ילדתי בלי אפידורל, הייתי כל הזמן בסוג של רביצה על המשענת

בלידה עצמה הייתה מיילדת שפחדה ליילד אותי ככה אז הסתובבתי חצי כזה, כלומר פישקתי רגל אחת לכיוונה וחצי גוף עדיין על המשענת, מקווה שאני מובנת.

קצת באסה כי התנוחה הייתה לי מעולה אבל אני מעדיפה שהמיילדת תהייה בטוחה בעצמה בשביל הבטיחות של התינוק ;)

תנוחות אחרות. להגיד שוב ושוב, אני רוצה ללדת על 6/ כריעה/ על הצד וכו', אשמח אם תצמידו לי מיילדת שבעניין.

ולזכור תוך כדי (אני חושבת שיש בזה איזשהו שינוי לטובה היום, אבל עדיין זה חזק במערכת)- מותר לך להבין ולדעת לאן שולחים אותך ומה הכוונה בכל הביטויים או הבדיקות שהם זורקים אחד לשני ולהיות מעורבת בקבלת ההחלטות ולהגיד גם איפה לא מתאים לך מה שהציעו או להתעקש שאת מכירה את עצמך ולא סתם מבקשת עכשיו משהו זה כי ככה היה בלידות אחרות או כי את אומנם לא עושה הרבה רעש אבל מרגישה שאת מתקדמת וכו'. לפעמים הצוות כל כך מכיר ושקוע בפרוצדורה ומשתמש בדרך המועדפת עליו בלי לברר אם את עוקבת או מעוניינת, ומותר לך להגיד להם סטופ, חברו אותי, אני רוצה לעשות את זה בדרכי 

המיילדת דחפה שוב ושוב להיות בכל תנוחה שנוחה לי

ניסיתי שתי תנוחות עד שילדתי בפועל

המיילדת רק עודדה לעשות שוב ושוב מה שנוח לי

לא זוכרת אם נתתי להם ואם קראו אותה אבל הבהרתי שאני שואפת ללידה טבעית ולא על הגב. אולי זה השפיע על בחירת המיילדת

יצא לי שהיא ביקשה תנוחה שונה ממה שאני רציתי כי היא חששה לקבל ככה תינוק אבל לא על הגב. לא זוכרת בדיוק איזה תנוחה זה היה....

וב''ה היא זרמה.. זו היתה לידה שביעית שלי והרגשתי שהצלחתי ללחוץ כמו שצריך. נשארתי עם טעם טוב מהלידה...

פשוט עמדתי על שש עם הגב לכיוון המיילדת כשהפנים שלי לקיר והידיים מחזיקות בראש של המיטה  ונתתי  את הלחיצה של החיים. 

בלידות קודמות ביקשתי גם ללדת ככה והמיילדות לא הסכימו בשום אופן.

מתפללת שגם בלידה הזאת בע''ה אצליח ללדת ככה.

מה שכן חייבת לציין שאחרי הלידה היו לי כאבי גב חזקים במשך שבוע שבועיים. למרות שילדתי בלי אפידורל.

פעמיים ילדתי שאני נשענת הכריעה על המיטה, היה מעולה, פעמיים בישיבה. תמיד ביקשתי מיילדת שזורמת עם טבעי ולרוב קיבלתי

בלידה השביעית הגעתי והיה בלאגן בבי''ח, היה חסר כוח אדם והמיילדת שקיבלתי הייתה נחמדה אבל לא ידעה לקבל לידה בתנוחה זקופה ונאלצתי ללדת בחצי שכיבה, לשמחתי ב''ה הלידות שלי קצרות 

אני תמיד רוצה ללדת לא על הגב אבל בינתיים תמיד בסוף ילדתי על הגב.

בלידה האחרונה ממש רציתי להגשים את הרצון הזה, וביקשתי המיילדת, והיא הסכימה, אבל ראיתי שדווקא זה דורש ממני הרבה כוח שכבר אין לי בשלב הלחיצות, והיה לי יותר קל לקום בין לחיצה ללחיצה ובציר משמעותי לשכב על הגב.

אחרי שילדתי (על הגב) המיילדת אמרה לי שבלידה על הגב יש פחות קרעים, גיגלתי קצת על העניין וראיתי את האמירה הזו הרבה.

ניסיתי! רציתי כל פעם, כריעה, שש, להישען על הגב של המיטה... בפועל כשהצירים כבר ממש חזקים (כלומר לקראת הלידה תכל'ס) אני פשוט לא מסוגלת, אפילו לא ממש על הצד.

מוסיפה כאן בעקבות מה שכתבת שילדתי שלוש פעמים, כולן על הגב, הפעם היחידה שהיו לי טיפונת קרעים ממש מינוריים היתה בתינוק ששקל קצת מעל 4 קילו. בפעמיים האחרות לא היה כלום 

@נועה נועהזה מרגיע לקרא שגם לך זה קורה כך.ולא רק לי הרצון הזה לא יוצא לפועל.

@מאדם

אין נכון ולא נכון לכל אחת מתאים משהו אחר.

זה גם לא נראה לי שזה גישה מערבית כי גם לא כל בעלי חיים ממליטות ברביצה,

אז אי אפשר להאשים סוסה במודרניזציה...

בעבר היה כסא יולדת - אורבניים. נראה לי גם שזה לא היה ברביצה, אבל אני לא בטוחה.

אני גם חשבתי כמוך אבל להפתעתי דווקא על הגב הרגשתי שהאזור נפתח יותר בקלות.

@מתיכון ועד מעון ניסית להשוות?

כי אני מצליחה לפסק יותר דווקא על הגב, מעניין שאצלך זה הפוך.

@בשורות משמחות אויש🙁 לא נעים להיקרע בכל מצב.  

