אבל אמרו פה בעבר שזה אחלה שהם הופכים אותך למלכה שלהם...

ואם זה בסדר אשמח לשאול: למה בעצם כדברייך "ממש ציפית שזה יהיה בת" ו"ממש דמיינת לפרטי פרטים את מסע הרכש"? הרי זה פיפטי פיפטי... למה זה בעצם קיבל עדיפות? המוח פשוט לא מסוגל היה להשתלט על התקווה? ממש מסקרן אותי כי זה חוזר בעוד מקרים של נשים פה...

כנראה מרוב שציפיתי...

יש זוגות שהסיכוי שלהם הוא לא בדיוק 50%

ככל שיש יותר ילדים מאותו מין - הסבירות שמדובר בזוג כזה עולה והסיכוי למין השני יורד בהתאם.

מבחינה סטטיסטית כל הטלת מטבע בפני עצמה היא 'פיפטי פיפטי', ללא שום קשר להטלות שהיו לפניה.

( וזה אמנם מנוגד לאינטואיציה, אבל הצירוף הספציפי למשל פלי פלי פלי כך וכך פעמים רצוף, הגיוני סטטיסטית כמו כל רצף עץ או פלי ספציפי אחר של אותו מספר הטלות)

לגבי מה שכתבה @אפונה נראה גם לי שיש עוד גורמים שמשפיעים על הסיכוי לבן או בת וזה לא בהכרח' פיפטי פיפטי בכל מצב

אז ככל שיש רצף יותר גדול של אותו צד, זה מעלה את הסבירות שהמטבע לא בנויה בצורה בדיוק מאוזנת ולכן המטבע נופל על אותו צד. אז אם הטלתי מטבע 10 פעמים ויצא אותו דבר, יש סיכוי גבוה יותר שגם בפעם הבאה תצא שוב אותה תוצאה... (אם ידוע בוודאות שהמטבע לגמרי מאוזנת, אז הסיכוי נשאר עדיין 50% בכל הטלה).

ובקשר של ילדים - באמת אם יש כמה ילדים מאותו מין ברצף, אז יש יותר סיכוי שיש גורמים שמעלים את הסיכוי אצל הזוג הזה דווקא למין מסוים.

אני חושבת שפעם קראתי שעד שלושה ילדים מאותו מין זה לא משנה את הסיכוי למין השני בלידה הבאה. אבל מעבר לשלושה זה כבר כן.

(עדיין זה כמובן לא אומר שלא יכול להיות מהמין השני. מכירה משפחה שנולדה לה בת אחרי 7 בנים, ואחריה יש עוד כמה בנים. ויש עוד משפחות כאלו...)

מאוד אוהבת את החבורה

כולם אומרים לי וואו, שה' יתן לך מלא כח וכל מיני פנינים כאלו כאילו ממש קשה לגדל בנים

בפועל, לא מרגישה קושי שמייחד דווקא גידול בנים (לא גידלתי בנות אבל ממה שאני שומעת סביבי) ואם כבר להיפך

מרגישה שיש משהו מאוד קליל וזורם עם הבנים.

כל הריון מחדש קיוויתי שהפעם תהיה בת, והיתה אכזבה אבל די התגברתי על זה מהר ושמחתי והתרגשתי בהריון ובתינוק שיוולד.

בהריון של הקטן גיסתי אמרה לי אח''כ שהיתה בטוחה שיש לי בת כי היא ראתה אותי ככ מרוגשת ושמחה בהריון שהיתה בטוחה שהפעם זה יהיה משהו אחר.

טכנית מאוד נוח לי מבחינת ביגוד למשל

מעבירה בגדים מאחד לשני

לא צריכים מליון סוגי נעליים וצבעי גרביים וגרביונים ופפיונים לכל דבר

ברור שזה הכיף אצל בנות

אבל כשאני מסתכלת על החיובי שבדבר אז מאוד נוח בנים, פרקטי ויותר זול 😀

מבחינת הביגוד - אני תמיד קונה להם כמויות אדירות, אז לא בטוחה לגבי חיסכון... 

(הוא גם ייוולד די בעונה שונה).

ולא קשה לך שאין לך למי לקנות מלא שמלות וסרטים? וואי, ככל כך חיכיתי!

