בימבה, סוס נדנדה, מגלשה קטנה...

זה באמת גיל קשה, שמצד אחד הם כבר פעילים ואנרגטיים, ומצד שני עדיין לא מספיק "חכמים" בשביל להתעניין במשחקי דמיון וביצירות...

זה לא ישעמם אם תהיה נדנדה בבית כל הזמן?

אבל לפעמים אין כח לצאת ולפעמים אני פשוט צריכה קצת ספייס בתוך ה 3 שעות האלה 

בכל מקרה יש לי הרבה רעיונות למשחקים מותאמים גיל. אבל לא שבהכרח זה יגרום לה להיות עסוקה ולא להעסיק אותך...

אופציה אחרת זה לשתף אותה בעבודות בית שאת גם ככה צריכה לעשות- לדחוף את הכביסה למכונה או להוציא. או להביא לך בגד בגד כדי לתלות. או לעזור לך לשים מרכיבים באוכל. או לתת לה כאילו לקלף תפוח אדמה בזמן שאת חותכת ירקות. עבד לי עם הילדים בעבר. לא הולך לי עם הפעוט הנוכחי. הוא לא מוכן לשתף פעולה אפילו לא בשביל שאני אכין לו נניח צלחת עם משהו שביקש, מתקשה לפעמים לרדת מהידיים... מחזיק אותי קרוב אליו הרבה מהזמן..  

גם של חרוזים (גדולים ועם חור גדול יחסית) על שרוך

גם של קופסאות עם מכסה שחותכים בו חור בגודל מותאם לפקקי שעם של יין או פקקים של בקבוקי שתיה קלה.  אפשר להשתמש בקופסת קיסמים או תבלין שנגמר שיש להן חורים במכסה עם גפרורים (אפשר לקנות צבעוניים של חומרי יצירה או להוריד את הראש הנשרף של גפרורים להדלקת אש). ויש כמובן לקנות דברים בסגנון התאמת צורה לחור.

ספרים וסיפורים

ערכת כלי מטבח צעצוע (ואם יש מטבח צעצוע זה נחמד).

משחק פטריות שנועצים בלוח עם חורים (קנוי) וכאלה בסגנון

פאזלים מעץ

בובות ועגלה

לק"י

כמו מנקה מקטרות.

באמת בסוף היא יושבת מול הארון של הסירים או הקופסאות

בימי שישי הוא איתי בבית, הוא מתעסק בסירים ואני מבשלת. ולפעמים הוא "עוזר" לי

חבל שהוא לא יכול לבשל באמת לבד🤣

לא לבנות אלא לפרק. אני בונה היא מפרקת.

או שסתם היא משחקת איתם בלי לבנות משהו.

וגם קופסה עם דברים שאפשר להוציא ולהכניס, או סתם להעיף לכל עבר. אפשר גם גרביים או פונפונים גדולים. לא חייב משהו משוכלל.

ובריכת כדורים להיט חחח גם על יבש וגם באמבטיה

במעון הקודם שהיינו היו להם קופסאות של פריטי8 שהילדים ממש אהבו - קופסה של אריזות מגבונים ריקות, קופסה של קופסאות מסטיק ריקות, קופסה של הכפיות מדידה האלה לתרופות של פעם שהיו כמו מבחנות. כל פעם הוציאו להם אחד והם היו משחקים ונהנים

חוץ מזה להסתכל על תמונות בספרים, לבנות מגדלים ממגנטים, משחקים שעושים אורות ורעשים, מדבקות, להיפגש עם ילדים באותו גיל בתדירות גבוהה לאט לאט הם מתחילים להנות ביחד.

וגם לשתף בעשייה בבית- להכניס בגדים למכונה, לבשל ולתת לה להכניס מצרכים ולערבב

כותבת דברים שהבן שלי אוהב או מתעניין (בן שנה ו10)

מגדל כוסות

פאזלי עץ

פאזל של 2 חלקים

הך פטיש

בובות ועגלה

כלי אוכל (התחבר דווקא לאלה מעץ ופחות הפלסטיק)

מכוניות (לא מסיע. רק מסדר אותם על "כביש")

כלי נגינה- רעשנים, קסילופון, תוף וכו.

ספר תורה מבד

המפתח להתפתחות

חיות

מגה בלוקס

מגנטים- בעיקר מסדר בשורה או ערמה

כיסאות קטנים (של ילדים), ספונת, אוהל וכו'

ציור- צבעים.

מדבקות- עוד לא מצליח לקלף לבד. אפשר לגוון לפי התמונות שאוהבת.

משחקי מנגנים (וחופרים😉) למינהם

בימבה ג'וק

השחלות (למינהם על מקלות. יש לפי צבעים, גדלים, צורות)

לוטו- לא ממש מצליח להבין מה רוצים ממנו, אוהב את התמונות.

