אין לך קשר לסיפור ביניהן.

אם אפשר לדון לכף זכות תדוני לכף זכות

נשאר לדון לכף זכות. ברור כאשר לא ידוע ההקשר המדוייק. ובכלל איתך היא בסדר, תשאירי את זה ככה. מצב מורכב.

שאת לא יודעת כנראה את כל ההשתלשלות שלה.

יכול להיות שהיא שגתה ואולי לא פעלה כשורה, יכול להיות שהיא צודקת והגיעה לחברה שלך נזיפה

ומעבר לזה, גם אנשים מקסימים וטובי לב לפעמים נופלים, לפעמים נוהגים בצורה לא מתאימה, העולם הוא לא שחור לבן זה לא שאין את מי להעריך אם בסיטואציה מסוימת היא נהגה לא כראוי 

יש אנשים שבגלל תסביכים וסיפורים מורכבים יש להם דפוסים שאף אחד לא יודע, כולל בני משפחה שמכירים אותם 40 שנה.

ובין היתר הם יכולים להיות טובים מאוד כלפי מישהו אחד ורעים מאוד כלפי מישהו אחר.

אספר לך משהו אישי.

ב2017 השתחררתי מצה"ל, והתחלתי לעבוד בתחנת דלק בתור עבודה מועדפת.

פגשתי באופן יומיומי אנשים חסרי סבלנות או כאלה שחשבו שהתחנה שייכת לאבא שלהם, והתנהגו בחוסר דרך משווע. לא רצו לחכות בתור, ואם המשאבה לא היתה עובדת היו מקללים אותי, והרי ברור שאני הרסתי אותה בשביל הכיף ובשביל לקלקל להם את היום.

מאז עברתי דירה, ונפתחה מאפיה ליד הבית שלי, ואני מאוד אוהב את הסמבוסק והחלות שלהם.

בתור לקוח קבוע של המאפייה אני משתדל להיות ההפך מהלקוחות שפגשתי בדלק. כל שישי שאני מגיע אני מכוון לשעות עם הכי הרבה לקוחות כדי לספר להם שהם במאפייה הכי טובה בארץ, ואני אפילו מקפיד שהעובדים והמנהלת ישמעו את המשוב.

אולי מאוד התחברת לסיפור, אבל אי אפשר להסיק ממנו דבר וחצי דבר איך אני מתנהג מול אבא שלי, אחותי הקטנה אם נניח והיתה לי (בתור דוגמא, דווקא אין לי) האחיינים שלי או מול בחורה כאשר אנחנו במערכת יחסים.

אין מניעה שיהיה סיפור אחר שיגרום לי לתסביך אחר שיגרום לי להתנהג אליהם מאוד בעייתי.

ולנקוט ביחד עם זה בחשש. כבדהו וחשדהו.

זה מה שההלכה אומרת וזה נראה לי גם הכי הגיוני ונכון

קשה לדעת מה הסיפור המלא וההקשר. אני חושב שכדאי לך לנסות לברר באמצעים אחרים מה הסיפור מבלי לשאול אותה, ואם לא, לא לשאול אותה. בסוף כל אחד הוא טוב, ולפעמים האדם פיתח דימוי של מישהו כזה וכזה מול אנשים אחרים, אבל זו קליפה שלא משקפת אותו, ומנגד קשה לו לרדת מהעץ שהוא טיפס עליו ומהדמות שהוא יצר לעצמו מכל מיני סיבות, אבל אני חושב שההתנהגות שלה איתך היא אמיתית לגמרי ולא צבועה (ברור שיש פה נקודה שצריכה תיקון, אבל זה לא אומר שכל ההתנהגות שלה כלפייך היא חיצונית). לכן, לא כדאי להפגיש אותה עם אותה מציאות אחרת, כי זה עלול לנתק אותה גם מאותה נקודת טוב שהיא מתנהגת כלפייך.

יוצא.. לא לקחת אישית את מה שהבחורה הראתה לך בהודעה, זה בניהן לזכור שאת רואה צד אחד מבלי להבין כמו שצריך את הצד השני

במצבים כאלה עדיף לנסות לעשות ריסט ולשכוח, מה שלא לי לא שלי וגם להשתדל לא להעלות דיבור שוב על הנושא ביניכן

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל