1. מאוחר יותר

2.אורך אותו דבר פחות או יותר

3.היה חתך בראשונה ובשניה לא

4. קצת יותר קשה. (בשניה היה לי גם דכאון אחרי לידה אחרי כמה חודשים אבל לא החשבתי כאן כחלק מהתאוששת)

5. נראה לי אותו דבר

6.בת שנה ושמונה באהבה שנמשכת עד היום ב"ה כולל חיבוקי דב😉

1. בלידה השניה ילדתי מאוחר יותר מהראשונה (ראשונה 37+1, שניה 38+5)
2. אצלי המיתוס היה נכון. לידה שניה היתה מהירה בהרבה מהראשונה.
3. לידה ראשונה - רק חתך יזום. לידה שניה - גם חתך יזום וגם קרע עמוק.
4. ההתאוששות מהלידה השניה היתה הרבה יותר קלה מהראשונה, גם מבחינת עוצמת הכאב, וגם מבחינת יכולת טכנית לתפקד - כבר למחרת הלידה השניה יכולתי ללכת זקוף ובלי תמיכה, הייתי מסוגלת להתקלח לבד, יכולתי גם לקחת את התינוק בידים לבד, לקום לבד מהמיטה. פשוט עולם אחר מבחינת התאוששות.
5. אופי וכמות הדימום היה לי פחות או יותר אותו דבר בשניהם.
6. הבכור שלי היה בן שנתיים, והוא קיבל את התינוקת מעולה. 

1. לידה ראשונה שבוע 39 (בזירוז בגלל משקל גדול). לידה שנייה ספונטנית שבוע 40 פלוס 5

2. לידה ראשונה בזירוז - 30 שעות בחדר לידה. לידה ארוכה קשה ומעצבנת

לידה שנייה שעה וחצי מכניסה לחדר לידה בפתיחה 6 עד הלידה - לידת מים מדהימה

3. היה לי חתך בשתי הלידות (לידה ראשונה יזום, לידה שנייה אמרה שיש קרע במיקום של החתך הקודם)

לידה ראשונה תפריל כאבו מאוד עד שבועיים אחרי הלידה

לידה שנייה לא הרגשתי בכללללל את התפרים. לא הרגשתי כלום. המיילדת הסבירה שתופרת תפרים פנימיים הבטיחה שלא יכאב ובאמת ב''ה לא כאב בכלל.

4..התאוששות אחרי לידה שנייה קלה בהרבה. ב''ה!!!

5. בשתי הלידות דימום מוגבר אחרי הלידה (pph). לאחר מכן כמות דימום זהה

6.  בכור בן שנתיים קיבל ממש בטוב את האח הקטן. אוהב אותו מאוד תודה לה'

1. אותו דבר

2. השניה הייתה מהירה יותר אבל שניהם היו קצרות יחסית (שעה וחצי בחדר לידה בראשונה רבע שעה בחדר לידה בשנייה).

3. בשניהם קרע קטן יחסית בלי חתך יזום.

4. בשנייה ההתאוששות הייתה קלה יותר בצורה משמעותית (לדעתי קשור גם במיקצועיות של הרופאה התופרת).

5. אותו דבר

6. התלהבה ממש הייתה בת 3+ אז כבר ממש רצתה אח/ות.

אבל בכל זאת:

1. ילדתי מוקדם יותר (בשבוע 39) - תכננתי להספיק את השבוע האחרון בלימודי התואר, וזה לא קרה...

2. שתי הלידות היו אותו דבר (ארבע שעות). אולי השלב הלטנטי בבית היה קצר יותר, אבל לא בטוחה.

3. בלידה הראשונה - חתך יזום (לדעת אמא שלי עם מיילדת אחרת זה היה יכול להימנע...). בלידה השנייה - כלום ב"ה.

4. מכיוון שכך 👆 ההתאוששות הייתה קלה יותר ב"ה.

5. הבכורה הייתה בת שנה וחצי. קיבלה אותו מצוין דאגה לו, למדה את שמו מהר... (בעיוות, כמובן) ב"ה עד היום יש ביניהם קשר טוב (יש אצלנו עוד פעם אחת הפרש דומה - שנה ותשע - וראו את ההבדל... התינוק הגדול דאז התקשה לקבל את אחותו הקטנה, וניסה לבדוק את ה"עמידות" שלה הרבה פעמים...)

הפרש של שנתיים

אם כי למרות הבדיקות המוזרות האלה,

ב''ה ההתחלה ב''ה עוברת חלק יחסית

1.מוקדם יותר ביומיים לפני משוער,

2.קצר יותר בחצי,10 שעות,

3.חצי תפר,לעומת הראשונה שהיה יותר,

4.התאוששות יותר קלה,

5.אותו דבר,

6.הוא היה בן שנתיים,נהיו חברים טובים

1. מאוחר יותר

2. קצר יותר, אבל לא בפער משמעותי

3. נקרעתי אותו דבר בערך

4. קלה בפער

5. אותו דבר

6. באהבה ובשמחה. שנתיים וקצת

1. מאוחר יותר.ראשונה 37 שנייה כמעט 41

2. יותר קצרה. לידת בזק

3. ראשונה חתך יזום ותפרים. בשנייה נקרעתי והיו גם כן תפרים

4. התאוששות קלה יותר פיזית

5. אותו דבר. אחרי שתיהן טבלתי פחות מחודש אחרי

6. הפרש של שנה וחודשיים. מבחינתי הם די גדלו כמו תאומים כי הגדול היה קטנטן וקיבל אותה בטבעיות כאילו היא הייתה שם כל הזמן

1. קצת מאוחר יותר - הראשונה 41+3, בשניה הגעתי ל42 אז זירוז

2. בגלל שהיה עם זירוז, כל התהליך לקח יותר זמן. כנראה גם היה מצג עורפי שתקע אותי בפתיחה 5 לכמה שעות טובות. סך הכל שתיהן לא היו ארוכות מאוד אבל לא בזק: הראשונה 7 שעות מירידת מים בבית, השניה התחילו זירוז בבוקר וילדתי ב23 בלילה, אבל היה פרק זמן שהפיטוצין היה במינון נמוך ולא ממש השפיע אז אני לא מחשיבה אותו כחלק מהלידה

3. בראשונה לא היו בכלל. בשניה, עם תינוק גדול (קצת יותר מ4 קילו) היה חתך משהו מינורי שהרופאה ניסתה לתפור, הגיעה למסקנה שעדיף בלי ולא מממש הרגשתי הבדל מהראשונה.

