אני יודעת שזה נשמע ציפייה מוגזמת והוא רק בן 5
אבל זה ממש מוציא אותי מאיזון.
בעלי ואני ההפך הגמור, לוקחים אחריות גם על מה שלא קשור אלינו 😉 (כנראה בגלל זה הוא ככה).
הכל אשמת כל העולם ולא אשמתו, ברמה שהוא גוזר לעצמו ציפורניים ואם יוצא קצר מידי הוא אומר שהמספריים גזרו יותר מידי ולכן כואב לו🙄
אני חושבת שקשה לו עם טעויות והוא גם לוחם צדק כזה והשילוב הזה יוצר את ההתנהגות הזאת.
חוצמזה הוא ילד מדהים וחכם ואנחנו אוהבים אותו מאוד ומפדבקים ומעודדים והוא יודע שהוא וואו.
סתם הייתי חייבת לכתוב את זה
אפשר להתחיל ב:כובע שמשלחזק ולהחמיא על דברים שקשורים אליו. לא מחמאות כלליות כמו חמוד ומתוק ואלוף. אלא: ראיתי שהרמת את כל הצעצועים מהרצפה, כל הכבוד. זכרת להחזיר את הקופסא למקום, הראית אחריות. תודה שהבאת לתינוקת מוצץ כשהיא בכתה, אתה אח טוב ומסור.
כשמחברים בצורה מפורטת למעשים ופעולות שהוא אחראי עליהן, זה אמור לעזור לו להבין שיש קשר ותוצאות לפעולות שעושה או לא עושה וגם לדרך שבה עושה אותן.
אנחנו ממש על זה.
היינו הרבה ב-כל הכבוד, מעולה, תותח ולאט לאט השיח שלנו משתנה בדיוק למה שכתבת.
אז אני שמחה לשמוע שאנחנו בכיוון
לפעמים הורים מצפים מהבכור להיות מבוגר קטן, ואנחנו שוכחים שיש הבדל קטן ביננו -
אנחנו בני 20-40 והוא בן .... 5 !
זה בדיוק הגיל להיות אגואיסט, לחשוב על עצמו, לא לקחת אחריות, לדמיין.... הכל טוב.
זה שהוא מאשים את המספריים זה דרך שלו להתמודד עם תסכולים, זה בסדר גמור. (רגע, איך הוא גוזר לבד בגיל 5?! 🤣 אלוף!)
אפשר לעזור לו למצוא מילים שיגרמו לו להרגיש בסדר גם אם לא יצא מושלם-
- זה יצא עקום כי המספריים דפוקות!
- רצית שיצא לך מדויק? גם אני כשהייתי ילדה יצא לי ככה עקום, אבל לאט לאט כשגדלתי הצלחתי עוד קצת ועוד קצת ועכשיו אני כבר מצליחה. אבל גם היום, אפילו שאני כבר אמא גדולה לפעמים יוצא לי עקום, נכון זה מצחיק?
אחותי
זה הגיל
הכל טוב ❤️❤️❤️
איזה ממי הוא, אמאל'ה
(אין על התירוצים... חחחח המספריים אשמים. גדול)
הוא נשמע ילד מתוק בטירוף
שחררי...
❤️
בע'ה יעבור לו בטח עם כאלה הורים שלוקחים אחריות, בסוף דוגמא אישית הכי מלמדת
אל תדאגייייי
שכשהוא מאשים חפצים אפשר להשתמש בקצת הומור כדי לרכך את הענין. "אוי ואבוי למספריים שגזרו לך יותר מידי, אני תכף אלך אליהן ואגיד להן שבשום פנים ואופן אני לא מרשה להן להתנהג ככה"! ואז זה קצת מצחיק אותו וגם הוא מבין הרי שהוא זה שגזר יותר מידי ומשפט כזה מצחיק בעצם מראה לו ששניכם יודעים שזה בגללו אבל לא עושים מזה ענין כי זה משעשע להאשים את המספריים..
