בת להורה נרקיסיסט אמא שכל הזמן מרצה אותי
אחרי לידה, מספיק זמן כדי להגיע התאוששת, אבל עדיין לא לגמרי
קיבלנו הזמנה לראש השנה למקום שחלום לי
ההורים מפעילים מניפולציות שנישאר בבית ונבוא לסעודת חג
ומודיעים בבירור שאולי בכלל יעשו חג במלון וישאירו לנו את האוכל הקפוא"
בעלי אומר עזבי נסע ונהיה לנו חד
איזה חג כשכל החג את חושבת על ההורים הפגועים שלך
ומצד שני אם נשאר איזה חג יהיה בבית כשכל הזמן חושבת כמה חבל
המקוריתאיזה סיבה יש להישאר אם מראש את רוצה מקום אחר?
אין להם שום סיבה להיות פגועים אם את לא באה אליהם לבית ריק בחג...
אבל אבא שלי הודיע שיכול להיות שלא
וככה זה יישאר ללא ודאות רק כדי שלא ניסע
רק לי זה מרגיש התעללות של שליטה?
לצערי מבינה אותך
גם אני בת להורים נרקסיסטים .. הזייה.
את מזכירה לי את החג אחרי הנישואים .. חג ראשון שכל הילדים בבית נשואים .. וזה ממש משפחתי, ניראה לי שכל הורה מניח לרגע הזה 🤷🏻♀️ בתמימות שאלתי אותה אם עושים את החג אצלה .. התפוצצה עלי שהיא רוצה לעשות אצל ההורים שלה (סבא וסבתא שלנו) אז אמרתי לחמותי שנבוא אליה שגם היא וגם אנחנו לא נהיה לבד.. באותו היום !!! בבוקר של ערב החג אמא שלי מחייגת בשכנועים בלתי פוסקים שהיא רבה עם הצד שלה ועכשיו החובה שלי זה להגיע אליה עם בעלי. שניסיתי להסביר לה שקבעתי כבר !!! היא צרחה עלי שהיא רבה עם הצד שלה בשבילי שנוכל לעשות חג ביחד .. בת להורים נרקסיסטים זה עונש
מניחה שהתנצלתם בפני החמות
ועשיתים את החג עם ההורים שלך...
הצד שלי אלוף במניפולציות כאלו
שילדתי במקום מזל טוב זה היה למה ילדת ביום רביעי שיש הכנות לשבת בכל הלחץ את יולדת?
לא אנחנו אפילו לא בקשר. היו מתעללים בי פיזית ונפשית שנים
אמא שלי מיתנה הרבה מההתנהגות הזאת אבל כבר אין לה כוח. הזדקנה מאד
היו עוד מלא פנינים בסגנון
אבל זה ניצח.. ברמה שאפילו האחות שמטפלת בנשים אחרי הלידה שבדיוק הייתה אצלי.. הייתה בהלם והבינה שמדובר בחולים
בנות בבקשה תשקלו את כל הצדדים. עשה רע ועשה גם טוב. בני אדם הם מורכבים. מאד. וזה ראש השנה. באיזה פרצוף אעמוד לפני בורא עולם. גם בי יש רע ויש טוב. הרע הוא יותר העדר, חוסר יכולת, ולא רע באמת
באמת זה מה שטוב...
אני די בטוחה שמה שהקב"ה רוצה ממך זה שתלמדי לעשות מה שנכון *לך*
אני כבר על כדורים נוגדי דיכאון אבל זה לא מעניין את אמא שלי
היא כתבה לי את לא חייבת לישון 24 שעות
כאלו שזה נעשה מתוך תענוג ועצלנות
אני מרגישה שאני ***** אותם
@מקורית יש אח שהוא תמיד איתם, רווק מבוגר
אני חושבת שהוא מסית אותם נגדי
מקנאה
יש עוד אחים ואחיות - הם לא יבואו. הם גרים רחוק, ומזמן התנתקו.
אנחנו פשוט גרים קרוב.
