בחלק מהחג ממש הייתי באווירת קדושה והתרוממות, ובחלקו בדיכאון.

כל כך הרבה דברים שהצטרפו נוצר לי סלט במוח.

אני לא יודע אם אני שמח או עצוב או מפחד. אני בעיקר מבולבל.

צא מזה ה אוהב אותך

גם אני הייתי בזה התבודדות ממש עזרה

כל אלה גרמו לי לבלבול אחד גדול, אני לא בטוח מה אני עכשיו בדיוק.

אמרתי למישי משו אחד וצעקתי על מישי משו הפוך לגמרי

יצאתי בוכה שלא יודעת מה לעשות עם עצמי

גם במוצש היה המשך לבלבול בקיצור היום היה צום ובכלל השתגעתי

קיצור טעטאא עזרה

עשיתי התבודדות בחג ומישי עמדה והסתכלה עלי ולא רציתי לרדת עוד יותר לוואדי כי היה שם כלב משוטט 

ההתבודדות הרגיעה אבל לא לגמרי

אבא, אומרים שזה לא נשמע יהודי ככה.

טאטע? זה נשמע יותר יהודי? בגרמנית?

בסדר. אבל טאטע, עכשיו אני במבוכה.

כי בראש השנה, כתבת בספר החיים ובספר ה... מוות.

טאטע, זה לא אקציה? משהו מימים אפלים?

יודען! ראוס! פון דער הייליגע שול?

אבא זה מרגיש לי לא נכון, להשתמש בכאלו מילים.

האם באמת זה רצונך, שנדבר בשפתם בחודש אלול?

אינני יודע אבא, מדוע צועקים אנשים בגרמנית,

אבל אני אשתמש בשפה שבה נתת לנו תורתך.

אכן, שפה יפה היא עד מאד, העברית.

מלך חי וקיים, רבה אמונתך.

אבא? מלך? טאטע? 

בדרכ אני עושה מה שיוצא

והוא לימד אותי מושג חדש: "התוועדדות". התבודדות, זה שמדברים לבד עם ה'. התוועדות, זה שמדברים ביחד על ה'. "התוועדדות" זה שמדברים ביחד עם ה'.

אז התאפקתי ולא אמרתי לו שיש דבר כזה מניין.

והוא אמר את זה, וואי מניין זה ממש שונהההה

אפשר כמובן להפוך את זה לטקס שיבטי שבו עשרה אנשים ממלמלים טקסטים אחרי הממלמל הראשי, מתנדנדים בקצב אחיד ופוסעים שלוש פסיעות אחור וקדימה.

אבל חבל. ה"התוועדדות" הזו היא בעצם ביטוי לחיפוש רוחני. כמו אדם שגדל בארץ, ולא ממש התחבר ליהדות והלך למצוא רוחניות בהודו. בעצם מגיע אדם שלא מתחבר למניין, אז הוא מוצא רוחניות חדשה שנקראת "התוועדדות".

(אגב נראה לי שסיני תור המציא את המושג כשהייתי איתו בטרמפ, כי הוא די התלהב מעצמו)

מניין זו תפפילה מסודרת

התוועדדות זה לא מסודר עם נוסחים וכזה

זו בדיוק הבעיה! את הופכת את התפילה לטקס שיבטי שבו עומדים וממלמלים טקסטים. תשני את הטקסט! תוסיפי מה שבא לך בהקשר של הברכה, ותחתמי בנוסח שתקנו חכמים.(דהיינו שסוף הברכה תהיה ברוך אתה ה' וכו', רופא חולי ישראל)

שרוצים לגמרי, באיזה נוסח ובאיזה סגנון שמתאים לאותו רגע, לדוג' שאפשר לפנות לקב"ה באיזה שם שיוצא ולא צריך לחשוב יותר מדי איפה לשים כל מילה אלא לפרוק

חיפוש להשתחרר ממסגרת הנוסח.

וזה בדיוק אותו הדבר כמו בחור צעיר שנוסע לחפש רוחניות בהודו, להשתחרר מהיהדות ולמצוא משהו חופשי יותר.

וזה לא אומר שיותר אין מניינים ואין נוסחים, יש וחצי אבל גם ההתוועדדות שנותנת כיוון מחשבה קצת שונה וקצת יותר פתוח

@משה למשל.

(אמבוש עליך)

ואין עבירה לעשות מדיטצייה

אני אומרת באמא שלחמור שאין לי

מדי פעם זה משתנה, אולי אני ינסה לאמץ את העזאזל הזה חחח

לא יודע אם להגדיר כחג מרומם בצורה מאוד מיוחדת למרות שהשתדלתי להתרומם אבל היה בסדר סך הכל.

עכשיו אני מקדיש קצת להיזכרות והתבוננות באירועי שבעה באוקטובר לקראת יום השנה, קשה

אבל אני לא מבינה בזה הרבה

#די_כבר_לאינסליות_הפופולרית

תעמין לי עישתי עחי אין לה אלוהים זותייי מגהצת ת'כרטיס אשראי 🤣🤣🤣🤣

נשים עי אפשר איתם עי אפשר בלעדיהם אחשילייי 😂😂😂

הראשון דבילי, באסה שעדיין יש לו הזיית מקורות

השני דווקא מקסים!

והשלישי - מה הכוונה האמיתית במשפט?

אבל בעקבותיך עיינתי- 

בן כ' כו'. כמ"ש (במדבר א':י"ח) מבן עשרים ומעלה כל יוצא צבא כו': (גר"א)

בן עשרים לרדוף. אחר מזונותיו. לאחר שלמד מקרא משנה וגמרא ונשא אשה והוליד בנים, צריך הוא לחזור ולבקש אחר מזונות. פירוש אחר, בן עשרים לרדוף אותו מן השמים ולהענישו על מעשיו, שאין ב"ד של מעלה מענישין פחות מבן עשרים: (ברטנורא) 

לרדוף במצות עונשין (רש"י)

בן עשרים לרדוף לטרוח אחר מזונותיו. וגם לצאת למלחמת ישראל. אולם חייב גם לרדוף אז ביותר אחר מצות, דבב"ד של מעלה אין מענישין בפחות מבן עשרים [ב"ר פרשת קרח וירושלמי סנהדרין פי"א ה"ה, ושבת פ"ט ב']: (תפארת ישראל דמשנה)

מעניין. יכול להיות שהם פירשו באופן שיהיה רלוונטי גם לימי הגלות. אגב יפה לברטנורא אם הוא הגיע לגיל 20 לאחר שלמד מקרא משנה וגמרא ונשא אשה והוליד בנים, ומה שנשאר לו זה רק לבקש אחר מזונות

אבל אם מבקשים ממנו ליצור ציטוט הוא באמת טוב, לדוג' רציתי משפט מחזק לתוכנית כושר שעשיתי אז ביקשתי ממנו בסגנון הרב קוק:

"כשם שהתפילה מזככת את הרצון הפנימי

כך כושר גופני מעורר את עוז החיים שבבשר.

אין הנשמה יכולה להוציא אל הפועל את גנזי 

אורותיה כל עוד הגוף רפה וחלש; רק כשהגבורה 

הגופנית והטהרה הרוחנית מתאחדות לאבוקה אחת

יכול אדם לקרוא בשם ד' מתוך מלאות החיים ובריאות היצירה."

"ההתעלות אל על אינה יכולה להיעשות בבת אחת, שכן לעיתים כותונת המעשים המצומצמת של ימי הילדות הופכת לחיץ. האדם שואל בנפשו: איככה אוכל כי אלבשנה שוב, את אותה השגרה הישנה, בעוד שנשמתי משתוקקת למרחבים? הרי במקורותינו מודגש כי הערך הפנימי של השם מתגלה דווקא מתוך התיקון, וכל חילול של קודש המופיע בטעות, אפילו מן הבחינה של השגגה, מעיד על הצורך בזיכוך הכלי הגופני.

לכן, כשהאדם הוא בן עלייה, עליו לדעת כי בשנות העשרים לחייו מתעורר בו כוח רצון כביר, שנועד לרדוף ולהשיג את השלמות. נאמר על כך כי דווקא דרך הכושר שבו הוא מנהיג את חיוניותו הגופנית, הוא בונה קומה של חביב ויקר, המאפשרת לרוח הגדולה לשכון בבטחה בתוך המציאות המעשית, מבלי שתהיה פשטתי וחסרת לבוש, אלא עטורה במסכת של גבורה ותפארת אבות."

חופשה טובה, בפרט בחו"ל, לראות ולהיחשף למקומות אחרים, לאווירה אחרת, לאורחות חיים אחרים - ואז לחזור לבית הפרטי והנעים שלנו, ולהעריך את כל הטוב שכן יש לנו 

מזג אוויר כזה עושה אותי שמחה

אין דרך לקום בבוקר, לראות שהכל אפור ורטוב בחוץ, ולהשאר עצובים

פתר את החידה של החיים שלו