אבל אם זה ככ חשוב לך אולי כדאי לחשוב איך תוכלי להישאר איתו

לא חייבים להיפרד

אצלי זה ילדה רביעית,

וכל פעם מחדש נקרע לי הלב לעשות את זה, כל פעם מחדש נחבטתי בשאלה הזו שוב ושוב- האם באמת אני חייבת לשלוח אותם? זה רק נורמה חברתית או באמת חובה? אצלי המניע לחזרה לעבודה זה נטו כלכלי (מאמינה שאצל רובנו)

בהרגשה שלי זה לא פוגע בילד  כי בסוף זה למענו.

בימים שאני לא עובדת/לומדת אני לא שולחת אותו למסגרת (אפילו שאני משלמת עליה), לפחות בגילאים הקטנים

בימים שאני מסיימת מוקדם אני אוספת אותם מוקדם.

אני לא רושמת לצהרון.

ובכללי אם יש לי את האפשרןת הם איתי בבית.

ולגבי המטפלת- היא זרה אבל מהר מאוד היא הופכת למוכרת וקבועה. משתדלים למצוא מטפלת מומלצת וחמה.

המלצה שלי אלייך- בחרת וסגרת מטפלת? עשית את כל הבירורים האפשריים? עכשיו תסמכי עליה. תתני לה את ההרגשה שאת סומכת עליה שהיא עושה את הכי טוב לילד שלך. וכמובן כל הזמן להיות עם אצבע על הדופק.

וחיבוק לשתינו! זה באמת לא קל לחזור לעבודה ולהפרד..

אנחנו לא קורבנות של שום סיטואציה.

גם אם זה מאוד מקובל להיפרד מתינוק קטן בגיל כזה לא חייב לבחור בזה.

זה שיקולים של לכאן ולכאן

זה באמת קשה

ותמיד ניסיתי לדחות את זה כמה שיותר...

אבל מצד שני קחי בחשבון שמתרגלים ונכנסים לשגרה אחרת ממה שאת רגילה עכשיו, אבל שהיא גם תהיה טובה.

את משאירה אותו מן הסתם עם דמות שאת סומכת עליה.

כנראה שבשבוע הראשון-שני יהיה קצת קשה אבל אם זאת מישהי טובה אתם תתגברו ותתרגלו.

ויהיו לך עוד המון שנים להנות מהגדילה וההתפתחות שלו.

קודם כל - את צודקת לגמרי.

אני הרגשתי שזה הזוי שכל העולם עובד ככה, שכולם מקבלים את זה כעובדה שצריך להפרד מהתינוק ולצאת לעבודה!!

איך כל כך הרבה אמהות משלימות עם הדבר הזה??

בלי ספק, הכי טוב לתינוק עם אימו. 

בלי ספק, כשהוא יוצא למטפלת, הוא צריך להתחיל "להתמודד" עם החיים (בכי שלא נענה, חוסר תשומת לב וכדו'), כמו שכל ילד ומבוגר צריכים "להתמודד" עם החיים.

דבר ראשון - להבין ולהשלים שזה לא טבעי, ולא בסדר, אבל כך העולם בנוי כרגע, ומנסים בתוך המציאות להסתדר כמה שיותר.

דבר שני - מאריכה את חופשת הלידה כמה שיותר. אם אפשרי, שנה. בפועל, תחת האילוצים, מקסימום שהצלחתי היה שמונה חודשים.

דבר שלישי - להשלים עם האבל... זה תהליך ארוך של התנתקות: בהתחלה התינוק ממש חלק ממך, אח"כ יוצא ממך אך עדיין ממש חלק ממך, אח"כ קריעה חדה (ממש!) במעבר למטפלת, ואח"כ התרחקות טבעית והדרגתית תוך כדי שגדל ומפתח אישיות משל עצמו. בסוף - מתחתן ועוזב פיזית... אני כותבת את זה ודומעת, אך זה החיים.

