הרגשתי במעצר בית 😂😂

חוץ מזה בסדר...

וסתם מבאס אני אדישה השנה, בקטע הרוחני..

לא התארחת השנה..?

לא יצאת קצת לבית הכנסת?

לא יצאתי לביתכנסת

היה לי ממש ממש כיף

אוי הזמן המשפחתי הזה של כולנו ביחד כל-כך חסר לי

תודה לבורא עולם שעבר בטוב

עם הפנים קדימה לשנה מושלמת בעז''ה 

ביום חמישי התחלתי שפעת, וכל החג הרגשתי לא טוב.

אירחתי כמה סעודות, לקחתי כדור ותקתקתי את הבית והאירוח, אבל זה פירק אותי לגמרי

רק חיכיתי שהאורחים ילכו..

אצלנו בטוב ב"ה

שנינו חולים קצת אבל לא נורא..

הפסקתי לחשוב על כל מי שבעלה מגוייס ונמצאת בחג לבד.

רק במקרה אני לא ככה, ויש מצב שאת סוכות נבלה לבד.

אבל זה רק הדגיש לי את עוצמת הפער שיש בין מי שחייו ממשיכים כרגיל כביכול, לבין מי שמרגיש את המלחמה כל הזמן.

אז היה לנו חג טוב, אבל זה הפער הזה העסיק אותי הרבה

אני גם הרגשתי אותו ממש אבל מהצד של המגויסת..

זה פשוט הרגיש כאילו אני היחידה בסיטואציה

מכירה עוד כמה וכמה, את לא לבד.

אבל אני בטוחה שבהרגשה זה לא משנה כמה כמוך יש עוד. זה פשוט מרגיש ממש בודד

אני לא מגויסת ולא אמורה להיות.

ניסינו לארח ולעזור מכיוונים שונים למגויסות ולא צלח, אבל רק לראות את המגויסות מהצד לא עזב לי את הלב. במיוחד שהיה לנו חג טוב ב"ה והפער בלט לי בלב.

בדרך כלל רק אלו שבצד הרע של הפער שמים לב אליו וכואבים ומקנאים.

תמיד יש פער בין אלו שטוב להם ואלו שרע להם.
באמת כמו שמישהי פה הגדירה- יקומים מקבילים.
פער בין נשים שנשואות באושר לבין נשים שלא.

פער בין נשים שמצפות לחג ושחג מסמל עבורן מישפחתיות וביחד, לבין נשים שהחג הוא הדבר הכי רע עבורם, כי זה שהות ארוכה ביחד עם מקור לרוע ואלימות.

פער בין נשים נשואות, לנשים רווקות שכמהות להתחתן.

פער בין נשים שזכו לילדים וחוגגות חג כמישפחה, לבין נשים שמצפות, והבית שלהם שקט וריק.
פער בין כל אלו שגרים במרכז לבין אלו שגרים בשטחים או קרוב לגבולות ישראל.

או בדוגמא שלך - 
פער בין נשים שחוגגות את החג עם הבעל והמישפחה שלהם, לבין נשים גרושות אלמנות או מגוייסות.
פער בין אנשים ממשפחה ממעגל ראשון של חטוף לבין מישפחה שלא.
פער בין מי שכל יום יש אצלו אזעקות ומי שרק פעם בכמה ימים.
וכו

מעניין שרק השנה זה תופס אותך כל כך...

שגם @תקומה הייתה מגויסת תקופה ארוכה

אז היא מרגישה את 2 צידי המטבע

שאדם תמיד מרגיש ושם לב לפער, רק כשהוא בצד הפחות טוב של המטבע.
אבל פערים תמיד היו קיימים.
ותמיד היו אמורים להעסיק אותנו. וליגרום לנו לצאת מהבועה של עצמינו ולשים לב לאחרים.
ממש לא רק השנה. 

אלה שלא, הם היוצאים מן הכלל.

לצערנו, כן? אבל ככה זה.. 

ליראות כל כך הרבה נשים שכותבות שרק השנה הם שמות לב שיש פער. ושיש אנשים שחוגגים חג בצורה מסויימת לעומת אחרים שחווים אחרת.

זה כואב, כי כאילו - איפה הייתן עד היום? באמת עד עכשיו הייתם בבועה שאצל כולם הכל טוב?
באמת לא שמו לב עד עכשיו לאלמנות, לגרושות לנשים מוכות וכו
מבינה למה אני מתכוונת?

אבל זה קצת כואב שאת כותבת כזו ביקורת בלי להכיר אותי בכלל.

זה לא כל כך נעים

כתבתי רק ממקום כואב.

אני מפסיקה ליכתוב פה כי אני רואה שהדברים שלי פוגעים.

באמת מתנצלת שככה הובנתי ❤️❤️

וזה יהיה צבוע מצידי להגיד שאני תמיד שמה לב לזה באותו האופן כמו השנה.

כי זה כנראה לא נכון.

וכנראה שבאמת חלק מרכזי מתשומת הלב שלי קשורה לזה שזה קרוב אלי.

ואני מקבלת שצריך לשים לב תמיד למי שסביבנו

אני כן חושבת שכשזה מעגל כל כך רחב שנעשה למען כולם זה קצת אחר. אבל עדיין מבינה את מה שאת אומרת

ואני מסכימה עם כל התגובות של כל מי שכתבה שיש הבדל בין מה שכתבתי לבין מישפחות מגוייסים - שהם חווים קושי בשביל כולנו.

סליחה שהגבתי בחוסר רגישות לפני כן.

ישנו עד עכשיו ופתאום התעוררו לחיים

תמיד ידענו שזה ישנו, כל המקרים שציינת,

אבל השנה זה שונה. ותמיד זה ככה, שיותר קרוב לאירוע שמים לב יותר ומגלים יותר רגישות. מה שבולט יותר השנה הוא באמת משפחות של מגויסים פה בפורום לפחות, כי יש פה המון נשים מגויסות ושנה אנחנו עוד בתוך האירוע ממש.

