קראתי והזדהיתי עם שניכם... זוכרת את שני הקולות האלה בתוך עצמי. מבין השורות שכתבת מרגישים את הראשוניות וההתחלתיות, הכל כל כך חדש ולכן גם סוער ומטלטל.

נראה לי שהקושי הכל כך כואב שלך הוא כי הנושא לא עלה קודם, ובאמת לגשת אליך כבר עם פתרונות של מניעה זה לדלג על שלב מאוד משמעותי של שיח ביניכם, שבע"ה לומדים עם הזמן איך ליצור שיח כזה אז ממש מובן שאת מרגישה כך. מצד שני כתבת שברור לך שזה מגיע אצלו ממקום רגיש שרק צריך קצת זמן, לכן אולי חבל לקחת את זה למקום אצלך של תחושה שתגיעי לביחד ממקום מרוחק וכאוב, הוא לא רוצה נגדך, להפך, המטרה שלו היא להרגיש יותר את הביחד שלכם, הרגע התחתנתם... אם את יכולה תנסי להכיר בצורך שלו לעוד רגע לפני השלב הבא, ולהיות איתו שם באהבה, ואולי אפילו לשמוח ברגישות שלו וברצון שלו לבנות איתך בית יציב, זה יכול לבנות משהו מאוד משמעותי ויציב ביניכם ובע"ה הילדים יגיעו לבית אוהב ויציב ומכיל... בהצלחה!

תודה רבה!

אם היה לי זמן לבתייעץ על זה ולבדוק לגביי אמצעי מניעה אז זה היה קצת שונה, כואב, אבל לפחות יכולתי לבדוק לגביי זה.

כשאני צריכה לטבול היום, גם אם לא אמנע, לא יודעת איך אצליח להיות איתו ביחד.. מצד אחד לא רוצה להרוס אבל מצד שני, נפשית רגשית אני כאובה מאוד, ולא יודעת אם אצליח.. ☹️

ברור שזה קשה רגשית. מאמינה שתצליחי בע"ה! תיצרו זמן רגוע לדבר, שכל אחד יוכל לומר מה הוא מרגיש, תסבירי שאם הייתם מדברים על זה לפני ומוצאים פתרון ביחד היה לך יותר קל, תנסו להגיע לנקודה שבה כל אחד מבין את השני, גם אם לא מסכים איתו, ולא רק מתגונן.

קרבה גופנית יכולה להגיע על בסיס של קרבה רגשית. לפעמים גם מגע יכול לעזור ליצור קרבה ופתיחות רגשית. 

כוחות לדבר..לשתף ולהבין את תנסי להבין אותו וכמובן הוא אותך

מאיפה זה מגיע?אולי גורם שלישי יעזור לייעץ אבל חשוב לדבר ברוגע

ד"א מבין את זה שאת מופתעת מפתיע ומעצבן 

בחרתם לשחק במגרש של הגדולים, תתמודדו .

לא אומר בציניות, אלא ברצינות.

מה זה אומר לך שהוא רוצה למנוע?

מה זה משדר לך?

כי נשמע שיש לך פרשנות מאד חזקה לרצון שלו למנוע שממש מטלטלת אותך ופוגעת בך. אני לא הצלחתי להבין מה הפרשנות שלך, רק מורגש מאד כמה זה פגע בך ולכן כותבת את זה.

אבל האמת היא שזה קורה המון ובטוח נפגשתם בזה בתחומים אחרים. מישהו אומר משהו, השני מפרש את זה על בסיס מחשבות/רגשות/דעות שיש לו כבר בראש - וכיוון שהם בראש שלו זה נראה לו הדרך היחידה להבין את האירוע.

לכן כדאי רגע להבין עם עצמך, יש את מה שהוא אמר זה דבר אחד שהוא חיצוני לך. יש את מה שזה גרם לך להבין ולהרגיש, זה אך ורך פנימי לך.

וכמו שהפרשנות שלך סובייקטיבית ככה הפרשנות שלו סובייקטיבית לפי מערך הנפש שלו. יכול להיות מאד שלא העלה על דעתו איזה קושי זה גורם לך לשמוע אותו מדבר בכלל על מניעה.

אחרי שתביני עם עצמך - שבו ותדברו.

נשמע שאתם זוג מקסים מלא רגש ורצון טוב, תפתרו את זה ביחד. ותזכרו שליל טבילה זה יום טעון מאד גם ככה.

קודם כל מזל טוב גדול לנישואיכם, שתזכו ב"ה לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבה גדולה ❤

יקרה ❤

את כלה טרייה כל כך

הכל עוד כ"כ חדש

הכל קורה, מתרחש

כל השינויים

המעברים

המעבר מרווקות לנישואין

מעבר לדירה משלכם

מעבר מלהיות עם אהוב ליבך פתאום 24/7, כולל שינה

מעבר למגע, לחיי אישות

מעבר לשמירה על טהרת המשפחה וכל הכרוך בכך, בדיקות, טבילה

עוד הרבה יותר מעברים טכניים

מעברים רגשיים

מעברים נפשיים

וזה המון!

קודם כל לנשום אהובה.

הכל הכל יהיה בסדר ב"ה.

זה כ"כ טבעי, נורמלי, אנושי ומותאם שלב המקום בו אתם נמצאים עכשיו.

ממש ממש הכל בסדר!

מה שבעצם קורה עכשיו רק מראה על כך שאתם נמצאים בתוך המקום הזה שנקרא נישואים.

נמצאים במקום הזה שנקרא לימוד זוגיות.

כי זוגיות היא לימוד. לכולנו כולנו כולל כולם.

באמת שאף אחד ואף אחת לא נולדו יודעי זוגיות.

אנחנו לומדים את זה.

נופלים וקמים.

גדלים, צומחים,

ודווקא מהמקומות הקשים ניתן לגדול ולצמוח הכי הרבה. גם באדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בזוג שאנחנו.

המציאות הזו והדילמה הזו ממש ממש יוצרים לפתחכם כעת הזדמנות מדהימה לצמיחה. לעלות עוד קומה ועוד רובד בזוגיות היקרה שלכם. להרחיב עוד יותר את כוחות הנפש שלכם. לגדול.

ואני יודעת יקרה שזה מבהיל, והכל עוד כ"כ כ"כ טרי ושברירי - אבל ממש ממש הכל בסדר!

תחזיקי את זה חזק בראש, ואז יחד עם החששות והבלבול הגדולים תמצאי ב"ה גם אי של יציבות וביטחון - הכל בסדר. אנחנו נעבור את זה.

