לא בשאר האיברים.

לי זה קורה כשאני הרבה יושבת על הכיסא...

הבנתי שזה קשור למשקל של החזה שפתאום החזה גדל בהריון והשכמות והכתפיים צריכים לעבוד קשה יותר להחזיק את הגוף

מה עוזר... מסאז' וספורט ספציפי שמיועד לחיזוק השכמות.

אם את הולכת לרופא והוא נותן לך חוות דעת מקצועית שיכולה להועיל לי גם אשמח אם תעדכני אותי

טפשת חחח

שוכחת איך קוראים לי🤣

באלעד יש חנויות ברחוב יהודה הנשיא והסביבה

יש בעיר רחובות - בשדרות הרצל גם חנויות

בירושלים- כל רחוב יפו+ קינג ג'ורג'

אבל מרגישה שאמא של חתן צריכה משהו קצת יותר מיוחד...

הייתי לאחרונה בשדרה בפ''ת ובירושלים, לעצמי קניתי בקמליון והודולה אבל מתלבטת אם זה מספיק לאמא של חתן.

בכללי מעדיפה לקחת אותה לחנויות ספציפיות ופחות להתחיל להסתובב.

תודה!

מה הסגנון שלה בכללי? דתי לאומי זה מאוד רחב..

היא סגנון חרדלי-מתנחלי(בדים רכים נשפכים/שקט/בדע כותנה ופשתן/רקמות וכו)

או יותר סגנון עירוניסטי-קלאסי-משרדי למשל חליפות, נצנצים נפוח וכזה...

מה היא יותר מתחברת- בחתונות כאמא של חתן, לא ביומיום..

ואולי גם אצל גודי

ואולי כן אורית וזהבה ולקחת לתופרת לסגירה.

יש גם את החנויות של אורית וזהבה, שתבדוק באתר אם היא מתחברת לסגנון.

בפ"ת יש חנויות של שמלות ערב בעיר.

מזל טוב!

אצל הלל (חנות בקינג ג'ורג' בירושלים.

בעיר טווח המחירים שפוי עד 500 שח .

שמלות בכל מיני סגנונות.

יש סניף בגבעת שאול :הלל עיצובים.

זה שקשה למצוא משהו 100% צנוע בלי להוסיף חולצת בסיס.

אולי בירושלים יש, אבל אני מעדיפה להגיע לחנויות ספציפיות ולא לצאת להסתובב

יש בקניון רמות בירושלים , ובעוד סניפים. ברגע הראשון הכל נראה סגנון חרדי, נפוח ונוצץ😀 אבל יש שם כמה מציאות, של שמלות עדינות וחלקות . וחגיגיות. והעיקר-צנוע , סגור ,שרוול..אורך...וגזרה טובה!

מזל טוב

שקנו משם שמלות וזה היה איכות נוראית

היו מסכנות, וכשרצו לטפל המוכרת ממש קיללה אותן  

אני לא הייתי מנסה אפילו

ממליצה על אורית וזהבה ומקסימום לשפץ אצל תופרת

ודווקא המוכרת הייתה ממש מקסימה, קניתי בבני ברק.

מניחה שתמיד יש חוויות טובות וחוויות פחות טובות..

יש שמלות ממש יפות

או באיזור הסנטר וירמיהו?

חרשתי את ירושלים..   ושם מצאתי המון מבחר של בגדים שאשכרה יושבים טוב על נשים שהן...

ובכן... נשים

עם בטן של אחרי לידות.. וגוף של אשה שמחתנת ילד (ולא ברבית)

משהו שבלי צורך בחולצת בסיס וכו'

ממליצה ללכת לתופרת שתתפור ליבית)גופיית בסיס אם צריך.

אם לא, אז אפשר לשלוח שני הגדולים באוטובוס.

את הציוד שלהם תקחו איתכם. שהם יקחו רק תיק קטן עם ציוד לנסיעה עצמה.

ולאסוף אותם מתחנה מרכזית כשתגיעו ליעד.

אני נוהגת לצפון, אבל כבר מכינה את הבכור שהוא מוציא רשיון כמה שיותר מהר וחולק בנטל.

יש גם יתרונות לפיצול נסיעה ארוכה.

גילאים מ11 עד 4 ועוד תאומים בני חצי שנה..

אני לא מסוגלת לנסוע לבד נסיעה כזאת ארוכה עם ילדים ברכב מכל מיני סיבות

אולי ניאלץ לקחת מונית או משהו

יש מצב למצוא טרמפ? לפחות לחלק מהדרך.

אם היה תינוק אחד הייתי מציעה שתקחי את הבכור ואת התינוק באוטובוס

ובעלך יסע עם השאר.

עם תאומים זה מסובך.

אולי אם הם לא יונקים תקחי איתך רק ילד בכור באוטובוס ובעלך יסע עם כל הקטנים כולל התאומים?

או שתסעי לבד והבכור יעזור לבעלך עם הקטנים במהלך הנסיעה.

אולי תמצאו מישהו נער/ מבוגר ללוות ילד בן 11 באוטובוס.

בחרנו בכוונה מקום שנגיש בתחבורה ציבורית (צפת), וכך שילבנו בין הרכב לבין התחבורה הציבורית, גם בטיולים שעשינו במהלך ימי הנופש. (לרוב הילדים נסעו באוטובוס, אבל לפעמים גם אני)

זה דרש התארגנות ותכנון מראש, אבל ב"ה לרוב היה מוצלח וטוב.

(אני בכלל לא נוהגת, אז לא הייתה אופציה אחרת... אבל אתם פחות מתשע נפשות, נכון? אז אפשר לשכור רכב של תשעה מקומות לימי הטיול. כמובן, זו עוד הוצאה שצריך לקחת בחשבון...)

ואלך לנוח

המינימום הזה כולל לצורך העניין להתיישב ולהדריך ילדים בינוניים להמשיך לארגן

וכמובן שלא אמשיך את המטלות...

ומלכתחילה לא להכין משו רציני

אבל אם אני מרגישה שאני קורסת אז אני יעצור וילך לנוח 

אבל באמת מינימום

את מעט האנרגיות שי שעדיף להשקיע ברמה הרגשית...

