וזה חלק מהתשובות כאן שמתזכרות שזה קיים

לפעמים לא רוצים לפגוע אז אומרים להתייעץ עם הרופא /מטפל

עונים בעקיפין..

אבל באמת זה לא עונה על התשובה.. ולא תמיד עוזר

אבל לפחות מנסות לעזור, לא נראה לי שזה בא לנפנף, זה עוד סוג תגובה

את אומרת שלא רוצים לפגוע = חושבים דברים רעים על הבנאדם ולא רוצים להגיד לו

כלומר במקום לחשוב עליו דברים טובים שקשה ולנסות לעזור אז שמים עליו סטיגמה שלילית....

כלומר במילים אחרות לפי דברייך, זה כמו להגיד לבנאדם, יש לך בעיה רצינית שקופה שכולם שמים לב,אתה לא לרמה שלנו, לך למטפל והוא יסביר לך ...

בקיצור זו תגובה לא מכבדת בעיניי

לא רוצים לפגוע = לא רוצים להיות מובנים לא נכון

איפה ראית ששמים סטיגמה? למה הצעה לטיפול זה סטיגמה ואמירה שהוא לא ברמה שלנו?

למה בעיה שקופה שהוא לא מודע אליה? הרי פנה להתייעץ, כלומר הוא מודע לבעיה. לפעמים איש מקצוע יכול לעזור הרבה יותר מכמה הודעות בפורום שלא מכירות את כל הסיפור

יש לך המון הנחות יסוד ודעות קדומות בהודעה האחרונה שממש לא בהכרח נכונות

דהיינו לא רוצים להגיד את האמת המרה והקשה,בפרצוף..הלא כן?

ולגבי איש מקצוע, את צודקת אבל כשמישהו שואל פה זה אומר שהוא רוצה את דעתכם, אז מה הטעם להפנות אותו?

ואם לא חשב על הרעיון, בסדר לגיטימי לענות כך

ותודה שהשבת

אפשר לכתוב את זה פשוט! לכתוב שזה נושא כבד שדורש ליבון ,אבל לא ישר " לכי לטיפול"...

ואת צודקת..

לא התכוונתי לזה

לא תמיד מה שאנשים חושבים הם כותבים ,גם שזה לא עלבון 

אז מבקשת ממך סליחה

באמת רציתי להבין 

גם לי יצא לחשוב על זה כמה פעמים על מה שאת אומרת אבל לא ראיתי בזה זלזול או משהו כזה.

לפעמים יש בנות שלא נעים להם לכתוב הגם שזה לא תגובה מעליבה והן חוששות שמא יהיה עלבון או שזה יפורשן לא נכון או שהן חושבות שאותה אחת רוצה לשמוע משהו מסוים

לפעמים אין להן רעיון  אז מפנים .

ולפעמים כן חושבים דברים רעים

אנחנו מלאכים???? אבל לפחות לא יעלה על הכתב

לפעמים הכל יותר רגיש והרבה משפטים ממש מקפיצים,  כל אחת והטריגר שלה

אני חושבת שדווקא יש כאן הרבה רגישות והבנה

ולפעמים גם התגובות ישירות וחותכות מה שיוצר חיכוכים  בלאגן ונעילת שרשורים 😅

בעיניי, כשאני אומרת למישהי "לכי לטיפול" זה הכי לא סטיגמה שלילית!

זה אומר שהעלת כאן נושא מהותי ורציני שראוי לתשומת לב מקצועית שהיא מעבר לחכמת ההמון.

ואני מסתכלת על אנשים שהולכים לטיפול כאנשים רציניים שלוקחים אחריות על החיים שלהם

ולהפך: על אנשים שלא הולכים לטיפול (כמובן כאשר הם צריכים אותו, לא בכל שלב בחיים צריך טיפול)

כאנשים שפחות תופסים אחריות ופחות רציניים

ככה שהסטיגמה בעיניי בדיוק הפוכה ממה שאת מתארת

חלק מהמגיבות כאן הלכו לטיפול בעצמן,

ואחרות שלא הלכו היו רוצות ללכת,

ובעיני רוב המגיבות כאן לא חושבות שאם מישהו הולך לטיפול סימן שהוא 'פגום' או 'לא לרמה שלנו' וכו'. 

זה ממש לא לנפנף אותה או להגיד לה שהיא חופרת

זו ההבנה שזה גדול מידי מלדון עליו בפורום ועלול לגרום לנזק

לפעמים להפנות לאיש מקצוע- זה הדבר האחראי לעשות

לא ראיתי פה בפורום אפעם תגובה קצרה שמסתכמת ב 'לכי לטיפול' בלי כמה מילים מעבר

הרבה פעמים שואלים כאן שאלות שאי אפשר באמת לפתור בפורום.

להמליץ ללכת לטיפול זו בעצם דרך להגיד "אנחנו רוצות שיהיה לך טוב. מגיע לך שיהיה לך טוב. ולכן אני ממליצה טיפול, כי אני מאמינה שבמקרה הזה זה יכול לעזור ולהקל מאוד".

לפעמים גם אוסיף עוד עצה אם יש לי מה להוסיף, אבל בגדול בגלל שבגישה שלי כשיש קושי גדול או שחוזר על עצמו הדרך הכי טובה היא ללכת לטיפול ולפתור את הבעיה מהקושי.

זו לא תשובה שנובעת מהתנשאות, אלא מחמלה ורצון להכווין לטוב

מבפנים לא רואים תמיד את מה שמבחוץ

ותיאור של סיטואציות מסוימות הרבה פעמים מהצד מראה- שכאן צריך טיפול

ללכת לטיפול זו לא בעיה, זה פתרון לבעיות מסוימות

אז הוא רוצה לשמוע את דעתכם..

ואת צודקת

ודעתנו היא לפעמים שבמקרה הזה צריך טיפול

וחשיבה גנרית

היום פתרון בעיות= טיפול

לא שטיפול הוא דבר בעייתי, אבל אנשים שלא מסוגלים/ מנסים להבין ולעזור לעצמם, זו בעיה שורשית יותר, ההבנה שאדם צריך ללמוד להבין ולעזור לעצמו כבר לא קיימת (אבל היא הבסיס לחיים)

בגלל שההבנה הזו כבר לא קיימת, אז התשובה הנפוצה היא טיפול והתשובות הפחות נפוצות מנסות לפתוח בדיון אודות הבעיה/ אופן אפשרי לפיתרון.

מצד שני זה לא נכון בכל המקרים

כי יש מקרים שצריך לדון באותו נושא לגופו

ועובדה שכתוב דאגה בחב איש ישיחנה

ויש את הצורך החברתי שקיים ותמיד יהיה קים ובעיניי הוא אינו מהווה בעיה אלא תקין ונורמלי וטבעי-

לפרוק

לשתף

לקבל תחושה שזה נורמלי

לקבל הזדהות

וכו'...

מי שלא מצליח לעזור לעצמו, לא יעזור לו שום טיפול.

לרכוש כלים איך לטפל באופן עצמאי בבעיה מסויימת (בד"כ תהיה עם מאפיינים שחוזרים על עצמם במגוון הקשרים)

זה עוזר לעשות סדר בראש,

גבולות מה בשליטה שלי ומה לא.

מה אני יכול לעשות כדי לשנות דינמיקה גם כשהבעיה במקור אצל הצד השני וכד'.

הכלים האלו עוזרים למגוון סיטואציות משתנות.

את לא חושבת שזה מה שעומד בבסיס הטיפול?

כלומר מה שתיארת בעיני זה הטיפול בעצם. לא שהמטופל פאסיבי.

כאילו, אם נגיד מישהו הולך לטיפול בגלל מחשבות בעייתיות. המטפל לא מנסה להצחיק אותו, הוא מלמד אותו מה לעשות עם המחשבות האלו ועוזר לו בתהליך הלמידה. בודקים מה עבד ומה לא, ולמה לא ובונים ככה דרך שתהיה יעילה למטופל והוא יוכל ליישם אותה.

