מבינים שבאינסטגרם מצולם רק הדברים היפים

והמציאות די דומה לשלך.

מי אם לא הסלב עם הכי הרבה גירושים ופירוק משפחות?

שפשוט מתעדים את החיים פה ושם

קשה לזייף את זה לדעתי

שהרי אותה בחורה מתפרנסת מכמות העוקבים אחריה, ומחצינים כלפי חוץ את האהבה הגדולה בינהם, זה לא יכול להחזיק לאורך זמן

גם צריכים לרענן ולהביא דברים חדשים כל הזמן, כדי שיהיו מעניין לעוקבים ולא ינטשו - אי אפשר ככה להחזיק זוגיות בריאה ועמוקה בין בני הזוג

הכל נעשה שטחי ומלאכותי לטובת הסרטונים 

ובמוקדם ובמאוחר הזוגיות מתפרקת 

לא חסרים מפורסמים שזה קורה להם, גם דתיים

ומידי פעם גם על זוגיות, זה לא העיקר

מרגישה שבשכל יודעת שזה שקר אבל בפנים אכולת קנאה

וכל הזמן הכל בסדר?

כנראה שלא

אז את יכולה להניח שבשאר הזמן הכל דומה לשלך פלוס מינוס

ואת יכולה להוסיף לחיים שלך גם תוכן כך שתרגישי אפקטיבית יותר

לא באופן קבוע ואובססיבי….

וכל כך מרחמת עליהם, שככה הם חיים שכל הזמן המצלמה פתוחה ורואים את כל החיים, והמשפחה והילדים והסבים והסבתות….

תפעלי כדי לחיות את החלום.

באמת שאפשר.. ❤️

ממליצה לך לפנות למשפיענית רשת כלשהי ולשאול אותה כמה זמן היא עובדת על סרטון. זה נראה לך שהיא שולפת ומצלמת, בפועל יש שם ה-מ-ו-ן שעות עריכה ומחשבה לפני ואחרי הצילום.

רק כדי לטעום, מצרפת קישור לסרטון של חן חלפון. בחורה חמודה שמעלה כל מיני סרטונים במליון נושאים. היא מדברת שם על כמה שזה מתיש להעלות תכנים (סרטונים) לפלטפורמות השונות ואיך להתייחס לזה מהצד המנסה להתפרסם.

הכיוון הראשון והיותר משמעותי - לחזק את מה שמבפנים. מתוכך. שבעצם גורם לך להרגיש את מה שאת מרגישה.

כלומר לצלול לעומק של הדברים ולהבין מה אותו זוג משקף עבורך?

ממש כמו מראה שזו ההשתקפות שלה

הרבה פעמים ההשתקפות משקפת לנו חוסר מסוים שקיים אצלנו, והחוסר הזה מכאיב מאוד מאוד.

אז לגעת בשורש של הדברים מבפנים, מתוכך,

וכמובן לתת לעצמך מקום שם

ועל גבי זה לראות איך את ממלאת את החסר הזה, איך את נהיית מלאה ושלמה בפני עצמך ובחיים שלך, איך את חותרת למען האושר שלך.

והכיוון השני - להתחזק בכך שגם מה שרואים בחוץ זה רק חלק קטן שאותו אדם בחר להראות בצורה פומבית. זה אף פעם לא יכול להגיד מה היה לו שנייה לפני שצילם, מה היה לו תוך כדי שצילם שהתמונה לא יכולה להעביר, וגם מה יהיה לו שנייה אחרי שהצילום צולם. לא בטווח הקצר ולא בטווח הארוך.

כמה כמה שעולם השקר הזה של אינסטגרם ופירסום וכו' יכול לתעתע. מהיכרות של כמה וכמה סיפורים לעיתים דווקא כאשר מעלים את התמונות הכי זוגיות יש בפנים משבר מאוד מאוד גדול. וכמובן כל הסיפורים על זוגות שהתגרשו ממש קצת זמן אחרי שהעלו כ"כ הרבה תמונות אוהבות וכו'. כך שזה לא אומר שום דבר מעבר לכך שאותו הזוג בחר לצלם תמונה מסוימת ולפרסם אותה. זה הכל.

ודוגמא קטנה להמחשה מתוך אינספור מקרים דומים שידועים ושאינם ידועים לנו:

זוג מסוים רוצה לצלם תמונה, האיש/ האישה מרגישה מבפנים חסרה בזוגיות ורוצה לקבל פידבקים חיוביים (גם אם זה בתת מודע) על כך שטוב לה, לקבל לייקים ופירגונים ולהתחזק בביטחון האישי שלה.

לפני התמונה: ריב גדול

תוך כדי התמונה: עשרות אם לא יותר ניסיונות לקחת את ה"שוט" הכי מדויק ומחמיא, כמובן תוך כדי צעקות וריבים, פילטרים, פוטושופ, עריכה וכן הלאה

ואחרי הצילום - שוב ריב וריחוק והרגשה מגעילה ביותר בלב.

אבל מה התמונה שידרה? הכל מושלם ונפלא.

ומה הפידבקים? הכל מושלם ונפלא.

כשבעצם הכל לא באמת ממש מושלם ונפלא...

ומה אם הזוג הזה באמת צילם את האמת? -

אז גם אם וכש הכל תותים ודבש שם ובאמת זוג מצלם תמונה אוהבת כי הם באמת אוהבים - מדהים ומעולה וזה לא קשור אליי בשום צורה, כי בכוחי ובידיי לעשות ולבנות ולקיים את האושר שלי! ואם אהיה מלאה בפני עצמי שום דבר לא יכול להפיל אותי אלא רק לשמח אותי שיש עוד זוגות שטוב להם.

שלא כל מה שרואים זה האמת

ובעיקר בעיקר שלא מראים את הכל.

אנחנו לא יודעים מה קורה כשהמצלמה לא מצלמת.

וגם להם בטוח יש רגעי משבר.

אז הכי חשוב לזכור את הדברים האלה

ועם זה, לנסות לצמצם צפיה בהם עד בכלל לא אם זה גורם לך לתחושות קנאה כאלה

והכי בריא לשפר ולעבוד על ההרגשה האישית אצלך, הפן האישי, הזוגי, משפחתי ועוד. זו בהחלט עבודה, לחלקים מאיתנו עבודה קשה, אבל אפשרית לגמרי 

הוא כתב עליה שירים,

דיבר המון על המשפחה שלהם,

הם הביאו ביחד ילדים...

ולפני מספר שבועות הם הודיעו שיתגרשו.

את אף פעם לא יודעת מה קורה בתוך הבתים של אף אחד.

זה היה ברור מהשירים שאין שם ורדים ושושנים

שמע את השירים (או תפתח בשירונט)-

"לאהוב אותך מחדש" 

"תודה שאת"

או- "בשורות טובות" ("תגידי שיום יבוא ונשבה, זוג זקנים על ספסל בגינה...").

רק בהמשך השירים קיבלו גוון שונה.

(ואתה מוזמן לענות, אבל לא אגיב הודעות נוספות בנושא כדי שלא ליפול ללשון הרע).

יש עוד יותר מחצי שנה

ב"ה טוב לנו, וכמו כל זוג גם לנו יש פלוסים ומינוסים.

אלא שאישית אני ממש נזהרת לא להוציא כלום כלום החוצה, כי ב"ה טוב ולכי תדעי איפה יש לאנשים פצעים פתוחים ולמה לי לדרוך על יבלות של אחרים?

מה גם שבטוח זה לא עושה טוב לאף אחד שכולם מקנאים בו ויש עליו עין הרע.

אז כשאני רואה כאלה שמחצינים הכל, ישר זה נראה שמשהן שם לא תקין, כי בנאדם שהכל מושלם לו אמור להיות מסופק בעצמו ולא להזדקק לאישור החברה, להיפך יש לו אינטרס טוב לחשוש מלצער אחרים ולגרום לעצמו לנזק. 

זה כבר לא יהיה נוצץ.

תזכרי שמצלמים רק את הטוב. את הקושי לא מפרסמים. וזה החיים ברשת.

ותהיי בטוחה שאת מעדיפה את הצרות שלך מהצרות של השכנה. 

אני לא בטוח שאני מעדיף את הצרות שלי, לא בטוח בכלל זו קלישאה, סיפור צדיקים ריק.

ותסלחו לי על הדוגמא

אבל אם בעלה חתיך ובעלי לא

אז זה עובדה ואין כאן הנחה שאנחנו לא יודעים את האמת

יותר מבעלך

את יודעת מה קורה כשהמצלמה לא עובדת?

אולי הוא בעל רע? אולי הם רבים? אולי יש לו חסרונות שלא רואים מבעד למצלמה?

בסוף זו הצגה 

אני נוסעת על רכב ששווה כמעט חצי מיליון ויכולה להגיד לך שעד לא מזמן הוא היה משמש אותי לבכות לפני שאני נכנסת הביתה

אז גם כסף לא קונה אושר

תתמקדי בשלך

וטיפ שלי פשוט למחוק תאינסטגרם הכל שם נוצץ יפה מסודר ומושלם

רכב של חצי מליון

אבל יותר חשוב שברוך ה את כבר לא בוכה לפני שנכנסת הביתה

כסף באמת לא קונה אושר

תודה לך

הלוואי ותהיי מאושרת

אבל אני חיה את חיי (משתדלת) בראיית הטוב... איפה שאפשר.

וכן, את הצרות שלי אני מכירה ולא הייתי רוצה להכנס לנעליים של מישהי אחרת ולהכיר בצרות נוספות. וגם לא את כל הצרות של השכן אנחנו יודעים....

גבר שיש לו קשיי פרנסה יגיד לגבר אחר שיש לו בעיות קשות בשלום בית או בבריאות.. מי מהם יכול להגיד מה יותר קשה? ברור שהכל קשה אבל לא ארצה לבחון את זה 

שלכל אחד יש את החבילה שלו.

וכן יש חבילות כבדות יותר מחבילות אחרות.

אבל גם לכל אחד יש כוחות נפש אחרים.

וכאישה מאמינה- ברור לי שהכל מושגח, והצרות הספציפיות שאני קיבלתי- הן בדיוק מה שאני צריכה לעבור במסע החיים שלי, מותאמות ליכולות ולקשיים הספציפיים שלי. ולכן לא הייתי רוצה להתחלף עם אף אחד.

הכל והם עושים הכל בכדי להציג. זו הצגה אין לך במה לקנאות. אין לך מושג מה קורה שם באמת. ורצוי שגם לא יהיה לך. המציאות עוברת את הדמיון. עזבי את זה. חוץ מזה למה את צריכה אינסטגרם. לי אין ולא קרה לי כלום עד עכשיו. משהו מיותר לחלוטין.

אבל בעיני יש פה ממש הזדמנות לעבודת המידות.

ולא ברמה השטחית של לנסות להתגבר על המחשבות שצפות ועולות. או לנסות להתגבר על הדחף להסתכל ולעקוב אחרי התכנים שלה (שגם זו עבודה, ואני לא מזלזלת, אבל אפשר יותר מזה בעיני).

אני חושבת שזו ממש הזדמנות להעמיק את האמונה בקב"ה ובהשגחה שלו.

השורש לכל המידות הרעות זה חסרון באמונה. בכל מידה זה מתבטא בצורה קצת אחרת, אבל בסופו של דבר, מי שמאמין בקב"ה באמונה שלמה לגמרי, וחש עד עמקי לבבו שהקב"ה מנהיג את העולם כולו, ומכוון את פרטי החיים שלנו בצורה שמדויקת לנו - לא יחוש קנאה, תחרות, כעס, גאווה, וכו'.

ואני חושבת שהעמקה בלימוד אמונה יכולה להוסיף לחיים בהרבה רבדים, וגם להועיל בנקודה שהעלית פה.

באופן אישי ממליצה מאוד על הספרים והשיעורים של הרב ראובן ששון.

ביוטיוב יש לו כמה שיעורים בנושא, אני יכולה לחפש לך קישורים אם תרצי.

ויש לו גם שני ספרים בנושא ביטחון ('בחסדך בטחתי', חלק א' וחלק ב'). מצאתי אותם פה כחלק מרביעיית ספרים שמוכרים במחיר מבצע, אבל מן הסתם אפשר לפנות ביצירת קשר ולראות אם אפשר לקנות אותם בנפרד.

ארבעה ספרים בענייני השעה - מלאה הארץ דעה

ובטח יש גם עוד רבנים וספרים שמדברים על הנושא. את כמובן לא חייבת ללכת לפי ההמלצה שלי, ויכולה למצוא את מה שמדבר אלייך (אם בכלל הכיוון הזה מדבר אלייך...).

אבל זה לא רלוונטי.  הפיתרון הוא להיות שלמה עם עצמך, ולא דרך ההבנה שהאחרים לא מושלמים. אלא דרך ההבנה שמה שיש לך הוא טוב. אולי כדאי לך ללכת לטיפול לבדוק מה אוכל אותך מבפנים

כמעט כולם עוברים את זה כמעט מדי יום: נכנסים לרשתות החברתיות, עוברים על הפיד ומתחילים להרגיש רע. חוקרים כבר הגדירו את זה כתופעה רשמית – דיכאון שנובע מהחשיבה שכולם נהנים יותר מאיתנו, מאושרים יותר מאיתנו ויפים יותר מאיתנו והכל רק בגלל התמונות שהם מעלים. בשנים האחרונות גם יש יותר ויותר "אושיות רשת", שהחיים שלהם כבר ממש נראים מושלמים – תמיד הם לבושים מדהים, תמיד הם מבלים באיזו מסיבה או חופשה אקזוטית ואפילו הרגע שבו הם מתעוררים נראה כמו לקוח מסרט הוליוודי עם סטיילינג מושלם. תמיד הבעל והאישה עם הילדים נראים כל כך מאושרים.

בזמן שאישתי/בעלי מתווכחים איתי על לסדר את הבית או שמוציאים יותר מידי כסף על דברים שלא צריך, האלה באינסטה נראים נינוחים, שלווים, בלי מינוס ובלי כלים בסוף היום, עם 8 שעות שינה רצופות, וכל שבוע מחליפים טסלה ומצטיירת תמונה של "למה אצלי זה לא ככה?".

את התחושה הזאת שלך יש לכולם. במיוחד אצל נערים ונערות צעירים. באה ילדה בת 12, היא לא פופלרית כל כך, ויש לה באדי אישיוז ואז ברשת החברתית אושייה או אפילו עשרות ומאות אושיות רשת שהיא עוקבת אחריהן מצטלמות בפוזות סקסיות, אוכלות במסעדות, מוקפות בחברים, כולם "אוהבים אותה", והילדה מסתכלת ונאכלת מקנאה של למה היא לא כזאת והיא לא יודעת שהיא בדיוק כמוה בסופו של דבר ושהחיים של אושיית הרשת לא קלים בשום צורה.

גם אנשים ממעמד הביניים בני 30 בהייטק חשים תחושות דומות כשהם רואים זוגות בגילאים שלהם מצלמים קליפים מהטיולים שלהם ברחבי העולם ואוכלים כל יום במסעדה אחרת וההוא וההיא טוחנים שעות במשרד עם מקסימום האפי-האוור של שעה ביום חמישי בשעה 17.

גם לפנסיונרים בני 67 יש אושיות רשת משל עצמם.

בסוף, הרשתות החברתיות נועדו כדי ליצור לנו מסכי עשן למציאות ולמכר אותנו לשקוע בדיכאון במין מעגל היזון חוזר של רחמים עצמיים. הם מרוויחים בדיוק מזה. מהיאוש להמונים.

אני מחקתי את הפייסבוק שלי לפני 8 שנים כבר. אין לי אף רשת חברתית. גם לילדים שלי אין. לאישתי יש ואני יודע שהיא הרבה פעמים אכולת קנאה מכל מיני דברים שהיא רואה.

אז בברכת דרך צלחה בלהגמל מהדבר הזה ובמקרה הכי גרוע, תמיד תוכלי לפנות לד"ר אפטה, הלוחש והמכשף הנודע שיוציא ממך את הדיכאון הזה. תשאלי אפילו את נעמי שמואל. או את נעם שמואלי. לא זוכר כבר.

זה בכל מקום בכל גיל

מילא להסתכל

אבל אדם שמצלם את עצמו וחושף את המשפחה ואת הפרטיות שלו...אנשים כבר עם מצלמות בבית כדי לתפוס כל רגע שיכול להביא לייקים...ואז אפשר לראות סרטונים משפחתיים שהתגובות כבר לא אותנטיות אלא מוכוונות מצלמה, זה דוחה ברמות של צמרמורת אנשים מוכרים את כל מה שיקר בעולם לטובת קהל דמיוני שיישאר עוד שתי שניות אצלם בסרטון ולא יגלול הלאה.

זה הפך הצניעות, הפך הכבוד הבסיסי למשפחה, אין שום דבר פרטי, שום דבר ששווה יותר מהלייק. שום דבר ששווה מספיק כדי שיישאר ביני לבין אשתי או ביני לבין הילדים שלי, וזה יהיה כל הערך שלו, שהוא קיים. ולא שום דבר אחר או שום אישור חיצוני.

ומה קורה כשהילדים קולטים שהם חלק מההצגה של אבא ואמא? כמה הם מביימים את ההתנהגות שלהם לפי המצופה מהסרטון וכמה הם אותנטיים?

לא צריך לחשוב הרבה זמן בשביל להבין שלכולם יש חיים רגילים סך הכל, מדהימים לפעמים וקשים מאד לפעמים.

וגם לא צריך להתעמק הרבה כדי לראות כמה זה דוחה לשתףלשתףלשתף.

להיגמל מלצפות זה קשה, אבל לפחות אפשר להיגמל מהאמונה שמה שרואים אמיתי. לי נראה שמהר מאד גם האנשים עצמם כבר לא מזהים מה אמיתי במה שהם עושים ומה משחק. אז את אל תיקני את זה.

קראתי את כל התגובות וממש חיזקתם אותי

תודה לכל אחד ואחת מכם

אני באמת צריכה לעשות עבודה עם עצמי

שתהיה שנה טובה

ובשורות טובות לכולם 

לא להשוות לאחרים נקודה.

שאת רואה שאת הולכת לשם , תעצרי זה לא עושה לך טוב

תחשבי על כמות הרווקות שרואות תמונות של בנות נשואות / בנות בשמלה כלה .. עוד יותר לא פשוט.

ועדיין לא להשוות לאחרים.. שאני רואה את זה אני נזכרת שיש פה רובד אחד חיצוני ..  ואם אני אסתכל על זה כרובד כזה יהיה לי הרבה יותר קל .

חוץ מזה שלך יש את המסע שלך .. ולה את שלה..

עוד נקודה אני גם אומרת תמיד לאחותי שנשואה שאין עניין לעלות את התמונות של המשפחה לאינטרנט בעייני זה כל-כך מטומטם . וגם לא פייר לילד/ לבעל הם לרוב לא בעניין.

הייתי איתה בצילומים .. ובואי נגיד שהתמונות שהמושלמות האלה לא באו בכזו קלות .

אחיינית שלי צעקה באמצע הצילומים .. לא אמרתם בכלל שהולכים לטייל?  משעמם לי!

ומאז שאמרתי לה היא באמת צוחקת על זה

אבל גם שהיא העלתה היא העדיפה לעלות תמונה אמיתית. . נניח שכל החולצה של הילד שלה מלוכלכת מאשר כזו שלא

בכנות אני אגיד לך לא ברור לי איך אנשים ובנות דתיות לוקחות בזה יד.

מספיק מישהי אחת שהכאבת לה בטעות בתמונה ..

אשכרה בנות מעלות אלבומים שלמים .. נראלי הזוי

זה כמו שאני אעלה פוסט שלם עם תמונות שלי..

