מרגישה כבר תקופה שהאינטמיות עם בעלי צריכה ריענון..
ואסביר..
יש משהו שהוא רוצה ואני פחות בעניין של זה ויוצא שכמעט כל פעם שאנחנו יחד הוא אומר לי יאוו איזה .. חבל שאת לא מסכימה ככה וככה.. וזה מרחיק אותי ואמרתי לו את זה והוא בתגובה אומר שלא מבין מה קורה לי אז הסברתי לו שזה מה שמרחיק אותי והסברתי לו מה מבחינתי כן טוב לי והוא כאילו נפגע. וגם אמרתי לו שזה לא במכוון שאני ישמח שישתף אותי מה שמרגיש ולא ישמור בבטן.. הוא לא בנאדם של טיפול שוקלת לחכת בעצמי לאיזה משהו שיחזק..
שכדאי לקבוע זמן רגוע לדבר על זה כי אם מדברים על זה בחדר זה באמת מכבה ומרחיק ואז מפסידים הכל. ואם קובעים זמן את כן מתייחסת לרצון שלו, ומראה שאכפת לך ולא רק אומרת לא. וכשכן מדברים- לנסות להבין את השני ולראות איך אפשר לגוון או לבוא לקראתו בדברים אחרים, הכוונה להסביר- זה ספציפית אני לא רוצה, וחשוב לי שנהיה ביחד באמת עם כל הלב ובשמחה, לכן אני עומדת על הרצון שלי, וגם חשוב לי ששנינו נשמח בזה לכן שנחשוב ביחד מה כן אפשר
שאני הייתי מתבאסת עליו בחזרה
זה לא סבבה להעמיד אותך בסיטואציה כזו, בזמן של אינטימיות. זה זמן רגיש ולדעתי אם הוא יודע שאת לא מעונינת ודיברתם על זה - תגידי לו שאת מרגישה שהוא לא קשוב לך וזה פוגע בך.
לעשות משו שלא רוצים זה יותר פוגע מלא לעשות משהו שרוצים לדעתי. בטח באישות.
והלחץ שלו בטוח לא עושה לך עוד חשק
שהוא מבחינתו לא מתכוון לפגוע אבל איכשהו זה מרחיק אותי ואז כשאני אומרת זה מרחיק אותו וזה גלגל..
לפני תקופה לא ארוכה פתחתי איתו נושא רגיש ומרגישה שזה יושב על זה.. הוא דואג לי ומשתדל כל כך וכמה שהסברתי זה כאיחו לא עובר. מתפללת ל-ה שנצמח מזה ונעבור את התקופה המאתגרת הזו בקלות..
זה בסדר שיש פערים, זה לא חייב להרחיק, אפשר לרצות/ לא לרצות לנסות, אפשר להגיד ׳לא׳ בכל פעם שזה לא מתאים, גם אם זה תמיד.
זה יכול להיות סוג של שיח מקרב ולא מרחיק, סירוב לא חייב להיות משהו רע, גם בקשה חוזרת שלא נענת שוב ושוב יכולה להיות שיח תקין וחיובי, כל עוד הוא נעשה בנינוחות, בכבוד ובכנות.
בזמן שקט ורגוע, בלי קשר ליחסים (למשל בדייט בפארק...)
להסביר היטב כל אחד את הצד שלו.
הגיוני שלא תצאו עם הסכמות (בעיניי גם לא כדאי להגיע למן "הסכמות" ופשרות שרק ירחיקו, וכל אחד צריך להשאר נאמן לעצמו בתחום הזה)
אבל לפחות שזה יהיה על השולחן בפתיחות ובנעימות.
בנוסף להעלות את הנושא של מה זה גורם שמעלים את זה תו"כ אינטימיות.
כמה זה מרחיק, ויוצר תחושה של אנטי, וכמה שרוצים שהמיקוד יהיה על החיוב ולא על השלילה.
אני חושבת שההפרדה בין הדיבורים ה"תיאורטיים" לבין המעשים היא חשובה.
להשאיר את המרחב האינטימי נקי מ"דיבורים על" והלוואי ש" ולהנות מהרגע
אבל לא להזניח אלא לדבר בנפרד
של יחסים והרגשתי שמבין אותי אבל בסוף בשעה של תסכול כנראה כביכול השתמש בזה נגדי..
