לחזק ולהחמיא על דברים שקשורים אליו. לא מחמאות כלליות כמו חמוד ומתוק ואלוף. אלא: ראיתי שהרמת את כל הצעצועים מהרצפה, כל הכבוד. זכרת להחזיר את הקופסא למקום, הראית אחריות. תודה שהבאת לתינוקת מוצץ כשהיא בכתה, אתה אח טוב ומסור.

כשמחברים בצורה מפורטת למעשים ופעולות שהוא אחראי עליהן, זה אמור לעזור לו להבין שיש קשר ותוצאות לפעולות שעושה או לא עושה וגם לדרך שבה עושה אותן.

אנחנו ממש על זה.

היינו הרבה ב-כל הכבוד, מעולה, תותח ולאט לאט השיח שלנו משתנה בדיוק למה שכתבת.

אז אני שמחה לשמוע שאנחנו בכיוון

לפעמים הורים מצפים מהבכור להיות מבוגר קטן, ואנחנו שוכחים שיש הבדל קטן ביננו -

אנחנו בני 20-40 והוא בן .... 5 !

זה בדיוק הגיל להיות אגואיסט, לחשוב על עצמו, לא לקחת אחריות, לדמיין.... הכל טוב.

זה שהוא מאשים את המספריים זה דרך שלו להתמודד עם תסכולים, זה בסדר גמור. (רגע, איך הוא גוזר לבד בגיל 5?! 🤣 אלוף!)

אפשר לעזור לו למצוא מילים שיגרמו לו להרגיש בסדר גם אם לא יצא מושלם-

- זה יצא עקום כי המספריים דפוקות!

- רצית שיצא לך מדויק? גם אני כשהייתי ילדה יצא לי ככה עקום, אבל לאט לאט כשגדלתי הצלחתי עוד קצת ועוד קצת ועכשיו אני כבר מצליחה. אבל גם היום, אפילו שאני כבר אמא גדולה לפעמים יוצא לי עקום, נכון זה מצחיק? 

אחותי

זה הגיל

הכל טוב ❤️❤️❤️

איזה ממי הוא, אמאל'ה

(אין על התירוצים... חחחח המספריים אשמים. גדול)

הוא נשמע ילד מתוק בטירוף

שחררי...

❤️

בע'ה יעבור לו בטח עם כאלה הורים שלוקחים אחריות, בסוף דוגמא אישית הכי מלמדת

אל תדאגייייי

שכשהוא מאשים חפצים אפשר להשתמש בקצת הומור כדי לרכך את הענין. "אוי ואבוי למספריים שגזרו לך יותר מידי, אני תכף אלך אליהן ואגיד להן שבשום פנים ואופן אני לא מרשה להן להתנהג ככה"! ואז זה קצת מצחיק אותו וגם הוא מבין הרי שהוא זה שגזר יותר מידי ומשפט כזה מצחיק בעצם מראה לו ששניכם יודעים שזה בגללו אבל לא עושים מזה ענין כי זה משעשע להאשים את המספריים..

כמו שכתבו, בהחלט תואם גיל,

כדי להתפתח בריא, קודם צריך חוסן פנימי חזק, קודם להכיר בערך עצמי ושכולם חייבים לי, אח"כ הקשר שלי לסביבה נבנה נדבך על גבי נדבך.

אז זה ממש טבעי ונורמלי.

וזה שהוא נותן לכם קונטרה כי אתם לוקחים על עצמכם יותר מדי, זה גם חיובי בסה"כ.

אגב בגיל גדול יותר, גם אם הוא ימשיך להאשים את הסביבה, השדר לדעתי צריך להיות מה אני יכול לעשות בסיטואציה הזאת, ולא לחפש מי אשם.

כלומר גם אם המספריים לא טובות, מה אני יכול לעשות במצב הנתון. אם אני יודע שהמספריים לא טובות כי הן חדות מדי וגוזרות עמוק מדי, אני צריך מראש לכוון לגזור פחות.

ככה גם אם כל העולם אשם בזה שקר לי במזגן, אני לא מתווכחת עח הנקודה הזאת, אלא מפנה את הזרקור על מה בשליטתי, אני יכול ללבוש סוודר.

תודה! לוקחת לי

אהבתי את הדוגמה עם המזגן, חידד לי את הנקודה.

