אצלי תמיד יורדים אחרי יומיים-בשחרור

כי אין כמעט חלב...

אחריי זמן מתחילים לעלות.

מוזר שהאחיות לחוצות

יותר מ10% ממשקלו הן כבר מתחילות לעקוב ולהלחיץ....

אני לא רופאה, אם אמרו לך שזה ירידה יותר מידי גדולה כנראה שיש מה לבדוק. אבל זה לא נשמע שזה קיצוני. כנראה בגלל שהיא קטנה אז חוששים יותר.

בעיקרון אם מחשבים 'לפי הספר' - ירידה של 10% ממשקל הלידה מגיעה ל2.565, והיא קצת יותר מזה.

בכל מקרה, מקווה שלא יעשו לך בעיות עם השחרור, והיא תצליח לעלות במשקל בקלות...

בדרך כלל משתחררים תוך יומיים, אבל ממה שראיתי הירידה במשקל היא במשך 5 בימים הראשונים, רק אחר כך מתחילים לעלות בחזרה. אז לא הגיוני שבאשפוז ארוך יותר יהיה מותר לרדת קצת יותר?

(סתם תוהה בקול, לא מתווכחת עם הצוות הרפואי. מן הסתם הם לא המציאו שזה יותר מהמצופה)

שהיא מלאה טיטולים עוד ממי השפיר

ונרגעת מההנקה כי את כמו מוצץ בשבילה....

יכול להיות שאין לה מספיק כח לינוק נכון ויעיל.

זה יותר הגיוני מאשר שאין לך חלב...

לכן כשאת סוחטת ומביאה לה בבקבוק או אפילו עם מזרק, את יודעת שהיא אכלה....

עכשיו ניסיתי קצת לסחוט בקטנה ומיד יצא חלב, אבל לא סחטתי ברמה שממש יצא חלב בשביל לאגור.

אוף, אין לי כוח לעוד כאבים...

מתקשה לינוק נכון.

אז כן- עם כל הכאב והקושי, תנסי לסחוט/לשאוב, מה שהולך לך יותר בקלות, ותביאי לה בבקבוק. אחרי פעם אחת כבר תראי בעז"ה שינוי.

מדברת מנסיון של משקל פשוט זהה....

(הילדים אמורים לבוא לבקר עוד מעט)

ומקווה שיש להם משאבה נגישה... (כי אין לי משאבה בבית)

הם מביאים רק לצד אחד. אבל לתינוק אחד זה מספיק

אולי יש להם משאבה להביא לחדר בביות מלא? את זה אני לא יודעת...

הייתי במחלקה הזו עם התאומות... (רק בפגיה הם הביאו לי 2 ערכות)

כשאני הייתי בםגייה עם התאומים גם הביאו לי שתי ערכות, נדמה לי, אבל אז שאבתי באמת במשך כמה ימים...

עכשיו לכאורה מספיק שאשאב רק פעם אחת?

חודש....

כן, אני חושבת שפעם אחת תספיק לך.

שלאי תגיעי סתם לגודש...

לא בטוח שכדאי להתחיל עם משאבה.

אחרי הלידה יועצת הנקה בבי''ח אמרה לי שצריך כמות ממש מועטה כי הקיבה שלהם פיצית.

(היא נתנה לי אז כפית כמו שמערבבים איתה קפה בבתי קפה או כפית גלידה כזאת של טעימות בגלידריה ואמרה אאל''ט לתת ממש רק כמה כפיות כל פעם)

יגידו לך לעקוב ולשים לב

אבל ישחררו

לא מניסיון שלי אבל כן ראיתי שככה היה עם יולדות סביבי

היא עדיין לא צריכה כמות של בקבוק... אני חושבת שכפית אחת או 2 זו כבר ארוחה מלאה מהקולוסטרום.

אני לא בטוחה ממתי, חושבת שרק בגיל 3-4 ימים צריך כמות גדולה יותר, אולי 30 מ"ל.

לפעמים זה שאת נותנת כפית אחת זה נותן לה בוסט של אנרגיה לינוק יותר טוב

לא ממש הסתדרתי עם הסחיטה

אחות עזרה לי לסחוט ולתת לה

רק כדי שישחררו.

בעיקר כי לוקח זמן להתרגל אחד לשני. ולפעמים בבית יותר קל לעשות את זה.

וכמובן להיות עם יד על הדופק ולראות שהיא גדלה.
 

ובכל מקרה לברר עם רב לגבי כיפור.

(למרות שאתמול כעסתי בלבי על אחות ששמעתי אותה משכנעת יולדת אחרת לתת לתינוק שלה מטרנה ואמרה לה ש-99% מהתינוקות מקבלים גם תמ"ל בהתחלה... אם היה לי אומץ הייתי אומרת לה שאצלי רק שלושה קיבלו מטרנה - הבכורה פעם אחת בהתחלה כי עוד הייתי מותשת מהלידה והתאומים כי היו פגים. אז לא רוצה שה"ממוצע" אצלי ישתנה ויהיו ארבעה ילדים שקיבלו מטרנה )

@דרקונית ירוקה - עונה גם לך. את צודקת, נתינת תמ"ל באופן חד פעמי לא אמורה להשפיע על המשך ההנקה...

לגבי יום כיפור - אני אמורה לשתות לשיעורים, ואם לא יספיק אז לאכול לשיעורים, ואם גם זה לא אז לשתות רגיל...

לא אלו החד פעמי שמחלקים בתינוקיה.