לצרכים הפיזיים לעשות רק את החייב

זה הזמן לאוכל מוכן

טוסטים

חדפ

וכו..

ולכן היה לי חשוב לדעת אם הגוף שלי חלש או שפשוט אני לא דואגת לעצמי בהריון.

אם יש לך משחת סילברול עוזרת מאד לעזרה ראשונה.

אבל הטיפול הלאה תלוי באיך זה נראה. אם "רק" אדום בטח יעבור תוך יום יומיים, אם יש שלפוחיות כדאי לך להתייעץ עם גורם רפואי.

טיפלתי בברנדשילד ופד פראפין. במקום כוויה מפושטת נשארה רק 3 שלפוחיות קטנות.

@אמהלה, מבינה שלא היה לך צורך להתייעץ, שמחה שהיתה לך משחה טובה לשים והסתדרת.

תרגישי טוב

שמן קצח/ג'ל אלוורה 100% טבעי למרוח על הכוויות

ולעשות קומפרס קר ץ-

לוקחת זוג גרביים מכותנה

אחת לחה וגורבת על היד

ועל זה גורבת גרב יבשה

וביניהם מכניסה קוביות קרח

וצריך לשמור על לחות שהעור לא יהיה יבש כדי שלא תישאר צלקת

על כוויית שמש האמת

זה לשים חלבון של ביצה חיה כמה שיותר זמן

ההסבר היה שזה מחזיר לגוף איזה חומר שחסר בגלל הכוויה

צחקתי כששמעתי את זה

וקצת אח"כ נכוויתי ממש בשמש וזה עזר לי מאוד

רפואה שלמה!

מרחתי את המשחה של גרין ופזרתי את הטלק שמצורף שקונים את המשחה.

מעניין אם זה טלק רגיל.

ונזכרתי שבעבר אמרו לי שצריך להדק את הכל עם ניילון נצמד, זה מה עשיתי.

משהו כמו עשרים דק אחרי המריחה. רגשתי הקלה.

מקווה שיחלים מהר, יש לי המון  פעילות בסופ"ש עם הידיים והכיורים מלאים (אין מי שיעשה כלים במקומי).

בבקשה באמת.

כל אחת שתעשה מה שטוב לה, אבל כשזה פורום ציבורי אני חייבת למחות.

זה כל כך לא שווה את הזיהום חס וחלילה שיכול להגרם מכזה דבר.

ובדיוק ראיתי מישהו שכתבה באריכות ובמקצועיות על כמה שזה נפוץ ומסוכן להשתמש בחומרים מהמטבח כדי לרפא פציעות - והיא כתבה נתונים על אנשים שהגיעו למיון בגלל זה, סליחה שאין לי את המקור.

ביצים חיות זה כל כך ריסקי, בבקשה

גם אני עשיתי דברים נואשים בגלל כוויה שהוציאה אותי מדעתי, ואני מסתכלת אחורה ולא מאמינה.

אז אני מבינה מאיפה זה מגיע, אבל בכל זאת - להזהר מתרופות סבתא, גם אם הן "עובדות" כי הסיכון לא שווה את זה.

פצעים פתוחים וכוויות זה דבר רגיש לזיהומים, ומוצרי מזון הם לא דברים שמיוצרים בהגיינה הנדרשת לטיפול רפואי. גם לא ניילון נצמד.

ורפואה שלמה לפותחת, אני ממליצה גם על משכך כאבים, כוויה זה אחד הדברים הכואבים 

אם כן, שמים אותה מהרגע הראשון ועוטפים הניילון ומעל חבישה

לגבי התוקף לא יודעת, אפשר לשאול

ביד היה נראה ממש לא רציני אבל בבוקר קמתי עם שלפוחית מפחידה בכל כף היד...

הבנתי אז שלא שמים את האזור מתחת לזרם מים זה מחמיר את הפציעה

יתכן ויש הבדל בין כוויה משמן רותח/תנור חם/מים רותחים.

הבוקר, ממש שיפור, רמת הכאב פחותה ויש מקומות שנוצרה אדמומיות.

לי היה כוויה מאדים. פתחתי סיר וכל האדים היו על היד שלי, שרף מאוד הייתי.תחת מים זורמים , בהמשך שמתי סילברול אבל בבוקר שמתי למשהו זוועה...לא שישנתי בלילה אבל זה מה שקרה

לפני הרבה שנים אבל

פושרים, רגיל מהברז.

יש הנחיה אחרת?

יכול להיות שאצלך זו פשוט היתה כוויה יותר חמורה, ושאם לא היית שוטפת במים היה אולי עוד יותר חמור. 

גם אצלי אתמול הילדה צרחה ולא הצלחתי להרגיע

בשלב מסוים לא יכולתי יותר, נתתי לה לבכות במיטה ורק ישבתי לידה. זה הסדר ולגיטימי הכי בעולם לבקש עזרה מהשותף

בעלך לט בסדר שלא עוזר לך, מה זה קומי בבקשה?

קודם כל אני שולחת לך חיבוק גדול.

חוסר שינה מתמשך יכול להוציא כל אחד מדעתו.

את אמא טובה מאוד, עובדה היא שאת רוצה שיהיה טוב לתינוק שלך ולכן את גם משקיעה המון שעות ובהרגעה של התינוק וגם מעירה את בעלך כשאת מרגישה שדי.

במקום להתייחס לתינוק בצורה לא טובה.

עכשיו יכול להיות שבעלך הוא מסוג האנשים שנהיים עצבניים כשמעירים אותם באמצע השינה, בייחוד אם זה משינה עמוקה כמו שאת מתארת.

במצב כזה, אני חושבת שכדאי שתדברו על הקושי שלך בטיפול בתינוק ועל חוסר השינה המתמשך ועל זה שאת רוצה שהוא יתחלק איתך באחריות - בשעה רגועה יותר, באמצע היום.

עדיף אם אפשר אחרי שאת כן הצלחת לישון.

אבל אם הוא מגיב אלייך ככה בגסות באופן קבוע, זה לא תקין בכלל. וכמובן צריך לדבר על זה גם, אבל אולי עדיף עם איש מקצוע.

אם זה הכיוון, צריך לחשוב איך להגיד לו שאת רוצה ללכת לייעוץ זוגי באופן שישתף פעולה.