@oo זה מעניין לקרא שגם אצלך זה כך! תמיד מעניין אותי האם סטיגמות קשורות למציאות או לא... אבל אין דרך באמת לבחון דברים כאלה ...

בשכיבה על הגב עצם הזנב בולטת במקום בו אמור לעבור התינוק וכסא יולדת הוא בדיוק ההוכחה שהתנוחה לא אמורה להיות על הגב.

לא חייב דווקא כריעה או רביצה יש המון תנוחחות שטובות ללידה-לתינוק. שהלידה תלך יותר מהר.לרצפת אגן. ולקרעים.

כסא לידה הוא אחת מהם והוא יוצר תנוחה של כמו ישיבה על שרפרף שמגביה את הברכיים ומפשק אותם בלי להשעין את הגב ולגרום לעצם זנב לזטז פנימה שזה הבעיתיות בתנוחה על הגב.

בעצם הכלל הוא שכל תנוחה שטובה ליציאות בשירותים טובה ללידה.

כמו שתינוק באזור גיל שנה עושה על שש הוא בחצי ישיבה.

כמו שהוראות של פיזיותרפיסטית רצפת אגן זה להגביה את הברכיים.

אגב אישית אם אני לא עושה את זה נהיה לי טחורים אז רואה במידי השפעה על רצפת אגן

והיה לא מוצלח

הכי קל לפסק כאשר נמצאים בתנוחת כריעה.

תבדקי בעצמך פסקי רגליים שאת שוכבת על הגב ושאת בתנוחת כריעה תראי איפה הגוף נפתח ביתר קלות

מעבר לכך כוח הכובד עוזר בתנוחה זקופה אז הלידה קלה ומהירה יותר

הגישה המערבית אומרת ככה

אבל את יכולה להרגיש על הגוף שלך איך התנוחה הזו סוגרת את האזור ולא הגיונית באמת ללידה.

אגב הלידה היחידה שנקרעתי זה שחייבו אותי להיות על הגב

לפני הצירים הכואבים

היה לי מאד נוח לשכב על הגב כל הזמן כולל בלידה עצמה

ככה כל הלידות, ללא תפרים בכלל.

בניגוד לסטיגמה שזו תנוחה פחות נוחה/ טובה

דווקא על הגב יש הכי הרבה התערבויות וקרעים-

התערבויות- כי משך הלידה מתארך עקב העדר כוח משיכה ויש פחות אספקת חמצן לעובר עקב לחץ על כלי דם מרכזים- מה שמביא לירידות בדופק לעיתים.

וקרעים- כי עצם התנוחה מאפשרת הכי פחות גמישות של הפרינאום, כך שהוא מימלא מתוח ונוטה להיקרע יותר.

זה חד משמעי פחות מומלץ לא ראיתי שיש חולקים.

מה שכן- אולי ראית שיש פחות קרעים משמעותיים כיוון שלמיילדות זו תנוחה מאוד נוחה לבקר ממנה על מצב הפרינאום ולבצע חתך חיץ (שיכול ההה כאמור להחסך הרבה פעמים) 

יכול להיות שבעקבות כל מיני נתונים אישיים היה לך נכון ככה כי היית כבר מותשת מדי וכו'

אבל זה נגד חוקי הטבע

נגד כח הכבידה, נגד המבנה של הגוף

ב"ה 4 לידות. מראש להתעניין על בית חולים שיותר זורם.

לבקש מראש בקבלה מילדת שזורמת עם תנוחות אחרות. אפילו עם תנוחות זקופות.

(רק שתדעי שיש אפשרות אפילו לא ללדת על המיטה אלא בעמידה).

גם בפתיחה מלאה אם המיילדת מתנגדת להגיד שוב שאת רוצה אחרת ולבקש גם בשלב הזה להחליף מיילדת.

ובסוף גם אם היא מתנגדת ואת ללא אפידורל את הרי יכולה לעשות מה שטוב לך. לקום, לשנות. את האחראית הבלעדית על גופך.

ואם היא באמת לא יודעת לקבל ככה היא תקרא למישהי אחרת. בכל אופן חשוב ממש שתרגישי שאת בשליטה על הסיטואציה ולא נכפפת לעשות משהו שלא רצית זה חשוב לחוויה טובה מהלידה. ולחוויה לא טראומטית.

עזרתן לי מאוד

כנראה שאעשה תכנית לידה והפעם בנוסף לזה שאציין אפס הפרדה אבקש מלכתחילה מיילדת שמתאימה לי..

תוכנית הלידה היא בשבילך בעיקר, כדי לברר את הרצון שלך וכדי שאת והמלווים שלך ידעו לעמוד על הרצון הזה.

אני בהתחלה כתבתי תוכניות ובלידות חוזרות בלי אף דף ידעתי מה אני רוצה וזה היה נהדר ב"ה. צריך רק לומר ולעמוד על מה שחשוב לך

לידה ראשונה המיילדת לא זרמה איתי בכלל וחייבה אותי לשכב על הגב.

יצאתי עם חוויה לא ככ נעימה (החוויה הפנימית של הלידה היתה מהממת אבל התקשורת עם הצוות לא)

לא הרגשתי שהיה עם מי לדבר והיה הרבה לחץ מסביב מזה שיש ירידת דופק וצריך להוציא אותו איך שהצוות חושב....

בלידה שניה ב"ה המיילדת מעצמה עודדה אותי לבחור תנוחה שנוחה לי. ילדתי בכריעה (עמידה על הברכיים והישענות על הגב של המיטה שמוגבה) היה מבחינתי הרבה הרבה יותר טוב מבחינת כאבים, ומבחינת השליטה שלי וההקשבה לגוף. חווית לידה ממש טובה ומיוחדת. מקווה בעתיד שאזכה עוד.

