תלי אבל איזה חג

ראש השנה - הורים

חג ראשון סוכות - בבית

שבת חול המועד - לא יודעת עדיין

שמחת תורה - הורים

סוכות והשאר בבית

ואז נהיה מפוף ורועש בשולחן.

וגם יש לי בת יותר מאתגרת בקטע של להתארח...

אבל סוכות/שמחת תורה/שבועות לא בהכרח

ראש השנה ממש לא נחשב מבחינתי כזה חג משפחתי. דווקא מכל החגים ר"ה זה החג שאנחנו הכי פחות מתארחים בו. כבר בר"ה הראשון אחרי החתונה היינו בבית, כמה שבועות אחרי שהתחתנו.

מבחינתי חג משפחתי זה חג שהוא יוצא דופן

בראש השנה יש את הסימנים לפני הארוחה

בפסח יש את הגדה של פסח

שאר החגים אלה כמו שבת

גם סוכות זו שבת רגילה רק מתחת לסוכה שגם ככה אנחנו בונים כדי שיהיה להמשך השבוע

מתארחים תמיד ב

חג ראשון סוכות

ליל הסדר

שביעי של פסח

כל השאר בבית

ראש השנה לא

סוכות יום טוב כן

פסח כנל

שמחת תורה לא

איזה חג או שניים בשנה אנחנו הולכים, ולפעמים פשוט שבת בתקופת הזמן של חגים.

אוהבים להיות בבית

לאו דוקא מתארחים אצלם בבית, לפעמים עושים יחד איתם במקום אחר.

מעדיפים להגיע בחול המועד, או לשבתות מיוחדות שכוללות מפגש של כל האחים.

כבר קשה לנו להגיע עם כל הילדים, וקשה להם ולנו (בעיקר לנו) לישון מחוץ לבית...

בכל אופן, ראש השנה ודאי שלא. מדובר ביומיים-שלושה, וזה יותר מדי בשביל כולנו... (גם בשביל ההורים) פעם אהבתי להגיע להורים בראש השנה כדי שיחגגו לי יום הולדת, אבל היום ב"ה הילדים חוגגים לי מספיק יפה

כי שאר החגים - בישיבה

אבל בכללי ההורים שלי - תמיד היו /עדין בחגים אצל ההורים שלהם..

רק חול המועד לרוב בבית.

חגים ממש חשוב לי להיות עם המשפחה.

פשוט יש מין הרגשה כזאת שאם נשאר בבית אז נשאיר את ההורים לבד ואיך הם יקבלו את זה וכאלה. אז מתארחים בחגים לשם מצוות כיבוד הורים ומקווים שבקרוב נמצא פתרון לעניין.

חודשים בודדים אחרי החתונה שלנו התחילה הקורונה אז ליל הסדר הראשון עשינו בבית, היה וואוו. חוויה שאנחנו מתגעגעים אליה ומפנטזים עליה כל שנה.

ואתם?

לק"י

אצלינו ליל הסדר בבית היה כ"כ משעמם ולא הרגשתי חג...

מצד שני, גם אצל ההורים של בעלי לא אהבתי את החג, רק עם המשפחה שלי 😅 (בכל זאת שנים של מנהגים מסויימים, עם המשפחה שלי שאני אוהבת)

נשואים כבר מספר דו ספרתי של שנים.

מצד אחד זה קשה ומבאס מצד שני באמת מאד חשוב!!

ב״ה שנינו זכינו בהורים מדהימים שגם עוזרים לנו המון עם הילדים (למרות שגרים רחוק מאד) אז יש אוירה כללית של רצון לשמח אחד את השני.

השנה נהיה בראש השנה אצל חמותי שלושה ימים ולא אצליח להתפלל שם אז קשה לי מאד (בבית הכנסת אצלנו בישוב יש משחקיה לילדים עם בייביסיטר!) אבל יודעת שזה הדבר הנכון לעשות.

מצטרפת לכל מילה שכתבת.

ובהצלחה בעבודת ה' שלך בראש השנה. זה בטח מוסיף הרבה זכויות לעם ישראל אפילו שזה יגרום לך להתפלל פחות.

ומצטרפת גם ל@מקושרת

אבל אצלנו הגישה הפוכה לגמרי.

זו זכות שמחה לקיים את המצווה ולא חובה שמחפשים להיפטר ממנה.

נראה לי בזכות שגם ההורים שלנו נסעו להורים שלהם עד גיל מבוגר ( אפילו אחרי שאנחנו התחתנו כבר)

אז יש לנו דוגמא לחיקוי.

ומתפללת שנזכה עוד הרבה שנים לנסוע אליהם בחגים.

כמו שגידול ילדים זה קשה אבל זכות ומתנה עצומה שקיבלנו.

ועם כל הקושי לנסוע אנחנו תמיד מודים לקב"ה שיש לנו הורים לנסוע אליהם ושרוצים ויכולים לארח אותנו, ברור לנו שזה לא מובן מאליו.

אבל זאת מצווה שלא פשוטה לי בכלל בכלל בחלק של הנסיעה לחגים ושבתות.

אין לי שם עזרה, מביאה אוכל ומשחקים וחצי בית.

בבית הרבה יותר קל לי.

ממש מבינה מה שכתבת.

ומעריכה אותך מאד!!!

רק מוסיפה שאני חוץ מהזכות נהנית גם מהמצווה הזו, זה לא שאני רק עושה מצווה מתוך "כפיה".

אני נהנית מגידול ילדים ונהנית מכיבוד הורים.

מתחבר לי לפסוק מהפרשה - תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב.

ובפרט בשני הדברים האלו השמחה מוסיפה למצווה, לקיים אותן רק כי אין ברירה זה משדר משהו שלילי לאנשים מולי.

ולגבי זה שזה לא פשוט לך-

בוודאי שזה לא פשוט,נראה לי לרוב העולם אין אחיות רווקות שיעזרו אצל ההורים, ואין בית ענק להורים,ולהורים כבר אין כח לפנק,

אז נסיעה להורים זה באמת  דבר שמצריך מאמץ.

תנסי להקל מעלייך.

נגיד לקנות משחקים שקבוע יהיו שם?

להכיר שכנים שיהיו חברה לך ולילדים?

להגדיר ממתקים קבועים שמקבלים רק אצל ההורים?

להכין לך חומר קריאה מעניין?

ראש השנה, שמחת תורה ושבועות תמיד בבית בשביל להיות בישיבה

סוכות ופסח אצל ההורים כשמסתדר

ראש השנה ויום כיפור- מתארחים.

סוכות- בדרך כלל רק בחג הראשון

שמחת תורה- בבית

פורים- בדרך כלל אצל חברים

פסח- לרוב מתארחים בחג ראשון, וגם או בחג שני או שבת חול המועד. יצא גם להיות בליל הסדר בבית.

שבועות- בבית

חושבת שאם תדייקי את השאלה של כמה שנים נשואים וכמה ילדים תגיעי לתשובות יותר ממוקדות

כי אני בטוחה שהקרטריון הזה לעיתים ממש משנה

לא בחגים ולא בשבתות

בחלק מהחגים/ שבתות מארחים

לחמותי קשה כבר לארח (פריצת דיסק) אז יותר מיום אחד זה כבר לא בטוח...

ואצל ההורים שלי אין מקום לכולם תמיד

התחלנו לחגוג בבית שלנו ולהנות מזה

אבל ההורים שלי גרים במרחק הליכה אז זה מקל כי באמת לא פשוט לנסוע לכמה ימים כולל לינה 

ההורים שלי גרים באותה עיר שבה אנחנו גרים

אז אם נישאר בבית נתארח אצלם לארוחה אחת.

בד"כ אם ניסע להורים של בעלי זה יהיה בראש השנה/פסח.

סוכות,פורים ושבועות אנחנו נשארים בד"כ בבית.

וכמובן תלוי במצב רוח, היו כמה שנים שעשינו לבד ליל הסדר וגם ראש השנה... לפעמים זה נחמד, ולפעמים זה היה מקורח הנסיבות

בשבילנו לנסוע לחגים להורים של בעלי זו הזדמנות

להיפגש איתם ועם עוד משפחה כי הם גרים מאוד רחוק מאיתנו ובמהלך השנה אנחנו לא מגיעים אליהם הרבה (לא בגלל יחסים לא טובים, פשוט בגלל המרחק ) אז אם אנחנו נוסעים זה יכול להיות כבר לכמה ימים

כל חג שה משהו שונה לרוב אם מתארחים אצלם זה שבת חול המועד אבל זה גם לא תמיד יוצא.

ליל הסדר נדיר שנוסעים כבר קרה בעבר אבל ממש נדיר.

ראש השנה לרוב אני נוסעת אבל גם כבר קרה שלא.. וזה גם בדרך כלל מבחינצי סוגר לי את המחויבות לחגי תשרי. אם מצליחים ומסתדר אז,שבת חול המועד בסוכות נוסעים ואם חא נפגשים בחול המועד עצמו..

אחים ואחיות שלי למשל נוסעים יותר ממני אבל לי יותר קשה עם הנסיעות בחגים..

נשואים שנתיים וחצי

חשוב למשפחות שנבוא, ושני הצדדים רבים עלינו

ויותר מזה, ההורים שלי נוסעים בחלק גדול מהחגים (ר"ה, יו"כ, שמחת תורה ושבועות) לישיבה של אבא שלי ואנחנו מצטרפים אליהם לשם.

אבל האמת שממש באלי לעשות השנה חלק מסוכות בבית.

נשואים למעלה מעשור. ליל הסדר תמיד מתארחים, פורים בדכ חוגגים עם המשפחה- לא תמיד עם ההורים, יום כיפור מארחים את ההורים, סוכות לפעמים מתארחים ולפעמים מארחים את כל המשפחה..

כל חג מחליטים מחדש מה טוב לנו.

השנה הודעתי לבעלי שראש השנה ארוך ונשארים בבית. אם מישהו רוצה- מוזמנים להתארח אצלנו.

סוכות ,פסח חנוכה- כן

את החגים אצל אחד ההורים

לבעלי זה חשוב (לא אכפת לו אצל מי)

ועד ששכנעתי אותו לעשות חג בבית- פרצה בו מלחמה (ובדיעבד- מזל שהוא היה בבית, רק המחשבה שהוא היה נוסע עם הרכב לצו 8 ומשאיר אותי תקועה עם הילדים בלי יכולת להגיע הביתה עושה לי רע)

עכשיו בראש השנה שזה 3 ימים אנחנו צריכים לקבל החלטה

אני מעדיפה בבית

הוא מעדיף לנסוע

חג אחד אצל כל צד (שבת חוהמ גם נחשב חג)

היו שנים שלא היה סיכוי שאעמוד בזה,

אז לא נסענו.

השנה אין לי תירוץ, ובאמת נהיה קצת יותר קל ככל שהילדים גדלים ועוזרים.

אבל חגים זה קשוח מה שלא יהיה 🤗

נניח ראש השנה לרוב לא מתארחים כי זה חג של הישיבה, אבל היו שנים שיצא שכן מכל מיני סיבות. כנ"ל שמחת תורה. סוכות ופסח מתארחים לפחות חלק מהחג, כשהיינו זוג צעיר יותר זה היה ממש לנסוע לכל השבוע. השנה כנראה יהיה לנו בעייתי עם סוכה משלנו אז סיכוי טוב שנתארח כל החג.

בכללי בשנתיים האחרונות ההורים שלי גרים קרוב אלינו אז כל מערך ההתארחות השתנה קצת

וחג שביעי של פסח לסירוגין.. בבית או אצל הוריי.

שאר החגים לפעמים בבית לפעמים אצל ההורים 

ראש השנה בדכ כן

סוכות לפעמים, בדכ רק חלק מהחג כזה..

שמחת תורה תמיד בבית

ליל הסדר תמיד אצל ההורים

מבחינתי חגים זה זמן של משפחה 

אז ככל עוד ב"ה יש את האפשרות, אין מצב שבבית

כרגע

במצב של החודש האחרון, שיש עומס של החיים בצורה די קיצונית, הכל ביחד

פלוס זה שאני אדם רגיש

מוציא ממני משהו מאוד דומה למה שאת מתארת

משהו כמו הקש ששבר את גב הגמל רק בצורה יומיומית

דברים קטנים שמהם נשברים אבל בגלל שהעומס הכללי הוא ענק

אני אסביר

בתור אדם רגיש מאוד,  כל דבר שסביבי הולך איתי.

