בהחלט תזכורת חשובה! גם בשיח על גבי הפורום צריך להתנהג בכבוד בסיסי לאנשים.

מודה שגם לי קורה לפעמים... לכן כתבתי שמלמדת לכף זכות

אם כי ממש משתדלת לעדכן שאגיב כשאתפנה ביישוב דעת וכו'.

ולא מקבלים בכלל התראות (קרה לי כמה פעמים)

או שדווקא רוצים לענות למסר עם יותר ישוב הדעת וזמן יותר ברצינות ולכן דווקא את זה שומרים למתי שנהיה יותר פנויים (גם קרה לי). אז תדעי שמאוד יכול להיות גם זה.

(או שלא נעים לה לכתוב שהיא לא מעוניינת מכל מיני סיבות והיא תחשוב שלהגיד לא מעוניינת זה יותר יפגע, לאיודעת אבל יכולות להיות באמת הרבה סיבות)

זה בהחלט ייתכן ויכול לקרות

לגבי הסוגריים, מאמינה בלהגיד את האמת, זה בעיניי פחות פוגע מהתעלמות

א. כמו שאמרו לך לפעמים יש בעיה במסר האישי ופשוט לא רואים

ב. שמעי המרחב פה מבחינתי הוא ציבורי. לא מתאים לי שיפנו אליי באישי.  לפני כמה שנים (אני מחליפה ניק כל הריון בערך.. אז ותיקה פה בשם חדש ) מישהי הטרידה אותי במסרש. לא הטרידה במובן מיני אלא השיח איתה הציק לי. מבחינתי היא נפלה עליי... מבינה מה אני מתכוונת? איך שאני רואה את זה זאת פלטפורמה קבוצתית.

מה שיש להגיד תגידי פה ומה שלא מתאים לך פה עזבי. אבל אישי זה מעיק בעיניי.

אז את צודקת בדברים שכתבת ויפה יהיה אם מישהי שלא בא לה בפרטי תכתוב בחזרה ''שמעי לא מתאים לי באישי'' וזהו. אבל אם היא לא עשתה את זה מסבירה קצת מהצד השני שהתכתבות פרטית לא מתאימה לכולן.

ובכל מקרה זה שהתכתבות וירטואלית דורשת רגישות זה תמיד נכון וטוב שאת מעלה את זה למודעות בכל אופן. 

א. אמת

ב. לכן אם לא מתאים שיח בפרטי מכל סיבה שלא תהיה, גם אם חווית מבחינתך הטרדה אז אפשר לרשום (ובעיניי קצת יותר בעדינות מאיך שניסחת כאן) " אני מעדיפה לא לשוחח בפרטי, מתנצלת לא אישי" וזהו. היא תלך לדרכה הוירטואלית וגם את. ובא לציון גואל.

זה כזה פשוט להיות אדם נעים וטוב לב.

גם במרחב וירטואלי ציבורי פורומי או איך שלא תקראי לזה.

ובעיניי, גם אם זה ציבורי לרוב, אם מישהי כתבה לך, כל עוד זה לא בעייתי/מוגזם/מטריד וכו' היא ראויה למענה כלשהו, בדיוק באותה מידה אם מישהי היתה פונה אלייך ברחוב ושואלת אותך איפה נמצא הרחוב הזה והזה, לא מתאים לך לדבר עם אדם זר? אוקי תגידי, לא מתאים לי.

התעלמות, בעיניי זה תגובה שצריכה להשמר למקרי קיצון בלבד (הטרדות וכו') 

אני הרבה פעמים רציתי לענות ביישוב הדעת ואז שכחתי..

קורה לי המון גם בוואצאפ

לפעמים יש תקלה ולא רואים

ורק רוצה להגיד קורה לי מלא

שאני לאז מינה בוואצאפ, טלפון, הודעות, אפילו מפגש פנים אל פנים

יוצא שאני יכולה להיות לא פנויה וגם לא להסביר את זה אפילו

זה באמת לא מכוונה רעה...

קרה לי שלא הגיבו לי כי שכחו, ושאלתי בעדינות

ובאמת הסבירו ששכחו ויגיבו בהמשך.

תמיד יש מה לדון לכף זכות.

כאן, אם אני פניתי למישהי, לא נעים לי לחפור לה או לשאול למה לא ענתה... לחברה אני כן אעשה את זה. לאדם שאני לא מכירה, פחות. אבל גם לא בא לי להשאר עם פגיעה מסוימת, אפילו אם היא לא באשמת אף אחד...

ואני משתדלת שכמו שאני נעימה בפומבי ובאופן ציבורי אני אהיה נעימה גם באישי, גם כשלא רואים ולא יודעים איך אני מגיבה. 

(לא יודעת למה לא ענו לך)

אני לעיתים לא עונה

וגם לעיתים חוסמת אם התוכן בעייתי

עונה רק כשאני רוצה

אין שום חובה נימוסית לענות, לפעמים עצם הפניה באישי לא נעימה ולא צריך להסביר למה לא עונים.

נשמע מעט קשוח. מתארת לעצמי שזה קשור לאנשים רגישים מול אנשים יותר שכלתניים

בעיניי דווקא יש חובה נימוסית לענות או להגיב ענייני כל עוד התוכן לא בעייתי.

אני רואה את זה כמידות טובות, כלב טוב, לחשוב על השני לא בתור טקסט עם מילים אלא בתור אישיות עם לב ורגשות.

אבל מקבלת את דעתך.

פורום זה מרחב ציבורי, אני נמצאת בו כשנוח לי.

לכתוב מסר אישי זה לדפוק לי בדלת וגם להגיד מה רוצים.

כמו שהרבה פעמים אני לא פותחת את הדלת, ולא עונה לטלפונים, אני גם לא מרגישה מחוייבות לענות למי שכותבת באישי (אלא אם רשמתי במפורש שאשמח להרחיב באישי או משהו כזה)

לפעמים יוצא לענות, לפעמים לא,

אם מישהי כתבה מעומק ליבה כנראה שלא אתעלם,

אבל אם כתבתי משהו טכני  כמו שאני מכינה משהו לאכול ומישהי מבקשת מתכון, לא רואה מחוייבות להגיב באישי אפילו לא הודעה שמסבירה למה אני לא עונה.

אני חושבת שזה קשור לגבולות, גם במרחב הוירטואלי וגם במרחב הפיזי.

לי אין בעיה שניה לענות כמו שאין לי בעיה שניה לענות כאן למישהי באחד השרשורים לפי איך שמתחשק לי.

בגדול באמת זה מרגיש אווירה אחרת לגמרי כשיש עומס של החיים.

כשהייתי כמה שנים בפורומים אחרים כאן, בתור רווקה, היה הרבה יותר שיח בפרטי, פחות היה קטע של להתעלם...

כאן אני רואה שזה ראש אחר, לא הייתי מודעת לזה

(אבל גם זה לא שעכשיו אני כותבת לאנשים באישי על ימין ועל שמאל. כמעט ובכלל לא. אין לי סבלנות)

סתם אני חושבת שיש משו רגשי צובט בלהתעלם, זה לא בעיניי כמו דלת של בית שזה ממש החיים הפרטיים ודופקים רק כשצריכים משו מאוד מסוים.

כאן זה מרגיש לי הרבה יותר בזרימה ואני גם בטוחה שכמוני יש עוד הרבה שלא רצות לכתוב בפרטי,

אז אם כבר מישהי כתבה,אני בדוקא לא יענה לה אבל באותה נשימה יענה לעוד מלא בנות בפומבי,

למה בעצם? למה שאני אתן לה להרגיש שקופה? 🤷‍♀️

אבל טוב זה סטנדרטים אחרים כנראה 

שאת מתייחסת לזה באופן אישי, ולכן זה מפריע לך.

