אז ברוך השם שכבר ילדתי כמה פעמים, כל הלידות שכבתי על הגב לבקשת המיילדת
למרות שבחלק מהלידות לא הייתי עם אפידורל, או עם כאבי גב שביקשתי תנוחה אחרת או אפילו לשכב על הצד ..
בעזרת השם מתוכננת ללדת והתכנון הוא בלי אפידורל, בלי זירוזים, כמה שיותר טבעי שאפשר..
מישהי נתקלה בזה שהיא רצתה ללדת בתנוחה אחרת והמיילדת לא זרמה? איך מתמודדים עם זה?
ילדתי בלי אפידורל, הייתי כל הזמן בסוג של רביצה על המשענת
בלידה עצמה הייתה מיילדת שפחדה ליילד אותי ככה אז הסתובבתי חצי כזה, כלומר פישקתי רגל אחת לכיוונה וחצי גוף עדיין על המשענת, מקווה שאני מובנת.
קצת באסה כי התנוחה הייתה לי מעולה אבל אני מעדיפה שהמיילדת תהייה בטוחה בעצמה בשביל הבטיחות של התינוק ;)
תנוחות אחרות. להגיד שוב ושוב, אני רוצה ללדת על 6/ כריעה/ על הצד וכו', אשמח אם תצמידו לי מיילדת שבעניין.
ולזכור תוך כדי (אני חושבת שיש בזה איזשהו שינוי לטובה היום, אבל עדיין זה חזק במערכת)- מותר לך להבין ולדעת לאן שולחים אותך ומה הכוונה בכל הביטויים או הבדיקות שהם זורקים אחד לשני ולהיות מעורבת בקבלת ההחלטות ולהגיד גם איפה לא מתאים לך מה שהציעו או להתעקש שאת מכירה את עצמך ולא סתם מבקשת עכשיו משהו זה כי ככה היה בלידות אחרות או כי את אומנם לא עושה הרבה רעש אבל מרגישה שאת מתקדמת וכו'. לפעמים הצוות כל כך מכיר ושקוע בפרוצדורה ומשתמש בדרך המועדפת עליו בלי לברר אם את עוקבת או מעוניינת, ומותר לך להגיד להם סטופ, חברו אותי, אני רוצה לעשות את זה בדרכי
המיילדת דחפה שוב ושוב להיות בכל תנוחה שנוחה לי
ניסיתי שתי תנוחות עד שילדתי בפועל
המיילדת רק עודדה לעשות שוב ושוב מה שנוח לי
לא זוכרת אם נתתי להם ואם קראו אותה אבל הבהרתי שאני שואפת ללידה טבעית ולא על הגב. אולי זה השפיע על בחירת המיילדת
יצא לי שהיא ביקשה תנוחה שונה ממה שאני רציתי כי היא חששה לקבל ככה תינוק אבל לא על הגב. לא זוכרת בדיוק איזה תנוחה זה היה....
וב''ה היא זרמה.. זו היתה לידה שביעית שלי והרגשתי שהצלחתי ללחוץ כמו שצריך. נשארתי עם טעם טוב מהלידה...
פשוט עמדתי על שש עם הגב לכיוון המיילדת כשהפנים שלי לקיר והידיים מחזיקות בראש של המיטה ונתתי את הלחיצה של החיים.
בלידות קודמות ביקשתי גם ללדת ככה והמיילדות לא הסכימו בשום אופן.
מתפללת שגם בלידה הזאת בע''ה אצליח ללדת ככה.
מה שכן חייבת לציין שאחרי הלידה היו לי כאבי גב חזקים במשך שבוע שבועיים. למרות שילדתי בלי אפידורל.
פעמיים ילדתי שאני נשענת הכריעה על המיטה, היה מעולה, פעמיים בישיבה. תמיד ביקשתי מיילדת שזורמת עם טבעי ולרוב קיבלתי
בלידה השביעית הגעתי והיה בלאגן בבי''ח, היה חסר כוח אדם והמיילדת שקיבלתי הייתה נחמדה אבל לא ידעה לקבל לידה בתנוחה זקופה ונאלצתי ללדת בחצי שכיבה, לשמחתי ב''ה הלידות שלי קצרות
אני תמיד רוצה ללדת לא על הגב אבל בינתיים תמיד בסוף ילדתי על הגב.
בלידה האחרונה ממש רציתי להגשים את הרצון הזה, וביקשתי המיילדת, והיא הסכימה, אבל ראיתי שדווקא זה דורש ממני הרבה כוח שכבר אין לי בשלב הלחיצות, והיה לי יותר קל לקום בין לחיצה ללחיצה ובציר משמעותי לשכב על הגב.
אחרי שילדתי (על הגב) המיילדת אמרה לי שבלידה על הגב יש פחות קרעים, גיגלתי קצת על העניין וראיתי את האמירה הזו הרבה.
ניסיתי! רציתי כל פעם, כריעה, שש, להישען על הגב של המיטה... בפועל כשהצירים כבר ממש חזקים (כלומר לקראת הלידה תכל'ס) אני פשוט לא מסוגלת, אפילו לא ממש על הצד.
מוסיפה כאן בעקבות מה שכתבת שילדתי שלוש פעמים, כולן על הגב, הפעם היחידה שהיו לי טיפונת קרעים ממש מינוריים היתה בתינוק ששקל קצת מעל 4 קילו. בפעמיים האחרות לא היה כלום
@נועה נועהזה מרגיע לקרא שגם לך זה קורה כך.ולא רק לי הרצון הזה לא יוצא לפועל.
אין נכון ולא נכון לכל אחת מתאים משהו אחר.
זה גם לא נראה לי שזה גישה מערבית כי גם לא כל בעלי חיים ממליטות ברביצה,
אז אי אפשר להאשים סוסה במודרניזציה...
בעבר היה כסא יולדת - אורבניים. נראה לי גם שזה לא היה ברביצה, אבל אני לא בטוחה.
אני גם חשבתי כמוך אבל להפתעתי דווקא על הגב הרגשתי שהאזור נפתח יותר בקלות.
@מתיכון ועד מעון ניסית להשוות?
כי אני מצליחה לפסק יותר דווקא על הגב, מעניין שאצלך זה הפוך.
@בשורות משמחות אויש🙁 לא נעים להיקרע בכל מצב.
