אז יש מי שמוקדם בבוקר ויש מי שמראש נקבע לאחה"צ. לפחות כך היה היכן שנותחתי.

אולי אני טועה, אבל הם שמים קודם את המקרים היותר מורכבים, ואחר כך את הפשוטים. קיסרי מתקדם זה בדרך כלל יותר מורכב אני מניחה, לעומת קיסרי ראשון / שני שפחות. תלוי כמובן בנתונים האישיים שלך , דוח ניתוח קודם...

זה משנה אם המנתחת שלי פרטית?

טוב, מקווה שמחר הם כן יתקשרו לומר לי את השעה... אם לא, אז שייך להתקשר אליהם? או שעדיף לשאול את הרופאה עצמה...

נמצאת בסביבה ויש לה בדרכ עוד מנותחות.

בדרכ משריינים לה שעות לחדר ניתוח במערכת, שיהיו של הניתוחים הפרטיים, אבל כדאי להתקשר אליהם לבדוק 

ובערב את ההכנות הרגשיות (לפי "פרוטוקול" שהציעה לי הדולה שהלכתי אליה באמצע ההיריון, ושבה את לבי). וזה גם לוקח זמן...

לכאורה אחריהן אני אמורה להצליח להירדם, אבל אני כבר לא בטוחה בכלום...

האלקטיביים אחה"צ בד"כ

וואו איזה מרגש! שיהיה בשעה טובה וידיים מלאות🩵

שאליהם מגיעים- או מוקדם בבוקר,או לקראת הצהריים.

הם אף פעם לא אומרים שעה מדויקת של הניתוח, כי נכנסים אחת אחרי השניה, וגם הרבה פעמים נכנסים באמצע ניתוחי קיסרי חירום.

תתקשרי ותשאלי אם את אמורה לבוא מוקדם או מאוחר (עדיף לך מוקדם, כי ככל שזה מצאחר הסיכוי שהניתוח יתעכב בשל ניתוחי חירום וכד' עולה, ואת תצטרכי להיות יותר שעות בצום ובהמתנה...)

שלפעמים יש פתאום קיסרי חירום שדורשים רופא בכיר

ואז הרופאים (גם אם הזמנת פרטי) הולכים קודם כל אליהם ואח"כ מתפנים לאלקטיביים

כך שלא תמיד השעה שנקבעה היא מדוייקת

אמרו שכנראה הקיסרי שלי יהיה ממש על הבוקר, בחמש וחצי 😱 יודיעו לי סופית רק ביום ראשון.

זו לא שעה ריאלית מבחינתי... במיוחד שמבחינתם זה אומר כנראה להתאשפז כבר בלילה לפני - ואני רוצה כמה שפחות להיות בבית החולים...

ניסיתי עכשיו להתקשר שוב כדי לבקש שמלכתחילה ישימו אותי בשעה מאוחרת, אבל לא עונים

אוף, בא לי לבכות... (כמו הרבה פעמים לאחרונה )

ובכלל אני אמורה לנצל את הימים האחרונים האלה כדי לסגור דברים בעבודה (שלא לדבר על להכין מתנות לילדים, לארגן תיק לידה, להכין דברים לתינוק ולבשל לראש השנה), ואין לי טיפת ריכוז וכוח ומצברוח

סליחה על הפריקה...

לא נשמע לי הגיוני שהניתוח בחמש וחצי. כלומר, גם לי אמרו להתייצב בחמש וחצי. אבל להתייצב. הניתוח עצמו היה מתוכנן לשבע. זה אומר שבעלך יכול להגיע מאוחר יותר.

גם לי אמרו בהתחלה שאצטרך להתאשפז. אחר כך האחות במחלקה (הכל אבל קרה באותו יום כי הטרום שלי היה יום לפני הניתוח) - האחות במחלקה אמרה לי שאני יכולה לבחור אם להתאשפז או להייצב בכוחות עצמי מוקדם בבוקר.

בפועל אחרתי בכמעט חצי שעה לדעתי כי גם הרגשתי כמוך שאני צריכה לארגן מיליון ואחד דברים בלילה לפני, ועם כל המתח, עד שנרדמתי, לא התעוררתי בזמן וכו'. ואף אחד לא עשה מזה עניין ולא אמר לי כלום, וגם כשהייתי מוכנה בזריזות לפני שבע עוד היתה המתנה ועיכוב מהשעה שהניתוח נקבע ובסוף הוא היה לדעתי בשמונה-תשע.

