אם בגלל 'בחירות טובות' של האבות - מה זה נוגע אלינו?
אם בגלל 'בחירות טובות' שלנו - אז למה כשאנו לא שם הוא לא עוזב אותנו?
אם בגלל 'תכונות טובות' - הרי הוא זה שנתן בנו אותם! באותה מידה הוא יכל לתת לעם אחר! למה אנחנו? (אותו דבר י"ל על הצד שנאמר שהוא יצר אותנו לכך, שנהיה עמו).
אם אין טעם וסיבה - איזו תשובה זו?
אתה צודק שעל השאלה "מדוע" אנו הנבחרים - אין תשובה לוגית, ולכן קוראים לזה העם "הנבחר".
בחירה אמיתית - היא רק בין דברים שאין הכרח לוגי/רגשי להעדיף את אחד מהם על פני זולתו.
אבל יפה פתחת (בטעות פרוידיאנית) בשאלה "למה" נבחרנו, ועליה יש תשובה מאוד ברורה: נבחרנו כדי למלאות את שליחותנו בעולם!
כמ"ש בפר' ואתחנן "בך בחר ה' אלקיך להיות לו לעם סגולה ...ומשמרו את השבועה אשר נשבע לאבותיכם". וא"ת א"כ מה זה נוגע אלינו? דע לך, בני אהובי, שענין עם ישראל איננו דוקא צאצאי אברהם יצחק ויעקב, ומכל האבות לא היה אחד שנקרא בלידתו ישראל, אלא ישראל הוא ענין רוחני שבעבורו נברא העולם (בראשית, בשביל ישראל שנקראו ראשית), דהיינו שהעולם נברא בשביל שיהיה עם אחד שיהיה סגולה מכל העמים לשמור את מצותיו חוקותיו ותורותיו של הקב"ה. ובשביל חסידותו של אברהם הוא נבחר שעם ישראל יצא מזרעו, ובשביל גבורתו של יצחק הוא נבחר שעם ישראל יצא מזרעו, ובשביל תפארתו של יעקב הוא נבחר להקרא ישראל ושכל זרעו יקרא ישראל. אך לא רק זרעו, אלא כל מי שיבחר להסתופף בצל כנפי השכינה ולהתגייר אף הוא בשם ישראל יכונה.
ואע"פ שבזה עניתי על שאלתך המפורשת, מ"מ רמזת בצחות לשונך לשאלה עמוקה יותר, והיא שיש לחקור האם עצם זה שעם ישראל נבחר להיות מחוייב בעבודת ה' כבר מכשיר אותו לתפקידו, או שהוא צריך להכשיר את עצמו. ובאמת שני הצדדים אמת, וקשה מאוד לעמוד על הגבול ביניהם, לדעת עד היכן מעלתם גוברתם על בחירתם ומהיכן הבחירה גוברת. ועל דבר זה סובבה המחלוקת בין הראי"ה למתנגדיו (עי' אגרת תקנ"ה), ובין החסידות למתנגדיה. הגישה הסלחנית של החסידות והראי"ה יסודה הוא בזה שהחלק של סגולת ישראל, הנקודה היהודית הפנימית, היא יותר גבוהה מהחלק של הבחירה, והגישה התובענית של שאר רבותינו היא הפוכה. ואם מצוקי ארץ לא עמדו על ההכרע, אנו מה כוחנו.
(בשולי הדברים אוסיף, למרות שלא התכוונת להכנס לזה, שיש היום גישות אינדיבידואליסטיות קיצוניות עד כדי כך שיש אנשים שנמענים אפילו מהולדת ילדים, כי הם תופסים את ילדיהם כזרים שמפריעים לחייהם. אך האמת היא שאדם לא חי לבד, והוא מושפע מאחרים ומשפיע על אחרים, עד שבבחינה מסויימת אנשים שונים הם מאוחדים לדבר אחד. וכך הוא עם - הוא קבוצה של אנשים שמשפיעים זה על זה, ולכן יש הלכי רוח שמשותפים לבני העם הזה. ולכן גם לולי העניין של סגולת ישראל - הבחירות הטובות של האבות הקדושים משפיעות עלינו לבחור בטוב בעצמנו. אולי בתת המודע השאלה שלך היתה מושפעת קלות מגישות אינדיבידואליסטיות כלשהן)
– הבחירות הטובות של האבות שלנו מכוננות את האתוס הלאומי, אלה גיבורי התרבות, הדבק שמחבר את העם, משם אנחנו שואבים את הקווים המנחים שלנו, לשם אנחנו פחות או יותר שואפים.