אני לא מכירה כאן אף אחת, אז ברור אשתדל לכתוב כאן תגובות מכבדות. אבל אין כאן מבחינתי שום קשר מחייב כמו בחיים האמיתיים.

זה עולם וירטואלי מבחינתי, על כל המשתמש מכך.

אני לא מגיבה בשרשורים בהתאם לניקית שפתחה, אלא בהתאם לשאלה האם אני חושבת שיש לי משהו להוסיף באופן כללי. נקודה שלא נכתבה, זווית שלא חשבו עליה. אם אחשוב שאין לי מה להוסיף, או שזה ידרוש ממני יותר אנרגיות ממה שזה יועיל, אני לא אגיב.

ולגבי האישי, אפילו עוד יותר. לא מרגישה בנוח עם הפלטפורמה הזו, ומשתדלת להימנע ממנה לגמרי. דווקא מתוך זהירות בעקבות המרחב האנונימי שיש כאן.

לפעמים אני עונה תשובות מושקעות עם מחשבה בעקבות בקשה לעזרה בשרשור כלשהו, והניקית לא מגיבה. מצד אחד זה קצת צובט, כי השקעתי, ובא לי לקבל פידבק. מצד שני אני כל הזמן אומרת לעצמי שזה שלי לגמרי. זה בסך הכל מרחב וירטואלי אנונימי, שבו כל אחת יכולה לכתוב מה שהיא רוצה. אפשר להיעזר, אפשר לא. אבל דווקא זה טוב בעיניי שיש כאן את היכולת לבחור אם להגיב או לא, בלי לתת דין וחשבון.

מה גם שאני למשל לא אוהבת להתכתב או לענות להודעות. גם בווטסאפ. מרגישה שהצורך הזה להיות זמינה כל הזמן ממש מקשה עלי להיות נוכחת בחיים עצמם. אז יוצא לי לא מעט פעמים שהמודעות מתפספסות לי. אני קוראת באמצע משהו, אומרת שאענה אחר כך כי אין לי פניות אחר כך ואז שוכחת.

אני יודעת שזה לא נחמד, ולא תמיד נעים לי. אבל ה"מחוייבות" לענות כל הזמן פשוט שואבת אותי. וגם ככה אני מעופפת. אז לפעמים מנסה לעשות סדר בסוף היום עוברת על ההודעות אחת אחת. אבל ממש לא תמיד. וזה בווטסאפ, שהוא הרבה יותר נגיש מהפורום וזה מול אנשים שאני מכירה באמת.

אז רק מנסה להסביר, שאני חושבת שזה בכלל בכלל לא אישי. ויכולות להיות הרבה סיבות שבעיני הן טובות ל- למה לא לענות בפורום.

לא בהודעות, לא ווטאספ ולא כל דבר שמחייב אותי עכשיו לשבת ולענות

אפילו בציבורי אם עכשיו פתחתי שרשור וענו לי אז מרגיש לי כמו מחוייבות כזאת לענות..

או דיון שהתחיל, זה לא משנה...

ואני לא מכירה כאן אף אחת כמעט במציאות... ולא חושבת שרואה את זה בפן אישי.

גם כשמגיבה לשרשור זה לפי תחומי עניין שלי ולא לפי ניקית מסוימת...

אני כן חושבת שכמו שכתבתי כאן לאמשוני שאם כבר יצא וכתבתי, שזה באמת ממש נדיר, וזה לא היה בעייתי או מטריד, אז לא נעים לי לראות את אותה ניקית שכתבתי לה כותבת לעוד מליון אנשים ולי היא לא טורחת שניה לענות. שזה היה משו ממש בקטנה. תאמיני לי שאין לי שום אנטרס להציק לאנשים ולא משעמם לי בחיים ב"ה.

אבל אם נפגעתי זה יחסית בקטנה לכן רשמתי לא נעים ולא עכשיו משו מעבר. ולכן כתבתי את השרשור הזה רק לשים לתשומת ליבנו

יש המון פערים בין וירטואלי למציאות ואני לוקחת בחשבון את הפערים האלו וגם את האילוצים של לא לענות ובאמת שמבינה

אבל מה לעשות אני לא רובוט.  

שכל אחת תיקח את זה למקום שלה

אני משתדלת בע"ה להתחזק בבין אדם לחבירו זה הכי חשוב בעיניי

שלך כ- פעם ב.. שלחתי הודעה, מה הבעיה לענות

אבל, זה פורום שיש בו גם נשים ותיקות שהיו מנוסות גם עם אנשים לא הוגנים ונכוו. זה א.

דבר שני, אף אחת לא יודעת שאת אף פעם לא שולחת מסר באישי וזה נדיר.

דבר שלישי, אני מעידה על עצמי שאני כן משתדלת ממש לענות אם זה ניקית מפה, גם אם לא מתאים לי אני כותבת, אבל לא כולן יעשו את זה. וזה בסדר. ומצד שני, אני מרגישה שהתכתבות באישי לוקחת ממני אנרגיה אחרת מאשר בציבורי. ואני אחת ששונאת להתכתב גם בווצאפ וכד'.

אז מבינה את הפגיעה שלך מצד אחד, ומצד שני מבינה גם את הנשים שבוחרות שלא.

בסוף, מציעה לקחת  בפרופורציה. המרחב הזה שואב ויכול להעלות מנעד שלם של רגשות על אף שהוא סהכ וירטואלי ועבור הרבה נשים מהווה 'עולם מקביל' לחיים האמיתיים וכל אחת קובעת את הגבולות שלה בתוכו

דבר אחרון, באמת ייתכן שחוסר מענה נובע בגלל תקלה או חוסר פניות.

מה שאני מנסה להגיד, זה שלפי מה שאת מתארת את כן מסתכלת על זה מנקודת המבט שלך.

כי את מסתכלת על זה כ"אני כמעט אף פעם לא שולחת הודעות", אבל מי שקיבלת את ההודעה לא יודעת כמה הודעות את שולחת או לא, ולכן זה לא רלוונטי מבחינתה.

ההסתכלות ההפוכה צריכה להיות בעיניי "כמה הודעות היא מקבלת" או "האם מתאים למי שאני שולחת לה הודעה לדבר בפרטי בפורום כזה". זו הסתכלות שהיא על מי שמולך ולא על איך את מפרשת את זה.

אותו דבר לגבי מישהי שכתבת לה בפרטי ואת רואה שהיא עונה למיליון נקיות אחרות. את מסתכלת על זה מהנקודה שלך מולה ומשווה בין התגובה (או חוסר התגובה) אלייך, לבין כמות התגובות לאחריות. אז ברור ש0 מול 5 נגיד נראה כמו התעלמות. אבל אולי מבחינתה היא בחרה להגיב על 6 מתוך 20. אז מבחינתה זו לא התעלמות, זו פשוט בחירה על מה לענות. אולי אפילו לא בחירה מושכלת במיוחד. סתם לפי מה שבא.

גם לגבי מה שכתבת על "להציק למישהי". ברור שלא באת להציק, אם מישהי שולחת לי הודעה בפרטי, אני לא חושבת שהיא מנסה להציק לי. פשוט כחלק מההתנהלות שלי בפורום אני באופן עקרוני לא עונה בפרטי. לכן אני חושבת שגם כאן זו פרשנות שלך.