@oo זה מעניין לקרא שגם אצלך זה כך! תמיד מעניין אותי האם סטיגמות קשורות למציאות או לא... אבל אין דרך באמת לבחון דברים כאלה ...
בשכיבה על הגב עצם הזנב בולטת במקום בו אמור לעבור התינוק וכסא יולדת הוא בדיוק ההוכחה שהתנוחה לא אמורה להיות על הגב.
לא חייב דווקא כריעה או רביצה יש המון תנוחחות שטובות ללידה-לתינוק. שהלידה תלך יותר מהר.לרצפת אגן. ולקרעים.
כסא לידה הוא אחת מהם והוא יוצר תנוחה של כמו ישיבה על שרפרף שמגביה את הברכיים ומפשק אותם בלי להשעין את הגב ולגרום לעצם זנב לזטז פנימה שזה הבעיתיות בתנוחה על הגב.
בעצם הכלל הוא שכל תנוחה שטובה ליציאות בשירותים טובה ללידה.
כמו שתינוק באזור גיל שנה עושה על שש הוא בחצי ישיבה.
כמו שהוראות של פיזיותרפיסטית רצפת אגן זה להגביה את הברכיים.
אגב אישית אם אני לא עושה את זה נהיה לי טחורים אז רואה במידי השפעה על רצפת אגן
והיה לא מוצלח
הכי קל לפסק כאשר נמצאים בתנוחת כריעה.
תבדקי בעצמך פסקי רגליים שאת שוכבת על הגב ושאת בתנוחת כריעה תראי איפה הגוף נפתח ביתר קלות
מעבר לכך כוח הכובד עוזר בתנוחה זקופה אז הלידה קלה ומהירה יותר
הגישה המערבית אומרת ככה
אבל את יכולה להרגיש על הגוף שלך איך התנוחה הזו סוגרת את האזור ולא הגיונית באמת ללידה.
אגב הלידה היחידה שנקרעתי זה שחייבו אותי להיות על הגב
לפני הצירים הכואבים
היה לי מאד נוח לשכב על הגב כל הזמן כולל בלידה עצמה
ככה כל הלידות, ללא תפרים בכלל.
בניגוד לסטיגמה שזו תנוחה פחות נוחה/ טובה
דווקא על הגב יש הכי הרבה התערבויות וקרעים-
התערבויות- כי משך הלידה מתארך עקב העדר כוח משיכה ויש פחות אספקת חמצן לעובר עקב לחץ על כלי דם מרכזים- מה שמביא לירידות בדופק לעיתים.
וקרעים- כי עצם התנוחה מאפשרת הכי פחות גמישות של הפרינאום, כך שהוא מימלא מתוח ונוטה להיקרע יותר.
זה חד משמעי פחות מומלץ לא ראיתי שיש חולקים.
מה שכן- אולי ראית שיש פחות קרעים משמעותיים כיוון שלמיילדות זו תנוחה מאוד נוחה לבקר ממנה על מצב הפרינאום ולבצע חתך חיץ (שיכול ההה כאמור להחסך הרבה פעמים)
יכול להיות שבעקבות כל מיני נתונים אישיים היה לך נכון ככה כי היית כבר מותשת מדי וכו'
אבל זה נגד חוקי הטבע
נגד כח הכבידה, נגד המבנה של הגוף
ב"ה 4 לידות. מראש להתעניין על בית חולים שיותר זורם.
לבקש מראש בקבלה מילדת שזורמת עם תנוחות אחרות. אפילו עם תנוחות זקופות.
(רק שתדעי שיש אפשרות אפילו לא ללדת על המיטה אלא בעמידה).
גם בפתיחה מלאה אם המיילדת מתנגדת להגיד שוב שאת רוצה אחרת ולבקש גם בשלב הזה להחליף מיילדת.
ובסוף גם אם היא מתנגדת ואת ללא אפידורל את הרי יכולה לעשות מה שטוב לך. לקום, לשנות. את האחראית הבלעדית על גופך.
ואם היא באמת לא יודעת לקבל ככה היא תקרא למישהי אחרת. בכל אופן חשוב ממש שתרגישי שאת בשליטה על הסיטואציה ולא נכפפת לעשות משהו שלא רצית זה חשוב לחוויה טובה מהלידה. ולחוויה לא טראומטית.
עזרתן לי מאוד
כנראה שאעשה תכנית לידה והפעם בנוסף לזה שאציין אפס הפרדה אבקש מלכתחילה מיילדת שמתאימה לי..
תוכנית הלידה היא בשבילך בעיקר, כדי לברר את הרצון שלך וכדי שאת והמלווים שלך ידעו לעמוד על הרצון הזה.
אני בהתחלה כתבתי תוכניות ובלידות חוזרות בלי אף דף ידעתי מה אני רוצה וזה היה נהדר ב"ה. צריך רק לומר ולעמוד על מה שחשוב לך
לידה ראשונה המיילדת לא זרמה איתי בכלל וחייבה אותי לשכב על הגב.
יצאתי עם חוויה לא ככ נעימה (החוויה הפנימית של הלידה היתה מהממת אבל התקשורת עם הצוות לא)
לא הרגשתי שהיה עם מי לדבר והיה הרבה לחץ מסביב מזה שיש ירידת דופק וצריך להוציא אותו איך שהצוות חושב....
בלידה שניה ב"ה המיילדת מעצמה עודדה אותי לבחור תנוחה שנוחה לי. ילדתי בכריעה (עמידה על הברכיים והישענות על הגב של המיטה שמוגבה) היה מבחינתי הרבה הרבה יותר טוב מבחינת כאבים, ומבחינת השליטה שלי וההקשבה לגוף. חווית לידה ממש טובה ומיוחדת. מקווה בעתיד שאזכה עוד.
הרגשתי באמת כמה זה משמעותי שהמיילדת תהיה בראש שלך
הבעיה שלי שבשתי הלידות הגעתי בסוף
פתיחה- 8-9 הגעתי למיון יולדות (בכוונה)
ואז הייתי פחות מפוקסת ופחות יש לי זמן לתאם עמדות.
אז בס"ד בלידה השניה ה' שלח לי מיילדת מהממת שהייתה איתי.