מה שאני רוצה להגיד:

* לא בטוח שאת צריכה להתאשפז. יש הנחיות כתובות כלליות ויש את מה שהאחיות במחלקה ידעו להגיד לך, אז כדאי לברר.

* בעלך כנראה יכול להגיע יותר מאוחר וזה נותן לך יותר מרחב תמרון.

אני לא יכולה לדעת בודאות שזה המקרה גם אצלך, כמובן. רק משתפת מהחוויה שלי כדי שתדעי שאולי שווה לבדוק את הדברים האלה (אגב, ילדתי בשיבא).

אני חושבת שבאמת כשצריך לחשוב איך לארגן הכל עם הילדים ולהספיק הכל זה מכניס הרבה לחץ, שהמטרה שלך היא להוריד אותו ולהגיע ברוגע ובנחת. מי יהיה זמין לעזור לכם? זה ריאלי להזמין הורים \ אחים \ אחיינים לישון אצלכם ולפזר בבוקר?

הלוואי שהכל יסתדר על הצד הכי טוב, ברוגע ובנחת!

קודם כול - אין מצב מבחינתי שאני מגיעה לבית החולים בלי בעלי... גם מבחינה טכנית - צריכה שיסיע אותי, שיסחב בשבילי את הדברים - אבל בעיקר מבחינה רגשית. צריכה אותו איתי, נקודה.

מכיוון שיש לנו ילדים גדולים - הם יכולים לכאורה להסתדר לבד בבוקר. (גם אתמול, בטרום הניתוח, אמנם אנחנו הערנו אותם, אבל הגדולים לקחו את הקטנים לגן. כולל את הילדה שתמיד מאחרת - שאפילו הגננת אמרה לה שאולי כדאי שכל יום אמא תלך להכנה ללידה כדי שהיא תגיע בזמן🙈) אבל מכיוון שהרבה ייפול עליהם בימים שאחרי הלידה - אני מעדיפה כמה שפחות להטיל עליהם... וחוץ מזה שאני רוצה להיפרד מהילדים לפני האשפוז הארוך ❤️

בכל אופן, גם אם לא אצטרך להתאשפז בלילה שלפני  זה עדיין לקום באמצע הלילה מבחינתי...

(ולמה אני מתלוננת בכלל? הרי לידה רגילה גם יכולה להיות בכל שעות היממה, ומעולם לא חשבתי להתלונן על זה...)

הצלחתי עכשיו לתפוס שוב את בית החולים, והם אמרו שהשעה היא בחירה של הרופאה... אז יש לי מה לדבר איתה? היא אמרה לי שהיא זמינה לכל שאלה (ובאמת ניצלתי כבר כמה פעמים את ההזמנה הזו), אבל מתלבטת אם באמת שייך שאבקש ממנה את זה...

יש לך גדולים שיוכלו לתפעל הכל נהדר. תוכלי להיפרד מהם יפה בלילה שלפני, מתנות וחיבוקים והכל ולהודות להם על העזרה. 

מכאן והלאה התפקיד שלך הוא אך ורק ללדת, וכל השאר על אחרים.

הולכת לישון, ישנה כמה שמצליחה, קמה - באמצע הלילה, למה לא? זה יום מיוחד וחשוב, שבו התפקיד שלך הוא רק ללדת. ברור שביום מיוחד עושים דברים מיוחדים ושונים. יוצאת עם בעלך בנחת לבית החולים. ומכוונת לתפקיד היחיד שלך ביום הזה...

הבעיות שאת מציגה מטרידות אותך ומרגישות כמו בעיות כבדות, וזה הגיוני וזה מובן, וכך את מרגישה. אבל האם תצליחי להסתכל רגע מזווית אחרת? מישהו אחר יכול לא לראות אותן בכלל. את מצליחה להבין אותי?

אבל שהניתוח בעצמו קצת מלחיץ - וזה כבר מתחיל להתלבש על כל דבר קטן בדרך... זה נשמע הגיוני?

(מקווה שאני לא סתם מפרשת מעצמי ומעצבנת)

בע"ה יהיה הכל בקלות, בשמחה ובבריאות לכולם

זה הסיפור שלך, והוא הכי בסדר, ואת הכי בסדר.

כרגע את עושה כפי יכולתך מבחינת ארגון, התמודדות, או כל דבר אחר - הרי בכל מקרה אי אפשר לעשות יותר מזה  

ובסוכות כבר תהיי בבית שלך, עם המשפחה שלך ועם האוצר החדש, והכל יהיה שווה את זה

אולי יש לה סיבה טובה.