למה להכאיב לבנות אחרות ? ואם למישהי קשה עם הנראות שלה

וגם מבחינה דתית מה אני צריכה שכל אחד יוכל להסתכל.. 

זו את תשמרי על הפרטיות שלך על היופי שלך על היופי של המשפחה שלך לעצמך 

באמת צריך לחשוב לפני שמעלים 

בהצלחה

שכל הזמן מצלמת את עצמה ואת המשפחה, ובתמונות הכל נראה מושלם. אבל אני מכירה אותה, אז זה נראה לי כלכך מגוחך. לפעמים הייתי איתה באותה סיטואציה ובכל זאת בסרטון/ תמונה זה נראה איזה חופשה חלומית, או משהו בסגנון, ובמציאות זאת פשוט חופשה. עם הילדים העייפים והבכיינים עם התיקים לארוז ולפרוק עם העצבים והתסכולים וכו'. אפשר להגיד שהיא פשוט מחליטה להציג את הדברים היפים בחיים ולראות דברים בעין חיובית. אולי זה עוזר גם לה להתמודד עם החיים יותר טוב.

את יכולה לנסות גם. ברגע של טוב, תוציאי מצלמה ותתעדי לעצמך. אח"כ תוכלי להסתכל בתמונות ולראות, הנה פה היינו ממש שמחים, אחה"צ הזה היה ממש מושלם, הארוחה אתמול  הייתה ממש פוטוגנית (לפני שהתחלנו לאכול והכל התלכלך) וכו'. אולי זה יגרום לך גם ליצור רגעים טובים כדי לצלם. לא רק דברים פוטוגנים, גם סתם שיחה שקטה עם הבעל.

לא צריך לפרסם את זה. פירסום הוא פשוט נוראי. אין ברכה אלא בדבר הסמוי מן העין. רק בשביל עצמך.

אחד האחים שלי אמר לי פעם שלהסתכל באלבומים של המשפחה שלנו זה כמו לראות איזה סרט פסטורלי. סתם כי אני יודעת לצלם ויש לי מצלמה טובה. וחשוב לי לתעד את הילדים שלי בצורה מחמיאה. וגם אני מצלמת הרבה בחוץ בטבע, אז הכל נראה ממש טוב. והלוואי שזה מה שנזכור בסוף, רק את הטוב.

ודרך אגב, מאותה הסיבה גם האלבומים המשפחתיים שלנו מחוץ לתחום האורחים בדכ.

רק ההורים שלנו יכולים להסתכל מבחינתי. לא צריכה שאחרים יראו, איזה טוב זה מוסיף? 

שבפייסבוק ובאינסטגרם הכל נוצץ

וחופשות "מושלמות"

וזוגיות "מדהימה"

ואיזה מדהימים הילדים שלי

וכמה אני אמא מושלמת

ועוד...

וכמי שמכירה אותה ואת המשפחה זה פשוט מגוכך.

כי כשכנה אני שומעת אותם כל היום רבים

וצועקים על הילדים

והבעל שם לא מפסיק לשאוג על כולם "דייייי כבררר! לךךךך מפהההה" ועוד פנינים

(לא לדאוג. אין אלימות. רק צרחות.. זה נבדק)

ולמי שלא מכיר- זה ממש נראה זוגיות מעוררת קנאה

וילדים מושלמים

ועוד ועוד...

אז רק אומרת שלרוב

מי שמציג כאילו הכל מושלם כמו שתיארת זה כדי לכסות על מה שלא בסדר...

כמו שכתבו לך זה מאוד נפוץ, זאת חולשה טבעית של נפש הילדית שתמיד רוצה את מה שיש לחברתה.

זה מפריע לך כי הנפש האלוהית שלך כמהה לתודעה גבוהה.

את יכולה להתחבר תודעה הגבוהה יותר ע"י לימוד והתבוננות.

כיום המוני אנשים לומדים ימימה, יש הרבה ספרים יפים בספרות התורנית שמשלבים עקרונות מתורת הנפש החסידית וגם פסיכולוגיה חיובית. לא מזמן קראתי ספר בשם אייכה של הרב ראובן ששון בנושא הזה, ספר מאוד מומלץ בנושא. 

וראיתי את בעלה בתור למכולת עם הילדים, היה נראה כזה יבשושי השיח.

לא חושב שהם לא באמת מאושרים תכלס, אבל חדוניות היא אף פעם לא החיים בהגדרה, לא משנה לאיזה כיוון. זה פשוט דו מימדי, והחיים תלת.

@נחשון מהרחברון 

פחות זמין כאן

נותן לך מספר בפרטי

קודם כל עם כל הקושי אפשר להתחיל בלגור אצל ההורים

ולאט לאט להתארגן

אבל זה ממש לא פשוט

בשורות טובות

יכולה להתחבר לחלק מהדברים,
לא להכל, אבל לחלקים גדולים.
לפני שאני כותבת, ויש לי המון מה לומר..
את נותנת צ'אנס לשינוי ותיקון,
או שאת לא מוכנה לשמוע על הכיוון הזה בשום פנים ואופן,
ורק מחפשת כלים\כח איך ללכת?

כל עוד אין אלימות, מציעה לעשות את הצעדים הבאים בשום שכל..

מתוך חשיבה אמיתית מה נכון לעשות ואיך..

במיוחד כשיש ילדים ברקע, מה שהופך את הפרידה אם תהיה למורכבות יותר..

גירושין זה לא דבר פשוט. כמו ששמת לב,, זה כמו לחתוך את החיים לחצי, חצי בית,, חצי נוכחות עם הילדים ועוד..

ולכן אני ממליצה לחשוב על הצעדים הבאים ברוגע ובמתינות..

אשמח לייעץ לך באופן פרטי

אבל יכולה להיות לך עבודה רגשית שלמה. בסופה אולי יהיה לך קל להתגרש ואולי תסכימי לקבל אותו כמות שהוא בלי לנסות לשנות אותו כדי שיתאים יותר למה שאת חולמת עכשיו (או העזת להתחיל לחלום) בחיים שלך.

קודם כל מה שאמרת על עצמך על ריצוי ופחד.  לפני שאת רצה לשנות את העולם תנסי קודם כל להיות יותר את בתוך המקום הקיים (ובעבודה). לא לריב איתו ולא "לא יכולה לשמוע". פשוט להיות יותר את.

ספויילר: כשאת תהיי יותר מדוייקת לעצמך כל הסביבה תהיה יותר מדוייקת לך. סביר להניח שהוא יהיה הראשון.

חשוב מאד לנסות נשום רגע, "למפות" את הבעיות ולהבין איפה את נמצאת בנישואים האלה ואיפה האופציה לפירוק החבילה כרגע מול זה.

