הלוואי והיה כפתור בקרה

כל תגובה שבעצם משדרת שזה לא בחירה שלך ומה לעשות

לא צריך לדבר הרבה בעיני

להגיב עניינית וככה זה גם לא מחשיד

חברה שלי הצליחה להסתיר מכולם כי היא סיפרה שיש לה סכרת הריון שגורם לה להיות ממש גדולה. כמובן זה היה נכון אצלה.

אולי את יכולה לומר משפט כמו, יש הרבה סיבות למה בטן יכולה להיות גדולה יותר.. סכרת, רעלת. מקווה שאין לך אף אחד מהם.

על הבטן - הייתי עונה כזה בחיוך תשובה סתמית, בסגנון כן אה 😄 באמת כבד..

והייתי אומרת לכולם שהתאריך המשוער הוא חודש לפני

יולדים לפני שבוע 40, לא?

זה לא מנסיון אז אולי אני מקשקשת חח

ודודה שלי לא ראו שזה שניים

אז רק שתדעי שגם כזה יכול להיות 🤪

שיהיה בשעה טובה

המשך הריון קל תקין ובידיים מלאות

ילדים בריאים לאמא בריאה

שיא המסקרן אותי

איך מרגישים כשמגלים??!?

ואיך ההריון מרגיש

ואיך מתמודדים עם החששות על ההריון עצמו

ואיך מתכוננים לגדל 3תינוקות במקביל

זה ממש מעניין אותי משום מה

מרגיש לי משהו שקורה רק בסרטים

אפילו שמכירה

את לא באמת חייבת לשתף כמובן

אבל אם יש לך חשק כזה תדעי שאותי זה מעניין באמת

אני לא יודעת עד כמה את גדולה.

ראיתי נשים בהריון תאומים שלא היה אפשר לפספס, גם אם הן הכחישו זה היה די ברור. אם זה המצב האפשרות היחידה זה נראה לי להגיד שאת בשבוע יותר מתקדם ממה שאת... החסרון שאם תלדי בסוף כן מאוחר כולם יחשבו שעברת את התאריך..

או פשוט להשלים עם זה שינחשו

אבל ראיתי גם נשים שהבטן שלהן היתה גדולה באופן סטנדרטי, כמובן הן לא היו קטנות אבל גם לא משהו חריג. אם כן אז פשוט להגיד שאת גדולה הפעם, גם אם זה חריג ביחס לשאר ההריונות זה נורמלי כי הרבה פעמים מהרעיון להריון נהיית יותר בטן

מההתחלה- לא ראיתי צורך, בכלל בעבודה אין מה לשמור בסוד כי אולי תצטרכי שמירה.

הבטן גדולה מאוד מחודש יחסית מוקדם אבל לא ציפיתי שאנשים יזהו לפי הבטן.

זכור לי לקראת הסוף שעליתי לאוטובוס ומישהי ישר אמרה יש לך תאומים נכון, ומאוד הופתעתי

אמרה שגם לה היה

ואמא שלי טעתה וחשבה שאני חודש חמישי ולא כמעט שמיני

כשאמרתי לה שעוד חודשיים צריכה ללדת, אמרה לי אבל אין לך בטן גדולה.... ואז כזה אהה כי אז היה תאומים

מי שחסר טקט ברמה כזו ששואל בפרצוף אם מדובר בתאומים - לא ראוי לתגובה אחרת...

וכן, קיבלתי שאלות כאלה (גם מאנשים נחמדים ובעלי טקט במקור), כולל אחת שאמרה לי, "תאומים נולדים תמיד בשבוע 34, לא?" (וזה לא נכון בכלל בהכרח, אבל זה מה שבאמת קרה אצלי בפועל, ואולי זה בגלל מה שהיא אמרה )

הערכתי מאוד את אלה שאמרו לי אחרי הלידה שהם ניחשו שמדובר בתאומים, אבל לא אמרו כלום...

מה שכן, כדי לא לומר את התל"מ לאחרים או להקדים אותו, כדי שאנשים לא יופתעו לגמרי אם וכאשר הלידה תקדים...

(אנחנו כן סיפרנו רק להורים שלנו. היה לנו חשוב שהם לא יהיו מופתעים ברמה כזו וגם רצינו לקבל את תמיכתם)

שיהיה בשעה טובה ובקלות!