בקשת העזרה של השכן

הילד שחורק עם הכסא

אם אני צריכה לגעת בדברים שאני לא מסוגלת לגעת בהם או להרגיש את המגע שלהם 

כמות העומס שעלי מורגשת והולכת איתי

ואז כל דבר קטן, יכול להיות הצעקת 'די אני כבר לא יכולה יותר'

וזה יכול לבוא לידי ביטוי ב'איזה טפט גרוע' וב 'אוף על איקס ואי זד'

לחיות כבנאדם רגיש זה דורש עבודה ולימוד

מאוד קשה להיות הבת זוג/בן זוג של אדם שקשה לו להכיל את המציאות. שמורכב לו. אני מודה...

מעריכה ממש את בעלי וגם הוא משתגע מזה לפעמים

אני יודעת שכשאני מעל המים מבחינת שינה, אוכל, זמן לעצמי, זמן זוגי- אני לא לוקחת קשה..

וגם אני גם מנסה להכיר במתנות שיש ברגישות הזאת, כמו יכולת הזדהות, הבנה עמוקה של דברים ועוד

זה מה שיש לי לכתוב

ממש כל הכבוד לך, אני באמת מעריכה את הצד השני של אנשים כמונו

ובתור אני מנסה ללמוד להקליל, להבין שהחיים מורכבים ולא הכל חייב להיות במאה אחוז דיוק

זה קשה (ממש)

וגם לעבוד על לבקש את הצורך שלי כדי לקבל אותו

ושלא יתבטא בעצבנות כללית כזאת כי אף אחד לא מבין מזה שיש כאן צורך שלא מולא

אבל זה הקטע

אנחנו חיים במקום בלי אזעקות כמעט

אומנם הילדים בבית ואני עובדת כרגיל אבל הוא במילואים! דווקא במילואים אצלו יותר נחת מהעבודה ( בדכ עובד מאוד קשה)

אז למה הפתיל הקצר הזה?

ובכל אופן, מה לדעתך החלק שלי בסיפור?

אני לא ככ יודעת איך להתייחס לזה..

מצד אחד צריך פה הכלה כנראה

מצד שני לא מוכנה לקבל האשמות

הצורך ללמוד מקום חדש

או ליצור קשרים חברתיים חזקים חדשים במילואים

או אדם שלא מסתדרים איתו במילואים

או הנסיעות 

או כל דבר שאת חווה כמשהו קטן ומעצבן ולאדם רגיש מאוד ולא מספיק בטוח בעצמו יכול להשפיע מאוד על מצב הרוח

החלק שלך

קודם כל לדעת ש'את' לא הסיפור פה... לא מאשימים אותך, אלא את המציאות ואת הקושי

ולשקף שזה מאוד לא נעים

אם הוא באמת אדם רגיש מאוד הוא יתנצל ויקח לתשומת ליבו

אחכ לנסות לדייק מה הצורך שלא ממומש אצלו או מה יושב עליו

אלופה ממש!

כי חיפשתי ל@טוט את השרשור על המקווה 😅 אגב לא מצאתי.. באסה.

זאת אני אל דאגה❤️

כמה הוא זכה בך!!

ואיזה כיף למשוע שגם את בו!!

כותבת בקצרה כי אני ביום מעוך אז הראש לא עובד..

יכול להיות שיש לו "פוסט טראומה " קלה מהמילואים?

זה ממש הגיוני .. ולפעמים מגיע באופן קל..

אבל בסוף השנתיים וחצי האחרונות מטורפות לגמרי...

מקווה שזה בסדר לכתוב...

בכל מקרה חיבוק ענק

ובע"ה שתהיה לכם מלא סיעתא דשמיא להיחלץ ולהתעלות מהכל!!

על פניו לא נראה לי...

מצד שני גם אם כן- אין לי ככ מה לעשות עם זה... הוא טיפוס שלא מוכן ללכת לשום טיפול, בטח אם אין טריגר מסויים שהוא מרגיש אותו... מה שאני באה לומר זה שבאן כללי הוא לא ילך לשום טיפול בלי שהוא ירגיש צורך. וגם אז זה רק כשזה יבוא לגמרי ממנו...

כרגע הוא לא מרגישככ בעיה לדעתי למרות שניסיתי קצת לשקף לו (גם בזהירות. כי איזה לא כיף זה לשמוע יותר מידי שאתה עצבני כל הזמן...)

ולא צריכה לספוג את כל זה בשקט.

אבל אם זה ממשיך נגיד אחרי החג, תמצאי זמן רגוע ותפתחי את זה איתו בצורה נעימה.

ובזכות עכבס בלוטוס גיגלתי אתמול...

וואלה באמת יש מצב!

באמת גם יש לו קטע עם רעשים קצת, ובכלל כל מיני דברים שכתובים שם.

מצד שני זה לא היה ככה חזק תמיד....

וגם. שוב מחזיר אותי לשאלה מה החלק שלי בסיפור.

בנות כותבות פה וזה עוזר.

אם יש לך עוד תובנות אשמח לשמוע❤️

לפי כמה אני טרודה/עצבנית

אבל אני לא חושבת שיש לך כ''כ איך לעזור לו, זה יותר שלו מול עצמו.

תמיד אוהבת לקרוא אותך.

לא יודעת אם מתאים, אבל פעם @אמאשוני כתבה על שפת הפה לעומת שפת הלב בהקשר של ילדים ואני משתמשת בזה המון איתם וזה עוזר להבין את הדברים שנאמרים בהקשר האמיתי שלהם.

הכוונה שיש את מה שיוצא מהפה ויש את מה שהלב מרגיש.

ילד יכול לראות חבר שלו עם משחק חדש ולהגיד לו כמה זה משחק דפוק ומשעמם כשבעצם הוא רק מרגיש קנאה והיה מאוד שמח במשחק כזה.

נשמע שבעלך לא מספיק יודע להביע במילים בדיוק מה הוא מרגיש (לא איש של מילים..), קל לו יותר להטיח בך דברים.

במקום להגיד: זלדה, אני ככ מבואס שיצא כזה מכוער ועוד עבדתי על זה ככ קשה ואיזה חבל שלא יצאתי בעצמי לקנות סוג אחר של טפט

הוא אומר לך: זאת את, את אשמה, את שוכחת, את מתעלמת ממני ומהבקשות שלי

כשלומדים לשמוע את שפת הלב מבין המילים הכל נראה אחרת.

וואו תודה זה כיף לשמוע.

