אתה צודק שעל השאלה "מדוע" אנו הנבחרים - אין תשובה לוגית, ולכן קוראים לזה העם "הנבחר".

בחירה אמיתית - היא רק בין דברים שאין הכרח לוגי/רגשי להעדיף את אחד מהם על פני זולתו.

אבל יפה פתחת (בטעות פרוידיאנית) בשאלה "למה" נבחרנו, ועליה יש תשובה מאוד ברורה: נבחרנו כדי למלאות את שליחותנו בעולם!

כמ"ש בפר' ואתחנן "בך בחר ה' אלקיך להיות לו לעם סגולה ...ומשמרו את השבועה אשר נשבע לאבותיכם". וא"ת א"כ מה זה נוגע אלינו? דע לך, בני אהובי, שענין עם ישראל איננו דוקא צאצאי אברהם יצחק ויעקב, ומכל האבות לא היה אחד שנקרא בלידתו ישראל, אלא ישראל הוא ענין רוחני שבעבורו נברא העולם (בראשית, בשביל ישראל שנקראו ראשית), דהיינו שהעולם נברא בשביל שיהיה עם אחד שיהיה סגולה מכל העמים לשמור את מצותיו חוקותיו ותורותיו של הקב"ה. ובשביל חסידותו של אברהם הוא נבחר שעם ישראל יצא מזרעו, ובשביל גבורתו של יצחק הוא נבחר שעם ישראל יצא מזרעו, ובשביל תפארתו של יעקב הוא נבחר להקרא ישראל ושכל זרעו יקרא ישראל. אך לא רק זרעו, אלא כל מי שיבחר להסתופף בצל כנפי השכינה ולהתגייר אף הוא בשם ישראל יכונה.

ואע"פ שבזה עניתי על שאלתך המפורשת, מ"מ רמזת בצחות לשונך לשאלה עמוקה יותר, והיא שיש לחקור האם עצם זה שעם ישראל נבחר להיות מחוייב בעבודת ה' כבר מכשיר אותו לתפקידו, או שהוא צריך להכשיר את עצמו. ובאמת שני הצדדים אמת, וקשה מאוד לעמוד על הגבול ביניהם, לדעת עד היכן מעלתם גוברתם על בחירתם ומהיכן הבחירה גוברת. ועל דבר זה סובבה המחלוקת בין הראי"ה למתנגדיו (עי' אגרת תקנ"ה), ובין החסידות למתנגדיה. הגישה הסלחנית של החסידות והראי"ה יסודה הוא בזה שהחלק של סגולת ישראל, הנקודה היהודית הפנימית, היא יותר גבוהה מהחלק של הבחירה, והגישה התובענית של שאר רבותינו היא הפוכה. ואם מצוקי ארץ לא עמדו על ההכרע, אנו מה כוחנו.

(בשולי הדברים אוסיף, למרות שלא התכוונת להכנס לזה, שיש היום גישות אינדיבידואליסטיות קיצוניות עד כדי כך שיש אנשים שנמענים אפילו מהולדת ילדים, כי הם תופסים את ילדיהם כזרים שמפריעים לחייהם. אך האמת היא שאדם לא חי לבד, והוא מושפע מאחרים ומשפיע על אחרים, עד שבבחינה מסויימת אנשים שונים הם מאוחדים לדבר אחד. וכך הוא עם - הוא קבוצה של אנשים שמשפיעים זה על זה, ולכן יש הלכי רוח שמשותפים לבני העם הזה. ולכן גם לולי העניין של סגולת ישראל - הבחירות הטובות של האבות הקדושים משפיעות עלינו לבחור בטוב בעצמנו. אולי בתת המודע השאלה שלך היתה מושפעת קלות מגישות אינדיבידואליסטיות כלשהן)

– הבחירות הטובות של האבות שלנו מכוננות את האתוס הלאומי, אלה גיבורי התרבות, הדבק שמחבר את העם, משם אנחנו שואבים את הקווים המנחים שלנו, לשם אנחנו פחות או יותר שואפים.

לצורך גיבור ההונגרים הוא המלך ארפד הכובש, שלמיטב ידיעתי לא כרוכה בו מסורת רוחנית־מוסרית שמשפיעה על ההונגרים עד היום הזה...