הרגשתי באמת כמה זה משמעותי שהמיילדת תהיה בראש שלך 

הבעיה שלי שבשתי הלידות הגעתי בסוף 

פתיחה- 8-9 הגעתי למיון יולדות (בכוונה) 

ואז  הייתי פחות מפוקסת ופחות יש לי זמן לתאם עמדות.

אז בס"ד בלידה השניה ה' שלח לי מיילדת מהממת שהייתה איתי.

אם תהיי החלטית ולא תסכימי אז אין להם ברירה אלא ליילד איך שתחליטי

אני ביקשתי ללדת על 6 הסכימו אבל אמרו שיותר כדאי על הגב כי זה הנוהל של הצוות לכתחילה

אבל אין להם בעיה שאלד על 6 וזרמו גם אגב בקורס הכנה הם כן פורסים את האפשרות ללידה לא על הגב אלא בתנוחות אחרות ומה שטוב ליולדת

אני חושבת שזה יותר גישה של בי'ח יש מקומות שלא יהיו גמישים וזה הנוהל

אז תחפשי מקום שהתפיסה ללידה טבעית יותר בא לידי ביטוי

בד"כ יתאימו מיילדת שתדע לעזור לך ללדת בצורה שאת מעדיפה, יותר טבעית וכו'.

לפעמים המיילדת ממליצה לשנות לתנוחה שהיא רואה שתעזור לעובר לצאת בצורה טובה ותשמור מקרעים.

שכיבה על הצד עם רגל מורמת יכול לעזור בסוף ליציאה של העובר וגם למיילדת יש שדה ראיה שתוכל לקבל את התינוק בצורה טובה.

בלידה עכשיו המיילדת היתה מדהימה והציעה בעצמה אם ארצה ללדת על שש. זו היתה חוויה ממש אחרת (טוב גם השלב של הצירי לחץ לקח בדיוק 4 צירים שקפצתי מפתיחה 7 לפתיחה מלאה וראש בחוץ) חוויה מעולה!!! לי היה ממש טוב ללדת ככה, לא הרגשתי כמעט את התחושה של השריפה של ההכתרה, היה לי לאיפה לנתב את הכח בהשענות על המיטה... לא ראיתי מי נמצא בחדר תוך כדי כי הייתי מכונסת עם עצמי... מדהים. וגם ב"ה בלי שריטות או קרעים. כשבשתי הלידות הקודמות היו (וילדתי בשתיהן על הצד-גב). 

ממש מזרזת את שלב הלחיצות, מאפשרת לך להתמקד במה שעובר עלייך בלי שכל העולם מולך ובלי האי נוחות שבפיסוק חסר אונים

את רואה את התינוק מייד ויכולה אפילו לאסוף אותו אלייך 

חוויתי ממש את מה שאת מתארת. הפתרון הוא אסרטיביות ולהיות מאוד ברורה ונחרצת.

כשאת מתקבלת במיון יולדות, ישר תגידי עוד לפני הכל-

לידה טבעית, על 6. רק מיילדת שיודעת לילד ככה.

לא כבקשה, כאמירה.

גם אם את בספק האם תצליחי בלי אפידורל, אל תציגי שום היסוס ובטח אל תזכירי אפידורל כי אז ישדכו לך אחת שלא יודעת לילד באף דרך אחרת חוץ מעל הגב.

כשאת מגיעה לח. לידה

פשוט תעמדי על המיטה על שש. אל תתני לאף אחד לתת לך הנחיות, זו הלידה שלך .

אם היא אומרת 'גברת רק על הגב'

תגידי לה- אני רק על שש, אם זה מורכב שיביאו מישהי אחרת שיודעת. 

ילדתי 3 לידות על 6 או הישענות על המשענת כזה.. והאמת שלא שאלתי פשוט אמרתי שאני צריכה ללחוץ יצאתי מהמקלחת שהייתי בה ועליתי ככה למיטה בתמיכת אמא שלי... היה פעם אחת שהמיילדת הייתה ממש כזו, והיו פעמיים שלא במיוחד אבל לא אמרו כלום

וידעו להביא לך מיילדת מתאימה

אני גיליתי שבזמן הצירים והלחיצות נורא מעייף אותי להיות על הרגליים ואני צריכה תמיכה

והמיילדת אמרה לי שהכי קל לה לשמור על אזור הפרינאום שלא יהיו קרעים בשכיבה על הצד ואילו בכרגיעה על שש אין לה איך כל כך לשמור

הם התייעצו עם אאג

סתם מעצבן ומלחיץ 

אנחנו עשינו ניתוח שקדים ושקד שלישי - ומראש קיבלנו המלצה לקחת אנטיביוטיקה.

שכנתי לחדר עשתה רק כפתורים ואני זוכרת ממש איך הרופא אמר לה בשחרור - להתחיל להביא אנטיביוטיקה ברגע שמתחיל חום.

איזה קטע שלא קיבלתם המלצה כזאת.

אני ממש מקווה איתך לטוב. 

אנטיבייטיקה למקרה שיתחיל חום

אבל פה הם לא מןכנים לתת, רופא ילדים לא לוקח סיכון ושולח למיון, גם מוקד שולח למיון

הבירור הוא מהיום ה 5 לחום, היום זה היום ה 3

נכון מוזר? מצד שני היינו בביח גדול תל השומר והם התייעצו עם עוד רופאים

אחרי ניתוח. לנו נתנו מוקסיפן כשיצא ריח כזה לא טוב מהפה שלו.

אמרו שזה תהליך תקין של אחרי ניתוח

כדאי מחר ללכת שוב ולהתעקש על בדיקות או משהו? במידה והחום ממשיך או לחכות לשלישי כבר

השנה לקחנו דירת איירביאנד בי

היו גם שנים שנשארנו בבית אבל כל יום יצאנו לאנשהו (מעין, מוזיאון וכו).

זה באמת עבודה קשה עם קטנים אבל אנחנו מאד נהנים בכל זאת.