כמעט בכל בית חולים יש סופרפארם צמוד, קני בקבוק עם פיה מס 0- תעבירי את הפורמולה אליו

הבקבוקים בתינוקיה הם הכי לא תומכי הנקה, החלב ממש נשפך מהם (אחכ מתפלאים למה תינוק שרק נולד אוכל 60- ואומרים וואו. כמה הוא היה רעב- למרות שבגיל הזה הם צריכים לאכול רבע מזה)

התעקשתי רק להניק והיה קשוח להניק ולהגיע לפגיה כי התינוקת הייתה בהשגחה. דרשתי מעצמי מעל ומעבר להניק אבל הגוף היה חלש וההנקה על כורסה בפגיה ליד האחיות לא הייתה נינוחה ואפקטיבית מספיק. מאוד רציתי כבר שישחררו אותנו יחד כי הייתי גמורה מכל האשפוז הזה..  ממש בכיתי ושגעתי שם את הצוות שאין מצב שהתינוקת לא משתחררת בזמן כי אני לא שורדת את זה. האשפוז הזה היה סיוט, הדרך לפגיה הייתה ארוכה - צריך היה ללכת לבניין סמוך כל פעם.

בסוף הם הסכימו לשחרר כי זה היה ממש גבולי, רשמו משקל של המדידה השניה צמוד אחרי הלידה כדי שיוכלו לחתום שהיא לא ירדה מתחת ל-10% נדמה לי.

בבית, בנחת ברוגע בלי אחיות שמעירות בבדיקות לפנות בוקר ( לא מזלזלת חלילה, עושות את תפקידן.. אבל גם ככה זה קשוח עד שנרדמים.. )הגוף מצליח לתת יותר חלב ויש יותר נינוחות התפוקה טובה יותר.

בעלי אמר שלדעתו היה שווה לי לתת חלק תמ"ל כדי לעמוד במשקל תקין ולעוף הביתה בזמן.

עברו מאז עוד כמה לידות וקשה לי עם הרעיון של התמ"ל אם בסה"כ ההנקה הולכת בסדר אז לא נתתי..

אבל יש מצב שאני צריכה לשחרר וכן להסכים לתת טיפה תמ"ל בשביל מנוחה טובה יותר(למשל בלילה). 

ובהמשך חזרתי להנקה בלעדית.

לא רואה בזה שום בעיה...

התינוקות אצלי נולדים קטנים יחסית (הקטנה שלי גם נולדה 2,850)

וההנקה מאוד קשוחה, הם פיציים ועושים לי פצעים נוראים. ובעצמי אחרי לידה וזה קשוח.

מה שחשוב בעיני זה גם להניק או לשאוב כדי לשמר כמויות חלב.

פעם אמרה לי יועצת הנקה מומחית שתמיד אפשר ללמד ילד לינוק

אבל להחזיר כמויות חלב זה הרבה יותר קשה...

האמת לא אני, אלא האחות בתינוקיה כשאני ישנה (אני לא לוקחת ביות מלא, ובלילה אני מבקשת שיתנו תמ"ל).

מעבר לזה- הנקה בלעדית.

בקבוק-שנים כנראה לא ישנו הרבה

כשלי אמרו משהו דומה נתתי מטרנה כדי שתעלה מספיק ונשתחרר. בבית כשהיה לי את המיטה שלי והנחת שלי ההנקה זרמה טוב יותר ולא היה צורך בבקבוקים. כמובן שעקבתי כדי לוודא שעולה בסדר.

לא בטוחה שזה יעבוד לכולם ואולי יש סיכון להנקה. 

דומה שהיה לנו

תינוקת נולדה 2.850 וירדה ל2.500 לחצו להישאר להשגחה + לסחוט ולתת תמ'ל

בגדול רציתי לחתום להשתחרר והלחיצוצאותי שזו לא ירידה מסוכנת אבל אם זה ימשיך זה מסוכן אז נשארתי נתתי תמל בשיטה עם הנקה עם צינורית ככה שההנקה לא נפגעה והתוספת לא משמעותית העיקר שיראו שהיא עולה אז השתחררנו שראו עליה של 50-80 גרם

אבל ממש חשוב לא לשלב הנקה ובקבוק אלא לשלב הנקה עם התמל בו זמנית כדי שייצור החלב יתבסס ולא יפגע

אוף, אני כל כך עייפה ומותשת, שאין לי כוח להתעסק עם זה בכלל... אפילו לשאול את האחיות איך לבצע את האפשרויות השונות...

מצד שני, כל כך רוצה כבר לחזור הביתה... מרגישה סובלת מכל דקה שאני פה

(ולקנות בקבוק תומך הנקה - אין מי שיעשה את זה. אני לא יכולה להשאיר את התינוקת, ובעלי כבר הגיע לפה היום פעמיים וכבר גם ככה מותש מהתמרון עם הילדים...)

וניסיתי לתת לה, והיא בכלל לא בעניין... כאילו לא מבינה מה אני מציעה לה את הפלסטיק הזה פתאום, אחרי שזכתה לטעום מהדבר האמיתי...

אולי אחכה שתהיה שוב רעבה/עצבנית. אבל אין הרבה זמן, כי היא כן טיפה שתתה מהבקבוק...

(סליחה על השעה, עד לפני כשעה פשוט ישנתי אחרי שקרסתי...)

הן ממש יכולות לעזור, גם לאמהות מנוסות

היא באמת תיקנה לה את התפיסה, דבר ראשון.

והמליצה שאשאב או אסחט ואתן לה במזרק אחרי כל ארוחה שנראה שהיא לא ינקה מספיק טוב.

