ספיציפית לגבי נס וטבע, נראה לי יש לי כבר קו מגובש בנושא הזה ב"ה (אחרי שנים ששמעתי שיעורים בנושא בכל מיני הזדמנויות ודיברתי על הנושא....). יש עוד הרבה מה לעיין, אבל בגדול התבנית הכללית משורטטת.

אני עוד לא שמעתי מהו המקור לכך שלימוד תורה מציל מאסונות ומלחמות ו/או מצדיק שיחרור מגיוס למלחמת מצווה (בשונה ממלחמת רשות כמובן).

כל האמירות שאני מכיר על כוחה של התורה הוא ביחס לקיום התורה, ולא ללימוד התורה. לימיד תורה הוא מצווה אחת, חשובה מאוד וממש 'היכי תמצי' לשאר התורה, אבל לימוד בצורה החרדית זהו 'רק' הידור מצווה.

* תורה מגנא ומצלא? כל הראשונים מבינים את זה כעניין רוחני שמגן מהיצר הרע.

* יום השישי? מדובר שם בקיום התורה ולא בלימוד.

* רבנן לא צריכי נטירותא? זה אמור בהיזק שכיחא (ליסטים שבאים לעיר, חיות רעות, וכדומה) אבל לא לגבי מלחמה שבה צבא אויב מגיע.

מנגד, אנחנו יודעים שבקריעת ים סוף הקב"ה אמר למשה רבינו "מה תצעק אלי, דבר אל בני ישראל ויסעו!", ואנחנו יודעים על התוכחה אל בני גד ובני ראובן, ואנחנו מכירים את התוכחה של דבורה הנביאה לשבטים שלא השתתפו במלחמת ברק "למה ישבת בין המשפתיים?", ואנחנו יודעים שבמלחמת מצווה יוצא אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. ואפילו לגבי חזקיה המלך עם הסיפור של רבשקה שלעג לצדיקי ירושלים, מי שיעיין יותר עמוק בסיפור יראה שלמעשה אין שם שום מעלה והצדיקות שלהם לא הייתה ממש צדיקות, וגם כל ממלכת יהודה נחרבה ונותרה "בת ציון כסוכה בכרם, כמלונה במקשה, כעיר נצורה", והקב"ה הציל את העיר לא למען לומדי התורה ש"כמעט כסדום היו" אלא למענו ולמען דוד עבדו. וכו' וכדומה וכיוצא בזה.

אני חושב, וגם אמרתי את זה בשיחה אחת שהייתה לי עם חרדים בהפגנה, שכיוון שזו מצווה וחובה להיות בצבא, אזי הם צריכים לקחת את הכוח הגדול שיש להם ולהשתמש בו כדי לשנות את הצבא. לא לברוח מהגיוס אלא לדרוש את התעלות הצבא. לא לחסום כבישים או לאיים בהשבתות נוסח קפלן, אלא להשתמש בכוח הפוליטי שלהם כדי לקדש את הצבא. 

ואת הגמרא במכות על זה ששערי יואב מצליחים במלחמה בזכות שערי ירושלים שעוסקים בתורה.

ברור שלאף אחד אין פטור מצבא, ולכן חייבים להתגייס לצבא מתי שהוא (אולי מלבד בודדים....), אבל מנגד ברור שצריך שיהיו גם לומדי תורה בזמן מלחמה, וזה לא נכון להגיד שצריך לגייס עכשיו את כל הישיבות משום שיש מלחמה. וזה המתח, מתי הבן-אדם צריך להישאר בישיבה ללמוד, ומתי הוא צריך להתגייס.

נ.ב מה התכוונת בסוגריים כשאמרת "בשונה ממלחמת רשות"?

לגבי מלחמת רשות, עד כמה שזכור לי הרמבם משחרר את מי שלומד מהצורך לצאת למלחמה. זה רמבם בהלכות שמיטה, כמדומני.

עכשיו לא פנוי, בהמשך בלנ"ד.

אחלה

לגבי הרמב"ם, זו טעות נפוצה

אני יודע שרבים מנסים ליישב את המתח..

אבל בעיקר באתי לומר שכל יישוב בהכרח ימעיט קצת מהמוחלטות של כל ערך.

מי שקורא להתגייס בסוף אומר אעפ שבוודאי התורה משפיעה טוב על העולם, צריך לסייג את זה..

ולהיפך,

מי שאומר שבני תורה צריכים לשבת וללמוד בזמן מלחמה..

מפחית את הזעקה הטבעית (בעייני) של מאי חזית דדמא דידך סמוק טפי..

בן-אדם שחושב שיגרום בלימודו להצלת נפשות וגם באיזה שהוא שלב מתגייס בעצמו, לא חושב שדמו סומק טפי (מלבד מה שרוב החיילים במדינה לא קרביים. מה תטען כלפי חילוני שהולך לג'וב?)

אבל עכשיו הבנתי יותר את הטענה שלך....

לית מאן דפליג לגבי קיום תורה, אבל משום מה הטיעונים כולם הפכו להיות על לימוד תורה. וכל זה למרות שבמקורות עצמם, עד כמה שידי הדלה מכירה, העניין הוא על קיום רצון ה'. כלומר הדיון עוות איכשהו במהלך הדרך. כל אחד אומר 'תורה' ומתכוון לדבר קצת אחר.

על פי האמת יכול להיות שהמחלוקות האלה משלימות אחת את השניה

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל