ילדתי בלי אפידורל, הייתי כל הזמן בסוג של רביצה על המשענת

בלידה עצמה הייתה מיילדת שפחדה ליילד אותי ככה אז הסתובבתי חצי כזה, כלומר פישקתי רגל אחת לכיוונה וחצי גוף עדיין על המשענת, מקווה שאני מובנת.

קצת באסה כי התנוחה הייתה לי מעולה אבל אני מעדיפה שהמיילדת תהייה בטוחה בעצמה בשביל הבטיחות של התינוק ;)

תנוחות אחרות. להגיד שוב ושוב, אני רוצה ללדת על 6/ כריעה/ על הצד וכו', אשמח אם תצמידו לי מיילדת שבעניין.

ולזכור תוך כדי (אני חושבת שיש בזה איזשהו שינוי לטובה היום, אבל עדיין זה חזק במערכת)- מותר לך להבין ולדעת לאן שולחים אותך ומה הכוונה בכל הביטויים או הבדיקות שהם זורקים אחד לשני ולהיות מעורבת בקבלת ההחלטות ולהגיד גם איפה לא מתאים לך מה שהציעו או להתעקש שאת מכירה את עצמך ולא סתם מבקשת עכשיו משהו זה כי ככה היה בלידות אחרות או כי את אומנם לא עושה הרבה רעש אבל מרגישה שאת מתקדמת וכו'. לפעמים הצוות כל כך מכיר ושקוע בפרוצדורה ומשתמש בדרך המועדפת עליו בלי לברר אם את עוקבת או מעוניינת, ומותר לך להגיד להם סטופ, חברו אותי, אני רוצה לעשות את זה בדרכי 

המיילדת דחפה שוב ושוב להיות בכל תנוחה שנוחה לי

ניסיתי שתי תנוחות עד שילדתי בפועל

המיילדת רק עודדה לעשות שוב ושוב מה שנוח לי

לא זוכרת אם נתתי להם ואם קראו אותה אבל הבהרתי שאני שואפת ללידה טבעית ולא על הגב. אולי זה השפיע על בחירת המיילדת

יצא לי שהיא ביקשה תנוחה שונה ממה שאני רציתי כי היא חששה לקבל ככה תינוק אבל לא על הגב. לא זוכרת בדיוק איזה תנוחה זה היה....

וב''ה היא זרמה.. זו היתה לידה שביעית שלי והרגשתי שהצלחתי ללחוץ כמו שצריך. נשארתי עם טעם טוב מהלידה...

פשוט עמדתי על שש עם הגב לכיוון המיילדת כשהפנים שלי לקיר והידיים מחזיקות בראש של המיטה  ונתתי  את הלחיצה של החיים. 

בלידות קודמות ביקשתי גם ללדת ככה והמיילדות לא הסכימו בשום אופן.

מתפללת שגם בלידה הזאת בע''ה אצליח ללדת ככה.

מה שכן חייבת לציין שאחרי הלידה היו לי כאבי גב חזקים במשך שבוע שבועיים. למרות שילדתי בלי אפידורל.

פעמיים ילדתי שאני נשענת הכריעה על המיטה, היה מעולה, פעמיים בישיבה. תמיד ביקשתי מיילדת שזורמת עם טבעי ולרוב קיבלתי

בלידה השביעית הגעתי והיה בלאגן בבי''ח, היה חסר כוח אדם והמיילדת שקיבלתי הייתה נחמדה אבל לא ידעה לקבל לידה בתנוחה זקופה ונאלצתי ללדת בחצי שכיבה, לשמחתי ב''ה הלידות שלי קצרות 

אני תמיד רוצה ללדת לא על הגב אבל בינתיים תמיד בסוף ילדתי על הגב.

בלידה האחרונה ממש רציתי להגשים את הרצון הזה, וביקשתי המיילדת, והיא הסכימה, אבל ראיתי שדווקא זה דורש ממני הרבה כוח שכבר אין לי בשלב הלחיצות, והיה לי יותר קל לקום בין לחיצה ללחיצה ובציר משמעותי לשכב על הגב.

אחרי שילדתי (על הגב) המיילדת אמרה לי שבלידה על הגב יש פחות קרעים, גיגלתי קצת על העניין וראיתי את האמירה הזו הרבה.

ניסיתי! רציתי כל פעם, כריעה, שש, להישען על הגב של המיטה... בפועל כשהצירים כבר ממש חזקים (כלומר לקראת הלידה תכל'ס) אני פשוט לא מסוגלת, אפילו לא ממש על הצד.

מוסיפה כאן בעקבות מה שכתבת שילדתי שלוש פעמים, כולן על הגב, הפעם היחידה שהיו לי טיפונת קרעים ממש מינוריים היתה בתינוק ששקל קצת מעל 4 קילו. בפעמיים האחרות לא היה כלום 

@נועה נועהזה מרגיע לקרא שגם לך זה קורה כך.ולא רק לי הרצון הזה לא יוצא לפועל.

@מאדם

אין נכון ולא נכון לכל אחת מתאים משהו אחר.

זה גם לא נראה לי שזה גישה מערבית כי גם לא כל בעלי חיים ממליטות ברביצה,

אז אי אפשר להאשים סוסה במודרניזציה...

בעבר היה כסא יולדת - אורבניים. נראה לי גם שזה לא היה ברביצה, אבל אני לא בטוחה.

אני גם חשבתי כמוך אבל להפתעתי דווקא על הגב הרגשתי שהאזור נפתח יותר בקלות.

@מתיכון ועד מעון ניסית להשוות?

כי אני מצליחה לפסק יותר דווקא על הגב, מעניין שאצלך זה הפוך.

@בשורות משמחות אויש🙁 לא נעים להיקרע בכל מצב.  

@oo זה מעניין לקרא שגם אצלך זה כך! תמיד מעניין אותי האם סטיגמות קשורות למציאות או לא... אבל אין דרך באמת לבחון דברים כאלה ...

בשכיבה על הגב עצם הזנב בולטת במקום בו אמור לעבור התינוק וכסא יולדת הוא בדיוק ההוכחה שהתנוחה לא אמורה להיות על הגב.

לא חייב דווקא כריעה או רביצה יש המון תנוחחות שטובות ללידה-לתינוק. שהלידה תלך יותר מהר.לרצפת אגן. ולקרעים.

כסא לידה הוא אחת מהם והוא יוצר תנוחה של כמו ישיבה על שרפרף שמגביה את הברכיים ומפשק אותם בלי להשעין את הגב ולגרום לעצם זנב לזטז פנימה שזה הבעיתיות בתנוחה על הגב.

בעצם הכלל הוא שכל תנוחה שטובה ליציאות בשירותים טובה ללידה.

כמו שתינוק באזור גיל שנה עושה על שש הוא בחצי ישיבה.

כמו שהוראות של פיזיותרפיסטית רצפת אגן זה להגביה את הברכיים.

אגב אישית אם אני לא עושה את זה נהיה לי טחורים אז רואה במידי השפעה על רצפת אגן

והיה לא מוצלח

הכי קל לפסק כאשר נמצאים בתנוחת כריעה.

תבדקי בעצמך פסקי רגליים שאת שוכבת על הגב ושאת בתנוחת כריעה תראי איפה הגוף נפתח ביתר קלות

מעבר לכך כוח הכובד עוזר בתנוחה זקופה אז הלידה קלה ומהירה יותר

הגישה המערבית אומרת ככה

אבל את יכולה להרגיש על הגוף שלך איך התנוחה הזו סוגרת את האזור ולא הגיונית באמת ללידה.

אגב הלידה היחידה שנקרעתי זה שחייבו אותי להיות על הגב

לפני הצירים הכואבים

היה לי מאד נוח לשכב על הגב כל הזמן כולל בלידה עצמה

ככה כל הלידות, ללא תפרים בכלל.

בניגוד לסטיגמה שזו תנוחה פחות נוחה/ טובה

דווקא על הגב יש הכי הרבה התערבויות וקרעים-

התערבויות- כי משך הלידה מתארך עקב העדר כוח משיכה ויש פחות אספקת חמצן לעובר עקב לחץ על כלי דם מרכזים- מה שמביא לירידות בדופק לעיתים.

וקרעים- כי עצם התנוחה מאפשרת הכי פחות גמישות של הפרינאום, כך שהוא מימלא מתוח ונוטה להיקרע יותר.

זה חד משמעי פחות מומלץ לא ראיתי שיש חולקים.

מה שכן- אולי ראית שיש פחות קרעים משמעותיים כיוון שלמיילדות זו תנוחה מאוד נוחה לבקר ממנה על מצב הפרינאום ולבצע חתך חיץ (שיכול ההה כאמור להחסך הרבה פעמים) 

יכול להיות שבעקבות כל מיני נתונים אישיים היה לך נכון ככה כי היית כבר מותשת מדי וכו'

אבל זה נגד חוקי הטבע

נגד כח הכבידה, נגד המבנה של הגוף

ב"ה 4 לידות. מראש להתעניין על בית חולים שיותר זורם.

לבקש מראש בקבלה מילדת שזורמת עם תנוחות אחרות. אפילו עם תנוחות זקופות.

(רק שתדעי שיש אפשרות אפילו לא ללדת על המיטה אלא בעמידה).

גם בפתיחה מלאה אם המיילדת מתנגדת להגיד שוב שאת רוצה אחרת ולבקש גם בשלב הזה להחליף מיילדת.

ובסוף גם אם היא מתנגדת ואת ללא אפידורל את הרי יכולה לעשות מה שטוב לך. לקום, לשנות. את האחראית הבלעדית על גופך.

ואם היא באמת לא יודעת לקבל ככה היא תקרא למישהי אחרת. בכל אופן חשוב ממש שתרגישי שאת בשליטה על הסיטואציה ולא נכפפת לעשות משהו שלא רצית זה חשוב לחוויה טובה מהלידה. ולחוויה לא טראומטית.

עזרתן לי מאוד

כנראה שאעשה תכנית לידה והפעם בנוסף לזה שאציין אפס הפרדה אבקש מלכתחילה מיילדת שמתאימה לי..

תוכנית הלידה היא בשבילך בעיקר, כדי לברר את הרצון שלך וכדי שאת והמלווים שלך ידעו לעמוד על הרצון הזה.

אני בהתחלה כתבתי תוכניות ובלידות חוזרות בלי אף דף ידעתי מה אני רוצה וזה היה נהדר ב"ה. צריך רק לומר ולעמוד על מה שחשוב לך

לידה ראשונה המיילדת לא זרמה איתי בכלל וחייבה אותי לשכב על הגב.

יצאתי עם חוויה לא ככ נעימה (החוויה הפנימית של הלידה היתה מהממת אבל התקשורת עם הצוות לא)

לא הרגשתי שהיה עם מי לדבר והיה הרבה לחץ מסביב מזה שיש ירידת דופק וצריך להוציא אותו איך שהצוות חושב....

בלידה שניה ב"ה המיילדת מעצמה עודדה אותי לבחור תנוחה שנוחה לי. ילדתי בכריעה (עמידה על הברכיים והישענות על הגב של המיטה שמוגבה) היה מבחינתי הרבה הרבה יותר טוב מבחינת כאבים, ומבחינת השליטה שלי וההקשבה לגוף. חווית לידה ממש טובה ומיוחדת. מקווה בעתיד שאזכה עוד.

הרגשתי באמת כמה זה משמעותי שהמיילדת תהיה בראש שלך 

הבעיה שלי שבשתי הלידות הגעתי בסוף 

פתיחה- 8-9 הגעתי למיון יולדות (בכוונה) 

ואז  הייתי פחות מפוקסת ופחות יש לי זמן לתאם עמדות.

אז בס"ד בלידה השניה ה' שלח לי מיילדת מהממת שהייתה איתי.

אם תהיי החלטית ולא תסכימי אז אין להם ברירה אלא ליילד איך שתחליטי

אני ביקשתי ללדת על 6 הסכימו אבל אמרו שיותר כדאי על הגב כי זה הנוהל של הצוות לכתחילה

אבל אין להם בעיה שאלד על 6 וזרמו גם אגב בקורס הכנה הם כן פורסים את האפשרות ללידה לא על הגב אלא בתנוחות אחרות ומה שטוב ליולדת

אני חושבת שזה יותר גישה של בי'ח יש מקומות שלא יהיו גמישים וזה הנוהל

אז תחפשי מקום שהתפיסה ללידה טבעית יותר בא לידי ביטוי

בד"כ יתאימו מיילדת שתדע לעזור לך ללדת בצורה שאת מעדיפה, יותר טבעית וכו'.

לפעמים המיילדת ממליצה לשנות לתנוחה שהיא רואה שתעזור לעובר לצאת בצורה טובה ותשמור מקרעים.

שכיבה על הצד עם רגל מורמת יכול לעזור בסוף ליציאה של העובר וגם למיילדת יש שדה ראיה שתוכל לקבל את התינוק בצורה טובה.

בלידה עכשיו המיילדת היתה מדהימה והציעה בעצמה אם ארצה ללדת על שש. זו היתה חוויה ממש אחרת (טוב גם השלב של הצירי לחץ לקח בדיוק 4 צירים שקפצתי מפתיחה 7 לפתיחה מלאה וראש בחוץ) חוויה מעולה!!! לי היה ממש טוב ללדת ככה, לא הרגשתי כמעט את התחושה של השריפה של ההכתרה, היה לי לאיפה לנתב את הכח בהשענות על המיטה... לא ראיתי מי נמצא בחדר תוך כדי כי הייתי מכונסת עם עצמי... מדהים. וגם ב"ה בלי שריטות או קרעים. כשבשתי הלידות הקודמות היו (וילדתי בשתיהן על הצד-גב). 

ממש מזרזת את שלב הלחיצות, מאפשרת לך להתמקד במה שעובר עלייך בלי שכל העולם מולך ובלי האי נוחות שבפיסוק חסר אונים

את רואה את התינוק מייד ויכולה אפילו לאסוף אותו אלייך 

חוויתי ממש את מה שאת מתארת. הפתרון הוא אסרטיביות ולהיות מאוד ברורה ונחרצת.

כשאת מתקבלת במיון יולדות, ישר תגידי עוד לפני הכל-

לידה טבעית, על 6. רק מיילדת שיודעת לילד ככה.

לא כבקשה, כאמירה.

גם אם את בספק האם תצליחי בלי אפידורל, אל תציגי שום היסוס ובטח אל תזכירי אפידורל כי אז ישדכו לך אחת שלא יודעת לילד באף דרך אחרת חוץ מעל הגב.

כשאת מגיעה לח. לידה

פשוט תעמדי על המיטה על שש. אל תתני לאף אחד לתת לך הנחיות, זו הלידה שלך .

אם היא אומרת 'גברת רק על הגב'

תגידי לה- אני רק על שש, אם זה מורכב שיביאו מישהי אחרת שיודעת. 

ילדתי 3 לידות על 6 או הישענות על המשענת כזה.. והאמת שלא שאלתי פשוט אמרתי שאני צריכה ללחוץ יצאתי מהמקלחת שהייתי בה ועליתי ככה למיטה בתמיכת אמא שלי... היה פעם אחת שהמיילדת הייתה ממש כזו, והיו פעמיים שלא במיוחד אבל לא אמרו כלום

וידעו להביא לך מיילדת מתאימה

אני גיליתי שבזמן הצירים והלחיצות נורא מעייף אותי להיות על הרגליים ואני צריכה תמיכה

והמיילדת אמרה לי שהכי קל לה לשמור על אזור הפרינאום שלא יהיו קרעים בשכיבה על הצד ואילו בכרגיעה על שש אין לה איך כל כך לשמור

מייד אחרי הלידה🤔 אם אני רוצה להתפנק ופרטיות זה או ההורים שלי או הבית שלי ובעלי יוצא עם הילדים.

אבל לפעמים מידי אדישים…

זה נחמד שיחסית אין דרישות

אבל זה מעצבן ההרגשה שאתה יותר מידי 'דרך אגב'

שיהיו בריאים…

לא בדיוק מבחירה,אבל האמת שהיא עזרה לי מאוד עם התינוק. ייאמר לזכותה.

באיזשהו שלב, אחרי שבועיים בערך, הלכתי שבוע לאמא שלי ואז חזרתי אליה לעוד שבועיים וכבר עברנו דירה

זה לא תמיד נוראי.

אבל אם את רוצה להשוות חמיות איומות אני לוקחת בהליכה,

חמותי אחרי אחת הלידות באה להתארח אצלי,נחתה לשבועיים פלוס ולקחה את בעלי לטיולים אין סופיים בבתי קפה,בזמן שאני קרסתי בבית עם ילד בן שנה וחצי וניו בורן בן פחות שבוע בלי אפשרות אפילו ללכת נורמלי לשירותים,וכשהעזתי להגיד מילה נפגעו עד לב השמיים,לא רק שאני לא מארחת ומבשלת,אני גם כועסת שהיא לקחה לי את הבעל לטייל....

יום שישי בצהריים עוד לא עשה קניות,מי דיבר על בישולים בכלל?

לא מדברת על זה שכמה שהשתדלתי שיהיה נקי היה רק בלאגן,בכל זאת בית מלא ילדים, וכי היא בהחלט מעבירה ביקורת.

ובעלי עוד אחר כך שמע כמה אני מפונקת....

שהרי יש לי לידות קלות...(נכון מהרגע שהגעתי לביח עד הלידה היה פחות מ10 דקות אבל תשיעי שלם היו לי צירים כואבים ממש שלא ישנתי בגללם,והייתי פשוט מותשת אחרי הלידה).

ושלא טוב לה אצלנו.

אז תמיד יש יותר גרוע.....

אני רוצה להגיד לך כל הכבוד ששרדת כדי לספר.

ואני גם רוצה להוסיף שעיקר האשמה היא על בעלך.

התפקיד שלו הוא לעצור אותה מלהגיע,

לעצור אותה מלבקר את ההתנהלות שלך,

לגבות אותך בבית במשימות שבדר"כ הן שלך בשוטף,

ובטח ובטח שלא לצאת איתה לטייל

אני מקווה שבלידות הבאות הוא למד וזה לא יקרה

אבל:

א.היא לא גרה בארץ היא באה לארץ בשביל חתונה של אחיינית שלה לא בשביל הלידה.

ב.היא נחתה לא בקשה או משהו כזה.לא נתנו לבעלי אפשרות להתנגד.

ג.זה היה לפני המעט 9 שנים מאז ילדתי עוד כמה פעמים

פשוט הם חיים את חייהם ורוצים שהכל ישתלב בהם

ואם אתה לא משתלב אז למה מה הבעיה להשתלב

אבל אם אתה משתלב אז מה אתה רוצה נו השתלבת

מדו כזה…

וזה לא סותר שיכול להיות שהם אנשים מקסימים סהכ אבל מי שמארח יולדת צריך להיערך לכך, היולדת היא לא זו שצריכה להשתלב ולהתאים את עצמה..

לא עדיף לך להיות בבית שלך עם פרטיות נוחות ותזמיני לך אוכל?

כי בגלל שזה בית הומה

ויש הרבה אנשים

כן גם יכול להיות כיף שם…

וגם כי ברית יצחק אצל המשפחה שלי

ואבא שלו בניגןד למקובל לא יהיה הסנדק

ולא יעשו את הסעודה אצלם

אז אמרנו שנכבד בזה…

אבל לא יכולה להתווכח עם תחושות.. מקווה שיעבור בטוב♥️

במשפחה של בעלי העניינים האלו מאוד מאוד כבדים ונלקחים בכובד ראש…

זה הדבר הראשון שצריך להילקח בחשבון

אם טוב לך ככה מעולה

אבל אם לא - אז צריך להיזהר עם ריצוי כזה לדעתי

יש גם הרבה אפור באמצע כמובן, אבל טובת היולדת היא מה שחשוב קודם כל. בעיניי.

יכול להיןת שאם היינו יודעים שככה יהיה לא היינו באים

אבל לא ידענו

ואנחנו כבר פה

אז להגיד למה באתי לא יקדם אותי אז אני מנסה לראות את הטוב ואת הכיבוד הורים וזהו🙃 זה מה יש ועם זה (נשתדל) לנצח

ולהפיק לקחים ללידה הבאה חחח

😵😵

הייתי יוצאת מדעתי...

בעלך אירגן לך הכל?

מקווה שאת נחה ולא מארגנת בעצמך ❤️❤️

עכשיו הוא מארגן

אגב תזכירו לי גודש של אחרי לידה כדאי או לא כדאי לשאוב? אי אפשר לגעת בי זה לא נוח

ונשארת שפויה.

שימי כרוב לבן על השד, אבל רק לחצי שעה ואז להוריד ומחר (או אחרי 6-7 שעות מינימום) לשים שוב.

לא יותר מזה כדי לא לייבש לגמרי את החלב

👍👍

שאחרי לידה את מסוגלת לחשוב ככה! ולהבין שיש גרועים יותר ולהתייחס לזה בזרימה וברוגע!

אחרי לידה הכל מבחינתי נורא וגורר בכי אוטומטי בלי טיפת שכל שמסוגלת להכנס..

כל הכבוד לך! ומזל טוב!

אני מראש מבינה שאף אחד לא חייב לי כלום

אז לא הייתי מתעצבנת

אחרי לידה אני/בעלי דואגים בעיקר לנוחות של עצמי

כל עזרה מסביב- בונוס

אבל אם אחרי לידה היו מזמינים אותי והייתי מחליטה לבוא לא הייתי עומדת בזה שלא ארגנו לי חדר

זה בעיניי בסיסי בהזמנה של יולדת גם אם אף אחד לא חייב לי כלום.

ולא הייתי מתעצבנת פשוט הייתי מבינה שאני לא באמת רצויה.

אם זה הבית בו שוכנת היולדת.

להקלה מינימלית

אני שאבתי דקה - שתיים מכל צד וזהו

פעם אחת הספיקה לי ואחר כך כבר היה קל יותר והתאזן

לפחות בהודעה את נשמעת שלקחת את זה בקלילות.. סחטיין!!!

לא לשאוב.

לסחוט להקלה

לא מרוקנת את השד. שואבת עד להקלה. זה משמעותי.

מזל טוב! תרגישי טוב!

אבל לקטנים את יכולה לקרוא בחומש לפני ולדבר אילם על נושאים מרכזיים

של אמילי עמרוסי.

גילאי 3-4 כזה.

בדרכה של תורה - מכון הר ברכה

זה מבוסס על הפסוקים, פחות מדרשים ופירושים.

זה עלון למשפחה שיש בו המון דברי תורה וגם פרשת השבוע לילדים

אנחנו לומדים אותו יחד כבר כמה שנים

שנקראת "סיפורי התורה שלי" בהוצאת מעינותיך.

ספר לכל חומש.

לכל פרשה יש: נושאים בפרשה, סיפורים קצרצרים על נושאים מהפרשה

ו3 סיפורים ארוכים שהם או סיפורי הפרשה עצמה בדרך סיפורית או סיפורים על נושאים/מצוות מהפרשה.

יש גם ציורים מתוקים וזה מצוין.

יש את הסדרה הזו בגרסה הבוגרת שנקראת "התורה שלי", בה לכל פרשה יש את הפסוקים מהתנך וגם סיפורים.

לנו יש את סדרת "סיפורי התורה שלי" ואני ממליצה ממש. (העדפתי אותה כי מותאמת יותר לגילאים הצעירים-גן בתחילת יסודי)

היינו עוברים באחת הסעודות על נושאים מהפרשה ומספרים סיפור.

כיום הילדים כבר קוראים בעצמם.

רק עכשיו קלטתי שכתבת שיש לך את זה

זה ממש משפיע על כל היום ועל ההרגשה האישית.

ואני מאוד רוצה את זה-

לקדם דברים שאני יודעת שצריך לקדם

שחשוב מאוד לקדם

יש את הכל בתוכך,השאלה היא מה יעזור לך להוציא את זה לפועל/ מה כביכול מונע ממך

אני מאמינה שהטוב שבנו יוצא כשטוב לנו

תתחילי מזה. צעדים קטנים יומיומיים ועקביים שיעשו לך טוב. שינה טובה. פחות טלפון. נוכחות ברגע. הצבת יעדים ברורה, שיהיו גם ישימים.

את נשמעת אישה מדהימה♥️

מתקדמת קצת קצת קצת, רוצה יותר....

לא כלכך יודעת איך להציב יעדים קטנים אבל אנסה

מנסה לחושב איזה מסגרת אני יכולה לקבוע לעצמי כדי להתקדם

מין רוטינות של רפלקציה איך הולך עם המטרות

לא יודעת ככ..

תוהה איך לייצר זמן של הקדשה כזו לעצמי.

אני בבית עם בת ה 8 חודשים אז יחסית רגוע,

ממש רגוע... אבל גם אין את הפניות של לבד רגע...

ותודה על הפרגון!!🥰

שזה להגדיר לעצמך את המטרות שלך. עכשיו את יכולה לבחור אחת- שתיים משמעותיות מביניהם ולהתמקד בהם בתקופה הקרובה. כדאי לפרק כל מטרה למטלות קטנות ומעשיות שאת יכולה ליישם ביום יום...

מעניין אם זה יעזור

כי גם דבר קשור לדבר

אבל צריך להתחיל ממשהו....

של הרגל חדש.

כל ר"ח אני מחשבת על מה אני רוצה לעבוד בחודש הזה, אבל לוקחת דברים קטנים שנבנים אחד על השני

כך שמעתי מרופא בתחום המוח שעבדתי איתו.

ולמען הדיוק זה עדיין ברמת המחקרים הבודדים שסוברים ככה אבל בעיניי זה גם תלוי למה קוראים הטמעה ולאיזה סד גודל של שינוי.

בפועל ראיתי גם על עצמי וגם על הילדים שמספיק חודש בשביל להטמיע בגדול את ההרגל החדש ואפשר כבר להוסיף עוד משהו.

כמובן הרגלים קטנים לא משהו בומבסטי.

(יש לי משהו אחד שאני כבר מעל עשור נאבקת לשנות ועוד לא הצלחתי אבל זה יוצא מן הכלל)

כל שבוע 2 משימות זה ממש הרבה מדי לדעתי. אולי אם את מחלקת כל מטרה לחלקים קטנים ואז לקחת כל שבוע חלק קטן אחד זה יעד יותר הגיוני

כשאת הולכת על הרבה מדי בבת אחת זה גם מבלבל וגם לא מחזיק לאורך זמן

אני בעד לקחת שינויים לאט לאט ולעבוד על כל נושא בנפרד כדי שזה באמת יחזיק לאורך זמן...

רוב מה שכתבת

מפעיל אחד את השני

אם ישנים מספיק

עושים ספורט

כותבים מחשבות

עושים דברים שממלאים

אז

אפשר להיות שמחים אקטיביים ומגשימי חלומות

מאיפה מתחילים?

ברור מלישון

חוסר שינה זה הפוגם הכי גדול של החיים

אחכ צעד צעד

(אני עשיתי דרך מהקל אל הכבד

ממה שהכי קל לשנות

ואז שזה הופך הרגל

אפשר להמשיך הלאה)

רציני.

נשמע כמו רשימה של האישה המושלמת.

אפשר להגיע לכיוון, אבל כל החיים הם עליות ומורדות, ולהצליח להחזיק את הכל בו זמנית לפעמים לא מעשי.

אז חמלה, לקבל אותך כמו שאת גם ככה, וחמלה זה לא ויתור, זאת אהבה לא מותנת תוצאה, הסתכלות בעיניים טובות על עצמך והתקדמות איטית ובלי ביקורת.

ולדעתי היא הדרך היחידה להתקדמות בריאה, כי אם המניע הוא ביקורת ולא אהבה, האהבה העצמית גם לא תגיע כשתגיעי "לפסגה".

ובפן הפרקטי הייתי מתחילה מספורט וזהו, לא כל יום, תתחילי מפעמים בשבוע, זה יניע את הגלגל.

אני חושבת שאצלי זה יכול להתחיל מלסגור את הטלפון... אז עכשו סוגרת והולכת לגדול תודה שפתחת את השרשור הזה ועוררת אותו גם לרצון ❤️

ממש התחברתי לרצונות

ולרשימה הזו

ממש נשמע כזו שאיפה ענקית ...

אבל באמת מתחברת גם למה שענו לך זה להתחיל מקטן

לקחת מחברת ולכתוב תודות מסקנות מחשבות תפילות

ורצונות

ולראות איך מתקדמים... .

הלוואי שתצלחי ותשמחי בעצמך

גם מתפללת על עצמי

לצאת מהדכדוך

לאהוב את עצמי להעריך לפרגן

ולראות בהתקדמויות קטנות צמיחה.

לא לשאוף לקפוץ מ0 ל100

למחוננים שלא צריך מבחן בשביל לדעת שהם מחוננים. כאלה שזה בולט אצלם. ומשעמם להם ממש בשיעורים, אז רוצים שהם כבר יתחילו להיכנס לתהליך כמה שיותר מוקדם.

שאר הילדים זה כנראה מלחיץ אותם אז עדיף לחכות עם זה

בכיתה ב אלה ילדים שיש להם מאפיינים מאוד ספציפים שמפורטים שם..

אנחנו בסוף החלטנו כן להגיש אותה השנה

שפעם היו עושים את המבחן בב', תוכניות המחוננים היו מתחילות בג'.

אחר כך שינו את ההמלצות, אבל התוכניות עדיין מתחילות בג', אז כדי להתחיל בזמן צריך לעשות את המבחן בב'.

יש המלצות, אבל הן לא מחוברות למציאות בשטח.

בפועל המבחן הכללי שעושים בבתי הספר נשאר בכיתה ב', ומי שרוצה לעשות בג' צריך לפנות למשרד החינוך באופן עצמאי.

באמת לא ברור העניין.

אני פחדתי שאשכח לרשום אותה עצמאית בכיתה ג' כי כזאת אני, שכחנית, אז היא ניגשה למבחן בכיתה ב' וזהו

למה הם לא עושים הפוך? מגישים את כולם בג' ואותם חריגים שייבחנו לבד בב'? למשרד החינוך פתרונים...

כשאני הייתי ילדה היו נבחנים בג' ומתחילים בד', לדעתי בגלל לחץ מהורים הורידו בשנה.

אצלנו לדעתי הייתה עוברת גם בב', אבל חשתי שאין לה את ההבנה מה זה מבחן, כי אין אצלם מבחנים

אז ארשום בג' ושתדעו שזה החודש להירשם למבחן הזה

היא ניהול הכעס שלו, למה טיפול זוגי? נשמע לי הרבה יותר הגיוני טיפול אישי בשבילו... (או הדרכת הורים משותפת לשניכם, אם גם את מרגישה שאין לך כלים)

ברור לי שצריך פה גם טיפול בשבילו. הוא גם לא מסרב באופן נחרץ, אבל די תקוע עם זה. לבד כנראה לא יילך ואני מרגישה שזה כ"כ משפיע על הזוגיות שגם העבודה צריכה להיות משותפת וזוגיות, ואני מאמינה שעם מטפלת טובה גם העבודה הזוגית תשפיע ותתרום לכל אחד באופן אישי.

בנוסף, אני מרגישה שאנחנו לא רואים את המציאות בדיוק באותו מבט (הגיוני סה"כ) ודברים שמבחינתי הם חמורים מאוד , מבחינתו לא כ"כ נורא. זה הוא יכול ללכת לטיפול אישי ולעבוד על הדברים שמפריעים לו, אבל עדיין יהיה את הפער הזה בנינו. ועל זה אני רוצה לעבוד.

לדעתי טיפול אישי משפיע על הזוגיות לטובה יותר מאשר זוגי, אבל אם הוא לא ילך לבד אז טיפול זוגי זה באמת רעיון טוב. אולי לשקול מישהו שעושה גם פגישות אישיות עם כל אחד מבני הזוג לבד. (אין לי המלצות כי לא מכירה, אבל מאמינה שיש כאלה...

זאת הדעה שלי מהניסיון האישי שלי, אבל כמובן שבסוף כל זוג ומה שנכון לו

וברור שגם טיפול זוגי משפיע בהחלט לטובה🙂

גילוי נאות, אני מטפלת זוגית בשומרון

ויש עוד לא מעט

יש את שי יהודאי

מוריה סטולוביץ בפסגות

ואמיר דנה בבית אל

על אמיר דנה שמעתי כבר כמה פעמים. יש לך מושג איפה אפשר למצוא את המספר שלו? לא מצאתי באינטרנט…

אני לא מראה, חוץ מבעלי ולילדים (אחרי שהם יודעים על ההריון).

אבל אין לי בעיה שיראו.

נראה לי שבאלבום שלי מהילדות, יש תמונה שלי מהאולטרסאונד.

תמונה אחת ממש חמודה

שזה משהו פרטי שהגוף שלי עובר, כי גם באמת נפשית הריון ראשון זה תהליך גדול שעוברים. והיה לי מוזר להראות כי זה הרגיש חודרני. בהריונות הבאים כבר היה לי יותר קל לעיכול ההריון עצמו והרגיש לי פחות פרטי, אז לא היתה לי בעיה להראות

לא התעמקתי בזה.

תמונת אולטרסאונד אחת של כל אחד..

הראתי לסבתא שלי בהריון האחרון. והיא פשוט התרגשה בטירוף!

(למי שיש חח, הלוואי והיה לכולם, אבל לכולם שומרת תמונות לשים שם ביום שנגיע לזה)

יצא לי גם לשתף בווטסאפ המשפחתי בתמונות שיצאו יפה (בשלב יותר מתקדם שרואים ממש פרצוף וכו)

יש תמונות ממש מתוקות וכיף להתרגש ביחד.

בכלל לא חשבתי על זה... בעיני זה כמו להראות תמונות של התינוק❤️

ואין לי שום בעיה שגם סתם אנשים רנדומליים יראו 😅 חושבת שבהריון הראשון הראתי לכולם, מאז זה פשוט לא עד כדי כך מעניין אבל לא אני חושבת שזה פרטי / לא צנוע או משהו

אבל רק על הילדים,ויש לי 2, הוצאתי כבר אלף. וחסרים לי מגפיים לילדה כי מה שקניתי לא התאים בסוף. וגם לעצמי קניתי בנוסף כמה דברים.

ובקיצור - תנוח דעתך. בעיניי סכום סביר ביותר האמת. ונשמע לי ממש הגיוני לא להסתובב באף מקום עכשיו אחרי לידה. ותתחדשי♥️ וכל הכבוד שעשית את זה!!! החסכון בכסף לא שווה את הבריאות

אני גם קניתי בשיין ב800 לפני שבועיים אבל מראש קניתי כמה שמלות לאירוע, בחרתי אחת והחזרתי את השאר

וגם היה רשום לי שיש לי בערך 200 נקודות

ולא הבנתי איך משתמשים בזה...

אה ויש לי עוד ילדים שיהיו בריאים שעוד לא

"מסודרים "

קורה לכם שיש ילדים שלא רוצים את הבגדים שהם ירושה מאח גדול?

מה עושים עם זה ?בגדים יפים במצב מעולה!!

כלומר אם את משתמשת בהן זהנותן עוד הנחה. לא הרבה אבל נותן

לגבי החזרה - יש אופציה של החזרה בתוך "ההזמנות שלי". אני מבקשת שליח עד הבית.

מהעונה הקודמת!

😵

היום פשוט התעצבנתי עליה, נראה אם זה יעזור 🤭

לגבי הבן שלי שמתבאס לקבל מאחיו הגדול - אני מבינה אותו כי גם אני תמיד הייתי מקבלת מאחותי.. א. מקפידה להעביר רק את מה שבמצב טוב מאוד, משתדלת שהרף יהיה אם הייתי קונה את זה ביד 2, ולא שירגיש שמקבל שאריות מרופטות ומוכתמות.. ב. מדי פעם קונה לו משהו חדש עם טיקט לא כי חסר לו, אלא כי יש פה צורך נפשי.. הבן שלי בכיתה א, בינתיים זה מספיק 🙂

בסכומים כזה לא משלמים מיסים? זה משתלם יותר מלפצל את הקניה?

אני גם הזמנתי היום בשיין. אבל הורדתי עד לסכום שהצאט אמר...

הai אמר שהמכס לפעמים הם משלמים ולפעמים לא. והסביר מה לבדוק מה כתיב. ואמר שמסכום מסוים משלמים מע"מ. אם הבנתי נכון, ואם הוא צודק. כי יש לו גם טעויות.

לפעמים הסל יוצא קצת יותר נמוך אבל המשלוח לא חינם/לא הביתה.. אז זה מתקזז תכלס

נכון לפעמים לא יהיה צריך

אבל אין שום הגדרה כזאת

והזמנתי שבוע שעבר הזמנה באלפי שקלים🙃 (לא לי אישית, לגמח.. ועדיין. הזמנה היא הזמנה)

אני תמיד מזמינה מעל רף המכס ואףפעם לא שילמתי. זה דבר ידוע ספציפית בשיין.

תמיד הרבה יותר מזה, הם סופגים את העניין ומסדרים את זה.

זה מה שכייף בשיין

את קונה קנייה ב700 שקל

מתלבטת על מידות? קונה 2 מידות

בסוף מודדים ומה שלא טוב בא שליח מהבית לקחת

הכי כיף שיש

אבל יש לי סל של 600₪ בערך מחכה לסגירה סופית

וזה רק השלמות לשני הילדים אחרי שבדקתי מה קניתי להם בסוף עונה שעברה(מליון שמלות לילדה, לא מספיק מכנסיים)

בלי דברים שלי, בלי מעיל שהשגתי, ובלי נעליים/מגפיים שהזמנו מעליאקספרס...🤭

קיצר 800 נשמע לי ממש סביר ואפילו נמוך..

קולקציות שלימות לילדים אתם מוצאות?

איך?

ניסיתי כמה פעמים ואחרי כמה כביסות זה התכווץ/הוציא צפים כאלה מהחולצה

מעניין אותי איך הולך לכן, בשביל לדעת לחסוך

קניתי בכל מיני חנויות ותמיד יוצאים גולגולים בפוטרים. אם מצאת חנות שלא אשמח לדעת

אני לא קונה הרבה בשיין לילדים האמת אבל האיכות היא פחות הבעיה לדעתי.

מיננה

לתינוקות - קרטרס

הכל בסוף עונה בשביל שנה הבאה

יש העדפות

מזארה לא יצא לי לקנות. גם מפלייס לא. אולי האיכות שלהם טובה אבל לא אגיע לשם במיוחד האמת. והמחירים בפער יותר גבוהים

אני קונה לעונה ומעיפה.. בן ובת, אין ירושות,הבגדים נשחקים

יש דברים טובים יותר ופחות

יש דברים שאני מוצאת רק בארץ ויש דברים שאני מוצאת רק בשיין...

לפעמים כשמגיעים לסכום מסוים הקופון מוגבל והמחיר של הקניה מתחיל לעלות.

