הביגוד זה רק לקטן

באוגוסט הזמנתי לו עוד חולצות במחיר מצחיק אז יש לו 5 שילובים.

גם נעלים קניתי באוגוסט במחיר מוזל

למדתי להיות מוכנה תמיד קודם, ככה משלמים הרבה פחות.

את יכולה לחפש אולי בטרמינל נשאר משהו מהמבצעים

הבן שלי לובש שחור לבן בחג ושבת,אז תמיד יש לי בשבילו 3- 4 חולצות

הוספנו לו עניבה האמת

ולבת קניתי אבל לדעתי לא יספיק אז כנראה אשלים לה גם במחיר גבוה

מילא המחיר, תכלס לא מצאתי כלום. וחיפשתי.

ובבית שמלות משנה שעברה שקצת קצרות ולא הייתי מלבישה אותן לבי"כ/כשמתארחים.

ואז יש יותר סיכוי שהיפה יישאר נקי ואפשר למחזר. 

אבל כן יש לי כמה סטים יפים.. לא קניתי עכשיו חדש, מהקיץ

בעיקרון נראה לי שיש להם מספיק אבל דווקא רציתי לקנות עוד שמחה ובינתיים לא מצאתי. 

יצא לי יחסית סכום ממש זול, קניתי לבנות שמלה וטייץ ולבנים מכנס חולצה, ועוד קצת אקססוריז לשיער.

רק נשאר להתפלל שזה יגיע בזמן, היום הגיע לחברת המשלוחים בארץ..

אין לי לא כוח ולא זמן להתחיל לחפש בין חנויות, וזה לפני הפער העצום במחירים.

לעצמי לא מצאתי בשיין והחלטתי לוותר מראש על חיפוש בחנויות. אסתדר עם מה שבארון.

גם מעבירה מאחד לשני

וגם מלבישה אותם בדכ מכנס חולצה, בחורף מוסיפה אפודה. כרגע לא צריך עדיין

הוצאתי עכשיו את כל הארון שבת שלהם

נראה לי שחסר לי רק 2 מכנסיים לשני בנים

הנעליים לאחד מהם.

אנסה מחר בבוקר לראות מה אני מוצאת

ולא צריך בגדים פחות יפים.

את הבגדים מליל החג אנחנו מייחדים לבגדי סעודות,

ולסעודות אחר כך לובשים אותם ומחליפים שוב אחרי הסעודה.

כי אני עושה בדיוק ההפך חחח

בכניסת החג אנחנו עם הבגדים החדשים ולפני הסעודה מחליפים לבגד לא חדש שלא יכאב אם יתלכלך

במיוחד שאוכלים סלק ורימון, ולא רוצה להתעצבן עם הבגדים הלבנים שלהם

גם אני חוטפת עצבים כשבגדים יפים, יקרים וחדשים שטרחתי וחיפשתי והחלפתי וממדתי ושילמתי ממיטב כספי מלכלכים בשניה אחת של רימון משפריץ...(סינרים זה לא מספיק בדר''כ).

וחוצמיזה שאסור לכעוס בראש השנה, אז באמת כדאי להחליף לסעודות...

בתפילה ובמשך החג עם הבגד החגיגי. 

ואני שמה להם סינרים למרות שהם גדולים ,ביסודי

וקניתי סינר עם שרוולים וסגור בבטן, הכל .

ועדיין קורה  שהם מתלכלכים

באמת חשוב לא לכעוס, לא חשבתי על זה

אולי בכלל אוותר על הבגדים החדשים וזהו, נשמור לסוכות או שמחת תורה שמותר לכעוס😅

גם כשאין בגד יפה וחדש

תמיד מנסה לעשות איתם הסכמים שישאירו את הבגד נקי אחרי הארוחה, כי הם כבר גדולים וכו וכו

מסקנה- אני צריכה לעבוד על מידת הכעס..חח

זה סגנון של ילדים, הבת שלי ברגע שהיא לובשת משהו היא מתלכלכת... לא ברור איך. אני כל פעם מתפתה לקנות שמלות לבנות ואז אני נזכרת בכמות העצבים שלי וקונה לה שמלה מקושקשת...

במקום סינר, פשוט מעל הבגדים החגיגיים שמים חולצה פושטית וזה מכסה יותר... אחרי הסעודה מורידים

אם נגיד יש כתם עליה אז רוב הסיכויים שגם יעבור לבגד שלמטה כי זה בד ולא פסטיק /ניילון כמו הסינרים שהוא נגד נוזל, וזה לא חודר..

אגב לגבי בגדים לבנים אני חוששת עליהם פי כמה למרות שבפועל יש אקנומיקה שמצילה אותי הרבה.

ועם בגד מקושקש או צבעוני אי אפשר לנקות עם אקונומיקה אם יש כתם שלא יורד,

ועדיין אני מנסה להמנע מלכבס בכלל חחחח תאכלו יפה מה יש..

הבעיה זה השרוולים שמציצים ואז הם יכולים להתלכלך אז אומרת להם להפשיל.

שום דבר לא הרמטי, בסוף זה ילדים, אבל לפחות את הרוב אני מצילה.

אני פחות משתמשת באקנוימיקה יותר באוקסיג'ן... לגמרי תאכלו יפה 🙄

אני רואה ילדות קטנות עם שמלה לבנה במשך שעות וכלום לא קורה לשמלה! צחה כשלג... אין סיכוי אצלנו. זה קשור למודעות גוף, וויסות חושי, ומוטוריקה...

הם מחכים כל כך לקידוש של החג ולברכת שהחיינו שהם רוצים את הבגדים הכי חגיגיים שלהם.

קניתי כמות מכובדת של סנו אוקסיגן. וב"ה שיש את הדבר הזה אז הרימון לא מלחיץ אותי

אבל אצלי הם באמת מתלכלכים בטירוף, שיהיו בריאים, זה כישרון כזה שאין לכל אחד😍😅

ואוקסיז'ן אצלי כמו מים...העיקר שיהיו בריאים ושמחים

וחצאית - רק אחד לכל אחד.

יש בארון עוד הרבה בגדים, גם אם לא במצב משהו. יסתדרו...

הגדולה תקנה לעצמה משהו אם תמצא, ולקטנה נמצא משהו שהיה של אחיותיה...

