יקרות ❤️לב אוהב

רציתי לשתף אתכן

במשהו שחשבתי עליו,

על המרחב הוירטואלי.

מדברת על עצמי,

במציאות אני משתדלת להתייחס לאנשים שפונים אליי

כמובן שפנים אל פנים

אבל גם בהתכתבות

בין אם ווטאספ או כל פלטפורמה אחרת.

אם קשה לי אני רושמת, אם אני לא מעוניינת בשיח (נדיר וחריג) גם, מעדכנת. ומשתדלת להשאיר נימה טובה ונעימה.

זה המוטו שלי, תקשורת מכבדת ונעימה

עם כל אדם. גם כזה שאני לא אכיר לעולם במציאות.

ולפעמים אני מתפלאת שאולי הרף שלי מעט גבוה לאחרים,

זה מעט מאכזב אותי ולפעמים אפילו מעט פוגע.

מרחב וירטואלי, בעיניי, לא שונה בהרבה ממרחב מציאותי בנוגע לבין אדם לחבירו, בנוגע לתקשורת וכבוד בין בני אדם.

כשאני כותבת לניקית באישי, אני מצפה שגם אם היא לא מעוניינת בשיח, שתרשום לי, שתעדכן אותי

לקבל התעלמות ואחכ לראות אותה כותבת כאן להרבה בנות

זה לא נעים.

זה אפילו מנכיח יותר את ההתעלמות.

אני לא באה לחנך. וגם לא מצפה כאן לפתח חברויות או קשר עמוק.

אבל בעיניי הפורום, ואני כמה שנים טובות פה

מקום נעים בסהכ וכיף להיות נוכחת בו, לכתוב, ולקרוא.

אז רק מתזכרת,

תקשורת טובה ונעימה ומכבדת, בין אדם לחבירו

נמדד גם כאן, גם בוירטואליות, גם כשלא יודעים מי נמצא בצד השני.

ובכל אופן משתדלת לדון לכף זכות. ❤️

שנמשיך לשמוע בשורות טובות אמן!

לילה טוב! 

בהחלט נשמעת חוויה לא נעימה ❤️פה לקצת
יכולה להגיד על עצמי, לפעמים פותחת הודעה באישי ולא מגיבה כי אין לי זמן באותו רגע ואז נזכרת בזה שוב רק אחרי כמה ימים.


בהחלט תזכורת חשובה! גם בשיח על גבי הפורום צריך להתנהג בכבוד בסיסי לאנשים.

תודה על החיזוק וההבנה ❤️לב אוהב

מודה שגם לי קורה לפעמים... לכן כתבתי שמלמדת לכף זכות

אם כי ממש משתדלת לעדכן שאגיב כשאתפנה ביישוב דעת וכו'.

רק להגיד שלפעמים או שיש תקלה במסריםאנונימית בהו"ל

ולא מקבלים בכלל התראות (קרה לי כמה פעמים)

או שדווקא רוצים לענות למסר עם יותר ישוב הדעת וזמן יותר ברצינות ולכן דווקא את זה שומרים למתי שנהיה יותר פנויים (גם קרה לי). אז תדעי שמאוד יכול להיות גם זה.

(או שלא נעים לה לכתוב שהיא לא מעוניינת מכל מיני סיבות והיא תחשוב שלהגיד לא מעוניינת זה יותר יפגע, לאיודעת אבל יכולות להיות באמת הרבה סיבות)

צודקת...לב אוהב

זה בהחלט ייתכן ויכול לקרות

לגבי הסוגריים, מאמינה בלהגיד את האמת, זה בעיניי פחות פוגע מהתעלמות

תקשיבי .. שני דבריםמתלבטת13

א. כמו שאמרו לך לפעמים יש בעיה במסר האישי ופשוט לא רואים

ב. שמעי המרחב פה מבחינתי הוא ציבורי. לא מתאים לי שיפנו אליי באישי.  לפני כמה שנים (אני מחליפה ניק כל הריון בערך.. אז ותיקה פה בשם חדש ) מישהי הטרידה אותי במסרש. לא הטרידה במובן מיני אלא השיח איתה הציק לי. מבחינתי היא נפלה עליי... מבינה מה אני מתכוונת? איך שאני רואה את זה זאת פלטפורמה קבוצתית.

מה שיש להגיד תגידי פה ומה שלא מתאים לך פה עזבי. אבל אישי זה מעיק בעיניי.

אז את צודקת בדברים שכתבת ויפה יהיה אם מישהי שלא בא לה בפרטי תכתוב בחזרה ''שמעי לא מתאים לי באישי'' וזהו. אבל אם היא לא עשתה את זה מסבירה קצת מהצד השני שהתכתבות פרטית לא מתאימה לכולן.

 

ובכל מקרה זה שהתכתבות וירטואלית דורשת רגישות זה תמיד נכון וטוב שאת מעלה את זה למודעות בכל אופן. 

מבינהלב אוהב

א. אמת

ב. לכן אם לא מתאים שיח בפרטי מכל סיבה שלא תהיה, גם אם חווית מבחינתך הטרדה אז אפשר לרשום (ובעיניי קצת יותר בעדינות מאיך שניסחת כאן) " אני מעדיפה לא לשוחח בפרטי, מתנצלת לא אישי" וזהו. היא תלך לדרכה הוירטואלית וגם את. ובא לציון גואל.

זה כזה פשוט להיות אדם נעים וטוב לב.

גם במרחב וירטואלי ציבורי פורומי או איך שלא תקראי לזה.

ובעיניי, גם אם זה ציבורי לרוב, אם מישהי כתבה לך, כל עוד זה לא בעייתי/מוגזם/מטריד וכו' היא ראויה למענה כלשהו, בדיוק באותה מידה אם מישהי היתה פונה אלייך ברחוב ושואלת אותך איפה נמצא הרחוב הזה והזה, לא מתאים לך לדבר עם אדם זר? אוקי תגידי, לא מתאים לי.

התעלמות, בעיניי זה תגובה שצריכה להשמר למקרי קיצון בלבד (הטרדות וכו') 

מהמם כשכתבת, אבל...אוהבת את השבת

אני הרבה פעמים רציתי לענות ביישוב הדעת ואז שכחתי..

קורה לי המון גם בוואצאפ


לפעמים יש תקלה ולא רואים


ורק רוצה להגיד קורה לי מלא

שאני לאז מינה בוואצאפ, טלפון, הודעות, אפילו מפגש פנים אל פנים

יוצא שאני יכולה להיות לא פנויה וגם לא להסביר את זה אפילו

זה באמת לא מכוונה רעה...


נכוןלב אוהב

קרה לי שלא הגיבו לי כי שכחו, ושאלתי בעדינות

ובאמת הסבירו ששכחו ויגיבו בהמשך.

תמיד יש מה לדון לכף זכות.

כאן, אם אני פניתי למישהי, לא נעים לי לחפור לה או לשאול למה לא ענתה... לחברה אני כן אעשה את זה. לאדם שאני לא מכירה, פחות. אבל גם לא בא לי להשאר עם פגיעה מסוימת, אפילו אם היא לא באשמת אף אחד...


ואני משתדלת שכמו שאני נעימה בפומבי ובאופן ציבורי אני אהיה נעימה גם באישי, גם כשלא רואים ולא יודעים איך אני מגיבה. 

דעתי שונהoo

(לא יודעת למה לא ענו לך)


אני לעיתים לא עונה

וגם לעיתים חוסמת אם התוכן בעייתי

עונה רק כשאני רוצה


אין שום חובה נימוסית לענות, לפעמים עצם הפניה באישי לא נעימה ולא צריך להסביר למה לא עונים.

וואלהלב אוהב

נשמע מעט קשוח. מתארת לעצמי שזה קשור לאנשים רגישים מול אנשים יותר שכלתניים

בעיניי דווקא יש חובה נימוסית לענות או להגיב ענייני כל עוד התוכן לא בעייתי.


אני רואה את זה כמידות טובות, כלב טוב, לחשוב על השני לא בתור טקסט עם מילים אלא בתור אישיות עם לב ורגשות.


אבל מקבלת את דעתך.

מסכימהאמאשוני

פורום זה מרחב ציבורי, אני נמצאת בו כשנוח לי.

לכתוב מסר אישי זה לדפוק לי בדלת וגם להגיד מה רוצים.

כמו שהרבה פעמים אני לא פותחת את הדלת, ולא עונה לטלפונים, אני גם לא מרגישה מחוייבות לענות למי שכותבת באישי (אלא אם רשמתי במפורש שאשמח להרחיב באישי או משהו כזה)

לפעמים יוצא לענות, לפעמים לא,

אם מישהי כתבה מעומק ליבה כנראה שלא אתעלם,

אבל אם כתבתי משהו טכני  כמו שאני מכינה משהו לאכול ומישהי מבקשת מתכון, לא רואה מחוייבות להגיב באישי אפילו לא הודעה שמסבירה למה אני לא עונה.


אני חושבת שזה קשור לגבולות, גם במרחב הוירטואלי וגם במרחב הפיזי.

אני לא יודעת באמת לגבי משו טכנילב אוהב

לי אין בעיה שניה לענות כמו שאין לי בעיה שניה לענות כאן למישהי באחד השרשורים לפי איך שמתחשק לי.

בגדול באמת זה מרגיש אווירה אחרת לגמרי כשיש עומס של החיים.

כשהייתי כמה שנים בפורומים אחרים כאן, בתור רווקה, היה הרבה יותר שיח בפרטי, פחות היה קטע של להתעלם...

כאן אני רואה שזה ראש אחר, לא הייתי מודעת לזה

(אבל גם זה לא שעכשיו אני כותבת לאנשים באישי על ימין ועל שמאל. כמעט ובכלל לא. אין לי סבלנות)


 

סתם אני חושבת שיש משו רגשי צובט בלהתעלם, זה לא בעיניי כמו דלת של בית שזה ממש החיים הפרטיים ודופקים רק כשצריכים משו מאוד מסוים.

כאן זה מרגיש לי הרבה יותר בזרימה ואני גם בטוחה שכמוני יש עוד הרבה שלא רצות לכתוב בפרטי,

אז אם כבר מישהי כתבה,אני בדוקא לא יענה לה אבל באותה נשימה יענה לעוד מלא בנות בפומבי,

למה בעצם? למה שאני אתן לה להרגיש שקופה? 🤷‍♀️


 

אבל טוב זה סטנדרטים אחרים כנראה 

אני חושבתתקומה

שאת מתייחסת לזה באופן אישי, ולכן זה מפריע לך.

אני לא מכירה כאן אף אחת, אז ברור אשתדל לכתוב כאן תגובות מכבדות. אבל אין כאן מבחינתי שום קשר מחייב כמו בחיים האמיתיים.

זה עולם וירטואלי מבחינתי, על כל המשתמש מכך.


אני לא מגיבה בשרשורים בהתאם לניקית שפתחה, אלא בהתאם לשאלה האם אני חושבת שיש לי משהו להוסיף באופן כללי. נקודה שלא נכתבה, זווית שלא חשבו עליה. אם אחשוב שאין לי מה להוסיף, או שזה ידרוש ממני יותר אנרגיות ממה שזה יועיל, אני לא אגיב.


ולגבי האישי, אפילו עוד יותר. לא מרגישה בנוח עם הפלטפורמה הזו, ומשתדלת להימנע ממנה לגמרי. דווקא מתוך זהירות בעקבות המרחב האנונימי שיש כאן.


לפעמים אני עונה תשובות מושקעות עם מחשבה בעקבות בקשה לעזרה בשרשור כלשהו, והניקית לא מגיבה. מצד אחד זה קצת צובט, כי השקעתי, ובא לי לקבל פידבק. מצד שני אני כל הזמן אומרת לעצמי שזה שלי לגמרי. זה בסך הכל מרחב וירטואלי אנונימי, שבו כל אחת יכולה לכתוב מה שהיא רוצה. אפשר להיעזר, אפשר לא. אבל דווקא זה טוב בעיניי שיש כאן את היכולת לבחור אם להגיב או לא, בלי לתת דין וחשבון.


מה גם שאני למשל לא אוהבת להתכתב או לענות להודעות. גם בווטסאפ. מרגישה שהצורך הזה להיות זמינה כל הזמן ממש מקשה עלי להיות נוכחת בחיים עצמם. אז יוצא לי לא מעט פעמים שהמודעות מתפספסות לי. אני קוראת באמצע משהו, אומרת שאענה אחר כך כי אין לי פניות אחר כך ואז שוכחת.

אני יודעת שזה לא נחמד, ולא תמיד נעים לי. אבל ה"מחוייבות" לענות כל הזמן פשוט שואבת אותי. וגם ככה אני מעופפת. אז לפעמים מנסה לעשות סדר בסוף היום עוברת על ההודעות אחת אחת. אבל ממש לא תמיד. וזה בווטסאפ, שהוא הרבה יותר נגיש מהפורום וזה מול אנשים שאני מכירה באמת.


אז רק מנסה להסביר, שאני חושבת שזה בכלל בכלל לא אישי. ויכולות להיות הרבה סיבות שבעיני הן טובות ל- למה לא לענות בפורום.

אני גם לא אוהבת את זהלב אוהב

לא בהודעות, לא ווטאספ ולא כל דבר שמחייב אותי עכשיו לשבת ולענות

אפילו בציבורי אם עכשיו פתחתי שרשור וענו לי אז מרגיש לי כמו מחוייבות כזאת לענות..

או דיון שהתחיל, זה לא משנה...


ואני לא מכירה כאן אף אחת כמעט במציאות... ולא חושבת שרואה את זה בפן אישי.

גם כשמגיבה לשרשור זה לפי תחומי עניין שלי ולא לפי ניקית מסוימת...


אני כן חושבת שכמו שכתבתי כאן לאמשוני שאם כבר יצא וכתבתי, שזה באמת ממש נדיר, וזה לא היה בעייתי או מטריד, אז לא נעים לי לראות את אותה ניקית שכתבתי לה כותבת לעוד מליון אנשים ולי היא לא טורחת שניה לענות. שזה היה משו ממש בקטנה. תאמיני לי שאין לי שום אנטרס להציק לאנשים ולא משעמם לי בחיים ב"ה.


אבל אם נפגעתי זה יחסית בקטנה לכן רשמתי לא נעים ולא עכשיו משו מעבר. ולכן כתבתי את השרשור הזה רק לשים לתשומת ליבנו


יש המון פערים בין וירטואלי למציאות ואני לוקחת בחשבון את הפערים האלו וגם את האילוצים של לא לענות ובאמת שמבינה

אבל מה לעשות אני לא רובוט.  

שכל אחת תיקח את זה למקום שלה

אני משתדלת בע"ה להתחזק בבין אדם לחבירו זה הכי חשוב בעיניי

אני חושבת שאת מסתכלת על זה מהמקוםהמקורית

שלך כ- פעם ב.. שלחתי הודעה, מה הבעיה לענות

אבל, זה פורום שיש בו גם נשים ותיקות שהיו מנוסות גם עם אנשים לא הוגנים ונכוו. זה א.

דבר שני, אף אחת לא יודעת שאת אף פעם לא שולחת מסר באישי וזה נדיר.

דבר שלישי, אני מעידה על עצמי שאני כן משתדלת ממש לענות אם זה ניקית מפה, גם אם לא מתאים לי אני כותבת, אבל לא כולן יעשו את זה. וזה בסדר. ומצד שני, אני מרגישה שהתכתבות באישי לוקחת ממני אנרגיה אחרת מאשר בציבורי. ואני אחת ששונאת להתכתב גם בווצאפ וכד'.

אז מבינה את הפגיעה שלך מצד אחד, ומצד שני מבינה גם את הנשים שבוחרות שלא.

בסוף, מציעה לקחת  בפרופורציה. המרחב הזה שואב ויכול להעלות מנעד שלם של רגשות על אף שהוא סהכ וירטואלי ועבור הרבה נשים מהווה 'עולם מקביל' לחיים האמיתיים וכל אחת קובעת את הגבולות שלה בתוכו

דבר אחרון, באמת ייתכן שחוסר מענה נובע בגלל תקלה או חוסר פניות.

אבלתקומה

מה שאני מנסה להגיד, זה שלפי מה שאת מתארת את כן מסתכלת על זה מנקודת המבט שלך.

כי את מסתכלת על זה כ"אני כמעט אף פעם לא שולחת הודעות", אבל מי שקיבלת את ההודעה לא יודעת כמה הודעות את שולחת או לא, ולכן זה לא רלוונטי מבחינתה.

ההסתכלות ההפוכה צריכה להיות בעיניי "כמה הודעות היא מקבלת" או "האם מתאים למי שאני שולחת לה הודעה לדבר בפרטי בפורום כזה". זו הסתכלות שהיא על מי שמולך ולא על איך את מפרשת את זה.


אותו דבר לגבי מישהי שכתבת לה בפרטי ואת רואה שהיא עונה למיליון נקיות אחרות. את מסתכלת על זה מהנקודה שלך מולה ומשווה בין התגובה (או חוסר התגובה) אלייך, לבין כמות התגובות לאחריות. אז ברור ש0 מול 5 נגיד נראה כמו התעלמות. אבל אולי מבחינתה היא בחרה להגיב על 6 מתוך 20. אז מבחינתה זו לא התעלמות, זו פשוט בחירה על מה לענות. אולי אפילו לא בחירה מושכלת במיוחד. סתם לפי מה שבא.


גם לגבי מה שכתבת על "להציק למישהי". ברור שלא באת להציק, אם מישהי שולחת לי הודעה בפרטי, אני לא חושבת שהיא מנסה להציק לי. פשוט כחלק מההתנהלות שלי בפורום אני באופן עקרוני לא עונה בפרטי. לכן אני חושבת שגם כאן זו פרשנות שלך.


מה שאני מנסה להגיד, זה לא להגיד שזה לא נעים לך. אני מבינה למה את מרגישה לא נעים כשלא עונים לך. אני כן חושבת שזה עניין של איך אנחנו מפרשות את זה, ויש המון סיבות למה תקשורת בפורום היא שונה מהתקשורת רגילה.

כתבתי כאן כברלב אוהב

שלא הכרתי את המקום הזה שלא לענות באופן עקרוני בפרטי, אם מראש הייתי יודעת לא הייתי שולחת הודעה

רק לא הבנתי מה כואב שניה לכתוב "היי, לא כותבת באופן עקרוני בפרטי" או אפילו שתכתבי לך את זה בחתימה חח לא יודעת

תקשורת בין בני אדם, יחסי אנוש... 

כמו שאת לא ידעת ולא יכלת לדעת עליי שאני בקושי עד כמעט בכלל לא מתכתבת עם אנשים בפרטי.

ונכון זה עניין של הסתכלות ותפיסה, וגם כמו שאוהבים להגיד "בחירה" שלי אם להיפגע. 

 

המנהלותתקומה

כאן כל הזמן חוזרות ואומרות שלא חייב לענות, אפשר להפסיק דיון באמצע.

אני חשבתי שזה ידוע ולגיטימי.


אני נגיד לפעמים מעדיפה לא לענות כי אז דווקא זה יוצר יותר קשר מאשר אם אני עונה. הנה, עכשיו עניתי לך בדיון הזה מתוך ניסיון באמת להסביר, ואני מרגישה יותר לא נעים מאשר בתחילתו. כי ברור שהמטרה שלי לא לפגוע, אבל לא תמיד מבינים את הטון בפורום. ואז מתחילים להיכנס למה כל אחת אמרה, וזה יורד לרזולוציות שלי הן לא נעימות. בטח מול מישהי שאני לא מכירה ולא אוכל להסביר את עצמי.

אז לפעמים מעדיפה להימנע וזהו, כדי לא להיכנס למקום האישי הזה. קל וחומר בפרטי ואחת על אחת

נכון זה לקיחת "סיכון"לב אוהב

בפרט שלא יודעים מי האדם שמולנו ולאן הוא ייקח את השיח

ולפעמים גם אין כח להכנס למקומות האלו אז יותר נח לא להגיב

נגיד דווקא עכשיו, אומנם השיח התארך וכביכול אני צריכה לשבת ולענות

אבל זה כן הרגיע אותי במקום מסוים ונתן לי הרגשה טובה להבין אותך ולהבין את הבנות שפועלות מאותו מקום.

מאוד התלבטתי הרי לכתחילה אם בכלל לפתוח את השרשור הזה ואם תהיה לו תועלת בכלל...

אבל לא רציתי להשאר ברגשות לא הכי חיוביים כלפי הפורום לפני ראש השנה (כן כן עד כדי כך)

 

וההשתדלות היא לתקשר, איך הצד השני ייקח את זה, זה כבר שלו ושם לדעתי באמת אין מחויבות להמשיך בשיח כל עוד הבהרת את מקומך

 

ולגבי המנהלות, ואי לא יצא לי לקרוא משהו בסגנון

 

 

אולי כדאי להביןoo

שיש דברים שלא מבינים

וגם אם את לא מבינה ׳מה כואב שניה לכתוב׳ זה יכול להטריד, גם לקרוא וגם לכתוב.

כנל, וכל מקרה לגופו, אני אסכםלב אוהב
לא כל מקרה לגופו. כלל גורף.oo
אצלך, חיים שלך דעות שלך. לא אצלילב אוהב
אבל את לוחצת אחריםoo

לענות לך

זה חיים שלהם, לא שלך.

לא לחצתי על אף אחד.לב אוהב

מעניין שאת ככה מתייחסת באופן אישי 

למה זה כל כך נוגע בך? לא פניתי אלייך באופן אישי וגם לא בקרתי אותך

ולא פניתי באופן אישי גם לבנות שלא הגיבו לי

לכן פתחתי את השרשור

מתוך תזכורת כללית של בין אדם לחבירו להיות יותר רגיש, למי שזה מתאים לו...