אם תהיי החלטית ולא תסכימי אז אין להם ברירה אלא ליילד איך שתחליטי
אני ביקשתי ללדת על 6 הסכימו אבל אמרו שיותר כדאי על הגב כי זה הנוהל של הצוות לכתחילה
אבל אין להם בעיה שאלד על 6 וזרמו גם אגב בקורס הכנה הם כן פורסים את האפשרות ללידה לא על הגב אלא בתנוחות אחרות ומה שטוב ליולדת
אני חושבת שזה יותר גישה של בי'ח יש מקומות שלא יהיו גמישים וזה הנוהל
אז תחפשי מקום שהתפיסה ללידה טבעית יותר בא לידי ביטוי
בד"כ יתאימו מיילדת שתדע לעזור לך ללדת בצורה שאת מעדיפה, יותר טבעית וכו'.
לפעמים המיילדת ממליצה לשנות לתנוחה שהיא רואה שתעזור לעובר לצאת בצורה טובה ותשמור מקרעים.
שכיבה על הצד עם רגל מורמת יכול לעזור בסוף ליציאה של העובר וגם למיילדת יש שדה ראיה שתוכל לקבל את התינוק בצורה טובה.
בלידה עכשיו המיילדת היתה מדהימה והציעה בעצמה אם ארצה ללדת על שש. זו היתה חוויה ממש אחרת (טוב גם השלב של הצירי לחץ לקח בדיוק 4 צירים שקפצתי מפתיחה 7 לפתיחה מלאה וראש בחוץ) חוויה מעולה!!! לי היה ממש טוב ללדת ככה, לא הרגשתי כמעט את התחושה של השריפה של ההכתרה, היה לי לאיפה לנתב את הכח בהשענות על המיטה... לא ראיתי מי נמצא בחדר תוך כדי כי הייתי מכונסת עם עצמי... מדהים. וגם ב"ה בלי שריטות או קרעים. כשבשתי הלידות הקודמות היו (וילדתי בשתיהן על הצד-גב).
ממש מזרזת את שלב הלחיצות, מאפשרת לך להתמקד במה שעובר עלייך בלי שכל העולם מולך ובלי האי נוחות שבפיסוק חסר אונים
את רואה את התינוק מייד ויכולה אפילו לאסוף אותו אלייך
חוויתי ממש את מה שאת מתארת. הפתרון הוא אסרטיביות ולהיות מאוד ברורה ונחרצת.
כשאת מתקבלת במיון יולדות, ישר תגידי עוד לפני הכל-
לידה טבעית, על 6. רק מיילדת שיודעת לילד ככה.
לא כבקשה, כאמירה.
גם אם את בספק האם תצליחי בלי אפידורל, אל תציגי שום היסוס ובטח אל תזכירי אפידורל כי אז ישדכו לך אחת שלא יודעת לילד באף דרך אחרת חוץ מעל הגב.
כשאת מגיעה לח. לידה
פשוט תעמדי על המיטה על שש. אל תתני לאף אחד לתת לך הנחיות, זו הלידה שלך .
אם היא אומרת 'גברת רק על הגב'
תגידי לה- אני רק על שש, אם זה מורכב שיביאו מישהי אחרת שיודעת.
ילדתי 3 לידות על 6 או הישענות על המשענת כזה.. והאמת שלא שאלתי פשוט אמרתי שאני צריכה ללחוץ יצאתי מהמקלחת שהייתי בה ועליתי ככה למיטה בתמיכת אמא שלי... היה פעם אחת שהמיילדת הייתה ממש כזו, והיו פעמיים שלא במיוחד אבל לא אמרו כלום
וידעו להביא לך מיילדת מתאימה
אני גיליתי שבזמן הצירים והלחיצות נורא מעייף אותי להיות על הרגליים ואני צריכה תמיכה
והמיילדת אמרה לי שהכי קל לה לשמור על אזור הפרינאום שלא יהיו קרעים בשכיבה על הצד ואילו בכרגיעה על שש אין לה איך כל כך לשמור
אז מה היה מעפן? מה לא הלך?
קטרו בהנאה...
פה היה ויכוח מעצבן בערב שהוציא לי את הרוח מהמפרשים למרות שהיה יום די מוצלח
הקטן שלי רגיל לישון צהריים במעון.
עכשיו לרוב הוא לא ישן, ואז הולך לישון מוקדם בערב.
הבעיה שהוא גם קם מוקדם.
מחר בבוקר אני ארצה לישון עד מאוחר. (השעה 2:15 ועוד לא סיימתי עם המטבח).
אבל כשהוא יקום, אני אצטרך לקום איתו ולתת לו משהו לאכול, כדי שהוא לא יפזר את כל החמץ שריכזנו בארגז, ולא יתחיל לפתוח מגירות שנקיות לפסח בשביל לחפש משהו לאכול.
בעל מתוק
חמוד. צדיק. לב זהב. בעל מדהים. בבסיס שלו לא אופי של דיבורים.
בזנן האחרון משהו עובר ואני לא מצליחה לשים את האצבע.. אולי תעזרו לי להבין אותו? או לאסוף יותר אמפתיה או כוחות עד יעבור זעם?
אז משהו עובר...
מרגישה שיותר מידי פעמים הוא הופך זבוב לפיל... חוסר סבלנות ל"פדיחות" או טעויות למינהם.
מאז ומעולם הוא כעס כשלא הובן כמו שצריך או שלא זכרתי דברים מסויימים שהיו לו חשובים. או סתם כשמשהו לא הלך לו, או תקופה עמוסה- היה גורם לו להיות לחוץ, כועס, ממהר כזה...
אבל ברמה שהיתה סבירה. וגם היה קורה פעם ב...
לפיסכולוגיה בגרוש שלי, תמיד הרגשתי שזה קשור לבית שבו גדל- הורים שעטפו ילדים בצמר גפן, כמעט ולא היו להם התמודדויות, וכשבנאדם גדל וצריך להתמודד-בטח אם יש כמה דברים בו זמנית, ובטח אם משהו לא תמיד הולך כמו שרציתי- זה שובר אותו ומבאס ברמות. לא ברמה שזה גורם לשיתוק אבל דרמות פנימיות כאלה... של חוסר כח ועצבים ולחץ...
אני רואה את זה גם אצל האחים שלו האחרים (רווקים) וגם באיך אמא שלו עד היום חיה... מנסה לרפד לילדים שלה את הכל. ואם יש קושי אפילו קטן זה די סוף העולם.
כלפי חוץ אף אחד לא ירגיש, אבל בבית הכל יוצא. עצבנות, כעס.. כזה. לא מצליחה ככ להסביר.
אני למשל- חיה עם זה יותר בשלום. מבינה שהחיים לא מושלמים, מנסים, טועים, מצליחים או שלא מצליחים, תקופות עמוסות, מוותרים על דברים.. כזה. יותר שלוות נפש בקטע הזה.
לא עושה דרמה כמשהו לא מצליח לי- וגם אם כן- לרוב הדרמה חולפת מאוד מאוד מהר (ברמת הדקות).
אבל בזמן האחרון... זה קצת בלתי נסבל מבחינתי...
גם כי לפעמים מרגישה שזה יוצא בכעס עלי או בביקורת עלי- וזה ממששש לא מתאים לי.
סתם לדוגמא. קצת קיצונית אבל היא קרתה לא מזמן וזכורה לי.
קניתי לפסח טפט כזה להדביק על השיש.
הוא שטף את הבית וראה את הטפט- שאל אותי- את קנית? אמרתי כן. חשבתי לעצמי שיחמיא לי, איזה אלופה שזכרת... אבל לא החמיא (לא חריג, אמרתי, לא איש של מילים) אבל ככה חשבתי שאמר בליבו וככה פירגנתי לעצמי ושלום.
אחכ כשהכשיר את המטבח (הייתי בעבודה) כתב לי כמה הוא שונא את הטפט הזה, וכמה סיוט להסתדר איתו ושלח תמונה שיצא מכוער ממש למרות כך המאמצים. באמת היה מכוער.
התבאסתי איתו שבאמת יצא מכוער ואיזה באסה שככה... וזהו. בלב שלי: באסה, אין מה לעשות, כולה שבוע, נהיה חזקים, העיקר השיש כשר 
חזרתי הביתה, הבנאדם כולו עצבנייייי.... איך כל שנה אני קונה את הטפט.. כל שנה הוא מסתבך איתו... שונא אותו.. לא מסתדר איתו.. והכי הרגשתי שהוא כועס עלי ש"כבר אמר לי את זה שנה שעברה ולמה קניתי שוב"... אז התנצלתי ואמרתי שבאמת לא זכרתי שהוא ביקש שלא נקנה.... שאלתי אותו- מה עדיף? נייר כסף? אז הוא ענה שלא כי זה שורט..
אז שאלתי מה הוא מציע..
הוא שוב חזר על זה שאיך לא זכרתי... וכאילו התעקש שאני אחראית לכל הסבל שלו כי אני לא זכרתי וקניתי שוב ובגללי...
עכשיו אני הכיייי לא טיפוס של "בגללי בגללך". הכי לא.
מאמינה שכולנו עושים הכי טוב שיכולים. בטח בין בני זוג.
חוץ מזה- בלב שלי- תגיד תודה שבכלל חשבתי על זה וקניתי... אתה לא עשית שום קניות לחג...
וגם. (ואת זה אמרתי לו ברגע ששיקפתי לו שאני מרגישה שהוא מאשים אותי בזה ואכן הוא הסכים איתי שהוא מאשים-) שאם כבר, האחריות שלו היא בדיוק כמו שלי- ברגע שראה את הטפט, היה יכול להתכבד , ללכת לסופר ולקנות משהו אחר שיותר טוב לו.....
לא מתאים לי האשמה שלי במשהו שהוא היה יכול גם לשנות.
אבל הכייייי מפריע לי..זה שהרגשתי שהוא מוציא מפרופורציה את כל עניין הטפט.....
כאילו. אוקיי.
נגיד שנעשתה פה טעות. נגיד שאני אחראית בלעדית על הטעות. מה נסגר עם הכעס הלא פרופורציונאלי על זה?
מבינה שהתעסקת עם זה שעות. מבינה שלא כיף. אבל הייי כולנו מתעסקים לפעמין גם בדברים שלא כיף לנו. מה נסגר עם להתפוצץ ככה?
עכשיו זאת דוגמא קצת קיצונית
אבל אני מרגישה שזה קורה לו קצת יותר מהרגיל, בטח יחסית אליו. שבדכ הוא טיפוס נעים ונח. גם אם ברגעים של כישלון הוא דרמטי יותר ממני..... מרגישה שהכעסים האלה על "טעויות" ממש מוציאים אותו מדעתו. הוא מתייחס אליהם כאילו הם סוף העולם. וגם בכלל בהקשרים חברתיים אם לדוג יש לנו חברים שקצת נפגעו מחברים אחרים, הוא לוקח את זה קשה... או למשל עכשיו לקראת פסח יש כל מיני שכנים שמבקשים עזרה בבניין בכל מיני דברים- בקבוצה הכללית! לא בפרטי. אז הוא אומר לי, דפנה איזה מזל שאני במילואים שאני לא מתרוצץ כל היום בעזרה פה עזרה שם... וזה לא נאמר בטון צוחק או רגוע.. זה נאמר באמיתיות. כאילו זה ממש מטריד אותו הבקשות האלה. ואני לא מבינה... מה הדרמה? מישהי ביקש עזרה, הכל טוב אל תעזור.... למה לקחת את זה ככ קשה?
למה זה גורם לך להרגיש ככ עומס בלב מבקשה תמימה של אנשים? אתה באמתתתת לא חייב לעזור והכל טוב...
מרגישה שהוא עובר משהו.
ומרגישה גם שאני לא רואה איך זה ישתפר בקרוב. כי ב"ה כמה ילדים, עבודה עמוסה, עומס החיים, בעיות החיים (הלגמרי רגילות ב"ה!!) ככה זה. רק ילך ויגדל הפערים בחוסר שלמות, וגם בכשלונות.
איך חיים ככה?
יודעת שלא יכולה לשנות אותו
מצד שני גם לא ככ יודעת מה החלק שלי
ומודה שאני מופעלת כשמרגישה אשמה כלפי. יש לי לזה ממש אלרגיה. לא מתאים לי כשזורקים עלי אשמה, באופן כללי, ובטח לא מהאיש שלי. זה לא בלקסיקון שלי אשמה. וזה מטריף אותי.