המכתב מאליהו מסביר את הרעיון של "זכות אבות", כמשל לשני עבריינים שנתפסו באותו שוד, האחד מגיע ממשפחת פשע כבדה, כולם שם סוחרי סמים ונשק כבדים, לו הוא מחליט לתת מאסר ממושך כי אין טעם לנסות לשקם אותו, אין לו ממי לקחת דוגמה, כו', לעומת זאת העבריין השני מקבל עונש קל יותר שמתרכז בשיקום, כי הוא מגיע ממשפחה ממש טובה ונורמטיבית וסתם הוא נפל בדרך מקרה לחברה רעה, אבל אם לשקם את היחסים שלו עם ההורים כו' אז יש לו בית טוב לחזור אליו, זה קוטב הדברים.

– באשר לבחירות טובות שלנו, כל מעשה טוב הוא זרע התעבות, גם אם עושים שטויות המעשים הטובים נשארים ויכולים לחזור ולהאיר. בכל־מקרה, המושג של עם ישראל תמיד נשאר וכולל בתוכו את אלה הראויים לו, מי שמחליט להתבולל או ללכת בשרירות לבו לעיתים קרובות אכן נידח מעם ישראל "ונכרתה הנפש ההיא מעמיה" ולא נשאר ממנו זכר, בין אם באופן רוחני כמו ההתבוללות בארה"ב בין אם בכילוי הגוף. בכל־מקרה, זה לא משפיע על המשך הקיום של עם ישראל כעם ישראל.

– כמו שאנחנו יודעים מפרשות השבוע עיקר האופי (מידות) עובר דרך האם. לכן ישמעאל בן אברהם והגר קיבל את רוח אברהם מחד ואת מידות בני חם מאידך, וכמובן מכיוון שלקח אישה מארץ מצרים, ילדיו כבר גודלו על ברכי החינוך המצרי... יש בזה מרכיב גנטי מסוים כמו שאנחנו יודעים, אבל גם החינוך בגיל הרך מאוד משפיע, ילדים נמשכים אחר האם. כך יצא שעם ישראל נולד מהרצף ה"מוצלח" ביותר, בני שם, עבר, אברהם – שדאג לכך שיצחק ייקח אישה דווקא מבנות משפחתו, ועל־כל־פנים מארץ ארם, ולא מארץ כנען... גם אם אמנם גרים יכולים להצטרף לעם ישראל, הלא כבר אמרו קשים גרים לישראל כספחת, ויש איסור על גרים לתפוס משרות ציבוריות, בדיוק מזאת הסיבה, לא להכניס הלכי־רוח זרים (גם אם כוונתם טובה), וכיוון שהם בטלים ברוב אין בכך בעיה.

– יש איזו שיחה של הרצי"ה שמדברת על־כך שהבחירה באברהם ובעם ישראל היא אכן שרירותית... ועדיין... נראה לי שזה יותר הגיוני שייבחר עם ישראל, צאצאי שם, עבר, אברהם, שנמצאים במרכז העולם בנקודת המעבר בין התרבויות האפריקאיות, האסייתיות והאירופאיות, כו' כו' מאשר איזה שבט נידח במיקרונזיה...

… בניגוד למשה  שהוא שליח של השם.

לשם יש תוכנית על  שהיא נשגבה מבינתי אבל בפשטות אני חושב שאף אחד לא זכה להוציא ברכות כאלה על עם ישראל כמו בלעם ועובדה שהם מצותתות בסידורים , ובדרשות  לאורך כל ההסטוריה.

… לא יכול להיות שהשם ישים ברכות כאלה בתוך כלי פחות ערך.  כנראה בלעם ידע את תוכנית השם שנאמרה לאברהם בברית בן הבתרים "יידוע תדע….."

ולפי הגמרא יעץ לפרעה את אשר יעץ כדי להגשים את התוכנית הזאת עד "ואחרי כן יצא ברכוש גדול". לכן כאשר הוא הלך אל בלק הוא הבין שהוא לא הולך לקלל אלה לברך.

שהברכות של בלעם יותר גרועות מהקללות דל אחיה השילוני (מס' תענית).

אז הברכות שלו כשלעצמן לא כאלה...