מי שעדיין חושב שככה נכון לו להגיב, זכותו לגמרי

 

כתבתי שאני לא מחפשת כאן חברות וקשרים עמוקים (אם יקרה ויצא לא מפריע לי אבל זו לא המטרה שלי)

החברות שלי רגישות כמוני ומבינות את עניין היחס וזה מה שמתאים לי, זה הכל 

לאורך כל השרשורoo
וגם עכשיו


׳תזכורת כללית של בין אדם לחבירו להיות יותר רגיש׳


סוג של לחץ על אחרות לענות לך


עוד מישהי עלולה לחשוב שהיא עשתה משהו לא טוב

אני מבינהלב אוהב

לא אוהבת להגיד את זה, אבל נשמע שככה את חווית ופרשנת את זה כלחץ לענות לי, אוקי

אני לקחתי את זה למקום של התמודדות מול פגיעונת וחוסר נעימות שהרגשתי 

ובאמת ב"ה מרגישה הרבה יותר טוב

 

(זה רק מראה לי כמה שיש אין סוף לדעות ופרשנויות ומקום לפגיעות וביקורת,

את לקחת את זה כביקורת עליי, ושחלילה מישהי לא תרגיש אשמה, ואני בכלל הגעתי ממקום אחר. קיצר.. בני אדם הם מורכבים)

אניoo

נשמעת לחוצה לענות?

אז לא הבנת גם עכשיו, לא נורא.

לא, לא הבנת אותי...לב אוהב

לא אמרתי שבעקבות מה שכתבתי *את* לוקחת את זה כלחץ לענות לי 

התכוונתי שנשמע ממך, שאת מסתכלת על מה שכתבתי ועל הבנות שאני כביכול באופן כללי פונה אליהן

ואת חווה ממני כמו איזה דרישה כללית אליהן שחייב לענות לי במידה וכתבתי למישהי... 

 

אז אני לא רודן, קצת אדם עם רגש, ואם יקרה מצב בעתיד שאכתוב למישהי והיא לא תענה לי

אני אקח בחשבון את כל הדברים שכתבו לי כאן  

 

אני לא חווה ממךoo

את מתנסחת בצורה שמוציאה את מי שלא עונה בצורה פחות טובה


זו לא פרשנות שלי


לכתוב מה כואב

או תזכורת בין אדם לחברו


זה מאד מפורש


אם רגישים זה אמור לעבוד לשני הכיוונים 

אז אוקילב אוהב

כשאני קצת נפגעת וכותבת על זה, זה פרשנות שלי

אבל כשאני כותבת על הפגיעה שלי 

ואת כותבת מה את לוקחת מזה, את אומרת שזה לא פרשנות שלך אלא דברים עובדות כהווייתן

 

מי קובע מתי זה פרשנות ומתי זה פשוט עובדה?

 

אני לא חושבת שהתנסחתי בצורה שמוציאה לא בטוב את מי שלא עונה,

אני כן כתבתי שאני חושבת שנכון יותר להגיב, 

זה לא אומר שמי שלא מגיבה היא בהכרח רעה, ממש לא.

וגם ציינתי שאני לוקחת בחשבון את כל האילוצים שקורים לכולנו

אם זה עומס, ואם זה רצון להגיב ביישוב הדעת יותר מאוחר ושלל סיבות אחרות.

 

זה כזה, אוקי נפגעתי קצת, אולי היה אפשר לנהוג מעט אחרת בפעמים הבאות אם יהיו

אבל גם אם אף אחד לא יתנהג אי פעם אחרת אפילו קצת בעקבות מה שכתבתי,

זה גם בסדר, כאילו הוא לא אדם רע, אני פשוט הייתי נוהגת אחרת זה הכל.

זה בסדר גם לא לענות בווצאפoo
זה שיש כלי נגיש לתקשורת, לא אומר שאני צריכה להיות זמינה לתקשורת כזו.


אני בשוטף לא עונה לכל דבר בווצאפ ויש אנשים שמנדנדים לי עם הודעות.


אני חושבת שהציפייה לענות על כל התכתבות מוגזמת ולא נכונה. אלה כלי תקשורת לבחירה בלבד.

אולי...לב אוהב

אני מקבלת גישה שונה משלי

אבל את גם נשמעת בן אדם מאוד שונה ממני

אני מאוד רגישה ליחס לאנשים.

ובווטאספ מי כותב לי? חברות ומשפחה?

איזה אנטרס יש לי לסנן אותם?

אני אענה להם מתישהו.... אולי לא אחרי 3 ימים אבל אענה. בקצב שלי. בנחת.

ברור שאחים שלי זה יותר בזרימה ובקלילות ובכיף..

אני מדברת על מי שצריך אותי

 

ואציין עוד נקודה קטנה- אני מאוד מרגישה אנשים. מרגישה מי יכול להפגע ממני או למי זה לא יהיה אכפת או יזיז ולפי זה מתנהלת בהתאם. יש מי שצריכה יותר רגישות ויש מי שבכלל לא אכפת לה אם אענה או לא (וזה בדכ הדדי ואני לגמרי אוהבת את זה.) 

כן אנחנו שונותoo
אני מאד רגישה ביחס - אלי


אני לא מסננת אלא בוחרת לא לענות ולעיתים גם לא לקרוא, אני לא חייבת לקרוא משהו רק בגלל שמישהי החליטה לכתוב אותו ובוודאי שלא לענות.


גם ההתראות בווצאפ שלי כבויות וגם הטלפון רוב הזמן על שקט, החיים הם שלי ולא של הסובבים אותי ואני לא פנויה לתקשורת הרבה מהיום, יש לי חיים מלאים מחוץ לפלאפון.

כנל. זה לא בקטע רעהמקורית

זה פשוט שאני באמת לא תמיד זמינה ופנויה לענות. וכשלא מתאים אז לא.

הזמינות היום בעקבות התפתחות המדיה גורמת לדעתי לאובר תקשורת. ולכן אני תמיד צדברת בטלפון ולא מתכתבת. המקום היחיד שאני רושמת בו, זה כאן. גם עם בעלי

יש יתרונות וחסרונות לכאן ולכאןלב אוהב

לי היתה תקופה של פלאפון כשר

ואני שונאת שיחות טלפון

אז כמעט ולא היה לי שימוש בטלפון.

ובהודעות לפעמים זה דורש ושואב

אבל יתרון שמצליחים לשמור על קשר כשאין כח לשיחות ארוכות...

בעיניי זה רק חסרון האמתהמקורית

וזה גרם לנו קצת לפחד לדבר בטלפון פנים מול פנים ולהביע. כאילו יש אומץ לדבר רק כשכותבים ולא בהבעה בעפ בקול. כאילו זה לוקח מאיתנו יכולת, אולי אפילו גורם קצת לחרדה חברתית

אבל זו אני

נראה לי זה עניין של כימיהלב אוהב

יש אנשים שנח איתם יותר בהודעות 😅

ויש אנשים שכיף איתם בשיחה וזורם אבל זה לוקח זמן. בהודעה אני מגיבה בקצב שלי. ואותו דבר היא. זה לא מחייב את שתינו להיות זמינות באותו רגע.


בגדול מבינה מה שאת אומרת 

כנל בקטע של הרגישות כלפי עצמילב אוהב

אבל בחרתי לי את החברות שלי

וב"ה לא מטרידים אותי

מי שחברה שלי נעים לי ואפילו כיף לי לשוחח איתה מדי פעם. והזמינות לשיח כזה זה חלק מהפנאי שלי ביום יום כמעט כמו תחביב.

אם לא היה לי את זה בכלל כנראה זה היה מתמלא מדברים אחרים אבל על חשבון חברויות...


אבל יפה שאת שומרת על עצמך ועל המקום שלך. 

שום דבר לא בדווקאאמאשוני

אני לא נותנת לאף אחד להרגיש שקוף, מי שמרגיש כך אחראי על הרגשות שלו בעצמו.

מי שכותבת במרחב וירטואלית ומרגישה שקופה שלא עונים לה, צריכה לדעתי לבדוק היטב את התפיסה שלה לגבי מרחב וירטואלי.

אולי זה גם הבדל דורות ולכן יש שוני לגבי הציפייה בהתנהלות וירטואלית.

אני רואה את זה כזכות בסיסית ביותר להחליט האם להתייחס להודעה פרטית או לכתוב על גבי הפורום.

לא בכוונה אלא כדרך התנהלות יומיומית רגילה.


וגם הדיון הזה למשל לא הייתי עושה אותו בפרטי, אבל כן בכיף בפורום.

למה? עניין של טעם. לא משהו אישי נגד מישהו, זה בטוח.

אין בעיה.. עניין של תפיסה.לב אוהב

אני מקבלת

אף אחד לא ייתן לך בראש על הבחירות שלך אם לענות או לא, הכל בסדר 😅

אין כאן נכון או לא נכון גורף.

יש כאן איזשהי התנהלות שהיא לגמרי בחירה.


וברור שאין כאן משו אישי, אבל לצערי פגיעה לא תמיד קשורה למניעים בצד השני.

אבל בסדר. אני באמת בטוב ב"ה

כמה דברים ❤️קמה ש.

בס״ד


גם אני משתדלת מאד להגיב לכל אחת. מביאה לך את ההצדדים הנוספים:


- לפעמים שוכחים.

- לפעמים לא רואים.

- לפעמים יש תקלה במסרים / ש״א.

- לפעמים אנחנו בתקופה של עומס פסיכי ממש ולא מגיעות לזה…

- לפעמים מחכות להזדמנות להגיב בנחת ועם הזמן תגיע תגובה.

- ולפעמים מרוב שמחכות לפניות כדי להגיב, בסוף זה יורד לטמיון.

- יש נשים שככלל גורף לא מתייחסות לפניות בפרטי. חלקן נפגעו. חלקן ב״ה לא אבל כמדיניות.

- אבל באמת שהכי הכי סביר זה תקלה / שכחה…


טכנית,

אפשר לתזכר,

אפשר לכתוב על גבי הפורום ״@ xxx, שלחתי לך הודעה בפרטי״.


וחיבוק על החוויה הלא נעימה, ברור שזה לא כיף! ❤️

תודה ❤️ מחזקלב אוהב
רק על הסעיף האחרוןטארקו

בעיני ממש ממש ממש(!!!) לא מתאים לכתוב ע"ג הפורום ולתייג מישהי שכתבת לה באישי והיא לא הגיבה.

זו התנהלות יותר פוגענית מלא להגיב באישי..

אם כבר דובר פה על חדירה בכח למרחב האישי, אז זה ממש..


לא מתייחסת לגופו של הדיון בכללי כי מרגישה שאמרו כל מה שיש לי להגיד

מסכימה עם זההמקורית
לא לא לא לא לאקמה ש.

בס״ד


 

הכוונה לכתוב ״הי @טארקו  שלחתי לך מסר״.
 

ברור שלא לכתוב ״לא ענית לי״


 

רק להסב את תשומת הלב למקרה שהייתה תקלה / לא ראתה. עשו לי את זה כמה פעמים וזה ממש סבבה בעיניי…

עדיין לא מתאים בעיני.טארקו
וגם מציף את הפורום וגם לא נעים.
תודה שכתבתאופק המדבר

קרה לי פעם וזה היה לא נעים.

כרגע אני בצד השני, לא עניתי גם להודעות בשירשור שפתחתי😳

אני חיה בהישרדות כרגע עם תינוק מאתגר במיוחד וכמה קטנטנים...

מתנצלת למי שלא הגבתי נראה לי שזה היה

@אין לי הסבר

@אוהבת את השבת

תודה על ההצעות האדיבות שלכן בסוף לא הסתדר לי. 