אבל מסכימה שזה חריג, ורוב הילדים בגיל הזה יתקשו בכך.

בכל אופן, ברור שהוא ימציא "תירוצים" למה לא גזר טוב, כי זה באמת קשה בגיל הזה! וזה באמת גיל שקשה לעמוד מאחורי המעשים שלך, וזה גם ממש לא מתבקש...

הוא ממציא תירוצים גם למכות שהוא קיבל בגלל שהוא הרביץ נגיד.

ספציפית הדוגמה עם המספריים הרגישה לי שמעבירה את הנקודה כמו שצריך

הוא ילד סופר עצמאי ואני בסדר עם זה שהוא גוזר...

אם יאשים את עצמו ירד לו הבטחון העצמי

ככה הוא מפנה החוצה וממציא שזה המספרים והוא מרגיש עם עצמו טוב

הוא ילד וקטן

ולאט לאט ההבנה והאחריות והבגרות גדלות

אם זה מופנה כלפי ילדים אחרים או כלפיך

אז גם

לא מתרגשת

מבינה שהז טקטיקה להתמודד רגשית כשקשה להם הם מוצאים מוצא

אפשר לשקף לו מה הוא מרגיש ברגע כהז

לתת לזה אמפטיה והבנה מצד אחד

ומצד שני להסביר מה כן כדאי לעשות איך כן כדאי להתמודד

ולהתמיד בזה שוב ושוב עד שיוטמע

זה לא קסם

אבל הם קולטים

1. נשמע שאולי זה מפעיל אצלכם משהו, וזה טבעי. אולי התקוממות, אולי חשש ממה יהיה איתו ומי הוא יגדל להיות,

אולי מזכיר לכם דפוס בוגר ומאתגר של מישהו מהמשפחה, או נוגע

בנקודה הפנימית שלכם של לקיחת אחריות תמיד תמיד.

אז אם זה המצב, קודם כל להבין אם ואיפה זה מפריע לי אישית.

למה? מ2 סיבות:

א. כי זו אחת הסיבות שה' שלח לנו את המצב הזה, להיות במודעות ונקיון בעצמנו

ב. כדי שנוכל להגיד בטוב לילדים שלנו במצבים כאלה, חשוב שנהיה במקום נקי ומתוך כך נוכל

לומר דברים שאנחנו בוחרים בהם בצורה נקיה, ולא בכעס, ביקורתיות וכו

2. בין אם סעיף 1 נכון ובין אם לא, הזדמנות נהדרת ללמד אותו

איך להתמודד עם קושי בלי להשליך אותו על הסביבה.

לדוגמא הוא גזר במספריים יותר מדי

להגיד, איי, זה ממש כואב כשגוזרים יותר מדי. באמת לא נעים.

אם הוא נתקל בארון והאשים אותו, כנל. זה באמת נראה שקיבלת מכה כואבת כשהתנגשת בארון.

אם הוא מאשים חבר שבגללו נניח קרה לו משהו, שוב להתייחס להרגשה (עצוב, מאכזב, כואב, מעליב) ולסיטואציה עצמה (כשלא קיבלת את הדבר הזה, כשקיבלת מכה, וכן הלאה).

בעצם האשמה מגיעה כשיש לנו קושי להסתכל פנימה למה שכואב בנו, ולכן אנחנו מנסים להשליך את הכאב דרך האשמה של מישהו אחר, שגם נותנת אשליה של שליטה

(הרבה פעמים בבסיס הכאב יש תחושה של כשלון ושל חוסר אונים ולכן השליטה נותנת לו מענה).

ככל שתלמדו אותו שזה בסדר לכאוב, ואפילו לעשות טעות, וזה לא נעים,

אבל מחבקים את זה וזה עובר, כך הוא גם יוכל להמשיך כך.

אפשר לעצב את השולחן בצורה מיוחדת, לקנות מפיות יפות מעוצבות לחג, להכין חידון או משחק למהלך הסדר, לבקש מכל אחד להכין משהו קטן.

לא יודעת מה יש לכם ברגיל/ בשגרה ומה היכולת הכלכלית, אז מציעה כל מיני דברים והלוואי ותמצאי פה משהו שיתאים לך.

•לערוך שולחן מראש, מוקדם

•אפשר להרגיש מיוחד ומרגש בפריט לבוש חדש או מיוחד. יכול להיות תכשיט פשוט ב20₪ שרק נותן גיוון...

