יקרות ❤️לב אוהב

רציתי לשתף אתכן

במשהו שחשבתי עליו,

על המרחב הוירטואלי.

מדברת על עצמי,

במציאות אני משתדלת להתייחס לאנשים שפונים אליי

כמובן שפנים אל פנים

אבל גם בהתכתבות

בין אם ווטאספ או כל פלטפורמה אחרת.

אם קשה לי אני רושמת, אם אני לא מעוניינת בשיח (נדיר וחריג) גם, מעדכנת. ומשתדלת להשאיר נימה טובה ונעימה.

זה המוטו שלי, תקשורת מכבדת ונעימה

עם כל אדם. גם כזה שאני לא אכיר לעולם במציאות.

ולפעמים אני מתפלאת שאולי הרף שלי מעט גבוה לאחרים,

זה מעט מאכזב אותי ולפעמים אפילו מעט פוגע.

מרחב וירטואלי, בעיניי, לא שונה בהרבה ממרחב מציאותי בנוגע לבין אדם לחבירו, בנוגע לתקשורת וכבוד בין בני אדם.

כשאני כותבת לניקית באישי, אני מצפה שגם אם היא לא מעוניינת בשיח, שתרשום לי, שתעדכן אותי

לקבל התעלמות ואחכ לראות אותה כותבת כאן להרבה בנות

זה לא נעים.

זה אפילו מנכיח יותר את ההתעלמות.

אני לא באה לחנך. וגם לא מצפה כאן לפתח חברויות או קשר עמוק.

אבל בעיניי הפורום, ואני כמה שנים טובות פה

מקום נעים בסהכ וכיף להיות נוכחת בו, לכתוב, ולקרוא.

אז רק מתזכרת,

תקשורת טובה ונעימה ומכבדת, בין אדם לחבירו

נמדד גם כאן, גם בוירטואליות, גם כשלא יודעים מי נמצא בצד השני.

ובכל אופן משתדלת לדון לכף זכות. ❤️

שנמשיך לשמוע בשורות טובות אמן!

לילה טוב! 

בהחלט נשמעת חוויה לא נעימה ❤️פה לקצת
יכולה להגיד על עצמי, לפעמים פותחת הודעה באישי ולא מגיבה כי אין לי זמן באותו רגע ואז נזכרת בזה שוב רק אחרי כמה ימים.


בהחלט תזכורת חשובה! גם בשיח על גבי הפורום צריך להתנהג בכבוד בסיסי לאנשים.

תודה על החיזוק וההבנה ❤️לב אוהב

מודה שגם לי קורה לפעמים... לכן כתבתי שמלמדת לכף זכות

אם כי ממש משתדלת לעדכן שאגיב כשאתפנה ביישוב דעת וכו'.

רק להגיד שלפעמים או שיש תקלה במסריםאנונימית בהו"ל

ולא מקבלים בכלל התראות (קרה לי כמה פעמים)

או שדווקא רוצים לענות למסר עם יותר ישוב הדעת וזמן יותר ברצינות ולכן דווקא את זה שומרים למתי שנהיה יותר פנויים (גם קרה לי). אז תדעי שמאוד יכול להיות גם זה.

(או שלא נעים לה לכתוב שהיא לא מעוניינת מכל מיני סיבות והיא תחשוב שלהגיד לא מעוניינת זה יותר יפגע, לאיודעת אבל יכולות להיות באמת הרבה סיבות)

צודקת...לב אוהב

זה בהחלט ייתכן ויכול לקרות

לגבי הסוגריים, מאמינה בלהגיד את האמת, זה בעיניי פחות פוגע מהתעלמות

תקשיבי .. שני דבריםמתלבטת13

א. כמו שאמרו לך לפעמים יש בעיה במסר האישי ופשוט לא רואים

ב. שמעי המרחב פה מבחינתי הוא ציבורי. לא מתאים לי שיפנו אליי באישי.  לפני כמה שנים (אני מחליפה ניק כל הריון בערך.. אז ותיקה פה בשם חדש ) מישהי הטרידה אותי במסרש. לא הטרידה במובן מיני אלא השיח איתה הציק לי. מבחינתי היא נפלה עליי... מבינה מה אני מתכוונת? איך שאני רואה את זה זאת פלטפורמה קבוצתית.

מה שיש להגיד תגידי פה ומה שלא מתאים לך פה עזבי. אבל אישי זה מעיק בעיניי.

אז את צודקת בדברים שכתבת ויפה יהיה אם מישהי שלא בא לה בפרטי תכתוב בחזרה ''שמעי לא מתאים לי באישי'' וזהו. אבל אם היא לא עשתה את זה מסבירה קצת מהצד השני שהתכתבות פרטית לא מתאימה לכולן.

 

ובכל מקרה זה שהתכתבות וירטואלית דורשת רגישות זה תמיד נכון וטוב שאת מעלה את זה למודעות בכל אופן. 

מבינהלב אוהב

א. אמת

ב. לכן אם לא מתאים שיח בפרטי מכל סיבה שלא תהיה, גם אם חווית מבחינתך הטרדה אז אפשר לרשום (ובעיניי קצת יותר בעדינות מאיך שניסחת כאן) " אני מעדיפה לא לשוחח בפרטי, מתנצלת לא אישי" וזהו. היא תלך לדרכה הוירטואלית וגם את. ובא לציון גואל.

זה כזה פשוט להיות אדם נעים וטוב לב.

גם במרחב וירטואלי ציבורי פורומי או איך שלא תקראי לזה.

ובעיניי, גם אם זה ציבורי לרוב, אם מישהי כתבה לך, כל עוד זה לא בעייתי/מוגזם/מטריד וכו' היא ראויה למענה כלשהו, בדיוק באותה מידה אם מישהי היתה פונה אלייך ברחוב ושואלת אותך איפה נמצא הרחוב הזה והזה, לא מתאים לך לדבר עם אדם זר? אוקי תגידי, לא מתאים לי.

התעלמות, בעיניי זה תגובה שצריכה להשמר למקרי קיצון בלבד (הטרדות וכו') 

מהמם כשכתבת, אבל...אוהבת את השבת

אני הרבה פעמים רציתי לענות ביישוב הדעת ואז שכחתי..

קורה לי המון גם בוואצאפ


לפעמים יש תקלה ולא רואים


ורק רוצה להגיד קורה לי מלא

שאני לאז מינה בוואצאפ, טלפון, הודעות, אפילו מפגש פנים אל פנים

יוצא שאני יכולה להיות לא פנויה וגם לא להסביר את זה אפילו

זה באמת לא מכוונה רעה...


נכוןלב אוהב

קרה לי שלא הגיבו לי כי שכחו, ושאלתי בעדינות

ובאמת הסבירו ששכחו ויגיבו בהמשך.

תמיד יש מה לדון לכף זכות.

כאן, אם אני פניתי למישהי, לא נעים לי לחפור לה או לשאול למה לא ענתה... לחברה אני כן אעשה את זה. לאדם שאני לא מכירה, פחות. אבל גם לא בא לי להשאר עם פגיעה מסוימת, אפילו אם היא לא באשמת אף אחד...


ואני משתדלת שכמו שאני נעימה בפומבי ובאופן ציבורי אני אהיה נעימה גם באישי, גם כשלא רואים ולא יודעים איך אני מגיבה. 

דעתי שונהoo

(לא יודעת למה לא ענו לך)


אני לעיתים לא עונה

וגם לעיתים חוסמת אם התוכן בעייתי

עונה רק כשאני רוצה


אין שום חובה נימוסית לענות, לפעמים עצם הפניה באישי לא נעימה ולא צריך להסביר למה לא עונים.

וואלהלב אוהב

נשמע מעט קשוח. מתארת לעצמי שזה קשור לאנשים רגישים מול אנשים יותר שכלתניים

בעיניי דווקא יש חובה נימוסית לענות או להגיב ענייני כל עוד התוכן לא בעייתי.


אני רואה את זה כמידות טובות, כלב טוב, לחשוב על השני לא בתור טקסט עם מילים אלא בתור אישיות עם לב ורגשות.


אבל מקבלת את דעתך.

מסכימהאמאשוני

פורום זה מרחב ציבורי, אני נמצאת בו כשנוח לי.

לכתוב מסר אישי זה לדפוק לי בדלת וגם להגיד מה רוצים.

כמו שהרבה פעמים אני לא פותחת את הדלת, ולא עונה לטלפונים, אני גם לא מרגישה מחוייבות לענות למי שכותבת באישי (אלא אם רשמתי במפורש שאשמח להרחיב באישי או משהו כזה)

לפעמים יוצא לענות, לפעמים לא,

אם מישהי כתבה מעומק ליבה כנראה שלא אתעלם,

אבל אם כתבתי משהו טכני  כמו שאני מכינה משהו לאכול ומישהי מבקשת מתכון, לא רואה מחוייבות להגיב באישי אפילו לא הודעה שמסבירה למה אני לא עונה.


אני חושבת שזה קשור לגבולות, גם במרחב הוירטואלי וגם במרחב הפיזי.

אני לא יודעת באמת לגבי משו טכנילב אוהב

לי אין בעיה שניה לענות כמו שאין לי בעיה שניה לענות כאן למישהי באחד השרשורים לפי איך שמתחשק לי.

בגדול באמת זה מרגיש אווירה אחרת לגמרי כשיש עומס של החיים.

כשהייתי כמה שנים בפורומים אחרים כאן, בתור רווקה, היה הרבה יותר שיח בפרטי, פחות היה קטע של להתעלם...

כאן אני רואה שזה ראש אחר, לא הייתי מודעת לזה

(אבל גם זה לא שעכשיו אני כותבת לאנשים באישי על ימין ועל שמאל. כמעט ובכלל לא. אין לי סבלנות)


 

סתם אני חושבת שיש משו רגשי צובט בלהתעלם, זה לא בעיניי כמו דלת של בית שזה ממש החיים הפרטיים ודופקים רק כשצריכים משו מאוד מסוים.

כאן זה מרגיש לי הרבה יותר בזרימה ואני גם בטוחה שכמוני יש עוד הרבה שלא רצות לכתוב בפרטי,

אז אם כבר מישהי כתבה,אני בדוקא לא יענה לה אבל באותה נשימה יענה לעוד מלא בנות בפומבי,

למה בעצם? למה שאני אתן לה להרגיש שקופה? 🤷‍♀️


 

אבל טוב זה סטנדרטים אחרים כנראה 

אני חושבתתקומה

שאת מתייחסת לזה באופן אישי, ולכן זה מפריע לך.

אני לא מכירה כאן אף אחת, אז ברור אשתדל לכתוב כאן תגובות מכבדות. אבל אין כאן מבחינתי שום קשר מחייב כמו בחיים האמיתיים.

זה עולם וירטואלי מבחינתי, על כל המשתמש מכך.


אני לא מגיבה בשרשורים בהתאם לניקית שפתחה, אלא בהתאם לשאלה האם אני חושבת שיש לי משהו להוסיף באופן כללי. נקודה שלא נכתבה, זווית שלא חשבו עליה. אם אחשוב שאין לי מה להוסיף, או שזה ידרוש ממני יותר אנרגיות ממה שזה יועיל, אני לא אגיב.


ולגבי האישי, אפילו עוד יותר. לא מרגישה בנוח עם הפלטפורמה הזו, ומשתדלת להימנע ממנה לגמרי. דווקא מתוך זהירות בעקבות המרחב האנונימי שיש כאן.


לפעמים אני עונה תשובות מושקעות עם מחשבה בעקבות בקשה לעזרה בשרשור כלשהו, והניקית לא מגיבה. מצד אחד זה קצת צובט, כי השקעתי, ובא לי לקבל פידבק. מצד שני אני כל הזמן אומרת לעצמי שזה שלי לגמרי. זה בסך הכל מרחב וירטואלי אנונימי, שבו כל אחת יכולה לכתוב מה שהיא רוצה. אפשר להיעזר, אפשר לא. אבל דווקא זה טוב בעיניי שיש כאן את היכולת לבחור אם להגיב או לא, בלי לתת דין וחשבון.


