הייתי היום בטרום ניתוח. אמרו לנו שבצהריים הם ישבו על שיבוץ השעות לניתוחים של היום שבו קבעתי את הקיסרי. חשבתי שהם יתקשרו בערב לומר מה השעה שבה אני מוזמנת, אבל זה לא קרה...
יודעות מניסיון מתי הם כן אמורים להודיע את זה?
רוצה כבר להתארגן ככל האפשר מבחינת השעות באותו יום... (מתי לומר לאמא שלי לבוא כדי שתהיה איתי אחרי שבעלי חוזר הביתה אחרי הלידה, מתי נצטרך להעיר את הילדים באותו בוקר והאם הם יצטרכו לקחת ולהחזיר את האחים הקטנים... וכו')
אז יש מי שמוקדם בבוקר ויש מי שמראש נקבע לאחה"צ. לפחות כך היה היכן שנותחתי.
אולי אני טועה, אבל הם שמים קודם את המקרים היותר מורכבים, ואחר כך את הפשוטים. קיסרי מתקדם זה בדרך כלל יותר מורכב אני מניחה, לעומת קיסרי ראשון / שני שפחות. תלוי כמובן בנתונים האישיים שלך , דוח ניתוח קודם...
זה משנה אם המנתחת שלי פרטית?
טוב, מקווה שמחר הם כן יתקשרו לומר לי את השעה... אם לא, אז שייך להתקשר אליהם? או שעדיף לשאול את הרופאה עצמה...
נמצאת בסביבה ויש לה בדרכ עוד מנותחות.
בדרכ משריינים לה שעות לחדר ניתוח במערכת, שיהיו של הניתוחים הפרטיים, אבל כדאי להתקשר אליהם לבדוק
ובערב את ההכנות הרגשיות (לפי "פרוטוקול" שהציעה לי הדולה שהלכתי אליה באמצע ההיריון, ושבה את לבי). וזה גם לוקח זמן...
לכאורה אחריהן אני אמורה להצליח להירדם, אבל אני כבר לא בטוחה בכלום...
האלקטיביים אחה"צ בד"כ
וואו איזה מרגש! שיהיה בשעה טובה וידיים מלאות🩵
שאליהם מגיעים- או מוקדם בבוקר,או לקראת הצהריים.
הם אף פעם לא אומרים שעה מדויקת של הניתוח, כי נכנסים אחת אחרי השניה, וגם הרבה פעמים נכנסים באמצע ניתוחי קיסרי חירום.
תתקשרי ותשאלי אם את אמורה לבוא מוקדם או מאוחר (עדיף לך מוקדם, כי ככל שזה מצאחר הסיכוי שהניתוח יתעכב בשל ניתוחי חירום וכד' עולה, ואת תצטרכי להיות יותר שעות בצום ובהמתנה...)
שלפעמים יש פתאום קיסרי חירום שדורשים רופא בכיר
ואז הרופאים (גם אם הזמנת פרטי) הולכים קודם כל אליהם ואח"כ מתפנים לאלקטיביים
כך שלא תמיד השעה שנקבעה היא מדוייקת
אמרו שכנראה הקיסרי שלי יהיה ממש על הבוקר, בחמש וחצי 😱 יודיעו לי סופית רק ביום ראשון.
זו לא שעה ריאלית מבחינתי... במיוחד שמבחינתם זה אומר כנראה להתאשפז כבר בלילה לפני - ואני רוצה כמה שפחות להיות בבית החולים...
ניסיתי עכשיו להתקשר שוב כדי לבקש שמלכתחילה ישימו אותי בשעה מאוחרת, אבל לא עונים
אוף, בא לי לבכות... (כמו הרבה פעמים לאחרונה 
)
ובכלל אני אמורה לנצל את הימים האחרונים האלה כדי לסגור דברים בעבודה (שלא לדבר על להכין מתנות לילדים, לארגן תיק לידה, להכין דברים לתינוק ולבשל לראש השנה), ואין לי טיפת ריכוז וכוח ומצברוח
סליחה על הפריקה...
)לא נשמע לי הגיוני שהניתוח בחמש וחצי. כלומר, גם לי אמרו להתייצב בחמש וחצי. אבל להתייצב. הניתוח עצמו היה מתוכנן לשבע. זה אומר שבעלך יכול להגיע מאוחר יותר.
גם לי אמרו בהתחלה שאצטרך להתאשפז. אחר כך האחות במחלקה (הכל אבל קרה באותו יום כי הטרום שלי היה יום לפני הניתוח) - האחות במחלקה אמרה לי שאני יכולה לבחור אם להתאשפז או להייצב בכוחות עצמי מוקדם בבוקר.
בפועל אחרתי בכמעט חצי שעה לדעתי כי גם הרגשתי כמוך שאני צריכה לארגן מיליון ואחד דברים בלילה לפני, ועם כל המתח, עד שנרדמתי, לא התעוררתי בזמן וכו'. ואף אחד לא עשה מזה עניין ולא אמר לי כלום, וגם כשהייתי מוכנה בזריזות לפני שבע עוד היתה המתנה ועיכוב מהשעה שהניתוח נקבע ובסוף הוא היה לדעתי בשמונה-תשע.
מה שאני רוצה להגיד:
* לא בטוח שאת צריכה להתאשפז. יש הנחיות כתובות כלליות ויש את מה שהאחיות במחלקה ידעו להגיד לך, אז כדאי לברר.
* בעלך כנראה יכול להגיע יותר מאוחר וזה נותן לך יותר מרחב תמרון.
אני לא יכולה לדעת בודאות שזה המקרה גם אצלך, כמובן. רק משתפת מהחוויה שלי כדי שתדעי שאולי שווה לבדוק את הדברים האלה (אגב, ילדתי בשיבא).
אני חושבת שבאמת כשצריך לחשוב איך לארגן הכל עם הילדים ולהספיק הכל זה מכניס הרבה לחץ, שהמטרה שלך היא להוריד אותו ולהגיע ברוגע ובנחת. מי יהיה זמין לעזור לכם? זה ריאלי להזמין הורים \ אחים \ אחיינים לישון אצלכם ולפזר בבוקר?
הלוואי שהכל יסתדר על הצד הכי טוב, ברוגע ובנחת!
קודם כול - אין מצב מבחינתי שאני מגיעה לבית החולים בלי בעלי... גם מבחינה טכנית - צריכה שיסיע אותי, שיסחב בשבילי את הדברים - אבל בעיקר מבחינה רגשית. צריכה אותו איתי, נקודה.
מכיוון שיש לנו ילדים גדולים - הם יכולים לכאורה להסתדר לבד בבוקר. (גם אתמול, בטרום הניתוח, אמנם אנחנו הערנו אותם, אבל הגדולים לקחו את הקטנים לגן. כולל את הילדה שתמיד מאחרת - שאפילו הגננת אמרה לה שאולי כדאי שכל יום אמא תלך להכנה ללידה כדי שהיא תגיע בזמן🙈) אבל מכיוון שהרבה ייפול עליהם בימים שאחרי הלידה - אני מעדיפה כמה שפחות להטיל עליהם... וחוץ מזה שאני רוצה להיפרד מהילדים לפני האשפוז הארוך ❤️
בכל אופן, גם אם לא אצטרך להתאשפז בלילה שלפני זה עדיין לקום באמצע הלילה מבחינתי...