וכשקשה לו ליישם אחרי תקופה למשל, הוא חוזר למטפל לליווי ויעדים צמודים יותר כדי לצלוח את התהליך.

מה עומד בבסיס של טיפול

מעולם לא הייתי בטיפול

מה שצריך להיות בבסיס של טיפול הוא:

עזרה באבחון הבעיה והסיבות לה

ללמד איך לטפל בבעיה

לעזור ליישם את הטיפול

בגלל שהיום אין מודעות לאחריות של אדם על החיים שלו, אנשים מתקשים לקחת אחריות, מתקשים ללמוד ולהיות במודעות, מתקשים להבין איך לטפל בבעיות וליישם, לכן הם הולכים לטיפול וחושבים שהוא יטפל להם בבעיות, בזמן שהוא לא מטפל בשום בעיה אלא רק יכול ללמד וללוות.

מי שרוצה באמת לפתור את הבעיות מהשורש, חייב לעבור תהליך למידה עצמי, אפשר להעזר בידע מכל מני מקורות מידע, כולל מטפלים, אבל התהליך חייב להיות עצמי.

שאדם צריך לחקור וללמוד או לחשוב בעצמו ולהתבונן על החיים שלו...

ממש מסכימה עם הגישה שלך ,אם הבנתי אותך נכון - שצריך ללמוד איך להתמודד עם החיים ולהתאמץ ולפתח יכולת עצמית של מחקר/ הסקת מסקנות והתקדמות בחיים....

לכן אני באמת אוהבת לשמוע ולקרוא חומר ולא ללכת לטיפול, ככה יש מגוון סוגים ודעות ולבחור מה שנכון לך לאותה סיטואציה..

אז חבל שאת מציבה את הטיפול כהיפך של עזרה של אדם לעצמו.

אני גם לא בדיוק יודעת מה קורה בכל סוגי הטיפולים.

טיפול היום נעשה נפוץ כי אנשים מחפשים איכות חיים. ולא רק "לעבור" את החיים.

הרבה פעמים מי ששקוע בבעיה קשה לו לצאת משם לבד,

הוא זקוק למי שיראה לו שאפשר לצאת וגם ילמד אותו איך לצאת.

ואם צריך בדרך להשקיט רעשי רקע (כגון בעזרת תרופות או לרפד את הקושי) זה גם בסדר.

בכל הטיפולים/ הדרכות שהייתי לעצמי או לילדים מלמדים עקרונות בטיפול שאפשר ליישם גם אח"כ בחיים. לפעמים גם מציעים לרפד שזה גם בסדר, כדי להוציא את האדם ששקוע במצבו.

ללמוד לבד זה טוב ונכון כדי להימנע מליפול לבורות, אבל כשנמצאים כבר בפנים זה מעולה להיעזר בגורם חיצוני.

אם ניקח לדוגמה התנהלות כלכלית, אז זה יופי ללמוד מראש כדי מראש לא ליפול לבור כלכלי,

אבל כשנמצאים בפנים, קשה לראות לבד איך אפשר לתקן ולצאת, הרבה דלתות (כגון הלוואות בתנאים נוחים) סגורות למי שכבר עמוק בפנים.

חסרה מוטיבציה ושאפתנות להתקדם ולהגדיל הכנסה כי יש טרדות יום יום רבות וכד'.

לכן במצב כזה למשל אם ישאלו אותי, אמליץ על ליווי חיצוני של מישהו מנוסה, ולא לנסות לבנות תוכנית הבאה עצמאית.

במצבים מורכבים של הנפש, על אחת כמה וכמה.

גם אם ניקח נושא של התנהלות זוגית, אז זה יופי ללמוד על דרכי תקשורת והתנהלות זוגית, אבל מי שבתוך המשבר וחוזר פעם אחרי פעם על אותה טעות, בד"כ לא יעזור אם יתחיל לקרוא ספרים, גם לא יעזור שיגידו לו פה אתה טועה,

מה שכן יכול לעזור זה להבין לעומק מה גורם לו לחזור על הטעות פעם אחרי פעם, יעזור להראות למה להשקיע בזוגיות הזו, שזה דברים שבד"כ אדם לא שם לב אליהם כי הוא נגוע בדבר.

מה שהוא שם לב הוא מתקן לבד בכל מקרה. בד"כ כשמגיעים למצב שמצריך טיפול, זה על אותם נקודות שלא הצליח לבד. לא כי הוא עצלן ונוח לו לזרוק את הבעיות על המטפל,

אלא כי לאדם יותר קשה לראות את הדבשת של עצמו, ועוד יותר קשה להיפטר ממנה בעצמו.

אני יכולה להעיד על עצמי, במקרה של תהליך יחסית פשוט כמו לתת מחמאות בהקשר מסויים,

שהיה לי קושי עם זה, ולא עזר לי ללמוד ולקרוא על זה, הייתה לי חסימה בנושא, ובעזרת טיפול (שכוון למשהו אחר לגמרי)

כשהמטפלת הסבירה כמה מחמאות יסייעו לתהליך אחר, אבל שצריך לעשות את זה טוב ונכון והכי אמיתי, אז ביני לבין עצמי לקח לי כמה זמן קודם להודות בזה שקשה לי לתת מחמאות לפי "הכללים הנכונים" (בהקשר הספיציפי אליו הלכנו לטיפול)

וכששיתפתי את המטפלת, היא פירקה את המשימה לכמה שלבים, נתנה לי דף למעקב בבית, כשבכל שבוע הייתה התקדמות ותוך כמה שבועות הפך לכמעט זורם עבורי,

זאת רק הייתה נקודה אחת בכל המסביב של הטיפול עצמו, אז קשה לדעת כמה רק זה לבדו תרם לטיפול המקורי,

אבל לאחר מכן הייתה קפיצה של התקדמות בנושא עצמו שרצינו לטפל בו, ואני בטוחה שיש קשר.

אז ממש חבל לא להיעזר בגורם חיצוני כדי להתקדם במקומות שאנחנו נתקעים בהם.

מה גם שזה לא רק חבל, לפעמים דריכה במקום מעמיקה את הקושי.

ולפעמים אנשים מבחוץ (גם בפורום) רואים את התקיעה הזאת וממליצים ללכת לטיפול כדי לפתור את התקיעה הזאת, לפעמים מתוך ניסיון אישי שהם גם היו תקועים שם ולא עזר להם כל מיני עצות כתובות, אלא היה צריך ליווי אישי.

אבל

הוא לא מטפל בבעיה לבד, האדם עצמו חייב לעשות שינוי עצמי, אם אין שינוי, גם אם היה איזשהו תהליך תוך כדי טיפול, התהליך לא יישמר.

טיפול מוצג היום כדבר שמטפל בבעיות, בשעה שהוא לא באמת מטפל, הוא רק סיוע ללמידה איך ומה צריך לעשות והוא צריך להיות מוצג ככזה.

יש טיפולים מסוגים שונים. מדברת על החוויה שלי.

כן, טיפול הוא עבודה קשה, להגיע, להיפתח, להיות פגיעה, להסתכל גם על דברים לא נעימים.

אבל, טיפול טוב הוא עבודה ושינוי בתת מודע. זה לא שמישהו מסתכל עליי ואומר לי איך לעבוד. זו עזרה לשחרר כל מיני דברים שכובלים אותי בתת מודע.

אני לא צריכה בכלל לתחזק את השינויים שעשיתי דרך טיפול.

שלא לומר, שחררו עבורי

יש הבדל מאד גדול

מכיוון שאני מדברת מניסיון אישי ואת לא ומכיוון שהחוויה שלי היא שאי אפשר להבין את זה בלי לחוות את זה. אני לא אתווכח איתך הלאה. פשוט היה לי חשוב להשמיע את זה פה בשביל האחרות

מה שקרה בטיפול, הוא עזר לשחרר.

אם אדם סובל ממחשבות טורדניות, והולך לטיפול בשביל זה, אז מה שעוזר זה הטיפול. קשה מאוד להתמודד עםמזה לבד.

