הלוואי והיה כפתור בקרה

כל תגובה שבעצם משדרת שזה לא בחירה שלך ומה לעשות

לא צריך לדבר הרבה בעיני

להגיב עניינית וככה זה גם לא מחשיד

חברה שלי הצליחה להסתיר מכולם כי היא סיפרה שיש לה סכרת הריון שגורם לה להיות ממש גדולה. כמובן זה היה נכון אצלה.

אולי את יכולה לומר משפט כמו, יש הרבה סיבות למה בטן יכולה להיות גדולה יותר.. סכרת, רעלת. מקווה שאין לך אף אחד מהם.

על הבטן - הייתי עונה כזה בחיוך תשובה סתמית, בסגנון כן אה 😄 באמת כבד..

והייתי אומרת לכולם שהתאריך המשוער הוא חודש לפני

יולדים לפני שבוע 40, לא?

זה לא מנסיון אז אולי אני מקשקשת חח

ודודה שלי לא ראו שזה שניים

אז רק שתדעי שגם כזה יכול להיות 🤪

שיהיה בשעה טובה

המשך הריון קל תקין ובידיים מלאות

ילדים בריאים לאמא בריאה

שיא המסקרן אותי

איך מרגישים כשמגלים??!?

ואיך ההריון מרגיש

ואיך מתמודדים עם החששות על ההריון עצמו

ואיך מתכוננים לגדל 3תינוקות במקביל

זה ממש מעניין אותי משום מה

מרגיש לי משהו שקורה רק בסרטים

אפילו שמכירה

את לא באמת חייבת לשתף כמובן

אבל אם יש לך חשק כזה תדעי שאותי זה מעניין באמת

אני לא יודעת עד כמה את גדולה.

ראיתי נשים בהריון תאומים שלא היה אפשר לפספס, גם אם הן הכחישו זה היה די ברור. אם זה המצב האפשרות היחידה זה נראה לי להגיד שאת בשבוע יותר מתקדם ממה שאת... החסרון שאם תלדי בסוף כן מאוחר כולם יחשבו שעברת את התאריך..

או פשוט להשלים עם זה שינחשו

אבל ראיתי גם נשים שהבטן שלהן היתה גדולה באופן סטנדרטי, כמובן הן לא היו קטנות אבל גם לא משהו חריג. אם כן אז פשוט להגיד שאת גדולה הפעם, גם אם זה חריג ביחס לשאר ההריונות זה נורמלי כי הרבה פעמים מהרעיון להריון נהיית יותר בטן

מההתחלה- לא ראיתי צורך, בכלל בעבודה אין מה לשמור בסוד כי אולי תצטרכי שמירה.

הבטן גדולה מאוד מחודש יחסית מוקדם אבל לא ציפיתי שאנשים יזהו לפי הבטן.

זכור לי לקראת הסוף שעליתי לאוטובוס ומישהי ישר אמרה יש לך תאומים נכון, ומאוד הופתעתי

אמרה שגם לה היה

ואמא שלי טעתה וחשבה שאני חודש חמישי ולא כמעט שמיני

כשאמרתי לה שעוד חודשיים צריכה ללדת, אמרה לי אבל אין לך בטן גדולה.... ואז כזה אהה כי אז היה תאומים

מי שחסר טקט ברמה כזו ששואל בפרצוף אם מדובר בתאומים - לא ראוי לתגובה אחרת...

וכן, קיבלתי שאלות כאלה (גם מאנשים נחמדים ובעלי טקט במקור), כולל אחת שאמרה לי, "תאומים נולדים תמיד בשבוע 34, לא?" (וזה לא נכון בכלל בהכרח, אבל זה מה שבאמת קרה אצלי בפועל, ואולי זה בגלל מה שהיא אמרה )

הערכתי מאוד את אלה שאמרו לי אחרי הלידה שהם ניחשו שמדובר בתאומים, אבל לא אמרו כלום...

מה שכן, כדי לא לומר את התל"מ לאחרים או להקדים אותו, כדי שאנשים לא יופתעו לגמרי אם וכאשר הלידה תקדים...

(אנחנו כן סיפרנו רק להורים שלנו. היה לנו חשוב שהם לא יהיו מופתעים ברמה כזו וגם רצינו לקבל את תמיכתם)

שיהיה בשעה טובה ובקלות!

אני בהריון יחד עם בת דודה שלי

והיא סיפרה לי באיזה שבוע היא ואומרת לי כל הזמן שכבד לה ממש ושהיא זכאית לשמירה וכו (ויש לה ילדים בבית שהיא חוותה איתם הריונות קלילים ואפילו התאמנה בחודש תשעי, הכי בקליל)

מה שהיא לא יודעת שהיא ואני באותו שבוע, והבטן שלה יותר גדולה משלי

אז היא זרקה לי שהיא חושבת שיש לי בן  , אז זרקתי לה שאני בכלל חושבת שיש לה תאומים 😅🙈🙈🙈

הרגשתי צורל להגיד את זה כדי שהיא תאמין לי שחשדתי כבר לפני חחחח כי גם על ההריון שלה ידעתי אבל לא אמרתי עד שהיא סיפרה אבל לכי תוכיחי שידעתי (ידעתי כי סוג של חלמתי על זה, הרבה לפני שצצה בטן)

כי להגיד בן/בת זה לא משנה

אבל תאומים זה מצב רגיש יותר, כי אם אין לה תאומים והיא סתם גדולה יותר?

בכל מקרה אני בטוחה שיש לה חחח

מהתגובות אני רואה שכולן מסתירות את התאומים. למה?

חשבתי אוקיי יש כאלה, אבל פה זה כולן חוץ ממני. לא ברור לי למה לטרוח בכלל

אני מההתחלה אמרתי במיוחד בעבודה. הבוס שלי בכלל שכח....

יכולה להגיד על המשפחה שלי והחברים, שכאשר הם יודעים שיש הריון בבן והמשוער מתקרב- אז הם ישר דנים בניהם "רק שהיא לא תלד בתאריך הזה " ו"רק לא ברית ביום הזה"

וכל ההתעסקות הזו בלידה מאוד מלחיצה, אותי לפחות.

תנו להריונית ללדת בנחת בלי עיניים עליה, שתלד בשלום ובבריאות לה ולוולד, הכי חשוב.

זה משהו פרטי של הזוג, ואין לו שום נפקא מינא לסביבה, אז למה לספר?

(אנחנו בזמנו גם לא סיפרנו לילדים שלנו,כי הם היו קטנים. מניחה שאם עכשיו היה לנו היריון תאומים היינו מספרים לגדולים, כי זה משמעותי בשבילם)

האמת שאני מסתירה ממי שהסתיר ממני או ממי שזה כן אישו בשבילו.