(ולמה אני מתלוננת בכלל? הרי לידה רגילה גם יכולה להיות בכל שעות היממה, ומעולם לא חשבתי להתלונן על זה...)
הצלחתי עכשיו לתפוס שוב את בית החולים, והם אמרו שהשעה היא בחירה של הרופאה... אז יש לי מה לדבר איתה? היא אמרה לי שהיא זמינה לכל שאלה (ובאמת ניצלתי כבר כמה פעמים את ההזמנה הזו), אבל מתלבטת אם באמת שייך שאבקש ממנה את זה...
יש לך גדולים שיוכלו לתפעל הכל נהדר. תוכלי להיפרד מהם יפה בלילה שלפני, מתנות וחיבוקים והכל ולהודות להם על העזרה.
מכאן והלאה התפקיד שלך הוא אך ורק ללדת, וכל השאר על אחרים.
הולכת לישון, ישנה כמה שמצליחה, קמה - באמצע הלילה, למה לא? זה יום מיוחד וחשוב, שבו התפקיד שלך הוא רק ללדת. ברור שביום מיוחד עושים דברים מיוחדים ושונים. יוצאת עם בעלך בנחת לבית החולים. ומכוונת לתפקיד היחיד שלך ביום הזה...
הבעיות שאת מציגה מטרידות אותך ומרגישות כמו בעיות כבדות, וזה הגיוני וזה מובן, וכך את מרגישה. אבל האם תצליחי להסתכל רגע מזווית אחרת? מישהו אחר יכול לא לראות אותן בכלל. את מצליחה להבין אותי?
אבל שהניתוח בעצמו קצת מלחיץ - וזה כבר מתחיל להתלבש על כל דבר קטן בדרך... זה נשמע הגיוני?
(מקווה שאני לא סתם מפרשת מעצמי ומעצבנת)
בע"ה יהיה הכל בקלות, בשמחה ובבריאות לכולם 
ריבוזוםזה הסיפור שלך, והוא הכי בסדר, ואת הכי בסדר.
כרגע את עושה כפי יכולתך מבחינת ארגון, התמודדות, או כל דבר אחר - הרי בכל מקרה אי אפשר לעשות יותר מזה
ובסוכות כבר תהיי בבית שלך, עם המשפחה שלך ועם האוצר החדש, והכל יהיה שווה את זה 
אולי יש לה סיבה טובה.
טכנית נשמע לי פתיר סך הכל. נשימה עמוקה אהובה. הדברים האלה מסתדרים בסוף.
רציתי לכתוב לך מיד
שלקחת רופאה פרטית
וברור שאת יכולה לבקש ממנה התחשבות בקביעת הזמן של הניתוח
לא נותר לי אלא לנסות למצוא את הטוב בזה
בתור עובדת בבית חולים אני יודעת כמה התור לניתוחים זה דבר שיכול להשתנות ברגע (קיסרי חרום שהגיע, ת.ד וכו' שתופסים את חדרי הניתוח לשעות) ולכן!ממש עדיף לך להיות כמה שיותר מוקדם, ככה יש סכוי שתכנסי בשעה נורמאלית ולא תתעכבי שעות (בצום!) וככה גם תקבלי רופאים רעננים וערניים!
בהצלחה רבה ובידיים מלאות💜
לי תמיד הניתוחים היו בבוקר בגלל הרקע הרפואי, והעדפתי את זה.
נראה לי נורא להיתקע שעות בבית החולים עד שסוף סוף יגיע תורי.
את הילדים הבאנו להורים לילה קודם, והכל היה רגוע יותר. לך שיש גדולים שידאגו לדברים אין צורך, אבל כמו שאמרו לך פה תיפרדי מהם בנחת בלילה.
אמנם זו לא התוכנית שהייתה לך, אבל אל תתני לזה לדכדך אותך. חבל
ובשעה כזו גם לא יהיו לך פקקים בדרך 🙂
בהצלחה ובידיים מלאות
בכל אופן, אני עדיין מעדיפה לא להגיע להתאשפז כבר בלילה שלפני...
הקדימו לך את הניתוח בגלל זה?
על הבוקר וצהריים
באחד הניתוחים גם קבעו לי לחמש וחצי. כשהגעתי (טיפה באיחור) גיליתי שהם פשוט רוצים שיהיו בזמן לכן אומרים חמש וחצי. ושה-בלה תעשה ע''י המשמרת לילה (ולא בוקר- שעמוסה יותר בדרכ)
ושהם קובעים כמה ניתוחים לאותה שעה.
עשיתי היפוך שלא צלח ואז קבענו קיסרי, יום ושעה.
כמובן שאמרו שיכולים להיות שינויים.
מתואמתשאני כבר ממש מחכה בשבילך שתהיי אחרי
ומתפללת שהכל יהיה בקלות ובבריאות בידיים מלאות והתאוששות מהירה!
תתלונני על הכאבים תפרקי ותתעודדי.
יהיה בסדר!!
משככי כאבים והרבהההה ותוך שבוע בע''ה כבר לא תצטרכי אותם.
(ופדיחה שחשבתי על זה רק עכשיו 🙈)
תפילת שחרית בשביל בעלי... מתי הוא יתפלל? לא בא לי שהוא יעזוב אותי באמצע ההכנות כדי להתפלל, ואחרי הלידה אני רוצה שהוא יהיה עם התינוק בזמן שאני בהתאוששות...
טוב, הוא ימצא פתרון איכשהו, אבל מבאס אותי שבגלל זה הוא לא יתפלל נורמלי...
קודם כל אאחל לך בעז"ה שתהיה לידה קלה, בזמנה (ניתוח=לידה לכל דבר בעיני)
שזה יתנהל הכי טוב בשבילך
שיתמלאו כל משאלות לבך לטובה
ושיהיה בעז"ה בידיים מלאות, בבריאות שלמה ובשמחה.
לעניין התפילה- אני נכנסתי לחרדה מר"ה ויו"כ בגלל זה... שבגללי אולי הוא לא יוכל להתפלל
ואיך תראה השנה שלנו וכו'
אבל הבנתי, שאם אכן זה יהיה כך, הרי שזהו בדיוק רצונו של ה' יתברך
הוא יודע בדיוק מה הכי טוב לי ובדיוק באיזה רגע זה הכי נכון.
אני חושבת שאפשר לקחת את ההסתכלות הזו גם על ניתוח אלקטיבי.
כי בסופו של דבר זה לא בידייך...
אז נשאר לנו רק להאמין
(זה כמובן החלק הכי קשה)
ענק!!!
דווקא בניתוח אפשר הכי לראות את העניין שזה לא בידיים שלי, כי לכאורה אני לא עושה כלום בשביל ללדת (כי בלידה רגילה לכאורה יציאת התינוק תלויה בפעולות שלי). אז אני באמת צריכה להשליך את ההסתכלות הזו על שאר הדברים שסביב הקיסרי...
(וכן, גם אצלנו יש סיכוי שבעלי לא יוכל להתפלל את כל תפילות יום כיפור כרגיל, כי אני לא אהיה בתפקוד ביום הזה...)
בע"ה יהיה בסדר. בעלי כבר התרגל לרעיון שהשנה החגים לא יהיו רגילים... (ובע"ה שבפן הלאומי הם יהיו הכי רגילים ושמחים שיש!)
תודה ❤️
אם יתחילו להיות אזעקות באזורנו, אז ארגיש לא בטוחה להשאיר את הילדים לבד... נכון שיש ביניהם גם גדולים שיןדעים מה צריך לעשות, ונכון שהשכנים היקרים שלנו הציעו את עזרתם, אבל עדיין...