כמו שכתבו, בהחלט תואם גיל,
כדי להתפתח בריא, קודם צריך חוסן פנימי חזק, קודם להכיר בערך עצמי ושכולם חייבים לי, אח"כ הקשר שלי לסביבה נבנה נדבך על גבי נדבך.
אז זה ממש טבעי ונורמלי.
וזה שהוא נותן לכם קונטרה כי אתם לוקחים על עצמכם יותר מדי, זה גם חיובי בסה"כ.
אגב בגיל גדול יותר, גם אם הוא ימשיך להאשים את הסביבה, השדר לדעתי צריך להיות מה אני יכול לעשות בסיטואציה הזאת, ולא לחפש מי אשם.
כלומר גם אם המספריים לא טובות, מה אני יכול לעשות במצב הנתון. אם אני יודע שהמספריים לא טובות כי הן חדות מדי וגוזרות עמוק מדי, אני צריך מראש לכוון לגזור פחות.
ככה גם אם כל העולם אשם בזה שקר לי במזגן, אני לא מתווכחת עח הנקודה הזאת, אלא מפנה את הזרקור על מה בשליטתי, אני יכול ללבוש סוודר.
תודה! לוקחת לי
אהבתי את הדוגמה עם המזגן, חידד לי את הנקודה.
אבל מסכימה שזה חריג, ורוב הילדים בגיל הזה יתקשו בכך.
בכל אופן, ברור שהוא ימציא "תירוצים" למה לא גזר טוב, כי זה באמת קשה בגיל הזה! וזה באמת גיל שקשה לעמוד מאחורי המעשים שלך, וזה גם ממש לא מתבקש...
הוא ממציא תירוצים גם למכות שהוא קיבל בגלל שהוא הרביץ נגיד.
ספציפית הדוגמה עם המספריים הרגישה לי שמעבירה את הנקודה כמו שצריך
הוא ילד סופר עצמאי ואני בסדר עם זה שהוא גוזר...
אם יאשים את עצמו ירד לו הבטחון העצמי
ככה הוא מפנה החוצה וממציא שזה המספרים והוא מרגיש עם עצמו טוב
הוא ילד וקטן
ולאט לאט ההבנה והאחריות והבגרות גדלות
אם זה מופנה כלפי ילדים אחרים או כלפיך
אז גם
לא מתרגשת
מבינה שהז טקטיקה להתמודד רגשית כשקשה להם הם מוצאים מוצא
אפשר לשקף לו מה הוא מרגיש ברגע כהז
לתת לזה אמפטיה והבנה מצד אחד
ומצד שני להסביר מה כן כדאי לעשות איך כן כדאי להתמודד
ולהתמיד בזה שוב ושוב עד שיוטמע
זה לא קסם
אבל הם קולטים
1. נשמע שאולי זה מפעיל אצלכם משהו, וזה טבעי. אולי התקוממות, אולי חשש ממה יהיה איתו ומי הוא יגדל להיות,
אולי מזכיר לכם דפוס בוגר ומאתגר של מישהו מהמשפחה, או נוגע
בנקודה הפנימית שלכם של לקיחת אחריות תמיד תמיד.
אז אם זה המצב, קודם כל להבין אם ואיפה זה מפריע לי אישית.
למה? מ2 סיבות:
א. כי זו אחת הסיבות שה' שלח לנו את המצב הזה, להיות במודעות ונקיון בעצמנו
ב. כדי שנוכל להגיד בטוב לילדים שלנו במצבים כאלה, חשוב שנהיה במקום נקי ומתוך כך נוכל
לומר דברים שאנחנו בוחרים בהם בצורה נקיה, ולא בכעס, ביקורתיות וכו
2. בין אם סעיף 1 נכון ובין אם לא, הזדמנות נהדרת ללמד אותו
איך להתמודד עם קושי בלי להשליך אותו על הסביבה.
