איפה אתם בראש השנה?אנונימית בהו"ל

אנונימי כי אצל חמתי זו לא אופציה (היא לא הזמינה ובלי קשר איזור בעייתי מבחינה ביטחונית)


בבית הכי כיף אבל יהיה לא קל עם כמה קטנטנים לבשל את כל החג+שבת+קניות וניקיון וגם החג עצמו בבית לא קל כח הזמן לדאוג להם לתעסוקה וכו


והכי עצוב זה שאמא שלי שואלת אותי "אין לך לאיפה ללכת, נכון? אז בואי אלינו, מה אני אגיד לך לא??"

וממה ממש עשה לי רע השאלה הזו

עכשיו היא אומרת שנבוא רק לארוחות ביום כי לא מסתדר לה שנישן שם בלילה כי זה יעשה הרבה רעש...

כשהבינה שאין לנו איך לחזור הביתה או איפה לישון אם לא אצלה (רחוק מהבית) אז אמרה שבסדר, נבוא ללילה אבל ברור שזה לא בלב שלם


לא יודעת מה להחליט

מבחינת בעלי להישאר בבית (תמיד)

אבל אני יודעת שבסוף הקושי והעומס מכריע

ורוצים רק לישוןןןן

והילדים רוצים רק לשחק ולעשות שטויות כמו ילדים

ובסוף לא כיף לנו...


מה לעשות?

ממש כואב לי בלב שזה היחס

אני מודה שחשבתי שהיא תרצה שנבוא כמו הרבה אמהות אחרות שמזמינות

הייתי נשאאת בביתמקרמה

א. לא הולכת למקום שלא מרגיש לי שהנוכחות שלנו משמחת אותם


ב. הבית הוא בכלל לא plan b- בגלל שאין לאן לנסוע, הוא הבית, הברירת מחדל, המקום המועדף


הסכמתי לסוע להורים שלו רק בגלל שממש ביקשו- מבחינתי זה הפשרה

(כרגע כנראה הוא לא יהיה בבית בר"הש- אז כנראה שכן אסע להורים שלי)

אויש איזה לא נעים זה!פה לקצת

אני הייתי נשארת בבית ועושה כל מה שאפשר כדי שיהיה כייף וקל יותר (קונה הרבה דברים טעימים לילדים, דואגת למשחקים מעניינים, יוצאת איתם לגן שעושעים ובעלי נח או הפוך). מראש מתכננים מה יקל על הסיטואציה ויאפשר לה לעבור בצורה נעימה.

 

אם אני אסע למקום שבו הזמינו אותנו בכח ובצורה כזאת אז סתם ארגיש לא נוח כל החג, כל לכלוך ורעש של הילדים ילחיץ אותי ואני סתם אהיה עצבנית כל החג וזה ייצא על בעלי והילדים.
 

מבחינתי ברירת המחדל היא להיות בבית, עכשיו אנחנו נוסעים כי אני לא רוצה ללכת לבית הכנסת הקרוב וליד ההורים שלי יותר נחמד לי ולילדים ועד שאנחנו הולכים לבית הכנסת (אני לא הולכת אם אין צורך מיוחד) חשוב לנו שזאת תהיה חוויה כייפית לילדים.

אם לא זה, מבחינתנו תמיד להיות בבית.

הקטע הוא שכשנהיה שם אז אני לא ארגיש לאאנונימית בהו"ל

רצויה...

לא יודעת איך להסביר

אחר כך בטח היא תגיד לי שהיה לה קשה ותדבר על זה עם אחים שלי מאחורי גבי וכו אבל באותו רגע זה לא ירגיש ככה.


איך לא קורסים בחג ארוך בבית עם כמה קטנטנים?

אני מרגישה כל הזמן עייפה

עייפה מלרוץ אחריהם

לנקות את מה שמתלכלך

לעשות כלים

להרדים אותם

להניק

לקום בלילה

וכמובן שבעלי ביחד איתי בזה

ועדיין

אנחנו גמורים


כותבת גם ל

@מקרמה

מה שלי עוזרמקרמה

אני מכירה את הרצון לקרוס על הספה ולשחרר

אבל אם אני חא צופסת את היום ויוזמת- אני מגלה שאני רק עצבנית שלא נותנים לי לקרוס בשקט.

 

לא כתבת את הגיליים אבל

רעיונות של מה ניתן לעשות.

 

-לקנות מאכלים כיפים לנשנושים, פירות. דגני בוקר מיוחדים, מעדנים.

-לקנות משחק חדש ומעניין

-לצאת לגנה

- להזמין חברים שכיף לך עם אמא שלהן - שיעסיקו אחד את השני ולבנתיים לפטפט עם האמא
 

ברמה הטכנית

לקנות חד פעמי יפים ושולחן חגיגי שיעשה אווירה טובה

לבשל פשוט ואולי גם לקנות חלק- כדי לא להגיע גמורים לחג

 

לקחת בחג עצמו רגעים לעצמך- שבעלך יהיה איתם (ולהחליף).

זה יכול להיות חצי שעה- שעה בחדר - לקרוא משהו או לישון

או ללכת לסיבוב

או מה שעושה לך טוב

 

להתחיל מעכשיו להתארגן- אפילו להביא עזרה בנקיון כדי חהגיע לחג במקסימום כוחות

 

והכי חשוב- לשנות תדר

לבוא לחג מתוך שמחה

יש לכם משפחה מקסימה

בית

וילדים

וזה לכשלעצמו כבר ברכה

ולי עוזר לזכור שכל הריון אני מתפללת לילדים מלאות- וזה הידיים המלאות

הבלאגן, והחוסר שינה, והריצות והבישולים

הכל זה ברכה גדולה

מנצלשת מקווה שזה בסדר..ברונזה

מעבר לממתקים ודברים שקשורים למאכל

מחפשת משחק לילדון בן שנתיים כמעט וחצי

יש לו המון: מגנטים, כלי מטבח, כלי רופא, פליימוביל, לגו, קוביות, מכוניות, כדורים, בובות, פאזל, משחק זיכרון, משושים

מחפשת משחק קופסא

אולי יהיה לך ולעוד רעיון

בגיל הזה- לא משנה איזה משחק קניתי-מקרמה
הוא מיצה אותו אחרי רבע שעה


זה גיל שבעיני הכי טוב זה לבחות מחוץ לבית


סליחה שלא עזרתי

דווקא כל המשחקים שיש בביתברונזה

שכתבתי למעלה

ממש לאחרונה התחיל לשחק בזה לבד ויחסית הרבה זמן

אני בראש השנה יהיה בתחילת תשיעי בעז"ה אין לי כח לרדת למטה.. בגינה זה לרוץ אחריו ממש🙄

לקחת בחורה שתשמור הוא לא יסכים בחיים

ואחיות שלי נערות שגרות יחסית קרוב לא בבית בחג..

אולי שטיח מכוניות ?אוהבת את השבת
ממליצה על המשחק הזהיראת גאולה

Shilav | שילב רשת חנויות מוצרי תינוקות ואביזרים לתינוק


בגיל הזה משחקים בלי הכרטיסיות, רק להשחיל ולהוציא, או להתחיל למיין לפי מה שהוא יודע - צורות או צבעים. אצלי זה משחק אהוב ומעסיק.

ראיתי את אותו משחק בחברה אחרת, לא הצלחתי למצוא עכשיו קישור כי אני לא זוכרת איך קוראים לו. של החברה השניה יותר מוצלח כי הצורות גדולות יותר, ולא צריך לחשוש שילדים קטנים יכניסו לפה.

תודה שכתבת את זהמאוהבת בילדי

עוזר לזכור שכל הריון אני מתפללת לילדים מלאות- וזה הידיים המלאות

אני צריכה למסגר לי את זה... התרגשתי

זה באמת משפט משמעותי שצריך לזכורדבורית
תודה @מקרמה על התזכורת
תודה על הרעיונות וההשראה❤אנונימית בהו"ל
מבינה אותך ממשחדשהפה!

ומאמינה שיש עוד הרבה בסיטואציה דומה!

חמות שלא מזמינה, אמא שההרגשה היא שהאירוח הוא ברירת מחדל

- אפשר לנסות לעשות זמנים לאיפוס הבית, נגיד פעם ביום ופעם בלילה, כשכל המשפחה משתתפים ובסוף הסדר כל ילד מקבל חטיף/ארטיק וכו

- מציעה לפחות חלק מהסעודות להשתמש בחד פעמי. ככה את יותר פנויה להתייחס לילדים וגם לנוח

- לקנות להם משחקים חדשים , אפילולא יקרים העיקר שיהיה משהו חדש שיתעסקו איתו לזמן מה

- לצאת קצת מהבית להתאורר ועל הדרך לעייף קצת את הילדים

האמת...שאני היתי נאשרת בבית אבל מתיחסת אחרתראשית השנה

באיזשהו שלב בחיים להתארח הזממעמסה ולא תמיד אפשרי


אנחנו נארים ץמיד בבית

משתדלים לא לקרוא את זה כמעמסה אלא כהזדמנות חגיגית

כימים עם אוירת חג מיוחדת

מבשלים מה שביכולת ולא משתגעים

מזמינים בכוונה אורחים לערבי חג כי זה מרומם וי שאוירה והתרחשות והילדים פחות רבים

ומעדיפה להשקיע ולטרוח ולבשל מבחירה עצמאית ובשמחה

מאשר להיות מרירה ולהתארח ולהרגיש שנופלת על אחרים

בכאב אני כותבת שאףאנונימית בהו"ל

פעם לא הרגשתי שהיא מזמינה אותנו בשמחה.

זה תמיד היה ככה

כנראה שאתן צודקות וצריך לשנות תדר


מצד שני אם לא נגיע בכלל אז היא גם לא תאהב את זה

רוצה שנבוא מתי ואיך שהיא רוצה

האמת ככה סה בעיני..אמא שלי כבר שניםראשית השנה

עוד לפני שהזדקנה

היה לה מלא תנאי מתי נח ואיך נח

והיא מקסימה ואוהבת


אבל יכולה בלי לשים לב לשדר ממש חוסר רצון ולפגוע


נגיד עכישו אחת האחים לשי מהצפון רצה לבא לבדד  בגלל ההפגזות

אמרה מה פתאום מה שייך עכישו או שתבוא ראש השנה או תמצא מקום אחר עכשיו אני עסוקה לבשל(ל2!!!)

מבינה מאד מאד את הכאבאישהואימא

יש לנו את המשאלת לב שההורים שלנו יעטפו אותנו

ישדרו לנו שאנחנו תמיד רצויים ואהובים

ויתמכו בנו

אבל זה לא תמיד ככה מכל מיני סיבות

אז אחרי פורקן הכאב

לזכור שיש לך את המשפחה שלך

וגם אם קשה , זה לא ברירת מחדל ואתם תמצאו היתרונות וכמו שהרבה כתבו- להחליף דיסקט שבבית יהיה לכם כיף למרות הכל, ולעשות כל מיני דברים בשביל להרגיש ככה(אוכל נחמד, הפתעות וכו'). אפשר גם לקחת ילדה/ נערה שתעזור לך עם הילדים או להיפגש עם חברה ועם הילדים שלה.


מבינה אותך🩷חדשה כאן 2

לא הולכת למקום שלא מרגישה רצויה. אני מכירה את זה מקרוב .. לא היו מזמינים אותי ובשניה האחרונה היו נזכרים להזמין. סעד שהייתי נוסעת חודשים אחר כך הייתי שומעת כמה טרחו בשבילי. למרות שכולם אכלו 🤦🏻‍♀️מעדיפה את הבית .. ורק זורקת לך רעיון..

יצא שסיפרתי לשכנה מקסימה שאנחנו לבד

וגם היא לבד אז היא הציעה שנעשה ביחד

אפילו לא את הארוחה אפשר את הנישנושים של אחר כך

שהילדים ישחקו ויאכלו פירות אם זה יותר זורם 🩷

אנחנו אצל ההורים שלירקאני

כי אני אחרי לידה

תכלס בעלי ממש לא ייהנה בתפילות 

שנה שעברה היינו שם כי עברתי הפלה באותה תקופה וגם אז הוא לא נהנה

וכמעט נשבעתי שהשנה לא נעשה את זה... 

מקווה שיהיה בסדר התפילות בראש השנה זה חשוב להצליח להתחבר...

 

יקרה,באתי מפעם

את מתלוננת שאמא לא מארחת בשמחה וכבד עליה, והילדים עושים רעש....

אבל במקביל גם את מתלוננת את אותם דברים בדיוק, קשה עם הילדים חג ארוך, רק רוצים לעוף לישון, ואין כח לשטויות שהילדים עושים ..

אז, לא אומרת שהכאב שלך הוא לא אמיתי, וואלה. מעליב. אבל תסתכלי כמה קשה לך ותביני שגם לה קשה אותם דברים כמעט. 

שמה פה שאלה כללית, לאו דווקא אלייך. תוהה הרבה זמן:ירושלמית במקור
מה אתן אומרות לעצמכן שמרגיע אתכן שלא יהיו לנו עם ילדינו בבגרותנו את אותם הפגמים (אם יש) של מערכת היחסים שיש לנו כיום עם הורינו? כמובן רק למי שיש מערכת יחסים שהיא לא מרוצה ממנה...
האמת שאלת שאלה ישר לבטןבוקר אור

זה מלחיץ אותי מאוד

ולא הייתי מגדירה את מערכת היחסים שלנו לא טובה, אבל בהחלט לא מה שהייתי רוצה לשחזר עם הילדים שלי

סליחה... לא התכוונתי להלחיץ... ויש לי איזה שנקלירושלמית במקור

לא יודעת אם עוזר אבל אצלי יש מימד של פער דורי, כי הם עשו עליה וגם חזרו בתשובה ולא קשורים למעגלים, בעוד שאני זכיתי לחינוך טוב מכל הההיבטים ולחיי חברה עשירים. לילדיי לא יהיה את הפער הזה מול הוריהם בע"ה.

מבינה מה אני אומרת?

אבל אולי זה מסביר רק חלק קטן בהרבה ממערכת היחסים לעומת כמה שאני חושבת שמסביר...

מענייןבוקר אור

אצלנו זה לא ככה

אבל טוב ששאלת כי אולי יהיו פה תשובות טובות

אני משתדלת שיהיה שיח פתוח בבית שלנו יותר ממה שהיה בבית שלי, משתדלת לקבל באהבה את הילדים שלי והבחירות שלהם בלי להיעלב או לכעוס (לא חכמה בגיל חמש😅) ומעודדת שיתוף רגשות אצלנו

מה שמרגיע אותי שאין לי את האופי של אמא שליבאתי מפעם
אני לא פריק קונטרול... יודעת לתת את המרחב לאנשים שסביבי ולא לוחצת על אחרים, מבטיחה לעצמי שלא אלחץ על הילדים שלי לספר משהו/ להגיע למשהו...


מצד שני, הרבה דברים שאמא שלי היא אמא מעולה, אני אמא גרועה... 😔

אני חושבת שהרבה מהבעיותאני10

במערכת היחסים ביננו לבין ההורים שלנו נובעות משורשים מוגדרים, לדוגמא - חוסר בתקשורת, הצבה של הציפיות החברתיות כיותר משמעותיות מרצון הילד ודברים דומים. ואנחנו בנינו בית שמתנהל אחרת ולכן אני מאמינה שדברים מסןימים שנובעים מהבעיות האלה לא יהיו.


אבל כן אני בטוחה שיהיו דברים שלפני שהייתי אמא נראו לי לא טובים ובטוח שאעשה אחרת ויהיה שונה, ואז קרה אחד מהשתיים - או שהבנתי שזה דברים לא ככ נוראים, אז לא עשיתי משהו כדי לשנות, או שהבנתי שזה עדיין דבר לא טוב אבל הוא בלתי נמנע ביחסי הורה ילד או שסתם אין לי את הכלים לשנות וזה משהו שאני מקוה לעבוד עליו בהמשך וכן שישתנה.