אבל זה גם משהו שהוא יותר פנימי

כמו שאת ההריון אי אפשר להסתיר משלב מסוים, אין טעם לטרוח להסתיר אם זה אחד או יותר. הריון מרובה עוברים מאוד שונה מהריון יחיד.

בתור מישהי שמכירה מה זה תאומים, ואת הקוש, אני גם לא רואה צורך להסתיר כי זה משהו שמעורר קנאה.

בעיניי ממש לא. אני רואה אנשים עם עגלת תאומים ואני מרגישה את הקושי שלהם

היום אני מסתכלת באיזו מין יראת כבוד למי שעובר את זה- כמו השלישייה פה, אבל ממש ממש לא הייתי רוצה את זה שוב

זה היה חלק מהפחד שלי מהריון נוסף

מאז היריון התאומים בכל פעם שמחתי מאוד כשאמרו לי שמדובר בעובר יחיד

בכל אופן, כל אחת ותחושותיה...

(תאומים זהים בדרך כלל לא קשורים לטיפולים, למשל...)

ואומרים שמי שפעם אחת נולדו לה תאומים יש יותר סיכוי שייוולדו לה שוב... אבל לא יודעת אם זה נכון 🤷‍♀️

כולל ההריון והלידה..

אבל כשהם מגיעים לגיל שנתיים- שלוש.. וואי כל הקושי מתגמד ורק נהנים מהם

1+1 , הם חברים וצמודים

בהריון אחד , מאוד מאתגר ומלחיץ, זוכים לשניים בלי לחכות שוב 9 חודשים

בטוחה שהשנתיים הראשונות מאתגרות עד לא יתואר, אבל זה עדיין חלום של הרבה

ואני מנסה לעשות הכי טוב שאני יכולה

אבל אחד האתגרים העיקריים של תאומים.

זה הנפרדות

ולא כל הזמן להשוות

ולתת לכל אחד לפרוח

וזה האתגר הגדול

ובה' יעזור לנו. אנחנו משתדלים ומתפללים על זה שיגדלו בטוב

כי זה לא ברור מאליו

שמעתי על מלא תאומים ששונאים את זה שהם תאומים

ובלי מנוצחים כאלה

וכמובן כל ילד הוא עולם, ולהתייחס לכל אחד כאילו הוא הבן היחיד

אבל כן צריך גם להביא יחס שווה ולתת לשניהם אותו דבר, כי הם באותו גיל אז הכי מתבקש לקנות להם זהה ולא לאפלות

ועדיין יש אתגרים בזה שהם תאומים גם כשהם גדולים. לפעמים זה צורך של אחד מהם בנפרדות, ואז הוא צריך "להילחם" בסביבה שרואה בהם ישות אחת. לפעמים יש השוואות ביניהם - בלימודים, במשפחה. ומכיוון ששניהם באותו גיל - כשמגיע שלב חדש בחיים שלהם זה תמיד לבחור את השלב החדש לשני ילדים במקום לאחד, ולפעמים זה מורכב יותר.

הם חוגגים בר מצווה עוד כמה חודשים, ואנחנו לא יודעים עדיין איך זה יהיה - אבל כנראה שהם לא יוכלו לקרוא פרשה שלמה כמו שאחיהם הגדול זכה לעשות...

אז הם אוהבים להיות תאומים בדרך כלל (וגם לא מכירים משהו אחר בעצם) אבל זה עדיין מורכב להם לפעמים (וגם לנו...)

מורכב ממה שחשבתי

אבל הרוב כיף לא?

יש קטעים חמודים - כמו שהם היו עושים שטויות מצחיקות ביחד או היו מסתכלים במראה וחושבים שהם רואים את התאום שלהם. או כיום אם הם מארגנים ביחד דברים, ומזמינים את כל השכבה להצטרף וככה אין יריבות בין הכיתות. או כשהם לומדים ביחד לבר מצווה. או סתם כשאנשים רואים אותם ברחוב ומתלהבים שהם זהים (זה קרה יותר בעבר).

אבל זה בקטע המגניב. אנחנו לא מגדלים ילדים בשביל המגניבות שבזה (כמו שזה נחמד לי שמתפעלים מהמראה של הילדונת שלנו וכמה היא שונה משאר המשפחה, אבל זה לא עושה את הגידול שלה לכיף יותר...)

מה שכיף בגידול הילדים זה בין היתר הדברים האלה, לראות אותם ביחד מאוחדים

הילדים שלי יש כאלה בהפרש של שנה ומגיל 5 הם מתחילים להראות תאומים בגובה ובתחביבים ואני ממש מתלהבת מזה.

אפילו כשהם רבים אני מתלהבת  . 

בהריון אחד זוכים ב2

במקום לחוות שוב עוד 9 חודשים של בחילות, חששות , כבדות וכו

מצטרפת למתואמת. הריון תאומים נכנס אוטומטית לקטגורית בסיכון, מה שהופך אותו למורכב אפילו בלי שום בעיה.

ברוב המקרים זה הריון קשה, כבד, מרובה בדיקות ומעקבים.

אם לא הרגשת תנועות בצד מסויים את דואגת כי לא מספיק להרגיש בצד השני, המצגים שמשתנים ואי אפשר לעשות היפוך, הסיכויים לקיסרי אוטומטית עולים ל50 אחוז במקרה הטוב...

ועוד ועוד

זו ברכה גדולה, אבל לא סתם לא מתפללים שיהיו תאומים... 

אם למישהי יש ציפיה לקבל התחשבות בעבודה או עזרה מהמשפחה/קהילה אחרי הלידה כי מדובר בתאומים אז בעיני כדאי לספר

וגם רק לחשוב כל הזמן מתי לדבר ברבים ומתי ךדבר ביחיד

לחשוב על כל מילה שיוצאת מהפה

ולחשב שבוע פיקטיבי כדי שלא יחשדו בבטן הגדולה- מחרפן וסתם בזבוז אנרגיות

אמא שלי מגיע ממשפחה שהכל סוד

קצת מזכיר לי סיפור שסבא שפספס את הברית של אח שלי בגלל שהיה בחול ...

אמא שלי לא סיפרה שהיא בהריון עד שראו

והוא לא סיפר שקנה כרטיס להפלגה

ומאז למדנו כולנו שסודות זה נחמד שהכל מסתדר

ופחות נחמד שפתאום צריך לעשות התאמות לבלת"מים

כי כשזה עובר אחד, יש מין כלשהו. בטוח. לא אולי ולא בערך

אבל *כמות* העוברים זה נסתר (לא לכולן יש בטן גדולה ויש נשים עם בטן גדולה שזה עובר אחד)

ויש עניין להסתיר כמות... אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין מדובר על כמות השיבולים או משהו כזה שאדם לא יספור בדיוק כדי שיתן לה' אפשרות להוסיף ברכה... בקיצור, זה לא מאותה סיבה בכלל. מי שלא מספר כי רוצה פרטיות אז זה אולי אותה סיבה..

אנחנו מספרים מין ולא סיפרנו על התאומים.. 

ותהליך של תאומים אצלי דרש המון מעקבים והרגשתי שזה ששאלות מתעניינות והעובדה שעוד אנשים יודעים חוץ ממי שאנחנן נעזרים בו, מכבידה עליי ומפעילה עליי לחץ.

אותי לימדו- על נשים הריוניות לא שואלים שאלות

אצלי ההריון הקודם שחיכינו לו לא מעט נגמר בלידה שקטה, ואני מרגישה שגם ככה יש מהסביבה עומס ציפיות על ההריון הנוכחי. כולם מרגישים שזה שייך להם ונורא מתרגשים בשבילנו, זה גם ככה מקשה עלי. אם כולם היו יודעים שזה הריון שלישיה, הכל היה מועצם פי מיליון. מה גם שכל הזמן יש בלב את החשש שחלילה יקרה משהו לעובר אחד ואז יותר קל לתת לכולם לחשוב שזה פשוט היה הריון תאומים, במקום לגלות לכולם שאיבדנו עוד תינוק. יכולה להגיד שרק אחרי הלידה השקטה שלנו אחי סיפר לבעלי שאחד הילדים שלהם היה במקור הריון תאומים ואחד נפטר ברחם, בעיניי זה קל יותר כשלא כללללללל הסביבה יודעת אלא רק מי שבוחרים לספר לו. ובכללי אין לי כוח לחפירות של אנשים שלא יודעים מה המשמעות של הריון כזה ויציפו אותי בים שאלות ועניינים. מספיק שיודעים שאני בהריון בסיכון ובמעקב צפוף. יש לי כמה חברות ובני משפחה שיודעים, הם מספיקים לי כמקום לפרוק ולשתף. לא רואה סיבה שכל העולם ילווה אותי צעד צעד.

בלי קשר, בעיניי הריון הוא דבר כל כך אישי וזוגי שהופך בלית ברירה לציבורי (כולם רואים), וחשוב לי לשמור לעצמנו את הדברים הקטנים שישאירו אותו רק שלנו. לכן גם לא מגלה את המין.

וחוץ מזה - הכי כיף לדמיין את ההלם של כולם כשנודיע אחרי הלידה😄בעזרת השם!!!

באמת ציינת עוד נקודות חשובות למה להסתיר היריון מרובה עוברים (גם תאומים) - החשש שמא חלילה יקרה משהו לאחד העוברים, וגם החפירות של אנשים על ההיריון, שיהיו מוגברות יותר.

מאחלת לך שבע"ה תצליחי להפתיע את כולם (גם אותנו) בבשורות טובות ומשולשות!

עם ידיים מלאות מלאות מלאות

זה שפע גדול אבל התמודדות מורכבת

בטח לאור הכאב הגדול שחוויתם

והערבוב ההז בין מסע פנימי ומטלטל לבין הסביבה החיצונית לא קל

באמת תגובות יכולות לערער כשהן לא מדויקות

ולא כולם יודעים לדייק בתגובות..מכוונה טובה ..ועדיין..

ממש מבינה אותך

ובאמת לא קל..

והאמת נראה לי שלדמיין את התגובה של כולם יכל להיות נקודת כח 

כפיצוי על מה שחוויתם!

חיבוק מרחוק🙏

על הגודל של הבטן!

תמיד מעצבן מחדש!!!

באמת שכדאי שאני אפתח חנות לממכר טאקט.

הבעיה היא, שהלקוחות היחידים שייכנסו אליה יהיו בעלי טאקט...

אבל הייתי מאד מאד גדולה בהריון האחרון

(היתה לי ירידת מים בשבוע 37+1, בעלי אמר שפשוט התפוצצתי).

היו כמה שחשבו שזה תאומים וגם טרחו לוודא איתי

אבל זה לא היה.

כי אני רוצה להשאיר את זה לעצמי, לא מרגישה צורך לספר לכולם שזה הריון תאומים, בשביל מה??

הבעיה שאז אני מתחילה להתבלבל למי אמרתי + שבועיים ולמי לא 

יש כאלה שאומרים לי הפעם את יותר 

אניאישת לא מבינה איך כל האחיות שלי ואנשים שמכירים אותי טוב לא שמים לב זה ממש הריון כפול בואי נגיד עוד 6 שבועת במראה יותר ממה שהיתי תמיד 

התחילה לצאת לך הבטן?

וחוץ מזה אנשים חשדו אין מה לעשות.

בחודשים האחרונים הייתי בשמירה אז אנשים פחות ראו אותי.

אנחנו סיפרנו רק להורים משני הצדדים, וכמה שבועות לפני הלידה סיפרתי למשפחה שלי ובעלי סיפר למשפחה שלו (לא רציתי לספר אבל בסוף החלטנו לספר, כי יש כמה מאותגרי פוריות במשפחה ולא רצינו שההפתעה תהיה קשה מדי בשבילם)

ולא זאת עם השלישיה.

עוד מישהי עם תאומים שלא רצתה להזדהות

עלה 30 שקל. הוא לא מהענקיים אבל ממש נח לשתות ממנו.

אני שותה פי מליון מאז שיש לי אותו.

ומחזיק לי כבר חצי שנה. עבר כמה נפילות וכזה ושרד.

לייף בקבוק טריטן פיה כפולה ורוד 600 מ"ל

יש לו גם קש לשתות וגם פתח רגיל לשתות שמרימים, והקש רחב כזה, זה לא שיוצא טיפה ממנו.

התחברתי אליו ממש חח

אני בשוק אחד שותה אותו😁

ולפעמים נמצאת במקומות שאין לי איפה למלא

הוא התעקם וקניתי אחרים והם נהרסו וחזרתי אליו..

לא מוצאת קישור באתר כנראה כי כבר לא במלאי.

אנחנו גם מאוד אוהבים את הבקבוקים של uzspace (מה ש @ואני שר שלחה קישור)

לא הכי אטומים בעולם אבל מאוד נוחים לשתיה וחזקים

המלצה של יונה המלצות במקור אני חושבת.

ממש אוהבים אותו ויש כמה גדלים אז אפשר לבחור.

יכולה לנסות לחפש את הקישור אם רלוונטי...