אני באמת מרגישה שיש פה את שפת הלב שאת אומרת.... אבל זה גם קצת משגע אותי. כאילו יאללה... אתה בנאדם בוגר. זה מעייף אותי ככה כל הזמן.. כי כאמור התדירות ממש גברה..

וגם. מודה שיש בי צד אגןאיסט שברגע שאני מקבלת האשמות אני עוברת להגנה ולא מוכנה לשמוע את הביקורת או הקושי שלו ש"אני מתעלמת מהבקשות שלו". כשאני חושבת על זה, הוא גם באמת אמר את זה לאחרונה שאני הרבה פעמים לא מספיק עונה לו ומתעלמת. ואני בהחלט הרבה יותר משתדלת לענות אבל חשבתי על זה, וזה מגיע בעיקר כי הדרך שהוא מדבר לא נותנת מקום לצד שני (למשל- לא הספקתי לשטוף, תצטרכי להביא בייביסיטר שתשמור על הילדים ואת תשטפי. אז לא היתה פה בקשה, או שאלה מה דעתי, אלא קביעת עובדה. אז מבחינתי קצת הרגשתי שלא ראה אותי/כיבד אותי. ובכל מצב קבע עובדה אז מה יש לי לענות? תוסיפי לזה גם טון קצת עצבני.. ואז הוא אומר לי- למה את לא עונה? בקיצור.....

ברור לי שיש פה צורך בלתי ממומש שלו

וגם קושי שלי לתת מענה כי נפגעת מהדרך שהוא מביע את זה

גם אני נוטה להיות חסרת סבלנות ולהאשים לפעמים.

לא נעים לי להגיד, אבל עוזר לי שמקרקעים אותי קצת.

(היי מותק, אני מבין שלא נעים לך, אבל ממש לא נעים לי שאת מאשימה אותי ככה

או זה באמת מכוער, מתנצלת, אבל דיברנו על זה כבר, אני אשמח שלא נדבר על זה כל היום).

כן הבנתי שזה קצת נצרך...

גם אחרי סיפור הטפט אמרתי לו את זה. שהעצבים שלו לדעתי חסרי פרופורציה לאירוע שזה.

זה אומנם קצת הפסיק את הויכוח, אבל לא הרגשתי שהוא הפנים את זה באמת...

התפקיד שלך זה לדבר עלייך ומה את מרגישה עם מה שהיה ועם ההתנהגות שלו. כל עוד את מכילה ומוציאה את עצמך מהתמונה או מדברת עליו רק - זה  מפספס את הנקודה שלך פה בעצם.

ומצטרפת לנכתב פה, את זהב לא פחות♥️

סבתא שלי היתה קוראת לזה "שפת האני"....

תודה על התזכורת❤️

שאת מחליקה בחיים.

אם את אומרת שזה משהו שהשתנה נשמע כמו קלאסי קשור למילואים, מלחמה. אנשים על הקצה, עצבניים.

כן, קשוח לחיות לידם.

ואת צודקת שאת יכולה להיות מכילה אבל עד האשמה אלייך. לא לאפשר לזה לקרות. יכול לחטוף כריזה, אני אכיל... אבל להפיל את האשמה עליי ועוד בחוסר פרופורציה. לא. לא. אני לא שק חבתות.

כן יכולה להזדהות איתו שדברים קטנים יכולים לגרום לי לעצבים מוגזמים. חיבוק

בגלל שאני יותר "פלואידית"- יותר יכולה ללכת לקראת ויותר מרגישה את האחר, וגם אין לי כמעט דרישות מהזולת

אז אני יותר רגישה לתחושות של ניצול או של מרמור.

כביכול אם הזולת רוצה משהו אני חייבת להיענות לו. בלי לבדוק אם רציתי בכלל. ויש תחושה של אשמה כבדה אם לא עשיתי.

כל ציפייה של האחר מכניסה אותי קצת ללחץ.

ויכול להיות שגם בעלך לא רוצה את הטפט

או שהוא רוצה להרגיש שהוא לא חייב לשים אותו. ושהוא חופשי להגיד לך לא. ואם הוא שם מתוך כפייה (גם אם פנימית ולא מצידך)- הוא ירגיש מרמור

ויכול להיות שהןא מרגיש שאפילו הבקשות של השכנים מחייבות אותו.

ואז הוא גם אשם כלפיהם שלא עזר.

או שהוא מרגיש אשמה ונחיתות כלפיי עצמו- אחרים נרתמו בכיף ואני לא. איזה מן בן אדם אני?

בקיצור הערך העצמי לא חזק דיו כדי להרגיש שלם עם הבחירות שלי.

לאנשים כאלה הכי טוב לפעול דרך מרחב ושחרור.

והרבה מחמאות וחיזוקים שהם טובים גם אם לא עשו כמו הציפייה מהם.

ממש כל מה שכתבת. ואני מודעת לזה.

ונותנת יםם של מרחב ושחרור. כנל על החיזוקים.

יש מצב שכשזה קשור אלי אני יותר מצפה/רגילה שהוא כן עושה.. ואז כשלא זה יותר קשה לי.

אבל אני באמת משתדלת המון לתת לו את כל הכבוד לומר שמשהו לא מתאים לו. ולכבד את זה.

חושבת שבאמת יש שיפור בנושא... אבל אולי גם בגלל הוא יותר כועס בזמן האחרון? מרגיש לי שזה גם חלק מהלהביא את עצמו כמו שהוא ולא לשמור הכל בפנים ולהיות מרצה.... ובכל זאת... אני מצפה שיגיד "לא מתאים לי" בענייניות ואולי גם נדבר על זה. אבל לא לעצבים לא קשורים...

טוב  מבינה שיש דרך ולמרות שהןא מושלם הוא כנראה לא. ואולי טוב שכך.....

על הריצוי והאשמה - בעלי היה ככה (עדיין אבל הוא כן הלך לכמה מפגשים עם מישהו והוא במודעות)

אני חושבת שמאוד מאוד משמעותי פה שלא תקחי עלייך את הבלאגן הפנימי שלו, אני הרגשתי תקופה ארוכה שאסור לי להביע רגשות של תסכול לידו כי ישר אפילו אם זה בדקות הוא נכנס ללופ ממש לופ מתגונן וכמובן גם מאשים ואין איך לעצור אותו.