אנחנו זוג חזק וטוב. נועדנו אחד לשנייה. עמדנו תחת החופה אז זה זה וזהו. אנחנו נלמד ונצליח להתגבר על זה. דווקא מתוך המקום הזה נרחיב עוד יותר את הזוגיות שלנו ונבנה בפועל ממש עוד מקום לתקשורת בינינו ולמקומות של התמודדות עם קונפליקטים בינינו.

והכל הכל הכל ממש בסדר!

זה קורה לכולם!

הרי לא התחתנו עם עצמינו אלא עם אדם שונה.

ו"כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות"

אז הכל בסדר.

מותר לך לרצות לא למנוע הריון.

מותר לבעלך לרצות כן למנוע.

הכל בסדר!

עצם זה שיש ויכוח או קונפליקט לא אומר שום שום דבר רע עליכם או על הזוגיות שלכם, ממש לא! אלא רק אומר שאתם פשוט שני בני אדם שונים

ואיזה מזלך שלא התחתנתם עם עצמכם אלא אחד עם השני/ה

אז לקחת נשימה עמוקה

ולהתחיל לראות רגע את הדברים במבט על:

אז אתם נשואים שבועיים.

ממש ממש בהתחלה של ההתחלה.

מטבע הדברים לא יכולתם לדבר על הכל כולל הכל לפני, וגם אם היה עוזר לדבר על מניעת הריון לפני מכל מיני סיבות זה לא קרה.

אתם אנושיים. אז נכון זה לא קרה אבל עכשיו זה כן קורה ועכשיו בעצם זה הזמן לדבר על זה *יחד*.

כל המציאות הזו ממש מזמינה אתכם לראות רגע משהו עמוק הרבה יותר

לראות רגע שבעלך בוטח בך ונמצא בכנות ובשקיפות ממש מרגשים מולך.

מאפשר לך לראות את הלב שלו.

את הרצונות שלו.

את השורש הטוב והטהור שהם מגיעים ממנו.

מאפשר לעצמו להיפתח אלייך

לומר לך את אשר על ליבו.

נסי רגע לשמוע אותו, את האהוב שלך. ממש להיכנס רגע לראש שלו, לנעליים שלו, ללב שלו:

לפני שבוע וחצי הוא התחיל לומר לאשתו האהובה שהוא חושב שכדאי למנוע הריון בהתחלה.

אשתו היקרה אמרה לו שזה לא רלוונטי לפחות עד ליל טבילה הקרוב ואולי הוא הבין מכך שלא צריך לדבר על כך שוב כדי לכבד אותה ולכן לא דיבר.

אבל הזמן עובר ועובר והוא רואה שהטבילה מתקרבת ויודע שמאוד יכול להיות הריון ממש עכשיו ולכן רואה שכן צריך לפתוח את זה שוב.

והוא מתחיל ונפתח לאשתו היקרה ואומר: "אשתי היקרה. אני מרגיש שמבחינה רגשית אני רוצה שיהיה לנו יותר זמן ביחד. קצת לעצמנו, לא להרבה, אבל כן חשוב לי שיהיה לנו את הזמן שלנו".

רגע, עצירה.

מה בעלך אמר לך כאן בעצם?

קודם כל הוא אמר לך שהוא מרגיש בטוח לומר לך בכנות את הלב שלו ואת הרגש שלו והוא בוטח בך ובקשר שלכם

ואח"כ מה שהוא עשה 

זה שהוא פשוט דיבר את הלב שלו

ואמר:

אשתי האהובה

***בגלל*** שאני כ"כ אוהב אותך ואת כ"כ יקרה לי אני מרגיש שמבחינה רגשית אני רוצה קצת את הזמן שלנו, לביחד שלנו, לבנות אותנו, ולא להרבה!

ובעלך היקר המשיך ושיתף אותך הלב שלו:

"וחשוב לי להבהיר לך עוד אשתי האהובה שזה לא קשור בשום צורה לספקות שלי לגבייך כי אין לי בכלל!!! אין לי בכלל ספקות לגבייך! אין לי בכלל ספקות לגבינו! אין לי בכלל ספקות לגבי משפחה!!!

אני פשוט צריך טיפה זמן

את מבינה אשתי היקרה?

גם אם את לא מסכימה, את מצליחה רגע להבין אותי?

אני פשוט צריך טיפה זמן

מבנה האישיות שלי בנוי כך שאני זקוק לזמן לעכל את הדברים רגע, לעבד אותם, ואז לבוא ממקום הרבה יותר שלם לתוך כל דבר

(ותוכלי רגע להביט באישיות הנפלאה של בעלך שבו בחרת ולראות באילו עוד מקומות את אהבת ורואה את הטוב שבתכונה הזו שלו ושבו - שקודם הוא מעכל את הדברים ואז כשיש בתוכו שלמות ועיבוד וזמן הוא יכול להסתער קדימה בכל הכוח)

ואני ממשיך ומשתף אותך אשתי היקרה, שגם מבחינה הלכתית שאני יודע שחשובה לשנינו אני התייעצתי עם דעת תורה ושאלתי רב. גם על עצם המניעה הקצרה וגם על סוג המניעה.

כי אכפת לי. ממך. ממנו. מהזוגיות. מההלכה. כי אני רוצה שנעשה את זה נכון וטוב ושלם ושגם אני ארגיש שיש לי את הקצת זמן הזה לעכל דברים ואז ממקום עם הרבה יותר כוח להפוך גם לאבא.

וגם לנו בתור הזוג שאנחנו רגע להכיר, להיות, לחיות. לא הרבה יקרה שלי, אבל כן קצת, רק שנעכל טיפה את הביחד שלנו. 

את מבינה אותי יקרה שלי? את יכולה לראות אהובה את הלב שלי ולשמוע מה הוא מרגיש ואומר? את מוכנה לראות עוד אותי ולהביט לנשמה שלי לעומק ולשמוע למה אני בעצם מתכוון בעומק של הדברים?"

ומאוד יכול להיות שבעלך היקר גם חשב בעצמו לא רק על כל זה אלא גם על המקום שלך ספציפית - שאת ניצבת בפני שנה עמוסה, נושאת את ההריון ומתמודדת עם רובו, בתוך לימודים, בתוך עבודה ועוד - והוא לוקח את כל הלב הענק הזה שלו שאמרת שיש לו ופשוט שם את הלב שלו לפנייך ומראה ***עד כמה אכפת לו***

עד כמה אכפת לו מכם, מהזוג שאתם

עד כמה אכפת לו ממך

עד כמה אכפת לו מהילד שיוולד להורים ביציבות זוגית ואישית, ולאבא שיש לו טיפה זמן לעכל את הכל לפני שהוא נהיה אבא (רק טיפה! הוא אומר שזה לא להרבה כלל אלא רק לנשום רגע ולהבין ולעכל!) ומתוך כך לבוא עם עוד יותר כוחות לאבהות ולהורות! 

כלומר עבורו הזמן הזה לעיכול הוא הוא נתינת הדגש על החשיבות שלו להורות ולהקמת משפחה. 

הוא מכיר את עצמו. יודע שהוא זקוק לזמן לעכל דברים. ודווקא *מתוך כך* הוא אומר את הדברים. כדי לבוא עם עוד יותר הוא עצמו לתוך זה! 

זה באמת מדהים בעיניי גם היכולת הזו שלו לנסח את עצמו ככה ועוד בתחילת הקשר וגם המודעות העצמית הגבוהה שיש לו, אלו תכונות יקרות מאוד מאוד מאוד שאני בטוחה שאהבת עוד מההיכרות איתו

ועד כמה אכפת לו להיות הורה והורים נוכחים ויציבים מתוך מקום בנוי, יציב, מעובד שמגיע לכך.

ועוד הוספת יקרה שלא רק התוכן של בעלך היה חשוב אלא גם ה*איך* שלו - איך הוא אמר את הדברים.

ותיארת בצורה כ"כ מרגשת ,

שממש ממש רואים מבין כל מילה ומילה שלך כמה את אוהבת את בעלך, כמה את מעריכה אותו ורואה אותו,

וממש מצטטת מילה במילה שלך יקרה כמה את רואה את זה:

את הלב הטוב והענק שאמרת שיש לו,

את זה שהוא דיבר על זה הכי בעדינות

את זה שהוא דאג לבוא אלייך גם עם פתרונות ולא רק עם תהיות כי חשב על הכל כי זה חשוב לו, את חשובה לו, הקשר חשוב לו, ההורות חשובה לו!!!

את זה שהוא בחור טוב מאוד

את זה שהוא עם מידות טובות

את זה שהוא רגיש מאוד

את זה שהרצון שלו למניעה נובע מאותה רגישות נפלאה וכי כ"כ אכפת לו!

את זה שהוא צריך רגע את הזמן להסתגל אליכם ואז לעבור שלב

את זה שבחרתם אחד בשנייה בשלמות

וואו!

וואו וואו וואו יקרה

איזה אוצר יש לכם בידיים

הוא זכה בך

את זכית בו

כמה זה יקר ונפלא!

אני באמת מתרגשת כאן לקרוא אותך ולכתוב לך

אתם נשמעים זוג פשוט מדהים

אם ככה אתם רק שבועיים לתוך הנישואים אני רואה ממש את העוצמות הנדירות שלכם ואת האור העצום שאתם תביאו אחד לשנייה ומתוך כך גם לעוד ועוד מעגלים בעולם בהמשך

זה כ"כ נדיר

יקר

מדהים!!!

אז כאשר את בעצם שואלת ברגישות המדהימה שיש גם לך: "כואב לי כלכך והוא לא מצליח להבין למה.."

נסי לקחת את זה לשלב הבא ולדבר איתו גם את על הלב שלך.

ממש להסביר לו את ה"למה" (ל' בקמץ)  שלך!

זה הכי הכי הגיוני שהוא לא יבין למה

אך אחד מאיתנו לא קורא מחשבות כמה שסרטי דיסני הרגילו אותנו לחשוב שהאביר על הסוס הלבן קורא מיד את המחשבות שלנו, ובכן... הוא לא. וגם אנחנו לא את שלו.

אנחנו באמת באמת לא קוראי מחשבות.

אבל מה אנחנו כן?

אנחנו כן יכולים לשאול.

אנחנו כן יכולים להקשיב עד הסוף ומכל הלב ובכנות.

אנחנו כן יכולים לדבר ולתקשר את הלב שלנו.

אנחנו כן יכולים לומר לשני את הלמה שלנו

ולשמוע את הלמה שלו

ולהגיע להבנה עמוקה אחד של השנייה

ועל גבי אותה ההבנה יגיעו הפתרונות הרבה יותר בקלות.

והשלב הזה שבו אתם בונים

שממש יש לכם שלט על דלת ביתכם ודלת ליבכם עכשיו: "סבלנות, כאן בונים!"

אתם בבנייה!

בונים ממש ממש עכשיו את המקום הזה

של הלהגיד את הלמה שלנו

של הלהבין עד הסוף

של מה עושים כאשר חושבים אחרת

של לתקשר

של להקשיב

של לשמוע

ולהשמיע

וזה המון המון המון

זוהי תמצית הזוגיות ממש

ואתם ממש עכשיו שם

בדיוק איפה שאתם צריכים להיות

כ"כ מותאם שלב, ובטח לשנה הראשונה ובטח לשבועיים הראשונים!

אז מה תעשו מכאן - זה שלכם ובידכם לגמרי!!!

ואני הכי הכי מאמינה בכם ובזוג שאתם שכ"כ אתם הולכים להצליח את זה ובגדול!!!

ולא, זה לא אומר בהכרח שלא יהיה כאב או קושי בדרך, 

זה גם לא אומר שלא יהיו דמעות או הרגשה של "הוא לא מבין אותי" או "היא לא מבינה אותי"

אבל דווקא מתוך כך

דווקא מתוך ה"עת צרה היא ליעקב ***וממנה*** יוושע"

דווקא מתוך הבירור הזה -

אתם תגדלו!!!

ואתם כבר גדלים!!!

כבר עכשיו

בעלך יכול להגיד לך בנכות את הלב שלו

את יכולה לראות את המכלול שלו כאדם המדהים שהוא גם כשאת כאובה

אתם מצליחים לתקשר נפלא

וכל אחד מהדברים הללו (ועוד דברים רבים ומדהימים שראיתי כאן בהודעתך) הוא פשוט עולם ומלואו! נדיר ויקר מאין כמוהו!

אז קחי את כל***זה*** יקרה איתך כצידה לדרך היום בטבילה ובכלל,

את האהבה הענקית והמרגשת שלכם

את התקשורת שלכם

את הבירור שלכם

את האכפתיות שלכם

את זה שבעלך מרגיש בטוח לפתוח את ליבו אלייך

את זה שיש לך בעל רגיש שמתקשר בשפת הלב בכנות ובשקיפות מלאים

את זה שאכפת לו כל כך. ממך. מהילדים. מעצמו. מלעשות את זה נכון. מהיכרות ומודעות עצמית נפלאים. מההלכה. מהזוגיות והביחד שלכם. הוא פשוט עושה הכל רק כי כ"כ כ"כ כ"כ אפכת לו!!!

ומכאן תמשיכו לחולל פלאים בבנייה הזוגית שלכם

תמשיכו לתקשר

תמשיכי לשמוע אותו, עד הסוף

להבין אותו, עד הסוף

להבין את הלמה שלו, את הלב שלו

ותוכלי להגיד לו בדיוק גם את הלב שלך, את הלמה שלך

והוא יוכל להקשיב לך עד הסוף, להבין אותך עד הסוף,

ואז בעזרת האהבה והאכפתיות המדהימה שלכם אחד לשנייה אתם בטוח תמצאו מה הכי נכון לכם!

(בין אם זה אומר למנוע אפילו רק חודשיים ובין אם זה אומר לא למנוע ותוך כדי לבנות אקטיבית את הזוגיות עם עוד יותר שימת דגש על זה, ובין אם זה אומר כל פתרון אחר שתגיעו אליו על גבי ההבנה השלמה אחד של השנייה.

פתרון אשר רואה גם אותו, את בעלך, ואת הצרכים שלו להגיע להורות ממקום שלם ומעובד, לבנות זוגיות יציבה וטובה כי אכפת לו כ"כ, להגיע ממקום טוב ונכון ושלם,

וגם רואה אותך ואת הצרכים שלך (וכאן תדייקי גם קודם כל לעצמך מהם הצרכים שלך בלא למנוע הריון - למשל (זורקת דוגמאות רק כדוגמא, את תדייקי לעצמך מהם הצרכים שלך): צורך שנתקשר על הדברים מראש, צורך בתיאום ציפיות ותקשורת הדדית וקבלת החלטות הדדית וביחד כבר מראש ולא ברגע האחרון, צורך בפן ההלכתי ללכת לפי הדעה שלא למנוע בהתחלה, צורך לא למנוע כבר מההתחלה כי_____ וכאן את ממשיכה ומשלימה את *עצמך* ואת הלמה *שלך*, ואחרי שברור לנו ***מול עצמינו*** הלמה שלנו והצרכים שלנו - גם הרבה יותר קל לתקשר אותם לאחרים. כאשר אנחנו מבוררים עם עצמינו.)

ב"הצלחה הכי גדולה שיש יקרה

אלופים אתם

ואתם תצליחו!

ב"ה

לעוד אינסוף רגעי אהבה, הבנה, עומק ושלום ובניין עדי עד ❤❤❤

ב"ה ממש וכל הכבוד לך מדהימה שאת 💪👑

שתהיה המון ברכה והצלחה ב"ה

חשוב לי גם להזכיר לך ולהזכיר לבעלך שלא בטוח שזה הזמן למנוע.

נכון, זו החלטה משותפת, וזה בסדר אם תחליטו למנוע. חודשיים, חצי שנה, אפילו שנתיים אם תחפצו בכך, אבל

חשוב שתדעו שניכם שהחל מגיל 30, איכות הביציות יורדת, כמות הביציות יורדת וגם כבר יותר קשה להיכנס להריון ולשאת אותו.

אז נכון שההיא והשכנה של סבתא שלך ושרה אמנו....

הכל נכון ועדיין את צריכה לומר לו שעליכם לעשות השתדלות.

מאחלת לך הצלחה מעומקא דליבא. 

תגידי שאת לא רוצה למנוע

מי החליט שצריך ללכת על מה שהוא רוצה? אולי ללכת על מה שאת רוצה?

אין קביעת עובדה לשום צד עד שאין הסכמה ביניכם

מה איכפת לו להכנס להריון עכשיו

ואז יש לו את הביחד איתך כל ההריון!!

וחוצמיזה שקיבלת סוג של מחמאה

שהוא רוצה איתך.

את יכולה להגיד לו שאין הסכמה

ואת רוצה כמה ילדים. ועל דעת זה התחתנת.

וגם מי הבטיח שברגע שתרצו יהיו

@נחשון מהרחברון 

פחות זמין כאן

נותן לך מספר בפרטי

קודם כל עם כל הקושי אפשר להתחיל בלגור אצל ההורים

ולאט לאט להתארגן

אבל זה ממש לא פשוט

בשורות טובות

יכולה להתחבר לחלק מהדברים,
לא להכל, אבל לחלקים גדולים.
לפני שאני כותבת, ויש לי המון מה לומר..
את נותנת צ'אנס לשינוי ותיקון,
או שאת לא מוכנה לשמוע על הכיוון הזה בשום פנים ואופן,
ורק מחפשת כלים\כח איך ללכת?

כל עוד אין אלימות, מציעה לעשות את הצעדים הבאים בשום שכל..

מתוך חשיבה אמיתית מה נכון לעשות ואיך..

במיוחד כשיש ילדים ברקע, מה שהופך את הפרידה אם תהיה למורכבות יותר..

גירושין זה לא דבר פשוט. כמו ששמת לב,, זה כמו לחתוך את החיים לחצי, חצי בית,, חצי נוכחות עם הילדים ועוד..

ולכן אני ממליצה לחשוב על הצעדים הבאים ברוגע ובמתינות..

אשמח לייעץ לך באופן פרטי

אבל יכולה להיות לך עבודה רגשית שלמה. בסופה אולי יהיה לך קל להתגרש ואולי תסכימי לקבל אותו כמות שהוא בלי לנסות לשנות אותו כדי שיתאים יותר למה שאת חולמת עכשיו (או העזת להתחיל לחלום) בחיים שלך.

קודם כל מה שאמרת על עצמך על ריצוי ופחד.  לפני שאת רצה לשנות את העולם תנסי קודם כל להיות יותר את בתוך המקום הקיים (ובעבודה). לא לריב איתו ולא "לא יכולה לשמוע". פשוט להיות יותר את.

ספויילר: כשאת תהיי יותר מדוייקת לעצמך כל הסביבה תהיה יותר מדוייקת לך. סביר להניח שהוא יהיה הראשון.

חשוב מאד לנסות נשום רגע, "למפות" את הבעיות ולהבין איפה את נמצאת בנישואים האלה ואיפה האופציה לפירוק החבילה כרגע מול זה.

דבר ראשון, אנשים פשוט לא מאמינים שיד סיפורים כאלה. אז כן, זה קיים, וזה כואב נורא.

אז המון בהצלחה!!

דבר שני, הכתיבה שלך משדרת בהלה ולחץ. אז הייתי ממליץ לך לשבת במתינות, לשקלל את הנתונים, לבודד את הטוב והרע ולהבין בדיוק איפה הבעיה ואיך צריך להסתכל עליה.

לא משנה מה תהיה המסקנה שלך, כשתבואי בעיניים פקוחות ובידיעה ברורה, הכל יהיה לך קל יותר וגם לא יגיע מצב של חרטה וכדו (כי טעות אחת את כבר עשית כנראה..).