ספר 100 שירים ראשונים- לילדים שמעליו היינו שרים הרבה ואהבו.

ספרים- הקלאסיקות של הילדים: אליעזר והגזר, חמישה בלונים, האריה שאהב תות, פלוטו..

היינו הרבה בפארק או בגימוברי

ספרים המון ואלבומי תמונות - כן! גם בגיל הזה הוא ממש אהב לראות תמונות שלו

בובה ועגלה וביבמה

תנסי להביא גם ברבצק וכאלה אצלי פחות אהב הוא דיי נגעל מהמגע..

ואמבטיה היה בכלל אטרקציה יומית מלא מים, משחקים

לפעמים צבעי יידים - בכייף היה לוקח לי שעה

כמובן שבכאלה אמבטיות אסור להוריד את העיניים לשניה

חוזרים מהמעון, עוצרים להריח כל פרח, לרדוף אחרי כל חתול, כלב, ציפור.. זה כבר לוקח זמן 😅

נמצא לידי במטבח כשאני מכינה אוכל בקטנה, משתדלת לשתף אותו, "תביא לי זה, תביא לי זה..." הוא כבר ממש מיומן, סוחב ביצים מהמקרר אליי בכיף בלי לשבור, מוציא חלב ומביא לי, מצליח לערבב בלי לשפוך (כמובן שעוב לא מערבב מושלם וצריך לערבב אחריו) הוא עף על זה ברמות, ומרגיש שעוזר לי.

גם כשאני מקפלת כביסה, לפעמים הוא עושה ערימות של כביסה לידי, הוא מושיט ליד מהערימה בגד ומכריז "אבא!", "אמא!", "אני!" בהתאם לשל מי הבגד.

הוא אוהב לעבור על המגנטים על המקרר והדלת להגיד את שמות בני המשפחה, דודים, סבא וסבתא ולסדר אותם..

לפעמים אנחנו יוצאים לגן משחקים

מדיי פעם רק כשבעלי בא איתי כי זה קשוח לבד, אז הוא יוצא איתנו לסופר, הוא ממש אוהב! "עוזר" לנו לבחור ירקות, אנחנו מצביעים לו מה להביא מהמדף והוא מושיט לנו, ואפילו בפעם האחרונה התיישב ליד הרסקי עגבניות והתחיל לבנות מגדל

בגזרת היצירה - טושים (צבעים הוא פחות אוהב, לדעתי כי צריך להפעיל יותר כוח כדי שזה יצייר חזק), מדבקות, ברבצק...

משחקים - השחלות הוא ממש אוהב, ספרים הוא עף על זה.. מעסיק אותו מלא מלא זמן!!! גם ספרים עם סיפור ספרים עם מילים ראשונות, ספרים עם חלונות.. פשוט אוהב ספרים בטירוף. כלי מטבח, מכוניות, בימבה, מגנטים, סברס, משחק כזה עם מגנט של לדוג דגים.. זה בעיקר. ממש לאחרונה התחיל להתעניין גם בפאזלים, אחרי שחשפתי אותו תקופה ארוכה ולא הביע עניין עד כה.

אני שמה שירים עם תנועות, ואנחנו רוקדים וזה חמוד ברמות הוא יודע כבר ממש את התנועות והמילים.

הרבה התכרבלות, דגדוגים, צחוקים...

כשהוא צריך להוציא אנרגיה ואין לי כח לצאת איתו, מביאה מזרון ושמה כריות וכל מיני מכשולים.. עושים מסלול/ קופצים ומוציאים אנרגיות..

זהו בגדול, חוזרים על כל פעילות מאתיים אלף פעם חח

זה גיל מתוק מדבש, הם ממש לומדים ומתעניינים בהכל, לא צריך דווקא משחקים, החיים פשוט מעניינים אותם! לפעמים אני פותחת את החלון והבן שלי מטפס על הספה ופשוט מתרגש מזה שהוא רואה "אוטו" "ציפציף" "(ח)תול" ומדווח לי בהתרגשות מה הוא רואה 😅 משחקים מוגדרים לא תופסים אותו להרבה זמן...

אני מתה לקנות מגנטים, מגה בלוקס, חיות וכו'אבל כבר אין מקום בבית..

האמת שאני גם ממציעה את עצמי מחדש עכשו עם הכניסה למעון עם בת שנה ועשר.. היא לרוב חוזרת גמורה (במיוחד בימים שחוזרים באוטובוס, המעון לא במרחק הליכה מהבית ולא תמיד אפשר עם האוטו) ואז בכלל לא ברא לה לשחק.

היא הרבה פעמים מבקשת לצאת החוצה אז אנחנו יוצאות עם הבימבה לטיול בחוץ, הרבה פעמים אני מוסיפה לזה קניות בחנות קרובה, אז פורסת את הקניות, יום חלב, יום גבינה וכו' 😉 בגלל שהיא עייפה אז לפעמים עושים את כל הסדר ערב מוקדם יותר והיא הולכת לישון מוקדם יותר ממה שהיה..

