הרגשתי במעצר בית 😂😂

חוץ מזה בסדר...

וסתם מבאס אני אדישה השנה, בקטע הרוחני..

לא התארחת השנה..?

לא יצאת קצת לבית הכנסת?

לא יצאתי לביתכנסת

היה לי ממש ממש כיף

אוי הזמן המשפחתי הזה של כולנו ביחד כל-כך חסר לי

תודה לבורא עולם שעבר בטוב

עם הפנים קדימה לשנה מושלמת בעז''ה 

ביום חמישי התחלתי שפעת, וכל החג הרגשתי לא טוב.

אירחתי כמה סעודות, לקחתי כדור ותקתקתי את הבית והאירוח, אבל זה פירק אותי לגמרי

רק חיכיתי שהאורחים ילכו..

אצלנו בטוב ב"ה

שנינו חולים קצת אבל לא נורא..

הפסקתי לחשוב על כל מי שבעלה מגוייס ונמצאת בחג לבד.

רק במקרה אני לא ככה, ויש מצב שאת סוכות נבלה לבד.

אבל זה רק הדגיש לי את עוצמת הפער שיש בין מי שחייו ממשיכים כרגיל כביכול, לבין מי שמרגיש את המלחמה כל הזמן.

אז היה לנו חג טוב, אבל זה הפער הזה העסיק אותי הרבה

אני גם הרגשתי אותו ממש אבל מהצד של המגויסת..

זה פשוט הרגיש כאילו אני היחידה בסיטואציה

מכירה עוד כמה וכמה, את לא לבד.

אבל אני בטוחה שבהרגשה זה לא משנה כמה כמוך יש עוד. זה פשוט מרגיש ממש בודד

אני לא מגויסת ולא אמורה להיות.

ניסינו לארח ולעזור מכיוונים שונים למגויסות ולא צלח, אבל רק לראות את המגויסות מהצד לא עזב לי את הלב. במיוחד שהיה לנו חג טוב ב"ה והפער בלט לי בלב.

בדרך כלל רק אלו שבצד הרע של הפער שמים לב אליו וכואבים ומקנאים.

תמיד יש פער בין אלו שטוב להם ואלו שרע להם.
באמת כמו שמישהי פה הגדירה- יקומים מקבילים.
פער בין נשים שנשואות באושר לבין נשים שלא.

פער בין נשים שמצפות לחג ושחג מסמל עבורן מישפחתיות וביחד, לבין נשים שהחג הוא הדבר הכי רע עבורם, כי זה שהות ארוכה ביחד עם מקור לרוע ואלימות.

פער בין נשים נשואות, לנשים רווקות שכמהות להתחתן.

פער בין נשים שזכו לילדים וחוגגות חג כמישפחה, לבין נשים שמצפות, והבית שלהם שקט וריק.
פער בין כל אלו שגרים במרכז לבין אלו שגרים בשטחים או קרוב לגבולות ישראל.

או בדוגמא שלך - 
פער בין נשים שחוגגות את החג עם הבעל והמישפחה שלהם, לבין נשים גרושות אלמנות או מגוייסות.
פער בין אנשים ממשפחה ממעגל ראשון של חטוף לבין מישפחה שלא.
פער בין מי שכל יום יש אצלו אזעקות ומי שרק פעם בכמה ימים.
וכו

מעניין שרק השנה זה תופס אותך כל כך...

שגם @תקומה הייתה מגויסת תקופה ארוכה

אז היא מרגישה את 2 צידי המטבע

שאדם תמיד מרגיש ושם לב לפער, רק כשהוא בצד הפחות טוב של המטבע.
אבל פערים תמיד היו קיימים.
ותמיד היו אמורים להעסיק אותנו. וליגרום לנו לצאת מהבועה של עצמינו ולשים לב לאחרים.
ממש לא רק השנה. 

אלה שלא, הם היוצאים מן הכלל.

לצערנו, כן? אבל ככה זה.. 

ליראות כל כך הרבה נשים שכותבות שרק השנה הם שמות לב שיש פער. ושיש אנשים שחוגגים חג בצורה מסויימת לעומת אחרים שחווים אחרת.

זה כואב, כי כאילו - איפה הייתן עד היום? באמת עד עכשיו הייתם בבועה שאצל כולם הכל טוב?
באמת לא שמו לב עד עכשיו לאלמנות, לגרושות לנשים מוכות וכו
מבינה למה אני מתכוונת?

אבל זה קצת כואב שאת כותבת כזו ביקורת בלי להכיר אותי בכלל.

זה לא כל כך נעים

כתבתי רק ממקום כואב.

אני מפסיקה ליכתוב פה כי אני רואה שהדברים שלי פוגעים.

באמת מתנצלת שככה הובנתי ❤️❤️

וזה יהיה צבוע מצידי להגיד שאני תמיד שמה לב לזה באותו האופן כמו השנה.

כי זה כנראה לא נכון.

וכנראה שבאמת חלק מרכזי מתשומת הלב שלי קשורה לזה שזה קרוב אלי.

ואני מקבלת שצריך לשים לב תמיד למי שסביבנו

אני כן חושבת שכשזה מעגל כל כך רחב שנעשה למען כולם זה קצת אחר. אבל עדיין מבינה את מה שאת אומרת

ואני מסכימה עם כל התגובות של כל מי שכתבה שיש הבדל בין מה שכתבתי לבין מישפחות מגוייסים - שהם חווים קושי בשביל כולנו.

סליחה שהגבתי בחוסר רגישות לפני כן.