מה גם שאני למשל לא אוהבת להתכתב או לענות להודעות. גם בווטסאפ. מרגישה שהצורך הזה להיות זמינה כל הזמן ממש מקשה עלי להיות נוכחת בחיים עצמם. אז יוצא לי לא מעט פעמים שהמודעות מתפספסות לי. אני קוראת באמצע משהו, אומרת שאענה אחר כך כי אין לי פניות אחר כך ואז שוכחת.

אני יודעת שזה לא נחמד, ולא תמיד נעים לי. אבל ה"מחוייבות" לענות כל הזמן פשוט שואבת אותי. וגם ככה אני מעופפת. אז לפעמים מנסה לעשות סדר בסוף היום עוברת על ההודעות אחת אחת. אבל ממש לא תמיד. וזה בווטסאפ, שהוא הרבה יותר נגיש מהפורום וזה מול אנשים שאני מכירה באמת.


אז רק מנסה להסביר, שאני חושבת שזה בכלל בכלל לא אישי. ויכולות להיות הרבה סיבות שבעיני הן טובות ל- למה לא לענות בפורום.

אני גם לא אוהבת את זהלב אוהב

לא בהודעות, לא ווטאספ ולא כל דבר שמחייב אותי עכשיו לשבת ולענות

אפילו בציבורי אם עכשיו פתחתי שרשור וענו לי אז מרגיש לי כמו מחוייבות כזאת לענות..

או דיון שהתחיל, זה לא משנה...


ואני לא מכירה כאן אף אחת כמעט במציאות... ולא חושבת שרואה את זה בפן אישי.

גם כשמגיבה לשרשור זה לפי תחומי עניין שלי ולא לפי ניקית מסוימת...


אני כן חושבת שכמו שכתבתי כאן לאמשוני שאם כבר יצא וכתבתי, שזה באמת ממש נדיר, וזה לא היה בעייתי או מטריד, אז לא נעים לי לראות את אותה ניקית שכתבתי לה כותבת לעוד מליון אנשים ולי היא לא טורחת שניה לענות. שזה היה משו ממש בקטנה. תאמיני לי שאין לי שום אנטרס להציק לאנשים ולא משעמם לי בחיים ב"ה.


אבל אם נפגעתי זה יחסית בקטנה לכן רשמתי לא נעים ולא עכשיו משו מעבר. ולכן כתבתי את השרשור הזה רק לשים לתשומת ליבנו


יש המון פערים בין וירטואלי למציאות ואני לוקחת בחשבון את הפערים האלו וגם את האילוצים של לא לענות ובאמת שמבינה

אבל מה לעשות אני לא רובוט.  

שכל אחת תיקח את זה למקום שלה

אני משתדלת בע"ה להתחזק בבין אדם לחבירו זה הכי חשוב בעיניי

אני חושבת שאת מסתכלת על זה מהמקוםהמקורית

שלך כ- פעם ב.. שלחתי הודעה, מה הבעיה לענות

אבל, זה פורום שיש בו גם נשים ותיקות שהיו מנוסות גם עם אנשים לא הוגנים ונכוו. זה א.

דבר שני, אף אחת לא יודעת שאת אף פעם לא שולחת מסר באישי וזה נדיר.

דבר שלישי, אני מעידה על עצמי שאני כן משתדלת ממש לענות אם זה ניקית מפה, גם אם לא מתאים לי אני כותבת, אבל לא כולן יעשו את זה. וזה בסדר. ומצד שני, אני מרגישה שהתכתבות באישי לוקחת ממני אנרגיה אחרת מאשר בציבורי. ואני אחת ששונאת להתכתב גם בווצאפ וכד'.

אז מבינה את הפגיעה שלך מצד אחד, ומצד שני מבינה גם את הנשים שבוחרות שלא.

בסוף, מציעה לקחת  בפרופורציה. המרחב הזה שואב ויכול להעלות מנעד שלם של רגשות על אף שהוא סהכ וירטואלי ועבור הרבה נשים מהווה 'עולם מקביל' לחיים האמיתיים וכל אחת קובעת את הגבולות שלה בתוכו

דבר אחרון, באמת ייתכן שחוסר מענה נובע בגלל תקלה או חוסר פניות.

אבלתקומה

מה שאני מנסה להגיד, זה שלפי מה שאת מתארת את כן מסתכלת על זה מנקודת המבט שלך.

כי את מסתכלת על זה כ"אני כמעט אף פעם לא שולחת הודעות", אבל מי שקיבלת את ההודעה לא יודעת כמה הודעות את שולחת או לא, ולכן זה לא רלוונטי מבחינתה.

ההסתכלות ההפוכה צריכה להיות בעיניי "כמה הודעות היא מקבלת" או "האם מתאים למי שאני שולחת לה הודעה לדבר בפרטי בפורום כזה". זו הסתכלות שהיא על מי שמולך ולא על איך את מפרשת את זה.


אותו דבר לגבי מישהי שכתבת לה בפרטי ואת רואה שהיא עונה למיליון נקיות אחרות. את מסתכלת על זה מהנקודה שלך מולה ומשווה בין התגובה (או חוסר התגובה) אלייך, לבין כמות התגובות לאחריות. אז ברור ש0 מול 5 נגיד נראה כמו התעלמות. אבל אולי מבחינתה היא בחרה להגיב על 6 מתוך 20. אז מבחינתה זו לא התעלמות, זו פשוט בחירה על מה לענות. אולי אפילו לא בחירה מושכלת במיוחד. סתם לפי מה שבא.


גם לגבי מה שכתבת על "להציק למישהי". ברור שלא באת להציק, אם מישהי שולחת לי הודעה בפרטי, אני לא חושבת שהיא מנסה להציק לי. פשוט כחלק מההתנהלות שלי בפורום אני באופן עקרוני לא עונה בפרטי. לכן אני חושבת שגם כאן זו פרשנות שלך.


מה שאני מנסה להגיד, זה לא להגיד שזה לא נעים לך. אני מבינה למה את מרגישה לא נעים כשלא עונים לך. אני כן חושבת שזה עניין של איך אנחנו מפרשות את זה, ויש המון סיבות למה תקשורת בפורום היא שונה מהתקשורת רגילה.

כתבתי כאן כברלב אוהב

שלא הכרתי את המקום הזה שלא לענות באופן עקרוני בפרטי, אם מראש הייתי יודעת לא הייתי שולחת הודעה

רק לא הבנתי מה כואב שניה לכתוב "היי, לא כותבת באופן עקרוני בפרטי" או אפילו שתכתבי לך את זה בחתימה חח לא יודעת

תקשורת בין בני אדם, יחסי אנוש... 

כמו שאת לא ידעת ולא יכלת לדעת עליי שאני בקושי עד כמעט בכלל לא מתכתבת עם אנשים בפרטי.

ונכון זה עניין של הסתכלות ותפיסה, וגם כמו שאוהבים להגיד "בחירה" שלי אם להיפגע. 

 

המנהלותתקומה

כאן כל הזמן חוזרות ואומרות שלא חייב לענות, אפשר להפסיק דיון באמצע.

אני חשבתי שזה ידוע ולגיטימי.


אני נגיד לפעמים מעדיפה לא לענות כי אז דווקא זה יוצר יותר קשר מאשר אם אני עונה. הנה, עכשיו עניתי לך בדיון הזה מתוך ניסיון באמת להסביר, ואני מרגישה יותר לא נעים מאשר בתחילתו. כי ברור שהמטרה שלי לא לפגוע, אבל לא תמיד מבינים את הטון בפורום. ואז מתחילים להיכנס למה כל אחת אמרה, וזה יורד לרזולוציות שלי הן לא נעימות. בטח מול מישהי שאני לא מכירה ולא אוכל להסביר את עצמי.

אז לפעמים מעדיפה להימנע וזהו, כדי לא להיכנס למקום האישי הזה. קל וחומר בפרטי ואחת על אחת

נכון זה לקיחת "סיכון"לב אוהב

בפרט שלא יודעים מי האדם שמולנו ולאן הוא ייקח את השיח

ולפעמים גם אין כח להכנס למקומות האלו אז יותר נח לא להגיב

נגיד דווקא עכשיו, אומנם השיח התארך וכביכול אני צריכה לשבת ולענות

אבל זה כן הרגיע אותי במקום מסוים ונתן לי הרגשה טובה להבין אותך ולהבין את הבנות שפועלות מאותו מקום.

מאוד התלבטתי הרי לכתחילה אם בכלל לפתוח את השרשור הזה ואם תהיה לו תועלת בכלל...

אבל לא רציתי להשאר ברגשות לא הכי חיוביים כלפי הפורום לפני ראש השנה (כן כן עד כדי כך)

 

וההשתדלות היא לתקשר, איך הצד השני ייקח את זה, זה כבר שלו ושם לדעתי באמת אין מחויבות להמשיך בשיח כל עוד הבהרת את מקומך

 

ולגבי המנהלות, ואי לא יצא לי לקרוא משהו בסגנון

 

 

אולי כדאי להביןoo

שיש דברים שלא מבינים

וגם אם את לא מבינה ׳מה כואב שניה לכתוב׳ זה יכול להטריד, גם לקרוא וגם לכתוב.

כנל, וכל מקרה לגופו, אני אסכםלב אוהב
לא כל מקרה לגופו. כלל גורף.oo
אצלך, חיים שלך דעות שלך. לא אצלילב אוהב
אבל את לוחצת אחריםoo

לענות לך

זה חיים שלהם, לא שלך.

לא לחצתי על אף אחד.לב אוהב

מעניין שאת ככה מתייחסת באופן אישי 

למה זה כל כך נוגע בך? לא פניתי אלייך באופן אישי וגם לא בקרתי אותך

ולא פניתי באופן אישי גם לבנות שלא הגיבו לי

לכן פתחתי את השרשור

מתוך תזכורת כללית של בין אדם לחבירו להיות יותר רגיש, למי שזה מתאים לו...

מי שעדיין חושב שככה נכון לו להגיב, זכותו לגמרי

 

כתבתי שאני לא מחפשת כאן חברות וקשרים עמוקים (אם יקרה ויצא לא מפריע לי אבל זו לא המטרה שלי)

החברות שלי רגישות כמוני ומבינות את עניין היחס וזה מה שמתאים לי, זה הכל 

לאורך כל השרשורoo
וגם עכשיו


׳תזכורת כללית של בין אדם לחבירו להיות יותר רגיש׳


סוג של לחץ על אחרות לענות לך


עוד מישהי עלולה לחשוב שהיא עשתה משהו לא טוב

אני מבינהלב אוהב

לא אוהבת להגיד את זה, אבל נשמע שככה את חווית ופרשנת את זה כלחץ לענות לי, אוקי

אני לקחתי את זה למקום של התמודדות מול פגיעונת וחוסר נעימות שהרגשתי 

ובאמת ב"ה מרגישה הרבה יותר טוב

 

(זה רק מראה לי כמה שיש אין סוף לדעות ופרשנויות ומקום לפגיעות וביקורת,

את לקחת את זה כביקורת עליי, ושחלילה מישהי לא תרגיש אשמה, ואני בכלל הגעתי ממקום אחר. קיצר.. בני אדם הם מורכבים)

אניoo

נשמעת לחוצה לענות?

אז לא הבנת גם עכשיו, לא נורא.

לא, לא הבנת אותי...לב אוהב

לא אמרתי שבעקבות מה שכתבתי *את* לוקחת את זה כלחץ לענות לי 

התכוונתי שנשמע ממך, שאת מסתכלת על מה שכתבתי ועל הבנות שאני כביכול באופן כללי פונה אליהן

ואת חווה ממני כמו איזה דרישה כללית אליהן שחייב לענות לי במידה וכתבתי למישהי... 

 

אז אני לא רודן, קצת אדם עם רגש, ואם יקרה מצב בעתיד שאכתוב למישהי והיא לא תענה לי

אני אקח בחשבון את כל הדברים שכתבו לי כאן  

 

אני לא חווה ממךoo

את מתנסחת בצורה שמוציאה את מי שלא עונה בצורה פחות טובה


זו לא פרשנות שלי


לכתוב מה כואב

או תזכורת בין אדם לחברו


זה מאד מפורש


אם רגישים זה אמור לעבוד לשני הכיוונים 

אז אוקילב אוהב

כשאני קצת נפגעת וכותבת על זה, זה פרשנות שלי

אבל כשאני כותבת על הפגיעה שלי 

ואת כותבת מה את לוקחת מזה, את אומרת שזה לא פרשנות שלך אלא דברים עובדות כהווייתן

 

מי קובע מתי זה פרשנות ומתי זה פשוט עובדה?

 

אני לא חושבת שהתנסחתי בצורה שמוציאה לא בטוב את מי שלא עונה,

אני כן כתבתי שאני חושבת שנכון יותר להגיב, 

זה לא אומר שמי שלא מגיבה היא בהכרח רעה, ממש לא.

וגם ציינתי שאני לוקחת בחשבון את כל האילוצים שקורים לכולנו

אם זה עומס, ואם זה רצון להגיב ביישוב הדעת יותר מאוחר ושלל סיבות אחרות.

 

זה כזה, אוקי נפגעתי קצת, אולי היה אפשר לנהוג מעט אחרת בפעמים הבאות אם יהיו

אבל גם אם אף אחד לא יתנהג אי פעם אחרת אפילו קצת בעקבות מה שכתבתי,

זה גם בסדר, כאילו הוא לא אדם רע, אני פשוט הייתי נוהגת אחרת זה הכל.

זה בסדר גם לא לענות בווצאפoo
זה שיש כלי נגיש לתקשורת, לא אומר שאני צריכה להיות זמינה לתקשורת כזו.


אני בשוטף לא עונה לכל דבר בווצאפ ויש אנשים שמנדנדים לי עם הודעות.


אני חושבת שהציפייה לענות על כל התכתבות מוגזמת ולא נכונה. אלה כלי תקשורת לבחירה בלבד.

אולי...לב אוהב

אני מקבלת גישה שונה משלי

אבל את גם נשמעת בן אדם מאוד שונה ממני

אני מאוד רגישה ליחס לאנשים.

ובווטאספ מי כותב לי? חברות ומשפחה?

איזה אנטרס יש לי לסנן אותם?

אני אענה להם מתישהו.... אולי לא אחרי 3 ימים אבל אענה. בקצב שלי. בנחת.

ברור שאחים שלי זה יותר בזרימה ובקלילות ובכיף..

אני מדברת על מי שצריך אותי

 

ואציין עוד נקודה קטנה- אני מאוד מרגישה אנשים. מרגישה מי יכול להפגע ממני או למי זה לא יהיה אכפת או יזיז ולפי זה מתנהלת בהתאם. יש מי שצריכה יותר רגישות ויש מי שבכלל לא אכפת לה אם אענה או לא (וזה בדכ הדדי ואני לגמרי אוהבת את זה.) 

כן אנחנו שונותoo
אני מאד רגישה ביחס - אלי


אני לא מסננת אלא בוחרת לא לענות ולעיתים גם לא לקרוא, אני לא חייבת לקרוא משהו רק בגלל שמישהי החליטה לכתוב אותו ובוודאי שלא לענות.


גם ההתראות בווצאפ שלי כבויות וגם הטלפון רוב הזמן על שקט, החיים הם שלי ולא של הסובבים אותי ואני לא פנויה לתקשורת הרבה מהיום, יש לי חיים מלאים מחוץ לפלאפון.

כנל. זה לא בקטע רעהמקורית

זה פשוט שאני באמת לא תמיד זמינה ופנויה לענות. וכשלא מתאים אז לא.

הזמינות היום בעקבות התפתחות המדיה גורמת לדעתי לאובר תקשורת. ולכן אני תמיד צדברת בטלפון ולא מתכתבת. המקום היחיד שאני רושמת בו, זה כאן. גם עם בעלי

יש יתרונות וחסרונות לכאן ולכאןלב אוהב

לי היתה תקופה של פלאפון כשר

ואני שונאת שיחות טלפון

אז כמעט ולא היה לי שימוש בטלפון.

ובהודעות לפעמים זה דורש ושואב

אבל יתרון שמצליחים לשמור על קשר כשאין כח לשיחות ארוכות...

בעיניי זה רק חסרון האמתהמקורית

וזה גרם לנו קצת לפחד לדבר בטלפון פנים מול פנים ולהביע. כאילו יש אומץ לדבר רק כשכותבים ולא בהבעה בעפ בקול. כאילו זה לוקח מאיתנו יכולת, אולי אפילו גורם קצת לחרדה חברתית

אבל זו אני

נראה לי זה עניין של כימיהלב אוהב

יש אנשים שנח איתם יותר בהודעות 😅

ויש אנשים שכיף איתם בשיחה וזורם אבל זה לוקח זמן. בהודעה אני מגיבה בקצב שלי. ואותו דבר היא. זה לא מחייב את שתינו להיות זמינות באותו רגע.


בגדול מבינה מה שאת אומרת 

כנל בקטע של הרגישות כלפי עצמילב אוהב

אבל בחרתי לי את החברות שלי

וב"ה לא מטרידים אותי

מי שחברה שלי נעים לי ואפילו כיף לי לשוחח איתה מדי פעם. והזמינות לשיח כזה זה חלק מהפנאי שלי ביום יום כמעט כמו תחביב.

אם לא היה לי את זה בכלל כנראה זה היה מתמלא מדברים אחרים אבל על חשבון חברויות...


אבל יפה שאת שומרת על עצמך ועל המקום שלך. 

שום דבר לא בדווקאאמאשוני

אני לא נותנת לאף אחד להרגיש שקוף, מי שמרגיש כך אחראי על הרגשות שלו בעצמו.

מי שכותבת במרחב וירטואלית ומרגישה שקופה שלא עונים לה, צריכה לדעתי לבדוק היטב את התפיסה שלה לגבי מרחב וירטואלי.

אולי זה גם הבדל דורות ולכן יש שוני לגבי הציפייה בהתנהלות וירטואלית.

אני רואה את זה כזכות בסיסית ביותר להחליט האם להתייחס להודעה פרטית או לכתוב על גבי הפורום.

לא בכוונה אלא כדרך התנהלות יומיומית רגילה.


וגם הדיון הזה למשל לא הייתי עושה אותו בפרטי, אבל כן בכיף בפורום.

למה? עניין של טעם. לא משהו אישי נגד מישהו, זה בטוח.

אין בעיה.. עניין של תפיסה.לב אוהב

אני מקבלת

אף אחד לא ייתן לך בראש על הבחירות שלך אם לענות או לא, הכל בסדר 😅

אין כאן נכון או לא נכון גורף.

יש כאן איזשהי התנהלות שהיא לגמרי בחירה.


וברור שאין כאן משו אישי, אבל לצערי פגיעה לא תמיד קשורה למניעים בצד השני.

אבל בסדר. אני באמת בטוב ב"ה

כמה דברים ❤️קמה ש.

בס״ד


גם אני משתדלת מאד להגיב לכל אחת. מביאה לך את ההצדדים הנוספים:


- לפעמים שוכחים.

- לפעמים לא רואים.

- לפעמים יש תקלה במסרים / ש״א.

- לפעמים אנחנו בתקופה של עומס פסיכי ממש ולא מגיעות לזה…

- לפעמים מחכות להזדמנות להגיב בנחת ועם הזמן תגיע תגובה.

- ולפעמים מרוב שמחכות לפניות כדי להגיב, בסוף זה יורד לטמיון.

- יש נשים שככלל גורף לא מתייחסות לפניות בפרטי. חלקן נפגעו. חלקן ב״ה לא אבל כמדיניות.

- אבל באמת שהכי הכי סביר זה תקלה / שכחה…


טכנית,

אפשר לתזכר,

אפשר לכתוב על גבי הפורום ״@ xxx, שלחתי לך הודעה בפרטי״.


וחיבוק על החוויה הלא נעימה, ברור שזה לא כיף! ❤️

תודה ❤️ מחזקלב אוהב
רק על הסעיף האחרוןטארקו

בעיני ממש ממש ממש(!!!) לא מתאים לכתוב ע"ג הפורום ולתייג מישהי שכתבת לה באישי והיא לא הגיבה.

זו התנהלות יותר פוגענית מלא להגיב באישי..

אם כבר דובר פה על חדירה בכח למרחב האישי, אז זה ממש..


לא מתייחסת לגופו של הדיון בכללי כי מרגישה שאמרו כל מה שיש לי להגיד

מסכימה עם זההמקורית
לא לא לא לא לאקמה ש.

בס״ד


 

הכוונה לכתוב ״הי @טארקו  שלחתי לך מסר״.
 

ברור שלא לכתוב ״לא ענית לי״


 

רק להסב את תשומת הלב למקרה שהייתה תקלה / לא ראתה. עשו לי את זה כמה פעמים וזה ממש סבבה בעיניי…

עדיין לא מתאים בעיני.טארקו
וגם מציף את הפורום וגם לא נעים.
תודה שכתבתאופק המדבר

קרה לי פעם וזה היה לא נעים.

כרגע אני בצד השני, לא עניתי גם להודעות בשירשור שפתחתי😳

אני חיה בהישרדות כרגע עם תינוק מאתגר במיוחד וכמה קטנטנים...

מתנצלת למי שלא הגבתי נראה לי שזה היה

@אין לי הסבר

@אוהבת את השבת

תודה על ההצעות האדיבות שלכן בסוף לא הסתדר לי. 

❤️ חח ואי לא נעים לילב אוהב

תרגישי בנח

החיים באמת באמת עמוסים

בהצלחה עם הקטנטנים 😊

לא התכוונתיאופק המדבר
לגרום לאי נעימות, אני חושבת כמוך וחשוב להעלות למודעות🩷
את מקסימה, תודה 🩷לב אוהב
חחח בעצמי לא זכרתי..אוהבת את השבת
וככה מוכר המצב שלא להספיק לכתוב בשרשורים שפתחת אפילו..


בהצלחה בתקופה הזו!! חיבוקקקקק 

תודה, לוקחת💗אופק המדבר
אם כתבת לי ולא עניתי מחילהחדשה כאן 2

מחילה מחילה מחילה

אבל אני באמת לא יודעת להשתמש בפלטפורמה הזו

חוץ מלפתוח שרשור משלי או להגיב לשרשור קיים

לא יקרה , הכל טוב לב אוהב
אני חושבת שאת צודקתחילזון 123

זה לא יפה להתעלם. אף אחד לא חייב כלום לאיש, ואף אחד לא חייב להיות נחמד, גם בחיים האמיתיים וגם בוירטואליים. אבל נעים יותר לחיות ולתקשר עם אנשים נחמדים שלא מתעלמים ממך.


בעיני יש הבדל בין ואטסאפ/מייל/סמס לפורום.

הפורום הוא מקום די אנונימי (גם אם יש כמה אנשים ספציפיים שאני מכירה במציאות).

והעיקר שלו הוא ההתכתבויות הפומביות.

אם אנשים מקבלים תשובות מפורטות בשירשור כלשהו יותר נעים יהיה לכתוב תודה על המענה או משהו כזה. להראות שמעריכים את ההשקעה.

בפרטי זה קצת יותר בעייתי כי לפעמים זה פחות נעים, או בטוח, להתכתב עם מישהו אנונימי. אז זה מאד תלוי בסיטואציה.


בואטסאפ/סמס וכד' לדעתי זה די בסיסי ביחסי אנוש להגיב לפניה לפחות באיזה אגודל או משהו. זה לא התכתבות אנונימית, זה אנשים אמיתיים שבד''כ מכירים דרך מעגל כלשהו, גם אם רחוק.