כספית

זה פשוט תופס מקום והתעסקות בכביסות

תורידי כמויות ותראי ישועות 😅

לגבי הסרטים והשמלות

כן, מרגישה שזה מאוד חסר לי.

ברמה שאספר לך סוד שפעם הייתי במכירה וקניתי סט חמוד לבת שלא נולדה לי עדיין 🫣

לא כשהם צעירים וכל יומיים את פוגשת את האחות שמדביקה את המצח הסנטר ומה לא🥵

או כשהם רבים מכות מטורפות שממש מסכנות אותם.

בהמשך הם יותר זורמים מבנות. בנות יכולות לאכול את הראש אמאלה ואבאלה🤣

הכותבת אמא לבנים בלבד.

ברמה קשה.

אני מתה על זה😍 למרות שלפעמים זה יכול לחנוק קצת ואני אומרת להם ללכת קצת לאבא שלהם והם מסרבים.

לק"י
 

אז אולי סטטסטית זה נכון, אבל בסוף הילד הבודד הוא לא בהכרח לפי הרוב.
 

כי לי יש גם בנים וגם בנות, ובינתיים אני רואה גם וגם...בלי קשר למין.

האחות מן הסתם מדביקה יותר מצח זכרי מאשר ניקבי.

ומכות זה לרוב אצל בנים (למרות שגם אני הייתי רבה עם אחים שלי מכות מטורפות)

אבל לרוב זה ככה.

והבנים שלי מחבבים סטטיסטיקות.🤣

רק בשבוע האחרון הבן שלי פתח כמה פעמים את הסנטר. כבר לא היה אפשר להדביק אז השארתי אותו איתי ולא שלחתי לגן שלא ישתולל שוב.

בטירוף. אין מכות ומריבות בלעה"ר...

אצלי ב"ה לא מגיעים למיון

היו פה ושם דברים

כמו ילד שבלע מטבע של 10 אג.. אבל זה גם מתאים לבנות 😀

נגיד היום בצום, בקושי הרגשתי אותם. הלכו וחזרו לבית הכנסת (גרים ממש ליד) ושיחקו בחוץ הרבה אבל בלי להשתולל

מניחה שאם היו בנות אז היו נדבקות אלי

או סנטר.

סתם שתדעי🤣

אני לא הסכמתי להם לצאת מפתח הדלת בצום כי שנה שעברה היה לי איתם סיוט בל יתואר.

אז העדפתי אותם צמודים אלי ובטוחים.

ויש לי כבר גדולות. וכל הזמן בוכות שצריכות בגדים. יש להן מלא. ויש להן דרישות וקריזות אחרות.

בנים זה יותר שקט.. לא מפריעים, חיים את חייהם. רק לדאוג שיהיה להם אוכל זמין חולצה מכנסיים. הגדולות רוצות כל היום שופינג. סיוטטטטט לי. לא סובלת את זה. נתתי לגדולה מביניהן כסף שיקנו לעצמן. הבן מסתדר עם אותן חולצות ואז שגדל אני קונה לו סט חדש. פעם בשנה

לדעתי בנים יותר כיף... אבל את יודעת...

הדשא של השכן ירוק יותר.. הכל חרטא בסופו של דבר. זה טוב וזה טוב. זה התיקון שלך פשוט ושלי התיקון זה מלא בנות... צריך להיות בביטול ולקבל באהבה. שיגדלו כל אחת מאיתנו תבין למה זה הכי נכון וטוב לה מה שקיבלה (למרות שרצינו אחרת)

כי בדיוק לפני יומיים גיליתי שבבטן נמצאת החמישית בסדרה.. חשבתי שלא אקח את זה קשה

אבל מסתבר שזה משפיע עליי

מרגישה גם שבעלי מבואס למרות שזה לא מה שהוא אומר

אפילו נהיה בינינו קצת מתח

עזבו שהמשפחה מסביב פרמיטיבית 🤦🏻‍♀️

קיצר אין לי כוח לזה

זה חתיכת באסה שזה מה שצריך להעסיק אותי

אוף מדוכדכת 🫤

אני מגיל 15-16 הייתי קונה לעצמי בגדים ולא משגעת את אמא שלי

ויש לי כמה אחים שיש להם זוג מכנסיים אחד שהם אוהבים וממש קשה למצוא בדיוק כמוהו ואם הוא בכביסה הם מתחרפנים...

 ובהריון החמישי ממש הרגשתי כמוך. השתדלתי לא להדחיק את זה וכן לתת מקום לכאב ולתחושת ההחמצה שאני רוצה בת.

זו תחושה שרק מי שחוותה אותה תבין אותך.. 

אצלי הם בתחילת גיל ההתבגרות וממש כיף לראות את הביחד שלהם, הם משתפים אחד את השני בחוויות שלהם. אני לא אגיד שהקטנים לא הולכים מכות ביניהם אבל כשהם גדלים זה ממש יפה לראות אותם מתבגרים ביחד...

ואל תתייאשי.. אולי תהיה לך בת בסוף.. ב''ה זכיתי גם לבת ועוד אחת בדרך אוטוטו בע''ה..

ב"ה הבנים שלי עדינים וממושמעים ולא רבים בכלל, אז דווקא אין לי את הפחד ממריבות... ב"ה שימשיך ככה!

וואי, באמת נשמע כיף מלא בנים גדולים!!

ילדתי בן שלישי לא מזמן

מהתחלה רציתי בנות וכמה שיותר

אבל כנראה שכך ה רוצה ושמחה בהם מאד!!!

ואיך אנשים הגיבו כשילדת?

אין לי כוח שאנשים יגידו או יחשבו דברים מבאסים...

במיוחד עם זאת מספר לידה מתקדם מאותו המין

אני למודת 'פנינים' כאלו

מה זה אשמתו ואשמתי שיש לו אחים גדולים מאותו המין?

הייתי ככ בעננים אחרי הלידה

אמרתי לכולם תראו איזה כיף עוד בן חמוד הצטרף

לא נשאר לאנשים מה להגיד

הבינו שאני מספיק שמחה ככה

והיו כאלה שאמרו אוהו שלשה בנים איך זה??

עוד בן?

אבל מעטים ככה מגיבים

רוב האנשים רק מברכים! 

בהיריון האחרון עם עוד בן אנשים אמרו לי שאני נראית פחות שמחה כי בטח יש לי עוד בן.

לא הבנתי את זה

אמרתי להם שאני מאד! שמחה בו. (לא ידעתי כמה אושר הוא יוסיף לי- והוא הוסיף לי ערמות שלא להאמין) ושאני מתפללת לאלוקים לתינוק בריא ושלם ולא מעניין אותי מה יש לו בין הרגליים. סליחה על הבוטות.

יש נשים שהיו מתחלפות איתי ברגע זה. מודה על מה שיש לי!

אם הבנים שמחה!

ואני רק צוחקת לעצמי שהם חושבים שהם הראשונים שהבריקו עם המשפט הזה 

וואי בול ….. אני עם ארבעה בנים מתוקים אחד אחד.

עכשיו בהריון ב״ה ושוב בבדיקה , בן ….. לא האמנתי כי מרוב שציפיתי בדיוק כמוך את מסע הקניות הוורוד שלי  אח״כ …. היה לי רבע שעה של בכי וזהו שמחה ואוהבת אבל כן , הרצון למין השני הוא לגמרי טבעי …

ובע״ה מאמינה שהנסיכה עוד תגיע !

ברור שזה לא כבר לא ממש יאזן את המכות בבית אבל עדיין 🤣

במיוחד בגיל קטן

וואו אבל צריך הרבה כוחות לבנים, גם אני מעדיפה בת אחרי שני בנים היפראקטיבים. בעיקר בגלל שאומרים שהן רגועות יותר ותקשורתיות יותר.

אבל הבנים שלי מקסימים ומאוד אוהבים

לק"י

מהבת שאחריו.

לפחות בתור ילדים קטנים זה היה ככה. היא גם נרגעה עם הגיל.

לא הבנתי מה זה אומר שהבנות תקשורתיות יותר?

מדברות? מספרות?

בכלל להדביק אופי למין זה הכי סטיראוטיפי שיש..

הבת המהממת שלי לוקחת לנו אנרגיה כמו שני הבנים יחד ויותר.

ועדיין אני לא מסיקה מסקנות מה עדיף. כל ילד והחבילה שלו. ברוך השם. 🙏🏻❤️

כי *אני חייבת בן*

שהוא ילמד תורה ויזכה אותי,

שהוא יגיד עליי קדיש,

שהוא ההמשך של השושלת,

שבשביל לקיים מצווה פרו ורבו חייב שיהיה בן.

ועוד ועוד.

אז מקווה ששכנעתי אותך;)

כי את עצמי שכנעתי שאני חייבת בן! 😀

צריך את שני המינים, אז אני צריכה דווקא בת בשביל המצווה;)

מבינה אותך מאוד!!!

שבמילא חצי לא מחסנים

אז אין לי איך להמנע מלחיות..אני לא אעבור לחינוך ביתי ולא אנעל בבית

אני כן שומרת על הז שלקטן לא יתקרבו חברים לש הילדים..ובכללי במילא לרוב הוא צמוד אלי

אנ י גם חוששת לפעמים

זה לא שלא

אני לא אומרת לך מה לעשות

אני במקומך כן היתי הולכת

כי ירושלים זה עיר גדולה

זה לא שההתפרצות עכשיו היא בכל בית שני וכו

ובכללי בחיים יש אצלי כן איזה גבול בין השתדלות להשתדלות עודפת

אצל כל אחד הגבול עובר במקום אחר

ולכן באמת ההחלטה היא שלך

אבל סתם משתפת שזה לא כזה חד משמעי שאסור להפגש עם אף אחד לא מחוסן..

ואני יודעת שמי שהגבול שלה שונה משלי תבוא ותביא לי את כל מקרי המוות חו''ש וכו

אני יודעת

ואני גם לא מתנגדת ולא אומרת לאף אחת מה לעשות

זה עניין של ניהול סיכונים.

אבל פשוט מכירה קצת את עצמי ויודעת שאני אהיה כל הערב בלחץ שהילדים שלהם לא יתקרבו לתינוק, ואחכ שבועיים אני אהיה בלחץ ואבדוק כל סימן שנראה לי חריג אצלו אז לא יודעת אם שווה לי הלחץ הזה

שייך לשים אותו עליכם במנשא?

או אם הוא קטן ועדיין רוב הזמן בעגלת אמבטיה אולי מראש להגיד שאת מבקשת שלא יתקרבו כי עם כל המחלות שמסתובבות עכשיו את חוששת עליו.

ואם הוא כבר בגיל כזה שמסתובב אז אם נעים לכם, להגיד להם מראש שממש התלבטתם אם לא לבןא בגלל זה, אבל בסוף החלטתם שכן, אבל מבקשים שלא יתקרבו לתינוק כי אתם מפחדים. 

שחצבת כמה שידוע לי מאוד מדבק.

ברמה שאם חולה היה בחדר ויצא ממנו, ומישהו נכנס אחריו לאותו חדר, יכול להידבק. אז זה שהתינוק שמור קרוב להורים לא בטוח יעזור במקרה וח"ו יש מישהו מודבק.

מוסיפה שלעניות דעתי כדאי שגם מי שכן מחוסן והולך למסיבה, שישטוף טוב טוב ידיים במים וסבון לפני שהוא נוגע בתינוק חזרה בבית

שללכת ולשמור על התינוק בעגלה שלא יתקרבו אליי זה מספיק

הם לא היחידים ואנחנו מסתובבים בין הרבה אנשים 

וגם יש הבדל בין זה שמישהו סביבי לא מחוסן אבל אני לא גרה במקום שיש בו התפרצות, לבין להפגש עם אנשים שכן יש סבירות מסויימת שהם יכולים להידבק ולהדביק.

וגם בעלי די מטיל וטו על ההגעה של התינוקי (מבחינתו הוא גם מוכן להשאר בבית, אבל זה הצד שלו אז פחות הגיוני😅)

זה לא שלי יותר חשוב. גם בעלי רוצה לפגוש את המשפחה שלו ומן הסתם יותר ממני

למרות שכרגע הוא אומר שלא מרגיש טוב אז אולי בסוף יצא שבאמת אני אלך🙊

מתכוונת לחיסונים בכללי? או לא מחוסנים לשפעת?