מה שאני מנסה להגיד, זה לא להגיד שזה לא נעים לך. אני מבינה למה את מרגישה לא נעים כשלא עונים לך. אני כן חושבת שזה עניין של איך אנחנו מפרשות את זה, ויש המון סיבות למה תקשורת בפורום היא שונה מהתקשורת רגילה.

שלא הכרתי את המקום הזה שלא לענות באופן עקרוני בפרטי, אם מראש הייתי יודעת לא הייתי שולחת הודעה

רק לא הבנתי מה כואב שניה לכתוב "היי, לא כותבת באופן עקרוני בפרטי" או אפילו שתכתבי לך את זה בחתימה חח לא יודעת

תקשורת בין בני אדם, יחסי אנוש... 

כמו שאת לא ידעת ולא יכלת לדעת עליי שאני בקושי עד כמעט בכלל לא מתכתבת עם אנשים בפרטי.

ונכון זה עניין של הסתכלות ותפיסה, וגם כמו שאוהבים להגיד "בחירה" שלי אם להיפגע. 

כאן כל הזמן חוזרות ואומרות שלא חייב לענות, אפשר להפסיק דיון באמצע.

אני חשבתי שזה ידוע ולגיטימי.

אני נגיד לפעמים מעדיפה לא לענות כי אז דווקא זה יוצר יותר קשר מאשר אם אני עונה. הנה, עכשיו עניתי לך בדיון הזה מתוך ניסיון באמת להסביר, ואני מרגישה יותר לא נעים מאשר בתחילתו. כי ברור שהמטרה שלי לא לפגוע, אבל לא תמיד מבינים את הטון בפורום. ואז מתחילים להיכנס למה כל אחת אמרה, וזה יורד לרזולוציות שלי הן לא נעימות. בטח מול מישהי שאני לא מכירה ולא אוכל להסביר את עצמי.

אז לפעמים מעדיפה להימנע וזהו, כדי לא להיכנס למקום האישי הזה. קל וחומר בפרטי ואחת על אחת

בפרט שלא יודעים מי האדם שמולנו ולאן הוא ייקח את השיח

ולפעמים גם אין כח להכנס למקומות האלו אז יותר נח לא להגיב

נגיד דווקא עכשיו, אומנם השיח התארך וכביכול אני צריכה לשבת ולענות

אבל זה כן הרגיע אותי במקום מסוים ונתן לי הרגשה טובה להבין אותך ולהבין את הבנות שפועלות מאותו מקום.

מאוד התלבטתי הרי לכתחילה אם בכלל לפתוח את השרשור הזה ואם תהיה לו תועלת בכלל...

אבל לא רציתי להשאר ברגשות לא הכי חיוביים כלפי הפורום לפני ראש השנה (כן כן עד כדי כך)

וההשתדלות היא לתקשר, איך הצד השני ייקח את זה, זה כבר שלו ושם לדעתי באמת אין מחויבות להמשיך בשיח כל עוד הבהרת את מקומך

ולגבי המנהלות, ואי לא יצא לי לקרוא משהו בסגנון

שיש דברים שלא מבינים

וגם אם את לא מבינה ׳מה כואב שניה לכתוב׳ זה יכול להטריד, גם לקרוא וגם לכתוב.

לענות לך

זה חיים שלהם, לא שלך.

מעניין שאת ככה מתייחסת באופן אישי 

למה זה כל כך נוגע בך? לא פניתי אלייך באופן אישי וגם לא בקרתי אותך

ולא פניתי באופן אישי גם לבנות שלא הגיבו לי

לכן פתחתי את השרשור

מתוך תזכורת כללית של בין אדם לחבירו להיות יותר רגיש, למי שזה מתאים לו...

מי שעדיין חושב שככה נכון לו להגיב, זכותו לגמרי

כתבתי שאני לא מחפשת כאן חברות וקשרים עמוקים (אם יקרה ויצא לא מפריע לי אבל זו לא המטרה שלי)

החברות שלי רגישות כמוני ומבינות את עניין היחס וזה מה שמתאים לי, זה הכל 

׳תזכורת כללית של בין אדם לחבירו להיות יותר רגיש׳

סוג של לחץ על אחרות לענות לך

עוד מישהי עלולה לחשוב שהיא עשתה משהו לא טוב

לא אוהבת להגיד את זה, אבל נשמע שככה את חווית ופרשנת את זה כלחץ לענות לי, אוקי

אני לקחתי את זה למקום של התמודדות מול פגיעונת וחוסר נעימות שהרגשתי 

ובאמת ב"ה מרגישה הרבה יותר טוב

(זה רק מראה לי כמה שיש אין סוף לדעות ופרשנויות ומקום לפגיעות וביקורת,

את לקחת את זה כביקורת עליי, ושחלילה מישהי לא תרגיש אשמה, ואני בכלל הגעתי ממקום אחר. קיצר.. בני אדם הם מורכבים)

נשמעת לחוצה לענות?

אז לא הבנת גם עכשיו, לא נורא.

לא אמרתי שבעקבות מה שכתבתי *את* לוקחת את זה כלחץ לענות לי 

התכוונתי שנשמע ממך, שאת מסתכלת על מה שכתבתי ועל הבנות שאני כביכול באופן כללי פונה אליהן

ואת חווה ממני כמו איזה דרישה כללית אליהן שחייב לענות לי במידה וכתבתי למישהי... 

אז אני לא רודן, קצת אדם עם רגש, ואם יקרה מצב בעתיד שאכתוב למישהי והיא לא תענה לי

אני אקח בחשבון את כל הדברים שכתבו לי כאן  

את מתנסחת בצורה שמוציאה את מי שלא עונה בצורה פחות טובה

זו לא פרשנות שלי

לכתוב מה כואב

או תזכורת בין אדם לחברו

זה מאד מפורש

אם רגישים זה אמור לעבוד לשני הכיוונים 

כשאני קצת נפגעת וכותבת על זה, זה פרשנות שלי

אבל כשאני כותבת על הפגיעה שלי 

ואת כותבת מה את לוקחת מזה, את אומרת שזה לא פרשנות שלך אלא דברים עובדות כהווייתן

מי קובע מתי זה פרשנות ומתי זה פשוט עובדה?

אני לא חושבת שהתנסחתי בצורה שמוציאה לא בטוב את מי שלא עונה,

אני כן כתבתי שאני חושבת שנכון יותר להגיב, 

זה לא אומר שמי שלא מגיבה היא בהכרח רעה, ממש לא.

וגם ציינתי שאני לוקחת בחשבון את כל האילוצים שקורים לכולנו

אם זה עומס, ואם זה רצון להגיב ביישוב הדעת יותר מאוחר ושלל סיבות אחרות.

זה כזה, אוקי נפגעתי קצת, אולי היה אפשר לנהוג מעט אחרת בפעמים הבאות אם יהיו

אבל גם אם אף אחד לא יתנהג אי פעם אחרת אפילו קצת בעקבות מה שכתבתי,

זה גם בסדר, כאילו הוא לא אדם רע, אני פשוט הייתי נוהגת אחרת זה הכל.

אני בשוטף לא עונה לכל דבר בווצאפ ויש אנשים שמנדנדים לי עם הודעות.

אני חושבת שהציפייה לענות על כל התכתבות מוגזמת ולא נכונה. אלה כלי תקשורת לבחירה בלבד.

אני מקבלת גישה שונה משלי

אבל את גם נשמעת בן אדם מאוד שונה ממני

אני מאוד רגישה ליחס לאנשים.

