אין לי הרבה זמן להרחיב

אבל קודם כל תדעי שזה לא קשור לאמונה וכו'

יש לך קושי ואכזבה כל חודש

זה עדיין לא אומר שאת לא בן אדם מאמין

ועצה שעזרה לי, לא בטוחה שרלוונטי למצב שלך.

כאשר חוויתי קשיים דומים, מכיוון שהייתי בתוך קלחת של בדיקות, מעקבים לנסות להבין היכן הבעיה

החלטתי על חודש שאני לא מתעסקת עם הנושא הזה בכלל. כי זה מתחים ולחצים שמאוד משפיעים על היום יום והרגשתי שהנפש שלי כבר לא יכולה להכיל את זה.

אז פשוט עשיתי הפסקה של חודש

עשיתי סוויץ בראש לחודש.

זה סתם נתן לי מרווח נשימה להמשך..

חיבוק ובשורות טובות ❤️

אני באמת צריכה את זה.. בייחוד שלא משתפת בנושא אף אחד (פרט לבעלי כמובן)

אני עוד לא בקלחת בדיקות, ומקווה שגם לא אצטרך להגיע לזה, אבל אזכור את עצתך כמובן. 

החודש כבר חשבתי ואיפשהו הרגשתי שזה יקרה. אבל לא  

מנסה לחשוב על דרך להוריד ציפיות או לפחות לא להתרכז בנושא כי אני מרגישה שזה לא בריא לי. 

ושוב תודה 🙏

כל חודש והאכזבה שלו.

ואפעם זה לא היה לי

וכל חודש שאני חושבת עכשיו לנתחיל בדיקות

איכשהוא אני דוחה/לא בא לי

ומממש לא בא לי!!

ומפחדת לוותר על החלום

וכן במשך החודש אני מתנתקת לחלוטין ממש כמה ימים של באסה ולאט לאט אני מנסה לעבוד על עצמי ולשכוח.

גם ככה שום דבר לא בידים שלנו

אז לפחות שיהיה לי מצב רוח טוב

יקרה שיהיו לך בשורות טובות בקרוב!!

ורק בעזרת השם

זה בהחלט ניסיון..

אבל אל תוותרי על החלום ❤️

שולחת חיבוק ומקווה שנבשר בשורות טובות בקרוב! 

ואמן!

אולי תצאו ביחד לקנות?

יכול לעזור? 

מותק!! חיבוק גדול גדול גדול!!!!

ואם זה בסדר להוסיף..

נשמע שמשהו בתקשורת שלכם חסר..

ושהקשר בכלל מאוד מבקש ודורש תחזוק, טיפול 10,000...

וטיפול זוגי יכול להיות ממש מתנה ענקית והקפצה מטורפת לקשר!

או השקעה אחרת אם את מעדיפה..

אבל להבין שיש כאן ששר שנשמע היה נורא חזק וקיבלתי ממנו הרבה ועכשיו דורש השקעה כדי לחזור למה שהיה ואפילו עלות עוד למעלה...

באופן אישי יכולה להמליץ לך מניסיון על @נגמרו לי השמות  שמאוד קיבלנו ממנה הרבה !!

בהצלחה גדולה יקרה!!

ואם יורשה לי - ברגע שהצהרת שקנית לעצמך, אולי הוא הבין שזה מיותר כי סגרת לו פינה?

מבינה ממש את הצורך הבסיסי הזה בהרגשה של יחס וזאת מוערכת

לדעתי זה יושב על עוד דברים וזה רק טריגר שמפוצץ הכל, אז מעודדת אותך לצלול פנימה לכאב ולטפל במוגלה

וגם,עוד לא מאוחר. חנויות התכשיטים יהיו פתוחות היום וגם מחר. תגידי לו ברחל ביתך הקטנה - בעלי אני רוצה להרגיש חשובה, אני מבקשת ממך שתלך לקנות לי תכשיט לחג, אני רוצה שתשמח אותי בזה. ככה ממש. "תפילי" עליו את הציפיות שלך כדי שיוכל לספק אותן

לא עזר

כן היום הגיע עם מאפה פלצני בשבילי

לא יודעת למה כל כך לא מזיז לו לא לקנות לי תכשיט או משהו לחג או סתם מכתב לבבי שגם עליו אני קודחת לו בלי סוף

אין לי מושג מה הסיפור

אם זה ספציפית כאן בעניין של תכשיט או מכתב לקראת החג, או שזו תחושה שיש לך גם במקרים נוספים.

נשמע שאת מאוד מאוד מתוסכלת, עושה השוואה בין רמת ההקפדה שלו על מצוות לבין איך הוא משמח אותך.

השאלה היא אם זה באמת דברים ברי השוואה

את מדברת על זה שהוא מקפיד כשנוח לו (מצוות אחרות) ומחפף שלא נוח לו (לקנות לך תכשיט)

האם לקנות לך תכשיט זה מצווה או עניין זוגי של הערכה ואהבה?

האם מה שמפריע לך זה החיפוף הזה, כי את באמת חושבת שאלו מצוות שוות?

או שאת ממש זקוקה ורוצה שהוא יראה אותך ואת פשוט מרגישה שאת מתחננת לכך והוא לא עושה עם הבקשות שלך מה שאת רוצה, ואז את מרגישה שהוא עוד יותר לא רואה אותך?

את לא חייבת לענות כמובן

פשוט לי עוזר קודם כל להבין על מה הקושי

האם את באמת כועסת על עבודת ה' שלו

או שאת פגועה ומאוכזבת ממנו מבחינה זוגית

כי אלו שני קשיים נפרדים, עם דרכים שונות לפתרון

ברור שמה שמפריע לי ברגע הזה זה שלא חשוב לו לקנות לי משהו ולהעריך ולהביע אהבה

אבל בוודאי שזה גורם לי לזלזל בדברים האחרים שהוא ככ מנסה להקפיד כמו מניין ספיציפי שמרגיש מתפללים בו יותר בדבקות.