מצד שני - אין סיכוי שאני הולכת ללדת בלי בעלי...
טוב, די, דיה לדאגה בשעתה. אין טעם לדאוג ממה שיהיה בעוד כשבוע, נכון?
רק להתפלל יעזור עכשיו...
חוששת מאד!!! וממש מפחדת שבעקבותאמהלההאזעקות יתחילו לי צירים... (כבר יש מדי פעם אבל עדיין לא אפקטיביים....)
הבת שלי אמנם גדולה יחסית, אבל עדיין ילדונת בשביל להתמודד במצב כזה....
וגם סיכוי גבוה מאד שבמידה ויש החמרה בעלי יגויס.
בקיצור
מנסה לא לשמוע/לראות חדשות
משתדלת לפחות לסיים בישולים זריז....
ונתמודד עם מה שיגיע בעז"ה
בתפילה לבשורות טובות לכל עמ"י
אצלך זה אפילו קשה יותר, כי את לא יודעתמתואמתאחרונהמועד מדויק ללידה...
(גם אני חוששת שבעלי יגויס, אבל הוא ג'ובניק, וסיכוי גדול שאם הוא יגיד שאשתו יולדת עוד מעט אז ידחו לו את הגיוס...)
אשרייך שאת מסוגלת לבשל ❤️
בע"ה בשורות טובות לכולנו...
חשוב שתהיה שמלה צנועה מכל הכיוונים- גם במפתח הצוואר.
באזור ירושלים או גוש דן.
הלוואי שתדעו לכוון אותי לאן לקחת אותה🫶🏼
באלעד יש חנויות ברחוב יהודה הנשיא והסביבה
יש בעיר רחובות - בשדרות הרצל גם חנויות
בירושלים- כל רחוב יפו+ קינג ג'ורג'
אבל מרגישה שאמא של חתן צריכה משהו קצת יותר מיוחד...
הייתי לאחרונה בשדרה בפ''ת ובירושלים, לעצמי קניתי בקמליון והודולה אבל מתלבטת אם זה מספיק לאמא של חתן.
בכללי מעדיפה לקחת אותה לחנויות ספציפיות ופחות להתחיל להסתובב.
תודה!
מה הסגנון שלה בכללי? דתי לאומי זה מאוד רחב..
היא סגנון חרדלי-מתנחלי(בדים רכים נשפכים/שקט/בדע כותנה ופשתן/רקמות וכו)
או יותר סגנון עירוניסטי-קלאסי-משרדי למשל חליפות, נצנצים נפוח וכזה...
מה היא יותר מתחברת- בחתונות כאמא של חתן, לא ביומיום..
ואולי גם אצל גודי
ואולי כן אורית וזהבה ולקחת לתופרת לסגירה.
יש גם את החנויות של אורית וזהבה, שתבדוק באתר אם היא מתחברת לסגנון.
בפ"ת יש חנויות של שמלות ערב בעיר.
מזל טוב!
אצל הלל (חנות בקינג ג'ורג' בירושלים.
בעיר טווח המחירים שפוי עד 500 שח .
שמלות בכל מיני סגנונות.
יש סניף בגבעת שאול :הלל עיצובים.
זה שקשה למצוא משהו 100% צנוע בלי להוסיף חולצת בסיס.
אולי בירושלים יש, אבל אני מעדיפה להגיע לחנויות ספציפיות ולא לצאת להסתובב
יש בקניון רמות בירושלים , ובעוד סניפים. ברגע הראשון הכל נראה סגנון חרדי, נפוח ונוצץ😀 אבל יש שם כמה מציאות, של שמלות עדינות וחלקות . וחגיגיות. והעיקר-צנוע , סגור ,שרוול..אורך...וגזרה טובה!
מזל טוב
שקנו משם שמלות וזה היה איכות נוראית
היו מסכנות, וכשרצו לטפל המוכרת ממש קיללה אותן
אני לא הייתי מנסה אפילו
ממליצה על אורית וזהבה ומקסימום לשפץ אצל תופרת
יש שמלות ממש יפות
כותבת תוך כדי שעדיין מנסה להרדים
התינוק שלנו ילד נוח ברוך ה אבל עכשיו הוא בקפיצת גדילה של גיל ארבעה חודשים וצרח פה איזה שעתיים , אכל החזקתי הנקתי נדנדתי עשיתי גרפסים הכל.
מנסה להעיר את בעלי לעזור לי אחרי שכבר שרפו לי הברכיים אני מ23 בלילה ברצף עומדת, הוא לא שמע אותי ואז כבר הערתי אותו בטון לא נעים אמרתי לו שאני חייבת עשר דקות להניח את עצמי ואז אחליף אותו שוב .
הוא אמר לי שאין לי רחמים עליו וכו אז אמרתי לו שהייתי במצב קצה מרוב ייאוש ועייפות שזה או שהייתי מעירה אותו או מטלטלת את הילד מתסכול . הוא אמר שצריך לאשפז אותי וכנראה אני לא כשירה לגדל ילדים. עכשיו אולי באמת לא הייתי צריכה להגיד משפט כזה לגבר אבל הרגשתי שעוד צרחה אחת של התינוק ואני באמת אזיז את העגלה חזק כדי להשתיק אותו כבר .
בקיצור בעלי נדנד אותו שתי דק לא עזר אמר לי קומי בבקשה קמתי חזרה לקחתי את התינוק למרפסת בעלי אומר לי תישארי בחדר (כנראה פחד באמת שאני אטלטל אותו או משהו). אני מתביישת אפילו לכתוב את זה אבל במצבים כאלו שילד ער שעות ואני על חוסר שינה אני ממש מרגישה תחושות קשות ואז באמת מעדיפה שבעלי יחליף אותי מאשר להפוך לאגרסיבית בתנועות כמו לנדנד מהר את העגלה עם הילד או להרים עליו קול.
אני לא בדיכאון אחרי לידה יש לי חופשת לידה טובה וחוויה מהממת מהילד הזה אנחנו כל היום ביחד זמן בטן שירים משחקים ספורט טיפולי הכל , פשוט כשזה כמה לילות ברצף עם שינה קטועה וכשרק אני קמה אליו אני מרגישה בלילה שמאבדת את זה וגם מרגישה באותו רגע שנאה לבעלי שישן שנצ ישרים כאילו אתה אשכרה לא שומע את הצרחות ?????
עכשיו ממש מרגישה רע ושאולי באמת אני לא כשירה לגדל ילדים כמו שהוא אמר לי.
גם אצלי אתמול הילדה צרחה ולא הצלחתי להרגיע
בשלב מסוים לא יכולתי יותר, נתתי לה לבכות במיטה ורק ישבתי לידה. זה הסדר ולגיטימי הכי בעולם לבקש עזרה מהשותף
בעלך לט בסדר שלא עוזר לך, מה זה קומי בבקשה?
קודם כל אני שולחת לך חיבוק גדול.
חוסר שינה מתמשך יכול להוציא כל אחד מדעתו.
את אמא טובה מאוד, עובדה היא שאת רוצה שיהיה טוב לתינוק שלך ולכן את גם משקיעה המון שעות ובהרגעה של התינוק וגם מעירה את בעלך כשאת מרגישה שדי.
במקום להתייחס לתינוק בצורה לא טובה.