•אפשר להוסיף פרחים יפים לשולחן החג

•להתחדש בכלי או אביזר, יפים ומיוחדים: מפה/ ראנר/ מפיות/ כוסות/ צלחות/ מגש למצות/ מרכז שולחן כלשהו, אפילו פלייסמנט או אגרטל לפרחים יפים...

אפילו להתחדש במשהו לבית, לא לשולחן דווקא. וילון, תמונה, מדף, וכו'.

•כריות להסבה בכל כיסא בשולחן עם ציפית לבנה חגיגית.

•אוכל מיוחד שאין בד"כ.

•משחקים תוך כדי הסדר. אם את בקטע של כאלו אולי יוכלו לעזור לך בזה פה...

•חידון. חידות בציורים...

אחרי שנים שזה היה בלית ברירה, היום אנחנו לא מוכנים להתארח בשום מקום

רוצים רק סדר פרטי עם הילדים....

וגם באשר החגים. בשל מורכבות משפחתית א"א להתארח אצל הוריי והורי בעלי כבר בשלב שמתארחים אצלי הילדים.

אני למדתי שאת האוירה אנחנו עושים

שום דבר חיצוני/אורחים.

עורכים שולחן סדר מפואר

לבושים בבגדים יפים

בעלי מספר את ההגדה בצורה מרתקת ומוסיף להם סיפורים מעניינים

את שאר אמירת ההגדה "המשעממת" אנחנו מריצים...

יש אוכל טעים

והכל נראה חדש ונקי.....

בהצלחה לכם.

בונים כל שנה בליל הסדר שולחן נמוך מיוחד.

שולחן בגובה שולחן סלון, וכולם יושבים על כריות מסביב. דמייני מאהל בדואי כזה? אז ככה.

זה ממש נצרב לילדים שלי, וגם כמה אורחים שהתארחו אצלנו אימצו אח''כ את הקונספט. זה שונה ומיוחד ממש.

אפשר גם להחליט שחלק מהסדר עושים בכלל בספות (מתבקש ה'מגיד' וה'הלל נרצה'), ולהוסיף לספות מיליון כריות להסבה.

מעצבים מרכז השולחן עם בדים כחולים ובאמצע אנשי פליימוביל, או חיות פלסטיק קטנות שצריך למצוא לאן במהלך ההגדה הן שייכות (חיות של ערוב, צפרדעים, קורבנות).

השנה ביקשתי מכל ילד לכתוב שלוש משימות על פתקים נפרדים, ובמהלך כל שיר נעביר קופסא עם הפתקים, ומישהו שלא יסתכל יגיד 'סטופ' ויצטרכו לבצע את המשימה (סוג של חבילה עוברת). נראה איך יהיה.

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

אלא של אתגר מתמשך...

אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו

מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...

וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

משחק הקלפים "מי גנב את האפיקומן?" (מבית "ישראטויס")

להלן ריכוז ההוראות המקובלות למשחק:

מטרת המשחק

להיות המשתתף שצבר את מספר הקלפים הגבוה ביותר בסוף המשחק, או לחילופין – להיות זה שחושף את "גנב האפיקומן".

מהלך המשחק

* הכנה: מערבבים את הקלפים ומחלקים לכל שחקן מספר שווה של קלפים (4–5 קלפים), ואת השאר מניחים כקופה במרכז.

* איסוף סדרות: כל שחקן מנסה להשלים סדרות של דמויות או פריטים הקשורים לליל הסדר (למשל: ארבעה קלפים של "כוס אליהו", "מצה", או דמויות של בני משפחה).

* בקשת קלפים: בתורך, עליך לפנות לשחקן אחר ולשאול אותו: "האם יש לך [שם הקלף]?".

  * אם יש לו – הוא חייב להביא לך אותו, ואתה ממשיך בתורך.

  * אם אין לו – עליך למשוך קלף מהקופה והתור עובר לשחקן הבא.

* השלמת סדרה: ברגע שיש לך סדרה שלמה, אתה מניח אותה גלויה על השולחן.