(מן הסתם גם כאן יכול להיות יוצאים מן הכלל שהם באמת מטרידים וכדאי לחסום אותם.)


מצד שני, צריך לקחת בחשבון שבכל המקרים גם בפורום גם בואטסאפ לפעמים בגלל עומס החיים הודעות פשוט מתפספסות, וזה לא התעלמות בכוונה.

מסכימה, וסיכמת את זה יפה!! תודה!לב אוהבאחרונה
לגיטימי לתקן לאנשים דברים בבית?לומדת כעת

ביקשו ממנו את הבית לשבת

אני בחודש תשיעי. בעיני לא לגיטימי בכלל לבקש דבר כזה מאישה בחודש תשיעי אבל סבבה. רציתי גם ככה לנקות את הבית והסכמתי.


היה לנו טפטוף קל בשירותים בצינור שמוביל לניאגרה אז רק עדכנו אותם כי אנחנו שמים שם סמרטוטים כל הזמן. זהו.


אנחנו חוזרים הביתה ואני מגלה שהם תיקנו את הטפטוף והחליפו לי בטריה לשעון הגדול בסלון שהיה צריך להחליף לו בטריה.

אני פשוט בהלם מהקונספט של להגיע לבית זר ולהתחיל לתקן בו דברים

בעלי אומר שהם עשו את זה מכוונה טובה

והוא צודק

אבל אני פשוט בהלם. אפילו בעצבים על זה.


הייתן מתקנות דברים כאלו בבית שאתן מתארחות בו? אני תוהה לעצמי אם אני מגזימה או שבאמת זה לחצות כל גבול.

וואו הייתי מתעצבנת כל כךךרקאני

והם בטח עוד מחכים לתודה או משו

בעיניי זו חדירה לפרטיות

 

אוף, תודהלומדת כעת
מרגישה מפגרת שבמקום להגיד תודה אני כועסת
בדיוק שאלתי את בעלירקאני

מה הוא היה אומר אם היו עושים לו את זה

הוא אמר שתלוי מי האורח

יש בזה משהו שאם זה מישהו קרוב איזה חבר טוב או אח זה בסדר

אבל אנשים זרים ממש לא 

אל תתערבו לי בחיים

לטוב ולמוטב

אני לגמרי מזדהה עם ההרגשה שלך

לא מפגרת בכלל

🫂

אותי זה היה משמח האמתהמקורית

אבל נראה לי שזה בא לך עקום כי ביקשו ממך את הבית (וזה כשלעצמו עקום בעיניי כנל ולא שייך בחודש תשיעי)

ומה שאת מרגישה זה מה שאת מרגישה וזהו

חיבוק❤️

לגמרי חציית גבול, מבינה אותך כל כך...מתואמת

מדמיינת לעצמי שהאורחים היו זוג מבוגר ו"סבתאי" כזה, והם רגילים לעשות את זה כשהם באים לבתים של הילדים שלהם, ובאמת רוצים לדאוג לכל העולם כמו שהם דואגים לילדיהם...

אבל עדיין זה לא בסדר! כנראה במקומך לא הייתי נותנת בכלל את הבית בתקופה הקרובה🙈

(אנחנו פעם נתנו את הבית לשבת. כתבנו בפתק שהם יכולים להרגיש בבית, אבל את דלת החדר שלנו סגרנו והודענו שבו לא ישנים. כשחזרנו גילינו שהם השתמשו בשמיכות שלנו ובמנורת הלילה שלנו... השתדלו להחזיר הכול למקום, אבל עדיין יכולנו לראות. והרגשתי כל כך פגיעה בפרטיות ואמרתי לעצמי שלא ניתן יותר את הבית לשבת... ואז די מיד אחר כך הגיעה הקורונה, והפסקנו לנסוע לשבתות כמעט לגמרי, וככה מימשתי את ההבטחה שלי🙈 וכשכן נתנו נעלנו את החדר...)

אנחנו נעלנו את הדלת של חדר שינהרוני 1234
אבל כנראה הם פתחו אותה עם מפתח של חדר אחר כי מצאתי משחק שלהם במגירה של התחתונים שלי!!!


(אגב אני הייתי מאד שמחה אם היו מתקנים לי את הטפטוף בניאגרה אבל הרבה שנים לא נתתי את הבית אחרי הארוע הנ"ל)

אימאל'ה😱😱😱מתואמת
הממ האמת לא הצלחתי להבין מה מעצבן מצטערתבורות המים

היתי מתעצבנת אם היו מחליטים לנקות לי את המקרר או לסדר ארון מחדש

או לתקן משהו במקום פרטי

אבל ראו שמטפטף ראו שנגמרה הבטריה

רצו לפרגן ולהגדיל ראש ולפתור את הבעיה

זה לא שחיטטו לך במשהו

רק ניסו לעזור

האמת משום סיבה לא רואה בזה בעיה

להפך

היתי מודה להם לגמרי


אבל יכל להיות שרגי שלך כי אולי נתת את הבית בתשיעיבורות המים

והתאמצת

ואולי זה מתפרש כמן ביקורת סמויה כאילו ראו מה לא בסדר..

ואולי רגי ש לך גם המרחב הפרטי שלך וזה זכותך


פשוט נראה לי שאני לא היתי מנחשת שזה יפריע למישהו

לא נראה לי שראו מה לא בסדר...ממתקית

זה בית, בבית תמיד יש ליקויים.
לא נראה לי שזה הפתיע אותם.
אם הייתי נכנסת לבית של זוג צעיר עם ילדים ורואה ניאגרה מטפטפת, לא הייתי מבינה איך לא טיפלו בזה כבר אתמול...
זה ריח (עובש מהסמרטוטים), זה סמרטוטים להחליף, זה התעסקות וכו לא הכי סטרילי, בטח התארח אצלך איזה אינסטלטור שבשבילו לתקן את זה, זה כמו בשבילך להפעיל מכונה.

בסוף זה בא מכוונה טובהרוצה לשאול שאלה

אבל נראה לי לא נחמד הקטע שהם עשו את זה מעצמם בלי לבקש, תשאלו, תבואו בסוף שבת תגידו אמרתם לנו שיש טפטוף, יש לנו קצת ניסיון בזה, אנחנו רוצים לעזור כי ממש מעריכים את זה שנתתם לנו את הדירה בתקופה לא מובנית מאיליה, בא לכם שנעשה את זה? אמרו כן תעשו אמרו לא - תביעו את ההערכה שלכם בצורה אחרת. 

והבטריה בשעון לדעתי עוד יותר לא לעניין כי לא אמרו להם כלום על זה כאילו באתם חיפשתם את כל הפגמים ותיקנתם...

ברור שזה מכוונה טובה ממש ואולי גם כן כדאי להתעלות על עצמך ולהגיד תודה אבל זה ממש לא נחמד ואפילו חסר טאקט. 

דווקא הבטריה בסלון היה פחות מפריע ליפאף
נשמע שהם פשוט היו צריכים שעון לשבת במקום בולט ...
אני יכולה להבין את העצבים. אבל וואלה משמחבאתי מפעם

מישהו כנראה שיש לו ידיים טובות התארח שם רוצה לעזור מטוב ליבו. אני לא חושבת שזה צריך להכעיס, הוא לא חיטט לך בדברים האישיים, זה משהו מקצועי ואולי סוג של הכרת טובה על הדירה. 

לדעתי את כועסת כי מלכתחילה לתת את הדירה הכעיס אותך... 

מבינה אותך למרות שבאופן אישי הייתי שמחהפצלושון
ורוצה להזמין אותם שוב😅
אני הייתי שמחה..אפונה

אבל יצא פעם שנכנסתי לשים משהו בבית של שכנה שהיתה עם ילד באשפוז, ראיתי שיש כלים בכיור אז שטפתי אותם,

והיא ממש התבאסה עלי... בעדינות אבל אמרה לי בפירוש שהיא לא מסוגלת שנוגעים לה ומנקים לה.

לא הייתי מעלה על דעתי שיש מישהו שיתנגד שמנקים בשבילו משהו לא אישי כמו כלים, ועוד בסיטואציה כזו, אבל וואלה למדתי.

מבינה אותךשלומית.

אבל האמת שאותי זה היה בעיקר מצחיק...

והייתי נהנית מהתוצאה.

אבל זו אכן חציית גבול 

הזכרת לי קטע..נקודה טובה

כל כך תלוי במנטליות..


פעם התארחה אצלנו מישהי בדירה של שכנים והיא ממש רצתה לנקות להם את הווילון אמבטיה כי הוא היה עם עובש.

זה היה נראה לי הזוי לחלוטין וממש אמרתי לה שזה לא עניינה והיא לא אמורה לגעת בכלום.

לקח לה זמן לקבל את מה שאני אומרת..אבל היא ממש רצתה להיטיב איתם ומבחינתה זה היה הדבר הכי טוב שהיא יכלה לעשות..מזל שהיא אמרה לפני שעשתה..חחח

לי זה מזכירשלומית.

שפעם השארנו בית לשבת.

השארנו אותו נקי בסבבה כזה, וקיבלנו אותו נוצץ, משהו מטורף.

אמרנו תודה יפה (:

הזכרת גם ליאפונהאחרונה

שלאחרונה השארצי הית למשפחה במצוקה, במצב לא סבבה (אני משתדלת ממש להשאיר צסודר ונקי אבל פשוט לא הספקתי... רה מטוטאת אבל מלוכלכת)

וקיבלתי בחזרה בית מדונדש ברמת האבנית באסלה שנעלמה.


אם את כאן - אני *ממש* לא כועסת

מוזמנים שוב

את רצינית? לא קראתחי תגובות קודמות (מעניין)ממתקית

אבל בואנה הייתי מזמינה אותם להתארח בביתי בשבת בכל פעם כשיש לי ליקוי...חחחח

איזה כיף לך...את כבר לא צריכה סמרטוטים להניח מאחרי היאגרה, פחות ריח, פחות טרחה.
מתנה גדולה לאישה בחודש תשיעי, פחות התעסקות.
רק לגבי השעון- לא הבנתי מאיין היה להם בטריה...
בכל אופן, אני רואה את זה כמחווה של תודה, נהוג להשאיר מתנה כלשהי, וכנראה התארחו אצלך מישהו בעל מקצוע וידיים טובות ופינק.

לא הייתי מתקנתניק חדש2

וואלה הייתי שמחה אם היו עושים את זה בשבילי😅

קשה לי להבין את הנקודה שזה מעצבן.

אבל מה משנה לך מה אנחנו חושבות?

זכותך

את גם בחודש 9. לא נראלי שהייתי מסכימה לתת את הבית מלכתחילה❤️

זה קצת מוזר ומצד שניחילזון 123
עבר עריכה על ידי חילזון 123 בתאריך ט' בטבת תשפ"ו 7:09

אולי הם הרגישו בדיעבד שזה היה לא הכי נעים לבקש ממך בחודש תשיעי וע''י התיקון הם הרגישו שגמלו לכם על העזרה שלכם.

והאמת אולי במחשבה שניה אפילו לא ממש הרגישו שגמלו אלא פשוט נגיד היו צריכים שעון לדעת מה השעה - סידרו.

הלכו לשרותים ראו טיפטוף - סידרו... כנראה זה לא היה מורכב.
 

אגב אני לא הייתי מתקנת כי אולי לא הייתי יודעת לתקן....

אבל הייתי שמחה שיתקנו לי כמה דברים .
 

ועוד משהו כתבת שלדעתך לא לגיטימי לבקש בחודש תשיעי. אז לא יודעת... אם זה לדעתך לא לגיטימי היית יכולה בכיף לסרב ואני בטוחה שהם לא היו נוטרים לך על זה טינה.

אבל לא לכל אחת לתת את הבית זה כזה היסטרי, הם לא יכולים לדעת איך זה בשבילך.

