איזושהי אוטופיה, לא יודעת אם זה בגלל משהו שהוא ראה סביבו, או משהו שהוא בנה לעצמו בראש מתוך מציאות לא מיטיבה שהוא רצה שיהיה אחרת אצלו.
וגם את נשמעת משקיעה ברמות, כמו שאמרה פילה לפניי, תפסיקו להיות פרפקציוניסטים...
וזה לא עניין של החלטה אחת, זה המון תשומת לב קטנה שלך עם עצמך, טיפה תורידי סטנדרטים, טיפה תהיי פחות מובנת מאליה ויותר קשובה לעצמך.
וגם תדברו על זה, בנחת, בטוב (נגיד אם אתם יוצאים לפעמים, או אם יש נסיעה רגועה וארוכה שהילדים ישנים זה זמן טוב לדבר).
כל הזמן תיאום ציפיות מתוך שיחה רגועה, לדבר על המודל ההורי שכל אחד חווה וכל אחד חושב שהוא הנכון, ולהבין אחד את השני, אין אחד צודק ואחד טועה וכנראה יד היגיון במה ששניכם אומרים (למשל שפעם היה הגיוני יותר שהאישה עושה הכול בבית והגבר הולך לעבודה, והיום העבודה לרוב פחות פיזית והאישה גם עובדת, אז צריך לעשות התאמות).
כך שתוכלי לבקש ממנו שייתן יד לא כשאת נשברת לגמרי אלא כשיהיה לך נחמד לא להיות לבד בזה.
אגב מעולה שהוא מקלח ומשכיב את הילדים לישון, לא יודעת במה הוא עובד אבל אולי הוא באמת מוקף בגברים שלא נוקפים אצבע בבית... כך שהגיוני שירגיש ככה.
וכן צריך להרגיש הערכה על זה, יחד עם זה שתספרי לו את מה שאת משקיעה, כי הוא לא רואה את זה.
כמו שאת אומרת זה שקוף, וזה ימשיך להיות שקוף אם תנסי להיות מושלמת כל הזמן ולא תשתפי אותו במילים ובמעשים מעבר לשיתוף ברגעי שבירה.
למשל - וואו איזה ערב קשוח היה, הילדים השתוללו ועשיתי כך וכך כדי להרגיע אותם, אני ממש גאה בעצמי... או כמה כלים שטפתי היום, איזו אלופה אני... או הכנתי לך את התבשיל שאתה אוהב כי חשבתי עליך, שתדע לך שלבשל תוך כדי שהילדים משחקים זה לא קל - שיתוף שלא יציג אותך חלשה ומסכנה, גם זה צריך להגיע מתישהו אבל נשמע שכרגע הוא צריך לשמוע ממך עבודה קשה וחוזק, כדי שידע להעריך אותך ולא לזלזל.
בעיניי פה צריך להיות שילוב של תיאום ציפיות והקשבה הדדית, יחד עם מעשים שלך שלא מנסים שתהיי "האישה המושלמת" ו"האמא המושלמת".
מה יקרה אם לא יהיה סיר על הגז ותזמיני פיצה יום אחד למשל? את עדיין אמא טובה, מבטיחה לך.
(אני הולכת עם הקטנה שלי עכשיו לקלינאית פרטית אחרי שבקופה אמרו לי שרק בעוד שנה יתפנה תור, ושהם לא ייתנו החזרים... יכול להיות שבגיל אחר כן היו נותנים החזרים, כבר לא זוכרת, אבל מניחה שבמקרה שהקופה סוברת שלא צריך לטפל - הם לא ייתנו החזרים..ץ)