4. לא זוכרת הבדל מיוחד בהתאוששות

5. כנ"ל, די דומה, טבלתי אחרי אותו פרק זמן

6. הבכורה היתה בת כמעט 3, מצד אחד התרגשה ואהבה אותו מאוד, מצד שני גם היה לה קשה והרבה התפרצויות רגשיות ועניינים

1. מאוחר יותר. (הראשונה היתה בזירוז)

2. קצת קשה לענות. בשתיהן הגעתי לבית חולים לא בלידה פעילה.

בראשונה היה זירוז, סך הכל בבית חולים הייתי בערך 24 שעות עד ללידה. בחדר לידה בערך שעה וחצי.

בלידה השנייה הייתי מלא זמן במיון. בחדר לידה גם בערך שעה וחצי. סך הכל בערך 20 שעות.

3. בלידה השנייה היה רק שפשוף שלא תפרו, בלידה הראשונה היו קרעים ותפרים.

4. התאוששות יותר קלה. גם כי לא היו תפרים, וגם לא היה את ההלם של לידה ראשונה.

5. אני חושבת שדי דומה. טבלתי פחות או יותר באותו זמן.

6. הבכורה היתה בת שנתיים חודש. קיבלה אותו ממש בסדר.

1. אותו זמן

2. קצר יותר

3.היו גם וגם

4. קלה יותר, נראה לי כי הייתי בלי אפידורל

5. דימום דומה

6.  הבכור בן שנתיים וחצי קיבל יפה, בהמשך היו עניינים של קנאה וכדו' אבל היום הם חברים טובים

1. השניה מאוחרת יותר

2. קצרה יותר

3. לא היו תפרים בשתיהן

4. התאוששות קלה בשתיהן

5. וואלה לא זוכרת. ברשומה טבלתי מוקדם יותר.

6. הבכור היה בן כמעט 3. קיבל אותה ממש אחלה.

1. ילדת מוקדם או מאוחר יותר מהלידה הראשונה?

מאוחר יותר!

לידה ראשונה 37+4

לידה שניה 40+4
שתיהן לידות טבעיות שהתפתחו לבד.

2. מבחינת אורך זמן הלידה,היה קצר או ארוך יותר? המיתוס של לידה שניה יותר מהירה מלידה ראשונה הוא נכון?

היה ארוך יותר ומתיש יותר
לידה ראשונה הגעתי לבית חולים בלי שהייתי בטוחה שאני בלידה, התברר שאני בפתיחה ו7 ותוך שעתיים הבייבי היה בחוץ

לידה שניה הייתי בחדר לידה גם כן "רק" 3 שעות, אבל ביליתי המון זמן עם צירים לפני כן

3. קרעים/חתכים/תפרים, היה/לא היה? היה/לא היה בלידה הראשונה?

לא היו ב2 הלידות, ב"ה.
לידה ראשונה 3 קילו

לידה שניה 3.5 קילו

4. התאוששות קלה או קשה יותר?

שתיהן קלות במיוחד, התקלחתי בחדר לידה שעה אחרי הלידה ומאז הייתי בן אדם חדש.

5. אופי וכמות דימום שונה או אותו דבר?

אותו דבר בערך

לידה ראשונה טבלתי אחרי כמעט 4 שבועות, לידה שניה 3 שבועות וקצת

6. איך הבכור/ה שבבית קיבלו את התינוק/ת? איזה גילאים הם היו?

ממש יפה, ב"ה!

הוא מאוד אוהב אותו, כמובן שמסוכן ששניהם יהיו יחד באותה בלטה... הוא דוחף לו מוצץ לאף ומנשק אותו על העיניים...

הפרש של שנה+5

2. אני חושבת שאורך הלידה היה די דומה מתחילת הצירים ועד הלידה. אבל הגעתי בזמן שונה לבית חולים. עם הגדולה הגעתי בפתיחה מלאה ועם השנייה הגעתי בפתיחה 4 עם ירידת מים..

3. בלידה הראשונה חתך יזום.. הלידה השנייה תפר קטן

4. אני חושבת שזאת התאוששות שונה.. אחרי לידה ראשונה כל התחושות לגמרי חדשות.  פעם ראשונה שמרגישים שהגוף עובר טלטלה ולכן זה אתגר. ולידה שנייה יש עוד ילד בבית לטפל בו בנוסף לתינוק.. אז זה גם אתגר..

5. דומה ממש. נטהרתי גם פחות או יותר באותו שלב.

6. קיבלה ממש יפה.. נהנתה ממנה מאוד. פער של שנה ו10

1. ילדת מוקדם או מאוחר יותר מהלידה הראשונה?

ילדתי יותר מוקדם בשבוע

(לידה ראשונה שבוע 39 ולידה שניה שבוע 38)

2. מבחינת אורך זמן הלידה,היה קצר או ארוך יותר? המיתוס של לידה שניה יותר מהירה מלידה ראשונה הוא נכון?

קצר באופן משמעותי. לידה ראשונה התמשכה כ 24 שעות מירידת המים ולידה שנייה התינוקת כבר הייתה בחוץ לאחר 4 שעות מירידת המים.

3. קרעים/חתכים/תפרים, היה/לא היה? היה/לא היה בלידה הראשונה?

בלידה ראשונה היה חתך מבוקר ולידה שנייה תפריט קלים

4. התאוששות קלה או קשה יותר?

התאוששות הרבה יותר קלה בלידה שנייה. היא גם הייתה ללא אפידורל בניגוד לראשונה

5. אופי וכמות דימום שונה או אותו דבר?

בלידה עצמה איבדתי יותר דם אבל בהמשך הדימום עצמו היה דיי דומה

6. איך הבכור/ה שבבית קיבלו את התינוק/ת? איזה גילאים הם היו?

הגדול היה רק בן שנה וחודש כך שבגיל הזה הם לא כ"כ מבינים..

תודה מראש לעונות

ילדתי כשבעלי היה בתפילה,

כי לא חשבנו שיתפתח כל כך מהר.

ובלידה השלישית דווקא לא מיהרו, למרות שזאת לידה מתקדמת ואני עם עבר של לידות מהירות.

ויצא שלא הספקתי לקבל אנטיביוטיקה ל GBS.

כי הבנתי שטוב שיהיה בפתיחת ההיכל (זה היה יום שהיה בו הוצאת ספר תורה. ב2 הלידות האמת)

ובכלל שעדיף שלא יהיה בסביבה

התמקמנו בחדר לידה, בדיוק היה זמן תפילה.

הוא שאל את המיילדת אם זה בסדר שהוא יצא עכשיו. היא לא ציפתה שתוך שעה מאז שנכנסנו יתפתח משהו, אז היא אמרה לו שאין בעיה.

ובדיוק כשהוא הלך הגעתי לפתיחה מלאה, המים פקעו, והילדה נולדה.