אני אחרי לידה, אחרי הריון לא פשוט נפשית ורגשיתאנונימית בהו"ל

הילדים אצל ההורים שלי כי אין מישהו אחר שיהיה איתם

בעלי איתי

הילדים כמובן במסגרות ואחהצ ההורים מוציאים אותם ומתארגנים למקלחת ושינה


אני כל הזמן מקבלת טלפונים של צעקות, בכי, ריבים, ויכוחים, הבת שלי לא מסתדרת עם אמא שלי

אני פשוט יושבת פה ובוכה

בעלי ייסע לשם אבל הנזק כבר נעשה

הילדים בוכים

אמא שלי צרחה עליי שהיא לא מוכנה יותר לשמור עליהם

ואני עצובה כל כך


רואה פה נשים שיש להן 9 ילדים בבית שנשארו עם ההורים ואצלי אף פעם אין מי שישמור עליהם

הלכתי ללדת, כן?


איפה בדיוק הייתי אמורה להשאיר אותם??????

ווואי איזה קשה זהשירה_11

סיטואציה קצת הזויה

בת כמה הבת שלך?

איזה קשה זה שזה ככה, במקום להיות רגועה ונינוחה ולהתעסק בשמחה שלך את צריכה לקבל מבול פלאפונים כזה

בעלך איתך? מכיל?


חיבוק 🫂 ענק 

הבת שלי בת 6אנונימית בהו"ל

ילדה לא קלה, לא אשקר

אבל ילדה!

הייתי מצפה מאישה מבוגרת ליחס אחר


ושלא תביני לא נכון, היא שומרת על ניקיון של הבית ומכבסת וכאלה

אבל זה לא שווה לי!!!! לא ביקשתי לנקות ולסדר אבל זה כנראה יותר קל לה מאשר להיות סבלנית לילדים

כנראה שהיא בורחת לשםשירה_11
ובאמת מרגיש שמצופה מסבתא להיות חביבת הילדים 🩷
מתואמת

מבקשת סליחה, קודם כול, כי נראה לי שאני אחת מאלה שגרמו לך לקנאה...

(רק אומר שאנחנו דווקא משתדלים יחסית לא הרבה להפיל על ההורים שלנו. היינו אצלם אחרי שלוש הלידות הראשונות - כולנו יחד - ובכל שאר הפעמים שנעז3נו הם שמרו עליהם לא יותר מיומיים, אף שב"ה הם ממש נכונים לעזור...)

אני חושבת שלשלמור על חבורה של ילדים שהיא לא שלך (אף שאלה נכדים) לכמה ימים - זה ממש קשה. (ראיתי את זה על עצמי כששמרתי לשעות ספורות על אחיינים שלי, שאני מאוד אוהבת - הייתי כל הזמן במתח, ולא תמיד ידעתי איך להרגיע אותם ואיך להתנהל איתם, כי אני לא מכירה אותם מספיק...)

אני מבינה שאת במצב קשה מאוד, אבל אולי היה עדיף לעשות הפוך - שאת תלכי להורים שלך עם התינוק ובעלך יישאר בבית עם הילדים? (עשיתי את זה אחרי שתי לידות)

עכשיו כבר מאוחר מדי בשביל זה, אני מניחה, אז כרגע המצב הוא שאתם צריכים להתנהל בעצמכם:

את בחדר כל היום, לא מטפלת בילדים כלל מלבד בתינוק, ובעלך נמצא עם הילדים ברחבי הבית ודואג לבייביסיטר אם צריך. (גם את זה עשיתי אחרי חלק מהלידות)

בכל אופן, חיבוק גדול. הקטע שאמא שלך צרחה עלייך זה הכי קשה...

תרגישי טוב ומזל טוב!

אני אף פעם לא נסעתי להורים אחרי הלידהאנונימית בהו"ל

ובואי נגיד שידעתי למה


אני כרגע עדיין בבית רפואה, לא בבית

ובכנות זה לא לשמור עליהם כל היום, רק כמה שעות בערב


פשוט עשתה לי רע

אבל למה בעלך לא יכול לשמור עליהם?מתואמת

או בייביסיטר?

התגובה שלה באמת קשה, ואני מבינה אותך שאת לא רוצה ללכת אליה, אבל במצב כזה גם בשמירה על הילדים אי אפשר להיעזר בהם...

(ושוב אגיד איך היה אצלנו בלידות שבהן לא היינו אצל ההורים - הם באו אלינו לכמה שעות, בתורנות בין שני הזוגות, לפעמים גם האחים הרווקים שלי באו, והייתה גם בייביסיטר. בלידות האחרונות כבר היו ילדים גדולים מספיק בשביל לשמור על הקטנים. ובאמת בעיקר בעלי היה נוכח...)


וסליחה שאני נשמעת לא רגישה...❤️ מנסה לעזור לך למצוא פתרונות למצב הקיים, אף שיכול להיות שאת בסך הכול רוצה לפרוק...❤️❤️

אני לא יכולה פיזית להיות לבד בזמן האשפוזאנונימית בהו"ל
בייביסיטר חיפשתי אבל לא מצאתי ללילה
הבנתי עכשיו... באמת קשה❤️מתואמת
קודם כל מזל טוב!!חשבתי שאני חזקה

איזה קשה!! ואיזה חוסר אונים....

חיבוק לך! ממש קשה להיות רחוקה מהסיטואציה ובמיוחד שהכי מגיע לך בעולם רק להנות מהפלא החדש שלך ולהתאושש מהלידה...

מקווה ממש שתצליחי למצוא פתרון אחר לעד שתחזרי הבייתה (אולי לפזר אצל חברים? אולי בנות נוער לבייביסיטר או התנדבות?)

מזל טוברקאני

וחיבוק ענק

זה לא קל

לא לכולם יש את האופציה להיעזר בהורים

יש לך אולי אפשרויות אחרות?

בייביסיטר בתשלום? משהו בסגנון? שכנה אולי?

 

 

אצלנוoo

בעלי חזר הביתה באמצע הלידה כדי להוציא את הילדים למסגרות ואז חזר שוב ללידה

ולא הגיע יותר לבית חולים עד שהשתחררתי

לא תמיד יש מישהו אחר שיטפל בילדים והעדפתי להיות רגועה שהוא איתם

איזה לא פשוט!התלבטות טובה

רק רוצה לומר מזל טוב!

וחיבוק על הסיטואציה הלא פשוטה וכואבת ❤️

איזה עצוב התחושה שאין גב..כורסא ירוקה

אני אישית מעדיפה שבזמן האשפוז בעלי יהיה בבית עם הילדים, וברגע שחוזרת הביתה מזמינה המון בייביסיטריות צעירות (כיתה ז-ט כזה) שיהיו בבית איתי, ישחקו עם הילדים ויעשו עבודות בית קלות (שטיפת כלים, הגשת א.ערב, אולי קצת קיפול כביסה)

אז פתרונות פרקטיים אפשר למצוא, אבל הקושי האמיתי זה התחושה שאין לך באמת תמיכה מאמא וזה קשה מאד. חיבוק על זה.. 

קלעת בולאנונימית בהו"ל

זה בדיוק מה שמפריע לי

הייתי מצפה שתרצה לעזור לי באהבה ותתרגש איתי


אני לא יכולה פיזית להיות לבד בזמן האשפוז

בית החולים אמור לתמוך בך לגמריכמהה ליותר

ברמה הפיזית.
לא פירטת, אבל אם נניח אין לך שום יכולת לקום לבד, אז האחיות יכולות ללוות אותך לשירותים, ואם גם שם את לא יכולה לבד, אז אפשר לבקש אולי קטטר.
לגבי מיקלחת - אולי אפשר לתאם עם בעלך בבוקר שיבוא לעזור לך, או שוב, לבקש מהאחיות שיביאו אותך לשם, בדרך כלל הם שמים שם כיסא, ואז מספיק שאחות תושיב אותך.
גם לגבי התינוק - אם את לא יכולה לקום - את יכולה לבקש מהאחיות שיביאו אותו אליך.

האמת, שבתור מישהי שגם אין לה כל כך גב, אני אפילו לא מצפה, וכך גם לא מתאכזבת. והאמת היא שאני רואה כל כך הרבה נשים סביבי שאין להם תמיכה, אז אני מפקפקת בכלל באקסיומה הזאת שיש לנו בראש, שהמישפחה תמיד אמורה לשמוח איתנו ולעזור.
הילדים נשארים אצל שכנים\ חברות בזמן הלידה עצמה, ואחר כך אנחנו עושים מה שאפשר כדי שבעלי יהיה איתם כשהם חוזרים.

כנ''ל מסכימהבורות המים
זה שהוא אמור, זה משהו אחראנונימית בהו"ל

בפועל לוקח המון זמן עד שהן מגיעות והן לא מגיעות כל פעם כשצריך לקחת את התינוק ולהחזיר

מזל טובהשקט הזה
וחיבוק על הסיטואציה❤️


יכולה להגיד שעכשיו בלידה השלישית שלי, כשהבנות לא היו במסגרות, בעלי היה איתן בבית.


לידה זה אירוע מטלטל למשפחה ואם שני ההורים נעלמים פתאום זה יכול להחריף את הטלטלה ולהוציא מילדים התנהגויות מאתגרות.


וואו מממ שמורכב להרגיש ככהבורות המים

שה להיות אחרי לידה ולשמוע כאלה טענות מהבית


מנחשת שמראש הסכימו ולא תארו לעצמם כמה הז קשה

ולפעמים גם ילדים אחרי לידה משתגעים בעצמם ומתנהגים לא קל

מנחשת שזה לא בכוונה רעה אבל זה באמת מאודדד קשה להיות ככה בתחושה שקשה להם ככה עם הילדים


באמת מה עושים כשיש הרבה ילדים?


האמת אצלי נגיד אין משפחה שתשמור

להורים שלי קשה כבר מזמן..

אז

א. בעלי בא איתי ללידה נשאר איתי שעה-גג שעתיים אחרי ונוסע הביתה ורק הוא עם הילדים

ב. בזמן הלידה עצמה- משריינת מראש כמה נערות לבייביסיטר

השאיפה שיפגשו את הילדים לפני ויכירו אותם.

ג. שכנים

ד. משפחה אחרת אם יש

וכן לזמן יחסית יותר קצר..רק ללידה עצמה

ובבע'ח אם קשה לך לבד תבקיש עזרה מהאחיות..תשימי בתינוקיה.. י שאיך לקבל עזרה לרוב

או לפצל בין חברים של הילדים

בפועל בזמן אמת אנשים לרוב מסכימים לעוזר

ובאמת בעיני הכל עדיף מאר להעמיס על ההורים אם זה היחס


עוד הצעה להבא להביא להורים רק חלק מהילדים

או שההורים יבואו אליעם כי בבית יותר קל לילדים


אבל עכשיו תבקשי שיתקשרו לבעלך עם טענות ובעיות ואת צריכה לנוח פיזית

ובעיקר נפשית

אל תתערבבי ואל תתני לזה להרוס לך את ההתחלה

וכן בעיני עדיף לשחרר את הבעל ולהיות יותר רגועה

אני חושבתSARITDO

אם לא מצפים

לא מתאכזבים

יש הורים ששומרים

ויש גם הרבה שלא ..

מבינה את התחושות ובכיקר אחרי לידה שאת מוצפת רגשית.


שאלת מה עושים עם הרבה ילדים ?

ישכל מיני פתרונות שצריכים להיות קשובים ופתוחים אליהם.


ולפעמים לא צריך פתרון

כי המשפחה ממולך עם 9 ילדים. הגדול שלהם כבר בן עשרה ויכול לשמור בעצמו

סתם דוגמא.


ובכא מה שבדכ מצוי זה שהאבאנבבית עם הילדים

והאישה בבית חולים.

בביהח בדכ למי שצריך !! יש עזרה.