עכשיו יכול להיות שבעלך הוא מסוג האנשים שנהיים עצבניים כשמעירים אותם באמצע השינה, בייחוד אם זה משינה עמוקה כמו שאת מתארת.
במצב כזה, אני חושבת שכדאי שתדברו על הקושי שלך בטיפול בתינוק ועל חוסר השינה המתמשך ועל זה שאת רוצה שהוא יתחלק איתך באחריות - בשעה רגועה יותר, באמצע היום.
עדיף אם אפשר אחרי שאת כן הצלחת לישון.
אבל אם הוא מגיב אלייך ככה בגסות באופן קבוע, זה לא תקין בכלל. וכמובן צריך לדבר על זה גם, אבל אולי עדיף עם איש מקצוע.
אם זה הכיוון, צריך לחשוב איך להגיד לו שאת רוצה ללכת לייעוץ זוגי באופן שישתף פעולה.
הרבה גברים לא בעניין של טיפול באופן כללי, ובפרט אם הוא בטוח שאת "לא כשירה" והוא בסדר גמור - שזו אמירה קשה מאוד שמצביעה על קושי שלו באמפתיה - שוב, בהנחה שזו לא אמירה חד פעמית.
אם זו אמירה חד פעמית והוא בדרך כלל כן קשוב ואמפתי או לכל הפחות לא מדבר ככה, אני מניחה שזו מעידה של אדם עייף.
כמעט כל אמא תגיד לך היו לה זמנים כאלה של חוסר שינה מתמשך שאני מרגישה שאני בקצה וכבר לא יכולה יותר.
רק קחו ממני את התינוק כי את תכך יוצאת מדעתי מחוסר שינה או מהצרחות.
האם זה הופך את כולנו ללא כשירות?
ממש לא, זה הופך אותנו לאנושיות.
הנה, בעלך החזיק מעמד כמה דקות ונשבר.
את איתו כמה שעות ועוד אחרי לידה ועוד אחרי כמה לילות בלי שינה.
רק על זה מגיע לך כל הכבוד ענק.
והתינוק יגדל ויהיו לכם עוד רגעים מהממים יחד, וכנראה שגם יהיו רגעי שבירה כי ככה זה אנחנו בני אדם.
וילד שבוכה שרוצה משהו אסור או מתחצף או משתולל גם יכול להוציא מהדעת.
אנחנו רוצות הכי טוב בשביל הילדים שלנו, וגם לנו יש מגבלות.
אז לפעמים הדבר הנכון, כמו שרצית לעשות כאן, הוא לפנות לבן הזוג לצורך פסק זמן.
כל הדבר הזה של הורות חדש לשניכם (ממה שאני מבינה שזה ילד ראשון) וזה משבר טבעי לזוגיות.
אבל יש מה לעשות.
זה משפט ממש לא יפה שנובע מחוסר הבנה של מה זה טיפול בתינוק.
עפ כל הכבוד הוא לא הצליח להחזיק איתו מעמד ליותר מ2 דקות, נכון? אז אולי הוא בעצמו לא כשיר?
צרחות בלתי נגמרות וחוסר שינה זה שני דברים שיכולים להוציא מהדעת גם בנפרד ובטח ביחד.
המלצה שלי כשהוא חוזר מהעבודה שיהיה עם הילד שעה ואץ תכנסי לישון תאגרי כוחות ללילה
כל כך כאב לי לשמוע את המשפט הזה.
ולפותחת, הייתי מדברת עם הבעל ומסבירה לו שעם כל הכבוד שינה זה צורך בסיסי ושבכבוד יכנס מתחת לאלונקה ויתן יד וככה תוכלי גם את לישון קצת. עם הזמן הוא ילמד להתעורר כמו שצריך וגם ילמד להעריך. ברגע שהוא יחווה את זה בעצמו הוא יוריד בפנייך את הכובע. ובאמת מגיע לך את עושה המון!!
אני לא יודעת אם כבר חזרת מהחופשת לידה לעבודה, אבל ממליצה לך בתקופות כאלה להשאיר הכל איך שהוא וללכת לישון ב-8:00 עם הילדים. לא להתפתות לסדר או להימרח עם הטלפון, ברגע שהגדולים נרדמים את נכנסת למיטה, ככה כשהתינוק מתחיל לצרוח ב-11 לפחות את אחרי כמה שעות שינה.
ואני זוכרת משרשור קודם שלך שבעלך התעצבן שאת נרדמת לו, אז בבקשה תמצאי זמן אחר שאת יכולה לדבר איתו, אולי בעבודה בטלפון, ובערבים לכי לישון מוקדם שיהיה לך כח. את לא יכולה לאחוז את החבל משני קצותיו
אני חושבת שכל אמא מצאה את עצמה מתישהו על הקצה ברמה שאת עוד שניה מאבדת את זה.
זאת חוויה מאוד קשה פיזית ונפשית, אל תלקי את עצמך. גם לקחו ממך את הדבר הכי בסיסי של בנאדם- השינה. זה יותר גרוע מלא לאכול.
אני אמא 11 שנה וזה בוודאות אחת החוויות הכי קשוחות באמהות , הלילות האלה.
אז דבר ראשון , את לא חייבת לדעת להרגיע תינוק. מותר לו לבכות. אם את כבר לא עומדת בזה פשוט תניחי אותו בעריסה ותנוחי. תשתדלי לנוח ביום. לא צריך לרדוף אחרי טייטל של אמא טובה. לא חייבים ליהנות מחופשת לידה , לא צריך ספורט טיפולי בלי סיבה מיוחדת. גידול ילדים הוא קשה וסוחט.
לגבי בעל , בעיניי בכלל תפסיקי לרקוד סביבו. הוא צריך לעזור גם אם את לא קורסת . הוא צריך לספוג לפעמים כי הוא גבר ואת אחרי לידה.
נשמה, שהןא יעמוד קצת בנעלייך.
את ממש עדינה איתו ומחמירה עם עצמך.
לאשפז אותך??
תאמיני לי שאם היו מאשפזים אותך והוא היה נשאר להתמודד לבד בעצמו, הוא היה סותם בולם ורק מעריך ומשתחווה.
נשמה.
את צריכה הרבה יותר עזרה. בטח בלילות.
אני הייתי מתחרפנת. משתגעת במצב כזה.
אז למה את חושבת שאת צריכה להיות על אנושית?
תנכיחי את הצרכים שלך ותעמדי על הכבוד שלך.
את שווה המון
את הבית של הבית
ואם הןא מזלזל- זה רק כי לא היה בנעלייך לרגע אחד
לפעמים זה עובר לנו את הגבול במח.
ויש לך את הגבול לעצור כשצריך וזה מה שצריך להיות ומה שנותן לנו בסופו של דבר להנתהל בשפיות ולא לעשות את המחשבות האלה שעולות.
ולי צרם התגובה של בעלך.
הוא רואה שאת ככה על סף איבוד, גמורה לגמרי וטכנית לא מסוגלת,
הוא אמור לגבות אותך. זה ילד שלו כמו שזה שלך. והוא אמור להיות כל כולו במשימה של לגבות אותך כשאת נגמרת. זה המינימום.
לא מדברת על זה שבעיני מראש שיהיה חלוקה בין בני הזוג וככה לא תיגמרי. כל שעה מחליפים. לשעה. לא לעשר דקות.