האמת שזה ממש קשה לי חלק מהכיף שלי בהנקה זה שלא צריך לטרוח כל כך הרבה... לא רגילה להתעסק עם שאיבות וכו'... אבל באמת לא יודעת מה לעשות

(בלילה התינוקת בסוף אכלה 30 גרם מתוך ה-60 ששאבתי, אבל לא היה נראה שהיא נהנית מזה...)

כדי שיהיה לה קל יותר לינוק ולקבל הרבה חלב תוך כדי?

זוכרת שזה מה שיעצו לי בתחילת הנקה, וזה הרבה יותר קל מלשאוב ולתת בנפרד.

אני ממש *לא* יועצת הנקה אבל אם הירידה במשקל עדיין בטווח הנורמלי, ממש לא הייתי מוסיפה האכלה בבקבוק אחרי כל הנקה, עדיף להוסיף בקבוק או שניים ביום. ולא אחרי כל הנקה. 

כלומר, ביום הראשון התינוק צריך בכל ארוחה 10 מ"ל קולוסטרום, ביום השני 20 מ"ל, ביום השלישי שזה כבר חלב 30 מ"ל... ככה עד גיל שבוע ואז זה מתייצב על 70 מ"ל בארוחה עד שזה עולה לאט לאט.

ככה זה לפי גודל הקיבה שלהם.

אמר רק שחשוב שלא תרד עוד במשקל.

יש לנו משקל בבית, אז אוכל בע"ה לעקוב. השאלה - יש סיכוי שתהיה סטייה בין המשקלים של בית החולים ושל הבית?

אני מניחה שהגיוני לגמרי שתהיה מעט סטיה בין המשקלים. לכן אצל תינוקות קטנים משתדלים לשקול במשקל קבוע, כדי למנוע טעויות שנובעות מסטייה בין משקלים שונים.

נראה לי שהכי הגיוני לשקול אותה כשמגיעים הביתה, לא להיבהל אם יוצא שונה מהשקילה האחרונה בבית החולים כי זה מן הסתם בגלל ההבדל בין המשקלים, ומשם להמשיך לשקול במשקל הביתי ולהשוות לעומת השקילה הראשונה שהיתה בו.

ואיזה כיף שיש לכם בבית, נשמע לי הרבה יותר נוח מאשר להיסחב כל פעם לטיפת חלב.

(מה שכן, אולי כדאי לקבל הדרכה כל כמה זמן לשקול, כי לפעמים כששוקלים יותר מידי בתכיפות זה עלול להלחיץ. בסוף גם יש הבדל במשקל אם שקלנו לפני הנקה, אחרי הנקה, לפני שעשתה בטיטול, אחרי שעשתה, אז שינויים קטנים לאורך היום לא תמיד מעידים על מגמה מסויימת. לפעמים עדיף לשקול במרחקים יותר גדולים כדי לקבל כיוון יותר ברור של השינוי האמיתי במשקל).

אצלי שקלו במחלקה שוב אחרי הלידה כדי שתהיה ודאות בשחרור שזה עם אותו משקל

והיה פער של בערך 100 גרם מחדר לידה!

אז תשקלו באמת כשתגיעו הביתה ותעקבו פעם ביומיים לא חיב להפשיט רק שיהיה עם אותו לבוש (נגיד חיתול נקי ובגד גוף)

בלי לחץ העיקר שיש עליה מסוימת בשבוע הראשון

עד שבועיים היא אמורה לחזור למשקל לידה ואז לעלות 150-250 לשבוע

מזל טוב!

האחות טיפת חלב ממש אמרה לנו את זה, לבוא לשקול אצלה כל פעם כי היינו ממש צריכים לעקוב אחרי המשקל.. היא נולדה מתחת ל2.5 ועשינו ניסיון להוריד מטרנה ולהגביר הנקה והיא כמעט ירדה במשקל אז ממש היינו צריכים לעקוב אז היא אמרה לבוא לחדר שלה כל הזמן (באנו כמעט כל יום)

בתור יולדת של ילדונת כזאת קטנה, שהגיע בivf ואחרי הפלות, אני בגישה שאני יוצאת עם ילדה! גם אם זה מבאס שלא תהיה לידה כמו שרציתי, כל לקחתי אפידורל ואפילוו קיסרי חירום וגם או זה אומר שאני צריכה לתת מטרנה ולא רק הנקה כמו שחלמתי.. זה לא שווה לי אם זה אומר שזה פוגע בה.. לא בשביל זה הבאתי אותה, לחוויות שלי.. נקודה למחשבה

אמאל'ה איזה סיוט זה היה

אצלי הוא עוד אכל מטרנה בהתחלה

ככה שאפילו לא היה את מי להאשים

אבל היינו צריכים להתחנן אליו שיפתח את הפה

ביום האחרון הרוםאת ילדים התלבטה על להשאיר לעוד יום בגלל העניין הזה

בסוף בשעות הערב השתחררנו

בפועל - הילד ב''ה חזר למשקל לידה כבר שבוע מהלידה

בדיוק לפני כמה ימים הייתי בטיפת חלב

הוא נולד אחוזון 3 ועכשיו כבר נמצא באחוזון 15

אז לדעתי את באמת באמת יכולה להיות רגועה

כמובן יד על הלב

לא לזלזל

רק מנסה לעודד 

אנחנו בבית ב"ה, ואיך זה משנה את ההרגשה...

היא יונקת עכשיו, ומיד אחר כך אשקול אותה בע"ה.

נראה לי שנשקול אותה פעם ביממה, כמו שעושים בבית החולים... ובאמת אשים לב אם היא אחרי או לפני הנקה בכל פעם.

בע"ה יהיה בסדר!

זו בדיקת דם פשוטה, תבקשי הפניה.

