1. מאוחר יותר

2.אורך אותו דבר פחות או יותר

3.היה חתך בראשונה ובשניה לא

4. קצת יותר קשה. (בשניה היה לי גם דכאון אחרי לידה אחרי כמה חודשים אבל לא החשבתי כאן כחלק מהתאוששת)

5. נראה לי אותו דבר

6.בת שנה ושמונה באהבה שנמשכת עד היום ב"ה כולל חיבוקי דב😉

1. בלידה השניה ילדתי מאוחר יותר מהראשונה (ראשונה 37+1, שניה 38+5)
2. אצלי המיתוס היה נכון. לידה שניה היתה מהירה בהרבה מהראשונה.
3. לידה ראשונה - רק חתך יזום. לידה שניה - גם חתך יזום וגם קרע עמוק.
4. ההתאוששות מהלידה השניה היתה הרבה יותר קלה מהראשונה, גם מבחינת עוצמת הכאב, וגם מבחינת יכולת טכנית לתפקד - כבר למחרת הלידה השניה יכולתי ללכת זקוף ובלי תמיכה, הייתי מסוגלת להתקלח לבד, יכולתי גם לקחת את התינוק בידים לבד, לקום לבד מהמיטה. פשוט עולם אחר מבחינת התאוששות.
5. אופי וכמות הדימום היה לי פחות או יותר אותו דבר בשניהם.
6. הבכור שלי היה בן שנתיים, והוא קיבל את התינוקת מעולה. 

1. לידה ראשונה שבוע 39 (בזירוז בגלל משקל גדול). לידה שנייה ספונטנית שבוע 40 פלוס 5

2. לידה ראשונה בזירוז - 30 שעות בחדר לידה. לידה ארוכה קשה ומעצבנת

לידה שנייה שעה וחצי מכניסה לחדר לידה בפתיחה 6 עד הלידה - לידת מים מדהימה

3. היה לי חתך בשתי הלידות (לידה ראשונה יזום, לידה שנייה אמרה שיש קרע במיקום של החתך הקודם)

לידה ראשונה תפריל כאבו מאוד עד שבועיים אחרי הלידה

לידה שנייה לא הרגשתי בכללללל את התפרים. לא הרגשתי כלום. המיילדת הסבירה שתופרת תפרים פנימיים הבטיחה שלא יכאב ובאמת ב''ה לא כאב בכלל.

4..התאוששות אחרי לידה שנייה קלה בהרבה. ב''ה!!!

5. בשתי הלידות דימום מוגבר אחרי הלידה (pph). לאחר מכן כמות דימום זהה

6.  בכור בן שנתיים קיבל ממש בטוב את האח הקטן. אוהב אותו מאוד תודה לה'

1. אותו דבר

2. השניה הייתה מהירה יותר אבל שניהם היו קצרות יחסית (שעה וחצי בחדר לידה בראשונה רבע שעה בחדר לידה בשנייה).

3. בשניהם קרע קטן יחסית בלי חתך יזום.

4. בשנייה ההתאוששות הייתה קלה יותר בצורה משמעותית (לדעתי קשור גם במיקצועיות של הרופאה התופרת).

5. אותו דבר

6. התלהבה ממש הייתה בת 3+ אז כבר ממש רצתה אח/ות.

אבל בכל זאת:

1. ילדתי מוקדם יותר (בשבוע 39) - תכננתי להספיק את השבוע האחרון בלימודי התואר, וזה לא קרה...

2. שתי הלידות היו אותו דבר (ארבע שעות). אולי השלב הלטנטי בבית היה קצר יותר, אבל לא בטוחה.

3. בלידה הראשונה - חתך יזום (לדעת אמא שלי עם מיילדת אחרת זה היה יכול להימנע...). בלידה השנייה - כלום ב"ה.

4. מכיוון שכך 👆 ההתאוששות הייתה קלה יותר ב"ה.

5. הבכורה הייתה בת שנה וחצי. קיבלה אותו מצוין דאגה לו, למדה את שמו מהר... (בעיוות, כמובן) ב"ה עד היום יש ביניהם קשר טוב (יש אצלנו עוד פעם אחת הפרש דומה - שנה ותשע - וראו את ההבדל... התינוק הגדול דאז התקשה לקבל את אחותו הקטנה, וניסה לבדוק את ה"עמידות" שלה הרבה פעמים...)

הפרש של שנתיים

אם כי למרות הבדיקות המוזרות האלה,

ב''ה ההתחלה ב''ה עוברת חלק יחסית

1.מוקדם יותר ביומיים לפני משוער,

2.קצר יותר בחצי,10 שעות,

3.חצי תפר,לעומת הראשונה שהיה יותר,

4.התאוששות יותר קלה,

5.אותו דבר,

6.הוא היה בן שנתיים,נהיו חברים טובים

1. מאוחר יותר

2. קצר יותר, אבל לא בפער משמעותי

3. נקרעתי אותו דבר בערך

4. קלה בפער

5. אותו דבר

6. באהבה ובשמחה. שנתיים וקצת

1. מאוחר יותר.ראשונה 37 שנייה כמעט 41

2. יותר קצרה. לידת בזק

3. ראשונה חתך יזום ותפרים. בשנייה נקרעתי והיו גם כן תפרים

4. התאוששות קלה יותר פיזית

5. אותו דבר. אחרי שתיהן טבלתי פחות מחודש אחרי

6. הפרש של שנה וחודשיים. מבחינתי הם די גדלו כמו תאומים כי הגדול היה קטנטן וקיבל אותה בטבעיות כאילו היא הייתה שם כל הזמן

1. קצת מאוחר יותר - הראשונה 41+3, בשניה הגעתי ל42 אז זירוז

2. בגלל שהיה עם זירוז, כל התהליך לקח יותר זמן. כנראה גם היה מצג עורפי שתקע אותי בפתיחה 5 לכמה שעות טובות. סך הכל שתיהן לא היו ארוכות מאוד אבל לא בזק: הראשונה 7 שעות מירידת מים בבית, השניה התחילו זירוז בבוקר וילדתי ב23 בלילה, אבל היה פרק זמן שהפיטוצין היה במינון נמוך ולא ממש השפיע אז אני לא מחשיבה אותו כחלק מהלידה

3. בראשונה לא היו בכלל. בשניה, עם תינוק גדול (קצת יותר מ4 קילו) היה חתך משהו מינורי שהרופאה ניסתה לתפור, הגיעה למסקנה שעדיף בלי ולא מממש הרגשתי הבדל מהראשונה.