אם אדם סובל מחרדה, ובטיפול מקבל כלים להתמודד עם החרדה, אז מה שעזר זה הטיפול. ברור שאם אדם פסיבי לגמרי זה לא יעזור.

אבל אני לא מצליחה להבין את ההתעקשות שטיפול זה לא מה שעוזר.

יש כל מיני כלים בעולם כדי לעזור לעצמנו.

הרבה מהכלים אלו כלים שאנחנו יכולים לרכוש לבד או להיעזר לבד.

ספורט, משפחה תומכת, תזונה נכונה. תחביבים וכו'.

ויש עוד כלי שנקרא טיפול.

והוא לגמרי יכול לעזור ולהקל מאוד.

וזה לא שמי שנעזר בטיפול זה כי הוא לא יכול לבד, אלא כי לא לכל קושי יש פיתורן עצמאי

שזה לא קסם, זו לא תרופה.

אבל לפעמים אדם לא יודע איך להתמודד לבד.

יש קשיים שקשה להתמודד איתם בלי כלים.

האמירה "ללכת לטיפול" זה לא אמירה של הסרת אחריות, בדיוק להיפך.

ויכול להיות שאדם יגיע לטיפול ויקבל כלים להתמודד עם קושי מסויים, יכול להיות שאדם יגיע לטיפול וקודם כל יצטרך להתמודד עם התובנה של לקחת אחריות על מה שקורה לו.

לא כביקורת, אלא כמשהו מצמיח.

את אומרת שאדם צריך לעשות שינוי

שינוי לא חייב להיות משהו גדול

אפשר להתחיל גם בעצם המעשה של לגשת לטפל, זה כבר צעד קטן של לקחת אחריות על עצמי ועל האושר שלי.

כל אחד יגיע לטיפול מנקודת פתיחה אחרת, וכל אחד יתמודד עם דברים אחרים.

בעיניי לגשת לטיפול זה אומץ

אומץ להודות שאני לא מצליחה לבד

אומץ להודות שאני צריכה עזרה.

זה בדיוק ההיפך מזריקת אחריות.

ולגבי פעם, אולי פעם היו סובלים יותר. מי שמכיר יודע שקושי נפשי יכול להיות ממש סבל ועינוי, אתה מחזיק את זה בתוכך ומרגיש שעוד רגע תתפוצץ. טיפול יכול להחיות נפשות, במלוא מובן המילה

ואם זו הגישה שאיתה מגיע מטופל,

אז התפקיד של המטפל זה להבהיר את העניין הזה, שבסוף אין תחליף לעבודה עצמית של המטופל.

יש טיפולים קצרים שבהם החלוקה מאוד ברורה, ויש טיפולים ארוכים יותר ששם אולי זה נראה אחרת.

יש לי חברה שסיפרה כשהייתה נערה לקחו אותי לטיפול פסיכולוגי והיא לא רצתה לשתף פעולה, ובמשך כמה זמן היא ישבה ושתקה כל המפגשים. אני לא יודעת מה קרה בהמשך, אבל בסוף הטיפול כן עזר לה.

אז גם במצבים כאלו של חוסר מוטיבציה של המטופל לשתף פעולה עם הטיפול, מטפל טוב ידע להתמודד עם זה, ולגרום למטופל לרצות לבצע שינוי, רק שצריך סבלנות לתהליך ארוך שאולי לעין לא מנוסה נראה כזריקת אחריות על המטפל אבל בעצם גם זה חלק מתהליך הטיפול שבסופו המטופל עוזר לעצמו.

אגב כששקלנו טיפול לאחד הילדים, וחששנו מטיפול שלא יעזור בגלל חוסר שיתוף פעולה של הילד, זה בדיוק מה שהכינו אותנו, שתפקיד ההורים הוא להביא את הילד לחדר הטיפול, משם זה כבר של המטפל.

ככה שאני לא כותבת רק מדעתי, אלא ממה ששמעתי מגורמי מקצוע.

לפעמים מתייאשים לפני שמצליחים לרתום את המטופל לטפל בעצמו, זה אומר שהטיפול לא הצליח, קורה.

אבל עדיף לנסות ולא להצליח מאשר מראש לא לנסות.

אז גם אם מישהו הולך לטיפול בתקווה שמישהו אחר יפתור לו את הבעיות מבלי שהוא יצטרך להתאמץ, אם הוא נופל על מטפל טוב, זה גם בסדר כי המטפל כבר ידע מה לעשות על הגישה הזו.

אני לא חושבת שכשמישהו שהיה בטיפול ממליץ על טיפול לאחרים, הוא מתכוון לטיפול כמו שתיארת.

אני בכל אופן לא מתכוונת לזה, ואני מאוד מאמינה ביצירת שינוי ע"י טיפול.

כמו שכתבו, עצם קביעת התור, היציאה מהבית, הנכונות לפתוח את הנושא, היא כבר צעד משמעותי מנטלית, שאדם עוזר לעצמו.

ממה שאת כותבת נשמע שאת מתכוונת לייעוץ, או במילים אחרות הדרכה או מתן כלים, היועץ לא מהווה פקטור מאד משמעותי בתהליך - הדגש הוא על המידע המועבר ונלמד.

טיפול זה משהו אחר, הוא מתאים גם למצב שבו האדם יודע מה כדאי לעשות - אבל לא מצליח. זה לא משהו שאפשר ללמוד כי זה לא תהליך שכלי. לא נתקלת במצבים כאלה?

דוגמאות-

אני יודעת שלכעוס לא יעזור, ובכל זאת מוצאת את עצמי כועסת ולא מצליחה להתגבר על זה (יכולה להשתמש בפלסטרים כמו נשימות, פסק זמן וכו' כדי לווסת את הביטוי החיצוני של הכעס, אבל לא יכולה לא לכעוס).

אני יודעת שאני לא צריכה להיעלב אבל בכל זאת נעלבת כל פעם ש.... וזה פוגע במערכות היחסים שלי.

אני יודעת שאני צריכה לשחרר בנושא מסויים שאין לי שליטה עליו, אבל מוצאת את עצמי חוזרת אליו שוב ושוב, מתוסכלת ומתעסקת בו באופן כפייתי.

הסיבה לכך הדברים האלה קשורה ברישומים עתיקים שיש בנפש שלי, שנצרבו בה בתקופת הילדות או הינקות סביב הקשר עם ההורים, וסיטואציות ספציפיות מפעילות אותם כל פעם מחדש.  וכדי "לתקן" את הרישום הזה צריך לאתחל את המערכת - ואת זה עושים בתוך קשר תלותי וטוב, בהשענות על מטפל/ת.

כשמישהי מתייעצת פה

היא מקבלת אמפתיה, הזדהות, הכלה וכו'

ובנוסף גם עצות

שהרבה פעמים אחת העצות היא ללכת לטפל ולא להתמודד לבד עם הקושי

שלפעמים כותבים רק כדי לפרוק ומקבלים עצות לטיפול שלא מעניינות ולא תמיד קשורות

ככה זה שמשתפים

מקבלים את כל סוגי התגובות 

היו קוראים על הבעיה שלהם בספרים/ מדברים עם חבר קרוב או רב הקהילה/מתפללים ומיישבים את הדעת.

לפעמים עצות שקיבלתי מחברה קרובה או אחות היו פי אלף יותר טובים מכל טיפול. פשוט כי אלה אנשים שמכירים אותי הכי טוב ומבינים את המצב מבפנים.

ברור שיש מצבי קצה שחייבים התמחות מסויימת, אבל לא בכולם. היום יש שפע של מקורות ידע חנמיים, באמת העיקר הרצון לעזור לעצמך.

כי אנשים עסוקים מדי ולא פנויים רגע להקשיב לבן אדם קרוב. וזה עצוב ממש😞

אנשים מוכנים לשלם והרבה רק בשביל שיקשיבו להם.

לפחות אצלי שיחה עם חברה או אחות ממש לא באופן יומיומי , הרוב התכתבויות בווטס אפ, בהם לא מגיעים באמת לעומק.

