך לטפל בבעיה

לעזור ליישם את הטיפול

בגלל שהיום אין מודעות לאחריות של אדם על החיים שלו, אנשים מתקשים לקחת אחריות, מתקשים ללמוד ולהיות במודעות, מתקשים להבין איך לטפל בבעיות וליישם, לכן הם הולכים לטיפול וחושבים שהוא יטפל להם בבעיות, בזמן שהוא לא מטפל בשום בעיה אלא רק יכול ללמד וללוות.

מי שרוצה באמת לפתור את הבעיות מהשורש, חייב לעבור תהליך למידה עצמי, אפשר להעזר בידע מכל מני מקורות מידע, כולל מטפלים, אבל התהליך חייב להיות עצמי.

שאדם צריך לחקור וללמוד או לחשוב בעצמו ולהתבונן על החיים שלו...

ממש מסכימה עם הגישה שלך ,אם הבנתי אותך נכון - שצריך ללמוד איך להתמודד עם החיים ולהתאמץ ולפתח יכולת עצמית של מחקר/ הסקת מסקנות והתקדמות בחיים....

לכן אני באמת אוהבת לשמוע ולקרוא חומר ולא ללכת לטיפול, ככה יש מגוון סוגים ודעות ולבחור מה שנכון לך לאותה סיטואציה..

אז חבל שאת מציבה את הטיפול כהיפך של עזרה של אדם לעצמו.

אני גם לא בדיוק יודעת מה קורה בכל סוגי הטיפולים.

טיפול היום נעשה נפוץ כי אנשים מחפשים איכות חיים. ולא רק "לעבור" את החיים.

הרבה פעמים מי ששקוע בבעיה קשה לו לצאת משם לבד,

הוא זקוק למי שיראה לו שאפשר לצאת וגם ילמד אותו איך לצאת.

ואם צריך בדרך להשקיט רעשי רקע (כגון בעזרת תרופות או לרפד את הקושי) זה גם בסדר.

בכל הטיפולים/ הדרכות שהייתי לעצמי או לילדים מלמדים עקרונות בטיפול שאפשר ליישם גם אח"כ בחיים. לפעמים גם מציעים לרפד שזה גם בסדר, כדי להוציא את האדם ששקוע במצבו.

ללמוד לבד זה טוב ונכון כדי להימנע מליפול לבורות, אבל כשנמצאים כבר בפנים זה מעולה להיעזר בגורם חיצוני.

אם ניקח לדוגמה התנהלות כלכלית, אז זה יופי ללמוד מראש כדי מראש לא ליפול לבור כלכלי,

אבל כשנמצאים בפנים, קשה לראות לבד איך אפשר לתקן ולצאת, הרבה דלתות (כגון הלוואות בתנאים נוחים) סגורות למי שכבר עמוק בפנים.

חסרה מוטיבציה ושאפתנות להתקדם ולהגדיל הכנסה כי יש טרדות יום יום רבות וכד'.

לכן במצב כזה למשל אם ישאלו אותי, אמליץ על ליווי חיצוני של מישהו מנוסה, ולא לנסות לבנות תוכנית הבאה עצמאית.

במצבים מורכבים של הנפש, על אחת כמה וכמה.

גם אם ניקח נושא של התנהלות זוגית, אז זה יופי ללמוד על דרכי תקשורת והתנהלות זוגית, אבל מי שבתוך המשבר וחוזר פעם אחרי פעם על אותה טעות, בד"כ לא יעזור אם יתחיל לקרוא ספרים, גם לא יעזור שיגידו לו פה אתה טועה,

מה שכן יכול לעזור זה להבין לעומק מה גורם לו לחזור על הטעות פעם אחרי פעם, יעזור להראות למה להשקיע בזוגיות הזו, שזה דברים שבד"כ אדם לא שם לב אליהם כי הוא נגוע בדבר.

מה שהוא שם לב הוא מתקן לבד בכל מקרה. בד"כ כשמגיעים למצב שמצריך טיפול, זה על אותם נקודות שלא הצליח לבד. לא כי הוא עצלן ונוח לו לזרוק את הבעיות על המטפל,

אלא כי לאדם יותר קשה לראות את הדבשת של עצמו, ועוד יותר קשה להיפטר ממנה בעצמו.

אני יכולה להעיד על עצמי, במקרה של תהליך יחסית פשוט כמו לתת מחמאות בהקשר מסויים,

שהיה לי קושי עם זה, ולא עזר לי ללמוד ולקרוא על זה, הייתה לי חסימה בנושא, ובעזרת טיפול (שכוון למשהו אחר לגמרי)

כשהמטפלת הסבירה כמה מחמאות יסייעו לתהליך אחר, אבל שצריך לעשות את זה טוב ונכון והכי אמיתי, אז ביני לבין עצמי לקח לי כמה זמן קודם להודות בזה שקשה לי לתת מחמאות לפי "הכללים הנכונים" (בהקשר הספיציפי אליו הלכנו לטיפול)

וכששיתפתי את המטפלת, היא פירקה את המשימה לכמה שלבים, נתנה לי דף למעקב בבית, כשבכל שבוע הייתה התקדמות ותוך כמה שבועות הפך לכמעט זורם עבורי,

זאת רק הייתה נקודה אחת בכל המסביב של הטיפול עצמו, אז קשה לדעת כמה רק זה לבדו תרם לטיפול המקורי,

אבל לאחר מכן הייתה קפיצה של התקדמות בנושא עצמו שרצינו לטפל בו, ואני בטוחה שיש קשר.

אז ממש חבל לא להיעזר בגורם חיצוני כדי להתקדם במקומות שאנחנו נתקעים בהם.

מה גם שזה לא רק חבל, לפעמים דריכה במקום מעמיקה את הקושי.

ולפעמים אנשים מבחוץ (גם בפורום) רואים את התקיעה הזאת וממליצים ללכת לטיפול כדי לפתור את התקיעה הזאת, לפעמים מתוך ניסיון אישי שהם גם היו תקועים שם ולא עזר להם כל מיני עצות כתובות, אלא היה צריך ליווי אישי.

אבל

הוא לא מטפל בבעיה לבד, האדם עצמו חייב לעשות שינוי עצמי, אם אין שינוי, גם אם היה איזשהו תהליך תוך כדי טיפול, התהליך לא יישמר.

טיפול מוצג היום כדבר שמטפל בבעיות, בשעה שהוא לא באמת מטפל, הוא רק סיוע ללמידה איך ומה צריך לעשות והוא צריך להיות מוצג ככזה.

יש טיפולים מסוגים שונים. מדברת על החוויה שלי.

כן, טיפול הוא עבודה קשה, להגיע, להיפתח, להיות פגיעה, להסתכל גם על דברים לא נעימים.

אבל, טיפול טוב הוא עבודה ושינוי בתת מודע. זה לא שמישהו מסתכל עליי ואומר לי איך לעבוד. זו עזרה לשחרר כל מיני דברים שכובלים אותי בתת מודע.

אני לא צריכה בכלל לתחזק את השינויים שעשיתי דרך טיפול.

שלא לומר, שחררו עבורי

יש הבדל מאד גדול

מכיוון שאני מדברת מניסיון אישי ואת לא ומכיוון שהחוויה שלי היא שאי אפשר להבין את זה בלי לחוות את זה. אני לא אתווכח איתך הלאה. פשוט היה לי חשוב להשמיע את זה פה בשביל האחרות

מה שקרה בטיפול, הוא עזר לשחרר.

אם אדם סובל ממחשבות טורדניות, והולך לטיפול בשביל זה, אז מה שעוזר זה הטיפול. קשה מאוד להתמודד עםמזה לבד.

אם אדם סובל מחרדה, ובטיפול מקבל כלים להתמודד עם החרדה, אז מה שעזר זה הטיפול. ברור שאם אדם פסיבי לגמרי זה לא יעזור.

אבל אני לא מצליחה להבין את ההתעקשות שטיפול זה לא מה שעוזר.

יש כל מיני כלים בעולם כדי לעזור לעצמנו.

הרבה מהכלים אלו כלים שאנחנו יכולים לרכוש לבד או להיעזר לבד.

ספורט, משפחה תומכת, תזונה נכונה. תחביבים וכו'.

ויש עוד כלי שנקרא טיפול.

והוא לגמרי יכול לעזור ולהקל מאוד.

וזה לא שמי שנעזר בטיפול זה כי הוא לא יכול לבד, אלא כי לא לכל קושי יש פיתורן עצמאי

שזה לא קסם, זו לא תרופה.

אבל לפעמים אדם לא יודע איך להתמודד לבד.

יש קשיים שקשה להתמודד איתם בלי כלים.

האמירה "ללכת לטיפול" זה לא אמירה של הסרת אחריות, בדיוק להיפך.

ויכול להיות שאדם יגיע לטיפול ויקבל כלים להתמודד עם קושי מסויים, יכול להיות שאדם יגיע לטיפול וקודם כל יצטרך להתמודד עם התובנה של לקחת אחריות על מה שקורה לו.

לא כביקורת, אלא כמשהו מצמיח.

את אומרת שאדם צריך לעשות שינוי

שינוי לא חייב להיות משהו גדול

אפשר להתחיל גם בעצם המעשה של לגשת לטפל, זה כבר צעד קטן של לקחת אחריות על עצמי ועל האושר שלי.

כל אחד יגיע לטיפול מנקודת פתיחה אחרת, וכל אחד יתמודד עם דברים אחרים.

בעיניי לגשת לטיפול זה אומץ

אומץ להודות שאני לא מצליחה לבד

אומץ להודות שאני צריכה עזרה.

זה בדיוק ההיפך מזריקת אחריות.

ולגבי פעם, אולי פעם היו סובלים יותר. מי שמכיר יודע שקושי נפשי יכול להיות ממש סבל ועינוי, אתה מחזיק את זה בתוכך ומרגיש שעוד רגע תתפוצץ. טיפול יכול להחיות נפשות, במלוא מובן המילה

ואם זו הגישה שאיתה מגיע מטופל,

אז התפקיד של המטפל זה להבהיר את העניין הזה, שבסוף אין תחליף לעבודה עצמית של המטופל.

יש טיפולים קצרים שבהם החלוקה מאוד ברורה, ויש טיפולים ארוכים יותר ששם אולי זה נראה אחרת.

יש לי חברה שסיפרה כשהייתה נערה לקחו אותי לטיפול פסיכולוגי והיא לא רצתה לשתף פעולה, ובמשך כמה זמן היא ישבה ושתקה כל המפגשים. אני לא יודעת מה קרה בהמשך, אבל בסוף הטיפול כן עזר לה.

אז גם במצבים כאלו של חוסר מוטיבציה של המטופל לשתף פעולה עם הטיפול, מטפל טוב ידע להתמודד עם זה, ולגרום למטופל לרצות לבצע שינוי, רק שצריך סבלנות לתהליך ארוך שאולי לעין לא מנוסה נראה כזריקת אחריות על המטפל אבל בעצם גם זה חלק מתהליך הטיפול שבסופו המטופל עוזר לעצמו.

אגב כששקלנו טיפול לאחד הילדים, וחששנו מטיפול שלא יעזור בגלל חוסר שיתוף פעולה של הילד, זה בדיוק מה שהכינו אותנו, שתפקיד ההורים הוא להביא את הילד לחדר הטיפול, משם זה כבר של המטפל.

ככה שאני לא כותבת רק מדעתי, אלא ממה ששמעתי מגורמי מקצוע.

לפעמים מתייאשים לפני שמצליחים לרתום את המטופל לטפל בעצמו, זה אומר שהטיפול לא הצליח, קורה.

אבל עדיף לנסות ולא להצליח מאשר מראש לא לנסות.

אז גם אם מישהו הולך לטיפול בתקווה שמישהו אחר יפתור לו את הבעיות מבלי שהוא יצטרך להתאמץ, אם הוא נופל על מטפל טוב, זה גם בסדר כי המטפל כבר ידע מה לעשות על הגישה הזו.

אני לא חושבת שכשמישהו שהיה בטיפול ממליץ על טיפול לאחרים, הוא מתכוון לטיפול כמו שתיארת.

אני בכל אופן לא מתכוונת לזה, ואני מאוד מאמינה ביצירת שינוי ע"י טיפול.

כמו שכתבו, עצם קביעת התור, היציאה מהבית, הנכונות לפתוח את הנושא, היא כבר צעד משמעותי מנטלית, שאדם עוזר לעצמו.

ממה שאת כותבת נשמע שאת מתכוונת לייעוץ, או במילים אחרות הדרכה או מתן כלים, היועץ לא מהווה פקטור מאד משמעותי בתהליך - הדגש הוא על המידע המועבר ונלמד.

טיפול זה משהו אחר, הוא מתאים גם למצב שבו האדם יודע מה כדאי לעשות - אבל לא מצליח. זה לא משהו שאפשר ללמוד כי זה לא תהליך שכלי. לא נתקלת במצבים כאלה?

דוגמאות-

אני יודעת שלכעוס לא יעזור, ובכל זאת מוצאת את עצמי כועסת ולא מצליחה להתגבר על זה (יכולה להשתמש בפלסטרים כמו נשימות, פסק זמן וכו' כדי לווסת את הביטוי החיצוני של הכעס, אבל לא יכולה לא לכעוס).

אני יודעת שאני לא צריכה להיעלב אבל בכל זאת נעלבת כל פעם ש.... וזה פוגע במערכות היחסים שלי.

אני יודעת שאני צריכה לשחרר בנושא מסויים שאין לי שליטה עליו, אבל מוצאת את עצמי חוזרת אליו שוב ושוב, מתוסכלת ומתעסקת בו באופן כפייתי.

הסיבה לכך הדברים האלה קשורה ברישומים עתיקים שיש בנפש שלי, שנצרבו בה בתקופת הילדות או הינקות סביב הקשר עם ההורים, וסיטואציות ספציפיות מפעילות אותם כל פעם מחדש.  וכדי "לתקן" את הרישום הזה צריך לאתחל את המערכת - ואת זה עושים בתוך קשר תלותי וטוב, בהשענות על מטפל/ת.

כשמישהי מתייעצת פה

היא מקבלת אמפתיה, הזדהות, הכלה וכו'

ובנוסף גם עצות

שהרבה פעמים אחת העצות היא ללכת לטפל ולא להתמודד לבד עם הקושי

שלפעמים כותבים רק כדי לפרוק ומקבלים עצות לטיפול שלא מעניינות ולא תמיד קשורות

ככה זה שמשתפים

מקבלים את כל סוגי התגובות 

היו קוראים על הבעיה שלהם בספרים/ מדברים עם חבר קרוב או רב הקהילה/מתפללים ומיישבים את הדעת.

לפעמים עצות שקיבלתי מחברה קרובה או אחות היו פי אלף יותר טובים מכל טיפול. פשוט כי אלה אנשים שמכירים אותי הכי טוב ומבינים את המצב מבפנים.

ברור שיש מצבי קצה שחייבים התמחות מסויימת, אבל לא בכולם. היום יש שפע של מקורות ידע חנמיים, באמת העיקר הרצון לעזור לעצמך.

כי אנשים עסוקים מדי ולא פנויים רגע להקשיב לבן אדם קרוב. וזה עצוב ממש😞

אנשים מוכנים לשלם והרבה רק בשביל שיקשיבו להם.

לפחות אצלי שיחה עם חברה או אחות ממש לא באופן יומיומי , הרוב התכתבויות בווטס אפ, בהם לא מגיעים באמת לעומק.

הפורום מציל!!

את דעתם בהרבה רעש והתעסקויות מלשוחח ולהקשיב מהלב (גם עם עצמנו אגב), אבל בעיני הרבה מהפריחה של העולם הטיפולי דוקא מעידה על ברכה גדולה. אפילו סוג של גאולה. בעבר כשהיה קשה חשקו שיניים והתאמצו עוד יותר, וכמעט לא היה מקום להביע קשיים כי לא היתה פניות לזה וברור לי (אבל בלי להכיר נתונים, אז אולי זה לא נכון) שזה עלה במחירים רגשיים.

היום כשיש יותר רווחה, פיזית, כלכלית, בריאותית וכו'- אנשים כבר לא מוכנים להתעקש למרות הקושי, הם רוצים להשמיע ולהישמע, הם רוצים לקבל הכרה ופתרון, הם רוצים גאולה. 

לאנשים אין את הפנאי, עובדים הרבה שעות או סתם קופצים מדבר לדבר.... במיוחד כשהכל זמין , נהיה יותר עמוס..

פעם גם לא הייתה אנטיביוטיקה ואנשים נפטרו מזיהומים פשוטים.

זה נכון שהרבה אנשים היום קצת מנותקים מעצמם אבל טיפול טוב יעזור להם להתחבר ולפעמים, רק אמפתיה ועצות של חברים לא יעזור

יעזרו, בשביל זה יש אנשי מקצוע שהתמקצעו. אם מכבי בדיכאון תשטף שהיא רוצה לפגוע בעצמה  ושיר לא מסוגלת לעשות פעולות פשוטות, לא יעזור לה רק לקבל חיבוק מחברה ועצה של שימי מוזיקה וזה יתן לך כוח לנקות, זה לא נכון במקרה הזה, בשביל זה צריך אנשי טיפול

לא מבינה ככ למה בכל דבר שחושבים עליו במובנים של פעם עולה העניין של אנטיביוטיקה ומוות..

