הרגשתי במעצר בית 😂😂

חוץ מזה בסדר...

וסתם מבאס אני אדישה השנה, בקטע הרוחני..

לא התארחת השנה..?

לא יצאת קצת לבית הכנסת?

לא יצאתי לביתכנסת

היה לי ממש ממש כיף

אוי הזמן המשפחתי הזה של כולנו ביחד כל-כך חסר לי

תודה לבורא עולם שעבר בטוב

עם הפנים קדימה לשנה מושלמת בעז''ה 

ביום חמישי התחלתי שפעת, וכל החג הרגשתי לא טוב.

אירחתי כמה סעודות, לקחתי כדור ותקתקתי את הבית והאירוח, אבל זה פירק אותי לגמרי

רק חיכיתי שהאורחים ילכו..

אצלנו בטוב ב"ה

שנינו חולים קצת אבל לא נורא..

הפסקתי לחשוב על כל מי שבעלה מגוייס ונמצאת בחג לבד.

רק במקרה אני לא ככה, ויש מצב שאת סוכות נבלה לבד.

אבל זה רק הדגיש לי את עוצמת הפער שיש בין מי שחייו ממשיכים כרגיל כביכול, לבין מי שמרגיש את המלחמה כל הזמן.

אז היה לנו חג טוב, אבל זה הפער הזה העסיק אותי הרבה

אני גם הרגשתי אותו ממש אבל מהצד של המגויסת..

זה פשוט הרגיש כאילו אני היחידה בסיטואציה

מכירה עוד כמה וכמה, את לא לבד.

אבל אני בטוחה שבהרגשה זה לא משנה כמה כמוך יש עוד. זה פשוט מרגיש ממש בודד

אני לא מגויסת ולא אמורה להיות.

ניסינו לארח ולעזור מכיוונים שונים למגויסות ולא צלח, אבל רק לראות את המגויסות מהצד לא עזב לי את הלב. במיוחד שהיה לנו חג טוב ב"ה והפער בלט לי בלב.

בדרך כלל רק אלו שבצד הרע של הפער שמים לב אליו וכואבים ומקנאים.

תמיד יש פער בין אלו שטוב להם ואלו שרע להם.
באמת כמו שמישהי פה הגדירה- יקומים מקבילים.
פער בין נשים שנשואות באושר לבין נשים שלא.

פער בין נשים שמצפות לחג ושחג מסמל עבורן מישפחתיות וביחד, לבין נשים שהחג הוא הדבר הכי רע עבורם, כי זה שהות ארוכה ביחד עם מקור לרוע ואלימות.

פער בין נשים נשואות, לנשים רווקות שכמהות להתחתן.

פער בין נשים שזכו לילדים וחוגגות חג כמישפחה, לבין נשים שמצפות, והבית שלהם שקט וריק.
פער בין כל אלו שגרים במרכז לבין אלו שגרים בשטחים או קרוב לגבולות ישראל.

או בדוגמא שלך - 
פער בין נשים שחוגגות את החג עם הבעל והמישפחה שלהם, לבין נשים גרושות אלמנות או מגוייסות.
פער בין אנשים ממשפחה ממעגל ראשון של חטוף לבין מישפחה שלא.
פער בין מי שכל יום יש אצלו אזעקות ומי שרק פעם בכמה ימים.
וכו

מעניין שרק השנה זה תופס אותך כל כך...

שגם @תקומה הייתה מגויסת תקופה ארוכה

אז היא מרגישה את 2 צידי המטבע

שאדם תמיד מרגיש ושם לב לפער, רק כשהוא בצד הפחות טוב של המטבע.
אבל פערים תמיד היו קיימים.
ותמיד היו אמורים להעסיק אותנו. וליגרום לנו לצאת מהבועה של עצמינו ולשים לב לאחרים.
ממש לא רק השנה. 

אלה שלא, הם היוצאים מן הכלל.

לצערנו, כן? אבל ככה זה.. 