כשהוא חזר הוא גילה שהיא כבר בחוץ.

אין לי בעיה ללדת כשהוא איתי. אני יודעת שיש כאלה שנטכחות הבעל יכולה לעקב את הלידה, אבל אצלי לא.

פשוט הסוף של הלידות שלי מתקדם מהר.

ולכן זה לא מיתוס.

מיתוס זו הנחה שלא מבוססת מדעית,

זה שיש מקרים יוצאים מן הכלל זה חלק מהשקלול הסטטיסטי.

תמונת מצב מקבלים משילוב של כמה פרמטרים (למרות שגם אז יש חריגויות)

1 . מוקדם יותר, הראשונה היתה בזירוז בשבוע 39 והשניה שבוע 37

2 . הראשונה היתה עם זירוז, ילדתי אחרי כמה שעות של צירים מלאכותיים בערך 6 שעות,  השניה צירים אמתיים שהתחילו ממש לכאוב ב11 בלילה וילדתי ב6 בבוקר

3 . בשתי הלידות היו קרעים ספונטנים דרגה 2, לא הסכמתי למשהו יזום, ותפרים כמובן גם

4. את הלידה הראשונה לא ממש זוכרת את ההתאוששות, לידה שניה הייתי צריכה לחפש שמלה לברית אז זוכרת שגם אחרי שבוע היה קשה ללכת בגלל התפרים

5. לא זכור לי משהו חריג בשניהם  , ברוך ה' בלי עין הרע

6 . הבכורה ניסתה לחקות אותו, התחילה לקחת מוצץ פעם ראשונה ודאגה לו, היתה קטנה בת שנה וחצי

1. ילדתי מוקדם  יותר מהלידה הראשונה

2. מבחינת אורך זמן הלידה,היה קצר יותר

3. קרעים/חתכים/תפרים לא היה בשתיהם ב"ה

4. התאוששות זהה פחות או יותר

5. אופי וכמות דימום גדול יותר?

6. איך הבכור/ה שבבית קיבלו את התינוק/ת? מהמם  היה בן שנתיים וחצי אבל כל הזמן הבאנו לו מתנות מהתינוק החדש והדגשנו לו כמה הוא אוהב אותו וגם שהרביץ קצת בהתחלה אמרנו לו  X כ"כ אוהב אותך הוא לא מאמין שעשית לו ככה והשתדלנו לא לכעוס ב"ה קרה ממש פעמים בודדות היום ממש חברים

1. לידה שניה 38+4 , לידה ראשונה 37+6 ירידת מים ו38 לידה.

2. אורך הלידה השניה היה קצר יותר. נכנסתי לחדר לידה בסביבות 8 ומשהו בבוקר, לפני 11 הוא היה בחוץ. ברוך ה'.

לידה ראשונה נכנסתי לחדר לידה ב7 ומשהו בבוקר, הילדה יצאה ב3 וחצי בצהריים...

3. היו קרעים בלידה ראשונה. לידה שניה בלי כלום.

4. התאוששות מלידה ראשונה לקח הרבה זמן, היה קשה יותר בהשוואה ללידה שניה.

5.לא זוכרת כמות דימום...

6. הבכורה הייתה בת שנתיים ושלושה חוד' כשהילד השני נולד. שמחה ועזרה לטפל בו..

כי הראשונה היתה קיסרי דחוף והשניה קיסרי אלטיקיבי

הבכורה היתה בת קרוב לשנתיים (כפי שבדיוק היום הבן שלי ראה לנכון לדייק כשהיא אמרה שהיא גדולה ממנו בשנתיים: "לא נכון, בשנה ואחד עשר חודשים!")

ב"ה קיבלה את אחיה הקטן יפה מאוד. היתה תקשורתית וחכמה הרבה מכפי גילה. סיפרנו לה לפני כן את "לולו והתינוק הצווחן" והיא הבינה שעומד להיוולד לה אח וכו'. ב"ה גם היה קשר טוב עם סבא וסבתא שאצלם היא היתה אחרי הלידה, אז זה גם עזר.

1. ילדתי מוקדם יותר, בערך בשבוע

2. הלידה השניה הייתה לידת בזק, אז כמובן שהייתה קצרה יותר

3. היו לי בשתי הלידות. בראשונה לדעתי יזום, בשניה לא יודעט, לא שאלתי

4. התאוששתי הרבה יותר מהר, אבל מצד שני הבת שלי הייתה מאושפזת בפגיה, אז הייתי חייבת להתאושש מהר יותר, בטח אם מוסיפים לזה את כל הבדיקות והתורים שהיו לנו אחרי השחרור

5. חייבת להודות שאין לי מושג

6. הגדולה שלי הייתה בת 3.3. קיבלה אותה בהמון אהבה והתרגשות, חיכתה לה ממש והיא אחות גדולה נהדרת

* משהו חשוב- חלק מהדברים נובעים מזה שהתינוקת שלי אובחנה עם ת. דאון

1. מוקדם יותר

2. לא רלוונטי

3. לא רלוונטי

4. לא רלוונטי

5. אותו דבר בערך

6. שנתיים, יש רגעים ויש רגעים. רוב הזמן ממש אוהבת אותה, אבל כשהיא רוצה יחס או עצבנית זה יוצא על התינוקת

1. מאוחר יותר

2.קצרה יותר.

3. בה' לא היה

4. אותו דבר

5. אותו דבר

6. הבכור היה בן שנה וחדשיים. בהתחלה קצת ניסה להרביץ לו.. אבל הם חברים טובים ומתוקים

1. יום אחד יותר מוקדם😅

2. לידה שניה היתה קצרה בהרבה ב"ה

3. בראשונה היה חתך יזום וקרע, בשניה תודה לה' לא היה כלום

4. בשניה ההתאוששות היתה יותר קלה, בעיקר מבחינה נפשית- מצב רוח וכו', נראלי בעיקר גם בגלל שהלידה היתה מהממת וגם בגלל שכבר ידעתי מה זה לידה ומה להיות אמא, וגם חושבת שזה שהגדול שלי היה צריך אותי גם, גרם לי להיות יותר בטוב ולתפקד כמה שאפשר

5. לא זוכרת שהיה הבדל

6. היה בן שנה, אז קיבל אותה באופן טבעי, ב"ה אוהבים אחד את השני וקרובים שממש כיף לראות את זה❤️

1. יותר מאוחר

2. נראה לי קצר יותר אבל עדיין ארוך מאדדד (נראה לי כי לידה ראשונה בזירוז ולידה שניה טבעית אז קשה קצת לחשב..)