אמרתי לו משהו שרוצה שנצא לדייט ובתגובה הוא שאל אותי מה עוד אני רוצה לפתוח איתו.. ואז אחכ בזמן אינטימי אמרתי לו משהו שלא נעים לי שכל פעם מחדש אני צריכה להגיד לו על העניין המסויים ואני אשמח שזה לא יעלה בזמן שאנחנו יחד ואם הוא רוצה לדבר על זה אפשר בזמן אחר והוא נעלב ואני התרחקתי כתגובה למה שהעלה ואז זה בעצם מעיין גלגל. אחכ כן דיברנו והיתה שיחה בונה ואני גם מבינה ומקבל שגם לי יש כאן עבודה מול עצמי( לא לוותר על מה שחשוב לי אבל כן להשתפר בכל מיני דברים אחרים שלא אפרט כאן) אבל הלחץ כביכול שלו מקשה עלי וגם נניח אתמול כן רציתי לבוא לקראתו במשהו מסויים אבל הדיבור שלו לא אפשר לי. ואז הכל התחרבש.. אגב גם זה שהוא עם יותר חשק ממני לרוב ברור שמשפיע. בקיצור מאמינה שבשיח נכון יהיה טוב
קודם כל ברור שזה מכבה ופוגע וסוגר, להזכיר את זה בסיטואציות אינטימיות. זה לא חכם ולא יפה.
אבל אם לנסות רגע להסתכל על הצד שלו, זה נשמע כמו מישהו שבהחלט מנסה להבין אותך, ועדיין נשאר מתוסכל.
אם אני אנסה למצוא דימוי, זה כמו ילד שהיה אמור לטוס לחו"ל עם ההורים והטיסה התבטלה מאיזושהי סיבה. הילד מבין שככה זה ואין מה לעשות אבל עדיין צובט לו בלב והוא מידי פעם זורק הערות של: עכשיו היינו אמורים להיות פה ועכשיו יכולנו לבלות שם.. לא ממקום של להכאיב להורים אלא מתסכול ואכזבה שלו. ומותר לו, לא? גם אם הטיסה התבטלה מסיבה מוצדקת והוא מבין את זה עדיין מותר להתאכזב. אני במקום ההורים שלו לא הייתי גוערת בו כשמזכיר את העניין אלא מנסה למצוא סוג של פיצוי או משהו אחר שישמח.
באופן כללי במערכות יחסים (גם בין אחים או חברים) הרבה פעמים יש קונפליקט שאחד רוצה משהו והשני רוצה אחרת. אני אומרת לילדים שלי שחייבים למצוא פתרון ששני הצדדים מרוצים. זה שאחד קיבל כל מה שרצה והוא שמח והשני לא קיבל כלום והוא עצוב זה לא פתרון טוב בעיני, גם אם המריבה הסתיימה.
אני לא יודעת מה בדיוק הסיטואציה אצלכם, זה נשמע כמו משהו רגיש ואולי קשה למצוא פתרון ביניים אבל גם הפתרון הנוכחי בו הוא נשאר מתוסכל לא נשמע תקין, ועובדה שהנושא לא נעלם. מבחינתך אמרת לא והעניין נגמר אבל מבחינתו לא, הוא נשאר מתוסכל וקשה לו להשלים עם זה. אני חושבת שאת צריכה להבין שבסיטואציה הנוכחית להסביר את עצמך שוב ושוב לא באמת מרגיע או פותר את העניין מבחינתו. הוא רוצה להבין אותך אבל לא באמת מרוצה מהפתרון. בעיני, תצטרכו להמשיך ללבן את זה ולא רק שהוא יבין אותך, גם שאת תביני אותו ובסופו של דבר תמצאו יחד פתרון ביניים יצירתי שיהיה מקובל על שניכם וישאיר את העניין מאחוריכם.
ובשמחתם"
אני לא מסכימה עם הדוגמה שהבאת, אני רואה את המקרה שבו אף אחד לא הבטיח טיסה לילד והוא בוכה שלא לוקחים אותו- יותר מתאים להיות מָשָל למה שהפותחת מתארת. זה יפה שיש לאיש פנטזיות, זה בסדר גמור שהוא משתף את האשה שלו שהן קיימות והוא ישמח שיתמלאו אי פעם, וזהו. עכשיו זה תהליך שלה עם עצמה להבשיל עם זה ולהציע את זה או להפתיע עם זה כשמתאים לה, או להבין שזה לא משהו שהיא מסוגלת לראות את עצמה נוהגת ככה בשנים הקרובות והוא יצטרך לקבל את זה. אני אגב מאמינה שככל שהוא יניח לזה ולא יזכיר מידי פעם ככה הסיכוי עולה שהיא תרצה מתישהו להיענות. ואם לא אז לא.