בקיצור
דברו אלי חכמות
ואשמח בלי האשמות כלפיו- ברור לי שהוא איש זהב. וטוב. ומתוק.
וגם בלי הפניות ליעוץ זוגי, זה לא האירוע כרגע
כרגע
במצב של החודש האחרון, שיש עומס של החיים בצורה די קיצונית, הכל ביחד
פלוס זה שאני אדם רגיש
מוציא ממני משהו מאוד דומה למה שאת מתארת
משהו כמו הקש ששבר את גב הגמל רק בצורה יומיומית
דברים קטנים שמהם נשברים אבל בגלל שהעומס הכללי הוא ענק
אני אסביר
בתור אדם רגיש מאוד, כל דבר שסביבי הולך איתי.
בקשת העזרה של השכן
הילד שחורק עם הכסא
אם אני צריכה לגעת בדברים שאני לא מסוגלת לגעת בהם או להרגיש את המגע שלהם
כמות העומס שעלי מורגשת והולכת איתי
ואז כל דבר קטן, יכול להיות הצעקת 'די אני כבר לא יכולה יותר'
וזה יכול לבוא לידי ביטוי ב'איזה טפט גרוע' וב 'אוף על איקס ואי זד'
לחיות כבנאדם רגיש זה דורש עבודה ולימוד
מאוד קשה להיות הבת זוג/בן זוג של אדם שקשה לו להכיל את המציאות. שמורכב לו. אני מודה...
מעריכה ממש את בעלי וגם הוא משתגע מזה לפעמים
אני יודעת שכשאני מעל המים מבחינת שינה, אוכל, זמן לעצמי, זמן זוגי- אני לא לוקחת קשה..
וגם אני גם מנסה להכיר במתנות שיש ברגישות הזאת, כמו יכולת הזדהות, הבנה עמוקה של דברים ועוד
זה מה שיש לי לכתוב
ממש כל הכבוד לך, אני באמת מעריכה את הצד השני של אנשים כמונו
ובתור אני מנסה ללמוד להקליל, להבין שהחיים מורכבים ולא הכל חייב להיות במאה אחוז דיוק
זה קשה (ממש)
וגם לעבוד על לבקש את הצורך שלי כדי לקבל אותו
ושלא יתבטא בעצבנות כללית כזאת כי אף אחד לא מבין מזה שיש כאן צורך שלא מולא
אבל זה הקטע
אנחנו חיים במקום בלי אזעקות כמעט
אומנם הילדים בבית ואני עובדת כרגיל אבל הוא במילואים! דווקא במילואים אצלו יותר נחת מהעבודה ( בדכ עובד מאוד קשה)
אז למה הפתיל הקצר הזה?
ובכל אופן, מה לדעתך החלק שלי בסיפור?
אני לא ככ יודעת איך להתייחס לזה..
מצד אחד צריך פה הכלה כנראה
מצד שני לא מוכנה לקבל האשמות
הצורך ללמוד מקום חדש
או ליצור קשרים חברתיים חזקים חדשים במילואים
או אדם שלא מסתדרים איתו במילואים
או הנסיעות
או כל דבר שאת חווה כמשהו קטן ומעצבן ולאדם רגיש מאוד ולא מספיק בטוח בעצמו יכול להשפיע מאוד על מצב הרוח
החלק שלך
קודם כל לדעת ש'את' לא הסיפור פה... לא מאשימים אותך, אלא את המציאות ואת הקושי
ולשקף שזה מאוד לא נעים
אם הוא באמת אדם רגיש מאוד הוא יתנצל ויקח לתשומת ליבו
אחכ לנסות לדייק מה הצורך שלא ממומש אצלו או מה יושב עליו
אלופה ממש!
כמה הוא זכה בך!!
ואיזה כיף למשוע שגם את בו!!
כותבת בקצרה כי אני ביום מעוך אז הראש לא עובד..
יכול להיות שיש לו "פוסט טראומה " קלה מהמילואים?
זה ממש הגיוני .. ולפעמים מגיע באופן קל..
אבל בסוף השנתיים וחצי האחרונות מטורפות לגמרי...
מקווה שזה בסדר לכתוב...
בכל מקרה חיבוק ענק
ובע"ה שתהיה לכם מלא סיעתא דשמיא להיחלץ ולהתעלות מהכל!!
על פניו לא נראה לי...
מצד שני גם אם כן- אין לי ככ מה לעשות עם זה... הוא טיפוס שלא מוכן ללכת לשום טיפול, בטח אם אין טריגר מסויים שהוא מרגיש אותו... מה שאני באה לומר זה שבאן כללי הוא לא ילך לשום טיפול בלי שהוא ירגיש צורך. וגם אז זה רק כשזה יבוא לגמרי ממנו...
כרגע הוא לא מרגישככ בעיה לדעתי למרות שניסיתי קצת לשקף לו (גם בזהירות. כי איזה לא כיף זה לשמוע יותר מידי שאתה עצבני כל הזמן...)
ולא צריכה לספוג את כל זה בשקט.
אבל אם זה ממשיך נגיד אחרי החג, תמצאי זמן רגוע ותפתחי את זה איתו בצורה נעימה.
רחלי:)תמיד אוהבת לקרוא אותך.
לא יודעת אם מתאים, אבל פעם @אמאשוני כתבה על שפת הפה לעומת שפת הלב בהקשר של ילדים ואני משתמשת בזה המון איתם וזה עוזר להבין את הדברים שנאמרים בהקשר האמיתי שלהם.
הכוונה שיש את מה שיוצא מהפה ויש את מה שהלב מרגיש.
ילד יכול לראות חבר שלו עם משחק חדש ולהגיד לו כמה זה משחק דפוק ומשעמם כשבעצם הוא רק מרגיש קנאה והיה מאוד שמח במשחק כזה.
נשמע שבעלך לא מספיק יודע להביע במילים בדיוק מה הוא מרגיש (לא איש של מילים..), קל לו יותר להטיח בך דברים.
במקום להגיד: זלדה, אני ככ מבואס שיצא כזה מכוער ועוד עבדתי על זה ככ קשה ואיזה חבל שלא יצאתי בעצמי לקנות סוג אחר של טפט
הוא אומר לך: זאת את, את אשמה, את שוכחת, את מתעלמת ממני ומהבקשות שלי
כשלומדים לשמוע את שפת הלב מבין המילים הכל נראה אחרת.