לדוגמא הוא גזר במספריים יותר מדי
להגיד, איי, זה ממש כואב כשגוזרים יותר מדי. באמת לא נעים.
אם הוא נתקל בארון והאשים אותו, כנל. זה באמת נראה שקיבלת מכה כואבת כשהתנגשת בארון.
אם הוא מאשים חבר שבגללו נניח קרה לו משהו, שוב להתייחס להרגשה (עצוב, מאכזב, כואב, מעליב) ולסיטואציה עצמה (כשלא קיבלת את הדבר הזה, כשקיבלת מכה, וכן הלאה).
בעצם האשמה מגיעה כשיש לנו קושי להסתכל פנימה למה שכואב בנו, ולכן אנחנו מנסים להשליך את הכאב דרך האשמה של מישהו אחר, שגם נותנת אשליה של שליטה
(הרבה פעמים בבסיס הכאב יש תחושה של כשלון ושל חוסר אונים ולכן השליטה נותנת לו מענה).
ככל שתלמדו אותו שזה בסדר לכאוב, ואפילו לעשות טעות, וזה לא נעים,
אבל מחבקים את זה וזה עובר, כך הוא גם יוכל להמשיך כך.
לא ברור לי מה סבבה ומה נקרא מאמץ מידי.
אני שבועיים אחרי לידה ב"ה.
ה'בעיה' שזה לא לפי ההרגשה שלי. כלומר אני יכולה להרגיש יחסית בסדר ושיש לי כוח לעשות משהו, אבל זה לא אומר שטוב לעשות את זה.
אז מה אתן עושות שבועיים אחרי?
נגיד דברים כמו-
לשטוף קצת כלים,
להכין ארוחת ערב/ צהריים
לחתוך סלט
לקלח את הילדים (שזה כולל להרים את הקטנים מהמקלחת לשידה כדי להלביש אותם)
יש דברים שאין ברירה אבל לפעמים יש ברירה כמו להשאיר את זה לבעלי, אבל גם לו כבר די נגמרת הסבלנות אחרי שבועיים ואני לא רוצה למתוח את החבל מידי וגם לא סתם להתפנק יותר מידי כשאני יכולה להתאמץ קצת.. גם ככה הוא מפזר את כולם בבקרים ומארגן אותם לבד.
זה סבבה.
עדיף לנח. שאח"כ לא יתנקם.
(רצפת אגן וכו)
כלומר אולי היה אפשר לעשות בישיבה אבל זה כבר יותר מסובך (יש רק שולחן בסלון, אין במטבח. וזה מסורבל לי ולוקח הרבה יותר זמן מלעמוד במטבח לחתוך סלט למשל).
אז אני לא יודעת מה נכלל במנוחה ועד מתי כדאי לא לעשות דברים כאלו...
ולבשל בקטנה זה בסדר. כמה דקות להפעיל את הגוף בצורה מינימלית זה אפילו חשוב לדעתי.
לקלח זה יותר מדי. להרים על השידה ממש ממש לא!
(בעיני עד חודש אחרי לידה, אפילו חודש וחצי) אין כזה דבר להתפנק מדי. כל מאמץ הוא מאמץ מיותר. יש דברים שהם לא מאמץ בכלל מבחינתך וזה בסדר גמור, ויש מקרים שאין ברירה וחייבים לעשות, אבל בעיני זה שלבעלך נגמרת הסבלנות זה לא מקרה של אין ברירה
זה מקרה של שיתאמץ עוד קצת במקום שאשתו היולדת תתאמץ עוד קצת... זה לא לנצח, רק עוד שבועיים שלוש.
לשטוף כלים ולקחת ילדים
שבועיים אחרי לידה
זה ממש לא סבבה
להכין אוכל ולחתוך סלט, אם זה מרגיש לך בכוחות ובסדר לך - מעולה. תרוויחו כולכם אוכל מזין וטוב.
