ימים ושעות מדמי לידה

אחכ תתחרטי על זה עם תינוק קטן

כן אני בסוף לוקחת מחלה

אבל ממש בסוף מאמצע תשיעי ככה

להמשיך לעבןד…

וכן ימי מחלה מאמצע תשיעי זה הגיוני

בקיצור יש לי עוד כזה חמישה שבועות למרוח 😅

אין כוח😂

ואני רק בשבוע 31... נראה מתי אצא לחל"ד. פשוט אין כח. 

בהריונות הקודמים עבדתי עד הלידה. הפעם לא נראה לי שאצליח

בד"כ עבדתי עד שבוע 36

(אבל אני יולדת בשבוע 37, גג 38+1..)

וגם אחרי החופשת לידה

אצלי אומנם מחשבים אבל מערכות מסווגות אז אי אפשר כלום מהבית…

איך מתאים לי שנץ על חשבון ארוחת צהריים

וואו

בשבוע 30 וכבר קשה לי ממש, אני עובדת עם ילדים קטנים, זה מתיש ומעייף..

כל יום אני אומרת לעצמי כל הכבוד שרדת עוד יום.

חייבת להגיד שהעבודה הייתה קשה מאודדדד (סטאז') והייתי סטודנטית במקביל בלי יום פנוי.

למעשה יצאתי לחל"ד בשבוע 37

זה לא 38…

לידה קודמת היתה ב38.6 אבל לא עבדתי אז סוף ההריון שכבד ומציק הייתי עם פיג׳מה במיטה…

עכשיו אני קמה כל בוקר בשש וחצי וחוזרת ב4 הביתה זה מעייףףףף

אבל בכללי היה לי ממש רע בעבודה הזו, אז זה לא היה רק בגלל ההיריון. פשוט לא רציתי להסתובב עם כזו תחושה רעה לקראת הלידה.

הדמי לידה זה לא הדבר הכי חשוב

והגיוני לתת לעצמך מנוחה בסוף ההריון כשקצת קשה גם במחיר של דמי לידה נמוכים יותר.....

חשוב לדעת מה ההשלכות אבל לגיטימי ויש מקרים שזו הבחירה הנכונה...

אבל לא חתכתי כלום ושום דבר,

אה, גם בעלי היה במילואים, אז בכלל... כיף חיים.

עבדתי עד שבוע 39...

באמת שכשאני מסתכלת אחורה אני לפעמים בהלם מדברים שעברו עליי ושרדתי. 

ממש לא שרדתי

ובגלל שילדתי פעם קודמת ב37, אז הפעם יצאתי ב36, כדי להספיק לנוח

בפועל ילדתי ב41

אבל אני לא מצטערת שיצאתי.

העבודה משפיעה עלי ממש לא טוב נפשית, והיה לי מאווודד קשה.

שמחתי להתנתק לפני הלידה.

עורכת...

מסכנה בקושי זזה הכל כואב לה🥺

אני מנסה לשמור את הימי מחלה להאריך חופשת לידה

מניחה שבתשיעי כן אקח קצת

ומקווה מאודדדדדד שלא יהיה לי תשיעי ארוךך!!!

מבחינתי 37 וחצי שלום וביי😅

למרות שהעוברית קטנה אז אולי כן עדיף עוד זמן בפנים? לא יודעת כבר🥴

כשבפועל זה יכול לקרות ב41

מניסיון...

הייתי בטוחה שאלד בתחילת תשיעי, ולכן באמת הרגשתי כאילו אני 4 שבועות אחרי התאריך. היה מאוד מאוד מאוד קשה.

בוא נתפלל עלייך שבאמת תלדי מוקדם..

כמו עצם בגרון כל ההריון

היו ימים שאיבדתי סבלנות וחתכתי באמצע

בשבוע 36 הרגשתי שכלו כוחותי הפיזיים והנפשיים ולקחתי מחלה עד הלידה (שהייתה בתלמ)

והיה לי עמוס ממש

עבדתי עד יום לפני הלידה כשכבר התחילו לי צירים

בהתחלה קשה ממש עם הבחילות וההקאות.