מטריף אותי וגורם לי לרצות לבעוט בהכל

נשמע שאת קצת עמוסה רגשית

וקצת מעמיסה על זה מעבר למה שזה

מלא בעלים בעיני לא טובים בלקנות מתנות

גם בעלי לא טוב בזה

וגם אותי ביו ימי הולדת שהתבאסתי מממממש

כלום מכלום או חוזר לאותו דבר שנח לו ואמרתי מפורש שלא אוהבת

והיו פעמים שהיתי מוצפת בגלל זה

אבל

חושבת שאפשר להיות מוצפת ומאוכזבת

מזה עצמו

מזה שהוא לא טוב במתנות ופינוקים

שזה מבאס מובן

אבל

הז לא אומר

שהוא לא אוהב

לא אכפת לו

לא רואה

ולא מהדר במצוות

כל זה זה פרשנות והעמסת משקל עודפת או מיותרת בעקבות הרגש המציף

בעיני להתבאס אפילו מלא על חסרון שי שבו

בלי להאמין לפרשנות המאשימה הזאת

זה עדיף בהמון

ככה אני מתיחסת לזה

וואלה הוא פשוט לא טוב בלהיות רומנטי..בלפנק במתנות וכו

מה לעשות

נכון הז צורך חזק שלי

וזה חלום שהיה לי

וזה מבטא בשבילי.אבל ביקשתי והסברתי ושיתפתי

במשך שנים וזה לא עזר האמת

לפעמים כן

ואז שוב לא

מה אעשה

על זה אתקע?

יום יומיים מתבאסת ואז שוכחת עד הפעם הבאה...

וזוכרת שגם לו יש צרכים שאני לא מספקת כנראה וחלומות שא ימלא ממשת

ומשתדלת לשים בפרופורציה

אולי אתם מדברים בשפות אהבה שונות

גם אצלינו ככה וקשה לי יותר רגש והבעה וחום

אבל הוא אחר

ובלב יודעת שאוהב ואכפת לו גם כשהמופע אחר ממני

והוא הכי יודע להיות רומנטי כשהוא יכול וזה הכי השפה שלו. דווקא.

ואני אכן מוצפת אבל מחוסר בהבעת אהבה כלפיי באף דרך כמעט

תודה על המאמץ אבל

והבנתי שזה לא מדויק לך

אבל כבר כתבתי

האמת מה עולה לי בלי להכיר

שנשמע לי

שאם משהו בינכם השתנה בדינמיקה

זה לא מבטא חוסר אהבה

אבל

זה אולי מבטא

צורך מודחק

מרחב לא מדובר

מקום בו הוא מרגיש צורך שלא מקבל מקום

ושותק את זה או מדחיק

לפעמים יש שלבים בזוגיות שאנחנו מתבגרים מהאהבה הראשונית

ופתאם לאט לאט צפים המקומות שהשני הוא לא החלום שלי בנקודות מסוימות..שלא מקבלת מה שאני זקוקה מאוד במשהו

והפער הזה ממש צורם וכואב

ולא רגילים לדבר את זה

אולי חוששים כי מה אגיד לו ואיך זה יעזור

לפעמים גם ביננו לבין עצמי וצלא מודים בזה וקצת בורחים מהכאב הזה ומדחיקים

ואז משהו קצת מתקרר בלב וגם לא מתחשק כל כך להביע אהבה

ובאמת האהבה קיימת

רק יש מרחב שמצריך ברור

ולפעמים

זה ברור ארוך ולא הכי קל

ואולי זה רק סימפטום של הזמנה לברור זוגי עמוק יותר. אולי מכאיב אבל בסוף מחבר באמת..

לפעמים עצם הציפייה גורמת להם לאבד את זה. בעלי פעם אמר לי אחרי איזה שנה שהוא לא קנה שהוא לא ידע מה להביא לי שאני גם יאהב.. לפעמים זה גם חלק מהעניין

אבל במקומך בהחלט הייתי אומרת - תודה על המאפה, ושואלת אם זה מבחינתו במקום תכשיט ועוד פעם פותחת את זה

גברים לא בהכרח מבינים את החשיבות והערך הרגשי של הדבר הזה. חבל להיכנס לערב חג עם מועקה כזו. הייתי אומרת שוב, אבל זה מאוד תלוי בדינמיקה ביניכם. יש כאלה שזה ימאיס עליהם ויבאס אותם

עבר עריכה על ידי הריון ולידה בתאריך י"ג בניסן תשפ"ו 13:50

באמת תוהה מה מניע אותו ככה לא לרצות לקנות

חושבת שאולי זה באמת ממאיס אותו על זה 

אבל מה אני אעשה? אני מבהירה ואז מרגישה שאולי אם אזכיר לו עוד אז זה יקרה

ברור שאני רוצה את זה נטו בשביל להרגיש אהובה ומוערכת (ומגיע לי הכי בעולם!!!!!) 

וכבר הסברתי לו שגם תכשיט בהכל בדולר יעשה לי את זה אם צריך והעיקר המחשבה 

ולא יודעת אם הוא לא מכיר בערך של זה

הרי בהתחלה הוא ממש היה קונה ומשקיע מעצמו 

מרגישים ממש את הכאב העצום שלך

הרבה נשים (ובכללן אני) לא מקבלות מתנה לחג וחיות עם זה בשלום.

כל אחד ואחת והסיבה שלו/שלה.

לפעמים מפתחים תלות שבה האושר שלי, תלוי במעשים של אחרים.

מגיע לך תכשיט? תקני תכשיט.

גם בבעל הכי טוב בעולם כדאי לא לפתח תלות רגשית חזקה מאוד (לדעתי).

עוד משהו, תמיד כייף יותר לתת כשזה לא חובה. (תחשבי על ההבדל בין לפנק בעוגיות טעימות לבין להיות חייבת להכין אותן).

ולגבי חובה הלכתית, בעבר הגבר היה אחראי בלעדי על הכסף ועל הקניות ולכן הוא היה צריך לקנות, היום, לדעתי מספיק שיש לי אשראי ואפשרות לקנות.

מקווה שאת יותר בסדר עכשיו. 

(ואין איך שאדאג לזה בעצמי. כאמור קניתי לי לצאת ידי חובה.)

מגיעה לי אהבה והערכה מבעלי

לא משנה באיזו צורה.