ליראות כל כך הרבה נשים שכותבות שרק השנה הם שמות לב שיש פער. ושיש אנשים שחוגגים חג בצורה מסויימת לעומת אחרים שחווים אחרת.

זה כואב, כי כאילו - איפה הייתן עד היום? באמת עד עכשיו הייתם בבועה שאצל כולם הכל טוב?
באמת לא שמו לב עד עכשיו לאלמנות, לגרושות לנשים מוכות וכו
מבינה למה אני מתכוונת?

אבל זה קצת כואב שאת כותבת כזו ביקורת בלי להכיר אותי בכלל.

זה לא כל כך נעים

כתבתי רק ממקום כואב.

אני מפסיקה ליכתוב פה כי אני רואה שהדברים שלי פוגעים.

באמת מתנצלת שככה הובנתי ❤️❤️

וזה יהיה צבוע מצידי להגיד שאני תמיד שמה לב לזה באותו האופן כמו השנה.

כי זה כנראה לא נכון.

וכנראה שבאמת חלק מרכזי מתשומת הלב שלי קשורה לזה שזה קרוב אלי.

ואני מקבלת שצריך לשים לב תמיד למי שסביבנו

אני כן חושבת שכשזה מעגל כל כך רחב שנעשה למען כולם זה קצת אחר. אבל עדיין מבינה את מה שאת אומרת

ואני מסכימה עם כל התגובות של כל מי שכתבה שיש הבדל בין מה שכתבתי לבין מישפחות מגוייסים - שהם חווים קושי בשביל כולנו.

סליחה שהגבתי בחוסר רגישות לפני כן.

ישנו עד עכשיו ופתאום התעוררו לחיים

תמיד ידענו שזה ישנו, כל המקרים שציינת,

אבל השנה זה שונה. ותמיד זה ככה, שיותר קרוב לאירוע שמים לב יותר ומגלים יותר רגישות. מה שבולט יותר השנה הוא באמת משפחות של מגויסים פה בפורום לפחות, כי יש פה המון נשים מגויסות ושנה אנחנו עוד בתוך האירוע ממש.

אני בטוחה שבדומה לפה, מעגלים קרובים של משפחות שכולות ל"ע גם כן מגלים יותר רגישות כלפי המשפחות הללו.

בקיצור מה שאני באה לומר הוא, שכל אחד מתחבר לדברים מהמקום האישי שלו, שנוגע אליו, לרוב

וצר לי שזה צובט לך. אני בטוחה שעומד מאחורי המילים שלך כאב גדול זאת לא מפרטת עליו

❤️

זה כמובן נכון שרגישות לזולת זה דבר שצריך לסגל לעצמינו תמיד.

אבל הסיבה שהשנה ההבדל הספציפי זה מאוד בולט היא לאו דווקא רק אצל מי שחווה את שני צדי המטבע, אלא הרבה בגלל שכולנו חווים את המלחמה ברמות שונות, והקושי של משפחות המילואים הוא לא פרטי אלא לאומי. הקושי הוא למען כולנו ולכן כולנו חייבים להכיר בו ולהכיר להן טובה, אפילו יותר מהרגישות הבסיסית שאותה את הזכרת.

כי הנשים שלבד- נושאות בלבד בשביל כולנו.

זה לא גורל אישי

אלא שליחות ציבורית שאת המחיר שלה משלם הפרט

מאוד מאוד קרוב אלי.

גם שנים קודמות עלתה בי המחשבה על הכאב והקושי של מי שאין לו משפחה, או משפחה היא לא מקור חוזק אצלו.

אבל לא יודעת, מרגיש לי לא הוגן לקחת את זה לאותו מקום כמו המקרים שהבאת.

כאילו אני צריכה להצטדק ולהסביר למה הקושי השנה הוא קשה יותר. ואני לא רוצה להיכנס להשוואות האלו.

השנה זה מרגיש קרוב יותר

זה מרגיש כללי יותר.

זו לא משפחה או אדם ספציפי שקשה להם

הייתה שנה ממש קשה על עם ישראל

אני כל הזמן מרגישה שיש פער מטורף בין מי שהמלחמה הזו משפיע עליו כי הוא במעגל קרוב אליה, לבין מי שלא

והחג עכשיו חידד את זה יותר.