וקשוח להיות עם מחסור קבוע של B12... מקווה שתצליחי לעלות אותו כמו שצריך במהרה...

תודה!! אבדוק את זה!

מטופל ויש כבר התקדמות? כי חוסר בb12 הוא גורם מובהק לעייפות

באופן אישי אחרי התקופה הכי עייפה בחיים שלי גיליתי שחסר לי b12, וכשהצלחתי להעלות משמעותית העייפות התמידית שהייתי בה נעלמה.

מההריונות בגלל ההיפראמזיס....

אז מקבלת די קבוע... מתישהו בקרוב אמורה להיות לי עוד בדיקה לראות מה המצב שלו

וראיתי עכשיו שמתואמת כתבה לך..

בדיקת דם פשוטה. Tsh זה מה שבודקים...

כל יום לאכול כף

בסלט, ביוגורט וכו...

חוץ מזה

יש גם תערובת פירות יבשים שממש עוזרת לאנרגיה

של דוד קאפח

ללא עצירות ותופעות לוואי...

100 גר´ שומשום לא קלוי-מלא,

100 גר´ צימוקים כהים,

100 גר´ תאנים יבשות,

100 גר´ שקדים קלופים,

100 גר´ תמרים,

8 אגוזי ברזיל.

לטחון את הכל טוב טוב (יש חנויות שמוכנות לטחון את הרכיבים הקשים)

ולאכול כף בבוקר וכף בערב.

(ד.א. זה גם ממש טעים=) )

בהצלחה ותרגישי טוב!

את בטח מכירה להיות בשמש, לעשות קצת התעמלות וכו....

אגיד, שבעיני זה כן הגיוני.

ברור שטוב לבדוק בדיקות דם וכאלו

אבל

א. שינה לא רציפה, ממש משפיעה על איכות השינה. פעם אחת (ובטח שלוש), לא באמת מאפשרות שינה טובה. ואז, גם אם יש לך פעם פעמיים בשבוע שאת כן ישנה לילה, זה לא מספיק. כי יש משמעות לרצף של ימים שבהם את ישנה טובה, וזה לא שיום אחד יכול לחפות על כל השאר.

ב. מה את עושה במהלך היום? אם את רוב הזמן יושבת או בעבודה עם מעט תנועה, ממליצה להוסיף ספורט ותזוזה. אני ראיתי אצלי שזה ממש משפיע. ישיבה לאורך זמן, מעייפת אותי מאוד, ברמה של להירדם. כשאני זזה, הגוף מתעורר

זאת גם היתה השאלה שלי

האם זה הגיוני פשוט..

כן נכון, תכלס כבר 5 שנים אני לא ישנה נורמלי וקמה מלא , לא היתה תקופה אחת ארוכה שישנתי שינה רציפה וטובה בלילות....

אשים לב , תודה🩷

אני חושבת שזה הגיוני

פשוט בשביל לדעת שזה הגיוני, צריך לישון טוב ואז האסימון נופל.

ולרוב זה לא קורה, אז זה נשמע שזה לא הגיוני...

אבל מניסיון שלי, יצא לי נגיד פעם לישון יומיים ברצף טוב (וזה ממש ממש נדיר) ופשוט קמתי אחרת. עם המון אנרגיות ולא עייפה בכלל.

וזה היה מדהים שאפילו לא חשבתי שזה קשור

אבל זה כן

היה לי פעמיים מונו וככה הרגשתי

פעם שניה הייתי עם זה חצי שנה!!! עד שטיפלתי אצל איזה רופא בירושלים שיש לו שיטה לטפל במונו טזה עבר ב"ה

אבל האמת שלא כזה משנה כי לא באמת מה יש מה לעשות.. וואלה עכשיו קוראת שכתבת שהיה משו שעזר, מעניין!! אנחנו ביקרנו ממש כולם אמרו לנו מטבעי ועד קונבנציונלי שאין מה לעשות חוץ מלחכות....

אם זה מונו אני אכתוב לך מה הטיפול

אנסה גם להיזכר בשם של הרופא

מקווה שהוא עדיין עובד כי אז לפני 5 שנים הוא כבר היה ממש מבוגר

אבדוק בלוטת התריס, אולי גם מונו למרות שלא יודעת אם יש עניין

גם ככה אמורות להיות לי בקרוב בדיקות דם מקיפות לבדוק את בעיית הb12..

אבל האמת האמת אני ממש מופתעת שרוב התגובות מנסות לחפש סיבות 🤭  הייתי בטוחה שיהיו הרבה יותר תגובות מנרמלות שלהיות אמא, בטח לקטנים, ותינוק יונק, זה פשוט מעייף 🙈🙈🙈

לכולן יש כוח תמיד? אתן לא עייפות ומרגישות צורך תמידי בשנצ?

אם אני לא ישנה את ה8 שעות מינימום ורצוף

-מה שבחיים לא קורה עם יונקים ןגם עם קטנים לא יונקים כמעט ולא) אני עייפהההה כל היום

ובדקתי- ברזל בלוטות התריס בי 12 הכל תקין

אה ואם הולכת לישון מאוחר אז גם- יותר עייפה מאשר אם נכנסת לישון מוקדם איזור 10 אפילו

שווה לך לנסות שבוע אם אפשרי לך

ברור שתמיד אשמח לנוח צהריים ולקום מאוחר בבוקר/לחזור לישון אחרי פיזור של הילדים

ומכיוון אחר -

הרבה פעמים דיקור של מישהי מקצועית גם ממש יכול לעזור.

אני באמצע סדרת טיפולים שמטרתה לאזן כל מיני דברים, וממש מרגישה גם שיפור בתחום הזה.