3. בלידה הראשונה נקרעתי ממש, בשניה נקרעתי קצת

4. התאוששות קלה יותר לאין ערוך.. אי אפשר להשוות

5. אותו דבר בגדול.. אולי טיפה פחות דימום

6. היתה בת שנה וחודשיים, קיבלה אותה מדהים ב"ה.. חברות הכי טובות עד היום ב"ה 

אורך קצר יותר

התאוששות קלה יותר

כל השאר לא רלוונטי..

הבכורה בת 1.5

בהתחלה התעלמה מקיומי..

ישנה איתי כמה לילות

היתה מקסימה לו הרבה

זה המתנה הכי טובה שקיבלה בחייה לדעתי❤️

מהר מאוד נהיו חברים טובים טובים...

אז קחי בחשבון את מה שאני עונה

1. מוקדם יותר. לידה ראשונה 41+3 לידה שניה 40

2. שתיהן ארוכות מאוד מאוד עם שעות של צירים.

לידה ראשונה ירידת מים והתחילו צירים אחרי כ- 18 שעות. אחרי 12 שעות של צירים ומצוקה עוברית עשו ניתוח קיסרי חירום.

לידה שניה כמה ימים של צירים לא אפקטיבים, הגעתי לבי"ח בבוקר וילדתי ב - 2 בלילה. כל השעות האלו צירים חזקים מאוד.

3. לידה שניה היה קרע דרגה 2

4. בשתיהן ההתאוששות היתה מאוד מאוד קשוחה... שבוע שבועיים של חוסר תפקוד ומשככי כאבים מסביב לשעון.

5. נראלי בגדול אותו דבר, לא הרגשתי הבדל משמעותי

6. הגדול היה בן שנתיים ו-3 חוד'. קיבל את התינוקת מאוד בשמחה. עד היום אוהב אותה מאוד ומשחק איתה. למרות שעדיין קטנה...

1. ילדת מוקדם או מאוחר יותר מהלידה הראשונה?

לידה ראשונה 37+3, לידה שניה 38+5

2. מבחינת אורך זמן הלידה,היה קצר או ארוך יותר? המיתוס של לידה שניה יותר מהירה מלידה ראשונה הוא נכון?

בדיוק הפוך...

לידה ראשונה סוג של לידת בזק... 3 שעות מאז שהגעתי לבית חולים עם פתיחה של חצי ס"מ...

לידה שניה הייתי איזה 11 שעות בבי"ח...מתוכם בערך 5 שעות בחדר לידה. הגעתי בפתיחה 2.5.

בדיעבד חושבת שהגעתי מוקדם מדי בגגל המיתוס שלידה שניה תהיה מהירה יותר...

3. קרעים/חתכים/תפרים, היה/לא היה? היה/לא היה בלידה הראשונה?

בלידה ראשונה חתך יזום.

בלידה שניה קרע קטן שתפרו.

4. התאוששות קלה או קשה יותר?

הכי קשה מכל הלידות.

אני תולה את זה בכך שזו לידה יחידה שקבלתי אפידורל.

5. אופי וכמות דימום שונה או אותו דבר?

וואלה לא זוכרת...

6. איך הבכור/ה שבבית קיבלו את התינוק/ת? איזה גילאים הם היו?

הפרש של שנה ושבע.

נהנתה מהבובה החדשה... עזרה לטפל בה... 

לא זכור לי סצנות מיוחדות

1. מאוחר יותר ביומיים/שלושה (את הראשונה ילדתי בתאריך המשוער)
2. שתיהן היו קצרות אבל השניה קצרה יותר. השניה ארכה כ-3 שעות - הגעתי בפתיחה מלאה (הלידות הקלות שלי באות על חשבון ההריונות, אז לא לקנא😉)

3. לידה ראשונה - קרע וחתך יזום, התפרים כאבו מאוד מאוד, לידה שניה - קרעים ללא חתך יזום, גם בה היו תפרים אבל הרבה פחות מורגשים ומציקים

4. קלה יותר (לדעתי קשור בזה שלא לקחתי אפידורל והגעתי מוכנה נפשית ללידה ולתקופה שאחר כך)
5. פחות דימום
6. בהתחלה לא הכי הבינה מה פשר היצור הזה, אבל היא אוהבת אותה והתחברה אליה, גם אם זה מתבטא בקנאה ומעיכות למיניהן (הייתה בת שנה וחודש)

1. שניהם אותו יום. כמה ימים אחרי התאריך

2. הראשונה הייתה ארוכה מאוד מאוד, השני פחות משעה בחדר לידה

3. לידה ראשונה חתכו אותי בגלל הואקום, לידה שניה סריטה שלא הצריכה תפירה

4. הרבה יותר קלה

5. לא זוכרת זה היה ככ מזמן, כנראה שבשני קצר יותר

6. קיבלה אותו ממש יפה, חיכתה לו מאוד ודי מהר שכחה שהייתה לבד.

גם היום הם חברים טובים. יש ביניהם שנה ו11

1. מאוחר יותר.

2. קצר יותר.

3-4-5 אותו דבר בשתי הלידות (בשתיהן היה חתך יזום עם תפרים).

6. באהבה רבה, בגיל 1.8.

1. ילדת מוקדם או מאוחר יותר מהלידה הראשונה?

ראשונה היתה יום אחרי, שניה היתה יומיים לפני.

2. מבחינת אורך זמן הלידה,היה קצר או ארוך יותר? המיתוס של לידה שניה יותר מהירה מלידה ראשונה הוא נכון?

חד משמעית כן. לא מיתוס, זה באמת הגיוני... ראשונה היה לי 12 שעות בבית חולים, שניה היה לי 4 שעות ..

3. קרעים/חתכים/תפרים, היה/לא היה? היה/לא היה בלידה הראשונה?

לא היה בראשונה, ואז בשניה אמרתי למיילדות שלא היה לי והם התרשמו שראשונה היה בלי שלדעתי התאמצו יותר שלא יהיה.. עד כמה שזה בידים שלהן ... אבל באמת לא היה בסוף ב'ה 🙏

4. התאוששות קלה או קשה יותר?

קלה יותר. גם בגלל שלקח רבע מהזמן, וגם כי הטראומה פחות, כי התהליך מוכר כבר ..

5. אופי וכמות דימום שונה או אותו דבר?

לדעתי בראשונה היה לי יותר

6. איך הבכור/ה שבבית קיבלו את התינוק/ת? איזה גילאים הם היו?

בן 3, קיבל באהבה ושמחה, אבל לאט לאט פיתח קינאה קצת, אבל לא נלחצת. יעבור

תודה מראש לעונות

בהצלחה לך ❤️

בגיל חצי שנה אני לא יודעת כמה טרמפולינה זה רלוונטי, בדרך כלל זה לגילאים קטנים יותר ובגיל הזה רוב זמן הערות זה משחק בשטיח וכו'

ולגבי המשקל לא נראה לי כדאי, בשלב הזה הוא כבר בטח הגיע קרוב ל9 קילו או אפילו עבר את המשקל

לדעתי אין למה לקנות משהו שתול חודש גג כבר לא רלוונטי בכלל...