בסופו של דבר אף הורה לא מושלם, וגם אם היה, תמיד תמיד ילדים ימצאו את מה שלא טוב. ובעיני זה בא ממקום חיובי. הקשר המושלם עם ההורים הוא ציפיית הבסיס של הילדים, וכל סטיה הכי קטנה מהשלמות נחווית בעיני הילדים כבעיה, ולכן הם גדלים בהבנה שיש בעיות.

בגיל מבוגר יותר מפתחים הסתכלות מורכבת, הבנה שההורים אנושים וכו'.

אני מקוה שהילדים שלי יחוו הורות מושלמת כנקודת פתיחה וממילא הקשר שלנו יהיה מורכב, מאשר שיחשבו שהורות נורמלית היא סיפוק צרכים בסיסיים ואז כל חיבוק יראה להם כל כך מדהים (הקצנתי כמובן)

שאלה מעניינתoo
קודם כל אין לי חשש כלפי מערכת היחסים עם הילדים שלי כי היא מרגישה לי מעולה, אמנם אני לא יכולה להרגיש בשביל הילדים אבל נראה שהם מרוצים בינתיים.


מערכת היחסים שלי עם ההורים לא טובה, הם אשמים (חוויתי ילדות מורכבת) ואני הובלתי את הניתוק היחסי.


אוהבים להשוות את מערכת היחסים עם ההורים לזו שתהיה עם הילדים, יכול להיות שאצל הרבה זה נכון, כי הם פועלים בדפוס מוכר ולא עושים שינויים משמעותיים בחייהם, אצלי זה לא נכון ואפילו להפך, למדתי ממה להיזהר ומה לעשות שונה.

אני בן אדם שונהרקאני

אני קיבלתי חינוך שונה, בתנאים שונים ויש לי אופי שונה.

ולכן אני גם אהיה אמא שונה, לטוב ולמוטב

וואי בדיוק היום היתה לי איזו נקודה עם אחת הבנותשופטים
שהיא באמת ילדה זהב חלום של כל אמא, והיא דומה חי מאוד באופי. וראיתי אותה היום מהצד ועלתה לי ביקורת כזאת נוראית, וממש ראיתי את עצמי יושבת במקומה, ומקבלת את אותה ביקורת..


וואי, זה עירער אותי מאוד מאוד.  עם כל המודעות והרצון לעשות דברים אחרת, נופלים הרבה פעמים לאותם בורות

נכון, לכן גם כשהייתי ילדה היינו הולכים לסבאאנונימית בהו"ל

וסבתא.

חופשים שלמים העברתי שם.

הציפיה שלי מההורים שלי היא אותה ציפיה.

אני חושבת שנגעת בנקודהמקרמה

אני שמחה מאוד לעזרה ופינוקים

שמחה מאוד להרגיש רצויה


אבל אין לי ציפיה

מודה על מה שיש ומשלימה עם מה שלא.

המציאות חיים של פעם היא לא כמו היוםאמאשוני

ולכן אי אפשר להשוות.

לדוגמה סבא וסבתא לא עבדו בגיל שההורים שלי עדיין עובדים. כמות הילדים שונה,

האופי של הילדים שונה, המרחב.

לדוג' פעם אני ואחים שלי היינו משחקים בשדה איפה שהיה צומח צמח דביק כזה ועושים שם תחרויות וכיף.. היום הילדים שלי משתוללים עם האחים והבני דודים שלהם בתוך הבית של ההורים.

כשהיינו הולכים לסבא וסבתא היינו בעיקר עוזרים סביב העשייה שלהם, היום סבא וסבתא בעיקר סביב עשייה של ילדים (לוקחים לפארק ולאטרקציות)

פעם תכלית הקיום הייתה המשפחה, היום יש יותר דגש על הגשמה עצמית והוויה ותחביבים (למשל אמא שלי הולכת לבית כנסת ושיעורי תורה, סבתא שלי לא הייתה יוצאת מהבית כמעט, רק חצי שעה לשוחח עם השכנות מתחת לבית)


אם תתבונני לעומק, מנקודת מבט המארח, מאמינה שתמצאי הבדלים מוצדקים גם אצלך שמסבירים את הפער. וגם אם לא תמצאי את כל ההבדלים, זה הגיוני תזכרי שעוד לא חווית מה זה לארח ילדים נשואים שלך אז את לא מכירה את כל הקשיים והניואנסים לעומק, אבל ראייה כללית אפשר לקבל בהתבוננות מנקודת מבט של המארח.

האמת שההורים שליאנונימית בהו"ל

לא עובדים בעוד שסבא וסבתא שלי כן עבדו וגם לא זכור לי שעזרנו להם כשהגענו כנכדים בשבתות וחגים.

בעיקר אני מרגישה את ההבדל בזה שיש הורים שמארחים בכיף, מחכים לנכדים ושלי פשוט לא.

זה לא מחוסר אהבה אבל הם פשוט אוהבים רק את הלבד שלהם והאמת שזה מוזר לי מאוד

יש הורים שמארחים בכיף, זה נכוןאמאשוני

יש גם הורים שהם מליונרים

יש גם הורים שהם מפורסמים

יש גם הורים ש...

יש הרבה סוגי הורים, למה זה משנה לך מה הורים אחרים?

את משווה את עצמך לסביבה מסויימת (שאת חיה בה או מסתכלת רק עליה)

ולכן נראה לך שאת חריגה.

תראי בשרשור ובכלל, לא כולם זוכים להורים,גם מאלה שכן, לא כולם זוכים להורים נורמטיבים, גם מי שכן לא זוכים להורים שיכולים לארח, גם מי שכן לא כולם זוכים להורים שרוצים לארח בכיף.


לארח זה לא פשוט, מהרבה הרבה בחינות,

ההורים שלך אוהבים אותך ואת הנכדים, מביעים את זה בדרך אחרת, אוהבים את הלבד שלהם,

זה לא מוזר בכלל. הכל תלוי בהסתכלות.

את בוחרת להסתכל מזווית מאוד מסויימת ולכן נפגעת מזה, אם תבחרי להסתכל ממקום אחר, תראי שזה לא פוגע ולגיטימי, ואפשר לבנות קשר שלא מבוסס על סטנדרטים מבחוץ,

אלא על מקום עמוק יותר של צרכים ורצונות אישיים גם מהצד שלך וגם מהצד של ההורים.


תנסי לאמץ שני עקרונות-

1. הסתכלות פנימה ולא לפזול החוצה

2. עין טובה בהתבוננות על הסיטואציה


ותראי שלך יוקל, את תהיי המרוויחה העיקרית מהשינוי.


חג שמח!

יש אפשרות לעשות את המרחק בהליכה פעם אחת?אמאשוני

עם שתי עגלות או אפילו עגלת תאומים ועגלה נוספת,

אפילו אם זה ייקח שעתיים הליכה.

אם אפשרי, אז אחרי הארוחה של הערב השני אפשר לחזור הביתה.

ככה זה רק לילה אחד כל הבלאגן אצל ההורים, וחצי מהארוחות מבחינת להכין בבית.


אני לא יודעת למה את קוראת "הרבה אמהות שמזמינות" אצלנו בד"כ ההורים שלי מזמינים משפחה אחת, זה אומר שיתר האחים עושים בבית.

בטח כשזה שלושה ימים זה מסירות נפש גם מצד המארח וגם מצד המתארח.

ההצעה של אמא שלך נשמעת לי כמו הפתרון הכי טוב, מבי שעש לך איזה אילוץ שמקשה אבל אם היה אפשר ללכת ולחזור- זה בוודאי עדיף ולכן אמא שלך הציעה ככה.

נשמע לך הגיוני ללכת יותר משעתיים בלילה חזרה?אנונימית בהו"ל

עם כמה ילדים קטנים שצריכים לישון?

שואלת באמת


ומעבר לזה, כל החברות שלי מתארחות אצל ההורים או אצל החמים. כולן. ב"ה לא מעט חברות.

אף אחת לא נשארת החג בבית מהקהילה שלנו.

בטחאמאשוני

אם הייתה לי האפשרות הזו הייתי קופצת עליה,

עדיף בהרבה על לעשות את כל החג בבית בלי לארח ולהתארח, ועל פני לעשות את כל החג אצל ההורים כשצפוף והקטנים כבר מחורפנים.

הליכה פעם אחת של שעתיים לגמרי עדיפה בעיני (בהנחה ואין בעיה בריאותית כמו סוף הריון או מיד אחרי לידה או משהו אחר)

אפשר לישון צהריים וככה יהיה כח ללכת.

מבחינת כמות הילדים הקטנים, אז תלוי מה הגילאים וכמה עגלות/ טרמפיסטים יש,

ואם אפשר להתארגן על עגלת תאומים.

נניח יש 3 ילדים בגיל של לשבת בעגלה, ועוד ילד בגיל של טרמפיסט,

אז אפשר עגלת תאומים אחת, ועגלה נוספת עם טרמפיסט מחובר,

והנה פתרון ל4 ילדים.

ילדים בני 6 ומעלה שישנו צהריים, יכולים לעשות דרך כזו עם הפסקה.

ואם יש לך הרבה קטנים, אז עוד יותר מובן למה קשה לארח כולל שינה (זה לא רק המקום של המזרונים זה כל ההמולה של הילדים לאורך כל היום)


ולא הבנתי איך רלוונטי מה החברות שלך עושות.

רלוונטי כי מזה התחלתי את השרשור.אנונימית בהו"ל

מלפרוק את זה שכל חג אותו סיפור

אה סליחהאמאשוני

לא קראתי את כל השרשור ולא הבנתי מההודעה הפותחת שזו הנקודה שחשובה לך להתייחסות,

אלא ברמה המעשית מה לעשות

(בד"כ כשכותבים זה מעורבב וזה בסדר, רק מסבירה למה חשבתי שאת מחפשת פתרון)


יש לי מה להרחיב בנושא הציפייה מההורים אבל לא כרגע.

אם את רוצה מוזמנת לעקוב אחרי ההודעות בנושא של @דבורית

היא ממש השראה בעיני, שינתה לי לגמרי את התפיסה לגבי ציפייה מההורים.

אני מבינה שאת בשלב שעדיין מסתכלת מה קורה סביבך כדי לקבל איזשהי "נורמלזציה"

למרות שההסתכלות הזאת פוגעת בעיקר בך ובקשר עם ההורים. זאת הסתכלות טבעית, אבל העבודה שלנו בעולם הזה היא עבודת המידות, היא להתעלות מעל הטבעי ולשנות הרגלים/ תפיסות ובכלל זה את ההתבוננות על הקשר והמקום שלנו מול ההורים שלנו ומול ילדינו.


אני מאמינה שבשביל לחזק קשר, כל קשר, דבר ראשון צריך להתנתק מהשוואות או מציפיות לא מבוססות.

זה קשה ממש. זו עבודת חיים. אבל מי שמצליח זוכה לחיים הרבה יותר איכותיים וטובים ולקשרים יותר בריאים עם האנשים שקרובים אליו.


בהצלחה!

ריגשת תודה ❤דבורית
קטעלפניו ברננה!

אני נוסעת להורים ומרגישה חריגה...

ברור לי שזה מוסיף על התחושה של התלישות שלך..

והחשש שהילדים יהיו משועממים כי אין חברים..


אישית אני מרגישה שבבית הם פחות משתעממים מאשר אצל סבא וסבתא גם אם אין כאן חברים...

וזה החשש העיקרי שלי מ3 ימי החג.

אני איתךאלה 12
חושבת להביא פשוט קצת משחקים מהבית שהם אוהבים 
אני לא מהקהילה שלך אולי אבל לא מתארחת ברובהמקורית

החגים מבחירה

אז יש גם כמוני

ומזווית אחרת - אמא שלי מארחת את אחיות שלי עם הילדים, וקשה לה מאוד. בלי לינה.

וגם לי, כשאני באה פעם בחודש בערך, בלי לישון, הייא מסרבת לפעמים כי אין לה כח והיא רוצה שקט..


כשבא לי חברה החג, אני מארחת חברים או מתארחת לסעודה אצל חמתי לסעודה. אם קשה לך הלבד, אולי כדאי לנסות לפתוח את הראש לכל מיני כיוונים כאלה

אפשר לפרק את הקושי?מקרמה

מה מטרת העל שאת משיגה באירוח?

העזרה? הפינוק?

להיות ביחד?

להרגיש רצויה?


כי לכל אחד מאלו יכול להיות מענה באפיק אחר


אני בת זקונים

הכוחות שיש להורים שלי שונים בתכלית מהתקופה שאחים שלי גידלו קטנטנים


אבל אני מאמינה שאם הלב נמצא במקום הנכון.אז לכל המסביב אפשר למצוא פתרונות


ואם נבעיה היא עם הלב

אז להתארח זה רק פלסטר... לא באמת המענה

קודם כל המשפחתיותאנונימית בהו"ל

אני חוויתי משפחה ענקיתתת

עם סבא וסבתא שעזרו ופינקו וקנו ונתנו בלי סוף

וגם להם היה קשה אבל היה להם חשוב הביחד

וזה הולך איתי עד היום

התחושה הזו שאני רצויה שם

שהיה מקום שפשוט רצו אותי בו תמיד גם אם לא הייתי הילדה הכי טובה

אם ממש לא היו לי כוחותלב אוהב

אז כנראה שכן הייתי מתארחת אצל אמא

ועוזרת לה במה שאפשר.

לפעמים זה נראה לאמא מאיים ובסוף היא דווקא נהנית ושמחה מזה...

הייתי שם. וזה קשה.דבורית

את מחזירה אותי שנים אחורה.

התחושה הזו כל כך כואבת

שאני ממש מחבקת אותך

התחושה שאת לא 100% רצויה

וזה כבר לא ברור מאליו שההורים זה משהו שפשוט אפשר להניח עליו את הראש ולנוח קצת

זו תחושה קשה

אבל היא קשה שבעתיים עם התפאורה של החברה

שנים שנים שנים שהיינו עושים את כל החגים בבית כל השבתות, גם אחרי לידות. הכל עם עצמנו . ומסביבי כולן היו מתארחות.

לפעמים זה היה פשוט צובט את הלב ברמות שיחות כאלו של: אנחנו לא יודעים מה לבחור ... ההורים שלו או שלי. .. וכו... צרות של עשירים חחח

אני לא אשכח שפעם אחת אחת החברות ממש לחצה עליי שאסביר לה למה אני לא הולכת להורים לחג. זה הרגיש לי כמו פנינה שהציקה לחנה. פשוט דחקה בי ודחקה.

והאמת?

לא ידעתי מה לענות לה.

כל הסיפור הזה לא היה מסודר לי בראש כמו שהוא ברור לי היום. לא ידעתי לומר המשפחה של ההורים מתפרקת. לא ידעתי לומר המשפחה של בעלי כבר מפורקת. לא ידעתי לומר אף אחד לא הזמין אותנו. לא הצלחתי להעלות על השפתיים את המציאות:

אין לנו לאן ללכת.

ואז היא שלפה את משפט המחץ:

"את יודעת? צריך גם לכבד הורים.  תסעו אליהם לחג זה לא יפה."

ואני שתקתי. והנהנתי. ובלעתי את הרוק.

אבל היא הצליחה לעזור לי לפגוש את הכאב ממש חשוף.

מה שאולי לפני כן הצלחתי לשים בצד ולשכוח.

ולמה אני מספרת את כל זה?

קודם על בשביל להגיד לך:


1. אני מבינה אותך

זה לא קל נקודה

מי שלא היה שם לא יבין

2. לגיטימי לרצות לנוח. לגיטימי לרצות להישען לאחור. הכי טבעי בעולם לצפות לאיזו משענת להינחם בה במירוץ החיים.

3. כמה קטנים צפופים בשגרת חיים של ימינו זו עבודה מאוד מאוד קשה ותובענית. זה מעייף מאוד.

4. ובכוונה כתבתי בסדר הזה. כי אני חושבת אין מקום לסעיף הזה לפני הסעיפים הקודמים. ועכשיו זה טיפה יותר קשה. אז אני מקווה שתקראי את זה בהרבה אהבה וחמלה עצמית:

זה הזמן לשנות גישה.

לקחת אחריות על החיים.

ה' זימן לך בעל בית ילדים.

זה לא ברור מאליו. זו ברכה.

ואז מגיע הסעיף הבא:

5. ההורים שלך לא חייבים לך כלום.

