להבין שאני לא מבין כלום וכל מה שחשבתי שהבנתי, או יותר מזה, ידעתי שאני יודע זה פשוט גאווה סרוחה שהמקור שלה זה בחוסר רצון להתבטל להשם יתברך ולרצות להיות בשליטה על החיים שלי וכל פרט שקורה בהם.
לדעת שאני לא יודע ולא מבין כלום, זריקת שכל מוחלטת זריקת דאגות חששות ופחדים ממש הכל שלך וכל התיקים שלי והבלגנים הם שלך, ואני לא זורק את זה מחוסר אחריות אלא מתוך ידיעה שאתה אוהב אותי ותיקח את הכל וואו זה כל כך כיף.
אבל באותה נשימה ההבנה הזאת לא נותנת לי לגיטימציה להפסיק לנסות ולהפסיק להילחם ולעשות את ההשתדלות שלי...וגם הניסיון שלי הוא רק לשם ניסיון והשם יתברך יעשה בו כרצונו וכטוב בעיניו