כילדה יצאנו כל שנה ל3 ימים,

שינה בבית ספר שדה בעיקר

והתוכנית היתה מסלולים...

ההורים שלי תמיד אמרו שדווקא כשהיינו קטנים היה יותר קל כי הלכנו יפה וכשגדלנו התחלנו להתלונן  😅

אני היום כאמא פחות אעשה את זה כי מסלולים זה פחות בשבילי ואז אם הילדים לא מתרגלים זה באמת לא הכי מתאים...

עדיין אפשר לחשוב על מקומות לא יקרים מדי (למרות שאולי עכשו זה שלב די מאוחר) - בית ספר שדה, אנא, מקומות אירוח אולי לא במקומות קלאסיים של הצפון שמבוקשים מאוד ולבנות תוכנית באיזור - ים, מעין, מסלול קטן... תלוי מה האופי שלכם.

מניסיון משפחתי בשנים האחרונות (כשיוצאים עם ההורים שלי ואנחנו כבר נשואים עם ילדים אז זה נהיה שבט) - באמת המקומות הפשוטים באיזורים לא מבוקשים מאוד הופכים את המחיר לריאלי יותר - הבית הארחה בהר ברכה, בסוסיא וכאלה... זה לא צפון כמו שמדמיינים קיץ אבל מאפשר.

וגם לצאת לימים בודדים זה פתרון.

אני חושבת שכדאי לעשות תכנון של הקיץ ככה שלכם ולילדים יהיה מול העיניים למה לצפות.

בעיקרון כל עוד הרכב הכיל את כולנו - יצאנו כמעט כל שנה לצימר. היו פעמים שהיה מוצלח, והיו פעמים שפחות...

אחר כך עשינו הפסקה ארוכה בנופשים העצמיים שלנו (כן הצטרפנו למשפחה שלי לנופש משפחתי מורחב, שלפעמים בכלל היה אצל ההורים שלי בבית), ולפני שנה הרגשנו שהמשפחה האישית שלנו חייבת את זה, ויצאנו שוב לנופש משלנו בצימר. (בחרנו מקום נגיש בתחבורה ציבורית, כדי שנוכל לנסוע וגם להתנייד במהלך הנופש)

היה לנו טוב מאוד, אבל גם מתיש... כך שאני מבינה את בעלך ומבינה גם אותך.

השנה אנחנו חושבים לצאת לקמפינג, גם מבחינת המחיר וגם כדי שלא נצטרך להתארגן על זה מראש יותר מדי. נקווה שיהיה טוב...

אני חושבת שיש בזה משהו שמאוד מאחד משפחתית, לצאת לנופש משותף. מצד שני, אפשר גם ליצור חוויות משפחתיות מאחדות אחרות, שכוללות לינה בבית... (אנחנו למשל כמה פעמים הפכנו את הבית לבית מלון, וזה היה כיף מאוד לילדים ומגבש)

קמפינג בלי להתארגן יותר מדי?? 🫣😁

סתם הבנתי שהתכוונת ללסגור מראש. אבל זה יצא מבדר. 

בצפון.

אז לא ישנו ברחוב...

ישנו בצימר. היה מאוד מאוד נחמד. הילדים שלו בברכה ביום שישי, ובשבת עצמה היו בג'קוזי בלי להפעיל אותו.

הכל כולל אוכל מוכן עלה לנו- 1350.

הלכנו לבית הכנסת, לגן השעשועים, טיילנו באזור של בננות, יש גם מתחם לצימר עם טניס שולחן, כדורסל, נדנדות.

ברוך ה' שמחנו מאוד

שזה תשלום יחסית נמוך לשבת, אבל זה כי היינו בצימר הזוגי ופשוט הוספנו מיטה, מזרון ולול.

בסוף שילמנו 1200 כי הוא רצה מזומן והיה לנו רק ביט

עולה 3500-4000 ל3 לילות, אפילו פחות. סוגרים כבר בחורף, מחפשים המלצות בבוקינג.

3 חדרי שינה פחוס סלון פלוס מטבח פחוס שני חדרי רחמה לפחות. אנחנו צריכים 6 מיטות אבל תמיד היה יותר.

עד היום הדירות היו ממש טובות (בסטדרטים שלנו)

מטיילים באתרי שמורות הטבע, אוכלים בעיר, עושים קניות בסופר גדול באיזור (רמי לוי וכאלה)

מביאים מהבית כלים לבשל.

שווה לקחת דירה עם מכונת כביסה, מאוד נוח שאפשר לכבס מגבות ובגדי ים ובגדים שהילדים אוהבים לטיולים. מחליפים הרבה בטיולים האלו,

כי אנחנו אוהבים להיכנס לנחלים, מעיינות, הכינרת וכו' וגם טיולעם יבשים מלכלכים.

תבדקו קירבה לבתי כנסת.

שני רכבים.

חלק כתבו שלא מעדיפים לישון בבית בסוף יום-בעלי

וחלק כתבו שכן לוקחים צימר ונהנו-מה שאני אומרת

ברור שהכי כיף לישון בסוף בבית

אבל זו החוויה יותר לילדים,הם כל הזמן מתבאסים שכל החברים יוצאים

בחופש לכמה ימים ואנחנו כמעט ולא...,

ברור לי שלא כולם יוצאים,זה יקר וקשוח לכולם

השאלה אם טיולים יומיים לא יוצא כבר יותר יקר מכמה לילות בצימר...כי החופש ארוך 🤦

זו חוויה אחרת. כשיש רק קטנטנים וזו המון עבודה להיות מחוץ לבית, באמת עדיף טיולים יומיים.

כשהילדים גדלים, בשביל להיפתח ולהתנתק ולהחליף אווירה עדיף לצאת כמה ימים (אם יש אפשרות כלכלית)

טיולים יומיים כשיש גם בנים וגם בנות, גם גדולים וגם קטנים,

זה אומר שרוב הסיכויים שחלק לא יבואו. זה גם שיקול מבחינתי.