ישנו עד עכשיו ופתאום התעוררו לחיים

תמיד ידענו שזה ישנו, כל המקרים שציינת,

אבל השנה זה שונה. ותמיד זה ככה, שיותר קרוב לאירוע שמים לב יותר ומגלים יותר רגישות. מה שבולט יותר השנה הוא באמת משפחות של מגויסים פה בפורום לפחות, כי יש פה המון נשים מגויסות ושנה אנחנו עוד בתוך האירוע ממש.

אני בטוחה שבדומה לפה, מעגלים קרובים של משפחות שכולות ל"ע גם כן מגלים יותר רגישות כלפי המשפחות הללו.

בקיצור מה שאני באה לומר הוא, שכל אחד מתחבר לדברים מהמקום האישי שלו, שנוגע אליו, לרוב

וצר לי שזה צובט לך. אני בטוחה שעומד מאחורי המילים שלך כאב גדול זאת לא מפרטת עליו

❤️

זה כמובן נכון שרגישות לזולת זה דבר שצריך לסגל לעצמינו תמיד.

אבל הסיבה שהשנה ההבדל הספציפי זה מאוד בולט היא לאו דווקא רק אצל מי שחווה את שני צדי המטבע, אלא הרבה בגלל שכולנו חווים את המלחמה ברמות שונות, והקושי של משפחות המילואים הוא לא פרטי אלא לאומי. הקושי הוא למען כולנו ולכן כולנו חייבים להכיר בו ולהכיר להן טובה, אפילו יותר מהרגישות הבסיסית שאותה את הזכרת.

כי הנשים שלבד- נושאות בלבד בשביל כולנו.

זה לא גורל אישי

אלא שליחות ציבורית שאת המחיר שלה משלם הפרט

מאוד מאוד קרוב אלי.

גם שנים קודמות עלתה בי המחשבה על הכאב והקושי של מי שאין לו משפחה, או משפחה היא לא מקור חוזק אצלו.

אבל לא יודעת, מרגיש לי לא הוגן לקחת את זה לאותו מקום כמו המקרים שהבאת.

כאילו אני צריכה להצטדק ולהסביר למה הקושי השנה הוא קשה יותר. ואני לא רוצה להיכנס להשוואות האלו.

השנה זה מרגיש קרוב יותר

זה מרגיש כללי יותר.

זו לא משפחה או אדם ספציפי שקשה להם

הייתה שנה ממש קשה על עם ישראל

אני כל הזמן מרגישה שיש פער מטורף בין מי שהמלחמה הזו משפיע עליו כי הוא במעגל קרוב אליה, לבין מי שלא

והחג עכשיו חידד את זה יותר.

אני מרגישה שבעוד החיים שלי נעצרו ואין לי מושג מתי זה יסתיים, יש כאלו שפשוט ממשיכים כרגיל, עוצרים לרגע להזדעזע כשצריך אבל לא מעבר.

הפער בין זה שאנחנו יושבים בבית בנחת ויש חטופים בעזה

הפער בין הבית לחיילים שנמצאים בשטח

בין משפחה שלמה למשפחות שלא יחזרו להיות שלמות לעולם

חברות שלי חגגו בלי בן זוג כי הוא גוייס בהפתעה, ואני יכולתי בקלות להיות אחת מהן, סתם יצא שאצל בעלי זה עוד מעט ולא בראש השנה.

שהרבה פעמים רואה את הפערים, אבל עכשיו זה ממש מקיף אותנו. אני מוקפת בנשות מגויסים, והקושי היה כל כך ברור ובולט, ולכן זה כל כך העסיק אותי.

במקרים אחרים, גם אם אני חושבת על אחרות והקשיים שלהן, זה פחות מקיף אותי ופחות בולט ולכן באופן טבעי פחות מעסיק את הלב. (וב"ה אני יכולה להעיד שאנחנו משתדלים לעזור בכל המקרים).

היה לי קשה זמן ארוך כל כך בלי חדשות...בנוסף דאגתי לכל מיני מגוייסים במשפחה המורחבת.

בסך הכל היה נחמד, אבל המצב,האזעקות, הדאגות קצת קלקלו.

ערב חג, הבחור בצו 8, ארז שופר, מחזור לראש השנה, יו"כ, אפילו הזמין לי סט 4 המינים משלי- שיהיה םה אחת כשר בבית כי ממש לא ידוע מתי הוא חוזר.

אני עושה סיבוב קניות אחרון - הוא ממש ביקש שאקנה לי בגד,

קונה מתנות לילדים,

חד"פ לאמא

ומחליטה לקנות לו בגדים לחג- אולי זה יביא אותו הביתה.

אני בנחת. עם הלילדים

בתכנון לאפס את הבית אחרי שהוחכים לישון ולארוז בבוקר

חמותי מתקשרת ומבקשת שאם יש לי אפשרות- אסע להורים עוד באותו הערב- אני חא מבינה למה

אז היא שואלת אותי אם אני לא קוראת חדשות (אני לא...) ומספרת לי שמתחילים לזרום הדיווחים על צפי לטילים מאירן

חרדה

אני לא מצליחה בכלל לחשוב

ובלאגן בבית חוגג,

הכלים בכיור,

וערמות כביסה...

איך בכלל מתחילים לארוז?

ולעזוב בית במצב הזה זה לא הגיוני

ואני לבד...

אבל אני מבינה שיש הגיון בבקשה שלה

כי באמצע הלילה להתחיל לרוץ לממד עם 3 לבד (זה אצל השכנים...) יהיה יוצר נורא

מציעים לי עזרה- (יש פה הרבה חסד- תודה לאל)

אבל רק המחשבה שמישהי תסתובב לי פה בין הרגליים מעלה לי את החרדה.