דבר שלישי ומאיד חשוב, סבתי ע"ה הייתה אומרת: "כמו שהצעת את המיטה  ככה תשני בלילה". במקרה של שיחת יחסינו לאן, והחלטה מכל סוג, אנא ונא - תתעשו הכל בכבוד ובהבנה הדדית. זה משנה את כל העתיד שלכם ומותיר לך הזדמנות לדף חדש ומהמם בחיים שלך!

ושוב, בהצלחה

מה עם ההורים שלך?

בני משפחה אחרים?

כדאי מאד לקבל ליווי והכוונה ברמה הרגשית וברמה המעשית❤️

מזדהה עם התוכן שכתבת שמכווץ את הלב. עברתי את כל הדברים שאת מתארת. 

כשמגיעים לנקודת האל חזור, לא ניתן להמשיך לחיות בזוגיות הזו, כי זה רק מעמיק את הקושי, הלחץ, העצבים וכאב הלב. 

אני אגלה לך פה סוד: 

רוב הזוגות שלא רוצים להתגרש נשארים רק בגלל החשש של הפן הכלכלי, החוסר ידיעה של מה יהיה ואיך אסתדר לבד גוברים על הצער בתוך זוגיות כזאת. אבל כשמגיעים לנקודת האל חזור, לא מעניין כלום - כי אינדבדואל בתוך זוגיות בלתי אפשרית יעדיף לחיות ברחוב - מאשר לחיות בכלוב = כלא.

אם תרצי אוזן קשבת, עצה טובה וחיבוק חזק - אני פה.

עכשיו הכל נראה מפחיד, שחור, ללא תקווה וללא מוצא רק יאוש. אבל (וזה אבל גדול) את תעברי את התקופה המגעילה הזו, כמו גדולה ורק תצמחי מזה. עכשיו קשה לך לראות את זה, אבל תסמכי על מי שהיה שם. 

החיים שלך הם שלך. לא שלהם.

כשמתחילים להסתכל פנימה ולא החוצה מבינים מה המעלות והדברים טובים שכן יש בחיים.

(אגב רוב ככל הדברים שכתבת הם ברי שינוי, אבל העבודה היא לא להשיג את מה שיש לאחר אלא להעריך את מה שכן יש לי. אח''כ לחשוב מה אפשר לשדרג בחיים ואיך).

הפייסבוק יוצר אשליה. מעלים את הרגעים המחוייכים ולא את המורכבויות שיש לכולם. אתה שמכיר גם את הצדדים המורכבים אצלך, אבל אצל אחרים מכיר רק את מה שהם מעלים, חי בתחושה שלכולם יש.

החיים בהשוואה לחיצוניות של אחרים, תמיד יהיו מתסכלים. כדאי לעבוד עם עצמך על שמחה בחלקך. אם לא מצליח לבד אפילו שווה לקחת טיפול ממוקד בזה.

אתה בנוני.

כמו שיש כאלה שיותר, יש גם כאלה שפחות

אולי סיפורם לא מוצג בפייסבוק וכו'

אבל הוא קיים.

לא סתם נאמר באבות. "השמח בחלקו..."

שרשתות חברתיות זה המקום האחרון שמשקף משהו

בעיניי קנאה זה דבר טוב

זה שיקוף של מה שכואב בנפש

על מה כדאי לעבוד ולטפל

כמעט כל מה שכתבת אפשר להשיג ב10 אצבעות

בעבודה נכונה

במודעות למידה יישום והתמדה

גם אם החיים שלך עכשיו בינוניים

אגב רוב האנשים בינוניים ומטה

תסתכל על סטטיסטיקות

בכל נושא

הממוצע/ החציון לא משהו

יותר כמו, "יש כזה בעולם, אני רוצה גם, איפה משיגים?".

התחושה הזו דיכאה אותי למרות שידעתי שזה שקר.

אני בפייסבוק כל יום בין קבוצות של חשמלאים וקבוצות DIY ודורשי עבודה וקבוצות מסויימות בבאר שבע שחשוב לי להיות בהם אבל לא מאשר אף חבר אפילו לא קרובי משפחה.

כשאתה יודע שכולם רוכשים דברים דברים שהם לא צריכים, עם כסף שאין להם כדי להרשים אנשים שהם לא אוהבים, כשאתה מודע לזה שזה משפיע על הנפש בצורה  הרסנית, אתה יכול פשוט להחליט שאתה לא משחק את המשחק הזה יותר.

אף אחד לא מפרסם את ההחזר החודשי של המשכנתא שסוגר עליו, רק מפרסם תמונות של הבית, אף אחד לא מפרסם את ההקרבה של לאכול רק כוסמת ועשבים, רק את הרזון, אף אחד לא מפרסם כמה רע וקשה לו בעבודה (חוץ ממורים) רק כמה כיף ואיזו עבודה נחשקת הם עובדים.

וכולם בינוניים בתחומים מסויימים, כולם מפרסמים רק את ההצלחות, אלה שמפרסמים תמונות מחופשת הסקי באלפים או קרוז בים התיכון לא מפרסמים את הקבלה של כמה עלה להם התענוג כי הם לא רוצים לצאת אידיוטים, אלה שמפרסמים תמונות מחוייכות מהדיסני וורלד לא יפרסמו לעולם את התמונות של הפרצוף שלהם עומדים בתור למתקן שלא באמת מלהיב כמו סרטון של יחידת החילוץ בטלפון.

ופתאום אתה מגיע לגיל 35 ופתאום חבר שסוגר את העסק וידידה שמתגרשת, מעניין, הם תמיד היו נראים כל כך מאושרים בפייס מה קרה?

שמראה מתאם גבוה בין כמות התמונות הזוגיות ברשתות החברתיות, לבין גירושין...

עזוב.

אנשים מראים מה שבא להם לשדר. זה ממש לא אומר מה יש להם באמת.

(ואספר שוב סיפור שכבר סיפרתי כאן בעבר-

חברה טובה, שהיתה תקופה שקינאתי בה כי כמה פעמים כשהייתי שם בעלה הגיע עם זרי פרחים, ומתנות, ומפרגן לה בלי סוף.

אבל אחרי כמה שנים היא התגרשה, וגיליתי שהוא היה מכה אותה, אבל אני נחשפתי רק לזמנים בהם הוא ניסה לפייס...

עבורי זה היה לימוד מטורף לכמה אנחנו לא יודעים כלום על החיים של אחרים, גם אם נדמה לנו שאנחנו יודעים משהו).

אתה רוצה להיות מאושר.

ואתה חושב שהדרך לאושר היא בבית יותר גדול, אישה יפה יותר, להיות פחות בינוני, יותר מוצלח, ויותר בראש הפירמידה.

למזלך סוגיית האושר נחקרת כבר אלפי שנים.