נסיעה לצפון הרחוק יותר, אני לא אעשה בנסיעות יומיות..

אבל מה שטוב לכם 🙂

בשנתיים האחרונות גם התחלנו לצאת לטיול משפחתי בחו"ל (במקום חופשה אחת בארץ. לצערי בארץ צפון היה יחסית בעייתי בתקופה האחרונה).

מבחינתי אני לא אצא בלי הילדים (מקסימום לילה אחד עם בעלי במקום קרוב) אז נופש זה רק כולנו יחד. בתחושה שלי זה מאוד מגבש ונזכרים תמיד בחוויות שהיו לנו יחד. כמובן שזה תלוי תקציב היו תקופות שהיינו הולכים לקמפיינג או מתאימים את החופשה למשהו פשוט יותר תלוי תקציב. בארץ אנחנו הכי נהנים מצימר עדיף עם בריכה פרטית שם אנחנו מתארגנים על על האש/ארוחות בוקר ורוב היום מטיילים בחוץ. מרגיש לי יותר זורם עם ילדים בניגוד למלון (מה גם שחדר במלון מוגבל בדרך כלל להורים +2 ילדים).

היינו פעם ברוח ברמה ברוכים קלע אלון המקום היה ממש מהמם חיסרון אחד שהבריכה לא מגודרת יש רק אפשרות לנעול את הצימר עצמו (עם ילדים קטנים ולא שוחים יותר בעייתי)

באילת היינו ביאלרנט דירות אפרסמון זה בריכה לאיזה 3-4 דירות אבל למזלנו זה היה אנחנו ועוד משפחה והתחלקנו בשעות על הבריכה.

היינו גם ביאלרנט במגדל עם בריכה

לרוב יותר קל למצוא צימר עם ג'קוזי פרטי בריכות יש בדרך כלל למתחם של 2 צימרים ומעלה זה היינו הרבה פעמים עם עוד משפחה אחת שנסענו יחד. כבר לא זוכרת את השמות של המקומות.

אבל אין מצב לוותר על נופש, כל שנה בשביל הילדים.

מתיש נכון אבל כ"כ חשוב להם לביחד ושלא ינטרו לך טינה בגיל גדול, לא חשוב איך אני יודעת 😉 

מתאמים עם האחים (לפעמים ממש מאורגן כולם  לפעמים יותר ספונטני)  ואז כל נושא הילדים פחות קשוח 😉

יש להם חברה ותעסוקה

וגם להורים כיף

בקיצור קונספט מומלץ ממש 

וגם טיולים יומיים אם יש לכן

ממש תודה על התגובות! החכמתן אותי

מצד שני אני כן חושבת שיש מקום גם לצאת לטייל למשהו שאתם לא מאד נהנים ממנו כדי שלילדים תהיה חוויה של טיול וזמן איתכם.

אז צריך לאזן ולנסוע למשהו שמתאים לכם אבל לא לצפות שזה יהיה נופש של רגל על רגל...

אנחנו אוהבים קמפינג וטיולים בטבע

יש בצפת קבוצות וואטצפ של אנשים שמשכירים את הדירה שלהם במחיר יותר זול מצימר.

כמובן התנאים הם לא תנאים של צימר (אין בריכה, אין ג'קוזי) וגם צריך להיות זהירים ליפול על בית נקי (להתבונן היטב בתמונות!)

אבל זה נחמד

ולילדים קטנים החוויה של בית אחר עם משחקים אחרים (במידה שהמארחים מאשרים לשחק בהם) היא חוויה ממש נחמדה.

אם מוצאים בית בעתיקה זה בכלל שווה.

חלק מציעים גם צימרים ממש..

קיצר שווה להכנס לקבוצה כזו ולבדוק אופציות.

אולי למישהי פה יהיה קישור עדכני לקבוצה כזו

אנחנו יוצאים פעמיים בשנה

כי זה חשוב לנו

זה צבירת חוויות עם הילדים

ואנחנו עובדים קשה מאוד בזמן הזה

וחוזרים עייפים

אבל זה שווה לנו

אוהבים מאוד את אנ"א

אבל בעיני הדגש הוא על פניות.

לצאת כולל לינה זה ממש קשוח, לפעמים אנחנו עושים את זה אבל לא כל שנה,

ולפעמים ישנים אצל חמותי או אחים שלנו שזה יותר קל מבחינה לוגיסטית.

יציאות יומיות הרבה יותר קל, זול, ומועיל לנו. זה ממש לא צריך להיות מפוצץ.

זה מעיין שלא מכירים, פארק שווה, בישול בשטח, לפעמים מסלול (לצערי לא לקחנו את הילדים כ"כ למסלולי הליכה, אנחנו צריכים להכיר להם את זה יותר). מזרקות, אתרי עתיקות/מורשת...

פעם ב... אטרקציה בתשלום כמו קיר טיפוס וכאלה.

צריך להיות על זה, להגיע מאורגנים ולדעת לאן הולכים ומה עושים, להצטייד כמו שצריך - בעיקר אוכל אבל גם משחקים לשטח - אפילו ברמת הכדור/מטקות/צלחת מעופפת. אפשר להשקיע יותר עם מחצלת, ערסל, ציליה, ועוד ועוד זה כיף ממש. העיקר הפניות וההנאה שלנו ההורים שאנחנו על זה, במצב רוח טוב, שמחים, פתוחים להתנסות ומשחק.

אבל עד עכשיו יצאנו, בעיקר לבתי מלון

לא יוצאים ליותר מלילה גג שניים. ממצים לגמרי מבחינתו

השנה לא קבענו כלום האמת. עדיין.