ובווטאספ מי כותב לי? חברות ומשפחה?

איזה אנטרס יש לי לסנן אותם?

אני אענה להם מתישהו.... אולי לא אחרי 3 ימים אבל אענה. בקצב שלי. בנחת.

ברור שאחים שלי זה יותר בזרימה ובקלילות ובכיף..

אני מדברת על מי שצריך אותי

ואציין עוד נקודה קטנה- אני מאוד מרגישה אנשים. מרגישה מי יכול להפגע ממני או למי זה לא יהיה אכפת או יזיז ולפי זה מתנהלת בהתאם. יש מי שצריכה יותר רגישות ויש מי שבכלל לא אכפת לה אם אענה או לא (וזה בדכ הדדי ואני לגמרי אוהבת את זה.) 

אני לא מסננת אלא בוחרת לא לענות ולעיתים גם לא לקרוא, אני לא חייבת לקרוא משהו רק בגלל שמישהי החליטה לכתוב אותו ובוודאי שלא לענות.

גם ההתראות בווצאפ שלי כבויות וגם הטלפון רוב הזמן על שקט, החיים הם שלי ולא של הסובבים אותי ואני לא פנויה לתקשורת הרבה מהיום, יש לי חיים מלאים מחוץ לפלאפון.

זה פשוט שאני באמת לא תמיד זמינה ופנויה לענות. וכשלא מתאים אז לא.

הזמינות היום בעקבות התפתחות המדיה גורמת לדעתי לאובר תקשורת. ולכן אני תמיד צדברת בטלפון ולא מתכתבת. המקום היחיד שאני רושמת בו, זה כאן. גם עם בעלי

לי היתה תקופה של פלאפון כשר

ואני שונאת שיחות טלפון

אז כמעט ולא היה לי שימוש בטלפון.

ובהודעות לפעמים זה דורש ושואב

אבל יתרון שמצליחים לשמור על קשר כשאין כח לשיחות ארוכות...

וזה גרם לנו קצת לפחד לדבר בטלפון פנים מול פנים ולהביע. כאילו יש אומץ לדבר רק כשכותבים ולא בהבעה בעפ בקול. כאילו זה לוקח מאיתנו יכולת, אולי אפילו גורם קצת לחרדה חברתית

אבל זו אני

יש אנשים שנח איתם יותר בהודעות 😅

ויש אנשים שכיף איתם בשיחה וזורם אבל זה לוקח זמן. בהודעה אני מגיבה בקצב שלי. ואותו דבר היא. זה לא מחייב את שתינו להיות זמינות באותו רגע.

בגדול מבינה מה שאת אומרת 

אבל בחרתי לי את החברות שלי

וב"ה לא מטרידים אותי

מי שחברה שלי נעים לי ואפילו כיף לי לשוחח איתה מדי פעם. והזמינות לשיח כזה זה חלק מהפנאי שלי ביום יום כמעט כמו תחביב.

אם לא היה לי את זה בכלל כנראה זה היה מתמלא מדברים אחרים אבל על חשבון חברויות...

אבל יפה שאת שומרת על עצמך ועל המקום שלך. 

אני לא נותנת לאף אחד להרגיש שקוף, מי שמרגיש כך אחראי על הרגשות שלו בעצמו.

מי שכותבת במרחב וירטואלית ומרגישה שקופה שלא עונים לה, צריכה לדעתי לבדוק היטב את התפיסה שלה לגבי מרחב וירטואלי.

אולי זה גם הבדל דורות ולכן יש שוני לגבי הציפייה בהתנהלות וירטואלית.

אני רואה את זה כזכות בסיסית ביותר להחליט האם להתייחס להודעה פרטית או לכתוב על גבי הפורום.

לא בכוונה אלא כדרך התנהלות יומיומית רגילה.

וגם הדיון הזה למשל לא הייתי עושה אותו בפרטי, אבל כן בכיף בפורום.

למה? עניין של טעם. לא משהו אישי נגד מישהו, זה בטוח.

אני מקבלת

אף אחד לא ייתן לך בראש על הבחירות שלך אם לענות או לא, הכל בסדר 😅

אין כאן נכון או לא נכון גורף.

יש כאן איזשהי התנהלות שהיא לגמרי בחירה.

וברור שאין כאן משו אישי, אבל לצערי פגיעה לא תמיד קשורה למניעים בצד השני.

אבל בסדר. אני באמת בטוב ב"ה

בס״ד

גם אני משתדלת מאד להגיב לכל אחת. מביאה לך את ההצדדים הנוספים:

- לפעמים שוכחים.

- לפעמים לא רואים.

- לפעמים יש תקלה במסרים / ש״א.

- לפעמים אנחנו בתקופה של עומס פסיכי ממש ולא מגיעות לזה…

- לפעמים מחכות להזדמנות להגיב בנחת ועם הזמן תגיע תגובה.

- ולפעמים מרוב שמחכות לפניות כדי להגיב, בסוף זה יורד לטמיון.

- יש נשים שככלל גורף לא מתייחסות לפניות בפרטי. חלקן נפגעו. חלקן ב״ה לא אבל כמדיניות.

- אבל באמת שהכי הכי סביר זה תקלה / שכחה…

טכנית,

אפשר לתזכר,

אפשר לכתוב על גבי הפורום ״@ xxx, שלחתי לך הודעה בפרטי״.

וחיבוק על החוויה הלא נעימה, ברור שזה לא כיף! ❤️

בעיני ממש ממש ממש(!!!) לא מתאים לכתוב ע"ג הפורום ולתייג מישהי שכתבת לה באישי והיא לא הגיבה.

זו התנהלות יותר פוגענית מלא להגיב באישי..

אם כבר דובר פה על חדירה בכח למרחב האישי, אז זה ממש..

לא מתייחסת לגופו של הדיון בכללי כי מרגישה שאמרו כל מה שיש לי להגיד

בס״ד

הכוונה לכתוב ״הי @טארקו  שלחתי לך מסר״.
 

ברור שלא לכתוב ״לא ענית לי״

רק להסב את תשומת הלב למקרה שהייתה תקלה / לא ראתה. עשו לי את זה כמה פעמים וזה ממש סבבה בעיניי…

קרה לי פעם וזה היה לא נעים.

כרגע אני בצד השני, לא עניתי גם להודעות בשירשור שפתחתי😳

אני חיה בהישרדות כרגע עם תינוק מאתגר במיוחד וכמה קטנטנים...

מתנצלת למי שלא הגבתי נראה לי שזה היה

@אין לי הסבר

@אוהבת את השבת

תודה על ההצעות האדיבות שלכן בסוף לא הסתדר לי. 

תרגישי בנח

החיים באמת באמת עמוסים

בהצלחה עם הקטנטנים 😊

בהצלחה בתקופה הזו!! חיבוקקקקק 

מחילה מחילה מחילה

אבל אני באמת לא יודעת להשתמש בפלטפורמה הזו

חוץ מלפתוח שרשור משלי או להגיב לשרשור קיים

זה לא יפה להתעלם. אף אחד לא חייב כלום לאיש, ואף אחד לא חייב להיות נחמד, גם בחיים האמיתיים וגם בוירטואליים. אבל נעים יותר לחיות ולתקשר עם אנשים נחמדים שלא מתעלמים ממך.

בעיני יש הבדל בין ואטסאפ/מייל/סמס לפורום.

הפורום הוא מקום די אנונימי (גם אם יש כמה אנשים ספציפיים שאני מכירה במציאות).