אבל 3 חודשים שלא באנו לשבתות
אם כי הקפדתי לבוא לבקר מדי פעם באמצע שבוע ולהתקשר טלפונית
השיחות לא נעימות לי
עושה אותן נטו מכיבוד הורים
יש פחד מאוד חזק במיוחד לילדים להורים כאלה להיות רעים, איזשהו אמונה שמחנכים עליה שאם אתה בוחר אחרת ממה שההורה אומר אז אתה בהכרח רע (וכמובן אמירות מלאות באסמכתות תורניות אפילו) .
אף אדם לא רוצה להיות רע, במיוחד לא אישה טובה כמוך אז זה עובד יופי.
את טובה במהותך! ומותר (ורצוי) לך גם לעשות טעויות ולשקול שיקולים לא מדוייקים, אני חושבת שהמבחן לזה זה מה בעלך חושב על הסיטואציה, הוא יותר מנותק רגשית ומן הסתם לא בתוך הקלחת של המצפונים באותה צורה כמוך, בנוגע אליהם תקשיבי לו, גם התורה אומרת שהוא קודם להם בשבילך.
את לא ההורה של ההורים שלך ואין לך שום שליטה על מערכת הרגשות שלהם, זו בחירה שלהם איך להתמודד עם הבחירה שלך, וגם אם הם אומרים לך שהם יתמוטטו מזה - תעשי מה שנכון לכם כמשפחה החובה האלוקית הראשונה שלך כאישה נשואה, ואל תדאגי הקב"ה גם להם שם את הכוחות להתמודד עם הרגשות שלהם, גם אם קשה להם - אם הם בוחרים בכל אופן אחרת (או מציגים לך בחירה אחרת כדי לתת לגלגל להמשיך להתגלגל) זה שלהם.
ככל שתתרגלי ותנתקי את השיפוט הפנימי שלך כלפי עצמך מהשיפוט שלהם אותך תהיי יותר חופשית לבחור ולכבד גם באמת. כל עוד את נשארת במקום המרצה את לא מכבדת אותם בתוכך (עובדה שזה מביא לך שנאה ללב) - את דואגת פשוט לא להיות רעה בעינייך.
שזה לא נורא, שנה שעברה לא היינו אצלם, בעז"ה שנה הבאה לא נהיה אצלם. השנה זה כאלו "תורם"
ואני לא חייבת ללכת, הוא ילך עם הילדים לבקר אותם.
אני חושבת שהוא פשוט לא מבין מה נשתנה
אני השתניתי
היה לי חלום שממש סיכם את החיים שלי בצורה ציורית, התעוררתי ממנו והבנתי שאני באמת צריכה לשים גבולות
ושמתי
עד שהתחיל הגזלייטינג הנוכחי
ואני בטוחה שהם לא יהיו בבית מלון.
נראה איך הדברים יתגלגלו.
אני אכין אוכל אבל מקסימום, נקפיא וניסע
ההזמנה תקפה עד הרגע האחרון, וזה מקל עלי
התורה לא אמרה לאהוב היא אמרה לכבד
יכול להיות שבגלל המצב הרעוע של אבי, אני כן אצליח למצוא בלב ניצוץ, סה"כ כאמור יש לו גם הרבה זכויות.
יכול להיות שאני יכולה לכבד
נראה איך ארגיש
תודה רבה לך על התגובה ועל המילים הכל כך חשובות שכתבת
שנה טובה ומתוקה לכולנו.
תודה על המקום הזה לפרוק
חיבוק! זה לא קל...
ואת לא צריכה כל החג לחשוב על ההורים הפגועים.
בעיניי זה לא שיקול ולפי דעתי זה גם לא חלק מההלכה של כיבוד הורים.
כמובן זה יפה להשתדל לשמח את אמא שלך במה שאת יכולה
(כרטיס ברכה יפה? מתנה לחג? )
אבל זאת לא סיבה להשאר...
יהיה שנה הבאה
לא כדאי להיכנס למקום של לנסות לרצות אותם
יש אנשים שלא יהיו מרוצים מכלום
רק ברגע שתראו להם שאתם לא חייבים לעשות כל מה שהם רוצים הם ילמדו להעריך את מה שכן...