❤️ חח ואי לא נעים לילב אוהב

תרגישי בנח

החיים באמת באמת עמוסים

בהצלחה עם הקטנטנים 😊

לא התכוונתיאופק המדבר
לגרום לאי נעימות, אני חושבת כמוך וחשוב להעלות למודעות🩷
את מקסימה, תודה 🩷לב אוהב
חחח בעצמי לא זכרתי..אוהבת את השבת
וככה מוכר המצב שלא להספיק לכתוב בשרשורים שפתחת אפילו..


בהצלחה בתקופה הזו!! חיבוקקקקק 

תודה, לוקחת💗אופק המדבר
אם כתבת לי ולא עניתי מחילהחדשה כאן 2

מחילה מחילה מחילה

אבל אני באמת לא יודעת להשתמש בפלטפורמה הזו

חוץ מלפתוח שרשור משלי או להגיב לשרשור קיים

לא יקרה , הכל טוב לב אוהב
אני חושבת שאת צודקתחילזון 123

זה לא יפה להתעלם. אף אחד לא חייב כלום לאיש, ואף אחד לא חייב להיות נחמד, גם בחיים האמיתיים וגם בוירטואליים. אבל נעים יותר לחיות ולתקשר עם אנשים נחמדים שלא מתעלמים ממך.


בעיני יש הבדל בין ואטסאפ/מייל/סמס לפורום.

הפורום הוא מקום די אנונימי (גם אם יש כמה אנשים ספציפיים שאני מכירה במציאות).

והעיקר שלו הוא ההתכתבויות הפומביות.

אם אנשים מקבלים תשובות מפורטות בשירשור כלשהו יותר נעים יהיה לכתוב תודה על המענה או משהו כזה. להראות שמעריכים את ההשקעה.

בפרטי זה קצת יותר בעייתי כי לפעמים זה פחות נעים, או בטוח, להתכתב עם מישהו אנונימי. אז זה מאד תלוי בסיטואציה.


בואטסאפ/סמס וכד' לדעתי זה די בסיסי ביחסי אנוש להגיב לפניה לפחות באיזה אגודל או משהו. זה לא התכתבות אנונימית, זה אנשים אמיתיים שבד''כ מכירים דרך מעגל כלשהו, גם אם רחוק.

(מן הסתם גם כאן יכול להיות יוצאים מן הכלל שהם באמת מטרידים וכדאי לחסום אותם.)


מצד שני, צריך לקחת בחשבון שבכל המקרים גם בפורום גם בואטסאפ לפעמים בגלל עומס החיים הודעות פשוט מתפספסות, וזה לא התעלמות בכוונה.

מסכימה, וסיכמת את זה יפה!! תודה!לב אוהבאחרונה
בשעה טובה קנינו נעליים לקטןשושנושי

נעליים מידה 18, תבינו את הגודל של הילד. ב''ה תודה לבורא עולם

בחנות הוא הלך יפה עם הנעליים, קניתי בחנות טובה של גרוסברג בירושלים למי שמכירה (בחנויות אחרות לא מצאתי במידה שלו).

אני לא מתכננת לשים בבית אלא יותר ליציאות, כרגע כדי שיתרגל כן שמה לו פה ושם

בבית משום מה כן יותר קשה לו ללכת איתן והוא עובר הרבה לזחילה. כלומר, הולך נופל וזוחל - לפעמים כן קם חזרה. זה ממש משתנה.

 

תקין לדעתכן?

 

כן, לוקח זמן להתרגלאוזן הפיל
כמה זמן עבר מאז שלמד ללכת?שלומית2
חודש בדיוק.שושנושי

בלי נעליים הוא רץ, בחנות הלך עם זה ממש יפה

נפל פה ושם אבל בסה''כ הלך.

רק בבית השינוי.

שמתי לו בינתיים 3 פעמים מאז הקנייה, כל פעם לחצי שעה, אולי קצת פחות. הוא כל הזמן נוגע בהן מאיו מנסה להוריד.  אני חוששת שזה לא נוח לו. למרות שקיבלתי הרבה מאוד המלצות על החנות הזאת קשה לי להאמין שעשו התאמה לא טובה 🤕

זה יחסית מעט זמןשלומית2

אז זה ממש הגיוני

לפי מה שאני יודעת אומרים לחכות יותר זמן בין תחילת ההליכה לנעילת נעליים

שההליכה יותר תתיצב.

אני מחכה חצי שעההאבל באמת נראה לי אני מגזימה


בכל אופן נראה לי זה פשוט ענין של הסתגלות.. ויעבור בעז'ה הנעל כבדה ולוקח זמן להתרגל למשקל שלה

לוקח להם זמן להתרגל לנעליים. הילדון שלי הלך 4 חוד'אמהלה

ורק עכשיו קניתי לו....

הוא ילד שב"ה לא מפסיק לרוץ

ועם הנעליים קשה לו יותר. אבל מלבישה ללבישה הוא מתרגל.

אני חושבת שזה נורמלי....

מלא נחת

זה נשמע הגיוניאמאשוני

אבל גם אם היה לו נוח עם נעליים לא כדאי לשים לו בבית.

אפשר גרביים נגד החלקה.

בבית אני מתכננת בלי, רוצה שיתרגל כדי שיוכל לנעולשושנושי
בחוץ... 
גם אנחנו קנינו נעליים לקטנה (הולכת כבר חודשיים)מתואמת
והיא ממש לא מסתדרת איתן... ייקח לה זמן, וזה הגיוני. גם ככה כרגע לא יוצאים כמעט מהבית...
מרגיע לשמוע שזה קורה גם אחרי חודשייםשושנושי

כבר חששתי שהלכו 400 שקל לפח.

אל תשאלי למה במחיר כזה, בשום מקום לא היה משהו יפה במידה שלו. כבר חששתי שהכסף לפח. 

האמת שאני קניתי לה אונליין בלידר🙈 60 ש"ח...מתואמת
אבל מתכננת לכשתסתיים המלחמה לקנותלה סנדלים ייעודיים לצעד ראשון בגלי. (מניחה שיעלה בסביבות 200 ש"ח)
תרגישי בנוחאפרסקה

אני מלבישה לקטנצ'יק כרגע נעליים ישנות של אחותו הגדולה כשהייתה בגילו 😅

אלה נעליים טובות מפפאיה ששמרתי, וגם ככה לא אכפת לו מהצבע בגיל הזה

ברור, גם אני עשיתי את זה לא מעט פעמיםמתואמת

אבל יש לי טראומה קלה - עשיתי את זה עם הילדונת פעם, סנדלים בצבע של בנים. ואז יום אחד המטפלת שלה אמרה לי שיש לה סנדלים (של בנות) מיותרים ואולי אני רוצה אותם בשבילה🙈 התפדחתי נורא שהיא חשבה שלא קניתי סנדלים חדשים בגלל קושי כלכלי או משהו...

בכל אופן, עכשיו כבר לא נשארו לי נעליים מהילדים הקודמים...

חחחח יואווווושושנושי

זה ממש נורמלי לשים לילד נעליים מהגדול

אני גם שמרתי נעלי צעד ראשון של הגדול, אבל זה במידה 21 - קטני רחוק משם 

בן כמה הוא, שזו המידה שלו?מתואמת
הוא נולד בכ''ג אב, בן שנה ושבע אם לא טועה בחישובשושנושי

הילד פשוט קטן

אה, אז הוא באמת "סתם" קטןמתואמת
הבת שלי בגיל הזהרקאני

גם קטנטונת

לא קניתי לה נעליים רק עכשיו מתחילה ללכת וגם זה לא לגמרי

אבל מאמינה שגם היא תצטרך מידה קטנה ממש

אני פעםמקקה
קניתי לילדה בכוונה סנדלים של בנים כי לא נשארו של בנות בסוף העונה, ושלה נקרעו. אפשר לחשוב מה זה כבר משנה...
אני מסכימה איתך כמובן🤭מתואמת
חחחח בדיוק באתי לכתוב שגם ככה הגננות לא רואותאני=)אחרונה
אותנו בימים אלה, אז אפשר להתפרע עם אווירת השביזות וההזנחה. ואז ראיתי את התגובה שלך... אז בול!!
אני קניתי נעליים לקטנה שלי בשיין 🤭דיאן ד.

זה פשוט עושק המחירים של נעלי צעד ראשון.

 

ושתהיה בריאה הקטנה הזאת, כבר בת שנתיים + ועדיין במידה 18.

התחילה במידה 16 שאין מידות כאלו בכלל בארץ.

תשלחי קישור.שושנושי

יש מלא נעליים לא יודעת מה טוב ומה לא.

היה לי חשוב לקנות כי אנחנו מטיילים מלא ברחוב.

לבית אני לא צריכה, זה רק לגינה וכאלה 

כמה זמן כבר הולך?ים...

עדיף בלי לפחות בחודש הראשון להליכה

 

הבן שלי כשהתחיל ללכת היה נופל הרבה ודווקא כששמנו לו נעליים זה נתן לו יציבות וביטחון

חודש בדיוק.שושנושי

מקודם שמתי לו עוד פעם והשתפר.

הנחתי חתיכה של דבק נייר בחלק הקדמי שלא ישתפשף חחח עכשיו אני יותר רגועה עם הזחילה 

תקין. אצלי גם כאלה שהלכו חודשיים בלי נעליים, ברגע,שגרה ברוכה
שהבאתי נעליים לקח להם כמה ימים להתרגל ולרוץ בהן. בדכ תוך כמה ימים זה הסתדר
רק מציעה להמשיך גם לפעמים הליכה בלי נעלייםאור10

בעיקר בגינה, בחול ודשא. או נגיד על מזרנים.

הליכה על משטחים שונים ככה הוא ממשיך לחזק את כף הרגל מה שלא קורה בתוך הנעל. וגם יחשף לתחושות שונות.

מומלץ. (במיוחד שהתחיל ללכת רק לפני חודש ).

נערה שהשמינהרוני 1234

הבת שלי (בת 15) הפסיקה לקחת ריטלין אחרי תקופה ארוכה ומסתבר שזה גורם לתאבון מוגבר. אחרי כמה חודשים ה"בולמוס" קצת נרגע אבל לא מספיק.

בקיצור היא השמינה מאד בלי לשים לב. נראה שאין לה שום מודעות לעניין ובעלי לוחץ עלי לדבר איתה. העניין הוא שאני לא בטוחה האם ומה להגיד לה ואיך בכלל לגשת לנושא באופן יעיל ובלי לפגוע בה/ בדימוי העצמי שלה.

אשמח לרעיונות ועצות…

נראה ליDevora

לדבר איתה: זה סיכוי ענק לגרום נזק.

בדימוי העצמי שלה, ואף בנושא ההשמנה עצמו.

לדעתי: לכבד את הבחירות שלה, זכותה. יחד עם זאת שווה ללכת לבדיקות דם ליתר בטחון, וכן להוציא את השטויות מהבית.

ממש ממש ממשאנונימית בהו"ל

ממליצה לשמוע את הפודקאסט של מה בליבא עם רוני רמז


היא מדברת מדהים על עודף משקל


ממש גרמה לי לבכות איך גרמו לי לשנוא את עצמי ואת הגוף שלי...


בכללי, אין מה להגיד לה בעצמה.