תמיד גם עוזרת לי להכין ארוחת ערב, לתלות/להוריד כביסה וכו'

קנינו לשם מגירות כמו של כתר רק חברה אחרת, שקופות וככה גם הבן שלי יודע מה יש בכל מגירה. בנמוכות מאחסנת משחקים שלא צריך תיווך, בהכי עליונה מאחסנת חומרי יצירה. מעל המגירות יש 3 בובות (עוד אחת נמצאת קבוע במיטה), הבימבה ג'וק מתקפלת ונמצאת יחד עם כדור בגודל בינוני בין המגירות לחלון. בתוך המגירות לפי הצורך תוחמים/ סלסילה כדי לארגן טוב ולניצול יעיל של המגירה. במגירות הנמוכות לא משתמשת בזה כי אין בזה תועלת, זה מגירות שהוא כל הזמן פותח 😅

במגירות יש רק משחקים תואמי גיל, הישנים מאוחסנים בשקית ואקום.

מגנטים, סברס, כלי מטבח, מכוניות, השחלות - לא קניתי חבילות ג'מבו מטורפות... אלא משהו בין קטן לבינוני, כרגע הוא ילד יחיד ואין לי צורך ביותר מזה. פאזלים - יש לי כרגע חמישה וזה די והותר.

כלי מטבח זה בלי מטבח עצמו כי אין לי מקום לצערי, יצירה על הרצפה לצערי כי אין מקום לשולחן וכסאות.

לספרים עוד לא מצאתי אחסון הולם (ויש לנו סהכ 10 ספרים, לא כמות מטורפת ובאורח פלא הוא לא משתעמם מהם), אין מקום במגירות, אין לי מקום לעוד כוורת/ ארגז/ מגירה ולא רוצה במדף כי נמוך יפריע לתזוזה בבית וגבוה לא יהיה לו נגיש, אז כרגע הם מעל המגירות יחד עם הבובות, וכשמגיע מהמעון מורידה לו בערימה על הרצפה וכל ערב מעלה חזרה.. אם למישהי יש פתרון יצירתי, אשמח לשמוע

גם אנחנו שוכרים אז לא משקיעים מידי, כל מדברים על לעבור..

רק שהייתי טוען שאם נעבור לדירה גדולה עומר יהיה פשוט יותר מקום לבלאגן 🙈 שזה נכון, אבל גם יוכל להיות לו מקום מוגדר יוצא

את מה שכתבת 

גם בן 1.5 ב"ה

בכללי גם מחפשת את עצמי

במיוחד שאני גמורה ממש *בדיוק* בשעה שלוקחת אותו, איזה קטע?;)

אז לפעמים מתעכבים בחזור מהמעון, עוצרים בגינה שישחק במגלשה..

בבית הוא אוהב לאחרונה שאני שמה לו שירים בבוקסה ושנינו רוקדים וזה בכללי עושה אווירה טובה בבית גם של אלול..

את המשחקים שלו הוא באמת ממצה, הם ממש לא מעניינים אותו!!

מה שהוא אוהב זה לפתוח את כללל המגירות בבית החדש ולהוציא כלמיני כלי בישול.. כשאני תולה כביסה הוא לידי עוזר לי.. אוהב להוציא בגד בגד

יוצאים כל יום בצהריים לשחק עם הילדים של השכנים

אה, והוא אוהב לאכולל

ולהתקלח.

אפשר לשים אותו שם אולי חצי שעה זה מורח תזמן

אבל בדרכ בשלב הזה בעלי כבר חוזר ואז אני ספונה במיטתי עם הטלפון

שלה אני כל הזמן מנסה לא להגיע לנשנושים בסוף

סיפורים

לשים מוזיקה ולרקוד ביחד

ונשמע שהיא פשוט מחפשת חברה..ואת צריכה לספק לה את הצורך. אז אפשר לצאת איתה לגינה, ללכת לחברה.. 

-לבנות במגנטים + לשלב בובות קטנות בבתים שבונה

-לשחק במטבח צעצוע + לשלב בובות גדולות שאוכלות את האוכל שמבשלת

-ספרים גם להקריא לה בלי סוף וגם היא מדפדפת בעצמה

- בית בובות עם בובות וריהוט

- משחק סקוצים של הדבקת ביגוד על אנשים

- מפתח ההתפתחות

- בימבות

- צבעים/מדבקות/טושטושים

שתראי ותרגישי ניסים גלויים!

כל כך לא פשוט.

מתפללת בשבילך...

בעז"ה שתראו ישועות בקרוב!

אם תרצי לתת שם לתפילה בפרטי - מוזמנת בשמחה. אם מתאים לך...

