אני מכירה מישהי שיש לה ביטחון עצמי אובר, הכוונה שמבחינתה היא באמת מושלמת-הזוגיות שלה היא הכי מושלמת והם אף פעם לא רבו(אין מצב,כל זוג רב...),היא בעיניה הכי יפה בעולם(יש יפות ממנה,כמו שיש יפות ממני..),יש לה את הילד הכי מתוק ויפה בעולם,ההורים שלה חינכו אותה בחינוך הכי טוב בעולם(אין פלא שהיא יצא מושלמת כל כך..),בקיצור החיים שלה מושלמים והיא מושלמת. הרי בנינו, זה דבר לא מציאותי כמו שכל איש בעל הגיון היה חושב, למה היא עוד לא הגיעה להבנה הזו? גם כשניסו לדבר איתה אחד על אחד להבין אולי זה יושב על תחרות/ קנאה/ התגוננות, היא טוענת שלא ועדיין ממשיכה להאמין ולהגיד שהיא באמת הכי הכי. זה מתסכל, כי באלי להיות חברה שלה ובטוב איתה וזה פשוט חוסם. יש לציין שהיא נמצאת איתי בהמון סיטואציות מכורח המציאות ולא באלי פשוט להתעלם ממנה, כי גם אם אני לא מדברת איתה ישירות תמיד נוצר שיח שלה שמקטין אותי ואת הסובבים ודי "יורד" עלינו וזה מעצבן(למרות שהיא די מתעלמת ממני-כנראה אני באמת מאיימת עליה?!ולא,היא לא פגועה ממני או משו כזה).אני גם לא מקנאה בה בשום דבר! אני ב"ה מאוד שלמה עם החיים שלי ועם זאת אני לא מרבה לצייר ציור מושלם, כי אני מציאותית ומנרמלת.
אשמח לשמוע תובנות שלכם-אולי גם יש כאן אנשים כאלה ויוכלו להסביר לי מה עומד מאחורי התנהגות כזאת.כי היא פשוט ככה כלפי כולם וזה ממש נשמע לי לא הגיוני ושכנראה יושבים מתחת דברים ולא באלי סתם לשפוט.