4. לא זוכרת הבדל מיוחד בהתאוששות

5. כנ"ל, די דומה, טבלתי אחרי אותו פרק זמן

6. הבכורה היתה בת כמעט 3, מצד אחד התרגשה ואהבה אותו מאוד, מצד שני גם היה לה קשה והרבה התפרצויות רגשיות ועניינים

1. מאוחר יותר. (הראשונה היתה בזירוז)

2. קצת קשה לענות. בשתיהן הגעתי לבית חולים לא בלידה פעילה.

בראשונה היה זירוז, סך הכל בבית חולים הייתי בערך 24 שעות עד ללידה. בחדר לידה בערך שעה וחצי.

בלידה השנייה הייתי מלא זמן במיון. בחדר לידה גם בערך שעה וחצי. סך הכל בערך 20 שעות.

3. בלידה השנייה היה רק שפשוף שלא תפרו, בלידה הראשונה היו קרעים ותפרים.

4. התאוששות יותר קלה. גם כי לא היו תפרים, וגם לא היה את ההלם של לידה ראשונה.

5. אני חושבת שדי דומה. טבלתי פחות או יותר באותו זמן.

6. הבכורה היתה בת שנתיים חודש. קיבלה אותו ממש בסדר.

1. אותו זמן

2. קצר יותר

3.היו גם וגם

4. קלה יותר, נראה לי כי הייתי בלי אפידורל

5. דימום דומה

6.  הבכור בן שנתיים וחצי קיבל יפה, בהמשך היו עניינים של קנאה וכדו' אבל היום הם חברים טובים

1. השניה מאוחרת יותר

2. קצרה יותר

3. לא היו תפרים בשתיהן

4. התאוששות קלה בשתיהן

5. וואלה לא זוכרת. ברשומה טבלתי מוקדם יותר.

6. הבכור היה בן כמעט 3. קיבל אותה ממש אחלה.

1. ילדת מוקדם או מאוחר יותר מהלידה הראשונה?

מאוחר יותר!

לידה ראשונה 37+4

לידה שניה 40+4
שתיהן לידות טבעיות שהתפתחו לבד.

2. מבחינת אורך זמן הלידה,היה קצר או ארוך יותר? המיתוס של לידה שניה יותר מהירה מלידה ראשונה הוא נכון?

היה ארוך יותר ומתיש יותר
לידה ראשונה הגעתי לבית חולים בלי שהייתי בטוחה שאני בלידה, התברר שאני בפתיחה ו7 ותוך שעתיים הבייבי היה בחוץ

לידה שניה הייתי בחדר לידה גם כן "רק" 3 שעות, אבל ביליתי המון זמן עם צירים לפני כן

3. קרעים/חתכים/תפרים, היה/לא היה? היה/לא היה בלידה הראשונה?

לא היו ב2 הלידות, ב"ה.
לידה ראשונה 3 קילו

לידה שניה 3.5 קילו

4. התאוששות קלה או קשה יותר?

שתיהן קלות במיוחד, התקלחתי בחדר לידה שעה אחרי הלידה ומאז הייתי בן אדם חדש.

5. אופי וכמות דימום שונה או אותו דבר?

אותו דבר בערך

לידה ראשונה טבלתי אחרי כמעט 4 שבועות, לידה שניה 3 שבועות וקצת

6. איך הבכור/ה שבבית קיבלו את התינוק/ת? איזה גילאים הם היו?

ממש יפה, ב"ה!

הוא מאוד אוהב אותו, כמובן שמסוכן ששניהם יהיו יחד באותה בלטה... הוא דוחף לו מוצץ לאף ומנשק אותו על העיניים...

הפרש של שנה+5

2. אני חושבת שאורך הלידה היה די דומה מתחילת הצירים ועד הלידה. אבל הגעתי בזמן שונה לבית חולים. עם הגדולה הגעתי בפתיחה מלאה ועם השנייה הגעתי בפתיחה 4 עם ירידת מים..

3. בלידה הראשונה חתך יזום.. הלידה השנייה תפר קטן

4. אני חושבת שזאת התאוששות שונה.. אחרי לידה ראשונה כל התחושות לגמרי חדשות.  פעם ראשונה שמרגישים שהגוף עובר טלטלה ולכן זה אתגר. ולידה שנייה יש עוד ילד בבית לטפל בו בנוסף לתינוק.. אז זה גם אתגר..

5. דומה ממש. נטהרתי גם פחות או יותר באותו שלב.

6. קיבלה ממש יפה.. נהנתה ממנה מאוד. פער של שנה ו10

1. ילדת מוקדם או מאוחר יותר מהלידה הראשונה?

ילדתי יותר מוקדם בשבוע

(לידה ראשונה שבוע 39 ולידה שניה שבוע 38)

2. מבחינת אורך זמן הלידה,היה קצר או ארוך יותר? המיתוס של לידה שניה יותר מהירה מלידה ראשונה הוא נכון?

קצר באופן משמעותי. לידה ראשונה התמשכה כ 24 שעות מירידת המים ולידה שנייה התינוקת כבר הייתה בחוץ לאחר 4 שעות מירידת המים.

3. קרעים/חתכים/תפרים, היה/לא היה? היה/לא היה בלידה הראשונה?

בלידה ראשונה היה חתך מבוקר ולידה שנייה תפריט קלים

4. התאוששות קלה או קשה יותר?

התאוששות הרבה יותר קלה בלידה שנייה. היא גם הייתה ללא אפידורל בניגוד לראשונה

5. אופי וכמות דימום שונה או אותו דבר?

בלידה עצמה איבדתי יותר דם אבל בהמשך הדימום עצמו היה דיי דומה

6. איך הבכור/ה שבבית קיבלו את התינוק/ת? איזה גילאים הם היו?

הגדול היה רק בן שנה וחודש כך שבגיל הזה הם לא כ"כ מבינים..

תודה מראש לעונות

ילדתי כשבעלי היה בתפילה,

כי לא חשבנו שיתפתח כל כך מהר.