קשהההה ליייי

היא עוד לא בת חודשיים

אני חזרתי ללימודים מיד אחרי לידה והבן שלי היה איתי רצוף בכל הקורסים

ממש מסרתי על זה את הנפש

מה זה מפרידים?

בסוף זאת בחירה שלך .. לא?

הבחירה בעבודה בלימודים ובלהביא ילד לעולם..

הילד הזה נולד מדוייק לאמא שלו שזאת את ואין שום טעות ואף ילד הוא לא מסכן רק תשימי לב שאת עושה את הדברים האלה מבחירה שלך ולא חלילה כי זה מה שמקובל

דווקא באלי לתת לך אומץ לצאת נגד המוסכמות ולהישאר עם הנסיך עוד

אינטואיציה לא טועה..

איך לומדים עם תינוק?

איך עשית את זה?

אני כן שולחת למטפלת אבל יהיו שיעורים שהיא תצטרך להיות איתי (אחה"צ)

ואני לא מבינה איך אפשר ללמוד ככה?

הייתי עם 2 הילדים בבית, שניהם מתחת לגיל 3

היו לי לימודי ערב פעמיים בשבוע בזום

היה קשה

אבל בכל זאת..

לא לצפות להצטיינות יתרה

להקליט שיעורים ולעבור עליהם אחרכך מאוד עזר לי

חלק מהזמן בעלי היה איתם כמובן

ואני גם יודעת לומר לך שאם הייתי צריכה לבחור בזה מראש, כנראה שלא הייתי הולכת על זה, אבל לא ידענו שכך יהיה

זה הרבה יותר מורכב

זה אחה"צ...

והוא לומד עד הערב

השתמשתי הרבה במנשא

יצאתי חופשי להניק בלי לדפוק חשבון (אבל הוא ינק קצת זמן)

המרצים פרגנו

התואר שלי זה כיתות קטנות עם הרבה הנחיה אישית אבל גם קורסים של הרצאות וחישובים שהייתי צריכה להתרכז פשוט שמתי אותו במנשא

כשהם מתחילים לדבר זה באמת כבר יותר מורכב.

אולי ננסה באמת...

היא ישנה הרבה אבל יש לה זמנים שהיא ערה ועושה קולות...

אפשר גם לשלב

זה לא שחור לבן

לדוגמא היה באמת יום אחד עם קורס ששם ידעתי שפחות זורם עם התינוק - בעלי היה דומר עליו. אבל זה היה רק שעתיים בשבוע. הנקתי יצאתי ברכב ומיד חזרתי . 

כשהמרצות זרמו עם העניין (גם שיעורים בשעות מאוחרות יחסית). הייתי מניקה בשיעורים עם סינר הנקה, הוא גם היה מתנמנם תוך כדי...

המרצות היו חמודות וזרמו, אם הוא דיבר קצת-הן ענו לו, אהבו אותו מאוד, ואם הוא ממש הפריע-אז יצאתי...

הכותרת משקפת הסתכלות קורבנית על המציאות.

אחד היסודות הבסיסיים של אמהות הוא לקיחת אחריות.

יש נורמה חברתית שלא מתאימה לך? תשני אותה!

למעט אמהות- להישאר בבית יותר מ4 חודשים עם התינוק זו פריוולגיה בלתי אפשרית

לרובם זו בחירה כתוצאה תוצאה מסדרי עדיפויות.

יש לכל בחירה מחירים

(והבחירה מתחילה הרבה לפני גיל 3 חודשים... היא מתחילה עוד בתכנון ילודה)

לא אומרת את זה כביקורת חלילה

מכירה הרבה אמהות טובות ומסורות שחוזרות לעבוד אחרי 3 חודשים- כי בשקלול כל הנתונים זה מה שנכון להם

ומכירה הרבה אמהות שהחליטו שזה לא נכון להם ולתינוק- ובחרו אחרת גם כשהיה קשה והעדיפו לשלם מחיר כלכלי/דחיית סיום תואר/ בחירת מקום מגורים או אםילו דחיית ילודה

אבל שינוי המציאות מתחיל מההבנה שזו לא חייבת להיות המציאות שלך

יש לך השפעה גדולה על המציאות

יכול להיות שזה יהיה תהליך לילד הבא

אבל מה שבטוח- להיות קרבן של "המציאות" לא יקדם אותך לשום מקום

(בשולי הדברים, אני כרגע בחופשת לידה השלישית שלי,  הראשון נכנס בגיל 8 חודשים, השניה בגיל 11 חודשים, הנוכחי בן חצי שנה- והודעתי לבוס שלא יצפה לי לפני חנוכה...