אם היא תרצה ותפנה אליכם להתייעץ מה לעשות, אז תייעצי לה להוסיף פעילות גופנית , לשלב התזונה ירקות וכו'

בעיני אין סיכוי שהיא לא שמה לב או תשים בקרוב ממשירושלמית במקור
אז אם רק זה השיקול, ממש חבל לפתוח
מסכימהאיזמרגד1

די ברור שהיא כן שמה לב, וכרגע לא רוצה לעשות עם זה

כלום כי זה מלחיץ או אין לה כוח להתמודד עם זה או משהו בסגנון...

אני מאמינה שהנכון יהיה להתעלם, מקסימום לדאוג שהאוכל שמכינים בבית יהיה בריא יחסית...

אבל זה לא התפקיד שלנו כהורים?רוני 1234
לדאוג לבריאות שלה ולאיכות חיים שלה באופן כללי… גם אם כרגע זה לא מפריע לה או אין לה כח?

תעזרו לי לחדד את הנקודה… זה מה שבעלי טוען

בגדול אני חושבת שכןאיזמרגד1

אבל התפקיד של הורים זה גם לחשוב לטווח ארוך... אני חושבת שכל מה שיגידו לה יגרום לה א. לאנטי, ולהוריד את הסיכוי שהיא תתחיל לאכול בריא או לעשות ספורט כי זה יהפוך למשהו שהוא מולכם במקום למשהו שמול עצמה

ב. לחרדה או דימוי עצמי נמוך, כי אם אתם מדברים איתה על זה זה כנראה ממש גרוע. וחרדה אגב הרבה פעמים גורמת להגביר אכילה רגשית ולא להוריד.

אני חושבת שדברים כמו להוסיף סלט חי לכל ארוחה ודברים כאלה, שזה להוסיף אוכל בריא בכללי ולא לחץ מולה. ואם היא מבקשת עזרה או מתלוננת על המשקל שלה אז אפשר להציע עזרה בעדינות. אבל לא לבוא ולדבר איתה מלכתחילה.

אין מצבoo

שנערה בת 15 לא שמה לב שהיא השמינה


יכולת ההשפעה ההורית לגבי אורח חיים ותזונה נכונה היא ב

1. אוכל בריא זמין בבית

2. דוגמא אישית

3. חוסר שיפוטיות

4. השארת יכולת הבחירה בידי הילדה


בכל גיל

ובפרט בגיל 15

אני כן הייתי מדברת איתה,אמאחת

כי נערה בת 15 בטוח שמה לב שהשמינה ומן הסתם מתעסקת עם זה בלי סוף. אז בתור הורים נראה לי חשוב לפתוח ערוץ תקשורת דווקא סביב דברים לא מדוברים. למתבגרים יש נטיה להכנס לסרטים סביב דברים ולחפש תשובות ופתרונות במקומות שהם לאו דווקא חיוביים או מקדמים.

כמובן לשים לב טוב לתוכן השיחה. לזכור שבתור הורים אין לכם מטרה לגדל ילדה רזה, יש לכם מטרה לגדל ילדה בריאה שאוהבת את עצמה.

הייתי ממקדת את השיחה בנערה וברגשותיה - איך היא מרגישה עם עצמה? האם היא זקוקה מכם לעזרה כלשהי בנושא?

מדגישה אלף פעם שהיא אהובה בדיוק כפי שהיא. באופן כללי, לנסות להתפעל ממנה באופן יזום כמה שיותר. לאו דווקא מחלקים חיצוניים - מכשרונות, תהליכים יפים, חברויות יפות, כל מה שמסייע לנערה לפתח דיבור פנימי אוהב וחומל כלפיי עצמה. 

מה המטרה לדבר איתה?עוד מעט פסח

סליחה על הנחרצות, אבל שבעלך ילך לעבוד על עצמו לקבל אותה ולאהוב אותה כמו שהיא היום.

בלי זה, כל דיבור וכל פעולה רק יעשו נזק.

לעורר מודעות ולעצור או למתן את העליה המהירה במשקלרוני 1234
אולי לעודד אותה לאכול יותר ירקות ופירות במקום פחמימות או לעשות ספורט למשל…

היום זה מאד אופנתי "לקבל את עצמי כמו שאני" אבל בואי לא ניתמם… גם אם נשתוק (כמו עד עכשיו) יש סיכוי גבוה שבשלב מסוים היא תבין שהיא שמנה מאד והיא כנראה לא תהיה מרוצה מזה.


אולי גם יש הבדל בין מישהי שמגיל צעיר היתה שמנמונת לבין מישהי שהשמינה מהר ובאופן פתאומי יחסית בעקבות הפסקת טיפול תרופתי.

רוב האנשים המבוגריםoo

לא מצליחים לעצור עליה במשקל/ לעשות ספורט/ לאכול ירקות במקום פחמימות

כי זה קשה

מאד


לילדה בת 15 הקושי פי כמה וכמה


מודעות אפשר לעורר

בצורה נכונה

בעיקר מדוגמא אישית

רוב הסיכויים שניסיון לעורר מודעות ועידוד יפגע בה מאשר יעזור (כי זה עם פוטנציאל גבוה לשיפוטיות והתערבות)


זה לא מאד משנה מתי ולמה קרתה ההשמנה

אלא

ששליטה על אוכל זה דבר מאד קשה

ומעטים האנשים שמשיגים את זה


אדם שלא חווה את התהליך הפנימי

לא יכול להבין אותו

האדם היחיד שיכול לעזור בנושא הזה

זה האדם לעצמו

שאר האנשים בעיקר יפריעו

(עם פוטנציאל גבוה שההורים הם אלה שמפריעים)

תודה שכתבת, אני קוראת הכלרוני 1234
אני הייתי נערה שמנה. מאד.ניק חדש2

ומה ההורים שלי לא ניסו.

בסוף עד שזה לא הגיע מתוכי זה לא עזר.

אז ירדו 7 קילו והחזרתי 10.

מה לא ניסו איתי.

בסוף ברגע שהחלטתי, אי שם בגיל 17, הצלחתי להוריד 34 קילו ממשקלי.

אבל זה רק כשזה הגיע מתוכי.

לא הייתי מדברת איתה.

כן מכינה אוכל בריא יותר ומנגישה פירות וירקות.

כשהיא תרצה היא תיגש אלייך.

בגיל הזה אין סיכוי שהיא לא מודעת לעצמה.

העבודה שלהאיזמרגד1
זה לנסות לאכול יותר בריא ולעשות ספורט. העבודה שלכם זה לקבל אותה כמו שהיא. וכמו שכבר כמה כתבו לך פה- אין מצב שהיא לא יודעת שהיא השמינה...
ואת היית רוצהעוד מעט פסח

שאמא שלך תסב את תשומת לבך למשקל שלך ותעודד אותך לאכול יותר פירות וירקות?

סליחה, אבל זה נשמע לי נורא.


לקבל אותה כמו שהיא זה לא להיתמם.

זה להגיד שיש בה עוד המון המון דברים חוץ מהמשקל.

יש לה תכונות אופי. יש לה שיער יפה. או עיניים יפות. אולי היא חברותית, או מצחיקה, או חכמה, או אכפתית מאוד. את יודעת. אבל היא מיליון דברים חוץ מ'שמנה'.


אז כרגע היא בעודף משקל. ואולי יום אחד היא תרצה להרזות ואולי לא. זה לא משנה.

מבחינתכם היא מהממת כמו שהיא וזהו.

(שוב, תחשבי איך היית רוצה שההורים שלך יתייחסו אלייך בנושא כזה. תראי כמה שרשורים כואבים נפתחים פה בפורום סביב הנושא. תחסכי את זה ממנה. בבקשה).

מסכימההמקוריתאחרונה

רוב אחיי היו אוביס בגיל ההתבגרות והגיעו למצבשרוצים מעצמם בלי שהעירו להם וירדו עשרות קילוגרמים לבד

לא להתערב, לקבל כמו שהיא

רם מפריע לבעלך בעין שיעבוד על עצמו ואפשר לדאוג שיהיה אוכל יותר בריא בבית שאת מגישה אבל לא יותר

הייתי מציעה לה להרשם לחוג ספורט כיפיחילזון 123
משהו לנערות. זומבה, עיצוב, מה שהיא מתחברת אליו

לא הייתי אומרת לה לאכול פחות או משהו כזה

בנושא כזה רגיש, בגיל כזה רגישנעמי28

הייתי מתייעצת עם גורם מוסמך כמו פסיכולוגית ילדים (לא דיאטנית).


ושימו לב על מה זה יושב אצלכם, אני לא חושבת שמדובר רק בבריאות, אלא גם בתפיסה חברתית.


תשאלו את עצמכם, אם בדיקות הדם שלה יצאו תקינות, אם היא היתה אוכלת לא בריא ולא משמינה, אם הסכנה הבריאותית היתה בתחום אחר כמו חוסר שינה, עדיין הייתם נלחצים באותה מידה?


אני מניחה שיש כאן גם איזושהי תפיסה של דימוי גוף (לכולנו) ואתם דואגים לא רק בריאותית גם חברתית.

אני לא אומרת את זה כשפיטה, התפיסה הזאת נוגעת בכולנו, פשוט חשוב להיות מודעים לעצמנו ומה מניע אותנו.


ונכון בריאותית זה גם לא בריא, לכן כן הייתי מניעה אותה בדרך כלשהי, אולי שינוי כללי בריאותי של הבית, אולי ספורט משותף, הליכה של שתיכן, בלי קשר לשיח על נראות. ובעיקר מתייעצת עם גורם מוסמך.

זה קריטי במיוחד בגיל הזה.

הדבר היחיד שעולה ליבאתי מפעם

זה לדבר על עצמך.

תשתפי אותה כאילו דרך אגב שאת רוצה קצת להוריד במשקל, אז את אוכלת יותר ירקות, תכיני לך סלט גדול ותגידי איזה טעים אם בא לה קצת?

תכיני כאילו לך ירקות בתנור וכד' ...

את לא מדברת עליה בכלל, רק על עצמך ועל בריאות וזה נותן לך כח, הקמח הלבן מעייף אותך ואחרי ירקות יש לך יותר אנרגיה. להכין דברים בריאים מגניבים כמו כדורי תמרים, בשבילך ומי שרוצה גם מוזמן.

מאמינה שהיא שמה לב לגוף של עצמה, זה בדיוק בגיל שמתעסקים המון עם הגוף, אם היא באמת מעוניינת לרדת במשקל יהיה לה קצה חוט - איך מתחילים, ושזה לא כזה נורא, ושאמא שלי מכירה את זה יאפשר להתייעץ איתה. 

אז מה מכינות לשבת?פיצקית24
שבת בלילה מתארחתשושנושי

שבת בבוקר עדיין מתלבטת לגבי העיקרית

עוקבת איתך 

לליל שבת מרק עוף עם קניידלך. יותר מזה לא נאכל בכללואילו פינו
לבוקר בשר עם ערמונים, שניצלים, פירה וירקות בתנור 
סוף סוף בביתבוקר אור
פה פשוט ומצומצם

ערב מרק עוף והמון ירקות עם קניידלך


בוקר עוף ותפוחי אדמה ברוטב תפוזים בתנור, אנטיפסטי


סדש קניידלך, ביצים קשות או חביתה,  אולי תפוחי אדמה מבושלים כמו כרפס


מצות


עוגה קנויה לילדים, פומלה ואננס, יש גם גלידה חלבית


סלט ירקות,  מטבוחה, אולי ממרח זיתים, מקלות גזר בתנור


עוגת בראוניז אגוזים, קוגל תפ"א, ביציםנפש חיה.