לכן לפעמים כשמגיעים לסכום כדאי לעצור, לבצע קניה ולעשות אח"כ קניה נוספת

שוב- לא בגלל מיסים, בגלל הקופונים....

וקניתי לעצמי גם דברים לא הכי נצרכים

פשוט כי חרשתי

וזה שאני נשארת אותה מידה לא אומר שעכשיו לנצח נשארתי עם אותם בגדים

תכלס נכנסתי ל2 חשבונות שונים ושמתי את אותו סל

יצא הפרש של 200 ש"ח בערך

הזמנתי את הזול יותר

דרגת הVIP? הקופונים?

אבל ככל שהחשבון שלך יותר ותיק ועם יותר הזמנות

יצא לך יותר יקר

ככה מהניסיון שלי

וחשבון חדש לגמרי יוצא הכי זול

כשאני צריכה לעשות קנייה גדולה יחסית, כמו קנייה של עונה שלמה אני פותחת חשבון על מייל חדש ומנצלת את הקופונים...

לק"י

שקניות גדולות בשם יקרות יותר מקטנות, כלומר ככל שמזמינים יותר, המחיר פר פריט- עולה.

בשביל 4 אנשים שבתוכם מבוגר.

השאלה אם זה דברים שימושיים, זה בפן הפרקטי.

איך את בכללי עם להוציא כסף על עצמך?

גדלתי בבית שלא מוצאים בכללל על מותרות.

מעולם לא אוכלים במסעדות, גם האוכל הוא בסיסי מאוד במקרר...ועוד ועוד.

לי יש חולשה לבגדי ילדים,זא קניתי כמה פעמים כבר בחודשים האחרונים..

קונה כי צריך וגם כי נהנת ואחכ אוכלת את עצמי

באוטומט ממש

מהבחינה הזאת,

ומה שקרה זה שהייתי מרשה לעצמי להתפנק רק כשהרגשתי מסכנה, רק במצבים רגשיים נמוכים, רק אז היה 'מגיע לי' לבזבז על עצמי.

(מוטיבציה מאוד 'טובה' להישאר מסכנה)

או שהייתי שמה המון משקל על מתנות יום הולדת / ומתנות מהבעל - כי זה הזמן היחיד שיש לי למלא את החסך.

היינו רבים המון סביב זה, ואני זאת שהגבלתי את עצמי בבזבוז, לא הוא, אמנם לא בבגדים אבל בתחומים אחרים.

זה ממש העתק הדבק של מה שראיתי בבית.

בפן הפרקטי מה שעזר לי - זה לצאת מהמקום הרגשי של כסף וללכת לראש הפרקטי.

כמה אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להוציא בתחום הזה, ולא רק מבחינה הישרדותית, בידיעה שקניות בתחום הזה בשבילך זה גם לנפש.

ואז הגדרנו סכום חודשי והרגשתי מרחב נשימה, אפילו שהוא לא היה גדול, אבל הוא היה קיים ולא רק כצורך גם כפינוק.

ובפן הנפשי עשיתי עבודה פנימית, להרגיש ראויה לפינוק לא רק כשאני מסכנה, ושכסף זה גם לנפש ולא רק הישרדות.

אנחנו מאוד מושפעים מהתפיסות שגדלנו עליהם ביחס לכסף

אבל כסף לא נועד לחסכונות וגם לא לבזבוזים, כסף נועד בשביל לחיות

וזה מקסים להוציא כסף על הילדים וגם מקסים לשמור ולחסוך, השאלה תמיד זה מה האיזונים שאתם בוחרים ונכונים לכם

ובשביל להצליח לבחור ולהנות הטוב צריך לגבש תפיסה ויחס לכסף ממקום נקי ולא אמוצינאלי.

כשגדלים בבית פשוט שהכל נישב מותרות זה מייצר הרבה פעמים תפיסה מצומצמת, אין מקום לשפע. אני לא נגד למי שזה מתאים לו והוא מרגיש שמי, אבל להרבה מאיתנו זה לא עושה טוב וזה ממש בריא, כלים נאים מרחיבים דעתו של אדם! זה ממש כיף לקנות בגדים יפים לילדים ואיזה יופי שאפשר לשמח ולפנק.

בקטע פרקטי- סעיפים שמאתגרים אותנו ואנחנו מרגישים שמגיעים להרבה קניות רגשיות, ממליצה להחליט על תקציב חודשי או רבעוני (נניח בבגדים יותר הגיוני להחליט על תקציב ל3 חודשים כי יש חודשים שקונים הרבה ויש חודשים שלא קונים בכלל), ומראש להחליט כמה את רוצה להיות ברווח בתחום הזה וכמה בהצטמצמות (כמובן יש הרבה אמצע, אבל שנייה לנסות למקם את עצמכם על הסולם שכמובן זה צריך להיות מושפע גם מהצרכים המשפחתיים וגם מהיכולות הכלכליות), ואחרי שאת מחליטה על תקציב נניח 1500 ל3 חודשים- להיות ממש בשמחה על כל בגד שאת קונה ונכנס בתוך התקציב,

אם היכולת הכלכלית שלכם כרגע לא מאפשרת לכם הוצאה גדולה על בגדים, אז מחליטים על תקציב מצומצם יותר, אולי זה מצמצם אבל אז זה יגרום לכם להיות יותר מאופסים ולא להתפזר

ואם כן יש יכולת- זה מאפשר שפע ורחבות, אבל קצת מנטרל את הקניות הרגשיות כי עדיין זה

בתוך מסגרת

ב"ה שיש את האפשרות לקנות מהספה בבית, אני גם קניתי במלא כסף, תודה לה' שיש על מי להוציא אותו..

ומקסימום תראי שיש דברים מיותרים- תחזירי