זה מה שיש לי

באיכות גבוהה בקבוק מים 500 מ "ל 1000 מ" ל bpa חינם הוכחה ניידת לילדים מבוגרים ספורט חדר כושר לסביבה

וזה עוד המלצה שלה:

בקבוק מים נייד בנפח 1 ליטר, בקבוק מים ספורט יפה, בקבוק שתייה נגד נזילות לחדר כושר לנסיעות חיצוניות, כושר ורכיבה על אופניים

כן אגיד שבנפילות הפקק עלול להישבר... אז כדאי להיזהר. אבל בגדול אנחנו מרוצים ממש ואחרי תקופה חידשנו לאותו דבר.

אחרי שחטף איזו מכה לדעתי...

השאר למיטב ידיעתי לא.

נכנס למדיח ואת הפיה מנקה עם מנקה בקבוקים קטן.

גודל מעולה ממש

עלה בסביבות 120 שח. אבל משמש אותי כבר המון המון זמן

בטו-גו (החנות נעליים).

בנפח של 800 מ''ל.

נראה לי עלה בערך 30.

איתי כבר שנה ואני ממש מרוצה.

הייתי קונה נביעות ליטר, עפה עליהם.

לי מי עדן מרגישים הכי חזקים,

בכל אופן רואה שמחזיקים לא פחות זמן מהבקבוקים הרב פעמיים שהילדים שלי (כולל ילדים מעל 18 שכבר פחות הורסים דברים) מתעקשים לקנות לעצמם.

וגם כשהם מתקלקלים, זה יותר שחיקה ונראה לא טוב, ולא שבר שמרטיב את כל הסביבה.

לא מצליחה להירדם...

נרדמתי לכמה דקות בשעה סבירה והתעוררתי. התהפכתי במיטה שעה עד שנרדמתי שוב וגם זה רק לכמה דקות ותעוררתי שוב ועד עכשיו אני ערה...

מה אכלתי? קורנפלקס (לא חריג) עם משקה קפוצ'ינו, שאמנם אני לא שותה קפה אף פעם, אבל יש בו כמות קפאין מזערית שאפילו בקוביית שוקולד (שאותה אני אוכלת לא מעט 😁) יש יותר קפאין.

וגם מרחתי משחה מאלחשת בפעם ראשונה, אבל אין בה שום תופעות לוואי שקשורות לשינה. רק תופעות לוואי של אלרגיה מקומית, שאין ב"ה.

אז מה נסגר??

טוב, לפחות נקפל כביסה בינתיים... 

שאמא שלהם לא נמצאת...

לדעתי הגיוני המעשה שלה אבל אולי לא הצלילה לעשות אותו בנעימות...

לבת שלך את יכולה להסביר את הנל..

וקורה לכולנו שלא הבנו את הסיטואציה כמו שצריך ועשינו טעות... לומדים מה שאפשר וממשיכים הלאה...

אצלינו השומר מכניס הורים רק כשיש אישור מיוחד.

לא יודעת למה זה קשור להכנסת אורחים, לדעתי לא היה כדאי להגיע מלכתחילה אם אמרו שלא

אבל מצד ביה''ס לא מבינה למה לא יכלו לעשות בערב אחר, ולהזמין את ההורים כמתוכנן. ההורים לא כעסו?

נראה לי הם סתם התעצלו...

אולי חשב שאני מצוות ההפקה...

הכנסת אורחים- זה לא רק להזמין לשבת.. אני רואה את זה כדמות שנכנסת לבית הספר, גם אם בטעות, יש 2 אפשרויות:
לגרש- מה שקרה
או להסביר את הסיטואציה בנעימות, ולהזמין בשמחה ובהסבר, למרות שלא מתאים.

וכן... עצלות, ולדעתי אימהות שמחו שכך כי גם הן התעצלו להגיע.
בית ספר מרוחק מהעיר...כרוך בנסיעה, וזה גם זמן ןערב..
לבנות יש הסעה

תצטרך לתרץ אחכ לבנות או לאמהות שגם רצו להגיע ונמנעו בגלל שזה לא הוגדר לאמהות. זה באמת לא פייר.

אולי מהתחלה היה עדיף שהיתה מודיעה שמי שרוצה מוזמנת להגיע ודי.

אבל אולי גם מצידך יש מקום להראות לילדות שכשיש כללים צריך לעמוד בהם ולא להתעקש לעבור עליהם

אישית הייתי מאוד (מאוד!) כועסת אם הייתי במקומך

וואו ככה לגרש אמא???

הלם

הבת שלי סיימה ו' השנה, מסיבת הסידור שלה נעשתה תחת מגבלות קורונה, וגם זה הצליחו להשחיל בין סגר לסגר.

נראה לי יש יותר שכבות ביסודי שהשתבשה להם מסיבת הסידור, מאשר שכבות שהתנהל כמתוכנן.

מבאס ממש שהילדים מתכוננים לאירוע והוא לא יוצא לפועל בגלל מגבלות.

אצלנו הפתרון במקרים כאלט, שהבית ספר מזמין הסרטה מקצועית של הטקס, ואז נשמר זמין לכל אחד בכל מקום.

אפשר גם לעשות שידור לייב. אפשר להציע הצעת ייעול לפעמים הבאות.

כרגע אפשר להציע לעשות טקס חוזר, הפעם רק לאמהות.. אולי ביום שישי. חלק מהאמהות לא יוכלו להגיע, תמיד יש כאלו. יום שישי הרבה אמהות יכולות. מי שלא יכולה שתזמין סבתא/ דודה/ אחות גדולה במקומה.

לגבי השאלה שלך, את מכירה בטעות שנעשתה, ממש בתום לב, אבל טעות בשיקול הדעת.

מנהלת ביסודי חייבת להיות קשוחה עם הכללים.

תראי איך המרחב הציבורי נראה כשכולם מפחדים משיימינג.

בית ספר זה לא מתנס שאפשר להגמיש כללים

ואם תלמידות היו יוצאות מפוקוס כי "גם אמא שלי בבית ואני רוצה להתקשר שתבוא"

מי שהייתה נאלצת להתמודד עם הבלאגן זו המנהלת.

גישה של הכנסת אורחים לא רלוונטית לדעתי בסיטואציה הזו

זה כמו שתלמידה שקיבלה השעיה תוכל להיכנס לכתה כי היא "כבר הגיעה"

תלמידות כל הזמן מנסות לבדוק גבולות ולכן מנהלת צריכה ללכת ראש בקיר הרבה פעמים.

אגב שיימינג, לפני כמה שנים "התפוצצה" בתקשורת כתבה על מנהל בית ספר שהשעה תלמידה שלא עמדה בכללי מסיבת בת מצווה שנהוגים בתקנון.