לדעתי לא צריך להשתגע

שנה שעברה היייתי יותר מאורגנת

כבר בסוף אוגוסט היו לי מספיק שמלות מזויה- עבורי ועבור הילדה

השנה לא מצאתי כלום אבל גם חיפשתי רק השבוע...

עם הבנים יותר קל- בלידר התחדשו במכנסיים וחולצה, עם חגורה או עניבהה שיש כבר בבית וזהו

יש לי שני סטים קצרים לכל אחד, רק לאחת יש שלוש שמלות... ופה עדיין קיץ, לא יתאים ארוך גם בערב לדעתי. אין לי מושג מה אעשה🤦‍♀️ אולי באמת אחליף לפיג'מות כל עוד אנחנו בבית ובסעודות כדי שלא יתלכלכו...

(ודווקא חיפשתי להם קצת בגדים, ולא מצאתי קצרים, כי באופן כללי אני צריכה לחדש להם לשבת)

הרבה יותר משלושה סטים...

אני חייבת גיוון...

גם אצלי יש לכל אחד הרבה יותר מ3 סטים.

היה לנו אירוע משפחתי בקיץ וקניתי לכל ילד 3 סטים

והיה לכולם בארונות עוד לפחות 4 סטים

ככה שיש בשפע בגדים.

אני ממש מכבדת את הסעודות בבגדים היפים.

ולא מוכנה שיהיו בסעוגה עם פיז'מה

הארוחה זה עבודת ה' מרכזית מאוד בעיניי.

והכל נעשה בהתלהבות

עם רקודים ושמחה וברכות

אז הבגדים מאוד משולבים עם זה

ומחליפים לקטנים כמה סטים ביום.

אני אוהבת את זה

וחשוב לי השפע

ושיהיו יפים ומטופחים

ושימחו שהם דומים

וירגישו שמרווחים מזה.

אף פעם לא מסתובבים בשבת  אצלנו בפיג'מה

גם אני לא.

כולם לבושים.

ומאיפה קונים?

כל החנויות מפוצצות בבגדים..

בקיץ גם קניתי בשיין.

תשקיעו בזה לדעתי

ותראו ברכה

זה כ"כ מרכזי וחשוב שלילדים יש בגדים יפים והם נראים טוב

ואם מתלכלכים אז לא נורא מחליפים בגד.

הם בני מלכים

והם יכבדו את עצמם ויעריכו את עצמם כשירגישו אהובים ושהשקיעו בהם.

אני אבל שרוטה בקטע שחשוב לי השפע !!! 

לפעמים אני מרגישה בזבזנית.

3 סטים

סט אחד לערב שמתלכלך בסעודה בערב

סט אחד בבוקר שמתלכלך בסעודה בבוקר

ןאז הם הולכים לישון וכשקמים מחליפים לסט השלישי שהם יודעים שזה בגלל שהבגד נקי ואנחנו רוצים להיות לבושים נקיים בשבת וגם לצאת לרחוב בצורה מכובדת ולא עם בגד מלוכלך (בדכ הולכים לגן שעשועים אחרי השינה)

הגיוון אצלי הוא בין הסטים ומתי לובשים כל אחד

לא סטים אבל...

כמה חולצות לבנות, חלק מכופתרות וחלק פולו, וכמה מכנסי שבת לכל אחד מהבנים.

כמה וכמה שמלות לילדה.

אבל במקרה הטוב מוציאה שקלים בודדים לבגד (במקרה בעוד יותר טוב מקבלת אותם בחינם)

ידעתי מראש שאני מתכננת אבל דחיתי את זה ובפועל זה יוצא קצת צפוף.. מתפללת שזה יגיע בזמן

יש סיכוי, כי זה כבר בארץ מיום שלישי אבל בגלל שהדואר אצלינו קצת איטי יותר ממקומות אחרים זה לא 100%. זה לבנים שלי..

לבת תכננתי גם להזמין אבל שכנה שלי מכרה שתי שמלות מאלפות שהיא לא הלבישה ב10 שקל לשמלה 😀

וזה יצא לטובה כי הגעתי לגבול המכס בהזמנה לבנים...

(2 מכנסיים ו2 חולצות לכל אחד)

בכוונה כתבתי בגדים ולא סטים כי אני יכולה להרכיב סט כל פעם בשילוב אחר.

במצטבר יש לו איזה 5-8 חולצות לשבת ועוד 5-8 מכנסיים לקיץ.

יש לו חולצה חדשה לחג שחמותי קנתה לו שנה שעברה והיה ענק והשנה טוב, ומכנסיים אני קניתי בסוף עונה שעברה בזול.

אז יש את הבגדים של העונה הקודמת וקונים כבר לעונה החדשה.

יש חולצות שבת יחסית זולות. אז כן, תמיד יש יותר מ3 חולצות.

מכנסיים לגדול אין לי כמות גדולה. יסתדר.

מקסימום ילבש מכנס כהה של יום חול.

לקטן יש הרבה חולצות שרוול קצר וארוך, יש שלושה מכנסיים (אחד ישן ושניים חדש) יש שני גינסים יפים ועוד מכנסיים קצרים דגמחים חמודים עם חולצה לבנה זה עובר מבחינתי.

לבנות יש כמובן הרבה בגדים. לפחות 5 שמלות ועוד כמה חולצות וחצאיות יפות.

חצאית חול יפה עם חולצה חגיגית או חולצת בסיס עם עליונית, גם סבבה.

ומכנסיים.

לבנות שמלות חלקיפות יותר וחלק פחות.

קניתי גם חדששש לכבוד סבתא

באלעד יש חנויות ברחוב יהודה הנשיא והסביבה

יש בעיר רחובות - בשדרות הרצל גם חנויות

בירושלים- כל רחוב יפו+ קינג ג'ורג'

אבל מרגישה שאמא של חתן צריכה משהו קצת יותר מיוחד...

הייתי לאחרונה בשדרה בפ''ת ובירושלים, לעצמי קניתי בקמליון והודולה אבל מתלבטת אם זה מספיק לאמא של חתן.

בכללי מעדיפה לקחת אותה לחנויות ספציפיות ופחות להתחיל להסתובב.

תודה!

