א - לשוחח, לא לריב

ב - להציף מייד כשזה רלוונטי, לא לצבור ולהגיע ל''פיצוץ''

כלומר,

אפשר להיות קוטרים ולעקוץ ולבקר כל הזמן (''למה תמיד בלאגן בבית הזה? איזו מן אישה את? אם את בבית כל היום, איך הוא עדיין מבולגן? פאדיחות להביא אנשים הביתה עם איך שהוא נראה!"), או שאפשר לומר בנימה של שיתוף בגוף ראשון, בזמן רגוע ונינוח ''אוף, מציק לי כשהבית מבולגן. גם לך זה מפריע באותה מידה?'' ואז להמשיך - ''מה אנחנו יכולים לעשות כדי להשתפר?"

מהצד השני, כשמבליגים על עקיצות בסוף מתפוצצים (או נכבים). ואז מגיעים למצב של ריב (או, אם נמשיך את הדוגמה, של אישה אפאטית ובעל שמתלונן שאישתו כבר לא מתנהגת בצורה אוהבת כלפיו והוא לא מבין מאיפה זה פתאום הגיע). אז בצד השני, אפשר להקפיד לשוחח ולא להבליג. לומר ''אני רגילה לסטנדרטים אחרים. אתה יודע איך הבית של ההורים שלי נראה. אז נכון, לי זה פחות מפריע בעין. ואני בבית, אבל אני בבית עם חמישה ילדים. כדי לסדר מספיק אני אצטרך להתעלם מהם וזה משהו שאני לא רוצה לעשות. אז אני יכולה להשתדל לסדר יותר ממה שאני רגילה, אבל אם זה משהו שמפריע לך הייתי רוצה שתשקיע זמן ומאמץ בסדר וניקיון. כי כשאתה מנסח את זה ככה, אני מרגישה שאתה ''מפיל'' את הציפייה, האחראיות והאכזבה, רק עלי. זה הבית שלנו. אני לא אוהבת את ההרגשה שאתה מצפה שאני אהיה האחראית הבלעדית על הנושא הזה''.

ומפתחים שיח.

כי המטרה היא לא ''אני צודק!" אלא, ''אני רוצה שיהיה *לנו* טוב''. לא - אני רוצה שיהיה את מה ש*אני* רוצה. אלא - אני רוצה הרמוניה, הדדיות, נינוחות, שמחה.

בכלל אני מציעה להפסיק את השימוש במונח ''ביקורת'' בתוך מערכת יחסים זוגית-משפחתית-חברית. אתה לא הבוס שלה. והיא לא הבוס שלך. אתה לא צריך ''לתת לה ביקורת'' כאילו שמדובר בהערכה רבעונית והיא צריכה לשבת ולרשום הערות ולהנהן ולומר ''כן אעשה מה שביכולתי כדי להשתפר''. מותר לך להרגיש שהיית רוצה שיהיה משהו שונה. אבל בבקשה אל תבוא אליה עם דרישות והתלהמות שמגיעה מהמקום של ''אני יודע איך דברים צריכים להיות ואם רק תקשיבי לי אז יהיה לנו (לי) יותר טוב''.

תמיד לשאוף להבנה.

לזקק את הרצונות האישיים ולברר איך הם מתאימים זה לזה.

ואם הם לא מתאימים, לשוחח ולהגיע להבנה והחלטה משותפת של ''אז מה עושים תכלס''.

ועוד נקודה,

לבקש במפורש ובעדינות. אם היא יודעת שהיא רוצה נופש - שתבקש במפורש ובעדינות. אם יש דברים שקריטיים לה והיא רואה שהוא לא ''מתקתק'', אולי עדיף שתעשה בעצמה במקום לתלות בו את כל התקוות שלה ולהתאכזב.

וגם,

אם הצד השני עושה משהו נעים וטוב, להבליג אם זה לא 100% ממה שרצינו. הוא שטף את הרצפה? אחלה! תפרגני לו. אם את תבואי ותדקדקי על כל סימן ובלטה, זה יוציא לו את כל החשק לשטוף את הרצפה אי פעם בעתיד. לקבל בחן ובשמחה. ואם זה משהו קריטי, לשקול לקחת את האחראיות על הנושא הספציפי הזה ולבקש ממנו להתמקד באיזורים אחרים.

אני רוצה להציע בעדינות שהשאלה היא לא: ''איך לבקר'' אלא ''איך נכון להביע משהו שהייתי רוצה שיהיה שונה''.

כי זה לא משנה מה ''נכון''. משנה רק מה נכון לכם. (בגבולות ההלכה והחוק). אין ''רצפה אמורה להיות נקיה'' יש ''מה אנחנו יכולים לעשות כדי לוודא שיש אווירה טובה בבית'' אין ''זוגות אמורים לצאת לנופש!'' יש ''אני רוצה לבלות זמן בחברתך ולהתאוורר. בוא נצא לחופשה ביחד''.

שכוייח על הבירור. רווקות זה אחלה זמן לעבוד על זוגיות. <ר>

איזו תגובה מדהימה ומחכימה, חוזרת על הכותרת - פשוט כל מילה זהב!

יש  כמה נקודות חשובות בביקורת

1- התדירות שלה.

אם מבקרים בתדירות גבוהה, פעם ביום יומיים, כנראה שהבעיה היא אצל המבקר ולא המבוקר.

2- היחס בין המחמאות הטובות לביקורת.