ואח’’כ הכבדות והעייפות.

ב’’ה בשני ההריונות האחרונים יצאתי לשמירת הריון משבוע 33 בערך והיה מושלם!

הגעתי בזכות זה ללידה בנינוחות, יצא ממש לטובה.

לא יודעת איך הייתי שורדת עוד בעבודה, גם עד אז סחבתי בקושי...

חחח

הנחמה היחידה שלי זה שלפחות לא אשב בבית ואחכה לצירים

אבל גם ככה רוצים ללדת כבר... ולא, לא השתעממתי לרגע.

היה ערב חג ומלא מה לעשות וילדים בבית.

ולפני זה התכוננתי בנחת ללידה עם קניות, כביסות והכל.

אז היה לי מושלם!

ואז לוקחת מחלה עד הלידה

ובלי קשר תמיד מאריכה חלד ללא תשלום, נערכים ומחשבים את זה מראש. אני לא מסוגלת להכניס בגיל כל כך קטן למעון וגם לא מסוגלת לחזור בעצמי כל כך מהר..

ולגבי מתי נמאס- יום ככה ויום ככה

העבודה מאוד ממלאת אותי אבל מתישה

כשמרגישה מלאה ממש לוקחת יום חופש או יוצאת מוקדם על חשבוני…

הריון שני אמצע רביעי

זה באמת היה בלתי נסבל 🙄

אני עד היום חותכת שעות בעבודה

אני מגיעה למשרד בשבע וחצי ככה שבע ארבעים

וממש ממש מחכה ומצפה ברמת ספירת הדקות לשעה שלוש

צומחות לי קרניים

זנב

מה שתבחרי

אני בערך בשלב שלך ביקשתי לעבוד 100 אחוז מהבית (אם זה אפשרי בעבודה שלך)

זה ממש מקל גם אין את הלהתלבש דרכים וכו' וגם משום מה הרגשתי שמוריד אותי קצת מהרדאר כי אנשים קולטים שאני כבר בכיוון החוצה אז לא מעמיסים כל היום משימות,

עכשיו אני ב37.5 לקחתי מתחילת השבוע מחלה 

בדיוק תהיתי לעצמי מתי אני מתכוונת לצאת. שבוע הבא כבר 36 וזו לידה ראשונה אז אני לא יודעת מתי אלד מניסיון קודם חחח

מרגישה סבבה, טיפלה כבדה ועייפה אבל סהכ בהחלט יכולה לסחוב. איך יודעים מתי לצאתתת

בינתיים אני מנסה לנצל כמה שיותר שעות בשביל דמי לידה שנוכל לחיות איתם בשלום ולא, אי אפשר לעבוד מהבית:/

אני גם בראשון הייתי ככה

ב37 עשיתי מסלול בים המלח עם המשפחה של בעלי🤣

ילדתי ב38.6 ולא הרגשתי שהגעתי ללידה מותשת מידי או משו

דווקא כי זה שבוע שזה כבר לידה במועד זה לא הלחיץ אותי בכלל

באחת מהן יצאתי מהעבודה לבי"ח... כל הצוות איחל לי הצלחה😂

אבל זה לא כי היה לי כיף וטוב להישאר בעבודה, ספרתי את הימים כמעט מתחילת ההריון. רק שהעדפתי לעבוד הרבה לפני הלידה ולקחת חל"ד ארוך מאשר להפך.

אני מרגישה שברגע שיש הריון ואני יודעת שבשלב מסוים אני יוצאת לחל"ד- יותר קשה לי להשקיע בתהליכים, במיוחד כי בד"כ אין לי מחליפה. אז זה גם מקשה להישאר עד הסוף, ובכל זאת נשארתי.

(ב"ה הרגשתי יחסית טוב- דומה למה שאת מתארת, קצת כבדה והרבה עייפה אבל ברמה נסבלת. אני עובדת עם ילדים ושיניתי את ההתנהלות שלי עם התקדמות ההריון אבל היה נסבל).