מה הסגנון שלה בכללי? דתי לאומי זה מאוד רחב..

היא סגנון חרדלי-מתנחלי(בדים רכים נשפכים/שקט/בדע כותנה ופשתן/רקמות וכו)

או יותר סגנון עירוניסטי-קלאסי-משרדי למשל חליפות, נצנצים נפוח וכזה...

מה היא יותר מתחברת- בחתונות כאמא של חתן, לא ביומיום..

ואולי גם אצל גודי

ואולי כן אורית וזהבה ולקחת לתופרת לסגירה.

יש גם את החנויות של אורית וזהבה, שתבדוק באתר אם היא מתחברת לסגנון.

בפ"ת יש חנויות של שמלות ערב בעיר.

מזל טוב!

אצל הלל (חנות בקינג ג'ורג' בירושלים.

בעיר טווח המחירים שפוי עד 500 שח .

שמלות בכל מיני סגנונות.

יש סניף בגבעת שאול :הלל עיצובים.

זה שקשה למצוא משהו 100% צנוע בלי להוסיף חולצת בסיס.

אולי בירושלים יש, אבל אני מעדיפה להגיע לחנויות ספציפיות ולא לצאת להסתובב

יש בקניון רמות בירושלים , ובעוד סניפים. ברגע הראשון הכל נראה סגנון חרדי, נפוח ונוצץ😀 אבל יש שם כמה מציאות, של שמלות עדינות וחלקות . וחגיגיות. והעיקר-צנוע , סגור ,שרוול..אורך...וגזרה טובה!

מזל טוב

שקנו משם שמלות וזה היה איכות נוראית

היו מסכנות, וכשרצו לטפל המוכרת ממש קיללה אותן  

אני לא הייתי מנסה אפילו

ממליצה על אורית וזהבה ומקסימום לשפץ אצל תופרת

ודווקא המוכרת הייתה ממש מקסימה, קניתי בבני ברק.

מניחה שתמיד יש חוויות טובות וחוויות פחות טובות..

יש שמלות ממש יפות

גם אצלי אתמול הילדה צרחה ולא הצלחתי להרגיע

בשלב מסוים לא יכולתי יותר, נתתי לה לבכות במיטה ורק ישבתי לידה. זה הסדר ולגיטימי הכי בעולם לבקש עזרה מהשותף

בעלך לט בסדר שלא עוזר לך, מה זה קומי בבקשה?

קודם כל אני שולחת לך חיבוק גדול.

חוסר שינה מתמשך יכול להוציא כל אחד מדעתו.

את אמא טובה מאוד, עובדה היא שאת רוצה שיהיה טוב לתינוק שלך ולכן את גם משקיעה המון שעות ובהרגעה של התינוק וגם מעירה את בעלך כשאת מרגישה שדי.

במקום להתייחס לתינוק בצורה לא טובה.

עכשיו יכול להיות שבעלך הוא מסוג האנשים שנהיים עצבניים כשמעירים אותם באמצע השינה, בייחוד אם זה משינה עמוקה כמו שאת מתארת.

במצב כזה, אני חושבת שכדאי שתדברו על הקושי שלך בטיפול בתינוק ועל חוסר השינה המתמשך ועל זה שאת רוצה שהוא יתחלק איתך באחריות - בשעה רגועה יותר, באמצע היום.

עדיף אם אפשר אחרי שאת כן הצלחת לישון.

אבל אם הוא מגיב אלייך ככה בגסות באופן קבוע, זה לא תקין בכלל. וכמובן צריך לדבר על זה גם, אבל אולי עדיף עם איש מקצוע.

אם זה הכיוון, צריך לחשוב איך להגיד לו שאת רוצה ללכת לייעוץ זוגי באופן שישתף פעולה.

הרבה גברים לא בעניין של טיפול באופן כללי, ובפרט אם הוא בטוח שאת "לא כשירה" והוא בסדר גמור - שזו אמירה קשה מאוד שמצביעה על קושי שלו באמפתיה - שוב, בהנחה שזו לא אמירה חד פעמית.

אם זו אמירה חד פעמית והוא בדרך כלל כן קשוב ואמפתי או לכל הפחות לא מדבר ככה, אני מניחה שזו מעידה של אדם עייף.

כמעט כל אמא תגיד לך היו לה זמנים כאלה של חוסר שינה מתמשך שאני מרגישה שאני בקצה וכבר לא יכולה יותר.

רק קחו ממני את התינוק כי את תכך יוצאת מדעתי מחוסר שינה או מהצרחות.

האם זה הופך את כולנו ללא כשירות?

ממש לא, זה הופך אותנו לאנושיות.

הנה, בעלך החזיק מעמד כמה דקות ונשבר.

את איתו כמה שעות ועוד אחרי לידה ועוד אחרי כמה לילות בלי שינה.

רק על זה מגיע לך כל הכבוד ענק.

והתינוק יגדל ויהיו לכם עוד רגעים מהממים יחד, וכנראה שגם יהיו רגעי שבירה כי ככה זה אנחנו בני אדם.

וילד שבוכה שרוצה משהו אסור או מתחצף או משתולל גם יכול להוציא מהדעת.

אנחנו רוצות הכי טוב בשביל הילדים שלנו, וגם לנו יש מגבלות.

אז לפעמים הדבר הנכון, כמו שרצית לעשות כאן, הוא לפנות לבן הזוג לצורך פסק זמן.

כל הדבר הזה של הורות חדש לשניכם (ממה שאני מבינה שזה ילד ראשון) וזה משבר טבעי לזוגיות.

אבל יש מה לעשות.

זה משפט ממש לא יפה שנובע מחוסר הבנה של מה זה טיפול בתינוק.

עפ כל הכבוד הוא לא הצליח להחזיק איתו מעמד ליותר מ2 דקות, נכון? אז אולי הוא בעצמו לא כשיר?

צרחות בלתי נגמרות וחוסר שינה זה שני דברים שיכולים להוציא מהדעת גם בנפרד ובטח ביחד.

המלצה שלי כשהוא חוזר מהעבודה שיהיה עם הילד שעה ואץ תכנסי לישון תאגרי כוחות ללילה

כל כך כאב לי לשמוע את המשפט הזה.