ובלידה השלישית דווקא לא מיהרו, למרות שזאת לידה מתקדמת ואני עם עבר של לידות מהירות.

ויצא שלא הספקתי לקבל אנטיביוטיקה ל GBS.

כי הבנתי שטוב שיהיה בפתיחת ההיכל (זה היה יום שהיה בו הוצאת ספר תורה. ב2 הלידות האמת)

ובכלל שעדיף שלא יהיה בסביבה

התמקמנו בחדר לידה, בדיוק היה זמן תפילה.

הוא שאל את המיילדת אם זה בסדר שהוא יצא עכשיו. היא לא ציפתה שתוך שעה מאז שנכנסנו יתפתח משהו, אז היא אמרה לו שאין בעיה.

ובדיוק כשהוא הלך הגעתי לפתיחה מלאה, המים פקעו, והילדה נולדה.

כשהוא חזר הוא גילה שהיא כבר בחוץ.

אין לי בעיה ללדת כשהוא איתי. אני יודעת שיש כאלה שנטכחות הבעל יכולה לעקב את הלידה, אבל אצלי לא.

פשוט הסוף של הלידות שלי מתקדם מהר.

ולכן זה לא מיתוס.

מיתוס זו הנחה שלא מבוססת מדעית,

זה שיש מקרים יוצאים מן הכלל זה חלק מהשקלול הסטטיסטי.

תמונת מצב מקבלים משילוב של כמה פרמטרים (למרות שגם אז יש חריגויות)

1 . מוקדם יותר, הראשונה היתה בזירוז בשבוע 39 והשניה שבוע 37

2 . הראשונה היתה עם זירוז, ילדתי אחרי כמה שעות של צירים מלאכותיים בערך 6 שעות,  השניה צירים אמתיים שהתחילו ממש לכאוב ב11 בלילה וילדתי ב6 בבוקר

3 . בשתי הלידות היו קרעים ספונטנים דרגה 2, לא הסכמתי למשהו יזום, ותפרים כמובן גם

4. את הלידה הראשונה לא ממש זוכרת את ההתאוששות, לידה שניה הייתי צריכה לחפש שמלה לברית אז זוכרת שגם אחרי שבוע היה קשה ללכת בגלל התפרים

5. לא זכור לי משהו חריג בשניהם  , ברוך ה' בלי עין הרע

6 . הבכורה ניסתה לחקות אותו, התחילה לקחת מוצץ פעם ראשונה ודאגה לו, היתה קטנה בת שנה וחצי

1. ילדתי מוקדם  יותר מהלידה הראשונה

2. מבחינת אורך זמן הלידה,היה קצר יותר

3. קרעים/חתכים/תפרים לא היה בשתיהם ב"ה

4. התאוששות זהה פחות או יותר

5. אופי וכמות דימום גדול יותר?

6. איך הבכור/ה שבבית קיבלו את התינוק/ת? מהמם  היה בן שנתיים וחצי אבל כל הזמן הבאנו לו מתנות מהתינוק החדש והדגשנו לו כמה הוא אוהב אותו וגם שהרביץ קצת בהתחלה אמרנו לו  X כ"כ אוהב אותך הוא לא מאמין שעשית לו ככה והשתדלנו לא לכעוס ב"ה קרה ממש פעמים בודדות היום ממש חברים

1. לידה שניה 38+4 , לידה ראשונה 37+6 ירידת מים ו38 לידה.

2. אורך הלידה השניה היה קצר יותר. נכנסתי לחדר לידה בסביבות 8 ומשהו בבוקר, לפני 11 הוא היה בחוץ. ברוך ה'.

לידה ראשונה נכנסתי לחדר לידה ב7 ומשהו בבוקר, הילדה יצאה ב3 וחצי בצהריים...

3. היו קרעים בלידה ראשונה. לידה שניה בלי כלום.

4. התאוששות מלידה ראשונה לקח הרבה זמן, היה קשה יותר בהשוואה ללידה שניה.

5.לא זוכרת כמות דימום...

6. הבכורה הייתה בת שנתיים ושלושה חוד' כשהילד השני נולד. שמחה ועזרה לטפל בו..

כי הראשונה היתה קיסרי דחוף והשניה קיסרי אלטיקיבי

הבכורה היתה בת קרוב לשנתיים (כפי שבדיוק היום הבן שלי ראה לנכון לדייק כשהיא אמרה שהיא גדולה ממנו בשנתיים: "לא נכון, בשנה ואחד עשר חודשים!")

ב"ה קיבלה את אחיה הקטן יפה מאוד. היתה תקשורתית וחכמה הרבה מכפי גילה. סיפרנו לה לפני כן את "לולו והתינוק הצווחן" והיא הבינה שעומד להיוולד לה אח וכו'. ב"ה גם היה קשר טוב עם סבא וסבתא שאצלם היא היתה אחרי הלידה, אז זה גם עזר.

1. ילדתי מוקדם יותר, בערך בשבוע

2. הלידה השניה הייתה לידת בזק, אז כמובן שהייתה קצרה יותר

3. היו לי בשתי הלידות. בראשונה לדעתי יזום, בשניה לא יודעט, לא שאלתי

4. התאוששתי הרבה יותר מהר, אבל מצד שני הבת שלי הייתה מאושפזת בפגיה, אז הייתי חייבת להתאושש מהר יותר, בטח אם מוסיפים לזה את כל הבדיקות והתורים שהיו לנו אחרי השחרור

5. חייבת להודות שאין לי מושג

6. הגדולה שלי הייתה בת 3.3. קיבלה אותה בהמון אהבה והתרגשות, חיכתה לה ממש והיא אחות גדולה נהדרת

* משהו חשוב- חלק מהדברים נובעים מזה שהתינוקת שלי אובחנה עם ת. דאון

1. מוקדם יותר

2. לא רלוונטי

3. לא רלוונטי

4. לא רלוונטי

5. אותו דבר בערך

6. שנתיים, יש רגעים ויש רגעים. רוב הזמן ממש אוהבת אותה, אבל כשהיא רוצה יחס או עצבנית זה יוצא על התינוקת

1. מאוחר יותר

2.קצרה יותר.

3. בה' לא היה

4. אותו דבר

5. אותו דבר

6. הבכור היה בן שנה וחדשיים. בהתחלה קצת ניסה להרביץ לו.. אבל הם חברים טובים ומתוקים

1. יום אחד יותר מוקדם😅

2. לידה שניה היתה קצרה בהרבה ב"ה

3. בראשונה היה חתך יזום וקרע, בשניה תודה לה' לא היה כלום

4. בשניה ההתאוששות היתה יותר קלה, בעיקר מבחינה נפשית- מצב רוח וכו', נראלי בעיקר גם בגלל שהלידה היתה מהממת וגם בגלל שכבר ידעתי מה זה לידה ומה להיות אמא, וגם חושבת שזה שהגדול שלי היה צריך אותי גם, גרם לי להיות יותר בטוב ולתפקד כמה שאפשר

5. לא זוכרת שהיה הבדל

6. היה בן שנה, אז קיבל אותה באופן טבעי, ב"ה אוהבים אחד את השני וקרובים שממש כיף לראות את זה❤️

1. יותר מאוחר

2. נראה לי קצר יותר אבל עדיין ארוך מאדדד (נראה לי כי לידה ראשונה בזירוז ולידה שניה טבעית אז קשה קצת לחשב..)

3. בלידה הראשונה נקרעתי ממש, בשניה נקרעתי קצת

4. התאוששות קלה יותר לאין ערוך.. אי אפשר להשוות

5. אותו דבר בגדול.. אולי טיפה פחות דימום

6. היתה בת שנה וחודשיים, קיבלה אותה מדהים ב"ה.. חברות הכי טובות עד היום ב"ה 

אורך קצר יותר

התאוששות קלה יותר

כל השאר לא רלוונטי..

הבכורה בת 1.5

בהתחלה התעלמה מקיומי..

ישנה איתי כמה לילות

היתה מקסימה לו הרבה

זה המתנה הכי טובה שקיבלה בחייה לדעתי❤️

מהר מאוד נהיו חברים טובים טובים...

אז קחי בחשבון את מה שאני עונה

1. מוקדם יותר. לידה ראשונה 41+3 לידה שניה 40

2. שתיהן ארוכות מאוד מאוד עם שעות של צירים.

לידה ראשונה ירידת מים והתחילו צירים אחרי כ- 18 שעות. אחרי 12 שעות של צירים ומצוקה עוברית עשו ניתוח קיסרי חירום.

לידה שניה כמה ימים של צירים לא אפקטיבים, הגעתי לבי"ח בבוקר וילדתי ב - 2 בלילה. כל השעות האלו צירים חזקים מאוד.

3. לידה שניה היה קרע דרגה 2

4. בשתיהן ההתאוששות היתה מאוד מאוד קשוחה... שבוע שבועיים של חוסר תפקוד ומשככי כאבים מסביב לשעון.

5. נראלי בגדול אותו דבר, לא הרגשתי הבדל משמעותי

6. הגדול היה בן שנתיים ו-3 חוד'. קיבל את התינוקת מאוד בשמחה. עד היום אוהב אותה מאוד ומשחק איתה. למרות שעדיין קטנה...

1. ילדת מוקדם או מאוחר יותר מהלידה הראשונה?

לידה ראשונה 37+3, לידה שניה 38+5

2. מבחינת אורך זמן הלידה,היה קצר או ארוך יותר? המיתוס של לידה שניה יותר מהירה מלידה ראשונה הוא נכון?

בדיוק הפוך...

לידה ראשונה סוג של לידת בזק... 3 שעות מאז שהגעתי לבית חולים עם פתיחה של חצי ס"מ...

לידה שניה הייתי איזה 11 שעות בבי"ח...מתוכם בערך 5 שעות בחדר לידה. הגעתי בפתיחה 2.5.

בדיעבד חושבת שהגעתי מוקדם מדי בגגל המיתוס שלידה שניה תהיה מהירה יותר...

3. קרעים/חתכים/תפרים, היה/לא היה? היה/לא היה בלידה הראשונה?

בלידה ראשונה חתך יזום.

בלידה שניה קרע קטן שתפרו.

4. התאוששות קלה או קשה יותר?

הכי קשה מכל הלידות.

אני תולה את זה בכך שזו לידה יחידה שקבלתי אפידורל.

5. אופי וכמות דימום שונה או אותו דבר?

וואלה לא זוכרת...

6. איך הבכור/ה שבבית קיבלו את התינוק/ת? איזה גילאים הם היו?

הפרש של שנה ושבע.

נהנתה מהבובה החדשה... עזרה לטפל בה... 

לא זכור לי סצנות מיוחדות

1. מאוחר יותר ביומיים/שלושה (את הראשונה ילדתי בתאריך המשוער)
2. שתיהן היו קצרות אבל השניה קצרה יותר. השניה ארכה כ-3 שעות - הגעתי בפתיחה מלאה (הלידות הקלות שלי באות על חשבון ההריונות, אז לא לקנא😉)

3. לידה ראשונה - קרע וחתך יזום, התפרים כאבו מאוד מאוד, לידה שניה - קרעים ללא חתך יזום, גם בה היו תפרים אבל הרבה פחות מורגשים ומציקים

4. קלה יותר (לדעתי קשור בזה שלא לקחתי אפידורל והגעתי מוכנה נפשית ללידה ולתקופה שאחר כך)
5. פחות דימום
6. בהתחלה לא הכי הבינה מה פשר היצור הזה, אבל היא אוהבת אותה והתחברה אליה, גם אם זה מתבטא בקנאה ומעיכות למיניהן (הייתה בת שנה וחודש)

1. שניהם אותו יום. כמה ימים אחרי התאריך

2. הראשונה הייתה ארוכה מאוד מאוד, השני פחות משעה בחדר לידה

3. לידה ראשונה חתכו אותי בגלל הואקום, לידה שניה סריטה שלא הצריכה תפירה

4. הרבה יותר קלה

5. לא זוכרת זה היה ככ מזמן, כנראה שבשני קצר יותר

6. קיבלה אותו ממש יפה, חיכתה לו מאוד ודי מהר שכחה שהייתה לבד.

גם היום הם חברים טובים. יש ביניהם שנה ו11

1. מאוחר יותר.