עד שלמדתי כן לשים לב הרבה יותר לעיתוי אם אני באמת מעוניינת בשיח שיוביל לאנשהו ולעשות הרבה הקדמות, ועדיין אם הוא יוצא מפרופורציה וזה קורה לו בהחלט הרבה יותר בתקופות לחוצות - אני אומרת לעצמי ברור את ההפרדה - ועם הזמן גם הוא למד להגיד לי אותה בעצמו שזה לא שייך אליי וזה רק הוא שלא מסוגל להכיל כלום עכשיו.

אבל זה באמת אחרי הרבה זמן של עבודה דו צדדית.

בהתחלה הוא היה כמו דובי לא לא חחח , כל בקשה שלי הוא היה בודק עם עצמו אם הוא עושה את זה כי הוא רוצה - מטריף

אבל הבנתי שזה שלב ושמחתי מזה כי עכשיו אחרי התהליך הרבה יותר כיף ונעים איתו, הוא נותן והוא חושב מה הוא רוצה לתת ולשים פה ולא כי הוא מרגיש חייב.

(אצלם בבית לאמא שלהם היה רצון מאודדדד חזק ולא היה כדאי שהיא תצא לא מרוצה )  

אני כן אומרת בזהירות שאם אני הייתי מנסה בכח להימנע לגמרי מפיצוצים -לא היינו מגיעים למודעות והקרבה של היום -פשוט הייתי מתרחקת וזהו, ותסמכי עליו שאם הוא אדם טוב לב ורגיש כמו שאת מתארת הוא יעשה את שלו ויתקדם בעז"ה .

וזה שאת נותנת את הכבוד אין טוב מזה - יכול להיות שזה בדיוק מה שמאפשר לו להרגיש סוף סוף בבית להרגיש רגשות ולעשות שינויים בעצמו שלא היו מתאפשרים קודם . 

זה עניין של ביטחון עצמי.

נדרשו לי הרבה שנים כדי להביא את עצמי לקשר. היה חי הרבה יותר קל להקשיב לבעלי ולהשתתף אתו בעולם שלו, מאשר להביא את עצמי.

גם כי לא ראיתי טעם בסתם לשתף כשהוא לא יכול לעזור לי (דברים מהעבר שלי)

וגם כי לא הייתי מספיק בטוחה שזה יעניין אותו.

היום יש לי כבר יותר ביטחון עצמי בקשר, כי גם פיתחתי יותר את העולם שלי, ואני מרגישה שיש לי עניין בתוך עצמי.

אבל פיתוח הביטחון העצמי זה מסע.

בתור בת זוג באמת להחמיא ולפרגן זה הכי חשוב. ככל שהוא יאמין שהוא חשוב לך, שאת מסתפקת בו כמו שהוא. שהוא כמו שהוא זה וואו, שהוא מספיק לך ואת אוהבת אותו-

הוא ירגיש יותר בטוח להביא את העולם שלו.

לאנשים שאין להם מספיק ביטחון עצמי ושלא עודדו אותם מהבית להגיד הכל בחופשיות, ולא שידרו להם קבלה עמוקה של מי שהם-

הנטייה הראשונית היא לברוח. לנוס.

האסטרטגיה הראשונה היא להדוף כל מתקפה על הסף.

גם אני כזאת. הודפת כל ביקורת ממני. כי המחשבה שאני פגומה בעיניו היא ממש קשה לי. זה נתפס לי כאיום על הבסיס, ולא כביקורת של מישהו שאוהב אותי מאוד, אבל בסה"כ רוצה שאתקן דברים קלים.

עם הזמן למדתי פחות לענות ויותר להקשיב. לא לפחד לשהות ברגש. לא לפחד להכיר בחסרונות שלי. להסכים לקבל אותם, ואותי כמו שאני.

הדיפת הביקורת היא מאוד מתסכלת עבורך, אני לגמרי מבינה, אבל זה נטו ממצוקה שלו. הוא כ"כ רוצה להיות מושלם עבורך, ורוצה להאמין שהוא יכול להיות מושלם עבורך.

בעיניו, אם הוא לא מושלם, אולי את תחפשי מישהו יותר מושלם ממנו... (שזה כמובן קשקוש, אבל ככה מדבר מוחצשל אדם כזה)

כתבו פה על אדם רגיש מאוד.

בתור אחת כזו - אני לא חושבת שזה הדבר היחיד שמציק לו. כלומר, יכול להיות שהוא אדם רגיש מאוד, אבל על זה התלבש משהו נוסף שמעצים הכול. (מצטרפת לרעיון שאולי זה קשור למילואים. זה בהחלט משהו שיכול להציף אנשים רגישים...)

כתבת שהוא לא יהיה מוכן ללכת לטיפול. אולי ביחד איתך הוא כן יהיה מוכן? ואם לא - אז אולי ללכת בעצמך לטיפול שיעזור לך בהתמודדויות איתו?

הרבה הצלחה, אישה יקרה❤️

לתחזוקה ולטיפול

פותחי סתימות וחומרים לתחזוק

יש בסופר

זה לא מוריד הכל אבל גורם לזה שלא יהיו סתימות (חומר חריף מאוד)

יש בנוזל ויש באבקה ששמים עליה מים

הדברים הגדןלים לרוב נשארים בסיפון אפשר לפתוח אותו ולנקות.

השאר נשטף לצנרת ושם הבעיה של הסתימות, אז כמן שעכבר בלוטוס אמרה, כדאי להשתמש בסודה קאוסטית. אנחנו משתמשים בנוזל מוכן שנקרא אינסטלטור נוזלי, זה קיים בסופר. אפשר גם להשתמש באבקה אבל צריך לערר עם מים ורק אז לשפוך פנימה, יותר התעסקות. וזה חומר ממש מסוכן עם הוראות שימוש שצריך להקפיד (גם הנוזל וגם האבקה) אז אני אישית מעדיפה פשוט להשתמש בנוזל. פחות כאב ראש.

לשפוך את זה פעם בחודש חודשיים אמור לשמור על הצנרת

גם צריך לחכות לפני ואחרי.

תקני אחד ותעשי לפי מה שכתוב עליו.

ןחשוב לשתמש בכפפות

הגיוני שאם זה חומר חריף זה הורס את הצנרת.