בכל אופן הייתי הולכת ואת התינוק שומרת יותר שלא יתקרבו... או מרדימה בחדר (תלוי גיל)

בכל אופן אין לנו מושג מי מסביבינו מחוסן או לא....

אי אפשר לא לצאת מהבית וחבל שתגרמי לעצמך להפסיד 

וספציפית לחצבת

זה מסיבה באיזה אולם קטן אז אין חדר שאני אוכל לשים אותו שם.. אחרת זה באמת יכל להיות פתרון נוח

מבינה את ההחלטה שלכם.

וזה באמת מבאס שהחלטות של אחרים צריכות להשפיע גם עליכם..

אולי לשים אותו במנשא עליך כל הערב?

או לחילופין להיפגש עם חברה אחרת?

אולי זה ירגיע ואולי לא, אבל ירושלים ענקית, וההתפרצויות הם במקומות מאוד ספציפיים ולא בכל העיר, ככה שהם לא גרים או מסתובבים הרבה באיזורי ההתפרצות (שהם מצומצמים) לא הייתי חוששת יותר מאשר אנשים ממקומות שאין בהם התפרצות

בעיקר משמועות הבנתי שזה בעיקר בשכונות חרדיות מסוימות אבל לא מצאתי מידע שמאמת אז מעדיפה לא לכתוב פה... אני יודעת שבאיזור שהמשפחה שלי גרים (למרות שהוא נחשב חרדי) אין התפרצות, אז שווה אולי לנסות לברר את זה

אבל חד משמעית אם הם גרים בשכונות חרדיות- לא הייתי הולכת.

יש לי חברה שהיא אחות שמטפלת בילדים שנדבקו בחצבת והיא אמרה לי שכונות כמו מאה שערים, גאולה.. שכונות חרדיות ממש- הן האוכלוסיות שמגיעות.

חצבת זה לא צחוק... והמצב ממש מחריף בחורף. כל כך מבינה את הבאסה- גם אני הייתי בסיטואציה דומה וזה מתסכל!!

אבל מחזק אותי לדעת שאני עושה את מה שהכי נכון לתינוק שלי ולרוגע הנפשי שלי

באסה להפסיד מסיבה,

אבל אני חושבת שהמחשבה על "אני מפסידה בגלל בחירות שלהם"

היא לא ממש נכונה ובטח לא מקדמת.

יש הרבה בחירות של אנשים שמשפיעות על הסביבה, ועדיין הבחירה של מי שנמנע היא גם בחירה.

מכירה מלא שלא ילכו למסיבות ביו"ש בגלל חשש מהדרכים,

ואף אחד לא יגיד בגלל בחירה שלהם לגור במקום מסוכן אני מפסידה מסיבה.

או בגלל ענייני כשרות/ צניעות.

כשהקטן שלי היה בן פחות משנה, גם הייתה תקופת התפרצות חצבת, ושמרתי עליו בבית ככל יכולתי,

ככה שמבינה את הבחירה שלך להישאר,

ועדיין כדאי לתייג את זה שאת בוחרת להישאר כדי לשמור על התינוק שלך, ולא בגלל בחירות של אחרים (שבעינייך זו בחירה חסרת אחריות, מבחינתם זו בחירה על אוטונומיית הגוף שךהם וזו זכותם בדיוק כמו זכותה שך בחורה ללכת עם גופיה גם אם זה מייצר קונפילקט לאחרים.

לעניין פתרונות, אפשר לבקש שיפתחו זום בזמן הדיבורים, זה נחמד לראות אנשים ככה ולשוחח איתם

אצלנו עושים את זה עם חלק המשפחה שבחו"ל.

אם לא עושים אצלכם תוכלי לעשות שיחת וידאו עם בעלך ולבקש לפטפט עם האנשים שרצית במיוחד, ועל הדרך גם עם השאר..

ותפנקי את עצמך הערב בלי קשר 😀

ואולי זה היה מרגיש אחרת אם הייתי יודעת את זה מראש ומראש מחליטה את ההחלטה שלי ולא ברגע האחרון מגלה את זה..

נראה לי פחות הקטע שלי הזום או הוידאו.. אבל תודה על ההצעות

וברור שאתפנק.. מתלבטת על מה😅😜

אם כן הייתי שוקלת כן לבוא איתו למסיבה

אם לא, אז ממש לא הייתי מביאה אותו...