אני מרגישה שבעוד החיים שלי נעצרו ואין לי מושג מתי זה יסתיים, יש כאלו שפשוט ממשיכים כרגיל, עוצרים לרגע להזדעזע כשצריך אבל לא מעבר.

הפער בין זה שאנחנו יושבים בבית בנחת ויש חטופים בעזה

הפער בין הבית לחיילים שנמצאים בשטח

בין משפחה שלמה למשפחות שלא יחזרו להיות שלמות לעולם

חברות שלי חגגו בלי בן זוג כי הוא גוייס בהפתעה, ואני יכולתי בקלות להיות אחת מהן, סתם יצא שאצל בעלי זה עוד מעט ולא בראש השנה.

שהרבה פעמים רואה את הפערים, אבל עכשיו זה ממש מקיף אותנו. אני מוקפת בנשות מגויסים, והקושי היה כל כך ברור ובולט, ולכן זה כל כך העסיק אותי.

במקרים אחרים, גם אם אני חושבת על אחרות והקשיים שלהן, זה פחות מקיף אותי ופחות בולט ולכן באופן טבעי פחות מעסיק את הלב. (וב"ה אני יכולה להעיד שאנחנו משתדלים לעזור בכל המקרים).

היה לי קשה זמן ארוך כל כך בלי חדשות...בנוסף דאגתי לכל מיני מגוייסים במשפחה המורחבת.

בסך הכל היה נחמד, אבל המצב,האזעקות, הדאגות קצת קלקלו.

ערב חג, הבחור בצו 8, ארז שופר, מחזור לראש השנה, יו"כ, אפילו הזמין לי סט 4 המינים משלי- שיהיה םה אחת כשר בבית כי ממש לא ידוע מתי הוא חוזר.

אני עושה סיבוב קניות אחרון - הוא ממש ביקש שאקנה לי בגד,

קונה מתנות לילדים,

חד"פ לאמא

ומחליטה לקנות לו בגדים לחג- אולי זה יביא אותו הביתה.

אני בנחת. עם הלילדים

בתכנון לאפס את הבית אחרי שהוחכים לישון ולארוז בבוקר

חמותי מתקשרת ומבקשת שאם יש לי אפשרות- אסע להורים עוד באותו הערב- אני חא מבינה למה

אז היא שואלת אותי אם אני לא קוראת חדשות (אני לא...) ומספרת לי שמתחילים לזרום הדיווחים על צפי לטילים מאירן

חרדה

אני לא מצליחה בכלל לחשוב

ובלאגן בבית חוגג,

הכלים בכיור,

וערמות כביסה...

איך בכלל מתחילים לארוז?

ולעזוב בית במצב הזה זה לא הגיוני

ואני לבד...

אבל אני מבינה שיש הגיון בבקשה שלה

כי באמצע הלילה להתחיל לרוץ לממד עם 3 לבד (זה אצל השכנים...) יהיה יוצר נורא

מציעים לי עזרה- (יש פה הרבה חסד- תודה לאל)

אבל רק המחשבה שמישהי תסתובב לי פה בין הרגליים מעלה לי את החרדה.

מושיבה את הילדים לאכול, מקלחות ופיגמה- ותוך כדי ממיינת את הערמות הכביסה הנקיה - מה יש מצב שאשתמש בחג- ומה לא

הילדים מסיימים התארגנות ערב- מושיבה אותם מול המסך (נדיר פה)

מורידה 2 מזוודות ומתחילה להכניס דברים

ללא הגיון וללא סדר

אין חלוקה הגיונית בין המזוודות

מעמידה אותם על יד הדלת

מעמיסה את העגלה לרכב

אורזת את האוכל שהכנתי

לוקחת נשימה ארוכה ומבינה שיש מצב שבאמת אני מצליחה לצאת

נשאר רק לשטוף כלים

ולהעמיס את המזוודות ואת הילדים

להוציא את הזבל אפשר יהיה רק בדרך החוצה - כי זו משימה בלתי אפשרית כרגע

(הבית נראה כאילו נחת בו טיל אבל זה מה יש)