כלים - לא. זה משהו שיכול לחכות ואפשר גם להביא מנקה / נערה בתשלום, לא חייבים דווקא אותך בשביל זה.
לקלח ילדים - אני חושבת שכן, אבל אולי למצוא פתרון להרמה שלהם, למשל לתת להם לטפס לבד, או להלביש בישיבה על המיטה.
סותרות אחת את השניה
כל השאר לא. אז לא... ודאי לא לקלח ילדים, שזה ממש מאמץ...
ולא, זה לא פינוק, זו הבריאות שלך...
אז להרפות כמה שאפשר - שהילדים יתקלחו פעם ביומיים, לאכול כמה שיותר בחד פעמי, להזמין עזרה בתשלום אם גם מה שנשאר גדול על בעלך...
בבצלחה ומזל טוב!
בהריון תאומים שבוע 32.
התחיל לי כמין כאב בלתי נסבל רק בצד אחד מתחת החזה בצד ימין. כמין כאב בעור. ברגע שחולצה נוגעת לי בעור או כל מגע אחר בעור באזור הספציפי הזה מרגיש כמו סכינים בעור.
משהי נתקלה בדבר כזה. אני לא יכולה לעשות כלום כל שניה קופצת מכאב שהחולצה נוגעת שם. גם בלי חןלצה יש תחושת אי נוחות אבל כאב של סכין זה רם משהו נוגע בי.
הצילו
תודה רבה
הייתי מנסה לשים קרם או חמאת שיאה.
לא רואים שום דבר חיצוני, שמתי באמת קרם לחות אך עדיין רגיש מאד מאד
התרחבות של הרחם.
זכור לי שבערך בשבוע הזה גם התחילו לי כל מיני כאבים חדשים (גם בהריון תאומים).
אם זה ממשיך, הייתי מתייעצת עם הרופא.
חושבת שזה לא היה משהו מלחיץ
תנסי אולי קרם טוב? תתארי לאחות במעקב הבא
זה מרגיש באמת כמו משהו עצבי בעקבות מתיחת העור. השאלה אם יש איך לתפור את זה...
וגם אז יהיה כאבים אחרים 😊
אבל מעודדת אותך שכשנכנסים לשגרה זה ממכר.
😍😍
מגיעה על לחשוב על אחרי
תודה לך
כששמים לי בלידה את המוניטור על המקום הזה אני צורחת יותר מבצירים..
פעם רופא אמר שאולי זה בקע והעצבים חשופים יותר
תודה לך. זה ממש כאב לא נעים
בלי פער בגובה.
היתה לי מעץ והיה יותר קשה לנייד אותה בחדר
והיתה גם מבד אבל זה לא קו אפס ואז בלילה יוצא קשה להרים.
יש משהו שהוא גם וגם?
אחרי שהורדתי חלק שמושחל (מין פוליגל כזה), לא היה מפרידים, והיא נהייתה באותו גובה.
שאחפש לך את הקישור שלה?
מעץ עם גלגלים, עלה לי מחיר רגיל כמו בחנויות
וגם אולי לטיפול אישי רק לי (לא יודעת אם אפשרי בעמית כי בעלי זכאי ולא אני(
תודה!
על נגמרו לי השמות , יעל זקש
לא יודעת אם יש החזרים דרך עמית...
זה נקרא ייעוץ, לא פסיכולוגית
בai של גוגל כתוב שש וחצי. אבל באתר של הקניון כתוב שמונה וחצי. מניחה שזה משתנה בין שעון קיץ לחורף. אבל לא הכי בעניין לנסוע סתם....
מניחה שסתום לא העבירו לחורף. נקווה...