מה לגבי בייביסיטר?

או להשאיר אותו אצל שכנה/ חברה/ אחות?

את הבנות שמחוסנות במנה אחת אני שולחת..

הוא עדיין רק על הנקה אז ממש קשה לי להשאיר אותו בלעדיי.. בפעמים הבודדות שהשארתי זה היה עם בעלי. 

סביר להניח שאם תצאי עם התינוק למסיבה, לא יקרה לו כלום
אבל ממש מבינה את הלחץ שאחרי...גם אני ככה,כל אפצ'י יכניס אותך לחרדה...וזו סיבה טובה שעדיף להישאר מוגנים בבית.
מצד שני, אולי כדאי לברר דרך רופא או אחות, אם התינוק ממש קטן- הוא נחשב מחוסן ממך דרך ההנקה? (אם לא, מאמינה שהיו ממליצים לחסן לחצבת כבר בבית החולים)

אבל קשה לי לסמוך על זה בלב שלם.

והבנתי שמתחת לגיל חצי שנה החיסון לא יעיל ולכן לא נותנים, וגם במקומות שהייתה התפרצות הקדימו מגיל שננ לחצי שנה אבל לא פחות מזה

של ריבועים קטנים ואני מגלגלת לבפנים את המטפחות. ממש קליל לסידור (סתם לגלגל ולתקוע) ונראה מסודר כי איך לא

ואז אני תולה על זה

זה לא סופר מסודר אבל זה נוח לי וקל ונראה יפה בעיני

כל אופציה שדורשת קיפןל/גלגול לא החזיקה לי

מדפדפת להנאתי

הכי נוח שמצאתי 

מחולק לערימות: מטפחות של שבת, מטפחות צבעוניות, מטפחות חלקות, ומטפחות שאני פחות משתמשת.

לי נח ככה, אבל אולי אם היו לי יותר מטפחות זה כבר לא היה נח.

לא מסודר במיוחד אבל נוח מאוד

אבל האמת לאחרונה מרגישה צריך למצוא פתרון אחר.

זה ממש מבולגן בעין ו'שמן' ומלא פעמים אני לא מוצאת מטפחת על המתלה

בסליחה שהוא קצת מכני ומעושה, כשהוא מגיע בצורה של דרישה מילדים.

סליחה זה חשוב

יותר חשוב ללמוד איך מתנהגים

הסליחה היא לא מה שגורמת להם להבין האם מה שהם עשו בסדר או לא (לפי דעתי)

לגבי התנאים - בעיניי לא להכין לו אוכל, זו תגובה חריפה לאי בקשת סליחה. זה אמור להיות מנותק לפי דעתי. מה גם, שרעב (ועייפות גם, ועוד גורמים פיזיים), באמת מקשים על ההתנהלות ולפעמים אחרי זה הרבה יותר רגועים וקל לנהל כל סיטואציה הרבה יותר טוב 

הוא עלה על עץ, והיה צריך סולם לרדת ממנו.

זה באמת לא בסדר שהוא זרק קוביות, וגם לא בסדר שהוא ענה לך כמו שענה.

אבל אני מרגישה שיש כאן קצת פער בין הציפיות שלך, לבין ההבנה והיכולת שלו.

לא תמיד שיח הוא בדיוק מה שמתאים, במיוחד לא בזמן מעשה.

לפעמים משפט קצר וחותך, בטון החלטי, הוא יותר אפקטיבי משיח והסבר, שאולי מתאים שיהיו, אבל בשלב של נחת ואחרי מעשה, ולא תוך כדי.

לדבר איתו, בלי שיפוטיות, לנסות להבין מה הכוונה שהוא לא יכול לבקש סליחה. אפשר לקרוא ביחד את הסיפור המקסים של אמונה אלון "איך מבקשים סליחה", ולדבר על זה.

אבל, לדעתי האישית, מאד מאד חשוב שידע כן לבקש סליחה. לא בשביל המילה, בשביל היכולת שלו להתנצל, להודות בטעות, להכיר בזה שהוא עשה משהו לא בסדר, מול עצמו ומול מי שנפגע ממנו.