אני שונאת להיות בבית... אוהבת לצאת לעבודה כל בוקר.

כרגע שבוע 32 וסופרת את השבועות שעוד נשאר לי לעבוד .

אבל לא אשקר שלא קשה לי בבוקר ההתארגנות, הבגדים והנסיעה.. מצד שני מרגישה סיפוק בעבודה אז בשניה שמגיעה לכסא שלי הכל חולף..חח

חוץ מהריון אחד, שבאותה תקופה לא עבדתי.

לא היה לי קשה לעבוד.

מה שהיה קשה זה השילוב בין העבודה למעקבים שיש לי בסוף ההריון.

ובאופן כללי אני תמיד סוחבת עד הלידה, מרגישה שאם אהיה בבית אטפס על הקירות ואטריף את הסובבים.

אבל חשוב לי לציין שהעבודה שלי לא קשה פיזית

גם שלי לא פיזית

אבל נגיד לא נוי לי הכיסא מחשב כבר

ואני הרבה יותר קצרת רוח מברגיל

כילו אני מזה צריכה את חג סוכות עכשיו באמת😅

זו בדיקת דם פשוטה, תבקשי הפניה.

וקשוח להיות עם מחסור קבוע של B12... מקווה שתצליחי לעלות אותו כמו שצריך במהרה...

תודה!! אבדוק את זה!

מטופל ויש כבר התקדמות? כי חוסר בb12 הוא גורם מובהק לעייפות

באופן אישי אחרי התקופה הכי עייפה בחיים שלי גיליתי שחסר לי b12, וכשהצלחתי להעלות משמעותית העייפות התמידית שהייתי בה נעלמה.

מההריונות בגלל ההיפראמזיס....

אז מקבלת די קבוע... מתישהו בקרוב אמורה להיות לי עוד בדיקה לראות מה המצב שלו

וראיתי עכשיו שמתואמת כתבה לך..

בדיקת דם פשוטה. Tsh זה מה שבודקים...

כל יום לאכול כף

בסלט, ביוגורט וכו...

חוץ מזה

יש גם תערובת פירות יבשים שממש עוזרת לאנרגיה

של דוד קאפח

ללא עצירות ותופעות לוואי...

100 גר´ שומשום לא קלוי-מלא,

100 גר´ צימוקים כהים,

100 גר´ תאנים יבשות,

100 גר´ שקדים קלופים,

100 גר´ תמרים,

8 אגוזי ברזיל.

לטחון את הכל טוב טוב (יש חנויות שמוכנות לטחון את הרכיבים הקשים)

ולאכול כף בבוקר וכף בערב.

(ד.א. זה גם ממש טעים=) )

בהצלחה ותרגישי טוב!

את בטח מכירה להיות בשמש, לעשות קצת התעמלות וכו....

אגיד, שבעיני זה כן הגיוני.

ברור שטוב לבדוק בדיקות דם וכאלו

אבל

א. שינה לא רציפה, ממש משפיעה על איכות השינה. פעם אחת (ובטח שלוש), לא באמת מאפשרות שינה טובה. ואז, גם אם יש לך פעם פעמיים בשבוע שאת כן ישנה לילה, זה לא מספיק. כי יש משמעות לרצף של ימים שבהם את ישנה טובה, וזה לא שיום אחד יכול לחפות על כל השאר.

ב. מה את עושה במהלך היום? אם את רוב הזמן יושבת או בעבודה עם מעט תנועה, ממליצה להוסיף ספורט ותזוזה. אני ראיתי אצלי שזה ממש משפיע. ישיבה לאורך זמן, מעייפת אותי מאוד, ברמה של להירדם. כשאני זזה, הגוף מתעורר

זאת גם היתה השאלה שלי

האם זה הגיוני פשוט..