מתפללת בעבורכם לחירות אמיתית מכל המיצרים❤️

שתזכו לראות את ידו הגדולה של הקב"ה!

שיהיו ניסים ודברים יסתדרו בדרך ומעל הטבע!

שכבר לא תרגישי חנוקה ♡♡♡

אפשר לעצב את השולחן בצורה מיוחדת, לקנות מפיות יפות מעוצבות לחג, להכין חידון או משחק למהלך הסדר, לבקש מכל אחד להכין משהו קטן.

לא יודעת מה יש לכם ברגיל/ בשגרה ומה היכולת הכלכלית, אז מציעה כל מיני דברים והלוואי ותמצאי פה משהו שיתאים לך.

•לערוך שולחן מראש, מוקדם

•אפשר להרגיש מיוחד ומרגש בפריט לבוש חדש או מיוחד. יכול להיות תכשיט פשוט ב20₪ שרק נותן גיוון...

•אפשר להוסיף פרחים יפים לשולחן החג

•להתחדש בכלי או אביזר, יפים ומיוחדים: מפה/ ראנר/ מפיות/ כוסות/ צלחות/ מגש למצות/ מרכז שולחן כלשהו, אפילו פלייסמנט או אגרטל לפרחים יפים...

אפילו להתחדש במשהו לבית, לא לשולחן דווקא. וילון, תמונה, מדף, וכו'.

•כריות להסבה בכל כיסא בשולחן עם ציפית לבנה חגיגית.

•אוכל מיוחד שאין בד"כ.

•משחקים תוך כדי הסדר. אם את בקטע של כאלו אולי יוכלו לעזור לך בזה פה...

•חידון. חידות בציורים...

כרגע

במצב של החודש האחרון, שיש עומס של החיים בצורה די קיצונית, הכל ביחד

פלוס זה שאני אדם רגיש

מוציא ממני משהו מאוד דומה למה שאת מתארת

משהו כמו הקש ששבר את גב הגמל רק בצורה יומיומית

דברים קטנים שמהם נשברים אבל בגלל שהעומס הכללי הוא ענק

אני אסביר

בתור אדם רגיש מאוד,  כל דבר שסביבי הולך איתי.

בקשת העזרה של השכן

הילד שחורק עם הכסא

אם אני צריכה לגעת בדברים שאני לא מסוגלת לגעת בהם או להרגיש את המגע שלהם 

כמות העומס שעלי מורגשת והולכת איתי

ואז כל דבר קטן, יכול להיות הצעקת 'די אני כבר לא יכולה יותר'

וזה יכול לבוא לידי ביטוי ב'איזה טפט גרוע' וב 'אוף על איקס ואי זד'

לחיות כבנאדם רגיש זה דורש עבודה ולימוד

מאוד קשה להיות הבת זוג/בן זוג של אדם שקשה לו להכיל את המציאות. שמורכב לו. אני מודה...

מעריכה ממש את בעלי וגם הוא משתגע מזה לפעמים

אני יודעת שכשאני מעל המים מבחינת שינה, אוכל, זמן לעצמי, זמן זוגי- אני לא לוקחת קשה..

וגם אני גם מנסה להכיר במתנות שיש ברגישות הזאת, כמו יכולת הזדהות, הבנה עמוקה של דברים ועוד

זה מה שיש לי לכתוב

ממש כל הכבוד לך, אני באמת מעריכה את הצד השני של אנשים כמונו

ובתור אני מנסה ללמוד להקליל, להבין שהחיים מורכבים ולא הכל חייב להיות במאה אחוז דיוק

זה קשה (ממש)

וגם לעבוד על לבקש את הצורך שלי כדי לקבל אותו

ושלא יתבטא בעצבנות כללית כזאת כי אף אחד לא מבין מזה שיש כאן צורך שלא מולא

אבל זה הקטע

אנחנו חיים במקום בלי אזעקות כמעט

אומנם הילדים בבית ואני עובדת כרגיל אבל הוא במילואים! דווקא במילואים אצלו יותר נחת מהעבודה ( בדכ עובד מאוד קשה)

אז למה הפתיל הקצר הזה?

ובכל אופן, מה לדעתך החלק שלי בסיפור?

אני לא ככ יודעת איך להתייחס לזה..

מצד אחד צריך פה הכלה כנראה

מצד שני לא מוכנה לקבל האשמות

הצורך ללמוד מקום חדש

או ליצור קשרים חברתיים חזקים חדשים במילואים

או אדם שלא מסתדרים איתו במילואים

או הנסיעות 

או כל דבר שאת חווה כמשהו קטן ומעצבן ולאדם רגיש מאוד ולא מספיק בטוח בעצמו יכול להשפיע מאוד על מצב הרוח

החלק שלך

קודם כל לדעת ש'את' לא הסיפור פה... לא מאשימים אותך, אלא את המציאות ואת הקושי

ולשקף שזה מאוד לא נעים

אם הוא באמת אדם רגיש מאוד הוא יתנצל ויקח לתשומת ליבו

אחכ לנסות לדייק מה הצורך שלא ממומש אצלו או מה יושב עליו

אלופה ממש!