ולפותחת, הייתי מדברת עם הבעל ומסבירה לו שעם כל הכבוד שינה זה צורך בסיסי ושבכבוד יכנס מתחת לאלונקה ויתן יד וככה תוכלי גם את לישון קצת. עם הזמן הוא ילמד להתעורר כמו שצריך וגם ילמד להעריך. ברגע שהוא יחווה את זה בעצמו הוא יוריד בפנייך את הכובע. ובאמת מגיע לך את עושה המון!!

אני לא יודעת אם כבר חזרת מהחופשת לידה לעבודה, אבל ממליצה לך בתקופות כאלה להשאיר הכל איך שהוא וללכת לישון ב-8:00 עם הילדים. לא להתפתות לסדר או להימרח עם הטלפון, ברגע שהגדולים נרדמים את נכנסת למיטה, ככה כשהתינוק מתחיל לצרוח ב-11 לפחות את אחרי כמה שעות שינה.

ואני זוכרת משרשור קודם שלך שבעלך התעצבן שאת נרדמת לו, אז בבקשה תמצאי זמן אחר שאת יכולה לדבר איתו, אולי בעבודה בטלפון, ובערבים לכי לישון מוקדם שיהיה לך כח. את לא יכולה לאחוז את החבל משני קצותיו 

אני חושבת שכל אמא מצאה את עצמה מתישהו על הקצה ברמה שאת עוד שניה מאבדת את זה.

זאת חוויה מאוד קשה פיזית ונפשית, אל תלקי את עצמך. גם לקחו ממך את הדבר הכי בסיסי של בנאדם- השינה. זה יותר גרוע מלא לאכול.

אני אמא 11 שנה וזה בוודאות אחת החוויות הכי קשוחות באמהות , הלילות האלה. 

אז דבר ראשון , את לא חייבת לדעת להרגיע תינוק. מותר לו לבכות. אם את כבר לא עומדת בזה פשוט תניחי אותו בעריסה ותנוחי. תשתדלי לנוח ביום. לא צריך לרדוף אחרי טייטל של אמא טובה. לא חייבים ליהנות מחופשת לידה , לא צריך ספורט טיפולי בלי סיבה מיוחדת. גידול ילדים הוא קשה וסוחט.

לגבי בעל , בעיניי בכלל תפסיקי לרקוד סביבו. הוא צריך לעזור גם אם את לא קורסת . הוא צריך לספוג לפעמים כי הוא גבר ואת אחרי לידה.

נשמה, שהןא יעמוד קצת בנעלייך.

את ממש עדינה איתו ומחמירה עם עצמך.

לאשפז אותך??

תאמיני לי שאם היו מאשפזים אותך והוא היה נשאר להתמודד לבד בעצמו, הוא היה סותם בולם ורק מעריך ומשתחווה.

נשמה.

את צריכה הרבה יותר עזרה. בטח בלילות.

אני הייתי מתחרפנת. משתגעת במצב כזה.

אז למה את חושבת שאת צריכה להיות על אנושית?

תנכיחי את הצרכים שלך ותעמדי על הכבוד שלך.

את שווה המון

את הבית של הבית

ואם הןא מזלזל- זה רק כי לא היה בנעלייך לרגע אחד

לפעמים זה עובר לנו את הגבול במח.

ויש לך את הגבול לעצור כשצריך וזה מה שצריך להיות ומה שנותן לנו בסופו של דבר להנתהל בשפיות ולא לעשות את המחשבות האלה שעולות.

ולי צרם התגובה של בעלך.

הוא רואה שאת ככה על סף איבוד, גמורה לגמרי וטכנית לא מסוגלת,

הוא אמור לגבות אותך. זה ילד שלו כמו שזה שלך. והוא אמור להיות כל כולו במשימה של לגבות אותך כשאת נגמרת. זה המינימום.

לא מדברת על זה שבעיני מראש שיהיה חלוקה בין בני הזוג וככה לא תיגמרי. כל שעה מחליפים. לשעה. לא לעשר דקות.

אבל גם אם זה לא מתאים לכם, לפחות שיהיה בעמדת גיבוי אמיתיץ. ולא בעמדת האשמה שזה לא בסדר שהגעת לכזה מצב

אם היית קם ובאמת לוקח אותו ממני לפני שנגמרתי ככה, לא הייתי נגמרת ככה.

מציעה לך איכשהו לדבר איתו על זה ברוגע.

לא חכמה לתת לך להיות עם הילד כל כך הרבה שעות ואז להגיד שאת לא כשירה. באמת אחרי כל כך הרבה שעות את לא כשירה. ולא רוצה להיות כשירה.

פשוט לא אמורה להיות כל כך הרבה שעות על הרגליים.

מחילה שיצא לי קצת חמור. אבל מרגיש לי שזה לא בסדר שתצאי גם עם מצפון ❤️❤️

מבטיחה לך שאת כשירה לגמרי ואת ראויה להיות אמא ואת אמא מהממת

מצבים של חוסר שינה קיצוני ובכיות של ילדים לגמרי יכולים להוציא מהדעת.

גם לי היו מקרים שפשוט צרחתי על הילד שלי כי לא נתן לנו לישון מלא מלא זמן.

ברור שזה לא צריך להיות וברור שאמא לא צריכה לצעוק על ילד או לנדנד אותו חזק.

אבל תהיי סלחנית לעצמך את באמת הגעת לקצה.

והדרך הכי טובה להתמודד עם זה זה לנוסת לא להגיע למקרי קצה ובאמת להתחלף עם בעלך.

דברו על זה בזמן רגוע, אם את הרבה זמן עם התינוק והוא לא נרגע אז תתחלפו.

לא בהכרח שהוא צריך דווקא אותך.

וגיל 4 חוד' זה גיל מאוד מאוד קשההההה.

להניח את התינוק ל20 דקות לבכות ולעצום עיניים ל20 דקות כשמרגישים שכבר לא יכולים יותר
 

וגם אל תעמדי איתו שעות הוא יצטרך ללמוד להרגע כשאת יושבת

תקראי רגע את הסיפור מהצד,

אמא שקשה לה מאד שהתינוק שלה בוכה בלי סוף באמצע הלילה מבקשת עזרה מבעלה, אב התינוק, ובמקום לקבל עזרה מיידית כי את כבר שעתיים (!!!!) איתו, את מקבלת 1. תלונה שהערת אותו 2. ביקורת על חוסר כשירות (מופרך) 3. זלזול ודיבור בוטה ולא מכבד 4. שתי דקות של עזרה וחזרה לישון.