מרק עם קניידלך בלילה

וואיפצלשהריון

האמת לא מכינה לשבת כלום. אולי עוגות.

אבל הכנתי מלא לליל הסדר (אנחנו משפחה קטנה והכנתי לכל המשפחה של ההורים שלי 12 נפשות).

חלק נשאר וחלק אחרים יכינו.


הכנתי לערב חג (שלא יהיו רעבים):

חזה מתובל, שניצלים, פירה, סוג נוסף של פירה, ונקניקיות


לליל הסדר: עוף בדבש, תפוחי אדמה וגולאש בשר.

ליום- בשר מתוק עם בטטה ותפוא, והיה גם עוף בתנור.


וסלטים-

מטבוחה מרוקאית

כמה סוגים של חציל

סלק

פלפלים


בישלתי לפני החג עד 3 בלילה.

ומיציתי!!

היום לא רוצה לבשל!

מה זה סוג נוסף של פירה?יעל מהדרום
סתם פירהפצלשהריון
משבבי תפוא לאוהבים (בעיני מגעיל)
😂יעל מהדרוםאחרונה
ממש וואו!! אלופהפיצקית24
אני הכנתי לזניית מצות, פשטידת בטטה ואורזמתואמת

וגם לחמניות מקמח מצה וקמח תפו"א (אלתרתי קצת ויצא יחסית בסדר ב"ה. העיקר שהקטנה אהבה, ועכשיו יהיה לה מה לאכול... נראה לי שבפעם הבאה אכנסי גם קמח שקדים, שיהיה קצת בריא)

הבת שלי מכינה מרק וחמין, וגם תפו"א וסלט גזר מרוקאי.

איזה מזל שלא כל הבישולים עליי🤭

אפשר מתכון לפשטידת בטטה?פיצקית24
יש לי מלאאא בטטה
אין לי מתכון...מתואמת

אני פשוט חותכת לעיגולים דקים, מסדרת בתבנית ומפזרת מעל תערובת של ביצים, שמ"ז ותבלינים (הפעם הוספתי גם קצת קוטג' ושקדים טחונים).

אם יצא טוב או לא - נדע בשבת🤭

תודה על הרעיונות!פיצקית24

באיחור ממשששש

מכינה מרק קניידלך, חמין, בטטה ותפוא בתנור, קציצות מצות, לחמניות (מאבקה קנויה)

בישלתי ביצים קשות ותפוא (אם אספיק אכין בורקס מצה)

ואולי אקח עוד רעיונות מפה אם אספיק, או לחג שני…

וסלטים-אצלנו אוכלים סלטים חיים בעיקר.

פסטו

סלט ירוק עם שקדים

סלט כרוב

סלט מלפפון עגבניה..

מרק לערבעוד מעט פסח

והבוקר עוף בתנור עם תפו''א ובטטות.

הכי פשוט.

אין לי כוח לבישולים.

אה,עוד מעט פסח
סוחטים ועוגות נשאר מליל הסדר
רגיל האמתהמקורית
דגים, מרק וסלטים
אצלנואבןישראל

ערב

דגים ומרק עוף עם קניידלך

בוקר

קציצות מטוגנות גם עם חציל ותפוחי אדמה

תפוחי אדמה ובטטה בתבשיל

בשר כבש

סדש

דגים שנשארו וסלטים

אולי נכין בלינצס/ פנקייק

סלטים- מטבוחה חציל במיונז חציל מטוגן גזר מבושל כרוב עם מיונז ביצים וסלטי ירקות/ חסה וכו 

איך היה ליל הסדר? גלויה

חשבתי שבטח כבר פתחו...


אז איך התחיל אצלכן החג?

איך היה ליל הסדר?


מוזמנות לכתוב

נקודות לשימור או לשיפור.


הממממגלויה

אני הייתי כנראה קצת יותר מדי שאננה...

(מצד שני מאוד שמחה שבלי חרדות ב"ה)

אנחנו אצל חמותי היקרה עד מוצאי שבת

וזו הקלה גדולה כי עוד לא עשינו שום קניות או ארגון של המטבח לחג....

בקיצור

התחלתי לנקות מאוחר

עבדנו עד מאוחר

באתי לסדר עייפה...

נרדמתי לפני הכוס הרביעית

מאוכזבת מעצמי...


החלק הטוב: פוצון ופוצונת נהנו

פוצון המתוק כבר בן 4 ב"ה!

שר מה נשתנה בחן וברגש

כולל להצביע על כל דבר (מצה, מרור...)

וזה היה ממש מתוק

ואפילו לימדנו אותו את הקושיה ששרים כשבית המקדש קיים והוא שר גם אותה.

("שבכל הלילות אנו אוכלים בשר צלי שלוק ומבושל, הלילה הזה כולו צלי")


עכשיו הולכת בעז"ה לטגן בלינצ'ס

שארגיש שאני עושה משהו...


מזכירה שמי שרוצה את קובץ השירים שלי לפסח

יכולה לבקש ממני.

ולא הכרתי את הקושיה הזאת...יעל מהדרום

לק"י

 

לי היה נחמד.

אני עדיין לא רגילה לליל הסדר של המשפחה של בעלי. פחות אוהבת, אבל הגיוני...

וגם יש להם מנהגים שמוזרים לי (כמו לאכול ממש קצת מצות, ואז אני אוכלת יותר, ולוקח לי זמן, ועוד).

שנזכה במהרה לשיר באמת!גלויה

אני זוכרת שלמדתי מתישהו

ובעלי תלמיד של הרב ישראל אריאל

ראש מכון המקדש

אז זה בתודעה ב"ה.

הכי חשוב שהילדים נהנו! הרי זו מהות ליל הסדרמתואמת
ליל הסדר היה ממש יפה ב"הבארץ אהבתי

הרגשתי שלמרות שהיה עם עוד בני משפחה, הצלחנו לשתף את הילדים יפה ולתת את האווירה שרצינו.

הבן שלי כתב לפני הסדר רשימת שאלות ממש חמודות ויפות על ההגדה ויציאת מצרים, ולא הצלחנו לענות על הכל תוך כדי הסדר, כי ראינו שזה כבר ארוך ולא מתאים לעכב את כולם. אבל אחר כך בבוקר עשינו השלמה וענינו לשאלות שנשארו, אז זה היה בסדר.

הקטן (בן שנה) ישן בתחילת הסדר עד כמעט סוף מגיד, אבל כשהוא התעורר לינוק הוא ראה את כולם ערים וחוגגים ולא רצה להפסיד, ונשאר ער עד סוף הסדר... אבל ב"ה הצלחתי להשתתף ביחד איתו, והוא היה חמוד ושימח את כולם בחיוכים מתוקים...


הלילה היה קצת מבאס.

בגלל שאין סעודה שלישית ולא אכלנו מסודר, במוצאי החג הילדים היו רעבים. אז אחרי הבדלה אמא שלי הכינה ארוחה טובה וזה היה מצוין, רק שכבר היה מאוחר והארוחה עיכבה אותנו, אז עד שהגענו הביתה היה כבר 11 בלילה, וכולם היו עייפים ועצבניים וזה היה מעצבן ולא נעים...

פעם הבאה נראה לי שגם אם אין חובת סעודה שלישית, עדיין כדאי לדאוג לארוחה טובה עוד לפני הבדלה.

תודה על ההתעניינותשושנושי
עבר עריכה על ידי שושנושי בתאריך ט"ז בניסן תשפ"ו 8:30

אנחנו עשינו בבית, היה ממש ממש כיף.

הבן שלי קם חג בבוקר וביקש שנעשה עוד פעם ליל הסדר, מבחינתי היה שווה הכל עם הבקשה הזאת (זה משמעותי לי כי אני אישית מעולם לא התחברתי ללילה הזה, אצל ההורים משני הצדדים הוא ארוךךךךך, מסיימים באיזה 4. הלילה הזה זכור לי בתור אחד שרק רוצים לישון ולאכול ואי אפשר. ההורים מדהימים שלא תטעו, פשוט לא מצאתי את עצמי בקונספט).

בקיצור, היה טוב.

סיימנו ב 12, שני הילדים נשארו ערים עד הסוף. ערב מלא בשירה וריקודים.

בעלי הכין הצגה הם בובות שמתלבשות על היד, אבל הילדים לא היו בעניין אז פשוט זרמנו עם השירים בהגדה. איםה שלא היה שיר, מלמלנו מהר כדי לא לאבד את הקשב שלהם.

קנינו טרמפולינה שבוע לפני פסח (קטנה, בלי רשת) - הנחנו בסלון ליד השולחן הגדול לא הפסיק לקפוץ כל הלילה (ברמת המוזר לדעתי - כאילו, כמה אפשר לקפוץ?????. הגדול החליט על מסלול - רוקדים במעגל עולים לטרמפו קפיצה בחישוקים, עוד כמה דברים ומהתחלה. הפכנו להיות קצת עמדת דיג'י)

בקיצור היה ממש כיף.

עדיין יש פינה בלב שלא מוכן להשלים עם הטוב הזה, אני ממש התרגלתי שזה ערב של דברי תורה ופתאום כזה - לא היה דבר תורה אחד. גם אם הייתי רוצה בעלי היקר פחות הטיפוס ואני גם ככה, אין לי קשב לזה. היה טוב ומצד שני לא יודעת, מנסה להתרגל.

העיקר הילדים ואנחנו נהננו.

ראיתי סרטון של הרב יגאל כהן שבסופו של דבר - שום דבר לא שווה בלי שמחה. אז ב''ה שמחה גדולה הייתה. הבן שלי מחכה לסדר הבא וזה ממש עושה לי את זה. 

 

וואו, כל הכבוד לכם!מתואמת

לעשות ליל הסדר לבד רק עם שני ילדים קטנים - זה אומץ!

באמת נשמע שזה היה מדויק בשבילכם❤️ איזה כיף שכולכם נהניתם כך! מן הסתם הילדים לא היו מצליחים ליהנות בליל סדר שכולו דברי תורה...

היינו אמורים לעשות בביתשומשומונית

פעם ראשונה (בעצם חוץ מהקורונה). אבל הוא סגר חג בצבא. אז בסוף נסעתי להורים.

היה בסדר, אבל הייתי צריכה לתזז בין הקטנים לגדולים ולהרדים. בקושי אמרתי משהו מהמגיד, וגם בהלל ונרצה הייתי עם הקטן שהתעורר. מקווה שלמגוייסות יש פתור בכל זאת..

ואני עם סוכרת- אז מאתגר עם האוכל, המצות ו4 הכוסות (קיבלתי הנחיות מהדיאטנית מה בדיוק לעשות), אבל זה גם לא השאיר לי הרבה מה לאכול...

עכשיו אנחנו בבית ב"ה, הוא אמור לחזור סמוך לשבת. 

דייייי איזה מתסכל זה שינוי ברגע האחרוןשושנושי

ועוד שינוי כזה. ממש קשה.