בעיניי ממש אין קשר

זה שיש דברים טובים בקדמה זה נכון

בעיניי, האובר-קדמה שיש היום כן גורמת לנו להיות פחות מרוכזים בעיקר, להתרחק מעצמנו, לחיות 'ליד'. במובנים האלה בעיניי לפחות, החיים של פעם לגמרי עדיפים. וה'פעם' שאחנו מתכוונות אליו הוא לא לפני הרבה זמן, זה עוד בתקופה שבטוח הייתה אנטיביוטיקה.. באזור ה20-25 שנה אחורה בערך. גם פסיכולוגים ופסיכיאטרים היו, אבל גם אנשים שיותר מחוברים לעצמם

אבל לפעמים זה בגלל שעלינו בציפיות שלנו.

הסבתות שלנו לא ציפו בהכרח לחבר נפש או לאינטימיות מספקת. הם בעיקר ציפו לבנזוג שמפרנס,הוא ציפה מהן לגדל את הילדים ולדאוג לבית,ואם נוצרה גם חברות עמוקה ויפה מה טוב אבל אם לא - סבבה.נורמלי. אומרים תודה על מה שיש

אז חלק מזה בא ממקום שלילי שאנחנו פחות מתמודדים ופחות מוכנים להתאמץ או לספוג

וחלק מזה בא ממקום חיובי - שאנחנו לא מסתפקים בבינוניות אלא רוצים יותר

ממש ככה "אומרים תודה על מה שיש"

בדיוק...

לא היה להם את האפשרות לחפש בגוגל פתרון לכל בעיה....

נצרך. זאת המציאות היום. יש יתרונות ויש חסרונות.

וחיו בתודעה אחרת

הזוגיות היתה שונה, קשר הורים-ילדים היה שונה ואף אחד לא חשב שאפשר וכדאי אחרת כי ככה זה היה פשוט

אנשים היו פשוטים וחיו את החיים בלי לחשוב יותר מדי ולהסתבך עם עצמם 

לפעמים באמת זה טוב לחיות בטבעיות לפי ההרגשה שלך, בלי יותר מדי להציב מטרות ולנסות לשפר את החיים...

לפעמים אני מרגישה שכל ההצבת מטרות או שאיפה להצלחה ולהתקדמות רק מעכבת אותי מלזרום בטבעיות....

כתבת דברים ממש נכונים ..

להגיד למישהי ללכת לטיפול זה לא זלזול בכלל, זה לזרז אותה לעזור לעצמה 

והאמת שגם לא ראיתי שענו פה בצורה לקונית ושטחית בלי אמפטיה או הקדמה  "לכי לטיפול". כך שלא ברור לי למה זה לסתום לה את הפה 

יש מגוון דעות, אחת מהן יכולה להיות שללכת לטיפול זה מה שנכון בעיני הכותבת 

ואפשר גם לדייק יותר את המגיבות ולכתוב שהיא מבקשת פתרונות שלהן ולא לשלוח אותה לטיפול. אפשר הכל תכלס. רק חבל להסתכלך על זה בצורה שלילית 

כי בעיניי אם אני אומרת ללכת לטיפול, זה כדי לא להגיד דברים גורליים.

למשל זוגיות בעייתית, נדרש טיפול מעמיק של בני הזוג או כל אחד. אם בסיום הטיפול יחליטו להתרגש זה יגיע ממקום שלם שלהם ואם הטיפול מצליח והקשר נבנה ומתחזק- מה טוב.

לא מתפקידי להמליץ לאנשים גירושין או להפך

אם אני מזהה קושי נפשי מסויים, חרדה וכו, טיפול מכוון עם איש מקצוע ידע לתת מענה שאני לא יכולה לתת

מה יעזור שאגיד, "זה שטויות תתגברי על זה" אבל עבורה זה משהו מהותי שמעכב אותה בחיים. ולא יעזור מה אחרים יגידו, היא צריכה לעבור תהליך עם עצמה שבו היא מרפה מכל מיני דברים שמעכבים אותה. ומן הסתם, מישהו שיודע איך להעביר ולתווך תהליכים נפשיים כאלה, ידע לתת את המענה שאני לא יכולה לתת בתגובה סתמית.

כאילו,  יש דברים שלא נועדו לפורום אלא לאנשי מקצוע. וכל התבחבשות בדרך או עצות חובבניות יכול ליצור עוד נזק...

יכול להיות שיש מקרים שלדעתך יש עצת קסם שתעזור לה, אבל לדעת אותן מגיבות כנראה שלא....

ובאמת לפעמים נשים כותבות "אל תגידו לי ללכת לטיפול כי..."

ואז מי שאין לה משהו אחר לומר לא תגיב

כולן יאמרו לה ללכת לבדוק, כלומר - ללכת לטיפול, נכון?

אז יש מצבים "נפשיים" שאי אפשר לטפל בהם בלי ללכת לאיש מקצוע, אבל לא תמיד האדם עצמו יודע להבין את זה... ואם הוא כותב בפורום - אז הגיוני שיאירו את עיניו לכך, בצורה מכבדת ועדינה, כדי שיוכל לעזור לעצמו...

ממה שאני רואה פה - רוב הפעמים התגובות רק מסתכמות ב"כדאי ללכת לטיפול", ולפני כן יש תשובה ארוכה שמנסה לעזור גם מהניסיון האישי של הכותבת. (ועם כל הכבוד - ניסיון אישי לא תמיד משתווה לניסיון מקצועי...)

יכולה לומר באופן אישי שאני מצטערת שלא הייתי חברה בפורומים בזמן שחוויתי דיכאון אחרי לידה... יכולתי לחסוך לעצמי זמן של כאב אם הייתי משתפת פה והיו מצביעים בפניי שכדאי ללכת לטיפול... כך הייתי הולכת לטיפול הרבה יותר מוקדם ממה שהלכתי בסוף...

והיא רוצה לדעת אם זה משהו נורמלי שקורה לרובנו ובהמשך יתאזן או משהו שאולי מצריך בדיקה יותר מעמיקה,

אם מישהי תכתוב אני עם 3 ילדים וצפופים ואני לא מגיעה לכלום וקשה לי וכו..

אף אחת לא תגיד לה ללכת לטיפול כי היא באמת בתקופה קשה ומאתגרת ובעז"ה זה כנראה יתאזן בהמשך

אבל אם מישהי תכתוב ככה ותוסיף שהיא לא מסוגלת מרוב קושי לחבק את הילדים והיא מרגישה שנמאס לה מהם וכל מיני כאלה

אז כן ימליצו ללכת לטיפול כי זה כבר מעבר לרגיל

ועדין מאמינה שמי שתמליץ ללכת לטיפול גם תביע אמפטיה ותגיד כמה זה באמת אינטנסיבי 

שברור ממנה שניא מתמודדת עם בעיה שאי אפשר לפתור בפורום

ויותר מזה לפעמים העצות בפורום יכולות לגרום נזק כי אנחנו לא רואות את התמונה המלאה

ועוד משהו לפעמים משהי מתמודדת עם קושי משמעותי ומתקשה לעשות את הצעד ולפנות לעזרה אמיתית בעולם האמיתי והכתיבה בפורום היא כמו טובע שנאחז בקש

אנחנו מנסות לעודד אותה לחפש את העזרה שתעניק לה הקלה אמיתית ובאמת תשפר את המצב.. ולא רק שתהיה לה תחושה שמישהו איתה, שאת זה מקבלים בפורום, כי לפעמים זה לא מספיק.

ורק משהו נוסף, כיף לקרוא ממך

היית חסרה❤️

היא מישהי שיודעת מקרוב מה זה טיפול, ולרוב עברה בעצמה טיפול.

פעם הסטיגמה על טיפול היתה שלילית. ומאיך שאת כותבת, נשמע לי שיש לך גם קצת תפיסה שלילית על טיפול, כאילו עצם הפניה לטיפול מעידה על בעיה קשה מידי מכדי לפתור בכלים שלנו, אז זה קצת מביך.

אבל באמת שבעיני מי שהולכת לטיפול זה דווקא מתוך מודעות והקשבה לעצמה, ורצון לקבל כלים אמיתיים שישפיעו ויעזקו לה להתקדם.

ואחרי שאת עוברת משהו שבאמת היה לך משמעותי, אס כשאת רואה מישהי שנמצאת במצב שטיפול יכול לעזור לה, את תרצי להמליץ לה על זה דווקא כי את יודעת כמה זה טוב. הכי לא מתוך סטיגמה שלילית...