אבל גם אם זה לא מתאים לכם, לפחות שיהיה בעמדת גיבוי אמיתיץ. ולא בעמדת האשמה שזה לא בסדר שהגעת לכזה מצב
אם היית קם ובאמת לוקח אותו ממני לפני שנגמרתי ככה, לא הייתי נגמרת ככה.
מציעה לך איכשהו לדבר איתו על זה ברוגע.
לא חכמה לתת לך להיות עם הילד כל כך הרבה שעות ואז להגיד שאת לא כשירה. באמת אחרי כל כך הרבה שעות את לא כשירה. ולא רוצה להיות כשירה.
פשוט לא אמורה להיות כל כך הרבה שעות על הרגליים.
מחילה שיצא לי קצת חמור. אבל מרגיש לי שזה לא בסדר שתצאי גם עם מצפון ❤️❤️
מבטיחה לך שאת כשירה לגמרי ואת ראויה להיות אמא ואת אמא מהממת
מצבים של חוסר שינה קיצוני ובכיות של ילדים לגמרי יכולים להוציא מהדעת.
גם לי היו מקרים שפשוט צרחתי על הילד שלי כי לא נתן לנו לישון מלא מלא זמן.
ברור שזה לא צריך להיות וברור שאמא לא צריכה לצעוק על ילד או לנדנד אותו חזק.
אבל תהיי סלחנית לעצמך את באמת הגעת לקצה.
והדרך הכי טובה להתמודד עם זה זה לנוסת לא להגיע למקרי קצה ובאמת להתחלף עם בעלך.
דברו על זה בזמן רגוע, אם את הרבה זמן עם התינוק והוא לא נרגע אז תתחלפו.
לא בהכרח שהוא צריך דווקא אותך.
וגיל 4 חוד' זה גיל מאוד מאוד קשההההה.
להניח את התינוק ל20 דקות לבכות ולעצום עיניים ל20 דקות כשמרגישים שכבר לא יכולים יותר
וגם אל תעמדי איתו שעות הוא יצטרך ללמוד להרגע כשאת יושבת
תקראי רגע את הסיפור מהצד,
אמא שקשה לה מאד שהתינוק שלה בוכה בלי סוף באמצע הלילה מבקשת עזרה מבעלה, אב התינוק, ובמקום לקבל עזרה מיידית כי את כבר שעתיים (!!!!) איתו, את מקבלת 1. תלונה שהערת אותו 2. ביקורת על חוסר כשירות (מופרך) 3. זלזול ודיבור בוטה ולא מכבד 4. שתי דקות של עזרה וחזרה לישון.
אני לא אומר שבעלך לא טוב, אלא שהוא זה שלא בסדר בסיפור ומשום מה הדינמיקה פה הופכת את כל הבעייתיות עלייך.
את נהדרת שהערת אותו, ברור שתירצי להיעזר בו, אין שום סיבה להגיע לרגע אחרי האחרון מבחינת הכוחות, הוא אבא של התינוק, הוא ישן והוא יכול להחליף אותך.
לי נראה שאת מאשימה את עצמך, ושהוא התרגל לזה שהאחריות עלייך והאשמה עלייך והוא ישן. או אולי להיפך, את בלעת את זה שהוא נח וישן ועוד מבקר אותך והתרגלת לזה שאת לא בסדר אם קשה לך.
למה לחכות למצב קצה כדי להעיר ואז הכל מתפרץ
תדברו בנחת בזמן רגיל
תסבירי לי לא כביקורת
שכשיש אתגר של חוסר שינה של התינוק את זקוקה לשותפות לשו גם
גם אני מתשדלת לכבד את בעלי שעובד ימים ארוכים ולקחת על עצמי מה שאני יכולה בחופשת לידה
אבל לא נכון להגיע לקצוות
להסביר לו שבלילות יותר מאתגרים את זקוקה לשותפות
לא בהתנצלות והצטדקות כמו שתיארת
את לא צריכה לומר רק לעשר דקות וזהו
מה פתאם מגיע גם לך לישון
היית איתו שעב-שעתיים ולא הצלחת ליושן
תעירי את בעלך ובצורה נעימה תבקשי ממנו- אני אשמח ממש שתשמור עליו לשעה -שעתיים.. כדי שאוכל לישון משהו.
אם צריך תשטפי מראש בקבוק או תשאבי חלב או תכיני מנות מוכנות של תמ''ל
כשמדברים בכבוד מתוך מהות וישתוף ולא כהאשמה אפשר להגיע להסכמה והבנה
הוא יכל לתשף שקשה לו מאוד לא לישון
את תסבירי ותשדרי שאת מבינה אבל יש גם לילות מאתגרים וקשה וגם לא נכון שאתמודד איתם לבד ואגיע לתשישות קיצונית
זה לא טוב פייזת וגם נפשית
ואפשר שבתקופה כזאת הוא ישתדל ליושן מוקדם יותר ככה שישארו לו מספיק שעות שינה או פתרון אחר..
קיצר הרעיון זה לדבר
בזמן נח
ובלי האשמות
ולא בזמני קצה
יש פה איזושהי טעות בהנחת היסוד של בעלך.
הוא לא "עוזר לך". הוא שותף מלא שלך.
איך מתבטאת השותפות הזו? אתם צריכים למצוא דרך שתהיה מוסכמת *על שניכם*.
בשרשורים קודמים שלך נראה שאת סופר וומן כזו, עושה מלא, הבית עליך ואת מתקתקת ברמות.
יכול להיות שהוא התרגל טוב מדי.
אבל-
מצב בו את עושה המון והרוב עליך יכול להיות רק כאשר זה טוב גם לך ומתאפשר מבחינתך.
ברגע (!) שהסידור הזה לא נוח לך, מביא אותך לקצה, מעמיס עליך מדי וכדומה- מאזן הכוחות צריך להשתנות.
בעיני, בעייתי מאוד שהוא לא חושב שהתינוק וכל מה שבא בעקבותיו קשור גם אליו (ממה שתיארת יש שם אפס לקיחת אחריות הורית) אבל הרבה יותר חמור מה שאמר לך עליך והלגיטמציה בכלל לחשוב ככה (וזו כבר בעיה מהצד הזוגי והאנושי).
כתבו לך לדבר איתו ולשקף לו בזמן רגוע.
(כמובן את צריכה להגיע לשיחה כזו מעמדה שברור לך שהוא צריך לקחת חלק. מעמדת נפשית של בטחון בעצמך וכו'.. לא ממקום מתנצל ומתחנן לעזרה. לשקף גם את אפס הלגיטימציה לומר לך דברים כמו שאמר הלילה. לשקף גם שאם הוא היה לוקח חלק ושותף לא היית מגיעה לקריסה)
אני אוסיף שלא בטוח שהשיחה תספיק ואולי צריך איזשהו תהליך קצת יותר עמוק הנוגע לשותפות, לקיחת אחריות הורית וזוגית ויחס כלפיך.
הרבה פעמים מה שומעים מאיש מקצוע (מטפל זוגי) יותר מתקבל מאשר מה שהאישה אומרת או מבקשת. (זה הופך מ"אי הסכמה בינינו" ו-"כמו שאת חושבת שאת צודקת ככה אני חושב שאני צודק", להנחיה והתוויית דרך של אדם ניטרלי, מקצועי בתחומו).
חיבוק.
לילות בלתי נגמרים זה קשוח ממש
את טובה ואמא טובה
ואל תתני לאף אחד (גם לא לך) להביא אותך לחשוב עליך אחרת..
גם ישן בלילה ולא מושיט יד
גם אומר שצריך לאשפז אותך
זה קווים אדומים שנחצו
את לא צריכה להסכים לזה
אם יש משהו שווה בשבילו לכעוס/ לריב/ לשבור את הכלים
זה גבולות ברורים של קווים אדומים
זה לא רק התינוק הביא אותך לקצה
זה בעיקר זוגיות ושותפות שלא רק לא עוזרת לסיטואציה אלא גם מקשה ופוגעת בך
מסכימה, זה כבר משהו באווירה שחוזר על עצמו ולכן לדעתי מצריך טיפול והתייחסות באופן דחוף לפני שתקרסי או שייגרמו נזקים שתאכלו שנים אח"כ.
ממליצה לך ממש לפנות לטיפול אישי, לחזק את עצמך והביטחון שלך.🩷
כואב לקרוא את זה
אני מאמינה שהוא דיבר ככה רק כי הוא היה חצי ישן
כי זה ממש ממש לא לגיטימי
ואת אכן לא כשירה לגדל לבד בשביל זה יש אותו
הוא אבא של הילד
אף בנאדם לא כשיר להיות ער שעות ארוכות עם צרחות באוזנייים
זה מחרפן את השפויים ביותר
כדאי לך לדבר איתו כששניכם ערים ורגועים
ולהסביר לו שאת צריכה לישון גם
את מהממת ואת אמא טובה תזכרי את זה.
וגם תזכרי שאת רק בן אדם בסוף, ורצף של חוסר שעות שינה וגידול תינוק זה ממש לא קל!
תנסו להחליט על תורנות, אי אפשר שהכל יפול עלייך.
לדוגמא, כשהוא חוזר מהעבודה, תגידי לו שאת רוצה לשים את הראש לשעה ואז תמשיכי.זה נותן הרבה כוח גם שינה קלה....ומנוחה במיטה.
ובאמת זה קורה לכולן שמגיעים לזמן שכבר הגוף עייף כל כך ואין כח כבר,זה ממש לגיטימי.
והוא צריך לעזור לך, אתם זוג וזאת הורות משותפת.
תהי חזקה ותנסי כמה שיותר לנוח כשהבייבי ישן.
אולי עזרה בתשלום לשעתיים שלוש שתוכלי קצת לנוח.
צריך לתקשר את הדברים לבעלך שיבין ,ומשפטים כאלה על אשפוז זה נוראי בעיניי זה קו אדום.
חיבוק.
את מתארת מקרה של גזלייטינג...
כדאי לבדוק אם עצמך אם זה דפוס או משהו חד פעמי
חשוב להגיד שלפי מה שתארת ההתנהגות שלך ממש בסדר ואת ממש לא משוגעת או צריכה לפקפק בעצמך
להפך
את קשובה לעצמך ויודעת לעצור ולבקש עזרה לפני שאת מגיעה לקצה
זה ההפך לגמרי מחוסר אחריות
נניח ובאמת הוא חושב שאת מסוכנת (ואת לא!)
יעלה על הדעת שהוא יחזור לישון וישאיר אותך עם התינוק?
אני מניחה שהתשובה היא לא (ואם ההנחה שלי שגויה אז יש פה בעיה יותר גגולה )
עכשיו השאלה היא מה עומד מאחורי האמירה הזאת
למה לגרום לך לחשוב ככה ולפקפק בעצמך?
מה האינטרס?
את בסדר גמור!!, ואל תתני לו לערער אותך!!!
את האמא הכי טובה בשביל הילד שלך
ותשימי לבעלך גבול ברור מאד , שאלייך לא מדברים ככה ויהי מה!!
אפשר ללמד עליו זכות שזה היה מתוך שינה,
אבל זה ממש משפט מזעזע שאסור שייאמר.
במקום לומר לך כמה את מלכה ואלופה שהיית איתו כלכך הרב זמן במסירות!!!
אפילו 5 דקות הוא לא הצליח!
הוא חייב להתאפס ולהיות שותף. את מדהימה
ובגלל שזוכרת שרשור עבר שלך בנושא, אני ממליצה על טיפול זוגי, משהו שישקף לבעלך שאת עושה מעל ומעבר!
אני אחת שממש קשה לה בלילות אז כמעט תמיד בעלי קם, וזה רק לומר שלמרות שקשה לי בלילות אני לא תופסת מעצמי פחות לרגע!! אני אמא מהממת ובעלי אבא מהמם ואין דבר כזה שרק אחד נושא בנטל.
נשמע לכן נורמלי?
אנחנו מגיעים פעם בחודשיים
הם נכנסו להתקלח אצלה ואחר כך בדקה להם כינים
זו לא פעם ראשונה
ועם אחת גיסתי הרווקה גם בדקה להם.,
מבחינתי זה נוראי חוצפה,בעלי אומר שזה שטויות
מה דעתכם?
יש לציין שאחרי הלידה האחרונה הילדים היו עם כינים כי הייתי מאושפזת די הרבה קודם ועד הלידה
ויצא שבעלי התארח שם בשבתות
אפשר לראות בזה גם עזרה.
תלוי פרשנות וכנראה מכלול של היחסים שלכן.
אני הייתי שמחה אם חמותי היתה עוזרת לי במקרה כזה. ואם ישנים אצלה זה ויש כינים זה באמת יכול להיות מורכב וליצור הדבקות.
הכל תלוי בצורה שזה נעשה ובטיב היחס ביניכן.
אולי זה הרגל שלה שאני לא מודעת אליו,
כמובן שלא עשתה את זה לידי,אלא בערב שאני ובעלי יצאנו לקניה של משהו
הרגשתי לא נעים עם זה
אז היא הבינה שהיא צריכה להשלים את הטיפול בהם,
בדיוק כמו ששולחים לפיפי לפני השינה וכמו שמצחצחים להם שיניים.
אבא שלי קבוע גוזז ציפורניים לכל הנכדים (הקטנים)
ואמא שלי מיישרת שיער (זה כמובן היא מתקשרת לשאול)
אולי גם גיסות שלי חושבות שזה חוצפה שאבא שלי גוזז ציפורניים בלי לבקש רשות?
לא יודעת זה כ"כ טבעי לי שאף פעם לא חשבתי שיכול להיות בזה משהו מוזר.
אם כבר, אם הייתי משאירה את הילדים שלי אחרי מקלחת וממהרת לצאת לסידורים ולילדים היה חשש אולי לכינים, הייתי מתבאסת אם אמא שלי לא הייתה מעבירה סירוק רק מחשש להיכנס למקומות לא לה. (אצלנו לא מעבירים בשגרה, רק כשיש חשש)
אם זה קורה כל הזמן ומפריע לך, אפשר לבקש לחדול מהמנהג אם זה מפריע לך.
אם זה היה בגלל הסיפור של הלידה, אז היה נגמר, תחליקי.
זה חלק מהרחצה.
כשאנחנו נוסעים להורים/חמים זה חלק בילט אין מהאירוח האמת 🤔
מקלחת, מסרק כינים, צחצוח שיניים
וזה הרבה פעמים עליהם
אישית הייתי שמחה מהעזרה
אבל את מכירה אותה כדי לדעת יותר טוב
לנכדים שלהם.