כמובן, וזה יותר לפותחת @אני זה א אני מסכימה שחשוב למצוא זמנים נייטרלים במסגרת של יציאה או דייט בבית או סתם שיחה נינוחה בלי הגדרה מסוימת, שבהם אפשר לפתוח את הנושא, להסביר את עצמך ואם צריך אז שוב ושוב, לפרט מה *גורם לך להרגיש* כשהוא עושה x או אומר x ומתי *ואיך כן* היית רוצה שהוא ישתף אותך בכזה סוג של שיתוף. וגם למצוא מקומות של הזדהות איתו, כלומר תחשבי לעצמך על משהו שמאוד מעורר אותך ומקרב בזמן האינטימי שהוא יגיד עליו 'לא מתאים לי'- מה היית מרגישה. אז בעיני זו לא השוואה באמת מקבילה, אבל את בודאי יכולה ככה להזדהות עם ההרגשה ולהבין אותה. בנוסף, לבטא את ההזדהות הזו מולו מן הסתם יתן לו הרגשה יותר חזקה שאת רואה אותו בעניין הזה, ואף על פי כן קשה לך, ואולי יהיה לו יותר קל ככה לקבל שכרגע לא מתאים ודי.
ועוד משהו, לא סתם יש בספרי ההלכה עניין של דיבור בשעת תשמיש, ואם זה מעורר פעם אחר פעם ריחוק, אז אולי יש מקום בינכם להמעיט בזה.
אגב, אני בעצמי גם הייתי נמנעת מדברים שלא התאימו לי בזמן אינטימי (וכנראה עדיין בכל מיני סיטואציות), וזה בהחלט תחום דינמי ומתפתח ולפעמים כשרוצים חידוש יש הרגשה שזה דוקא מתאים ומוסיף לנסות משהו חדש ואפילו שהיה עד עכשיו באופן ידוע מחוץ לתמונה, אז יש סיכוי שזה ישתנה יום אחד. ועדיין אני ממש איתך בעניין שאם זה לא מתאים לך אז לא.
לא חושבת חלילה שהפותחת צריכה לעשות דברים שהיא לא מרגישה בנוח איתם רק כדי לרצות. אחרת זה שוב מביא למקום של קונפליקט שפתרנו לכאורה עם אחד שמרוצה ואחת שמרגישה רע.
רק רציתי להדגיש את זה שהיא חושבת שהיא אמרה לא והעניין נפתר, אבל מבחינתו זה לא נפתר ולכן צריך להמשיך לנסות למצוא פתרון. מה הפתרון? אני לא יודעת לענות, זה ביניהם וצריך יצירתיות אבל איך שזה נשמע, זה לא שחור ולבן, או שהיא מסכימה או שהיא לא, כי בשני המקרים הפתרון לא מקובל על שני הצדדים.
אני נשואה מעל 5 שנים.
נדיר (או שאולי בכלל לא קרה) שיצא לי להיטהר בלי ללכת לבודקת.
יום לפני החתונה(!!!) הייתי אצל בודקת.
זה מכעיס אותי כל כך כל כך.
אני עכשיו מנסה להיטהר ולא מוכנה ללכת שוב לבודקת בינתיים.
אז הרב פסל את הכתמים ואמר שאם אני רוצה ללכת לבודקת והיא תראה פצעים יהיה אפשר להתיר (ואז גם להמעיט בדיקות).
אז עשיתי הפסק חדש.
ואם זה שוב פצעים אז זה לחינם כי שוב יהיו לי כתמים ושוב הרב יפסול.
וביקשתי בפעם הקודמת להמעיט בדיקות והרב אמר שאי אפשר לדעת אם גם עכשיו יהיה פצעים אז בינתיים לא ואם יהיה אז להמעיט.
אבל למה לעזאזל לחכות שיהיה??? למה לא למנוע מראש את הסאגה הזאת??
מחר שוב אתקשר להגיד שאני רוצה להוריד בדיקות, נראה מה יגיד הפעם.
אין לי כח למצווה הזאת.
נמאס לי לספר לאנשים מה קורה לי בתחתונים.
מה עשו פעם בלי בודקת? נשים נשארו טמאות לתקופות שלמות?
כל פעם שאני הולכת לבודקת היא אומרת את אותו דבר, איזור רגיש, יש הרבה נקודות שיכולות לדמם במגע.
אין התחשבות בסיטואציה כזאת בהלכה?
אמרתי לבעלי שמבחינתי אני אמשיך לעשות הפסק עד שיגיע המחזור או עד שנחליט שרוצים היריון ואז אלך לבודקת.
אבל זה פוגע רק בי ובו.
ומרגישה צורך ללכת לבודקת רק בשביל בעלי אבל לא באלי אז לא הולכת וזה לגמרי מובן לו.
אבל מרגישה מפגרת כי אם שוב יהיו כתמים ושוב הרב יפסול אז כן אלך.
בפעם האחרונה הלכתי לבודקת ואמרתי לה שתבדוק בצד ימין, שם הרגשתי שנגעתי בנקודה בעייתית וצדקתי.
והיא כל פעם מחדש מתעצבנת ששולחים אותי אליה כשידוע שיש לי רגישות.
ופעם אחרונה היא אמרה לי שבפעם הבאה לא אבוא אלא להתקשר אליה והיא תדבר עם הרב אבל לא באלי.
מרגיש לי מטומטם שאני אגיד לה והיא תתקשר לרב, ילדותי קצת.
ונס שזאת לא אופציה מבחינתנו ליפול במצווה הזאת.
וחבל כי אני כל כך רוצה חיבוק.
וזהו. מקווה שלפחות הכתיבה כאן תוריד מעוצמת הזעם שיש לי על המצווה הזאת ועל הרבנים (שאלתי כמה. ואל תמליצו לי על רבנים מקלים כי חשוב לי לשאול רבנים מהזרם שלנו)
מתארת לעצמי שחלק יזהו, לא מפריע לי. רק שלא ישמר בכרטיס.
תמיד שוכחת את ההנחיות. יש צום לפני, ואחרי צריך לאכול משהו מתוק נכון?
ואם אני שותה את התמיסה המוכנה.. אפשר לימון?
כי האחיות אומרות שלא והרופא אומר שכן 🙊
אשמח לטיפים.. כל פעם מחדש שוכחת..
אה וגם האם צריך להוריד בתזונה באותו שבוע? אני חושדת שהריון שעבר היה לי סכרת כי ערב לפני יצאתי למסעדה..
אבל יודעת שצריך להיות בצום לפני כי הבדיקה הראשונה היא לסוכר בצום.
לגבי לאכול אחרי- לא יודעת, אבל בטח יתנו לך הנחיות בבדיקה.
אם שמים לך אבקה בכוס ומוהלים במים, אפשר לימון אם זה בא מוכן מראש אז אני חושבת שיש קצת לימון בפנים, אבל לא בטוחה.
אין קשר בין התזונה לסכרת. צריך להמשיך לאכול כרגיל.
לא אוכלים משהו מתוק אחרי אם מרגישים רגיל. אין סיבה. אם את מרגישה נפילת סוכר, אפשר. אבל זו ממש לא הנחייה ואחרי העמסה של ככ הרבה סוכר לא מומלץ עוד…
לאכול רגיל לפני. יציאה למסעדה ממש לא קשורה להאם יש סכרת. לא הייתי אוכלת מלא ממתקים ערב לפני כי זה יכול קצת להשפיע על הבדיקה בצום.
לתמיסה המוכנה לא מוסיפים כלום.
אחרי הבדיקה צריך לאכול אוכל, כי את אמורה להיות מורעבת, לא?
לא משהו מתוק, אלא ארוחת בוקר נורמלית, עדיף עם חלבונים ושומנים כדי שפחות תושפעי מהנפילת סוכר.
מה שאכלת ערב קודם לא קשור. הבדיקות בודקות את ההתמודדות של הגוף שלך עם הסוכר ששתית. (סוכר בצום כן קשור למה שאכלת אתמול בערב, אבל כנראה לא זו הייתה הבעיה) אבל אם את חוששת, אל תאכלי שום דבר מוגזם בערב קודם.
לי ידוע שלתמיסה המוכנה אסור להוסיף כלום. (היא מדויקת. הלימון שמוסיפים בעצם מוסיף גם סוכר לבדיקה, ואז זה מוריד מהמהימנות שלה)
די מלחיץ אותי,
שבוע 19 ובכללי מאד עייפה רב הזמן
מרובות ילדים, שאלה לנשים שמגדלות כאלו משפחות,
מה מניע אתכן ללדת עוד ועוד ילדים?