ככה פשוט. כלום. ממש כלום.

למעשה את חייבת להם.

הכל.

זה ממש קשוח. זו אחת המצוות הכי קשות שיש.

כיבוד הורים זו מצווה שאין לה (כמעט) גבול.

היא כל כל לא שיוויונית שאין לתאר.

אין לתאר.

את חייבת להם הכל.

הם לא חייבים לך כלום.

אין שום קשר כזה. רק בין הורים לילדים.

הכיוון  הוא חד סיטרי. נקודה.

אבל מפה מגיעה גם בנחמה:

6. ככל שתצליחי לשנות בתוכך את הגישה שההורים הם מקום להישען אליהם- לעבר ההורים הם המקום שאני עושה *עבורם* ככה ירווח לך.

זה יבנה בך חוסן פנימי.

את לא תהיי נזקקת ולא תלויה.

את תעמדי בנקודת כח.

כח של מצווה שאין לה שיעור.

מצווה עצומה ויסודית כל כך.

מצווה שגם הילדים שלך יגדלו לראות איך אתם מכבדים את ההורים וילמדו מכם. זה רווח כפול גם לדור הבא.

7. כך בשלב מסוים אנחנו הפכנו את הגלגל. ואירחנו את ההורים כמעט כל שבת וכל חג. משני הצדדים. זה היה אינטנסיבי ולפעמים היינו צריכים להגביל כדי לשמור על עצמנו. אבל אלו היו שנים רבות של ערך ושל עוצמה ומשמעות.

8. המצווה הזו זמנה מוגבל. אחרי כמה עשורים, אולי 2 היא הולכת ומצטמצמת.  אני יכולה לומר שאצלי היא כבר במינון הרבה הרבה פחות אינטנסיבי מבעבר. בזמנים קשים הייתי אומרת לעצמי: אולי זו השבת האחרונה לכי תדעי. וכל הזמן לזכור שזה לא לנצח זה זמני. זו זכות מוגבלת בזמן.

9. לאט לאט. קודם כל הסעיפים הראשונים.

הרבה חמלה עצמית.

תקבלי את עצמך בקצב שלך.

תחבקי את עצמך בכל השלבים.

היי לך אם רחומה.

עשי לעצמך את האם שאת צריכה.

בתוכך פנימה.

10. תתפללי על זה. ה' איתך ממש.

"כי אבי ואימי עזבוני וה' יאספני"

ממש מהמזמור של ימים אלו.

וואו דבורית את מדהימה. פשוט מדהימה.חושבת לעצמי
הרטטת לי את הלב. 
וואו!רקאני

כל מה שכתבת רלוונטי גם למי שההורים כן בקשר טוב...

תודה לך!

וואו.מקרמה

רק הערה אחת- כתבת שלמצוות כיבוד הורים אין גבול.

אז זה לא ממש נכון.

ההלכה מגדירה בדיוק מה כוללת מצוות כיבוד הורים (לבוא אליהם בחג לדוג- זה לא חובה)

וזה הרבה פחות ממה שמקובל לחשוב


כן מסכימה שזה מאוד חא סימטרי למרות שגם להורה יש חובות אחרים כלפי בנו מבחינה הלכתית

זה באמת נכון שלמצוות כיבוד הורים אין שיעור, הלכתיתהמקורית
העניין הוא - מה מוגדר ככיבוד הורים
יש הגדרה למה נקרא כבודדבורית

ובתוך ההגדרה אין כמעט גבול למצווה

דנים בגמרא על מצבים קיצוניים והאם עדיין כיבוד הורים מתקיים גם שם וכו...

מה שעשיתי לא חייב הלכתית כמובן

עוד יותר כאשה נשואה אני כמעט פתורה מכיבוד הורים. והחובות שלי הם קודם כל כלפי בעלי וילדיי...

זו יותר המלצה לעמדה נפשית מאשר לעצה פרקטית. 

כתבת יפה. אני סבורה אחרתירושלמית במקור

בעיני, הילד, שהגיע לעולם בלי שאשאל אותו, זכאי ממני לכל מה שיטייב את חייו. עד כמה שאורח חיי אמונתי ויכולותיי מאפשרים. ולהפך בהתאמה - הוא לא חייב לי ואני לא צריכה לצפות מהילד.

העובדה שיש מצווה על כיבוד הורים בעיני מוכיחה שנדרש היה עיגון של משהו שמדרך הטבע לא בהכרח היה קורה.

כמה נכון ומדוייקחולת שוקולד
זה לא סותר את מה שהיא כתבהראשית השנה

ההורה לא אמורה לצפות מהילד

אבל הילד עדיין חייב במצוות כיבוד הורים

מה זה אומר בפועל?


את כהורה לא אמורה לבא ולצפות לקבל ממנו עכשיו כבוד ועזרה או פרחים לשבת

לא

הורים יכולים לבקש

אבל לא לצפות כי הוא הרי חייב לי


זה לא נכון וגם לא בריא אגב אף פעם


אבל אני כילדה מחוייבת ךכבד

זה מילה רחבה

והיא מייצרת עומס כשלא מפרשים אותה נכון


לכבד זה לא לעשות לעצמי רע

אני לא חייבת להזמין את אמא שלי כל שבת אם לא טוב לי

לא חייבת להתקשר כל יום


אבל כן מחויבת

לראות אותם

כמו שהם.

לא בעיני

מי אני מצפה שהם יהיו עבורי .

לייצר מרחב מתוחם שרואה אותם

ורוצה להיות עבורם אבל במה שיכולה

לא במה שרע לי.


וכן י שמורכבויות

עבל אליהם אני מאמינה שנכון לגשת מבחירה

ולא ממחויבות

אחרת זה מייצר תסכול לא בריא


נכון שזה לא סותר, כשהילד מכיר במחויבותו,ירושלמית במקור
אבל אם ילד לא יחוש כך ולא יתנהג כך אני לא אוכל להתבאס. למרות שהתנהגות כזו מבאסת. אלו היו מילות ההודעה אליה הגבתי:


"את [הבת] חייבת להם הכל.


הם [ההורים] לא חייבים לך כלום."


אז במציאות אליה אני מכוונת את עצמי ליתר ביטחון, אני קוראת את המשפט הפוך. הילד לא יהיה חייב לי כלום ואני חייבת לו הכל (בסייגים שאמרתי קודם) כי אני מבינה שבסוף אני זו שהחלטתי להביאו לעולם.

בתור אמא הז נכוןראשית השנה

התור ילד זה כן נכון להרגי שחייב בכבודם


זה לא אומר לעשות דברים שפוגעים בך או לא הגיוניים


אבל בסוף

לעצמי אני אצפה מעצמי להכיר טובה ולתת מעצמי עבורם

ככל יכלתי


אבל כאמא אני מסכימה איתך לא נכון להיות בעמדת חייבים לי

הנטייה הטבעית של הורה היא לדאוג לצאצאיודבורית

זה כל כך טבוע בהורה שאפילו הגוף מתנהג ככה בלי לחשוב

לצורך הדוגמא, כשאשה בהריון העובר שלה ניזון בקדימות על פניה. אם יהיה חוסר היא מתועדפת שניה אחרי העובר.  

פעם הראו ניסוי שנתנו לאב להרים משקולת ממש כבדה והוא לא הצליח, אבל כשהילדים שלו היו נוכחים הוא עשה את הבלתי אפשרי.

הורה, במציאות בריאה, יתן את כל מה שיש לו עבור הילד שלו.

זה מתקיים כך אפילו אצל חיות. וכשזה לא מתקיים זה נחשב לחיה אכזרית כי היא לא דואגת לצאצאיה.

הנביא ישעיהו כותב: "התשכח אשה עולה מרחם ב בטנה?!" כי אין מציאות מצד הטבע שאשה לא תדאג לילדיה.

מה שכתבתי לא סותר את זה.

מה שכתבתי פנה לילד לא להורה.

חובות הילד כלפי הוריו הם לא עבור ההורה.

הם לטובת הילד.

אם רוצים להבין את הקשר האידאלי בין בן לאביו אפשר להסתכל כמשל בין אדם לקב"ה.  

הקב"ה תמיד רוצה להעניק לנו, ונותן לנו הרבה מעבר למה שמצד הדין אנחנו זכאים.

החובות שלנו כלפי הקב"ה הן לא בשביל לעשות טובה לה', שהרי הוא לא צריך אותנו כלל.

החובות שלנו כלפיו הן עבורנו בלבד.

אני מדברת על מציאות של ציפייה מהילד.ירושלמית במקור
ואין כזו כי אני זו שהחלטתי שיגיע לעולם. אני לא יכולה לצפות שיקיים את הכיבוד הורים עליה מצווה.


ולא כתבתי שסתירה אלא שסבורה אחרת, כפי שפירטתי בתגובתי מעלה לראשית השנה.

אני לא כתבתי שהורה צריך לצפות מילדיודבורית

הורה שמצפה מילדיו שיספקו את צרכיו זו מציאות לא בריאה

סבבה הדיון מורכב כי רובנו גם בנות של וגם אמהותירושלמית במקור
עדיין לא הבנתי איפה את חולקת עליידבורית
איפה כתבתי שהורה אמור לצפות מהילד שלו למשהו?
אני חולקת על האמירה שהבת חייבת הכלירושלמית במקור

ושההורים לא חייבים כלום.

בעיני אם כבר אז הפוך.

(אם בכלל שיח החייב הוא שמנחה)ירושלמית במקור
וזה לא סותר שכמובן אני מתחברת לגישה העקרונית הבריאה שהצגת של לבחור לחיות את חיי בלי קשר לקשר עם ההורים או קשר עם הילדים
הורה לא חייב הוא עושה את זה בצורה טבעיתדבורית

אין צורך לחייב אותו בזה כי זה טבוע בו

מבחינה הלכתית יש להורה מחויבות לילדו אבל עד גיל צעיר בהרבה מהגיל של הפותחת.

וברור שהורה מצד הטבע שלו ירצה רק להעניק לילד שלו תמיד תמיד וללא תנאי

הלוואי רק שה' יתן לנו כוח תמיד לתת לילדים שלנו ככל הניתן.

לא חסרoo
הורים שלא עושים את המחויבות הבסיסית שלהם.


יש אנשים שזה טבעי להם ויש שלא.


גם הורה מחויב נניח לא להלבין פני ילדיו, מצווה לא מצווה בגלל משהו לא טבעי, יש לזה סיבות אחרות.


אני חושבת שיש מחויבות של הורה לדאוג לילדיו לדברים בסיסיים כשהוא קטין ולילד לדאוג להוריו כשהם מתקשים לעשות זאת, בלי קשר למצוות.


למה צריך לעשות במסגרת המצוות יש פרשנות רחבה ואני לא חושבת שצריך מצווה כדי לקיים את המחויבות הבסיסית שכתבתי (ויש הורים/ ילדים שאינם מקיימים אותה למרות שהם שומרי מצוות)


בכל מקרה אירוח לחג לילד לא נכלל במחויבות כלשהי, לגבי אירוח הורה שאינו מסוגל לדאוג לעצמו, לא חייבים לארח אלא לדאוג לו לסידור מתאים.

יש הרבה מציאויות לא אידאליותדבורית

הורים שמתנהגים בצורה לא אידאלית

ולהיפך

לא עסקתי במה כדאי שהורה יעשה או לא יעשה

בסופו של דבר זו המציאות של הפותחת

את ההורים שלה היא לא תשנה

לא משנה מה הסיבות שלהם להתנהג כך או אחרת

היא יכולה לשנות רק את הגישה שלה ולקחת אחריות על חייה כבוגר עצמאי ונפרד

מסכימה לגמרי עם הפסקה האחרונהoo
כל מילההמקורית
ובשום מקום לא כתבתי שיש מחויבות לארח הורהדבורית

זו הבחירה *שאני* בחרתי

ממש לא מתוך שום חובה

מחויבות זה גם לא לצפות מהילדירושלמית במקור
הרבה הורים בהחלט מצפים. או מתערבים. כל יום בערך יש פה שרשור כזה


אין מחויבות הלכתית כזודבורית

יש הרבה דברים שכדאי שהורים יעשו או לא יעשו

לא בזה עסקתי במה שכתבתי

כתבתי על המחויבות שיש לילד כלפי הוריו לא להיפך. וזה לא סותר.

לא דיברתי על ההלכהירושלמית במקור

פשוט המשפט שלך (ששוב, אני מתחברת לשאר ההקשר שבו נכתב אבל לא אליו) היה עבורי שגוי כי בעיני זה לא נכון מוסרית שילד חב להוריו הכל והם לא חייבים לו כלום. אם כבר הפוך.

זה הכל...

שנה טובה!!

שנה טובה ומבורכתדבורית

שנזכה להרעיף על ילדינו כל טוב

ולהיות איתם בקשר טוב ומיטיב

שנזכה ובקרוב ממש יבוא אליהו וישיב לב אבות על בנים ובנים על אבותם

אמן!!!ירושלמית במקוראחרונה
אוף אני בוכה פהאנונימית בהו"ל

ולא מצליחה להפסיק...

כי מה ילד רוצה? להרגיש שההורים שלו רוצים אותו ואוהבים אותו.

וזה כואב שאני לא מרגישה את זה...

פשוט לא


ואין מה לארח אותם

הם לא רוצים לארח ולא להתארח

הם רוצים שקט

את השקט שלהם כל אחד לעצמו

מדי פעם תשלחו תמונות  של הילדים

וזהו


חיבוק לך אהובה♥️

חיבוק גדול ממשאישהואימא

הם תמיד היו כאלה?

אולי עובר עליהם משהו?

ויש עוד אחים בתמונה? גם אותם הם לא מזמינים?

חיבוק גדולדבורית

זה הכאב הכי עצום שיש

לחוש דחיה מהורה

יש מקומות שבהם את כן מרגישה אהובה ורצויה מולם או שזה כל הזמן רק תחושה של דחיה?

הזדהתי עם כל מילהכמהה ליותר

אני עם דמעות בעינים, כי הצפת בי כל כך הרבה תחושות.

אני גם זוכרת את התקופה הזאת של לנסות להתחמק מהשאלה של איפה אנחנו מתארחים בחג. לנסות לשדר שהכל בסדר, ולעבוד על עצמי ועל כולם שזאת בחירה שלנו, ושיותר כיף לנו לבד, ושאחרי לידה הכי נח לי בבית שלי ושבעצם להיות בבית לבד זה הדבר הכי כיף בכל מצב.
ומעבר לזה שלא מתארחים, זה התחושה של הלבד. התחושה של חיים בלי גב. וכמו שכתבת - בכל מצב בחיים, אין על מי להניח את הראש.

היתה תקופה שחשבתי שחברות יכולות להחליף את זה. והיו לנו חברים קרובים שאירחנו והתארחנו אחד אצל השני בכל מיני היזדמנויות, אבל לאחרונה אני מבינה כמה הייתי נאיבית לחשוב שחברים זה כמו מישפחה.  
גם אני כיום יודעת יותר ויותר להכיר בעובדה ולהודות בה מול עצמי שהמשפחה שלי מפורקת והרוסה, על זה שאין לי יכולת נפשית להיות איתם בקשר, ושאני לא חייבת להמשיך לשחק מול כל העולם את ההצגה שהמישפחה שלי רגילה, את ההצגה שהיתה לי ילדות רגילה, את ההצגה שכל מה שעברתי לא השפיע עלי בכלל.

התחברתי מאוד לנקודה ה-4 שלך. וזה בדיוק הגישה שלי כיום. ברוך ה זכיתי בבעל ובילדים מדהימים. ברוך ה כל מה שעברתי - שייך לעבר, וכיום טוב לי ויש לי את המישפחה הקטנה שלי, וזה בדיוק המקום שלי לקחת אחריות על החיים שלי, ובמקום להסתכל על מה שאין - ליראות את כל מה שיש, ולהשקיע כל מה שאפשר במישפחה הפרטית שלי. 