להרים לבן הזוג, להחמיא, שהשיח הכללי יהיה על הדברים הטובים שבן הזוג עושה.

3- הדרך.

לא כתלונה או הטחת אשמה.

״חשוב לי ש״ ״מפריע לי כש״

ולא ״אתה אף פעם לא״

והכי חשוב. לשחרר המון.

לבחור ביקורות בפינצטה, רק דברים עקרוניים שבאמת מפריעים לנו.

אצלנו בעלי קבוע משאיר את נעליים שלו בכל מקום, חוץ מבמקום. לדעתי פגם גנטי מולד.

ביקשתי פעמיים שלוש, הוא עדיין שוכח, אז סבבה,  ארים לו אותם במשך 70 שנה הבאות.

זה לא קריטי לי ברמה של לבקר ולהעיר כל יום.

נתת דוגמה לשטיפה לא מספיק טובה- העברת אחריות למישהו אחר, זה שלו, אל תצפה שיעשו את העבודה כמוך.

או שתעשה לבד או שתקבל את מה שהוא עשה.

אפשר לבקש, להדריך, לא כביקורת.

כאן אנסה לכתוב יותר ממוקד ולאחר מכן להרחיב ב"ה בתגובה נפרדת על ביקורת בזוגיות בכללי.

הבעיה העיקרית בביקורת היא ה"איך"וה"מה". 

כלומר איך אומרים אותה - ואיך הצד השני שומע אותה.

והמה אומרים - ומה הצד השני מבין מתוך הדברים.

ככלל, אפשר וכדאי ליצור לעצמנו זוגיות בה נרגיש פתוחים אחד עם השנייה, שאנו יכולים לדבר על דברים רבים, כולל על קשיים שלנו, בפתיחות, בכנות, בשקיפות.

מצב בו אנו "שומרים בבטן" ודאי שלא מקדם אותנו, לא לטווח הקצר ובטח שלא לטווח הארוך.

בד"כ סופה של השמירה בבטן הזו היא פיצוץ מאוחר יותר (גם אם זה יום אחרי וגם אם זה 10 שנים אחרי...) בצורה עצימה יותר ולא מבוקרת.

כאשר אנו מדברים בזמן אמת - ועל גבי זה יודעים גם *איך* לדבר - אנו מצליחים להביא את הדברים ואת עצמנו בצורה נכונה ומווסתת שתקדם אותנו ב"ה.

לכן, כאשר עולה בנו צורך לומר ביקורת -

קודם כל נבין את *עצמינו* רגע, לפני שנפנה לשני/ה.

מה *אני* בעצם זקוק לו כאן?

מה *אני* צריך כאן בעצם?

ממש לנסות להוציא את הצורך שלנו שנמצא באותה התלונה/הביקורת. כי הוא קיים. תמיד.

רק שלרוב אנו לא יודעים או לא מצליחים לומר אותו (אפילו לעצמינו) בשפה של צרכים - אז זה יוצא בתלונה או בביקורת.

אם נלמד (וכאמור זוגיות היא לימוד! הכל בסדר. אף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות. תורה היא ולימוד היא צריכה ואנו לומדים אותה לאט לאט)

לדבר בשפה של צרכים, בשפה שמתרכזת בנו ולא באחר ומה לא טוב בו - נוכל לעבור לתקשורת מקדמת שבה גם נוכל להיות אותנטיים ולהביע את עצמינו וגם נעשה זאת בצורה נכונה שלא פוגעת בצד השני.

בנוסף, בסוף המשפט שלנו שמתאר את אותו הצורך שלנו, נוכל במקום ביקורת להוסיף כמה סוגים של פתרונות שיכולים לגרום לצד השני להרגיש שהוא טוב ובסדר ולא מבקרים אותו אלא מביעים את אותו הצורך.

לדוגמא:

* להוסיף בסוף המשפט סימן שאלה

* להוסיף בסוף המשפט חיבוק/נשיקה

* להתחיל את המשפט עם מילת חיבה כמו "מאמי" וכו' 

כל הדברים הללו יכולים לגרום לצד השני להרגיש את הביטחון הזה שגם רוצים בטובתו, שהוא טוב ואהוב בלב של השני, שהוא בסדר גמור ורק לשני יש צורך שהוא רוצה להביע.

אז אם נתייחס רגע לדוגמאות שהבאת:

א. כתבת במקרה שהאישה מעירה שהבית לא נקי -

זה יכול להיראות או ככה:

"אוף איתך דני! תראה איך הבית נראה כמו דיר חזירים! תעשה עם זה כבר משהו עצלן אחד!"

או ככה:

"דני מאמי, אתה יודע, יש לי צורך להרגיש כאשר אני נכנסת הביתה או נמצאית בו שהוא נקי. הניקיון הזה גורם לי להרגיש ממש הרחבת הנפש וכיף כזה. איך לדעתך נוכל לייצר מרחב נקי יותר? תעזור לי בבקשה לחשוב ביחד על רעיונות?"

ב. כתבת על מקרה שהכלי לא במקום -

זה יכול להיראות או ככה:

"יאו דנה מה נסגר איתך מה?! כמה פעמים אמרתי לך שאחרי שאת שוטפת הכלי הזה צריך להיות במקום!!! את מחרפנת אותי כבר עם הבלאגניסטיות שלך!!!"