תינוקת מפונקת ובררנית שאוהבת מאוד לחם???
ופסטות וקוסקוס ואורז
ואת כל החמץ היא אוהבת🤦♀️
הקטנה שלי אוהבת בעיקר לחם ופיתה
וכמובן ממתקים🙈 לפעמים אוכלת גם פריכיות. בירקות מבושלים היא אוכלת רק תפו"א בצורת צ'יפס.
אנחנו ננסה לתת לה מהמצות, אבל אם היא לא תסכים - אז נקנה פיתות ולחמניות מקמח תפו"א (הן לא בהכשר לפסח שאנחנו אוכלים, אבל לא תהיה ברירה).
והיא תזלול הרבה במבה (מזל שאנחנו ספרדים...)
גם קניידלך יש סיכוי שהיא תאהב, אני מקווה. (היא אוהבת פלאפל וכדורי פירה)
מקווה שהילדים הבררניים של כולנו לא ירעבו🤷♀️
בחג עצמו אנחנו מתארחים
מקווה שיהיה שם דברים לאלתר לה
אין לי תנור של פסח...
מערבבים הכל על הגז עד לאיחוד
על נייר אפייה ליצור עיגולים ללחמניות
ולאפות על 180 עד שמזהיב קצת לצערי לא זוכרת כמה זמן..
כשאני רוצה שתאכל בשרי אני מערבבת לה טוב באורז או בקוסקוס וגם אז לפעמים היא מסננת את זה
)אבל הם בסוף מסתדרים!!
אגב,
אפשר להשרות חתיכות קטנות של מצה במים כמה דק' ואז לסנן ולהכין עם זה מצה ברייט עם קצת חלב, זה מרקמית מאוד מזכיר פתיתים.
גם קניידלך זה אחלה.
קינואה אתם אוכלים?
במקרה שממש לא מוצאת הייתי מתייעצת עם רב אם אפשר להקדיש סיר לבישולים שלה ולהכין לה פסטה קטניות ואורז..
עד גיל שנתיים בוודאי התירו לי לתת קטניות
אפשר גם מקמח מצה וגם מקמח תפוחי אדמה
מצה מפוררת עם חלב וסוכר או שוקו אחרי כמה זמן קצת מתרכך
מצה טוסט במחבת
אני מכינה אותו מראש לעניין, ברמה ששאלתי אותו "אתה זוכר מה זה ליל הסדר?" והוא ענה: "כן, החג שאין בו פסטה." 😂
לא שאני חושבת שההכנב הזו תעזור...
אין לי מושג מה קרה
הנקתי בישיבה ב1 ועכשיו צרח וגיליתי אותו על הרצפה על הגב.
כנראה נרדמתי
מה עכשיו?
התגובות שלו נורמליות, לא אפאאי, מגיב כמו שהוא בדכ?
אם כן אני חושבת שזה מסםיק.
לא בטוח שהיא תשלח אחרי ככ הרבה שעות, תלוי רופאה אני חושבת.
ועכשיו הוא נרדם
מותר לישון אחרי שנפל?
אוף אני לא מאמינה שזה קרה לי
מכיוון שכנראה זה קרה מזמן נשמע לי הגיוני שזה בסדר שירדם. מצד שני אני לא רופאה..
מבינה אותך, העייפות הזאת בלתי בלתי נסבלת...
במצב דומה לשלך הצמדתי את המיטה שלי לקיר כדי שזה לא יקרה, ופעם אחת כשהשתמשתי במתחברת ולא יכלתי, שמתי אחרי המתחברת שידה קטנה כמעט בגובה המיטה עם מזרן קטן עליה שאם יתגלגל לא יפול חזק אלא יפול לשם
כנראה שעכשיו הלול גם בלם את הנפילה
הלול צמוד למיטה שלי וכשהוא נפל הלול התרחק מהמיטה
ותבדקי אם יש אפשרות לנעול את הרגליים של הלול או להצמיד לקיר בין המיטה שלך לקיר כדי שלא יהיה ללול לאן לזוז. אפשר גם מתחברת ואז הוא יתגלגל פנימה אליה
ואולי נפל לפני שבכה ולא מיד בכה?
אןף
אני מכניסה את עצמי לסרטים, אני אלופה בזה
כנראה לא שם קיבל מכה
אני מתלבטת אם ללכת לרופא או להתקשר
ותוהה לעצמי אם יש סיכוי שתגיד משהו אחר חוץ מללכת למיון
כי אני נמצאת המון בבתי חולים עם אחד מילדי
שומעת המון דברים
אבל כדאי שרופא יראה אותו, כנראה שהכל בסדר! מלא ילדים נופלים מהמיטה
וזה מלחיץ אבל ברוב הפעמים הכל בסדר
אז אולי אני הצד הלא נחמד עכשיו
לגבי אישונים מורחבים- קחי פנס של פלאפון ותכווני לעין אם את רואה שהאישון מתקטן לגודל קטנטנן זה סימן מעולה
לק"י
רגיל. לרופא יש פנס אחר.
@פה לקצת קרה לנו גם פעם באמצע הלילה עם תינוקת בת כמה חודשים.
נסענו למיון, ושם בדקו ושחררו עם סימני אזהרה למה לשים לב. עכשיו בבוקר אפשר ללכת לרופא.
בגדול, הסכנה היא מנפילה מגובה של פי 2 או 3 מהגובה של התינוק.
וחיבוק, זה באמת מלחיץ.
היא לא שלחה למיון. שאלה כמה שאלות לגבי ההתנהגות שלו, ואמרה שאם אני לא רואה משהו חריג אז אפשר להישאר בבית.
אותי זה מרגיע להתייעץ עם גורם רפואי...
וחיבוק, זה בטח היה ממש מלחיץ❤️
עכשיו חזרנו מהרופאה, היא אמרה שב"ה הכל נראה בסדר ורק להמשיך לעקוב.
ואני מנסה לחשוב מה אני עושה שפעם הבאה זה לא יקרה וגם אם חלילה ארדם הוא לא יפול.