ליצור חוויות של טיול פעם-פעמיים בשנה זה השקעה משפחתית חשובה לדעתי גם אם זה מורכב

יוצאים לטיולים של 3 ימים במהלך השבוע/חמשוש

דירת אירוח, צימר, אירוח כפרי מכבד לא להתכלב אבל כן ברמה נורמלית

במקומות שמתאים לילדים להסתובב חופשי ומרחבים שהם יכולים לשחק אז לעניין הזה מלון ממילא לא רלוונטי בעיני

קמפינג אני לא אוהבת אז פחות בקטע, אבל כן עושים להם פעילויות שטח כמו סאג', מדורה, יצירות מהטבע וכד'

להורים סיפרנו בהריון הראשון מיד בבדיקה החיובית, בשני אחרי אולטרסאונד עם דופק

אחיות שלי ראו עלי ממש בהתחלה, הרבה לפני שסיפרתי. מצידי הייתי מספרת כנראה בחודש שלישי- רביעי כזה

לחברות בחודש רביעי- חמישי

להורים סוף שלישי

לאחים חודש חמישי

מרוב שהייתי בחרדות שזה יגמר לא העזתי לספר

להורים סיפרנו אחרי סקירה ראשונה

ואח"כ לאט לאט לאחים

לחברות קרובות

בעבודה

לא חושבת שיש בזה נכון ולא נכון (חוץ מבעבודה שיש חוק),

אתם צריכים להרגיש בנוח

ואני תוהה מתי לספר

נגיד בעבודה מתחשק לי למשוך עד שבוע 20+

אבל מסביב אני מתלבטת 

בגדול הייתי מספרת למי שחשוב לי לפני שרואים

כי אז זה כבר מתחיל להיות קצת מביך

החלטות טובות!

בהריון ראשון לאמא שלי ממש ממש בהתחלה, קצת אחרי שגיליתי, ביתר ההריונות קצת יותר מאוחר סביב שבוע 10, לחמותי טיפה אח"כ, ולאחים מתי שהסתדר.

לחברות טובות מתי שהתחשק לי, לרוב מוקדם מאוד, בהתאם לתמיכה שהייתי זקוקה לה. לחברות פחות טובות מתי שראו, לא טרחתי לספר.

בעבודה- ממש מוקדם, הרבה לפני שצריך.

ממש השתנה.

לאמא שלי בדרך כלל ספרתי אחרי הדופק או לפני אם הרגשתי ממש לא טוב,  להורים של בעלי בהריון הראשון בשבוע 9 ובשבוע 13 חמותי סיפרה לכולם אז מאז אנחנו מספרים לה רק אחרי סקירה ראשונה

לחמי וחמותי אזור שבוע 10 כזה

לאחים וכו אחרי סקירה ראשונה

ולשאר העולם בדכ נותנת לגלות לבד😅

מבחינתי גם שבעלי יספר להורים שלו באותו זמן, לא רואה הבדל בין ההורים

ואכן סיפר להם בערך ככה או ממש כמה ימים אחרי, אבל סתם בלי סיבה מיוחדת לא יצא שסיפר ממש מיד..

לאחים והאחיות מספרים בתחילת חודש חמישי (למרות שהאחיות הקרובות שלי חשדו לפני🤭)

לשאר העולם, נותנת לגלות לבד, ומשוחחת על זה חופשי מחודש חמישי 

לגבי 1, אין לי ניסיון. אולי כדאי לנסות להניק בתנוחות שונות, ולמצוא איך הכי נח לה.

2. תמשיכי בשעה הרגילה.

3. לא שמעתי שיש קשר לזמנים הנקה ושאיבה.

אני יודעת שזמן לקחתי הגלולות יכול להשפיע.

לי אישית לא היו כתמים, גם כשלא הקפדתי על השעה. וגם עם הנקות ושאיבות לא דווקא בשעות בלי קשר לזמנים.

לי למזלי היו כמה וכמה הנקות מוצלחות לפני כן, אז ידעתי שה"בעיה" לא בי...

אני לא יודעת אם באמת היה לה רפלוקס סמוי או לא (הרופא לא שלל ולא אישר, וגם לא נתן תרופה) - רק יודעת לומר לפי הרופא שצריך להיניק כשהתינוק כמה שיותר בישיבה (לא יודעת איך עושים את זה תכל'ס🙄 אבל אולי תנסי), ואחרי ההאכלה להניח אותו באלכסון (בטרמפולינה זה הכי טוב. הוצאנו מהמחסן את הטרמפולינה שקיבלנו בילד השני ולא באה לידי שימוש, והבת שלי חצי גרה שם...)

עוד דבר שכדאי לבדוק הוא לשון קשורה. לבת שלי הייתה מסתבר לשון קשורה, שאף אחד (מהרופאים בבית החולים ועד לרופא הילדים) לא זיהה רק יועצת הנקה שהגעתי אליה בגיל עשרה חודשים זיהתה את זה...

ואם גם בבקבוק היא מסתבכת - מציעה לנסות את הבקבוק של לנסינו. זה הבקבוק היחיד שהבת שלי הסכימה לקחת.

בהצלחה יקרה! זה באמת קשה ומתסכל❤️

לשים בטרמפולינה לישון פשוט?

בסהכ מה שהיא עושה רוב היום זה לאכול ולישון הרי.

ולגבי הבקבוק

חשבתי שזה הגיוני שגם עם הבקבוק לא נעים לה לאכול, כי זה כואב /צורב במידה דומה להנקה, לא? היא אוכלת מהבקבוק ותוך כדי מתחילה להתפתל אז לא חשבתי שזו בעיה עם הבקבוק דווקא כי אנחנו משתמשים בכמה סוגים.. אבל אולי אני טועה?

בהמשך היא תתחיל גם קצת לשחק שם.