דבר ראשון, אנשים פשוט לא מאמינים שיד סיפורים כאלה. אז כן, זה קיים, וזה כואב נורא.

אז המון בהצלחה!!

דבר שני, הכתיבה שלך משדרת בהלה ולחץ. אז הייתי ממליץ לך לשבת במתינות, לשקלל את הנתונים, לבודד את הטוב והרע ולהבין בדיוק איפה הבעיה ואיך צריך להסתכל עליה.

לא משנה מה תהיה המסקנה שלך, כשתבואי בעיניים פקוחות ובידיעה ברורה, הכל יהיה לך קל יותר וגם לא יגיע מצב של חרטה וכדו (כי טעות אחת את כבר עשית כנראה..).

דבר שלישי ומאיד חשוב, סבתי ע"ה הייתה אומרת: "כמו שהצעת את המיטה  ככה תשני בלילה". במקרה של שיחת יחסינו לאן, והחלטה מכל סוג, אנא ונא - תתעשו הכל בכבוד ובהבנה הדדית. זה משנה את כל העתיד שלכם ומותיר לך הזדמנות לדף חדש ומהמם בחיים שלך!

ושוב, בהצלחה

מה עם ההורים שלך?

בני משפחה אחרים?

כדאי מאד לקבל ליווי והכוונה ברמה הרגשית וברמה המעשית❤️

מזדהה עם התוכן שכתבת שמכווץ את הלב. עברתי את כל הדברים שאת מתארת. 

כשמגיעים לנקודת האל חזור, לא ניתן להמשיך לחיות בזוגיות הזו, כי זה רק מעמיק את הקושי, הלחץ, העצבים וכאב הלב. 

אני אגלה לך פה סוד: 

רוב הזוגות שלא רוצים להתגרש נשארים רק בגלל החשש של הפן הכלכלי, החוסר ידיעה של מה יהיה ואיך אסתדר לבד גוברים על הצער בתוך זוגיות כזאת. אבל כשמגיעים לנקודת האל חזור, לא מעניין כלום - כי אינדבדואל בתוך זוגיות בלתי אפשרית יעדיף לחיות ברחוב - מאשר לחיות בכלוב = כלא.

אם תרצי אוזן קשבת, עצה טובה וחיבוק חזק - אני פה.

עכשיו הכל נראה מפחיד, שחור, ללא תקווה וללא מוצא רק יאוש. אבל (וזה אבל גדול) את תעברי את התקופה המגעילה הזו, כמו גדולה ורק תצמחי מזה. עכשיו קשה לך לראות את זה, אבל תסמכי על מי שהיה שם. 

תלוי בגורמים רבים

למשל

מי ומה אתם , מה הסביבה, בבית ובחברה, מי הילד, מניין הגיע ונובע הקשר,

אבל מעשית, הוא כבר לא ילד. הוא מחליט על עצמו ובוחר את הבחירות שלו, על ההשלכות שיהיו להן. כנראה שאם הבחור בחר בקשר כזה - אין מה להטיף לו על הבחינה העקרונית, אלא לראות איך משמרים קשר קשוב וקרוב.

כן, במידה שיש לכם שיח פתוח איתו (אם אין, כבר מאוחר מידי) - חשוב לנהל שיח על גבולות. שמעתי מד"ר אלישע אזר (מטפל בכיר בתחומי טרוואמה, משפחה מיניות ועוד, מנהל מרכז מפגש בשילה) שהרבה פעמים בני נוער דתיים חוצים גבולות חמורים ואפילו מסוכנים מאוד מהר, כי ברגע שחצו את הגבול של לדבר עם בנים/בנות, או את הגבול של נגיעה - לא מודעים להמשך המדרג. כשמגיעים לכל מיני סיטואציות, שנער חילוני הודרך להתנהל בהן, נסחפים גם בלי מודעות לסכנות או לחוסר רצון לעבור גבולות חמורים יותר.

ובעולם שלנו לא מאוזן.

רצון לקשר זוגי והורמונים מתחילים הרבה לפני ש"נכון" לקיים אותו, בד"כ.

אם הוא בכיוון של להתחתן מוקדם, זה לאן דווקא רע.

אין כללים, רק דבר אחד חשוב.

אהבה.

לא להתנות איתו כלום, אלו החיים לו, גם אם הוא מתנהל בצורה שלא תואמת את איך שהיית רוצה או מצפה. כשיש קשר אוהב ןמכיל, יש תוואי שיכול להגיע ולהשפיע על הלב.

כשיש ביקורת, זה מפתח מגננה, רצון להסתיר ולעשות דווקא. וזה, אתה בטוח לא רוצה....

מחזק את הדברים של @הסטורי 

הזכור לי ביותר הוא שההורים שלי תחילה היו מאוד מבולבלים סביב הנושא וכל פעם החליפו דעה (שהייתה מאוד נחרצת כשהייתה) ובסופו־של־דבר הפכו לאפוקליפטיים לחלוטין ביחס לנושא

מה שפגע מאוד בסמכות הורית (לא במובן של להכריח אותי א' או ב'... אלא במובן שאם אומרים מציבים ענייין פעם אחת וברצינות אז גם מתייחסים לזה ברצינות כי מבינים שזה רציני... אם אפשר לנסח זאת כך)

ושחק לחלוטין את הרצון שלי להתייעץ איתם / לשמוע את דעתם אולי בכל סוגיה שהיא

איני יודע מה רמת השיתוף ביניכם ועד כמה הוא מעוניין לשמוע הטפות מוסר, לרוב זה גיל שאנשים רוצים להגיע אל כל דבר בכוחות עצמם

אבל כמו ש @הסטורי אמר גם אם אי־אפשר לצורך העניין "להתמקח" על עצם הקשר (זה באמת יפתיע אותי אם פתאום אחרי שיחה איתכם הוא יגיד לחברה שלו "טוב דיברתי עם ההורים שלי הם לא מתים על הרעיון אז ביי נתראה בגלגול הבא")

כן אפשר לפחות לנסות להציל את מה שאפשר לפי הרמה הרלוונטית (אם נניח זה שמירת נגיעה, או אם לא אז לפחות שישמרו על עצמם ויקחו את הדברים לאט ולא יעשו שטויות בקנה מידה משמעותי)

בתור מתבגר, קשר ידידותי עם בנות לא היה מה שהרג אותי, גם לא פלירטוטים, אבל ככל שמתקדמים יותר בתוך "שטח האויב" ככה גובר הסיכון... אז אני מאוד מחזק את הנקודה שאוקיי גם אם הוא מחליט שהוא בקשר הזה אז להבין שהדברים האלה הרבה יותר רציניים ממה שהם נראים במבט שטחי וצריך להתייחש אליהם בהתאם

ואני חושב שבזמנו זאת באמת העצה שהייתה יכולה לחשוך לי המון עוגמת נפש ובלגן, לא להתיר את הרצועה אלא לשמור על אותם גבולות מסוימים שייתכן שכן הייתי מוכן לשמור אם הייתי מודע אליהם יותר.