שאני מסוגלת לעשות הרבה יותר ולא להגמר מכל דבר קטן.. כאילו כל המצברים של הכוחות שלי היו על הקצה ועכשיו הם באנרגיה טובה.

והמטפלת שלי אמרה לי כמה פעמיים שנשים חושבות לעצמן שזה הגיוני שמרגישים ככה כי את אחרי לידה.. בהריון.. או כל תירוץ אחר כשבעצם זה משהו אחר שאפשר לפתור אותו ולא ברירת המחדל של אישה.

וגם התגובות צפויות לגמרי

כלומר

אם את עסוקה הרבה עם הילדים ולא נחה לרגע וקמה מלא בלילה ועובדת משרה מלאה ועוד ועוד אז זה מסביר

אבל הילדים כבר לא פיציים

יש לילות שאת ישנה טוב

אז לא אמורים להרגיש ככה באופן תמידי, ככה לפחות מנסיון שלי.

כי אם ככה, לגרום לעצמך להיות פחות עייפה בלי למצוא סיבה זה לא בעיה ואת לא צריכה את העצות שלנו

נשמע שכן יש פה משהו חריג שהוא מעבר לשינה וזמן לעצמך.

לא עייפות רגילה של אמא לקטנים...

(ואני לא חושבת שנכון לתלות באימהות קשיים שמפריעים בתפקוד בחיים... לפני כמה שנים הייתה לי תקופה של חולשה מטורפת בידיים, והתקשרתי למוקד אחיות כדי לשאול מה זה. האחות שם שמעה שיש לי שבעה ילדים ומיד אמרה, "נו, מה את רוצה, ברור שתהיה לך חולשה". ואיך כעסתי! כי זו לא הייתה חולשה רגילה... אז מה הקשר לזה שיש לי שבעה ילדים? ב"ה רופאת המשפחה התייחסה לזה ברצינות ושלחה אותי לבירורים. בפועל לא היה לי כלום ב"ה ואני לא יודעת ממה זה נבע, אבל עדיין - זה לא משהו שאפשר לפטור באימהות...)

שלך דווקא מוכיחה ההפך ממה שאמרת

היתה לך חולשה שלא היתה לה סיבה אחרת

אלא כנראה מדברים רגילים כמו עומס יתר

זו לא האמהות

זה הדברים שהיא מביאה איתה

כמו חוסר שינה עומס ועוד דברים שכתבתי למטה (שגם יכולים להיות בלי אמהות)

שלא הייתה לי מעולם לפני כן, וגם אחרי כן (עם יותר ילדים) לא הייתה לי כמוה בעוצמה כזו.

אני לא יודעת מה הסיבה לה, אבל ברור שהיא לא הייתה קשורה נטו לעומס החיים.

ואיש רפואה שיפטור אישה שמתלוננת על משהו חריג בכך שהיא אמא, עלול לפספס דברים קריטיים.

לגבי איש רפואה

איך את יודעת שהסיבה לא היתה קשורה לעומס?

אולי היה עומס על הידיים והחולשה גרמה לך לתת להן יותר מנוחה

עייפות יכולה לנבוע מהרבה דברים

פיזיים ונפשיים כמו:

1. חוסר בשעות שינה (8 שעות אחרי קיזוז קימות)

2. תזונה לא מאוזנת/ מספיק מזינה

3. חוסר בפעילות גופנית

4. חוסר במנוחה פיזית

5. עומס משימות

6. לחץ בעבודה/ בבית

7. חוסר בהפסקות ממשימות בעבודה/ בבית

8. חוסר בזמן עצמי

9. הימצאות תמידית במקומות רועשים 

הרגשתי הרבה יותר רעננה ועירנית! 

לא היה לי צורך בשנצ, הייתי מתעוררת בבוקר ומצליחה לקום מהמיטה בזריזות וכו'... 

רפואה שלימה!

הייתה פה פעם מישהי שסיפרה

על הגעה למצב של התייבשות התינוק שלה

בסוף בדקו אם הוא טיפול בבית חולים, והיה צריך

ואחרי תקופה הוא היה בסדר והם השתחררו הבייתה.

מקווה בשבילך שהילד בריא ואולי רק מעלה חום ממשהו שלא מזיק. 

תרגישו טוב!

לק"י

הבן שלי מחונן, והוא אומנם רגיש יחסית, ועם קצת רגישות תחושתית. אבל אני בכלל לא בטוחה שזה קשור אחד לשני. גם אני הייתי רגישה (מאלה שנעלבים ובוכים וכדומה), ואני לא מחוננת.

(והבן שלי לא אוטיסט. לפחות אין לנו סיבה לחשוד בזה🤷‍♀️).

לגבי אוטיזם- אוטיזם זה קודם כל קשיי תקשורת. שאר הדברים הם נלווים, אבל לא הבסיס. מה שאני חושבת לפחות.

כדי לאשר אבחנת אוטיזם בודקים שני מרכיבים-קשיי תקשורת בתחומי עניין חזרתיים , אצל מחוננים אני חושבת שאין תחומי עניין חזרתיים...