(באופן אישי לא הייתי בטיפול אף פעם. אבל כן עשיתי פעם אימון אישי, זה כיוון אחר והכשרה שונה לגמרי, אבל זה כן משהו שלפני שעשיתי לא היה לי מושג כמה זה יתרום לי לחיים, וזה ממש שינה אותי כל כך לטובה שאני מאז רוצה להמליץ לכל אחת לעבור אימון כזה. למרות שזה באמת אישי ומן הסתם לא לכולן זה יהיה אותו דבר כמו לי. אבל אני נותנת את זה כדוגמא כדי להמחיש איך דווקא כשאני ממליצה על משהו, מבחינתי זה מתוך רצון לתת למי שאני ממליצה לו חויה טובה כמו שהיתה לי...)

מסכימה איתך ממש

גם אני לא היתי בטיפול

אבל נשמע שזה לא בהכרח דבר שלילי, יותר כמו לפרוק ולשתף , ולהרגיש בנוח לספר דברים אישיים, מה שלא קים עם אנשים שאת מכירה, ( שיש חוסר נוחות לספר הכל, שזה כמובן דבר טוב אבל אם רוצים לפתוח הכל אולי באמת היתרון פה הוא שזה בנאדם זר..)

אימון נשמע באמת מענין

מה זה בדיוק אימון? שמוציאים ממך את התשובות?

לא רק 'לא בהכרח שלילי'...

לא כל אחד חייב לעבור טיפול. אבל טיפול בעיני יכול לשדרג ולתת כלים משמעותיים, ולפעמים גם ממש להציל אנשים שהגיעו למקום שלבד הם לא יכולים לצאת ממנו.

אני חושבת שהמחשבה שטיפול זה רק מקום בו מקשיבים לך היא ממש לא מדויקת. למצוא מישהו שיקשיב לך זה לפעמים גם ממש משמעותי, ואני ממש לא מזלזלת בזה. אבל טיפול זה הרבה יותר מזה. אדם שעובד כמטפל למד הרבה על מבנה הנפש, על תהליכים נפשיים שונים, על דרכים להשפיע על הנפש ועל דרכים לעשות שינויים בחיים. זה לא רק שיחה שהמטופל מדבר, וזה גם לא הרצאה של המטפל שמלמד את המטופל מה הוא צריך לעשות. זה תהליך שהמטפל מעביר את המטופל ונותן לו כלים שיעזרו לו להתמודד עם דברים שאיתם הוא נפגש בחיים שלו.

יש הרבה סוגים של טיפולים, בגישות שונות ועל דברים שונים.

יש פה כמה תגובות של נשים שעברו טיפול, שכל אחת מהם נותנת קצת יותר הבנה של מה שקורה בטיפול, למרות שהן שונות אחת מהשניה (כי באמת כל טיפול הוא אחר) -

אם את לא יודעת מה עומד בבסיס הטיפול - הריון ולידה

טיפול זה לא לימוד - הריון ולידה

גם אימון זה תהליך, אבל מסוג אחר. על זה אני יכולה לספר קצת יותר כי באמת עברתי אחד בעצמי (למרות שאני מניחה שיש הבדלים בין תהליכים שאנשים שונים חווים באימון. אז אני מספרת מתוך הניסיון שלי).

האמת שאם אני אתמצת במילה אחת מה למדתי באימון שעשיתי, זה יהיה - תשובה.

בעצם מה שקורה באימון זה שהמאמנת מובילה אותי דרך שאלות שונות, שגורמות חי להתבונן בדברים שסתם ככה בשוטף אני לא תמיד עוצרת לחשוב עליהם. היא לא מגלה לי שום דבר על עצמי, אבל מכוונת אותי לגלות בעצמי - את הכוחות שיש בי, את הדברים שהייתי רוצה להתקדם אליהם, את החלומות שלי, וכשאני מוצאת דברים שאני רוצה לעבוד עליהם עכשיו, ולצמצם פערים בין ה'רצוי' (מה שהייתי רוצה שיהיה, שגיליתי ודייקתי בעזרתה) לבין ה'מצוי' (המציאות העכשווית שלי), היא גם מכוונת אותי למצוא את הדרכים להתקדם לשם.

אני יכולה להגיד שהיו כמה דברים שממש לא חשבתי שיכול לקרות בהם שינוי משמעותי, והיום אני במקום אחר לגמרי בזכות האימון.

וגם דברים שאני עדיין מתמודדת ומנסה לשנות, כי זה לא הוקוס פוקוס, אבל כן קיבלתי כלים שעוזרים לי לעשות עבודה מדויקת יותר, וכן ביררתי יותר לעומק למה זה חשוב לי, ולפעמים אני מבינה שזה לא בראש סדר העדיפויות שלי, ואני משקיעה מאמץ בכיוונים אחרים.

ובכלל - קיבלתי כלים לבירור עצמי, לשאלות שיכולות לכוון אותי, לדרכים שאני יכולה לעשות כדי להתקדם לעבר שינויים שאני רוצה לעשות. ומבחינתי זה ממש מה שאנחנו עושים כשאנחנו רוצים לחזור בתשובה - לברר לאן אני רוצה להתקדם, ולמצוא את הדרך להתקדם לשם.

לא "רק שיתוף"

וזה חשוב להגיד את זה.

שיתוף של קושי הוא דבר חשוב, זה יכול לעזור מאוד כשיש מישהו לדבר איתו.

אבל טיפול הוא לא משהו רק כדי להפיג בדידות.

לא סתם לומדים לימודים רציניים בשביל זה.

יש כל מיני גישות וכל מיני שיטות איך מטפלים.

אני לא יודעת אם מי שכותבת כאן דברים נגד טיפול (או לא בעד) חוותה פעם קושי שהצריך טיפול, והרגישה את הריפוי בעזרת הטיפול.

למי שחווה חרדות ופחדים (אבל באמת, לא כמו שכל אחד היום שקצת נלחץ אומר שהוא בחרדה), כאלו שמקשים לנשום, שלא נותנים לך מנוח, שמגבילים אותך להיות האדם שאתה רוצה להיות.

כנ"ל לגבי דברים נוספים, שהם קשיים אמיתיים, שמי שלא חווה לא יבין.

כמו שאוהבים להשתמש בocd קצת בצחוק. כדי לתאר רצון לסדר. אבל מי שבאמת מתמודד עם זה מבין שזה לא צחוק, שזה יכול להקשות כל כך עד שאתה כמעט משתגע. מבין שאתה לא אמור לתת לזה לנהל אותך אבל זה פשוט לא מרפה.

ועוד כל מיני דפוסים וקשיים שטמועים בנו, והטיפול עוזר להבין למה, מאיפה זה נובע, איך נתמודד עם זה, איך נבנה את עצמנו לצד הקושי המגביל.

לא כל אחד חייב ללכת לטיפול, זה לא משהו מחייב. אבל בבקשה בבקשה, אם לא חוויתן קושי כזה שאתן לא מצליחות להיאבק בו לבד, והדבר היחיג שחילץ אתכן מהבור של עצמכן זה טיפול, אל תשפטו ותורידו את רמת החשדנות והביקורת 

הרבה זמן לא ראתי אותך פה 3>

שירוש, איך הבייבי????

ד"ששש

נכון מלאאטא זמן לא היתי פה

ואני עדין ממתינה, אבל כבר התרגלתי חח

כיף לשמוע ממך!!

ב״ה אני כבר רואה תינוקות ומתגעגעת לגיל הזה

כבר גדולה מבחינצי

והתגעגעתי אלייך.

מקווה שאת בטוב

ממש! חמודה שאת!

חיממת את ליבי ! תודה..

כן בהחלט המון זמן לא היתי פה..

לא ברור למה נזכרתי בשאלה הזו חח

הקטנה שלי אוהבת בעיקר לחם ופיתה וכמובן ממתקים🙈 לפעמים אוכלת גם פריכיות. בירקות מבושלים היא אוכלת רק תפו"א בצורת צ'יפס.

אנחנו ננסה לתת לה מהמצות, אבל אם היא לא תסכים - אז נקנה פיתות ולחמניות מקמח תפו"א (הן לא בהכשר לפסח שאנחנו אוכלים, אבל לא תהיה ברירה).

והיא תזלול הרבה במבה (מזל שאנחנו ספרדים...)

גם קניידלך יש סיכוי שהיא תאהב, אני מקווה. (היא אוהבת פלאפל וכדורי פירה)

מקווה שהילדים הבררניים של כולנו לא ירעבו🤷‍♀️

בחג עצמו אנחנו מתארחים

מקווה שיהיה שם דברים לאלתר לה

אין לי תנור של פסח...

מערבבים הכל על הגז עד לאיחוד

על נייר אפייה ליצור עיגולים ללחמניות

ולאפות על 180 עד שמזהיב קצת לצערי לא זוכרת כמה זמן.. 