או לחילופין (או בנוסף) עצות שתשמורנה עליו היכן שהוא נמצא כמו איך לא להינזק ממערכת היחסים הזאת ברמה רגשית

אבל אם להסתכל על זה במטא, בסוף זה החיים שלו והאחריות שלו, "לא ידח ממנו נידח" אנשים לרוב לא מתים ממערכת יחסים בתיכון זה לא סמים או עבריינות קשה (אלא אם באמת הולכים הרבה יותר מדי רחוק...), נופלים קמים הכל יהיה בסדר.

החיים שלך הם שלך. לא שלהם.

כשמתחילים להסתכל פנימה ולא החוצה מבינים מה המעלות והדברים טובים שכן יש בחיים.

(אגב רוב ככל הדברים שכתבת הם ברי שינוי, אבל העבודה היא לא להשיג את מה שיש לאחר אלא להעריך את מה שכן יש לי. אח''כ לחשוב מה אפשר לשדרג בחיים ואיך).

הפייסבוק יוצר אשליה. מעלים את הרגעים המחוייכים ולא את המורכבויות שיש לכולם. אתה שמכיר גם את הצדדים המורכבים אצלך, אבל אצל אחרים מכיר רק את מה שהם מעלים, חי בתחושה שלכולם יש.

החיים בהשוואה לחיצוניות של אחרים, תמיד יהיו מתסכלים. כדאי לעבוד עם עצמך על שמחה בחלקך. אם לא מצליח לבד אפילו שווה לקחת טיפול ממוקד בזה.

אתה בנוני.

כמו שיש כאלה שיותר, יש גם כאלה שפחות

אולי סיפורם לא מוצג בפייסבוק וכו'

אבל הוא קיים.

לא סתם נאמר באבות. "השמח בחלקו..."

שרשתות חברתיות זה המקום האחרון שמשקף משהו

בעיניי קנאה זה דבר טוב

זה שיקוף של מה שכואב בנפש

על מה כדאי לעבוד ולטפל

כמעט כל מה שכתבת אפשר להשיג ב10 אצבעות

בעבודה נכונה

במודעות למידה יישום והתמדה

גם אם החיים שלך עכשיו בינוניים

אגב רוב האנשים בינוניים ומטה

תסתכל על סטטיסטיקות

בכל נושא

הממוצע/ החציון לא משהו

יותר כמו, "יש כזה בעולם, אני רוצה גם, איפה משיגים?".

התחושה הזו דיכאה אותי למרות שידעתי שזה שקר.

אני בפייסבוק כל יום בין קבוצות של חשמלאים וקבוצות DIY ודורשי עבודה וקבוצות מסויימות בבאר שבע שחשוב לי להיות בהם אבל לא מאשר אף חבר אפילו לא קרובי משפחה.

כשאתה יודע שכולם רוכשים דברים דברים שהם לא צריכים, עם כסף שאין להם כדי להרשים אנשים שהם לא אוהבים, כשאתה מודע לזה שזה משפיע על הנפש בצורה  הרסנית, אתה יכול פשוט להחליט שאתה לא משחק את המשחק הזה יותר.

אף אחד לא מפרסם את ההחזר החודשי של המשכנתא שסוגר עליו, רק מפרסם תמונות של הבית, אף אחד לא מפרסם את ההקרבה של לאכול רק כוסמת ועשבים, רק את הרזון, אף אחד לא מפרסם כמה רע וקשה לו בעבודה (חוץ ממורים) רק כמה כיף ואיזו עבודה נחשקת הם עובדים.

וכולם בינוניים בתחומים מסויימים, כולם מפרסמים רק את ההצלחות, אלה שמפרסמים תמונות מחופשת הסקי באלפים או קרוז בים התיכון לא מפרסמים את הקבלה של כמה עלה להם התענוג כי הם לא רוצים לצאת אידיוטים, אלה שמפרסמים תמונות מחוייכות מהדיסני וורלד לא יפרסמו לעולם את התמונות של הפרצוף שלהם עומדים בתור למתקן שלא באמת מלהיב כמו סרטון של יחידת החילוץ בטלפון.

ופתאום אתה מגיע לגיל 35 ופתאום חבר שסוגר את העסק וידידה שמתגרשת, מעניין, הם תמיד היו נראים כל כך מאושרים בפייס מה קרה?

שמראה מתאם גבוה בין כמות התמונות הזוגיות ברשתות החברתיות, לבין גירושין...

עזוב.

אנשים מראים מה שבא להם לשדר. זה ממש לא אומר מה יש להם באמת.

(ואספר שוב סיפור שכבר סיפרתי כאן בעבר-

חברה טובה, שהיתה תקופה שקינאתי בה כי כמה פעמים כשהייתי שם בעלה הגיע עם זרי פרחים, ומתנות, ומפרגן לה בלי סוף.

אבל אחרי כמה שנים היא התגרשה, וגיליתי שהוא היה מכה אותה, אבל אני נחשפתי רק לזמנים בהם הוא ניסה לפייס...

עבורי זה היה לימוד מטורף לכמה אנחנו לא יודעים כלום על החיים של אחרים, גם אם נדמה לנו שאנחנו יודעים משהו).

אתה רוצה להיות מאושר.

ואתה חושב שהדרך לאושר היא בבית יותר גדול, אישה יפה יותר, להיות פחות בינוני, יותר מוצלח, ויותר בראש הפירמידה.

למזלך סוגיית האושר נחקרת כבר אלפי שנים.

ולפילוסופים יהיו לא מעט תשובות עבורך איך משיגים אושר - ואף אחד מהם לא תולה אושר בחומר כמו כסף או אישה יפה, ממש להפך, לרוב ככל שהחומר גדל יש יותר ניתוק מהעצמי האמיתי ופחות אושר.

לא סתם אחוז ההתאבדויות בקרב נערים בעמק הסיליקון עולה ועולה - העשירים ביותר ואני מניחה שעם הבחורות היפות ביותר, כי כסף מושך יופי.

אז מה כן עושה אושר?

תקרא את ד"ר טל בן שחר.

הוא מסכם את זה

*באיכות הקשרים שסובבים אותנו - משפחה, חברים, ילדים, זוגיות.

ככל שהם טובים יותר האושר עולה.