2. קצר יותר.

3-4-5 אותו דבר בשתי הלידות (בשתיהן היה חתך יזום עם תפרים).

6. באהבה רבה, בגיל 1.8.

1. ילדת מוקדם או מאוחר יותר מהלידה הראשונה?

ראשונה היתה יום אחרי, שניה היתה יומיים לפני.

2. מבחינת אורך זמן הלידה,היה קצר או ארוך יותר? המיתוס של לידה שניה יותר מהירה מלידה ראשונה הוא נכון?

חד משמעית כן. לא מיתוס, זה באמת הגיוני... ראשונה היה לי 12 שעות בבית חולים, שניה היה לי 4 שעות ..

3. קרעים/חתכים/תפרים, היה/לא היה? היה/לא היה בלידה הראשונה?

לא היה בראשונה, ואז בשניה אמרתי למיילדות שלא היה לי והם התרשמו שראשונה היה בלי שלדעתי התאמצו יותר שלא יהיה.. עד כמה שזה בידים שלהן ... אבל באמת לא היה בסוף ב'ה 🙏

4. התאוששות קלה או קשה יותר?

קלה יותר. גם בגלל שלקח רבע מהזמן, וגם כי הטראומה פחות, כי התהליך מוכר כבר ..

5. אופי וכמות דימום שונה או אותו דבר?

לדעתי בראשונה היה לי יותר

6. איך הבכור/ה שבבית קיבלו את התינוק/ת? איזה גילאים הם היו?

בן 3, קיבל באהבה ושמחה, אבל לאט לאט פיתח קינאה קצת, אבל לא נלחצת. יעבור

תודה מראש לעונות

בהצלחה לך ❤️

ילד בן 7 הוא עדיין קטן ושיקול הדעת שלו לא רחב במיוחד

הוא כנראה ראה בזה סוג של משחק

אין מה ממש לכעוס

הייתי אומרת בפשטות שאסור לסגור ילד אחר בחדר וכמובן שאסור לקשור אותו וזהו

להשגיח עליו שלא יעשה

וגם להמשיך לומר מה מותר ומה אסור

בסוף זה אמור לחלחל

ילד בן שנתיים צריך השגחה מפני בן 7

זה הגיוני לגמרי 

לא יודעת מה הייתי אומרת לו אבל הייתי דואגת שאם שניהם בבית תמיד אחד מהם יהיה בטווח ראיה של מישהו בוגר.

יודעת שזה קשה על גבול הלא ישים, אבל ילד שמסוגל לעשות דבר כזה יכול לעשות גם משהו מסכן חיים שהוא לא מבין שזו המשמעות, ונראה לי שההשגחה פה מהותית.

סליחה אם אני מלחיצה

ואגב לדעתי ההתנהגות הזאת לא הכי תקינה לגיל. חוץ מההצקות לקטן הוא מתנהג בסדר? וההצקות הן ברמה הזאת? 

ודווקא עם דברים מסוכנים הוא ממש נזהר

כנראה שכאן הוא לא הבין את המשמעות של מה שהוא עושה 

אני חושבת שצריך להזהר לא להכניס כאלה רעיונות לראש של עצמינו

חברה אמרה לי שהיא לא הולכת לשירותים כשהיא לבד עם הילדים

וואלה לא נשמע לי תקין בעליל.

אמא היא גם בן אדם עם צרכים.

גם לי יש ילד שובב מאד מאד מאד

והוא קטן ולא מבין סכנה

ועדיין יותר הייתי חושבת איך למנוע מצבי סכנה לא עי השגחה מתמדת שלי

(אלא אם כן השגרה אצלכם זה ש2 ההורים בבית, ואפילו אז)

יש לי ילד בן 6. גם בת השלוש וחצי שלי מבינה מה הכוונה מסוכן

אז הייתי מסבירה שלקשור זה מסוכן.

מה שמסוכן הוא רק ברשות ובהשגחה של אמא. כמו לגזור, לחתוך, לקלף..

(אגב אצלינו יש מלא דברים מסוכנים באמת בגלל הקטן. גם מטריה זה מסוכן- כי בקלות משתחרר שם שפיץ דוקר. ועוד שלל דברים בסגנון. וגם גומיות קטנות זה מסוכן. ושקיות מכולת. ועוד ועוד.)

ואגב לשכב ככה 5 דקות ואפילו 10 זה לא כיף אבל לא מסוכן

ואני חושבת שיש פער בין לא ללכת חמש דקות לשירותים וכשאת יוצאת לוודא שאף אחד לא עשה משהו קיצוני לבין לתת להם להסתובב בבית חצי שעה-שעה ואז לגלות ילד כפות בחדר סגור.

וגם עם הפער, וואלה יש ילדים שאי אפשר ללכת איתם לשירותים. עם הגדול שלי ממש לא הבנתי למה אי אפשר להגיד לילד "שב פה רגע עם ספר אני תיכף חוזרת" בגיל שנה וחצי. וגם אני בזמנו חשבתי שהוא ילד ממש ממש שובב.

עם השניה שלי גיליתי מה זה שובב בקיצון (ואני אפילו לא יודעת אם באמת גיליתי איתה את הקיצון). בגיל גם יותר קטן וגם יותר גדול באמת פחדתי ללכת לשירותים, ולפעמים הרשיתי לעצמי ומצאתי אותה במצב מלחיץ. אז גם אם משהו נראה לא ישים, האלטרנטיבה היא לפעמים מחיר שאת לא רוצה לשלם  וכן יש מצבים וילדים שדורשים ממך למתוח את הגבול ואם צריך גם להביא בייביסיטר שתהיה איתך בבית.

השובב שלי הוא השלישי

וכן הוא מלמד אותי דברים שלא ידעתי..

על סיכונים וסכנות

ואנחנו ממגנים את הבית

אבל המחשבה שלי זה איך הבית יהיה בטיחותי ולא איך יהיה לי כל הזמן זוג עיניים עליו

אני באמת לא מתרחקת ממנו לחצי שעה.

בגדול שהילדים בבית אני איתם כל הזמן

אבל היא מדברת על ילד בן שבע! השובב שלי בן שנה וחצי ואכן אין שכל אין דאגות ויש צרות

(למשל, למדו בגן שאש חם ומסוכן0 אז הוא רוצה להכניס יד לאש לבדוק אם חם..)