קלף "גנב האפיקומן"

זהו הקלף המיוחד של המשחק. בחלק מהגרסאות, מי שמחזיק בו בסוף המשחק "מפסיד" נקודות, ובגרסאות אחרות המטרה היא להשתמש בו כדי "לגנוב" סדרות שלמות משחקנים אחרים, אלא אם כן יש להם קלף "שומר" או "הגנה".

טיפים למשחק:

* ריכוז: חשוב להקשיב למה ששחקנים אחרים מבקשים כדי לדעת למי יש קלפים שחסרים לכם.

* גרסת הילדים: אם משחקים עם ילדים צעירים מאוד, אפשר לשחק בסגנון "רביעיות" קלאסי כשהנושא הוא חפצי הסדר.

חג שמח ובהצלחה בחיפושים!

יש כמה משתנים:

ילד- לא זוכרת את השמות אבל יש שני בנים ושתי בנות לכל אחד שם אחר

צבע הבגדים- אפור, ירוק, שחור לבן וחום

רהיט- מיטה, שידה, עגלה, ארון

בכל כרטיס יש שילוב של ילד+צבע+רהיט.

בכל סבב, אחד המשתתפים שהוא ה''מנחה'' מוציא כרטיס שרק הוא רואה. נניח הוא הוציא כרטיס שבו רחלי, לבושה בגד ירוק, מחזיקה עגלה.

שאר המשתתפים צריכים לגלות מה הנתונים בכרטיס של המנחה.

איך עושים את זה?

כל אחד בתורו שולף כרטיס, מראה למנחה ולשאר המשתתפים ושואל אם הכרטיס חשוד.

במידה שיש בכרטיס אפילו פרט אחד זהה לכרטיס שבידי ה''מנחה'' המנחה אומר שהוא חשוד.

במידה שאין שום פרט-המנחה אומר שלא חשוד.

המשחק הוא הצלבת מידע.

נחזור לדוגמא שלנו:

אם משתתף הוציא כרטיס שבו יוסי לבוש בירוק עומד ליד ארון- הכרטיס חשוד כי בכרטיס של המנחה הצבע הוא ירוק. ולכן הוא אומר ''חשוד''.

אין לשאר המשתתפים כרגע מושג מה הפרט הזהה.

אבל ע''י הצלבת מידע מהתשובות לגבי הכרטיסים האחרים אפשר להגיע לתשובה:

אם משתתף הוציא כרטיס שבו יוסי עומד ליד ארון ולבוש באפור והמנחה אומר שהוא לא חשוד, אפשר להסיק שבכרטיס שבידי ה''מנחה'' אין יוסי, אין אפור ואין ארון.

ולכן, כאשר נאמר ''חשוד'' על יוסי-ירוק-ארון, אחרי ששללנו כבר את יוסי ואת הארון, סימן שהצבע שבידי המנחה הוא ירוק..

ככה מתקדמים עד שעולים על המידע שבידי המנחה.

מנצח מי שמפענח את הנתונים בקלף בידי המנחה

הוא אמר לשטוף טוב וזהו

תודה רבה

עשיתי סטריליזציה לחלק מהדברים שאפשר

שאלה די מטומטמת כי התינוק מסרב לקחת בקבוק .... אבל בימים האחרונים כל יום מנסה לתת פעם אחת ולא רוצה לשבור את הרצף

כבולעו כן פולטו.. הסטריליזציה זה מים רותחים וזה מספיק אני חושבת. כמובן רק לחלקים שצריכים שטיפה. האחרים גם ככה לא נוגעים בכלום, רק אויר עובר שם.אולי הייתי מנגבת מבחוץ בקטנה.

תזכרי שגם חלב אם וגם תמל זה תמיד כשר לפסח

אם היה צורך בבקבוק, קניתי בקבוק חדש.

אחר כך או שהמשכתי להשתמש בבקבוק החדש, או ששמרתי אותו לפסח הבא.

שתראי ותרגישי ניסים גלויים!

כל כך לא פשוט.

מתפללת בשבילך...

בעז"ה שתראו ישועות בקרוב!

אם תרצי לתת שם לתפילה בפרטי - מוזמנת בשמחה. אם מתאים לך...

מתפללת בעבורכם לחירות אמיתית מכל המיצרים❤️

שתזכו לראות את ידו הגדולה של הקב"ה!

שיהיו ניסים ודברים יסתדרו בדרך ומעל הטבע!

שכבר לא תרגישי חנוקה ♡♡♡