והעיקר שלו הוא ההתכתבויות הפומביות.

אם אנשים מקבלים תשובות מפורטות בשירשור כלשהו יותר נעים יהיה לכתוב תודה על המענה או משהו כזה. להראות שמעריכים את ההשקעה.

בפרטי זה קצת יותר בעייתי כי לפעמים זה פחות נעים, או בטוח, להתכתב עם מישהו אנונימי. אז זה מאד תלוי בסיטואציה.

בואטסאפ/סמס וכד' לדעתי זה די בסיסי ביחסי אנוש להגיב לפניה לפחות באיזה אגודל או משהו. זה לא התכתבות אנונימית, זה אנשים אמיתיים שבד''כ מכירים דרך מעגל כלשהו, גם אם רחוק.

(מן הסתם גם כאן יכול להיות יוצאים מן הכלל שהם באמת מטרידים וכדאי לחסום אותם.)

מצד שני, צריך לקחת בחשבון שבכל המקרים גם בפורום גם בואטסאפ לפעמים בגלל עומס החיים הודעות פשוט מתפספסות, וזה לא התעלמות בכוונה.

מייד אחרי הלידה🤔 אם אני רוצה להתפנק ופרטיות זה או ההורים שלי או הבית שלי ובעלי יוצא עם הילדים.

אבל לפעמים מידי אדישים…

זה נחמד שיחסית אין דרישות

אבל זה מעצבן ההרגשה שאתה יותר מידי 'דרך אגב'

שיהיו בריאים…

לא בדיוק מבחירה,אבל האמת שהיא עזרה לי מאוד עם התינוק. ייאמר לזכותה.

באיזשהו שלב, אחרי שבועיים בערך, הלכתי שבוע לאמא שלי ואז חזרתי אליה לעוד שבועיים וכבר עברנו דירה

זה לא תמיד נוראי.

אבל אם את רוצה להשוות חמיות איומות אני לוקחת בהליכה,

חמותי אחרי אחת הלידות באה להתארח אצלי,נחתה לשבועיים פלוס ולקחה את בעלי לטיולים אין סופיים בבתי קפה,בזמן שאני קרסתי בבית עם ילד בן שנה וחצי וניו בורן בן פחות שבוע בלי אפשרות אפילו ללכת נורמלי לשירותים,וכשהעזתי להגיד מילה נפגעו עד לב השמיים,לא רק שאני לא מארחת ומבשלת,אני גם כועסת שהיא לקחה לי את הבעל לטייל....

יום שישי בצהריים עוד לא עשה קניות,מי דיבר על בישולים בכלל?

לא מדברת על זה שכמה שהשתדלתי שיהיה נקי היה רק בלאגן,בכל זאת בית מלא ילדים, וכי היא בהחלט מעבירה ביקורת.

ובעלי עוד אחר כך שמע כמה אני מפונקת....

שהרי יש לי לידות קלות...(נכון מהרגע שהגעתי לביח עד הלידה היה פחות מ10 דקות אבל תשיעי שלם היו לי צירים כואבים ממש שלא ישנתי בגללם,והייתי פשוט מותשת אחרי הלידה).

ושלא טוב לה אצלנו.

אז תמיד יש יותר גרוע.....

אני רוצה להגיד לך כל הכבוד ששרדת כדי לספר.

ואני גם רוצה להוסיף שעיקר האשמה היא על בעלך.

התפקיד שלו הוא לעצור אותה מלהגיע,

לעצור אותה מלבקר את ההתנהלות שלך,

לגבות אותך בבית במשימות שבדר"כ הן שלך בשוטף,

ובטח ובטח שלא לצאת איתה לטייל

אני מקווה שבלידות הבאות הוא למד וזה לא יקרה

אבל:

א.היא לא גרה בארץ היא באה לארץ בשביל חתונה של אחיינית שלה לא בשביל הלידה.

ב.היא נחתה לא בקשה או משהו כזה.לא נתנו לבעלי אפשרות להתנגד.

ג.זה היה לפני המעט 9 שנים מאז ילדתי עוד כמה פעמים

פשוט הם חיים את חייהם ורוצים שהכל ישתלב בהם

ואם אתה לא משתלב אז למה מה הבעיה להשתלב

אבל אם אתה משתלב אז מה אתה רוצה נו השתלבת

מדו כזה…

וזה לא סותר שיכול להיות שהם אנשים מקסימים סהכ אבל מי שמארח יולדת צריך להיערך לכך, היולדת היא לא זו שצריכה להשתלב ולהתאים את עצמה..

לא עדיף לך להיות בבית שלך עם פרטיות נוחות ותזמיני לך אוכל?

כי בגלל שזה בית הומה

ויש הרבה אנשים

כן גם יכול להיות כיף שם…

וגם כי ברית יצחק אצל המשפחה שלי

ואבא שלו בניגןד למקובל לא יהיה הסנדק

ולא יעשו את הסעודה אצלם

אז אמרנו שנכבד בזה…

אבל לא יכולה להתווכח עם תחושות.. מקווה שיעבור בטוב♥️

במשפחה של בעלי העניינים האלו מאוד מאוד כבדים ונלקחים בכובד ראש…

זה הדבר הראשון שצריך להילקח בחשבון

אם טוב לך ככה מעולה

אבל אם לא - אז צריך להיזהר עם ריצוי כזה לדעתי

יש גם הרבה אפור באמצע כמובן, אבל טובת היולדת היא מה שחשוב קודם כל. בעיניי.

יכול להיןת שאם היינו יודעים שככה יהיה לא היינו באים

אבל לא ידענו

ואנחנו כבר פה

אז להגיד למה באתי לא יקדם אותי אז אני מנסה לראות את הטוב ואת הכיבוד הורים וזהו🙃 זה מה יש ועם זה (נשתדל) לנצח

ולהפיק לקחים ללידה הבאה חחח

😵😵

הייתי יוצאת מדעתי...

בעלך אירגן לך הכל?

מקווה שאת נחה ולא מארגנת בעצמך ❤️❤️

עכשיו הוא מארגן

אגב תזכירו לי גודש של אחרי לידה כדאי או לא כדאי לשאוב? אי אפשר לגעת בי זה לא נוח

ונשארת שפויה.

שימי כרוב לבן על השד, אבל רק לחצי שעה ואז להוריד ומחר (או אחרי 6-7 שעות מינימום) לשים שוב.

לא יותר מזה כדי לא לייבש לגמרי את החלב

👍👍

שאחרי לידה את מסוגלת לחשוב ככה! ולהבין שיש גרועים יותר ולהתייחס לזה בזרימה וברוגע!

אחרי לידה הכל מבחינתי נורא וגורר בכי אוטומטי בלי טיפת שכל שמסוגלת להכנס..

כל הכבוד לך! ומזל טוב!

אני מראש מבינה שאף אחד לא חייב לי כלום

אז לא הייתי מתעצבנת

אחרי לידה אני/בעלי דואגים בעיקר לנוחות של עצמי

כל עזרה מסביב- בונוס

אבל אם אחרי לידה היו מזמינים אותי והייתי מחליטה לבוא לא הייתי עומדת בזה שלא ארגנו לי חדר

זה בעיניי בסיסי בהזמנה של יולדת גם אם אף אחד לא חייב לי כלום.

ולא הייתי מתעצבנת פשוט הייתי מבינה שאני לא באמת רצויה.

אם זה הבית בו שוכנת היולדת.