אני בטוחה שבדומה לפה, מעגלים קרובים של משפחות שכולות ל"ע גם כן מגלים יותר רגישות כלפי המשפחות הללו.

בקיצור מה שאני באה לומר הוא, שכל אחד מתחבר לדברים מהמקום האישי שלו, שנוגע אליו, לרוב

וצר לי שזה צובט לך. אני בטוחה שעומד מאחורי המילים שלך כאב גדול זאת לא מפרטת עליו

❤️

זה כמובן נכון שרגישות לזולת זה דבר שצריך לסגל לעצמינו תמיד.

אבל הסיבה שהשנה ההבדל הספציפי זה מאוד בולט היא לאו דווקא רק אצל מי שחווה את שני צדי המטבע, אלא הרבה בגלל שכולנו חווים את המלחמה ברמות שונות, והקושי של משפחות המילואים הוא לא פרטי אלא לאומי. הקושי הוא למען כולנו ולכן כולנו חייבים להכיר בו ולהכיר להן טובה, אפילו יותר מהרגישות הבסיסית שאותה את הזכרת.

כי הנשים שלבד- נושאות בלבד בשביל כולנו.

זה לא גורל אישי

אלא שליחות ציבורית שאת המחיר שלה משלם הפרט

מאוד מאוד קרוב אלי.

גם שנים קודמות עלתה בי המחשבה על הכאב והקושי של מי שאין לו משפחה, או משפחה היא לא מקור חוזק אצלו.

אבל לא יודעת, מרגיש לי לא הוגן לקחת את זה לאותו מקום כמו המקרים שהבאת.

כאילו אני צריכה להצטדק ולהסביר למה הקושי השנה הוא קשה יותר. ואני לא רוצה להיכנס להשוואות האלו.

השנה זה מרגיש קרוב יותר

זה מרגיש כללי יותר.

זו לא משפחה או אדם ספציפי שקשה להם

הייתה שנה ממש קשה על עם ישראל

אני כל הזמן מרגישה שיש פער מטורף בין מי שהמלחמה הזו משפיע עליו כי הוא במעגל קרוב אליה, לבין מי שלא

והחג עכשיו חידד את זה יותר.

אני מרגישה שבעוד החיים שלי נעצרו ואין לי מושג מתי זה יסתיים, יש כאלו שפשוט ממשיכים כרגיל, עוצרים לרגע להזדעזע כשצריך אבל לא מעבר.

הפער בין זה שאנחנו יושבים בבית בנחת ויש חטופים בעזה

הפער בין הבית לחיילים שנמצאים בשטח

בין משפחה שלמה למשפחות שלא יחזרו להיות שלמות לעולם

חברות שלי חגגו בלי בן זוג כי הוא גוייס בהפתעה, ואני יכולתי בקלות להיות אחת מהן, סתם יצא שאצל בעלי זה עוד מעט ולא בראש השנה.

שהרבה פעמים רואה את הפערים, אבל עכשיו זה ממש מקיף אותנו. אני מוקפת בנשות מגויסים, והקושי היה כל כך ברור ובולט, ולכן זה כל כך העסיק אותי.

במקרים אחרים, גם אם אני חושבת על אחרות והקשיים שלהן, זה פחות מקיף אותי ופחות בולט ולכן באופן טבעי פחות מעסיק את הלב. (וב"ה אני יכולה להעיד שאנחנו משתדלים לעזור בכל המקרים).

היה לי קשה זמן ארוך כל כך בלי חדשות...בנוסף דאגתי לכל מיני מגוייסים במשפחה המורחבת.

בסך הכל היה נחמד, אבל המצב,האזעקות, הדאגות קצת קלקלו.

ערב חג, הבחור בצו 8, ארז שופר, מחזור לראש השנה, יו"כ, אפילו הזמין לי סט 4 המינים משלי- שיהיה םה אחת כשר בבית כי ממש לא ידוע מתי הוא חוזר.

אני עושה סיבוב קניות אחרון - הוא ממש ביקש שאקנה לי בגד,

קונה מתנות לילדים,

חד"פ לאמא

ומחליטה לקנות לו בגדים לחג- אולי זה יביא אותו הביתה.

אני בנחת. עם הלילדים

בתכנון לאפס את הבית אחרי שהוחכים לישון ולארוז בבוקר

חמותי מתקשרת ומבקשת שאם יש לי אפשרות- אסע להורים עוד באותו הערב- אני חא מבינה למה

אז היא שואלת אותי אם אני לא קוראת חדשות (אני לא...) ומספרת לי שמתחילים לזרום הדיווחים על צפי לטילים מאירן

חרדה

אני לא מצליחה בכלל לחשוב

ובלאגן בבית חוגג,

הכלים בכיור,

וערמות כביסה...

איך בכלל מתחילים לארוז?

ולעזוב בית במצב הזה זה לא הגיוני

ואני לבד...

אבל אני מבינה שיש הגיון בבקשה שלה

כי באמצע הלילה להתחיל לרוץ לממד עם 3 לבד (זה אצל השכנים...) יהיה יוצר נורא

מציעים לי עזרה- (יש פה הרבה חסד- תודה לאל)

אבל רק המחשבה שמישהי תסתובב לי פה בין הרגליים מעלה לי את החרדה.