לצורך גיבור ההונגרים הוא המלך ארפד הכובש, שלמיטב ידיעתי לא כרוכה בו מסורת רוחנית־מוסרית שמשפיעה על ההונגרים עד היום הזה...
המכתב מאליהו מסביר את הרעיון של "זכות אבות", כמשל לשני עבריינים שנתפסו באותו שוד, האחד מגיע ממשפחת פשע כבדה, כולם שם סוחרי סמים ונשק כבדים, לו הוא מחליט לתת מאסר ממושך כי אין טעם לנסות לשקם אותו, אין לו ממי לקחת דוגמה, כו', לעומת זאת העבריין השני מקבל עונש קל יותר שמתרכז בשיקום, כי הוא מגיע ממשפחה ממש טובה ונורמטיבית וסתם הוא נפל בדרך מקרה לחברה רעה, אבל אם לשקם את היחסים שלו עם ההורים כו' אז יש לו בית טוב לחזור אליו, זה קוטב הדברים.
– באשר לבחירות טובות שלנו, כל מעשה טוב הוא זרע התעבות, גם אם עושים שטויות המעשים הטובים נשארים ויכולים לחזור ולהאיר. בכל־מקרה, המושג של עם ישראל תמיד נשאר וכולל בתוכו את אלה הראויים לו, מי שמחליט להתבולל או ללכת בשרירות לבו לעיתים קרובות אכן נידח מעם ישראל "ונכרתה הנפש ההיא מעמיה" ולא נשאר ממנו זכר, בין אם באופן רוחני כמו ההתבוללות בארה"ב בין אם בכילוי הגוף. בכל־מקרה, זה לא משפיע על המשך הקיום של עם ישראל כעם ישראל.
– כמו שאנחנו יודעים מפרשות השבוע עיקר האופי (מידות) עובר דרך האם. לכן ישמעאל בן אברהם והגר קיבל את רוח אברהם מחד ואת מידות בני חם מאידך, וכמובן מכיוון שלקח אישה מארץ מצרים, ילדיו כבר גודלו על ברכי החינוך המצרי... יש בזה מרכיב גנטי מסוים כמו שאנחנו יודעים, אבל גם החינוך בגיל הרך מאוד משפיע, ילדים נמשכים אחר האם. כך יצא שעם ישראל נולד מהרצף ה"מוצלח" ביותר, בני שם, עבר, אברהם – שדאג לכך שיצחק ייקח אישה דווקא מבנות משפחתו, ועל־כל־פנים מארץ ארם, ולא מארץ כנען... גם אם אמנם גרים יכולים להצטרף לעם ישראל, הלא כבר אמרו קשים גרים לישראל כספחת, ויש איסור על גרים לתפוס משרות ציבוריות, בדיוק מזאת הסיבה, לא להכניס הלכי־רוח זרים (גם אם כוונתם טובה), וכיוון שהם בטלים ברוב אין בכך בעיה.
– יש איזו שיחה של הרצי"ה שמדברת על־כך שהבחירה באברהם ובעם ישראל היא אכן שרירותית... ועדיין... נראה לי שזה יותר הגיוני שייבחר עם ישראל, צאצאי שם, עבר, אברהם, שנמצאים במרכז העולם בנקודת המעבר בין התרבויות האפריקאיות, האסייתיות והאירופאיות, כו' כו' מאשר איזה שבט נידח במיקרונזיה...
....מי שאוהב את האב אי אפשר שלא יאהב את הבן!!!
מי שאוהב את הקדוש ברוך הוא אי אפשר שלא יאהב את בניו כל יהודי באשר הוא יהודי.
גלינו מארצנו רק כדי לחזק קודם כל את אהבת העם.
גלינו מארצינו כדי לא לחטוא בע"ז ש"ד וגילוי עריות.
ואז כשלכ חטאנו באלה,במילא לא היינו להוטים לעשות כת הקצוניות השניה ולחטוא בשנאת חינם.
עיין מהלך האידאות בישראל
...לשנאת חינם. כל ההבטים של החסד ביהדות הופיעו רק כשהעם גלה.
לדוגמא רק כאן הבנתי כשזכיתי לעשות ברית לארבעת ילדי שלא שולחים הזמנות לברית מילה.
כל מי שבא ברוך הבא.
שני היו גומלי חסדים.
אלא שהיתה שנאת חינם ביניהם.
שנאת חינם זה לא חוסר בן אדם לחבירו, אלא חוסר אחווה לאומית.
חוסר האחווה הלאומית נבעה כי עבודת ה' הפרטית הרימה ראש בבית שני, וכלאחד חשב שהוא צדיק מחברו והשני טועה.