מושיבה את הילדים לאכול, מקלחות ופיגמה- ותוך כדי ממיינת את הערמות הכביסה הנקיה - מה יש מצב שאשתמש בחג- ומה לא

הילדים מסיימים התארגנות ערב- מושיבה אותם מול המסך (נדיר פה)

מורידה 2 מזוודות ומתחילה להכניס דברים

ללא הגיון וללא סדר

אין חלוקה הגיונית בין המזוודות

מעמידה אותם על יד הדלת

מעמיסה את העגלה לרכב

אורזת את האוכל שהכנתי

לוקחת נשימה ארוכה ומבינה שיש מצב שבאמת אני מצליחה לצאת

נשאר רק לשטוף כלים

ולהעמיס את המזוודות ואת הילדים

להוציא את הזבל אפשר יהיה רק בדרך החוצה - כי זו משימה בלתי אפשרית כרגע

(הבית נראה כאילו נחת בו טיל אבל זה מה יש)

מכינה לי צלחת לאכול משהו (לא אכלתי כלום מהבוקר)

מתיישבת

אזעקה

תודה שזה עכשיו והילדים עדיין ערים

תודה שזה לא באמצע הלילה או בדרך

שולחת הודעות לדואגים שאנחנו בסדר

מבלים בממד של השכנים- אין לי מושג כמה זמן

חזלש

עולים הביתה

שמה את הילדים מול המסך

מניקה את הקטן. אוכלת. מורידה דופק

מנסה לחשוב מה עושים עכשיו.

לישון בבית- מפחיד אותי שיהיה עוד משהו בלילה

לצאת לדרך- גם מפחיד

אבא שלי מציעהף לבוא לקחת אותנו- אבל זה נראה לי טירוף

מחליטה לשטוף כלים- שמה שלא יהיה נתקדם

ולהתחיל קצת לאפס את הבית

זה גם מרגיע אותי

(הילדים עדיין במסך)

השכנים מציעים לי לבוא לישון  אצלהם- לא מרגיש לי נעים

אבל יש לי פה בישוב משפחה- מרימה אליהם טלפון להודיע שאני באה לישון אצלהם,

עוד לפני שאני פותחת את הפה- הם מציעים לי לבוא (וגם לבוא לקחת אותנו)

אורזת בקטנה רק לילה (הילדים כבר בפיג'מות אחרי מקלחות אז רק לי... אפילו בגדים לבוקר לא ארזתי)

מגיעים אליהם

הילדים משחקים

אחיין שלי המתוק מכין לי תה עם קמומיל

מתחילה להרגע

הולכים לישון (ממש מאוחר) - ישנתי דפוק, המתח והחרדה

בבוקר הם מציעים לי קפה וא. בוקר לילדים- אבל אני רוצה רק הביתה, לתקתק פינישים אחרונים ולצאת להורים.

הם מציעים לי ללכת לסיים בבית ולהשאיר את הילדים אצלהם- אבל אני רוצה אותם קרוב אלי.

אורזת את כולנו הביתה-

מקבלת הודעה לטלפון שצורפתי לקבוצת עדכונים מהמילוים כי הם מתנתקים מהטלפונים...

שניה אחכ טלפון מבעלי- אני מתחילה להגיד לו חג שמח ואם הוא רוצה לדבר עם הילדים מהר לפני שלוקחים את הטלפונים

הוא מספר שהתחילו סבב יציאות

ובאמת לקחו כבר את הטלפונים לכולם-

חוץ מאלו שיוצאים הביתה

לוקח לי שניה להבין

הוא בדרך הביתה!!!! (הסגולה של הבגדים לחג עבדה)

שלווה

לא ידוע לכמה זמן

ועד מתי- לכן הוא מבקש שבכל זאת ניסע ובשני רכבים.

מגיעה הביתה

מחליטה שמה שירגיע אותי הכי הרבה זה לצאת מהמוד המסכן והקורבני ולעבור לצד הנותן

מחליטה שמה שארזתי ארזתי- לא פותחת מזוודות ומנצלת את הזמן עד שיגיע להכין עוגות.

מכינה לבעלי הממ"ד- שארחו אותנו אתמול

לחברות מגויסות

למשפחה שארחה אותנו לילה

לקחת להורים.

הוא מגיע, מבלים את היום בנחת

מגיעים להורים לא הרבה זמן לפני החג

העיקר ביחד

אנחנו עם המשפחה

לילדים יש מלא בני דודים

שחרית חג ראשון- הצלחתי להיות בבית כנסת כל התפילה

בקטן ישן בעגלה, הגדולים עם הבני דודים

שחרית יום ב- הספקתי תקיעות

פוגשת במהלל החג מלא חברות ילדות

הרבה מהן לבד (ממש אני ללבנון ואת להורים)

החג ארוך. מלא מתח, מדמיינת ירוטים

מתעוררת בלילה

הוא בבית- אנחנו ביחד

מוקפים ברנשים שאנחנו אוהבים ומרגישים אהובים

אבל אני לא מוצאת נחת

מצד אחד-מתה שהחג יסתיים ולחזור הביתה

אבל מצד שני יודעת שאז הוא יצטרך לחזור ובא לי שימשך עוד ועוד

שבת בצהריים- שולחת אותו לישון שנ"צ, יש לו נסיעה ארוכה לצפון בצאת החג.

כבר בזמן ערבית- אני מתקתקת מקלחות לילדים

מיד אחרי הבדלה הם כבר מתישבים לאכול משהו

הוא עוזר לי להעמיס הכל לרכב

ומתכונן ליציאה כי עד 12 צריך להיות בגולן

רגע לפני שיוצא- משהו בהודעה ששלח לו אחד אחד החברה לא הגיוני

שולח הודעה לוודא- 12 הכוונה למוצש 0:00?