מושיבה את הילדים לאכול, מקלחות ופיגמה- ותוך כדי ממיינת את הערמות הכביסה הנקיה - מה יש מצב שאשתמש בחג- ומה לא

הילדים מסיימים התארגנות ערב- מושיבה אותם מול המסך (נדיר פה)

מורידה 2 מזוודות ומתחילה להכניס דברים

ללא הגיון וללא סדר

אין חלוקה הגיונית בין המזוודות

מעמידה אותם על יד הדלת

מעמיסה את העגלה לרכב

אורזת את האוכל שהכנתי

לוקחת נשימה ארוכה ומבינה שיש מצב שבאמת אני מצליחה לצאת

נשאר רק לשטוף כלים

ולהעמיס את המזוודות ואת הילדים

להוציא את הזבל אפשר יהיה רק בדרך החוצה - כי זו משימה בלתי אפשרית כרגע

(הבית נראה כאילו נחת בו טיל אבל זה מה יש)

מכינה לי צלחת לאכול משהו (לא אכלתי כלום מהבוקר)

מתיישבת

אזעקה

תודה שזה עכשיו והילדים עדיין ערים

תודה שזה לא באמצע הלילה או בדרך

שולחת הודעות לדואגים שאנחנו בסדר

מבלים בממד של השכנים- אין לי מושג כמה זמן

חזלש

עולים הביתה

שמה את הילדים מול המסך

מניקה את הקטן. אוכלת. מורידה דופק

מנסה לחשוב מה עושים עכשיו.

לישון בבית- מפחיד אותי שיהיה עוד משהו בלילה

לצאת לדרך- גם מפחיד

אבא שלי מציעהף לבוא לקחת אותנו- אבל זה נראה לי טירוף

מחליטה לשטוף כלים- שמה שלא יהיה נתקדם

ולהתחיל קצת לאפס את הבית

זה גם מרגיע אותי

(הילדים עדיין במסך)

השכנים מציעים לי לבוא לישון  אצלהם- לא מרגיש לי נעים

אבל יש לי פה בישוב משפחה- מרימה אליהם טלפון להודיע שאני באה לישון אצלהם,

עוד לפני שאני פותחת את הפה- הם מציעים לי לבוא (וגם לבוא לקחת אותנו)

אורזת בקטנה רק לילה (הילדים כבר בפיג'מות אחרי מקלחות אז רק לי... אפילו בגדים לבוקר לא ארזתי)

מגיעים אליהם

הילדים משחקים

אחיין שלי המתוק מכין לי תה עם קמומיל

מתחילה להרגע

הולכים לישון (ממש מאוחר) - ישנתי דפוק, המתח והחרדה

בבוקר הם מציעים לי קפה וא. בוקר לילדים- אבל אני רוצה רק הביתה, לתקתק פינישים אחרונים ולצאת להורים.

הם מציעים לי ללכת לסיים בבית ולהשאיר את הילדים אצלהם- אבל אני רוצה אותם קרוב אלי.

אורזת את כולנו הביתה-

מקבלת הודעה לטלפון שצורפתי לקבוצת עדכונים מהמילוים כי הם מתנתקים מהטלפונים...

שניה אחכ טלפון מבעלי- אני מתחילה להגיד לו חג שמח ואם הוא רוצה לדבר עם הילדים מהר לפני שלוקחים את הטלפונים

הוא מספר שהתחילו סבב יציאות

ובאמת לקחו כבר את הטלפונים לכולם-

חוץ מאלו שיוצאים הביתה

לוקח לי שניה להבין

הוא בדרך הביתה!!!! (הסגולה של הבגדים לחג עבדה)

שלווה

לא ידוע לכמה זמן

ועד מתי- לכן הוא מבקש שבכל זאת ניסע ובשני רכבים.

מגיעה הביתה

מחליטה שמה שירגיע אותי הכי הרבה זה לצאת מהמוד המסכן והקורבני ולעבור לצד הנותן

מחליטה שמה שארזתי ארזתי- לא פותחת מזוודות ומנצלת את הזמן עד שיגיע להכין עוגות.

מכינה לבעלי הממ"ד- שארחו אותנו אתמול

לחברות מגויסות

למשפחה שארחה אותנו לילה

לקחת להורים.

הוא מגיע, מבלים את היום בנחת

מגיעים להורים לא הרבה זמן לפני החג

העיקר ביחד

אנחנו עם המשפחה

לילדים יש מלא בני דודים

שחרית חג ראשון- הצלחתי להיות בבית כנסת כל התפילה

בקטן ישן בעגלה, הגדולים עם הבני דודים

שחרית יום ב- הספקתי תקיעות

פוגשת במהלל החג מלא חברות ילדות

הרבה מהן לבד (ממש אני ללבנון ואת להורים)

החג ארוך. מלא מתח, מדמיינת ירוטים

מתעוררת בלילה

הוא בבית- אנחנו ביחד

מוקפים ברנשים שאנחנו אוהבים ומרגישים אהובים

אבל אני לא מוצאת נחת

מצד אחד-מתה שהחג יסתיים ולחזור הביתה

אבל מצד שני יודעת שאז הוא יצטרך לחזור ובא לי שימשך עוד ועוד

שבת בצהריים- שולחת אותו לישון שנ"צ, יש לו נסיעה ארוכה לצפון בצאת החג.

כבר בזמן ערבית- אני מתקתקת מקלחות לילדים

מיד אחרי הבדלה הם כבר מתישבים לאכול משהו

הוא עוזר לי להעמיס הכל לרכב

ומתכונן ליציאה כי עד 12 צריך להיות בגולן

רגע לפני שיוצא- משהו בהודעה ששלח לו אחד אחד החברה לא הגיוני

שולח הודעה לוודא- 12 הכוונה למוצש 0:00?

מקבל תשובה לא! 12 בצהרים יום ראשון!!!!