אני רואה שאת ממש לא היחידה שכתבת, רק מראה כמה משפחות יכולות להיות שונות זו מזו וכמה חשוב לדון לכף זכות, שאולי מישהו אחר פשוט פועל לפי הרגל שונה משלי, וללא שום כוונה רעה או נסתרת.
אלא שגרתי שמיד אחרי מקלחת מסרקים כינים.
אני עושה את זה לילדים שלי באופו קבוע, חלק מהשגרה, חופפים ומסרקים כינים. אולי זה גם השגרה של הסבתא
כי אם לא, וזה סתם עזרה, לא רואה בזה בעיה.
מתנה שתשמח באמת
משהו שיראו שאנחנו מלאים הכרת הטוב
הלוואי שיהיו לכן רעיונות
מחפשת יותר משהו לבית נראה לי
כי זה בעצם תודה לכל המשפחה לא רק לה
יש להם כבר...
והיקרים זה כבר הרבה מעבר לתקציב שלנו...
אזור 300 ש"ח
חוץ מגלידה ופופקורן
מה זה מכונת גלידה?
אולי לא כלי אלא תמונה או פריט עיצובי לבית?
של המשפחה וכו'
זה צריך אינטרנט?
כי אפילו מחשב אין להם
מפה לשולחן, סט סכו"ם, סט כלים כמו כוסות יפות לשבת או כלי הגשה
מכשירים חשמליים כמו בלנדר מקל איכותי משודרג וכדו'
אגרטל יוקרתי
סט מצעים
ושאת מלאת הכרת הטוב!
אין לי רעיונות
אם כן אפשר ערסלים/טרמפולינה
נשפכו לי על היד מים רותחים
קצת על כף היד וקצת על גב היד
מבינה שנכון לשטוף את היד בזרם מים קרים זמן ממושך.
מה הלאה?
שסגרתי לרגע את הברז מרגישה שהיד ממש בוערת/שורפת.
יש לי בבית את המשחה של גרין, באיזה שלב רצוי לשים אותה ואיך? (יש לה תוקף? נרכשה לפני מס' שנים ומאוחסנת במקום קריר ויבש)
אם יש לך משחת סילברול עוזרת מאד לעזרה ראשונה.
אבל הטיפול הלאה תלוי באיך זה נראה. אם "רק" אדום בטח יעבור תוך יום יומיים, אם יש שלפוחיות כדאי לך להתייעץ עם גורם רפואי.
טיפלתי בברנדשילד ופד פראפין. במקום כוויה מפושטת נשארה רק 3 שלפוחיות קטנות.
שמן קצח/ג'ל אלוורה 100% טבעי למרוח על הכוויות
ולעשות קומפרס קר ץ-
לוקחת זוג גרביים מכותנה
אחת לחה וגורבת על היד
ועל זה גורבת גרב יבשה
וביניהם מכניסה קוביות קרח
וצריך לשמור על לחות שהעור לא יהיה יבש כדי שלא תישאר צלקת
על כוויית שמש האמת
זה לשים חלבון של ביצה חיה כמה שיותר זמן
ההסבר היה שזה מחזיר לגוף איזה חומר שחסר בגלל הכוויה
צחקתי כששמעתי את זה
וקצת אח"כ נכוויתי ממש בשמש וזה עזר לי מאוד
רפואה שלמה!
מרחתי את המשחה של גרין ופזרתי את הטלק שמצורף שקונים את המשחה.
מעניין אם זה טלק רגיל.
ונזכרתי שבעבר אמרו לי שצריך להדק את הכל עם ניילון נצמד, זה מה עשיתי.
משהו כמו עשרים דק אחרי המריחה. רגשתי הקלה.
מקווה שיחלים מהר, יש לי המון פעילות בסופ"ש עם הידיים והכיורים מלאים (אין מי שיעשה כלים במקומי).
מישהי שמעה על הנחיה בכללית לא לאפשר הפניה לקלינאית תקשורת מתחת לגיל 5 בהגיית אותיות שורקות?
הבת שלי בת 4 ומתקשה בזה ברמה שחברים לפעמים לא מבינים אותה בגן, ממש רוצה לעבוד איתה על זה אבל אמרו לי שהבקשה שלי נדחתה.
יש באמת הצדקה התפתחותית לזה ששווה לחכות? או לנסות ללחוץ?
כואב לי עליה בנתיים
בלי קשר לכללית
אז בטח גיל ארבע זה מסובך יותר, פשוט לפעמים זה מסתדר מעצמו
אבל אם החברים לא מבינים אותה - אולי זה לא רק שורקות?
בעיקרון שיבוש באותיות שורקות לא מפריע להבנת המילים.
אבל אין לה בכלל את האות ש.
לרוב זה מובן, בבית אנחנו מבינים אותה.
אבל הגננת אמרה שבגן לפעמים לא מבינים והיא מתעצבנת מזה
יש מילים שזה ממש משנה את המשמעות
לא לטיפול.
ואם במקרה של ביתך כדאי לחכות- תחכי
אם היא ממליצה טיפול בהקדם- תלחצי על הקופה (או ללכת לפרטית שעובדת עם כללית, זה נהדר והתוים זמינים יותר והקופה מממנת את רוב העלות. מקווה שאני לא מטעה, ככה זה במכבי.)
(אני הולכת עם הקטנה שלי עכשיו לקלינאית פרטית אחרי שבקופה אמרו לי שרק בעוד שנה יתפנה תור, ושהם לא ייתנו החזרים... יכול להיות שבגיל אחר כן היו נותנים החזרים, כבר לא זוכרת, אבל מניחה שבמקרה שהקופה סוברת שלא צריך לטפל - הם לא ייתנו החזרים..ץ)אבל יש פרטיים שעובדים גם עם הקופה, עם מכבי למשל. ואז יש להם את ההסדר שלהם והלקוח מרוויח.
אני לוקחת את הבת שלי לקלינאית פרטית שיש לה הסדר עם מכבי, אז משלמת על מפגש משהו כמו 35 שקלים, ולא מחיר מלא, אפילו שהיא פרטית
נראה לי שקיים גם בכללית.
כי לכאורה יש להם מספיק מרפאות ברחבי הארץ...
ואלך לנוח
המינימום הזה כולל לצורך העניין להתיישב ולהדריך ילדים בינוניים להמשיך לארגן
וכמובן שלא אמשיך את המטלות...
ומלכתחילה לא להכין משו רציני
אבל אם אני מרגישה שאני קורסת אז אני יעצור וילך לנוח
ממש מתלבטת אם לרשום את הילדים לקייטנות.
אני מורה, אז יש לי חופש. אני אמורה ללדת באוגוסט והייתי רוצה שיהיה לי זמן משמעותי עם הילדים לפני הלידה, וגם ראיתי שבשאגת הארי עשה לילדים ממש טוב השהייה בבית, וגם לי היה כיף איתם. לפעמים כשאני בבית לבד יוצא שאני סתם מבזבזת הרבה זמן. והם לא כל כך אוהבים קייטנות. שנה שעברה לאחד מהם היה ממש קשה עם הקייטנה ברמה שזה ממש השפיע עליו התנהגותית (למרות שאלו היו הסייעות המוכרות מהגן שלו). אלו הסיבות למה לא לרשום.
מצד שני, גם הייתי רוצה שתהיה לי אופציה לצאת להתאוורר בעצמי, אז אפשר להביא בייביסיטר, אבל זה דורש לחפש ולמצוא, ולא תמיד יש, ואיך שאני מכירה את עצמי קצת מעיק לי לחפש בייביסיטר ויכול להיות שבגלל זה לא אצא בסוף.