מכינה לי צלחת לאכול משהו (לא אכלתי כלום מהבוקר)

מתיישבת

אזעקה

תודה שזה עכשיו והילדים עדיין ערים

תודה שזה לא באמצע הלילה או בדרך

שולחת הודעות לדואגים שאנחנו בסדר

מבלים בממד של השכנים- אין לי מושג כמה זמן

חזלש

עולים הביתה

שמה את הילדים מול המסך

מניקה את הקטן. אוכלת. מורידה דופק

מנסה לחשוב מה עושים עכשיו.

לישון בבית- מפחיד אותי שיהיה עוד משהו בלילה

לצאת לדרך- גם מפחיד

אבא שלי מציעהף לבוא לקחת אותנו- אבל זה נראה לי טירוף

מחליטה לשטוף כלים- שמה שלא יהיה נתקדם

ולהתחיל קצת לאפס את הבית

זה גם מרגיע אותי

(הילדים עדיין במסך)

השכנים מציעים לי לבוא לישון  אצלהם- לא מרגיש לי נעים

אבל יש לי פה בישוב משפחה- מרימה אליהם טלפון להודיע שאני באה לישון אצלהם,

עוד לפני שאני פותחת את הפה- הם מציעים לי לבוא (וגם לבוא לקחת אותנו)

אורזת בקטנה רק לילה (הילדים כבר בפיג'מות אחרי מקלחות אז רק לי... אפילו בגדים לבוקר לא ארזתי)

מגיעים אליהם

הילדים משחקים

אחיין שלי המתוק מכין לי תה עם קמומיל

מתחילה להרגע

הולכים לישון (ממש מאוחר) - ישנתי דפוק, המתח והחרדה

בבוקר הם מציעים לי קפה וא. בוקר לילדים- אבל אני רוצה רק הביתה, לתקתק פינישים אחרונים ולצאת להורים.

הם מציעים לי ללכת לסיים בבית ולהשאיר את הילדים אצלהם- אבל אני רוצה אותם קרוב אלי.

אורזת את כולנו הביתה-

מקבלת הודעה לטלפון שצורפתי לקבוצת עדכונים מהמילוים כי הם מתנתקים מהטלפונים...

שניה אחכ טלפון מבעלי- אני מתחילה להגיד לו חג שמח ואם הוא רוצה לדבר עם הילדים מהר לפני שלוקחים את הטלפונים

הוא מספר שהתחילו סבב יציאות

ובאמת לקחו כבר את הטלפונים לכולם-

חוץ מאלו שיוצאים הביתה

לוקח לי שניה להבין

הוא בדרך הביתה!!!! (הסגולה של הבגדים לחג עבדה)

שלווה

לא ידוע לכמה זמן

ועד מתי- לכן הוא מבקש שבכל זאת ניסע ובשני רכבים.

מגיעה הביתה

מחליטה שמה שירגיע אותי הכי הרבה זה לצאת מהמוד המסכן והקורבני ולעבור לצד הנותן

מחליטה שמה שארזתי ארזתי- לא פותחת מזוודות ומנצלת את הזמן עד שיגיע להכין עוגות.

מכינה לבעלי הממ"ד- שארחו אותנו אתמול

לחברות מגויסות

למשפחה שארחה אותנו לילה

לקחת להורים.

הוא מגיע, מבלים את היום בנחת

מגיעים להורים לא הרבה זמן לפני החג

העיקר ביחד

אנחנו עם המשפחה

לילדים יש מלא בני דודים

שחרית חג ראשון- הצלחתי להיות בבית כנסת כל התפילה

בקטן ישן בעגלה, הגדולים עם הבני דודים

שחרית יום ב- הספקתי תקיעות

פוגשת במהלל החג מלא חברות ילדות

הרבה מהן לבד (ממש אני ללבנון ואת להורים)

החג ארוך. מלא מתח, מדמיינת ירוטים

מתעוררת בלילה

הוא בבית- אנחנו ביחד

מוקפים ברנשים שאנחנו אוהבים ומרגישים אהובים

אבל אני לא מוצאת נחת

מצד אחד-מתה שהחג יסתיים ולחזור הביתה

אבל מצד שני יודעת שאז הוא יצטרך לחזור ובא לי שימשך עוד ועוד

שבת בצהריים- שולחת אותו לישון שנ"צ, יש לו נסיעה ארוכה לצפון בצאת החג.