הרבה גברים לא בעניין של טיפול באופן כללי, ובפרט אם הוא בטוח שאת "לא כשירה" והוא בסדר גמור - שזו אמירה קשה מאוד שמצביעה על קושי שלו באמפתיה - שוב, בהנחה שזו לא אמירה חד פעמית.

אם זו אמירה חד פעמית והוא בדרך כלל כן קשוב ואמפתי או לכל הפחות לא מדבר ככה, אני מניחה שזו מעידה של אדם עייף.

כמעט כל אמא תגיד לך היו לה זמנים כאלה של חוסר שינה מתמשך שאני מרגישה שאני בקצה וכבר לא יכולה יותר.

רק קחו ממני את התינוק כי את תכך יוצאת מדעתי מחוסר שינה או מהצרחות.

האם זה הופך את כולנו ללא כשירות?

ממש לא, זה הופך אותנו לאנושיות.

הנה, בעלך החזיק מעמד כמה דקות ונשבר.

את איתו כמה שעות ועוד אחרי לידה ועוד אחרי כמה לילות בלי שינה.

רק על זה מגיע לך כל הכבוד ענק.

והתינוק יגדל ויהיו לכם עוד רגעים מהממים יחד, וכנראה שגם יהיו רגעי שבירה כי ככה זה אנחנו בני אדם.

וילד שבוכה שרוצה משהו אסור או מתחצף או משתולל גם יכול להוציא מהדעת.

אנחנו רוצות הכי טוב בשביל הילדים שלנו, וגם לנו יש מגבלות.

אז לפעמים הדבר הנכון, כמו שרצית לעשות כאן, הוא לפנות לבן הזוג לצורך פסק זמן.

כל הדבר הזה של הורות חדש לשניכם (ממה שאני מבינה שזה ילד ראשון) וזה משבר טבעי לזוגיות.

אבל יש מה לעשות.

זה משפט ממש לא יפה שנובע מחוסר הבנה של מה זה טיפול בתינוק.

עפ כל הכבוד הוא לא הצליח להחזיק איתו מעמד ליותר מ2 דקות, נכון? אז אולי הוא בעצמו לא כשיר?

צרחות בלתי נגמרות וחוסר שינה זה שני דברים שיכולים להוציא מהדעת גם בנפרד ובטח ביחד.

המלצה שלי כשהוא חוזר מהעבודה שיהיה עם הילד שעה ואץ תכנסי לישון תאגרי כוחות ללילה

כל כך כאב לי לשמוע את המשפט הזה.

ולפותחת, הייתי מדברת עם הבעל ומסבירה לו שעם כל הכבוד שינה זה צורך בסיסי ושבכבוד יכנס מתחת לאלונקה ויתן יד וככה תוכלי גם את לישון קצת. עם הזמן הוא ילמד להתעורר כמו שצריך וגם ילמד להעריך. ברגע שהוא יחווה את זה בעצמו הוא יוריד בפנייך את הכובע. ובאמת מגיע לך את עושה המון!!

אני לא יודעת אם כבר חזרת מהחופשת לידה לעבודה, אבל ממליצה לך בתקופות כאלה להשאיר הכל איך שהוא וללכת לישון ב-8:00 עם הילדים. לא להתפתות לסדר או להימרח עם הטלפון, ברגע שהגדולים נרדמים את נכנסת למיטה, ככה כשהתינוק מתחיל לצרוח ב-11 לפחות את אחרי כמה שעות שינה.

ואני זוכרת משרשור קודם שלך שבעלך התעצבן שאת נרדמת לו, אז בבקשה תמצאי זמן אחר שאת יכולה לדבר איתו, אולי בעבודה בטלפון, ובערבים לכי לישון מוקדם שיהיה לך כח. את לא יכולה לאחוז את החבל משני קצותיו 

אני חושבת שכל אמא מצאה את עצמה מתישהו על הקצה ברמה שאת עוד שניה מאבדת את זה.

זאת חוויה מאוד קשה פיזית ונפשית, אל תלקי את עצמך. גם לקחו ממך את הדבר הכי בסיסי של בנאדם- השינה. זה יותר גרוע מלא לאכול.

אני אמא 11 שנה וזה בוודאות אחת החוויות הכי קשוחות באמהות , הלילות האלה. 

אז דבר ראשון , את לא חייבת לדעת להרגיע תינוק. מותר לו לבכות. אם את כבר לא עומדת בזה פשוט תניחי אותו בעריסה ותנוחי. תשתדלי לנוח ביום. לא צריך לרדוף אחרי טייטל של אמא טובה. לא חייבים ליהנות מחופשת לידה , לא צריך ספורט טיפולי בלי סיבה מיוחדת. גידול ילדים הוא קשה וסוחט.

לגבי בעל , בעיניי בכלל תפסיקי לרקוד סביבו. הוא צריך לעזור גם אם את לא קורסת . הוא צריך לספוג לפעמים כי הוא גבר ואת אחרי לידה.

נשמה, שהןא יעמוד קצת בנעלייך.

את ממש עדינה איתו ומחמירה עם עצמך.

לאשפז אותך??

תאמיני לי שאם היו מאשפזים אותך והוא היה נשאר להתמודד לבד בעצמו, הוא היה סותם בולם ורק מעריך ומשתחווה.

נשמה.

את צריכה הרבה יותר עזרה. בטח בלילות.

אני הייתי מתחרפנת. משתגעת במצב כזה.

אז למה את חושבת שאת צריכה להיות על אנושית?

תנכיחי את הצרכים שלך ותעמדי על הכבוד שלך.

את שווה המון

את הבית של הבית

ואם הןא מזלזל- זה רק כי לא היה בנעלייך לרגע אחד

לפעמים זה עובר לנו את הגבול במח.

ויש לך את הגבול לעצור כשצריך וזה מה שצריך להיות ומה שנותן לנו בסופו של דבר להנתהל בשפיות ולא לעשות את המחשבות האלה שעולות.

ולי צרם התגובה של בעלך.

הוא רואה שאת ככה על סף איבוד, גמורה לגמרי וטכנית לא מסוגלת,

הוא אמור לגבות אותך. זה ילד שלו כמו שזה שלך. והוא אמור להיות כל כולו במשימה של לגבות אותך כשאת נגמרת. זה המינימום.