המסיבה נערכה כמובן בשעות שאינן של לימודים, באולם פרטי ולא הייתה קשורה למוסד הלימודים.

גם שם הטענה של האמא הייתה שבהסתכלות פרטנית לא היה צריך להשעות את הילדה.

טענת המנהל הייתה שבהסתכלות כוללת היה צריך להשעות כי הכללים ברורים וידועים וההורים חתומים על התקנון.

אני יכולה להבין את שני הצדדים, אבל אני שמחה שבמוסדות הלימוד של ילדי אוכפים את הכללים של בית הספר לטובת הכלל ולטובת הסדר.

זה נותן המון כח למורות ושומר על רמה גבוהה ולא מיליון התערבויות של הורים שמחלישים את המערכת.

אז נכון שבמקרה שלך אולי לא היה קורה כלום אם היית נשארת בהנחה שהאמהות והתלמידות היו זורמות עם זה,

אבל זה כן משדר שדר כללי יותר, שאפשר "להגמיש" כללים, פשוט להגיע ויהיה בסדר.

נכון היה לפנות אליה מראש ולבקש הגמשה, כשזה לא קרה, אני מבינה את הפעולה למרות שהיא "לוחמנית"

גם הגעה ללא תיאום עלולה להתפרש כך (אם כי ברור שזה לא המקרה, את הגעת בתמימות כדי לשמוח עם הבת שלך)

לגבי הבת שלך שראתה שהגעת ואז שהלכת, אפשר לעשות מהלימון לימונדה,

להסביר:

אמא רצתה להשתתף ולשמוח איתך. ניסיתי. המנהלת לא הרשתה אז הקשבתי למנהלת והלכתי.

המסרים:

1. את חשובה לי, עשיתי השתדלות להשתתף.

2. לא כל מה שרוצים ומנסים, בסוף מקבלים.

3. למנהלת יש סמכות עליונה בזמן ובשטח בית הספר.

לגבי פניה למנהלת, אפשר לפנות אבל לדעתי לא כביקורת על ההחלטה, אלא יישוב ההדורים.

אפשר לכתוב את השתלשלות האירועים ואת הרגשות שלך, ולסיים בכך שאת מכבדת את ההחלטה שלה כמנהלת.

לדעתי זה רק יתן לך נקודות מולה בשנים הבאות וזה הרבה יותר חשוב לתועלת הבת שלך, מאשר לצאת צודקת לגבי האירוע הנוכחי.

וחיבוק על האכזבה!

חיבוק 💞איזה חוויה מבאסת.

גם לך וגם לילדה.

ברור לדבר איתה.

אבל בית ספר פעל בצורה ממש מבאסת שעשה את המסיבה בבוקר. אצלנו גם דחו את המסיבה מלפני פסח לאחרי פסח אבל ברור שזה צריך להיות עם ההורים!

אולי אני מפספסת..

אבל ברור שלא הוגן שרק אמא אחת תהיה..

מה זה קשור להכנסת אורחים?

מנקודת המבט של התלמידות
תמיד מדברים ועוסקים בהכנסת אורחים, דווקא כשקשה, כשלא רוצים...
זו לא הזדמנות להעביר מסר חינוכי מתוך מעשה?
לזה התכוונתי.

זה לא אירוח של ראש העיר בבית הספר, שהתארגנו לכבודו.
דווקא האמא הפשוטה, שעשתה טעות אבל טרחה והגיעה, אולי בכל זאת נזמין אותה? נארח אותה במסיבת הסיום למרות שלא הייתה צריכה להיות נוכחת...

נקודת מבט קצת שונה...

אי אפשר לחנך אותן על חשבון משהו שלא פייר כלפיהן.

בנוסף, כשעושים משהו שהוא לא בסדר (כן, זה לא נורא ואיום אבל לא תואם את הכללים), אין כ'' כ סיבה לצפות ליחס לפנים משורת הדין.

וממש ממש מבאס שלא הזמינו את האמהות! 

בעייני ברור לאפשר לך להשתתף

באמת בתום לב, היית האמא היחידה

לא איזה קנוניה מאורגנת מאחורי הגב

מה הביג גיל, אםשר להסביר את זה נורא בקלות לילדות (ולאמהות)

אצלנו במוסד זה ברור היה עובר בטוב ובנעימים גם מצד ההורים וגם מצד הצוות החינוכי

חיבוק על החוויה, כן הייתי מגששת עם הבת שלך איך היה לה החוויה, תשתדלי לא להכניס לה מילים ורגשות לפה, יותר שיח לפי תומו

היו כללים ברורים ואת לא הלכת לפיהם אז הם 'עזרו' לך לעמוד בכללים.

לא רואה קשר להכנסת אורחים

ונראה לי שגם אם היו אומרים את זה כמו שהצגת (שבפעם הבאה אמא של.. תזכור לא להגיע) היה יכול מאוד להביך את הבת שלך

אני שונאת שמיישרים קו למינימום בגלל שלא כולם יכולים...

מסיבת בידור זו חוויה חד פעמית

הורה שהגיע והשקיע לחוות את זה עם הילד שלו זה ראוי להערכה ולא לביזוי

מבינה את ההורים שלא יכולים

אבל אם הייתי מתיישרת לפי היכולות של שאר ההורים אז לא הייתי עושה הרבה שברים

מה השלב הבא?

לחייב את כל הילדים להישאר צהרון כי יש הורים שלא יכולים לאסוף באחת?

אני נוטה לא להעביר ביקורת על בית הספר בעניין כי אני משערת שהיו להם שיקולים משלהם

ראוי מאוד לכבד הורים שלא יכולים להגיע למאורע המשמעותי הזה

כן, אם ביקשו לא להגיע ראוי לכבד את הבקשה

אני מעריכה את המנהלת על העמידה בעניין

ואני אומרת את זה בתור האמא הפראיירית שהקשיבה לבקשות מעין אלו ואז גילתה שהיו אמהות שהגיעו והן וילדיהן הרוויחו ואני וילדיי הפסדנו

מאז כמה מקרים כאלו למדתי לקח

וזה לא משתווה בכלל להשארת ילד בצהרון..

אני מבינה שהיו אילוצים להעביר לבוקר (מלחמה וכו...)

ואני עדין חושבת שגם בנסיבות האלו שהעבירו לבוקר וזה אומר לקחת חופש היה צריך לאפשר להורים שיכולים להגיע

אני מכירה הרבה הורים שהיו עושים מאמץ כי זה באמת אירוע חד פעמי וחשוב

ומי שלא יכול- אני מניחה שרובם היו יכולים למצוא פתרונות יצירתיים כמו סבא סבתא

אבל לישר קו לכולם למסיבה ללא הורים - לא פייר בעיני

ההחלטה מראש לאסור היא הבעיתית בעיני

לא גיבשתי עמדה איך היה צריך להתייס למי שלא כיבד את ההחלטה... (שלא מכבדת בעיני את הילד/ההורה/המעמד... אבל ניחא )

אבל בעיני עשית טעות שלא שאלת קודם אם אפשר להגיע ופשוט הגעת🤷‍♀️

היית חוסכת לכולם עוגמת נפש.