ולפילוסופים יהיו לא מעט תשובות עבורך איך משיגים אושר - ואף אחד מהם לא תולה אושר בחומר כמו כסף או אישה יפה, ממש להפך, לרוב ככל שהחומר גדל יש יותר ניתוק מהעצמי האמיתי ופחות אושר.

לא סתם אחוז ההתאבדויות בקרב נערים בעמק הסיליקון עולה ועולה - העשירים ביותר ואני מניחה שעם הבחורות היפות ביותר, כי כסף מושך יופי.

אז מה כן עושה אושר?

תקרא את ד"ר טל בן שחר.

הוא מסכם את זה

*באיכות הקשרים שסובבים אותנו - משפחה, חברים, ילדים, זוגיות.

ככל שהם טובים יותר האושר עולה.

*תחושת משמעות -מטרה בחיים, סיפוק, משמעות, הגשמה עצמית.

*קשר טוב בינינו לבין עצמנו- לתת לעצמנו להרגיש רגשות, לא להדחיק, שהמעגל האישי שלנו עם עצמנו יהיה בריא.

*הנאה יום יומית- כלומר לא רק להשיג מטרות עתידיות, גם ליהנות מהדרך בחיי היום יום הרגילים.

רוב הפילוסופים גם הגדירו אושר כתחושת משמעות.

יש לו ספרים בעברית אם זה מעניין אותך.

ופרקטית, עזרה ראשונה, תמחק את הרשתות החברתיות, זה חתיכת בולשיט.

מי שמאושר באמת לא מרגיש צורך להוציא את זה החוצה.

מהתורה (מרבה נכסים..ועוד), הרמב"ם , פילוסופים יוונים כמו סוקרטס, אפלטון, אריסטו ואפיקורוס ועוד,

הבודהה, ועד לפילוסופיה המודרנית.

 אף אחד מהם לא הגדיר את תלה את אושר כהנאה רגעית או ריבוי חומר.

חלקם ממש מאמינים שהתנאי לאושר הוא צמצום החומר והסתפקות בצרכים בסיסיים בלבד  (כמו אפיקורוס, בודהה ועוד )

וחלקם לא אומרים שצמצום הוא תנאי לאושר, אבל עושר וחומר הם רק אמצעי ולא יכולים להיות מטרה ברגע שהם הופכים למטרה ורדיפה ותלות ל'לאושר' הם מרחיקים אותנו מהאושר.

האסכולה הקירנאית – ויקיפדיה

מה זה אומר כשאנשים סובלים?"

"אתה מרגיש בסדר, לין?"

"אני בסדר גמור," צחקתי.

"שתית דארו הלילה, כמו השיכור הזה ג'וזף?"

"לא, אני באמת בסדר. בחייך, אתה תמיד מגדיר כל דבר בשבילי. דיברנו הלילה על סבל, ואני רוצה לדעת מה דעתך על העניין הזה."

"זה קל. סבל זה להיות רעב, לא? רעב, בשביל כל דבר, פירושו סבל. בשביל כל דבר, לא להיות רעב זה לא לסבול. אבל כולם יודעים את זה."

אה בעצם חכה יש גם שם ציטוט אחר

"אושר זאת המצאה כדי לגרום לנו לקנות דברים"

תמצא נקודה אחת ברשימה, תחשוב איך להשתפר בה, אם צריך תיעזר במישהו,  תציב יעד, בעוד x חודשים סימנתי ווי על , ככה וככה. אבל זה עבודה,  לא משחק ילדים.

בהצלחה 

במקום "לקנא".

בוא תסתכל עליהם, ותשנה פרדיגמה.

מה אתה רוצה ללמוד מהם? איזה שיעור האנשים האלה באו להביא לך לעולם?

אתה רוצה כסף?

איך אתה מגיע לשם. אפשר לתפור תוכנית.

אתה רוצה בית יפה?

לך למעצבת פנים שעובדת עם עלי אקספרס. אל תשכח גם שצריך לתחזק ולנקות.

אתה רוצה שרירים? לך לחדר כושר. פעמיים בשבוע.

אה, לא? עדיף לגלול בפורום?. זה סבבה. פשוט יש לזה מחיר.

הדבר היחיד שבאמת חשוב לעבוד עליו ולהתאמץ לשנות תפיסה זה לגבי אשתך. זה בן אדם שהתמסר אליך ואתה אליה, ומן הראוי להתאמץ לא לפגוע ברגשותיה. היא גם בן אדם שיש בסיפור שלך.

את הצילום מסך של המינוס בבנק,

תמונה של בוס מאוכזב, או ילד שהתחצף...

אף אחד לא מתאר איזה דברים פוגעים בן הזוג אמר או עשה,

ולא מספר כמה הוא שונא איזה בטטה הוא הפך להיות ...

מה שמעלים זה את הרגעים הכי יפים.

זה בדיוק השקר.

כולם בינוניים.

מי שיש לו 100 רוצה מאתיים, ומי שיש לו מאתיים רוצה ארבע מאות.

תמיד רוצים יותר ממה שיש.יש פה אפשרות למנף עבודה על הודיה על הקיים- יש לך בית? יש לך אישה? תודה

ועשינו ותפילה להתקדמות. יש הרבה שבידיים שלך.

אבל תמיד יהיה יותר

אם תשווה החוצה, לעולם לא תהיה שמח במה שיש לך.

מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל, שכל אחד עסוק בד אמותיו

רוצה יותר לעצמך? תיצור לך מציאות כזו, במה שאתה יכול. ולא כל אחד יכול לשנות הכל

אנחנו לא נהפוך כולנו לכוכבים רשת שמגלגלים שותפים בעשרות אלפי שקלים. כאילו, תנסה עם בא לך, אבל חשוב לדעת שרוב האנשים חיים את היומיום ה"ממוצע"

לרזות ולהיות שרירי זה בהישג יד

גם להחליף עבודה

עם אשתך לדעתי יש לך עבודה פנימית לעשות.. אני די בטוחה שאם זה מה שהייתה חושבת עליך היית מתבאס. חוצמיזה שהחיים הם לא רק חיצוניות

נכון לא נכון מה שכתבת

זה לא משנה.

לא בריא לחיות ככה

אתה מוכרח להיות במבט אחר

על החיים, או אפילו בלי מבט

בלי לדרג ולתת ציונים יתר.

לזרום עם עצמך ולהיות במצב רוח יותר חיובי

אני מזדהה, קודם כל.

אצלי זה קשור לחוסר אמונה בעצמי. בגלל שאני מרגישה חוסר מימוש עצמי מצד אחד, וחוסר אמונה שאני יכולה להגיע לזה מהצד השני, לא נשאר לי אלא להשוות ולקנא... במקום להתרכז בעשיה. 