כשאני רוצה שתאכל בשרי אני מערבבת לה טוב באורז או בקוסקוס וגם אז לפעמים היא מסננת את זה

אבל הם בסוף מסתדרים!!

אגב,

אפשר להשרות חתיכות קטנות של מצה במים כמה דק' ואז לסנן ולהכין עם זה מצה ברייט עם קצת חלב, זה מרקמית מאוד מזכיר פתיתים.

גם קניידלך זה אחלה. 

קינואה אתם אוכלים?

במקרה שממש לא מוצאת הייתי מתייעצת עם רב אם אפשר להקדיש סיר לבישולים שלה ולהכין לה פסטה קטניות ואורז..

אני משתמשת ברגילות מכובסות.

תחתיות לסירים- האמת יש לי מלא, אז חלק משמשים לפסח.

אפשר לשים מגבת.

נטלה- יש לנו פשוטה מפלסטיק.

אם זה מפלסטיק, אני חושבת שאפשר לנקות טוב ולהשתמש ברגילה.

אולי גם אם זה מחומר אחר. סך הכל משתמשים בזה רק למים קרים.

תחתיות אישית אני קונה את הפושטיות עם החורים

אני לא בטוחה שצריך חדש, ממליצה לך לשאול בטתר ישיבה או משהו (חכולה לשאול בשבילך אם תאצי)

נטלה לא חושבת שיש בעיה

פשוט מנקים אותה הייטב ( אם זה זכוכית טולי צריך עירוי? אינלי מושג ויכולנ לשאול בשבילך) 

אם היא ממתכת, בעירוי מים רותחים עם חומר מפגל.

מגבות אנחנו מכבסים ומשתמשים בשל כל השנה

תחתיות לסירים-אפשר לשים מגבת, אפשר קרטון ביצים.

תחתית לסירים - מזכוכית/ מעץ -

ניקיון ועירוי מים רותחים,

מגבות-לכבס,

נטלה - לנקות

בהצלחה! 

מגבות אני אוהבת להתחדש אבל משתמשת גם בישנות

תחתיות לסירים - אני לא משתמשת בשלי של ימות השנה ונראה לי שאין לי גם כי חידשתי לפסח הקודם והעברתי לימות השנה

הכי הרבה על מגבת אבל תכלס אפשר לשטוף טוב עם סבון ולשפוך מים רותחים

חשוב מאוד לבדוק מאיזה חומר הם. נטלה מניחה שפחות קריטי כי זה לרוב רק עם מים קרים, אבל תחתיות סירים ששמים עליהם סירים רותחים חשוב לבדוק אם זה חומר שצריך להכשיר 

אם יש מכשירי "חמץ" כמו טוסטר וכדו' האם מספיק להצניע אותם או שצריך למכור אותם?

אם כבר מוכרים את החמץ שעל המכשיר

וזה כבר תחת מכירת חמץ שבלוע בהית

או תחת ביטול חמץ

פערים הלכתיים

בין כן צריך למכור

לבין אם מוכרים צריך להטביל שוב כי זה נקנה מגוי..

לבין אפשר

וכו..

ומצניעים

לא מוכרים כלום לגוי

את המגבות ב60 מעלות לפחות

סירים אפשר להניח על מגבות או על כמה מפיות

וליטול ידיים אפשר גם מקופסא חד פעמית של חצי ליטר

יש נטלות זולות ופשוטות אבל אם את לא מגיעה לחנות זה מה שהייתי עושה

התגובות שלו נורמליות, לא אפאאי, מגיב כמו שהוא בדכ?

אם כן אני חושבת שזה מסםיק.

לא בטוח שהיא תשלח אחרי ככ הרבה שעות, תלוי רופאה אני חושבת.

ועכשיו הוא נרדם

מותר לישון אחרי שנפל?

אוף אני לא מאמינה שזה קרה לי

מכיוון שכנראה זה קרה מזמן נשמע לי הגיוני שזה בסדר שירדם. מצד שני אני לא רופאה..

מבינה אותך, העייפות הזאת בלתי בלתי נסבלת...

במצב דומה לשלך הצמדתי את המיטה שלי לקיר כדי שזה לא יקרה, ופעם אחת כשהשתמשתי במתחברת ולא יכלתי, שמתי אחרי המתחברת שידה קטנה כמעט בגובה המיטה עם מזרן קטן עליה שאם יתגלגל לא יפול חזק אלא יפול לשם

כנראה שעכשיו הלול גם בלם את הנפילה

הלול צמוד למיטה שלי וכשהוא נפל הלול התרחק מהמיטה

ותבדקי אם יש אפשרות לנעול את הרגליים של הלול או להצמיד לקיר בין המיטה שלך לקיר כדי שלא יהיה ללול לאן לזוז. אפשר גם מתחברת ואז הוא יתגלגל פנימה אליה

ואולי נפל לפני שבכה ולא מיד בכה?

אןף

אני מכניסה את עצמי לסרטים, אני אלופה בזה

כנראה לא שם קיבל מכה

אני מתלבטת אם ללכת לרופא או להתקשר

ותוהה לעצמי אם יש סיכוי שתגיד משהו אחר חוץ מללכת למיון

כי אני נמצאת המון בבתי חולים עם אחד מילדי

שומעת המון דברים

אבל כדאי שרופא יראה אותו, כנראה שהכל בסדר! מלא ילדים נופלים מהמיטה

וזה מלחיץ אבל ברוב הפעמים הכל בסדר

אז אולי אני הצד הלא נחמד עכשיו

לגבי אישונים מורחבים- קחי פנס של פלאפון ותכווני לעין אם את רואה שהאישון מתקטן לגודל קטנטנן זה סימן מעולה 

לק"י

רגיל. לרופא יש פנס אחר.

@פה לקצת קרה לנו גם פעם באמצע הלילה עם תינוקת בת כמה חודשים.

נסענו למיון, ושם בדקו ושחררו עם סימני אזהרה למה לשים לב. עכשיו בבוקר אפשר ללכת לרופא.

בגדול, הסכנה היא מנפילה מגובה של פי 2 או 3 מהגובה של התינוק.

וחיבוק, זה באמת מלחיץ.

היא לא שלחה למיון. שאלה כמה שאלות לגבי ההתנהגות שלו, ואמרה שאם אני לא רואה משהו חריג אז אפשר להישאר בבית.

אותי זה מרגיע להתייעץ עם גורם רפואי...

וחיבוק, זה בטח היה ממש מלחיץ❤️

עכשיו חזרנו מהרופאה, היא אמרה שב"ה הכל נראה בסדר ורק להמשיך לעקוב.

ואני מנסה לחשוב מה אני עושה שפעם הבאה זה לא יקרה וגם אם חלילה ארדם הוא לא יפול.

המיטה שלי צמודה לקיר ומהצד השני הלול של התינוק.

אני לא אניק בלי להישען כי זה גם מסוכן, אז במקום להשען על הקיר אשען על הלול.

או שלא הבנתי נכון?

לק"י

את יודעת להניק בשכיבה?

אני מניקה בשכיבה, והתינוק ישן בין הקיר לביני. אבל אנחנו ישנים ביחד.

בישיבה הייתי נרדמת...

(כם בשכיבה אני נרדמת אבל התינוק לא יכול ליפול)

עשיתי את זה עם הגדולים אבל זה גורם שכל הלילה הם ינקו כי כל פעם היינו נרדמים

אבל באמת רעיון לנסות איתו, שכחתי מזה

מעדיפה להניק כל הלילה מאשר שיפול שוב

ולבוקר אפשר חביתות עם גבינה וירקות

בלחמניות כשרות לפסח 

לפותחת- בבוקר אוכלים פיתות עד סוף זמן אכילת חמץ

לצהריים מכינה מרק ירקות מרוסק וסיר עוף עם תפוח"א

אחה"צ קרקרים מקמח מתפוח"א, פירות, עוגות וכד'

לפי הרב אליהו אסור גם לספרדים לאכול אותה. 

מצ"ב הסבר באתר כושרות

עוגיות מצה עשירה | כושרות - ייעוץ והכוונה בכשרות

מעתיקה מאתר כושרות:

"מחמת הטענות הללו התריע הגאון הרב מרדכי אליהו שעוגיות אלו נחשבות לחמץ גמור בין לאשכנזים ובין לספרדים, חובה לבער אותם מן הבית לפני פסח, ולא לרוכשם גם לאחר הפסח שכן הן 'חמץ שעבר עליו הפסח'.."

מדובר על עוגיות מצה עשירה..

יודעת שיש הרבה שלא יודעים

ואז מוכרים אותן בפסח לגוי..

וככה אחרי פסח הן לא 'חמץ שעבר על הפסח',

ואני יכולה להתפרע עליהן בכיף

או קרקרים מקמח תפו"א (קנויים) עם גבינה, ירקות וכדומה.