כן נכון, תכלס כבר 5 שנים אני לא ישנה נורמלי וקמה מלא , לא היתה תקופה אחת ארוכה שישנתי שינה רציפה וטובה בלילות....

אשים לב , תודה🩷

היה לי פעמיים מונו וככה הרגשתי

פעם שניה הייתי עם זה חצי שנה!!! עד שטיפלתי אצל איזה רופא בירושלים שיש לו שיטה לטפל במונו טזה עבר ב"ה

אבל האמת שלא כזה משנה כי לא באמת מה יש מה לעשות.. וואלה עכשיו קוראת שכתבת שהיה משו שעזר, מעניין!! אנחנו ביקרנו ממש כולם אמרו לנו מטבעי ועד קונבנציונלי שאין מה לעשות חוץ מלחכות....

אם זה מונו אני אכתוב לך מה הטיפול

אנסה גם להיזכר בשם של הרופא

מקווה שהוא עדיין עובד כי אז לפני 5 שנים הוא כבר היה ממש מבוגר

אבדוק בלוטת התריס, אולי גם מונו למרות שלא יודעת אם יש עניין

גם ככה אמורות להיות לי בקרוב בדיקות דם מקיפות לבדוק את בעיית הb12..

אבל האמת האמת אני ממש מופתעת שרוב התגובות מנסות לחפש סיבות 🤭  הייתי בטוחה שיהיו הרבה יותר תגובות מנרמלות שלהיות אמא, בטח לקטנים, ותינוק יונק, זה פשוט מעייף 🙈🙈🙈

לכולן יש כוח תמיד? אתן לא עייפות ומרגישות צורך תמידי בשנצ?

אם אני לא ישנה את ה8 שעות מינימום ורצוף

-מה שבחיים לא קורה עם יונקים ןגם עם קטנים לא יונקים כמעט ולא) אני עייפהההה כל היום

ובדקתי- ברזל בלוטות התריס בי 12 הכל תקין

אה ואם הולכת לישון מאוחר אז גם- יותר עייפה מאשר אם נכנסת לישון מוקדם איזור 10 אפילו

שווה לך לנסות שבוע אם אפשרי לך

ברור שתמיד אשמח לנוח צהריים ולקום מאוחר בבוקר/לחזור לישון אחרי פיזור של הילדים

ומכיוון אחר -

הרבה פעמים דיקור של מישהי מקצועית גם ממש יכול לעזור.

אני באמצע סדרת טיפולים שמטרתה לאזן כל מיני דברים, וממש מרגישה גם שיפור בתחום הזה.

שאני מסוגלת לעשות הרבה יותר ולא להגמר מכל דבר קטן.. כאילו כל המצברים של הכוחות שלי היו על הקצה ועכשיו הם באנרגיה טובה.

והמטפלת שלי אמרה לי כמה פעמיים שנשים חושבות לעצמן שזה הגיוני שמרגישים ככה כי את אחרי לידה.. בהריון.. או כל תירוץ אחר כשבעצם זה משהו אחר שאפשר לפתור אותו ולא ברירת המחדל של אישה.

אם בית חולים מאפשר מלכתחילה לנסות לידה רגילה במצב כזה.

או שהאישה מכריחה אותם לילד אותה ככה, כי היא מסרבת לניתוח.

ואז אולי זה מה שיקרה, כי לא יכולים לכפות ניתוח, אבל כל האווירה תהיה של הלחצות, ועל כל דבר קטן ינסו לשכנע לעבור לניתוח.

אין לי מושג מה המדיניות של בתי החולים. אבל אם יש בית חולים שמאפשר, ומוכן להתגייס לזה, אז עדיף.

ואגב, אני ילדתי בניתוח בלי לחתום על הסכמה. ברור שהסכמתי, אבל זה היה כל כך מיידי, שבכלל לא נתנו לי לחתום.

ב"ה התאוששתי בקלות.

מבחינת זה שלא חתמתי על הסכמה,

אז קודם כל כן הסכמתי, ושיתפתי פעולה. רק לא חתמתי על הטפסים.