לא מדברת על זה שבעיני מראש שיהיה חלוקה בין בני הזוג וככה לא תיגמרי. כל שעה מחליפים. לשעה. לא לעשר דקות.

אבל גם אם זה לא מתאים לכם, לפחות שיהיה בעמדת גיבוי אמיתיץ. ולא בעמדת האשמה שזה לא בסדר שהגעת לכזה מצב

אם היית קם ובאמת לוקח אותו ממני לפני שנגמרתי ככה, לא הייתי נגמרת ככה.

מציעה לך איכשהו לדבר איתו על זה ברוגע.

לא חכמה לתת לך להיות עם הילד כל כך הרבה שעות ואז להגיד שאת לא כשירה. באמת אחרי כל כך הרבה שעות את לא כשירה. ולא רוצה להיות כשירה.

פשוט לא אמורה להיות כל כך הרבה שעות על הרגליים.

מחילה שיצא לי קצת חמור. אבל מרגיש לי שזה לא בסדר שתצאי גם עם מצפון ❤️❤️

מבטיחה לך שאת כשירה לגמרי ואת ראויה להיות אמא ואת אמא מהממת

מצבים של חוסר שינה קיצוני ובכיות של ילדים לגמרי יכולים להוציא מהדעת.

גם לי היו מקרים שפשוט צרחתי על הילד שלי כי לא נתן לנו לישון מלא מלא זמן.

ברור שזה לא צריך להיות וברור שאמא לא צריכה לצעוק על ילד או לנדנד אותו חזק.

אבל תהיי סלחנית לעצמך את באמת הגעת לקצה.

והדרך הכי טובה להתמודד עם זה זה לנוסת לא להגיע למקרי קצה ובאמת להתחלף עם בעלך.

דברו על זה בזמן רגוע, אם את הרבה זמן עם התינוק והוא לא נרגע אז תתחלפו.

לא בהכרח שהוא צריך דווקא אותך.

וגיל 4 חוד' זה גיל מאוד מאוד קשההההה.

להניח את התינוק ל20 דקות לבכות ולעצום עיניים ל20 דקות כשמרגישים שכבר לא יכולים יותר
 

וגם אל תעמדי איתו שעות הוא יצטרך ללמוד להרגע כשאת יושבת

תקראי רגע את הסיפור מהצד,

אמא שקשה לה מאד שהתינוק שלה בוכה בלי סוף באמצע הלילה מבקשת עזרה מבעלה, אב התינוק, ובמקום לקבל עזרה מיידית כי את כבר שעתיים (!!!!) איתו, את מקבלת 1. תלונה שהערת אותו 2. ביקורת על חוסר כשירות (מופרך) 3. זלזול ודיבור בוטה ולא מכבד 4. שתי דקות של עזרה וחזרה לישון.

אני לא אומר שבעלך לא טוב, אלא שהוא זה שלא בסדר בסיפור ומשום מה הדינמיקה פה הופכת את כל הבעייתיות עלייך.

את נהדרת שהערת אותו, ברור שתירצי להיעזר בו, אין שום סיבה להגיע לרגע אחרי האחרון מבחינת הכוחות, הוא אבא של התינוק, הוא ישן והוא יכול להחליף אותך.

לי נראה שאת מאשימה את עצמך, ושהוא התרגל לזה שהאחריות עלייך והאשמה עלייך והוא ישן. או אולי להיפך, את בלעת את זה שהוא נח וישן ועוד מבקר אותך והתרגלת לזה שאת לא בסדר אם קשה לך.

למה לחכות למצב קצה כדי להעיר ואז הכל מתפרץ

תדברו בנחת בזמן רגיל

תסבירי לי לא כביקורת

שכשיש אתגר של חוסר שינה של התינוק את זקוקה לשותפות לשו גם

גם אני מתשדלת לכבד את בעלי שעובד ימים ארוכים ולקחת על עצמי מה שאני יכולה בחופשת לידה

אבל לא נכון להגיע לקצוות

להסביר לו שבלילות יותר מאתגרים את זקוקה לשותפות

לא בהתנצלות והצטדקות כמו שתיארת

את לא צריכה לומר רק לעשר דקות וזהו

מה פתאם מגיע גם לך לישון

היית איתו שעב-שעתיים ולא הצלחת ליושן

תעירי את בעלך ובצורה נעימה תבקשי ממנו- אני אשמח ממש שתשמור עליו לשעה -שעתיים.. כדי שאוכל לישון משהו.

אם צריך תשטפי מראש בקבוק או תשאבי חלב או תכיני מנות מוכנות של תמ''ל

כשמדברים בכבוד מתוך מהות וישתוף ולא כהאשמה אפשר להגיע להסכמה והבנה

הוא יכל לתשף שקשה לו מאוד לא לישון

את תסבירי ותשדרי שאת מבינה אבל יש גם לילות מאתגרים וקשה וגם לא נכון שאתמודד איתם לבד ואגיע לתשישות קיצונית

זה לא טוב פייזת וגם נפשית

ואפשר שבתקופה כזאת הוא ישתדל ליושן מוקדם יותר ככה שישארו לו מספיק שעות שינה או פתרון אחר..

קיצר הרעיון זה לדבר

בזמן נח

ובלי האשמות

ולא בזמני קצה

יש פה איזושהי טעות בהנחת היסוד של בעלך.

הוא לא "עוזר לך". הוא שותף מלא שלך.

איך מתבטאת השותפות הזו? אתם צריכים למצוא דרך שתהיה מוסכמת *על שניכם*.

בשרשורים קודמים שלך נראה שאת סופר וומן כזו, עושה מלא, הבית עליך ואת מתקתקת ברמות.

יכול להיות שהוא התרגל טוב מדי.

אבל-

מצב בו את עושה המון והרוב עליך יכול להיות רק כאשר זה טוב גם לך ומתאפשר מבחינתך.

ברגע (!) שהסידור הזה לא נוח לך, מביא אותך לקצה, מעמיס עליך מדי וכדומה- מאזן הכוחות צריך להשתנות.

בעיני, בעייתי מאוד שהוא לא חושב שהתינוק וכל מה שבא בעקבותיו קשור גם אליו (ממה שתיארת יש שם אפס לקיחת אחריות הורית) אבל הרבה יותר חמור מה שאמר לך עליך והלגיטמציה בכלל לחשוב ככה (וזו כבר בעיה מהצד הזוגי והאנושי).

כתבו לך לדבר איתו ולשקף לו בזמן רגוע.

(כמובן את צריכה להגיע לשיחה כזו מעמדה שברור לך שהוא צריך לקחת חלק. מעמדת נפשית של בטחון בעצמך וכו'.. לא ממקום מתנצל ומתחנן לעזרה. לשקף גם את אפס הלגיטימציה לומר לך דברים כמו שאמר הלילה. לשקף גם שאם הוא היה לוקח חלק ושותף לא היית מגיעה לקריסה)

אני אוסיף שלא בטוח שהשיחה תספיק ואולי צריך איזשהו תהליך קצת יותר עמוק הנוגע לשותפות, לקיחת אחריות הורית וזוגית ויחס כלפיך.

הרבה פעמים מה שומעים מאיש מקצוע (מטפל זוגי) יותר מתקבל מאשר מה שהאישה אומרת או מבקשת. (זה הופך מ"אי הסכמה בינינו" ו-"כמו שאת חושבת שאת צודקת ככה אני חושב שאני צודק", להנחיה והתוויית דרך של אדם ניטרלי, מקצועי בתחומו).

חיבוק.

לילות בלתי נגמרים זה קשוח ממש

את טובה ואמא טובה

ואל תתני לאף אחד (גם לא לך) להביא אותך לחשוב עליך אחרת..

גם ישן בלילה ולא מושיט יד

גם אומר שצריך לאשפז אותך

זה קווים אדומים שנחצו

את לא צריכה להסכים לזה

אם יש משהו שווה בשבילו לכעוס/ לריב/ לשבור את הכלים

זה גבולות ברורים של קווים אדומים

זה לא רק התינוק הביא אותך לקצה

זה בעיקר זוגיות ושותפות שלא רק לא עוזרת לסיטואציה אלא גם מקשה ופוגעת בך

מסכימה, זה כבר משהו באווירה שחוזר על עצמו ולכן לדעתי מצריך טיפול והתייחסות באופן דחוף לפני שתקרסי או שייגרמו נזקים שתאכלו שנים אח"כ.

ממליצה לך ממש לפנות לטיפול אישי, לחזק את עצמך והביטחון שלך.🩷

כואב לקרוא את זה

אני מאמינה שהוא דיבר ככה רק כי הוא היה חצי ישן

כי זה ממש ממש לא לגיטימי

ואת אכן לא כשירה לגדל לבד בשביל זה יש אותו

הוא אבא של הילד

אף בנאדם לא כשיר להיות ער שעות ארוכות עם צרחות באוזנייים

זה מחרפן את השפויים ביותר

כדאי לך לדבר איתו כששניכם ערים ורגועים

ולהסביר לו שאת צריכה לישון גם 

את מהממת ואת אמא טובה תזכרי את זה.

וגם תזכרי שאת רק בן אדם בסוף, ורצף של חוסר שעות שינה וגידול תינוק זה ממש לא קל!

תנסו להחליט על תורנות, אי אפשר שהכל יפול עלייך.

לדוגמא, כשהוא חוזר מהעבודה, תגידי לו שאת רוצה לשים את הראש לשעה ואז תמשיכי.זה נותן הרבה כוח גם שינה קלה....ומנוחה במיטה.

ובאמת זה קורה לכולן שמגיעים לזמן שכבר הגוף עייף כל כך ואין כח כבר,זה ממש לגיטימי.

והוא צריך לעזור לך, אתם זוג וזאת הורות משותפת.

תהי חזקה ותנסי כמה שיותר לנוח כשהבייבי ישן.

אולי עזרה בתשלום לשעתיים שלוש שתוכלי קצת לנוח.

צריך לתקשר את הדברים לבעלך שיבין ,ומשפטים כאלה על אשפוז זה נוראי בעיניי זה קו אדום.

חיבוק.

את מתארת מקרה של גזלייטינג...

כדאי לבדוק אם עצמך אם זה דפוס או משהו חד פעמי

חשוב להגיד שלפי מה שתארת ההתנהגות שלך ממש בסדר ואת ממש לא משוגעת או צריכה לפקפק בעצמך

להפך

את קשובה לעצמך ויודעת לעצור ולבקש עזרה לפני שאת מגיעה לקצה

זה ההפך לגמרי מחוסר אחריות

נניח ובאמת הוא חושב שאת מסוכנת (ואת לא!)

יעלה על הדעת שהוא יחזור לישון וישאיר אותך עם התינוק?

אני מניחה שהתשובה היא לא (ואם ההנחה שלי שגויה אז יש פה בעיה יותר גגולה )

עכשיו השאלה היא  מה עומד מאחורי האמירה הזאת

למה לגרום לך לחשוב ככה ולפקפק בעצמך?

מה האינטרס?

את בסדר גמור!!, ואל תתני לו לערער אותך!!!

את האמא הכי טובה בשביל הילד שלך

ותשימי לבעלך גבול ברור מאד , שאלייך לא מדברים ככה ויהי מה!!

אפשר ללמד עליו זכות שזה היה מתוך שינה,

אבל זה ממש משפט מזעזע שאסור שייאמר.

במקום לומר לך כמה את מלכה ואלופה שהיית איתו כלכך הרב זמן במסירות!!!

אפילו 5 דקות הוא לא הצליח!

הוא חייב להתאפס ולהיות שותף. את מדהימה

ובגלל שזוכרת שרשור עבר שלך בנושא, אני ממליצה על טיפול זוגי, משהו שישקף לבעלך שאת עושה מעל ומעבר!

אני אחת שממש קשה לה בלילות אז כמעט תמיד בעלי קם, וזה רק לומר שלמרות שקשה לי בלילות אני לא תופסת מעצמי פחות לרגע!! אני אמא מהממת ובעלי אבא מהמם ואין דבר כזה שרק אחד נושא בנטל. 

נשים יקרות שהשם יברך אתכם תודה רבה על כל הכתיבה מעריכה כל אחת ואחת מכן !!!