הרי לגדל ילדים זאת מבחינתי המשימה הכי חשובה ומורכבת שיש בחיים
ב"ה יש לי כבר חמישה ואני רוצה עוד
אבל לא שואפת למספרים דו ספרתיים..
אז מה גורם לכן לעשות את זה כפול 10 +?
זה לא מלחיץ אותכן האתגר והאחריות?
יש בסביבה שלי המון משפחות כאלו ואני מוצאת עצמי חושבת על זה הרבה
לא נעים לשאול אותם ישירות
אז שואלת פה
אגב יכולות לענות גם כאלו עם 8-9-10 ילדים.. זה גם הרבה 😃
שה'הורות הליקופטר' שתיארת היא לא תוצאה של משפחות קטנות.
היא עוד תופעה שנפוצה באותו המגזר שמביא מעט ילדים.
או שמי שמאוד חרד על הילדים יביא פחות כי הוא מפחד שלא יצליח לשמור ולפקח מספיק על יותר ילדים.
אבל זה ממש לא סיבה ואת ותוצאה. ואני לגמרי יכולה לדמיין את המקורית מגדלת ילדים לתפארת גם בשלב של גיל ההתבגרות.
וגם, מהצד השני, יכולה להגיד לך שלי אישית היה ממש קשה השלב של מתבגרים + תינוק בבית. הרגשתי שאני לא מספיק סבלנית למתבגרים כי לא ישנתי טוב בלילה. או שלא הצלחתי להיות ערה בשעות שבהן הם מסתובבים בבית, כי קרסתי לישון מוקדם. והתקשיתי להיות פנויה לסיפורים שלהם, לבוא להופעות, טקסים וכו'. כל בחירה בה יש יתרונות וחסרונות.
אני שמחה בבחירה שלי (6 ילדים ב''ה, מרווחים על פני 16 שנה).
בעיני חלק מהאנשים זה מעט (במיוחד כי התחתנתי צעירה). בעיני אחרים זה המון ובלתי נתפס.
מה שחשוב שאני ובעלי נהיה שלמים בזה. ונהיה ההורים הכי טובים שאנחנו מצליחים בהתאם לנסיבות.
כל השאר- שיהיו בריאים ולא ידחפו את האף, תודה.
הוא בן 6,
ילד מאוד שמח וגם מאוד אנרגטי.
אנחנו חושבים לקחת אותו לאיבחון אבל לא יודעים אם לקשב וריכוז, היפראקטיביות או אוטיזם.
הוא פחות נראה לי עם אוטיזם כי יש לו אחות עם אוטיזם וההתנהגות שלה ממש אחרת.
אצלו זה בעיקר מתבטא בתיסכול,
כשהוא ממש מתוסכל והיום זה קרה הוא התחיל לבכות והיה על הרצפה ולא נרגע,יכול להיות גם שזה היה בגלל שהסתובב בחוץ הרבה והיה לו חם.
הוא הרבה מציק לאחים שלו, כולל התינוקת שלפעמים הוא יושב עליה, היום כמעט הפיל את העגלה כשהיא היתה בה.
הוא מבקש דברים עכשו וקשה לו לחכות בסבלנות,
הוא לפעמים גם עושה דברים לא צנועים, כמו מוריד את הבגדים ונשאר עם תחתונים או אפילו ערום לגמרי וכשאני אומרת לו שזה לא צנוע, הוא צוחק.
אבל מצד שני יש בו גם תכונות מאוד טובות,
היום אמרתי לבעלי שהוא חזר מאוד שמח מהלימוד איתו בבית כנסת וזה הכניס בו מרץ,
ביקשתי ממנו לאסוף משחקים והוא סידר את כל הסלון שהיה ממש מבולגן לגמרי לבד וממש החמאתי לו על זה.
הוא שמר לאחותו שלא היתה בבית בשבת ממתקים שהוא קיבל,
הוא הלך עם אחות אחרת לשחק מחוץ לבית ולא הפריע לנו לישון בצהריים, בערך שעתיים..
אז מה אומרות יש לכן כיוון מה זה?
מצד אחד הוא יכול להיות מאוד שובב ועם המון אנרגיה שזה מתיש אותנו מצד שני הוא ילד טוב.