אשמח לשמוע אתכן
אני מוצאת את עצמי מסתבכת בסיטואציות של קידוש קהילתי או להכין עוגה ליולדת/מגויסת,
בגלל שלא נעים לי להכין סתם עוגה בחושה פשוטה, אני מרגישה שזה צריך להיות מספיק שווה ואז אני נתקעת....
לקידושים יצא לי להביא בעיקר עוגת שוקולד עם קרם וסוכריות ואז זה מרגיש לי גם פשוט וגם אטרקטיבי (למרות שמקווה שהורים לא מקללים אותי בלב על הלכלוך;),
ולמשפחות זה רק כשיש לי זמן וכוח להכין עוגיות יותר מושקעות.
בכללי מלחיץ אותי להביא אוכל לאחרים כי מי יודע איך יצא, למרות שאפיה זה בגדול דבר שאני טובה בו...
אשמח לשמוע מה מקובל להביא אצלכן,
מה תרגישו בנוח להביא או תשמחו לקבל
כדי לקבל איזו תחושה מה נורמלי ואולי רעיונות לעוד אפשרויות שיקלו עלי את החיים.
תודה
מכינה עוגה שאני מכינה לנו, בד"כ עוגת שמרים טריה זה מפנק ממש.
לקידושים- בראוניז לוטוס נראה טעים ושווה ועבודה קלה
היתה לידה מהממת ב"ה, ועם אפידורל למתלבטות 🙃
כמה שאלות.
כאבי הנקה. אין פצעים בה אבל בדקה הראשונה של ההנקה מאוד כואב עד שמתרגלים. אין בעיה בתפיסה וזה משהו מוכר בהיסטוריית ההנקות שלי. זה שאין פצעים זו התקדמות. אבל מה יכול להקל בינתיים? שמה לנסינו ו קונכיות לסירוגין..
לתינוק המתוק יש יובש, ממש קילופים בגוף. לא היה לי לפני. מה יכול לעזור?
מתי נגמרות ההפרשות מהברית? שבוע זה תקין?
מזל טוב!!!! תרגישי טוב והרבה נחת!!!!!
בדיוק בדיוק ככה היה לי, בשניות הראשונות של ההנקה, פשוט כאב מפלח. עבר אחרי שבוע/שבועיים... תחזיקי מעמד
תקין לגמרי היובש, העור מתקלף ותיכף יחזור להיות עור בייבי חלק ונעים
איזה סוג הפרשות? הייתי שואלת את המוהל...
זה היה בסדר, אבל אני מציקה לו מלא אז חשבתי להתייעץ אתכן, נשמע שתקין ב"ה
לעשות לו אמבטיה עם שמן תינוקות לאמבט, בלנאום או של ד"ר שיפר. זה עוזר במיידי! גם למרוח בקרם (אני מעדיפה טבעי או שמן שקדים אבל אפשר גם של ד"ר פישר למשל)
ההפרשות אחרי הברית עדיין תקינות, ממה שזכור לי עד שבועיים זה יורד בהדרגה..
כמובן להמשיך לשטוף ושהאיזור יהיה תמיד נקי
ולגבי 2
זה עובר לבד
אם ממש מפריע לך אפשר למרוח בפנים (או בכל הגוף אם תרצי...) חלב שלך.
לגבי 3 תמיד כדאי לשאול את המוהל,
אבל ממה שזכור לי לקח איזה שבועיים עד שהיה נראה רגיל לגמרי
כן, זה כאבי תופת, אבל משתפר אחרי שבועיים בע"ה, ואחרי חודש כבר לא כואב כמה שאני זוכרת. מה שאת עושה זה מצוין.
זה בסדר גמור, מחליף את העור לעור של תינוק נעים ורך 😌
האמת לא זוכרת. אבל הייתי תמיד שולחת תמונות למוהל עוד מלא זמן אחרי הברית 🫣
לגבי פ2?
נסי לכבס בלי
ואולי חומר כביסה עדין
לפעמים הבישום עושה להם קילופי עור
רק גל תינוקות?