ואולי בכלל לאמא שלך יהיה יותר קל לבוא לעזור לך

מאשר לעזור עם הילדים.


גכ סוג של פתרון

ילד בן 10 שומר על 8 אחים??אנונימית בהו"ל

ברור שלא

יש לי המון חברות שההורים שלהן שומרים על הילדים בזמן לידה, זה לא זמן רגיל


אני נמצאת כאן ורואה סביבי שאין כמעט נשים בלי מלווה, ממש בודדות. כולן עם הבעל או עם אמא 

היא כתבה בן עשרה - הכוונה למתבגר...מתואמת
מאיפה הגעת למסקנה שהילד בן 10?SARITDO

יש כל מיני טווחי גילאים במשפחות.

בכא להזתכל ולדמין שלכולם ההורים עוזרים

זה קצת פטאטי


מבינה את התסכול

בלי קשר

אין צורך לדמיין, זה מה שקורה סביביאנונימית בהו"ל
אפילו כשכתבתי הודעה בקבוצה של הקהילה קיבלתי תגובות כמו "אצלי ההורים עזרו" ולא מאחת
אני יכולה להעיד רק על עצמימתיכון ועד מעון

מלידה שלישית אני לבד לאורך כל האשפוז, בעלי קופץ קצת, לפעמים עם הילדים לפעמים לבד אבל רוב הזמן הוא מתפעל את הבית ואני עם התינוק, כולל בסיטואציה של שבת בבית החולים, כולל אשפוז יחסית ארוך ומורכב.

אני אף פעם בלי מלווה.

מבינה את הכאב שלך ואת הרצון אבל נשמע שזה לא הולך.

אולי דווקא כדאי הפוך שיבואו להיות לידך בבית החולים ולא בבית? אני עשיתי את זה עם אחותי, באתי להיות איתה ובעלה היה עם הילדים 

חיבוק ענק🩷🩷🩷אמא לאוצר❤

תחושה ממש קשה

אני הייתי חלק משמעותי מהזמן בלי מלווה כי בעלי חזר לילדים וככה המוןןן נשים שאני מכירה

וגם בבית חולים ככה ראיתי בכל הלידות שלי

בלידות ראשונות הבעל צמוד ואחרי זה הרבה פעמים האשה נשארת לבד לפחות חלק מהאשפוז, בלילה וכו'.... זה ממש מקובל.

אבל התחושה שלך הכי חשובה, זה לא באמת משנה מה קורה אצל כולן

הלואי שתמצאי איך להרגיש עטופה💓💓💓

אני גם חושבת שאמא שלך הייתה צריכהשוקולד פרה.

להתנהל ברגישות, ולספוג את כל חוסר הנעימות שיש מול הילדים.

גם כי היא סבתא, היא לא איזו מישהי מבחוץ, וגם כי את אחרי לידה, והיה ראוי שהיא תתחשב בך, למרות הקושי שלה.


אבל בני אדם הם בני אדם. את מכירה את אמא שלך הכי טוב. אולי אפילו התגובה שלה לא מפתיעה אותך, למרבה הצער.


זה כואב מאוד שככה זה, ובאמת שאת צודקת שעם כל זה שלסבתא מאתגר עם בתך בת ה-6,

את מתמודדת יום ביומו עם האתגר שבגידול ילדה עם אופי לא קל.

ואוטובוסים תתמודדי כשאת עם תינוק צמוד.

זה מאוד מאוד קשה.


ובאמת חבל ומצער שאמא שלך לא מאפשרת לך את מנוחת הנפש הזאת, ואומר לך שלא תשמור עליה בחיים.

היא הנכדה שלה.

וזה לא אשמת אף אחד שיש לה אופי כזה.

זה משהו שצריך לעבור אתו תהליך. ללמוד לאהוב אותה כמו שהיא, ויחד עם זאת להתקדם איתה שיהיה לכם יותר קל מולה.


חיבוק גדול אהובה.

נראה לי שמה שאת צריכה זה בעיקר הרבה חיבוקים מנחמים.

תודה, אני פשוט יושבת ובוכה פה...אנונימית בהו"ל
אוי אהובה, אין לי יותר מידי עצותעדינה אבל בשטח
גם אני לא באה ממקום שאמא שלי יצאה מגדרה אחרי הלידות , למדתי לצערי להסתדר לבד, ומעדיפה להסתדר לבד ולקבל רוגע נפשי, אבל כואב לי עליך כל כך.. על הבת שלך, על זה שאמא שלך לא מתעלה מעל זה , על זה שאת לא מקבלת טיפת שלווה , שולחת לך חיבוק ענק, ועוד אחד ועוד, אל תבכי ♥️ 
ממש מובן. חיבוק.שוקולד פרה.
אהובה, מגיע לך חיבוק גדולחנוקה

אני חושבת שהקושי הבאמת גדול זה רגשית

אחרי לידה זה זמן מוצף הורמונים, ולהרגיש אז לבד- זה נורא קשה

אני גרה רחוק מההורים ככה שזה לא ישים 'לשים אצלם ילדים ללידה' (הם כן עוזרים בייחוד חמותי ולוקח את הילדים אבל לא מהרגע להרגע ולא לזמן בלתי מוגבל)

ובחלק מהלידות בעלי חלק את הזמן ביני לבין הילדים ובאחרונה שהיתה קשה לי יותר- פיזית ונפשית- הרגשתיש אני לא מסוגלת להשאר לבד,

ובאמת הזעקנו בייביסיטר שתשאר עם הילדים ברצף גם בלילה למשל, מה שבעבר ברור שהייתי לבד.

אני לא בטוחה שאת מחפשת פתרונות או לשמוע שיש עוד נשים שלבד בבית החולים

ברור שהצוות צריך לטפל בך (כולל לקלח אותך אם צריך, כולל הכל הכל) ויכול להיות שהוא לא הכי יעיל בעולם

ובכל מקרה, כתבת שאת גם אחרי הריון מורכב- את מרגישה צורך שבעלך יהיה איתך

אז חיבוק רק על זה, ומגיע לך

כי ילדת...

 

אבל אל תכנסי בבקשה לפינה מול ההורים שלך

זה לא יעזור

תכבי את הטלפון שלך, תאמרי להם שיתקשרו לבעלך

חפשי שכנה או חברים מהגן, בזן לידה אנשים אוהבים להתגייס (כבר כתבתי כאן פעם שאנחנו תיאמנו עם הגננת של הבן שלי שתיקח אותו בזמן הלידה)

בייביסיטריות צעירות פחות מבינות את הפואנטה אבל מישהי מהשכונה, לאו דוקא שיש לך קשר קרוב איתה, טקטית מספיק- תעזור בשמחה.

בטח יש לך איזה קבוצה קהילתית, תכתבי שילדת בשעה טובה ומחפשת סידור לילדים ל3 הימים הקרובים, כי את זקוקה לעזרת בעלך.

אני בטוהח שתקבלי את הגב שאת זקוקה לו.

וואי אהובה! את צודקת ככ. את נמצאת בנקודה שצריכהאביגיל ##

משענת וגב. ומגיע לך אחרי הריון ולידה מורכבת!!

באסה שאמא שלך פחות נמצאת ככזו כרגע


מה עם לקחת בשבילך דולה פוסט פארטום שתבוא לביח להיות איתך ובעלך יחזור לילדים?

אני לקחת אחרי הלידה את יושביה כץ והיה לי ככ טוב ומשמעותי

זה גם רעיון טובמתואמת
גם אני עשיתי את זה בלילה הראשון אחרי קיסרי, כי רציתי שבעלי יוכל לישון נורמלי בבית וגם להיות עם הילדים. לפעמים גם יש החזרים מקופת חולים (אם לא מממשים אותם על דברים אחרים)
וואן זה רעיון טוב!! מכירה הרבה שלוקחות שירות כזהאמא לאוצר❤אחרונה
וזה ממש ממש יכול לתת מענה!🩷
ירידה בשמיעה וביטוח לאומיshiran30005

משני ניסתה לתבןע את ביטוח לאומי בגלל ירידה בשמיעה?

עשינו בדיקה ויצא לנו 40-45 דציבל , בפועל כל היום הילדון אומר "מה? מה? מה? " קשה להתנהל איתו בבית כבר. בדיקה קודמת היה ירידה אבל לא ככה.

הבודקת אמרה לנו לבדוק את הזכויות שלנו.

מקבל טיפול של קלינאית תקשורת בגלל עיכוב בדיבור.

מה הסיכוי שימהרו לנתח מהר? ידוע על נוזלים מהחצי שנה האחרונה בלי דלקות אוזניים

בן 2.10 עם אסתמה קשה ברקע

איזה מבאס..כורסא ירוקה
עכשיו עוד יותר בא לי לעבוד בזה ולעזור לאנשים. ממש מתסכל שדווקא מי שמגיע לו לא מקבל דברים
מה דעתכן? צריכה עגלה קלה לאיסופים של הילדיםתודה לה''

יש בכל מיני מקומות במהלך האיסופים לא מעט מדרגות,

ולכן חייבת עגלה קלה.

העגלת אמבטיה שוברת לי את הגב..


מישהי הציעה לי לקנות ממנה דונה לא בתוקף (נקנתה ב2018) ב300 שח- תשמש רק כעגלה.. שווה את זה?


אופציה אחרת זה לקחת טיולון של גדולים שיש לי, משהו קצת מעפן ולשים בו איזה משהו עוטף כזה שראיתי שיש כאלה ששמות- שגם הופך את זה ליותר שכיבה וגם יותר מגן בחורף על התינוקת הקטנה... אשמח אגב לשמוע המלצות לגבי זה...


תודה רבה רבה!!!

למה לא מנשא?כורסא ירוקה

בני כמה הילדים? הם הולכים עצמאית?


לא הייתי לוקחת דונה כי סלקל משמעותית יותר כבד מטיולון, בטח אם יש הרבה מדרגות.

בגיל שמתאימים לסלקל - הרבה יותר נוח מנשא. הידיים שלך פנויות, הילד עוד לא כבד, לא מיטרטרים עם מדרגות וזה יותר חם ונעים לתינוק.


כשהילד כבד למנשא, הייתי הולכת על טיולון קל (איזיווקר, אינפנטי רויאל או משהו בסגנון) אבל זה עדיין ידרוש ממך יותר מאמץ פיזי במדרגות. 

אני שבועיים וחצי אחרי לידה, לא יודעת אם מומלץ היותתודה לה''
עבר עריכה על ידי תודה לה'' בתאריך ח' בטבת תשפ"ו 11:13

עם מנשא בחצי שעה 40 דק של הסתובבות...

 

ותודה על התשובה!!

בעקרון אומרים שאםשר לסחוב עד משקל התינוקמנגואית

לי היה ממש טוב מנשא בעבר בחורף ועם פיצי

עגלה במדרגות זה כבד יוצר

הגדולים הולכים וסוחבים לבד את הציוד שלהם?

כן הולכים לבדתודה לה''
ממה שידוע לי מנשא לא מומלץ עד 6 שבועותיעל מהדרום
לק"י


לא קשור למשקל התינוק.

אני גם יודעת ככה.. מצד שני אם זה לסחוב עגלה כבדהתודה לה''
אז אולי עדיף מנשא?...
לא יודעת באמתיעל מהדרום
לדעתי ממש עדיף מנשאאפונה

בפרט בחורף.

אבל אני לא אשת מקצוע או משהו

אני נוטה לשם גם... תודהתודה לה''
אני חושבת שאם אין לך עזרה במדרגותבארץ אהבתי

אז באמת עדיף מנשא על פני עגלה.

אבל ללכת כל יום 40 דקות עם מנשא גם לא נשמע הכי מומלץ בשלב הזה...

אין סיכוי לקבל עזרה בשבועות הקרובים? אולי משכנות? אפילו בתשלום? (אולי בחלק מהפעמים בעלך יכול להיות גמיש ולהגיע מוקדם כדי לאסוף?)