ועד הלילה בטח נאכל שטויות. יש עוגיות קנויות מקמח תפו"א. לא הכי טעים, אבל נשנוש.

מקווה שיתאפשר מבחינת מזג האוויר.

דווקא עם ארוחת צהריים אני תמיד מסתבכת

לק"י

אני מוציאה כלים מהארון של פסח לפי הצורך.

ואז אפשר לבשל בלי לארגן מטבח שלם.

או קורנפלקס עם חלב (אפשר גם כשלפ)

לפני החג אפשר שאריות מהצהריים

נקניקיות וציפס

מרק ירקות

מרק כתום

פירה

יש קרקרים כאלה שנראים כמו מצה אבל מקמח תפו"א, אפשר אותם עם ממרחים.

עוגות "שהכל"

נגיד קרונפלקסים וכזה קטניות אם אין לך כח להתעסק עם חמץ.

אפשר גם לוותר לגמרי עת חמץ בבוקר, להוריד כלי פסח מוקדם בבוקר ולהכין שקשוקה ולהגיש אותה עם פרכיות אורז נגיד.

ואז ארוחת צהריים קצת יותר מאוחרת.

לילדים אני אורזת מנה מהצהריים בקופסה פשוטה.

אורז עם קציצות וקוביות תפו"א ברוטב עגבניות.

עם ביצה קשה בצד. אפשר גם שעועית ירוקה.

אולי יש מי שלא מבשל קטניות בכלי פסח- אנחנו כן.

מה שאוכלים- אוכלים, מה שלא זורקת.

אחרי כניסת החג כבר מביאה מהמרק וכד'.

לעצמי נהנית מעוגיות בוטנים 😁

לגדולים יותר קצת פרכיות אורז עם סלט ביצים ו/ או אבוקדו.

אפשר גם תמר עם שקדים/ אגוזים אם מתחשק מתוק.

מן הסתם שיש מלא דעות על כל דבר בפסח.

מי ששואלת על אוכל צריכה לקחת את זה בחשבון.

(אנחנו אוכלים, וגם בשבת שצמודה לשביעי של פסח שחל ביום שישי)

אנחנו גם אוכלים בשבת שאחרי שביעי של פסח

אבל לפני פסח לא..

צהריים מרק עוף עם ירקות

לפני ליל הסדר לילדים- כל השנים דאגתי לשניצלים... השנה יוצא שגיסה אחרת דואגת למשהו בסגנון

חביתת בצל

פשטידת ירקות

סלט ירקות עשיר

בלינצ'ס עם פירה

שקשוקה

לביבות

מוזלי (יוגורט עם פירות ושקדים)

נשאר לכן כוחות לבשל אחרי החודש המשוגע הזה?

אני רק חושבת מה הכי קל ומבשלת או שלא

והרבה רעבה ....

קודם כל חייב לאכול משו😅

ובבחג אני מבשלת דברים שבדרך אני לא מכינה

וגם, למרות הכל, האוכל עושה אוירה של חג למרות שאין ככ

חשוב לי לשמח את הילדים שלי ושיראו אותי מתפקדת כרגיל כי מאוד קשה להם עם המצב הזה, אז במה שאפשר אני משאירה כרגיל

ארוחת בוקר סיום כל החמץ

באמצע ניתן לאכול פירות ואת החטיף הלאומי תפוצ'יפס

ארוחת צהריים מפוצצת בשרית

ואח"כ יש פירות, יש עוגות שהכל, לפני הסדר אבשל תפוחי אדמה לרעבים שינשנשו לפני הדלקת נרות

רק לציין יש פה 4 מתבגרים שלי + ועוד 2 טרום ועוד 2 קטנים ועוד אורחים מתבגרים אז בהחלט אתגבר נשנושים

לגבי הבגדים אין מצב ששמת נוזל רצפה..

לדעתי..

את יכולה אם את מתלבטת לעשות לזה כביסה חוזרת.. אם זה עדיין במכונה..  אם לא, תריחי ואם יש ריח רגיצ הכל טוב...

ומזל טובבבבבבבבבב!!!! מרגשששששש

ה' תודה שלא עשית אותי איסטניסטית זה נראה לי כל כך קשה:o

נראה לי שריח זה מדד ודאי

ולכי לישון!!

ותחזיקי כשהגב שלה נשען על הבטן שלך והברכיים מקופלות פנימה לכיוון הבטן

מעל כיור/אסלה כמובן...

וחכי לשפריץ

אם זה ממש מטריד אותך, את יכולה להפעיל שוב את המכונה.

אבל אם אחרים אומרים שיש ריח של כביסה, הייתי מסתפקת בזה.

לא רואה בעיה להניח בגדים על המיטה שלך אחרי שישבת עליה.

אני מניחה שאת גם מרימה את התינוקת אחרי שישבת בחוץ, ולא נכנסת להתקלח לפני.

אני צריכה לצאת יותר לתת לראש שלי להיות בעוד מקומות... 

בגדים שלה אחרי שישבת על המיטה?

ואת מפחדת שזה מלוכלך????

טבלת בבוץ לפני כן?

למה שזה לא יהיה נקי??

לגבי הכביסה מן הסתם החומר רצפה לא עומד על המכונת כביסה. ולגבי הנחת הבגדים על המיטה זה יותר מבסדר, תינוקות אכן יותר רגישים ממבוגרים אבל לא עד כדי כך.

ביקשת שנעזור לך לדעת בוודאות שבסדר ולדעת כל מי שענתה לך הכל בסדר.

אני רוצה להוסיף בעדינות עוד משהו. כותבת לך מהלב ומחוויה אישית.

אחרי לידה הכל יותר רגיש, והדאגה לתינוקת היא בראש מעינייך. לפעמים יולדת נכנסת לדאגנות יתר ודואגת מדברים שבשגרה לא מדאיגים או פחות מדאיגים אותה.

הייתי שם עם חרדות ומחשבות שלא נגמרות, אם התנהלתי בסדר, אם בטוח לא הזקתי, אם אולי יש בעיה בריאותית אצל התינוק שאני מפספסת. זה יכול לעבור לבד והזמן (והשעות שינה!!) הרבה פעמים עושה את שלו.

אם את מרגישה שאת כל הזמן מוצפת בדאגות, או שיש דאגות שיושבות לך חזק מידי במחשבות, ממליצה לשתף גם בעולם האמיתי, אפשר להתחיל מאחות טיפת חלב.

נשמע שאת מיובשת ממש.

וזה יכול להחיות אותך לכמה שעות ולתת לך כוחות.

ולשחרר השנה.

לא לעשות כלום.

שבעלך יעשה ותביאי מנקה ובייביסיטר לילדים

את אישה גיבורה שעוברת הריון קשה ונותנת לעובר את כל מה שהוא צריך.

אני לא מבינה מספיק בהיפראמזיס אבל נשמע לי שאת צריכה אישפוז ביתי ונוזלים על בסיס קבוע אם את לא מצליחה לאכול.

אני ממש בהלם מעצמי כמה סמרטוט נהייתי.

שיתפנו כל מי שיכול אולי איכשהו לעזור כאן, יוצא שכל המשפחה יודעת, משני הצדדים, ומעקמים עלי פרצוף.

שולחים לי הודעות של 'מה הבעיה, תאכלי על הבוקר xyz ויעבור'

אני לא מיובשת מאוד כרגע, כי כן מצליחה להכניס נוזלים ברוך ה', אבל אנחנו בהחלט עם יד על הדופק

מהבחינה הזו ונפנה לעירוי כשצריך

וכמה באמת אין אפשר לתפקד.

הכי הגיוני בעולם שאת מרגישה ככה..

אצלינו זה שיקול של מתי להפסיק מניעה לפי הכוחות של בעלי לעזור בבית יותר.. 

ובאמת שמי שלא חווה לא מבין.

אבל כן..

תחילת איראן של עם כלביא הייתי בתחילת הריון.. וילדתי 3 שבועות לפני ששאגת הארי התחיל

ברחתי להורים שלי כי לא היה לי ממד ועם בעל במילואים לא יכולתי להיות שנייה לבד בבית.. 

ולא ידעתי שגם בעבר היה לך היפרמאזיס בהריון...

בעם כלביא נסעתי אליהם..

עכשיו רוצה את החופשת לידה שלי בחזרה.. רוצה שיפסק האכילה הרגשית וארד קצת במשקל,  רוצה להיות אמא טובה לילדים שלי עם סבלנות והכלה.. 

והיה לי בכל ההריונות חוץ מהשני שבו הנקתי עדיין את הגדולה . 