משתדלת לא לשים יותר מדי
ובלי מרכך בכלל
היה לי גם ככה. לנשום עמוק זה עבר אחרי כמה ימים.
בהמשך ל1
יש לי כאב חד בשד אחד. לא בפטמה, כמו דקירות כאלה פנימיות. כואב מאודדד ולא יודעת ממה זה יכול להיות?
לא יודעת בדיוק מה זה אומר..
יש לך יועצת הנקה להתייעץ איתה אפילו טלפונית?
אצלי עם כאבים שונים הרפידות הטיפוליות של ארדו מאוד עזרו
צריך לעסות בעדינות איפה שכואב , אפשר תוך כדי שהוא יונק
גם מקלחת חמה יכולה לעזור אם זה באמת גודש
תשאלי בגיפיטי. אם לא ישתפר עד אחרי שבת תנסי משחה של פטריה.
חשבתי בפטמה, אם זהלא שם אז לא יודעת מה זה,
אלא אם זה התמלאות בחלב.
לק"י
או שזה כואב מידי?
(לא יודעת אם זה אמור לכאוב עד כדי כך).
ומזל טוב!! הרבה נחת ושמחה!!
שאז זה הזרימה של החלב שמתחילה
או כל הזמן?
אם כל הזמן זה יכול להיות סתימה, וכדאי שתטפלי בהקדם. אצלי הנקת פוטבול שחררה סתימות
מתרגשתתת איתך!!
גיסתי (לא בדיוק, האישה של גיסי)
ואני
משוערות לאותו שבוע אני ליום ראשון והיא לחמישי
כבר בתשיעי אבל יש עוד קצת עד המשוער
אנחנו חברות טובות דווקא
אבל הבוקר כתבה לי שיש לה צירים מהלילה ימחכה שיצטופפו לראות אם זה לידה
וואלה עצבן אותי חח
כזה אופ נו מה נו
גם כי אני גם רוצה כבר ללדת
וגם כי, סיבה מטופשת אבל מה אני אעשה, אני מפחדת שאז לא חתייחסו אליי כשאלד… אופ
והיא ילדה 3 שבועות לפני 🤭🤭
זה שלב כזה שאת מתה ללדת...
ויוצאות לך העיניים מכל מי שכבר סוף סוף אחרי זה.
אבל אם קשה את יכולה להגיד לה שזה מלחיץ אותך
העיקר בעיתו ובזמנו.
ולהיפך, את תלדי אחריה אז היחס יעבור אלייך לא?
ממני שלא רצתה ללדת ותמיד רציתי שישארו עוד בבטן, בשביל ההרגשה והכיף, בעיקר באחרון.
וכולם נולדו רגיל וטבעי עם צירים בשבוע 37...
גם לי זה היה.
משמים בסוף כל התיזמונים האלה...
השם ישלח לך מה שהכי טוב לך ❤️
בשלב הזה את רק רוצה כבר להיות עם תינוק מתוק ביד וכל מי שעוקפת אותך זה מעצבן😅
בקיצור, תכילי את עצמך, מותר לך
ותחשבי איזה כיף יהיה לבני הדודים עוד כמה שנים להיות כל כך קרובים בגיל
גיסתי היית צריכה ללדת שבועיים אחרי וילדה כמה ימים לפני.
וכן התעצבנתי חח
כשאת מוצפת הורמונים הכל הגיוני
הייתי אמורה ללדת חודש אחרי התל"מ האחרון של גיסתי (כאילו שבוע 42) בסוף ילדתי יום אחריה
ושתינו עשינו ברית.