זה לא לתמיד, רק לכמה שבועות הקרובים. יש סיכוי שתמצאו פתרון אחר שיאפשר לך לנוח?

 

ובימים שאין ברירה ואת חייבת לאסוף - יש סיכוי לבקש עזרה מאיזה שכנה רק עם העגלה במדרגות?

אני אנסה לחשוב. תודה על הדחיפה לכיוון!תודה לה''
לא מצאתי בינתיים אבל ננסה...
קשוח!כורסא ירוקה

מצד שני, לפי האינטרנט, המשקל של הדונה הוא בין 7.5-8.5 ק"ג, יחד עם משקל התינוק נגיד שתגיעי ל10-12 ק"ג? (תלוי בדגם של הדונה ובמשקל התינוק שלך)

נכון שזה לא עלייך, אבל זה הרבה מאמץ פיזי במדרגות.


מנשא לעומת זאת זה רק משקל התינוק, אז נשמע לי קל יותר להתנהלות.


האמת שאני לא רואה פה תשובה נכונה "אידיאלית", לכל אפשרות יש חסרונות, השאלה מה את חושבת שיהיה לך קל יותר.

אולי כדאי לנסות יום אחד לשאול עגלת דונה ממישהי ולהתנסות, לראות כמה קל להתנייד איתה ולהחליט לפי זה 

ממש תודה על התשובה המושקעת!!תודה לה''
את ממש צודקת בהכל...
וואו 40 דקות כל יוםבורות המים

אין דרך אחרת לאיסוף?

או תורנות עם שכנות

ממש קשוח במזג אוויר הזה ואחרי לידה בכללל


להרים עגלה במדרגות בעיני יותר קשה לגוף ממנשא

מה זה חריג 40 דק איסופים?תודה לה''
עד שהולכים ממקום למקום, 3 נקודות איסוף....


כן אנסה שאני אוספת רק חלק- יקצר את הדרך..

תראי לרוב מגיעים ברכבבורות המים

גם לי יש 3 איסופים שונים

ובאמת ברגל לוקח יותר זמן

אבל כן זה נשמע לי הרבה

אבל מניחה שזה המצב..


אחרי לידה נשמע לי מאוד קשוח עם קטן

בלי רכב ושלוש נקודות איסוף זה הגיוני הזמן הזהיעל מהדרום

לק"י


גם לי לוקח קרוב לשעה.

איך את עושה עם הקטן?תודה לה''
בהתחלה בעגלת אמבטיהיעל מהדרוםאחרונה
לק"י


ומגיל חודש וחצי או מנשא או עגלה ומנשא (שמה בעגלה, ואם הוא לא רגוע, אז מעבירה למנשא).

דונה זה כבד? לא רואה את עצמי שמה אותה בטיולוןתודה לה''
קליל בגיל הזה ובמזג הזה..
לנו היה דונהאבי גיל

והייתי ממש מרוצה!!

עזר לי מאוד עם הפיזורים והאיסופים


שימי לב -

לא בטוחה ששווה לקנות יד שנייה פג תוקף

תבדקי את זה

זרם גם במדרגות?תודה לה''

זהו אני לא מבינה בזה..

300 של לדונה בת 7 שנים נראלך משתלם?

לא שווה לשלם שקל על דונה לא בתוקףממשיכה לחלום
ותודה רבה על הצשובה!תודה לה''
דונה לא ממליצה לצורך הזהבורות המים

א. לא כיף להעלות אותה מדרגות בעיני .יותר קלה מעגלת אמבטיה אבל היא נמוכה בידית והגלגלים לא זורמים כיף במדרגות..לפחות לפי דעתי

ב.היא פתוחה לגמרי לרוח ולקור


בעיני עדיף טיולון לסגור את הגגון ויש גם שקי שינה לקטנים שאפשר לעטוף את הקטן


תודה רבה!!תודה לה''

צודקת ממש מבחינת הקור


אבל איך שמים פיצים בטיולון פשוט?

הטיולון של העגלה המשתלבת לא ייקל עלי מבחינת משקל..

והטיולון הפשוט מאוד לא יציב ומתנדנד ..

המדרגותזריחה123

עולות/יורדות לגן או באמצע הדרך?

אצלנו היו מדרגות לגן אז באתי טיפה יותר מוקדם וכשבאה אמא שאני מכירה ביקשתי ממנה שתביא את הבת שלי / שתשמור על התינוק

ניסיתי כל מיני אופציות, הכל לא היה נוח ככ. כשקצת גדל הייתי משאירה את העגלה / הדונה (אם באתי עם הרכב)  ועולה במדרגות עם התינוק בידיים

בהצלחה! 

באמצע הדרך...תודה לה''

תודה ע ל התשובה!

אולי כדאי לך לצאת כמה דקות קודם ולעשות עיקוףכורסא ירוקה
דרך המדרכות מסביב כך שלא תשתמשי במדרגות בכלל
המדרגות זה בדרך חזרה...תודה לה''
אבל זה רעיון לעשות עיקוף עם הילדיםתודה לה''

למרות שיש שני מקומות שאין איך לעקוף

אבל אם זה רק בחזורכורסא ירוקה
אז למה לא לחזור דרך הדרך של ההלוך שאין בה מדרגות?
דונה מאוד לא נוחה במדרגות! הרבה פחות מעגלות רגילותיראת גאולה

הגלגלים שלה קטנים והידית נמוכה,

ממש לא מוצלחת למטרה הזו

הוצאת התקן שהסתבכהטוט

הלכתי להוציא את ההתקן והרופאה לא ראתה את החוטים. הפנתה להיסטרוסקופיה. 

היא רופאה חדשה בקופה, שיערתי שאולי רופאה חדשה בכלל אז קבעתי לרופאה אחרת, היא אמרה לי להגיע בווסת. 

 

מה הסיכוי שתצליח להוציא? מישהי פעם הסתבכה עם ההוצאה? מה הפרוצדורה כשלא מוצאים חוטים? אשמח לשמוע אם מישהי עברה הוצאת התקן בהיסטרוסקופיה.

איזה התקן?אחת כמוני

לי היה ג'ניפיקס שרופא בקופח לא הצליח להוציא והמליץ על היסטרוסקופיה.

חזרתי פרטי לרופא שהתקין לי והוציא תוך כמה דק בלי היסטרוסקופיה

אז לא יודעת אם זה עונה למקרה שלך. אבל  אני ממש שמחה שעשיתי את זה למרות העלות הגבוהה של הביקור הפרטי

לא מכירה את ההליךמיקי מאוס
אהל אצלי תמיד מבקשת שיגזור את החוטים עד הסוף ולא היתה שום בעיה להוציא את ההתקן


אני גם מכירה שהכי קל זה לקראת הווסת (לא חייב דווקא בווסת אפשר גם יום יומיים לפני או אחרי. אבל אז צוואר הרחם הכי נגיש)


אם את מאזור מודיעין או המרכז ובמיוחד אם את במכבי או מאוחדת ממליצה מאוד על ד"ר אילן ברעם. הוא מומחה ממש להתקנים 

קרה ליביבוש

אבל ממש לא שלחו להיסטרוסקופיה. שלחו לבי"ח להוציא תחת אולטרסאונד, עניין של 2 דקות לכל היותר

לפעמים החוטים מסתובבים סביב עצמם אז צריך להוציא תחת מצלמה

האמת שאני הוצאתי תוך כדי הריון אז הרופא ממש ניסה לא לפגוע בעובר וזה לקח ממש 2 דקות

וואוטוט
היסטרוסקופיה זה אחלהמרגול

הוציאו לי כך את ההתקן (מסיבה אחרת)

דווקא זה שהרופאה ממש רואה מה שהיא עושה זה טוב כי היא יותר נזהרת… לא פשוט שולפת מהחוט


לא כאב כמעט (ובהכנסה של ההתקן ראיתי כוכבים)

רק כזה כשהיא עוברת בצוואר הרחם אבל זה שניה וחצי לכל כיוון


תביאי פד ליתר ביטחון (ממלאים את הרחם במים, אז לפעמים קצת טפטוף אחכ, לאו דווקא של דם).

אגב זה לא כזאת פרוצדורה. אפילו בלי הרדמהמרגול

זה סתם עם שם מפחיד

לא מכירה השלכות קליניות של זה…

סה"כ מכניסים מקל דק ממש עם מצלמה, ממלאים את הרחם במים בשביל לראות (לא הרגשתי מבפנים את המים, רק הם נזלו בין הרגליים😅), ומושכים… לא חותכים או משהו… בקטנה

עבדתי עם רופאת נשים שגם היא לא מצאה ושלחה להיסטרוהריון ולידה

ועוד פעם שנתקלתי במקרה מסובך יותר

אבל נשמע לי שזה הגיוני לא להצליח למצוא לפעמים.

אבל אולי שווה ללכת בווסת לרופאה אחרת ולנסות שוב אצל ידיים אחרות אם זה ירגיש לך יותר טוב

תודה לעונות! עברתי בעבר היסטרוסקופיהטוט

אני לא חוששת מהבדיקה כמו שאני מבואסת על התהליך. לחכות לתור בבי"ח, לא להיות בבקרה על התאריך שיוצא. 

לפי הפסיקה שלנו הוצאה של התקן אוסרת אז זה באסה שלא אוכל לתזמן לזמן הווסת ולגרור את הזמן שאני עדיין עם מניעה זה עוד אישיו גם ככה הלב לא שלם עם זה...

עונהזריחה123אחרונה

קרה לי

הרופא לא הצליח להוציא התקן נובה טי

אמר לי לבוא בוסת, בין התורים

באתי ביום-יומיים הראשונים של הוסת והצליח להוציא, לא כאב

רופא מנוסה. יכולה לכתוב בפרטי את השם. 

ילדון בן רבע ל3, והתעסקות עם חברהרוני_רון

הבכור המתוק שלי בן רבע ל3.

לאחרונה מתעסק הרבה עם עינייני חברה.

מתעניינת אם זה תואם גיל או מצביע לי על משהו חריג?

משתפת בכמה שיחות שהיה לי איתו לאחרונה, שתבינו מה אני מתכוונת.

 

- הוא ראה את החנוכיה ואמר לי שהוא מתפלל כבר שיבנה בית המקדש, ואין לו כח לחכות. וכשיבנה בית המקדש, הוא יעבוד בבית המקדש בגלל שהוא בכור, והוא ידליק את המנורה, ואז כל הכהנים יהיו חברים שלו, וכולם יבואו אלינו הביתה והוא ישחק איתם במשאיות.

 

- הוא שיחק עם האנשים של הפלימוביל אני שומעת דו שיח שהוא מנהל שם:
הילד שואל שם את הדמות של האבא
אבא אתה חבר שלי? האבא עונה לו כן בטח.

הילד שואל אבא אבל נכון אתה לא חבר של אנטיוכוס? לא אני לא חבר שלו הוא רשע.
 

- מלא פעמים הוא שואל אותי או את בעלי, או את אחים שלי וגיסים שלי וכו
את/ה חבר/ה שלי?

 

- הוא ניסה לשחק עם בן דוד שלי בן 6 והבן דוד לא ממש זרם איתו
הוא בא אלי ואמר לי: אמא אני חבר של X וX לא חבר שלי.
זה לא עושה לי נעים...
 

אני מרגישה שזה מעסיק אותו, ומנסה להבין אם זה תואם גיל...

 

תודה רבה לעונות!
 

נשצע לי נורמליכורסא ירוקה

זה גם גיל שילדים כל הזמן אומרים אחד לשני אני כן חבר שלך אני לא חבר שלך אז הוא מוודא מי איתו ומי נגדו (לא שזה כזה יציב, הם משנים את דעתם פעמיים בשעה).