להקלה מינימלית

אני שאבתי דקה - שתיים מכל צד וזהו

פעם אחת הספיקה לי ואחר כך כבר היה קל יותר והתאזן

לפחות בהודעה את נשמעת שלקחת את זה בקלילות.. סחטיין!!!

לא לשאוב.

לסחוט להקלה

לא מרוקנת את השד. שואבת עד להקלה. זה משמעותי.

מזל טוב! תרגישי טוב!

אבל לקטנים את יכולה לקרוא בחומש לפני ולדבר אילם על נושאים מרכזיים

של אמילי עמרוסי.

גילאי 3-4 כזה.

בדרכה של תורה - מכון הר ברכה

זה מבוסס על הפסוקים, פחות מדרשים ופירושים.

זה עלון למשפחה שיש בו המון דברי תורה וגם פרשת השבוע לילדים

אנחנו לומדים אותו יחד כבר כמה שנים

שנקראת "סיפורי התורה שלי" בהוצאת מעינותיך.

ספר לכל חומש.

לכל פרשה יש: נושאים בפרשה, סיפורים קצרצרים על נושאים מהפרשה

ו3 סיפורים ארוכים שהם או סיפורי הפרשה עצמה בדרך סיפורית או סיפורים על נושאים/מצוות מהפרשה.

יש גם ציורים מתוקים וזה מצוין.

יש את הסדרה הזו בגרסה הבוגרת שנקראת "התורה שלי", בה לכל פרשה יש את הפסוקים מהתנך וגם סיפורים.

לנו יש את סדרת "סיפורי התורה שלי" ואני ממליצה ממש. (העדפתי אותה כי מותאמת יותר לגילאים הצעירים-גן בתחילת יסודי)

היינו עוברים באחת הסעודות על נושאים מהפרשה ומספרים סיפור.

כיום הילדים כבר קוראים בעצמם.

רק עכשיו קלטתי שכתבת שיש לך את זה

זה ממש משפיע על כל היום ועל ההרגשה האישית.

ואני מאוד רוצה את זה-

לקדם דברים שאני יודעת שצריך לקדם

שחשוב מאוד לקדם

יש את הכל בתוכך,השאלה היא מה יעזור לך להוציא את זה לפועל/ מה כביכול מונע ממך

אני מאמינה שהטוב שבנו יוצא כשטוב לנו

תתחילי מזה. צעדים קטנים יומיומיים ועקביים שיעשו לך טוב. שינה טובה. פחות טלפון. נוכחות ברגע. הצבת יעדים ברורה, שיהיו גם ישימים.

את נשמעת אישה מדהימה♥️

מתקדמת קצת קצת קצת, רוצה יותר....

לא כלכך יודעת איך להציב יעדים קטנים אבל אנסה

מנסה לחושב איזה מסגרת אני יכולה לקבוע לעצמי כדי להתקדם

מין רוטינות של רפלקציה איך הולך עם המטרות

לא יודעת ככ..

תוהה איך לייצר זמן של הקדשה כזו לעצמי.

אני בבית עם בת ה 8 חודשים אז יחסית רגוע,

ממש רגוע... אבל גם אין את הפניות של לבד רגע...

ותודה על הפרגון!!🥰

שזה להגדיר לעצמך את המטרות שלך. עכשיו את יכולה לבחור אחת- שתיים משמעותיות מביניהם ולהתמקד בהם בתקופה הקרובה. כדאי לפרק כל מטרה למטלות קטנות ומעשיות שאת יכולה ליישם ביום יום...

מעניין אם זה יעזור

כי גם דבר קשור לדבר

אבל צריך להתחיל ממשהו....

של הרגל חדש.

כל ר"ח אני מחשבת על מה אני רוצה לעבוד בחודש הזה, אבל לוקחת דברים קטנים שנבנים אחד על השני

כך שמעתי מרופא בתחום המוח שעבדתי איתו.

ולמען הדיוק זה עדיין ברמת המחקרים הבודדים שסוברים ככה אבל בעיניי זה גם תלוי למה קוראים הטמעה ולאיזה סד גודל של שינוי.

בפועל ראיתי גם על עצמי וגם על הילדים שמספיק חודש בשביל להטמיע בגדול את ההרגל החדש ואפשר כבר להוסיף עוד משהו.

כמובן הרגלים קטנים לא משהו בומבסטי.

(יש לי משהו אחד שאני כבר מעל עשור נאבקת לשנות ועוד לא הצלחתי אבל זה יוצא מן הכלל)

כל שבוע 2 משימות זה ממש הרבה מדי לדעתי. אולי אם את מחלקת כל מטרה לחלקים קטנים ואז לקחת כל שבוע חלק קטן אחד זה יעד יותר הגיוני

כשאת הולכת על הרבה מדי בבת אחת זה גם מבלבל וגם לא מחזיק לאורך זמן

אני בעד לקחת שינויים לאט לאט ולעבוד על כל נושא בנפרד כדי שזה באמת יחזיק לאורך זמן...

רוב מה שכתבת

מפעיל אחד את השני

אם ישנים מספיק

עושים ספורט

כותבים מחשבות

עושים דברים שממלאים

אז

אפשר להיות שמחים אקטיביים ומגשימי חלומות

מאיפה מתחילים?

ברור מלישון

חוסר שינה זה הפוגם הכי גדול של החיים

אחכ צעד צעד

(אני עשיתי דרך מהקל אל הכבד

ממה שהכי קל לשנות

ואז שזה הופך הרגל

אפשר להמשיך הלאה)

רציני.

נשמע כמו רשימה של האישה המושלמת.

אפשר להגיע לכיוון, אבל כל החיים הם עליות ומורדות, ולהצליח להחזיק את הכל בו זמנית לפעמים לא מעשי.

אז חמלה, לקבל אותך כמו שאת גם ככה, וחמלה זה לא ויתור, זאת אהבה לא מותנת תוצאה, הסתכלות בעיניים טובות על עצמך והתקדמות איטית ובלי ביקורת.

ולדעתי היא הדרך היחידה להתקדמות בריאה, כי אם המניע הוא ביקורת ולא אהבה, האהבה העצמית גם לא תגיע כשתגיעי "לפסגה".

ובפן הפרקטי הייתי מתחילה מספורט וזהו, לא כל יום, תתחילי מפעמים בשבוע, זה יניע את הגלגל.

אני חושבת שאצלי זה יכול להתחיל מלסגור את הטלפון... אז עכשו סוגרת והולכת לגדול תודה שפתחת את השרשור הזה ועוררת אותו גם לרצון ❤️

ממש התחברתי לרצונות

ולרשימה הזו

ממש נשמע כזו שאיפה ענקית ...

אבל באמת מתחברת גם למה שענו לך זה להתחיל מקטן

לקחת מחברת ולכתוב תודות מסקנות מחשבות תפילות

ורצונות

ולראות איך מתקדמים... .

הלוואי שתצלחי ותשמחי בעצמך

גם מתפללת על עצמי

לצאת מהדכדוך

לאהוב את עצמי להעריך לפרגן

ולראות בהתקדמויות קטנות צמיחה.

לא לשאוף לקפוץ מ0 ל100

היא ניהול הכעס שלו, למה טיפול זוגי? נשמע לי הרבה יותר הגיוני טיפול אישי בשבילו... (או הדרכת הורים משותפת לשניכם, אם גם את מרגישה שאין לך כלים)

ברור לי שצריך פה גם טיפול בשבילו. הוא גם לא מסרב באופן נחרץ, אבל די תקוע עם זה. לבד כנראה לא יילך ואני מרגישה שזה כ"כ משפיע על הזוגיות שגם העבודה צריכה להיות משותפת וזוגיות, ואני מאמינה שעם מטפלת טובה גם העבודה הזוגית תשפיע ותתרום לכל אחד באופן אישי.