או ככה:

"אשתי האהובה, כאשר אני שוטף כלים ושם את הכלי במקום יותר קל לי לאתר אותו לאחר מכן כשאני רוצה להשתמש בו. הסדר הזה במיקום עושה לי גם סדר בלב ובראש. כנראה שכך אני מתוכנת

איך את יקרה שלי "מתוכנתת" לגבי מיקום של הכלים? לך זה מפריע או לא כ"כ?

ומה לדעתך נוכל לעשות כדי שאוכל להרגיש את הסדר הזה שחשוב לי?"

ג. כתבת על מקרה שהגבר לא סגר נופש -

זה יכול להיראות או ככה:

"זהו נמאס לי! אתה אף פעם אבל אף פעם לא יוזם דברים! רק לי אכפת מהזוגיות הזו! היית צריך לסגור נופש אבל במקום זה סגרת את השכל שלך שהלך לנפוש והשארת אותנו בלי כלום. אתה ממש מעצבן! מה הבעיה לסגור נופש?! ועוד הבטחת!!!"

או ככה:

"וואי מאמי כמה אני מחכה לנופש איתך. לזמן ביחד איתך. כמה אנו זקוקים לאוויר הזה ולקצת נשימה וכיף במירוץ החיים הזה וכמה אני סופרת את הדקות עד שנוכל להיות יחד בכיף שלנו.

אז מתי אתה חושב שתוכל לסגור? ויש משהו שאני יכולה לעשות כדי לעזור לך בזה? רוצה אולי שנשב על זה יחד בשלישי בערב?

ואז חיבוק ובתוכו: יא איך אני מחכה לשמוע את התאריך שלנו"

ד. כתבת על מקרה שהשטיפה לא מספיק טובה -

זה יכול להיראות או ככה:

"טוב אם אתה כבר מרים את עצמך ושוטף אז בוא, תעשה את זה כמו בנאדם, לזה אתה קורה שטיפה?! הכל פה מלוכלך!"

או ככה:

"תודה רבה מאמי ששטפת! ממש כיף לחזור לבית ולראות אותו ככה נקי, זה עושה לי הרגשה ממש טובה בלב!"

ואז בזמן אחר, אפילו בסוף היום אפשר להוסיף: "אתה יודע מאמי יש לי משהו עם זה שהעיניים שלי רואות הכל לפרטי פרטים וגם נגיד אם אתה או אני שוטפים את הבית ונשארה נקודה מלוכלכת אני שמה לב לזה. אני יודעת שלא תמיד אפשר לראות הכל אבל האם זה יהיה בסדר שאם אחד מאיתנו יראה חלק שעדיין לא נקי הוא יוכל לנקות בעצמו/לבקש מהשני/לעשות ביחד/משהו אחר? מה דעתך?

ושוב ממש תודה ששטפת! מעריכה את זה מאוד, בתוך כל העומס מצאת זמן גם לזה ושימחת אותי מאוד!"

ביקורת היא באמת לא נעימה, לאף אחד.

אף אחד לא אוהב להרגיש שהוא "לא שווה", או "פחות שווה",

או שמישהו מרגיש ש"הוא יותר טוב ממנו", או "צריך לחנך אותו",

וזה פשוט - לא נעים לשמוע שאתה לא בסדר! ובטח אם אתה מרגיש שאתה לא בסדר בעיני מישהו שאתה *מאוד אוהב* ומאוד *מעריך*.

אז קודם כל להבין את עצמנו - זה באמת מאוד מאוד לא נעים לשמוע ביקורת.

ולגבי איך אפשר בתכלס לנסות לשפר את הדינמיקה הזוגית בינינו:

קודם כל ננסה להבין את השורש לדברים.

יכולות להיות הרבה סיבות יותר עמוקות, אחת מהן למשל יכולה להיות שלעיתים, אדם מאוד ביקרותי - הוא אדם שגדל בבית מאוד ביקורתי,

בסביבה מאוד ביקורתית,

בו, מאז שהוא זוכר את עצמו אביו או אימו או שניהם כל הזמן שידרו לו: "אתה לא מספיק טוב/ אתה יכול יותר תמיד, 

גם אם אתה 100 אפשר להיות תמיד 101, תמיד אפשר יותר, אתה כזה וכזה וכזה,

למה אתה כזה,

למה אתה לא כזה,

תהיה כמו___

תלמד מ____ וכן הלאה וכן הלאה" - עד שהוא כבר מתפוצץ מבפנים ולא יכול לשמוע את זה יותר,

אבל בד בבד שזה קשה לו - זה מה ש*מוכר* לו.

וכך הוא לפעמים באמת תופס את עצמו.

וכך הוא באמת נהיה מאוד מאוד ביקרותי כלפי עצמו

וכך הוא באמת נהיה ביקורתי גם כלפי הסביבה שלו - זה פשוט מה שהוא מכיר ויודע!

זה פשוט ה"אינסטינקט" הראשוני שלו מרוב שהוא רגיל לזה,

המוח זוכר הכל, הגוף זוכר הכל, הנפש זוכרת הכל, התת מודע זוכר הכל - ואדם שחיים שלמים חי עם דפוסי ביקורת - לא פלא שיעתיק אותם כאן למשפחתו.

עכשיו איך זה עוזר *לצד השני ששומע את הביקורת* (וגם לו עצמו?)

אז אולי זה לא עוזר הרבה,

אבל קצת בטוח כן.

כי יש את *ההבנה ההתחלתית הזו* - ממה זה נובע,

מהמקום הבעצם מאוד כואב וקטן *שלו עם עצמו*, ועוד מאז שהוא ילד...