אז לזה נראה לי כדאי עגלה או כיסא אוכל (אם זה עד חצי שעה אין בעיה להושיב גם אם עדיין לא יושב).

למה שלא תשקלי אותו עכשיו, אפילו במשקל ביתי- איתך ובלעדייך ולחשב את ההפרש ותראי כמה הוא שוקל?

יושב מעצמו- כך אמרה לי פיזיותרפיסטית.

מה שחשוב זה לא להושיב לזמן ארוך מדי.

אבל לזמן אוכל בודאי שאפשר ואף רצוי

אם יש לך למשל כסא של איקאה יש לקנות ריפוד שמתאים לקטנים יותר

כל אחד נכנס לנישואין עם מחשבות/רצונות לגבי עצמו ולגבי הדינמיקה עם השני

חלומות רגשות וכו יכולים להיות משותפים אם מוציאים אותם מגדר מחשבה ומדברים עליהם ביחד כי לא כתוב על המצח מה אני רוצה .... ואז אחרי שמקשיבים אחד לשני בלי שיפוט/ בלי להפריע לו להביע את מה שרוצה, מנכיחים את הרצון או רצונות של כל אחד, מכבדים (= לשון כובד, נותנים מקום לרצון במלואו, על כל מכלוליו) ואחרי ההתייחסות הראשונית הזו  אפשר לעשות תיאום ציפיות/ לבדוק מה דומה, מה שונה ומה מתנגש בין שני הרצונות

וממילא איך  בונים את הדבר הזה ביחד .

וכמובן שלא חייבים להיתפס לדפוס מסויים לעולם ועד.  כל כמה זמן יושבים ישב"צ ומדברים על התקופה/ איך אני רואה את הדברים/ ממה אני מרוצה ושמח, על מה אני מודה,  מה הייתי רוצה לשנות או לשפר  במערכת הזוגית או האישית. 

ממש לא אומרת שהוא חצי רווק ואת קורסת

מבחינתי לפחות הכוונה זה שהוא אחראי על הפרנסה ואני על בית וילדים. בפועל שנינו עובדים ושנינו מתחלקים פחות או יותר חצי חצי במטלות בית ועם הילדים וזה מעולה מבחינתי. אם ישתנה משהו נדבר על זה ובעז''ה נגיע להסכמות בינינו.

ולגבי הריצוי- אני חושבת שהרבה פעמים אנשים שיוצאים מריצוי הולכים לקצה השני של לא להתחשב באף אחד, בלי להגיע לאמצע

אז כן אני חושבת שצריך לדבר על זה ולהבין איך השינויים מסתדרים מבחינתך, ואיך הוא יכול להגשים חלומות ועדיין לקחת אחריות על החיים שלו ועל החלק שלו בבית...

אני חושבת שנכון שהאישה תהיה קשובה לעצמה ולא תלך לפי תבניות כאלה ואחרות כי החיים דינמיים. והסוד במעורבות הבעל הוא תקשורת ומערכת יחסים טובה

אם לא סבבה לך להיות 'האישה בבית' ואת מרגישה שאת מוותרת על עצמך לטובת גידול הילדים - צאי לעבוד במה שאת רוצה חולמת ואוהבת, בסוף אישה שטוב לה ושמחה תהיה אמא יותר טובה לילדים בבית ואישה יותר שמחה לבעלה כי יש לך מילוי עצמי דרך הקריירה. (יש נשים שהמילוי העצמי שלהן הוא אחר, כל אחת ומה ששלה)

היום להרבה דברים טכניים שקשורים בתחזוקת הבית יש חלופות שהם לא את,. הדבר הכי חשוב שיהיה בבית בתור הורים לילדים זה לב קשוב תקשורת טובה ושלום בית.

לגבי "ככה הוא". לדעתי זו תבנית שאנחנו שמים בה את הבעל כי אנחנו לא מעזות לשנות. ברגע שאת תשני הוא יצטרך להתאים את עצמו או שתמצאי דרכים אחרות להסתדר. בסוף בעל שלא מעורב בבית זה סימפטום לבעיה אחרת לדעתי יותר עמוקה

הטא לא מחפש שלא אעבוד

הוא רק היה רוצה שלא יהיה לי קשה להחזיק הכל לבד לתקופות ארוכות

ושבכללי יזרום לי יותר לפרגן לו ו'יסע לכל מיני שרוצה

ואני מפרגנת אבל לא תמיד בקלות

זה משו אחר לגמרי

וברור שקשה לו. הציפיות שלו פחות ריאלית בעיניי.

אל תנסי לרבע את העיגול לגבי מה שאת מרגישה, זה מגיע אחרכך ומשלמים על זה לא מעט

למה שייעדר ככ הרבה ותחזיקי הכל לבד לתקופות ארוכות? זה מילואים? בילויים? 

והז כבר קורה כל המזן במילא

וגם היה רוצה בכללי לחיות ככה

יותר מתוך שליחות ועישה משמעותית לא לבילויים

ואת החלומות המממ שגדולים מעדיפה שיחכה קצת בכמה נשים ובינתים יסתפק במינון משתאים לכוחות

הוא גם לא מבקש כלום ספציפי

מבקש את זה כדרך חיים

לא יודעת בדיוק לא מבינה

מספיק קשה לי שהל שנה בממוצע לפחות 4 -5 חודשים הוא לא פה

נגמר לי הכח לחןשב מעבר

ואת הילדים והעבודה וכו..?

גם פיזית וגם רגשית..

נגיד הבעל נעדר לתקופה ממושכת...

אתן מרגישות שזה קשה אבל סביל או מעבר לכוחות+..?

אם תציינו גם מס' ילדים אולי יותר יעזור

מנסה להבין קצת את עצמי ומעבר

הבאת ילדים בשותפות עם בעל ומעולם לא התכוונת להחזיק לבד את הבית ילדים ועבודה רגשית ופיזית לבד לא?

אם מגיעים למצבים שאין ברירה ויש העדרות של תקופה ממושכת (כמו מילואים לדוגמא) אז אנחנו מכחרות בזה שזה מעל כוחתנו ונעזרות כמה שיותר ואפשרי...

אבל זה לא הנורמה ולא האידיאל כלומר השאיפה שלנו כנשים לא צריכה להיות "להצליח להסתדר ולהחזיק הכל לבד" כי זה בדיוק ההפך ממהות נישואים ובית...