אני בהריון יחד עם בת דודה שלי

והיא סיפרה לי באיזה שבוע היא ואומרת לי כל הזמן שכבד לה ממש ושהיא זכאית לשמירה וכו (ויש לה ילדים בבית שהיא חוותה איתם הריונות קלילים ואפילו התאמנה בחודש תשעי, הכי בקליל)

מה שהיא לא יודעת שהיא ואני באותו שבוע, והבטן שלה יותר גדולה משלי

אז היא זרקה לי שהיא חושבת שיש לי בן  , אז זרקתי לה שאני בכלל חושבת שיש לה תאומים 😅🙈🙈🙈

הרגשתי צורל להגיד את זה כדי שהיא תאמין לי שחשדתי כבר לפני חחחח כי גם על ההריון שלה ידעתי אבל לא אמרתי עד שהיא סיפרה אבל לכי תוכיחי שידעתי (ידעתי כי סוג של חלמתי על זה, הרבה לפני שצצה בטן)

כי להגיד בן/בת זה לא משנה

אבל תאומים זה מצב רגיש יותר, כי אם אין לה תאומים והיא סתם גדולה יותר?

בכל מקרה אני בטוחה שיש לה חחח

מהתגובות אני רואה שכולן מסתירות את התאומים. למה?

חשבתי אוקיי יש כאלה, אבל פה זה כולן חוץ ממני. לא ברור לי למה לטרוח בכלל

אני מההתחלה אמרתי במיוחד בעבודה. הבוס שלי בכלל שכח....

יכולה להגיד על המשפחה שלי והחברים, שכאשר הם יודעים שיש הריון בבן והמשוער מתקרב- אז הם ישר דנים בניהם "רק שהיא לא תלד בתאריך הזה " ו"רק לא ברית ביום הזה"

וכל ההתעסקות הזו בלידה מאוד מלחיצה, אותי לפחות.

תנו להריונית ללדת בנחת בלי עיניים עליה, שתלד בשלום ובבריאות לה ולוולד, הכי חשוב.

זה משהו פרטי של הזוג, ואין לו שום נפקא מינא לסביבה, אז למה לספר?

(אנחנו בזמנו גם לא סיפרנו לילדים שלנו,כי הם היו קטנים. מניחה שאם עכשיו היה לנו היריון תאומים היינו מספרים לגדולים, כי זה משמעותי בשבילם)

האמת שאני מסתירה ממי שהסתיר ממני או ממי שזה כן אישו בשבילו.

אבל זה גם משהו שהוא יותר פנימי

כמו שאת ההריון אי אפשר להסתיר משלב מסוים, אין טעם לטרוח להסתיר אם זה אחד או יותר. הריון מרובה עוברים מאוד שונה מהריון יחיד.

בתור מישהי שמכירה מה זה תאומים, ואת הקוש, אני גם לא רואה צורך להסתיר כי זה משהו שמעורר קנאה.

בעיניי ממש לא. אני רואה אנשים עם עגלת תאומים ואני מרגישה את הקושי שלהם

היום אני מסתכלת באיזו מין יראת כבוד למי שעובר את זה- כמו השלישייה פה, אבל ממש ממש לא הייתי רוצה את זה שוב

זה היה חלק מהפחד שלי מהריון נוסף

מאז היריון התאומים בכל פעם שמחתי מאוד כשאמרו לי שמדובר בעובר יחיד

בכל אופן, כל אחת ותחושותיה...

(תאומים זהים בדרך כלל לא קשורים לטיפולים, למשל...)

ואומרים שמי שפעם אחת נולדו לה תאומים יש יותר סיכוי שייוולדו לה שוב... אבל לא יודעת אם זה נכון 🤷‍♀️

כולל ההריון והלידה..

אבל כשהם מגיעים לגיל שנתיים- שלוש.. וואי כל הקושי מתגמד ורק נהנים מהם

1+1 , הם חברים וצמודים

בהריון אחד , מאוד מאתגר ומלחיץ, זוכים לשניים בלי לחכות שוב 9 חודשים

בטוחה שהשנתיים הראשונות מאתגרות עד לא יתואר, אבל זה עדיין חלום של הרבה

ואני מנסה לעשות הכי טוב שאני יכולה

אבל אחד האתגרים העיקריים של תאומים.