עוד בשלב הדייטים הודעתי לבעלי שלא יבנה עלי על פרנסה...  אני רוצה להיות אמא.

זה מתבטא בבחירת מקום העבודה שלי - כבר בראיון אמרתי לו שאני אמא

זה מתבטא ברווחים בין הילדים

זו האמונה שלי המאמץ שלי הבחירה שלי

אבל!

אני לא חושבת שאמא שחוזרת אחרי 3 חודשים זה פגיעה אנושה בהתפתחות של הילד

זה לא אידיאלי מבחינתי אבל גם לא אסון וטרגדיה

הוא עדיין גדל למשפחה לאמא אוהבת ומשפחה יציבה וסביבה בטוחה)

1. אם כבר לשים אצל מטפלת, מניסיוני עדיף לפני שמתפתחת חרדת נטישה ואז ההסתגלות קשה יותר

2. זה בחירה. אף אחד לא לוקח אותו ממך, אנחנו מתעדפות לטווח קצר וארוך

אני שמתי אצל מטפלת ישר אחרי 3.5 חודשים כי הייתי אחרי שמירה ארוכה בבית ב2 ההריונות ונפשית לא יכלתי לשאת מחשבה של להישאר בבית. כשרציתי לשנות, עזבתי ונשארתי עם הילדים בבית שנתיים וחצי.

3. בסוף, אני מאמינה שלכל אישה השיקולים שלה ולכל משפחה יש יכולת אחרת להכיל בהתאם למחיר שתצטרך לשלם על הבחירה

אני ממש בעד חשיבה ביקורתית על דברים שנראו לנו מובנים מאליהם. ועם זאת, זה לא תמיד אומר שזה יהיה נכון לנו ללכת נגד הזרם. אבל רק את יודעת .

שלה אני פורקת הכל, פחות שייך לפעמים מול הבעל ואני חייבת לשתף, החברה הזו לא מכירה בכלל את הנפשות הפועלות אז מרגיש לי שזה פחות גרוע.

לפעמים אני פשוט חייבת כדי לא להתפוצץ

היא תפגוש את חמותי או משהו...

כלומר אם מארחים אצלנו אז היא יכולה לפגוש את השכנות שלי.

וחברות טובות ממעגלים אחרים מכירות אותה...

אבל שמחה שמצאת לעצמך כתובת🩷

יומן, אולי פה...

הפריקה היא חשובה ממש ממש

לתת לעצמך להרגיש הכל...

ואז לחשןב איך את מתקדמת... לי זה עזר לפני כמה ימים... ואז חשבתי עם עצמי איך אני מתקדמת עם הרגשות שלי...

(בנושא אחר) 

זה לא נעים לי לכתוב שאני לא סובלת את חמותי.

אבל זה המצב.

ומכיוון שאני יכולה רק לשנות את עצמי, אני מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה להתקדם.

מנסה להיות בעין טובה. מנסה ללמד זכות.

אבל אפילו בלי קשר לדברים המורכבים ומטענים שיושבים שם שנים....

בכללי אני שונאת ליסוע אליהם. לא נוח שם בכלל, לא נקי, האוכל על הפנים, וגם.... זה קצת הזוי לומר- חמותי פשוט מריחה נורא. אני לא חושבת שהיא שמה דאודורנט מימיה. ואני סופר רגישה לריחות. היא אמרה פעם לגיסתי "אני לא מזיעה אז לא צריך לכבס את הבגדים שלי".

חברות- היא לא מכבסת את הבגדים שלה!!