עכשיו אני נזכרת שכתבת כאן בעם כלביא, וואי זה נשמע משוגע לגמרי אז אני ממש שמחה שנסעת ומקווה שעבר בטוב!!!

ומבינה אותך ככ, כשחופשת הלידה שלי יצאה על החגים בלידה הקודמת היה לי קשה מנש.. וזה קושי שהמשיך איתי גם אחרי כי העומס היה מאוד אינטנסיבי.. אז רוצה לדחוף אותך להיעזר כמה שיותר ולהוריד מעצמך כמה שיותר!!! ולהתאוורר ולהתרענן ולקחת זמן שקט לעצמך פה ושם🩷🩷

והאמת.. גם מבינה אותך ככ על התחושה שרוצה להיות אמא טובה ותחושת החמצה של התחושה כשאנחנו לא שם.. אני גם בדיוק ככה עכשיו.. אבל אחרי הלידה זה היה יותר בהרבה וכן, כי לוקח זמן בטח בנסיבות שלך לטלטלה של הלידה לעבור..

זה ממש נותן לי הרגשה טובה שאני מרגישה שאני מצליחה להיות טובה איתם.. וכשאני לא זה מבאס ומוריד אותי אבל גם לפעמים אני פשוט לא מצליחה... וצריכה לקחת את זה פחות קשה... יעבור..

קיצור חיבוקקקקק גדוללללל ומלא כוח!!!!

את מדהימה ואלופה ותודה תודה תודה תודה על המילואים!!!!💗💗💗💗

כבר לא זוכרת שילדתי.. יש תינוקת מתוקה כמובן אבל הספקתי לשכוח שאני יולדת.. .

תודה על ההזדהות והחיזוקים ♥️

וסליחה פותחת יקרה על הניצלוש!!!

🩷🩷🩷

ולא בהיכרח קשור לירידה במשקל, והיפרמאזיס.

ההורמונים חוגגים ומתישים יותר.

לגבי אכילה, שתיה, הכי חשוב זה לשתות כמה לגימות כל כמה זמן.

לגבי שתיה- לפעמים שתיה קרה עוברת יותר טוב. לפעמים חמה. הייתי נמנעת משתייה שעלולה לעשות ליחה ולהגביר את הבחילות.

ואפשר לנסות מאכלים שאולי יעברו יותר בקלות ואולי לא. כמו בייגלה, צנים. גם, כמה ביסים כל פעם. לא להתפתה לאכול יותר.

ועוד משהו- תנסי להבין אפ זה בחילות או גם צרבות. כי גם צרבות עלולות להגביר בחילות.

בכל מקרה, כדאי להתייעץ עם רופא. אולי במקום זופרן יש עוד אופציות.

אין לו פתרונות... הוא אמר שיש או בונג'סטה או זופרן, וכל השאר חלשים מידי ולא רלוונטיים בשבילי.

עירויים כשצריך ושלום

היו לי גם הריונות בלי היפראמזיס. אני יודעת מה זה בחילות הריון נורמליות ועייפות נורמלית בתחילת הריון..

רחוקה משם לצערי.

במצב של היפרמאזיס הרבה יותר קשה ומורכב...
 

קצת לשתות, לאכול דברים יבשים, וכל זה...זה אחלה במקרה של בחילות שהן לא היפרמאזיס.
היפרמאזיס זה היפרמאזיס זה לא רמות, לא סבל, זה לשכב במיטה, זו חוסר עשייה, אין בזה רמות. פשוט לשרוד

מי שלא חווה לא מבין.

ויש כאלה שכלום לא עוזר להם.

לא בייגלה או צנים וכדומה...
רק ללעוס קרח ולהתפלל לשרוד

התייחסתי רק למה שכתבו פה לאכול ביגלה, צנים, לשתות חם, קר... זה לא רלוונטי בכלל להיפרמאזיס.

גם למוריה על העצות וגם לך על הנרמול של הסיטואציה.

יש רמות בהיפראמזיס. מודה לה' כך הזמן שאני לא מאלה שמאושפזות 9 חודשים עם זופרן בוריד.

אבל כן, הרמה של הפעם הזו היא אכן לשכב במיטה ולחכות.

הזוי לי ברמות איך מבנאדם סופר פעלתן שהכל עליו ועוזר לכולם פתאום תוך יום אחד אני מרותקת למיטה וכולם מפרפרים מסביב לתפוס את כל המטלות שלי.

ומתסכל.

אבל באמת תודה לה' שזכינו.. לא ברור מאליו בכלל. חיכינו כבר כמה שנים להריון הזה. 

את מתארת חיים קשוחים ממש כאילו את מתארת טיול בטבע, בסבבה כזה..

את מדהימה!!!

את מביאה חיים לעולם!!

את עושה בשביל זה ככ הרבה וסובלת ככ הרבה,

כל דבר קטן שאת עושה במצב הזה זה מדהים מדהים מדהים!!!!!!

ונמשע שצריך עירוי...

לחיות על אוויר זה קיצוני...

מצדיעה לך ככ ככ ככ ככ!!!!!!

פסח רק על מישהו חיצוני על תטרידי את עצמך בזה בכלל!!!

את בהריון עם היפרמאזיס
סורי שאין לי פתרונות
כי להיפר מאזיס כלום לא עוזר, רק לישון.

נשגב מבינתי היכולת להתמודד ככה

בע"ה שה' יתן לך הרבה כוחות וירבה שכרך!!!!

בעבר במייל של הסימפיות פרסמן מישהי שמומחית לנושא ההיפרמאזיס, לחפש לך את הפרטים?

קשה לי כל כך הקריסה הזאת וזה שהכל נופל על אחרים.

תודה לאל שיש מי שמתגייס ועוזר אפילו בערב פסח.

גם כשאני מנסה להרים את עצמי ולעשות אני צונחת מאוד מהר בחזרה למיטה.

נראה מה יהיה הלאה.

כרגע שורדת את היומיום. 

את עובדת קשה גם בלי שאת זזה מהמיטה.

ב"ה שיש תמיכה.

ובע"ה שיהיה בשמחות אצל כולם.

איזה יופי!!

זה משמיים

ורצון ה' הוא שלא תנסי לצאת ואז לקרוס אלא לשמור על כל טיפת כוח שתהיה בשביל הגוף והעובר ורק רק רק לנוח!!!!

והערכה עצומה!

פרימולוט נור בהחלט יכול לגרום לכתמים כשהרירית בעצם אומרת "הי אני פה כבר יותר מדי זמן.. הגיע הזמן להתפרק". בהתייעצות עם רב אפשר לנסות להמשיך עוד כמה ימים כך שתהיו מותרים לליל הסדר.

ומהניסיון האישי שלי (השתמשתי בו פעם אחת ויחידה גם במסגרת המילואים) הפרימולט הוא זה שמקשה עלייך רגשית וכתוצאה מכך גם פיזית 🩷🩷🩷

לכאורה מבחינה רפואית הנגזרת הסינטטית של הפרוגרסטרון (שזה מה שיש בפרימולוט) לא אמורה לגרום לתופעות לוואי אבל לי הוא היה זוועתי והבנתי מעוד כמה שככה.

וזה קשה כי את לא יכולה לברוח מהעולם ולחזור עוד שבוע כי יש דד ליין של פסח, ואפילו לדאוג לרווחה האישית שלך אין לך הרבה זמן..

אבל עכשיו כשאת יודעת שזה זה אולי תוכלי קצת יותר להתנהל בהתאם ואולי אפילו להיות סבלנית יותר עם עצמך ועם הילדים כי יש פה גורם חיצוני שגורם לך להיות עצבנית.

וגם אצלי הוא האריך את המחזור רק בשבוע לפני שהתחילו כתמים..

פרימולוט לא מחזיק נצח והגיוני שאחרי שבועיים מתחילים כתמים.

כותבת לך נטו מניסיון אישי בכלל לא עצה רפואית- אני הייתי ממשיכה כמה שאפשר כל עוד זה לא אוסר.

קרה לי שהיו כתמים והמשכתי פירמולוט וזה החזיק גם עוד שבועיים עם כתמים שבאים והולכים.

לקחת בחשבון שזה יכול להתפתח לכל הכיוונים ולהתפלל חזק שזה יחזיק לך..

בתור השתדלות שווה להקפיד על השעות אם כי אצלי לא ראיתי שזה משפיע אז אל תאכלי את עצמך על איחורים..  קורה.

אגב שימי לב שהוא גם עושה מצב רוח אז זה יכול להגביר את האפקט של התקופה

אני לא יודעת ממתי את מרגישה שאת קורסת

אבל לי הפרימולוטנור היה זוועה מבחינה נפשית, גרם לי להתחרפן

זה לא אומר עכשיו להפסיק, במצב הנוכחי הגיוני שנכון למשוך עוד כמה ימים עד ליל הסדר

אבל המודעות לזה יכולה לעזור..