ההבנה הזו יוצרת גם אמפתיה

גם שלנו כלפיו

ואולי יותר חשוב - גם שלו לגבי עצמו. כאשר *הוא* יבין את עצמו ו*הוא* יקבל אמפתיה כלפי עצמו - עצם המודעות הזו,

עצם הלהעלות את הדברים מעל לפני השטח - כבר יכולה לתת הרבה.

וכמובן שמודעות זה לא מספיק, וצריך גם כלים מעשיים.

אז אחרי ההבנה אפשר להוסיף נדבך הדרגתי של איך בפועל לאט לאט לנהוג אחרת,

לשנות את הדפוס.

ולגבי הצד ששומע את הביקורת:

לעיתים אנחנו כ"כ רוצים להיות טובים, ולכולם,

ולפעמים אנחנו בסה"כ חושבים שאנחנו סבבה ואנשים טובי לב ורק רוצים להוסיף טוב בעולם ובבית, ולא מבינים "מה הוא נפל עלינו" עכשיו עם כל הביקורת הזו.

כי אנחנו רק בני אדם...

ובכן, המקום הזה אצל כל אחד ואחת מאיתנו יכול לפעמים לקחת אותנו לקצת רגישות יתר למילים הנאמרות.

ז"א, שלפעמים השני *בכלל לא התכוון* לומר ביקורת - אלא רק להביע את עצמו/המחשבה שלו/הרצון שלו/הצרכים שלו,

ואנחנו ישר מבינים את זה כ*ביקורת אישית עלינו*!

למרות שזה בכלל בכלל לא שם.

למה זה קורה לנו?

אולי כי כרגע אנחנו במקום קטן *עם עצמנו*

ולכן יותר רגישים לזה.

או אולי כרגע אנחנו במקום יותר קטן בזוגיות או בביטחון שלנו בקשר ובאהבה של בן הזוג אלינו,

או מלאים בפחדים וחששות כלשהם - ואז הפחד הגדול הזה מוצא מקום בטוח בלב בצורה של פגיעה, העלבות, עלבון,

לחשוב שהכל מכוון נגדנו אישית כביקורת.

לכן צריך להיות באמת באמת כנים עם עצמנו

וכל פעם לבודד *רק* את המקרה עצמו

את הסיטואציה עצמה

ולראות - מה באמת קרה שם? אובייקטיבית.

ממש לשבת עם עצמנו כמה דקות אחרי העלבון - במקום שקט עם פניות ולשחזר לאט לאט דבר דבר איך קרה ומה קרה.

לדוגמא:

קילפת גזר למרק ובעלך אמר "אבל רוחמה למה את מקלפת בכיור? תקלפי ישר לפח"

את ישר שמעת - אוף איתו! לא מספיק ש*אני* מכינה את המרק והוא לא נוקף אצבע,

לא רק שאני מתזזת כאן יום יום בכל הבית,

פתאום בא האדון ורואה רק מה שלילי ורע -

ורואה *רק* את הקליפות בכיור

במקום להגיד "איזה מרק טעים את מכינה לנו אשתי! תודה!"

הוא רק רואה מה לא טוב בי,

הוא לא מעריך אותי

וכן הלאה וכן הלאה.

אפשר להאכיל את עצמנו ממש בלי סוף ועד למחוזות שהשם ירחם מכל דבר כזה.

ובעצם מה היה כאן *אובייקטיבית*?

היה כאן קילוף של גזר לכיור.

היה כאן איש שאמר לאשתו למה בכיור עדיף לפח.

זהו.

בלי להגיד לה כמה היא אישה רעה,

בלי להגיד לה שהוא לא מעריך אותה.

בלי להגיד לה שהוא לא אוהב אותה.

בלי להגיד לה שהוא לא מעריך את זה שהיא מכינה מרק.

בלי להקטין את כל מה שהיא כן עושה.

בלי לנסות למצוא בה משהו רע -

אלא *רק* רק רק ביטוי של מחשבה שלו שבאמת יותר "אפקטיבי" לקלף ישירות לפח.

לפעמים הוא אפילו רוצה לטובתה (!) ומנסה להציע הצעת יעול ש*לה* יהיה יותר קל!

וישר תזרוק לפח במקום מהכיור לפח...

ולפעמים זה סתם מחשבה *שלו*,

ולפעמים זה סתם ביטוי של רצון או משהו של איך הוא רואה את הדברים.

וזהו.

זה מה שזה.

אז אם למרות כל זאת נפגעים -

שוב, 

לראות עם עצמנו למה.

לחזק את עצמנו.

לחזק את הזוגיות שלנו.

לחזק את המקום שלנו שאנו מרגישים ביטחון ויציבות בנישואין ובאהבה של בן/בת הזוג אלינו.

לתקשר את הצרכים שלנו,

את הרצונות שלנו,

וכן, גם את הפגיעות שלנו - אבל בצורה של "שפת האני"- ולא "שפת האתה" -

"לי לא נעים שמבקרים אותי."

במקום: "למה אתה תמיד מעצבן?!"

או לומר לו בכנות ובפשטות:

"כשאני שומעת אותך אומר לי לקלף בכיור אני שומעת ביקורת."

ואז לשמוע אותו - אולי יאיר הכל באור אחר לגמרי.

ואז להמשיך ולענות: "לי זה נחווה כביקורת וגרם לי להרגיש שאני לא מספיק טובה או שווה בעיניך.