טכנית נשמע לי פתיר סך הכל. נשימה עמוקה אהובה. הדברים האלה מסתדרים בסוף. 

רציתי לכתוב לך מיד

שלקחת רופאה פרטית

וברור שאת יכולה לבקש ממנה התחשבות בקביעת הזמן של הניתוח

לא נותר לי אלא לנסות למצוא את הטוב בזה

בתור עובדת בבית חולים אני יודעת כמה התור לניתוחים זה דבר שיכול להשתנות ברגע (קיסרי חרום שהגיע, ת.ד וכו' שתופסים את חדרי הניתוח לשעות) ולכן!ממש עדיף לך להיות כמה שיותר מוקדם, ככה יש סכוי שתכנסי בשעה נורמאלית ולא תתעכבי שעות (בצום!) וככה גם תקבלי רופאים רעננים וערניים!

בהצלחה רבה ובידיים מלאות💜

לי תמיד הניתוחים היו בבוקר בגלל הרקע הרפואי, והעדפתי את זה.

נראה לי נורא להיתקע שעות בבית החולים עד שסוף סוף יגיע תורי.

את הילדים הבאנו להורים לילה קודם, והכל היה רגוע יותר. לך שיש גדולים שידאגו לדברים אין צורך, אבל כמו שאמרו לך פה תיפרדי מהם בנחת בלילה.

אמנם זו לא התוכנית שהייתה לך, אבל אל תתני לזה לדכדך אותך. חבל

ובשעה כזו גם לא יהיו לך פקקים בדרך 🙂

בהצלחה ובידיים מלאות

בכל אופן, אני עדיין מעדיפה לא להגיע להתאשפז כבר בלילה שלפני...

הקדימו לך את הניתוח בגלל זה?

על הבוקר וצהריים

באחד הניתוחים גם קבעו לי לחמש וחצי. כשהגעתי (טיפה באיחור) גיליתי שהם פשוט רוצים שיהיו בזמן לכן אומרים חמש וחצי. ושה-בלה תעשה ע''י המשמרת לילה (ולא בוקר- שעמוסה יותר בדרכ)

ושהם קובעים כמה ניתוחים לאותה שעה. 

עשיתי היפוך שלא צלח ואז קבענו קיסרי, יום ושעה.

כמובן שאמרו שיכולים להיות שינויים.

שאני כבר ממש מחכה בשבילך שתהיי אחרי

ומתפללת שהכל יהיה בקלות ובבריאות בידיים מלאות והתאוששות מהירה!

תתלונני על הכאבים תפרקי ותתעודדי.

יהיה בסדר!!

משככי כאבים והרבהההה ותוך שבוע בע''ה כבר לא תצטרכי אותם. 

(ופדיחה שחשבתי על זה רק עכשיו 🙈)

תפילת שחרית בשביל בעלי... מתי הוא יתפלל? לא בא לי שהוא יעזוב אותי באמצע ההכנות כדי להתפלל, ואחרי הלידה אני רוצה שהוא יהיה עם התינוק בזמן שאני בהתאוששות...

טוב, הוא ימצא פתרון איכשהו, אבל מבאס אותי שבגלל זה הוא לא יתפלל נורמלי...

קודם כל אאחל לך בעז"ה שתהיה לידה קלה, בזמנה (ניתוח=לידה לכל דבר בעיני)

שזה יתנהל הכי טוב בשבילך

שיתמלאו כל משאלות לבך לטובה

ושיהיה בעז"ה בידיים מלאות, בבריאות שלמה ובשמחה.

לעניין התפילה- אני נכנסתי לחרדה מר"ה ויו"כ בגלל זה... שבגללי אולי הוא לא יוכל להתפלל

ואיך תראה השנה שלנו וכו'

אבל הבנתי, שאם אכן זה יהיה כך, הרי שזהו בדיוק רצונו של ה' יתברך

הוא יודע בדיוק מה הכי טוב לי ובדיוק באיזה רגע זה הכי נכון.

אני חושבת שאפשר לקחת את ההסתכלות הזו גם על ניתוח אלקטיבי.

כי בסופו של דבר זה לא בידייך...

אז נשאר לנו רק להאמין

(זה כמובן החלק הכי קשה)

ענק!!!

דווקא בניתוח אפשר הכי לראות את העניין שזה לא בידיים שלי, כי לכאורה אני לא עושה כלום בשביל ללדת (כי בלידה רגילה לכאורה יציאת התינוק תלויה בפעולות שלי). אז אני באמת צריכה להשליך את ההסתכלות הזו על שאר הדברים שסביב הקיסרי...