בעז''ה שתהיה לו נסיעה טובה הביתה ויחזור כמה שיותר מהר. 

היה מקסיםרוני 1234
היינו לבד בבית ונהננו מכל רגע. הילדים ממש שיתפו פעולה (קיבלו מרשמלו על כל שאלה יפה/ תשובה שענו) ולמרות שהיו להם ממש קוצים ונאלצנו לקצר מאד היה מקסים.

אשמח לשמוע מה אתן שותות בארבע כוסות. אני שותה תירוש וכל שנה כמעט מקיאה בכוס הרביעית מרוב גועל. מצד שני אני לא מסוגלת לשתות כוס שלמה של יין (לא בהריון ולא מניקה אבל פחות מתחברת לאלכוהול).

אני שותה מיץ ענבים של קדם, טעים לי ממששושנושי
מתחילת הסדר שותה בכוס שמכילה בדיוק את הכמות שצריך, טיפה לא יותר. 
גם אני וממליצה ממשראשונית

לקחתי את הסוג המופחת סוכר וזה היה מעולה

השנה קנינו מיץ ענבים מזן רוזה, והוא היה עדין וטעיםמתואמת

יותר מהמיץ הכהה (לא זוכרת מה שם הזן).

גם לי קשה לשתות הרבה מיץ ענבים, וביין אין סיכוי שאגע...

אני מערבבתהשם שלי

רוב הכוס מיץ ענבים, מוסיפה גם יין.

ככה לא מרגישים את החריפות של היין, אבל זה קצת מאזן את המתיקות.

אני שותה יין לבן מוגז קלילדיאן ד.

מאוד מאוד מאתגר לי 4 כוסות.

כל שנה הייתי מסיימת את ליל הסדר עם בחילות והקאות.

השילוב של כ"כ הרבה מיץ ענבים ומצות הפך אותי לגמרי.

 

כבר שנה שניה שאני שותה יין לבן מוגז ספציפי שהוא נחשב מתוק אבל בקושי מרגישים

אני מרגישה שהוא כמו סודה בטעמים.

לפעמים מוסיפה טיפונת מיץ ענבים אדום בשביל הצבע.

בקיצור ממש קל לשתות ואני מסיימת את ליל הסדר כמו בן אדם.

איזה יין זה?רוני 1234
ברטנורא מוסקטודיאן ד.

ממש ממליצה לך לנסות.

תנסי פעם בלי קשר לליל הסדר ותראי אם את אוהבת.

אחלה ייןoo

גם אני שתיתי ממנו בסדר

והיה מעולה 

אפשר חלק כוסותרקאני

יין חלק מיץ ענבים

יש יינות קלילים כמו האלה המוגזים

היה ממש נחמדשמ"פ

היינו אצל ההורים שלי ובגדול שלי כבר בגיל שמבין וזה היה ממש חמוד לראות איך אבא שלי מתלהב למספר לו את ההגדה ולשאול שאלות

הבן היה מבסוט, קיבל מתנות, שוקולד צ'יפס על כל דבר שענה ואמא שלי קנתה דברים לשולחן בשביל עשרת המכות והם שיחקו כאילו הם פרעה וכו'

הייתי גמורה ממש אבל היה חמוד לראות והבן ביקש שנעשה שוב שזה לדעתי הכי שווה.

אצל חמי וחמותי זה הרבה דברי תורה ואני מאבדת את זה לגמרי ( במיוחד אם יש ילדים ) 

ב"ה היה טובמתואמת

למרות שהייתי גמורה מעייפות (בהלל קצת התאוששתי).

ולמרות כל מיני תקלים קטנים שנוצרו עם הילדים...

בעלי ניהל את הסדר ביד רמה, הילדים הפציצו בשאלות, הבן הבררן שלנו הצליח לאכול קצת מרור (!), הילדונת שרה ארבע קושיות (בקול תינוקי כזה - הבינה שזה תפקיד של הקטנים בדרך כלל), ילדת כיתה א' קראה יפה מאוד קטע מההגדה וריגשה אותנו, התינוקת הקדימה את נרצה לזמן שולחן עורך והושכבה לישון (גם ככה לא אכלה יותר מדי) והילדונת נשארה ממש עד הסוף ונרדמה ברגע שהשכבתי אותה, שזה היה כיף. הבנים נשארו לומר שיר השירים אחר כך. שניים הלכו אחר כך לישון (כדי להתעורר מאזעקה שעתיים לאחר מכן🥴) ושניים אחרים נשארו ערים כמעט כל הלילה🤭 (והפסידו סעודת בוקר, שלאחד מהם זה לא בא בטוב, אבל בסוף הוא התגבר על זה...)

אני קצת מבואסת שהשנה לא הקראתי להם סיפור מלווה להגדה, בגלל העייפות שלי... אבל היה מספיק תוכן גם ככה.

והעיקר - לא היו אזעקות במהלך הסדר! זה הדבר שהכי הלחיץ אותנו... 

ב"ה היה ממש טובהשקט הזהאחרונה
היינו אצל חמי וחמותי והייתה אווירה טובה, השתתפות של כולם.. הילדים קצת דרשו תשומת לב אז לא הייתי כל הזמן לגמרי בתוך העניינים אבל בסדר..
בנות אתן חושבות שזה הריון?שלווה פנימית 34

עשיתי היום בדיקה בשעות הבוקר מאוחרות לא על השתן הראשון.

עיכוב כיומיים...

יש כאב בטן תחתונה וגב תחתון

הפס יצא אחרי כמה דק ולא נעלם

בבקשה תגידו שזה זה!

מחכה שניםםםםםםם לפס הזה

תמונה נוספתשלווה פנימית 34

אני רואה 2 פסים לגמרירקאני

כמה דקות? עד עשר דקות נראלי זה עדיין נחשב

איזה חברה הבדיקה?

 

בגדול נראה חיובי לגמרי

הפס יצא ממש אחרי כמה דק..לא יודעצ בדיוק..עד 10 דקשלווה פנימית 34

הבדיקה של לייף הסגולה

מקווה מאוד שזה זה.

אז נראה חיובי רקאני

בשעה טובה!!!

בעזרת ה' שימשיך ויהיה הריון תקין וקל בבריאות וידיים מלאות

אמן ואמן!!!!!!שלווה פנימית 34
ממש פס!!!Pandi99
🥹אין לי מילים..מרוב ציפייה אני בחרדהשלווה פנימית 34
מבינה ממש..Pandi99

מציעה ללכת לעשות בדיקת דם

בהצלחה ענקית!!!

תודה אהובה!כיובן שאעשה בדיקת דםשלווה פנימית 34אחרונה
נכון שאני לא משוגעת?אנונימית בהו"ל
יש בבדיקה פס נכון?

אני לא רואהאחת פשוטה
אני רואה משהו ממש ממש עדין. תנסי עוד יום יומייםשושנושי
בשורות טובות 
אני לא רואההריון ולידה
אבל אם הבדיקה ישנה יכול להיות שהפס חלש בגלל זה.

לי היו בבדיקות ישנות פסים חלשים ממש גם שבוע אחרי האיחור, ובדיקה חדשה הראתה שני פסים בוהקים תוך שנייה.. 

הבדיקה חדשה.אנונימית בהו"ל

פשוט בדקתי ממש מוקדם. כמה ימים לפני האיחור.

מעניין. העליתי את התמונה לAI והיא טענה שיש פס חיובי מובהק.

פס חיובי מובהק חחחחשושנושי

אין על הבינה.

אני בכנות רואה משהו נורא עדין,

אני הכי בעולם מסכימה שקשה לחכות. לדעתי ראשון בוקר כבר יהיה יותר ברור. 

ואני גם מתלבטתאנונימית בהו"ל
כמה זה נורא ששתיתי יין מעורבב במיץ ענבים ב4 כוסות? במצטבר יצא כמות לא קטנה.
זה שתתחרטי לא ישנה את התמונה.שושנושי

תשתי הרבה מים, תאכלי טוב ותחשבי חיובי.

בשורות טובות 

עוד אין שיליה בכללמקקה

לא נראה לי שאמור להשפיע בשלב הזה

וטני רואה פס

בשעה טובה

אני גם עשיתי את זה לפני 3 שנים לפני שגיליתי היריוןשיפור
ברוך ה' ילדה בריאה וחכמה
ממש ממש לא נורארקאני

אבל ממש

אל תקדישי לזה מחשבה

בשלב כל כך מוקדם שלא ברור אם יש הריון או אין

זה ממש לא קריטי

התאמצתי ולא רואה כלוםפה משתמש/ת
אני רואהשאלת היריון
אני רואהרקאניאחרונה

משהו מאודד חלשש

אבל כן קיים

ילדה מתוקה שהיא דבק דבק דבק!!shiran30005

מה עושים עם מתוקה, באמת.שהיא מתוקה ממש -בת שנתיים שממש דבק ברמות הזויות?? לרוב אני בבית אז היא נצמדת אלי, בשירותים, במיטה שאני זתם רוצה קצת שקט לעצמי, במטבח, בספה בהכל...מדדה אחרי לכל פינה לא משחררת לשנייה.

מקבלת מלא מלא נשיקות וחיבוקים אז לא חסר לה צומי, אבל כבר לא מסוגלת. שבעלי בבית אז היא נדבקת גם אליו אבל עדיין אני זאת שלרוב בבית וכבר לא מסוגלת עם זה

יש דרך לשחרר אותה קצת? אין לה משחק חופשי בבית לבד עם עצמה אולי אולי 2 דקות בלחץ 😅

מנסה לא להתעצבן עליה ולפעמים שמה אותה בספה ואומרת לה , די שבי פה ותשחררי אבל אז היא בוכה ואני מרגישה לא טוב עם זה.


עצות מהמנוסות? 

הגדולים לא יוכלו לתת לה קצת להדבק אליהם?יעל מהדרום

לק"י


לפחות עכשיו שהם בבית בחופש.


ואיזה קשוח זה🫂

אנחנו גם צריכות קצת שקט לעצמינן מידי פעם.

היא לא הולכת אליהם, שהם מנסיםshiran30005
לקחת אותה היא מתחילה לבכות ולצרוח שהיא רוצה רק אמא/אבא
קשוח...יעל מהדרום
לק"י

אולי לנסות בהדרגה- להיות איתה ועם אח גדול יחד, ולשחרר לאט לאט.


אני מזדהה עם חלקיק קטן, בזה שרוצים שרק אני אעשה בשבילם דברים, ולא בעלי. אז אם היו צמודים אלי כל היום, זה נראה לי בכלל חונק.

אין...בן ה 3 משחק לבדו ונהנה ממשחק חופשיshiran30005

ואצלה זה לא קיים. רודפת אחרי לכל מקום נצמדת ונדבקת , שאין גן עכשיו זה ממש מורגש וקשה לי כבר.

בעלי היום רק הזכים להודות ואמר "כן שמתי לב", תודה רבה באמת חחח

אולי מסתתר פה משהו רגשי /תחושתי וקבענו תור לרופא התפתחות אבל זה רק בנובמבר ובנתיים קשוח בים יום

את יושבת גם לשחק איתה?מקקה

היא יודעת מה עושים עם משחקים?