והיום מבינים גן שהמרכיב החושי (הקושי בוויסות חושי, חיפוש תחושה, רתיעה מתחושה ) הוא מרכיב מהותי מהתקשורת ואפילו שחלק מקשיי התקשורת נובעים מהמרכיב התחושתי והמוצפות מגירויים, (זה במחקרים, לא הכל מאוד מבוסס עדיין) מרכיב שאצל ילד מחונן לא חייב לבוא יחד עם המחוננות (אני מחוננת ואין לי שום קושי תחושתי, הבן שלי על הרצף והאמת שאני לא רואה דמיון, והוא בתפקוד גבוה עם יכולות קוגניטיביות גבוהות לדברי הפסיכולוג) . כן מאפיין את האוטיסטים איים של יכולות (גם לא תמיד) שיכולים להזכיר מחוננות, ואני מניחה שיש מחוננים על הרצף לא מאובחנים/מחוננים עם קשיים רגשיים ותחושתיים שאינם על הרצף, בסוף מאוד קשה לייצר אבחנה מבדלת בגיל הצעיר, במיוחד אצל ילדים בתפקוד גבוה, אבל אני חושבת (ומהיכרות אישית) שמחוננים כן ידביקו את הפער החברתי כשיגדלו, כי הם ובני גילם יתאזנו , אוטיסטים לא ידביקו את הפער, גן אם הם בתפקוד גבוה וזה לא בולט...

אני חושבת שמחוננות קשור לתחום החברתי (קשה להבין מצבים חברתיים ויש פער בין השכל ליכולת הרגשית)

ואוטיזם קשור להפרעות/בעיות תקשורת (שזה גם קשור לתחום החברתי אולי בעקיפין)

ורמת התפקוד מצביעה על הטווח של רמת התקשורת

חחח מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי

שמחוננות זה מנת משכל גבוהה,

אבל יש מאפיינים של מחוננים שנובעים מהפער בין הרמה השכלית לבין הרמה הרגשית. כלומר, לרוב המחוננים יהיה בהכרח פער כזה, וההשלכות שלו (כמו שכתבת, רגשית וחברתית בעיקר) זה משהו שנראה אצל הרבה מחוננים.

מעבר לזה, לכל אדם אופי משלו ומאפיינים משלו בלי קשר למנת המשכל.

למיטב ידיעתי היא נטו עניין של איי קיו, כלומר ה3% העליונים במבחני איתור (מקווה שזכרתי נכון את מספר האחוזים, אפשר לוודא).

בין המחוננים, יש כאלה שהם גם על הרצף האוטיסטי, ויש כאלה שלא ובכלל לא, והם לגמרי חברתיים, חברותיים וכו'.

יש ילדים מחוננים שפחות בשלים רגשית או חברתית וזה יוצר אצלם גם פערים מסויימים, אבל זה לא מחייב שהם על הרצף.

כמו כל העורבים שחורים אבל לא כל השחורים עורבים

לק"י

נכון שהרבה פעמים גם יש להם גם קושי להתרכז לפרקי זמן ארוכים.

אבל זה שכל מי שעם לקויות קשב וריכוז יש לו גם קושי בתקשורת.

הגורם הוא אחר

ולכן המענה צריך להיות אחר

בתהליך האבחון של אוטיזם או הםרעת קשב שוללים את השני

אוטיזם זו לקות

מחוננת זו יכולת

אפשר לקשור לקות ליכולת ויכולת ללקות

זה לא אומר שזה בהכרח נכון

יש מחוננים שאין להם שום לקות או בעיה מיוחדת

רק נטו יכולות גבוהות 

עדיין נותרתי בתהיות, האמת...🙈 כי באמת בנות פה מתארות קשיים למחוננים שיוצאים מגדר המחוננות הבסיסית.

אבל אולי באמת ההבדל הוא שאוטיסטים לא יודעים לתקשר כמו שצריך עם הסביבה ומחוננים - עם כל הקושי - כן יודעים...

(אני פשוט מסתמכת על מה שאני מכירה... בעלי מחונן כנראה, אבל אין כמוהו יודע לתקשר עם אנשים, והבן שלי גם מחונן, אבל מתקשה בתקשורת, ובאמת אובחן לאחרונה עם אוטיזם... אבל זה לקח זמן, כי הוא בתפקוד גבוה)

מחוננים מראים התנהגויות של אוטיסטים

אוטיסטים הם מחוננים.

וזה לא נכון. לרוב.

יש קשיים חברתיים ויש יכולות קוגניטיביות לפעמים דברים מופיעים ביחד. ולפעמים יכולת מסוימת משפיעה על משהו אחר.

ילד עם רמה קוגניטיבית מאוד גבוהה יכול להיות שיתקשה להשתעמם בלימודים, להסביר את עצמו כל הזמן, ויעדיף שיחות מבוגרים. (לאנשים יראה קושי תקשורתי).

ילד עם אוטיזם יראה עניין מוגבר בתחום מסוים, (לדוג' מתמטיקה, שחמט) , וימעט להשקיע משאבים בתחומים אחרים או ביצירת קשרים, אז יראה מחונן באותו תחום.

לק"י

שמתוארים פה.

אבל לא עשיתי מחקר בנושא.

המכשיר הזה של די-ג'יים שמכוון עוצמות ותדרי קול?

שמעתי פעם משל ממש יפה, מפסיכולוגית שמתמחת באבחון אוטיזם, שאבחון הוא כמו אקולייזר-

יש כמה וכמה מאפיינים, שאצל כל אחד מאפיין אחר חזק יותר, ואחר יותר חלש. ויש הרבה אנשים 'נוירוטיפיקליים' (= לא אוטיסטים), שיש להם מאפיינים מסוימים של אוטיזם.

אבל כדי להגדיר מישהו רשמית כ''אוטיסט''- צריך שסך המאפיינים, והעוצמה שלהם, כבר יביאו לצרימה.

אז יש נוירוטיפיקליים עם תחומי עניין ספציפיים. או עם תנועות סטריאוטיפיות (זה נגיד קשור להפרעות קשב).