מקבל תשובה לא! 12 בצהרים יום ראשון!!!!

אז יצאנו בנחת הביצה (שני רכבים)

הבוקר עוד הספיק לברך את הילדים ליוכ

ולקחת אותם לגן

ואני פה מנסה פורקת ומכחישה שצריך לאפס את הבית, לפרוק מזוודות ולהתמודד עם ערמת כביסות

תכלה שנה וקללותיה

תחל שנה וברכותיה

בילינו את החג ביחד❤️

פגשתי מלא חברות שזה לא היה ככה אצלן

אתן כולכן באמת גיבורות שאין דברים כאלה!!גם מי שבעלה יצא..

באלי לשלוח לכן סיפור קצר שמיה קינן שלחה לחג אבל צריך לבקש ממנה רשות ואין לי מושג איך...

קראתי בשקיקה כל מילה.

מגיעה לך חיבוק של אמיצות!

תכלה שנה וקללותיה,

תחל שנה וברכותיה...

הרגשתי אותך בכל מילה

ואיזו גיבורה..כמה תעצומות נפש!

הלוואי שמעכשיו יהיה רגוע וטוב ושמח כמה שאפשר!

שגם את החגים הבאים תחגגי איתו יחד בעז"ה!

אם לא, אז אפשר לשלוח שני הגדולים באוטובוס.

את הציוד שלהם תקחו איתכם. שהם יקחו רק תיק קטן עם ציוד לנסיעה עצמה.

ולאסוף אותם מתחנה מרכזית כשתגיעו ליעד.

אני נוהגת לצפון, אבל כבר מכינה את הבכור שהוא מוציא רשיון כמה שיותר מהר וחולק בנטל.

יש גם יתרונות לפיצול נסיעה ארוכה.

גילאים מ11 עד 4 ועוד תאומים בני חצי שנה..

אני לא מסוגלת לנסוע לבד נסיעה כזאת ארוכה עם ילדים ברכב מכל מיני סיבות

אולי ניאלץ לקחת מונית או משהו

יש מצב למצוא טרמפ? לפחות לחלק מהדרך.

אם היה תינוק אחד הייתי מציעה שתקחי את הבכור ואת התינוק באוטובוס

ובעלך יסע עם השאר.

עם תאומים זה מסובך.

אולי אם הם לא יונקים תקחי איתך רק ילד בכור באוטובוס ובעלך יסע עם כל הקטנים כולל התאומים?

או שתסעי לבד והבכור יעזור לבעלך עם הקטנים במהלך הנסיעה.

אולי תמצאו מישהו נער/ מבוגר ללוות ילד בן 11 באוטובוס.

נסעתי ברכבת לצפון, אז בנהריה הייתה תחנת רכבת. שם ירדתי.
ומשם הזמנתי מונית למלון ונפגשתי עם בעלי ושאר הילדים.
לרכבת לקחתי תמיד את התינוק ואת הבכור שיעזור לי, לסחוב עגלה וכו...
אבל אצלך זה תאומים. מסובך יותר.

היום ב"ה הגדוליםן כבר עם רשיון, ממש עוזר... להם יש אומץ מה שלי אין.

בחרנו בכוונה מקום שנגיש בתחבורה ציבורית (צפת), וכך שילבנו בין הרכב לבין התחבורה הציבורית, גם בטיולים שעשינו במהלך ימי הנופש. (לרוב הילדים נסעו באוטובוס, אבל לפעמים גם אני)

זה דרש התארגנות ותכנון מראש, אבל ב"ה לרוב היה מוצלח וטוב.

(אני בכלל לא נוהגת, אז לא הייתה אופציה אחרת... אבל אתם פחות מתשע נפשות, נכון? אז אפשר לשכור רכב של תשעה מקומות לימי הטיול. כמובן, זו עוד הוצאה שצריך לקחת בחשבון...)

בדרכ בנסיעות כאלה אחד אחרי השני כשבעלי לפני

אני שמה וויז אבל כשיש תחנת אוטובוס או פניה הוא עוצר עד שהוא רואה שהגעתי וממשיך בנסיעה

אז ככה שאני לא באמת לבד נוסעת ואני יודעת שאם עולה איזה צורך הוא קרוב אליי לעזרה

תעשו אחד הלוך אחד חזור

יש לנו גם שני רכבים כמו לכם ואני נוהגת באחד, בעלי בשני.

עכשיו ב''ה יש כבר כמה נהגים אז גם הם נוהגים.

בעיני חשוב שגם האשה תוכל להיות עצמאית בנהיגה לכל מקום ולא תהיה תלויה בבעל.

הפעם הראשונה שעשינו את זה היה בנהיגה לצפת, חששתי, נהגתי לאט אבל בסוף הכל היה בסדר. ממליצה גם לך לנסות ולנהוג בעצמך

אבל נסיעות קצרות שלא עולות על שעה  .

לעיתים קרובות אני מתבלבלת מהוויז יורדת במחלפים לא נכונים ואז הדרך מתארכת ואני נכנסת לסטרס וזה יותר מדיי בשבילי

אין סיכוי בעולם שאני נוסעת שעה וחצי למקום לא מוכר ועם החרדות שלי לצערי .

ננסה למצוא פתרון של מונית או השכרת רכב

תודה לכולן !

לדבר מראש עם בעלך ולסוע מאחוריו כל הדרך?