משנה זה שעכשיו יש לו דרך להביע את זה בשפה שהיא גם שלו והוא מכיר אותה אישית ובעבר השתמש בה והוא בחר שלא.

זה מה שכואב.

ויתכן שעכשיו הלך לקנות כי לא נמצא פה כבר מהבוקר

לגבי לתת כשחייבים, מבינה.

אז איך נכון לשקף לו את זה? כי כשרק רומזת או אומרת במפורש פעם אחת זה ממש ממש לא מספיק לו לצערי. ושוב, פעם זה היה מאוד מספיק ואפילו היה מקדים אותי ומפתיע אותי כשחשבתי שלא קנה.

באמת שואלת..

ואם אכן קונה, האם זה יתן את התחושה הטובה ? לא יודעת , אולי תלוי אם יתן לי להרגיש שהוא שמח לשמח אותי ואז אקח בע"ה בשתי ידיים.

אבל אולי לפחות יכנס לו ההרגל ויבין שבאמת אני מתקשה לוותר על זה

מרגישה רק תנקזות לרגע הזה, אבל בתכלס - זה לא רק עכשיו

אני ממש מקווה שבאמת ישמח אותך, אבל זה משו שהייתי לוקחת כפרויקט בכללי לחיים הזוגיים שלכם

לשקם את מה שהיה, לטפל אם צריך

את צודקת, מגיע לך. כזה פשוט. ♥️

אני חושבת שמתנה צריכה להוסיף לאושר הקיים, אבל לא להיות הכרחית בשבילו.

כלומר, מתנה יכולה לשמח אבל לא להיות תנאי לשמחה.

תארי לך גבר שממש חשוב לו שאשתו תפנק אותו ותכין לו עוגיות, אם היא ממש ממש חייבת והוא כועס עליה כשהיא לא מכינה, ורוצה שהיא תחשוב עליו ותפנק אותו. זה קצת לא ברור, היא חייבת או לא?

זו מתנה או חובה?

יש כ''כ הרבה דברים שממש ממש חייב שהבעל/ האישה יעשו ולמרות שאנחנו מנסות לא לשנות את בן הזוג אנחנו מתעקשות על זה,

מתנה בשבילי זה משהו שצריך להסתדר איתו, אבל לא לחנך אותו.

(אני לא רואה כ''כ ערך באישה שתגיד חינכתי את בעלי לתת לי מתנה, הוא נותן אבל הוא לא רוצה, לא מתחשק לו? הוא עשה את זה רק כי אשתו ממש כעסה, זה מתנה?)

מקווה שאני קצת יותר מובנת,

ואולי התגובה שלי צריכה להיות יותרת אמפטית, אני מצטערת אם היא לא כזו

זו לא המילה הנכונה

לגבר במע יחסים זוגית אוהבת ומיטיבה, כשהוא מונח במקום הנכון מול אשתו, אמורה להיות נביעה של נתינה. מעצמו. כדי לשמח את אשתו.

אם לשמח את אשתו לא נמצא בראש סדרי העדיפויות שלו (ולא בגלל מילואים או מצב רפואי מורכב חלילה לצורך העניין כמובן), ולפני כן היה, זה אומר שמשו במנגנון שם התקלקל.

ולא הייתי קוראת לזה חינוך בכלל בכלל.

אצלנו זה גם היה,שבעלי היה קונה ואז כמה שנים הפסיק. לא סבלתי מזה שאין לי תכשיט חדש כמו שסבלתי בכללי מזה שאני מרגישה לא חשובה בעיניו, ולא רק בערב חג/ יום הולדת מן הסתם. זה פשוט זמן שאליו מתנקזות ציפיות.. קצת כמו לצאת לחופשה זוגית במצב זוגי רעוע ולצפות שתהיה התקרבות מטורפת בלי לפתור את הדברים

אז הציפייה לא ריאלית, נכון,אבל קראתי בשם הסטייפלער זצל שכתב שבשביל אישה להרגיש הכי חשובה ובעלת ערך מול בעלה,זה פיקוח נפש ממש.

התחברתי לזה האמת. זה מכניס למצוקה. לא כי האושר שלי אצלו,אלא כי במציאות של כתובה ונישואין, נוצרת אצל האישה כמיהה בריאה להיות במקום הראשון אצל בעלה. ברגע שזה לא מתממש זה סבל. וזה יכול לבוא לידי ביטוי היומיום גם כאמור אבל להתנקז לפתע כואב יותר בזמנים מסוימים. בטח ובטח אם כבר נתן מתנות, הווה אומר יש לי מסוגלות ויכולת להתנהל בשפת האהבה של אשתו

הכאב שלך ממש זועק.

אני כן באה להציג זווית שונה, מה שמתאים לך תקחי.

אני מבינה אותך, בגלל שגם בעלי כזה. אף פעם לא קונה לי מתנות. ממש אף פעם.

האם עדיין זה מבאס אותי? בהחלט. אבל היום לא ברמה כמו שאת מתארת, ולא גורם להגיע לחג במתח.

אני הבנתי שאצלו זה לא " מה כואב לך לקנות לי" אלא יושב על אמונות מגבילות אחרות.

למשל " בטוח אם אני אקנה את לא תאהבי" ( למרות שמליון פעם אמרתי לו שזה לא נכון והוא אפילו לא ניסה).

או למשל הוא בן אדם של " על הדרך" ולקנות מתנה זה משהו שדורש קצת יותר.

זה לא הופך את זה ללא מעצבן, אבל כן אני יודעת שהשורש הוא לא חוסר אהבה.

ולי נשמע, שעם כמה שזה מעצבן וכואב, מה שנשאר לך זה לשחרר. לא בהכרח זה יגרום לו לקנות. אבל זה ייתן לך יותר שקט נפשי ופחות מתח ערב חג.

ותשקיעי בעצמך. מגיע לך משהו ביותר מ20₪.

זה לא מחליף את התחושה של האהבה מהבעל, זה נותן מענה לצורך להתחדש.

ומוסיפה עוד משהו. נשמע שיש לך התניה של מתנה= אהבה. (ע"ע שפות האהבה וכו' אבל אם את מכירה) את רוצה שהוא יראה לך אהבה דווקא בדרך הזו.