ואתן לא מבינות כמה קשה לי לחבק אותה לפני שבת ואחרי. אני לפעמים יוצאת כדי לנשום אוויר כי רק להיות לידה זה טו מאצ' לעיתים.

בשבתות קיץ- ה' ירחם כי הם גם לא בקטע של מזגן.

וואי תקשיבו בחיים לא חשבתי שאני אכתוב את הדברים האלה

שהקושי נובע מכל מיני דברים.

א. איך הגעתי למצב שאני לא סובלת בן אדם ככה? ועוד משפחה? לפעמים יוצאים ממני רגשות מפלצתיים על כל דבר שזז בהקשר של חמותי

ב. הניפוץ חלום. תמיד חלמתי שחמותי תהיה חמות כמו אמא שלי... זורמת, כייפית, שיח פתוח ומחכים. אין את הדברים האלה בשוםםםם צורה. אין לה חוש הומור, אין לה אינטליגנציה רגשית בכלל- למשל היא לא מבינה את כל השיח הזה של תיקוף רגשות. אז כשהילדה שלי נופלת ובוכה ואני אומרת "אוי מתוקה שלי זה באמת כאב" אז היא אומרת "לא לא, לא קרה שום דבר".

או שבכללי בעלי אמר שאין עניין להסביר לה שנפגעתי או שהוא נפגע כי היא לא מסוגלת לדבר על רגשות. השיח איתה מאוד שטחי כזה.. אז מתוך נימוס אני מפתחת איתה שיחה אבל אי אפשר לנהל איתה שיחות אינטלגנטיות או משהו כי היא לא מבינה (היא גם אומרת את זה). אז זה יכול להיות מאוד מעייף לקשקש סמול טוק שבת שלימה. ב"ה יש גיסים וגיסות מהממים שאפשר לדבר נורמאלי איתם

ג. הם באמת בסופו של דבר אנשים טובים. אני מבינה את זה היטב בראש. וזה עצוב לי שאני לא מסוגלת לעשות סוויצ' בלב כי הם לא עושים שום דבר מרוע. אז למרות שקשה לי, אני לא מעוניינת לפגוע בהם

וואוו...

חיבוק לך.

במיוחד שאחד הדברים שנפגענו ממנה זה שהיא לא מעוניינת לעזור לנו כלכלית לעומת האחיות של בעלי כי הם בונים על ההורים שלי לעזור לנו.

ונכוןןןןן שהם לא חייבים לנו כלום כלום כלום. ואפשר לזרוק עליי עגבניות שאני חצופה וכפויית טובה וכו

אבל בואו, אפשר גם להבין למה זה יכול להעליב היחס המבדיל הזה

הרבה

לא יראו כלום תלכי לרפואה אלטרנטיבית.

בדרכ לא מתלהבת מדברים כאלה, אבל לפני כמה שנים הבת שלי היתה חולה המון פעמים, בקופח לא ראו משהו מיוחד והרגשתי שזה לא תקין. לקחתי אותה לרפואה בתדרים וגילו מה הבעיה, עשיתי מה שאמרו לי וב"ה עבר לה עם תזונה ועוד כמה דברים טבעיים כאלה ... 

צריך לעשות לו? אני די מיואשת וחסרת אונים כבר

אנסה לבדוק על רפואה משלימה אם כי אני לא מאמינה בכלום חוץ מדיקור סיני

לא יודעת מה כבר בדקו.

כדאי לבדוק ברזל (לא רק המוגלובין), בי 12, לבדוק צליאק, אולי רגישויות למאכלים.

איך הוא אוכל?

יכול להיות שכדאי לפנות לרופא אחר, גם אם את סומכת על הרופאה.

כי אולי לרופא אחר יהיה פתאום כיוון חדש לבדוק.

אבל מצד שני, רופא קבוע מכיר את ההיסטוריה של הילד.

יכול להיות גם מהשקד השלישי וכל זה. לא ישן טוב אין לגוף אנרגיה לגדול. פלוס אסטמה פלוס מחלות. נשמע הגיוני שהוא לא גדל. אבל באמת מאודדדד קשוח.