(וכן, גם אצלנו יש סיכוי שבעלי לא יוכל להתפלל את כל תפילות יום כיפור כרגיל, כי אני לא אהיה בתפקוד ביום הזה...)

בע"ה יהיה בסדר. בעלי כבר התרגל לרעיון שהשנה החגים לא יהיו רגילים... (ובע"ה שבפן הלאומי הם יהיו הכי רגילים ושמחים שיש!)

תודה ❤️

אם יתחילו להיות אזעקות באזורנו, אז ארגיש לא בטוחה להשאיר את הילדים לבד... נכון שיש ביניהם גם גדולים שיןדעים מה צריך לעשות, ונכון שהשכנים היקרים שלנו הציעו את עזרתם, אבל עדיין...

מצד שני - אין סיכוי שאני הולכת ללדת בלי בעלי...

טוב, די, דיה לדאגה בשעתה. אין טעם לדאוג ממה שיהיה בעוד כשבוע, נכון?

רק להתפלל יעזור עכשיו...

האזעקות יתחילו לי צירים... (כבר יש מדי פעם אבל עדיין לא אפקטיביים....)

הבת שלי אמנם גדולה יחסית, אבל עדיין ילדונת בשביל להתמודד במצב כזה....

וגם סיכוי גבוה מאד שבמידה ויש החמרה בעלי יגויס.

בקיצור

מנסה לא לשמוע/לראות חדשות

משתדלת לפחות לסיים בישולים זריז....

ונתמודד עם מה שיגיע בעז"ה

בתפילה לבשורות טובות לכל עמ"י

מועד מדויק ללידה...

(גם אני חוששת שבעלי יגויס, אבל הוא ג'ובניק, וסיכוי גדול שאם הוא יגיד שאשתו יולדת עוד מעט אז ידחו לו את הגיוס...)

אשרייך שאת מסוגלת לבשל ❤️

בע"ה בשורות טובות לכולנו...

שלה אני פורקת הכל, פחות שייך לפעמים מול הבעל ואני חייבת לשתף, החברה הזו לא מכירה בכלל את הנפשות הפועלות אז מרגיש לי שזה פחות גרוע.

לפעמים אני פשוט חייבת כדי לא להתפוצץ

היא תפגוש את חמותי או משהו...

כלומר אם מארחים אצלנו אז היא יכולה לפגוש את השכנות שלי.

וחברות טובות ממעגלים אחרים מכירות אותה...

אבל שמחה שמצאת לעצמך כתובת🩷

יומן, אולי פה...

הפריקה היא חשובה ממש ממש

לתת לעצמך להרגיש הכל...

ואז לחשןב איך את מתקדמת... לי זה עזר לפני כמה ימים... ואז חשבתי עם עצמי איך אני מתקדמת עם הרגשות שלי...

(בנושא אחר) 

זה לא נעים לי לכתוב שאני לא סובלת את חמותי.

אבל זה המצב.

ומכיוון שאני יכולה רק לשנות את עצמי, אני מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה להתקדם.

מנסה להיות בעין טובה. מנסה ללמד זכות.

אבל אפילו בלי קשר לדברים המורכבים ומטענים שיושבים שם שנים....

בכללי אני שונאת ליסוע אליהם. לא נוח שם בכלל, לא נקי, האוכל על הפנים, וגם.... זה קצת הזוי לומר- חמותי פשוט מריחה נורא. אני לא חושבת שהיא שמה דאודורנט מימיה. ואני סופר רגישה לריחות. היא אמרה פעם לגיסתי "אני לא מזיעה אז לא צריך לכבס את הבגדים שלי".

חברות- היא לא מכבסת את הבגדים שלה!!

ואתן לא מבינות כמה קשה לי לחבק אותה לפני שבת ואחרי. אני לפעמים יוצאת כדי לנשום אוויר כי רק להיות לידה זה טו מאצ' לעיתים.

בשבתות קיץ- ה' ירחם כי הם גם לא בקטע של מזגן.

וואי תקשיבו בחיים לא חשבתי שאני אכתוב את הדברים האלה

שהקושי נובע מכל מיני דברים.