הפורום מציל!!

את דעתם בהרבה רעש והתעסקויות מלשוחח ולהקשיב מהלב (גם עם עצמנו אגב), אבל בעיני הרבה מהפריחה של העולם הטיפולי דוקא מעידה על ברכה גדולה. אפילו סוג של גאולה. בעבר כשהיה קשה חשקו שיניים והתאמצו עוד יותר, וכמעט לא היה מקום להביע קשיים כי לא היתה פניות לזה וברור לי (אבל בלי להכיר נתונים, אז אולי זה לא נכון) שזה עלה במחירים רגשיים.

היום כשיש יותר רווחה, פיזית, כלכלית, בריאותית וכו'- אנשים כבר לא מוכנים להתעקש למרות הקושי, הם רוצים להשמיע ולהישמע, הם רוצים לקבל הכרה ופתרון, הם רוצים גאולה. 

לאנשים אין את הפנאי, עובדים הרבה שעות או סתם קופצים מדבר לדבר.... במיוחד כשהכל זמין , נהיה יותר עמוס..

פעם גם לא הייתה אנטיביוטיקה ואנשים נפטרו מזיהומים פשוטים.

זה נכון שהרבה אנשים היום קצת מנותקים מעצמם אבל טיפול טוב יעזור להם להתחבר ולפעמים, רק אמפתיה ועצות של חברים לא יעזור

יעזרו, בשביל זה יש אנשי מקצוע שהתמקצעו. אם מכבי בדיכאון תשטף שהיא רוצה לפגוע בעצמה  ושיר לא מסוגלת לעשות פעולות פשוטות, לא יעזור לה רק לקבל חיבוק מחברה ועצה של שימי מוזיקה וזה יתן לך כוח לנקות, זה לא נכון במקרה הזה, בשביל זה צריך אנשי טיפול

לא מבינה ככ למה בכל דבר שחושבים עליו במובנים של פעם עולה העניין של אנטיביוטיקה ומוות..

בעיניי ממש אין קשר

זה שיש דברים טובים בקדמה זה נכון

בעיניי, האובר-קדמה שיש היום כן גורמת לנו להיות פחות מרוכזים בעיקר, להתרחק מעצמנו, לחיות 'ליד'. במובנים האלה בעיניי לפחות, החיים של פעם לגמרי עדיפים. וה'פעם' שאחנו מתכוונות אליו הוא לא לפני הרבה זמן, זה עוד בתקופה שבטוח הייתה אנטיביוטיקה.. באזור ה20-25 שנה אחורה בערך. גם פסיכולוגים ופסיכיאטרים היו, אבל גם אנשים שיותר מחוברים לעצמם

אבל לפעמים זה בגלל שעלינו בציפיות שלנו.

הסבתות שלנו לא ציפו בהכרח לחבר נפש או לאינטימיות מספקת. הם בעיקר ציפו לבנזוג שמפרנס,הוא ציפה מהן לגדל את הילדים ולדאוג לבית,ואם נוצרה גם חברות עמוקה ויפה מה טוב אבל אם לא - סבבה.נורמלי. אומרים תודה על מה שיש

אז חלק מזה בא ממקום שלילי שאנחנו פחות מתמודדים ופחות מוכנים להתאמץ או לספוג

וחלק מזה בא ממקום חיובי - שאנחנו לא מסתפקים בבינוניות אלא רוצים יותר

ממש ככה "אומרים תודה על מה שיש"

בדיוק...

לא היה להם את האפשרות לחפש בגוגל פתרון לכל בעיה....

נצרך. זאת המציאות היום. יש יתרונות ויש חסרונות.

וחיו בתודעה אחרת

הזוגיות היתה שונה, קשר הורים-ילדים היה שונה ואף אחד לא חשב שאפשר וכדאי אחרת כי ככה זה היה פשוט

אנשים היו פשוטים וחיו את החיים בלי לחשוב יותר מדי ולהסתבך עם עצמם 

לפעמים באמת זה טוב לחיות בטבעיות לפי ההרגשה שלך, בלי יותר מדי להציב מטרות ולנסות לשפר את החיים...

לפעמים אני מרגישה שכל ההצבת מטרות או שאיפה להצלחה ולהתקדמות רק מעכבת אותי מלזרום בטבעיות....

כתבת דברים ממש נכונים ..

להגיד למישהי ללכת לטיפול זה לא זלזול בכלל, זה לזרז אותה לעזור לעצמה 

והאמת שגם לא ראיתי שענו פה בצורה לקונית ושטחית בלי אמפטיה או הקדמה  "לכי לטיפול". כך שלא ברור לי למה זה לסתום לה את הפה 

יש מגוון דעות, אחת מהן יכולה להיות שללכת לטיפול זה מה שנכון בעיני הכותבת 

ואפשר גם לדייק יותר את המגיבות ולכתוב שהיא מבקשת פתרונות שלהן ולא לשלוח אותה לטיפול. אפשר הכל תכלס. רק חבל להסתכלך על זה בצורה שלילית 

כי בעיניי אם אני אומרת ללכת לטיפול, זה כדי לא להגיד דברים גורליים.

למשל זוגיות בעייתית, נדרש טיפול מעמיק של בני הזוג או כל אחד. אם בסיום הטיפול יחליטו להתרגש זה יגיע ממקום שלם שלהם ואם הטיפול מצליח והקשר נבנה ומתחזק- מה טוב.

לא מתפקידי להמליץ לאנשים גירושין או להפך

אם אני מזהה קושי נפשי מסויים, חרדה וכו, טיפול מכוון עם איש מקצוע ידע לתת מענה שאני לא יכולה לתת

מה יעזור שאגיד, "זה שטויות תתגברי על זה" אבל עבורה זה משהו מהותי שמעכב אותה בחיים. ולא יעזור מה אחרים יגידו, היא צריכה לעבור תהליך עם עצמה שבו היא מרפה מכל מיני דברים שמעכבים אותה. ומן הסתם, מישהו שיודע איך להעביר ולתווך תהליכים נפשיים כאלה, ידע לתת את המענה שאני לא יכולה לתת בתגובה סתמית.

כאילו,  יש דברים שלא נועדו לפורום אלא לאנשי מקצוע. וכל התבחבשות בדרך או עצות חובבניות יכול ליצור עוד נזק...

יכול להיות שיש מקרים שלדעתך יש עצת קסם שתעזור לה, אבל לדעת אותן מגיבות כנראה שלא....

ובאמת לפעמים נשים כותבות "אל תגידו לי ללכת לטיפול כי..."

ואז מי שאין לה משהו אחר לומר לא תגיב

כולן יאמרו לה ללכת לבדוק, כלומר - ללכת לטיפול, נכון?

אז יש מצבים "נפשיים" שאי אפשר לטפל בהם בלי ללכת לאיש מקצוע, אבל לא תמיד האדם עצמו יודע להבין את זה... ואם הוא כותב בפורום - אז הגיוני שיאירו את עיניו לכך, בצורה מכבדת ועדינה, כדי שיוכל לעזור לעצמו...

ממה שאני רואה פה - רוב הפעמים התגובות רק מסתכמות ב"כדאי ללכת לטיפול", ולפני כן יש תשובה ארוכה שמנסה לעזור גם מהניסיון האישי של הכותבת. (ועם כל הכבוד - ניסיון אישי לא תמיד משתווה לניסיון מקצועי...)

יכולה לומר באופן אישי שאני מצטערת שלא הייתי חברה בפורומים בזמן שחוויתי דיכאון אחרי לידה... יכולתי לחסוך לעצמי זמן של כאב אם הייתי משתפת פה והיו מצביעים בפניי שכדאי ללכת לטיפול... כך הייתי הולכת לטיפול הרבה יותר מוקדם ממה שהלכתי בסוף...

והיא רוצה לדעת אם זה משהו נורמלי שקורה לרובנו ובהמשך יתאזן או משהו שאולי מצריך בדיקה יותר מעמיקה,

אם מישהי תכתוב אני עם 3 ילדים וצפופים ואני לא מגיעה לכלום וקשה לי וכו..