צריך איכשהו לחזור לעצמך. וזאת כנראה דרך ארוכה אבל משתלמת. זה הדברים היחידים שאני יודעת.

אז  במקום להסתכל מה קורה בדשא של השכן תתחיל להשקות את הדשא שלך. מאוד ממליצה לך על  צום דיגטלי.

ובעלי תמיד מאזן אותי בנושא הזה.
תמיד יהיו יפות ממני, מוצלחות ממני, עם מספר ילדים יותר גדול משלי, עם גוף יותר יפה, עם בעל יותר וואו, עם בית מתוקתק יותר
אבל איכות חיים פנימית
היא בלהודות על השפע הספציפי שמגיע אליי.
שפע שמגיע בדמות חברה שפתאום שולחת הודעה שמחממת את הלב,
צחוק של ילד,
זמן נחמד ביחד עם בעלי
הוכרת תודה להורים

אני מבינה מאיפה זה מגיע. זה הרצון לשלמות אובייקטיבית. שלמות שהיא בכל הפרמטרים, מקיםה את כל תחומי החיים, וכמובן שלמות עצמית.

התבגרות זה לעזוב את השלמות האובייקטיבית הזאת

לשמוע את השיר החדש והנפלא הזה של ישי ריבו - הנשמה לא meta.

מדבר ממש על ההפסד והשקר העצום ברשתות החברתיות.

ממש כל מילה שם מתאימה.

מצרפת את השיר:

שם המבט.

שם המיקוד.

פנימה.

איפה ואיך אני יכול לתקן? לשפר? להעצים? לבנות?

כי החוץ מלא שקר, מלא זרות, מלא זיוף, מלא הפסד, מלא הסתרה 

ובעיקר מלא במה שלא שייך לי.

אם נבין באמת כמה כוח עצום יש לכל אדם ובטח כל יהודי, זה לא נתפס!

אתה חלק אלו-ק ממש!

עוצמות על גבי עוצמות

נשמה מאירה של אינסוף

ואתה בהחלט יכול להביט בה, פנימה, ולהוציאה מן הכוח אל הפועל ולהביא אותה לזרוח להאיר ולחמם את חייך שלך ממש!

ב"הצלחה רבה

שלא טוב לך בחיים שלך עצמך.

קנאה מסמנת לנו שיש בתוכנו רצונות לא ממומשים, ומקומות או מצבים שהיינו רוצים להשתייך אליהם.

במקום לעסוק בפייסבוק ובחברים, כדאי לשאול את עצמך:

מה הייתי רוצה לשפר בחיים שלי? איך הייתי רוצה להרגיש?

מול עצמי, מול אשתי, מול הילדים?

בכלל?

עם מה מה שאני רואה בחוץ וצובט לי מפגיש אותי בתוכי? שם העבודה האמיתית.

אל תהיה קרבן, תנסה להבין מה חסר לך ואיזה טוב אתה רוצה בחיים שלך,

ומשם תצא לדרך שיהיו לך חיים משמחים ומספקים עבורך. 

כולנו יודעים את זה אבל אף אחד לא מחייך, וכשאני אומר מחייך אני מתכוון לשמחה אמיתית שבאה מהלב, לא שמחה תלוית נסיעה לחופשה בחו"ל, קניית בגד, מחמאה שקיבלנו, עיסקה שנסגרה או חצי בקבוק ויסקי. הרי נצטרך לחזור מחו"ל, ושמחת קניית הבגד חולפת מייד אחרי שהוא נלבש בפעם הראשונה, והעסקה חולפת והסוטול עובר.

אני רוצה שמחה אמיתית, שמחה של אהבה מתמדת, של הסתפקות במה שיש, של הכרת תודה. 

תלוי בגורמים רבים

למשל

מי ומה אתם , מה הסביבה, בבית ובחברה, מי הילד, מניין הגיע ונובע הקשר,

אבל מעשית, הוא כבר לא ילד. הוא מחליט על עצמו ובוחר את הבחירות שלו, על ההשלכות שיהיו להן. כנראה שאם הבחור בחר בקשר כזה - אין מה להטיף לו על הבחינה העקרונית, אלא לראות איך משמרים קשר קשוב וקרוב.

כן, במידה שיש לכם שיח פתוח איתו (אם אין, כבר מאוחר מידי) - חשוב לנהל שיח על גבולות. שמעתי מד"ר אלישע אזר (מטפל בכיר בתחומי טרוואמה, משפחה מיניות ועוד, מנהל מרכז מפגש בשילה) שהרבה פעמים בני נוער דתיים חוצים גבולות חמורים ואפילו מסוכנים מאוד מהר, כי ברגע שחצו את הגבול של לדבר עם בנים/בנות, או את הגבול של נגיעה - לא מודעים להמשך המדרג. כשמגיעים לכל מיני סיטואציות, שנער חילוני הודרך להתנהל בהן, נסחפים גם בלי מודעות לסכנות או לחוסר רצון לעבור גבולות חמורים יותר.

ובעולם שלנו לא מאוזן.

רצון לקשר זוגי והורמונים מתחילים הרבה לפני ש"נכון" לקיים אותו, בד"כ.

אם הוא בכיוון של להתחתן מוקדם, זה לאן דווקא רע.

אין כללים, רק דבר אחד חשוב.

אהבה.

לא להתנות איתו כלום, אלו החיים לו, גם אם הוא מתנהל בצורה שלא תואמת את איך שהיית רוצה או מצפה. כשיש קשר אוהב ןמכיל, יש תוואי שיכול להגיע ולהשפיע על הלב.

כשיש ביקורת, זה מפתח מגננה, רצון להסתיר ולעשות דווקא. וזה, אתה בטוח לא רוצה....