בנוסף, אני מרגישה שאנחנו לא רואים את המציאות בדיוק באותו מבט (הגיוני סה"כ) ודברים שמבחינתי הם חמורים מאוד , מבחינתו לא כ"כ נורא. זה הוא יכול ללכת לטיפול אישי ולעבוד על הדברים שמפריעים לו, אבל עדיין יהיה את הפער הזה בנינו. ועל זה אני רוצה לעבוד.

לדעתי טיפול אישי משפיע על הזוגיות לטובה יותר מאשר זוגי, אבל אם הוא לא ילך לבד אז טיפול זוגי זה באמת רעיון טוב. אולי לשקול מישהו שעושה גם פגישות אישיות עם כל אחד מבני הזוג לבד. (אין לי המלצות כי לא מכירה, אבל מאמינה שיש כאלה...

זאת הדעה שלי מהניסיון האישי שלי, אבל כמובן שבסוף כל זוג ומה שנכון לו

וברור שגם טיפול זוגי משפיע בהחלט לטובה🙂

גילוי נאות, אני מטפלת זוגית בשומרון

ויש עוד לא מעט

יש את שי יהודאי

מוריה סטולוביץ בפסגות

ואמיר דנה בבית אל

על אמיר דנה שמעתי כבר כמה פעמים. יש לך מושג איפה אפשר למצוא את המספר שלו? לא מצאתי באינטרנט…

אני לא מראה, חוץ מבעלי ולילדים (אחרי שהם יודעים על ההריון).

אבל אין לי בעיה שיראו.

נראה לי שבאלבום שלי מהילדות, יש תמונה שלי מהאולטרסאונד.

תמונה אחת ממש חמודה

שזה משהו פרטי שהגוף שלי עובר, כי גם באמת נפשית הריון ראשון זה תהליך גדול שעוברים. והיה לי מוזר להראות כי זה הרגיש חודרני. בהריונות הבאים כבר היה לי יותר קל לעיכול ההריון עצמו והרגיש לי פחות פרטי, אז לא היתה לי בעיה להראות

לא התעמקתי בזה.

תמונת אולטרסאונד אחת של כל אחד..

הראתי לסבתא שלי בהריון האחרון. והיא פשוט התרגשה בטירוף!

(למי שיש חח, הלוואי והיה לכולם, אבל לכולם שומרת תמונות לשים שם ביום שנגיע לזה)

יצא לי גם לשתף בווטסאפ המשפחתי בתמונות שיצאו יפה (בשלב יותר מתקדם שרואים ממש פרצוף וכו)

יש תמונות ממש מתוקות וכיף להתרגש ביחד.

בכלל לא חשבתי על זה... בעיני זה כמו להראות תמונות של התינוק❤️

ואין לי שום בעיה שגם סתם אנשים רנדומליים יראו 😅 חושבת שבהריון הראשון הראתי לכולם, מאז זה פשוט לא עד כדי כך מעניין אבל לא אני חושבת שזה פרטי / לא צנוע או משהו

אבל רק על הילדים,ויש לי 2, הוצאתי כבר אלף. וחסרים לי מגפיים לילדה כי מה שקניתי לא התאים בסוף. וגם לעצמי קניתי בנוסף כמה דברים.

ובקיצור - תנוח דעתך. בעיניי סכום סביר ביותר האמת. ונשמע לי ממש הגיוני לא להסתובב באף מקום עכשיו אחרי לידה. ותתחדשי♥️ וכל הכבוד שעשית את זה!!! החסכון בכסף לא שווה את הבריאות

אני גם קניתי בשיין ב800 לפני שבועיים אבל מראש קניתי כמה שמלות לאירוע, בחרתי אחת והחזרתי את השאר

וגם היה רשום לי שיש לי בערך 200 נקודות

ולא הבנתי איך משתמשים בזה...

אה ויש לי עוד ילדים שיהיו בריאים שעוד לא

"מסודרים "

קורה לכם שיש ילדים שלא רוצים את הבגדים שהם ירושה מאח גדול?

מה עושים עם זה ?בגדים יפים במצב מעולה!!

כלומר אם את משתמשת בהן זהנותן עוד הנחה. לא הרבה אבל נותן

לגבי החזרה - יש אופציה של החזרה בתוך "ההזמנות שלי". אני מבקשת שליח עד הבית.

מהעונה הקודמת!

😵

היום פשוט התעצבנתי עליה, נראה אם זה יעזור 🤭

לגבי הבן שלי שמתבאס לקבל מאחיו הגדול - אני מבינה אותו כי גם אני תמיד הייתי מקבלת מאחותי.. א. מקפידה להעביר רק את מה שבמצב טוב מאוד, משתדלת שהרף יהיה אם הייתי קונה את זה ביד 2, ולא שירגיש שמקבל שאריות מרופטות ומוכתמות.. ב. מדי פעם קונה לו משהו חדש עם טיקט לא כי חסר לו, אלא כי יש פה צורך נפשי.. הבן שלי בכיתה א, בינתיים זה מספיק 🙂

בסכומים כזה לא משלמים מיסים? זה משתלם יותר מלפצל את הקניה?

אני גם הזמנתי היום בשיין. אבל הורדתי עד לסכום שהצאט אמר...

הai אמר שהמכס לפעמים הם משלמים ולפעמים לא. והסביר מה לבדוק מה כתיב. ואמר שמסכום מסוים משלמים מע"מ. אם הבנתי נכון, ואם הוא צודק. כי יש לו גם טעויות.

לפעמים הסל יוצא קצת יותר נמוך אבל המשלוח לא חינם/לא הביתה.. אז זה מתקזז תכלס

נכון לפעמים לא יהיה צריך

אבל אין שום הגדרה כזאת

והזמנתי שבוע שעבר הזמנה באלפי שקלים🙃 (לא לי אישית, לגמח.. ועדיין. הזמנה היא הזמנה)

אני תמיד מזמינה מעל רף המכס ואףפעם לא שילמתי. זה דבר ידוע ספציפית בשיין.

תמיד הרבה יותר מזה, הם סופגים את העניין ומסדרים את זה.

זה מה שכייף בשיין

את קונה קנייה ב700 שקל

מתלבטת על מידות? קונה 2 מידות

בסוף מודדים ומה שלא טוב בא שליח מהבית לקחת

הכי כיף שיש

אבל יש לי סל של 600₪ בערך מחכה לסגירה סופית

וזה רק השלמות לשני הילדים אחרי שבדקתי מה קניתי להם בסוף עונה שעברה(מליון שמלות לילדה, לא מספיק מכנסיים)

בלי דברים שלי, בלי מעיל שהשגתי, ובלי נעליים/מגפיים שהזמנו מעליאקספרס...🤭

קיצר 800 נשמע לי ממש סביר ואפילו נמוך..

קולקציות שלימות לילדים אתם מוצאות?

איך?

ניסיתי כמה פעמים ואחרי כמה כביסות זה התכווץ/הוציא צפים כאלה מהחולצה

מעניין אותי איך הולך לכן, בשביל לדעת לחסוך

קניתי בכל מיני חנויות ותמיד יוצאים גולגולים בפוטרים. אם מצאת חנות שלא אשמח לדעת

אני לא קונה הרבה בשיין לילדים האמת אבל האיכות היא פחות הבעיה לדעתי.