ולמחרת הרופא הגיע אלי להתנצל.

זה היה ניתוח חירום ממש, אם היו עוד מחכים, לא בטוח שהתינוק היה שורד.

דורש מומחיות גדולה.

לא סתם הפסיקו ליילד עכוז- כי זה מסוכן.

אז אם בביח אין רופא מומחה לזה-

נשמע לי ממש התאבדות.

סליחה על החריפות...

אבל המטרה שהולכים לביח היא בשביל שיהיה שם מישהו שציל חיים במקרה הצורך.

אפשר גם ללדת בבית- שם אף אחד לא ייקח אותך לניתוח..

לק"י

הקטן שלי היה במצג עכוז (וב"ה התהפך לבד בסוף), ואני אחרי קיסרי.

אבל כשהרופאה אמרה לי מה האפשרויות, היא אמרה שאפשר ללדת בלידת עכוז (היא לא המליצה. אבל לא אמרה משהו על הקיסרי שעברתי).

אז אולי בסורוקה זה אפשרי. לא ביררתי.

לק"י

כתבת שבעבר היפוך לא עזר לך?

(אני בכל מקרה קבעתי תור להיפוך. לידת עכוז לא רציתי לנסות).

איזו גיבורה את!

כל כך קשה להיות עם קושי שקוף

את סוחבת ככ הרבה,

זה שאת קמה כל יום ודואגת למשפחה שלך

מגיע לך מחיאות כפיים!

נשמע ממש קשוח.

ומציעה בזהירות, אולי שווה לספר למשפחה או לחלקה? אפילו לספר חלקית? כמה שמתאים לך?

נשמע שזה הרבה עול וקושי, וחבל לשאת לבד אם יש אפשרות לתמיכה והבנה..

שיהיה בקלות בע"ה

חיבוק ענק, עצום

מקווה ממש שאת מלווה ומטופלת כמה שאפשר

קשוח ברמות ואכן שקוף לגמרי 

ושומעים את המורכבות והקושי.

מבאס לשמוע שיש מקומות ש'יורדים' על אשה שיש לה כמה ילדים והקטן שלה רק בן שלוש, שהיא מפונקת שרק עכשיו נכנסה להריון נוסף, ממש עולם הפוך בעיני.

חוץ מזה שזה באמת לא בסדר בעיני להכנס לשיקולי תכנון משפחה של מישהי אחרת, זה נראה שכמעט אין אפשרות לא לפגוע ככה.

ואם אפשר, אוסיף רק שהקושי הזה שקוף כי אנשים עובדים קשה לשמור עליו בלתי נראה. אולי דווקא אם כן תשתפי בכל זאת יוקל לך ולכם?

אנשים לא יוציאו בכזאת קלות את המילה "מפונקת".

שימי על כולם פס.

אומרת גם לעצמי, כי אני כמעט קורסת כי כולם חושבים שאני מתפקדת כרגיל אז אני מנסה לספק את זה. לכי תסבירי לכל אחד שאת ממש לא מרגישה טוב, ולא תמיד זה יהיה עם הסבר "רפואי"...

תני לעצמך צל"ש על ההצלחות הקטנות. זה ממש לא מובן מאליו שהגעת בכלל לארוע משפחתי. תראי כמה את עושה בשביל הילדים שלך, את אמא לביאה❤️

ותודה גדולה ממני ומכל עם ישראל על ההקרבה העצומה שלכם!

מזדהה עם המון ממה שכתבת.. קראתי והחזרת אותי למילואים האחרונים שהיו מאתגרים וממש כמו שאת מתארת..