א. איך הגעתי למצב שאני לא סובלת בן אדם ככה? ועוד משפחה? לפעמים יוצאים ממני רגשות מפלצתיים על כל דבר שזז בהקשר של חמותי

ב. הניפוץ חלום. תמיד חלמתי שחמותי תהיה חמות כמו אמא שלי... זורמת, כייפית, שיח פתוח ומחכים. אין את הדברים האלה בשוםםםם צורה. אין לה חוש הומור, אין לה אינטליגנציה רגשית בכלל- למשל היא לא מבינה את כל השיח הזה של תיקוף רגשות. אז כשהילדה שלי נופלת ובוכה ואני אומרת "אוי מתוקה שלי זה באמת כאב" אז היא אומרת "לא לא, לא קרה שום דבר".

או שבכללי בעלי אמר שאין עניין להסביר לה שנפגעתי או שהוא נפגע כי היא לא מסוגלת לדבר על רגשות. השיח איתה מאוד שטחי כזה.. אז מתוך נימוס אני מפתחת איתה שיחה אבל אי אפשר לנהל איתה שיחות אינטלגנטיות או משהו כי היא לא מבינה (היא גם אומרת את זה). אז זה יכול להיות מאוד מעייף לקשקש סמול טוק שבת שלימה. ב"ה יש גיסים וגיסות מהממים שאפשר לדבר נורמאלי איתם

ג. הם באמת בסופו של דבר אנשים טובים. אני מבינה את זה היטב בראש. וזה עצוב לי שאני לא מסוגלת לעשות סוויצ' בלב כי הם לא עושים שום דבר מרוע. אז למרות שקשה לי, אני לא מעוניינת לפגוע בהם

וואוו...

חיבוק לך.

במיוחד שאחד הדברים שנפגענו ממנה זה שהיא לא מעוניינת לעזור לנו כלכלית לעומת האחיות של בעלי כי הם בונים על ההורים שלי לעזור לנו.

ונכוןןןןן שהם לא חייבים לנו כלום כלום כלום. ואפשר לזרוק עליי עגבניות שאני חצופה וכפויית טובה וכו

אבל בואו, אפשר גם להבין למה זה יכול להעליב היחס המבדיל הזה

הרבה

לא יראו כלום תלכי לרפואה אלטרנטיבית.

בדרכ לא מתלהבת מדברים כאלה, אבל לפני כמה שנים הבת שלי היתה חולה המון פעמים, בקופח לא ראו משהו מיוחד והרגשתי שזה לא תקין. לקחתי אותה לרפואה בתדרים וגילו מה הבעיה, עשיתי מה שאמרו לי וב"ה עבר לה עם תזונה ועוד כמה דברים טבעיים כאלה ... 

צריך לעשות לו? אני די מיואשת וחסרת אונים כבר

אנסה לבדוק על רפואה משלימה אם כי אני לא מאמינה בכלום חוץ מדיקור סיני

לא יודעת מה כבר בדקו.

כדאי לבדוק ברזל (לא רק המוגלובין), בי 12, לבדוק צליאק, אולי רגישויות למאכלים.

איך הוא אוכל?

יכול להיות שכדאי לפנות לרופא אחר, גם אם את סומכת על הרופאה.

כי אולי לרופא אחר יהיה פתאום כיוון חדש לבדוק.

אבל מצד שני, רופא קבוע מכיר את ההיסטוריה של הילד.

יכול להיות גם מהשקד השלישי וכל זה. לא ישן טוב אין לגוף אנרגיה לגדול. פלוס אסטמה פלוס מחלות. נשמע הגיוני שהוא לא גדל. אבל באמת מאודדדד קשוח.

תבקשי כמובן מהרופאה בירור עמוק. 

איך הוא אוכל בכללי? תזונה טובה? אוכל ארוחות מלאות או בלי תאבון?

אולי לבדוק גם תזונאית בשבילו? 

היה אוכל טוב הכל, לא בררן בכלל אבל עכשיו הוא בלי תיאבון, אוכל כפית -2 ואומר "לא בא לי" ככה על הכל. לקראת הערב נפתח קצת התיאבון אוכל חביתה ופרי וזהו

זה היה הרבה לפני המלחמה ככה שאין קשר ועכשיו זה ממש נראה שהוא רזה וירד במשקל

קודם כל חיבוק♥️

לגבי האוכל - אפשר בעיקרון ביצים ירקות עוף בשר דגים למי שלא אוכל קטניות

למי שכן יש עוד הרבה אופציות. אם תרצי אכתוב לך כל מיני דברים שהכנו פה (עם קטניות ובלי)

לגבי הילדה - הייתי מעמידה אותה במקום האמת

לא כי התחושות שלה לא במקום, אלא על הדרך

ואגב,ילדה בכיתה ט יכולה לתפעל יופי דברים שהיא צריכה

במקביל לזה הייתי שואלת מה הקושי עם המצב הנוכחי מבחינתה. ז"א, למתן את הדיבור הלא המכבד ולשים לו גבול ומצד שני לתת מקום לתחושות שלה

לדעתי תעמידי אותה במקום.