האמת היה קצת מעצבן כי מהצד של בעלי רק חמי וחמותי הגיעו כי כולם הרגישו שיצאו ידי חובה בברית יום לפני 
אבל בפועל הם נולדו 3 שבועות הפרש. כך שהייתה ברית ויום אחכ פידיון. כולם הגיעו גם לזה וגם לזה (אבל אולי גם בגלל שפדיון זו מצווה שלא תמיד עושים, וזה גם היה אחהצ, בניגוד לברית שהיא בבוקר)
זה יכול להיות גם עניין של משפחות ומיקוםשימושיתוכו'
נחיה כנראה מה יקרה בסוף
לק"י
(אני דוקא לא מאלה שרק מחכות ללדת כבר. אבל מבינה את החלק הרגשי המשוגע בהריון....).
אףפעם לא הגעתי לתאריך ותמיד יולדת מוקדם.
הפעם גיסתי הייתה צריכה ללדת שבועיים וחצי לפני וכולם אמרו שבטח אלד לפניה. אז נכון שכבר הייתי בביח יום לפני שילדה אבל בסוף שחררו אותי. ילדתי 5 ימים אחריה וממש הייתי רוצה הפרש גדול יותר.
נראה לי באף לידה לא רציתי ללדת אבל מסתבר שהילדים שלי כבר רוצים לצאת...
שאני רוצה לסחוב כי אףפעם לא הגעתי לתאריך ואני לא יודעת איך זה...
כבר לא בטוחה שאוכל לנסות ולבדוק איך זה ..
אבל כנראה שאת ממש מיוחדת, כי גם כשעברת את התאריך, את עדיין אוהבת😉
אני כל כך אוהת להיות בהריון....
תמיד מרחמת על מי שכבר ילדה חחח.
הכי מושלם כשהם בפנים שמורים ומוגנים.
ואני כל כך יפה וסקסית...
לא כי כ"כ כיף לי להיות בהריון פשוט כי אני *מפחדת* להגיע לרגע הזה, אז כמה שאני סובלת וכאובה בהריון, אני לא מחכה להגיע לרגע הלידה, אבל מי שואל אותי? כשזה מגיע זה מגיע.
תמיד אני אומרת לעצמי שאיזה מזל שיש 9 חודשים מאז שנכנסת להריון עד הלידה, אם זה היה קצר לא הייתי מעיזה להכנס להריון.
אבל להיות אחרי זה כ"כ כיף לדעת שעברתי את זה!
אני לא מחכה ללדת
אני מחכה להיות אחרי
חחחח
לגבי השורה האחרונה שלך, קרה לי גם, ילדתי כמה ימים אחרי גיסתי וזה גרם רק להתרגשות שיא מצד המשפחה של בעלי. זה לא הוריד להם מההתרגשות בכלל
ילדתי פעמיים כמה ימים אחרי גיסתי, ולא הרגשתי שזה. השפיע על היחס של המשפחה.
זה מאוד הגיוני לרצות כבר ללדת ולקנא במי שכבר יולדת...
לא הבנתי למה הסקת מזה שאת אדם רע
את לא רוצה שלא יהיה לה
את פשוט רוצה כבר גם..
אבל נשמע שזה פחות עושה לך טוב התקשורת האינטנסיבית איתה כרגע, אז תכתבי לה משהו נעים שיאפשר לך מרחק
(אגב היא לחלוטין כן גיסתך חח)
והיא מסכנה עבר לה…
כל היום היתה עם ציר כל שעה ובערב הפסיק…
היא קבעה קיסרי לשבוע 39 כשאני הייתי אמורה להיות 38+4.
ולפני הלידה הזו ילדתי בסוף 39 עם זירוזים!!!!
הפלא ופלא הבן שלי החליט לצאת ב38+1😅😅😅😅
כולנו עד היום מופתעים שהוא גדול מהבת שלה חחחח
היא ילדה יומיים לפני
נראה לי דמעה שהייתי מאושפזת בתור לזירוז וזה הלחץ אותה ללדת,😂 סתם
הכל טוב ויפה רק שאני כבר חושבת מה עושים לשבת בר מצווה עוד עשור.נשמע לי פרוייקט מורכב