יש נוירוטיפיקליים עם רגישות לרעש או עם קשיים במעברים. בוודאי שיש עם קושי בהבנה חברתית.

אף דבר כזה בפני עצמו לא יגדיר אדם כאוטיסט.

רק כשיש מספיק מאפיינים יחד (אבל לאו דווקא הכל), והם יביאו להפרעה משמעותית בתפקוד- רק אז תהיה אבחנה.

ועכשיו אוסיף משלי, שאכן גם למחוננים, כמו לאוטיסטים, יש צורת חשיבה שונה משל שאר האוכלוסייה.

ויש מתאם בין אוטיזם למחוננות (כלומר, בקרב מחוננים תמצאי יותר אחוזים של אוטיסטים מבשאר האוכלוסייה). לכן הגיוני בעיניי גם שאצל אוטיסטים יהיו יותר מאפיינים של הרצף, למרות שזה לא מגיע לסף אבחנה רשמית.

(אני גם יודעת שבקרב מחוננים יש יותר בעלי הפרעות קשב, ויותר קשיים רגשיים. בסוף להיות חריג, גם אם זו חריגות שנתפסת כ'מתנה', יוצר כל מיני סוגי הפרעות נלוות).

וממש בקיצור-

יש קשר. יש דמיון. ויש לא מעט שהם גם וגם.

אבל זה לא באמת אותו דבר.

אבל זה לא הסבר שלי, אלא של המאבחנת האלופה הזו.

וגם לי זה ממש עשה סדר.

התקף חרדה בד"כ מתואר בצורה ממש שונה.

ובלבול זו תופעה שמצריכה בירור. (והיא קורית בנפילות סוכר...)

הייתי הולכת לרופא משפחה ומבקשת בדיקות דם מקיפות

ובהם בדיקת המוגלובין מסוכרר HBA1C בדיקה שמראה אם היו צניחות בסוכר לאחרונה.

אם את בכ"א חושבת שזה התקף חרדה הטיפול שמאד עוזר זה CBT 

לפעמים צריך גם  טיפול תרופתי.

אני ממש ממליצה ללכת לרופא משפחה בקרוב.

מעולם לא סבלתי מלחץ דם גבוה/נמוך ובעיות של סוכר

לפי הצאט כן נשמע שזה סוג של חרדה

לך לא נשמע? האמת שאת מעודדת אותי כי שקעתי לייאוש וקשה לי עם המצב ולהרגיש ככה

ונפילת סוכר ממש כן.

לכן זה הדבר הראשון שעלה לי.

אבל אם זה תופעה שמלווה אותך כבר זמן רב את חייבת לבדוק ביסודיות.

לכן חשוב קודם כל בדיקות.

ובבקשה אל תתני לצ'אט לתת לך עצות רפואיות. זה עלול להיות מסוכן.

בהצלחה יקרה

טוב שקבעת תור

תרגישי טוב

להיות שעדיף תור פיזי, אם יש לך אפשרות.

את מתארת משהו שאולי יכול להיות קשור לחרדה, ואולי לא.

ואני מניחה שבשביל לבדוק, הרופא יצטרך שתגיעי פיזית.

הטלפון בדרך כלל מתאים למרשם קטן, התייעצות קצרה, לא לטיפול ממש

מציעה לקבל עזרה רגשית. הרבה פעמים סטרס ועומס יוצרים אצל נשים מצב כזה.

ולפעמים זה גם יוצר גלגל נוסף של חרדה מלא להירדם, שעוד יותר מקשה לישון, וחוזר חלילה...

הכי נכון זה לעשות עבודה רגשית ולהבין מה כבד עלייך❤️

אם זה חרדה, אז לתת לעצמך את הזמן.

לחזור כמו מנטרה במח שתיכף זה יעבור.

נשימות עמוקות.

ובכל מקרה, כדאי ללכת לרופא לשלול דברים נוספים.

3 שניות שאיפה. 3 שניות שמירה בבטן ו3 שניות נשיפה.

לחשוב על דברים מרגיעים.

שירים

ותודה גדולה ממני ומכל עם ישראל על ההקרבה העצומה שלכם!

מזדהה עם המון ממה שכתבת.. קראתי והחזרת אותי למילואים האחרונים שהיו מאתגרים וממש כמו שאת מתארת..

שמחה בשבילך שהוא חוזר, שהצליח קרוא אותך מרחוק ושהתאפשר לו להגיע. מאחלת שיהיה זמן משמעותי וממלא יחד

שולחת לך מלא כוחות להמשך המילואים והמון הערכה ♥️♥️

אהבתי

זה כבר חצי ריפוי

ואיזה זוג מתוק אתם נשמעים

ותראי איך את חשובה לו

ואיך הוא הרגיש שאת צריכה אותו

איזו אינטואיציה חזקה היתה לו שנכון שיגיע הביתה היום

שיהיה לכם ערב קסום 

ושזה יתן לכם מלא כח להמשך

בשורות טובות

זה קשוח בטירוף. נשמע שאת קשובה למה שהלב שלך זקוק ויודעת גם להביא את זה לזוגיות וזה כל כך חשוב.

איזה כיף שהוא חזר, תספרי לו כמה זה מחיה אותך ❤️

כמה קשה. מבינה אותך כ"כ

שולחת חיבוק גדול.

ותודה לכם. 

אני לא הייתי מצליחה להתנסח ככה שממש בא לי להראות לבעלי

זה ככ קשה לסחוב ככה לבד

מבינה אותך מאוד

ואיזה מהממים אתם שהוא הרגיש אותך ויצא

הוא יודע שאני דוסית, אני לבושה ככה!!