כבר בזמן ערבית- אני מתקתקת מקלחות לילדים

מיד אחרי הבדלה הם כבר מתישבים לאכול משהו

הוא עוזר לי להעמיס הכל לרכב

ומתכונן ליציאה כי עד 12 צריך להיות בגולן

רגע לפני שיוצא- משהו בהודעה ששלח לו אחד אחד החברה לא הגיוני

שולח הודעה לוודא- 12 הכוונה למוצש 0:00?

מקבל תשובה לא! 12 בצהרים יום ראשון!!!!

אז יצאנו בנחת הביצה (שני רכבים)

הבוקר עוד הספיק לברך את הילדים ליוכ

ולקחת אותם לגן

ואני פה מנסה פורקת ומכחישה שצריך לאפס את הבית, לפרוק מזוודות ולהתמודד עם ערמת כביסות

תכלה שנה וקללותיה

תחל שנה וברכותיה

בילינו את החג ביחד❤️

פגשתי מלא חברות שזה לא היה ככה אצלן

אתן כולכן באמת גיבורות שאין דברים כאלה!!גם מי שבעלה יצא..

באלי לשלוח לכן סיפור קצר שמיה קינן שלחה לחג אבל צריך לבקש ממנה רשות ואין לי מושג איך...

קראתי בשקיקה כל מילה.

מגיעה לך חיבוק של אמיצות!

תכלה שנה וקללותיה,

תחל שנה וברכותיה...

הרגשתי אותך בכל מילה

ואיזו גיבורה..כמה תעצומות נפש!

הלוואי שמעכשיו יהיה רגוע וטוב ושמח כמה שאפשר!

שגם את החגים הבאים תחגגי איתו יחד בעז"ה!

ואת עם מניעה?

קטעים שלא תכננת

אחלה מתנה לשנה החדשה

תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️

נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..

מונעת עם דיאפרגמה 😉

חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי

הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן

רק טוב

כאמור, דיאפרגמה 😅

אם אפשר לשאול

איך מנעת עם הדיאפרגמה?

הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?

כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃

מוציאה רק 6 שעות אחרי...

ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉

פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈

ולי בדיקות של לייף היו אמינות.

אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?

בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷

משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה

(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)

במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים

ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...

קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש

אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈

הספרים הראשונים קלילים ובסדר, בהמשך הסדרה הופכת לטיפשית ונכתבה בבירור ע"י AI (לא ממקור רשמי, רק לפי ההרגשה). לא זכור לי יחסים חד - מיניים, אבל יכול להיות שיש וזה לא מרכזי. בת כמה הבת שלך? יש שם הרבה עיסוק במי יהיה החבר של הגיבורה, אבל בצורה נקייה יחסית

היא בכיתה ז'.

עד איזה ספר הוא קליל ובסדר?

מהספר הרביעי בערך זה מאוד מורגש שהוא נופח ע"י AI. הפסקתי לקרוא בספר השביעי, כי נמאס לי

ובסדרה הזו לא הרגשתי בכלל

מה גם שכשספר 7 יצא הAI עוד היה בחיתוליו... או שבקושי נולד

כי ספר 7 יצא באנגלית ב2018.

אני מאד מאד אהבתי את הסדרה מלבד הספר 8.5 שהיה מיותר

9.5 גם יכלו לוותר עליו, אבל היה יותר טוב

אולי משהו בתרגום? אני לא זוכרת עכשיו דוגמאות אבל זה ממשהרגיש לי ככה

אולי זה רלוונטי יותר באחרונים אבל אני לא הרגשתי שסגנון הכתיבה השתנה.