אם פעם הבאה תוסיף "מאמי" או נשיקה קטנה, או סימן שאלה בסוף - את מעדיפה בפח ישר? כי יותר נוח ככה... -

זה יהיה לי הרבה הרבה יותר טוב!"

עם שיח פתוח וכנה.

כמובן לא בשעת העלבון עצמו - כי שום דבר טוב לא יכול לצאת מהזמן העלבון והכעס -

אבל אחרי שנרגעים,

להוסיף את ההבנה שלך את עצמך ושלו את עצמו,

להוסיף את האמפתיה שלך לעצמך ושלו לעצמו -

ואח"כ לשכפל אותה גם לשני/ה ולשמוע אותם.

לדבר בשפה של צרכים, בשפה שמתרכזת בנו ולא באחר ומה לא טוב בו,

לתת פתרונות חלופיים במקום שיותר טובים (כמו הסימן שאלה בסוף, הנשיקה הקטנה, המאמי וכו'),

ופשוט לשמוע אחד את השני - *ולהקשיב*.

1. אין דבר כזה ביקורת בונה. ביקורת היא לא בונה. היא מצמיתה, היא מרחיקה, היא מכווצת את הצד השני, ולרוב גם לא תביא התקדמות וצמיחה אלא השתבללות וכעס או מקסימום ריצוי ומרירות.

2. בנוסף לזה, היא גם מגיעה ממקום לא מתוקן אצל הצד המבקר. ביקורת היא תוצר של כאב אישי שמושלך על הצד השני.

לדוגמא הבעל לא סגר נופש. סביר להניח שהאישה הרגישה אז אכזבה, וכאב. אולי הם דיברו על זה וסיכמו והוא לא סגר, אולי היא רק ציפתה. אבל בתוכה היא הרגישה שהוא פחות חשובה, שהזוגיות פחות חשובה, שאולי הוא לא אוהב אטתה.

הצעד הנכון יהיה אחרי עיבוד פנימי של התחושה העמוקה שלה ושל מה שזה העיר בה, לדבר.

להגיד שהיא נפגעה כשהוא בסוף לא סגר נופש כי זה גרם לה להרגיש לא חשובה ולא ראויה בזוגיות.

זו הנקודה האמיתית והמשמעותית, בסיפור ובמה שקרה.

אם במקום לעשות את ההתבוננות הפנימית הזאת, ואת התקשורת המחברת שבסופו, היא בוחרת לבקר,

קודם כל היא בעצם מפספסת את הנקודה הפנימית שלה,

שהתבוננות בה יכולה לעזור לה להגיע למודעות לגבי מה שמשמעותי בה, מה שפצוע בה, מה שחשוב לה ויעזור לה להרגיש אהובה בזוגיות.

שנית, בעצם במקום לנקות את עצמה ואת המרחב הזוגי מהכאב היא בעצם מגבירה אותו.

היא משליכה אותו על בעלה וסביר שיוצרת עוד ריחוק ועוגמת נפש

ותחושת כשלון אצל בעלה, ובעצם במקום לרפא את הכאבים (שקיימים לכל אדם, ולזוגיות יש את הפוטנציאל הכי גבוה לרפא אותם

כשהיא בריאה ומדוייקת, ולהעצים אותםצלרמה בלתי נסבלת כשהיא לא)

היא רק משאירה את הכאב המקורי שלה, מוסיפה עליו אכזבה נוספת, מוסיפה מרחק זוגי  מוסיפה תחושת כשלון לא מצמיחה לבעלה,

וסביר להניח שגם אם יצא נופש זוגי מהביקורת הזו התועלת שלו תהיה מועטת משמעותית...

העבודה שכתבתי כאן יותר נכונה לפן הנשי, לגברים יש צורת עבודה עצמית אחרת, אבל בכל מקרה

ביקורת היא לא דובר בונה, וגילוי לב היא בהחלט כן.

במקום לעשסוק בנקודת הקצה (סגירת נופש, גרביים על הרצפה, בית נקי)

להבין את נקודת העומק ולדבר אותה בצורה קרובה ומקרבת.

דברים מאוד עמוקים (קראתי כמה פעמים)

הייתי מאוד שמח אם תוכלי לכתוב על העבודה העצמית הגברית. 

העיסוק שלי הוא בעיקר בעבודה עם נשים, ובללמד וללוות אותן בדרך שלהן ללמוד

איך לעשות את העבודה העצמית הזו שמשפיעה גם עליהן וגם על הזוגיות,

ודרך העבודה הזאת נוצר ב"ה שינוי ושיפור בבית ובזוגיות.

אני כן יכולה לכתוב נקודה כללית לגבי העבודה הגברית-

בניגוד לעבודה הנשית שיותר עוסקת בהוויה והתבוננות וחיבור עצמי,

עניינה של העבודה הגברית (בעבודת ה' בכלל וכמובן בזוגיות)

היא ההתגברות.

כדי למנוע מצבים של כאב שמביאים להרבה תסכולים ופגיעות,

תשתדל להיות איש קשוב, שנותן לאשתו בטחון בכלל, ובטחון רגשי בפרט

להביא את עצמה, להביע את עצמה, להיות קשובה לעצמה, דרך זה שתהיה קשוב לה, ודרך זה שאתה תהיה במקום חזק ובטוח גם מול דברים שעבור אישה הם מורכבים ומערערים.