בגיל 7 אמור להיות הבנה של סכנה.

ועם בן השש שלי, וגם בת השלוש וחצי- כן אני מצפה שדברים מסוכנים לא ייעשו.

דברים אסורים קורים מעת לעת.. 

פעם הם שחקו בשרוכים והכינו שרשראות וקשרו לצוואר

הסברתי שחוטים על גוף זה מסוכן

ואסור לקשור על יד על צוואר או על רגל.

וזה גם גרם לי להעלות את החוטים למקום לא נגיש לפעוט כי הוא לא מבין סכנות...

שימי לב שאמרה שעושה מה שאסור (סבבה לצערי גם שלי) אבל מה שמסוכן לא

לכן הדגשתי שאפשר להרחיב את מטריית הסכנות.

לא נרשמו נזקים לטווח הרחוק 😅

אחים עושים שטויות, לא הייתי הולכת ללא תואם גיל-אלא להבין מה קורה ביניהם, ולהעלים דברים מסוכנים.

(אקדח סיכות למשל, אני מכירה מישהו שהידק את אח שלו הקטן, והוא היה מעל גיל 7)

לא יודעת אם זה גרוע יותר או פחות אבל בעיניי זה מזעזע. וממש יכול להישאר עם ילד לכל החיים.

אני גם חושבת שזה מאד תלוי מה הגיל של הילד שעשו לו את זה, כמה הוא מבין שזה בצחוק (וגם כמה זה באמת בצחוק), ואיך הקשר בין שני הצדדים - אם מדובר באחים שהם חברים ברגיל זה יעבור הרבה יותר בקלות מאשר אם כמו שהפותחת תיארה שהילד הקטן כבר רגיל שהגדול מציק לו.

ולגבי הסיכות, זה שזה קרה חא הופך את זה לנורמטיבי.. נשמע ששם זה נגמר בסדר ואני שמחה בשבילו, אבל הידוק יכול להיגמר ממש רע. זה ממש ממש מסוכן

לכן אמרתי שצריך לדאוג שלא יהיו נגישים דברים מסוכנים ללא השגחה, כולל דברים כמו דלגית-שמעתי על אח שהחליט שאח שלו הקטן זה כלב וצריך להוציא אותו לטיול, בנס נגמר בטוב!

הקשר נורמטיבי בין אחים זה קשר שמציקים בו הרבה וגם משחקים ביחד.... וכשההפרש גדול-יותר מציקים😅

גם לילדים בני 7 אין יותר מדיי שיקול דעת...

יכול להיות שיש גם קושי אצל הילד, וצריך לדבר על הדברים, אבל גם לזכור שאחים מציקים ואין להם יותר מדיי שיקול דעת 

אבל בקשר נורמטיבי הם בגיל כזה כבר מבינים מה פוגע ומה לא.

גם אנחנו הלכנו מכות, אבל לעולם לא מכות כואבות. ואני מסכימה ששיקול הדעת מעורער אבל יש דברים שנראה לי צריכים להיות ברורים, לא מאליהם אלא כי ילדים נתקלים בסיטואציות ושומעים את התגובה של מבוגרים אליהם - ילדים מנסים להכנס לקופסאות/ארונות למשל, אז עד גיל 7 הם שומעים מספיק פעמים (בטח אם יש אחים קטנים) שזה מסוכן, וידעו שנגיד להכניס ילד למזוודה ולסגור זה דבר מסוכן, גם אם הם לא מבינים מה בדיוק הסכנה.

אותו דבר קשירה של ילד, בגפיים או בצוואר, נראה לי שעד גיל 7 ילד נתקל/מתנסה במספיק שטויות כדי לדעת שזה מסוכן ושזה משהו שלא ייעשה.

בחוויה שלי ההצקות הן יותר דווקא בין גילאים קרובים. אולי בגלל שזה מה שחוויתי זה מה שנראה לי נורמטיבי, לא יודעת.. כשאני קואה הצקות בהפרשי גיל גדולים זה נראה לי סימן לדינמיקה לא בריאה בכללי ולבעיה שמסתתרת תחת מעטה תמים ולא להצקות נורמליות

המכות שילדים הולכים הרבה פעמים כואבות

לא בהכרח שבגיל 7 יודעים שקשירה היא פגיעה

יש מלא הצקות בהפרשי גילאים כמו שיש חברויות בהפרש גילאים

אישית אני מצפה מילד בן 7 להבין על דברים ספציפיים שהם פוגעים, אבל אולי במקרה קיצון באמת יש ילד שהגיע לגיל 7 בלי לשמוע מעולם שזה מסוכן  ואז הייתי בודקת טוב טוב מה גרם לו בגיל 7 להחליט לראשונה בחייו לקשור מישהו .

ילדים הולכים מכות כואבות. אמרתי שאצלנו בבית דאגנו לא להכאיב כשזה היה הצקות סתם. זה היה דוגמא לזה שאם ילד יודע שמשהו פוגע הוא *אמור* לדעת לא לעשות אותו

ברור שיש הצקות בהפרשי גילאים. הנקודה שלי היתה שהצקות כאלה, ברמה מסויימת ובטח אם הן סדרתיות, *לדעתי* מעידות על דינמיקה בעייתית

זה נשמע מזעזע אבל הוא לא רואה את זה כמו שאת רואה.

הייתי מסבירה שלא תקין ובו זמנית מפקחת קצת יותר, כמה שאפשר כמובן. 

נשמע לי שזה משהו שהוא שמע או ראה - מספיק שראה תמונה שמתארת את הגולים לבבל, וכבר הראש שלו חשב איך להמחיש את זה במציאות... ומי יותר טוב בשביל המחשה מאשר האח הקטן וחסר האונים?

בכל אופן, אמרת לו נכון, שזה משהו שגויים רשעים עושים, ולא אחים שאוהבים זה את זה.

נראה לי שבשיחה איתו תדגישי יותר את האהבה והאחווה שביניהם, וגם תנסי לנתב אותו שיסביר לך מה קורה לו לאחרונה, למה הוא מציק הרבה לאח הקטן. נשמע לי שבזה טמון הפתח לשיפור המצב, כך שלא יישנה מקרה כזה.