אחרי כל השיחה וההבנה וכל זה, הייתי מבהירה שזה הכל טוב ויפה אבל בסופו של דבר - הוא יבקש סליחה. בעל פה, בכתב, איך שהוא רוצה. אבל הייתי דואגת שהוא יעשה את זה. (אצלנו בבית לא רק מתעקשים על הסליחה אלא גם על ההכרה המפורשת בטעות - "סליחה שעשיתי איקס")

לא הייתי מונעת אוכל ושתיה או משהו בסיסי כי זה יכול לקחת גם יומיים, אבל כן הייתי מתעקשת לפני משהו שהוא לא בסיסי לשמוע את הסליחה.

מצד שני, גם לא הייתי הופכת את זה למשהו עם כעס ואישי, או העלבויות ועניינים כי זה רק יהפוך את הסיטואציה למפלצת, פשוט בענייניות - כמו אם הוא לא התקלח, או שכח לשים גרביים - לא ביקשת סליחה, תבקש. 

שמושגי הזמן של ילדים הם קצת שונים משלנו.

זה נכון שהם זוכרים מה קרה, אבל "לגרור" מקרה במשך יומיים, זה לא בהכרח נכון...

ילד מבחינתו כבר עבר והתקדם הלאה, וזה קצת להישאר על מקרה יותר מידי זמן לגיל הזה.

אבל אני ממש ממש מאמינה בקריטיות של היכולת להכיר בטעות שלך מול עצמך ומול אחרים. גדלתי עם אחים שחלקם היו ילדים טובים טובים טובים ומדי פעם כשהתפלק להם משהו לא טוב הם מאד התקשו לבקש סליחה/להודות בטעות ולא רק מול אחרים, בכללי הם היו כל כך רגילים להיות ילדים בסדר גמור שממש לא הצליחו להכיל שעשו משהו לא בסדר, וקצת התנהגו כמו שהפותחת מתארת. בגלל שזה לא קרה כל הזמן, ורוב הזמן הם היו בסדר פשוט העבירו להם את זה, ועם השנים ממש הרגשתי איך הם בונים לעצמם חומה של חוסר מודעות עצמית רק כדי לעולם לא להיות טועים. והיום כמבוגרים - הם אף פעם לא אלה שלא בסדר, תמיד הם לא התכוונו, לא שמעת נכון, בשפה ההלכתית הביטוי הזה לגיטימי, לא הבנת אותם, או אלף ואחת תירוצים אחרים אבל בסופו של דבר הם לעולם לא מצליחים להודות בטעות שלהם, להתנצל גם אם אמרו משהו לא מתקבל על הדעת ולהכיר בזה שלפעמים הם לא בסדר.

נכון, זה תיאור קיצוני, אבל במציאות זה לא כזה קיצוני, כי גם היום הם אנשים בסדר גמור עם חיי חברה עשירים שרק מדי פעם יוצא להם כזה דבר אז כמו פעם - אנשים מרימים גבה ומחליקים להם. מה בגיל 30 תריבי עם אחיך על משפט אחד שהוא אמר?!

אבל ילד בן 6 שבוכה חצי שעה שהוא לא מסוגל לבקש סליחה - בדיוק ככה זה התחיל.. 

לא חולקת על הצורך של להכיר בטעות

לא בטוחה שהדרך היא בלהכריח לבקש סליחה ולהתעכב על זה כל כך הרבה זמן.

יש כל מיני דרכים לחנך, ולפעמים גם נבחר דרכים שונות בסיטואציות מסויימות ולא תמיד נפעל בדיוק אותו הדבר.

בעיניי צריך לסגור סיטואציות עם ילדים בטווח הזמן המיידי, ולא למשוך את זה, גם לא לערב.

לדבר באופן כללי? זה אפשר.

יכול להיות שיקרה משהו בבוקר, ואחליט במודע לדבר אחרי צהריים. אבל זה אז זה לא יהיה כדרישה ותנאי מה לעשות עכשיו, אלא כהסבר ושיח בינינו. 

לחכות שיגדל.

זה חלק מהתהליך הסתגלות לעולם.

עסויים, נמר על העץ, אופניים עם הרגליים.

אצלי עזר להוריד מוצרי חלב (בעיקר), שוקולד וקפאין (מצליחים אני אוטומטית לא אוכלת מהלידה...).