…  

"ואמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: לעולם אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך…"

אצל משה הקשר חי, וגם אצל איוב הגוי המוסרי

אברהם סתיו

מיכה ו' ה'

avid;font-size:21.7px;">עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִן הַשִּׁטִּים עַד הַגִּלְגָּל לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת ה'

רשי:

"ומה ענה אותו בלעם בן בעור" - מה אזעום לא זעם ה' (במדבר כג) שלא כעסתי כל אותן הימים "מן השטים" - שחטאתם לי שם דעו צדקותי שלא מנעתי טובתי ועזרתי מכם עד הבאתי אתכם לגלגל וכבשתי לפניכם שם את הארץ.

זה הרי אחד מעשר זכירות שצריך לזכור בכל יום.

אמנם אין לי תשובה מוחלטת מחז"ל

אבל אני חושב שרעיונית זה בא ללמד מוסר כמה אדם שרוצה משהו (רע במקרה הזה) יכול להתעלם מסימני אזהרה - אפילו מעל הטבע כמו בעל חיים שמדבר איתו 

וכל הפרשה נועדה להראות שה' מעל המאגיה של קללות וכו

'בשר ודם המבקש להנקם מחבירו מעלים את דבריו שלא יבקש הצלה, אבל הקב"ה ישגיב בכחו ואין יכולת להמלט מידו כי אם בשובו אליו, לפיכך הוא מורהו ומתרה בו לשוב'
 

באופן כללי נדמה לי שיש הרבה סיפורים בתנך בהם הקב"ה מעביר אנשים או נביאים סדרת חינוך (פרעה, אליהו, יונה)
 

(זו אולי לא תשובה מלאה או לגמרי מספקת, ובכל זאת זו נראית לי תשובה טובה)

...."וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-בִּלְעָם, לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם; לֹא תָאֹר אֶת-הָעָם, כִּי בָרוּךְ הוּא"

ואז בלילה השני השם אמר:

"וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל-בִּלְעָם, לַיְלָה, וַיֹּאמֶר לוֹ אִם-לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים, קוּם לֵךְ אִתָּם; וְאַךְ, אֶת-הַדָּבָר אֲשֶׁר-אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ--אֹתוֹ תַעֲשֶׂה."

"ואך – על כרחך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה. ואף על פי כן, 'וילך בלעם'. אמר, שמא אפתינו בדברים ויתרצה" (רשי)

...שצריך אומץ ובטחון בשם  כדי להשמיע באוזני מלך מואב ושריו ארבע פעמים ברכות מופלאות במקום הקללות

שהם ציפו ממנו לקלל

אבל נשמע לי שיש לך פרשנות משלך לפרשה. תרצה לחלוק אותה בתגובה להודעה הראשונה או בשרשור חדש?

...."וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל-בָּלָק, הִנֵּה-בָאתִי אֵלֶיךָ--עַתָּה, הֲיָכֹל אוּכַל דַּבֵּר מְאוּמָה:  הַדָּבָר, אֲשֶׁר יָשִׂים אֱלֹהִים בְּפִי--אֹתוֹ אֲדַבֵּר."

"וַיַּעַן, וַיֹּאמַר:  הֲלֹא, אֵת אֲשֶׁר יָשִׂים יְהוָה בְּפִי--אֹתוֹ אֶשְׁמֹר, לְדַבֵּר."

"וַיַּעַן בִּלְעָם, וַיֹּאמֶר אֶל-בָּלָק:  הֲלֹא, דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ לֵאמֹר, כֹּל אֲשֶׁר-יְדַבֵּר יְהוָה, אֹתוֹ אֶעֱשֶׂה."

"וַיַּעַן בִּלְעָם, וַיֹּאמֶר אֶל-בָּלָק:  הֲלֹא, דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ לֵאמֹר, כֹּל אֲשֶׁר-יְדַבֵּר יְהוָה, אֹתוֹ אֶעֱשֶׂה. אִם-יִתֶּן-לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ, כֶּסֶף וְזָהָב--לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת-פִּי יְהוָה, לַעֲשׂוֹת טוֹבָה אוֹ רָעָה מִלִּבִּי:  אֲשֶׁר-יְדַבֵּר יְהוָה, אֹתוֹ אֲדַבֵּר. וְעַתָּה, הִנְנִי הוֹלֵךְ לְעַמִּי; לְכָה, אִיעָצְךָ, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים."