בהתחלה חשבתי שהוא מדבר בקטע של סוג של סבא.. או משהו כזה.  

אבל זה נהיה שאלות של הרבה זמן והרגשה של רצון לברוח..

אני רואה מבוגרות ממני שמכבדות אותו ומקדישות לו זמן.. אני צעירה וזה לא מתאים לי גם בלי קשר. 

לק"י

זה לא שהוא בודד לגמרי. אני מבינה שיש כאלה שכן משוחחים איתו.

(גם אם הוא היה בודד וזה היה מעיק עלייך, אז לא הייתי אומרת שמחובתך לשוחח איתו. אבל אם הוא גם לא בודד, אז בכלל).

זה הזמן לעצור. אפשר להתעלם או להגיד בוקר טוב בנימוס ולהכנס פנימה, בלי מה שלומך או שאלות. אם הוא שואל מה איתך - בסדר תודה שיהיה יום נעים.

אם יש אנשים שמתאים להם לדבר איתו או שמרגישים שזה פחות מעיק עליהם - הם ידברו איתו. עלייך זה מעיק אז פשוט תפסיקי.

אי אפשר לבנות קשר, ועוד כזה שלא מתאים לך ואת לא מעוניינת בו, אם הוא מעיק עלייך רק בגלל הרחמים.

תרחמי קודם על עצמך

אם בית חולים מאפשר מלכתחילה לנסות לידה רגילה במצב כזה.

או שהאישה מכריחה אותם לילד אותה ככה, כי היא מסרבת לניתוח.

ואז אולי זה מה שיקרה, כי לא יכולים לכפות ניתוח, אבל כל האווירה תהיה של הלחצות, ועל כל דבר קטן ינסו לשכנע לעבור לניתוח.

אין לי מושג מה המדיניות של בתי החולים. אבל אם יש בית חולים שמאפשר, ומוכן להתגייס לזה, אז עדיף.

ואגב, אני ילדתי בניתוח בלי לחתום על הסכמה. ברור שהסכמתי, אבל זה היה כל כך מיידי, שבכלל לא נתנו לי לחתום.

ב"ה התאוששתי בקלות.

מבחינת זה שלא חתמתי על הסכמה,

אז קודם כל כן הסכמתי, ושיתפתי פעולה. רק לא חתמתי על הטפסים.

ולמחרת הרופא הגיע אלי להתנצל.

זה היה ניתוח חירום ממש, אם היו עוד מחכים, לא בטוח שהתינוק היה שורד.

דורש מומחיות גדולה.

לא סתם הפסיקו ליילד עכוז- כי זה מסוכן.

אז אם בביח אין רופא מומחה לזה-

נשמע לי ממש התאבדות.

סליחה על החריפות...

אבל המטרה שהולכים לביח היא בשביל שיהיה שם מישהו שציל חיים במקרה הצורך.

אפשר גם ללדת בבית- שם אף אחד לא ייקח אותך לניתוח..

לק"י

הקטן שלי היה במצג עכוז (וב"ה התהפך לבד בסוף), ואני אחרי קיסרי.

אבל כשהרופאה אמרה לי מה האפשרויות, היא אמרה שאפשר ללדת בלידת עכוז (היא לא המליצה. אבל לא אמרה משהו על הקיסרי שעברתי).

אז אולי בסורוקה זה אפשרי. לא ביררתי.

לק"י

כתבת שבעבר היפוך לא עזר לך?

(אני בכל מקרה קבעתי תור להיפוך. לידת עכוז לא רציתי לנסות).

איזו גיבורה את!

כל כך קשה להיות עם קושי שקוף

את סוחבת ככ הרבה,

זה שאת קמה כל יום ודואגת למשפחה שלך

מגיע לך מחיאות כפיים!

נשמע ממש קשוח.

ומציעה בזהירות, אולי שווה לספר למשפחה או לחלקה? אפילו לספר חלקית? כמה שמתאים לך?

נשמע שזה הרבה עול וקושי, וחבל לשאת לבד אם יש אפשרות לתמיכה והבנה..

שיהיה בקלות בע"ה

חיבוק ענק, עצום

מקווה ממש שאת מלווה ומטופלת כמה שאפשר

קשוח ברמות ואכן שקוף לגמרי 

ושומעים את המורכבות והקושי.

מבאס לשמוע שיש מקומות ש'יורדים' על אשה שיש לה כמה ילדים והקטן שלה רק בן שלוש, שהיא מפונקת שרק עכשיו נכנסה להריון נוסף, ממש עולם הפוך בעיני.

חוץ מזה שזה באמת לא בסדר בעיני להכנס לשיקולי תכנון משפחה של מישהי אחרת, זה נראה שכמעט אין אפשרות לא לפגוע ככה.

ואם אפשר, אוסיף רק שהקושי הזה שקוף כי אנשים עובדים קשה לשמור עליו בלתי נראה. אולי דווקא אם כן תשתפי בכל זאת יוקל לך ולכם?

אנשים לא יוציאו בכזאת קלות את המילה "מפונקת".

שימי על כולם פס.

אומרת גם לעצמי, כי אני כמעט קורסת כי כולם חושבים שאני מתפקדת כרגיל אז אני מנסה לספק את זה. לכי תסבירי לכל אחד שאת ממש לא מרגישה טוב, ולא תמיד זה יהיה עם הסבר "רפואי"...

תני לעצמך צל"ש על ההצלחות הקטנות. זה ממש לא מובן מאליו שהגעת בכלל לארוע משפחתי. תראי כמה את עושה בשביל הילדים שלך, את אמא לביאה❤️