הם גם פתאום נפתחים לענין שיש בחברה, תחשבי שעד לא מזמן חברים היו דבר נחמד שנמצא מסביב, אבל כל אחד משחק עם עצמו, רק עכשיו הוא אשכרה מתעניין בסביבה, אז הוא לומד אותה ואיך היא עובדת

נשמע לי מתקדם לגילו, אבל תקיןמתואמת

הבת שלי בת 3.5 וגם כל הזמן אומרת לאחים שלה: "אתה חבר שלי, נכון?" או "אני לא חברה שלך!" אבל אצלה זו השפעה מובהקת מהאחים...

בכל אופן, בסביבות גיל שלוש-ארבע זה הגיל שבו נפתחים ל"עולם", ומגלים שהוא מורכב מעוד אנשים חוץ מבני המשפחה. ומכיוון שהאדם הוא יצור חברתי (בדרך כלל) זה מעסיק אותו כבר מהגיל הזה...


(ורק אוסיף בסוגריים שבאופן אישי אני לא מעודדת שיח של "חברים" בתוך המשפחה - במשפחה כולנו בני משפחה ואוהבים זה את זה ונותנים זה לזה באותה מידה. אבל לפחות לא מול אבא ואמא... כשילד שואל אם אני חברה שלו, אני אומרת לו שאני אמא שלו ומאוד אוהבת אותו. זוכרת שפעם שמעתי ברחוב אמא אומרת לבת שלה: "אם לא תבואי יפה אז אני לא אהיה חברה שלך" והזעזעתי ממש...)

לגבי הסוףכורסא ירוקה
ברור שלעולם לא אגיד את זה לילד, אבל אני גם לא אוסרת עליהם להגיד לנו או ביניהם, רואה בזה דרך חמודה לתקשר את זה שכרגע קשה להם עם מישהו. לרוב זה גם סביב ענין ספציפי וכשהוא נפתר הם חוזרים להיות חברים
אני גם לא אוסרתמתואמת

אבל לא מחבבת את זה, ולפעמים מביעה את דעתי.

אבל אצלנו זה יותר: "אני חבר שלך, נכון? אז תכבדי אותי בממתק שקיבלת." ואז הילדונת מנצלת את המעמד ומנהלת 'מסחרה' של חברים מבין האחים, ולחלק נותנת את מהממתק ולחלק לא... את זה אני ממש לא אוהבת, ולכן מלכתחילה מעדיפה שהשיח בין האחים לא יכלול את המילה 'חברים'.

אה וואו זה מאד מתקדם חחכורסא ירוקה

אנחנו פשוט לא מרשים. או שאתה אוכל את כל מה ששלך או שזה של כולם, אין דבר כזה לתת לחלק.

גם אנחנו כך בעיקרון, אבל הילדים שלי מתוחכמים🙈מתואמת
הייתה תקופה ששניים מהם התנדבו תמיד לאסוף את הילדונת מההסעה, ושמחתי מזה כל כך - עד שקלטתי שהם עושים זאת כדי שהיא תכבד אותם בממתק אם תקבל מהגן🙈
חחח אין גבול ליצירתיותכורסא ירוקה
מקווה שהם ישתמשו בה לדברים טובים🤭מתואמת
זה לא קשור לחבריםאפונה

זה נתינה עם תמורה

אצלנו זה "אם תרשה לי בX שלך אני אביא לך מחר את הטופי שלי מהמחלק סוכריות"


אני אומרת להם שאם רוצים לתת מתוך הלב, אז אפשר לתת. לא תמורת משהו.

אבל זו הבנה שלוקח זמן לפתח אותה מבפנים...

יש אצלנו גם את זהמתואמת
אבל מול הקטנה הם בעיקר משתמשים ב"אני חבר שלך, אז תתני לי"...
מתוק! נשמע ממש בסדרעדינה אבל בשטח
מתקדם מאוד לגילומחיאחרונה
אבל זה מהמם, אין פה שום דבר בעייתי


ואני בהלם מההבנה והידע שלו! יש לי ילד בדיוק באותו גיל והוא ממש תינוק, רק עכשיו מתחיל להגיד משפטים. בטח שאין לו שמץ של הבנה במושגים כמו בכור, כהנים, רשע וכאלה תהני ממנו!

הבייבי עם צהבת ולא משחררים אותנואנונימית בהו"ל

ממש עצוב לי

רחוקה מהבית והילדים

יש לכן עצות איך להוריד צהבת?

הרבה הנקה! הכי עוזרתודה לה''

והדולה גם אמרה לי עור לעור

וחשיפה לשמש, אפילו דרך חלון

וחיבוקק, זה קשה ממש!! אבל עובר מהררתודה לה''
תנסי לנצל את זה לנוח ולהתאושש
לא מצליחה להבין איך להניק אותו ככה, כשהואאנונימית בהו"ל

במיטת אור כחול

אי אפשר עור לעור כי הוא צריך להיות שם כמה שיותר...

את לא מוציאה אותו להנקות?חילזון 123

הוא נמצא לידך?

זה באמת לא פשוט גם לתת זמן במנורה וגם להספיק להניק מספיק.

 

אפשר כדי לזרז לסחוט מדי פעם טיפה חלב לכפית קטנה ולתת לו.

חשוב לא להגזים, קיבה של תינוק שרק נולד היא קטנה מאד

בימים הראשונים היועצת הנקה נתנה לי כפית כזאת קטנטנה של ערבוב קפה ואמרה לסחוט לתוך זה ולתת.

זה באמת קשה..תודה לה''

אפשר לשאוב וכשמוציאים אותו להניק כמה דקות ואז לתת את הבקבוק ששאלת, אני לא זוכרת אם נותנים לאכול בתוך המיטה, אם כן אז אפשר גם להאכיל את הבקבוק ששאבת...

יש לרוב בבתי חולים משאבות מעולות


בהצלחה ממש!!

אפשר להאכיל בתוך המיטהיעל מהדרום

לק"י


וגם אפשר לסחוט חלב ביד, למי שזה קל לה יותר.

להניק המון. יש סגולה ליטול לתינוק ידיים בבוקרעניינית
המון הנקה. וויטמין e, ואור שמשחילזון 123
אין אור שמש, רק מבול פה...🤣אנונימית בהו"ל
גם אצלנו ויטמין e דרך הפה עזראחת כמוני
ותפילות
של איזו חברה?אנונימית בהו"ל
צריך להתייעץ עם רופא?
לא זוכרת חברה , לא יודעת אם משנהאחת כמוני
זה ב"מסורת" משפחתית אצלנו אז לא התייעצתי.. אבל את יכולה 
מוכר ממש!! ליבי איתךיעל מהדרום
לק"י


העיצה שלי זה להאכיל הרבה. אם הוא בפוטו, אז אפשר להאכיל אותו גם במזרק, כדי לעזור לו להירגע בלי להוציא הרבה (אם הוא לא רגוע שם). כמובן לא במקום ארוחות מלאות, אלא בין לבין אם צריך.

ואם מישהו יכול להביא את הילדים לבקר- אז ממליצהיעל מהדרום
קשוחראשונית

לא חוויתי צהבת אבל יצא לי להתקע בבית חולים כמה ימים וזה קשוח

אצלי גם הייתי בבית חולים עם אוכל זוועה

ממליצה להזמין אוכל טעים ומנחם ולהרבות בפינוקים כמו שוקולד ומה שמפנק אותך😅

ס ב ל נ ו תשלומית.

נשמע מעצבן אבל תכלס זו העצה הכי טובה...

גם לנו היה עם 2 ילדים 

גם נכון. אצלינו כל החמישה היו עם צהבתיעל מהדרום

לק"י


ואצל הקטן הברית נדחתה בכמה ימים בגלל זה.

בעז"ה לרוב זה יורד בסוף, אז מציעה להאכיל הרבה, ולנסות מה שהציעו לך בנחת. אם מלחיץ אותך אז לוותר.

הבילירובין יוצא בטיטולרימון

ולכן להאכיל כמה יותר.

אני שילבתי הנקה ומטרנה וברור לי מכמה ילדים שהתוספת מטרנה עזרה משמעותית.

(אני אחת שתמיד משלבת מטרנה בימים הראשונים עד שמגיע החלב האמיתי ומעולם זה לא פגע לי בהמשך ההנקה..)

רק אומרת שכדאי להיות מודעיםבארץ אהבתי
ששילוב של מטרנה בהתחלה ואחר כך תקופה ארוכה ללא מטרנה (הנקה מלאה) מעלה את הסיכון לפתח אלרגיה לחלב.


לפי מה שידוע לי, היום לא ממליצים באופן גורף להוסיף מטרנה כשיש צהבת. בדרך כלל עם הנקה בלבד הצהבת גם תרד.

^^^ אצלינו היו הבדלים בירידה של הצהבתיעל מהדרוםאחרונה

לק"י


וכולם או לא קיבלו בקבוק או קיבלו בקבוק- שניים.

כך שזה לא היה משמעותי.


כן חשוב לפעמים להעיר אותם כדי שיאכלו טוב, כי הרבה פעמים הצהבת גורמת להם לישנוניות, ואז הם אוכלים מעט מידי.

זה קשה לא למצוא עבודהשירה_11

כל כך הרבה זמן

אני גרה באיזור יבש

יש פה רק מינימום וביקוש רחב

ואני יודעת שיש לי המוןן מה לתת

אז אני בבית

והמינוס חוגג


ממש ניסיון באמונה 

תודה 🩷שירה_11
זה קשה שבא לבכטת
מזדהה חלקיתזוית חדשה
גוררת את עצמי לעבודה שאני לא אוהבת כי לא מוצאת משהו אחר
אז אני כבר אחרי הגרירותשירה_11
מנסה לא להיכנע
כמה את יכולה לעבודשירה_11
בתפקיד שלא קשור אלייך? 
את תוהה בקול או שואלת עלי?זוית חדשה
האמת שתהיתי בקולשירה_11
אבל מעניין לשמוע את תשובתך
בינתיים אני גוררתזוית חדשה
אני גם תוהה עד מתי
אניoo

הייתי עשור בעבודות שפחות התאימו לי

אבל לא בררתי יותר מדי

הלכתי להתפרנס


אחרי עשור עשיתי קורס ומצאתי עבודות יותר טובות

עד שהגעתי לעבודה הנוכחית שלי שהיא מעולה מכל הבחינות


העבודות שעבדתי בעבר

אמנם פחות התאימו לי

אבל עזרו לי ללמוד פונקציות של עבודה שבסופו של דבר עזרו לי להגיע למה שהגעתי 

לא עדיף להתחיל במשהו?המקורית

גם שכר מינימום זה כסף שיכול לעזור

ואחרי שתראי מה מתאים לך תתקדמי הלאה, לפחות לא להעמיק את הבור..

חיבוק❤️ זה באמת קשוח..

שוק העבודה באמת לא פשוט

לצאת לעבוד בשביל מינימום,שירה_11

כשיש תינוק קטן שצריך מסגרת

וואלה צריך כוחות נפש בשביל זה

ואם את עוקבת אני כמה וכמה שנים עברתי הרבה דירות ועבודות מיציתי 

זה באמת קשה לצאת לעבוד עם תינוק קטןפצלושון
במיוחד שלא ממש משתלם


אולי אפשר להיות מטפלת במעון (או אפילו בקבוצה) שגם התינוק נמצא? וככה לפחות קרובים אליו ורואים מה איתו

אבל אני עדיין צריכה לשלם עליו אל?שירה_11
כן, אבל אם יש הנחה אז כן מרויחים משופצלושון

אולי יותר רווחי לפתוח משפחתון בבית

עשיתי את זה שנה אחתשירה_11

זה יותר רוויי בהרבה

אבל נפשית שוחק ממש

נכון,את עם תינוק. זה באמת סיוט..המקוריתאחרונה

הילדים שלי יותר גדולים ויש לא מעט פעמים שאני חושבת שאמא עובדת זה יותר מכביד מאשר מקל..

שולחת הרבה כח❤️ שהשם ישלח לכם פרנסה ברווח

אולי יעניין אותך