גם אם אמא לא כמו שתכננתי לא מדברים ככה על הורים!

חיבוק, זה ממש יכול לרסק המילים האלה ❤️

אל תזלזלי בכבוד שלך, גם כאדם וקל וחומר באמא אסור שידברו אלייך כך . 

ממש מילים מרסקות מה שהיא אומרת לך

מסכימה שזה לא צריך להיות וכדאי להבהיר לה איך מדברים

אבל לא יודעת איך הייתי ניגשת לזה, אז פשוט חיבוק.

תאכלי בשר, לא עוף, והרבה טחינה (אם את לא אוכל קטניות אז אחרי החג), זה מלא ברזל.

ותנוחי הרבה. החולשה הפיזית גם מחלישה נפשית מאד

נסי ספטון-ברזל נוזלי שלרבים מםחית ממש את תופעת הלואי של עצירות.

בחג-מלא מים, תשלבי פירות.

לגבי המתבגרת.... אין לי עצה טובה לתגובה וחינוך, פרקטית:

שימו בטטות כמו שהם בתנור וזו תוספת ב0 מאמץ.

יוגורט עם פירות ושקדים ואגוזים זו אחלה ארוחה בחול המועד

שקית סנדפרוסט תערובת ירקות למרק גם יהיה טוב לך וגם אוכל מבושל

היא מודעת לזה שאת בהריון ומצבך הבריאותי גורם לך לעייפות?

היא מדברת לא יפה אבל היא נוגעת בנקודה, אמא שלה שוכבת ונחה בעוד היא נאלצת לעזור. אולי אם היא תבין מה הסיבה זה קצת ירגיע את הכעס והביקורת שלה?

אני חושבת שהייתי מנסה כן להראות לה שהכעס שלה מובן ולהסביר לה

בקשר לברזל - תנסי אקטיפרין (תשאלי קודם את הרב שלכם אם מותר לפי הפסיקה שלו), לי הוא היה ממש טוב גם מבחינת העלאת הברזל וגם מבחינת העצירות.

בקשר למזון - אם אתם ספרדים אז תאכלי בעיקר קטניות. אם לא - אז אולי תנסו לחפש לחמניות מקמח תפו"א, יכול להיות שהן יהיו קלות יותר... והרבה ירקות.

ובקשר לבת שלך - זה נושא גדול ורחב, ולא בטוח שעכשיו כשאת חלשה זה הזמן המתאים לטפל בזה... אבל אולי כדאי שבעלך ייקח אותה לשיחה, ויאמר לה שבתור בת גדולה מצופה ממנה לעזור במצב הנתון, ובשום פנים לא להעביר ביקורת על אמא שנתנה לה חיים ונתנה לה המון במהלך השנים. ואת כל ההחלטות שלה לעתיד היא יכולה לכתוב לעצמה ביומן או משהו, ולראות אם היא רוצה עדיין לקיים אותן כשתגיע לגיל...

ובטווח הארוך - אולי לחשוב על טיפול בשבילה...

ובקשר לך עצמך מולה - זה באמת ממש פוגע ומעליב, אבל תזכרי שעם כל זה שהיא הבת שלך והדברים שהיא אמרה הם מולך - זה שלה ושייך לה, ולא קשור אלייך.

זה גיל שבו יש הרבה בחינה של האישיות שלי מול האישיות של ההורים, וזה גיל נהנים לגבש בו דעה עצמית על העולם - אבל זה רק הגיל, ובהמשך בע"ה היא תתאזן.

ואת באמת במצב רגיש גם ככה, אז הגיוני שזה יוצר לך פצע, אבל שוב - זה לא קשור אלייך. את טובה ועושה את כל המאמצים להיות אמא טובה בנתונים הקשים האלה❤️

כי היא ממש ילדה טובה טובה.

פתאום נופחת עליי עם יציאות כ"כ מפחידות,שאני מאמינה לה-את סיעודית,זה טראומה לילדים שלך ועוד...

אח"כ עובר לה ,חוזרת להתנהג יפה.

ואני נשארת עם המילים והפחד שאני עושה לכולם צלקות...