*תחושת משמעות -מטרה בחיים, סיפוק, משמעות, הגשמה עצמית.

*קשר טוב בינינו לבין עצמנו- לתת לעצמנו להרגיש רגשות, לא להדחיק, שהמעגל האישי שלנו עם עצמנו יהיה בריא.

*הנאה יום יומית- כלומר לא רק להשיג מטרות עתידיות, גם ליהנות מהדרך בחיי היום יום הרגילים.

רוב הפילוסופים גם הגדירו אושר כתחושת משמעות.

יש לו ספרים בעברית אם זה מעניין אותך.

ופרקטית, עזרה ראשונה, תמחק את הרשתות החברתיות, זה חתיכת בולשיט.

מי שמאושר באמת לא מרגיש צורך להוציא את זה החוצה.

מהתורה (מרבה נכסים..ועוד), הרמב"ם , פילוסופים יוונים כמו סוקרטס, אפלטון, אריסטו ואפיקורוס ועוד,

הבודהה, ועד לפילוסופיה המודרנית.

 אף אחד מהם לא הגדיר את תלה את אושר כהנאה רגעית או ריבוי חומר.

חלקם ממש מאמינים שהתנאי לאושר הוא צמצום החומר והסתפקות בצרכים בסיסיים בלבד  (כמו אפיקורוס, בודהה ועוד )

וחלקם לא אומרים שצמצום הוא תנאי לאושר, אבל עושר וחומר הם רק אמצעי ולא יכולים להיות מטרה ברגע שהם הופכים למטרה ורדיפה ותלות ל'לאושר' הם מרחיקים אותנו מהאושר.

תמצא נקודה אחת ברשימה, תחשוב איך להשתפר בה, אם צריך תיעזר במישהו,  תציב יעד, בעוד x חודשים סימנתי ווי על , ככה וככה. אבל זה עבודה,  לא משחק ילדים.

בהצלחה 

במקום "לקנא".

בוא תסתכל עליהם, ותשנה פרדיגמה.

מה אתה רוצה ללמוד מהם? איזה שיעור האנשים האלה באו להביא לך לעולם?

אתה רוצה כסף?

איך אתה מגיע לשם. אפשר לתפור תוכנית.

אתה רוצה בית יפה?

לך למעצבת פנים שעובדת עם עלי אקספרס. אל תשכח גם שצריך לתחזק ולנקות.

אתה רוצה שרירים? לך לחדר כושר. פעמיים בשבוע.

אה, לא? עדיף לגלול בפורום?. זה סבבה. פשוט יש לזה מחיר.

הדבר היחיד שבאמת חשוב לעבוד עליו ולהתאמץ לשנות תפיסה זה לגבי אשתך. זה בן אדם שהתמסר אליך ואתה אליה, ומן הראוי להתאמץ לא לפגוע ברגשותיה. היא גם בן אדם שיש בסיפור שלך.

את הצילום מסך של המינוס בבנק,

תמונה של בוס מאוכזב, או ילד שהתחצף...

אף אחד לא מתאר איזה דברים פוגעים בן הזוג אמר או עשה,

ולא מספר כמה הוא שונא איזה בטטה הוא הפך להיות ...

מה שמעלים זה את הרגעים הכי יפים.

זה בדיוק השקר.

כולם בינוניים.

מי שיש לו 100 רוצה מאתיים, ומי שיש לו מאתיים רוצה ארבע מאות.

תמיד רוצים יותר ממה שיש.יש פה אפשרות למנף עבודה על הודיה על הקיים- יש לך בית? יש לך אישה? תודה

ועשינו ותפילה להתקדמות. יש הרבה שבידיים שלך.

אבל תמיד יהיה יותר

אם תשווה החוצה, לעולם לא תהיה שמח במה שיש לך.

מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל, שכל אחד עסוק בד אמותיו

רוצה יותר לעצמך? תיצור לך מציאות כזו, במה שאתה יכול. ולא כל אחד יכול לשנות הכל

אנחנו לא נהפוך כולנו לכוכבים רשת שמגלגלים שותפים בעשרות אלפי שקלים. כאילו, תנסה עם בא לך, אבל חשוב לדעת שרוב האנשים חיים את היומיום ה"ממוצע"

לרזות ולהיות שרירי זה בהישג יד

גם להחליף עבודה

עם אשתך לדעתי יש לך עבודה פנימית לעשות.. אני די בטוחה שאם זה מה שהייתה חושבת עליך היית מתבאס. חוצמיזה שהחיים הם לא רק חיצוניות

נכון לא נכון מה שכתבת

זה לא משנה.

לא בריא לחיות ככה

אתה מוכרח להיות במבט אחר

על החיים, או אפילו בלי מבט

בלי לדרג ולתת ציונים יתר.

לזרום עם עצמך ולהיות במצב רוח יותר חיובי

אני מזדהה, קודם כל.

אצלי זה קשור לחוסר אמונה בעצמי. בגלל שאני מרגישה חוסר מימוש עצמי מצד אחד, וחוסר אמונה שאני יכולה להגיע לזה מהצד השני, לא נשאר לי אלא להשוות ולקנא... במקום להתרכז בעשיה. 

צריך איכשהו לחזור לעצמך. וזאת כנראה דרך ארוכה אבל משתלמת. זה הדברים היחידים שאני יודעת.

אז  במקום להסתכל מה קורה בדשא של השכן תתחיל להשקות את הדשא שלך. מאוד ממליצה לך על  צום דיגטלי.

ובעלי תמיד מאזן אותי בנושא הזה.
תמיד יהיו יפות ממני, מוצלחות ממני, עם מספר ילדים יותר גדול משלי, עם גוף יותר יפה, עם בעל יותר וואו, עם בית מתוקתק יותר
אבל איכות חיים פנימית
היא בלהודות על השפע הספציפי שמגיע אליי.
שפע שמגיע בדמות חברה שפתאום שולחת הודעה שמחממת את הלב,
צחוק של ילד,
זמן נחמד ביחד עם בעלי
הוכרת תודה להורים

אני מבינה מאיפה זה מגיע. זה הרצון לשלמות אובייקטיבית. שלמות שהיא בכל הפרמטרים, מקיםה את כל תחומי החיים, וכמובן שלמות עצמית.

התבגרות זה לעזוב את השלמות האובייקטיבית הזאת

לשמוע את השיר החדש והנפלא הזה של ישי ריבו - הנשמה לא meta.

מדבר ממש על ההפסד והשקר העצום ברשתות החברתיות.

ממש כל מילה שם מתאימה.

מצרפת את השיר:

שם המבט.

שם המיקוד.

פנימה.

איפה ואיך אני יכול לתקן? לשפר? להעצים? לבנות?