ולא יודעת לומר בקשר לבקבוק, בעצם... יכול להיות שאצלנו היא לא הסתדרה עם בקבוקים אחרים בגלל הלשון הקשורה, וזה לא קשור לרפלוקס שאולי היה לה ואולי לא.

בכל אופן, את יכולה לנסות להאכיל אותה בבקבוק כשהיא שוכבת בטרמפולינה, אני חושבת שזה גם יכול לעזור.

כדאי להתייעץ עם יועצת הנקה ברמה גבוהה, יכולה לעזור למצוא פתרונות 

אבל לעניין הזה בינתיים לא מצאתי פתרון

כי גם אם אני מניקה בתנוחה זקופה, אם היא לא נינוחה היא פשוט זורקת את הראש אחורה ומקשיתה את הגב וצורחת מרעב וכאב

מה לעשות אם זה לא עוזר?

נראה לי שצריך לחזור אליו, לא? 

אצלי זה היה קשור באופן ישיר לריפלוקס. וזה מאוד משפיע על היכולת להתחבר כמו שצריך בהנקה.

צריך לבדוק אצל רופא שמבין בזה, המון רופאי ילדים לא יודעים לזהות לשון קשורה אחורית (אצלי שלושה רופאים אמרו לי שאני טועה, עד שלקחתי לרופאה מומחית וראיתי ישועות).

וגם יועצת הנקה שנחשבת מאד מקצועית. אבל עכשיו אני דואגת שאולי כן יש לשון קשורה ולא עלו על זה?

מה שם הרופאה אם אפשר לשאול?

ויועצת ההנקה שבדקה את הבת שלי היא אודליה גור אריה.

שניהם בירושלים, אם נגיש לך.

תפני אליהם

יעל דובסטר גם נחשבת מעולה

אני מאוד התרשמתי מד''ר יעל דובסטר.

גם ד''ר בוצר אמור להיות מקצועי מאוד בתחום.

באיזה אזור נוח לך?

הציל אותנו ככל הנראה מריפלוקס סמוי, אמנם ההנקה הרגיעה אותה אבל היא לא היתה רגועה בשום מצב אחר חוץ מהנקה ו/או מנשא.

ממליצה על יעקב דרמון מירושלים.

בטיפול הראשון כאילו לא קרה כלום, בטיפול השני פשוט קסם, אי אפשר להסביר.

שתיה מוגזת

תה

מים קרים

קרטיבים

גלידה

במצטבר היה יכול לצאת פחות מ4 כוסות ביום. לפעמים חלק מזה היה יוצא בהקאות..

פודקאסט של אפרת וקסלר.

הכעס מגיע כתוצאה מהשורש.... בהצלחה 

תוכלי לשלוח לי קישור בבקשה?

זה האתר שלה ארכיון Podcasts - אפרת וקסלר - הורות מגדלת ומובילה

וזה בספוטיפיי https://open.spotify.com/show/3a5OZ3OiuK5kTOQOqgTuyV

התחברתי לשיעורים של הרבנית מיטל דאודי- ביוטיוב.. 

של הרבנית חבצלת סולטין ושל הרבנית דינה ראפ.

לא זוכרת אם יש שם התייחסות ספציפית לנושא הכעס...

הרי הסיפור הוא לא הילדים ומה שהם עושים אלא היכולת שלנו לנהל את האנרגיות הרגשיות שלנו.

סליחה שאני לא מציעה מקור מידע ספציפי, אוכל לחפש לך בהמשך, אולי מחר, אבל אצטרך תזכורת.

לא עברתי הפלה

אבל

הכי נורמלי בעולם להקשיב למה שאת מרגישה ולרצות לחזור לשגרה

אף אחד לא אמור להגיד לך איך את מרגישה

זה הגוף שלך

את עברת את זה

אחרים עברו את זה יותר ממרחק

שלא יתערבו לך

ואם הם כן מתערבים

תבקשי מהם שלא

אין שום ספר הדרכות איך להרגיש אחרי הפלה ולכן כל אחת יכולה להרגיש ולחוש איך שמתאים לה.

אני גם לא חושבת שכולן חוות הפלה בצורה כל כך קשה כמו שנראה לך.

פשוט מי שחווה את זה בצורה מאוד קשה אז נוטה יותר לשתף את זה כאן או בחיים האמיתיים.

אני ראיתי את אחיות שלי שמאוד קרובות אלי שעברו הפלות בשבועות מוקדמים יחסית

אצל אף אחת זה לא היה טראומטי במיוחד, כן עצוב וכואב אבל נורא מהר חזרו לשגרה.

(רק אחת מהן שעברה הפלה אחרי שחיכתה הרבה שנים להריון אז זה באמת היה ממש ממש כואב ועצוב)

כנראה יש לך חוסן אישי מאד גבוה וזה מעולה.

תקשיבי ללב שלך ותהי הכי כנה עם עצמך (נראה שדוקא במקרה הזה לרצות אחרים יהיה להיות שבורה "בכח").

לפעמים גם האסימון נופל באיחור והעצב מגיע אחרי כמה שבועות/חודשים וזה גם בסדר, תמשיכי להיות קשובה לעצמך.

אגב, פה בפורום הכי טבעי שהנשים שלקחו את זה יותר קשה יכתבו פה בניגוד לנשים האחרות. מי שלא לקחה את זה קשה פחות תרגיש צורך לשתף ולחפש תמיכה.

הייתה לי הפלה בעבר, בשלב קצת יותר מוקדם ממה שתיארת. הצטערתי, התבאסתי, ועברתי הלאה. ממש לא חוויתי את זה באופן דרמטי.

ולגבי לקחת חופשת מחלה, תעשי מה שטוב לך! אני יכולה לספר לך שעברתי בעבר הפלה בשלב מאוחר בהריון וקיבלתי חל"ד מלא וניצלתי רק 9 שבועות במקום 15 ומלא אנשים העירו לי שזה טעות, אבל עבורי זה היה הרבה יותר מתאים.