תבקשי כמובן מהרופאה בירור עמוק. 

איך הוא אוכל בכללי? תזונה טובה? אוכל ארוחות מלאות או בלי תאבון?

אולי לבדוק גם תזונאית בשבילו? 

היה אוכל טוב הכל, לא בררן בכלל אבל עכשיו הוא בלי תיאבון, אוכל כפית -2 ואומר "לא בא לי" ככה על הכל. לקראת הערב נפתח קצת התיאבון אוכל חביתה ופרי וזהו

זה היה הרבה לפני המלחמה ככה שאין קשר ועכשיו זה ממש נראה שהוא רזה וירד במשקל

קודם כל חיבוק♥️

לגבי האוכל - אפשר בעיקרון ביצים ירקות עוף בשר דגים למי שלא אוכל קטניות

למי שכן יש עוד הרבה אופציות. אם תרצי אכתוב לך כל מיני דברים שהכנו פה (עם קטניות ובלי)

לגבי הילדה - הייתי מעמידה אותה במקום האמת

לא כי התחושות שלה לא במקום, אלא על הדרך

ואגב,ילדה בכיתה ט יכולה לתפעל יופי דברים שהיא צריכה

במקביל לזה הייתי שואלת מה הקושי עם המצב הנוכחי מבחינתה. ז"א, למתן את הדיבור הלא המכבד ולשים לו גבול ומצד שני לתת מקום לתחושות שלה

לדעתי תעמידי אותה במקום.

גם אם אמא לא כמו שתכננתי לא מדברים ככה על הורים!

חיבוק, זה ממש יכול לרסק המילים האלה ❤️

אל תזלזלי בכבוד שלך, גם כאדם וקל וחומר באמא אסור שידברו אלייך כך . 

ממש מילים מרסקות מה שהיא אומרת לך

מסכימה שזה לא צריך להיות וכדאי להבהיר לה איך מדברים

אבל לא יודעת איך הייתי ניגשת לזה, אז פשוט חיבוק.

תאכלי בשר, לא עוף, והרבה טחינה (אם את לא אוכל קטניות אז אחרי החג), זה מלא ברזל.

ותנוחי הרבה. החולשה הפיזית גם מחלישה נפשית מאד

נסי ספטון-ברזל נוזלי שלרבים מםחית ממש את תופעת הלואי של עצירות.

בחג-מלא מים, תשלבי פירות.

לגבי המתבגרת.... אין לי עצה טובה לתגובה וחינוך, פרקטית:

שימו בטטות כמו שהם בתנור וזו תוספת ב0 מאמץ.

יוגורט עם פירות ושקדים ואגוזים זו אחלה ארוחה בחול המועד

שקית סנדפרוסט תערובת ירקות למרק גם יהיה טוב לך וגם אוכל מבושל

היא מודעת לזה שאת בהריון ומצבך הבריאותי גורם לך לעייפות?

היא מדברת לא יפה אבל היא נוגעת בנקודה, אמא שלה שוכבת ונחה בעוד היא נאלצת לעזור. אולי אם היא תבין מה הסיבה זה קצת ירגיע את הכעס והביקורת שלה?

אני חושבת שהייתי מנסה כן להראות לה שהכעס שלה מובן ולהסביר לה

בקשר לברזל - תנסי אקטיפרין (תשאלי קודם את הרב שלכם אם מותר לפי הפסיקה שלו), לי הוא היה ממש טוב גם מבחינת העלאת הברזל וגם מבחינת העצירות.

בקשר למזון - אם אתם ספרדים אז תאכלי בעיקר קטניות. אם לא - אז אולי תנסו לחפש לחמניות מקמח תפו"א, יכול להיות שהן יהיו קלות יותר... והרבה ירקות.