אף אחת לא תגיד לה ללכת לטיפול כי היא באמת בתקופה קשה ומאתגרת ובעז"ה זה כנראה יתאזן בהמשך

אבל אם מישהי תכתוב ככה ותוסיף שהיא לא מסוגלת מרוב קושי לחבק את הילדים והיא מרגישה שנמאס לה מהם וכל מיני כאלה

אז כן ימליצו ללכת לטיפול כי זה כבר מעבר לרגיל

ועדין מאמינה שמי שתמליץ ללכת לטיפול גם תביע אמפטיה ותגיד כמה זה באמת אינטנסיבי 

שברור ממנה שניא מתמודדת עם בעיה שאי אפשר לפתור בפורום

ויותר מזה לפעמים העצות בפורום יכולות לגרום נזק כי אנחנו לא רואות את התמונה המלאה

ועוד משהו לפעמים משהי מתמודדת עם קושי משמעותי ומתקשה לעשות את הצעד ולפנות לעזרה אמיתית בעולם האמיתי והכתיבה בפורום היא כמו טובע שנאחז בקש

אנחנו מנסות לעודד אותה לחפש את העזרה שתעניק לה הקלה אמיתית ובאמת תשפר את המצב.. ולא רק שתהיה לה תחושה שמישהו איתה, שאת זה מקבלים בפורום, כי לפעמים זה לא מספיק.

ורק משהו נוסף, כיף לקרוא ממך

היית חסרה❤️

היא מישהי שיודעת מקרוב מה זה טיפול, ולרוב עברה בעצמה טיפול.

פעם הסטיגמה על טיפול היתה שלילית. ומאיך שאת כותבת, נשמע לי שיש לך גם קצת תפיסה שלילית על טיפול, כאילו עצם הפניה לטיפול מעידה על בעיה קשה מידי מכדי לפתור בכלים שלנו, אז זה קצת מביך.

אבל באמת שבעיני מי שהולכת לטיפול זה דווקא מתוך מודעות והקשבה לעצמה, ורצון לקבל כלים אמיתיים שישפיעו ויעזקו לה להתקדם.

ואחרי שאת עוברת משהו שבאמת היה לך משמעותי, אס כשאת רואה מישהי שנמצאת במצב שטיפול יכול לעזור לה, את תרצי להמליץ לה על זה דווקא כי את יודעת כמה זה טוב. הכי לא מתוך סטיגמה שלילית...

(באופן אישי לא הייתי בטיפול אף פעם. אבל כן עשיתי פעם אימון אישי, זה כיוון אחר והכשרה שונה לגמרי, אבל זה כן משהו שלפני שעשיתי לא היה לי מושג כמה זה יתרום לי לחיים, וזה ממש שינה אותי כל כך לטובה שאני מאז רוצה להמליץ לכל אחת לעבור אימון כזה. למרות שזה באמת אישי ומן הסתם לא לכולן זה יהיה אותו דבר כמו לי. אבל אני נותנת את זה כדוגמא כדי להמחיש איך דווקא כשאני ממליצה על משהו, מבחינתי זה מתוך רצון לתת למי שאני ממליצה לו חויה טובה כמו שהיתה לי...)

מסכימה איתך ממש

גם אני לא היתי בטיפול

אבל נשמע שזה לא בהכרח דבר שלילי, יותר כמו לפרוק ולשתף , ולהרגיש בנוח לספר דברים אישיים, מה שלא קים עם אנשים שאת מכירה, ( שיש חוסר נוחות לספר הכל, שזה כמובן דבר טוב אבל אם רוצים לפתוח הכל אולי באמת היתרון פה הוא שזה בנאדם זר..)

אימון נשמע באמת מענין

מה זה בדיוק אימון? שמוציאים ממך את התשובות?

לא רק 'לא בהכרח שלילי'...

לא כל אחד חייב לעבור טיפול. אבל טיפול בעיני יכול לשדרג ולתת כלים משמעותיים, ולפעמים גם ממש להציל אנשים שהגיעו למקום שלבד הם לא יכולים לצאת ממנו.

אני חושבת שהמחשבה שטיפול זה רק מקום בו מקשיבים לך היא ממש לא מדויקת. למצוא מישהו שיקשיב לך זה לפעמים גם ממש משמעותי, ואני ממש לא מזלזלת בזה. אבל טיפול זה הרבה יותר מזה. אדם שעובד כמטפל למד הרבה על מבנה הנפש, על תהליכים נפשיים שונים, על דרכים להשפיע על הנפש ועל דרכים לעשות שינויים בחיים. זה לא רק שיחה שהמטופל מדבר, וזה גם לא הרצאה של המטפל שמלמד את המטופל מה הוא צריך לעשות. זה תהליך שהמטפל מעביר את המטופל ונותן לו כלים שיעזרו לו להתמודד עם דברים שאיתם הוא נפגש בחיים שלו.

יש הרבה סוגים של טיפולים, בגישות שונות ועל דברים שונים.

יש פה כמה תגובות של נשים שעברו טיפול, שכל אחת מהם נותנת קצת יותר הבנה של מה שקורה בטיפול, למרות שהן שונות אחת מהשניה (כי באמת כל טיפול הוא אחר) -

אם את לא יודעת מה עומד בבסיס הטיפול - הריון ולידה

טיפול זה לא לימוד - הריון ולידה

גם אימון זה תהליך, אבל מסוג אחר. על זה אני יכולה לספר קצת יותר כי באמת עברתי אחד בעצמי (למרות שאני מניחה שיש הבדלים בין תהליכים שאנשים שונים חווים באימון. אז אני מספרת מתוך הניסיון שלי).

האמת שאם אני אתמצת במילה אחת מה למדתי באימון שעשיתי, זה יהיה - תשובה.

בעצם מה שקורה באימון זה שהמאמנת מובילה אותי דרך שאלות שונות, שגורמות חי להתבונן בדברים שסתם ככה בשוטף אני לא תמיד עוצרת לחשוב עליהם. היא לא מגלה לי שום דבר על עצמי, אבל מכוונת אותי לגלות בעצמי - את הכוחות שיש בי, את הדברים שהייתי רוצה להתקדם אליהם, את החלומות שלי, וכשאני מוצאת דברים שאני רוצה לעבוד עליהם עכשיו, ולצמצם פערים בין ה'רצוי' (מה שהייתי רוצה שיהיה, שגיליתי ודייקתי בעזרתה) לבין ה'מצוי' (המציאות העכשווית שלי), היא גם מכוונת אותי למצוא את הדרכים להתקדם לשם.

אני יכולה להגיד שהיו כמה דברים שממש לא חשבתי שיכול לקרות בהם שינוי משמעותי, והיום אני במקום אחר לגמרי בזכות האימון.

וגם דברים שאני עדיין מתמודדת ומנסה לשנות, כי זה לא הוקוס פוקוס, אבל כן קיבלתי כלים שעוזרים לי לעשות עבודה מדויקת יותר, וכן ביררתי יותר לעומק למה זה חשוב לי, ולפעמים אני מבינה שזה לא בראש סדר העדיפויות שלי, ואני משקיעה מאמץ בכיוונים אחרים.

ובכלל - קיבלתי כלים לבירור עצמי, לשאלות שיכולות לכוון אותי, לדרכים שאני יכולה לעשות כדי להתקדם לעבר שינויים שאני רוצה לעשות. ומבחינתי זה ממש מה שאנחנו עושים כשאנחנו רוצים לחזור בתשובה - לברר לאן אני רוצה להתקדם, ולמצוא את הדרך להתקדם לשם.

לא "רק שיתוף"

וזה חשוב להגיד את זה.

שיתוף של קושי הוא דבר חשוב, זה יכול לעזור מאוד כשיש מישהו לדבר איתו.

אבל טיפול הוא לא משהו רק כדי להפיג בדידות.

לא סתם לומדים לימודים רציניים בשביל זה.