תסעו לחג תהנו ותשתדלו לזכור שעשיתם את מה שנכון עבורכם
זו עלולה להיות השנה האחרונה.
אולי לסגור מעגל?
בבקשה תעזרו לי להגיע להחלטה כי אם נשארים צריך להתחיל להתכונן
נכון שזה ממש ממש קשה
אבל מניפולציות זה לא הדרך לקשר טוב
ואיך שזה נשמע מפעילים עלייך כל הזמן מניפולציות
את צריכה לכבד הורים אבל לא להיות משועבדת אליהם והזוגיות, השלום בית, והמשפחה האישית שלך חשובה יותר מההשתעבדות הזו.
תכבדי בגבולות שמתאימים לכם ואיפה שלא מתאים תלמדי לשים גבול. להגיד אנחנו נשמח לחגוג אתכם חג אחר או שבת, כרגע אנחנו מעדיפים לנסוע.
אם את אומרת את זה יפה ובצורה מכבדת זה ממש לא משנה איך הם מגיבים תסעי ותהני בחג בלי שום מצפון
ופורים ופסח וכו'...
בכולם תהיו אצלם בגלל שזה אולי החג האחרון?
מרובות ילדים, שאלה לנשים שמגדלות כאלו משפחות,
מה מניע אתכן ללדת עוד ועוד ילדים?
הרי לגדל ילדים זאת מבחינתי המשימה הכי חשובה ומורכבת שיש בחיים
ב"ה יש לי כבר חמישה ואני רוצה עוד
אבל לא שואפת למספרים דו ספרתיים..
אז מה גורם לכן לעשות את זה כפול 10 +?
זה לא מלחיץ אותכן האתגר והאחריות?
יש בסביבה שלי המון משפחות כאלו ואני מוצאת עצמי חושבת על זה הרבה
לא נעים לשאול אותם ישירות
אז שואלת פה
אגב יכולות לענות גם כאלו עם 8-9-10 ילדים.. זה גם הרבה 😃
למי שכתבה שמרחמת על משפחה קטנה, להראות את הצד השני.
לא יודעת אפילו למה זה כזה הפעיל אותי, כשאני חושבת לעומק, אולי כי תמיד רציתי משפחה גדולה יותר(נגיד אולי שישה)אבל בפועל בגלל הריונות קשים ויתרתי על כך. וגם בעלי פחות בעניין
פשוט אין מה לרחם כי אי אפשר לדעת מה הסיפור של כל אחד.
אני מרגישה שאני מתניידת כמו איזו סבתא. כשאני יושבת אין לי כח לקום, בבוקר אין לי אנרגיה לצאת מהמיטה, כשאני הולכת אני לא מצליחה ללכת בנחת רק חושבת מתי ההליכה תסתיים.
והמשקל שלי סבבה, הכי נמוך שהיה לי בשנים האחרונות (61). וכשאני מבשלת נגיד במטבח אני עומדת בסבבה, כנ"ל כשאני מנקה.
אבל בכללי מרגישה שכל פעולה דורשת ממני משאבים שאין לי. בעבודה אפס מוטיבציה, בקושי גוררת את עצמי לעשות את המשימות הכי דחופות. אחרי העבודה, אם אני לא מתחילה ישר לנקות ולבשל, אני נזרקת על הספה ולא מצליחה לגרד את עצמי. אתמול בערב עשיתי קניות באושר עד, חשבתי לעצמי שעוד דקה אני מתרסקת על הרצפה מעייפות.
אני לוקחת ברזל וויטמין די (שאר הבדיקות יצאו סבבה), לא עושה ספורט בכלל רק בעבודה הולכת כל היום. יש לכן איזה רעיון? כיוון מה יכול לגרום לזה? ואולי אני סתם בטטה?
לומר - אני לא זמינה מחוץ לשעות העבודה ופשוט לא לענות לטל' אם הוא מתקשר.
אם הוא מבקש משהו "ב5 דק'" שבפועל לוקח שעתיים, לומר לו את זה. "בסדר, אני אעשה את זה, אבל זה הולך לקחת לי שעתיים."