אני מציעה לנסות לרדת לצורך העניין, לרצון להרגיש אהובה, מוערכת ולא להשאר ברמת המתנה כי זה מאוד מגביל.

בהצלחה אהובה, בע"ה שיהיה לך החג הכי טוב בעולם!

מרגישה שאצלנו זה שונה כי הוא כן היה קונה לי כמה שנים

לא היה מפספס הזדמנות לקנות וגם אם סתם היה עובר במקום כלשהו ורואה היה עוצר לקנות לי גם סתם בלי סיבה.

אולי אם הייתי מרגישה שהוא מבטא את האהבה בעוד דרכים מספקות הייתי רגועה יותר אבל עכשיו כשזה חלק ממהות החג והוא מודע לזה לחלוטין, וגם יודע כמה שזה חשוב לי,  , זה מתסכל אותי יותר. כאילו אם הוא לא היה טיפוס של מתנות היה לי הרבה יותר קל לשחרר ולהסתפק במה שיכולה לקנות לעצמי

לפעמים אפילו בוכה מהתרגשות כשזה היה מצורף למכתב.

מה השתנה? לא יודעת.

אולי הוא פחות מרוצה ממני ופחות מסופק בעצמו בחיים. אבל זה עדיין לא סיבה לוותר על זה כשהוא מודע לצער הגדול שזה מביא לי. 

זו באמת שאלה מה השתנה...

כן הייתי מנסה טיפה לשחרר, אם את מסוגלת, כי נשמע שנוצר מעגל שלילי מאוד חזק, והשאלה אם הוא כן יקנה אם זה לא יצא בסוף מצוקמק כזה...

ועם כל הבאסה והקושי, להפסיק להזכיר ולחפור ( כי את אומרת שהוא כן יודע לבד) ולמצוא כרגע דרכים אחרות לחזק את עצמך ואת הזוגיות, בתקווה ותפילה שבהמשך התחום הזה כן ישתפר...

אבל די, חשוב לי שידע שזה חשוב לי.

ובע"ה לפעם הבאה זה יהיה יותר מהלב ויותר משמח מאשר עכשיו אם זה יקרה

אני בוחרת בעצמי את המטפחת והתכשיט, משאירה למוכרת שתשים בצד והוא בא ומשלם...

וככה אנחנו מרוצים.

בעלי לא אוהב למצוא על דעת עצמו משהו. מרגיש שהוא לא טוב בזה. וגם לא אוהב לבזבז על זה זמן עבודה.

אני לא אוהבת שהוא לחוץ או עצבני, ותמיד לא מרגישה בנוח שיש סביבנו מלא נשים

אז זה היתרון שמצאנו, והוא ממש נוח וסבבה לשנינו.

נראה לך כמו משהו שתרצי לאמץ?

וגם אז , לגרור אותו ולהכריח אותו? אם העניין היה נטו טכני אני מבינה והייתי גם לוקחת את זה על עצמי ומביאה לו פשוט לתת לי בכניסת החג

אבל לא נראה בכלל שזה מטריד אותו באיזושהי צורה 

אז כשהוא קונה לי זה ממש מכספו.

איך זה מתנהל?

הלכתי לקמיליון, בחרתי מטפחת ועגילים וחזרתי הבייתה. אחר כך הוא בא ושילם על זה. השקית הייתה בינתיים אצל המוכרת.

תאמיני שהוא רוצה לשמח אותך. תעשי לו את זה יותר פשוט רק.

אם הוא לא הולך לשלם, תלכי את לשלם ותתבאסי עליו. לפעמים הם מרוויחים את זה ביושר...

ופשוט מביא לי ביד מזומן בסכום שאמור לצאת בערך.. זה גם יכול להיות פיתרון בשבילכם

ואגב אנחנו עם חשבון אחד ככה שהמתנה מכסף משותף, ועדיין יש משהו מאוד כיף בלקבל ביד סכום שמוקצב רק למתנה לי

חבל שהאמונה המגבילה הזו גורמת לך לכל כך הרבה תסכול.

אפילו כתבת בהמשך שהוא קנה לך מאפה. אם שפת האהבה שלך היא מתנות, למה זה לא נחשב?

את מצפה ממנו להתנהגות סופר ספציפית בלי להשאיר לו שום מרחב בחירה, זה באמת גורם לך להרגיש אהובה?

יכול להיות שעצם הציפיה שלך גורמת לו לאנטי לקנות?

זה מזכיר לי אצלי כשאני בתקופה בלי חשק

כל שבעלי רוצה יותר, אצלי נהיה אנטי וחוסר רצון

רק מהידיעה שהוא רוצה ומהלחץ מזה

ודווקא כשהוא משחרר ופחות מחזר אחריי פתאום אני כן רוצה

ברור שזה לא אותו דבר כי בסוף זה גם עניין הורמונלי והכל

אבל גם כאן ברור לי שזה יושב אצל בעלך על משהו

לא סתם הוא לא קונה לך

יש איזה סיבה במודע או בתת מודע

ויכול להיות שככל שאת רוצה יותר 

זה רק מלחיץ אותו ודוחק אותו ויוצר אצלו אנטי

בכל מקרה נשמע שיש כאן צורך בהבנה לעומק יותר

כי את אומרת שהיו תקופות שהוא ידע לפנק היטב

אז ממליצה על טיפול זוגי או לפחות לשבת לכמה שיחות עומק בתקופה רגועה יותר

וחיבוק ענק ענק

הכי קשה בעולם לאישה לא להרגיש אהובה ע"י בעלה

זה הצורך הכי גדול שלנו

שתראי ותרגישי ניסים גלויים!

כל כך לא פשוט.

מתפללת בשבילך...

בעז"ה שתראו ישועות בקרוב!

אם תרצי לתת שם לתפילה בפרטי - מוזמנת בשמחה. אם מתאים לך...

מתפללת בעבורכם לחירות אמיתית מכל המיצרים❤️

שתזכו לראות את ידו הגדולה של הקב"ה!

שיהיו ניסים ודברים יסתדרו בדרך ומעל הטבע!