ולפותחת - מעבר להיזדהות שלי איתך, אני ממליצה לך לנסות להתמקד בליגרום לחג אצליכם בבית להיות הכי כיף ונעים.
אם זה להשקיע בלהכין ארוחות חגיגיות, במיגוון גדול של אוכל טעים עוגות ועוגיות. להשקיע ולתכנן יותר זמן איכות עם הילדים. דרך לשתף אותם יותר בהכנות, להשקיע יותר זמן במהלך הארוחות כדי להגיד דברי תורה, לשיר איתם אולי לארגן מישחק (אם זה מתאים לגילאים).
יכול להיות שיהיה לכם כל כך כיף - שעפם הבאה בכלל לא תירצו להתארח...

וחיבוק גדול! זאת באמת התמודדות לא פשוטה! ❤️

לא קראתי הכלהכל לטובה

לדעתי להישאר בבית

לקנות חלק מהאוכל מוכן

להוציא משחקים ישנים שהרבה זמן לא נגעו בהם או לקנות אחד שתיים חדשים

להזמין חברים לארוחה- מגוון וכיף להורים ולילדים

ומעסיק את הילדים עם בני גילם

רק רוצה להגיד אחרי שקראתי את ההודעה הפותחתהמקורית

שזה לא נשמע שהיא לא רוצה שתבואי

זה אולי יהיה לה קשה, אבל ייתכן שבדרכה היא אומרת שזה בסדר וברור שיש לך אותה כדי להתארח

וזה באמת גם עניין של פרשנות שלך

אבל תכלס, אני בעד לחשוב גם על האינטרסים שלך

אם זה מתאים לך - אז לכי. (אבל תכלס נראה לי זה קשוח להתארח 3 ימים עם הילדים במרחב שהוא לא הבית. לא יודעת איך אנשים עושים את זה באמת)

לא הייתי מיחסת חשיבות לפרשנויות

רצית משו - קיבלת.

הלאה.

לא תמיד זה יהיה עטוף בעטיפה שאת הכי אוהבת או רוצה, אבל תכלס היא לא סירבה לך


שולחת חיבוק

התיעצות אמצעי מניעה אחרי לידהאנונימית בהו"ל

אז מחר יש לי תור לרופאת נשים אחרי לידה ואני לא מפסיקה לחשוב על איזה אמצעי מניעה אני רוצה.

ניסיתי להתקשר היום כמה פעמים להתייעץ עם מכון פועה אבל כנראה אין שם נציגים היום

אז חשבתי להעזר בחוכמת ההמונות

בעצם אחרי החתונה ועד ההריון הראשון הייתי קצת עם גלולות וגם בין ההריון הראשון לשני וזה ממש לא עשה לי טוב מבחינת המצב רוח והחשק.

אחרי הלידה השניה שמתי התקן נובה טי (לא הורמונלי) והיה לי מדהים! הרגשתי מחוברת לעצמי ובעלי התלהב כי אף פעם לא חווה אותי ככה.

אבל זה עשה לי ווסתות מאוד ארוכות וכואבות והייתי רוצה לנסות משהו אחר בכלל זה

מבחינת בעלי הוא חושב שזה עדיין שווה את זה כי למרות שהזמן שבו אנחנו מותרים הוא קצר יותר אנחנו בכל זאת יותר יחד מאשר עם גלולות כי יש חשק. וגם הוא מקבל אישה נחמדה יותר באופן כללי כשלא שולטים בי ההורמונים.

אבל ניסיתי לחשוב אם יש פתרון שהוא טוב יותר, חברה המליצה לי פעם על נובהרינג

ניסיתי אחרי הלידה השניה לחודש והיה לי ממש מוזר התחושה בנרתיק

הבנתי שאולי לא הכנסתי עמוק כמו שצריך, איך זה אמור להרגיש? וזה לא מפריע באינטימיות?

וזה משפיע על מצבי רוח וחשק?

הצ'אט המליץ לי על התקן הורמונלי במינון נמוך

מישהי יודעת לספר לי על זה?

ובכללי אשמח לשמוע מנסיונכן, די בלחץ להגיע מחר לרופאה עם כיוון מסוים

אגב, אפשר לבקש ממנה כבר באותה הזדמנות להכניס התקן אם אבחר בזה?

תודה מראש!

קוראת הכל

עוקבתניקזמני

לגבי הנובה טישימושית

לדעתי אם זה עובד לך ואת מתכננת מניעה של יותר משנה הייתי מנסה את זה שוב,

במקביל לוקחת ברזל וB12 ומקפידה שהם יהיו על הצד היותר גבוה של הטווח הרצוי כי זה מאוד משפיע על אורך הדימום, וגם לוקחת ביופלונאידים.

מהיום השלישי לדימום הייתי שותה מיץ לימון טבעי- פעמיים ביום כל פעם לימון אחד, שותה המון מים

ובימי הדימום שוטפת את האזור עם מים בצורה תכופה (לפחות 5 פעמים ביום בשרותים)

נובה רינג יכול לעשות השפעות הורמונליות, יש נשים שזה טוב להן יותר מגלולות ויש הרבה שלא.

אני לבנתיים חזרתי שוב ושוב להתקן הלא הורמונליקנקן שבור

לא מצאתי משהו אחר שמשתווה לאיכות חיים איתו

כנו שכתבת, אישה נורמלית, עם חשק, שמחה ימרוצה בסך הכל

ולא גוש הורמונים עצבני ;)

מסייגת שאצלי הדימום במחזור כן בד"כ כרגיל, הפסק ביום החמישי גג שישי.

אם את יוצאת עם תובנות תשתפי, אשמח להחכים

יש דיאפרגמה (לאחר שאלת רב)פרח חדש

מניעה מקומית שלא משפיעה על כלום

בשימוש נכון מונע באחוזים גבוהים

לפי הסיפורים שאני שומעת עם התקנים לא הורמונליים נראה לי שזה כבר די דומה מבחינת האחוזים..

זה עדיין נחשב לפחות אחוזי מניעה, וגם פחות נחשימושית

מבחינה מסויימת בקטע של השימוש.

אבל זה בהחלט אופציה טובה למי שהתקן ממש לא טוב לה

אני באמת לא בטוחה שזה פחות באחוזיםפרח חדש

יש ככ הרבה סיפורים של נשים שנקלטו עם התקן

או התקן שזז או נפלט ולא שמו

אם הולכים למתאמת אני חושבת שהאחוזים ממש גבוהים

אני אישית משתמשת בזה בלית ברירה ונורא חששתי מזה כי אני בלי מניעה נקלטת מיידי (נדיר שקרה שהייתי בחי מניעה ולא נקלטתי..)

ובינתיים זה מןנע כבר כמה חודשים

כך שבלי ספק זה עושה את העבודה

בסקרים על מניעה, אחוז המניעה שלו נמצא פחות מאחוזשימושית

המניעה של התקנים, וגם בין התקנים יש הבדלים...

ובע"ה את תהיי שייכת לאחוזים הרבים שזה מונע להן מצוין

האמת שאני לא ככ סומכת על מה שאומריםפרח חדש

על התקנים

שמעתי ככ הרבה סיפורים שזה לא הגיוני האחוזים שמדברים עליו

אני אבל יכולה להבין שזה באחוזים יותר גבוה מדיאפרגמה אבל עדיין כנראה שההורמונלי או הורמונים בכללי (גלולות, טבעת וכד) כנראה קצת יותר יעילים מהתקן נחושת

הסקר שראיתי (הייתי חלק ממנו) מראה אחרתשימושית

התקנים בראש הרשימה בצורה מובהקת.

זה היה 3 סקרים בשנים שונות.

ובכל אופן אם אין סיבה להחליף מניעהשימושית

אז גם אם הדיאפגרמה ממוקמת באחוזי מניעה פחותים מהתקן אין סיבה להחליף, זה לא אומר שבדיוק את תהיי מהאחוז שזה לא היה המניעה המספקת...

נכון. עדיין בהרגשה שלי אניפרח חדש

כאילו כל חודש לוקחת הימור (בשלב זה בחיים זה בסדר מבחינתי ההימור הזה)

אבל ככל שעובר הזמן אני חושבת שזה באמת מונע טוב כי ברור לי שבלי מניעה כבר הייתי נקלטת מזמן.. (כמובן הכל בידיים של ה' אבל מנסיון עבר)

לא הייתי קוראת לזה הימור שימושית

בשונה מנרות ושקפים שזה באמת הימור, למרות שגם זה יש נשים שזה עובד להם יופי במשך כמה שנים.

יתכן וזה קשור לזה שהתקן זה משהו שאי אפשרפרח חדש

לפספס כמו גלולה או דיאפרגמה?

לפעמים אפילו לא קולטות שדילגו על גלולה

כך שהמנייה עצמה כן מונעת טוב הבעיה זה בשימוש שלה

בהחלט גם קשור לזהשימושית

חוץ מדרך המניעה (כלומר איך הסוג מניעה מונע את ההריון) חלק נכבד ממה שמשפיע על איכות המניעה זה כמה סיכויים שהשימוש במניעה לא יהיה טוב.

למשל התקן בלרינה הוא התקן לא מומלץ כי הוא נפלט/זז מהמקום הכי הרבה פעמים בגלל הצורה של ההתקן שאומנם חוסכת את הדלקות שקורה הרבה פעמים עם התקן אבל זז יותר בקלות.

גלולה זה לא רק לדלג, זה גם אם היה נניח וירוס בבטן אז יש טווח זמן של בערך שבוע שרמת ההשפעה של הגלולות יורדת וצריך להשתמש במניעה וספת או לא לקיים יחסים

גם דיאפגרמה עלולה אחרי תקופה לא ממש להתאים וכו' בלי ששמים לב...

לכן מאוד חשוב בכל סוג של מניעה זה ממש להקפיד על ההוראות, וחוץ מזה להחליט על מניעה לפי רמת הדחיפות במניעה

גם את זה בדקתי, אני רוצה משהו בלי התעסקות בכללקנקן שבור

תודה!

אם ההתקן לא עושה לך בעיות אז בטח שזה עדיףפרח חדש

אבל להרבה נשים זה משפיע על אורך הדימום, כתמים, כאבים ברחם

אז הדיאפרגמה במקרה כזה לא חושבת שזה משהו שההתעסקות איתו אמורה להרתיע.

כמו להגיד שבוסת צריך להתעסק עם פדים וכד' אפילו פחות מזה..

זה משהו ככ בקטנה ומהיר וקל שבאמת לא מפריע לכלום

ואם את מזהה ביוץ בכלל אפשר לשים רק בימים הפוריים

אבל כן חשוב לי לכתוב שוב שחייבים לשאול על זה רב לפני כי הבנתי שיש פסיקות שונות בנוגע לשימוש בזה (אצלי הרב התיר אחרי שכל האופציות האחרות לא באו בחשבון בשום צורה)

מסכימה עם כל מילה, ב"ה שאצלי טפט טפוקנקן שבור

זה בסדר

טיפה הכתמות פה ושם ופעם ב מאריך לי את הווסת ביום יומיים. חוץ מזה שום דבר אקוטי.

כן אכתוב שיש לי חברות שמאוד השתנה אצלן איך שההתקן תפקד מפעם לפעם (מהתקנה אחת להתקנה אחרי לידה אחרת), אז אם זה אופציה לנסות שוב ואם לא ילך לחשוב איזה עוד סוגי מניעה אפשריים, אולי שווה לשקול את זה

אצלי לצערי לא היה הבדלפרח חדש

זה גרם לי לדלקות

3 התקנים שונים

נובה טי

גנפיקס

ומירנה

כנראה שאני רגישה לחומרים שיש בזה.

אולי בעתיד כשאסיים את הילודה אשקול לנסות שוב כי אז אין את הפחד של פגיעה בפוריות

את רגישה לעגילים שלא מזהב?שימושית

זה בד"כ הולך יחד, רגישות למתכת. (יש הרבה שרגישות לעגילים ולא להתקנים אבל אין הרבה שרגישות להתקנים ולא לעגילים)

ואם בעתיד יהיה לך צורך לנסות שוב התקן הייתי מנסה פלקס-טי מהסוג שמצופה פלסטיק כי יש יותר סיכוי שיעבור אצלך בשקט בלי דלקות.

האמת שלא יודעת. אני הולכת רק עםפרח חדש

זהב או מצופה זהב

מי ישמע שאני כזאת עשירה חח.. פשוט הולכת עם כמה עגילים קבועים כמה שנים ומידי פעם בעלי קונה לי חדשות ואם כבר קונה אז משקיע..

אבל ממש מעניין לגבי ההתקן עם הפלסטיק אני אברר את העניין בהחלט לפעם אחרת

מעניין, אני ממש רגישה אם הולכת לא עם זהבקנקן שבור

וההתקן בסדר גמור לי

@פרח חדש וואו לא הכרתי שההתקן גורם לכאלה דברים, אויש מבאס ממש

כי תכלס זה האופציה הכמעט יחידה של שגר ושכח באמצעי מניעה

מבאס מאודפרח חדש

היה לי ממש כיף עם המירנה לא לקבל מחזור..

ממש באסה

וואי אני אלרגית למתכות וגם ליהמקורית

הייתה בעיה עם ההתקן! איפה המידע הזה נמצא ?

אולי צריכים להמציא התקן מפלטינה כי איתה אני חיה בשלום🤭

או מזהבשלומית.

😅

אני היחתי מנסה התקן הורמונלימקרמה

ההורמונים בו משמעותית פחות מגלולות

וזה גם בהפרשה מקומית

יתכן ולא ישפיע בכלל על המצב רוח

הענין הוא שעד שלא מנסים לא יודעים

מצטרפת לזה מאודטארקואחרונה

אולי שווה לנסות לא הורמונלי מסוג אחר?שלומית.

יש למשל בנות שהג'נפיקס או הבלרין ( אם אני לא טועה שניהם לא הורמונליים) גרמו להן לפחות תופעות לוואי מהנובה טי

תודה רבה לכולן, קוראת ומחכימהאנונימית בהו"ל

מה ההבדל בין ההתקנים האלה, הם כולם נחושת?

בכי רב בבוקר - גן חדש תקין?shiran30005

בן 3 וחצי התחיל גן שפתי/התפתחותי (הגיע ממעון) ועדיין יש בכי רב שהוא לא רוצה ללכת, לא כיף לו שם, זה מתחיל מרגע שהוא פוקח עיניים בבוקר שלא רוצה לקום מהמיטה, שואל קודם "יש גן"? ואז מתחיל בכי, לא מוכן להכנס לכן הכל סביב בכי. כל הילדים האחרים רגןעים ורק הוא בוכה

הגיוני? הוט הגיע ממסגרת של מעון, זה גן קטן, הצוות נראה בסדר והוא עדיין ככה כל בוקר

אני קיבלתי ים המלצות על הגן הזה ומשמיים בעירייה הןא שובץ לשם, אבל הרגשה שלי שהצוות קר כזה, לא מכניסים הורים לגן -מוציאים ומכניסים את הילדים מהדלת, אין ווטצאפ שמעבירים תמונות, כי כך בעצם אנחנו יןדעים שהילד בסדר,לא יןדעת גם לי מרגיש לא משהו. כמובן שאני לא משדרת לילד כלום כלום.

לעבור גן? נראלי לא יתנו לי כי שוב זה גנים שפתיים וזה לא לפי בקשת ההורה, מצד שני גם הילד לא משהו

בבית הוא פשוט גמור, או שהוא עייף או שבאמת קשה לו רגשית והוא ככה, רגילה לילד שמח אנרגטי

מה הייתן עושות? דיברתי עם הגננת אמרה שיש לו קושי ממש סביב ארוחת בוקר ובקושי אוכל אבל חוץ מזה הוא בסדר

איך הוא היה בתחילת שנה בשנים הקודמות?שימושית

היה אחרת לגמרי לכןshiran30005

אז היא הכיר את הצוות ואת רוב הילדים ופה זה חדש לו, אבל אני רואה ילדים אחרים שכבר סבבה ואצלי זה כאיחו יום ראשון שלו

עצם זה שקיבלתי המון המלצות על הגן שם עודד אותי אבל בפועל זה שונה ממש, לכן לא מסתדר לי

הצוות נשאר אותו צוות מאז שהמליצו על הגן?שיפור

הבן שלי גם עדיין לא הסתגל לגן (בן 3)שימושית

אבל זה לא מוזר לי כי גם בשנים קודמות היה לו קשה למרות שהכיר ילדים,

ועכשיו שהוא נכנס לגן חדש לגמרי אני לא מצפה אפילו להסתגלות עד שבועיים אחרי סוכות...

