גדלתי במשפחה מסורתית מהסוג שעושים קידוש ואז רואים טלויזיה, צמים בכיפור, בונים סוכה וכו.
סה"כ בשבתות היינו בבית לא עשינו יותר מידי אבל לא שמרנו שבת וגם בחגים לא שמרנו.
התחתנתי עם בחור דתי והיה ברור שהבית יקום רק אם אני אשמור שבת. אז התחלתי לשמור שבת והתקרבתי מאוד לקב"ה אבל עם כל המצוות קשה לי.לא חזרתי בתשובה באף שלב.
אני מעריכה את המשפחה והילדים שלי אוהבת מאוד מאוד את בעלי. הייתה תקופה שהייתי חולה והבטחתי לעצמי שלא אתלונן על העבודה הקשה של להיות אמא כי זה המהות של החיים בשבילי, למרות הכל ובכז אני מתביישת להגיד אני לא מתחברת לחגים. לאף חג. לא לראש השנה לא לסוכות לא לפורים ולא לחנוכ וממש לא לפסח.כלום. אף חג אני לא אוהבת. החג היחיד שאני אוהבת זה שמחת תורה שמוציאים ספרי תורה וחוגגים ואני שמחה מזה ומתרגשת. אבל זה תמיד קשה לי שהספר תורה רחוק אצל הגברים. ויש גם את הקטע של האירוח של חמותי מידי פעם באה לישון אצלי בחגים זה מקשה עלי.
החלטתי השנה שאני רוצה להתחיל להתחבר לחגים לפחות לחגי תשרי. אמרתי לבעלי תעשה כיסוי לסוכה 3 צדדים ורק צד אחד תשאיר פתוח, הוא לא מוכן כי יהיה חנוק וחשוך לדעתו. אז אפילו האהבה הזאת לסוכה שהייתה לי, שאבא שלי היה מכין סוכה גדולה והיינו שרים וצוחקים אין לי. כי אני מתבאסת על הסוכה מילא קטנה אבל זה אפילו לא סוכה בשבילי כי פתוחה כמעט לגמרי. אז הוא אומר לי הסוכה של אבא שלך לא הייתה כשרה כי חלק ממנה היה מתחת לחניה..טוב נו את הצחוקים והשמחה מהסוכה הזאת שמעו מק"מ..ועכשיו יורדים 4 קומות עם כל הדברים ובסוף יושבים מתחת לסכך, אולי אני מגזימה. סה"כ אפילו שלא שמרנו על כל החוקים של החגים הייתה לי חוויה ממש טובה כילדה מהחגים ועכשיו שומרים על הכל והחוויה הרבה פחות טובה אבל זה באמתי אני מבינה את זה ולא יודעת איך לשנות את זה. סליחה ותודה למי ששרד עד הלום. חג שמח לכולם