שכבר לא תרגישי חנוקה ♡♡♡

כרגע

במצב של החודש האחרון, שיש עומס של החיים בצורה די קיצונית, הכל ביחד

פלוס זה שאני אדם רגיש

מוציא ממני משהו מאוד דומה למה שאת מתארת

משהו כמו הקש ששבר את גב הגמל רק בצורה יומיומית

דברים קטנים שמהם נשברים אבל בגלל שהעומס הכללי הוא ענק

אני אסביר

בתור אדם רגיש מאוד,  כל דבר שסביבי הולך איתי.

בקשת העזרה של השכן

הילד שחורק עם הכסא

אם אני צריכה לגעת בדברים שאני לא מסוגלת לגעת בהם או להרגיש את המגע שלהם 

כמות העומס שעלי מורגשת והולכת איתי

ואז כל דבר קטן, יכול להיות הצעקת 'די אני כבר לא יכולה יותר'

וזה יכול לבוא לידי ביטוי ב'איזה טפט גרוע' וב 'אוף על איקס ואי זד'

לחיות כבנאדם רגיש זה דורש עבודה ולימוד

מאוד קשה להיות הבת זוג/בן זוג של אדם שקשה לו להכיל את המציאות. שמורכב לו. אני מודה...

מעריכה ממש את בעלי וגם הוא משתגע מזה לפעמים

אני יודעת שכשאני מעל המים מבחינת שינה, אוכל, זמן לעצמי, זמן זוגי- אני לא לוקחת קשה..

וגם אני גם מנסה להכיר במתנות שיש ברגישות הזאת, כמו יכולת הזדהות, הבנה עמוקה של דברים ועוד

זה מה שיש לי לכתוב

ממש כל הכבוד לך, אני באמת מעריכה את הצד השני של אנשים כמונו

ובתור אני מנסה ללמוד להקליל, להבין שהחיים מורכבים ולא הכל חייב להיות במאה אחוז דיוק

זה קשה (ממש)

וגם לעבוד על לבקש את הצורך שלי כדי לקבל אותו

ושלא יתבטא בעצבנות כללית כזאת כי אף אחד לא מבין מזה שיש כאן צורך שלא מולא

אבל זה הקטע

אנחנו חיים במקום בלי אזעקות כמעט

אומנם הילדים בבית ואני עובדת כרגיל אבל הוא במילואים! דווקא במילואים אצלו יותר נחת מהעבודה ( בדכ עובד מאוד קשה)

אז למה הפתיל הקצר הזה?

ובכל אופן, מה לדעתך החלק שלי בסיפור?

אני לא ככ יודעת איך להתייחס לזה..

מצד אחד צריך פה הכלה כנראה

מצד שני לא מוכנה לקבל האשמות

הצורך ללמוד מקום חדש

או ליצור קשרים חברתיים חזקים חדשים במילואים

או אדם שלא מסתדרים איתו במילואים

או הנסיעות 

או כל דבר שאת חווה כמשהו קטן ומעצבן ולאדם רגיש מאוד ולא מספיק בטוח בעצמו יכול להשפיע מאוד על מצב הרוח

החלק שלך

קודם כל לדעת ש'את' לא הסיפור פה... לא מאשימים אותך, אלא את המציאות ואת הקושי

ולשקף שזה מאוד לא נעים

אם הוא באמת אדם רגיש מאוד הוא יתנצל ויקח לתשומת ליבו

אחכ לנסות לדייק מה הצורך שלא ממומש אצלו או מה יושב עליו

אלופה ממש!

כי חיפשתי ל@טוט את השרשור על המקווה 😅 אגב לא מצאתי.. באסה.

זאת אני אל דאגה❤️

כמה הוא זכה בך!!

ואיזה כיף למשוע שגם את בו!!

כותבת בקצרה כי אני ביום מעוך אז הראש לא עובד..

יכול להיות שיש לו "פוסט טראומה " קלה מהמילואים?

זה ממש הגיוני .. ולפעמים מגיע באופן קל..

אבל בסוף השנתיים וחצי האחרונות מטורפות לגמרי...

מקווה שזה בסדר לכתוב...

בכל מקרה חיבוק ענק

ובע"ה שתהיה לכם מלא סיעתא דשמיא להיחלץ ולהתעלות מהכל!!

על פניו לא נראה לי...

מצד שני גם אם כן- אין לי ככ מה לעשות עם זה... הוא טיפוס שלא מוכן ללכת לשום טיפול, בטח אם אין טריגר מסויים שהוא מרגיש אותו... מה שאני באה לומר זה שבאן כללי הוא לא ילך לשום טיפול בלי שהוא ירגיש צורך. וגם אז זה רק כשזה יבוא לגמרי ממנו...

כרגע הוא לא מרגישככ בעיה לדעתי למרות שניסיתי קצת לשקף לו (גם בזהירות. כי איזה לא כיף זה לשמוע יותר מידי שאתה עצבני כל הזמן...)

ולא צריכה לספוג את כל זה בשקט.

אבל אם זה ממשיך נגיד אחרי החג, תמצאי זמן רגוע ותפתחי את זה איתו בצורה נעימה.

ובזכות עכבס בלוטוס גיגלתי אתמול...

וואלה באמת יש מצב!

באמת גם יש לו קטע עם רעשים קצת, ובכלל כל מיני דברים שכתובים שם.

מצד שני זה לא היה ככה חזק תמיד....

וגם. שוב מחזיר אותי לשאלה מה החלק שלי בסיפור.

בנות כותבות פה וזה עוזר.

אם יש לך עוד תובנות אשמח לשמוע❤️

לפי כמה אני טרודה/עצבנית

אבל אני לא חושבת שיש לך כ''כ איך לעזור לו, זה יותר שלו מול עצמו.

תמיד אוהבת לקרוא אותך.

לא יודעת אם מתאים, אבל פעם @אמאשוני כתבה על שפת הפה לעומת שפת הלב בהקשר של ילדים ואני משתמשת בזה המון איתם וזה עוזר להבין את הדברים שנאמרים בהקשר האמיתי שלהם.

הכוונה שיש את מה שיוצא מהפה ויש את מה שהלב מרגיש.

ילד יכול לראות חבר שלו עם משחק חדש ולהגיד לו כמה זה משחק דפוק ומשעמם כשבעצם הוא רק מרגיש קנאה והיה מאוד שמח במשחק כזה.

נשמע שבעלך לא מספיק יודע להביע במילים בדיוק מה הוא מרגיש (לא איש של מילים..), קל לו יותר להטיח בך דברים.

במקום להגיד: זלדה, אני ככ מבואס שיצא כזה מכוער ועוד עבדתי על זה ככ קשה ואיזה חבל שלא יצאתי בעצמי לקנות סוג אחר של טפט

הוא אומר לך: זאת את, את אשמה, את שוכחת, את מתעלמת ממני ומהבקשות שלי

כשלומדים לשמוע את שפת הלב מבין המילים הכל נראה אחרת.

וואו תודה זה כיף לשמוע.

אני באמת מרגישה שיש פה את שפת הלב שאת אומרת.... אבל זה גם קצת משגע אותי. כאילו יאללה... אתה בנאדם בוגר. זה מעייף אותי ככה כל הזמן.. כי כאמור התדירות ממש גברה..

וגם. מודה שיש בי צד אגןאיסט שברגע שאני מקבלת האשמות אני עוברת להגנה ולא מוכנה לשמוע את הביקורת או הקושי שלו ש"אני מתעלמת מהבקשות שלו". כשאני חושבת על זה, הוא גם באמת אמר את זה לאחרונה שאני הרבה פעמים לא מספיק עונה לו ומתעלמת. ואני בהחלט הרבה יותר משתדלת לענות אבל חשבתי על זה, וזה מגיע בעיקר כי הדרך שהוא מדבר לא נותנת מקום לצד שני (למשל- לא הספקתי לשטוף, תצטרכי להביא בייביסיטר שתשמור על הילדים ואת תשטפי. אז לא היתה פה בקשה, או שאלה מה דעתי, אלא קביעת עובדה. אז מבחינתי קצת הרגשתי שלא ראה אותי/כיבד אותי. ובכל מצב קבע עובדה אז מה יש לי לענות? תוסיפי לזה גם טון קצת עצבני.. ואז הוא אומר לי- למה את לא עונה? בקיצור.....

ברור לי שיש פה צורך בלתי ממומש שלו

וגם קושי שלי לתת מענה כי נפגעת מהדרך שהוא מביע את זה

גם אני נוטה להיות חסרת סבלנות ולהאשים לפעמים.

לא נעים לי להגיד, אבל עוזר לי שמקרקעים אותי קצת.

(היי מותק, אני מבין שלא נעים לך, אבל ממש לא נעים לי שאת מאשימה אותי ככה

או זה באמת מכוער, מתנצלת, אבל דיברנו על זה כבר, אני אשמח שלא נדבר על זה כל היום).

כן הבנתי שזה קצת נצרך...

גם אחרי סיפור הטפט אמרתי לו את זה. שהעצבים שלו לדעתי חסרי פרופורציה לאירוע שזה.

זה אומנם קצת הפסיק את הויכוח, אבל לא הרגשתי שהוא הפנים את זה באמת...

התפקיד שלך זה לדבר עלייך ומה את מרגישה עם מה שהיה ועם ההתנהגות שלו. כל עוד את מכילה ומוציאה את עצמך מהתמונה או מדברת עליו רק - זה  מפספס את הנקודה שלך פה בעצם.

ומצטרפת לנכתב פה, את זהב לא פחות♥️

סבתא שלי היתה קוראת לזה "שפת האני"....

תודה על התזכורת❤️

שאת מחליקה בחיים.

אם את אומרת שזה משהו שהשתנה נשמע כמו קלאסי קשור למילואים, מלחמה. אנשים על הקצה, עצבניים.

כן, קשוח לחיות לידם.

ואת צודקת שאת יכולה להיות מכילה אבל עד האשמה אלייך. לא לאפשר לזה לקרות. יכול לחטוף כריזה, אני אכיל... אבל להפיל את האשמה עליי ועוד בחוסר פרופורציה. לא. לא. אני לא שק חבתות.

כן יכולה להזדהות איתו שדברים קטנים יכולים לגרום לי לעצבים מוגזמים. חיבוק

בגלל שאני יותר "פלואידית"- יותר יכולה ללכת לקראת ויותר מרגישה את האחר, וגם אין לי כמעט דרישות מהזולת

אז אני יותר רגישה לתחושות של ניצול או של מרמור.

כביכול אם הזולת רוצה משהו אני חייבת להיענות לו. בלי לבדוק אם רציתי בכלל. ויש תחושה של אשמה כבדה אם לא עשיתי.

כל ציפייה של האחר מכניסה אותי קצת ללחץ.

ויכול להיות שגם בעלך לא רוצה את הטפט

או שהוא רוצה להרגיש שהוא לא חייב לשים אותו. ושהוא חופשי להגיד לך לא. ואם הוא שם מתוך כפייה (גם אם פנימית ולא מצידך)- הוא ירגיש מרמור

ויכול להיות שהןא מרגיש שאפילו הבקשות של השכנים מחייבות אותו.

ואז הוא גם אשם כלפיהם שלא עזר.

או שהוא מרגיש אשמה ונחיתות כלפיי עצמו- אחרים נרתמו בכיף ואני לא. איזה מן בן אדם אני?

בקיצור הערך העצמי לא חזק דיו כדי להרגיש שלם עם הבחירות שלי.

לאנשים כאלה הכי טוב לפעול דרך מרחב ושחרור.

והרבה מחמאות וחיזוקים שהם טובים גם אם לא עשו כמו הציפייה מהם.

ממש כל מה שכתבת. ואני מודעת לזה.

ונותנת יםם של מרחב ושחרור. כנל על החיזוקים.

יש מצב שכשזה קשור אלי אני יותר מצפה/רגילה שהוא כן עושה.. ואז כשלא זה יותר קשה לי.

אבל אני באמת משתדלת המון לתת לו את כל הכבוד לומר שמשהו לא מתאים לו. ולכבד את זה.

חושבת שבאמת יש שיפור בנושא... אבל אולי גם בגלל הוא יותר כועס בזמן האחרון? מרגיש לי שזה גם חלק מהלהביא את עצמו כמו שהוא ולא לשמור הכל בפנים ולהיות מרצה.... ובכל זאת... אני מצפה שיגיד "לא מתאים לי" בענייניות ואולי גם נדבר על זה. אבל לא לעצבים לא קשורים...

טוב  מבינה שיש דרך ולמרות שהןא מושלם הוא כנראה לא. ואולי טוב שכך.....

על הריצוי והאשמה - בעלי היה ככה (עדיין אבל הוא כן הלך לכמה מפגשים עם מישהו והוא במודעות)

אני חושבת שמאוד מאוד משמעותי פה שלא תקחי עלייך את הבלאגן הפנימי שלו, אני הרגשתי תקופה ארוכה שאסור לי להביע רגשות של תסכול לידו כי ישר אפילו אם זה בדקות הוא נכנס ללופ ממש לופ מתגונן וכמובן גם מאשים ואין איך לעצור אותו.

עד שלמדתי כן לשים לב הרבה יותר לעיתוי אם אני באמת מעוניינת בשיח שיוביל לאנשהו ולעשות הרבה הקדמות, ועדיין אם הוא יוצא מפרופורציה וזה קורה לו בהחלט הרבה יותר בתקופות לחוצות - אני אומרת לעצמי ברור את ההפרדה - ועם הזמן גם הוא למד להגיד לי אותה בעצמו שזה לא שייך אליי וזה רק הוא שלא מסוגל להכיל כלום עכשיו.

אבל זה באמת אחרי הרבה זמן של עבודה דו צדדית.

בהתחלה הוא היה כמו דובי לא לא חחח , כל בקשה שלי הוא היה בודק עם עצמו אם הוא עושה את זה כי הוא רוצה - מטריף

אבל הבנתי שזה שלב ושמחתי מזה כי עכשיו אחרי התהליך הרבה יותר כיף ונעים איתו, הוא נותן והוא חושב מה הוא רוצה לתת ולשים פה ולא כי הוא מרגיש חייב.

(אצלם בבית לאמא שלהם היה רצון מאודדדד חזק ולא היה כדאי שהיא תצא לא מרוצה )  

אני כן אומרת בזהירות שאם אני הייתי מנסה בכח להימנע לגמרי מפיצוצים -לא היינו מגיעים למודעות והקרבה של היום -פשוט הייתי מתרחקת וזהו, ותסמכי עליו שאם הוא אדם טוב לב ורגיש כמו שאת מתארת הוא יעשה את שלו ויתקדם בעז"ה .

וזה שאת נותנת את הכבוד אין טוב מזה - יכול להיות שזה בדיוק מה שמאפשר לו להרגיש סוף סוף בבית להרגיש רגשות ולעשות שינויים בעצמו שלא היו מתאפשרים קודם . 

זה עניין של ביטחון עצמי.

נדרשו לי הרבה שנים כדי להביא את עצמי לקשר. היה חי הרבה יותר קל להקשיב לבעלי ולהשתתף אתו בעולם שלו, מאשר להביא את עצמי.

גם כי לא ראיתי טעם בסתם לשתף כשהוא לא יכול לעזור לי (דברים מהעבר שלי)

וגם כי לא הייתי מספיק בטוחה שזה יעניין אותו.

היום יש לי כבר יותר ביטחון עצמי בקשר, כי גם פיתחתי יותר את העולם שלי, ואני מרגישה שיש לי עניין בתוך עצמי.

אבל פיתוח הביטחון העצמי זה מסע.

בתור בת זוג באמת להחמיא ולפרגן זה הכי חשוב. ככל שהוא יאמין שהוא חשוב לך, שאת מסתפקת בו כמו שהוא. שהוא כמו שהוא זה וואו, שהוא מספיק לך ואת אוהבת אותו-

הוא ירגיש יותר בטוח להביא את העולם שלו.

לאנשים שאין להם מספיק ביטחון עצמי ושלא עודדו אותם מהבית להגיד הכל בחופשיות, ולא שידרו להם קבלה עמוקה של מי שהם-

הנטייה הראשונית היא לברוח. לנוס.

האסטרטגיה הראשונה היא להדוף כל מתקפה על הסף.

גם אני כזאת. הודפת כל ביקורת ממני. כי המחשבה שאני פגומה בעיניו היא ממש קשה לי. זה נתפס לי כאיום על הבסיס, ולא כביקורת של מישהו שאוהב אותי מאוד, אבל בסה"כ רוצה שאתקן דברים קלים.

עם הזמן למדתי פחות לענות ויותר להקשיב. לא לפחד לשהות ברגש. לא לפחד להכיר בחסרונות שלי. להסכים לקבל אותם, ואותי כמו שאני.

הדיפת הביקורת היא מאוד מתסכלת עבורך, אני לגמרי מבינה, אבל זה נטו ממצוקה שלו. הוא כ"כ רוצה להיות מושלם עבורך, ורוצה להאמין שהוא יכול להיות מושלם עבורך.

בעיניו, אם הוא לא מושלם, אולי את תחפשי מישהו יותר מושלם ממנו... (שזה כמובן קשקוש, אבל ככה מדבר מוחצשל אדם כזה)

כתבו פה על אדם רגיש מאוד.

בתור אחת כזו - אני לא חושבת שזה הדבר היחיד שמציק לו. כלומר, יכול להיות שהוא אדם רגיש מאוד, אבל על זה התלבש משהו נוסף שמעצים הכול. (מצטרפת לרעיון שאולי זה קשור למילואים. זה בהחלט משהו שיכול להציף אנשים רגישים...)

כתבת שהוא לא יהיה מוכן ללכת לטיפול. אולי ביחד איתך הוא כן יהיה מוכן? ואם לא - אז אולי ללכת בעצמך לטיפול שיעזור לך בהתמודדויות איתו?

הרבה הצלחה, אישה יקרה❤️

לתחזוקה ולטיפול

פותחי סתימות וחומרים לתחזוק

יש בסופר

זה לא מוריד הכל אבל גורם לזה שלא יהיו סתימות (חומר חריף מאוד)

יש בנוזל ויש באבקה ששמים עליה מים

הדברים הגדןלים לרוב נשארים בסיפון אפשר לפתוח אותו ולנקות.