לשאלתך אני גיליתי שבמצב של אין ברירה אני מתפעלת את הכל מצויין ++ אבל זה מצב של חוסר ברירה ולא בחרתי להביא ילדים כדי לגדל לבד;)

ישלי 3 ילדים 

לא מבינה למה זה טבעי להיות כל יכולה לאורך זמן

והוא לא חושב ככה

מבחינתו אם זה היה ההפך הוא היה עושה את זה עבורי בקלות הרבה יותר

ואני עושה

אבל קשהההה לי מאוד

וכן זקוקה גם לקצת הקלות לפעמים..לרוב לא והוא מסיים עם כולם את הסבב והכל ..אבל בצו הבא מרגישה שפשוט גדול עלי . חגים לבד בעולם ועם כל הילדים

זה דכאון . מעדיפה שיתבטל החג ולא לחגוג ולא לבנות סוכה מאשר לשבת בה כגננת לבד כל היום

אוף אני סתם משגעת אתכן

אני קצת מוצפת ופגועה וכועסת על המילואים שהשפיעו לי ככה על הזוגיות שהיתה העוגן של חיי

הוא הבעל הכי עוזר בעולם בערך כולן תמיד מקנאות בי

לא דמיינתי שזה מה שהוא מחביא בלב

אלא הוא פשוט רוצה לצאת בתחושה שהאישה שהוא אוהב בסדר ומסתדרת?

ואז הוא רוצה לו שכמו תתני "אישור" שאת מסתדרת ויכולה להחזיק הכל לבד בשביל הרוגע הנפשי שלו שאת בסדר?

ואני לגמרי לא רק מתלוננת ומחצינה את זה כל הזמן

זה רק עכשיו אני ככה כי אני ברגע מתוסכל

בלב פתוח..

שברגיל את לא מאמינה שאישה צריכה לתפוס בית לבד ובדיוק בגלל זה בית מקימים ב2

ובמצבי חוסר ברירה- כמו מילואים את צריכה עזרה חיצונית/כל דבר אחר שיעזור לך כדי לעבור את התקופה הלא אידאלית הזו

אני נראה לי ברגע מתוסכל אז אני אמשיך לכתוב כשקצת ירגע לי הלב

עכשיו מרגישה שאני בעיקר שלילית

כי יושב לי גוש ענק בלב ואין לנו מתי לדבר אפילו חוץ מערב אחד ויחיד השבוע ורק בהמשכו

תודה רבה על העזרה והרצון וההבנה

שאני מרגישה שבטבע שלנו אנחנן מרגישות יותר 'אחריות' על הבית, גם כזה במחיר של לוותר על רצונות שלנו, והגברים בטבע שלהם יותר חושבים על עצמם, לא בקטע אגוסאיסטי אלא פשוט זו המחשבה הראשונית, ואחכ חושבים איך זה יכול להסתדר עם הבית.

ובמקום להתעצבן על זה, אני חושבת שאפשר ללמוד מהם ולחשוב גם על עצמנו.

במקום לכעוס עליו ששלושה ערבים בשבוע הוא לא נמצא בבית (נניח), אז ללמוד ממנו ולהגיד, ביום הזה והזה אני לא אהיה בבית כי אני הולכת להתאמן/יוצאת עם חברה/ מה שבאלך, צריכה שתהיה בבית.

ואני חושבת שכשאנחנו נלמד לדאוג לעצמנו אז זה גם יגרום להם לראות יותר את הבית ולקחת את האחריות וגם יאוורר אותנו ויפחית את האמוציות שלנו כלפי העניין.

הכותבת היא אחת שלא דואגת לעצמה בכלל ויודעת רק לכתוב מילים יפות

וממש דואגת 'הבקרים החופשיים שלי לא יבוזבזו על סדר נקיון וביושלים ועושה מה א'ני אוהבת לעצמי והולכת לערבי נישם ץמיד או לסדנאות שבא לי.. וכשחושב לי ללכת לביכנ''ס..

ולגמרי חושבת שאני חשובה

ועדיין ברור לי שיש לי אחריות על הילדים 'הבאתי לעולם ואני אעשה מה חשושב לי ולפעמים אהי. יצירתית כדי שזה יקרה

אבל כן מסתפקת במינון ובאופן שמתאים למציאות

לא מצפה להתנער מאחריות לגמרי או כמעט

לא שאין שותפות, אבל האחריות הבסיסית נתונה לכל אחד לפי ה"תפקיד" שלו. (האמת שאם כבר בעלי הרבה יותר שותף בבית מאשר אני בענייני החוץ...)

זה אולי גם קשור לאופי הגברי ולאופי הנשי, אבל בעיקר זה נובע מהאופי של כל אחד מאיתנו -

בעלי איש מתמטיקה וחישובים, איש מעשי שיודע "להחזיק ראש" ולכן הוא האחראי הפיננסי של הבית והאחראי על כל הסידורים שדורשים הסתובבות בחוץ. (הוא גם נוהג ואני לא, אז זה גם קשור בזה)

אני אישה של בית מטבעי (גם עובדת מהבית) ולכן רואה יותר את הצרכים של הבית ומצליחה לנהל אותם (פחות או יותר...)

בטיפול בילדים אנחנו לגמרי שותפים, אם כי מטבע הדברים אני יותר נמצאת איתם. אבל שנינו יודעים מה הצרכים שלהם (אולי אני קצת יותר) ויודעים לטפל בהם בבית ובחוץ.

לנו זה טוב ככה... כל זוג צריך להחליט מה טוב לו.

נקיון וסדר זה גם אבל מבחינתי הצד השולי

גם כי אני לא פרפקציוניסטית

וגם כי זה פחות מעסיק אותי

אלה דברים שדורשים תכנון וגם הרבה עשייה. אולי זה רק אצלי? (אני לא פרפקציוניסטית בכלל, אבל עם תשעה ילדים לא הכי מסודרים הבית מתבלגן מאוד כל יום ויש גם הרבה כביסות... באוכל אני באמת הכי פחות משקיעה, אבל גם זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת)

ושוב, הילדים נמצאים איתי חלק ניכר מהיום, אבל האחריות עליהם היא של שנינו.

ואם זה מה שמפריע לך אצלכם - אז באמת הגיע הזמן לדבר על זה וליצור שינויים מתאימים... (לא כל כך הבנתי מה בדיוק קשה לך, למען האמת. אם תפרטי נוכל אולי לתת לך טיפים)

לבעלי מפריע

הוא היה רוצה דינמיקה שבה הוא משוחרר יותר בקלות ו'סבבה לי להסתדר בקלות יותר בלעדיו

הוא לא דורש את זה

הוא משתף בתחושות שלו

כמובן לרקע 'יחות על מילואים מתקרבים

והתחושה שתמיד קשה לו עם זה שכל כך קשה לי

ו

שבלב פשוט מצפה שיהיה לי קל יותר להחזיק

אוף וזה קשוח לי ההכל יחד

אצלי הסדר והניקיון הם לא המשקל ..לא כזה מעניין אותי.. עושה מה שצריך וזהו..לא מעבר...