אני רק - איזה באסה זה שלא מצאו דרך כך שגם אמהות יוכלו להגיע.

אני חושבת שזה המעט שמגיע לאימהות, להיות במסיבת סידור של הילד. אירוע מרגש ברמות - מה כואב להם לפרגן את זה לאמהות?

שיתאמצו קצת יותר, גם לילדה וגם לאמא

למרות הקשר המאצגר שהיה לי עם אמא שלי, המסיבת סידור זכורה לי ממש ממש לטובה.  

אבל לא וויתרו על נוכחות האמהות. ב"ה

והיא התרגשה ככ וחיכתה שאגיע. ממש חבל שחא התאמצו יותר

לקרוא, בניית דגמים, להזמין חברים או ללכת לחברים

לבשל ולעשות דברים בבית

ולדאוג שיהיה לזה קופסה או רשימה שהוא יכיר מראש כי כשמשעמם קשה לעבור למצב רוח פעיל

חוגי תכנות, אומנות, אפילו קורס גיטרה.

עדיף משהו עם התנסות עצמית.

זה גיל שצריך מעבר ליצירות במקסטוק.

גם חוגים שווים דרך המתנס/ תנועת נוער.

אפשר לוודא שיהיה לו זמין:

גולות

קליעה למטרה עם חיצים נדבקים

שק אגרוף אם הוא אוהב

ספרים

טרמפולינה או משהו בסגנון.

כדורגל

מתח

אופניים/סקייטבורד

אוטוטו פליימוביל וגינה פחות ימשכו אותו לדעתי הוא ברף העליון של הגיל שזה עוד מעסיק אותם.

להיפגש עם חברים אחר"צ בפארק זה משהו שהוא יאהב? (זה לא כמו ללכת או להזמין חבר)

אופניים קורקינט הוא יורד איתם לגינה, אבל הוא נשאר שם רק כשיש חברים וזה  נגיד קורה בערך פעמיים שלוש בשבוע, מאמינה שבחופש יקרה עוד פחות.

מתח ושק אגרוף יכולים בהחלט לעניין אותו

אם הוא לא אוהב אז הוא גם לא יעמוד בלהתחבר לשיעור בזמן.

אתם יכולים לבדוק אולי בגלל שזה במחשב כן יעניין אותו?

תבדקי דרך אתר המקפצה, זה בחינם.

יש גם תוכניות לחקר חלל ושל מכון דוידסון.

דברים כמו גיטרה ואומנות לא מכירה באופן אישי,

אבל בטוחה שיש לא מעט.

אבל אם לא מעניין אותו ללמוד דברים בעצמו (ללמוד הכוונה גם ללמוד לנגן למשל נכלל בלא אוהב ללמוד?)

אז פחות הכיוון.

מה עוד?

אמממ מונדיאל?

מנוי לבריכה?

החופש זה באמת בעיה. אולי להגדיר לו שהוא חייב למלא סדר חופש, רוצה או לא רוצה.

הגמישות בתוכן לא בשאלה של העשייה עצמה.

3 פעמים בשבוע להיפגש עם חברים זה אחלה.

מקווה שיחזיקו מעמד גם בחופש.

אולי נגיד עבודה כעוזר מדריך בקייטנות? אולי התנדבות עם חיות? מה שיש לכם בסביבה.

זה תעסוקות לקיץ לא ליומיום.

של "אפשר לחשוב"

אין לי ילדים בגיל אז לא נכנסתי לפרטים אבל אולי תנסי לחפש

ממה שהבנתי זה הפעלות בכל מיני תחומים

שמקבלים כל יום בשעות קבועות

אולי חסר לו בטחון שם ואם תעודדי להזמין הוא יגלה כמה זה נחמד

ואם לא- אז יש גינה?

אפשר דברים של בנים..לבנות מחנה,דברים מעץ.. ניסויים מדעיים ביתיים קלים..

ובאמת קובעים בגינה..

גם שמדי פעם מגיעים הם בקושי משחקים עם עצמם.

מחנה הוא עושה כשיש לו מוזה, זה לא משחק של כל יום.

יש לי פה ערמת עצים שהוא אסף ומשחק איתם אבל זה כבר פחות מעניין אותו.

על 'קופסת משעמם לי' שהכינו הילדים שלי.

קופסא עם מגוון פתקים עם רעיונות למשימות שכשמשעמם שולפים ממנה פתק (ויש בה גם דברים כיפיים ומצ'פרים וגם משימות בבית. הכל מהכל).

אם מישהי יודעת לחפש, פירטתי על זה פעם לעומק (ועכשיו אין לי זמן).

החישוב שלי הוא כזה (לא יודעת האם נכון הלכתית)

מה אישה עשתה לפני 200 שנה?

הלכה לסופר פראם כדי לקנות את הדבר הספציפי להוריד עור קשה מכף הרגל? הקפידה להשתמש בליפה הכי ממרקת בבית? הקפידה לקנות את המקל הארוך לגב?

התקלחה. במקרה הטוב. הלכה לנהר (לא מקנא בה), חזרה הביתה.

היום אני עושה מקלחת טובה. עוברת כדי לראות שהכל בסדר. לוקח לי 30-40 דקות בד''כ. מהרגע שאני נכנסת למקווה עד שאני בחוץ 10-15 דקות כתלות בעומס במקווה

(יש ארגונים שאפשר יום קודם, ציפורניים, לק וכו').

מורידה שיערות וגוזרת ציפורניים

אמבטיה של רבע שעה בערך

משפשת את העור של הרגליים שבישיבה של כמה דקות במים מתרכך ויורד בקלות

מקלחת טובה

מסרקת את השיער תוך כדי שלא יהיו קשרים.

צחצוח שיניים וחוט דנטלי

עיון בכל הגוף וזהו

גג 40 דקות

ובמקוה ציק צאק אם אין תור תוך רבע שעה אני בחוץ

גזיזת ציפורניים, גבות, שפם, הסרת שיער - יום לפני

ביום המקווה מקלחת טובה, ניקוי טבור ואזניים במקלחת עצמה, צחצוח שיניים, עיון

אולי קיבלת בהדרכת כלות מנהגים וחומרות שונות?

שווה לבדוק את זה

ולהבין את ההלכה כמו שצריך..