אין נכון או לא נכון, על אחת ומה שמתאים לה, זה לא אומר עליך שום דבר רע!!!

(היו לי תחושות קשות אחרות, שנבעו מהטראומה שצפה לי מבתי חולים)

אבל העובר הפסיק להתפתח בשלב מוקדם מאוד, וממהתחלה הייתה הרגשה שההיריון לא תקין. והוא גם הגיע קצת בהפתעה, שנה וקצת אחרי הולדת תאומים, ובדיעבד אני שמחה שלא נולד לי אז תינוק, כי זה היה צפוף מדי עם התאומים.

אז לא יודעת מה לומר עלייך, אם התחושות שלך כרגע נורמליות או לא. יכול להיות שהן נובעות מבריאות נפשית - של עיכול והבנה שאם כבר אין, אז אין מה לבכות, כי זה לא יעזור.

אבל יכול להיות גם שזו מעין הדחקה, ולכן אני חושבת שכדאי לך לשים לב לעצמך בהמשך, כי אולי תחושות האבל יצופו פתאום בעוד חודש-חודשיים, ואז תצטרכי לתת להן מקום אף שלכאורה כבר התקדמת הלאה...

בשורות טובות❤️

יכולה לומר לך מניסיוני שכנראה את עדיין לא מעכלת.. את עדיין בהדחקה.

באיזה שהוא שלב יפול לך האסימון ותרגישי את הכאב הזה.

יש הרבה טריגרים שיכולים לגרום לך לכאוב... זה יכול להיות לפני המקווה או כשתקבלי מחזור שוב או כשתראי נשים בהריון בשלב שלך.

אל תלחיצי את עצמך עכשיו להתאבל. אבל כשזה יגיע תתני מקום להתאבל ולבכות. אל תדחיקי את זה.

חיבוק גדול ממני❤️❤️❤️

יכול להיות שבהמשך תחווי תחושת פספוס או אובדן. תהיי קשובה לעצמך, לעבוד מהבית נשמע מעולה, להיות בחוסר מעש זה גם לא בריא.

אם בהמשך תרגישי שאת צריכה אוורור תתני לעצמך את זה, ולכן חשוב לדעתי להשאיר את התגובה שלך לאירוע לא סופית עדיין, אלא לפעול לפי מה שמרגיש לך נכון באותו זמן.

של "לא מגיע לי תינוק", לתחושות של השלמה או אפילו המונח אושר בו נקטת. תשהי עוד קצת בפער הזה...

(ובלי קשר, רבות חשות מגוון של עוצמות ביחס להרגשות שלהן, בטח סביב הפלה. אישית ההרגשה בהפלה הראשונה שלי היתה של אכזבה קלה, יחד עם ציפיה ותקווה, ובכל הפלה נוספת - היו 3 רצופות - ההרגשה החמירה)

להגיע למימוש, אבל מצד שני לא בכיתי, לא הרגשתי רגשות אשמה, זה היה נראה לי די טבעי וחלק מחבילת הפוריות של העידן הזה.

השתדלתי לשמור על מנוחה בהתאם לכוחות שלי בימים שאחרי, אבל לא נמנעתי נגיד מארוע משפחתי שהיה למחרת הגרידה. לא רקדתי כמובן.

גם לא היו רגשות שליליים שהופיעו מאוחר יותר, אבל תהיי קשובה לעצמך ואם את רואה שכן מגיעות תחושות יותר של דאון, לא להתנגד להן. תני מקום, תשהי בהן כמה שהן מבקשות ממך כדי שיעלמו ברגע הנכון ולא ימשיכו לזמזם כשאנחנו לפעמים בהתנגדות לחוויה כלשהי. תרגישי טוב, ובעיקר תרגישי טוב עם עצמך בכל תחושה שעולה לך, את ממש נורמלית.

אתר מתכונים לתינוקות. אפשר לחפש לפי גיל, מרקם, רגישויות וכו.

מפעילה אותו תזונאית תינוקות וילדים. 

אני התחלתי עם מרק טחון (ירקות ועוף והודו)

ואחכ גם מנה של פירות טחונים

בננה מעוכה

אם היא אוכלת סלמון אז אולי טונה מתאים

זה לפי התגובה שלה... שאת רואה שהיא לא צריכה השלמת הנקה/תמ"ל אחרי הארוחה....

טונה

אבוקדו

חביתה/ביצים קשות מעוכות עם מלח ושמן זית

פשטידות

דייסת קוואקר (עם מים, כך אני תמיד עושה)

מרקים

קציצות טונה וקינואה

לק"י

חתיכות קטנות של לחם עם אבוקדו/ טחינה/ חומוס. עם זה אפשר גם חביתה.

לחם מטוגן

החלק הפנימי של המלפפון מגורד. או לתת לה רצועות מלפפון עם הקליפה, שתכרסם את הפנים שלו. רק לשים לב שהיא לא חותכת חתיכות גדולות.

ירקות מעוכים. אפשר להוסיף עם עוף או קציצות רכות.

אני מועכת הכל במזלג.

יש לי ילדים שבגיל הזה אכלו רק גרבר, והתינוק הנוכחי למשל כבר אוכל הכל כמעט..

בבוקר- חתיכות לחם קטנטנות טבולות בטחינה וחביתה

צהריים- אורז וקציצות מרוסק גס, קוסקוס ומרק (בגדןל מה שאנחנו אוכלים אא"כ זה לא מתאים עדיין אז משתדלת שיהיה לו מרק טחון)

ערב- משתנה. מרק/ לחם מטוגן/ פנקייק מקמח מלא/ שאריות מא. צהריים/ ביצה קשה מרוסקת עם טחינה/ פשטידה כלשהיא/ אבוקדו