שמחה בשבילך שהוא חוזר, שהצליח קרוא אותך מרחוק ושהתאפשר לו להגיע. מאחלת שיהיה זמן משמעותי וממלא יחד

שולחת לך מלא כוחות להמשך המילואים והמון הערכה ♥️♥️

אהבתי

זה כבר חצי ריפוי

ואיזה זוג מתוק אתם נשמעים

ותראי איך את חשובה לו

ואיך הוא הרגיש שאת צריכה אותו

איזו אינטואיציה חזקה היתה לו שנכון שיגיע הביתה היום

שיהיה לכם ערב קסום 

ושזה יתן לכם מלא כח להמשך

בשורות טובות

זה קשוח בטירוף. נשמע שאת קשובה למה שהלב שלך זקוק ויודעת גם להביא את זה לזוגיות וזה כל כך חשוב.

איזה כיף שהוא חזר, תספרי לו כמה זה מחיה אותך ❤️

כמה קשה. מבינה אותך כ"כ

שולחת חיבוק גדול.

ותודה לכם. 

לק"י

הבן שלי מחונן, והוא אומנם רגיש יחסית, ועם קצת רגישות תחושתית. אבל אני בכלל לא בטוחה שזה קשור אחד לשני. גם אני הייתי רגישה (מאלה שנעלבים ובוכים וכדומה), ואני לא מחוננת.

(והבן שלי לא אוטיסט. לפחות אין לנו סיבה לחשוד בזה🤷‍♀️).

לגבי אוטיזם- אוטיזם זה קודם כל קשיי תקשורת. שאר הדברים הם נלווים, אבל לא הבסיס. מה שאני חושבת לפחות.

אני חושבת שמחוננות קשור לתחום החברתי (קשה להבין מצבים חברתיים ויש פער בין השכל ליכולת הרגשית)

ואוטיזם קשור להפרעות/בעיות תקשורת (שזה גם קשור לתחום החברתי אולי בעקיפין)

ורמת התפקוד מצביעה על הטווח של רמת התקשורת

חחח מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי

שמחוננות זה מנת משכל גבוהה,

אבל יש מאפיינים של מחוננים שנובעים מהפער בין הרמה השכלית לבין הרמה הרגשית. כלומר, לרוב המחוננים יהיה בהכרח פער כזה, וההשלכות שלו (כמו שכתבת, רגשית וחברתית בעיקר) זה משהו שנראה אצל הרבה מחוננים.

מעבר לזה, לכל אדם אופי משלו ומאפיינים משלו בלי קשר למנת המשכל.

למיטב ידיעתי היא נטו עניין של איי קיו, כלומר ה3% העליונים במבחני איתור (מקווה שזכרתי נכון את מספר האחוזים, אפשר לוודא).

בין המחוננים, יש כאלה שהם גם על הרצף האוטיסטי, ויש כאלה שלא ובכלל לא, והם לגמרי חברתיים, חברותיים וכו'.

יש ילדים מחוננים שפחות בשלים רגשית או חברתית וזה יוצר אצלם גם פערים מסויימים, אבל זה לא מחייב שהם על הרצף.

כמו כל העורבים שחורים אבל לא כל השחורים עורבים

לק"י

נכון שהרבה פעמים גם יש להם גם קושי להתרכז לפרקי זמן ארוכים.

אבל זה שכל מי שעם לקויות קשב וריכוז יש לו גם קושי בתקשורת.

הגורם הוא אחר

ולכן המענה צריך להיות אחר

בתהליך האבחון של אוטיזם או הםרעת קשב שוללים את השני

התקף חרדה בד"כ מתואר בצורה ממש שונה.

ובלבול זו תופעה שמצריכה בירור. (והיא קורית בנפילות סוכר...)

הייתי הולכת לרופא משפחה ומבקשת בדיקות דם מקיפות

ובהם בדיקת המוגלובין מסוכרר HBA1C בדיקה שמראה אם היו צניחות בסוכר לאחרונה.

אם את בכ"א חושבת שזה התקף חרדה הטיפול שמאד עוזר זה CBT 

לפעמים צריך גם  טיפול תרופתי.

אני ממש ממליצה ללכת לרופא משפחה בקרוב.

מעולם לא סבלתי מלחץ דם גבוה/נמוך ובעיות של סוכר

לפי הצאט כן נשמע שזה סוג של חרדה

לך לא נשמע? האמת שאת מעודדת אותי כי שקעתי לייאוש וקשה לי עם המצב ולהרגיש ככה

ונפילת סוכר ממש כן.