המקום שבו עושים "התגברות" ומוחקים את המערכת, זה בדיוק המקום שממנו מתחילות כל הצרות.

זה בסדר להיות חזק ובטוח אחרי דברים (וצריך להיות שם) אבל אם לא מודעים לאיך המערכת  שלי עובדת - אי אפשר לתת ביטחון כי הגוף ישדר את זה שגם אני לא בטוח איך זה עובד או שאני בכלל לא רוצה שזה יעבוד.

ממש לא...

היא היכולת להפעיל את המערכת נכון, לכבוש ולהגיע רחוק.

איש שפועל בגבורה נכונה, הוא איש מצליח, שמח ובטוח. ואיש שגם אשתו שמחה ובוטחת בו.

מדגישה גם שאני כותבת כאן רעיונות שהם בגדר מה ולאן בקווים כליים.

האיך, זה דבר שצריך ללמוד אותו לעומק ובפועל, ולזה אני לא נכנסת בכתב כי זה תהליך מעמיק ומשמעותי.

בטח לא בהקשר הגברי שאני מכירה את העבודה לצידו, אבל לא מנחה אליה בעצמי, אני עובדת עם נשים

"מה אני מרוויח מזה ש X דפוק"

אני עובד עם X, אני בחרתי לעבוד עם  X (אישה, מעסיק, לקוח, ווטאבר). למה אני בחרתי לעבוד עם מישהו שדפוק בX?

למה אני מרוויח מזה משהו?

בדוגמא הזוגית זה יכול להיות אדם שמרגיש חלש בעיני עצמו ואז "בחר" אישה שהיא חלשה ונוטה לדיכאון. אז אפשר לבוא ולהאשים אותה "למה את במיטה כל היום?" ואפשר לנסות להבין מה מלכתחילה הביא אותך לבחור אותה.

כנ"ל בוס קרציה - יש כאלה שזקוקים לקרציה כדי שהעבודה שלהם תקרה אחרת הם מתפזרים. אז אפשר להתעצבן על בוס קרציה אבל אפשר גם להבין שבחרתי אותו ואם הבחירה הזו לא נכונה לי היום אפשר להתפטר ולמצוא עבודה אחרת.

בגדול - תמיד להסתכל פנימה. על מה שבשליטה שלי. מה שיעשו אחרים? הם יגיבו. אבל זה לא בידיים שלי.

לומד את עצמו עם עצמו

תוך כדי החיים והאתגרים והפתעות המגיעים

בית ספר של החיים, ולומדים וחווים מצבים שלפעמים לא חשבת שקיימים או לא חשבת שיהיה לך

נכון לכל אחד, שחושב שהוא xyz ועלול להיות מופתע בבוקר בהיר אחד 

יש את ההמלצה של הרב אידלשטיין זצ"ל: כבד ושתוק.

אני הקטן חושב שאסור לבקר ולהעיר, אלא לנקוט בגישה של מחמאות ועידוד על מה שמשמח אותי, וממילא השני יבין מה אני אוהב ומה לא, ויהיה לו חשק לבצע זאת, את מה שמשמח אותי, וגם אני אלמד להתמקד בחיובי ולהנות ממנו, ופחות לשים לב למה שמפריע.
 

אם יש לי צורך זוגי, ואני רוצה לבקש אותו מהשני, אני עושה את זה בצורה הכי מכבדת, הכי בוגרת, מדבר רק על הצורך שלי, ולא על מה שהשני עושה, ומתוך כבוד והערכה, ומתוך מחמאות אמתיות לשני, ומתוך הבנה שאולי השני לא יוכל להעניק לי את מה שאני מבקש, ומתוך נכונות לשמוע מה הצורך של השני, וליישם אותו, [ואולי אפילו קודם להתחיל בצורך של השני ורק אח"כ לדבר על הצורך שלי], מתוך בקשה אם זה אפשרי, זה יכול לשמח אותי אפילו עוד יותר ממה שאת/אתה משמח/ת אותי.

 

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

טוב

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

   אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

3. בטח שיש עניין של שיתוף.

   גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

   תלוי מה משתפים ואיך.

   אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

ולא נשאר כסף לטיפול

שניכם מעוניינים ללכת לטיפול יעוץ? 

באיזה הקשר?

האם יש אפשרויות אחרות מאשר יעוץ או טיפול פרונטלי

בהשאלה, או אפילו בקנייה - זה יהיה זול משמעותית כמובן.

אם יש ידע באנגלית אפשר לחפש לפעמים קורסים מלאים ביוטיוב בנושאים מגוונים, ואני מניח שגם בזה. האמת אולי כבר לא חייב אנגלית טובה כי הכתוביות של יוטיוב די טובות.

אני למשל מצאתי קורס מלא של cbt של תרפיסטית, כאשר כמובן יש לה נותני חסות כדי שהיא תוכל לספק בחינם. אני נוטה להאמין שגם בענייני זוגיות אפשר למצוא...

אלה לא דברחם כתחליף של ממש, אבל יכול להקל ולכוון קצת. לפתח מחשבות חדשות עד שירווח ויתאפשר לעשות מה שהכי יעזור

יש ים של חומר באינטרנט. זה לא כמו מטפל שיודע לראות את נקודות העיוורון שלך אבל זה לא רע בכלל.