אתחיל בלסנגר ולומר שזה ילד שלישי, ושבעלי לא ככ מסתדר איתם כתינוקות אבל ככלל הוא אבא אלוף , יש לנו עוד שני ילדים בגילאי 5,3 בערך והוא מכין להם אוכל הרבה פעמים בערב, מקלח ומרדים כמעט קבוע , משחק איתם כשמגיע מהעבודה . נדבר העיקר שמפריע לי הוא שבתפיסה שלו הוא "עוזר", גם כשהוא משחק איתם ובאמת מכל הלב !! או מכין להם ארוחת ערב וכו, הוא בטוח שהוא בין הגברים הבודדים במדינה שעושים את זה . ואני מסבירה לו כל הזמן הבאנו אותם יחד לעולם, שנינו עובדים וכו, פשוט לדעתי קשה לו יותר לקבל את הסיטואציה שהוא בא מיום עבודה ארוך (באמת עובד קשה) וצריך "לעזור" בבית כשאני ב "חופשת " לידה. למשל היום הגיע ב19 (לרוב הוא מגיע ב18 כך שבחופשת לידה אני יוצאת עם התינוק לאסוף את שני אחיו הגדולים ועד 18 מעסיקה אותם וגם ללא טלוויזיה, ציורים מדבקות יחס ראשוני הם בגיל שרבים מלא, כמובן יש סיר מוכן על הגז שבישלתי במהלך היום).

והוא עדיין בכל פעם שמגיע הביתה אומר מחדש כמה הוא גמור ואם יוצא שמח אז אומר כמה זה לא מובן מאליו שהוא מקלח את הילדים ומרדים אותם ושאני יוצאת (פעמיים בשבוע אני יוצאת לאימון של שעה ברחוב שלי וגם אז זמינה לקפיצה אם הבייבי צריך הנקה או צורח ברמה שלא נרגע).

ממש קשה לי הפער התפיסתי בינינו כי גם כשהוא עושה הוא בטוח שהוא "עוזר". התפקיד העיקרי שלו בבית זה לבשל לשבת (שאני מאוד מעריכה את זה והוא מבשל מדהים), לקלח את הילדים כמעט תמיד הוא על המקלחות (של שני הגדולים אני בשעות האלה עם הבייבי(, וגם מאז הלידה הוא זה שמרדים את הגדולים. מרגישה שהוא לא רואה את זה שכשהוא עובד אני דואגת שיהיה פה סיר חם , שהבית יהיה נעים ונקי, הכביסות ריחניות מקופלות , הכלים (כמובן כאלו גם שהוא מייצר) לא שוטפים את עצמם.

וכל זה בזמן שכשהתינוק ער אני איתו לגמרי - עיסויים, תרגילי ספורט, נשימה, הנקות , אני לא שמה אותו על המשטח וקוראת ספר- הוא נולד עם טונוס שרירים נמוך ולכן גם פעם בשבוע נוסעת איתו לספורט טיפולי שיחזק את חגורת הכתפיים . הייתי צריכה לחזור לעבודה בתחילת יולי והארכתי עד ספטמבר כדי להיות עם התינוק עוד קצת שיגדל לפני כניסה למסגרת וגם עם הילדים שיוצאים לחופש באוגוסט והוא רק טורח להשמיע כמה חבל על הכסף (אמרתי לו אוקיי גם אם הייתי רוצה לחזור ביולי ואני לא, בוא תגיד לי איפה אנחנו שמים את שלושת הילדים).

הוא מנגד כשאני אומרת לו את הדברים האלו על חוסר ההערכה הוא טוען שאני לא מעריכה את זה שהוא עובד בחוץ ושאני חושבת שהוא לא עושה כלום, אבל מבחינתו (לדעתי) הערכה מתבטאת בזה שהוא יבוא הביתה ב18 ואני אגיד לו שב בעלי היקר תאכל משהו תנוח עבדת קשה, עכשיו אפ הייתי עם שני הגדולים ניחא אבל זה שעות שהבייבי לא רגוע אז איך אתה מצפה שאאחוז בכל, מספיק שהבאתי אותם ב15:30 ועד 18-18:30 כשאתה מגיע אני איתם לבד תוך כדי מתן יחס מלא ככל האפשר , אני לא תוקעת להם טלוויזיה ונחה , חשוב לי לשמוע איך היה להם בגן מה אכלו, להגיש להם פירות או אוכל מזין, לעשות איזה משחק .

ואני גם רןצה טיפול זוגי אבל הוא בטוח שהןא מושלם ושרק אני זו עם הבעיה . הוא פשוט רואה את המציאות בצורה לא בוגרת

ולא הדדית. ולגבי המשפט שלו הוא אמר את זה מעייפות אבל גם אצלו בבסיס הוא חושב שאמא לא אמורה להתלונן על תינוק ושאם אני מתלוננת או מעירה אז זה כי לי קשה במיוחד משאר הנשים, וכבר יצא לנו דיון פעם שאמרתי לו שאני רוצה משפחה ברוכת ילדים בע"ה והוא אמר לי אל תיפגעי מאמי את לא מהאמהות האלו עם הסבלנות וכו את מאבדת את זה בקלות, עכשיו הוא לא אמר את זה כדי לפגוע אבל זה באמת מה שפוגע שהוא באמת חושב שאם אני מעירה אותו בלילה קשה אז לא מתאים לי נגיד הרבה ילדים כי הסף קושי שלי לא אמהי.!" והוא חושב שאמהות אחרות משקיעות בילדים יותר , נניח. אם רואה אותי מפעילה מכונה או שוטפת כלים בזמן שהילדים ערים אומר לי שבי איתם תשחקי ואני מסבירה לו שלא ייתכן שכל עבודת הבית תחכה לי ללילה ושהוא מוזמן להתכבד לשחק איתם או לנקות במקומי (והוא עדיין חושב צריך להזניח את הבית ולהיות איתם) אך מצד שני לא יעזור לי בלילה לאפס אם אשב כל היום עם הילדים נניח (הפסקה האחרונה זה יותר סיטואציות של שגרה כשאני גם אחרי יום עבודה מלא ולא עכשיו כשבחופשת לידה אני מספיקה לבשל כל יום ולסדר)

אבל אתם קצת קיצוניים בסגנון הדיבור . יש דברים שלא אומרים אותם. ולא צריך להגיע למסקנות דרמטיות מכל פעולה.