כי חיפשתי ל@טוט את השרשור על המקווה 😅 אגב לא מצאתי.. באסה.

זאת אני אל דאגה❤️

כמה הוא זכה בך!!

ואיזה כיף למשוע שגם את בו!!

כותבת בקצרה כי אני ביום מעוך אז הראש לא עובד..

יכול להיות שיש לו "פוסט טראומה " קלה מהמילואים?

זה ממש הגיוני .. ולפעמים מגיע באופן קל..

אבל בסוף השנתיים וחצי האחרונות מטורפות לגמרי...

מקווה שזה בסדר לכתוב...

בכל מקרה חיבוק ענק

ובע"ה שתהיה לכם מלא סיעתא דשמיא להיחלץ ולהתעלות מהכל!!

על פניו לא נראה לי...

מצד שני גם אם כן- אין לי ככ מה לעשות עם זה... הוא טיפוס שלא מוכן ללכת לשום טיפול, בטח אם אין טריגר מסויים שהוא מרגיש אותו... מה שאני באה לומר זה שבאן כללי הוא לא ילך לשום טיפול בלי שהוא ירגיש צורך. וגם אז זה רק כשזה יבוא לגמרי ממנו...

כרגע הוא לא מרגישככ בעיה לדעתי למרות שניסיתי קצת לשקף לו (גם בזהירות. כי איזה לא כיף זה לשמוע יותר מידי שאתה עצבני כל הזמן...)

ולא צריכה לספוג את כל זה בשקט.

אבל אם זה ממשיך נגיד אחרי החג, תמצאי זמן רגוע ותפתחי את זה איתו בצורה נעימה.

ובזכות עכבס בלוטוס גיגלתי אתמול...

וואלה באמת יש מצב!

באמת גם יש לו קטע עם רעשים קצת, ובכלל כל מיני דברים שכתובים שם.

מצד שני זה לא היה ככה חזק תמיד....

וגם. שוב מחזיר אותי לשאלה מה החלק שלי בסיפור.

בנות כותבות פה וזה עוזר.

אם יש לך עוד תובנות אשמח לשמוע❤️

לפי כמה אני טרודה/עצבנית

אבל אני לא חושבת שיש לך כ''כ איך לעזור לו, זה יותר שלו מול עצמו.

תמיד אוהבת לקרוא אותך.

לא יודעת אם מתאים, אבל פעם @אמאשוני כתבה על שפת הפה לעומת שפת הלב בהקשר של ילדים ואני משתמשת בזה המון איתם וזה עוזר להבין את הדברים שנאמרים בהקשר האמיתי שלהם.

הכוונה שיש את מה שיוצא מהפה ויש את מה שהלב מרגיש.

ילד יכול לראות חבר שלו עם משחק חדש ולהגיד לו כמה זה משחק דפוק ומשעמם כשבעצם הוא רק מרגיש קנאה והיה מאוד שמח במשחק כזה.

נשמע שבעלך לא מספיק יודע להביע במילים בדיוק מה הוא מרגיש (לא איש של מילים..), קל לו יותר להטיח בך דברים.

במקום להגיד: זלדה, אני ככ מבואס שיצא כזה מכוער ועוד עבדתי על זה ככ קשה ואיזה חבל שלא יצאתי בעצמי לקנות סוג אחר של טפט

הוא אומר לך: זאת את, את אשמה, את שוכחת, את מתעלמת ממני ומהבקשות שלי

כשלומדים לשמוע את שפת הלב מבין המילים הכל נראה אחרת.

וואו תודה זה כיף לשמוע.

אני באמת מרגישה שיש פה את שפת הלב שאת אומרת.... אבל זה גם קצת משגע אותי. כאילו יאללה... אתה בנאדם בוגר. זה מעייף אותי ככה כל הזמן.. כי כאמור התדירות ממש גברה..

וגם. מודה שיש בי צד אגןאיסט שברגע שאני מקבלת האשמות אני עוברת להגנה ולא מוכנה לשמוע את הביקורת או הקושי שלו ש"אני מתעלמת מהבקשות שלו". כשאני חושבת על זה, הוא גם באמת אמר את זה לאחרונה שאני הרבה פעמים לא מספיק עונה לו ומתעלמת. ואני בהחלט הרבה יותר משתדלת לענות אבל חשבתי על זה, וזה מגיע בעיקר כי הדרך שהוא מדבר לא נותנת מקום לצד שני (למשל- לא הספקתי לשטוף, תצטרכי להביא בייביסיטר שתשמור על הילדים ואת תשטפי. אז לא היתה פה בקשה, או שאלה מה דעתי, אלא קביעת עובדה. אז מבחינתי קצת הרגשתי שלא ראה אותי/כיבד אותי. ובכל מצב קבע עובדה אז מה יש לי לענות? תוסיפי לזה גם טון קצת עצבני.. ואז הוא אומר לי- למה את לא עונה? בקיצור.....