זה נבע מפוסט טראומה של בית ראשון ורצון לעבוד את ה' בעבודת הפרט ולא הכלל.
ברגע שיש גלות, העם רגוע יותר כי לא מפחד לחזור לטומאת החטאים של בית ראשון, ולכן גם לא שונא חינם.
זה כמו שאם תנסה לעלות במדרון תלול עם הרכב, המנןע ישרף מרוב מאמץ, אז אתה נאלץ לעלות במדרון המתון והארוך.
כך הנסיון לטהר את טומאת חטאי בית ראשון,גרם מרוב מאמץ.לשנאת חינם.
הגלות במילא מדכאת את הגשמיות, ולכן העם יכול להרפות ולא מפחד להגיע לטומאת חטאי בית ראשון, ובמילא לא מאמץ את השרירים שלו ולא נופל לשנאת חינם
הגלות לא חיזקה באופן ידיר את האחווה הלאומית, כי היינו מפוזרים.
אבל מכיוון שכבר לא היינו צריכים להתאמץ לא ליפול לחטאי בית ראשון, אז במילא לא התפתחה קיצוניות דתית חזקה כמו בבית שני שהובילה לשנאת חינם.
כשם שאם לא אתאמץ לרפרף בכנפיים כדי לא ליפול (כי אני לא באוויר) אז לא ייתפסו לי השרירים
מעשים ודעות זה משהו אחר.
את בני לדוגמא אני אוהב אבל לא את כל מעשיהם.
אחד מעשן, אחד נוסע על אופנוע....
ביום כזה מדובר על שנאת חינם כך שאם אין אהבה לכל הפחות אסור לשנוא.
שלכן נגזר "להפיץ זרעם בגוים ולזרותם בארצות".
התיקון הוא קודם כל דבקות בארץ.
גלות בית שני מתקנת שנאת חינם?
עניתי על זה למעלה.
זה משתמע באופן עקיף ממהלך האידאות
שהוא שאל. ואפשר לפתוח עליה שרשור נפרד
אני מחפש מקורות לנושא בכותרת. אשמח לכל הפניה, גם אם זה רק לפרק יחיד בתוך ספר.
אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
תודה
תודה לGEMINI
שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".
שיש תלמיד שלומד מרבו דרך השתיקןת של רבו. לא זוכר איפה
לא מצאתי בהיברובוקס, גם לא בספריא
אפשר לצפות בחינם ב-150 עמודים ראשונים מכל ספר אחרי רישום (ללא רכישת מנוי)
(לי הרישום עבד רק מהמחשב או במצב desktop בטלפון)
יש את המדרש שהאבות ביקשו מה' שבזכותם הוא ירחם על עמ"י ולא הסכים ואז קפצה רחל אימנו ואמרה שבזכות שתיקתה שלא לבייש את לאה
ואכן הזכות עמדה והקב"ה ריחם על עמ"י
סליחה שזה בלי המקור המדוייק, אוכל לחפש בהמשך
לא ציפיתי לראות ספר של הרב משה צוריאל שם. תודה רבה.
א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)
ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)
לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים
חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש
"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16
פירוש נוסף-
בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה
[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17
כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)
הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...
לט אבות מלאכה שאסורות בשבת נעשו לצורך בניית המשכן.
לשם מה נצטרכו בבניית המשכן למלאכות של הכנת הלחם?
זורע, חורש, קוצר, מעמר, דש, זורה, טוחן, מרקד, לש, אופה?
@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.
@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.
(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת 
)
רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות
האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו
מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן
וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ
בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.
הכי שיש ביהדות.
בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו
כְּקֶדֶםאחרונהשאלה ממש בסיסית.
לפעמים אני רואה בקבוצות שו"ת בווצאפ שאלות על קיום מצוות שילוח הקן ואני מבין שניתן לקיימה גם בימינו.
טשמח להבין האם זה אומר שהשואל בהכרח מעונין לאכול את הביצים שבקן?
גם לפעמים מדובר כבר בגוזלים ממש
הם רוצים לקיים מצווה
בגדול יש שתי גישות: אחת שאומרת שהמצווה היא רק סייג כשמתחשק לך לקחת את הביצים או הגוזלים, ואין עניין וחבל להציק לציפורים סתם ככה. הגישה השניה אומרת שיש עניין לקיים את המצווה כעניין בפני עצמו, גם אם לא מתחשק לך לאכול חביתה. בתוך הגישה השניה, יש כאלו שאומרים שמספיק לשלח את האם ולא צריך לקחת את הביצים
