נגמר כבר אני לא בקראש על הבן אדם שלא רוצה אותי,

הוא יורד בעייני כמה רמות אם הוא לא רוצה

ואז זה הופך ללא רלוונטי(:

מה אתה אומר?

זה פשוט קשר שמבחינתי לא יכול להיות

לצורך העניין אם היא חילוניה

זה לא שאני חושב עליה בקטע שאני באמת רוצה אותה

ועדיין יש דברים שקשה להוציא מהראש..

אולי עצם הרצון להתמודד הוא שתוקע אותנו בכך יותר מכל?
כמו שהרצון להירדם מהר הוא מונע השינה הכי גדול?

היא שם בסביבה שלך והבחירה בידך כמה להתקרב או להתרחק ממנה.

הפתרון הוא להתמלא מקשר אחר בר קיימא, וזה לפעמים משכיך את הראשונות

בהצלחה אח!!

אולי העובדה ש99 אחוז היא לא תרצה עלולה אולי לסייע לשכל לשלוט על הלב ולהפנים שזה באמת לא יתקדם וחבל על הזמן והרגשות..

אבל כאמור לעיל אני בעצמי לא הצלחתי ליישם..

נשמע קשה... 

זה קרה לי ואני מכירה את זה. אפשר להחליף את המילה קראש בהתאהבות נכון? אז בשניהם יש סוג של ההיפך מפיכחות (כמו פיכח ולא כמו פיקח).

האדם נמצא תחת איזשהו קסם והצעד הראשון זה להכיר בזה. לדעת שהרגש לא אמיתי כי המבט לא מאוזן. אהבה- זה היכולת לראות את הטוב במישהו ולאהוב אותו בלי ההרגשה של ערעור ויציאה משיווי משקל. אז עצם הידיעה שמשהו כאן לא תקין גורמת לרצות להתגבר על זה. לא רק להבין שזה לא רלוונטי ולהשאר מאוהב, אלא להבין שאתה לא רוצה להיות מאוהב כי אתה רוצה שהמבט שלך יהיה נקי ואמיתי ולא מוטה! מה שווה אהבה כזאת שאיננה אהבה באמת? הבועה הזאת תתפוצץ יום אחד. זה לא מעצבן להרגיש תלותי ברגש כלשהו?! זה לא מתסכל שאתה נשלט על ידיו ושוגה בדמיונות?! תעיר את הגבורה שבך כי זה הרבה עניין של ביטחון עצמי. היא- רק בת אדם. לא מושלמת בעליל, וכמו כל בני האדם גם הדברים המהממים שבה הם מה'. וזה יכול לעשות לך טוב לנתח ולכתוב מה הדברים הספציפיים שבדיוק הרשימו אותך ולהפריד אותם מהאדם. זה גם ירגיע אותך: "אה, אז זו הסיבה שהתאהבתי בה..." ותבין שאלה דברים חיצוניים שלא תלויים בה. ואולי זה יהיה תהליך אבל אתה תתקדם הלאה וזה יקרה בסוף. אתה לא נשאר במקום והמבט שלך ישתנה עם הזמן. אחלה הזדמנות לעבודה על השלטת מוח על לב וכבד. מלך👑

אני כן רואה חילוק בין קראש להתאהבות

(יכול להיות שזאת טעות שלי בהבנת המושג אבל בכל זאת...)

התאהבות זה רגש מאוד חזק שמסנוור ויכול להיות מנותק לחלוטין מהמציאות.

אני התכוונתי למציאות שאני מרגיש משהו כלפי מישהי אני לא מאוהב בה וחושב שהיא מושלמת אבל עדיין לא מסוגל להתעלם מזה כל פעם שהיא בסביבה שלי.

התאהבות היא מאוד קיצונית ולכן גם ההתפכחות ממנה יכולה להיות קלה יותר, לפעמים מספיק לחטוף איזה כאפה אחת כדי להתעורר מהחלום ולחזור למציאות.

בכל מקרה הדברים שלך בהחלט קשורים ומחזקים מאוד!

מעניין... 

אתה יודע על עצמך הכי טוב...  

בהצלחה!

תחשוב שהיא נשואה. או שהיא אחותך. ולהיפגש כמה שפחות. הזמן עושה את שלו. לא יפריע. ותחפש קשר אחר. מעשי ויציב. היא ממילא תפרח. 

לעבוד על זה שתיפגש עם מישהי אחרת, לדייק את המסע שלך, כמו שהיית עושה אם היא לא הייתה

רק שעכשיו זה סוג של דרבון לעשות את זה כדי לא להיות במציאות שלא עוזרת למטרה.

היו לי 2 קראשים מהתיכון ו4 מהצבא ו2 מהמכללה ואף אחת מהן לא מעניינות אותי היום.

אחת הקראשיות מהתיכון, בזמן אמת חשבתי שהיא הכי יפה בעולם, פעם אחרונה אחרי שנים שראיתי תמונה שלה, הדבר הראשון שעלה לי לראש, לפני שבכלל זיהיתי אותה, הוא מי זאת הפרצוף ת*ת הזאת.

ככל שהקראש חזק יותר בזמן אמת כך לא נשאר ממנו כלום עם השנים.

מצד שני, אם יש אינטרקציה יומיומית, זה בהחלט בעיה.

בשם הבעש"ט, שאדם נמצא היכן שמחשבותיו נמצאות.

ומוסיפים בשם ר' נחמן, שאדם צריך לוודא שמחשבותיו נמצאות במקום הוא רוצה להיות.

אתה שולט על המחשבה שלך. זה לא איזה גזרה מלמעלה.

בעיני יש לזה שני צדדים:

אחד, להבהיא לעצמך למה אין שום סיכוי - אולי ממש לכתוב לך רשימה עם נקודות. להפוך את הקשר (התיאורטי והדמיוני) ללא רלוונטי גם מבחינתך.

צד שני, להעסיק את הראש שלך במחשבות אחרות. כשאתה קולט שאתה במחשבה עליה - תשנה את המחשבה שלך. תתעסק בנושא חלופי שבחרת. תצמצם את נפח הזמן שאתה מתעסק בזה.

וכמובן, לבנות קשר אמיתי, עם אחיזה ובסיס במציאות - אבל לא כבריחה מהמחשבות הנ"ל...

כך שאני לא מבין מה הדרמה.

זה יכול להיות גם על כל אחת אחרת, היא לא מיוחדת בעיני בגלל זה.

שלום,
זה קורה שמתאהבים במישהי, על בסיס הדמיון.
מבלי שיווצר באמת קשר אמיתי.
מבלי שהיו שיחות נפש אמיתיות בינהם, מבלי חייות חיים משותפות, מבלי שהיו בינהם כעסים ו"השלמות"
כלומר, יתכן שהתאבת במישהי אמיתי בפועל, אך הקשר והאהבה היא מדומיינת.
קשרים כאלה כשמתממשים, וזוגות כאלה שמתחתנים, אחרי חלוף "תקופת ההתאהבות" ונחיתה לעולם,
מגלים שהם התחתנו עם מישהו אחר ממה שהם דמיינו, ואז צריך עבודה כדי לשמר את ה"ביחד".
כדי להגיע לקשר אמיתי, צריך להפעיל גם את השכל.
זה נראה שאתה עכשיו רק בשלב הרגש, וזה משתלט עליך.
אולי מישהו מבחוץ, שלא מעורב רגשית יכול לעשות לך סדר בדברים

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.