זה הנפרדות

ולא כל הזמן להשוות

ולתת לכל אחד לפרוח

וזה האתגר הגדול

ובה' יעזור לנו. אנחנו משתדלים ומתפללים על זה שיגדלו בטוב

כי זה לא ברור מאליו

שמעתי על מלא תאומים ששונאים את זה שהם תאומים

ובלי מנוצחים כאלה

וכמובן כל ילד הוא עולם, ולהתייחס לכל אחד כאילו הוא הבן היחיד

אבל כן צריך גם להביא יחס שווה ולתת לשניהם אותו דבר, כי הם באותו גיל אז הכי מתבקש לקנות להם זהה ולא לאפלות

ועדיין יש אתגרים בזה שהם תאומים גם כשהם גדולים. לפעמים זה צורך של אחד מהם בנפרדות, ואז הוא צריך "להילחם" בסביבה שרואה בהם ישות אחת. לפעמים יש השוואות ביניהם - בלימודים, במשפחה. ומכיוון ששניהם באותו גיל - כשמגיע שלב חדש בחיים שלהם זה תמיד לבחור את השלב החדש לשני ילדים במקום לאחד, ולפעמים זה מורכב יותר.

הם חוגגים בר מצווה עוד כמה חודשים, ואנחנו לא יודעים עדיין איך זה יהיה - אבל כנראה שהם לא יוכלו לקרוא פרשה שלמה כמו שאחיהם הגדול זכה לעשות...

אז הם אוהבים להיות תאומים בדרך כלל (וגם לא מכירים משהו אחר בעצם) אבל זה עדיין מורכב להם לפעמים (וגם לנו...)

מורכב ממה שחשבתי

אבל הרוב כיף לא?

יש קטעים חמודים - כמו שהם היו עושים שטויות מצחיקות ביחד או היו מסתכלים במראה וחושבים שהם רואים את התאום שלהם. או כיום אם הם מארגנים ביחד דברים, ומזמינים את כל השכבה להצטרף וככה אין יריבות בין הכיתות. או כשהם לומדים ביחד לבר מצווה. או סתם כשאנשים רואים אותם ברחוב ומתלהבים שהם זהים (זה קרה יותר בעבר).

אבל זה בקטע המגניב. אנחנו לא מגדלים ילדים בשביל המגניבות שבזה (כמו שזה נחמד לי שמתפעלים מהמראה של הילדונת שלנו וכמה היא שונה משאר המשפחה, אבל זה לא עושה את הגידול שלה לכיף יותר...)

מה שכיף בגידול הילדים זה בין היתר הדברים האלה, לראות אותם ביחד מאוחדים

הילדים שלי יש כאלה בהפרש של שנה ומגיל 5 הם מתחילים להראות תאומים בגובה ובתחביבים ואני ממש מתלהבת מזה.

אפילו כשהם רבים אני מתלהבת  . 

בהריון אחד זוכים ב2

במקום לחוות שוב עוד 9 חודשים של בחילות, חששות , כבדות וכו

מצטרפת למתואמת. הריון תאומים נכנס אוטומטית לקטגורית בסיכון, מה שהופך אותו למורכב אפילו בלי שום בעיה.

ברוב המקרים זה הריון קשה, כבד, מרובה בדיקות ומעקבים.

אם לא הרגשת תנועות בצד מסויים את דואגת כי לא מספיק להרגיש בצד השני, המצגים שמשתנים ואי אפשר לעשות היפוך, הסיכויים לקיסרי אוטומטית עולים ל50 אחוז במקרה הטוב...

ועוד ועוד

זו ברכה גדולה, אבל לא סתם לא מתפללים שיהיו תאומים... 

אם למישהי יש ציפיה לקבל התחשבות בעבודה או עזרה מהמשפחה/קהילה אחרי הלידה כי מדובר בתאומים אז בעיני כדאי לספר

וגם רק לחשוב כל הזמן מתי לדבר ברבים ומתי ךדבר ביחיד

לחשוב על כל מילה שיוצאת מהפה

ולחשב שבוע פיקטיבי כדי שלא יחשדו בבטן הגדולה- מחרפן וסתם בזבוז אנרגיות

אמא שלי מגיע ממשפחה שהכל סוד

קצת מזכיר לי סיפור שסבא שפספס את הברית של אח שלי בגלל שהיה בחול ...