ואשכנזים אין מה לאכול לא בארוחה מבושלת...

עכשיו היא מתוקה ומכינה לי ארוחת לילה כי אני מתה מרעב...לא יודעת איך להתנהל עם הקצוות האלו שלה...

אל תיבהלי ממה שהיא אומרת.

תעשי את השתדלותך, בכלים ובכוחות שלך.

ואל תדאגי, להרבה יש תקופות כאלו והילדים גדלים בסדר גמור, לא צריך לקחת ללב כל משפט שלה

בלי נעליים הוא רץ, בחנות הלך עם זה ממש יפה

נפל פה ושם אבל בסה''כ הלך.

רק בבית השינוי.

שמתי לו בינתיים 3 פעמים מאז הקנייה, כל פעם לחצי שעה, אולי קצת פחות. הוא כל הזמן נוגע בהן מאיו מנסה להוריד.  אני חוששת שזה לא נוח לו. למרות שקיבלתי הרבה מאוד המלצות על החנות הזאת קשה לי להאמין שעשו התאמה לא טובה 🤕

אז זה ממש הגיוני

לפי מה שאני יודעת אומרים לחכות יותר זמן בין תחילת ההליכה לנעילת נעליים

שההליכה יותר תתיצב.

אני מחכה חצי שעההאבל באמת נראה לי אני מגזימה

בכל אופן נראה לי זה פשוט ענין של הסתגלות.. ויעבור בעז'ה הנעל כבדה ולוקח זמן להתרגל למשקל שלה

ורק עכשיו קניתי לו....

הוא ילד שב"ה לא מפסיק לרוץ

ועם הנעליים קשה לו יותר. אבל מלבישה ללבישה הוא מתרגל.

אני חושבת שזה נורמלי....

מלא נחת

אבל גם אם היה לו נוח עם נעליים לא כדאי לשים לו בבית.

אפשר גרביים נגד החלקה.

כבר חששתי שהלכו 400 שקל לפח.

אל תשאלי למה במחיר כזה, בשום מקום לא היה משהו יפה במידה שלו. כבר חששתי שהכסף לפח. 

אני מלבישה לקטנצ'יק כרגע נעליים ישנות של אחותו הגדולה כשהייתה בגילו 😅

אלה נעליים טובות מפפאיה ששמרתי, וגם ככה לא אכפת לו מהצבע בגיל הזה

אבל יש לי טראומה קלה - עשיתי את זה עם הילדונת פעם, סנדלים בצבע של בנים. ואז יום אחד המטפלת שלה אמרה לי שיש לה סנדלים (של בנות) מיותרים ואולי אני רוצה אותם בשבילה🙈 התפדחתי נורא שהיא חשבה שלא קניתי סנדלים חדשים בגלל קושי כלכלי או משהו...

בכל אופן, עכשיו כבר לא נשארו לי נעליים מהילדים הקודמים...

זה ממש נורמלי לשים לילד נעליים מהגדול

אני גם שמרתי נעלי צעד ראשון של הגדול, אבל זה במידה 21 - קטני רחוק משם 

הילד פשוט קטן

גם קטנטונת

לא קניתי לה נעליים רק עכשיו מתחילה ללכת וגם זה לא לגמרי

אבל מאמינה שגם היא תצטרך מידה קטנה ממש

זה פשוט עושק המחירים של נעלי צעד ראשון.

ושתהיה בריאה הקטנה הזאת, כבר בת שנתיים + ועדיין במידה 18.

התחילה במידה 16 שאין מידות כאלו בכלל בארץ.

יש מלא נעליים לא יודעת מה טוב ומה לא.

היה לי חשוב לקנות כי אנחנו מטיילים מלא ברחוב.

לבית אני לא צריכה, זה רק לגינה וכאלה 

הגדולה לקחה אותה ל"טיול" ברחבת הבניין, ואחרי כמה סירובים היא הסכימה ללכת ואפילו לרוץ

אז @שושנושי הגיוני שזה יקרה בקרוב אצלכם

עדיף בלי לפחות בחודש הראשון להליכה

הבן שלי כשהתחיל ללכת היה נופל הרבה ודווקא כששמנו לו נעליים זה נתן לו יציבות וביטחון

מקודם שמתי לו עוד פעם והשתפר.

הנחתי חתיכה של דבק נייר בחלק הקדמי שלא ישתפשף חחח עכשיו אני יותר רגועה עם הזחילה 

בעיקר בגינה, בחול ודשא. או נגיד על מזרנים.