בהצלחה! וחיבוק

בס"ד
 

חיבוק ענק!

ותודה על כל-כל-כל-כל מה שאתם עושים למען כולנו!!!

את אלופת עולם שתמיד הסתדרת עד עכשיו.

גם כשזה היה להסתדר מצוין

וגם כשזה היה להסתדר קצת פחות.

למרות *כל* הקשיים הטכניים והנפשיים!!!
 

והכי הגיוני שמתישהו אי אפשר להמשיך להחזיק את כל ככה.

המאמצים האדירים של עכשיו

- בתקופה של האינטנסיביות של פורים ופסח

של מלחמה, התראות, אזעקות, טילים וחדשות -

מצטרפים למאמצים האדירים של השנתיים וחצי האחרונות!

שמצטרפים למאמצים האידירים של כח המילואים הארוכים והרבים מלפני המלחמה.

את מחזיקה כל-כך הרבה כבר כך-כל הרבה שנים!!!

ובשנתיים וחצי האחרונות נשמע שעם כל הסבבים וכל הטלטלות שעברנו כעם, בקושי הייתה לך הזדמנות להסדיר נשימה, אם בכלל.
 

כמו שאת כותבת בעצמך: אין לך אוויר.

זה קשה בטירוף.  

האם יוצא לך לספר לסביבה שלך שהפעם את טובעת?

לא צריך לכולם כמובן. אבל כן לענות את האמת אם שואלים אותך. או פשוט לכתוב משהו בקבוצה של הנשים של החיילים של בעלך? או לשלוח הודעה לחברה?

אפשר אפילו להמשיך לחזק אחרות, אם זה עושה לך טוב, אם את אדם כזה, ובו בזמן לפרוק לאחרות גם ממה שעל ליבך.
 

הלוואי ויש לך את אפשרות הזאת להביע לעולם סביבך שאת בזמן של קושי כרגע. ועוד יותר הלוואי שה' ישלח לך את השליחים שאת צריכה כדי שתצליחי להגיע בבטחה לתחנה הבאה, כמה שיותר עטופה ומחובקת, כמו שאת זקוקה כרגע ❤️
 

לגבי הילדים, זה אחד המחירים הכי קשים של המילואים.

הבת שלי אמרה לי לפני יומיים תוך חיבוק של לילה טוב "אמא אני מתה עלייך. אני ככ אוהבת אותך. גם כשאת פוגעת בי". חץ בלב. באמת אני (לא רק, אבל גם) קצרה וצועקת ולא פנויה וזה פוגע, אין מה להגיד. ועדיין לשמוע את הקטנה המדויקת הזאת, זה פולח את הלב.
 

אנונימית לביאה, גיבורה ומדהימה שאת,

אני נושאת תפילה עכשיו

ממש עוצרת ואומרת לזכותך פרק תהילים

שהקב"ה הטוב ישלח לך את העזרה, החיבוק והתמיכה שאת צריכה כרגע,

שהוא ישמור על האיש היקר שלך,

על הילדים שלכם,

עלייך

בתוך כל עם ישראל,

שתצליחי לעבור את התקופה הקשה הזאת

ושהשמחה, הסיפוק הכוחות ותחושת המשמעות יחזרו לליבך.

שתזכו למנוחה, והמון,

לנחת, והמון,

לקשר קרוב בין כל בני הבית,

לאהבה חזקה לעין שיעור ממה שהיה עד עכשיו

ושיהיה לכם רק טוב ומתוק בחיים.

ושתזכו לפסח מדהים,

לכמה שיותר ימי חופשה מהצבא,

לסדר מרומם,

ול-100% זמן של טהרה.
 

מלא מלא מלא כוחות אהובה.

נב: אני לא יודעת לגבי הפרימולוט...

עד עכשיו היה קשה אבל אפשרי

עכשיו קשה ברמה לא רגילה בכלללללל קשה מדייי

חיבוק ענק

אנחנו חלק משו הסטורי

אנחנו מלכות העולם!!!!!!

ובוכה ביחד איתך. אני עוברת את התקופה הזו עם מילואים פחות קשוחים משלך ועדיין זה קשה קשה קשה. השילוב של אין מסגרות+ ערב פסח+ מילואים הוא משהו מיוחד, לא מוצאת תיאור נורמלי לדבר הזה.

לגבי הפרימולט אני לא מספיק מבינה, אבל ממה שאני מכירה לא תמיד אפשר למשוך איתו המון זמן... הלוואי שתצליחי ויהיה לך רק טוב!! ותזכרי שאת נכנסת לספרי ההסטוריה כמי שפעלה עם א-ל באחת השותפויות הכי משמעותית שיש!  

(ועוד הארה אישית שקחי רק אם היא מתאימה לך: אני מעדיפה שלא לנסות לשלוט על זמני הטהרה כי מרגישה שזה מכניס למין לופ שקשה לצאת ממנו, החשבון מתי אני "מסכימה" להאסר וכו' מה גם שלא תמיד זה עובד. מעדיפה לזרום עם הטבע והתפילות. מסייגת שלא התמודדתי עם סוגיות קצה ברמה שלך, והיציאות של בעלי יותר טובות, אבל עדיין מאמינה שלפעמים עדיף לשחרר. בסיטואציה שאת נמצאת עכשיו לא יודעת מה נכון לעשות, שווה לדעתי להתייעץ עם רופא, עדיף יר"ש... בהצלחה! )

תודה

תודה

תודה!!!

@אנונימית בהו"ל 

@שלומית. 

@112233445566 

@קמה ש. 

וכולן!!!!!!!

רק רוצה לכתוב לך מלא מלא הערכה 

כמו שאמרו לפני הפרימולט יכול להיות מאדדד קשור למצב רוח!

אבל אני רציתי להגיד שזה ממש ממש הגיוני לקרוס כבר.

תקשיבי, אני מרגישה גם על עצמי וגם כל מי שרואה סביבי

הסבב הזה עבר כל גבול אפשרי

השילוב שהם הוקפצו בצו 8 בלי התראה מראש

של האזעקות והריצות למרחבים מוגנים לבד עם ילדים

של החוסר שגרה הטוטאלי וחוסר במסגרות

ושל פורים-פסח!! לבד!! שזה חגים קשיםםםם לעשות לבד!

והמזג אוויר ההזוי הזה גם מוסיף קושי טכני ורגשי

הוא פשוט לא אפשרי!!! לא אפשרי!!! באמת שזה איזה שילוב שיוצר את הסבב הכי קשה בפער אולי חוץ ממיד אחרי ה7/10... שומעת את זה סביבי מכל מקום מנשות מגויסים

כל החזקות והמחזיקות כבר לא יכולות

זה באמת באמת באמת הגיוני ואת בחברה טובה♥️

מזדהה מאד, אצלינו גם היציאות כרגע קשות מאד ולא אפרט כי אאוטינג אבל אין יותר מבינה ממני! סבב אכזרי😬

וגם מצטרפת לקושי שהטהרה מוסיפה, אני עכשיו מרגישה שהווסת מגיעה וככ מקווה שאני טועהההה

למה לא התראינו שבועיים כמעט והוא אמור לצאת לליל הסדר ואני מתה!!!!! אם נהיה אסורים ואז הוא יסע שוב למלא זמן

מתה!!

קיצור חיבוקים גדולים והזדהות

ומלא נרמול!!!!

את נורמלית, הכל נורמלי חוץ מהמציאות!

אנחנו באמת גיבורות♥️

ואותי לפעמים מחזק לחשוב שבטוח גם נשות מצרים קרסו

ובכו מלא בלילה

וביום

וצעקו על הילדים

ואיבדו את זה!

ובזכותן באה גאולת מצרים!

ובעז"ה גם בזכותינו תבוא הגאולה השלימה והניצחון המוחלט! למרות ובגלל שאנחנו גם קורסות ומאבדות את זה♥️

חיבוק שוב!!!! הלואי שהכל יסתדר💓🙏

זה אמור להספיק מבחינת ביטול החמץ.

וגם שוטפת באמבטיה בזרם מים חזק מאוד.

בדקת מה כתוב על הבד שלה?

ויש מלאא חריצים

מעצבן ממש

וגם הכסא רכב שלנו מלא תאים נסתרים שבטח מפוצצים חמץ

מה עושים עם זה?

מה שלא- ממילא נפגם עם החומר

ומתבטל כשאומרים את הנוסח . 

את צריכה לפגום את החמץ כדי שלא יהיה ראוי חמאכל כלב

ולכן שוטפים טוב עם חומר ניקוי

לכבס

או עם סקוצ' וסבון כלים, או חומר אורנים הכחול

הם הכי עדינים .