מיננה

לתינוקות - קרטרס

הכל בסוף עונה בשביל שנה הבאה

יש העדפות

מזארה לא יצא לי לקנות. גם מפלייס לא. אולי האיכות שלהם טובה אבל לא אגיע לשם במיוחד האמת. והמחירים בפער יותר גבוהים

אני קונה לעונה ומעיפה.. בן ובת, אין ירושות,הבגדים נשחקים

יש דברים טובים יותר ופחות

יש דברים שאני מוצאת רק בארץ ויש דברים שאני מוצאת רק בשיין...

לפעמים כשמגיעים לסכום מסוים הקופון מוגבל והמחיר של הקניה מתחיל לעלות.

לכן לפעמים כשמגיעים לסכום כדאי לעצור, לבצע קניה ולעשות אח"כ קניה נוספת

שוב- לא בגלל מיסים, בגלל הקופונים....

וקניתי לעצמי גם דברים לא הכי נצרכים

פשוט כי חרשתי

וזה שאני נשארת אותה מידה לא אומר שעכשיו לנצח נשארתי עם אותם בגדים

תכלס נכנסתי ל2 חשבונות שונים ושמתי את אותו סל

יצא הפרש של 200 ש"ח בערך

הזמנתי את הזול יותר

דרגת הVIP? הקופונים?

אבל ככל שהחשבון שלך יותר ותיק ועם יותר הזמנות

יצא לך יותר יקר

ככה מהניסיון שלי

וחשבון חדש לגמרי יוצא הכי זול

כשאני צריכה לעשות קנייה גדולה יחסית, כמו קנייה של עונה שלמה אני פותחת חשבון על מייל חדש ומנצלת את הקופונים...

לק"י

שקניות גדולות בשם יקרות יותר מקטנות, כלומר ככל שמזמינים יותר, המחיר פר פריט- עולה.

בשביל 4 אנשים שבתוכם מבוגר.

השאלה אם זה דברים שימושיים, זה בפן הפרקטי.

איך את בכללי עם להוציא כסף על עצמך?

גדלתי בבית שלא מוצאים בכללל על מותרות.

מעולם לא אוכלים במסעדות, גם האוכל הוא בסיסי מאוד במקרר...ועוד ועוד.

לי יש חולשה לבגדי ילדים,זא קניתי כמה פעמים כבר בחודשים האחרונים..

קונה כי צריך וגם כי נהנת ואחכ אוכלת את עצמי

באוטומט ממש

מהבחינה הזאת,

ומה שקרה זה שהייתי מרשה לעצמי להתפנק רק כשהרגשתי מסכנה, רק במצבים רגשיים נמוכים, רק אז היה 'מגיע לי' לבזבז על עצמי.

(מוטיבציה מאוד 'טובה' להישאר מסכנה)

או שהייתי שמה המון משקל על מתנות יום הולדת / ומתנות מהבעל - כי זה הזמן היחיד שיש לי למלא את החסך.

היינו רבים המון סביב זה, ואני זאת שהגבלתי את עצמי בבזבוז, לא הוא, אמנם לא בבגדים אבל בתחומים אחרים.

זה ממש העתק הדבק של מה שראיתי בבית.

בפן הפרקטי מה שעזר לי - זה לצאת מהמקום הרגשי של כסף וללכת לראש הפרקטי.

כמה אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להוציא בתחום הזה, ולא רק מבחינה הישרדותית, בידיעה שקניות בתחום הזה בשבילך זה גם לנפש.

ואז הגדרנו סכום חודשי והרגשתי מרחב נשימה, אפילו שהוא לא היה גדול, אבל הוא היה קיים ולא רק כצורך גם כפינוק.

ובפן הנפשי עשיתי עבודה פנימית, להרגיש ראויה לפינוק לא רק כשאני מסכנה, ושכסף זה גם לנפש ולא רק הישרדות.

אנחנו מאוד מושפעים מהתפיסות שגדלנו עליהם ביחס לכסף

אבל כסף לא נועד לחסכונות וגם לא לבזבוזים, כסף נועד בשביל לחיות

וזה מקסים להוציא כסף על הילדים וגם מקסים לשמור ולחסוך, השאלה תמיד זה מה האיזונים שאתם בוחרים ונכונים לכם

ובשביל להצליח לבחור ולהנות הטוב צריך לגבש תפיסה ויחס לכסף ממקום נקי ולא אמוצינאלי.

כשגדלים בבית פשוט שהכל נישב מותרות זה מייצר הרבה פעמים תפיסה מצומצמת, אין מקום לשפע. אני לא נגד למי שזה מתאים לו והוא מרגיש שמי, אבל להרבה מאיתנו זה לא עושה טוב וזה ממש בריא, כלים נאים מרחיבים דעתו של אדם! זה ממש כיף לקנות בגדים יפים לילדים ואיזה יופי שאפשר לשמח ולפנק.

בקטע פרקטי- סעיפים שמאתגרים אותנו ואנחנו מרגישים שמגיעים להרבה קניות רגשיות, ממליצה להחליט על תקציב חודשי או רבעוני (נניח בבגדים יותר הגיוני להחליט על תקציב ל3 חודשים כי יש חודשים שקונים הרבה ויש חודשים שלא קונים בכלל), ומראש להחליט כמה את רוצה להיות ברווח בתחום הזה וכמה בהצטמצמות (כמובן יש הרבה אמצע, אבל שנייה לנסות למקם את עצמכם על הסולם שכמובן זה צריך להיות מושפע גם מהצרכים המשפחתיים וגם מהיכולות הכלכליות), ואחרי שאת מחליטה על תקציב נניח 1500 ל3 חודשים- להיות ממש בשמחה על כל בגד שאת קונה ונכנס בתוך התקציב,

אם היכולת הכלכלית שלכם כרגע לא מאפשרת לכם הוצאה גדולה על בגדים, אז מחליטים על תקציב מצומצם יותר, אולי זה מצמצם אבל אז זה יגרום לכם להיות יותר מאופסים ולא להתפזר

ואם כן יש יכולת- זה מאפשר שפע ורחבות, אבל קצת מנטרל את הקניות הרגשיות כי עדיין זה

בתוך מסגרת

ב"ה שיש את האפשרות לקנות מהספה בבית, אני גם קניתי במלא כסף, תודה לה' שיש על מי להוציא אותו..

ומקסימום תראי שיש דברים מיותרים- תחזירי

לעסות על החזה, מאד מאד עוזר.

גם להניח בצל חתוך בחדר

ולשתות תה עם דבש

חיבוק גדול,רפואה שלמה

ושיהיה בשעה טובה, בבריאות בשמחה ובידיים מלאות

תרופת פלא שעזרה לי: לקנות תבלין טימין ולהכין ממנו תה. זה לא טעים, די מר, אבל עם דבש זה בסדר (וגם תלוי כמה שמים... יותר מרוכז עוזר יותר מהר, אבל אפשר פחות מרוכז כמה פעמים ביום).

שופכת טימין לכוס, מים רותחים עד למעלה ומכסה את הכוס. אחרי 10-15 דקות לפתוח ולסנן את המים (דרך חיתול בד או רשת של תחבושת). להוסיף דבש ולשתות ב(חוסר) הנאה 😅

טוב שהזכרת לי, הולכת להכין לעצמי. עם שיעול כבר שבועיים...

ובאמת לא מאחלת לך להגיע משתעלת ללידה..

כל שיעול וכל אפצ'י כואב ממש

בריאות שלימה!!