פחות מתאים לנירוסטה 

לכל דבר שצריך להוריד

בכל מקרה אם זה מקום שלא פותחים בשגרה אין צורך לנקות שם וגם לא לבדוק

זה לא בהגדרה של 'ידו מגעת'

(כל מה שצריך להבריג כדי לנקות עונה להגדרה הזו)

אינסטלטור נוזלי קוראים לזה

לחלופין להחליף סיפון לא עולה יקר

אני מרתיחה קומקום.

עד שהמים רותחים שופכת סודה לשתייה בנדיבות, מעל שופכת הרבה חומץ, ומעל הכל את המים הרותחים.

ואח''כ סוגרת את הפקק של הכיור שכל האדים ישארו למטה (אצלי שני הכיורים עם אותו סיפון- אז את שני הפקקים יחד, שלא יברח האדים של הבשרי מהכיור החלבי).

זה בדרך כלל פותר את הבעיה לאיזה שבוע-שבועיים, עד שאני מספיקה לקנות 'אינסטלטור' (תכשיר נוזלי שופכים פנימה ופותר את הבעיה לבערך שנה קדימה)

שתראי ותרגישי ניסים גלויים!

כל כך לא פשוט.

מתפללת בשבילך...

בעז"ה שתראו ישועות בקרוב!

אם תרצי לתת שם לתפילה בפרטי - מוזמנת בשמחה. אם מתאים לך...

מתפללת בעבורכם לחירות אמיתית מכל המיצרים❤️

שתזכו לראות את ידו הגדולה של הקב"ה!

שיהיו ניסים ודברים יסתדרו בדרך ומעל הטבע!

שכבר לא תרגישי חנוקה ♡♡♡

הקטנה שלי אוהבת בעיקר לחם ופיתה וכמובן ממתקים🙈 לפעמים אוכלת גם פריכיות. בירקות מבושלים היא אוכלת רק תפו"א בצורת צ'יפס.

אנחנו ננסה לתת לה מהמצות, אבל אם היא לא תסכים - אז נקנה פיתות ולחמניות מקמח תפו"א (הן לא בהכשר לפסח שאנחנו אוכלים, אבל לא תהיה ברירה).

והיא תזלול הרבה במבה (מזל שאנחנו ספרדים...)

גם קניידלך יש סיכוי שהיא תאהב, אני מקווה. (היא אוהבת פלאפל וכדורי פירה)

מקווה שהילדים הבררניים של כולנו לא ירעבו🤷‍♀️

בחג עצמו אנחנו מתארחים

מקווה שיהיה שם דברים לאלתר לה

אין לי תנור של פסח...

מערבבים הכל על הגז עד לאיחוד

על נייר אפייה ליצור עיגולים ללחמניות

ולאפות על 180 עד שמזהיב קצת לצערי לא זוכרת כמה זמן.. 

קשוח בלי שרויה..

אפשר פנקייקים מקמח תפוח אדמה 

כשאני רוצה שתאכל בשרי אני מערבבת לה טוב באורז או בקוסקוס וגם אז לפעמים היא מסננת את זה

אבל הם בסוף מסתדרים!!

אגב,

אפשר להשרות חתיכות קטנות של מצה במים כמה דק' ואז לסנן ולהכין עם זה מצה ברייט עם קצת חלב, זה מרקמית מאוד מזכיר פתיתים.

גם קניידלך זה אחלה. 

קינואה אתם אוכלים?

במקרה שממש לא מוצאת הייתי מתייעצת עם רב אם אפשר להקדיש סיר לבישולים שלה ולהכין לה פסטה קטניות ואורז..

עד גיל שנתיים בוודאי התירו לי לתת קטניות

אפשר גם מקמח מצה וגם מקמח תפוחי אדמה

מצה מפוררת עם חלב וסוכר או שוקו אחרי כמה זמן קצת מתרכך

מצה טוסט במחבת

אני מכינה אותו מראש לעניין, ברמה ששאלתי אותו "אתה זוכר מה זה ליל הסדר?" והוא ענה: "כן, החג שאין בו פסטה." 😂

לא שאני חושבת שההכנב הזו תעזור...

מקרה דומה - ילד שלא אוכל וממש בורר.

כן אמרו להכין בסיר נפרד ולא בסיר שישמש גם אותנו.

אפשר גם מצב מטוגנת, קציצות ירקות פירה

זה בערך מה שמתכננת להכין כל יום כל היום 

אבל אנחנו קונים הרבה חטיפים לפסח.

ביסלי, וופלים, ציפס. זה בלי קטניות ומשביע במידה מסוימת. 

עזרתן לי ממש!

מקווה שבאמת ילך בקלות

מקסימום ניקח מהשכנים הספרדים באמת אורז בשבילה

אולי תצאו ביחד לקנות?

יכול לעזור? 

מותק!! חיבוק גדול גדול גדול!!!!

ואם זה בסדר להוסיף..

נשמע שמשהו בתקשורת שלכם חסר..

ושהקשר בכלל מאוד מבקש ודורש תחזוק, טיפול 10,000...

וטיפול זוגי יכול להיות ממש מתנה ענקית והקפצה מטורפת לקשר!

או השקעה אחרת אם את מעדיפה..

אבל להבין שיש כאן ששר שנשמע היה נורא חזק וקיבלתי ממנו הרבה ועכשיו דורש השקעה כדי לחזור למה שהיה ואפילו עלות עוד למעלה...

באופן אישי יכולה להמליץ לך מניסיון על @נגמרו לי השמות  שמאוד קיבלנו ממנה הרבה !!

בהצלחה גדולה יקרה!!

ואם יורשה לי - ברגע שהצהרת שקנית לעצמך, אולי הוא הבין שזה מיותר כי סגרת לו פינה?

מבינה ממש את הצורך הבסיסי הזה בהרגשה של יחס וזאת מוערכת

לדעתי זה יושב על עוד דברים וזה רק טריגר שמפוצץ הכל, אז מעודדת אותך לצלול פנימה לכאב ולטפל במוגלה

וגם,עוד לא מאוחר. חנויות התכשיטים יהיו פתוחות היום וגם מחר. תגידי לו ברחל ביתך הקטנה - בעלי אני רוצה להרגיש חשובה, אני מבקשת ממך שתלך לקנות לי תכשיט לחג, אני רוצה שתשמח אותי בזה. ככה ממש. "תפילי" עליו את הציפיות שלך כדי שיוכל לספק אותן

לא עזר

כן היום הגיע עם מאפה פלצני בשבילי

לא יודעת למה כל כך לא מזיז לו לא לקנות לי תכשיט או משהו לחג או סתם מכתב לבבי שגם עליו אני קודחת לו בלי סוף

אין לי מושג מה הסיפור

אם זה ספציפית כאן בעניין של תכשיט או מכתב לקראת החג, או שזו תחושה שיש לך גם במקרים נוספים.

נשמע שאת מאוד מאוד מתוסכלת, עושה השוואה בין רמת ההקפדה שלו על מצוות לבין איך הוא משמח אותך.

השאלה היא אם זה באמת דברים ברי השוואה

את מדברת על זה שהוא מקפיד כשנוח לו (מצוות אחרות) ומחפף שלא נוח לו (לקנות לך תכשיט)

האם לקנות לך תכשיט זה מצווה או עניין זוגי של הערכה ואהבה?

האם מה שמפריע לך זה החיפוף הזה, כי את באמת חושבת שאלו מצוות שוות?

או שאת ממש זקוקה ורוצה שהוא יראה אותך ואת פשוט מרגישה שאת מתחננת לכך והוא לא עושה עם הבקשות שלך מה שאת רוצה, ואז את מרגישה שהוא עוד יותר לא רואה אותך?

את לא חייבת לענות כמובן

פשוט לי עוזר קודם כל להבין על מה הקושי

האם את באמת כועסת על עבודת ה' שלו

או שאת פגועה ומאוכזבת ממנו מבחינה זוגית

כי אלו שני קשיים נפרדים, עם דרכים שונות לפתרון

ברור שמה שמפריע לי ברגע הזה זה שלא חשוב לו לקנות לי משהו ולהעריך ולהביע אהבה

אבל בוודאי שזה גורם לי לזלזל בדברים האחרים שהוא ככ מנסה להקפיד כמו מניין ספיציפי שמרגיש מתפללים בו יותר בדבקות.

מטריף אותי וגורם לי לרצות לבעוט בהכל

לפעמים עצם הציפייה גורמת להם לאבד את זה. בעלי פעם אמר לי אחרי איזה שנה שהוא לא קנה שהוא לא ידע מה להביא לי שאני גם יאהב.. לפעמים זה גם חלק מהעניין

אבל במקומך בהחלט הייתי אומרת - תודה על המאפה, ושואלת אם זה מבחינתו במקום תכשיט ועוד פעם פותחת את זה

גברים לא בהכרח מבינים את החשיבות והערך הרגשי של הדבר הזה. חבל להיכנס לערב חג עם מועקה כזו. הייתי אומרת שוב, אבל זה מאוד תלוי בדינמיקה ביניכם. יש כאלה שזה ימאיס עליהם ויבאס אותם

עבר עריכה על ידי הריון ולידה בתאריך י"ג בניסן תשפ"ו 13:50

באמת תוהה מה מניע אותו ככה לא לרצות לקנות

חושבת שאולי זה באמת ממאיס אותו על זה 

אבל מה אני אעשה? אני מבהירה ואז מרגישה שאולי אם אזכיר לו עוד אז זה יקרה

ברור שאני רוצה את זה נטו בשביל להרגיש אהובה ומוערכת (ומגיע לי הכי בעולם!!!!!) 

וכבר הסברתי לו שגם תכשיט בהכל בדולר יעשה לי את זה אם צריך והעיקר המחשבה 

ולא יודעת אם הוא לא מכיר בערך של זה

הרי בהתחלה הוא ממש היה קונה ומשקיע מעצמו 

מרגישים ממש את הכאב העצום שלך

הרבה נשים (ובכללן אני) לא מקבלות מתנה לחג וחיות עם זה בשלום.

כל אחד ואחת והסיבה שלו/שלה.

לפעמים מפתחים תלות שבה האושר שלי, תלוי במעשים של אחרים.

מגיע לך תכשיט? תקני תכשיט.

גם בבעל הכי טוב בעולם כדאי לא לפתח תלות רגשית חזקה מאוד (לדעתי).

עוד משהו, תמיד כייף יותר לתת כשזה לא חובה. (תחשבי על ההבדל בין לפנק בעוגיות טעימות לבין להיות חייבת להכין אותן).

ולגבי חובה הלכתית, בעבר הגבר היה אחראי בלעדי על הכסף ועל הקניות ולכן הוא היה צריך לקנות, היום, לדעתי מספיק שיש לי אשראי ואפשרות לקנות.

מקווה שאת יותר בסדר עכשיו. 

הכאב שלך ממש זועק.

אני כן באה להציג זווית שונה, מה שמתאים לך תקחי.

אני מבינה אותך, בגלל שגם בעלי כזה. אף פעם לא קונה לי מתנות. ממש אף פעם.

האם עדיין זה מבאס אותי? בהחלט. אבל היום לא ברמה כמו שאת מתארת, ולא גורם להגיע לחג במתח.

אני הבנתי שאצלו זה לא " מה כואב לך לקנות לי" אלא יושב על אמונות מגבילות אחרות.

למשל " בטוח אם אני אקנה את לא תאהבי" ( למרות שמליון פעם אמרתי לו שזה לא נכון והוא אפילו לא ניסה).

או למשל הוא בן אדם של " על הדרך" ולקנות מתנה זה משהו שדורש קצת יותר.

זה לא הופך את זה ללא מעצבן, אבל כן אני יודעת שהשורש הוא לא חוסר אהבה.

ולי נשמע, שעם כמה שזה מעצבן וכואב, מה שנשאר לך זה לשחרר. לא בהכרח זה יגרום לו לקנות. אבל זה ייתן לך יותר שקט נפשי ופחות מתח ערב חג.

ותשקיעי בעצמך. מגיע לך משהו ביותר מ20₪.

זה לא מחליף את התחושה של האהבה מהבעל, זה נותן מענה לצורך להתחדש.

ומוסיפה עוד משהו. נשמע שיש לך התניה של מתנה= אהבה. (ע"ע שפות האהבה וכו' אבל אם את מכירה) את רוצה שהוא יראה לך אהבה דווקא בדרך הזו.

אני מציעה לנסות לרדת לצורך העניין, לרצון להרגיש אהובה, מוערכת ולא להשאר ברמת המתנה כי זה מאוד מגביל.

בהצלחה אהובה, בע"ה שיהיה לך החג הכי טוב בעולם!

מרגישה שאצלנו זה שונה כי הוא כן היה קונה לי כמה שנים

לא היה מפספס הזדמנות לקנות וגם אם סתם היה עובר במקום כלשהו ורואה היה עוצר לקנות לי גם סתם בלי סיבה.

אולי אם הייתי מרגישה שהוא מבטא את האהבה בעוד דרכים מספקות הייתי רגועה יותר אבל עכשיו כשזה חלק ממהות החג והוא מודע לזה לחלוטין, וגם יודע כמה שזה חשוב לי,  , זה מתסכל אותי יותר. כאילו אם הוא לא היה טיפוס של מתנות היה לי הרבה יותר קל לשחרר ולהסתפק במה שיכולה לקנות לעצמי

לפעמים אפילו בוכה מהתרגשות כשזה היה מצורף למכתב.

מה השתנה? לא יודעת.

אולי הוא פחות מרוצה ממני ופחות מסופק בעצמו בחיים. אבל זה עדיין לא סיבה לוותר על זה כשהוא מודע לצער הגדול שזה מביא לי. 

אני בוחרת בעצמי את המטפחת והתכשיט, משאירה למוכרת שתשים בצד והוא בא ומשלם...

וככה אנחנו מרוצים.

בעלי לא אוהב למצוא על דעת עצמו משהו. מרגיש שהוא לא טוב בזה. וגם לא אוהב לבזבז על זה זמן עבודה.

אני לא אוהבת שהוא לחוץ או עצבני, ותמיד לא מרגישה בנוח שיש סביבנו מלא נשים

אז זה היתרון שמצאנו, והוא ממש נוח וסבבה לשנינו.

נראה לך כמו משהו שתרצי לאמץ?

התגובות שלו נורמליות, לא אפאאי, מגיב כמו שהוא בדכ?

אם כן אני חושבת שזה מסםיק.

לא בטוח שהיא תשלח אחרי ככ הרבה שעות, תלוי רופאה אני חושבת.

ועכשיו הוא נרדם

מותר לישון אחרי שנפל?

אוף אני לא מאמינה שזה קרה לי

מכיוון שכנראה זה קרה מזמן נשמע לי הגיוני שזה בסדר שירדם. מצד שני אני לא רופאה..

מבינה אותך, העייפות הזאת בלתי בלתי נסבלת...

במצב דומה לשלך הצמדתי את המיטה שלי לקיר כדי שזה לא יקרה, ופעם אחת כשהשתמשתי במתחברת ולא יכלתי, שמתי אחרי המתחברת שידה קטנה כמעט בגובה המיטה עם מזרן קטן עליה שאם יתגלגל לא יפול חזק אלא יפול לשם

כנראה שעכשיו הלול גם בלם את הנפילה

הלול צמוד למיטה שלי וכשהוא נפל הלול התרחק מהמיטה

ותבדקי אם יש אפשרות לנעול את הרגליים של הלול או להצמיד לקיר בין המיטה שלך לקיר כדי שלא יהיה ללול לאן לזוז. אפשר גם מתחברת ואז הוא יתגלגל פנימה אליה

ואולי נפל לפני שבכה ולא מיד בכה?

אןף

אני מכניסה את עצמי לסרטים, אני אלופה בזה

כנראה לא שם קיבל מכה

אני מתלבטת אם ללכת לרופא או להתקשר

ותוהה לעצמי אם יש סיכוי שתגיד משהו אחר חוץ מללכת למיון

כי אני נמצאת המון בבתי חולים עם אחד מילדי

שומעת המון דברים

אבל כדאי שרופא יראה אותו, כנראה שהכל בסדר! מלא ילדים נופלים מהמיטה

וזה מלחיץ אבל ברוב הפעמים הכל בסדר

אז אולי אני הצד הלא נחמד עכשיו

לגבי אישונים מורחבים- קחי פנס של פלאפון ותכווני לעין אם את רואה שהאישון מתקטן לגודל קטנטנן זה סימן מעולה 

לק"י

רגיל. לרופא יש פנס אחר.

@פה לקצת קרה לנו גם פעם באמצע הלילה עם תינוקת בת כמה חודשים.

נסענו למיון, ושם בדקו ושחררו עם סימני אזהרה למה לשים לב. עכשיו בבוקר אפשר ללכת לרופא.

בגדול, הסכנה היא מנפילה מגובה של פי 2 או 3 מהגובה של התינוק.

וחיבוק, זה באמת מלחיץ.

היא לא שלחה למיון. שאלה כמה שאלות לגבי ההתנהגות שלו, ואמרה שאם אני לא רואה משהו חריג אז אפשר להישאר בבית.

אותי זה מרגיע להתייעץ עם גורם רפואי...

וחיבוק, זה בטח היה ממש מלחיץ❤️

עכשיו חזרנו מהרופאה, היא אמרה שב"ה הכל נראה בסדר ורק להמשיך לעקוב.

ואני מנסה לחשוב מה אני עושה שפעם הבאה זה לא יקרה וגם אם חלילה ארדם הוא לא יפול.

המיטה שלי צמודה לקיר ומהצד השני הלול של התינוק.

אני לא אניק בלי להישען כי זה גם מסוכן, אז במקום להשען על הקיר אשען על הלול.

או שלא הבנתי נכון?

לק"י

את יודעת להניק בשכיבה?

אני מניקה בשכיבה, והתינוק ישן בין הקיר לביני. אבל אנחנו ישנים ביחד.

בישיבה הייתי נרדמת...

(כם בשכיבה אני נרדמת אבל התינוק לא יכול ליפול)

עשיתי את זה עם הגדולים אבל זה גורם שכל הלילה הם ינקו כי כל פעם היינו נרדמים

אבל באמת רעיון לנסות איתו, שכחתי מזה

מעדיפה להניק כל הלילה מאשר שיפול שוב

שאם הוא יפול שוב זה יהיה למקום רך

התמונה שלו זרוק על הרצפה לא יוצאת לי מהראש

תודה לה' שזה עבר בשלום!

יש טיפים להנקה בשכיבה כדי שלא נרדם לפני שמסיים לאכול?

או שאצל כולן זה ככה? כשאני מניקה בשכיבה מרגיש לי שאני מניקה כל הלילה כי הוא נרדם כשמתנתק ואז מתעורר אחרי כמה זמן להמשיך ככה כל הלילה.