זה פשוט ההכל יחד..האחריות התמידית וזה שאני שונאת להיות רק במעשיות ובתפקודיות של החיים אני לא אדם כזה

ומנסה להבין את עצמי אם אני חרידה שקשה לי לתקופות ארוכות להיות לבד על הכל

יש לי כמעט כמוך מצד מספר ילדים 

זה לא רק ה"תכל'ס" שאת נמצאת איתם לבד, זו גם התחושה הרגשית של הלבד, שאפילו אין לך למי לפרוק את היום שעברת בסוף היום...

אולי תנסי להסביר את זה לבעלך?

אבל טלפון זה איכס

וגם זה היה מעצבן אני מתלוננת ומשתפת והוא רק באורות ותהליכים פנימיים

ואין לומגם מה לומר אז הכל מעצבן

בפעם הקרובה באמת לא יהיה לי

הוא אמור להכנס ללבנון

והוא יודע כל מה שקשה לי.

קשה לו עם זה שבכלל כזה קשה לי

מבחינתו זה אני שחריגה שמרגישה שזה גדול עליה לבד

השותפות הנפשית היא העיקר, וזה באמת קשה ליצור כשיש מרחק פיזי ומנטלי גם יחד.

ובאמת טלפון זה איכס ממש לא מחליף קשר קרוב, עם מבט בעיניים ותחושה פיזית של קרבה...

יכול להיות שהוא חושב שאת היחידה ככה, כי חבריו בצבא משדרים שהכול בסדר אצלם בבית (או שגם הם עצמם לא ממש קולטים מה עובר על נשותיהם). אבל את יכולה לראות כאן בפורום - ואת יכולה להזמין אותו לראות גם - כמה זה קשה לנשים כשבעליהן במילואים או לא שותפים רגשית מסיבה אחרת...

בקיצור, השאלה הפותחת שלך לא מכוונת לשאלה שבאמת רצית לשאול❤️ ואני לגמרי איתך בזה - לא, את ממש לא אמורה להחזיק הכול לבד (מה גם כשהבעל במילואים את הופכת להיות גם שרת החוץ), ובעלך צריך להבין את זה, גם אם אין לו ברירה אחרת...

שחלוקה המגדרית הכוללנית הזאת יותר מזיקה מאשר עוזרת.

הכללות האלה אולי תופסות כשמסתכלים על הכלל, אבל כשזה מגיע לפרט זה לא תמיד נכון ולפעמים מנסים להכניס את הבעל / האישה בכוח לתוכן.

בסוף זה אדם מול אדם.

את מתחתנת עם גבר אחד ולא עם כל העם הגברי, וגם הוא, עם אישה אחת.

הפיתרון הוא להיות כנים עם עצמנו להבין מה באמת מתאים לנו, גם עם החברה חושבת אחרת.

ולתקשר את זה לבעל.

שינויים יש לאורך החיים כל הזמן.

אני לא מכירה זוג שהחיים שלהם הם אחד לאחד כמו שהם דיברנו בדייטים.

אנחנו מתבגרים והצרכים והרצונות משתנים.

אני כן חושבת שנשים משלמות קצת ביוקר על הפמיניזם הלא מאוזן, במיוחד בארץ.

יש המון המון דרישה מנשים (שלא לדבר על המגזר החרדי)

גם ילודה מאוד גבוהה, גם משרה שהיא לרוב לצאת ולחזור עם הילדים הביתה, גם בישולים ונקיונות ללא עזרה חיצונית.

אני לא מתחברת למושג "חשיבה של גברים" מה זה חשיבה של גברים? בעלי לא חושב כמו אחי , כל גבר הוא אדם בפני עצמו עם מחשבות משלו.

את חיה עם בעלך ועם החשיבה שלו, ואתם צריכים לתקשר ביניכם את הרצונות והצרכים שלכם.

מה מתאים *לך*?

מה מתאים לאיש *שלך*?

זה מה שחשוב.

גם אם 90% מהנשים פה יהיו בדעה אחת, וזו לא משנה מה היא, זה לא אמור להשפיע עליכם.

תדברו. תביעו את הרצונות שלכם. את הערכים שלכם. מה טוב לכם כרגע ומה חסר. תנסו להבין יחד מה מכאן וקדימה, מה יהיה נכון לבית *שלכם*.

ובהערה קטנה אגיד- שגם אם כשהתחתנת לפני אי אלו שנים היית בדעה אחת, ועכשיו חסר לך משהו ואת בדעה השניה- זה לגיטימי לחלוטין.

אם כשהייתי מתחתנת הייתי צריכה לענות על שאלון ש*יחייב* אותי תשובותיו לכל החיים, אולי לא הייתי מתחתנת אף פעם… ובוודאי היה לי מסובך לעשות זאת.

מה שחשוב זה להיות "באותה קבןצה". אתם לא אחד נגד השני. אתם יחד, בעד שניכם, בעד הבית.

מכאן זה להבין מה טוב לקבוצה המשותפת שלכם ואיך עושים זאת. 

מעלה אופציה

שמילואים זה לא שגרה (לצערנו בשנתיים וחצי האחרונות זה כן, אבל זה לא נורמלי!!!)

ומילואים יכולים להציף מאוד

גם כשהם לא קרביים.

ולהיות רוב היום עם הילדים ובעלך חוזר מאוחר בערב, מול להיות כל היום עם הילדים ובעלך חוזר פעם בשבועיים זה שני דברים שונים מאוד מאוד.

ומילואים יכולים לטלטל

ולהיות קשים רגשית

ואולי הוא מרגיש שגם ככה הוא סוחב הרבה כרגע, ובעיקר היה רוצה לדעת שלך כן טוב.

ושזה לא שלשניכם מאוד קשה עכשיו

וש"מותר" לו להתפרק קצת מהאחריות עכשיו.

ואולי משם זה בא.

וזה לא אומר שאת צריכה לעשות מה שהוא רוצה, ממש לא. אתם יחד ואתם תחשבו יחד על שניכם ועל הבית.

אבל זה גם לא אומר שהוא כל השנים החזיק את זה בבטן

פשוט היה על הגבול ולא ממש בלחימה.