קח את הנושא שקשה לך, לך תקרא קצת או תצא להליכה עם פודקסט בנושא או הרצאה או משהו. תיקח עוד חצי שעה לבד לסדר את המחשבות שלך. אם אתה נוסע לעבודה וזה לוקח זמן אפשר לנצל את הזמן הזה. 

לא כולם מסכימים ורוצים ללכת. זה דורש אחריות וענווה.

אם אתה אחרי מילואים אז יש החזרים. גם אם השתחררת מסדיר יכול להיות שאתה זכאי לתוכנית עמית, שיש 12 פגישות חינם.

ולפעמים נכון יותר לוותר קצת על דברים כדי לטפל בפן הזוגי

מסבסדים טיפול אצל אנשי מקצוע (טובים!) שעובדים איתם.

שווה לפנות אליהם.

מסובסד.

ואני רואה בטיפול השקעה לכל דבר.

כשאני ואנחנו בטוב אנחנו עושים הרבה יותר כסף.

לפעמים יש להם שיתופי פעולה זולים.

בעיר שאני נמצאת יש שיתוף פעולה כזה וטיפול עולה שם לשעה פחות ממאה שח.

והם ממש מעולים ומקצועים

של תקשורת נכונה וביריאה תתיעצו אחרכ עם הרב או הרבנית אם אתם סומכים על הדעה שלו

תנסה גם מטעם הידברות אם אתם בקטע.. אני פחות אוהבת את הארגון ..

תתקשר להתייעץ איתם יש שם מספר למטה .

אבל אף שיעור לא מחליף טיפול כשצריך טיפול.

אבל יש לפעמים ליווי

לפעמים בשיעור של הרב שמואל או הרב יגאל הם נותנים לפנות אליהם במקרים שצריך עזרה וזה המקרה פה

הם לא יכולים להחליף טיפול

להחליף טיטול

אם חלילה הייתם צריכים ניתוח מציל חיים בעלות גבוהה הייתם לוקחים הלוואה או משהו אחר והייתי עושים אותו?

תתייחסו לטיפול באותה צורה...

מרכזי שילוב, תחנות לטיפול זוגי/משפחתי. מגיעים דרך מחלקת הרווחה, והעלות יכולה להיות 50 שח למפגש (לפעמים תלוי ברמת הכנסה)

כדאי לבדוק. כמו שהזכירו, יש עמותות שמסייעו בזה..

בהצלחה!

לא טיפול.

טיפול זה בחסרי ישע.

פה מדובר בשני בני אדם בוגרים.

שצריכים ייעוץ כדי לשמור על קשר הנישואין.

שהם התחייבו זו לזה. וזה לזו.

אם מישהו רואה בן הזוג שלו

שכל הבעיה רק אצלו.

והוא צריך "טיפול"

מתברר שאותו אחד

לא מחזיק בחשיבה זוגית.

(אלא סוליסט)

ומי שצריך "טיפול" זה אותו אחד.

והטיפול שהוא צריך זה היפנוזה.

שיבוא מהפנט ויזכיר לו שהוא

התחתן הוא אמר לשני אני איתך

בטוב וברע ביחד נשמור על הקשר

המיוחד שלנו ועל האהבה.

כמו כן צריך אותו מהפנט

להכניס לו לתודעה את התובנה הבאה

אתה לא פה בשביל למצוא חסרונות הליקויים

אף אחד לא מינה אותך ל"וועדת ביקורת"

אתה שותף בין שני שותפים

שכל אחד מהם מחוייב להצלחת הקשר.

אין פה צד אחד שמנסה לבנות

ואתה השני חושב מה שיהיה יהיה

מבחינתי שיתפרק

אין שום קשר בין 'טיפול' לבין חסרי ישע.

רופא תמיד מוגדר כיום כמטפל, גם כשהאדם אינו חסר ישע, אלא בסך הכל צריך עזרה שהרופא יכול לתת. מי שפונה אליו ולא מנסה לפתור בעצמו או בעזרת כל מיני 'יועצים' מורכביות בהם הרופא מומחה, אינו חסר ישע אלא חכם.

אותו דבר בתחומי הנפש, בגדול 'יעוץ' זה יותר מלמעלה, לימודים (יחסית) פחות מקצועיים ומסודרים, בגדול - אין באופן ברור הגדרה מה נדרש מ'יועץ' כדי להחשב כזה. לעומת זה 'מטפל' זו הגדרה הרבה יותר מדוייקת שדורשת ידע יותר מקצועי, בד"כ על גבי רקע אקדמאי (פסיכולוג/עו"ס וכד'), עם לפחות תואר שני בתחומים רלוונטיים.

יעוץ זוגי עוזר מאוד וטוב שכך, למורכבויות קלות, כשצריכים ללמוד ניהול שיח, פתרון קונפליקטים, חלוקת תפקידים וכד'.

כשהמורכבות יותר משמעותית, מומלץ מאוד, לא לחסרי ישע אלא לחכמים, שמוכנים לבוא עם מספיק ענווה כדי להציל את ביתם - לפנות למטפל מוסמך שיש לו כלים הרבה יותר משמעותיים לעזור.

(@נגמרו לי השמות , מקווה שדייקתי במושגים)

למה לקרוא לזה טיפול.

מה שאני מכיר את המילה הזו

לטפל בגינה, ברכב,

או במי שלא מסוגל

לעזור לעצמו תינוק, קשיש.

/ בחפצים דוממים

כמו לקחת רכב לטיפול.

כאן אתה מאמין שהם יכולים

להסתדר בכוחות עצמם רק

צריכים הכוונה.