הליכה על משטחים שונים ככה הוא ממשיך לחזק את כף הרגל מה שלא קורה בתוך הנעל. וגם יחשף לתחושות שונות.

מומלץ. (במיוחד שהתחיל ללכת רק לפני חודש ).

קודם כל - ברכות על ההיריון!!

ב"ה יש הריון!

וכל הכבוד שטיפלת עצמך ולקחת תרופות הרגעה.

בתכל'ס :

דברי עם המכון הטרטולוגי בחיפה, הם נתונים ייעוץ לזה. יש כדורים שאפשר בהריון.

מניסיון אישי - אני כידוע מתמודדת ocd (הפרעה טורדנית כפייתית) וגם היו לי דיכאונות בעבר.

לוקחת באופן קבוע "בריכת כדורים"...

ו- ההריון של הבן שלי (בן 4) היה בהפתעה

וגם אני דאגתי מה יהיה...

המכון הטרטולוגי אמר שזה בסדר, במקרה שלי ההמלצה היתה גם לקחת חומצה פולית במינון מוגבר בשליש הראשון. אם לא עשית את זה - בלי לחץ!

ב"ה היום הבן שלי בן 4, מהמם וחכם מאוד.

שורה תחתונה

את הכי חשובה!

מעולה שטיפלת בעצמך!

וגם העובר יהיה בעז"ה בסדר.

מזל טוב!

המשך הריון רגוע ובריא.

מציינת שהמשכתי לקחת את התרופות לאורך כל ההריון.

ב"ה ילדון מתוק וחכם ממש.

אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים 

עושים על האש

מתנפחים שהמועצה ארגנה בקרבת מקלט

חבל לקחת סיכונים מיותרים

תקשיבי אין דבר כזה מכרנו את הבית.

לא מוכרים בית, מוכרים חמץ.

מכרתם את החמץ בבית, הבית עדיין שלכם ואפשר להכנס אליו.

החמץ לא ברשותכם ולכן אפשר לראות אותו.

המטבח לא מוכשר, אבל אפשר שאחד מכם יסע לבית יארגן יסדר (מה שאסור זה כזית חמץ. אפשר להגיע לזה בסידור נורמטיבי של בית. להתמקד בצעצועים), יכסה ויכניס את החמץ, יסגור את הארונות מטבח, יכשיר את השיש והכיורים, ותהיו שם ותאכלו אוכל לא מבושל או שתקנו טוסטר אובן/כיריים חשמליות וכלים זולים לעכשיו.

לא להיט לא לכתחילה אבל זה כבר לא שלב בחיים שהגיוני לעבור מה שאת מתארת שאתם עוברים

נשמע באמת ממש לא קל. תודה ששיתפת בפורום!

עצות שחושבת עכשיו -

מה עם אוכל קנוי? לארוחת בוקר/ערב

אפשר לקנות חבילת מצות, ממרחים, שימורים, מוצרי חלב וכלים חד"פ. זה מתאים?

(מניסיון של כמה שנים שנסענו לליל הסדר

וניקינו את המטבח בלי להכשיר, ואכלנו ככה בוקר/ערב והיה סבבה.

לצהרים אפשר פסטרמה וקטשופ....

ואולי אתם יכולים לצאת לפיקניק/טיול קטן/גן משחקים נחמד?

ולגבי הכותרת

שוב חיבוק גדול!

נשמע שכן עשיתם החלטה נכונה - לסגור את הבית בגלל שלא היה זמן וכח להכשיר.

אל תאכלי את עצמך על זה.

עכשיו חשוב שתשמרי אנרגיה.

אולי אפשר להתקלח אצל חמותך?

אבל הולכים רק פעם אחת בבוקר ופעם אחת בערב, ואולי מחר יקפיצו אותנו ברכב או שניקח מונית לכיוון אחד.

אפשרי אצלכם להישאר אצל חמותך יום שלם?

אנחנו כן מתקלחים בדירה, אבל אם היה צריך הייתי לוקחת שקית או תיק עם כמה בגדים ומתקלחים אצלה. לילדים אני גם ככה לוקחת בתיק עגלה טיטולים ובגדי החלפה.

בדירה יש לנו קצת מאכלים שלא דורשים הכנה וכלים כדי לאכול בבוקר כזה עד שזזים, או אם בעלי יקום מוקדם לתפילה ונהיה רעבים עד שיחזור. ושאר היום אוכלים אצלה אבל בלי לחזור באמצע לדירה.