באמת שניסיתי, ניסיתי הכול.
ניסיתי לראות מעבר, להזכיר לעצמי למה התאהבתי בו מלכתחילה, מה משך אותי אליו
אבל אני כבר לא רואה את זה בו, אז הייתי ילדה טיפשה
שרק רצתה להתחתן.
לא הסכמתי לראות את הפגמים שבו, גם שהחברות אמרו לי
שהוא יהיר ועף על עצמו.
אמרתי לעצמי שהן מקנאות בי, פשוט מטומטמת אין מילה אחרת.
אפילו ההורים שלי היו נגד.
הוא פשוט רואה רק את עצמו, כל מילה שאני אומרת נהפכת למריבה.
אם אני פוגעת בו, הוא מחזיר לי פוגע בי יותר חזק ויותר כואב.
הוא הכין ארוחת ערב, ושאלתי אותו אם הוא הכין סלט?
שאלה סתמית..
הוא פשוט התחיל לצרוח עליי, ולרדת על האוכל שאני מכינה שהוא פשוט מגעיל..
אשכרה עמדתי בצאת הצום והכנתי אוכל חם וטרי,
כדי שאחרי כמה ימים הוא ירד עליי ויחפש איזה נקודה כואבת ויצחק עליה.
זה הבן אדם שאני חיה איתו..
אני יכולה לספר לו משהו שקרה לי בילדות, ואז ברגע
של מריבה הוא ישתמש בזה נגדי,
בצורה הכי שוברת וכואבת שיש.
אני פשוט רוצה שלילדים שלי יהיה טוב,
אנחנו מפחדים ממנו.. כל דבר שהוא קובע צריך להיות,
ואם לא? הוא מתחיל להשתגע ולהשתולל עד שאני עושה מה שהוא אומר. (ב"ה לא אלים, אבל כן עצבני מאוד!!)
פשוט עצוב.. נמאס לי אני רוצה להתגרש
אני פשוט לא יודעת איך מתחילים בכלל תהליך כזה..
אני פשוט יודעת שהוא יחפש להכאיב לי, וזה יהיה דרך הילדים לכן אני חוששת.