ממש תשמרו על קשר עין במראה, לוודא שאתם 'יחד' גם אם כל אחד ברכב משלו.

ואפשר גם לחפש איזה אחיין עם רישיון ולהציע לו 'טרמפ' + אפשרות לנהוג, שיעלה עם חבר לטיול באותו אזור.

לסוע אחרי בעלך שתראי לאן

או אולי שהגדול ביותר ישב לידך וידריך אותך איפה לפנות.

אני לגמרי לא מזלזלת בקושי, הוא ברור לי ממש.

אני פשוט חושבת שחשוב להצליח לנהוג לכל מקום. לא כל פעם הבעל יכול להצטרף וחבל לפספס כי חוששים

והחשש מוצדק בעיניי, אם גם ככה את חוששת מנסיעות ארוכות בתקופה כזאת שאין ווייז נשמע לי ממש הגיוני... גם אני שאני צפונית נוהגת מלא באיזור-מסתבכת ויש איזורים שאני מעדיפה להמנע מלהגיע אליהם לבד בלי ווייז...

לשכור רכב גדול רק לחופשה נשמע לי רעיון ממש טוב

לא יודעת מה הרמה, אבל להתחיל קצת קצת

אם את אוכלת באמת שטויות כל הזמן, אז להתחיל בארוחת בוקר נורמלית יותר- פוסת לחם עם משהו- טחינה/גבינה/אבוקדו/חביתה

אבל הכי חשוב הרבה ירקות

העצלנות לחתוך לפעמים מבאסת אז אולי לשטוף בלי לחתוך לסלט אלא חתיכות גסות של ירק מסוים ולטבול בממרח אהוב ובריא

לקנות פירות שאת אוהבת

הכי חשוב לא לסבול בתהליך אחרת זה לא יעבוד

אם את לא אוכלת פחות קלוריות ממה שצריך לא תרדי המשקל וזה לא משנה כמה ירקות תאכלי

כמובן יש לירקוצ יתרונות אחרים..

א. רוב הירקות מכילים כמות מים שזה טוב לחילוף חומרים

ב. ירקות בכללי גורמים לחילוף חומרים בעקבות מה שמכילים חוץ ממים

ג. אם משקיעים בסלט גדול הוא יכול להשביע כמו ארוחה, במיוחד עם מוסיפים אבוקדו, ביצה , טחינה ולא רק ירקות קלים

בסוף הקושי הוא לא בלדעת מה לאכול, הקושי הוא ביישום

האתגר הוא נפשי/ מנטלי.

בנוסף כדאי מאוד להמשיך לחפש ספורט שאת כן מתחברת אליו.

ניסית ריצה, שחיה, אופניים, ריקוד ותנועה, אימוני כח?

אולי כדאי לנסות אווירה אחרת

למשל לא דומה סטודיו גדול למול סטודיו בוטיק.

לא דומה ספורט אישי לקבוצתי.

גם לפעמים אם יש חיבור לאנשים בקבוצה זה הופך את העסק לקליל יותר.

או פסיכולוגית ?

חשבתי דווקא שהקבוצה כן יהיה לי יותר טוב כי אני בנאדם של מסגרות .

ספורט ובכלל דברים חדשים קשה לי להתחיל, להתחייב, לנסות להתקשר, זה מעייף אותי עוד לפני הספורט 😬

חשובה לי מסגריות דתית מופרדת אז גם אין המון אופציות, אבל מודה שלא חיםשתי מספיק 

ואכן אורח חיים בריא, גם אם המשקל עדיין יהיה גבוה, ישפר מאוד את בריאות הגוף שלך, ויקטין סיכונים למחלות מבאסות כמו סגרת וכדומה.

איך הייתי עושה את זה בפועל?

בגדול- תצטרכי משהו שהוא בר קיימא. כלומר שתמשיכי להחזיק בו לאורך שנים רבות, ובשביל זה זה צריך להיות משהו שהוא לא אינסוף השקעה וסבל.

אז מוצאת ספורט שנעים לי. ומנסה להעלות את הפעילות הגופנית הלא-מאורגנת ביומיום, למשל- לעלות במדרגות ולא במעלית. ללכת לסופר ברגל אם זה להשלמה קטנה. כאלה….

וכמובן ספורט אינטנסיבי יותר שנחמד לך. כדאי בחברה/קבוצה, אבל מה שטוב לך.

גם הליכה עם חברה זה מדהים!

מבחינת תזונה- בעיניי המפתח הוא להפוך אוכל בריא לנגיש יותר, ואוכל לא-בריא לנגיש פחות.

כלומר להמעיט/להפסיק לקנות הביתה מזון מעובד מאוד, שתייה מתוקה, חטיפים, ממתקים וכדומה.

לקנות הביתה יותר ירקות ופירות טעימים. אם את אוהבת שייקים- אז פירות קפואים, שייקר…

לנסות מתכונים בריאים, כדי להוסיף לשגרה את אלו מהם שטעימים לך.

להפחית כמה שיותר צריכת סוכר ומזון מעובד.

זה ממש לא בהכרח השתעבדות. תלוי באיזו מידה עושים שינוי. אבל לתחושתי, אפילו רק להפסיק לקנות אוכל מעובד מאוד, ועוגות חטיפים וכו- עשה שיפור. (אה, וגם לא להכין עוגות עוגיות באמצע שבוע. מקסימום לשבת. כשיש אז אוכלים יחחח)

וירקות אוהבת ספציפיים וטריים במיוחד, ולא תמיד קל למצוא ולהכין.

גם מבחינת אוכל, לא מתחברת לאוכל מבושל אז כמעט כל מה שבריא צריכה להכין במקום.

חטיפים ועוגות ביתיות יש בשביל הילדים

לא רוצה לחנוק אותם מדי

מהמאוד מעובדים ומלאים דברים שמזיקים לגוף.

וכן לקנות הרבה ירקות, יוגורטים(לא ממותקים), אגוזים וכד' לנשנושים. והרבה חומרי גלם טובים- דגים, עוף, בשר, קטניות, פחממות מורכבות.

ואם נגיד את מחליטה ששוקולד את כן צריכה לפה ולשם- לקנות מזה מעט. אם נגמר אז אין עד לקניה הבאה.

בהצלחה!

גם מלמד על הנזקים וגם נותן ידע ומלמד איך לאמץ אורח חיים בריא

לא קראתי בעצמי, רק שמעתי עליו.

בהצלחה מאוד!

ממני

שקנתה בגד

ושמעה היום המלצה לחנות בגדים למידות גדולות ..... אהמ🤭

דבר ראשון, לא לעשות דיאטה אחא שינוי באורח החיים. זה אולי נשמע כמו הבדל מינורי, סה"כ איך קוראים לזה, אבל זה משמעותי, זה בדיוק ההבדל בין משהו שאפשר להתמיד בו ובין משהו שאי אפשר.

את לא צריכה להפסיק לאכול, את צריכה ללמוד לאכול נכון. יותר קמח מלא, יותר מים, יותר ירקות, לישון מספיק שעות בלילה, להפסיק לאכול כשאת שבעה. אני הצלחתי לרדת ממש יפה והייתי אוכלת הכל- פסטה, פיצה, עוגיות, וכו'. כן אוסיף שהייתי עולה על ההליכון כל יום.

עשיתי תכנית קצרה של מישהי (כבר לא עוסקת בזה) והיא הייתה הגישה שכן צריך לאכול מתוק, אבל בשעות אחה"צ ועם כוס שתיה חמה (שתיה חמה- עם עד כפית סוכר ביום).

תתחילי בצעד אחד קטן, אחרי שתצליחי להתמיד בו, תעשי עוד משהו. ככה לאט לאט תצליחי להכניס שינויים גדולים.

בהצלחה

אני מתקשרת על הבוקר (אומרים שיכול לעזור) בעבודה, שמה לידי ועובדת במקביל עד שהם עונים.. יכול להיות גם שעה פלוס (לא זוכרת כמה).

ממש מתיש. בהצלחה

שהם כתבו שבגלל שהם מנסים להזדרז בטיפול בדרגות אז המוקד לא פעיל 😵‍💫

הגיוני?

הם עונים אחרי שעתיים שלוש כזה של המתנה.

והם חזרו אלי,

אבל זה גם לוקח מלא זמן.

כשמאוקובר אני מנסה לקבל את הדרגה שמגיעה לי והפלא ופלא תוך שבוע עידכנו דרגה.

ממליצה.

וגם זה לא תמיד. היה פעמים שסתם לא ענו.

אני גם באותה סיטואציה. משלמת כמעט 3000 בחודש כבר כמעט שנה.

בתחילת שנה נתנו לי דרגה זמנית אז עכשיו גובים לי גם את ההחזר של זה.

איזה 4500 בחודש. זוועה.

חיכיתי שעתיים על הקו וניתקתי.

יום אחרי שעתיים וחצי ולא ניתקתי וענו לי.

אמרתי לה וואווו לא האמנתי כבר שתענו. אני שעתיים על הקו.

אומרת לי, 'כן הנה ענינו. מה את צריכה?'

הלוווו 

זוועת עולם.

ואז אומרת לי תתקשרי שוב עוד שבוע. ולא העיפו עד הטלפון שלי מבט על מה ששלחתי. אני צריכה להתקשר ולהתפלל שיענו לי רק כדי להגיד הלוו שלחתי לכם טפסים חדשים שימו לב.

זוועה.

ממליצה כהרגלי להתייעץ עם הרב בני פישר ממגן לחולה.

הוא יפנה לרופא הכי טוב בתחום ויעזור בקביעת תור

בהצלחה יקרה

בשורות טובות.

וממש עוזר להקדים תורות במקרה הצורך.

הוא היה שליח טוב עבורנו בכמה מקרים, גם באבחון וגם בטיפול/ניתוח וכד'

יש שם מרפאת חוץ טובה ספציפית לאנדו

תצטרכי טופס 17 מהקופה רק.

האבחון הוא עבורך או עבור נערה?

נראה לי שמה שחשוב זה לעשות רישום עד התור עצמו.

מבחינת וסת- כמות דימום, ובעיקר כאבים- מתי וכמה כואב, ביחס לוסת.

איפה כואב בדיוק.

תסמינים נוספים.

לפעמים כואב לא רק בוסת אלא גם לפני, או בביוץ וכדומה.

כמה ימים הוסת

האם סדירה

בנוסף אם קיימים כאבים ביחסים אז גם עליהם לרשום לעצמך (תסמין נפוץ)

תפתחי דף מידע על אנדומטריוזיס באינטרנט. התסמינים שאת מכירה שמופיעים אצלך לפעמים- תעשי עליהם רישום כדי לתת מידע טוב לרופא

(לפעמים קשה לתת הערכה של תדירות הכאבים מסוג x וכדומה כשלא רושמים)

כדאי לבוא עם מלווה. הבדיקה כוללת בדיקה פנימית (גם ידנית)

מתי זה נעשה במהלך החודש? אחרי מחזור, אחרי ביוץ וכו

קריטי להגיד תדירות של כאבים?