אם הוא רוצה הערכה אז תני לו , תגידי לו כל יום כמה זה משמח שהוא משחק עם ילדים , מקלח, מבשל . אולי זה יגרום גם לו יותר להעריך אותך.

ואתם באמת פרפקציוניסטים מדי. את לא צריכה להיות מושלמת. מותר לך להגיד שבתחום כך וכך את לא מושלמת ותישארי לא מושלמת, יש לך חולשות כל וכך פחדים כך וכך,  צרכים כך וכך. ולא צריך כל פעם שאת עושה משהו לא מושלם להצטדק ולהגיע לקצה . אסור להגיע לקצה. להשלים עם מציאות שהיא לא מושלמת.

איזושהי אוטופיה, לא יודעת אם זה בגלל משהו שהוא ראה סביבו, או משהו שהוא בנה לעצמו בראש מתוך מציאות לא מיטיבה שהוא רצה שיהיה אחרת אצלו.

וגם את נשמעת משקיעה ברמות, כמו שאמרה פילה לפניי, תפסיקו להיות פרפקציוניסטים...

וזה לא עניין של החלטה אחת, זה המון תשומת לב קטנה שלך עם עצמך, טיפה תורידי סטנדרטים, טיפה תהיי פחות מובנת מאליה ויותר קשובה לעצמך.

וגם תדברו על זה, בנחת, בטוב (נגיד אם אתם יוצאים לפעמים, או אם יש נסיעה רגועה וארוכה שהילדים ישנים זה זמן טוב לדבר).

כל הזמן תיאום ציפיות מתוך שיחה רגועה, לדבר על המודל ההורי שכל אחד חווה וכל אחד חושב שהוא הנכון, ולהבין אחד את השני, אין אחד צודק ואחד טועה וכנראה יד היגיון במה ששניכם אומרים (למשל שפעם היה הגיוני יותר שהאישה עושה הכול בבית והגבר הולך לעבודה, והיום העבודה לרוב פחות פיזית והאישה גם עובדת, אז צריך לעשות התאמות).

כך שתוכלי לבקש ממנו שייתן יד לא כשאת נשברת לגמרי אלא כשיהיה לך נחמד לא להיות לבד בזה.

אגב מעולה שהוא מקלח ומשכיב את הילדים לישון, לא יודעת במה הוא עובד אבל אולי הוא באמת מוקף בגברים שלא נוקפים אצבע בבית... כך שהגיוני שירגיש ככה.

וכן צריך להרגיש הערכה על זה, יחד עם זה שתספרי לו את מה שאת משקיעה, כי הוא לא רואה את זה.

כמו שאת אומרת זה שקוף, וזה ימשיך להיות שקוף אם תנסי להיות מושלמת כל הזמן ולא תשתפי אותו במילים ובמעשים מעבר לשיתוף ברגעי שבירה.

למשל - וואו איזה ערב קשוח היה, הילדים השתוללו ועשיתי כך וכך כדי להרגיע אותם, אני ממש גאה בעצמי...  או כמה כלים שטפתי היום, איזו אלופה אני... או הכנתי לך את התבשיל שאתה אוהב כי חשבתי עליך, שתדע לך שלבשל תוך כדי שהילדים משחקים זה לא קל - שיתוף שלא יציג אותך חלשה ומסכנה, גם זה צריך להגיע מתישהו אבל נשמע שכרגע הוא צריך לשמוע ממך עבודה קשה וחוזק, כדי שידע להעריך אותך ולא לזלזל.

בעיניי פה צריך להיות שילוב של תיאום ציפיות והקשבה הדדית, יחד עם מעשים שלך שלא מנסים שתהיי "האישה המושלמת" ו"האמא המושלמת".

מה יקרה אם לא יהיה סיר על הגז ותזמיני פיצה יום אחד למשל? את עדיין אמא טובה, מבטיחה לך.

אם זה נראה לך בסיסי אז תזמיני לי רווחה מהר

נשמע שבעלך בן אדם מאד טוב אבל ממש לא מחובר למה ציפיה סבירה או מה הגיוני שיעשה.

באמת ממליצה לשכנע אותו ללכת לטיפול זוגי, גם אם זה בטענת "אני לא מסכימה איתך אבל אולי אם נלך לטיפול באמת אני אבין איך להשתפר, אבל חשוב שישמע את זה גם מהצד שלך". ואת ממש לא צריכה להשתפר, את יותר צריכה חדעת לשחרר אבת זה באמת מאד מאד קשה כשאת  יודעת שאם תשחררי אף אחד לא יקח אחריות במקומך והדברים פשוט יפלו.

ורק דבר אחד קטן וזה ממש לא נאמר בביקורת - אני ראיתי שממש עושה לבעלי טוב שהוא חוזר מהעבודה כמה דקות איפוס לשצות קפה ואז להכנס לקלחת העשיה, זה נותן לו הרגשה שרואים שחזר עייף מיום עבודה. ואז הוא פנוי גם לעזור לי אחרי היום העמוס שהיה לי. אצלך נראה לי שכדאי שטיפול זוגי ואולי אפילו שיחה עם זוגות אחרים, חברים או אחים, לא בקטע התנצחותי של להוכיח פשוט לדבר, יכול לעזור לו להבין איזה אשת חיל יש לו בבית.

הוא הכי קטן בבית שלו? אמא שלו היתה כזאת זמינה ועשתה הכל בעצמה? מאיפה הוא מדמיין את המודל הזה?

אני עם התינוקי בבית כבר כמעט שנה ואני לא עןשה חצי ממה שכתבת שאת עושה.

הבית מבולגן הרבה פעמים, הכביסות חוגגות, אין פה אוכל חם כל יום והכלים בכיור מצפים לישועה.

נשמע שיש לו איזה מודל בראש, אבל שלרוב את גם מטפחת את המודל הזה ומתנהלת דומה אז אין שום סיבה שהתפיסה שלו תשתנה

כדי לשנות את התפיסה והמודל צריך פה תהליך עמוק של שניכם, ואולי כדאי לעשות את זה בליווי מקצועי.