ואם את רואה שהוא לא מבין כשמסבירים לו דברים כגון אלה, אולי כדאי לבדוק לעומק אם ההתנהגות שלו תואמת גיל או לא...

ובינתיים כמובן כמה שאפשר להשגיח ולהגן על הקטן. (ומי כמוני יודעת כמה זה קשה, מאוד קשה......)

אבל מה שעושים, מסבירים שזה אסור. ואם חלילה *זה חוזר* הייתי משתפת את הפסיכולוגית של הבית ספר... פעם אחת זה מעשה שטות... פעם שניה זה כנראה חיקוי וצריך להתערב יותר... נראה לי לפחות

אני חושבת שחשוב להסביר לו למה זה לא בסדר, חוץ מלהגיד לו שזה לא בסדר

לנסות לחשוב איתו ביחד מה אחיו הקטן הרגיש כשהוא היה סגור בחדר לבד ולא יכל לזוז 

בעזרת ה' אדבר איתו על זה שוב ביישוב הדעת.

כמובן שעכשיו אני רגועה יותר ויכולה לחשוב על זה בצורה יותר שקולה

לוקח זמן להתאושש

תלוי אם שן היה תחתונה או עליונה

תחתונה זה יותר זמן להתאושש

אני לרוב סבבה במחלות/כאבים, וגם אחרי העקירות (כירורגיות) תוך יום יומיים הייתי בסדר.

בעלי חולה הרבה יותר בקלות וכל כאב חמור יותר אצלו ולדעתי לקח לו שבוע פלוס אחרי עקירה כזאת.

מאד הזהירו אותי אבל תכלס עבר בשלום.

עם משככי כאבים לא הרגשתי כלום.

הרופא אמר לי שזה נורא משתנה משן אחת לשניה, תלוי מה י ש מתחת לשורש. לפעמים עובר שם משהו חשוב.

בנוסף מה זכן משמעותי אולי זה שי שהרבה הגבלה באכילה, ולפעמים נוטלים אנטיביוטיקה שזה בעצמו מחליש.

בעקירה אחת לקחתי משכך כאבים שחזרתי הביתה וממחרת לא הרגשתי כלום

בעיקרה אחרת, אצל אותו רופא, היו ביומיים הראשונים כאבים חזקים שהצריכו משככי כאבים ועוד כשבוע+ כאבים שהסתדרתי בלי משכך.

תלוי איפה השן..

ממליצה להיערך עם מלא משככי כאבים, אוכל קר ורך..

אחרי 3 ימים בדרכ הרגשתי יותר טוב.. לבעלי השן הייתה באלכסון ולקח המון זמן לעקור אותה וההתאוששות הייתה ממש קשה.. 

לי היתה עקירה ממש פשוטה, יצאתי מהעבודה, הלכתי לעקירה וחזרתי מיד לעבוד... לדעתי אפילו לא לקחתי שום משכך כאבים

על פי המלצה של רופא שיניים מצוין שאני סומכת עליו.

הלכתי לשם פרטי, עלה לא מעט, אבל הרופא שיניים ששלח אותי לשם אמר שהמחירים שם יחסית זולים ביחס לפרטי.

יכולה לתת מספר בפרטי.

גם שן שגדלה לרוחב והייתה קרובה מאוד לעצב והייתי סופר מרוצה.

מה שכן המחיר…

https://www.google.com/search?q=jerusalem+oral+surgery&rlz=1C9BKJA_enIL1144IL1144&oq=jerusalem+oral+&hl=he&sourceid=chrome-mobile&ie=UTF-8#ebo=0

זו שן עליונה, והיא לגמרי בחוץ אז מקווה שזה יעבור בטוב 🙏

לא אכפת לי לקחת משככי כאבים, אני פשוט זוכרת את עצמי אחרי פעם אחרת שעקרתי שהגעתי הביתה וישנתי שעות. אבל אני לא זוכרת איך הרגשתי בימים שאחרי 🙃

מתארגנת על אוכל רך וקר בעזרת ה'.

חוששת איך אסתדר עם הילדים... לא להרים בן שנתיים וחצי זה קצת קשוח 

לא לדבר ולא לצעוק עוד יותר קשוח עם ילדים בחופש 😆

כמה אפשרי לקחת אקמול ולהסתדר ?

בעל במילואים וכו..

אין זמן ביניים שהם משועממים.

קמים, מתלבשים, יוצאים.

אם יש לי ארגונים מעבר, משתדלת לעשות לפני שהם קמים 

הילדים שלי קמים מאד מוקדם, עםה שמש.

בחורף זה סבבה אבל בקיץ בחמש ועשרה כולם ערים (זה לא קשור לאור זה קשור לשמש, כי החדר חשוך לגמרי)

זה לא תמיד בשליטתינו כמה זמן בוקר יש

(אכן הבוקר אצלינו ארוך וזמן מופלא שהם משחקים בו בכיף. אני מלבישה ממש בסוף, אחרי שהתיקים ארוזים ואני מוארגנת להוציא אותם/בעלי.

כי אין לי כח לעצבים של ילדים מאורגנים שעכשיו צריך להישמר שיישארו ככה ובגד מתלכלך וכו')

קמים אצלי מוקדם

יש מלאאא זמן לבלות בבוקר

ואין לי טלויזיה, אבל בהחלט לא קל לי להתארגן במקביל. יש בקרים שמעסיקים את עצמם יפה, ויש לא מעט שהם מאד דביקים אלי

שום דבר אחר

קמים, מתארגנים, ויושבים לשחק או לקרוא נגיד

אוכלים משהו

ויוצאים

זה משבש מאד את ההורמון הטבעי של היום/לילה (מלטונין)

מצד שני בוקר באמת זמן מאתגר.

בכנות זה ענין של הרגל

מבינה לגמרי שאחרי שהתרגלת לזה וגם הם, קשה להחזיר את הגלגל אחורנית.

מצד שני אני לא נותנת בכלל מסך לילדים.. אז אני לא הבן אדם לענות על זה (יש לי עוד קטנים, ומשתדלת להשאיר את זה כמה שאפשר מחוץ לתחום. יודעת שזה בלתי נמנע בסוף)

במקרה חירום של ילדון צורח ואני באיחור כן אתן לו לראות איזה סרטון של שיר בפלאפון ל5 דקות, אבל זה לא חלק מסדר בוקר שלנו. ראה?