אני לא אומר שבעלך לא טוב, אלא שהוא זה שלא בסדר בסיפור ומשום מה הדינמיקה פה הופכת את כל הבעייתיות עלייך.

את נהדרת שהערת אותו, ברור שתירצי להיעזר בו, אין שום סיבה להגיע לרגע אחרי האחרון מבחינת הכוחות, הוא אבא של התינוק, הוא ישן והוא יכול להחליף אותך.

לי נראה שאת מאשימה את עצמך, ושהוא התרגל לזה שהאחריות עלייך והאשמה עלייך והוא ישן. או אולי להיפך, את בלעת את זה שהוא נח וישן ועוד מבקר אותך והתרגלת לזה שאת לא בסדר אם קשה לך.

למה לחכות למצב קצה כדי להעיר ואז הכל מתפרץ

תדברו בנחת בזמן רגיל

תסבירי לי לא כביקורת

שכשיש אתגר של חוסר שינה של התינוק את זקוקה לשותפות לשו גם

גם אני מתשדלת לכבד את בעלי שעובד ימים ארוכים ולקחת על עצמי מה שאני יכולה בחופשת לידה

אבל לא נכון להגיע לקצוות

להסביר לו שבלילות יותר מאתגרים את זקוקה לשותפות

לא בהתנצלות והצטדקות כמו שתיארת

את לא צריכה לומר רק לעשר דקות וזהו

מה פתאם מגיע גם לך לישון

היית איתו שעב-שעתיים ולא הצלחת ליושן

תעירי את בעלך ובצורה נעימה תבקשי ממנו- אני אשמח ממש שתשמור עליו לשעה -שעתיים.. כדי שאוכל לישון משהו.

אם צריך תשטפי מראש בקבוק או תשאבי חלב או תכיני מנות מוכנות של תמ''ל

כשמדברים בכבוד מתוך מהות וישתוף ולא כהאשמה אפשר להגיע להסכמה והבנה

הוא יכל לתשף שקשה לו מאוד לא לישון

את תסבירי ותשדרי שאת מבינה אבל יש גם לילות מאתגרים וקשה וגם לא נכון שאתמודד איתם לבד ואגיע לתשישות קיצונית

זה לא טוב פייזת וגם נפשית

ואפשר שבתקופה כזאת הוא ישתדל ליושן מוקדם יותר ככה שישארו לו מספיק שעות שינה או פתרון אחר..

קיצר הרעיון זה לדבר

בזמן נח

ובלי האשמות

ולא בזמני קצה

יש פה איזושהי טעות בהנחת היסוד של בעלך.

הוא לא "עוזר לך". הוא שותף מלא שלך.

איך מתבטאת השותפות הזו? אתם צריכים למצוא דרך שתהיה מוסכמת *על שניכם*.

בשרשורים קודמים שלך נראה שאת סופר וומן כזו, עושה מלא, הבית עליך ואת מתקתקת ברמות.

יכול להיות שהוא התרגל טוב מדי.

אבל-

מצב בו את עושה המון והרוב עליך יכול להיות רק כאשר זה טוב גם לך ומתאפשר מבחינתך.

ברגע (!) שהסידור הזה לא נוח לך, מביא אותך לקצה, מעמיס עליך מדי וכדומה- מאזן הכוחות צריך להשתנות.

בעיני, בעייתי מאוד שהוא לא חושב שהתינוק וכל מה שבא בעקבותיו קשור גם אליו (ממה שתיארת יש שם אפס לקיחת אחריות הורית) אבל הרבה יותר חמור מה שאמר לך עליך והלגיטמציה בכלל לחשוב ככה (וזו כבר בעיה מהצד הזוגי והאנושי).

כתבו לך לדבר איתו ולשקף לו בזמן רגוע.

(כמובן את צריכה להגיע לשיחה כזו מעמדה שברור לך שהוא צריך לקחת חלק. מעמדת נפשית של בטחון בעצמך וכו'.. לא ממקום מתנצל ומתחנן לעזרה. לשקף גם את אפס הלגיטימציה לומר לך דברים כמו שאמר הלילה. לשקף גם שאם הוא היה לוקח חלק ושותף לא היית מגיעה לקריסה)

אני אוסיף שלא בטוח שהשיחה תספיק ואולי צריך איזשהו תהליך קצת יותר עמוק הנוגע לשותפות, לקיחת אחריות הורית וזוגית ויחס כלפיך.

הרבה פעמים מה שומעים מאיש מקצוע (מטפל זוגי) יותר מתקבל מאשר מה שהאישה אומרת או מבקשת. (זה הופך מ"אי הסכמה בינינו" ו-"כמו שאת חושבת שאת צודקת ככה אני חושב שאני צודק", להנחיה והתוויית דרך של אדם ניטרלי, מקצועי בתחומו).

חיבוק.

לילות בלתי נגמרים זה קשוח ממש

את טובה ואמא טובה

ואל תתני לאף אחד (גם לא לך) להביא אותך לחשוב עליך אחרת..

גם ישן בלילה ולא מושיט יד

גם אומר שצריך לאשפז אותך

זה קווים אדומים שנחצו

את לא צריכה להסכים לזה

אם יש משהו שווה בשבילו לכעוס/ לריב/ לשבור את הכלים

זה גבולות ברורים של קווים אדומים

זה לא רק התינוק הביא אותך לקצה

זה בעיקר זוגיות ושותפות שלא רק לא עוזרת לסיטואציה אלא גם מקשה ופוגעת בך

מסכימה, זה כבר משהו באווירה שחוזר על עצמו ולכן לדעתי מצריך טיפול והתייחסות באופן דחוף לפני שתקרסי או שייגרמו נזקים שתאכלו שנים אח"כ.

ממליצה לך ממש לפנות לטיפול אישי, לחזק את עצמך והביטחון שלך.🩷

כואב לקרוא את זה

אני מאמינה שהוא דיבר ככה רק כי הוא היה חצי ישן

כי זה ממש ממש לא לגיטימי

ואת אכן לא כשירה לגדל לבד בשביל זה יש אותו

הוא אבא של הילד

אף בנאדם לא כשיר להיות ער שעות ארוכות עם צרחות באוזנייים

זה מחרפן את השפויים ביותר

כדאי לך לדבר איתו כששניכם ערים ורגועים

ולהסביר לו שאת צריכה לישון גם 

את מהממת ואת אמא טובה תזכרי את זה.

וגם תזכרי שאת רק בן אדם בסוף, ורצף של חוסר שעות שינה וגידול תינוק זה ממש לא קל!

תנסו להחליט על תורנות, אי אפשר שהכל יפול עלייך.

לדוגמא, כשהוא חוזר מהעבודה, תגידי לו שאת רוצה לשים את הראש לשעה ואז תמשיכי.זה נותן הרבה כוח גם שינה קלה....ומנוחה במיטה.

ובאמת זה קורה לכולן שמגיעים לזמן שכבר הגוף עייף כל כך ואין כח כבר,זה ממש לגיטימי.

והוא צריך לעזור לך, אתם זוג וזאת הורות משותפת.

תהי חזקה ותנסי כמה שיותר לנוח כשהבייבי ישן.

אולי עזרה בתשלום לשעתיים שלוש שתוכלי קצת לנוח.

צריך לתקשר את הדברים לבעלך שיבין ,ומשפטים כאלה על אשפוז זה נוראי בעיניי זה קו אדום.

חיבוק.

את מתארת מקרה של גזלייטינג...

כדאי לבדוק אם עצמך אם זה דפוס או משהו חד פעמי

חשוב להגיד שלפי מה שתארת ההתנהגות שלך ממש בסדר ואת ממש לא משוגעת או צריכה לפקפק בעצמך

להפך

את קשובה לעצמך ויודעת לעצור ולבקש עזרה לפני שאת מגיעה לקצה

זה ההפך לגמרי מחוסר אחריות

נניח ובאמת הוא חושב שאת מסוכנת (ואת לא!)

יעלה על הדעת שהוא יחזור לישון וישאיר אותך עם התינוק?

אני מניחה שהתשובה היא לא (ואם ההנחה שלי שגויה אז יש פה בעיה יותר גגולה )

עכשיו השאלה היא  מה עומד מאחורי האמירה הזאת

למה לגרום לך לחשוב ככה ולפקפק בעצמך?

מה האינטרס?

את בסדר גמור!!, ואל תתני לו לערער אותך!!!

את האמא הכי טובה בשביל הילד שלך

ותשימי לבעלך גבול ברור מאד , שאלייך לא מדברים ככה ויהי מה!!

אפשר ללמד עליו זכות שזה היה מתוך שינה,

אבל זה ממש משפט מזעזע שאסור שייאמר.

במקום לומר לך כמה את מלכה ואלופה שהיית איתו כלכך הרב זמן במסירות!!!

אפילו 5 דקות הוא לא הצליח!

הוא חייב להתאפס ולהיות שותף. את מדהימה

ובגלל שזוכרת שרשור עבר שלך בנושא, אני ממליצה על טיפול זוגי, משהו שישקף לבעלך שאת עושה מעל ומעבר!

אני אחת שממש קשה לה בלילות אז כמעט תמיד בעלי קם, וזה רק לומר שלמרות שקשה לי בלילות אני לא תופסת מעצמי פחות לרגע!! אני אמא מהממת ובעלי אבא מהמם ואין דבר כזה שרק אחד נושא בנטל. 

אפשר לראות בזה גם עזרה.

תלוי פרשנות וכנראה מכלול של היחסים שלכן.

אני הייתי שמחה אם חמותי היתה עוזרת לי במקרה כזה. ואם ישנים אצלה זה ויש כינים זה באמת יכול להיות מורכב וליצור הדבקות.

הכל תלוי בצורה שזה נעשה ובטיב היחס ביניכן.

אולי זה הרגל שלה שאני לא מודעת אליו,

כמובן שלא עשתה את זה לידי,אלא בערב שאני ובעלי יצאנו לקניה של משהו

הרגשתי לא נעים עם זה 

אז היא הבינה שהיא צריכה להשלים את הטיפול בהם,

בדיוק כמו ששולחים לפיפי לפני השינה וכמו שמצחצחים להם שיניים.

אבא שלי קבוע גוזז ציפורניים לכל הנכדים (הקטנים)

ואמא שלי מיישרת שיער (זה כמובן היא מתקשרת לשאול)

אולי גם גיסות שלי חושבות שזה חוצפה שאבא שלי גוזז ציפורניים בלי לבקש רשות?

לא יודעת זה כ"כ טבעי לי שאף פעם לא חשבתי שיכול להיות בזה משהו מוזר.

אם כבר, אם הייתי משאירה את הילדים שלי אחרי מקלחת וממהרת לצאת לסידורים ולילדים היה חשש אולי לכינים, הייתי מתבאסת אם אמא שלי לא הייתה מעבירה סירוק רק מחשש להיכנס למקומות לא לה. (אצלנו לא מעבירים בשגרה, רק כשיש חשש)

אם זה קורה כל הזמן ומפריע לך, אפשר לבקש לחדול מהמנהג אם זה מפריע לך.

אם זה היה בגלל הסיפור של הלידה, אז היה נגמר, תחליקי.

זה חלק מהרחצה.

כשאנחנו נוסעים להורים/חמים זה חלק בילט אין מהאירוח האמת 🤔

מקלחת, מסרק כינים, צחצוח שיניים

וזה הרבה פעמים עליהם

אישית הייתי שמחה מהעזרה

אבל את מכירה אותה כדי לדעת יותר טוב 

לנכדים שלהם.

אני רואה שאת ממש לא היחידה שכתבת, רק מראה כמה משפחות יכולות להיות שונות זו מזו וכמה חשוב לדון לכף זכות, שאולי מישהו אחר פשוט פועל לפי הרגל שונה משלי, וללא שום כוונה רעה או נסתרת. 

אלא שגרתי שמיד אחרי מקלחת מסרקים כינים.

אני עושה את זה לילדים שלי באופו קבוע, חלק מהשגרה, חופפים ומסרקים כינים. אולי זה גם השגרה של הסבתא

כי אם לא, וזה סתם עזרה, לא רואה בזה בעיה.

מחפשת יותר משהו לבית נראה לי

כי זה בעצם תודה לכל המשפחה לא רק לה

יש להם כבר...

והיקרים זה כבר הרבה מעבר לתקציב שלנו...

אזור 300 ש"ח

חוץ מגלידה ופופקורן

מה זה מכונת גלידה?

אולי לא כלי אלא תמונה או פריט עיצובי לבית?

של המשפחה וכו'

זה צריך אינטרנט?

כי אפילו מחשב אין להם

מפה לשולחן, סט סכו"ם, סט כלים כמו כוסות יפות לשבת או כלי הגשה

מכשירים חשמליים כמו בלנדר מקל איכותי משודרג וכדו'

אגרטל יוקרתי

סט מצעים

ושאת מלאת הכרת הטוב!

אין לי רעיונות

אם כן אפשר ערסלים/טרמפולינה

ואלך לנוח

המינימום הזה כולל לצורך העניין להתיישב ולהדריך ילדים בינוניים להמשיך לארגן

וכמובן שלא אמשיך את המטלות...

ומלכתחילה לא להכין משו רציני

אבל אם אני מרגישה שאני קורסת אז אני יעצור וילך לנוח 

אבל באמת מינימום

את מעט האנרגיות שי שעדיף להשקיע ברמה הרגשית...

לצרכים הפיזיים לעשות רק את החייב

זה הזמן לאוכל מוכן

טוסטים

חדפ

וכו..

אם יש לך משחת סילברול עוזרת מאד לעזרה ראשונה.

אבל הטיפול הלאה תלוי באיך זה נראה. אם "רק" אדום בטח יעבור תוך יום יומיים, אם יש שלפוחיות כדאי לך להתייעץ עם גורם רפואי.

טיפלתי בברנדשילד ופד פראפין. במקום כוויה מפושטת נשארה רק 3 שלפוחיות קטנות.

שמן קצח/ג'ל אלוורה 100% טבעי למרוח על הכוויות

ולעשות קומפרס קר ץ-

לוקחת זוג גרביים מכותנה

אחת לחה וגורבת על היד

ועל זה גורבת גרב יבשה

וביניהם מכניסה קוביות קרח

וצריך לשמור על לחות שהעור לא יהיה יבש כדי שלא תישאר צלקת

על כוויית שמש האמת

זה לשים חלבון של ביצה חיה כמה שיותר זמן

ההסבר היה שזה מחזיר לגוף איזה חומר שחסר בגלל הכוויה

צחקתי כששמעתי את זה

וקצת אח"כ נכוויתי ממש בשמש וזה עזר לי מאוד

רפואה שלמה!

מרחתי את המשחה של גרין ופזרתי את הטלק שמצורף שקונים את המשחה.

מעניין אם זה טלק רגיל.

ונזכרתי שבעבר אמרו לי שצריך להדק את הכל עם ניילון נצמד, זה מה עשיתי.

משהו כמו עשרים דק אחרי המריחה. רגשתי הקלה.

מקווה שיחלים מהר, יש לי המון  פעילות בסופ"ש עם הידיים והכיורים מלאים (אין מי שיעשה כלים במקומי).

בבקשה באמת.

כל אחת שתעשה מה שטוב לה, אבל כשזה פורום ציבורי אני חייבת למחות.

זה כל כך לא שווה את הזיהום חס וחלילה שיכול להגרם מכזה דבר.

ובדיוק ראיתי מישהו שכתבה באריכות ובמקצועיות על כמה שזה נפוץ ומסוכן להשתמש בחומרים מהמטבח כדי לרפא פציעות - והיא כתבה נתונים על אנשים שהגיעו למיון בגלל זה, סליחה שאין לי את המקור.

ביצים חיות זה כל כך ריסקי, בבקשה

גם אני עשיתי דברים נואשים בגלל כוויה שהוציאה אותי מדעתי, ואני מסתכלת אחורה ולא מאמינה.

אז אני מבינה מאיפה זה מגיע, אבל בכל זאת - להזהר מתרופות סבתא, גם אם הן "עובדות" כי הסיכון לא שווה את זה.

פצעים פתוחים וכוויות זה דבר רגיש לזיהומים, ומוצרי מזון הם לא דברים שמיוצרים בהגיינה הנדרשת לטיפול רפואי. גם לא ניילון נצמד.

ורפואה שלמה לפותחת, אני ממליצה גם על משכך כאבים, כוויה זה אחד הדברים הכואבים 

בלי קשר לכללית

אז בטח גיל ארבע זה מסובך יותר,  פשוט לפעמים זה מסתדר מעצמו

אבל אם החברים לא מבינים אותה - אולי זה לא רק שורקות?

בעיקרון שיבוש באותיות שורקות לא מפריע להבנת המילים.

אבל אין לה בכלל את האות ש.

לרוב זה מובן, בבית אנחנו מבינים אותה.

אבל הגננת אמרה שבגן לפעמים לא מבינים והיא מתעצבנת מזה

יש מילים שזה ממש משנה את המשמעות

לא לטיפול.
ואם במקרה של ביתך כדאי לחכות- תחכי
אם היא ממליצה טיפול בהקדם- תלחצי על הקופה (או ללכת לפרטית שעובדת עם כללית, זה נהדר והתוים זמינים יותר והקופה מממנת את רוב העלות. מקווה שאני לא מטעה, ככה זה במכבי.)
 

אבל יש פרטיים שעובדים גם עם הקופה, עם מכבי למשל. ואז יש להם את ההסדר שלהם והלקוח מרוויח.

אני לוקחת את הבת שלי לקלינאית פרטית שיש לה הסדר עם מכבי, אז משלמת על מפגש משהו כמו 35 שקלים, ולא מחיר מלא, אפילו שהיא פרטית

נראה לי שקיים גם בכללית.

כי לכאורה יש להם מספיק מרפאות ברחבי הארץ...

ועליתי ממידה xs לxl, אני 7 שנים אחרי לידה ולא מצליחה לחזור למשקל הגיוני ביחס לגובה.. אבל כן ירדתי לאורך השנים.

התובנות שלי עד כה-

קודם כל, סבלנות, ההורמונים משפיעים, חוסר השינה כנל, זה לא רק חוסר דחיית סיפוקים כפשוטו

דבר שני - תהיי קצת יותר בחמלה כלפי עצמך, הבאת חיים לעולם♥️ זה דבר גדול. ולוקח זמן לרדת לפעמים, לא כולנו אותו דבר..

בנוסף אני חושבת שהמושג דיאטה עושה לנו נזק תודעתי פסיכולוגי כי הוא יוצר תחושה של חוסר ופומו, בעוד מה שאנחנו נדרשות לאמץ זה אורח חיים בריא ומאוזן וסבלנות. אני הבנתי מתוך שנים של מאבק בזה שאני לא צריכה להילחם ולא לאהוב את עצמי. אני טובה ויפה גם במידה יותר גדולה גם אם אני רוצה להיות פחות, זה קודם כל. אז תעבדי על הערך בעצמי שלך, את הרבה יותר ממשקל עודף זמני

וגם - אין מה לעשות, ברגע שעלינו במשקל זה כבר לא מה שהיה פעם. אני לא יכולה לאכול חפיסות שוקולד שלמות ועוגיות ועוגות אינסוף ולהיות רזה פתאום. כשעולים במשקל הגוף מגיב אחרת וצריך להתייחס אליו בהתאם ולהבין שמה שהיה הוא לא יהיה מה שיהיה

אני ממליצה לפנות לליווי אם את מתקשה לא חסרות תכניות כאלה, וגם לשמוע את ד"ר אמוץ זיו אב שהוא ביולוג חוקר תזונה ומסביר מעולה מגובה מחקרית איך המזון משפיע עלינו ונותן טיפים טובים ויישימים לשיפור תזונה נכונה. לא דיאטה, שינוי תזונה, מתוך הבנה שהגוף שלי צריך תנאים מיטיבים כדי להיות במשקל בריא. אני לא נמנעת ממשו שאני ממש רוצה ונאלצת לוותר עליו, אני בוחרת שלא לאכול אותו כי הוא לא מיטיב איתי. הסמנטיקה והסיפור שאת מספרת לעצמך חשוב מאוד בתהליך הזה

ושוב - סבלנות וחמלה כלפי האכסניא לנשמה שלך שקיימה בתוכה חיים

חיבוק ענק יקרה♥️

גם כן מניסיון...

ולפותחת- ממליצה על הספר "מהפכת הגלוקוז" שלי עזר לעשות שינוי חשיבה מטורף בכל מה שנוגע לאוכל, ולרדת במשקל בטוב ובלי תחושת החמצה והקרבה.

באמת עושה לי ממש טוב לאכול שוקולד

זו הבעיה(?)

שוקולד ומוצרים מעובדים עתירי סוכר - מעלים דופמין (הורמון התגמול) וגורמים ללבלב שלנו לעבוד קשה בייצור של הרבה אינסולין. זה בפן הפיזי. האינסולין הוא כמו מרכזייה שמשפיעה על כל ההורמונים בגוף

בפן הנפשי - אנחנו מתגמלות את עצמנו בשוקולד כפיצוי הרבה פעמים על יום קשה, תקופה קשה, מגיע לי. מה,לא?

מגיע לך הכי טוב שיש, אבל זה לא הטוב שאת צריכה והוא מונע ממך להגיע ליעד שלך של גוף בריא שאת אוהבת. את יכולה להרגיש טוב גם מדברים אחרים

המטרה היא לעבור מדופמין (הורמון תגמול מיידי)  שתמיד צריך לספק, לסרוטונין (הורמון האושר) שמשרה תחושת יציבות ושלווה. תזונה משפיעה על זה המון. (גם שינה) 

אני גם עדיין בתהליך,

ותמיד הייתי רזה בלי שום מאמץ....

עכשיו גם אחרי שהורדתי אני עדיין בעודף משקל של החיים שנה וחודשיים אחרי לידה....

מה שלי עוזר להתמיד יחסית (התחלתי עם זה לפני חודשיים ואני ילורדת לאט אבל בטוח...) זה להתמקד בעיקר בקטע של הבריאות, ואני כל הזמן אומרת לעצמי שזה ממש ממש לא בשביל משקל, משקל ילך לפח אחרי ההריון הבא ואני יודעת את זה, כי הנקה לא מרזה אותי.... והכל טוב מותר שיראו עליי שהבאתי ילדים אין בזה שום פגם. יש מלא נשים מלאות שאני מכירה שמוצאות דרך להתלבש ולהיראות ממש טוב!

אבל בריאות זה חשוב, כל יום שאני אוכלת בו יותר מאוזן ופחות פחמימות וסוכר עושה אותי יותר בריאה ומכניס לי פחות רעלים. גם פיזית אני מרגישה הרבה יותר טוב פחות עייפה וסמרטוטית (אולי זה פסיכולוגי אבל לא מפריע לי...)

אם מתאים לך... בכל אופן בהצלחה רבה!

שחוזר לעצמו שבועיים אחרי לידה

באיזשהו שלב מתנהל אחרת

הרגע הזה שצריך/ כדאי להקפיד על תזונה נכונה תמיד מגיע

(ובלי קשר למראה כדאי להקפיד על תזונה)

שליטה עצמית באוכל

זו כנראה השליטה הכי קשה לשליטה

אוכל זה דבר זמין שלכאורה פותר בעיות ברגע אחד

והפיתוי גדול

סוכרים/ שומנים/ אוכל מעובד

האישו הוא למצוא סיבה מספיק טובה

כדי להתגבר על המענה שהאוכל מספק

זה כולל גם פתרון בעיות ושיפור איכות חיים

עם כלים אחרים

וגם מודעות מספיקה של הנזק הגדול בתזונה לא נכונה 

לא צריך להשקיע בבישול כדי לאכול בריא

מספיק להימנע מאוכל לא בריא ומכמויות לא סבירות

ולסדר שגרת אכילה נכונה

ירקות ופירות אפשר לאכול חיים

סנדוויץ' יכולה להיות ארוחה מאוזנת

אפשר להסתפק במאכלים עם בישול קל כמו ביצה קשה/ חביתה/ דברים אחרים קלי בישול 

מתת משקל לעודף משקל

לא מבינה מי יורד בהנקה , משגע אותי!