הרבה "אופניים" עם הרגליים, למעוך ברכיים לבטן.

בלילות קשים שמתי מנשא וראיתי סדרה. הבנתי שלנסות לישון ולא להצליח יותר מתסכל ומעייף מלא לנסות לישון מראש.

מזל טוב ובהצלחה❤️

קודם כל לזכור שזה עובר בע"ה
קטניות- מותר לך לאכול, בתנאי שעברו השרייה טובה, כל עוד עבר השריה זה טוב למערכת העיכול ואין מה לדאוג (כולל קינואה וכל דבר שאפשר להשרות במים...)

אני בזמנו שתיתי הרבה תה שומר וקמומיל, ממש כל שעה, אומרים שזה טוב...
ומרק עם הרבה כורכום- הכורכום מאוד עוזר להם להרגיע את הבטן...
מוצרי חלב אני גם הורדתי לחלוטין, וחזרתי לחלבי כשהיה בן חודשיים...

נדמה לי שכבר כתבתי את דעתי, שכדאי ללכת לאבחון מקיף, לא רק אצל פסיכולוג אלא גם אצל רופא התפתחות, הכי טוב דרך התפתחות הילד בקופה.

וכן, כמובן לחזור להדרכת ההורים - זה לא משהו שאפשר לפתור בכמה פגישות. ילד מאתגר לפעמים דורש ליווי במשך שנים...

ורק לגבי זה שבבית הוא מאתגר ובגן לא - זו תופעה ידועה. ולהפך, יש בזה מחמאה להורים, שהילד מרגיש מספיק בטוח אצלם בשביל לשחרר את האנרגיות שלו, ובגן הוא לא משחרר כי אין לו מספיק ביטחון. (יכול להיות כמובן שזה נובע מכך שבגן מצליחים להציב לו סמכות נכונה ובבית לא. מדריכת הורים טובה תדע לעזור לכם לזהות את זה...)

הרבה כוחות!❤️

גם אנחנו שמים לב לזה אצל התאומים שלנו

בכל אופן, אם הייתם בהדרכת הורים בשביל הילד השני, אז בהחלט כדאי עכשיו ללכת להדרכת הורים על הילד הנוכחי. וזה בעצם יהיה על שניהם, כי אי אפשר לנתק אחים זה מזה.

ובהדרכת ההורים תוכלו להתייעץ אם כדאי ללכת איתו לאבחון או לטיפול רגשי...

זה אומר שאת לא בעמדה של מובילה, הורית

ולכן כן, הדרכת הורים

זה כנראה מעגל של היחס שלכם לתגובות שלו שמזין אתכם

פרי (אני דואגת שיהיה מבחר)

דייסה (שיבולת שועל דקה, טיפה מלח, מים רותחים, חלב וחורי טעם כמו דבש/קינמון/רסק תפוחים)

פרוסת לחם

שימי לב שיקח זמן להרגיל אותם שכבר לא מקבלים ביסקוויט. צריך להכין עתודות כח בשביל השינוי

היום בעיקר שטויות (קורנפלקס, בייגלה, ביסקוויטים וכו').

אפשר קרקרים או פריכיות.

אני לא מכירה יותר מידי, אבל זה נשמע כמו פעילות נחמדה לגילאים האלו.

מניחה שיש משהו באזור, לא ממש מכירה בעצמי..

אשמח לעוד

לא הכי הכי קרוב...

ילדים נכנסים חינם

ב‘ה בנושא הזה אני מושא קנאתך אבל ההריונות שלי קשים בטירוף! ואני הרבה מוצאת את עצמי מקנאה באילו שרצות ויפות ואוהבות להיות בהריון...

ועדיין מודה על רגע על ההיריון ומאוהבת בתוצאות שלו...!!

ההריון לא קל, הקאות נון סטופ והרבה ריצות לבדיקות אבל זה שגם הלידה אולי תהיה בניתוח וכל הלחץ סביב זה ממש קשה לי.

יש לי ניסיון עם קיסרי, לי זה היה נורא בעיקר נפשית

שמכירה נשים שילדו גם ככה

אשמח לעזור בזה אם תרצי כתבי לי בפרטי