כי החוץ מלא שקר, מלא זרות, מלא זיוף, מלא הפסד, מלא הסתרה 

ובעיקר מלא במה שלא שייך לי.

אם נבין באמת כמה כוח עצום יש לכל אדם ובטח כל יהודי, זה לא נתפס!

אתה חלק אלו-ק ממש!

עוצמות על גבי עוצמות

נשמה מאירה של אינסוף

ואתה בהחלט יכול להביט בה, פנימה, ולהוציאה מן הכוח אל הפועל ולהביא אותה לזרוח להאיר ולחמם את חייך שלך ממש!

ב"הצלחה רבה

שלא טוב לך בחיים שלך עצמך.

קנאה מסמנת לנו שיש בתוכנו רצונות לא ממומשים, ומקומות או מצבים שהיינו רוצים להשתייך אליהם.

במקום לעסוק בפייסבוק ובחברים, כדאי לשאול את עצמך:

מה הייתי רוצה לשפר בחיים שלי? איך הייתי רוצה להרגיש?

מול עצמי, מול אשתי, מול הילדים?

בכלל?

עם מה מה שאני רואה בחוץ וצובט לי מפגיש אותי בתוכי? שם העבודה האמיתית.

אל תהיה קרבן, תנסה להבין מה חסר לך ואיזה טוב אתה רוצה בחיים שלך,

ומשם תצא לדרך שיהיו לך חיים משמחים ומספקים עבורך. 

כולנו יודעים את זה אבל אף אחד לא מחייך, וכשאני אומר מחייך אני מתכוון לשמחה אמיתית שבאה מהלב, לא שמחה תלוית נסיעה לחופשה בחו"ל, קניית בגד, מחמאה שקיבלנו, עיסקה שנסגרה או חצי בקבוק ויסקי. הרי נצטרך לחזור מחו"ל, ושמחת קניית הבגד חולפת מייד אחרי שהוא נלבש בפעם הראשונה, והעסקה חולפת והסוטול עובר.

אני רוצה שמחה אמיתית, שמחה של אהבה מתמדת, של הסתפקות במה שיש, של הכרת תודה. 

לכבוד האישה החשובה והניצבת על משמר המתיקות, תחיה.

קיבלתי מכתבך ודמעותיי (הקפואות) זלגו על הדף. כבר אמרו חכמינו: "על טעם ועל ריח אין להתווכח", אך כאן מדובר בשינוי סדרי בראשית ובערבוב מין בשאינו מינו.

לעצם העניין, הנה הכרעת ההלכה:

דין "כל דפריש": יש לדעת כי גלידת בייגלה מלוח היא בבחינת "חדש אסור מן התורה". אבותינו במדבר אכלו מן שהיה טעמו כצפיחית בדבש, ולא כצפיחית בבייגלה עם נגיעות מלח אטלנטי.

מי שמשנה מן המטבע שטבעו חכמים בשוקולד-וניל, עליו הראיה.

שלום בית קודם לכל: שנינו במדרש שגדול השלום, שאפילו השם המפורש נמחה על המים כדי להשכין שלום בין איש לאשתו. ואם במים עסקינן, קל וחומר בגלידה שנמסה. לכן, על בעלך לדעת ש"ביתו של אדם הוא מבצרו", אך המקפיא שלו הוא רכוש משותף.

דין התערובות: אסור לערבב בייגלה בשוקולד בלגי, משום "בל תשחית" את הטעם הטוב. עם זאת, אם נפל פירור בייגלה לתוך הווניל-עוגיות שלך – הוא בטל בשישים, ובלבד שלא יתכוון לבטלו לכתחילה.

הפתרון הפרקטי:  יש לקבוע "עירובי תחומין" במקפיא: צד ימין למתוקים וצד שמאל למלוחים, בבחינת "אם השמאל אימינה ואם הימין אשמאילה".

מומלץ לרכוש שתי כפיות בצבעים שונים כדי למנוע "בליעות" של מליחות במתיקות (חשש "טעם לפגם").

לסיכום: על הבעל לעשות תשובה (ורצוי שתהיה בטעם ריבת חלב). אם הוא מתעקש על הקרמל המלוח, עליו לאוכלו בחדר סגור, בבחינת "מים מלוחים ימתקו".

מקורות:

תלמוד בבלי, מסכת קינוחין, דף ע"ב ע"א:

"תנו רבנן: האוכל גלידה - מתוקה היא לו, מלוחה היא לו. מאי מלוחה? אמר רב פפא: בייגלה ושוקולד לבן. אמר ליה אביי: והא תנן 'דבש למתוקים ומלח לבשר'? אמר ליה: הכא במאי עסקינן? בקרמל מלוח, דאית ביה תרתי לטיבותא - ריחא דמתיקתא וטעמא דמליחתא. ופליגי בה רבי יוחנן וריש לקיש: חד אמר 'שלום בית מעכב' וחד אמר 'המקפיא מעכב'."

רש"י על אתר:

בייגלה ושוקולד לבן: ערבוב מוזר שחידשו בני מערבא בשנים האחרונות, ואין דעת הבריות נוחה הימנו.

ריחא דמתיקתא: ריח של מתוק, שמטעה את האדם לחשוב שקינוח הוא, ולבסוף מוצא בו מלח ובוכה.

המקפיא מעכב: שאין המקפיא סובל שני מינים בסל אחד, וסופו שקופסת הווניל מקבלת טעם לוואי של בייגלה, וזהו "טעם לפגם" גמור.

תוספות:

ויש מקשים: מדוע לא אמרו "כל המלוח הרי הוא כמתוק"? ויש לומר דהני מילי בבשר ודגים, אבל בגלידה – מלח בתוך סוכר הוי "שינוי מנהג" וצריך עיון גדול.

הייתי ממליץ לך (לנקד בשווא או בפתח?) @אמא אסתי היקרה ובעלה המהולל, ללכת ליועץ זוגי, תלמיד חכם מופלג (ומומחה אמיתי לאובססיות) ולהיוועץ בו...

מה שמפתיע שפותחת השרשור היתה בקיאה בכל כך הרבה מושגים הלכתיים שהיה מתבקש מאליו תשדע לבד את התשובה, מה היא צריכה רבנים ומדריכות?

אני לא בטוח אם המלל, לאחר עריכה, לא ראיתי את המקור, עובר את גבול הטעם הטוב הנהוג בפורום זה

גם קשקושי פורים ניתן להעביר בצורות שונות

אגב, פעם היו משנים את שמות הפורומים , .. 

פנייה שנעשית בתור פורים שפיל, יש לה גבולות גזרה משל עצמה

פנייה שנעשית ברצינות,  מומלץ לרשום באופן שיבינו שזו שאלה אמיתית