אני אישית קיבלתי הדרכה מהכלה של הרב דוב ליאור והיא נירמלה ואיפסה אותי ואת ההתארגנות ממש.

היום )טוב גם נשואה כמה דקות..( מתארגנת בארבעים דקות גג

תלכי ותשאלי

זה לא אמור להיות מורכב בכלל.

דף A4 עם רשימה ארוכה של כל מה שצריך לעשות… אני עוד לא זוכרת הכל בעצמי.

בסוף זה לא באמת לוקח כל כך הרבה זמן, פשוט לראות את כל הרשימה ההיא, זה מלחיץ…

מי הרב שלכם?

אולי בעלך יכול לתת לו את הרשימה שיסמן מדרג-מה חובה, מה רצוי, מה רק אם נשאר זמן וכח?

כי באמת לא הכל זהה וזה חשוב לדעת.

אותי מדריכת הכלות לימדה שצריך פשוט לעבור על כל הגוף מלמעלה למטה מכל הכיוונים

לא צריך שום רשימה בשביל זה

רק לעבור

ראש- לחפוף, לסרק

פנים-מה שאת מקפידה(בגדןל לרוב הדעות שיערות מחוברות הן לא חציצה). לקנח אף, לצחצח שיניים, לבדוק אוזניים ולהוריד עגילים

חזה, בטן(טבור לפעמים צריך לנקות) גב, ידיים ישבן וכו- לסבן, לשטוף, לעשות עיון שאין חציצות..

וזהו פשוט לעבור על הגוף שלך, בעצמך.

אם עברת על כל הגוף את בע"ה מוכנה לטבילה.

רק מה שרלוונטי לך, ואולי סתם מפורטים שם דברים שמבחינתך הם חלק מובנה ממקלחת ולא צריך שיהיו מפורטים בכלל.

או שתוותרי על הרשימה ופשוט תעברי לעצמך על הגוף.

וזה מצטמצם פלאים.

אני הייתי גם כמוך בשנים הראשונות, ואחרי שלמדתי הבנתי שזה לגמרי סתם.

יום לפני מורידה שערות וצפרוניים, נשאר רק להתקלח ולעסור על הגוף שאין כלום.

מקלות אוזניים ושפם קצת זה גם יום לפני.

אין באמת הרבה עשיה.

אבל באמת זה מבהיל בהתחלה. לאט לאט ❣️

כמו שכתבו פה זה לא אמור לקחת יותר מדי זמן

ולא משהו חריג

בגדול להוריד שערות איפה שאת רגילה, ציפורניים ומקלחת טובה.

אפשר לפצל ליומיים וזה מאד מקל.

לי עוזר אחרי המקלחת לעבור על הגוף מלמעלה עד למטה לוודא שעשיתי הכל- שיער אוזניים עיניים שיניים וכן הלאה.

אם אישה שנפלה לנהר נחשב שטבלה או לא. הדיון הוא לגבי האם צריך כוונה בטבילה או לא.

אבל תחשבי שאם יש מקום להגיד שאשה שנפלה, עפ כל הבגדים שלה, בלי לעשות שום הכנה לפני- יכול להיות שנחשב שטבלה אז זה כבר מרגיע קצת.

עכשיו באופן פרקטי- קודם כל ללמוד מחדש את דיני הכנה לטבילה והלכות חציצה. כשלומדים את זה בהדרכת כלות הראש שלנו עסוק בעוד מליון דברים ואנחנו לא עד הסוף קולטות. כשלומדים מחדש פתאום מגלים מה באמת עיקר הדין, מה התווסף וזה מסדר את הראש.

ומצטרפת למה ש @טארקו כתבה.

שימי את הרשימה בצד. תעברי על הגוף מלמעלה למטה.

חפיפה, אוזניים (לנקות את החורים של העגילים אם ככה את נוהגת), פנים נקיות מאיפור. רחיצה של הגוף, הורדת שיערות (אפשר ומומלץ יום לפני.) ציפורניים בידיים וברגליים (גזוזות או נקיות אם את מאריכה).

זהו. לא להשתגע. לא צריך לקחת יותר משעה כולל הכל. רובינו מתקלחות כל יום או כל יומיים. זו לא המציאות שהתקלחו פעם בשבוע אז הצטברו על הגוף לכלוכים שצריך להתאמץ כדי להוריד.

ומציעה גם- לשנות כיוון. אם מתאים לך, אם לא מתחברת- תדפדפי.

את מתכוננת למפגש מחודש עפ בעלך, זמן קצת להשקיע בעצמך.. (אני נגיד בתקופות בלי מקווה מגיעה להורדת שיערות פעם באפעם.. ), אפשר להתפנק באמבטיה כיפית וטובה, אפשר למרוח *אחרי הטבילה* קרמים מפנקים.

במקום צ'ק ליסט מלחיץ- השקעה בעצמי.

במקום לחץ מהיום הזה- ציפייה אליו, ליום שהוא שלי ואני חושבת בו על עצמי ומה עושה לי טוב.

בהצלחה!

מבינה אותך ממש!

חוץ מעל העצות שנתנו פה לפני,

אני רוצה להגיד לך לנשום אוויר ולדעת שזה הולך ומשתפר.

הניסיון הופך את זה ליותר קל.

זה נהיה יותר מוכר.

ואם הזמן עובר ואת בלחצים גדולים וחרדות, אחרי שהתייעצת עם דמות שתעשה לך סדר מה הכרחי, שתדעי שיש לנשמת תכנית ליווי למי שיש לה חרדות סביב ההלכות...

אבל זה ממש לא חייב להיות המקרה שלך.

זה פשוט סיטואציה שחדשה לך וזה בסדר שלוקח זמן להתרגל.

מזכירה את כל זה גם לעצמי 😅

יש דברים שהם לא עיקר הדין ובעקרון כל ההכנות לא אמורות לקחת כולל הכל שעה....

יש היום מקוואות שיש שם גם רשימה לי זה עושה סדר...   אני חושבת שהגן עדן מגיע על הרצוא ושוב, על המרחק , הקושי, פחות על המקווה עצמו😄תנצלי את הימים האלו , שאת עדיין נשואה טריה. תהני מהמקווה, תקחי לשם איפור ,תתפארי אחרי , תפתיעי את עצמך, תני לעצמך להתפנק ביום כזה ...

בהתחלה זה ממש כמו הר.

אחר כך זה נהיה הרבה יותר פשוט.

מה שאת רגילה ביום יום זה מה שאת צריכה להקפיד עליו+ כמה דברים כמו גזיזת ציפרניים.