ולא הוא מפורש אומר שסה משהו עוד טרום המילואים שרצה להרגיש שאני מסתדרת יותר גם בלידיו

לא פיסית

לרוב היתי לבד רוב הזמן

הוא מדבר על התחושת מסוגלות וחוסר תלותיות רגשית

איזה קשה זה ושוק ממש❤️💕🩷 לא מקנאה בך על הטראומה...

ובאמת מקווה שזה יגדל מהר וישאר לך מזה רק סיפור לספר לו כשיגדל😉

גם בחלקה בשבילי זה משבר... פתאום אין תינוק , יש ילד ענק! הרגת אותי הוא נראה בן 40 🤣🤣

איך אנחנו אוהבות אותם קטנים... פווו... 

קראתי את התגובות שלכן מוקדם יותר ולא יכולתי להגיב אבל הן עזרו לי להירגע קצת.

הזכרתן לי שבאמת שיער גדל חח והוא באמת ככ חמודדד שזה הנס שלו😍

והמסקנה כמובן לא לשלוח את הבעל לספר לבד!!

והילדים שלי בערך מגיל שנה וחצי שנתיים מסופרים ממש (עם מכונה) והולכים עם כיפה.

לדעתי זה מתוק ממש...

זאת ממש לא היתה הכוונה שלי..

אני בטוחה שהם מתוקים ממש😍

האמת שהעיקר היה אלמנט ההפתעה, לא חלמתי שככה הוא יחזור ולא התכוננתי לזה וגם לא הייתי איתו בתספורת.

בקיצור הכל ביחד היה לי יותר מידי

אבל שימשו אותי נאמנה כמה שנים טובות, גיליתי איתן כמה וכמה הריונות וכשלא היה הריון יצא שלילי.

עכשיו שבאתי לקנות בסופר פארם קלטתי איזה מחירים מוגזמים. כשזה לא בתוקף כמובן לא לבנות על זה, אבל בגדול קונים בתוקף.

מסכימה איתך

קניתי גם לפני שנים.

בהריון הקודם היה קו ממש חזק ביום האיחור או יום לפני.

הפעם היה קו כמעט שקוף באותו זמן, כי הבדיקות כבר לא בתוקף. אבל היה קו.

ובדקתי כמה פעמים כשלא היה הריון וזה לא הראה כלום.

עולה גרושים ומחזיק לכמה שנים. לא מתקרב למחירים בארץ. 

ולא היה הריון בפועל.(גם לא כימי או משו. עשיתי את הבדיקה בערב, בבוקר הלכתי לעשות בטא והיא הייתה אפס)

בהחלט שווה

אבל לא פעם ב9 שנים כי אין תוקף ואז לא אמין

יצא לי להשתמש בכאלו ללא תוקף והראו לפעמים קווים שקריים- לא כי מי- בדקתי בחברות אחרות ולא היה פס 

זכור לי שקראתי פה פעם שהם לפעמים דוחים על זה חבילות ואז *כל* החבילה חוזרת

מישהי יודעת?

זה בעייתי להביא בדיקות במשלוח מח"ול?

והאם דין iherb כדין אליאקספרס?

אני פעם אחת הזמנתי והשתמשתי באחת כשלא היתה בתוקף, ויצא חיובי ולא הייתי בהריון.

השני, שהמשלוח השני, משרד הבריאות עיכב לנו את החבילה והיא לא הגיעה מעולם..

אז חזרנו לקנות בדיקות הריון בארץ

אולי הנסיונות הבאים ננסה שוב

כרגע אני בהריון ברוך ה'

המלצתי פה עליה כבר מלא פעמים

מעולה ביחס למחיר ובכלל

אני ראיתי בהרבה מקומות בפחות מ-500

ויש מבצעים וכו זה לגמרי מגיע גם ל-400 ... (ואם רלוונטי לכם אז מוכרים אותה בהרבה חנויות שיש בהצדעה כמו מוצצים ושילב ואז בכלל יוצא יותר שווה)

היא מחזיקה יפה מאוד יש לנו אותה שלוש שנים+ חרושה ללא הפסקה הרבה מהזמן גם עם שני ילדים עליה ומחזיקה יפה לגמרי! אני לא אגיד שהיא במצב חדש אבל היא לגמרי עדיין טובה.

אני צוחקת שהם צריכים לתת לי אחוזים בגדול

כמות האנשים שקנו בזכותי😅

אחרי כמה המלצות. בינתיים מחזיקה טוב, אבל לא השתמשנו הרבה, אז לא יודעת להגיד.

אם רלוונטי, ממליצה להעביר לפני הלידה, שהגדולה לא תרגיש ש"לקחו" לה.

אינפנטי רויאל

עלה 400 שקל

ממש נוח

אני קניתי יד נשיה בזול ממ שומצב חדש

ממש טיולון טוב

קל נח לקיפול ונוסע טוב ממש

אני אוהבת

מגנטים

קוביות

סברס

לגו דופלו

אם הם בעניין, אפשר בובות, כלי מטבח, מכוניות

אפשר גם לצייר, מדבקות, טושטושים, בר בצק.

יש גם משחקים של דגמים, כמו משושים.

פליימוביל

מכוניות, יש גם כל מיני מסלולים וכאלה שזה לבן 5 וגם סתם מכוניות

לאחרונה קנינו מאמזון בחול שככה יותר זול

ואו זה אחד המוצלחים!! הבן שלי בן 4 כל היום על זה

והקטנה בת שנה וחצי גם מצליחה ממש יפה להרכיב מגדל

ממש ממליצה

יש גם פליימוביל שהולך אצלנו טוב

ומשחק רכבות מעץ ממש רץ

וכמובן מגנטים

גם חבילה של חיילים קטנים

פליימוביל

מגנטים

לגו

קליקסים

פאזלים

משחק זכרון

כלי מטבח

זה מה שעולה לי כרגע🤔

ואצלינו בכל גיל הכי רצוי זה פליימוביל

אפשר את החלקים היותר קטנים לשים בצד, אבל לשיקולך...

משחקים אצלי שעות בגילאים שכתבת...

פליימוביל גם משחק אהוב

מטבח וכלי מטבח

משחקי קלפים קלים, כמו מלחמה, רביעיות לפי תמונות, משחק הפרצופים ועוד

אם בנים אז כל מיני משחקי הרכבה לגו ודופלו וכל אלה 

אהבתי חחח

מגנטים

קליקס

מכוניות - והרבה

חיות

ובגדול משחקי הרכבה 

כלי מטבח

בעיני אם יש קופסא מלאה מהסוגים הנ''ל

לא צריך הרבה מעבר

אצלי כל השאר סתם יושב בארון

אפשר לגדול יותר שיהיו משחקי קופסא לשחק עם חברים אבל הקטן עוד פחות בגיל

אולי לוטי קרוטי וכדומה