עד אז קבלי את הערצתי (ממני שאתמול סידרה קצת את הבית והרגישה מלכה של העולמות)

זה באמת מאוד יפה מצד מישהו שעובד עד 6 כל יום להגיע ולעבוד משמרת שניה בבית וזה ראוי להערכה בהחלט.

וכמובן שאת שעובדת בבית ומתקתקת הכל גם ראויה להערכה ממש.

אני שומעת ממך בהודעות פה המון התנצלות, על זה שקשה לך או על זה שאת לא יכולה להתפצל ולהיות גם עם הילדים וגם על הבית או על כל הילדים במקביל. אני חושבת שאם את תהיי 100% בטוחה בעצמך שאת עושה את הכי טוב שאפשר בנתונים שלך ושזה בסדר גמור לשחרר מדי פעם ולא להיות במקסימום, לא יפריע לך הביקורת שלו. ואולי אפילו גם הוא יבין את זה...

ברמה הראשונית להתיישב במיטה, להוריד מיד את הרגל לרצפה עוזר.

 (השריר מתכווץ, וכשאת מורידה רגל לרצפה את מותחת, אז זה עוזר)

ואז חקרתי את זה וראיתי שכותבים ששרירים תפוסים זה ממחסור במגנזיום, 

ובאגוזי ברזיל יש המון מגנזיום, אז קניתי לי שקית, ואכלתי 1-2 ביום 

(בהמשך אפילו על זה לא הקפדתי כלומר לא כל יום אכלתי)

ובהריון האחרון לא היו לי בכלל התכווצויות ב"ה!

צריך לשים לב שבאגוזי ברזיל יש סלניום, שבמינונים גבוהים עלול לגרום להרעלת סלניום.

ולכן חשוב ממש לצרוך בצורה מבוקרת!

בריאות שלימה, ובעז"ה בידיים מלאות אמא בריאה ותינוק בריא.

א. כשזה קורה מייד למתוח את הרגל

ב. מגנזיום. או כתוסף או בבננות ודברים שמכילים מגנזיום

אפשר לראות בזה גם עזרה.

תלוי פרשנות וכנראה מכלול של היחסים שלכן.

אני הייתי שמחה אם חמותי היתה עוזרת לי במקרה כזה. ואם ישנים אצלה זה ויש כינים זה באמת יכול להיות מורכב וליצור הדבקות.

הכל תלוי בצורה שזה נעשה ובטיב היחס ביניכן.

אולי זה הרגל שלה שאני לא מודעת אליו,

כמובן שלא עשתה את זה לידי,אלא בערב שאני ובעלי יצאנו לקניה של משהו

הרגשתי לא נעים עם זה 

אז היא הבינה שהיא צריכה להשלים את הטיפול בהם,

בדיוק כמו ששולחים לפיפי לפני השינה וכמו שמצחצחים להם שיניים.

אבא שלי קבוע גוזז ציפורניים לכל הנכדים (הקטנים)

ואמא שלי מיישרת שיער (זה כמובן היא מתקשרת לשאול)

אולי גם גיסות שלי חושבות שזה חוצפה שאבא שלי גוזז ציפורניים בלי לבקש רשות?

לא יודעת זה כ"כ טבעי לי שאף פעם לא חשבתי שיכול להיות בזה משהו מוזר.

אם כבר, אם הייתי משאירה את הילדים שלי אחרי מקלחת וממהרת לצאת לסידורים ולילדים היה חשש אולי לכינים, הייתי מתבאסת אם אמא שלי לא הייתה מעבירה סירוק רק מחשש להיכנס למקומות לא לה. (אצלנו לא מעבירים בשגרה, רק כשיש חשש)

אם זה קורה כל הזמן ומפריע לך, אפשר לבקש לחדול מהמנהג אם זה מפריע לך.

אם זה היה בגלל הסיפור של הלידה, אז היה נגמר, תחליקי.

זה חלק מהרחצה.

כשאנחנו נוסעים להורים/חמים זה חלק בילט אין מהאירוח האמת 🤔

מקלחת, מסרק כינים, צחצוח שיניים

וזה הרבה פעמים עליהם

אישית הייתי שמחה מהעזרה

אבל את מכירה אותה כדי לדעת יותר טוב 

לנכדים שלהם.

אני רואה שאת ממש לא היחידה שכתבת, רק מראה כמה משפחות יכולות להיות שונות זו מזו וכמה חשוב לדון לכף זכות, שאולי מישהו אחר פשוט פועל לפי הרגל שונה משלי, וללא שום כוונה רעה או נסתרת. 

אלא שגרתי שמיד אחרי מקלחת מסרקים כינים.

אני עושה את זה לילדים שלי באופו קבוע, חלק מהשגרה, חופפים ומסרקים כינים. אולי זה גם השגרה של הסבתא

כי אם לא, וזה סתם עזרה, לא רואה בזה בעיה.

חמותי קבוע גוזזת ציפורניים לילדים

היא אפילו אמרה לי בפירוש לא לגזוז להם לפני שאנחנו מגיעים...

האמת תחביב מוזר אבל אני ממש לא מתנגדת

חוץ מזה שהיא ממש עדינה, הרבה יותר ממני כנראה, וזה מעלה להם את הסטנדרט ...

גם כינים יצא לה לעשות אבל לעתים רחוקות.

מחפשת יותר משהו לבית נראה לי

כי זה בעצם תודה לכל המשפחה לא רק לה

יש להם כבר...

והיקרים זה כבר הרבה מעבר לתקציב שלנו...

אזור 300 ש"ח

חוץ מגלידה ופופקורן

מה זה מכונת גלידה?

אולי לא כלי אלא תמונה או פריט עיצובי לבית?

של המשפחה וכו'

זה צריך אינטרנט?

כי אפילו מחשב אין להם

מפה לשולחן, סט סכו"ם, סט כלים כמו כוסות יפות לשבת או כלי הגשה

מכשירים חשמליים כמו בלנדר מקל איכותי משודרג וכדו'

אגרטל יוקרתי

סט מצעים

ושאת מלאת הכרת הטוב!

אין לי רעיונות

אם כן אפשר ערסלים/טרמפולינה