היי
שאלה שמלווה אותי בתקופה האחרונה, ורוצה להחכים קצת מחכמת ההמונים כאן.
השאלה שלי היא-
איך מצליחים לסלוח לאחר, (לא לעצמי) כשהלב עדיין כואב?
איך לסלוח, להיות עם לב נקי, אבל לא להתעלם או להתכחש מהצער והכאב שעוד מהדהדים בי?
בכללי אני טיפוס שקשה לי לסלוח, לוקח לי זמן.
עכשיו אחרי מספר אירועים שנפגעתי מאדם קרוב (גיסתי, חברה שהיא לא בחירה, אין לאן לברוח
.
ואני כל כך רוצה לסלוח, להתחבר לאלול, לקב''ה, לעמ''י, להיות בלי שנאה על אף אחד.
באמת רוצה לסלוח.
מתפללת על זה.
ולא מצליחה.
ההפך. מרגישה רגשות נמוכים מאוד, ושליליים מאוד לגביה.
שקצת מתביישת שככה מרגישה כלפיה, כלפי מישהו יהודי בכלל.
עושה עבודה עם עצמי כמה שיכולה
לדון את המכלול שבה
לחשוב אולי אני גם מתנהגת ככה לפעמים
מתחננת לקב''ה שינקה לי את הלב.
כלום לא עוזר לתחושת העלבון והפגיעות, הכעס, השנאה והתחושות הקשות שמתלווה לזה.
חודש אלול, הקב''ה סולח לנו, הסליחה באוויר רק להסכים לה והלב שלי פשוט לא שם.הוא מסתובב לו במקומות נמוכים שרוצה מריבה, נקמה, צעקה, בחיים לא הכרתי את עצמי ככה. ולא רגילה בכלל להרגיש ככה כלפי מישהו.
באמת יש לי סיבות טובות להיפגע.
אבל רוצה להיות אני מול הקב''ה, בגודל. לא בתלות בה. מהנעלבים שאינם עולבים. וכמה חבל שאני רחוקה משם שנות אור.
לדבר איתה לא רלוונטי כרגע- (כמו נגיד, צריכה ללדת ממש בקרוב... הזמן לא מאפשר לצערי.)