ולפעמים הרושם שיש לנו בהתחלה הוא לא הרושם שנקבל בהמשך אז אני כן הייתי נותנת הזדמנות וגם מדברת עם הגננת בערב לראות מה אפשר לעשות.

אוי😥 קשוח... וממש מבאס שאי אפשר להיכנסשיפור

ואין וואטסאפ עם תמונות. לפחות מעודד שקיבלתם המלצות.

אבל התחלתם ממש לפני שבוע, זה נשמע לי קצת קיצוני, אבל עדיין הגיוני לשלב הזה. גם לי יש ילד בגן שממש מחורפן בבית מאז תחילת הלימודים, ויש בקרים שבוכה בפרידה. בכללי אני מכירה אותו שלוקח לו זמן להסתגל ולרוב זה קורה רק אחרי החגים. אם שבועיים שלושה אחרי החגים הוא עדיין יהיה ככה, אז הייתי מתחילה לחשוב על הכיוון של להחליף גן.

אני אחכה עוד קצת כמובןshiran30005

כי ההתנהגות שלו מוזרה גם בבית. אולי כי עוד קשה לו

הוא אומר "לא כייף לי שם בכלל"

תיכף יוצאים לחופשת חגים אז כל הרצף נקטע

גם הבן שלי בתחילת כל שנה אומר שלא כיף לושיפור

אולי גם שווה לנסות לדבר עם הגננתשיפור
עבר עריכה על ידי שיפור בתאריך כ"ו באלול תשפ"ו 12:58

איך אפשר לעזור לו. אולי אפשר להכין לו ספר על הגן החדש עם תמונות מהגן עם הצוות ולהקריא לו בבית. ואולי לגננת יהיו עוד רעיונות.

מקליט כמובן- גם כשהכל בסדר ובטח אם יש חששטרכיאדה

ולגבי תמונותשיפור

אני משערת שלא מצלמים מסיבות סודיות. אולי אפשר לבדוק את האפשרות לצלם רק אותו בשבילך כדי שתוכלי לדבר איתו מה עשה בגן באותו יום.

יש לגננת טלפון כשרshiran30005

אבל לסייעת יש ווטצטפ, הם אמרו אנחנו לא צלמות אנחנו גננות...

הם פשוט לא רוצים כי תמיד ניתן למצוא פתרון כמו מייל/דדך הסייעת

זה נורמות אחרותהשם שלי

כשאת נמצאת בסביבה שבה לכולם יש ווטסאפ, ולכל דבר יש קבוצה, תרגילים לשלוח תמונות. אז את מצפה לקבל תמונות מהגן במשך היום.

אבל בחברה שבה אנשים מתנהלים בלי ווטסאפ. וגם אם לחלק יש, אין קבוצות של כל מסגרת. אז לא רגילים כל הזמן לצלם ולשלוח תמונות.

תחשבי איך היה עם הגדולים שלך.

אני מניחה שאצלם לא שלחו תמונות בקבוצת ווטסאפ, ולא ציפית לקבל.

יכול להיות שהצוות בגן לא מבין את הצורך שלך בתמונות, ולא ישקיע בשביל למצוא פתרון, גיזה לא משהו שהן רגילות אליו.

תראי איך הוא בחגיםממתקית

הוא נוסע בהסעה לגן?

עונה כצוות פרא בגן עיכובנויה12345

קודם כל לגבי הכניסה של ההורים לגן, גם אצלנו לא נכנסים, לא כי אנחנו מסתירות משהו, בעיקר כי כל הורה פועל אחרת, יש כאלו שנשארים הרבה זמן, מתחילים שיחות עם הצוות, עם הילדים ומפריעים להתנהלות של הגן.. אז מעבר לכמה ימי הסתגלות שבהם כן נכנסו ההורים, משהו כמו יומיים שלושה וזהו, נפרדים מהילד בדלת והילד נכנס לגן.

לגבי הבכי, יש לנו עדיין ילדים שבוכים, ויש כאלו שעדיין בוכים כל היום כמעט, הם עדיין קטנים, באים ממעון, כמו הבן שלך, ולא מכירים את שאר הילדים וזה יותר קשה.

אני לא הייתי ממהרת להסיק שקורה שם משהו, הייתי מציפה את המורכבות מול הגננת ורואה איך אפשר לעזור לילד.

תודה, מרגיש לי שהצוות קר קר ממשshiran30005

וזה מה שמפריע לי

שדיברתי עם הגננת השבוע אמרתי חה זה ילד עדין ורגיש מאוד, אמרה הוא בסדר בגן, כן כמו שאמרו לי במעון שהוא בסדר בסדר ובתכלס היה פער מטורף

היום הוא בכה כל אחהצ, כבר ממש הייתי על הקצה אפילו לא אכל כלום, זה לא הילד שלי..

קשה לי להאמין שיש אלימות וכאלה אבל הקרירות שלהם מוציאה אותי מדעתי

אין צורך ללכת רחוקאפונה

לאלימות וכו'.

גם אם הגננות מקסימות,

ברור שהילד לא מקושר אליהן

ולא מרגיש בנח בגן...

וזה לא טוב, לא טוב לילד קטן להיות כמה שעות בואקום היקשרותי -

גם אם יש גננות או הורים אחרים שחושבים שזה נורמלי.

"ימי ההסתגלות" לא מעניינים, מעניינת ההסתגלות עצמה, והילד שלך לא הסתגל ועדיין זקוק להיקשרות העיקרית שלו בתקופת המעבר הזו.

אני חושבת שאם לך יהיה ברור מה הוא צריך ולתווך את זה לגננת - יש סיכוי לרכך אותה כלפיו, וגם מבחינת הנהלים מול הצרכים שלו.

אם תרצי מוזמנת לפרטי, אשמח לעזור לך להתכונן לשיחה הזו.

בכי כל אחר הצהריים זה באמת חריג...מתואמת

נסי לשקף את זה לגננות, לא מתוך האשמה אלא מתוך רצון לשותפות, שהן יעזרו לך לעזור לו.

בתקווה שזה יעזור בע"ה...

אם הוא ככה משתף אזרק טוב!

תשאלי אותו מה לא כיף לך בגן?

מה היית רוצה שיהיה אחרת?

תשמעו ממנו מה הוא יכול ומצליח לשתף אותך. אולי כיוונים שלא חשבת בכלל.

הכל נשמע לי הגיוני חוץ מזהבאתי מפעם

שלא מכניסים הורים ומביאים אותם לדלת.

באיזה קטע? מה אנחנו בקורונה?

היה מפגש הכרות לפני תחילת השנה? נכנסתם פנימה?

בדיוק מה שעלה גם לי!מנסה לענות

אנחנו לא בקורונה.

הבן שלי גם התחיל גן

הוא בוכה כל בוקר שלא רוצה ללכת

אני משחקת אתו קצת בגן ואז הולכת

מוציאה אותו מוקדם ולא משאירה לצהרון…

הגננת שולחת תמונה שנרגע.

אומרת גם לעצמי לקחת עוד קצת אוויר.. יהיה בסדר

בהצלחה!

ככה זה הרבה פעמים בחינוך מיוחדDoughnut

ההורים לא נכנסים לגן עצמו והצוות מוציא להם את הילדים, זה נוהל סטנדרטי בהרבה מקומות.

עבדתי תקופה במעון שיקומי, ההורים היו מחכים בכניסה והצוות היה מוריד את התינוקות מהכיתות למעלה עד הפתח.

סתם לתשומת הלב...ממתקית

לא שולחים תמונות בגנים שפתיים- צריך אישור מכל ההורים, אסור ככה לשלוח

את יכולה לבקש אישית שישלחו תמונות רק של הבן שלך במהלך היום, לא כל הגננות אוהבות את זה...זה עלול להפריע למהלך סדר היום כשהן שניה מוציאות טלפון.

בחינוך מיוחד- שפתי- לרוב לא אוהבים לתת להורים להיכנס, כי יש ילדים עם בעיות שונות וזה עלול לעשות להם לא טוב וכו.... למה אמא שלו באה ושלי לא... בד"כ יש הסעות.

צוות קר- תבדקי ותעכבי, יצרת קשר עם הגננת? אם לא זה הזמן, תסבירי לה שקשה לו, והוא צריך תשומת לב ויחס וחיבוק בבוקר כשמגיע.

נכון.מתואמת

בגן של הבת שלי ביקשו אישור מכל ההורים לצלם את הילדות ולשלוח את התמונות של כולן לכל הילדות הביתה.

בגן שלה דווקא מכניסים את ההורים לגן אם הם באים, ומעודדים לזה אפילו, אבל האמת שאני יותר מבינה את הגישה ההפוכה, שלא רוצים לבלבל את הילדים, מה שיכול לקרות כשהורה נכנס, ולכן הגיוני לא לתת להורים להיכנס לגן.

בכל אופן, פותחת יקרה, יש מקום לתחושות הבטן שלך, אז תמשיכי לעקוב❤️

זה בכל הגנים ככה לא רק שפהאפונה

ונשמע לי הזוי שלא נותנים להורים להכנס.

אצלינו שולחים תמונות...מחתימים על זה בתחילת שנהיעל מהדרום

לק"י

וגם בעבודה שלי שזה חנ"מ- נראה לי שמותר לשלוח להורים תמונות רק של הכיתה הספציפית. נראה לי שגם חותמים על זה.

בצהריים אני מבינה שמשחררים ילדים לכניסה לפי ההורים שמגיעים, כדי שלא יקרה מצב שבבלגן של הורים שיוצאים ונכנסים יצא ילד שלא אמור לצאת.

בבוקר אני גם לא מבינה מה הבעיה להכנס (עד שעה מסויימת), אבל אולי זה שונה קצת כי זה חנ"מ.

התכוונתיאפונה

שבכל הגנים לא שולחים תמונות לפני שכל ההורים חותמים, חנ"מ ורגיל.

לא הבנתי למה בגן של הפותחת לא מחתימים הורים ושולחים תמונות...

לגבי הסוף מסכימה איתך

הנוכחות של ההורה גם נצרכת בפרידה של הבוקר הרבה יותר מאשר בצהריים.

יכול להיות שיש הורה שלא הסכים שיצלמו...מתואמת

אין דבר כזה שאת לא משדרת לו את דעתך על הגןאמאשוניאחרונה

ילדים קולטים ניואנסים, אי אפשר לזייף את זה.

נשמע שיש לך חששות שאת צריכה לברר מולך כדי להקל על הבן שלך את ההסתגלות.

אם יעזור לך מקליט, שימי מקליט.

כתבו לך לגבי תמונות וכניסה לגן. כשממילא את חוששת, כל דבר מועצם.

אני חושבת שאת צריכה להתמקד בלהיות משוחררת יותר מאשר בלנסות להעביר אותו גן.

לחשוש זה לגיטימי, אבל נשמע שהחשש הזה מנהל אתכם ולא מאפשר הסתגלות אמיתית.

לגבי פרידה הדרגתית אפשר אולי לשהות איתו בחצר/ מבואה של הגן?

אולי אפילו יסכימו להוציא משחקים מהגן למבואה. אצלנוניש משחקים כאלה על הקיר כמו שיש במרפאות, ואנחנו עוברים את ה"מסלול" ביחד לפני הכניסה לגן.

הגיוני שאני לא מצליחה לתפקד בבית בתחילת הריון?הריון ולידה

שורדת את העבודה בצורה סבירה וחוזרת מפורקת. עבודה לא תובענית במיוחד.

בצהריים אני לא מסוגלת לעשות כלום ורק על הספה.

ברגע שאני קצת מתאמצת יש לי כאבי בטן חלשים (לא התכווצויות סתם כאב עמום)

מהריונות קודמים זכור לי שההתחלה היתה קשוחה אבל לא זוכרת עד כדי כך חוסר תפקוד.

מוסיפה שב"ה מדובר בהריון תאומים הפעם.

הגיוני למדיישירה_11

איזה כיף מזל טוב

הגיוני בריבועקנקן שבור

תחילת הריון זה דבר מעייףףףף

תכפילי פי כמה כשזה הריון תאומים! מזל טוב מרגש

ותשמרי על עצמך עם ההתכווצויות

בטח.מוריה
עבר עריכה על ידי מוריה בתאריך כ"ז באלול תשפ"ו 7:58

תאומים זה קשוח.

ויכול לגרום ליותר חוסרים שעלולים גם להגביר עייפות.

איזה קטע יש עכשיו עם תאומים.

נהיה נפוץ. 😅 (הייתי שם לפני כמה חודשים..)

בבריאות שמחה וידיים מלאות.

השורה האחרונה 🤣 הבדל פעוטבאתי מפעם

את בערך הרביעית ששואלת כאן בחודשיים האחרוניםשיפור

זה ממש לא רק את...

ובהיריון תאומים עוד יותר...

השורה האחרונה שלך הכי חשובהמתיכון ועד מעון

הריון תאומים זה קשה ממש, הרבה מעבר לפי 2, תנוחי, תפרגני לעצמך ותשתפי מי שנוח לך שיעזור

תודה על ההרגעה שזה נורמליהריון ולידה

אבל איך מסתדרים? ועוד חגים. ואנחנו בבית.

בעלי יודע לעשות הכל בבית, והוא עובד קשה לאחרונה, אבל הזמן שלו מוגבל.

עם הילדים האחרים אנחנו מסתדרים, יותר טכנית ניהול הבית, כביסות בישולים וכו.

וגם איך שורדים את העבודה בתקופה הזאת? בינתיים שורדת בקושי וכבר לקחתי יום מחלה אחד.

למנוסות בהריון תאומים- האם צפוי שיפור בשליש השני, או שעם תאומים זה שונה?

אולי לקחת עוזרת בתשלום?שיפור

לי לא היה שיפור.מוריהאחרונה

אבל זה לא מחייב.

ממש קשה ליאובדת חצות

הילדים עלו לכיתה א וזה משמח ומרגש ב"ה

אבל מרגיש לי כבד כל הסיטואציה

השבוע הזה הרגיש כמו נצח

ועוד לא התחלתי שיעורים פרטניים ואת כל המערכת האמיתית שלי בעבודה

לארגן תיקים, לשדל אותם לעשות את זה איתנו, להכין אוכל, להשתגע כי הם בררניים ואחרי שטרחת לתאם עם כל אחד מה הוא אוהב לראות שלא אכלו כמעט כלום,

פתאום זה לוקח מלא זמן

פתאום זה פחות קליל מהגן ויותר דורש ומחייב

זה מתערבב לי ונוגס לי בזמן שגם ככה לא היה לי עם מטלות הבית והעבודה שלי

שולחים שיעורי בית פתאום בשעה שש בערב אחרי שחשבתי שאין כלום וזה מפתיע

ועוד צריך לעקוב אחריהם באפליקציה אחרי החגים

וואיייי זה ממש מלחיץ וקשה

גם ככה היה לנו לא פשוט עם התנהלות והתארגנות

פתאום במקום להנות איתם אני רוצה כבר לסיים את המטלות וזה מרגיש גם להם כבד ורציני ומחייב

במקום פשוט ללכת לגינה ולהנות כמו פעם

איך הופכים את ההתנהלות לזורמת ופחות מלחיצה לי ולהם? מי יכול לתת לי לו"ז לכיתה א אחר הצהריים?