ברור לי שיש פה צורך בלתי ממומש שלו

וגם קושי שלי לתת מענה כי נפגעת מהדרך שהוא מביע את זה

גם אני נוטה להיות חסרת סבלנות ולהאשים לפעמים.

לא נעים לי להגיד, אבל עוזר לי שמקרקעים אותי קצת.

(היי מותק, אני מבין שלא נעים לך, אבל ממש לא נעים לי שאת מאשימה אותי ככה

או זה באמת מכוער, מתנצלת, אבל דיברנו על זה כבר, אני אשמח שלא נדבר על זה כל היום).

כן הבנתי שזה קצת נצרך...

גם אחרי סיפור הטפט אמרתי לו את זה. שהעצבים שלו לדעתי חסרי פרופורציה לאירוע שזה.

זה אומנם קצת הפסיק את הויכוח, אבל לא הרגשתי שהוא הפנים את זה באמת...

התפקיד שלך זה לדבר עלייך ומה את מרגישה עם מה שהיה ועם ההתנהגות שלו. כל עוד את מכילה ומוציאה את עצמך מהתמונה או מדברת עליו רק - זה  מפספס את הנקודה שלך פה בעצם.

ומצטרפת לנכתב פה, את זהב לא פחות♥️

סבתא שלי היתה קוראת לזה "שפת האני"....

תודה על התזכורת❤️

שאת מחליקה בחיים.

אם את אומרת שזה משהו שהשתנה נשמע כמו קלאסי קשור למילואים, מלחמה. אנשים על הקצה, עצבניים.

כן, קשוח לחיות לידם.

ואת צודקת שאת יכולה להיות מכילה אבל עד האשמה אלייך. לא לאפשר לזה לקרות. יכול לחטוף כריזה, אני אכיל... אבל להפיל את האשמה עליי ועוד בחוסר פרופורציה. לא. לא. אני לא שק חבתות.

כן יכולה להזדהות איתו שדברים קטנים יכולים לגרום לי לעצבים מוגזמים. חיבוק

בגלל שאני יותר "פלואידית"- יותר יכולה ללכת לקראת ויותר מרגישה את האחר, וגם אין לי כמעט דרישות מהזולת

אז אני יותר רגישה לתחושות של ניצול או של מרמור.

כביכול אם הזולת רוצה משהו אני חייבת להיענות לו. בלי לבדוק אם רציתי בכלל. ויש תחושה של אשמה כבדה אם לא עשיתי.

כל ציפייה של האחר מכניסה אותי קצת ללחץ.

ויכול להיות שגם בעלך לא רוצה את הטפט

או שהוא רוצה להרגיש שהוא לא חייב לשים אותו. ושהוא חופשי להגיד לך לא. ואם הוא שם מתוך כפייה (גם אם פנימית ולא מצידך)- הוא ירגיש מרמור

ויכול להיות שהןא מרגיש שאפילו הבקשות של השכנים מחייבות אותו.

ואז הוא גם אשם כלפיהם שלא עזר.

או שהוא מרגיש אשמה ונחיתות כלפיי עצמו- אחרים נרתמו בכיף ואני לא. איזה מן בן אדם אני?

בקיצור הערך העצמי לא חזק דיו כדי להרגיש שלם עם הבחירות שלי.

לאנשים כאלה הכי טוב לפעול דרך מרחב ושחרור.

והרבה מחמאות וחיזוקים שהם טובים גם אם לא עשו כמו הציפייה מהם.

ממש כל מה שכתבת. ואני מודעת לזה.

ונותנת יםם של מרחב ושחרור. כנל על החיזוקים.

יש מצב שכשזה קשור אלי אני יותר מצפה/רגילה שהוא כן עושה.. ואז כשלא זה יותר קשה לי.

אבל אני באמת משתדלת המון לתת לו את כל הכבוד לומר שמשהו לא מתאים לו. ולכבד את זה.

חושבת שבאמת יש שיפור בנושא... אבל אולי גם בגלל הוא יותר כועס בזמן האחרון? מרגיש לי שזה גם חלק מהלהביא את עצמו כמו שהוא ולא לשמור הכל בפנים ולהיות מרצה.... ובכל זאת... אני מצפה שיגיד "לא מתאים לי" בענייניות ואולי גם נדבר על זה. אבל לא לעצבים לא קשורים...

טוב  מבינה שיש דרך ולמרות שהןא מושלם הוא כנראה לא. ואולי טוב שכך.....