השאר נשטף לצנרת ושם הבעיה של הסתימות, אז כמן שעכבר בלוטוס אמרה, כדאי להשתמש בסודה קאוסטית. אנחנו משתמשים בנוזל מוכן שנקרא אינסטלטור נוזלי, זה קיים בסופר. אפשר גם להשתמש באבקה אבל צריך לערר עם מים ורק אז לשפוך פנימה, יותר התעסקות. וזה חומר ממש מסוכן עם הוראות שימוש שצריך להקפיד (גם הנוזל וגם האבקה) אז אני אישית מעדיפה פשוט להשתמש בנוזל. פחות כאב ראש.

לשפוך את זה פעם בחודש חודשיים אמור לשמור על הצנרת

גם צריך לחכות לפני ואחרי.

תקני אחד ותעשי לפי מה שכתוב עליו.

ןחשוב לשתמש בכפפות

הגיוני שאם זה חומר חריף זה הורס את הצנרת.

פחות מתאים לנירוסטה 

לכל דבר שצריך להוריד

בכל מקרה אם זה מקום שלא פותחים בשגרה אין צורך לנקות שם וגם לא לבדוק

זה לא בהגדרה של 'ידו מגעת'

(כל מה שצריך להבריג כדי לנקות עונה להגדרה הזו)

אינסטלטור נוזלי קוראים לזה

לחלופין להחליף סיפון לא עולה יקר

אני מרתיחה קומקום.

עד שהמים רותחים שופכת סודה לשתייה בנדיבות, מעל שופכת הרבה חומץ, ומעל הכל את המים הרותחים.

ואח''כ סוגרת את הפקק של הכיור שכל האדים ישארו למטה (אצלי שני הכיורים עם אותו סיפון- אז את שני הפקקים יחד, שלא יברח האדים של הבשרי מהכיור החלבי).

זה בדרך כלל פותר את הבעיה לאיזה שבוע-שבועיים, עד שאני מספיקה לקנות 'אינסטלטור' (תכשיר נוזלי שופכים פנימה ופותר את הבעיה לבערך שנה קדימה)

הקטנה שלי אוהבת בעיקר לחם ופיתה וכמובן ממתקים🙈 לפעמים אוכלת גם פריכיות. בירקות מבושלים היא אוכלת רק תפו"א בצורת צ'יפס.

אנחנו ננסה לתת לה מהמצות, אבל אם היא לא תסכים - אז נקנה פיתות ולחמניות מקמח תפו"א (הן לא בהכשר לפסח שאנחנו אוכלים, אבל לא תהיה ברירה).

והיא תזלול הרבה במבה (מזל שאנחנו ספרדים...)

גם קניידלך יש סיכוי שהיא תאהב, אני מקווה. (היא אוהבת פלאפל וכדורי פירה)

מקווה שהילדים הבררניים של כולנו לא ירעבו🤷‍♀️

בחג עצמו אנחנו מתארחים

מקווה שיהיה שם דברים לאלתר לה

אין לי תנור של פסח...

מערבבים הכל על הגז עד לאיחוד

על נייר אפייה ליצור עיגולים ללחמניות

ולאפות על 180 עד שמזהיב קצת לצערי לא זוכרת כמה זמן.. 

קשוח בלי שרויה..

אפשר פנקייקים מקמח תפוח אדמה 

כשאני רוצה שתאכל בשרי אני מערבבת לה טוב באורז או בקוסקוס וגם אז לפעמים היא מסננת את זה

אבל הם בסוף מסתדרים!!

אגב,

אפשר להשרות חתיכות קטנות של מצה במים כמה דק' ואז לסנן ולהכין עם זה מצה ברייט עם קצת חלב, זה מרקמית מאוד מזכיר פתיתים.

גם קניידלך זה אחלה. 

קינואה אתם אוכלים?

במקרה שממש לא מוצאת הייתי מתייעצת עם רב אם אפשר להקדיש סיר לבישולים שלה ולהכין לה פסטה קטניות ואורז..

עד גיל שנתיים בוודאי התירו לי לתת קטניות

אפשר גם מקמח מצה וגם מקמח תפוחי אדמה

מצה מפוררת עם חלב וסוכר או שוקו אחרי כמה זמן קצת מתרכך

מצה טוסט במחבת

אני מכינה אותו מראש לעניין, ברמה ששאלתי אותו "אתה זוכר מה זה ליל הסדר?" והוא ענה: "כן, החג שאין בו פסטה." 😂

לא שאני חושבת שההכנב הזו תעזור...

מקרה דומה - ילד שלא אוכל וממש בורר.

כן אמרו להכין בסיר נפרד ולא בסיר שישמש גם אותנו.

אפשר גם מצב מטוגנת, קציצות ירקות פירה

זה בערך מה שמתכננת להכין כל יום כל היום 

אבל אנחנו קונים הרבה חטיפים לפסח.

ביסלי, וופלים, ציפס. זה בלי קטניות ומשביע במידה מסוימת. 

עזרתן לי ממש!

מקווה שבאמת ילך בקלות

מקסימום ניקח מהשכנים הספרדים באמת אורז בשבילה

את אני? מזדהה עם כל מילה

הזמנתי מישהי שתבוא לעזור לי עם הילדים בזמן של הבדיקה ולהכשיר שיש וכיורים

מקווה שזה יעבור בשלום וכבר להיות אחרי זה..

בגדול ארונות ומקומות סגורים שאת יודעת שניקית כבר את לא צריכה לבדוק

אלא אם כן הייתה גישה לילדים לשם עם חמץ גם אחרי שניקית

תעשי מינימום.

את לא בסיטואציה רגילה.

חיבוק גדול

מבינה כל כך

תודה לכם על המסירות למען כולנו ❤️❤️

גם לי זה תמיד הזמן שאני נחה עד שמסיים והוא בודק. השנה מגוייס (גם ליל הסדר). אז כל ההכנות היו שונות, והוא לא היה פה בהכשרות.

יש לי ב"ה בן בר מצוה, אז הוא בודק (בכל זאת כנראה אנוח קצת), אבל מבאס אותי ממש ממש.

מאחלת לך ולכולנו חג שמח ושתצליחי להנות מהחג למרות הכל...