יש כל מיני גישות וכל מיני שיטות איך מטפלים.

אני לא יודעת אם מי שכותבת כאן דברים נגד טיפול (או לא בעד) חוותה פעם קושי שהצריך טיפול, והרגישה את הריפוי בעזרת הטיפול.

למי שחווה חרדות ופחדים (אבל באמת, לא כמו שכל אחד היום שקצת נלחץ אומר שהוא בחרדה), כאלו שמקשים לנשום, שלא נותנים לך מנוח, שמגבילים אותך להיות האדם שאתה רוצה להיות.

כנ"ל לגבי דברים נוספים, שהם קשיים אמיתיים, שמי שלא חווה לא יבין.

כמו שאוהבים להשתמש בocd קצת בצחוק. כדי לתאר רצון לסדר. אבל מי שבאמת מתמודד עם זה מבין שזה לא צחוק, שזה יכול להקשות כל כך עד שאתה כמעט משתגע. מבין שאתה לא אמור לתת לזה לנהל אותך אבל זה פשוט לא מרפה.

ועוד כל מיני דפוסים וקשיים שטמועים בנו, והטיפול עוזר להבין למה, מאיפה זה נובע, איך נתמודד עם זה, איך נבנה את עצמנו לצד הקושי המגביל.

לא כל אחד חייב ללכת לטיפול, זה לא משהו מחייב. אבל בבקשה בבקשה, אם לא חוויתן קושי כזה שאתן לא מצליחות להיאבק בו לבד, והדבר היחיג שחילץ אתכן מהבור של עצמכן זה טיפול, אל תשפטו ותורידו את רמת החשדנות והביקורת 

הרבה זמן לא ראתי אותך פה 3>

שירוש, איך הבייבי????

ד"ששש

נכון מלאאטא זמן לא היתי פה

ואני עדין ממתינה, אבל כבר התרגלתי חח

כיף לשמוע ממך!!

ב״ה אני כבר רואה תינוקות ומתגעגעת לגיל הזה

כבר גדולה מבחינצי

והתגעגעתי אלייך.

מקווה שאת בטוב

ממש! חמודה שאת!

חיממת את ליבי ! תודה..

כן בהחלט המון זמן לא היתי פה..

לא ברור למה נזכרתי בשאלה הזו חח

עם ההטרדה עם ההערות כאלו

זה ממש מטריד שנשים עסוקות בצורה אובססיבית עם המשקל שלי

אם כי אני כן מרוצה מהמשקל שלי (ולא מרוצה מהסיבה שהגעתי אליו)

בעיניי הסיבה שנשים כן מרשות לעצמן להעיר ולהתערב

כי זה לא פוגעני בעיניהן

אלא שיח מתוך קנאה

ועדיין כשקיבלתי כמה הערות ביום זה היה מטריד ביותר (הפסקתי להתייחס להערות והן לאט לאט התאדו)

אחרי הלידה הזאת עליתי במידה והייתי ממש מתוסכלת על זה שבגדים לא עולים עלי - הרגשתי מוזנחת ושאין לי מה ללבוש כל פעם שפתחתי את הארון

ואז קיבלתי מאיזה מישהי הערה שאני לא נראית שילדתי.

ועוד אחת עם הערה שאני בטח לא מתמודדת עם דימוי גוף ומשקל.. אז כן. אני כן.

אף פעם אי אפשר לדעת איפה ההערות האלו תופסות את הצד השני...

חיבוק❤️

בא לך להחמיא? תגידי למישהי שהיא יפה/ נראית טוב

לא צריך להוסיף ירדת/עלית/רזה/שמנה.

לא רלוונטי! לא מתאים. לא נכון.

בדיוק הייתה לי שיחה כזו עם חברה לפני כמה שבועות. ודיברנו על כמה צריך לתת את הדעת לכל מילה שיוצאת מהפה, כי אולי מצד הדוברת היא חושבת שזו מחמאה אבל לעולם לא תדעי איך זה מתקבל בצד השני.

ובכלל בעיניי כל השיח על הנראות החיצונית, צריך לקבל גבולות ופרופורציות..

הלוואי ותזכי בהודעה שלך להאיר את עיניי הסביבה ולו במעט🥰 

אני בטוחה שיש עוד כמה שיסכימו איתי.

אני משתדלת תמיד לדבר ברגישות ובטקט, אבל הודעות כאלה גורמות לי לשתוק ולא לדבר עם אף אחת, אולי לפעמים בצורה קצת פוגעת.

אני אחת לא פטפטנית בכלל וגם ככה לפעמים קשה לי למצוא נושאי שיחה, אז עוד יותר קשה לי אם אני יודעת שאני צריכה להיזהר במלא דברים...

אולי לא עם האישה שלידי על ילדים כי אולי יש לה בעיות פוריות? אולי לא אדבר איתה על בעלי, כי אולי היא רווקה שממש מחפשת או גרושה או אלמנה או שיש לה בעיות בזוגיות? אולי לא אספר לה על הדיאטה היקרה שעשיתי כי היא במשבר כלכלי כרגע? אולי לא אספר משהו על ההורים שלי כי שלה נפטרו?

כן יש מצב שהייתי מחמיאה למישהי, "איזה כיף לך לא רואים שילדת בכלל, בניגוד אליי שקבוע נראית בחודש שביעי" אבל בפירוש לא הייתי חופרת לה כל יום על המשקל.

בכל מקרה חיבוק על החוויה הלא נעימה 🫂

ברור שאם את תדברי על כך שהשמנת, זה לא יפריע לך.

אבל אם מישהו אחר ידבר/יעיר על זה- זה יפריע מאוד.

אז אני אדבר עם חברה שלי שעוד אין לה, על הילדים *שלי*, והיא תדבר על התואר השני *שהיא עושה* ולי כרגע אין אפשרות לעשות.

אבל בחיים זה לא יקרה הפוך, שאני אדבר על הילדים שאין לה או שהיא תשאל אותי לעומקן של הסיבות שבגינן אני לא לומדת.

שתינו משותפות אחת את השנייה, היא על טיפולי פוריות ואני על החסמים, אבל אף אחת לא תתחיל שיחה על הדברים של השנייה.

כך גם במשקל.

אם אני מדברת על המשקל שלי, אין בעיה.

אבל אם אחרת תדבר על המשקל שלי אז יש בעיה.

מסכימה איתך שאי אפשר לא לדבר בכלל,

אבל כשמדברים צריך להתרכז בצד *שלך*,

ולא בצד השני.

מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה שלי🙏

ונשמע מהדברים שלך שאת מאוד רגישה ומשתדלת לכבד את הגבולות של האחר❤️

של השיח שהוא עליי ולא על האחר.

ובאופן כללי נשמע שאת אדם מאוד רגיש ופחות הבן אדם שיפגע😍

אז אין לך מה לחשוש❤️

ובכללי תמיד אפשר לדבר על הכל, עם יד על הדופק ולהרגיש את האדם שנמצא מולך.. 

בעבר הייתי רזה מאוד מאוד באמת ברמה קיצונית, לא עשיתי כלום בשביל זה, אכלתי רגיל התנהלתי ממש רגיל... ועדיין חברות של אמא שלי שאין לי שום קשר אליהן מצאו לנכון לגשת אליי ולצעוק עליי שאני אפסיק עם הדיאטה הזו, שאני נראית רע וגרוע וזה בכלל לא מחמיא ונשי, כאילו יש לי מה לעשות עם ההערות האלה, והן כמובן לא הסתפקו בזה אלא פנו גם לאמא שלי ודרשו ממנה שתעיר לי.

אפשר לדבר על המון דברים, בעיקר תלוי איך

אני לא מעירה על משקל אף פעם, גם לא כשאני יודעת שחברה שלי עשתה דיאטה.

אם היא העלתה, על עצמה, אני אגיב בעדינות. ועל ההתמדה, לא על ההיבט הפיזי של הירידה.