השאר זה לא חובה,עור קשה ברגל זה לא חציצה לא חייבים להוריד,שערות הם לא חציצה לא חייב להוריד,

ראוי להוריד אם את מקפידה להוריד אבל לכתחילה זה לא חציצה.לצחצח צריך אבל לא לחפור מעבר זה ראוי ומהודר אך זה לא חציצה.

וענו לך נכון הכוונה לעבור על כל הגוף ולראות שבעצם הכל נקי,שזה בעצם עיון ולהתכוון שזה עיון.

אפשר לפצל את ההכנות ליום יומיים לפני.

העיקר שזה יהיה בנחת ברוגע.

שאני אומרת לעצמי כשאני מתחילה להיכנס ללופ של ו'מה אם איך שאני עושה לא מספיק' (אצלי זה קורה סביב ניקיון לפסח).

ברגע שעשית מאמץ סביר (פירטו לך פה בכמה הודעות מה זה נחשב), אין שום סיבה שתצוץ לך חציצה יש מאין שתפסול יותר מאשר אם היית טובלת במים לא צלולים- וזו אופציה קיימת וכשרה.

מזל טוב! 🥳 כלה בשנה ראשונה זה שלב מרגש (וכן, יש בו גם דברים מלחיצים שצריך ללמוד לנהל)🤍

זה לעבור עם בעלי קודם.. על כל מה שאני עלולה להתקע:

אני מתחילה לפני את ההתארגנויות גוזרת ציפורניים עור יבש וכו

ואז מבקשת שיסתכל על הציפורניים ויגיד לי אצבע אצבע שזה בסדר

ואז על עור יבש

ואם יש פצעים

וכל דבר שאני עלולה להיתקע עליו שעות במקווה אח"כ

. והוא עובר איתי ואומר לי דבר דבר שהוא בסדר.

ואז במקווה אני ממש מחזיקה בראש שעברתי על הכל ועשיתי הכל ואני רק עושה סקירה אחרונה של מעבר רציף על כל הגוף - אני כן מתקלחת שוב אבל זה עניין של מה נח לך.

(ואם ואם פתאום מגלה איזה עוד פעם משהו אני למרות הבושה מצלצלת לבלנית ושואלת אותה אם להתעכב על זה או לא)

אני מרגישה שזה ממש נתן לי עוגן שאני יודעת שזה בסדר ואם לא התחדש שום דבר אז כבר עברנו על זה

דברים אחרים לא עזרו לי וזה ממש כן

אולי יעזור גם לך❤️

נשואים כבר כמה שנים ובהתחלה היה מאוד קשוח, הייתי נלחצת מאוד כל פעם.

מה שעוזר לי זה לדעת את עיקר הדין, (חציצה צריך להיות משהו שמקפידה עליו/מכסה חלק ניכר מהגוף, יתכן ויש דעות אחרות אבל זה מה שאני יודעת והולכת לפיו) ללכת לפי מישהו שמקל בנושא ולא מחמיר. (בכללי אני חושבת שמצוות צריכות להעשות ברוגע ובנעימות, במיוחד אצל נשים, ועצבנות ולחץ בקיום מצוות לא תמיד קשורה רק להלכה)

ומה שעוד עוזר לי זה להפוך את ההתארגנות לחוויה, אצלינו המקווה הוא מאוד נעים, אז הרבה פעמים מתארגנת במקווה עצמו וזה הופך את זה למיוחד ונעים

שהלכתי למקווה בערך שנה אחרי החתונה אחרי שקיעה.

אז הייתי שעה בהכנות ואז טבילה.

כשיצאתח מהטבילה הבלנית אמרה לי להתארגן מהר כי יש הרבה שמחכות. נתנה לי תחושה לא טובה. שאלתי אותה מה הביתי אמורה לעשות אחרת, התחלתי הכנות לפני שקיעה אז חייב שעה. היא אמרה שלא חייב שעה.

אז פניתי לרב שאני מתייעצת איתו והוא באמת אמר שיש נוהגים ככה, אבל העיקרון זה לא להתארגן בלחץ. לא חייב שעה על השעון.

מהמקרה הזה למדתי שבדיעבד צריך להתארגן כמו שאת רגילה לנקות ולטפח את עצמך + כמה דברים מעבר. אבל לא להשתגע

גם כשהייתי מקיאה קבוע בנסיעות. ותמיד היה לי מוזר שלא עלו עליי לפני שסיפרתי.

בהריונות האחרונים לוקחת בונג'סטה אז מתפקדת רגיל ללא הקאות.

אם יש חום ואז זה כן עדיף להוריד.

לגבי הכדורים לבחילות באמת לא חפרתי כי לא הייתי צריכה ב''ה. אבל תבדקי על זה קצת, אולי תופתעי שזה לא דרמטי (שוב, אין לי מושג). וגם לסבל ולהקאות יש משמעות, בסופו של דבר הכל משפיע. תרגישי טוב!! 

זה תגובה נורמלית וטבעית של הגוף

הרופא של הילדים שלנו אומר לתת אקמול רק אם כואב ומתלוננים

אם למשל זה חום והילד לא סובל אז לא לתת

ואני חושבת שזה לא מדויק להגיד את זה

אבל אני מעדיפה לא להמשיך את הדיון הזה וכל אחת תעשה מה שהיא מבינה ומרגישה

מדובר על חום גבוה וממושך שפוגע, כי הוא פוגע בהתחלקות התאים. לכן בהריון יש המלצה להוריד את החום מהר יותר מבמצב רגיל, אם כי לא חייבים מיד. (בדקתי באתר של כללית ומכבי)

אני מכירה הרבה שלוקחות.
גם לקחתי בהריונות היפרמאזיס, אבל למזלי לא עזר אז הפסקתי לקחת כי גם אני חוששת מכל הכדורים האלו אז הרגשתך ממש מובנת.

כמה שמנסה להעביר תבחילות..

לא מסוגלת לשתות מים ועוד

נמנעתי מהכדורים
למזלי, באחד ההריונות כשלקחתי לא זוכרת את השם... מה שהיה לפני הבונג'סטה, לא עזר לי. אז לא הייתה לי סיבה לקחת.
לזכור שזו תקופה שעוברת
וללעוס קרח, כמו שכתבו לך פה, כל כמה זמן כדי לא להגיע לעירוי...

אבל האמת שבדר"כ ההקאות לא מפתיעות אותי

אני סוחבת את הבחילה כמה שעות ורק אז מקיאה.

בהריון הראשון שהקאתי בטירוף בלי הפסקה אז לגמרי פגע בעבודה

לא הייתי מסוגלת לצאת לעבוד אחרי שהקאתי את הנשמה על הבוקר.

ובאמת סיפרתי למנהל שלי על ההריון נורא מוקדם.

צריכות להדליק משואה