על הריצוי והאשמה - בעלי היה ככה (עדיין אבל הוא כן הלך לכמה מפגשים עם מישהו והוא במודעות)

אני חושבת שמאוד מאוד משמעותי פה שלא תקחי עלייך את הבלאגן הפנימי שלו, אני הרגשתי תקופה ארוכה שאסור לי להביע רגשות של תסכול לידו כי ישר אפילו אם זה בדקות הוא נכנס ללופ ממש לופ מתגונן וכמובן גם מאשים ואין איך לעצור אותו.

עד שלמדתי כן לשים לב הרבה יותר לעיתוי אם אני באמת מעוניינת בשיח שיוביל לאנשהו ולעשות הרבה הקדמות, ועדיין אם הוא יוצא מפרופורציה וזה קורה לו בהחלט הרבה יותר בתקופות לחוצות - אני אומרת לעצמי ברור את ההפרדה - ועם הזמן גם הוא למד להגיד לי אותה בעצמו שזה לא שייך אליי וזה רק הוא שלא מסוגל להכיל כלום עכשיו.

אבל זה באמת אחרי הרבה זמן של עבודה דו צדדית.

בהתחלה הוא היה כמו דובי לא לא חחח , כל בקשה שלי הוא היה בודק עם עצמו אם הוא עושה את זה כי הוא רוצה - מטריף

אבל הבנתי שזה שלב ושמחתי מזה כי עכשיו אחרי התהליך הרבה יותר כיף ונעים איתו, הוא נותן והוא חושב מה הוא רוצה לתת ולשים פה ולא כי הוא מרגיש חייב.

(אצלם בבית לאמא שלהם היה רצון מאודדדד חזק ולא היה כדאי שהיא תצא לא מרוצה )  

אני כן אומרת בזהירות שאם אני הייתי מנסה בכח להימנע לגמרי מפיצוצים -לא היינו מגיעים למודעות והקרבה של היום -פשוט הייתי מתרחקת וזהו, ותסמכי עליו שאם הוא אדם טוב לב ורגיש כמו שאת מתארת הוא יעשה את שלו ויתקדם בעז"ה .

וזה שאת נותנת את הכבוד אין טוב מזה - יכול להיות שזה בדיוק מה שמאפשר לו להרגיש סוף סוף בבית להרגיש רגשות ולעשות שינויים בעצמו שלא היו מתאפשרים קודם . 

זה עניין של ביטחון עצמי.

נדרשו לי הרבה שנים כדי להביא את עצמי לקשר. היה חי הרבה יותר קל להקשיב לבעלי ולהשתתף אתו בעולם שלו, מאשר להביא את עצמי.

גם כי לא ראיתי טעם בסתם לשתף כשהוא לא יכול לעזור לי (דברים מהעבר שלי)

וגם כי לא הייתי מספיק בטוחה שזה יעניין אותו.

היום יש לי כבר יותר ביטחון עצמי בקשר, כי גם פיתחתי יותר את העולם שלי, ואני מרגישה שיש לי עניין בתוך עצמי.

אבל פיתוח הביטחון העצמי זה מסע.

בתור בת זוג באמת להחמיא ולפרגן זה הכי חשוב. ככל שהוא יאמין שהוא חשוב לך, שאת מסתפקת בו כמו שהוא. שהוא כמו שהוא זה וואו, שהוא מספיק לך ואת אוהבת אותו-

הוא ירגיש יותר בטוח להביא את העולם שלו.

לאנשים שאין להם מספיק ביטחון עצמי ושלא עודדו אותם מהבית להגיד הכל בחופשיות, ולא שידרו להם קבלה עמוקה של מי שהם-

הנטייה הראשונית היא לברוח. לנוס.

האסטרטגיה הראשונה היא להדוף כל מתקפה על הסף.

גם אני כזאת. הודפת כל ביקורת ממני. כי המחשבה שאני פגומה בעיניו היא ממש קשה לי. זה נתפס לי כאיום על הבסיס, ולא כביקורת של מישהו שאוהב אותי מאוד, אבל בסה"כ רוצה שאתקן דברים קלים.

עם הזמן למדתי פחות לענות ויותר להקשיב. לא לפחד לשהות ברגש. לא לפחד להכיר בחסרונות שלי. להסכים לקבל אותם, ואותי כמו שאני.

הדיפת הביקורת היא מאוד מתסכלת עבורך, אני לגמרי מבינה, אבל זה נטו ממצוקה שלו. הוא כ"כ רוצה להיות מושלם עבורך, ורוצה להאמין שהוא יכול להיות מושלם עבורך.

בעיניו, אם הוא לא מושלם, אולי את תחפשי מישהו יותר מושלם ממנו... (שזה כמובן קשקוש, אבל ככה מדבר מוחצשל אדם כזה)

כתבו פה על אדם רגיש מאוד.