היום חזרתי מפורקת מיום עמוס בביצפר

שמתי להם טלויזיה והלכתי לנוח

אח"כ כשקמתי שניהם בכו וצרחו (לא מווסתים)

אחד רצה להזמין חבר מהגן וכשהוא לא יכל הוא ממש בכה וצרח והשני בכה וצרח שהוא רוצה גינה

ואני פשוט רציתי להתחרפן

כואב לי הראש

ועוד לא הכנו מערכת

והבית עם כביסות וכלים

ועוד לא הכנתי שיעורים לעצמי למחר מה הולכת ללמד

אתמול ישבתי עד 12.30 בלילה להכין כי אחד הילדים בכה שכואבת לו הרגל והייתי צריכה להרגיע אותו

אני חייבת לו"ז ערב

מרגיש שהכל נהיה יותר מורכב ומסובך בהרבה ואני צריכה שוב להוריד משעות העבודה כדי לצלוח את כיתה א עם שניים

אני פשוט לא יודעת איך להתנהל נכון ולסנכרן אותם ואותי במתכונת החדשה

עוד לא דברתי על חוגים והסעותאובדת חצות

שכבר ניסינו שני חוגים לכל אחד

וההתנהגות שלהם והעקשנות והסירובים לעזור/להתקלח/מאבקים

אני יכולה לישון מוקדם ולהשאיר את הבית נוסע או שוב לא להכין שיעורים למחר ולהיות בלחץ לעבודה שלי

או שהכל יהיה פיקס ולישון מאוחר מאד

מציעה לך לחשוב על שעה שבה מבחינתכם הם צריכיםשמשית123

להיות במיטות, ומשם ללכת אחורה לכל משימה ועוד קצת מרווח להתמרחויות.

יש לי ילד בכיתה א בשעה 19 הוא אחרי מקלחת אוכל. אם את צריכה זמן להתאושש אחרי עבודה אז ממש לא לרשום לחוגים.

באיזה שעה אתם חוזרים הביתה?

כשהם ילכו לישון בשעה סבירה זה ישפיע גם על היכולת שלהם לשתף פעולה ( לא פותר את כל הבעיות, אבל עוזר מאוד), יישאר לך זמן למטלות הבית ותוכלי לישון בשעה סבירה ולחזור פחות גמורה מהעבודה.

הודעות ששולחים בשעות מאוחרות, האמת? שולחת פתק שלא עשינו כי קיבלנו את ההודעה מאוחר ולהעלות את העניין באסיםת הורים.

אני לאט לאט למדתי שתחילת שנה זו הצפה והרבה הודעות ולהחזיק ראש, יודעת שאחרי החגים דברים נראים אחרת

כשהילדים רוצים להזמין חבראובדת חצות

ואני אומרת לא הם ממש בכו וצרחו

יצא לי החשק להזמין להם

ומצד שני מבינה את הצורך החברתי

אבל התגובה שלהם הפתיעה אותי

שמתי להם מסך והלכתי לנוח שעה

וכשקמתי לאחד הייתה ציפיה שאזמין חבר

והשני רצה ללכת לגינה

ושניהם צרחו והיו לא מווסתים

ונראה לי שהזדקנתי בשנה

לא הייתי חד משמעית איתם והתבלבלתי שהיה

איך אתן מתנהלות מול זה?

לפי מה שמתאים ליהמקורית

הרצונות שלהם זהנחמד אבל זה צריך להתאים גם לי. בטח במשו לא אקוטי כמו לפגוש חבר

אמרת לא והוא מתבאס? תני לו. לא חייב לרצות אותו. הוא יצרח עד שיירגע,תתני לו חיבוק ותמשיכו הלאה בחיים

איזו שעה זו היתה?שמשית123

אני גם תמיד מסכימה להזמין ללכת, אפילו שיש לי ילדים גדולים שיכולים ללכת לבד ולחזור לבד אם אני מרגישה שזה ישבש את הלוז ולא מתאים לי, אז לא

גם אצלי התחיל כיתה אילד בכור

ובכללי התחלות חדשות

הם חוזרים ממש מוצפים

וטלוויזיה זה עוד יותר מציף

אז לא אומרת לא להביא אם את צריכה רגע לנוח, פשוט להבין שזה התוצאה של אחרי ולנשום עמוק לקראת זה

אני מעדיפה לשבת איתם רגוע כשהם חוזרעם ואז להוציא משחק שלא הוצאנו מלא זמן- פליימוביל, מגנטים

ולשכב על הספה לידם כשהם נכנסים לקטע

קופסאות אוכל- הכנתי איתם ביחד טבלה של מה מכינים כל יום. הם החליטו מה כל יום, רק דברים שהם אוהבים. שוקולד מסכימה ביום שישי. ואז זה ממש מסודר לנו ולהם

קופסאות אוכל מכינה בערב

ושיעורי בית אצלנו זה בקטנה עכשיו.. אז לפעמים כשחוזר מהבית ספר ולפעמים בערב כשרגועים יותר

מה עם בעלך? אנחנו מנסים לסדר את הבית תוך כדי המקלחות וההרדמות ומה שנשאר אז אחרי שנרדמים

רק לגבי המערכת- בגיל הזה (וגם אחרי) אני מכינה להםיעל מהדרום

לק"י

אלא אם כן, יש להם רצון להכין בעצמם. וגם אז צריך להכין איתם או לבדוק שהכינו נכון.

יבוא יום והם יכינו. תורידי מעצמך דברים מיותרים.

הלוז שלי לכיתה אהמקורית

היה צהרון

וחוג אחד בשבוע לכל ילד ונגמרתי

אם את שואלת אותי זה נחמד אבל לא מאסט. יותר חשוב בעיניי לשבת איתם על שיעורים ולצאת לגינה/ לעשות ערב בבית. החיים עמוסים וסה קשוח אחרי יום עבודה להתחיל חוגים גם, בטח כשאת ככ עמוסה. אז הייתי חושבת על זה שוב, מבחינת תדירות וכמות ונחיצות

מעירה מוקדם משכיבה מוקדם

מערכת אני דואגת להם כי לא ציפיתי מהם לדאוג לזה בטח לא בתחילת שנה

לדעתי הבעיה היא שאת עובדת גם אחרי שעות העבודה, והרבה. זה גוזל ממך מלא אנרגיות וזמן

הייתי הולכת לכיוון של הפחתת עבודה יומיומית מהבית ככל הניתן. את גם בנאדם.

מה יש להכין מערכת בא'?חילזון 123

מה יש להם חוץ מחשבון ועיברית?

אצלי הם לוקחים כמעט הכל כל יום ודי.

לא הייתי משדלת אותם להכין איתך. אפשר לחכות עם זה.

אוכל - תחליטי איתם תוכנית מראש לכמה ימים ותכיני להם זריז לבד.

תודיעי להם שחברים תזמינו רק בהמשך אחרי החגים.

ומסכימה שזה עמוס ומלא דברים קטנים ומעצבנים בבת אחת. אחכ זה מתאזן לדעתי.

אצלינו יש גם מדעים/ הלכה/ משנה ועוד....יעל מהדרום

לק"י

אבל אני בהחלט מכינה לה בעצמי.

לפעמים היא רוצה להכין, אז מכינות ביחד.

בחודשים הראשונים בכיתה א?חילזון 123

וגם אם יש, זה דברים שנשארים בתא לא?

וגם אם אין תא, בכיתה א' אין קיצושע או חומש הכל חוברות דקות

ההתחלות קשות 🤍כתבתנו

זה בהחלט שינוי משמעותי, ולוקח זמן להתניע את זה. זה הכי הגיוני וטבעי שעד שזה יכנס לשיגרה יותר מוכרת והמשימות יקחו הרבה פחות אנרגיה- זה יהיה איטי ומעצבן ודורש ריכוז גבוה ויותר כוחות כדי להשתלט.

לא כיף, חיבוק גדול, בעזרת השם אחרי תקופת הסתגלות לחוצה יותר זה אמור להסתדר.

עד אז, להיות בחמלה כלפי עצמך וכלפי כולכם. לא להצליף בעצמך על כל טעות, גם לך קשה ומותר להיות אובדת עצות 😉, טעויות הן חלק מהחיים והן מדייקות אותנו ומציבות לנו מטרות שיש דרכים להתקדם אליהן. לחבק את הילדים ולהיות איתם בזה גם אם אמרתם להם לא, ואגב, לגמרי יש בהם כוחות לשרוד כשאומרים להם לא.

ובבקשה, אל תשמעי את זה בטון מנוסה ומתנשא, כל כך מכירה שהתקופה הראשונה של שינוי גדול היא כבדה פי שמונה מהשיגרה שתגיע. ומה שרובנו חוות כל פעם עם ילד אחד- אצלכם זה כפול! אז זה באמת נורמלי ההרגשה שדברים יצאו מאיזון ואני מעריכה שתוך שבועיים שלושה זה יהיה בעזרת ה' מאחוריכם. בהצלחה יקרה, זה באמת לא פשוט.

אצלינושיפור

משאירים הכל במגירה בכיתה, חוץ מחוברת קריאה שחוזרת הביתה לשיעורי בית כל יום. אין אצלכם מגירה בכיתה להשאיר חוברות?

ולא בסדר ששלחו שיעורי בית ב6, הייתי מוותרת באותו יום...

לא חייב חוגים אם זה מעמיס. השנה לא רשמתי אף ילד לחוג כי הרגיש שזה יותר מדי בשבילי.

כל החוסר ויסות הרגשי ישתפר עם הזמן. הגיוני שהם עדיין מוצפים מתחילת שנה.

ולגבי אוכל, לא להתרגש מזה שלא אוכלים. חבל, זה יוצר לחץ סביב האוכל. אולי תעקבי בשביל עצמך כדי לראות מה אוכלים ומה פחות (נגיד שמתי לב על אחד הילדים שלי שאם אני מביאה לו אותו כריך יומיים ברציפות אז ביום השני הוא פחות אוכל ומאז אני יותר משתדלת לגוון) אבל אל תדאגי, הם לא ירעבו...

אצלינו הדבר היחיד שהשתנה בלוז צהריים בתחילת כיתה א' זה 10 דקות שיעורי בית שהתווספו.

אתם ממש בתחילת שנה, לאט לאט תלמדו איך לסדר את הלוז בצורה יותר יעילה, וכולם יסתגלו ויהיו יותר רגועים. אל תרגישי שהמצב כרגע זה המצב הנתון לכל השנה. שיהיה בהצלחה!

דבר ראשוןהשם שליאחרונה

תמיד ההתחלה קשה, אחר כך הם מתרגלים ואת מתרגלת והסדר יום החדש כבר יותר זורם.

בשלב הזה לא צריך לדרוש מהם לסדר את התיק.

אם זה בא מהם, אז מצוין, אבל אם לא- יותר קל לארגן לבד מלרדוף אחריהם.

בהמשך הם ילמדו לקחת אחריות ולסדר את התיק.

לגבי האוכל, אני מבינה שזה חדש לך כי בגן עם קיבלו אוכל.

לא צריך יותר מידי להשתגע.

אם הם אוהבים משהו מסויים ואין להם צורך בגיוון, אפשר לשלוח כל יום אותו דבר.

וגם אם הם לא אכלו, לא להילחץ מזה.

אפשר לנסות אפשרויות שונות ולמצוא מה הם אוכלים, אבל בלי לחץ.

אם יותר קל לך, אפשר להכין את האוכל מהערב.

אם שולחים שיעורי בית רק בערב זה לא תקין, וכדאי להגיד למטרה.

אפשר לשאול את הילדים מה היה לשיעורי בית, יכול להיות שהם ידעו מעצמם, או לבדוק אם סימנו עמודים בחוברת.

פעילויות אחר הצהריים, זה תלוי ביכולת שלך.

את יכולה להסביר להם שבתחילת השנה לוקח זמן להתרגל, ולכן כדאי פחות ללכת לחברים וכד'. ובהמשך תוכלו לחזור לפעילות אחר הצהריים.

מתי הילדים חוזרים הביתה?

יש הבדל אם מסיימים מוקדם, או שיש צהרון.

אצלינו לא היה לוז ממש קבוע.

היינו חוזרים הביתה בסביבות 14:15 אוכלים ארוחת צהריים.

לפעמים מייד אחרי זה היה שיעורי בית, לפעמים זה היה יותר מאוחר.

לפעמים היינו בבית, לפעמים יצאנו לגן שעשועים.

אחר כך ארוחת ערב, מקלחת השינה.

תתכנני את הזמן כך שהם ילכו לישון בזמן ולא יתעכבו.

גיל שנתייםהריון ולידה

אני יודעת שזה נשמע ילד ראשון שלי. האמת שממש לא, ובכל זאת אני מרגישה ככה ולא זוכרת מה היה עם הקודמים. שזה טוב, כי אני יודעת שזה עובר, ובכל זאת מתחרפנת בינתיים..

הוא כל הזמן עושה שטויות. פותח את המקרר, מוציא דברים, זורק חפצים ומאכלים לפח, גורר כיסא ועולה לשולחן או לשיש ומגיע ככה לכל מקום פחות או יותר, מתעסק בכיור עם מים וכלים שבירים, שופך דברים ברחבי הבית, זורק על אחרים דברים, בקיצור- כל רגע משהו אחר.

וכמובן נוסף לזה גם שרוצה לעשות הכל בעצמו, כיאה לגילו.

והבעיה שאני מרגישה שזה מחרפן אותי. ומרגישה שתיאורטית אם הבית היה מותאם לו ודברים לא היו נגישים ככה זה היה מוריד חצי מהשטויות שלו, אבל לא מעשי לעשות את זה בפועל- יש עוד ילדים ואם המקרר יהיה נעול והפח גבוה והארונות נעולים וכו', אתחרפן מלפתוח לקטנים שמעליו כל הזמן ולזרוק לפח וכו'. זה לא כמו פעם שבעיקר אני הייתי מבשלת/ פותחת ארונות והמקרר לא היה נפתח 100 פעמים ביום.

מבאס אותי שאני משתגעת מזה..הוא שיא המתוק והייתי רוצה להיות בנחת וברוגע איתו ולהכיל את זה שזה יעבור וזה הגיל וזהו

אם במקרה יש לכן עצות אשמח. תודה!

קשוח כשהבית לא מותאםדרקונית ירוקה

אני תמיד בעד ללמד איך כן. בת השנתיים שלי חותכת לנו ירקות לארוחת ערב. אנחנו שוטפות יחד כלים - אני שבירים וחדים והיא את כל השאר. אני שמה להם לפעמים גיגית מים במרפסת שישחקו כראות עינייהם. יש לה אפילו מספריים משלה בתוך קלמר והיא יודעת שגוזרים רק דפים.

נשמע ממש מתסכלאן אליוט

אנחנו שמנו שער תינוקות בכניסה למטבח, וזה מאוד עזר. כן היה מעצבן לפתוח לגדולים יותר שעדיין לא מצליחים, אבל מדובר רק על זמני הארוחות, כי מבחינתי אין להם מה להסתובב במטבח

קודם כול - יש בני שנתיים שמאתגרים יותר מאחריםמתואמת

אני חוויתי (וחווה) גם וגם... (לפחות בת השנתיים הנוכחית לא מטפסת על השולחן וזורקת תמונות על הרצפה, כמו שעשו התאומים בזמנו😵‍💫)

אצלנו כן יש מנעול למקרר, משתמשים בו לעתים. זה באמת לא נוח - אפילו אני מתקשה לפעמים לפתוח אותו... יש גם דלת למטבח, אז לפעמים מספיק לסגור אותה. (אבל יש בני שנתיים שגם על זה גוברים...)

וכמה שאפשר להרים דברים גבוה (אצלנו בעיקר מאתגר החפצים של האחים הגדולים... והם נורא מתעצבנים כשהיא הורסת להם).

וזהו, אין הרבה מה לעשות עוד חוץ מלנשום עמוק ולחכות שיעבור... (ואם לא עובר עד גיל שלוש וחצי בערך - אז לבדוק למה...)

מזכיר את הקטן שליהשם שלי

אבל הוא עושה דברים אחרים.

למזלי הוא לא מצליח לפתוח את המקרר.

הוא יכול להפעיל תנור או מכונת כביסה, לרוקן ארונות ומגירות, לשחק עם שמן, אבקת כביסה ועוד.

הגדולים יותר לא היו ככה,ואילו אני צריכה יותר להשגיח ולתקן נזקים.

עם הגיל זה עובר.

בינתיים מה שאפשר לנסות, זה לאפשר לו מה שמותר והוא אוהב לעשות, ולהסביר מה מותר ומה אסור.

נניח לתת לו כל פעם לזרוק דברים לפח, אבל להסביר שדברים אחרים אסור לזרוק.

לתת לו להתעסק בכיור עם כלים לא שבירים.