מחזק את הדברים של @הסטורי 

הזכור לי ביותר הוא שההורים שלי תחילה היו מאוד מבולבלים סביב הנושא וכל פעם החליפו דעה (שהייתה מאוד נחרצת כשהייתה) ובסופו־של־דבר הפכו לאפוקליפטיים לחלוטין ביחס לנושא

מה שפגע מאוד בסמכות הורית (לא במובן של להכריח אותי א' או ב'... אלא במובן שאם אומרים מציבים ענייין פעם אחת וברצינות אז גם מתייחסים לזה ברצינות כי מבינים שזה רציני... אם אפשר לנסח זאת כך)

ושחק לחלוטין את הרצון שלי להתייעץ איתם / לשמוע את דעתם אולי בכל סוגיה שהיא

איני יודע מה רמת השיתוף ביניכם ועד כמה הוא מעוניין לשמוע הטפות מוסר, לרוב זה גיל שאנשים רוצים להגיע אל כל דבר בכוחות עצמם

אבל כמו ש @הסטורי אמר גם אם אי־אפשר לצורך העניין "להתמקח" על עצם הקשר (זה באמת יפתיע אותי אם פתאום אחרי שיחה איתכם הוא יגיד לחברה שלו "טוב דיברתי עם ההורים שלי הם לא מתים על הרעיון אז ביי נתראה בגלגול הבא")

כן אפשר לפחות לנסות להציל את מה שאפשר לפי הרמה הרלוונטית (אם נניח זה שמירת נגיעה, או אם לא אז לפחות שישמרו על עצמם ויקחו את הדברים לאט ולא יעשו שטויות בקנה מידה משמעותי)

בתור מתבגר, קשר ידידותי עם בנות לא היה מה שהרג אותי, גם לא פלירטוטים, אבל ככל שמתקדמים יותר בתוך "שטח האויב" ככה גובר הסיכון... אז אני מאוד מחזק את הנקודה שאוקיי גם אם הוא מחליט שהוא בקשר הזה אז להבין שהדברים האלה הרבה יותר רציניים ממה שהם נראים במבט שטחי וצריך להתייחש אליהם בהתאם

ואני חושב שבזמנו זאת באמת העצה שהייתה יכולה לחשוך לי המון עוגמת נפש ובלגן, לא להתיר את הרצועה אלא לשמור על אותם גבולות מסוימים שייתכן שכן הייתי מוכן לשמור אם הייתי מודע אליהם יותר.

או לחילופין (או בנוסף) עצות שתשמורנה עליו היכן שהוא נמצא כמו איך לא להינזק ממערכת היחסים הזאת ברמה רגשית

אבל אם להסתכל על זה במטא, בסוף זה החיים שלו והאחריות שלו, "לא ידח ממנו נידח" אנשים לרוב לא מתים ממערכת יחסים בתיכון זה לא סמים או עבריינות קשה (אלא אם באמת הולכים הרבה יותר מדי רחוק...), נופלים קמים הכל יהיה בסדר.

לכבוד האישה החשובה והניצבת על משמר המתיקות, תחיה.

קיבלתי מכתבך ודמעותיי (הקפואות) זלגו על הדף. כבר אמרו חכמינו: "על טעם ועל ריח אין להתווכח", אך כאן מדובר בשינוי סדרי בראשית ובערבוב מין בשאינו מינו.

לעצם העניין, הנה הכרעת ההלכה:

דין "כל דפריש": יש לדעת כי גלידת בייגלה מלוח היא בבחינת "חדש אסור מן התורה". אבותינו במדבר אכלו מן שהיה טעמו כצפיחית בדבש, ולא כצפיחית בבייגלה עם נגיעות מלח אטלנטי.

מי שמשנה מן המטבע שטבעו חכמים בשוקולד-וניל, עליו הראיה.

שלום בית קודם לכל: שנינו במדרש שגדול השלום, שאפילו השם המפורש נמחה על המים כדי להשכין שלום בין איש לאשתו. ואם במים עסקינן, קל וחומר בגלידה שנמסה. לכן, על בעלך לדעת ש"ביתו של אדם הוא מבצרו", אך המקפיא שלו הוא רכוש משותף.

דין התערובות: אסור לערבב בייגלה בשוקולד בלגי, משום "בל תשחית" את הטעם הטוב. עם זאת, אם נפל פירור בייגלה לתוך הווניל-עוגיות שלך – הוא בטל בשישים, ובלבד שלא יתכוון לבטלו לכתחילה.

הפתרון הפרקטי:  יש לקבוע "עירובי תחומין" במקפיא: צד ימין למתוקים וצד שמאל למלוחים, בבחינת "אם השמאל אימינה ואם הימין אשמאילה".

מומלץ לרכוש שתי כפיות בצבעים שונים כדי למנוע "בליעות" של מליחות במתיקות (חשש "טעם לפגם").

לסיכום: על הבעל לעשות תשובה (ורצוי שתהיה בטעם ריבת חלב). אם הוא מתעקש על הקרמל המלוח, עליו לאוכלו בחדר סגור, בבחינת "מים מלוחים ימתקו".

מקורות:

תלמוד בבלי, מסכת קינוחין, דף ע"ב ע"א:

"תנו רבנן: האוכל גלידה - מתוקה היא לו, מלוחה היא לו. מאי מלוחה? אמר רב פפא: בייגלה ושוקולד לבן. אמר ליה אביי: והא תנן 'דבש למתוקים ומלח לבשר'? אמר ליה: הכא במאי עסקינן? בקרמל מלוח, דאית ביה תרתי לטיבותא - ריחא דמתיקתא וטעמא דמליחתא. ופליגי בה רבי יוחנן וריש לקיש: חד אמר 'שלום בית מעכב' וחד אמר 'המקפיא מעכב'."

רש"י על אתר:

בייגלה ושוקולד לבן: ערבוב מוזר שחידשו בני מערבא בשנים האחרונות, ואין דעת הבריות נוחה הימנו.

ריחא דמתיקתא: ריח של מתוק, שמטעה את האדם לחשוב שקינוח הוא, ולבסוף מוצא בו מלח ובוכה.

המקפיא מעכב: שאין המקפיא סובל שני מינים בסל אחד, וסופו שקופסת הווניל מקבלת טעם לוואי של בייגלה, וזהו "טעם לפגם" גמור.

תוספות:

ויש מקשים: מדוע לא אמרו "כל המלוח הרי הוא כמתוק"? ויש לומר דהני מילי בבשר ודגים, אבל בגלידה – מלח בתוך סוכר הוי "שינוי מנהג" וצריך עיון גדול.

הייתי ממליץ לך (לנקד בשווא או בפתח?) @אמא אסתי היקרה ובעלה המהולל, ללכת ליועץ זוגי, תלמיד חכם מופלג (ומומחה אמיתי לאובססיות) ולהיוועץ בו...

מה שמפתיע שפותחת השרשור היתה בקיאה בכל כך הרבה מושגים הלכתיים שהיה מתבקש מאליו תשדע לבד את התשובה, מה היא צריכה רבנים ומדריכות?

אני לא בטוח אם המלל, לאחר עריכה, לא ראיתי את המקור, עובר את גבול הטעם הטוב הנהוג בפורום זה

גם קשקושי פורים ניתן להעביר בצורות שונות

אגב, פעם היו משנים את שמות הפורומים , .. 

פנייה שנעשית בתור פורים שפיל, יש לה גבולות גזרה משל עצמה

פנייה שנעשית ברצינות,  מומלץ לרשום באופן שיבינו שזו שאלה אמיתית