בתור אחת כזו - אני לא חושבת שזה הדבר היחיד שמציק לו. כלומר, יכול להיות שהוא אדם רגיש מאוד, אבל על זה התלבש משהו נוסף שמעצים הכול. (מצטרפת לרעיון שאולי זה קשור למילואים. זה בהחלט משהו שיכול להציף אנשים רגישים...)

כתבת שהוא לא יהיה מוכן ללכת לטיפול. אולי ביחד איתך הוא כן יהיה מוכן? ואם לא - אז אולי ללכת בעצמך לטיפול שיעזור לך בהתמודדויות איתו?

הרבה הצלחה, אישה יקרה❤️

לתחזוקה ולטיפול

פותחי סתימות וחומרים לתחזוק

יש בסופר

זה לא מוריד הכל אבל גורם לזה שלא יהיו סתימות (חומר חריף מאוד)

יש בנוזל ויש באבקה ששמים עליה מים

הדברים הגדןלים לרוב נשארים בסיפון אפשר לפתוח אותו ולנקות.

השאר נשטף לצנרת ושם הבעיה של הסתימות, אז כמן שעכבר בלוטוס אמרה, כדאי להשתמש בסודה קאוסטית. אנחנו משתמשים בנוזל מוכן שנקרא אינסטלטור נוזלי, זה קיים בסופר. אפשר גם להשתמש באבקה אבל צריך לערר עם מים ורק אז לשפוך פנימה, יותר התעסקות. וזה חומר ממש מסוכן עם הוראות שימוש שצריך להקפיד (גם הנוזל וגם האבקה) אז אני אישית מעדיפה פשוט להשתמש בנוזל. פחות כאב ראש.

לשפוך את זה פעם בחודש חודשיים אמור לשמור על הצנרת

גם צריך לחכות לפני ואחרי.

תקני אחד ותעשי לפי מה שכתוב עליו.

ןחשוב לשתמש בכפפות

הגיוני שאם זה חומר חריף זה הורס את הצנרת.

פחות מתאים לנירוסטה 

לכל דבר שצריך להוריד

בכל מקרה אם זה מקום שלא פותחים בשגרה אין צורך לנקות שם וגם לא לבדוק

זה לא בהגדרה של 'ידו מגעת'

(כל מה שצריך להבריג כדי לנקות עונה להגדרה הזו)

אינסטלטור נוזלי קוראים לזה

לחלופין להחליף סיפון לא עולה יקר

אני מרתיחה קומקום.

עד שהמים רותחים שופכת סודה לשתייה בנדיבות, מעל שופכת הרבה חומץ, ומעל הכל את המים הרותחים.

ואח''כ סוגרת את הפקק של הכיור שכל האדים ישארו למטה (אצלי שני הכיורים עם אותו סיפון- אז את שני הפקקים יחד, שלא יברח האדים של הבשרי מהכיור החלבי).

זה בדרך כלל פותר את הבעיה לאיזה שבוע-שבועיים, עד שאני מספיקה לקנות 'אינסטלטור' (תכשיר נוזלי שופכים פנימה ופותר את הבעיה לבערך שנה קדימה)

מה לגבי ל את עם בעלך לתפילה והוא יקח את הילדים לגינה ואת תלכי לטבול ותחזרי זריז?

סקרנת עם הניסים.

בעלי אמור להתפלל יחד עם המארחים אז יהיה חשוד אם לא יבוא איתם לתפילה, הקטנה שלי תפטפט בלי הפסקה בביכ, אז לא שייך להכניס אותה.

מספיקים לחזור מהמקווה לפני שהתפילה מסתיימת? אם לא זה ממש פדיחה שאגרום לסעודה להתעכב

כנראה כתבתי מאנונימי

אצלי מה שהיה בסוף זה שסיפרתי לחברה שגרה שם באיזור והיתה באותה שבת על המקווה

קבעתי להפגש איתה כאילו סתם עם הילדים והכל

היא שמרה לי על הילדים בגינה קרובה ואני טבלתי..

בעקרון אם את מנוסה בטבילות ליל שבת את יודעת שזה די זריז ומוקדם.. אם תגיעי מספיק מוקדם ואם לא יהיה עומס חריג את אמורה לחזור בזמן

אגב אני טיפה התעכבתי כי היה עומס במקווה והוא גם היה ממש רחוק מהמארחים אבל זה התקבל טוב כי "היה ככ כיף עם החברה שלא שמנו לב לשעון..."

וניסים מעל הטבע..

כבר מאוחר אין חי כח לפרט אבל זה היה משהו לא נורמלי

אפילו בעלי לא האמין שדברים כאלה קורים

ואם נוסעים ויהי מה, אז לצאת כולם ביחד לתפילה עם הילדים, אחרי קבלת שבת (בחוהמ נראה לי מקוצרת) בעלך לוקח ממך את הילדים לטיול ואת הולכת למקווה. הוא משלים את התפילה בחדר ביחידות...