המיטה שלי צמודה לקיר ומהצד השני הלול של התינוק.
כורסא ירוקהאני לא אניק בלי להישען כי זה גם מסוכן, אז במקום להשען על הקיר אשען על הלול.
או שלא הבנתי נכון?
לק"י
את יודעת להניק בשכיבה?
אני מניקה בשכיבה, והתינוק ישן בין הקיר לביני. אבל אנחנו ישנים ביחד.
בישיבה הייתי נרדמת...
(כם בשכיבה אני נרדמת אבל התינוק לא יכול ליפול)
עשיתי את זה עם הגדולים אבל זה גורם שכל הלילה הם ינקו כי כל פעם היינו נרדמים
אבל באמת רעיון לנסות איתו, שכחתי מזה
מעדיפה להניק כל הלילה מאשר שיפול שוב
שאם הוא יפול שוב זה יהיה למקום רך
התמונה שלו זרוק על הרצפה לא יוצאת לי מהראש
תודה לה' שזה עבר בשלום!
יש טיפים להנקה בשכיבה כדי שלא נרדם לפני שמסיים לאכול?
או שאצל כולן זה ככה? כשאני מניקה בשכיבה מרגיש לי שאני מניקה כל הלילה כי הוא נרדם כשמתנתק ואז מתעורר אחרי כמה זמן להמשיך ככה כל הלילה.
פסח ראשון שאנחנו בבית מאז הקורונה וחסרים לי הרבה מאד דברים. כבר קנינו המון ציוד ויש כמה דברים שאני תוהה אם חייבים:
מגבות מטבח (או שמספיק לכבס את המגבות הרגילות?)
תחתיות לסירים (יש לכן רעיונות לאלתור זול?)
נטלה במטבח (אולי פשוט נשתמש בכוס?)
אוףףףף איזה חג מעצבן!
אני משתמשת ברגילות מכובסות.
תחתיות לסירים- האמת יש לי מלא, אז חלק משמשים לפסח.
אפשר לשים מגבת.
נטלה- יש לנו פשוטה מפלסטיק.
אם זה מפלסטיק, אני חושבת שאפשר לנקות טוב ולהשתמש ברגילה.
אולי גם אם זה מחומר אחר. סך הכל משתמשים בזה רק למים קרים.
תחתיות אישית אני קונה את הפושטיות עם החורים
אני לא בטוחה שצריך חדש, ממליצה לך לשאול בטתר ישיבה או משהו (חכולה לשאול בשבילך אם תאצי)
נטלה לא חושבת שיש בעיה
פשוט מנקים אותה הייטב ( אם זה זכוכית טולי צריך עירוי? אינלי מושג ויכולנ לשאול בשבילך)
אם היא ממתכת, בעירוי מים רותחים עם חומר מפגל.
מגבות אנחנו מכבסים ומשתמשים בשל כל השנה
תחתיות לסירים-אפשר לשים מגבת, אפשר קרטון ביצים.
תחתית לסירים - מזכוכית/ מעץ -
ניקיון ועירוי מים רותחים,
מגבות-לכבס,
נטלה - לנקות
בהצלחה!
מגבות אני אוהבת להתחדש אבל משתמשת גם בישנות
תחתיות לסירים - אני לא משתמשת בשלי של ימות השנה ונראה לי שאין לי גם כי חידשתי לפסח הקודם והעברתי לימות השנה
הכי הרבה על מגבת אבל תכלס אפשר לשטוף טוב עם סבון ולשפוך מים רותחים
חשוב מאוד לבדוק מאיזה חומר הם. נטלה מניחה שפחות קריטי כי זה לרוב רק עם מים קרים, אבל תחתיות סירים ששמים עליהם סירים רותחים חשוב לבדוק אם זה חומר שצריך להכשיר
אם יש מכשירי "חמץ" כמו טוסטר וכדו' האם מספיק להצניע אותם או שצריך למכור אותם?
אם כבר מוכרים את החמץ שעל המכשיר
וזה כבר תחת מכירת חמץ שבלוע בהית
או תחת ביטול חמץ
פערים הלכתיים
בין כן צריך למכור
לבין אם מוכרים צריך להטביל שוב כי זה נקנה מגוי..
לבין אפשר
וכו..
ומצניעים
לא מוכרים כלום לגוי
את המגבות ב60 מעלות לפחות
סירים אפשר להניח על מגבות או על כמה מפיות
וליטול ידיים אפשר גם מקופסא חד פעמית של חצי ליטר
יש נטלות זולות ופשוטות אבל אם את לא מגיעה לחנות זה מה שהייתי עושה
אני שמתי לב שיש מגבות שהתפחתי איתן בצק והוא נדבק ולא יורד ממש טוב הכל בכביסה.
אז יש לי אחרות לפסח
מוכרים כמו כובעי מקלחת כאלה, רק לאוכל😅 זה מגיע בגודל אוניברסלי, ממש כמה שקלים במקס וכד וזה מיועד לזה בדיוק
ממליצה להשתמש. מעליו שימי מגבת
מצב ביניים מעצבן כזה
המטבח נקי לגמרי אבל עוד לא מוכשר. אני רוצה להכשיר מחר לפני בדיקת חמץ עם השטיפה של כל הבית
הילדים שלי לא בשלה שאפשר לבקש מהם לאכול באיזו פינה
אז מה בדיוק הם יאכלו מחר?
לבשל כבר לא יכולה
בבוקר יאכלו קורנפלס עם חלב ופיתה עם גבינה צהובה בחוץ
מה בצהריים?
מה בערב?
מרגישה במלכודת עם כל הכשר לא כשר הזה
שונאת את היומיים שלפני פסח
כל הלחץ תמיד מתרכז לשם
ועברנו ממש טוב את כל הניקיון
אבל עכשיו כשהכל נקי ולא כשר מתחיל הסטרס
לק"י
אפשר גם לצאת לפיצה או משהו כזה.
(במצב הנוכחי אני אוותר).
אפשר לאכול בחוץ.
פיתות בבוקר, צהרים וערב
לעצמי השארתי יוגורט עם גרנולה לאכול בעבודה בבוקר
או לבשל על גזיה במרפסת? משהו פשוט כמו פסטה ונקניקיות.
אפשר בערב טוסטים אם הטוסטר עוד לא מוכשר.