"אל תדאג סיכמנו שאעשה xyz ואעשה זאת. אין צורך להזכיר לי."
אבל קשההה לי בלי שוקולד.
ולא. 2 קוביות לא מספיקות לי.
עם האוכל אני מסתדרת, עם הנשנושים פחות...
מה אתן אוכלות בתור נשנוש שהוא ללא סוכר וללא קמח?
אני רגילה לאכול עוגות ושוקולד, לפעמים חטיפים.
החלפתי את זה בסודה, פירות וירקות, מה עוד?
ניקזמנילגבי המייפל והדבש וכו' לא רוצה להגביל את עצמי יותר מדי בהנקה... אבל בהחלט גם מבחינה קלורית עדיף להתנזר לגמרי
סיימתי עכשיו לראות המירוץ למיליון, ממש אהבתי! לא חייב להיות בסגנון. מה שכן, אהבתי שקללות צונזרו, לא היו יותר מדי יחסים בין גבר לאישה (וגם אם כן זה היה ממש שולי ולא חלק מהתוכן) והלבוש של הנשים היה נסבל יחסית...
אני לא מצליחה לראות עונות ישנות יותר, אם מישהי יודעת איך אפשר לראות, אשמח!
רוצה לפרט מה הסגנון שאת אוהבת? אולי ידייק יותר.
ועוקבת לבטטה בחודש שביעי שמחפשת משו מרגיע כשהקטן נרדם.
ונשארים באותו מיקום
אבל יש משימות כל פעם וכזה…
אז אני וחמותי בדרכ מסתדרות פלוס פלוס ברמת שיתופים התייעצויות וכו, בשנה האחרונה מאז שלא חזרנו לצפון לאחר "סיום" המלחמה, חמותי נעשתה עוקצנית מהרגיל- תמיד הייתה זורקת הערות אבל מאחרי המלחמה ובייחוד מאז שהבן שלה לא חזר צפונה אלא נשארנו במרכז.
סה"כ היא אישה עם לב טוב מאוד, אמא וסבתא מדהימה, אבל מתערבת יותר מדי ומרשה לעצמה לשאול הכל, כנל לגבי חרדת נטישה שלה ורצון תמיד להיות מעורבת והסבתא הכי טובה (אוי ואבוי אם לאחד הנכדים כיף יותר בצד השני), גם כשהיינו גרים לידה בצפון היה לה קשה אם היינו מספר ימים ברצף אצל המשפחה שלי (שהיו רואים אותנו אז אחת לכמה חודשים).
כתוצאה מהמלחמה המשפחה שלי יותר נתראה איתנו ופחות הם בגלל המרחק, אנחנו לא גרים ליד שום צד אבל הצד שלי יותר קרוב עדיין אז יוצא שפעם בשבועיים נגיד אחותי באה לישון פה מביאה מתנות לילדים וכו וזה פשוט צורם לה .
היה יומולדת לבת שלי השבוע וזה היה בתאריך של בעלי , לא הזמנתי אותה ליומולדת של הבת שלי , זה היה בעיקר עם חברות, ואמא שלי ואחותי הגיעו ע"מ לעזור לי , נודע לה על זה (דרך בעלי לאחר שחקרה אותו למרות שביקשתי שלא יגיד ע"מ לא לצער אותה, מה גם שלא הזמנתי את אמא שלי מראש והיא באמת הגיעה לעזור לי כי אני בשבוע מטורף של ארגון שני ימי הולדת פלוס תינוק שמוציא שיניים), וגם הסיבה העיקרית שלא הזמנתי כי אם הם היו באים מהצפון הם היו נשארים לישון ולא התאים לי לארח (אציין שבכל מהלך המלחמה החלפנו את תפקיד חמי וחמותי ואירחנו אותם ואת אחים של בעלי כמעט בכל החגים כל שנה כי שכרנו דירות בתור מפונים והם היו במלונות ). בקיצור עשתה סרט לבעלי למה לא הוזמנו אנחנו גם סבתא וסבא, וכל זה בידיעה שהיא על רמקול כדי שאשמע , ואח"כ שאלה אם אמא שלי עוד אצלנו - כאילו מה אכפת לך ???