אולי אפשר להתחיל לה משחק ואז לנסות ללכת קצת

גם לי נשמע הכיוון הזהשיפור

להתחיל לשחק איתה וללכת לרגע ולחזור, ואז בהדרגה ללכת ליותר ויותר זמן.

אולי לנסות שזה יהיה משחק ביחד עם האח ולהשאיר את שניהם ביחד.

בטח שאני יושבת , אבל לא כל הזמן כמובןshiran30005

משחקים של 10 דק-רבע שעה כל פעם כי הם מאבדים סבלנות, אבל איך שאני קמה היא קמה יחד איתי

עם הגדול יותר היא לא משחקת אלה בעיקר מציקה ולוקחת לו דברים אז אי אפשר להשאיר אותם לבד גם בלי השגחה

באמת מורכבמקקהאחרונה
הייתי ממשיכה לנסות כל הזמן, אפילו לדקה שתיים ולהרחיב בהדרגה
כל כך מזדההאוזן הפיל

זה קשה ברמות, הבת שנתיים שלי גם מתעקשת שאני אשב לידה בארוחות, אחרי שהצלחתי להוריד אותה מלשבת עלי.

ועבדתי איתה על הפרדות, בהדרגה, ואז עברנו דירה ושחררתי, והמשכתי לעבוד, ואז פרצה מלחמה ושחררתי שוב.  עכשיו חזרנו לעבודה.

בעיקרון בוחרים משהו אחד קטן, שהיא מסוגלת, לדוגמה, אני עכשיו שוטפת כלים ואתפנה אליך רק כשאגמור

אז היא בוכה וכועסת ומושכת לי בחצאית, ואני מתעלמת, ואז היא נשכבת על הרצפה לידי. אחרי כמה ימים היא עדיין מוחה, אבל כבר מבינה שאני לא אתפנה אליה עד שאסיים.

וככה לאט לאט לאט מרחיבים את ההפרדות.

מאד לאט.

כמו שבונים שריר, רק שזה שריר חדש לגמרי והמח עדיין לא מפותח עד הסוף, אז זה אפשרי, אבל דורש התמדה וסבלנות.

תתחילי בהסברים הם מבינים המון בגיל הזהעל הנס

עכשיו אמא עסוקה,אמא עושה עושה x y כשאמא תסיים אמא תשב איתך,כשתסיימי תגידי לה אמא סיימה עכשיו אמא יכולה לחבק אותך.  בהתחלה היא תבכה ותתנגד אבל בהתמדה היא תבין.

מאוד מוכרDevora

מסקר קטנטן סביבי, שמתי לב שזה יחסית גורף לילדי הגיל הזה.

אני ממש חושבת שזה בגלל הסיטואציה שהם נמצאים בה מאז שהם נולדו.

כבר ההריון ועד היום: כל הזמן מלחמות, סטרס באוויר, חוסר שגרה.

ממש מאמינה שזה קשור.

האמת חשבתי שזה רק אצליאוזן הפיל

והיו לי מצפונים על כל הסטרס במהלך ההריון.

מעניין לבדוק אם זאת באמת תופעה רחבה יותר בשנתון הזה

גם שלי ככהרקאני

בת שנה וחצי

הגבר של חיי השתנה כ"כאנונימית בהו"ל

חלמנו על משפחה גדולה יחסית 5-7 ילדים ככה, אחרי שני ילדים הוא החליט שזה מספיק לו.

התחתנתי עם בייניש שלמד לרבנות, 3 תפילות ביום במניין, רוצה בית תורני, שולחן שבת עם דברי תורה וזמירות...

היום לא הולך לתפילות, גם לא בשבת. לפעמים מתפלל יחיד, לא תמיד, כן מניח תפילין, שומרים שבת אבל אין אווירה של שולחן שבת בקטע הדתי כמו בבתים שגדלנו בהם.

שני הדברים האלו מפריעים לי מאוד, אני אוהבת אותו מאוד מאוד, יש בינינו כימיה ותקשורת מעולה והוא באמת הגבר של חיי, אבל אלו שני נושאים מאוד מהותיים בחיים שלי והפער מפריע, מאוד מאוד מפריע.

לאחרונה אני מבינה/ מרגישה שאני נשארת איתו כי בדמיון שלי הוא ישתנה. זה תקופה... זה המילואים, זה איזה משבר כלשהו, זה כאפה מהחיים שבחוץ... אבל זה מתארך וכאילו פתאום ירד לי האסימון שאולי זה לא ישתנה? ואז מה? אני אוותר על חלקים כ"כ גדולים מהאני שלי בשביל האהבה שלנו?

לא יהיו לי עוד ילדים (אולי וכן יהיו כי יבוא לקראתי באיזשהו שלב וגם זה לא בטוח. אז יהיו 3? גג 4? כשאני רוצה 6+ וגם זה ברווחים גדולים משאני רוצה וזה בוודאי ישפיע על אופי הקשר בין הילדים)

יהיה לי בית "לייטי" מבפנים כשכלפי חוץ אנחנו נראים דוסים? מה עם חינוך הילדים? מה עם הפער בינינו? מה עם זה שזה ויכוחים מהותיים שמשפיעים על צביון הבית והפער רק הולך ומעמיק?

ומצד שני - יש זוגות מוצלחים מעורבים דתיים חילונים, ויש לא מעט משפחות שיש בהם פערים בנושא הילודה. אז מה? בגלל זה תוותרי על אהבת חייך? מי אמר שתמצאי מישהו אחר? ולמה לעשות את זה לילדים הקיימים? הרי יש אהבה, ואהבה גדולה! אני לא באמת חושבת על להפרד. כאילו גירושין לא באמת אופציה. מצד שני מלחיץ אותי שאני נשארת מכוח האנרציה ומוותרת על חלקים כל כך מהותיים באני שלי.

אוף. אני מבולבלת.

עד עכשיו הנחתי שזה תקופה ויעבור, אבל זה כבר תקופה ארוכה מאוד וזה לא עובר.

אני לא יודעת מה אני שואלת או מבקשת פה. זה לא שהייתי רוצה להפרד, אבל גם לא הייתי רוצה להמשיך ככה עם שבר שילך ויעמיק, ואני מרגישה שזה כן כבר נהיה עננה שרובצת על הקשר ושיש נושאים שנהיו "טאבו" וזה מפריע לי מאוד.

אשמח לשמוע מחכמתכן.

מתייגת לךמכחול
את @נגמרו לי השמות האלופה, שתדע לענות לך בהרחבה.

בינתיים אני רק שולחת לך חיבוק, ואומרת שלדעתי האינטואיציה שלך צודקת, ובהחלט לא מפרקים בית שיש בו אהבה בגלל הסיבות האלה.

אני חושבתאיזמרגד1

שכדאי ללכת לטיפול זוגי, שיוצא מתוך נקודת הנחה שהפערים ביניכם קיימים ולא ישתנו. ולנסות להכין לכם איזשהו מתווה שיתאים לכם ולנסות כמה שיותר לגשר בין הפערים, שבסוף תהיה דרך שתתאים לשניכם.

וכדאי גם להפריד בין דברים שזה שלו-כמו תפילות במניין, דברים שהם משותפים- כמו מספר ילדים ודברים שהן בידיים שלך כמו ליצור שולחן שבת דומה יותר למה שאת רוצה...

עונה לך בתור זאתנעמי28

שהשתנתה בתוך קשר דומה.

ובעלי הוא זה שסופג את השינוי וניפוץ החלום.

 

הדבר שעוזר לנו לצלוח את זה, ולא רק לצלוח, להעמיק יותר את הקשר מקודם, הוא - חוסר שפיטה, המון שיחות נפש וכבוד.
 

בסוף, אנשים לא סתם משתנים, לא סתם עוזבים אמונה, שהיא עוגן הרבה יותר משהיא עול.

 

תדברו על זה לעומק, ממה זה מגיע, מחשבות, רעיונות, תפיסות חיים, בלי שיפוטיות, עם סקרנות.

שנינו כבר שנים מטופלים וזה עוזר לנו להבין את עצמנו ואחד את השניה.

אצלנו זה העמיק מאוד את הקשר.

 

ונכון זה לא שינה את הנתונים, בסוף התמונה שלו התנפצה (וגם שלי, באיבוד אמונה יש אובדן ענק).

אבל אנחנו מציירים תמונה חדשה אוהבת ובריאה יותר, עמוקה יותר ויפה יותר.

 

ובתור מישהי שהגשימה ועמדה מול כמה "תמונות" שהגשמתי בחיים, אפשר להרגיש מאוד לא שמחים אל מול התמונה הסופית שמאוד חלמת עליה.

כי האושר והסיפוק הם לא בסיום התמונה הם בדרך שהציור צויר עם כל המחיקות והטעויות.
 

בסוף, כשאני מבינה את עצמי ומתקשרת לו בצורה נכונה איך להבין אותי, הוא מעריך אותי מאוד בדרך שבחרתי למרות שהיא לגמרי שונה ממנו.

 

צריך גם לשבת על הקטע הטכני - דברים שנוגעים בעיקר לו, כמו תפילות, שם תצטרכי לעשות עבודה של שחרור,  ודברים שנוגעים לכולם כמו סעודות שבת ששם הוא יצטרך לתת יותר מעצמו (אפשר לחיות עם החלק הזה בשלום רק כשקיבלת את מה שכתבתי למעלה)


 

 

ואיך הילדים יצאו? פרטים חיצונים אני לא יודעת

אני כן יודעת שהם יצאו בריאים וחזקים בנפש, שרואים שאפשר לחיות ולכבד גם בשוני, עם ביטחון שכל דרך שהם יבחרו אנחנו נמשיך לתמוך ולאהוב ולהיות מאחוריהם בלי שפיטה.

כמה דברים-עוד מעט פסח

קודם כל, לפני הכל, הקושי שלך מאוד מובן. יש כאן אֵבֵל על איזו משפחה שחלמת ורצית וכבר לא תהיה.

קחי לך את הזמן, תחבקי את עצמך על הכאב הזה. לגיטימי והגיוני כל כך!


אחר כך, יש כאן עניין לשמוע אותו.

הוא הרי לא עשה לך דווקא. זה לא משהו מולך, אלא בינו לבין עצמו, ושווה פשוט להקשיב מה עובר עליו ומה גרם לשינוי.

ולנסות לעשות את זה בלי שיקפוץ לך כל הזמן כמה זה לא הוגן וכמה זה פוגע בך (למרות שזה באמת לא הוגן ובאמת פוגע בך!!! פשוט אלו שני דברים שונים).


ובסוף, למצוא את הדרך לחיות יחד.

הקב''ה מוכן למחות את שמו בשביל אהבה של איש ואישה. אז הוא האיש שלך, ולכן נראה שמה שהקב''ה רוצה ממך הזה שתחיו יחד באהבה. גם אם הבית יהיה פחות 'דוסי' במובן הקלאסי. אבל אהבה בין איש לאישה זה הדבר הכי-הכי קדוש. עשרות מונים יותר מזמירות בשולחן שבת.


ספציפית לגבי עניינים פרקטיים, לא צריך לוותר על הכל. יש דברים שיכולים להיות באחריותך (למשל- ללכת לתפילות שבת כשהוא שומר על הילדים. או ללמוד איתם תורה).

כתבת יפהנעמי28אחרונה

אולי יעניין אותך