חביתות וסלט/ירקות שהוכנו בכלים של פסח ואוכלים בחדפ.
בוקר וערב פיתה עם משהו קליל- גבינה כלשהי או ממרח אחר שאוהבים
אבל ההורים שלי היו קונים פיצות ואבא שלי היה יורד איתנו לגן שעשועים
זכור לי כחוויה וגם כפרס על הניקיונות
כדאי רק להיות בגינה בסמוך למקלט
ונאכל ארוחה אחת בחוץ פיצה/פלאפל
יש גם שאריות מארחות אחרות שנוכל לחמם במיקרוגל
ברור שנאכל ארוחת צהריים בשרית ומזינה ברביעי בצהריים
אבל מה אוכלים ברביעי בבוקר?
ומה אוכלים בין הארוחת צהריים ל "שולחן עורך" בשעת לילה מאוחרת?
ולבוקר אפשר חביתות עם גבינה וירקות
בלחמניות כשרות לפסח
לפותחת- בבוקר אוכלים פיתות עד סוף זמן אכילת חמץ
לצהריים מכינה מרק ירקות מרוסק וסיר עוף עם תפוח"א
אחה"צ קרקרים מקמח מתפוח"א, פירות, עוגות וכד'
לפי הרב אליהו אסור גם לספרדים לאכול אותה.
מצ"ב הסבר באתר כושרות
עוגיות מצה עשירה | כושרות - ייעוץ והכוונה בכשרות
מעתיקה מאתר כושרות:
"מחמת הטענות הללו התריע הגאון הרב מרדכי אליהו שעוגיות אלו נחשבות לחמץ גמור בין לאשכנזים ובין לספרדים, חובה לבער אותם מן הבית לפני פסח, ולא לרוכשם גם לאחר הפסח שכן הן 'חמץ שעבר עליו הפסח'.."
מדובר על עוגיות מצה עשירה..
יודעת שיש הרבה שלא יודעים
ואז מוכרים אותן בפסח לגוי..
וככה אחרי פסח הן לא 'חמץ שעבר על הפסח',
ואני יכולה להתפרע עליהן בכיף
אבל עוגיות בוטנים זה פסגת האושר שלי בפסח🤭
בואי נגיד אבל שלא גדלתי בבית שנהוג להכין בו עוגות בפסח אז כל אחד והגרסא דינקותא שלו חח
ואחים שלי היו מחכים כל שנה לימים לפני פסח כדי לאכול אותם.
או קרקרים מקמח תפו"א (קנויים) עם גבינה, ירקות וכדומה.
ועד הלילה בטח נאכל שטויות. יש עוגיות קנויות מקמח תפו"א. לא הכי טעים, אבל נשנוש.
מקווה שיתאפשר מבחינת מזג האוויר.
דווקא עם ארוחת צהריים אני תמיד מסתבכת
לק"י
אני מוציאה כלים מהארון של פסח לפי הצורך.
ואז אפשר לבשל בלי לארגן מטבח שלם.
או קורנפלקס עם חלב (אפשר גם כשלפ)
לפני החג אפשר שאריות מהצהריים
נקניקיות וציפס
מרק ירקות
מרק כתום
פירה
יש קרקרים כאלה שנראים כמו מצה אבל מקמח תפו"א, אפשר אותם עם ממרחים.
עוגות "שהכל"
נגיד קרונפלקסים וכזה קטניות אם אין לך כח להתעסק עם חמץ.
אפשר גם לוותר לגמרי עת חמץ בבוקר, להוריד כלי פסח מוקדם בבוקר ולהכין שקשוקה ולהגיש אותה עם פרכיות אורז נגיד.
ואז ארוחת צהריים קצת יותר מאוחרת.
לילדים אני אורזת מנה מהצהריים בקופסה פשוטה.
אורז עם קציצות וקוביות תפו"א ברוטב עגבניות.
עם ביצה קשה בצד. אפשר גם שעועית ירוקה.
אולי יש מי שלא מבשל קטניות בכלי פסח- אנחנו כן.
מה שאוכלים- אוכלים, מה שלא זורקת.
אחרי כניסת החג כבר מביאה מהמרק וכד'.
לעצמי נהנית מעוגיות בוטנים 😁
לגדולים יותר קצת פרכיות אורז עם סלט ביצים ו/ או אבוקדו.
אפשר גם תמר עם שקדים/ אגוזים אם מתחשק מתוק.
מן הסתם שיש מלא דעות על כל דבר בפסח.
מי ששואלת על אוכל צריכה לקחת את זה בחשבון.
(אנחנו אוכלים, וגם בשבת שצמודה לשביעי של פסח שחל ביום שישי)
אנחנו גם אוכלים בשבת שאחרי שביעי של פסח
אבל לפני פסח לא..
צהריים מרק עוף עם ירקות
לפני ליל הסדר לילדים- כל השנים דאגתי לשניצלים... השנה יוצא שגיסה אחרת דואגת למשהו בסגנון
חביתת בצל
פשטידת ירקות
סלט ירקות עשיר
בלינצ'ס עם פירה
שקשוקה
לביבות
מוזלי (יוגורט עם פירות ושקדים)
נשאר לכן כוחות לבשל אחרי החודש המשוגע הזה?
אני רק חושבת מה הכי קל ומבשלת או שלא
והרבה רעבה ....
קודם כל חייב לאכול משו😅
ובבחג אני מבשלת דברים שבדרך אני לא מכינה
וגם, למרות הכל, האוכל עושה אוירה של חג למרות שאין ככ
חשוב לי לשמח את הילדים שלי ושיראו אותי מתפקדת כרגיל כי מאוד קשה להם עם המצב הזה, אז במה שאפשר אני משאירה כרגיל
המקוריתארוחת בוקר סיום כל החמץ
באמצע ניתן לאכול פירות ואת החטיף הלאומי תפוצ'יפס
ארוחת צהריים מפוצצת בשרית
ואח"כ יש פירות, יש עוגות שהכל, לפני הסדר אבשל תפוחי אדמה לרעבים שינשנשו לפני הדלקת נרות
רק לציין יש פה 4 מתבגרים שלי + ועוד 2 טרום ועוד 2 קטנים ועוד אורחים מתבגרים אז בהחלט אתגבר נשנושים