אצלי התסמינים העיקריים זה חסימה בחצוצרה בלי שום רקע, כאבים ביחסים ולסירוגין כאבים חזקים בווסת.

מחכים הרבה לתורים? 

ברמה הראשונית להתיישב במיטה, להוריד מיד את הרגל לרצפה עוזר.

 (השריר מתכווץ, וכשאת מורידה רגל לרצפה את מותחת, אז זה עוזר)

ואז חקרתי את זה וראיתי שכותבים ששרירים תפוסים זה ממחסור במגנזיום, 

ובאגוזי ברזיל יש המון מגנזיום, אז קניתי לי שקית, ואכלתי 1-2 ביום 

(בהמשך אפילו על זה לא הקפדתי כלומר לא כל יום אכלתי)

ובהריון האחרון לא היו לי בכלל התכווצויות ב"ה!

צריך לשים לב שבאגוזי ברזיל יש סלניום, שבמינונים גבוהים עלול לגרום להרעלת סלניום.

ולכן חשוב ממש לצרוך בצורה מבוקרת!

בריאות שלימה, ובעז"ה בידיים מלאות אמא בריאה ותינוק בריא.

א. כשזה קורה מייד למתוח את הרגל

ב. מגנזיום. או כתוסף או בבננות ודברים שמכילים מגנזיום

מאוד מאוד עוזר

אני לקחתי כמוסות, אפשר גם לנסות להוסיף בננות לתפריט.

היה לי גם בהריון

ואצלי כשזה קורה, בגלל הסימפי אני אפילו לא יכולה לרדת לרצפה לדרוך על הרגל
כאבים אמיתיים

תנסי לקחת מגנזיום

צריך אישור מרופא לקחת? מרשם? או שפשוט קונים בבית מרקחת?

זה סיוט, מתעוררת כמה פעמים בלילה. ומפחדת ממש אם יקרה בלידה, כי הפעם זה בעוצמה חזקה הרבה יותר מההריון הראשון🙈

חוסר במגנזיום

הרבה בננות

אגוזים וזרעים עשירים במגנזיום

קטניות עדיף מונבטות

אם יש לך משחת סילברול עוזרת מאד לעזרה ראשונה.

אבל הטיפול הלאה תלוי באיך זה נראה. אם "רק" אדום בטח יעבור תוך יום יומיים, אם יש שלפוחיות כדאי לך להתייעץ עם גורם רפואי.

טיפלתי בברנדשילד ופד פראפין. במקום כוויה מפושטת נשארה רק 3 שלפוחיות קטנות.

@אמהלה, מבינה שלא היה לך צורך להתייעץ, שמחה שהיתה לך משחה טובה לשים והסתדרת.

תרגישי טוב

וניסיתי להבין האם אני צריכה להתייעץ עם גורם רפואי.

אני לגמרי בעד להתייעץ עם הפורום! וזה מה שעשיתי בעצמי

החלמה מהירה גם לך

נשארו שלפוחיות אבל ממש קטנות ב"ה.

שמן קצח/ג'ל אלוורה 100% טבעי למרוח על הכוויות

ולעשות קומפרס קר ץ-

לוקחת זוג גרביים מכותנה

אחת לחה וגורבת על היד

ועל זה גורבת גרב יבשה

וביניהם מכניסה קוביות קרח

וצריך לשמור על לחות שהעור לא יהיה יבש כדי שלא תישאר צלקת

על כוויית שמש האמת

זה לשים חלבון של ביצה חיה כמה שיותר זמן

ההסבר היה שזה מחזיר לגוף איזה חומר שחסר בגלל הכוויה

צחקתי כששמעתי את זה

וקצת אח"כ נכוויתי ממש בשמש וזה עזר לי מאוד

רפואה שלמה!

מרחתי את המשחה של גרין ופזרתי את הטלק שמצורף שקונים את המשחה.

מעניין אם זה טלק רגיל.

ונזכרתי שבעבר אמרו לי שצריך להדק את הכל עם ניילון נצמד, זה מה עשיתי.

משהו כמו עשרים דק אחרי המריחה. רגשתי הקלה.

מקווה שיחלים מהר, יש לי המון  פעילות בסופ"ש עם הידיים והכיורים מלאים (אין מי שיעשה כלים במקומי).

בבקשה באמת.

כל אחת שתעשה מה שטוב לה, אבל כשזה פורום ציבורי אני חייבת למחות.

זה כל כך לא שווה את הזיהום חס וחלילה שיכול להגרם מכזה דבר.

ובדיוק ראיתי מישהו שכתבה באריכות ובמקצועיות על כמה שזה נפוץ ומסוכן להשתמש בחומרים מהמטבח כדי לרפא פציעות - והיא כתבה נתונים על אנשים שהגיעו למיון בגלל זה, סליחה שאין לי את המקור.

ביצים חיות זה כל כך ריסקי, בבקשה

גם אני עשיתי דברים נואשים בגלל כוויה שהוציאה אותי מדעתי, ואני מסתכלת אחורה ולא מאמינה.

אז אני מבינה מאיפה זה מגיע, אבל בכל זאת - להזהר מתרופות סבתא, גם אם הן "עובדות" כי הסיכון לא שווה את זה.

פצעים פתוחים וכוויות זה דבר רגיש לזיהומים, ומוצרי מזון הם לא דברים שמיוצרים בהגיינה הנדרשת לטיפול רפואי. גם לא ניילון נצמד.

ורפואה שלמה לפותחת, אני ממליצה גם על משכך כאבים, כוויה זה אחד הדברים הכואבים 

אם כן, שמים אותה מהרגע הראשון ועוטפים הניילון ומעל חבישה

לגבי התוקף לא יודעת, אפשר לשאול

ביד היה נראה ממש לא רציני אבל בבוקר קמתי עם שלפוחית מפחידה בכל כף היד...