אם אתם לא סגורים על הכיוון אפשר לפנות לרופא התפתחותי, אם יאשרו בקופה כי הגיל שלו גבולי, ולפעמים אחרי גיל 6 כבר לא מאשרים. אם לא פסיכאטר ילדים יכול לסייע לחשוב מה הכיוון של האבחון
אנחנו מתייעצים עם מדריכת ההורים שלנו (שמומחית לאוטיזם) גם על הילדים שלנו שלא על הרצף, והיא נותנת לנו כיוונים מה לבדוק ולאבחן.
היא פסיכולוגית.
אם יש לכם מישהו כזה - הכי טוב להתייעץ איתו.
אם לא - אז לפנות לרופא הילדים ולבקש הפניה כללית להתפתחות הילד. יכול להיות שתצטרכו למלא כמה שאלונים...
בהצלחה, וחיבוק של הזדהות❤️
שמעתי ששיפרו את האשפוז שם ויש חדרים פרטיים לכל היולדות עם מיטב גם לבעל, זה נכון?
ומבחינת הצוות המקצועי והיחס, ממליצות?
ביות חלקי
החיסרון מבחינתי שאין תינוקיה מתי שאת בוחרת. רק בלילה עד 6 בבוקר
ובצהריים איזה שעתיים
את לא יכולה לשים שם את התינוק מתי שאת רוצה
לפני 8 חודשים
יש חדרים פרטיים על בסיס מקום פנוי ,אפשרי לחכות לחדר פנוי
אבל חדרים ממש יפים
הצוות, תלוי מחלקה
ממש תלוי על מי את נופלת
ילדתי שם לפני 15 שנה בלידה טבעית לחלוטין (וגם לפני 10 ו3 שנים) והגעתי פעם אחת לפני 7 שנים והיה עומס ולא הייתה אף מיילדת שיודעת ליילד באופן טבעי וזה היה באסה ממש
אם אני שמה בשכבה התחתונה הוא מתייבש
שכבה שנייה הוא לא מספיק מתחמם
ואז שמה שכבה שניה עטוף טוב
אז שימי אותה שכבה ראשונה, בערך רבע שעה- עשריפ דקות לפני שאוכלים. הוא לא צריך להיות על הפלטה כל הזמן.
או שתשימי שכבה שניה ותורידי אותו קרוב לאכילה
יעזור לי ממש לשמוע ממי שיודעת
מתי מתחילים מעקב?
אני יודעת לזהות את היום של הביוץ לפי הפרשות (תמיד אני צודקת כי שבועיים בדיןק אחרי מגיע המחזור)
השאלה אם להתחיל כשמתחילות הפרשות או ביום ה11 למחזור? הרופא לא כל כך הסביר לי.
תודה!
מעקב זקיקים מתחילים מיום 2-3 הרבה פעמים, לפעמים גם יותר מאוחר 5-6, תלוי בגישה של הרופא..
יש לך איך לשאול אותו או אחות פוריות?
רופא שעושה הזרעה חייב לתת הנחיות מדויקות ולהיות איתך בקשר עד ליום ההזרעה
זה חלק גדול מההצלחה במעקב הצמוד
תתחילי מכשבוע- חמישה ימים לפני
אין מה להתחיל קודם.. מיותר
הרופא פריון רק נתן לי מעקב זקיקים
אני עושה הזרעה דרך בית חולים, אז רק צריכה לעדכן אותם
אני יכולה ללכת לכל מרכז בריאות האישה לעשות מעקב? (בקופה שלי)
התחילו לי קצת הפרשות, זה אןמר שאבוד החודש או שיכולה להתחיל מחר?
שוב תודה רבה!!
בהצלחה
יש שעות מיוחדות בבוקר ששמורות למטופלות פוריות. בדרך כלל ב7-8 כזה ואז הכניסה היא בלי תור.
אמורים להתחיל סביבות השבוע לפני הביוץ בדרך כלל.
במכבי יש מייל של אחיות ששולחים אליו את התוצאות ושואלים שאלות ואחיות קוראות את זה ומעבירות לרופא ומסבירות את התשובה. (אני שונאת את המייל הזה בטירוף. הן עונות רק פעם ביום, וצריך לדבר איתן ברחל בתך הקטנה כי הן לא מבינות כלום ממה ששואלים אותן וצריך לחכות עוד יום שלם לתשובה)
איך את אמורה לייצור קשר עם הרופא שלך?