לא. זה לא כמו לדבר על ילדים או הורים למשל. כי נגיד ילדים, יכול להיות שלמישהי זה מאוד רגיש כי פוריות, אבל אצלך, זה מאוד חיובי ומשמח וחלק גדול בקטע טוב מהחיים שלך.

משקל זה לא באמת ככה. יש כאלו שאחלה להן עם המשקל שלהן ולא היו רוצות שהוא ישתנה. לא מכירה מישהי שהמשקל שלה אקטיבית משמח אותה בצורה טבעית ובריאה. (מכירה מקרים שזה ממש "שימח", ואלו היו מקרים של הפרעת אכילה ממש רצינית).

נכון, יש כאלו שעושות דיאטה מאוזנת, ושמחות בירידה במשקל וכו'. אבל גם אז, להערות יש פוטנציאל לעודד כיוון של הפרעת אכילה. 

עדיף לשתוק מאשר לומר דברים שעלולים לפגוע

(סייג לחוכמה שתיקה)

אם רוצים להחמיא על מראה אפשר לומר באופן ברור את רזה ויפה

לא רואה טעם לומר למישהי שלא רואים שהיא ילדה

באופן כללי כדאי להסתכל על שפת הגוף של מי שמשוחחים איתו כדי לראות האם נוח לו בשיחה או לא

אם לא נוח לו כדאי לסיים עם השיחה וללמוד מזה לפעם הבאה להתנסח בצורה שלא תציק

זה גם מלא פעמים מגיע מנשים שמנות ששונאות שמעירים להן על משקל

ועדיין הן חושבות שלצד ההפוך זה בסדר!

הזוי ..

ולפעמים זה מנוסח עוד יותר בחוסר טקט-

עוד רגע את נעלמת

את בטוחה שאת אוכלת?

מה יהיה, את מצטמקת מיום ליום...

למה את ככ רזה?

ועוד ועוד 🤦

פשוט

לא

רלונטי!!

אוף 

והדוגמאות שנתת- בדיוק!

אחד לאחד...

ואם זה היה הפוך- אז היה ברור לכולם למה זה לא לגיטימי.

בתור נערה קראו לי ילדת שואה

עפרון..

ומוכרת בחנות בגדים שאלה אם צריך להזמין את הרווחה כי כנראה אין לי אוכל בבית . פשוט מעצבןןן ולאישה מלאה בחיים לא ידברו ככה כי זה פוגע..

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אבעלי לא ענה לי אם הוא בעניין שנצטרף לאתגר (שלחתי לו הודעה בבוקר והוא היה עסוק..)

אבל הפלאפון שלי היה בצד כל השעתיים

והפלאפון שלו שימש בעיקר כמצלמה של היום הולדת שהייתה פה יחד עם הדלקת נרות

היה פה ערב יפה ב"ה.

תודה שוב על הרמת הכפפה!

רוב הזמן מאז הדלקת נרות הייתי בלי הפלאפון,

ומעכשיו עד שכל הילדים ישנים, כולל המתבגרים..

לא נכנסתי לאינטרנט בכלל, אבל נזכרתי במשהו שהייתי צריכה לברר ומפה לשם התעכבתי עם הפלאפון מעבר למה שתכננתי...

מקווה שמחר ילך טוב יותר..

אשרייך לגמרי!!

אוהבת את המבט הישר - זה לא שלא היה או שהיה גרוע - היה חצי חצי.. ממש עומד במקום טוב ובפרופורציות נכונות!

ומחר (היום..) יום חדש - ננסה שוב ונתחיל מההתחלה!

בהצלחה היום! תעדכני.. 

הייתי כמעט 3 שעות ללא...

שיחקתי עם הילדים בסביבונים, סיפרנו גברת קרש ומר מערוך עם דמויות והצגה, הכנו לביבות תפוא והיה ממש זמן איכותי.

ואי כזה משמח לשמוע!

קשור מאוד לנושא השרשור

הרב אייל ורד:

הרב מתייחס רק למה שקורה שמחצינים, ובכלל לא למה שנכנס הביתה. לי זה נתן נקודות למחשבה גם בכיוון הזה...

הצפון זה אזור מאוד מאוד נרחב

למה את מתכוונת? אזור הגולן/ הגליל העליון/ אזור חיפה והקריות/ אזור עפולה?

אבל אנחנו מגיעים מרחוק

כמעט לא מכירים את הצפון

ככה שגם נסיעות של שעה מיעד ליעד זה משתלם לנו

גמישים

זה לונה פארק שווה ממש שכל המשפחה תהנה עם מלא מתקנים.

אולי מדעטק בחיפה גם יתאים, זה מוזיאון מדעי. הגדולים שלך מאוד יהנו הקטן פחות.

אפשר לעשות רכבלית בחיפה במחיר בדיחה של נסיעה בתחבורה ציבורית.

זה ישוב דרוזי הם ממש בסדר ונחמדים ומפוצץ שם יהודים

אין שם אוכל כשר מין הסתם חח אז הם מקצים למעלה קומה שאפשר לשבת בה ולאכול..

לא יודעת איך זה יהיה לכם עם המזג אוויר.

בטיולים בטבע באזור עמק המעיינות יש המון המון נחלים יפייפים.

מקומות פתוחים כנראה שמאוד בוצי עכשיו

אבל שמורות טבע בתשלום בטח יהיה יותר פשוט עם שבילים מסודרים.

אתם יכולים גם להצפין עוד יותר ולהגיע לבנייאס ולשמורת תל דן וכמובן לחרמון - לדעתי עכשיו עוד לא מושלג.

בטח שרוצים טבע

אני בונה על השמש שבעז"ה לא יהיה קור מטריד

וכמובן אלביש היטב

הבת שלי רוצה אגמון החולה

זה שווה?

וכמובן אשמח לעוד רעיונות למלא את הימים

לנו כשיצא להיות שם שכרנו רכב גולף לנסיעה בשבילים

אפשר גם לשכור אופניים לילדים הגדולים אם אין להם בעיה לרכב הרבה זמן.

אולי כדאי לשאול אותם אם אין בעיה של בוץ.

והכל ממש יפה וירוק ורענן כזה

החיסרון הוא שאי אפשר להיכנס למים..

ולכן זה יותר מסלולים  יפים

והאטרקציות הן תצפיות מיוחדות או מסלולים עם חלק מגניב של יתדות או משהו...

החולה זה מאודדד צפונה, השאלה אם יש לכם כוח ככ צפון..

אולי איזור הכנרת

יש את מסלול הארבל שהוא מהמם

אפשר נחל עמוד ואז גם ביקור במירון/ צפת

ועכשיו אני נזכרת שיש נחלים עם מפלים שזורמים רק בחורף

ואז שווה לבקר

למרות שלא יודעת אם יעניין את הילדים וגם אם הזרימה התחילה כי לא ירד עד כה הרבה גשמים...

בהצלחה!!

לגבי אטרקציות אולי אפשר לשלב

גם מסלולים יפים ששווים את הנסיעה

וגם אטרקציות משפחתיות שיש בעיקרון גם ליד הבית אבל בעצם זה שונה שזה חלק מחופשה משפחתית וזמן איכות משפחתי...

כי לפעמים יש כל מיני צרכים בתוך המשפחה וחלק רוצים גם אטרקציות ולא רק טבע.. אז שיהיה גם וגם...

סכר אלומות -

חונים ליד האתר 'רוב רוי'

והולכים איזה רבע שעה דרומה בשביל סלול לאורך נהר הירדן עד לסכר. ואפשר גם להמשיך הלאה.

הליכה ממש נעימה וכיפית.

עוד מקום יפה- יער שוייץ

אפשר להתחיל מכאן, בקטע של שביל ישראל-

שדרות ספיר · טבריה

בילדות האחרונות אף השתמשתי בטיולון מהלידה...

בכל אופן, אם העגלה יקרה יחסית, אז זו סיבה טובה לשמור עליה במצב טוב בשביל הילדים הבאים בע"ה, ולקנות טיולון שהוא יחסית זול ובו להשתמש עד שלא יהיה צורך יותר בעגלה בכלל.