הבנתי אז שלא שמים את האזור מתחת לזרם מים זה מחמיר את הפציעה

יתכן ויש הבדל בין כוויה משמן רותח/תנור חם/מים רותחים.

הבוקר, ממש שיפור, רמת הכאב פחותה ויש מקומות שנוצרה אדמומיות.

לי היה כוויה מאדים. פתחתי סיר וכל האדים היו על היד שלי, שרף מאוד הייתי.תחת מים זורמים , בהמשך שמתי סילברול אבל בבוקר שמתי למשהו זוועה...לא שישנתי בלילה אבל זה מה שקרה

לפני הרבה שנים אבל

פושרים, רגיל מהברז.

יש הנחיה אחרת?

יכול להיות שאצלך זו פשוט היתה כוויה יותר חמורה, ושאם לא היית שוטפת במים היה אולי עוד יותר חמור. 

אפשר לראות בזה גם עזרה.

תלוי פרשנות וכנראה מכלול של היחסים שלכן.

אני הייתי שמחה אם חמותי היתה עוזרת לי במקרה כזה. ואם ישנים אצלה זה ויש כינים זה באמת יכול להיות מורכב וליצור הדבקות.

הכל תלוי בצורה שזה נעשה ובטיב היחס ביניכן.

אולי זה הרגל שלה שאני לא מודעת אליו,

כמובן שלא עשתה את זה לידי,אלא בערב שאני ובעלי יצאנו לקניה של משהו

הרגשתי לא נעים עם זה 

אז היא הבינה שהיא צריכה להשלים את הטיפול בהם,

בדיוק כמו ששולחים לפיפי לפני השינה וכמו שמצחצחים להם שיניים.

אבא שלי קבוע גוזז ציפורניים לכל הנכדים (הקטנים)

ואמא שלי מיישרת שיער (זה כמובן היא מתקשרת לשאול)

אולי גם גיסות שלי חושבות שזה חוצפה שאבא שלי גוזז ציפורניים בלי לבקש רשות?

לא יודעת זה כ"כ טבעי לי שאף פעם לא חשבתי שיכול להיות בזה משהו מוזר.

אם כבר, אם הייתי משאירה את הילדים שלי אחרי מקלחת וממהרת לצאת לסידורים ולילדים היה חשש אולי לכינים, הייתי מתבאסת אם אמא שלי לא הייתה מעבירה סירוק רק מחשש להיכנס למקומות לא לה. (אצלנו לא מעבירים בשגרה, רק כשיש חשש)

אם זה קורה כל הזמן ומפריע לך, אפשר לבקש לחדול מהמנהג אם זה מפריע לך.

אם זה היה בגלל הסיפור של הלידה, אז היה נגמר, תחליקי.

נמאססס לי מהשטות הסאת

5 בנות 🥴🥴🥴🥴😂

זה חלק מהרחצה.

כשאנחנו נוסעים להורים/חמים זה חלק בילט אין מהאירוח האמת 🤔

מקלחת, מסרק כינים, צחצוח שיניים

וזה הרבה פעמים עליהם

אישית הייתי שמחה מהעזרה

אבל את מכירה אותה כדי לדעת יותר טוב 

לנכדים שלהם.

אני רואה שאת ממש לא היחידה שכתבת, רק מראה כמה משפחות יכולות להיות שונות זו מזו וכמה חשוב לדון לכף זכות, שאולי מישהו אחר פשוט פועל לפי הרגל שונה משלי, וללא שום כוונה רעה או נסתרת. 

אלא שגרתי שמיד אחרי מקלחת מסרקים כינים.

אני עושה את זה לילדים שלי באופו קבוע, חלק מהשגרה, חופפים ומסרקים כינים. אולי זה גם השגרה של הסבתא

אם היא שמה לב שאחד היה מגרד קצת יותר מדי מתיישבת איתו ובודקת לו.

לא הפריע לי.

גם לא היה מפריע אם חמותי ז"ל היתה עושה את זה.

כל עזרה - ברכה מבחינתי.

גרד אחד קטן ואני ישר מרטיבה להם שיער ומסרקת.
לא יכולה לראות גרד
וגם נהנית מזה חחחח

כי אם לא, וזה סתם עזרה, לא רואה בזה בעיה.

חמותי קבוע גוזזת ציפורניים לילדים

היא אפילו אמרה לי בפירוש לא לגזוז להם לפני שאנחנו מגיעים...

האמת תחביב מוזר אבל אני ממש לא מתנגדת

חוץ מזה שהיא ממש עדינה, הרבה יותר ממני כנראה, וזה מעלה להם את הסטנדרט ...

גם כינים יצא לה לעשות אבל לעתים רחוקות.

שתבדוק תמיד, תחסוך לך..

אבל מודה שהייתי מצפה שהיא תשאל אותי לפני..

מכריזה תמיד שכשיהיו לה ילדים היא תביא אותם אלי שאבדוק להם כינים (וזה כבר קרוב... מסיימת שמינית עכשיו).

וואלה, זורם לי.

אם זה בא עם עוד אמירות על חוסר אחריות שלך כאמא או משהו כזה, יש מקום להעלב. אבל אם הסבתא ישראלית שמבינה שככיים זה חלק מהילדות גם בבתים הכי טובים שיש- ממש אפשר לדון לכף זכות.

גם אני כזו האמת...
לא הייתי נפגעת. ולא נראה לי שכוונתהה לא טובה