אז יצאנו בנחת הביצה (שני רכבים)

הבוקר עוד הספיק לברך את הילדים ליוכ

ולקחת אותם לגן

ואני פה מנסה פורקת ומכחישה שצריך לאפס את הבית, לפרוק מזוודות ולהתמודד עם ערמת כביסות

תכלה שנה וקללותיה

תחל שנה וברכותיה

בילינו את החג ביחד❤️

פגשתי מלא חברות שזה לא היה ככה אצלן

אתן כולכן באמת גיבורות שאין דברים כאלה!!גם מי שבעלה יצא..

באלי לשלוח לכן סיפור קצר שמיה קינן שלחה לחג אבל צריך לבקש ממנה רשות ואין לי מושג איך...

קראתי בשקיקה כל מילה.

מגיעה לך חיבוק של אמיצות!

תכלה שנה וקללותיה,

תחל שנה וברכותיה...

הרגשתי אותך בכל מילה

ואיזו גיבורה..כמה תעצומות נפש!

הלוואי שמעכשיו יהיה רגוע וטוב ושמח כמה שאפשר!

שגם את החגים הבאים תחגגי איתו יחד בעז"ה!

זו בדיקת דם פשוטה, תבקשי הפניה.

וקשוח להיות עם מחסור קבוע של B12... מקווה שתצליחי לעלות אותו כמו שצריך במהרה...

תודה!! אבדוק את זה!

מטופל ויש כבר התקדמות? כי חוסר בb12 הוא גורם מובהק לעייפות

באופן אישי אחרי התקופה הכי עייפה בחיים שלי גיליתי שחסר לי b12, וכשהצלחתי להעלות משמעותית העייפות התמידית שהייתי בה נעלמה.

מההריונות בגלל ההיפראמזיס....

אז מקבלת די קבוע... מתישהו בקרוב אמורה להיות לי עוד בדיקה לראות מה המצב שלו

וראיתי עכשיו שמתואמת כתבה לך..

בדיקת דם פשוטה. Tsh זה מה שבודקים...

כל יום לאכול כף

בסלט, ביוגורט וכו...

חוץ מזה

יש גם תערובת פירות יבשים שממש עוזרת לאנרגיה

של דוד קאפח

ללא עצירות ותופעות לוואי...

100 גר´ שומשום לא קלוי-מלא,

100 גר´ צימוקים כהים,

100 גר´ תאנים יבשות,

100 גר´ שקדים קלופים,

100 גר´ תמרים,

8 אגוזי ברזיל.

לטחון את הכל טוב טוב (יש חנויות שמוכנות לטחון את הרכיבים הקשים)

ולאכול כף בבוקר וכף בערב.

(ד.א. זה גם ממש טעים=) )

בהצלחה ותרגישי טוב!

את בטח מכירה להיות בשמש, לעשות קצת התעמלות וכו....

אגיד, שבעיני זה כן הגיוני.

ברור שטוב לבדוק בדיקות דם וכאלו

אבל

א. שינה לא רציפה, ממש משפיעה על איכות השינה. פעם אחת (ובטח שלוש), לא באמת מאפשרות שינה טובה. ואז, גם אם יש לך פעם פעמיים בשבוע שאת כן ישנה לילה, זה לא מספיק. כי יש משמעות לרצף של ימים שבהם את ישנה טובה, וזה לא שיום אחד יכול לחפות על כל השאר.

ב. מה את עושה במהלך היום? אם את רוב הזמן יושבת או בעבודה עם מעט תנועה, ממליצה להוסיף ספורט ותזוזה. אני ראיתי אצלי שזה ממש משפיע. ישיבה לאורך זמן, מעייפת אותי מאוד, ברמה של להירדם. כשאני זזה, הגוף מתעורר

זאת גם היתה השאלה שלי

האם זה הגיוני פשוט..

כן נכון, תכלס כבר 5 שנים אני לא ישנה נורמלי וקמה מלא , לא היתה תקופה אחת ארוכה שישנתי שינה רציפה וטובה בלילות....

אשים לב , תודה🩷

אני חושבת שזה הגיוני

פשוט בשביל לדעת שזה הגיוני, צריך לישון טוב ואז האסימון נופל.

ולרוב זה לא קורה, אז זה נשמע שזה לא הגיוני...

אבל מניסיון שלי, יצא לי נגיד פעם לישון יומיים ברצף טוב (וזה ממש ממש נדיר) ופשוט קמתי אחרת. עם המון אנרגיות ולא עייפה בכלל.

וזה היה מדהים שאפילו לא חשבתי שזה קשור

אבל זה כן

היה לי פעמיים מונו וככה הרגשתי

פעם שניה הייתי עם זה חצי שנה!!! עד שטיפלתי אצל איזה רופא בירושלים שיש לו שיטה לטפל במונו טזה עבר ב"ה

אבל האמת שלא כזה משנה כי לא באמת מה יש מה לעשות.. וואלה עכשיו קוראת שכתבת שהיה משו שעזר, מעניין!! אנחנו ביקרנו ממש כולם אמרו לנו מטבעי ועד קונבנציונלי שאין מה לעשות חוץ מלחכות....

אם זה מונו אני אכתוב לך מה הטיפול

אנסה גם להיזכר בשם של הרופא

מקווה שהוא עדיין עובד כי אז לפני 5 שנים הוא כבר היה ממש מבוגר

אבדוק בלוטת התריס, אולי גם מונו למרות שלא יודעת אם יש עניין

גם ככה אמורות להיות לי בקרוב בדיקות דם מקיפות לבדוק את בעיית הb12..

אבל האמת האמת אני ממש מופתעת שרוב התגובות מנסות לחפש סיבות 🤭  הייתי בטוחה שיהיו הרבה יותר תגובות מנרמלות שלהיות אמא, בטח לקטנים, ותינוק יונק, זה פשוט מעייף 🙈🙈🙈

לכולן יש כוח תמיד? אתן לא עייפות ומרגישות צורך תמידי בשנצ?

אם אני לא ישנה את ה8 שעות מינימום ורצוף

-מה שבחיים לא קורה עם יונקים ןגם עם קטנים לא יונקים כמעט ולא) אני עייפהההה כל היום

ובדקתי- ברזל בלוטות התריס בי 12 הכל תקין

אה ואם הולכת לישון מאוחר אז גם- יותר עייפה מאשר אם נכנסת לישון מוקדם איזור 10 אפילו

שווה לך לנסות שבוע אם אפשרי לך

ברור שתמיד אשמח לנוח צהריים ולקום מאוחר בבוקר/לחזור לישון אחרי פיזור של הילדים

ומכיוון אחר -

הרבה פעמים דיקור של מישהי מקצועית גם ממש יכול לעזור.

אני באמצע סדרת טיפולים שמטרתה לאזן כל מיני דברים, וממש מרגישה גם שיפור בתחום הזה.

שאני מסוגלת לעשות הרבה יותר ולא להגמר מכל דבר קטן.. כאילו כל המצברים של הכוחות שלי היו על הקצה ועכשיו הם באנרגיה טובה.

והמטפלת שלי אמרה לי כמה פעמיים שנשים חושבות לעצמן שזה הגיוני שמרגישים ככה כי את אחרי לידה.. בהריון.. או כל תירוץ אחר כשבעצם זה משהו אחר שאפשר לפתור אותו ולא ברירת המחדל של אישה.

וגם התגובות צפויות לגמרי

כלומר

אם את עסוקה הרבה עם הילדים ולא נחה לרגע וקמה מלא בלילה ועובדת משרה מלאה ועוד ועוד אז זה מסביר

אבל הילדים כבר לא פיציים

יש לילות שאת ישנה טוב

אז לא אמורים להרגיש ככה באופן תמידי, ככה לפחות מנסיון שלי.

כי אם ככה, לגרום לעצמך להיות פחות עייפה בלי למצוא סיבה זה לא בעיה ואת לא צריכה את העצות שלנו

נשמע שכן יש פה משהו חריג שהוא מעבר לשינה וזמן לעצמך.

לא עייפות רגילה של אמא לקטנים...

(ואני לא חושבת שנכון לתלות באימהות קשיים שמפריעים בתפקוד בחיים... לפני כמה שנים הייתה לי תקופה של חולשה מטורפת בידיים, והתקשרתי למוקד אחיות כדי לשאול מה זה. האחות שם שמעה שיש לי שבעה ילדים ומיד אמרה, "נו, מה את רוצה, ברור שתהיה לך חולשה". ואיך כעסתי! כי זו לא הייתה חולשה רגילה... אז מה הקשר לזה שיש לי שבעה ילדים? ב"ה רופאת המשפחה התייחסה לזה ברצינות ושלחה אותי לבירורים. בפועל לא היה לי כלום ב"ה ואני לא יודעת ממה זה נבע, אבל עדיין - זה לא משהו שאפשר לפטור באימהות...)

עייפות יכולה לנבוע מהרבה דברים

פיזיים ונפשיים כמו:

1. חוסר בשעות שינה (8 שעות אחרי קיזוז קימות)

2. תזונה לא מאוזנת/ מספיק מזינה

3. חוסר בפעילות גופנית

4. חוסר במנוחה פיזית

5. עומס משימות

6. לחץ בעבודה/ בבית

7. חוסר בהפסקות ממשימות בעבודה/ בבית

8. חוסר בזמן עצמי

9. הימצאות תמידית במקומות רועשים 

לק"י

הבן שלי מחונן, והוא אומנם רגיש יחסית, ועם קצת רגישות תחושתית. אבל אני בכלל לא בטוחה שזה קשור אחד לשני. גם אני הייתי רגישה (מאלה שנעלבים ובוכים וכדומה), ואני לא מחוננת.

(והבן שלי לא אוטיסט. לפחות אין לנו סיבה לחשוד בזה🤷‍♀️).

לגבי אוטיזם- אוטיזם זה קודם כל קשיי תקשורת. שאר הדברים הם נלווים, אבל לא הבסיס. מה שאני חושבת לפחות.

כדי לאשר אבחנת אוטיזם בודקים שני מרכיבים-קשיי תקשורת בתחומי עניין חזרתיים , אצל מחוננים אני חושבת שאין תחומי עניין חזרתיים...

והיום מבינים גן שהמרכיב החושי (הקושי בוויסות חושי, חיפוש תחושה, רתיעה מתחושה ) הוא מרכיב מהותי מהתקשורת ואפילו שחלק מקשיי התקשורת נובעים מהמרכיב התחושתי והמוצפות מגירויים, (זה במחקרים, לא הכל מאוד מבוסס עדיין) מרכיב שאצל ילד מחונן לא חייב לבוא יחד עם המחוננות (אני מחוננת ואין לי שום קושי תחושתי, הבן שלי על הרצף והאמת שאני לא רואה דמיון, והוא בתפקוד גבוה עם יכולות קוגניטיביות גבוהות לדברי הפסיכולוג) . כן מאפיין את האוטיסטים איים של יכולות (גם לא תמיד) שיכולים להזכיר מחוננות, ואני מניחה שיש מחוננים על הרצף לא מאובחנים/מחוננים עם קשיים רגשיים ותחושתיים שאינם על הרצף, בסוף מאוד קשה לייצר אבחנה מבדלת בגיל הצעיר, במיוחד אצל ילדים בתפקוד גבוה, אבל אני חושבת (ומהיכרות אישית) שמחוננים כן ידביקו את הפער החברתי כשיגדלו, כי הם ובני גילם יתאזנו , אוטיסטים לא ידביקו את הפער, גן אם הם בתפקוד גבוה וזה לא בולט...

אני חושבת שמחוננות קשור לתחום החברתי (קשה להבין מצבים חברתיים ויש פער בין השכל ליכולת הרגשית)

ואוטיזם קשור להפרעות/בעיות תקשורת (שזה גם קשור לתחום החברתי אולי בעקיפין)

ורמת התפקוד מצביעה על הטווח של רמת התקשורת

חחח מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי

שמחוננות זה מנת משכל גבוהה,

אבל יש מאפיינים של מחוננים שנובעים מהפער בין הרמה השכלית לבין הרמה הרגשית. כלומר, לרוב המחוננים יהיה בהכרח פער כזה, וההשלכות שלו (כמו שכתבת, רגשית וחברתית בעיקר) זה משהו שנראה אצל הרבה מחוננים.

מעבר לזה, לכל אדם אופי משלו ומאפיינים משלו בלי קשר למנת המשכל.

למיטב ידיעתי היא נטו עניין של איי קיו, כלומר ה3% העליונים במבחני איתור (מקווה שזכרתי נכון את מספר האחוזים, אפשר לוודא).

בין המחוננים, יש כאלה שהם גם על הרצף האוטיסטי, ויש כאלה שלא ובכלל לא, והם לגמרי חברתיים, חברותיים וכו'.

יש ילדים מחוננים שפחות בשלים רגשית או חברתית וזה יוצר אצלם גם פערים מסויימים, אבל זה לא מחייב שהם על הרצף.

כמו כל העורבים שחורים אבל לא כל השחורים עורבים

לק"י

נכון שהרבה פעמים גם יש להם גם קושי להתרכז לפרקי זמן ארוכים.

אבל זה שכל מי שעם לקויות קשב וריכוז יש לו גם קושי בתקשורת.

הגורם הוא אחר

ולכן המענה צריך להיות אחר

בתהליך האבחון של אוטיזם או הםרעת קשב שוללים את השני

אוטיזם זו לקות

מחוננת זו יכולת

אפשר לקשור לקות ליכולת ויכולת ללקות

זה לא אומר שזה בהכרח נכון

יש מחוננים שאין להם שום לקות או בעיה מיוחדת

רק נטו יכולות גבוהות 

עדיין נותרתי בתהיות, האמת...🙈 כי באמת בנות פה מתארות קשיים למחוננים שיוצאים מגדר המחוננות הבסיסית.

אבל אולי באמת ההבדל הוא שאוטיסטים לא יודעים לתקשר כמו שצריך עם הסביבה ומחוננים - עם כל הקושי - כן יודעים...

(אני פשוט מסתמכת על מה שאני מכירה... בעלי מחונן כנראה, אבל אין כמוהו יודע לתקשר עם אנשים, והבן שלי גם מחונן, אבל מתקשה בתקשורת, ובאמת אובחן לאחרונה עם אוטיזם... אבל זה לקח זמן, כי הוא בתפקוד גבוה)

מחוננים מראים התנהגויות של אוטיסטים

אוטיסטים הם מחוננים.

וזה לא נכון. לרוב.

יש קשיים חברתיים ויש יכולות קוגניטיביות לפעמים דברים מופיעים ביחד. ולפעמים יכולת מסוימת משפיעה על משהו אחר.

ילד עם רמה קוגניטיבית מאוד גבוהה יכול להיות שיתקשה להשתעמם בלימודים, להסביר את עצמו כל הזמן, ויעדיף שיחות מבוגרים. (לאנשים יראה קושי תקשורתי).

ילד עם אוטיזם יראה עניין מוגבר בתחום מסוים, (לדוג' מתמטיקה, שחמט) , וימעט להשקיע משאבים בתחומים אחרים או ביצירת קשרים, אז יראה מחונן באותו תחום.

המכשיר הזה של די-ג'יים שמכוון עוצמות ותדרי קול?

שמעתי פעם משל ממש יפה, מפסיכולוגית שמתמחת באבחון אוטיזם, שאבחון הוא כמו אקולייזר-

יש כמה וכמה מאפיינים, שאצל כל אחד מאפיין אחר חזק יותר, ואחר יותר חלש. ויש הרבה אנשים 'נוירוטיפיקליים' (= לא אוטיסטים), שיש להם מאפיינים מסוימים של אוטיזם.

אבל כדי להגדיר מישהו רשמית כ''אוטיסט''- צריך שסך המאפיינים, והעוצמה שלהם, כבר יביאו לצרימה.

אז יש נוירוטיפיקליים עם תחומי עניין ספציפיים. או עם תנועות סטריאוטיפיות (זה נגיד קשור להפרעות קשב).

יש נוירוטיפיקליים עם רגישות לרעש או עם קשיים במעברים. בוודאי שיש עם קושי בהבנה חברתית.

אף דבר כזה בפני עצמו לא יגדיר אדם כאוטיסט.

רק כשיש מספיק מאפיינים יחד (אבל לאו דווקא הכל), והם יביאו להפרעה משמעותית בתפקוד- רק אז תהיה אבחנה.

ועכשיו אוסיף משלי, שאכן גם למחוננים, כמו לאוטיסטים, יש צורת חשיבה שונה משל שאר האוכלוסייה.

ויש מתאם בין אוטיזם למחוננות (כלומר, בקרב מחוננים תמצאי יותר אחוזים של אוטיסטים מבשאר האוכלוסייה). לכן הגיוני בעיניי גם שאצל אוטיסטים יהיו יותר מאפיינים של הרצף, למרות שזה לא מגיע לסף אבחנה רשמית.

(אני גם יודעת שבקרב מחוננים יש יותר בעלי הפרעות קשב, ויותר קשיים רגשיים. בסוף להיות חריג, גם אם זו חריגות שנתפסת כ'מתנה', יוצר כל מיני סוגי הפרעות נלוות).

וממש בקיצור-

יש קשר. יש דמיון. ויש לא מעט שהם גם וגם.

אבל זה לא באמת אותו דבר.

התקף חרדה בד"כ מתואר בצורה ממש שונה.

ובלבול זו תופעה שמצריכה בירור. (והיא קורית בנפילות סוכר...)

הייתי הולכת לרופא משפחה ומבקשת בדיקות דם מקיפות

ובהם בדיקת המוגלובין מסוכרר HBA1C בדיקה שמראה אם היו צניחות בסוכר לאחרונה.

אם את בכ"א חושבת שזה התקף חרדה הטיפול שמאד עוזר זה CBT 

לפעמים צריך גם  טיפול תרופתי.

אני ממש ממליצה ללכת לרופא משפחה בקרוב.

מעולם לא סבלתי מלחץ דם גבוה/נמוך ובעיות של סוכר

לפי הצאט כן נשמע שזה סוג של חרדה

לך לא נשמע? האמת שאת מעודדת אותי כי שקעתי לייאוש וקשה לי עם המצב ולהרגיש ככה

ונפילת סוכר ממש כן.

לכן זה הדבר הראשון שעלה לי.

אבל אם זה תופעה שמלווה אותך כבר זמן רב את חייבת לבדוק ביסודיות.

לכן חשוב קודם כל בדיקות.

ובבקשה אל תתני לצ'אט לתת לך עצות רפואיות. זה עלול להיות מסוכן.

בהצלחה יקרה

טוב שקבעת תור

תרגישי טוב

להיות שעדיף תור פיזי, אם יש לך אפשרות.

את מתארת משהו שאולי יכול להיות קשור לחרדה, ואולי לא.

ואני מניחה שבשביל לבדוק, הרופא יצטרך שתגיעי פיזית.

הטלפון בדרך כלל מתאים למרשם קטן, התייעצות קצרה, לא לטיפול ממש

מציעה לקבל עזרה רגשית. הרבה פעמים סטרס ועומס יוצרים אצל נשים מצב כזה.

ולפעמים זה גם יוצר גלגל נוסף של חרדה מלא להירדם, שעוד יותר מקשה לישון, וחוזר חלילה...

הכי נכון זה לעשות עבודה רגשית ולהבין מה כבד עלייך❤️

אם זה חרדה, אז לתת לעצמך את הזמן.

לחזור כמו מנטרה במח שתיכף זה יעבור.

נשימות עמוקות.

ובכל מקרה, כדאי ללכת לרופא לשלול דברים נוספים.

3 שניות שאיפה. 3 שניות שמירה בבטן ו3 שניות נשיפה.

לחשוב על דברים מרגיעים.

שירים

הוא יודע שאני דוסית, אני לבושה ככה!!

בהתחלה חשבתי שהוא מדבר בקטע של סוג של סבא.. או משהו כזה.  

אבל זה נהיה שאלות של הרבה זמן והרגשה של רצון לברוח..

אני רואה מבוגרות ממני שמכבדות אותו ומקדישות לו זמן.. אני צעירה וזה לא מתאים לי גם בלי קשר. 

לק"י

זה לא שהוא בודד לגמרי. אני מבינה שיש כאלה שכן משוחחים איתו.

(גם אם הוא היה בודד וזה היה מעיק עלייך, אז לא הייתי אומרת שמחובתך לשוחח איתו. אבל אם הוא גם לא בודד, אז בכלל).

זה הזמן לעצור. אפשר להתעלם או להגיד בוקר טוב בנימוס ולהכנס פנימה, בלי מה שלומך או שאלות. אם הוא שואל מה איתך - בסדר תודה שיהיה יום נעים.

אם יש אנשים שמתאים להם לדבר איתו או שמרגישים שזה פחות מעיק עליהם - הם ידברו איתו. עלייך זה מעיק אז פשוט תפסיקי.

אי אפשר לבנות קשר, ועוד כזה שלא מתאים לך ואת לא מעוניינת בו, אם הוא מעיק עלייך רק בגלל הרחמים.

תרחמי קודם על עצמך

אם בית חולים מאפשר מלכתחילה לנסות לידה רגילה במצב כזה.

או שהאישה מכריחה אותם לילד אותה ככה, כי היא מסרבת לניתוח.

ואז אולי זה מה שיקרה, כי לא יכולים לכפות ניתוח, אבל כל האווירה תהיה של הלחצות, ועל כל דבר קטן ינסו לשכנע לעבור לניתוח.

אין לי מושג מה המדיניות של בתי החולים. אבל אם יש בית חולים שמאפשר, ומוכן להתגייס לזה, אז עדיף.

ואגב, אני ילדתי בניתוח בלי לחתום על הסכמה. ברור שהסכמתי, אבל זה היה כל כך מיידי, שבכלל לא נתנו לי לחתום.

ב"ה התאוששתי בקלות.

מבחינת זה שלא חתמתי על הסכמה,

אז קודם כל כן הסכמתי, ושיתפתי פעולה. רק לא חתמתי על הטפסים.

ולמחרת הרופא הגיע אלי להתנצל.

זה היה ניתוח חירום ממש, אם היו עוד מחכים, לא בטוח שהתינוק היה שורד.

דורש מומחיות גדולה.

לא סתם הפסיקו ליילד עכוז- כי זה מסוכן.

אז אם בביח אין רופא מומחה לזה-

נשמע לי ממש התאבדות.

סליחה על החריפות...

אבל המטרה שהולכים לביח היא בשביל שיהיה שם מישהו שציל חיים במקרה הצורך.

אפשר גם ללדת בבית- שם אף אחד לא ייקח אותך לניתוח..

לק"י

הקטן שלי היה במצג עכוז (וב"ה התהפך לבד בסוף), ואני אחרי קיסרי.