לבקש ממנו להוציא דברים מהמקרר כשצריך.

מה שאפשר להוציא מהישג ידו, בלי שיותר מידי יפריע להתנהלות היומיומית.

ולדאוג כל הזמן להשגחה.

הרבה פעמים באותו רגע זה ממש מעצבן.

אבל במבט לאחור יכולים להיות דברים משעשעים.

אפשר לנסות לחפש את הדברים המצחיקים, ואולי גם לצלם, וזה יעזור לשנות את ההסתכלות על העניין.

נכון, באמת במבט לאחור זה משעשע🙂מתואמת

יש לנו כמה סיפורים מצחיקים שאנחנו זוכרים מהתקופה שהתאומים היו בגיל הזה.

מצד שני, לא שכחתי גם את הקושי שהיה...

(ומצד שלישי - באמת טוב שיש את הפרספקטיבה של זמן. כי היום הם נערים מדהימים ב"ה, מפנים את האנרגיות שלהם לדברים חיוביים...)

מקרר יכול להיות נעולאמאשוניאחרונה

אפשר לשים סלסילת פירות על השולחן ולפתוח לקראת ארוחה.

זבל אפשר לשים אץ הפח גבוה ושקיות קטנות נגישות וכשיש משהו בעייתי במיוחד אז ישר לקפל אץ השקית לפח המרכזי.

ואז מקסימום ישפוך שקית אחת קטנה ולא יותר מזה.

כלים שבירים לנסות לרחוץ כמה שיותר מהר או להרים גבוה, ובכיור להשאיר פלסטיקים וסכומים.

תנסי לכוון אותו לאיזורים שהוא אוהב ואפשר לתת לו באותו זמן. כלומר במקום להגיד מה לא, להגיד מה כן אפשר עכשיו.

למשל אם נדבק למקרר,

אפשר לשלוף מגירת ירקות לרצפה, לסגור ולנעול את המקרר ולתת לו לחקור את המגירה.

לקראת הבישולים לחג תביאי נערה שתעסיק אותו. בזמני לחץ קשה לנהל את הסיטואציה הזו.

לא התנסיתי במגדל למידה אבל אולי זה גם יעזור.

יש לכם מטבח ילדים? אפשר לתת לו כלים אמיתיים "לרחוץ" שם.

אם יש גיגית אפשר להעמיד אותה סמוך למטבח ולשים בה שכבה דקיקה של מים ולתת לו סקוצ שיתחיל לשפשף.

סוף היום מעבירים סמרטוט.

וחיבוק ❤️

עם כל ילד זה מאתגר מחדש.

חיזוק לנושא שלא קשור לפורום, אבל יש פה אוסף נשיםקנקן שבור

מדהימות עם המילים הנכונות תמיד, אז מרשה לעצמי

מנסה לכתוב בלי שיזהו, אז סליחה אם זה קצת מעורפל

יש לי איזה מכרה רחוקה, שאם תקבל משהו שהיא מאוד רוצה ופועלת לקבל אותו, אני אפסיד.

לא הפסד לדורות, אבל כן הפסד כספי יחסית משמעותי, וגם תקופה של חוסר נוחות שממש מטריד את שלוותי.

עכשיו אם זה לא היה פוגש אותי בצומת, הייתי הכי מפרגנת לה בעולם, ואפילו עוזרת לה לקבל מה שהיא חולמת עליו.

יותר מזה, בכמה משפטים שאזרוק למישהו, אני כנראה יכולה לטרפד לה, זה לא יהיה הפסד בשבילה לתמיד, זה רק ידחה מה שהיא רוצה בכמה זמן, אבל לי (לנו) זה ייתן מרווח נשימה שאנחנו ממש צריכים.

ברור לי שאני לא אגיד כלום, אני לא אקלקל לה

צריכה ממכם חיזוקים שמה ששלי שלי, ומה ששלה שלה, והכל ממנו יתברך

תודה מראש

זה ממש מטריד את שלוותי

מחזקת אותךאפרסקה

זה נשמע כמו ניסיון מאוד קשה.

קשה לפרגן במצב כזה, ולא בטוח שאני הייתי מצליחה לפרגן במצב כזה (הכוונה לשמוח באמת בשמחתה).

לטרפד לא הייתי מעיזה, כי לכי תדעי אם יבוא יום והיא תשמע על זה בצורה הפוכה מאיזה מישהו וזה יגרום לאי נעימות מאוד גדולה. סיפורים היום מתפשטים כמו אש.

וחיבוק על ההתמודדות!

תודה שכתבת!קנקן שבור

אני לא אטרפד כי זה אסור לי הלכתית

אז מבחינתי זה מספיק

אבל היצר הרע עובד שעות נוספות באילו ואם...

ואפילו לפעמים עולה בי תפילה או משאלה שזה יטורפד לה ממקום אחר (זה לא כזה מופרך, אבל אני כמובן לא אגרום לזה לקרות)

ומנסה ממש לחזק את עצמי שכל אחד ומה שמוכן לו משמים

וואו איזה מצב קשה. חיבוקקופצת רגע

האמת שלא ממש הבנתי את הפרטים,

וכתבת שבכוונה כתבת מעורפל.

אבל יכול להיות ששווה לך להתייעץ עם רב? זה מתאים לך/לכם? כדי להבין מה הדבר הנכון לעשות. יש דברים שאם זה בא על חשבונך אולי זה לא נחשב לטרפד לה אלא לדאוג לעצמך?

תודה, אני אנסה קצת להבהיר את זהקנקן שבור

זה לא המקרה, כי אם אספר את המקרה יזהו אותי

אבל זה על אותו עיקרון

נניח שהיא אמורה לקבל קידום בעבודה, שהקידום הזה יגרום לתקופה (מדגישה שזה לתקופה, כי אח"כ זה אמור לחזור לקדמותו בע"ה) להרעה בתנאים שלי. דבר שידעתי מראש כשנכנסתי לעבודה שיכול לקרות והסכמתי לזה.

בין היתר אני ארד לתקופה בשכר שלי, ואצטרך לעבור לעבוד ממקום שפחות נוח לי ורחוק לי משמעותית מהבית, אבל שוב ידעתי שזה יכול לקרות מראש.

עכשיו יש אופציה, שאם המעסיק ישמע נקודה ספציפית אצלה, הוא פחות ירצה לגייס אותה עכשיו, בנקודת זמן הזאת, וידחה את תחילת העבודה שלה לתקופה אחרת, שלי תסתדר הרבה יותר טוב מבחינת כל הנ"ל ואז כל ההרעת תנאים לא תשנה לי כל כך.

אני יודעת על הנקודה הזאת כי אני מכירה אותה קצת, אבל הוא לא יודע ואני כמובן לא אגלה לו. אבל לא מופרך שהוא ישמע את זה ממקום אחר. ההעסקה שלה עדיין לא סגורה מאה אחוז, נראה בכיוון טוב.

ולה עצמה, זה ממש קריטי דווקא עכשיו לקבל את העבודה הזאת

לכן אין פה מקום לשאול רב, זה זכותה, ואני ידעתי על זה מראש.

יוואו איל אני מבסוטה שהצלחתי למצוא דוגמא שתסביר ממש את הנקודה, ועדיין שזה לא יהיה המקרה שלי

תודה השם

ותודה לך שהגבת

וואי נשמע ניסיון קשהרקאני

ערב ראש השנה עכשיו

אולי תתפללי שבזכות שאת עומדת בניסיון

תהיה לך שנה טובה ומוצלחת במיוחד בתחום הזה

ותעריכי את עצמך

לפעמים מרוב שברור לנו שלא נעשה משהו שאסור

אנחנו לא מעריכות את עצמנו על זה

כן ברור שלא תעברי על ההלכה

אבל עדיין מגיעה לך הערכה על ההתגברות

תודה, על מילים מדוייקות בשבילי, מעריכהקנקן שבור

גם אני עברתי היום התמודדות מעצבנת בסגנוןשמשית123

רציתי לעזור, ובסוף דברים השתנו כך שהעסקה שהצעתי בעצם פגעה בי (לא באשמתה) אבל היא לא הציעה לי לחזלש את העזרה והתחלתי להרגיש איך הלב מתעצבן ומתרעם.

אז קודם ממש ישבתי ואמרתי לעצמי שזה בסדר, ומכעיס שדברים לא הסתדרו, באמת משהו שהיה לי מאוד חשוב שלא יצא לפועל רק בגלל העזרה שהצעתי בהתחלה.

ואחרי זה חיזקתי את עצמי שה' יכול לסדר הכל, ושום דבר לא מסובך בשבילו, ואם הדבר שלא הסתדר טוב בשבילי אני מבקשת שזה יסתדר בקלות, ואם לא אז שאצליח לקבל את זה בשלוות נפש. זה הכניס בי הרפיה כזו שבאמת שימחה אותי..

בהצלחה רבה גיבורה ♥️

זה נשמע ממש קרוב או דומה לסיטואציה שליקנקן שבור

כי גם פה במקרה שלי היא ידעה שזה הולך לפגוע בי, אבל יודעת גם שאני מודעת לזה והיא נקלעה לאירוע בטעות, זה יכול להיות כל אחד אחר שאני לא מכירה.

ועדיין היה לי קצת מקום בלב שבגלל ההכרות שלנו היא תנסה לחפש משהו אחר ולא לגרום לי להיות במצב שהוא ממש לא טוב לי, אפילו שזה לתקופה.

תודה שכתבת, חיזקת אותי ממש

ושולחת לך חיבוק חזרה והרבה כוח, השם ישלם לך ממקום אחר יש לו שפע אינסופי!

תבקשי מהקב"ה שיסדר לך את הדברים.ד' הוא האלוקיםאחרונה

ותתני לו להפתיע אותך בדרך,

כי לפעמים אנחנו חושבים איך דברים יכולים להסתדר,

ומתפללים שזה יקרה בדרך מסוימת, והקב"ה יש לו דרכים מפתיעות לסדר עניינים.

תבקשי שזה יהיה טוב בשבילה, ויסתדר גם לך.

נפלת על התקופה הכי טובה בשנה בשביל לבקש את זה!

בהצלחה, שנה טובה ומתוקה, שיתקבלו התפילות לרחמים ולרצון!

משפחית שעושות את החג בבית עם המשפחה הגרעיניתכי לעולם חסדו

יש לכן טיפים?

איך להלהיב את הילדים? איך לשמוח למרות העומס הבלתי נגמר תודה לה'?

איך לחלק משימות ככה שגם אנחנו ההורים מספיקים לאכול?

ובכלל טיפים לאווירה

אצלנו כל ההתלהבות היא סביב הסימניםחזקה בעורף

מכינים כמובן את הסימנים הרגילים, אבל גם חושבים לפני על כל מיני סמנים מיוחדים וטעימים. הילדים מתים על זה❤️

דוגמאות מהשנים הקודמות:

קולה- שנשמע בקול אבא ואמא

ביצת עין (הגומי הזה) - שנראה את הטוב בכל אחד

בננה - שיבנה בית המקדש (החליטו שזה מתאים🤷🏽‍♀️ אני זורמת)

חטיפים - שיחזרו כל החטופים (ב"ה כבר לא רלוונטי)

וחוץ מזה כמו סעודת שבת רגילה… לא הבנתי מה השאלה באיך לחלק משימות?

אהבתי!הבוקר יעלה

יש רעיון לעוד ברכות מתוקות?

השנה עדיין לא עשינו סיעור מוחות וקניות🤫חזקה בעורף

באמת כדאי כבר להתחיל…

אבל הכי ממליצה לך לתת לילדים שלך לחשוב על רעיונות, כשזה בא מהם זה הרבה יותר כיף ויוצר חיבור יותר לחג❤️

רעיון מתוק, הולכת לנסות את זה השנה שימושית

אצלו הולך גם, שומר שה' ישמור עלינוסטודנטית אלופה

אוכל שווה ברמה הכי גבוהה, קינוחים ברמת שףממתקית

זו הנחמה הכי גדולה שלהם שלא חוגגים עם משפחה.

מה הכוונה לחלק משימות? בחג עצמו? כדי שתספיקו לאכול?

אתם אוכלים יחד איתם בסעודות החג

אם הכוונה בין ההכנות לחג, שתספיקו לשבת בנחת ולאכול- אז תלוי בגילאי ילדים...

אחד מקלף, אחד חותך, אצלי יש אחת גדולה שאחראית על העוגות

אחד אחראי על ריקון האשפה ואחד אחראי להעסיק את הקטנים...

אנחנו לרוב עושים ראש השנה לבדשיפור
עבר עריכה על ידי שיפור בתאריך כ"ו באלול תשפ"ו 13:07

מסדרים את הסימנים על השולחן ביחד עם הילדים, נותנים להם תפקידים כמו לפרוט את הרימון ולחתוך את התפוח. זה כבר ממש מרגש. מתחילים את הסעודה עם הסימנים, אומרים ביחד את הברכות וטועמים ביחד. יש לנו גם ברכונים מיוחדים לברכות. בדרך כלל יש לכל ילד דבש קטן מהגן והם ממש אוהבים את זה.

לוקחים את הילדים לתקיעות שופר.

הכי פשוט הכי אווירת חג.

וואי בדיוק רציתי לפתוח נושא כזה שימושית

כמה טיפים שהגעתי אליהם במהלך השנים-

קודם כל – קופסת חג. לכל חג יש לי קופסה שאני שומרת משנה לשנה, עם משחקים, קישוטים ודברים מיוחדים לחג. השנה נפתח אותה ביום שישי בבוקר בע"ה, כדי לתת להם זמן להתרגש ולהתלהב. ילדים קטנים ממש מחכים ומתלהבים כל פעם לפתוח ולהיזכר בדברים שיש שם.

על השולחן – תיבות שנה טובה. ליד כל מקום שמה תיבת דואר אדומה קטנה, וכל אחד מכין כרטיסי שנה טובה לאחים, להורים וכו'. זה ממש חמוד, והילדים נהנים לקבל ולפתוח את הכרטיסים.

אני גם שמה לכל אחד צלחת קטנה עם סימני החג, ומכינה לכל ילד מקום עם השם שלו. ככה גם השולחן נראה חגיגי וגם חוסכים את ה"אני רוצה לשבת פה!" 😅(לפעמים הם רבים בכל אופן אבל זה חוסך לפחות חצי מהמריבות)

בסעודה – אנחנו מכינים דברים שמתאימים ברמה לילדים, וגם הם רוצים לשתף את מה שלמדו בגנים ובבית ספר אבל אחרי החלק הזה הם לגמרי יכולים ללכת לשחק,

מבחינתי הם לא צריכים לשבת ליד השולחן כל הסעודה. אנחנו אוכלים ומדברים בהתאמה לשיח בוגרים, ואם אחד הילדים רוצה לבוא לאכול – אני מביאה לו. אני לא רודפת ולא משכנעת. אכל מנה אחת? מצוין.

בוקר החג- ביום התפילה ארוכה, אז חשוב לי שהם יאכלו משהו משביע לפני הסעודה, אז לפני או אחרי התקיעות, תלוי מתי אנחנו הולכים לשמוע שופר, עושה קידוש ומביאה להם סלט פירות ולחמניה ממולאת בשר טחון, זה משביע ומזין אותם ועוזר להם להיות רגועים

לוח זמנים גדול וברור- לילדים שלי (וללהרבה ילדים בכללי) חשוב לדעת מה עושים ומה בא אחרי מה, אז אני לוקחת גליון גדול ומכינה מסלול שמתחיל בכניסת החג ומסתיים בצאת החג, לאורך זה מציירת סמלים שמסבירים מה עושים (משחקים, קידוש, תקיעות, משחקים שוב, סעודה, מנוחה וכו') וחלון סימון וכל פעם מעהבירה את החלון סימון למה שעושים עכשיו. זה ממש מפקס אותם...

ועוד משהו שעוזר לי מאוד – שקיות הפתעות. אני מכינה לכל ילד שקית עם כמה דברים קטנים כמו חטיפים קטנים ופרסים מהכל בשקל, ונותנת אותה בזמן שאני רוצה להתפלל. זה נותן לי בערך רבע שעה-עשרים דקות של שקט.