ובעלי יהיה במילואים רוב יולי ואני אהיה לקראת חודש תשיעי, אז אולי יהיה לי קצת יותר מדי שיהיו בבית כל היום ועדיף כן לרשום. אמנם פעם קודמת הסתדרתי ממש מעולה עם מילואים באוגוסט עם כולם בבית, אבל לא הייתי בחודש תשיעי.
רעיון שלישי- בכל מקרה יש החזרי קייטנות מהמילואים, אז אולי שווה לי לרשום אותם לקייטנות ולשלוח רק בימים שאני רוצה לצאת? אבל אז יכול להיות שהם יתנגדו ולא ירצו ללכת לימים בודדים וירגישו לא קשורים, ואני גם לא יודעת איך הצוותים של הקייטנות יקבלו את זה... ויכול להיות שבסוף אשלח כל יום כי זה הכי קל ואני סתם אתבאס על עצמי.
אשמח לשמוע כיוונים, עצות, תובנות, אם יש למישהי.
ועושה איתם סיכום מראש שיום או יומיים בשבוע יוכלו להישאר ולבלות אתך, ובשאר הימים הם בקייטנה שתוכלי ללכת לסידורים וכו'.
אני חושבת שממש חשוב הזמן לעצמך לפני הלידה, אני אישית לא הייתי מוותרת על זה.
במיוחד אם יש לך החזר
ושולחת רק כשמתאים לי.
העלות בלי צהרון ממש נמוכה.. 100 שקל לילד בערך
הייתי רושמת ושולחת חלקית
עד סוף יולי, בלי צהרון.
בשנים קודמות, כשהקייטנות היו עד 21/7, זה היה 300.
כנראה זה תלוי מקום.
בדרך כלל זה לפי דירוג של העיר/ המועצה.
אבל זה בערך גם המחיר לצהרון אצלנו.
והקייטנה עצמה, לגנים לפחות עלתה 600 ומשהו..
נראה לי שזה לפי אשכול חברתי של המקום או משהו כזה
ובראש או מולם(תלוי בילדים) להניח את האופציה של פעם פעמיים בשבוע להשאיר בבית
יהיה להם גם את כל אוגוסט בבית אל תדאגי....
ואני לא חושבת שאםשר להקיש משנה שעברה כי שנה שעברה לא היית בסוף הריון. זה מאוד שונה.
אבל צודקת, עם ההיריון זה באמת יכול להיות יותר קשה, למרות שברוך ה' אני מרגישה טוב.
לי נשמע שאת רוצה להיות איתם בבית אבל יש לך חששות (מוצדקים...) אז מחפשת סיבות למה לשלוח.
קודם כל רוצה לומר שזה מרגש לקרוא את זה.
כתבת שאת אמורה ללדת באוגוסט והייתי בטוחה שנמשך המשפט יהיה שאת רוצה זמן לעצמך לפני הלידה.
הופתעתי לראות שכתבת שאת רוצה זמן משמעותי עם הילדים לפני הלידה.
וואו זה מרגש בעיניי!
ברמה הפרקטית
היה פה רעיון לרשום לקייטנות יום בשבוע לא לשלוח אותם ולהיות איתם בבית. או יומיים. לפי מה שמרגיש לך. קחי בחשבון ששישי הם בבית בכל מקרה.
או על אותו רעיון- שיהיו איתך בבית ותדברי מראש עם נערה שתבוא בוקר בשבוע להוציא אותם או לעשות להם איזו פעילות שתשחרר אותך לצאת או לעשות דברים אחרים בבית. מראש... עדיף קבוע אם תצליחי למצוא, שלא תצטרכי לטרוח על זה כל פעם מחדש ואז תוותרי על זה (מכירה את זה...)
על העלות או רובה תקבלו החזר אז באמת פחות מטריד.
שיהיה בידיים מלאות בעז"ה!
כזו שתוכל להתחייב לך.
רצון להיות עם הילדים ולא רק לשלוח למסגרות.
נשמעת אמא מהממת!
כמובן תחליטי לפי מה שנכון וטוב לך.
לפני לידה, אני הייתי רושמת.
אבל אצלי נכנס מאוד גם השיקול החברתי. לגדולה שלי קשה לשמור על שגרה חברתית בלי מסגרת. היא יכולה לעבור ימים שלמים בכיף בבית, אבל אז כשצריך שוב להגיע לגן או להזמין חברה, ממש קשה לה.
כנראה שמה שאעשה בסוף זה לרשום לקייטנה בלי צהרון, כמו שהציעו פה. אולי חלק מהימים לא נשלח.
בשאגת ארי היה לנו ממש טוב בבית אבל היה לילדים קשה לחזור למסגרות אחרי. הם גם לא רצו ללכת לקייטנות והיה להם קצת קשה עם זה שבשעות הגן אין חברים זמינים.
בחום של יולי +סוף הריון, נראה לי שזה יכול להיות שיקול מכריע.
גם הריון גם אוגוסט גם מילואים ואת מתלבטת?
מה שיכול לעזור מבורך!
אני משווקת לילדים שלי את הקייטנה של בביהס כמשהו כיף והם מחכים לזה!
אני לא רושמת לצהרון כי אני מורה ולא רואה צורך, אבל הכמה שעות האלה בבוקר זו ברכה גדולה, ואחרי זה יש לך עוד מלא חופש להיות איתם!
ככה אחהצ תוכלי להיות יותר פנויה אחרי שנטענת בבוקר.
אגב, אם יש לך החזר מילואים שווה לבדוק אופציות של קייטנות יותר שוות..
הילדים שלי מאוד אוהבים סדר ובקייטנה יש נטייה ליותר בלגן, צוות פחות קבוע, לא מתחיל בזמן, אין סדר יום מובנה וזה מציק להם.
ואין אצלינו קייטנות אחרות.
כבר אטרקציה.
ויש יצירות, ומסיימים יוקדם. אצלם זה כבר כיף!
ואצלי האמת להשאר בבית לא היה אופציה, עד שמגיעים לכיתה ד.
חודשיים בבית זה המון לילדים קטנים, חייבים מסגרת חלקית.
בפועל בסוף זה סבבה וכן נחמד להם
אבל לפני הן אוהבות להתלונן על זה כי נראה להן יותר מגניב חופש
וכי לגדולים יש חופש
אני לא מעלה בדעתי להשאיר
זה 3 שבועות
ואחריהם עוד חופש ארוךךך
וישעמם להם
וגם לי זה ישגע אותי ..הבקרים השקטים בבית זה החיות שלי והכח שלי לכל החיים העמוסים האלה
ובדיוק אז יוצאת לחופש אז ממש זקוקה לבקרים בבית
נכון הגדולה שלי כן נמצאת ויש תינוקת... אבל זה לא אותו הדבר כמו כולם
מוסיפה שיקול שלא ראיתי שכתבו-
משערת שרוב החברים שלהם ירשמו. ואז את נשארת איתם בבית בלי אופציות לחברים, זה שונה ממה שהיה במלחמה (אצלנו לפחות).
וגם- אם המטרה היא זמן משמעותי, אולי אפשר להחליט כל יום להשאיר רק ילד אחד (או לשלוח אותו מאוחר יותר מאת אחיו), ולתת לו זמן אחד על אחד עם אמא, מה שיותר קשה להשיג כשכולם יחד.