ובקשר לבת שלך - זה נושא גדול ורחב, ולא בטוח שעכשיו כשאת חלשה זה הזמן המתאים לטפל בזה... אבל אולי כדאי שבעלך ייקח אותה לשיחה, ויאמר לה שבתור בת גדולה מצופה ממנה לעזור במצב הנתון, ובשום פנים לא להעביר ביקורת על אמא שנתנה לה חיים ונתנה לה המון במהלך השנים. ואת כל ההחלטות שלה לעתיד היא יכולה לכתוב לעצמה ביומן או משהו, ולראות אם היא רוצה עדיין לקיים אותן כשתגיע לגיל...

ובטווח הארוך - אולי לחשוב על טיפול בשבילה...

ובקשר לך עצמך מולה - זה באמת ממש פוגע ומעליב, אבל תזכרי שעם כל זה שהיא הבת שלך והדברים שהיא אמרה הם מולך - זה שלה ושייך לה, ולא קשור אלייך.

זה גיל שבו יש הרבה בחינה של האישיות שלי מול האישיות של ההורים, וזה גיל נהנים לגבש בו דעה עצמית על העולם - אבל זה רק הגיל, ובהמשך בע"ה היא תתאזן.

ואת באמת במצב רגיש גם ככה, אז הגיוני שזה יוצר לך פצע, אבל שוב - זה לא קשור אלייך. את טובה ועושה את כל המאמצים להיות אמא טובה בנתונים הקשים האלה❤️

כי היא ממש ילדה טובה טובה.

פתאום נופחת עליי עם יציאות כ"כ מפחידות,שאני מאמינה לה-את סיעודית,זה טראומה לילדים שלך ועוד...

אח"כ עובר לה ,חוזרת להתנהג יפה.

ואני נשארת עם המילים והפחד שאני עושה לכולם צלקות...

ואשכנזים אין מה לאכול לא בארוחה מבושלת...

עכשיו היא מתוקה ומכינה לי ארוחת לילה כי אני מתה מרעב...לא יודעת איך להתנהל עם הקצוות האלו שלה...

בלי נעליים הוא רץ, בחנות הלך עם זה ממש יפה

נפל פה ושם אבל בסה''כ הלך.

רק בבית השינוי.

שמתי לו בינתיים 3 פעמים מאז הקנייה, כל פעם לחצי שעה, אולי קצת פחות. הוא כל הזמן נוגע בהן מאיו מנסה להוריד.  אני חוששת שזה לא נוח לו. למרות שקיבלתי הרבה מאוד המלצות על החנות הזאת קשה לי להאמין שעשו התאמה לא טובה 🤕

אז זה ממש הגיוני

לפי מה שאני יודעת אומרים לחכות יותר זמן בין תחילת ההליכה לנעילת נעליים

שההליכה יותר תתיצב.

אני מחכה חצי שעההאבל באמת נראה לי אני מגזימה

בכל אופן נראה לי זה פשוט ענין של הסתגלות.. ויעבור בעז'ה הנעל כבדה ולוקח זמן להתרגל למשקל שלה

ורק עכשיו קניתי לו....

הוא ילד שב"ה לא מפסיק לרוץ

ועם הנעליים קשה לו יותר. אבל מלבישה ללבישה הוא מתרגל.

אני חושבת שזה נורמלי....

מלא נחת

אבל גם אם היה לו נוח עם נעליים לא כדאי לשים לו בבית.

אפשר גרביים נגד החלקה.

כבר חששתי שהלכו 400 שקל לפח.

אל תשאלי למה במחיר כזה, בשום מקום לא היה משהו יפה במידה שלו. כבר חששתי שהכסף לפח. 

אני מלבישה לקטנצ'יק כרגע נעליים ישנות של אחותו הגדולה כשהייתה בגילו 😅

אלה נעליים טובות מפפאיה ששמרתי, וגם ככה לא אכפת לו מהצבע בגיל הזה

אבל יש לי טראומה קלה - עשיתי את זה עם הילדונת פעם, סנדלים בצבע של בנים. ואז יום אחד המטפלת שלה אמרה לי שיש לה סנדלים (של בנות) מיותרים ואולי אני רוצה אותם בשבילה🙈 התפדחתי נורא שהיא חשבה שלא קניתי סנדלים חדשים בגלל קושי כלכלי או משהו...