אם בעלי בבית, עושים תורנות מי מתארגן ומי שומר על הילדים. אם הוא לא, אז מתמרנים... מנסה לנצל רגע שהם משחקים יפה לרוץ להתלבש, או שמה להם צלחת עם אוכל ורצה. לומדים להתארגן בצ'יק.

פעם הייתי קמה לפניהם ומעירה אותם כשכבר הייתי מוכנה לגמרי. היום הם משכימים קום לפניי אז זה לא עובד.

(בשעה אפשר להספיק גם להעיר, גם להלביש, גם להתארגן וגם לשלוח כבר למוסדות...)

אנחנו מפעילים לפעמים סרטונים בטלפון לילדונת, אבל היא היחידה שאנחנו עושים לה את זה, כי היא מאתגרת מאוד-מאוד בהתארגנות בבוקר (על הרצף האוטיסטי) ואנחנו מחפשים כל דרך להקל. בכל אופן, מדובר בלא יותר מרבע שעה, שתוך כדי אנחנו מנסים לארגן אותה.

לשאר הילדים אנחנו מפעילים לפעמים שירים כדי לעורר אותם. לעתים רחוקות מי שכבר מאורגן זוכה לצפות בסרטון, אבל זה לא בשגרה.

(אני לא כזו אלופה בהישמרות ממסכים... לצערי הילדים שלי רואים יותר מדי מסכים במהלך היום. אבל איפה שאפשר משתדלת להמעיט...)

זה לא ממש בריא לפתוח את הבוקר עם כל כך הרבה גירויים..

אני אודה ששנה שעברה הייתי עם היפראמזיס ובעל במילואים ונפלתי גם למלכודת של מסכים בבוקר.

וזה מאוד נח וקשה להפסיק

אבל ברגע שהחלטתי עם עצמי שדי בכל מחיר אז מאוד מהר הן התרגלו שאין.

היום הן פשוט מתארגנות (קצת יותר בנחת) ומשחקות.

בהתחלה הן היו מבקשות והיום הן כבר לא מבקשות יודעות שזו לא אופציה.

אצלי יש "תחנות"

נטילת ידיים

להתלבש, לא יוצאים מחדר עד שמתלבשים אלא אם כן צריכים להתפנות..

שטיפת פנים וצחצוח שיניים

קרם פנים וסידור שיער.. מי שרוצה מקבל נשנוש בוקר או כריך.. מי שלא יש דפים ועפרונות ציבעוניים בשולחן (כמות קטנה) עד שהם יוצאים..

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

יומיים כאבים חזקים ממש בעיניים.

אח''כ ללא כאבים אבל ראיה מטושטשת שהלכה והתייצבה עם הזמן, כל הזמן היה שיפור.

חושבת שחודשיים-שלושה אחרי ראיתי 6/6 ב"ה.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

וגם לא באמת חזר לה מספר גבוה, היא מסתדרת בקלות גם בלי משקפיים

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

היה מספר ממש גבוה, עשיתי לפני החתונה ומלכתחילה נשארה מידה נמוכה. אני חושבת שעלה לי עוד קצת אחרי, אבל אני עדיין לא משתמשת במשקפיים

מבחינת ההחלמה היה לי כמה ימים קשים. אני חושבת שאי אפשר לדעת מראש איך יהיה אז כדאי להיערך מראש לכמה ימים- שבוע של תפקוד נמוך יותר ועזרה בבית עם הילדים.

עכשיו יש 1-2.

אגב רואה ששאלת לגבי ניתוח נוסף, אני עשיתי בקייר לייזר והם מתחייבים שאם המידה עולה ומבחינה רפואית אפשר לעשות עוד ניתוח הם עושים ניתוח חוזר חינם...

עשיתי לפני החתונה בגיל 19, אחרי לידה רביעית חזר לי למספר הקודם. 

באסותא טוענים שהמחקרים מראים שאין קשר ללידות (קשה לי להסכים איתם)

בכל מקרה עכשיו מחכה לפני שאעשה ניתוח נוסף.

חייבת לציין שלא מתחרטת. היה שווה להיות בלי משקפיים 11 שנה...

אם כמובן זה מתאפשר מבחינה טכנית למבנה העין וכו'.

במדידות ובדיקת התאמה הם לוקחים בחשבון גם ניתוח תיקון

עלה המספר

במספר שלם..

אז חוששת מאוד לעשות לייזר ושיחזור לי...

למי שיש הסדר עם הקופ"ח? נכון לתקופה זו..

והאם אפשר לשלם בתשלומים? 

בביטוח שיש בקופת חולים

ובהסכם של קופת חולים עם המקום

הפער לאותו ניתוח באותו מקום בין השתתפות קופות חולים יכול להגיע לאלפי שקלים (מניסיון), אז צריך לברר ספציפית.

שעשתה

המספר עלה לה ובמהלך הזמן גם הסתבך ונהיה קרע ברשתית

מורכבת עם הראייה

עכשיו יותר בסדר אבל כן זקוקה לטיפות קבוע

והנזק לרשתית הרופאים אמרו לה שזה כנראה וודאי מהניתוח

יש פה עניין של סיכוי מול סיכון

זה גם תופעה שהחלה הרבה דיי הרבה שנים מהניתוח אבל ממה שהבנתי ממנה זה אחת מהסיכונים לטווח רחוק של הניתוח

במשקפי קריאה..

קצת מוקדם יותר מאנשים ללא משקפיים..

אולי הגיל קצת משתנה אבל ממה שהבנתי זה די מחייב שיהיה 

שלפי מצב העיניים שלי עכשיו, לא בטוח שאני אצטרך משקפי קריאה. אבל עם אני אעשה לייזר, אז אני כן אצטרך אחרי גיל 40.

(לא בטוחה שהבנתי אותו מדויק. בכל מקרה לא עשיתי לייזר ולא שוקלת לעשות כרגע).

אומרת עלייך פרק תהילים עכשיו

קחי את הזמן שלך להתבאס ולנשום...

שה' ישלח לך אותו בקרוב ממש!