כאלו מן הספר.

אני אהבתי את הסדרה, אבל לבת שלי לא נתתי לקרוא.

חשבתי לתת לה השנה, אבל החלטתי לחכות עוד קצת.

אבל היא עד עכשיו קראה רק ספרות חרדית, אז אני כנראה לא פונקציה....

קראת את כל הסדרה?

מסכימה לשתף למה לא נתת לה לקרוא? בת כמה היא?

היא גדולה.. מאד, 17+

תולעת ספרים שלא נראתה כמוה בעולם, אבל היא אף פעם לא קראה ספרות לא חרדית

בעקרון אני חושבת שזו סדרה מצוינת, ממש נקייה

בגלל שכן יש טיפה ענייני זוגיות חשבתי לתת לה רק בשנה הקרובה.

היא אמנם צעירה ברוחה אבל לגמרי לא עונה להגדרה של נוער צעיר

לא מידיעה אבל כי בספריה אצלנו הם מקוטלגים ז-ח וספרים עם יחסים חד מיניים מסוננים משם החוצה ולא נכנסים לספריה בכלל ובטח שלא לצעירים...

מה שאומר שיש בו כנראה קשרים זוגיים מינימליים, גג נשיקות אולי, אבל לא מעבר לזה.

אבל הילדים שלי קראו נראה לי את כל הסדרה (הצעירה יותר בת 9)

ממש מקווה שזה בסדר

אני לא מתחילה לעמוד בקצב שלהם... ובכלל לא אוהבת פנטזיה ומד"ב

כשהרגשתי שהיא ממש נכנסת חזק לתיאורים של כאב פיזי של הגיבורים. עשה לי כואב רק לקרוא (משהו עם צללים או זרמים... לא זוכרת... באזור 6-7 ככה).

הסדה ממש מרוחה. ממש.

לא זוכרת יחסים חד מיניים, אבל כן יש התאהבות בין הגיבורים (סופי הגיבורה בקשרי ידידות עם 3-4 בנים, ויש ממש תהיה לאורך הסדרה עם מי תתחתן בסוף...)

זה לא נראה לי גרוע מהארי פוטר.

כי זה ערב חג האנשים בחופש ולא נוסעים על הבוקר.

התור בשעה של פקקים?

שיהיה בהצלחה!!

הקטע שבעלי במאוחדת ואני כללית.

אם נלך למעבדת גבריאל הם מקבלים ישר? הם מבינים את הדחיפות?

מניחה שנגיע בזמן בסוף אבל לא רוצה שזה יפול על זה..

זאת לא הסיבה למתקפה שהייתה. זאת תקנת חכמים.. ייסורים מגיעים מגיע בגלל חטאים, כדי לקדם את עם ישראל, לא בגלל קיום תקנת חכמים.

והיו כל כך הרבה שבתות וחגים שהלחיצו שאני כבר לא חושבת שזה אומר שבאמת יש סיכוי שסביר לכלום.

אני מאמינה שאנחנו צריכים להרבות בתפילה, תשובה וצדקה ולבטוח בה'.

בתחילה, מה זה השטויות האלה ולמה להקשיב להן?

פעם בכמה שנים ראש השנה יוצא בשבת, וכבר עכשיו בשיטוט קצר בגוגל את יכולה למצוא את 100 השנים האחרונות ו100 השנים הבאות שבהן ראש השנה יוצא בשבת.

והמתקפה?! מתישהו אומרים שלא צפויה מתקפה? אם כן, תעדכני. ועד אז תסגרי את כל אתרי החדשות ובייחוד את קבוצות הוואטסאפ והטלגרם שמתמקדות בלהפחיד ולהטריל

גם אני הייתי לחוצה מהעניין הזה של תקיעות בין ראש השנה לשבת, במיוחד שבשנת תשפ"ד הרב שלנו העביר שיעור עם מהלך שלם על הנושא הזה, ואחר כך קרה מה שקרה בשמחת תורה.

אבל:

דבר ראשון, בתשפ"ה הייתה תחילת שנה בשבת והייתה שנה מאוד מבורכת.

דבר שני, אני חושבת שאומרים את הדברים האלה כדי לעורר אותנו לתשובה ולהשתדל חזק יותר בתפילות. ואם זה לא עוזר לך אלא רק מכווץ אותך, אז אפשר להסתכל על זה ככה שיש 70 פנים לתורה. ויכול להיות שזה לא הדרך שלך לשמוע את הדברים.

הנתיבות שלום אומר שהפוך שבשנה כזאת הקדוש ברוך הוא בעצמו תוקע בשופר ושאין פחות דינים:

"וזה פי' יום טוב של ר"ה שחל להיות בשבת. כשראש השנה חל בשבת יום טוב הוא לישראל, שבו נמתקים כל הדינים מכח האהבה והחסד שבש"ק, ופעולת השופר נעשית ע"י הש"ק." (נתיבות שלום חלק ב'- זכרון תרועה)

ואני אוסיף לך גם קישור לשיעור מהמם בנושא. ויש עוד ציטוט ששמעתי ואני לא זוכרת מה הוא, אבל באמת אפשר גם להסתכל על זה באופן אחר.

הכנה לראש השנה - להכתב לחיים

שיוכח אחרת

(מקווה שמדייקת ושהבנתי את דבריה)

שכשאין שופר בר"ה בשבת, זה יכול להיות סימן לא טוב אבל גם יכול להיות סימן טוב מאוד.

ואת באמת עוד מקשיבה לחדשות הללו?

לפי החדשות מדינת ישראל הייתה צריכה כבר לחוות עוד 3 מלחמות גדולות ולהיחרב.

בנוהל של החדשות מריצים את המילה "מתקפה", ככה הבנתי והפסקתי לתת לזה את הדעת.

יוכיחו כל הפעמים שארגנתי את הממ"ד וקניתי, ושמתי, והכנתי, וניקיתי- ובסוף כלום

כמו השנה זה סימן למאורע גדול שיקרה בשנה זו.. אין התייחסות אם אני לא טועה לאיזה סוג של מאורע..

בעז"ה שנזכה שתהא שנה טובה עם מאורעות גדולים וחיוביים ומשמחים! שנה של פריצת האור וזריחתו על כל עם ישראל!

עושה מאד טוב לנפש.

ד"ר רוני איצקוביץ

עם גישה מדהימה לילדים, גם סרבנים

אבל נראה לי שהוא לא זול...

יקרנית בטירוף

אבל שווה כל שקל.

ערבי. באשקלון

עשה סתימות ועקירות לילדים שלי שניה לפני טיפולים בהרדמה,ואחרי אלפי רופאים וניסיונות, ולא מדובר בילד אחד... עובד עם מכבי.

הבנתי בפעם האחרונה שהיינו אצלו שהוריד שעות ועזב את הסניף שם, לא זוכרת את שמו

אבל אם תתקשרי למכבי ותבקשי שמות רופאי שיניים באשקלון- אז שם ערבי...

הערבים שטיפלו בילדים שלי

היו בין הטובים ביותר שטיפלו בהם

וזה תחום קשה

הם היו מקצועיים עדינים ועם תקשורת מצוינת עם הילד

לק"י

אם יש הרבה ערבים, היא לא תדע מי זה.

לק"י

והמליצו לי על ד"ר מרים שלום, היא מומחית לילדים (ולא רק מטפלת בילדים), אבל פחות התרשמתי שהיא ממש ממש נחמדה. לא שהיא חסרת סבלנות או משהו. פשוט יצא לי להתקל ברופאות עוד יותר חביבות.

ויש את ד"ר אנאל חדד שעברה למכבידנט אחר, שהיא ממש ממש מתוקה!

(לא יודעת מה בדיוק ההבדל. אבל יש רופאי שיניים מומחים לילדים, וכאלה שמטפלים בילדים, אבל הם לא מומחים).