אני בודק את זה..

קטע מרתק שמעלה נקודה מעניינת על האופן שבו אנשים תופסים את השפה והמושגים בעולם הזוגיות.

ההודעה שלך בפורום מביאה זווית ראייה מאוד ערכית ופילוסופית, שרואה במושג "טיפול" משהו משפיל או פטרנליסטי שמתאים למי שלא מסוגל לדאוג לעצמו, ומעדיפה במקומו את הרעיון של "ייעוץ" בין שני אנשים בוגרים שבוחרים להיות שותפים שווים. מצד שני, המגיב עשה סדר מהזווית המקצועית-מוסדית, ומסביר שבעולם הטיפולי של ימינו המילה "מטפל" דווקא מסמלת אדם עם הכשרה אקדמית וקלינית עמוקה יותר (כמו פסיכולוג או עובד סוציאלי), ולכן עבורו דווקא הפנייה למטפל היא מעשה של חכמה וענווה מול מורכבות נפשית.

בסופו של דבר, הוויכוח פה הוא לא רק על בלשנות, אלא על תפיסת עולם: האם זוג במשבר צריך הכוונה וכלים פרקטיים (תפיסת הייעוץ שלך ושל המגיב עבור מורכבויות קלות), או שמא עומק הבעיות הרגשיות דורש ריפוי של ממש באמצעות אדם בעל הכשרה טיפולית עמוקה (תפיסת המטפל).

איזה חלק ממה שהמגיב כתב הכי תפס את תשומת ליבך, או איפה אתה מרגיש שהוא פספס את הנקודה שלך?

תגובה חכמה ומדויקת שמצביעה על תחושת בטן שרבים חולקים. המילה "טיפול" באמת מביאה איתה מטען תרבותי-לשוני שעשוי לצרום, כי היא מפעילה אצלנו אסוציאציות של תחזוקה (כמו רכב או גינה) או של חוסר אונים ותלות (כמו טיפול בתינוקות או בקשישים).

​מבחינה אינטואיטיבית, המאבק שלך בשם הוא לגמרי הגיוני: זוג שחווה משבר לא "מקולקל" כמו מנוע שצריך תיקון במוסך, וגם לא חסר אונים. הם שני אנשים בוגרים שפשוט צריכים מישהו שיעזור להם לפרום פלונטר תקשורתי או רגשי. המילה "ייעוץ" מרגישה הרבה יותר בגובה העיניים, כשווה בין שווים, שכן ייעוץ ניתן לאדם כדי שיחליט בעצמו מה לעשות, בעוד ש"טיפול" לפעמים מרגיש כאילו מישהו אחר עושה משהו עליך או לך.

​מעניין לראות אם המגיב יצליח לעשות את ההפרדה הזו בין האסוציאציה הלשונית שאתה מציג (שבאה מהיום-יום) לבין המונח המקצועי היבש. מה לדעתך הוא יענה לך על ההשוואה הזו לרכב או לגינה?

היא דרך לברוח מהמהות.

איני טוען שצריך לשכוח לגמרי, גם חז"ל המליצו על לשון נקיה, אבל כשצריך בהירות למעשה, משתמשים בלשון קצרה.

הרבה פעמים מחליפים מושג כי נדבקו בו קונוטציות שליליות ואז מתברר שמהר מאוד כל ההקשרים שהיו ל'פקידות הסעד' דבקו ב'פקידות הרווחה', אסור להגיד 'מפגרים', אז מדברים על 'צרכים מיוחדים' ואז "הילדים מבית הספר ממול צועקים בלעג צרכים מיוחדים' והילדים מתלחשים במבוכה "סבתא אמרה בית שימוש"...

ראוי לדבר יפה, אבל יותר חשוב בהרבה לעזור לאנשים. אם מטפל זוגי יכול להציל בתים בישראל, חבל להתבחבש בשאלת הקונוטציות מהביטוי.

אלו שתי הסמכות שונות לגמרי.

בגדול, כל אדם יכול להגדיר את עצמו כ'יועץ'. בהתאם לכך, אינספור מכונים הקימו ''לימודי ייעוץ''. חלקם טובים ואיכותיים, חלקם חארטה מוחלטת.

לעומת זאת, כדי להיות ''מטפל'' צריך לעשות תואר ראשון + שני + 1600 שעות של הכשרה מלוות בהדרכה צמודה.

אין מה להשוות ברמת המקצועיות (לכן גם כמעט כל מוסד רשמי- קופות חולים, משרד הרווחה, בתי חולים וכו'- מעסיק רק מטפלים. לא תמצא שם 'יועצים').

(אם כי אני יכולה להבין את הקושי הסמנטי שלך, באמת המושגים לא משהו.

וגם, כמובן, שתואר שני לא הופך אף אחד לאדם טוב בהכרח, כך שיש ''מטפלים'' גרועים ו''יועצים'' עם אינטואיציה נהדרת שעוזרים מאוד, כמו נגמרו לי השמות הנהדרת שלנו.)

ואין שום סתירה בין חשיבה זוגית להבנה שמי מהם צריך טיפול מאיזו סיבה.

שאתה מתגורר בה. יש בייעוץ לפעמים במחירים מוזלים. יש גם דרך קופות החולים ייעוץ אישי של פסיכותרפיסט בחינם (מאוחדת) ופסיכולוג (166 שח). לפעמים ייעוץ אישי גם יכול לעזור. בהצלחה