גרמה לבעלי ריב איתי ערב יום ההולדת שלו שאמא שלו צודקת ושאני אנטי אליה בזמן האחרון - (אצלו אנטי זה לא להתייחס אליה כמו אמא שלי בול, למרות שאני כל יומיים מחייגת אליה, יש וידאו קבוע עם הנכדים, ועוד), ולי נמאס לרצות אותה היא אישה שמפחדת שהנכדים והילדים לא יעניקו לה מספיק תשומת לב כמו שהיא רוצה וזה כבר משפיע לי על החיים גם מרחוק תמיד צריך ללכת בתפר הדק בין שלום בית לבין ריצוי שלה .
אני ובעלי רבנו לצערי מול הילדים במקום לחגוג לו בסוף יצא מעפן יצאנו איתם לאיזה נשנוש ביישוב וחזרנו בלי לשיר יומולדת ובלי כלום, הכל בגלל העקיצות שלה . ואכן שנים שלמות שגרתי שם ריציתי אותה והיום אני מגיעה למצב שמצד אחד מרחמת עליה כי. בינה שזה ממקום של חוסר הרצון לעודף יחס הזה, מצד שני לא מסוגלת יותר לסבול שיחות ממנה וכל הערה הכי קטנה שפעם הייתה עוברת לידי, היום גורמת לי לכעס ולרצון להתרחק ממנה .
דוגמא מלפני כמה שבועות - אמרה לבן שלי קניתי לך מלא הפתעות אבל תקבל אותן רק אם בכל פעם שאתה מתקשר לסבתא השנייה תתקשר גם אליי. אשכרה ילד בן 4 מניפולציה רגשית . ובעלי מאוד דומה לה באופי (רק מעודן יותר ברוך השם) אז מלא פיצולים שלנו שהוא מבין אותה לפני שהוא מבין אותי , היום כעס על הבן שלנו שלא רצה לדבר איתה אמרתי לו אתה לא יכול להכריח אותו לדבר עם סבתא אם הוא לא רוצה (כמובן רק אחרי שהיא ניתקה), ובטח שלא לכעוס על ילד אלא לכבד את רצונו
באמת מניפולציות והתנהגויות לא הגיוניות,
שבמקום לקרב רק מרחיקות וממש ברור התחושות שלך.
השאלה הגדולה היא איך את ובעלך נמצאים יחד באותו הצד ושהוא מבין אותך.
כי כרגע- הוא בעצם נתון בין 2 נשים שהוא אוהב וזה ממשלא קל עבורו.
את צריכה לחשוב בחכמה איך הוא מגיע להבנה של התחושות שלך ומצליח לשים לאמא שלו את הקו האדום, ברגישות אבל באופן ברור
באמת נשמע קשר מעיק ומניפולטיבי.
אני חושבת שמה שחשוב הוא שאת ובעלך תהיו באותו ראש מולה. להבין ולזהות את המניפולציות ולקבוע כללים איך להתנהל מולם.
משפטים או התנהגויות מסוימות שלא יזינו שוב ושוב את השרשרת הזאת.
נשמע שזה מפעיל אותו יותר מאשר אותך ואת יודעת לזהות את המניפולציה.
הייתי אפילו מתייעצת נקודתית עם איש מקצוע כי אלה דפוסים ידועים ויש ממש כללים איך להתנהל מולם.
מחייב דימום? ז"א אם אני אחרי מקווה אז בהכרח אאסר?
לי היו כמה ימים של כתמים, התקן לא הורמונלי.
לא בהכרח, לפי הפסיקה שלנו זה לא אוסר.
תבררי מה הפסיקה אצלכם
של ההתקן אוסרת
אז תבררי מה הפסיקה שלכם.
ממתקיתחחח
אבל בכל אופן הקפצתי לך.
נראה לי שרופאות או טכנאיות רנטגן יכולות לזהות.
של העובר אפשר לזהות את המין...