ממש קידוש השם. שלא לדבר על זה שהשם זיכהו להוציא מפיו ברכות מופלאות על עם ישראל .

זה עובדה פשוטה.

אני מתכוון לזה:

מצד אחד : " וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל-בִּלְעָם, לַיְלָה, וַיֹּאמֶר לוֹ אִם-לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים, קוּם לֵךְ אִתָּם; וְאַךְ, אֶת-הַדָּבָר אֲשֶׁר-אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ--אֹתוֹ תַעֲשֶׂה."

מצד שני: "וַיִּחַר-אַף אֱלֹהִים, כִּי-הוֹלֵךְ הוּא,"

הרב שרקי השווה זאת לפילוסוף ניטשה, שמצד אחד היו לו דעות אנטישמיות מסויימות ומצד שני היה נאמן לאמת והיה חייב להודות שעם ישראל הוא העם הנפלא בעולם

בסוף ה' מראה לו שבפנימיות עם ישראל אין שום חסרון כי האתוס של ישראל מבוסס רק על אלוקים, ואלוקים הוא מושלם "מה אקוב לא קבה אל, ה' אלוקיו עמו ותרועת מלך בו. אל מוציאם ממצרים כתועפות ראם לו".

אין שום כוח טומאה הנובע מהטבע, בישראל "כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל"

האתוס היחיד של האומה זה ה', ומכיוון שה' מטדלם אז גם האומה באתוס שלה מושלמת. כאשר מצד האתוס עצמו נאמר "כולך יפה רעייתי ומום אין בך" ומצד הופעת האתוס בחיי הכלל בעולם הזה, יש דורות שנאמר על האומה "כי זנתה אמם הובישה הורתם".

וכמו שאומר הרב קוק "אהבתינו את האומה לא תפריע לנו מלבקר את מומיה, אבל כשמסתכלים בפנימיותה, רואים שאין שם מום כלל אלא כולך יפה רעייתי ומום אין בך"

...ולכן שלמות נמדדת כך.

אתה באח מכיר את הסיפור על נוסע בספינה שרצה לקדוח חור בחדר שלו.

חוץ מזה עם כלל הדור לא רשע, אז גם עוונות היחיד לא מחייבים גלות, למשל בדור השופטים בפלגש בגבעה עם ישראל היה רשע יותר מדורו של מנשה מלך יהודה אהל לא התחייב גלות כי לא היה מלך וזה היה אוסף של פרטים חוטאים והחטא לא מוסד בסדרי הציבור הקולקטיביים או הפוליטיים

כי עלון מכון ויצמן לילדים היה נקרא פי האטום וד"ל ואכמ"ל וזה

רק מפאת כבודו של בלעם כביכול.

לע"ד

האתון היא מעין משל לעם ישראל

ודי לחכימא

רק הכלים הפוליטיים והגשמים בישראל נמשלו לחמור כמו חמורו של משיח. אפילו יוסף נמשל לשור ולא חמור. חמור זה חומרי מדיי.

נראה שדווקא האתון זה משל לאומות העולם. 

ר' אפרים מלונטשיץ כתב:

"ויפתח ה' את פי האתון. נראה שגם זה צורך שעה היה להראות לו כי הוא דומה לחמור זה שאין מטבעו לדבר, ולכבודן של ישראל לבד פתח ה' את פיו כך בלעם רק לפי שעה פתח ה' את פיו בנבואה לכבודן של ישראל, ושלא יאמרו האומות אילו היה לנו נביאים חזרנו למוטב"

רבנו בחיי:

ע"ד הפשט דבור האתון נס גדול וחוץ מדרך הטבע והיה זה לכבוד ישראל, כי הקב"ה הפליא לעשות ורצה לשנות סדרי בראשית בדבור הבהמה לומר שאפילו הבהמה תכיר ותדע שאין השליחות הזה ראוי להעשות, והנה זה כאדם שאומר להרים שיכסוהו ולגבעות שיפלו עליו, ואין צריך לומר המין האנושי שהוא משכיל, כי אפילו הבהמה שאין לה שכל תשכיל שאין ראוי להסכים בקללת עם כי ברוך הוא