לכן זה הדבר הראשון שעלה לי.

אבל אם זה תופעה שמלווה אותך כבר זמן רב את חייבת לבדוק ביסודיות.

לכן חשוב קודם כל בדיקות.

ובבקשה אל תתני לצ'אט לתת לך עצות רפואיות. זה עלול להיות מסוכן.

בהצלחה יקרה

טוב שקבעת תור

תרגישי טוב

מציעה לקבל עזרה רגשית. הרבה פעמים סטרס ועומס יוצרים אצל נשים מצב כזה.

ולפעמים זה גם יוצר גלגל נוסף של חרדה מלא להירדם, שעוד יותר מקשה לישון, וחוזר חלילה...

הכי נכון זה לעשות עבודה רגשית ולהבין מה כבד עלייך❤️

תבקשי הפניה מהרופא ילדים, לא יאבחנו היפראקטיביות בגיל הזה, אבל תדגישי את הקשיים ואולי יתנו לך אבחון אצל מרפאה בעיסוק שתבדוק וויסות חושי ודברים נוספים...

אם המצב באמת כמו שאת מתארת-מרפאה בעיסוק ממש יכולה לעזור, ללמד אותו לווסת את הכוח שלו, ללמד אותך איך להתמודד איתו-יכול להיות שהוא ילד שזקוק לגירוי תחושתי גדול יותר, כי נשמע שהוא מתנהג בצורה טיפוסית לגיל שנתיים-אבל מפעיל המון כוח, הרבה ילדים בגיל שנתיים מרביצים או מפרקים משחקים לאחים שלהם, נשמע שהעניין אצלו שבכל פעולה שלו הוא מפעיל המון כוח...

בהצלחה! נשמע קשוח ממש

זה לא ילד ראשון שלי

קלאסי בגיל שנתיים להציק אבל הוא פשוט מנוע טורבו

זה בלי הפסקה ומתזז ואני לא מצליחה לעצור את זה

גם אין לו פחד

חופשי בגינה נניח

ילד בן ישר עוקף אותו בתור למגלשה

הוא מטפס מהצד על הסולם נוגס בו בברך

וואלה זה זר לי..

וגם מאש/כביש/כלבים שום דבר לא מפחיד אותו..

וזה כבר מפסיק להיות מעניין לעשות מה שעניין אותו בגיל שנתיים...
 

יש לי אחד כזה שבגיל יותר צעיר אפילו עלה לארון העליון במטבח ופתח ושפך את האקמולי... היה אלוף במתקנים בגינה...וכד'

ובכללי צריך כל הזמן אקשן ומשהו לעשות...

אחרת מפנה את המרץ להצקות ולצומי...

יש לאופי הזה גם יתרונות. זה אחד שתמיד ישיג מה שהוא רוצה, עצמאי מאד, אוהב אתגרים
 

הוא יודע שאני דוסית, אני לבושה ככה!!

בהתחלה חשבתי שהוא מדבר בקטע של סוג של סבא.. או משהו כזה.  

אבל זה נהיה שאלות של הרבה זמן והרגשה של רצון לברוח..

אני רואה מבוגרות ממני שמכבדות אותו ומקדישות לו זמן.. אני צעירה וזה לא מתאים לי גם בלי קשר. 

לק"י

זה לא שהוא בודד לגמרי. אני מבינה שיש כאלה שכן משוחחים איתו.

(גם אם הוא היה בודד וזה היה מעיק עלייך, אז לא הייתי אומרת שמחובתך לשוחח איתו. אבל אם הוא גם לא בודד, אז בכלל).

זה הזמן לעצור. אפשר להתעלם או להגיד בוקר טוב בנימוס ולהכנס פנימה, בלי מה שלומך או שאלות. אם הוא שואל מה איתך - בסדר תודה שיהיה יום נעים.