בכל אופן, עכשיו כבר לא נשארו לי נעליים מהילדים הקודמים...

זה ממש נורמלי לשים לילד נעליים מהגדול

אני גם שמרתי נעלי צעד ראשון של הגדול, אבל זה במידה 21 - קטני רחוק משם 

הילד פשוט קטן

גם קטנטונת

לא קניתי לה נעליים רק עכשיו מתחילה ללכת וגם זה לא לגמרי

אבל מאמינה שגם היא תצטרך מידה קטנה ממש

זה פשוט עושק המחירים של נעלי צעד ראשון.

ושתהיה בריאה הקטנה הזאת, כבר בת שנתיים + ועדיין במידה 18.

התחילה במידה 16 שאין מידות כאלו בכלל בארץ.

יש מלא נעליים לא יודעת מה טוב ומה לא.

היה לי חשוב לקנות כי אנחנו מטיילים מלא ברחוב.

לבית אני לא צריכה, זה רק לגינה וכאלה 

הגדולה לקחה אותה ל"טיול" ברחבת הבניין, ואחרי כמה סירובים היא הסכימה ללכת ואפילו לרוץ

אז @שושנושי הגיוני שזה יקרה בקרוב אצלכם

עדיף בלי לפחות בחודש הראשון להליכה

הבן שלי כשהתחיל ללכת היה נופל הרבה ודווקא כששמנו לו נעליים זה נתן לו יציבות וביטחון

מקודם שמתי לו עוד פעם והשתפר.

הנחתי חתיכה של דבק נייר בחלק הקדמי שלא ישתפשף חחח עכשיו אני יותר רגועה עם הזחילה 

בעיקר בגינה, בחול ודשא. או נגיד על מזרנים.

הליכה על משטחים שונים ככה הוא ממשיך לחזק את כף הרגל מה שלא קורה בתוך הנעל. וגם יחשף לתחושות שונות.

מומלץ. (במיוחד שהתחיל ללכת רק לפני חודש ).

קודם כל - ברכות על ההיריון!!

ב"ה יש הריון!

וכל הכבוד שטיפלת עצמך ולקחת תרופות הרגעה.

בתכל'ס :

דברי עם המכון הטרטולוגי בחיפה, הם נתונים ייעוץ לזה. יש כדורים שאפשר בהריון.

מניסיון אישי - אני כידוע מתמודדת ocd (הפרעה טורדנית כפייתית) וגם היו לי דיכאונות בעבר.

לוקחת באופן קבוע "בריכת כדורים"...

ו- ההריון של הבן שלי (בן 4) היה בהפתעה

וגם אני דאגתי מה יהיה...

המכון הטרטולוגי אמר שזה בסדר, במקרה שלי ההמלצה היתה גם לקחת חומצה פולית במינון מוגבר בשליש הראשון. אם לא עשית את זה - בלי לחץ!

ב"ה היום הבן שלי בן 4, מהמם וחכם מאוד.

שורה תחתונה

את הכי חשובה!

מעולה שטיפלת בעצמך!

וגם העובר יהיה בעז"ה בסדר.

מזל טוב!

המשך הריון רגוע ובריא.

מציינת שהמשכתי לקחת את התרופות לאורך כל ההריון.

ב"ה ילדון מתוק וחכם ממש.

אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים 

עושים על האש

מתנפחים שהמועצה ארגנה בקרבת מקלט

חבל לקחת סיכונים מיותרים

כמה דקות? עד עשר דקות נראלי זה עדיין נחשב

איזה חברה הבדיקה?

בגדול נראה חיובי לגמרי

הבדיקה של לייף הסגולה

מקווה מאוד שזה זה.

בשעה טובה!!!

בעזרת ה' שימשיך ויהיה הריון תקין וקל בבריאות וידיים מלאות

מציעה ללכת לעשות בדיקת דם

בהצלחה ענקית!!!