אבל כשהרופאה אמרה לי מה האפשרויות, היא אמרה שאפשר ללדת בלידת עכוז (היא לא המליצה. אבל לא אמרה משהו על הקיסרי שעברתי).

אז אולי בסורוקה זה אפשרי. לא ביררתי.

לק"י

כתבת שבעבר היפוך לא עזר לך?

(אני בכל מקרה קבעתי תור להיפוך. לידת עכוז לא רציתי לנסות).

איזו גיבורה את!

כל כך קשה להיות עם קושי שקוף

את סוחבת ככ הרבה,

זה שאת קמה כל יום ודואגת למשפחה שלך

מגיע לך מחיאות כפיים!

נשמע ממש קשוח.

ומציעה בזהירות, אולי שווה לספר למשפחה או לחלקה? אפילו לספר חלקית? כמה שמתאים לך?

נשמע שזה הרבה עול וקושי, וחבל לשאת לבד אם יש אפשרות לתמיכה והבנה..

שיהיה בקלות בע"ה

חיבוק ענק, עצום

מקווה ממש שאת מלווה ומטופלת כמה שאפשר

קשוח ברמות ואכן שקוף לגמרי 

ושומעים את המורכבות והקושי.

מבאס לשמוע שיש מקומות ש'יורדים' על אשה שיש לה כמה ילדים והקטן שלה רק בן שלוש, שהיא מפונקת שרק עכשיו נכנסה להריון נוסף, ממש עולם הפוך בעיני.

חוץ מזה שזה באמת לא בסדר בעיני להכנס לשיקולי תכנון משפחה של מישהי אחרת, זה נראה שכמעט אין אפשרות לא לפגוע ככה.

ואם אפשר, אוסיף רק שהקושי הזה שקוף כי אנשים עובדים קשה לשמור עליו בלתי נראה. אולי דווקא אם כן תשתפי בכל זאת יוקל לך ולכם?

אנשים לא יוציאו בכזאת קלות את המילה "מפונקת".

שימי על כולם פס.

אומרת גם לעצמי, כי אני כמעט קורסת כי כולם חושבים שאני מתפקדת כרגיל אז אני מנסה לספק את זה. לכי תסבירי לכל אחד שאת ממש לא מרגישה טוב, ולא תמיד זה יהיה עם הסבר "רפואי"...

תני לעצמך צל"ש על ההצלחות הקטנות. זה ממש לא מובן מאליו שהגעת בכלל לארוע משפחתי. תראי כמה את עושה בשביל הילדים שלך, את אמא לביאה❤️

ותודה גדולה ממני ומכל עם ישראל על ההקרבה העצומה שלכם!

מזדהה עם המון ממה שכתבת.. קראתי והחזרת אותי למילואים האחרונים שהיו מאתגרים וממש כמו שאת מתארת..

שמחה בשבילך שהוא חוזר, שהצליח קרוא אותך מרחוק ושהתאפשר לו להגיע. מאחלת שיהיה זמן משמעותי וממלא יחד

שולחת לך מלא כוחות להמשך המילואים והמון הערכה ♥️♥️

אהבתי

זה כבר חצי ריפוי

ואיזה זוג מתוק אתם נשמעים

ותראי איך את חשובה לו

ואיך הוא הרגיש שאת צריכה אותו

איזו אינטואיציה חזקה היתה לו שנכון שיגיע הביתה היום

שיהיה לכם ערב קסום 

ושזה יתן לכם מלא כח להמשך

בשורות טובות

זה קשוח בטירוף. נשמע שאת קשובה למה שהלב שלך זקוק ויודעת גם להביא את זה לזוגיות וזה כל כך חשוב.

איזה כיף שהוא חזר, תספרי לו כמה זה מחיה אותך ❤️

כמה קשה. מבינה אותך כ"כ

שולחת חיבוק גדול.

ותודה לכם. 

תבקשי הפניה מהרופא ילדים, לא יאבחנו היפראקטיביות בגיל הזה, אבל תדגישי את הקשיים ואולי יתנו לך אבחון אצל מרפאה בעיסוק שתבדוק וויסות חושי ודברים נוספים...

אם המצב באמת כמו שאת מתארת-מרפאה בעיסוק ממש יכולה לעזור, ללמד אותו לווסת את הכוח שלו, ללמד אותך איך להתמודד איתו-יכול להיות שהוא ילד שזקוק לגירוי תחושתי גדול יותר, כי נשמע שהוא מתנהג בצורה טיפוסית לגיל שנתיים-אבל מפעיל המון כוח, הרבה ילדים בגיל שנתיים מרביצים או מפרקים משחקים לאחים שלהם, נשמע שהעניין אצלו שבכל פעולה שלו הוא מפעיל המון כוח...

בהצלחה! נשמע קשוח ממש

זה לא ילד ראשון שלי

קלאסי בגיל שנתיים להציק אבל הוא פשוט מנוע טורבו

זה בלי הפסקה ומתזז ואני לא מצליחה לעצור את זה

גם אין לו פחד

חופשי בגינה נניח

ילד בן ישר עוקף אותו בתור למגלשה

הוא מטפס מהצד על הסולם נוגס בו בברך

וואלה זה זר לי..

וגם מאש/כביש/כלבים שום דבר לא מפחיד אותו..

וזה כבר מפסיק להיות מעניין לעשות מה שעניין אותו בגיל שנתיים...
 

יש לי אחד כזה שבגיל יותר צעיר אפילו עלה לארון העליון במטבח ופתח ושפך את האקמולי... היה אלוף במתקנים בגינה...וכד'

ובכללי צריך כל הזמן אקשן ומשהו לעשות...

אחרת מפנה את המרץ להצקות ולצומי...

יש לאופי הזה גם יתרונות. זה אחד שתמיד ישיג מה שהוא רוצה, עצמאי מאד, אוהב אתגרים