וגם זה שאפשר לשים את שני הילדים ביחד - זה יתרון גדול בעיניי... (רק צריך לשים לב שהגדולה זהירה מספיק על הקטן)

הרבה יותר קליל וכיפי.

וגם אוהבת לקנות אותו ביד 2 ואז זה גם לא הרבה כסף...

לא מזמן חידשתי טיולון, בה מצאתי במצב מעולה קרוב לבית

מתכוונות לטיולון שהוא לא של העגלה?

זה כזה כבד ומסורבל

לא מבינה מה טוב בזה

)כן מבינה. זה יותר יציב, לפעמים, וגם אפשר להפוך את הפנים לכוון האם. לא שווה בעיני(

אחרי שיהיה לך טיולון קליל כזה לא תביני איך חשבת בכלל על משהו אחר

יותר כבד. יציב. אפשר לשים 2 ילדים לפעמים והכל טוב.

אפשר לתלות קניות.

חיסרון - שוחק ממש ויש מצב שלא ישרוד מתישהו.

בעבר הייתי עם טיולון נפרד זול (וילדים אחרים שכבר גדולים). הטיולןן אם היה עמוס בקניות ובלי ילד היה מתהפך. לא היה מקום ל2 ילדים. ובסוף הוא נשבר אחרי שימוש של כמה שנים 

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!

לא שאיבות אבל כוס טפטופים. לי ממש עזר בלילות הראשונים, גם לא התעסקתי עם סטריליזציה זרקתי את הטיפות שהוצאתי. לא הסוג שמתלבש שלא כזה שאפשר טיפה ללחוץ אז זו שאיבה סופר עדינה, הוצאתי כמה מל וזה עשה הבדל. אבל זוכרת את זה יותר מיומיים...

מזל טוב, תרגישי טוב!!

תקפיאי מגבות עם מים שסחטת או פדים רטובים

)אני לקחתי מהבית חולים כמה פדים קפואים כאלה וכלפעם שהתחמם עלי הקפאתי שוב)

ושימי על עצמך איפה שגדוש וכואב

אצלי ממש עזר 

רק סחטתי להקלה

כן שמתי בין ההנקות כזה שתמיד יהיה עלי וכל פעם החלפתי לאחרים כשהתחמם

עדיין כואב...

ועד שהקטנה ישנה אני לא מצליחה לישון מהכאבים

ואני לוקחת אדוויל

אצלי עובר לחלוטין בערך שבוע אחרי הלידה.

אני כן שאבתי עד להקלה משמעותית, בהתחלה אפילו פעמיים-שלוש ביום ואז פעם ביום, ראיתי שאצלי זה לא הגביר את החלב (עובדה שאחרי מספר ימים זה ירד) אבל מאוד הקל ומנע דלקת (באחת הלידות הקודמות ניסיתי בלי לשאוב כי אומרים שזה לא נכון לשאוב בשלב הזה, כן סחטתי ועיסיתי את המקום ונוצרה לי דלקת).

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

אם יש לילד מספיק בגדים הייתי מכינה תיק עם 4-5 סטים, פיג'מה וכו' כדי שיהיה מוכן כבר

אם לא אז מכינה תיק עם דברים ליום- יומיים של הלידה ואחכ שבעלך יביא לו את השאר להורים שלך

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

1. כן כדאי להביא איתך משאבה ידנית, לא תמיד צריך אבל יש מקרים שצריך ותמיד טוב שיהיה לך כבר בביח

2. כן עדיף

תכיני תיק רק לזמן השהות בביח ולפני שאת נוסעת להורים תעברי בבית ותכיני לך תיק

ולילד הפעוט תביאי 10 חליפות ו-2 פיג'מות לא תצטרכי יותר מזה לדעתי

וממש מתאים לחנוכה!

לק"י

הם נהנים מדברים קטנים.

בני כמה הם?

לק"י

אפשר טפטופי ניירות על דף עם הגדול.

לקחת גליל נייר, להדביק מסקנטייפ על צד אחד (על הפתח), לצייר עליו עם טוש לא מחיק, ואז להכניס פנס לתוך הגליל ולהאיר על הקיר.

לאפות ביחד עוגיות או לקשט סופגניות.

לשיר ולרקוד.

ואנחנו גם עושים סביבון עם הפתעות בפנים. אפשר לתת לילדים לקשט.

אלא אם יש במתנס השכונתי,

ואז מה שהם מבינים, זה נחמד בלי טרחה מרובה.

אם תלכי להצגות בסגנון של תיאטרון, מה תעשי אם הקטנה תבכה והגדול ירצה להישאר בהצגה?

וגם תכלס חבל על הכסף.

אפשר לעשות כל יום משהו אחר קטן נחמד.

אתלי מאוד אהבו פנסים וסביבונים מדליקי אורות או צבעוניים.

אפשר להכין להם כתרים (או לשמור מהגן אם שרד..)

שירים, ריקודים קצת, ארוחת ערב וזהו..

את מדליקה איתם נרות?

אם הם הולכים לישון לפני שבעלך חוזר, כדאי להדליק איתם גם לפני כן כשהם ערים עדיין

ואח"כ את ההדלקה האמיתית תעשו אתם כזוג.

הכנתי סביבון מקרטון(כמו שיש בגן, ואפשר להגזים פחות ולקנות מוכן..)

ואז כל יום אחרי הדלקת נרות יש הפתעה קטנה בסביבון.. לא משהו גדול בכלל! אני שמה בדכ יצירות/הפתעות של שקל כאלה/דברים שגם ככה תכננו לקנות(נגיד השנה ביום הראשון יהיה פניני הלכה לילדים החדש של חנוכה, שאר הימים יהיו ממגירת ההפתעות אלא אם במקרה אגיע לחנות לקנות דברים במיוחד)

זה משהו שממש מחכים לו והופך את כל החוויה של הדלקת נרות לזמן משפחתי כייפי..

מדליקים נרות

שרים מעוז צור

מביאים סביבון הפתעות

ואז נשארים ביחד סביב הנרות, לפעמים יש משהו טעים כמו ספינגים אבל לא כל יום, מתעסקים בהפתעה החדשה, מנגנים קצת אם זורם, משחקים בסביבונים... ואז ארוחת ערב ולישון

זה עדיין החג הכי כייפי שיש!

אפשר גם לעשות יצירות לקשט את הבית זה גם מכניס לאווירה ממש

ורוקדים איתן.. זה עושה אווירה כיפית ולא דורש הרבה.

בימים שאנחנו בבית אם יש לי כח,  מכינה משהו שמתאים לחג- לביבות/ ספינג' משהו שובר שגרה קצת

קנינו להם דברים של יצירה - לצביעה, וחוברת למי שרלוונטי (ממקסטוק, משהו חמוד של חנוכה) וכל יום נעשה יצירה או שנכין מאכל טעים (לאו דוקא קשור לחנוכה) או משהו בסגנון.

אולי נקבע גם הדלקת נרות אחת עם שכנים שהם חברים.

ילדים בגיל הזה לא צריכים הרבה. פעילות אחת נעימה זה חוויה מספיקה בשבילם 

שירים של חנוכה, לרקוד איתם, לשחק על הרצפה בסביבונים ולטגן סופגניה. מהמם.

הצגות בעיני זה לרוב תרבות יוון ואז זה יוצא בדיוק ההיפך החג... 

אתמול רקדנו, שיחקנו בסביבונים, קיבלו מטבע שוקולד ושרנו את הסביבון ישן שהם מאוד אוהבים וזה סוג של פעילות.

אנחנו גם יוצאים כל ערב להדלקה בשכונה עם חבד, הם מאוד אוהבים.

בעיקרון בשנים קודמות קניתי כמה הפתעות קטנות וכל יום קיבלו משהו.

היום ניתן להם פנסים ונחשיך את הבית, בשנים קודמות אהבו לטייל בבית החשוך עם הפנס. אפשר לשחק מחבואים ככה.

עוד יום, יצירה לחנוכה מהסטוק

ועל השאר עוד לא חשבתי