ולא לשכוח שלא כל מה שעובד שנה אחת עובד פיקס גם בשנה שאחריה. צריך לראות את הילדים, את העייפות ואת מה שמתאים באותו רגע ❤️

וואווו!!!! איזה השקעות!!!! מהמםםםם!שיפור

מהמם, איזה יופי!נעומית

מקסים. אפשר רעיונות של מה את מניחה בקופסאת החג?ממתקית

למשל בראש השנה- קישוטי שולחן של רימון וכו? מה עוד אפשר?

ככה-שימושית

משחקים- שופרות, רימונים/דגים/חלות עגולות/גזר וכמה דברים בסגנון הזה מפלסטיק למשחקי דמיון, סולמות וחבלים שמכרו פעם באיזה דוכן בקניון עם סמלים של ראש השנה

משחק זיכרון ופאזלים ל ראש השנה, חוץ מזה כמה משחקי קופסא ששמורים רק לראש השנה ויום כיפור

ספרים על ראש השנה

קישוטים- פלייסמטים תפוחים ופלייסמטים בצורת דגים, חבקי מפיונים שונים, קישוטי פלסטיק קטנים של רימונים, תפוחים, שופרות חיתוכי שנה טובה, מאזניים וכו'

יש לי גם חבק לבקבוק יין של שנה טובה,

התיבות דואר האדומות הקטנות ועוד כל מיני דברים בסגנון הזה.

עוקבתבוקר אור

חג הוא מלהיב מעצם טבעומתואמת

מזה שהוא מתקיים רק פעם בשנה

אצלנו גם ממציאים סימנים לכל מיני מאכלים, וגם אצלנו יש משחקים מיוחדים לכל חג, שנשמרים בארון למעלה (פאזלים בעיקר).

ואני משתדלת לכתוב לכל אחד מבני המשפחה פתק קטן לסיכום השנה שלו ולתפילה על השנה החדשה, ומצרפת לזה פרס קטן. (אני באמת צריכה לדאוג לזה השנה, תודה על התזכורת🤭) שנה אחת גם יצרתי פאזל מתמונה משפחתית, וכל ילד קיבל חלק ממנו והם היו צריכים להרכיב אותו יחד.

והייתה שנה שגם יצרתי קובץ סיפורים על הסימנים - סיפרתי אותם לאורך הסעודות, והילדים היו צריכים לנחש באיזה סימן מדובר. (אולי השנה אמחזר את זה, כי הקטנים דאז גדלו ויוכלו עכשיו להשתתף)

מעבר לזה, אני חושבת שחשוב להשקיע בתפילות - מחזורים למי שיכול להתפלל, מחזור לקטנטנים בשביל הקטנים, ובעיקר - הסבר לילדים לפני שאני מתפללת בעצמי, שעכשיו משתדלים לא להפריע... (נראה אם זה יצליח השנה)

כבר כמה שנים אנחנו עושים בביתמנסה לענות

כי זה הכי נוח מבחינת הילדים

והשנה גם שאלנו אותם והם אמרו שהכי טוב בבית..

שולחן-שמים קישוטים מיוחדים על השולחן- ראנר מיוחד / מפה חדשה / מפיות וכלים חדפ חגיגיים (כדי שלא אצטרך לשטוף כלים כל החג.. מוריד עומס). היתה שנה שהבת שלי הלכה אתי לחנות ובחרה קישוטים לשולחן וכל שנה היא שמחה לערוך ולקשט אתם.

סימנים-גם אנחנו ממציאים עוד סימנים והילדים ממש מתלהבים וחושבים גם בעצמם. למשל- מנגו-שנתמוגג משמחה, קינואה-שלא נקנא באחרים, קולורבי-שנשמע בקולו של הרבי בננה-שנתבונן בטוב שה' נותן לנו וכו'.

תפילה-אפשר לקנות לבנים טלית. לקטנים-להכין שקיות עם ערבוב של חטיפים כדי שיתנו להתפלל, להביא משחקים קטנים שאפשר לשחק על הרצפה בשקט, להביא כלי רכב-בימבה וכו' שיוכלו לשחק מחוץ לבית הכנסת

טיפיםאמאשוניאחרונה

ההורים מכינים מעטפות עם שמות בני המשפחה, וכל אחד כותב כרטיס ברכה/ ציור לאחרים.

מעסיק אותם יופי בערב חג.

הייתה שנה שהיחס בין האחים היה מאתגר במיוחד, עשיתי פרוייקט שכל אחד קנה מתנה לאחים שלו והביאו אחד לשני בערב חג.

עצם זה שכל אחג בא איתי בנפרד לחפש מתנות, שהיו צריכים להשקיע מחשבה מה ישמח כל אחד, שקנו מיוזמתם משהו בשביל האיר, ובסוף עוד הביאו לו את זה,

ממש עשה טוב לאווירה משפחתית.

באמת הרגשתי שמשהו זז להם מקנאה ותחרות לנתינה ופירגון.

זה היה חד פעמי כי באמת דרש השקעה ממני בלכוון ולדבר, ולעודד אותם לחשוב טוב.

זה היה תהליך שלם.

אבל אולי זה יכול לתת השראה.

אפשר נניח להכין בנק מילים, וכל ילד צריך לבחור מילה שמאפיינת כל אחד מהאחים, ואתם תוסיפו גם עוד כמה.

את ההכנה אפשר לעשות עם הצאט שיתן רשימת מילים ולהדפיס ולגזור

ואז הם רק צריכים ליישם.

אפשר גם שכל אחד מכין משהו לחג. מנה אחרונה, עריכת שולחן, דבר תורה, חידון, וכד'

אפשר אחד תוכן אחד משהו פיזי.

מה שזורם לך.

אם אפשר כדאי לקנות משחק שווה לחדש בחג, זה יכול להעסיק שעות.

אחרי החג להחביא עד כיפור.

אם יש לך קטנים, אולי כדאי שבעלך יתפלל בותיקין כדי שתוכלו לאכול בשעה נורמלית ובכלל, שלא יהיה חצי יום בבית כנסת כי יומיים רצוף ולדאוג לכל הארוחות והכל, באמת יכול לצאת קצת קשוח.

להכין את הקטנים לתקיעה שופר. (בקטע שלא יבהלו שזה אזעקה או בכללי ילדים עלולים להיבהל)

אפשר להשמיע ביוטיוב כדי שיבינו ולא יהיה תיאורטי.

כדאי להכין אוכל שנוח לתת לילדים בחופשיות שלא עושה הרבה לכלוך ולא חייב לחמם.

למשל שבלולי פיצה או שניצלונים.

שלא ינשנשו ביסקוויטים כל היום עד הארוחה.

אם יש גדולים לעשות רשימת תורנות.

4 ארוחות צריך יותר סדר מבד"כ.

מי עורך, מי מפנה, מי רוחץ כלים.

אם יש בעיות עם המקומות, כדאי לדון/ להחליט מראש ולשים כרטיסי שמות,

עדיף טנטרום שעה לפני הארוחה ולא דקה לפני שהכוס קידוש כבר ביד.

בסעודות בערב כדאי להאכיל טת הקטנים בזמן התפילה ככה שבזמן הארוחה עצמה הם יוכלו לפרוש לשחק ואתם תוכלו לאכול ולשבת עם הגדולים יותר ולהנות מאווירת החג.

לנשום עמוק ולזכור שעם כל העומס, בסוף אתם בבית שלכם ויש לכם גמישות מלאה בקבלת החלטות. לא להתקבע על מנהגים, לאט לאט תמצאו את המינון האידיאלי.

לדאוג למשהו שישמח אותך בחג. אולי את מאלה שכרגע לא חושבות שזה מה שיטריד אותם ובעיקר דואגות לתפריט וקניות ולו"ז ותעסוקה לילדים,

אבל אז מגיע החג וזה כן עלול להיות קצת מבאס.

אז גם אם אין לך זמן לחפש שמלה/ מטפחת/ בושם

לפחות איזה פינוק קטן (אפילו משהו אכיל)

דיברתי על גמישות, אבל בא לי לשתף שליל הסדר הראשון שעשינו בבית שכחנו לדאוג לקערת סדר. רבע שעה לפני הדלקת נרות חיפשנו אלתור,

לא היו לי קעריות חד"פ או מכלי הפסח.

מצאתי חבילת מנגטים סגורה

ומגש עגול חד"פ (האלה של המשלוחי מנות) גם כן חדש שקניתי ולא השתמשתי ולא נגע בחמץ.

הדבקתי מנג'טים על המגש והרי לנו קערת סדר.

במילים אחרות- תהיו סלחנים מול המציאות, לוקח זמן ללמוד איך עושים חגים בבית. הכל טוב!

לנשום עמוק, בסוף הכל עובר, מטעויות לומדים, ובסוף זוכרים את הדברים הטובים.

שנה טובה וחג שמח!

רב להתייעץ איתו על סכרת ביום כיפורהבוקר יעלה

מחפשת רב שמבין ברפואה ובסכרת הריון לשאול שאלת רב.

פעם שעברה ששאלתי את הרב שלי הוא פחות הבין בזה לכן לכתחילה מעדיפה לשאול מישהו שמבין.

ובאופן כללי אם למישהי יצא ככה ביום כיפור, מה עשיתן?

אולי מכון פועה?קל"ת

מכון פועהענבלית

היו שנים שצמתי, והיתה פעם ששתיתי מרק מזין בשיעורים.

זה תלוי מאד מה מצב הסוכרת

לי הם אמרו לצום למרות שהרופא אמר לא לצום..אולי בקרוב

גם לי בעבר. ולמרות שהרופאה אסרה עלי לצוםקנמון

ובסוף רב אחר פסק לי עם יותר הקלות- כלומר לאכול ולשתות לשיעורים וגם ככה בקושי שרדתי.

מאז אני מפחדת לשאול אותם בצומות כי חוששת מפסק הלכה מחמיר שלא אעמוד בו

רב או שגם רופא?הבוקר יעלה

מעניין

שאלתי את הרופא ועם זה בעלי (דאז) שאל במכון פועהאולי בקרוב

והם אמרו לצום כשהוא אמר חד משמעית לא לצום.. ועוד הייתי כמה ימים אחרי מי שפיר

זה נגיד מוזרהבוקר יעלה

חשוב לציין שאני לא מחפשת הקלות

אבל רוצה משהו שיש לו ידע שחלילה לא יפגע העובר

ואם זה בסדר לא לצום זה מקובל עלי

סליחה שאני מתערבתעל הנס

בדיקת מי שפיר לר רלוונטית כאן אם עברו כמה ימים,זה פרט לא משמעותי אלא אם כן עברו פחות מ48 שעות.

גם לי רופא אמר בשיא הנחרצות לא לצום בכלל,אפילו לא שאלתי רב כי זה היה הריון רגיל ללא סיכון.

כשהייתי בהריון בסיכון זה היה אחרת.

מעניין... כי לרופא יש ידע מקצועי ומכיר את הסיפור לממתקית

לעומק.בד"כ רבנים אומרים לשאול רופא ומסתמכים על חוות דעתו.

נכון, אבל חלק מהרופאיםשלומית.

הם לא יר"ש ומעדיפים לומר לכולן לא לצום, גם אם אין סיבה מיוחדת.

לכן צריך רופא שמבין גם את חשיבות הצום וגם את המצב הרפואי

בדיוקשיפור

אני מכירה ששואלים רופא ירא שמייםשיפור

לא תמיד יש כזה זמין...ענבלית

בהרבה ערים יש מוקד עם רופא ירא שמייםשיפור

לקראת יום כיפור.

יש את הרב מרדכי הלפרין, שהוא גם רופא.מתואמת

ממה שאני יודעת,קנמון

צריך להתייעץ עם רופא ירא שמים (כדי שידע את המורכבות ואת חומרת הצום ולא ישר יאמר שאסור לצום) ועם הדעה שלו להגיע לרב

מכירה כזה?הבוקר יעלה

אפילו אם את מכירה רופא/ת משפחה ירש זה טובמרגול

הם הרבה פעמים יודעים, ואם לא- יותר סביר שמכירים את מי לשאול

הם כנראה יצטרכו לשאול אותך פרטים יותר ספציפיים כדי להבין את המקרה שלך

אני לא מכירה בכלל רופאים דתייםהבוקר יעלה

אין בקהילה שלכם? במרפאה האזורית?מרגול

הלוואי שהייתי יכולה לעזור לך, אבל אני לא בקרבה מספיק בשביל לבקש להעביר מספר…

אולי תנסי להתקשר למוקד אחיות של הקופה ולשאול אותן אם יש אופציה כזו סביב הצום?

אין אבל כמה בנות עזרו בפרטי. תודה!הבוקר יעלהאחרונה

עוקבת גםציונה.

הרופאה שלי אמרה לי שאני לא יכולה לצום

עוד לא דיברתי עם הרב שלנו

אבל כזה מרגיש לי שישר היא אמרה לי לא לצום ולבדוק סוכר בשבת כשאני יודעת שזה ממש בעייתי..

צריך רופא שמבין את החשיבות על שמירת הלכהעל הנס

רופא נשים שלי באחד ההריונות אמר לי לא לצום ללא שום סיבה מיוחדת,הריון רגיל לחלוטין.

מצד שני כמעט כל ההריונות שלי הם הריונות בסיכון פלוס סכרת,ושם ממש לא לקחתי שום סיכון.

רב שמבין את המשמעות של צום במצב הזה,ידע לעשות את השיקולים נכון.

מצד שני זו פסיקה פרטנית לחלוטין כי כל אחת הגוף שלה מתנהג אחרת בסכרת,לאחת הסוכר יגיע בצום למצב מסכן חיים במיידי ולשניה לא יהיה שום בעיה במצב הזה.ויש כאלו שבצום הסוכר גבוה מידי וכ'ו

לא לצום זה אומר שיעורים?הבוקר יעלה

תלוי כל מקרה לגופו ולרמת הסכנהעל הנס

גם ליהבוקר יעלה

הרגיש לי שזה הנחיה גורפת כי היא אמרה שהיא לא אוהבת שצמים בהריון..

מצד שני להרגשתי גם רבנים ממהרים לומר את הלא.

שלי הייתה סכרתמתיכון ועד מעון

הרב פסק לי כן לבדוק סוכר בשבת כי זה ספק פיקוח נפש, לא זוכרת בדיוק מה עשיתי שזה יהיה בשינוי. אני זוכרת שכל ילד שינן את אחת התוצאות כדי שארשום במוצ"ש.

אני התייעצתי עם רופאה יראת שמיים שנתנה לי הנחיות מה צריך ובהתאם לזה פניתי לרב, יש ב"ה היום הרבה רופאים יראי שמיים שניתן להתייעץ איתם.

אני אגיד גם באופן כללי שהרבה פעמים רופאים יראי שמיים מקילים יותר, בעלי לדוגמא מסיבה מסויימת קיבל הנחייה מרופא מסויים דתי אמר לו להפסיק לצום בכלל צומות קלים, וראש המחלקה שהיא לא דתייה אמרה שאין שום בעיה ושיצום בלי שום חשש.

לפני כיפור מתפרסמים מוקדיםרק לרגע 1

של רבנים ורופאים

לא יודעת אם זה מתאים לפי כל הפסיקות אבל זה מיועד בדיוק לשאלות כאלו

הרב מנחם בורשטייןואני שר

אם יש לך איך להגיע אליו,

מקל מאוד בפסיקה פרטנית (זה לא כמו להתקשר למכון פועה),

ולנו זה התאים כי סומכים על הכתפיים שלו

מבחינת ידע רפואי אני לא יודעת בדיוק אבל נשמע לי הגיוני שהוא מתמצא בתחום

תודה!הבוקר יעלה

איך מגיעים אליו?

שאלה טובהואני שר

אני יודעת שלתלמידים שלו יש גישה בקלות (ישיבת מרכז הרב למשל),

לא יודעת אם המספר שלו מסתובב חופשי

עורכתקנמון

אולי תנסי לבקש את המספר/שיחזירו תשובה דרך המכון ?נפש חיה.

02-6515050

ראיתי את זה, אולי יעזורשמשית123

אולי יעניין אותך