אמא שלי לא סיפרה שהיא בהריון עד שראו

והוא לא סיפר שקנה כרטיס להפלגה

ומאז למדנו כולנו שסודות זה נחמד שהכל מסתדר

ופחות נחמד שפתאום צריך לעשות התאמות לבלת"מים

כי כשזה עובר אחד, יש מין כלשהו. בטוח. לא אולי ולא בערך

אבל *כמות* העוברים זה נסתר (לא לכולן יש בטן גדולה ויש נשים עם בטן גדולה שזה עובר אחד)

ויש עניין להסתיר כמות... אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין מדובר על כמות השיבולים או משהו כזה שאדם לא יספור בדיוק כדי שיתן לה' אפשרות להוסיף ברכה... בקיצור, זה לא מאותה סיבה בכלל. מי שלא מספר כי רוצה פרטיות אז זה אולי אותה סיבה..

אנחנו מספרים מין ולא סיפרנו על התאומים.. 

ותהליך של תאומים אצלי דרש המון מעקבים והרגשתי שזה ששאלות מתעניינות והעובדה שעוד אנשים יודעים חוץ ממי שאנחנן נעזרים בו, מכבידה עליי ומפעילה עליי לחץ.

אותי לימדו- על נשים הריוניות לא שואלים שאלות

אצלי ההריון הקודם שחיכינו לו לא מעט נגמר בלידה שקטה, ואני מרגישה שגם ככה יש מהסביבה עומס ציפיות על ההריון הנוכחי. כולם מרגישים שזה שייך להם ונורא מתרגשים בשבילנו, זה גם ככה מקשה עלי. אם כולם היו יודעים שזה הריון שלישיה, הכל היה מועצם פי מיליון. מה גם שכל הזמן יש בלב את החשש שחלילה יקרה משהו לעובר אחד ואז יותר קל לתת לכולם לחשוב שזה פשוט היה הריון תאומים, במקום לגלות לכולם שאיבדנו עוד תינוק. יכולה להגיד שרק אחרי הלידה השקטה שלנו אחי סיפר לבעלי שאחד הילדים שלהם היה במקור הריון תאומים ואחד נפטר ברחם, בעיניי זה קל יותר כשלא כללללללל הסביבה יודעת אלא רק מי שבוחרים לספר לו. ובכללי אין לי כוח לחפירות של אנשים שלא יודעים מה המשמעות של הריון כזה ויציפו אותי בים שאלות ועניינים. מספיק שיודעים שאני בהריון בסיכון ובמעקב צפוף. יש לי כמה חברות ובני משפחה שיודעים, הם מספיקים לי כמקום לפרוק ולשתף. לא רואה סיבה שכל העולם ילווה אותי צעד צעד.

בלי קשר, בעיניי הריון הוא דבר כל כך אישי וזוגי שהופך בלית ברירה לציבורי (כולם רואים), וחשוב לי לשמור לעצמנו את הדברים הקטנים שישאירו אותו רק שלנו. לכן גם לא מגלה את המין.

וחוץ מזה - הכי כיף לדמיין את ההלם של כולם כשנודיע אחרי הלידה😄בעזרת השם!!!

באמת ציינת עוד נקודות חשובות למה להסתיר היריון מרובה עוברים (גם תאומים) - החשש שמא חלילה יקרה משהו לאחד העוברים, וגם החפירות של אנשים על ההיריון, שיהיו מוגברות יותר.

מאחלת לך שבע"ה תצליחי להפתיע את כולם (גם אותנו) בבשורות טובות ומשולשות!

עם ידיים מלאות מלאות מלאות

זה שפע גדול אבל התמודדות מורכבת

בטח לאור הכאב הגדול שחוויתם

והערבוב ההז בין מסע פנימי ומטלטל לבין הסביבה החיצונית לא קל

באמת תגובות יכולות לערער כשהן לא מדויקות

ולא כולם יודעים לדייק בתגובות..מכוונה טובה ..ועדיין..

ממש מבינה אותך

ובאמת לא קל..

והאמת נראה לי שלדמיין את התגובה של כולם יכל להיות נקודת כח 

כפיצוי על מה שחוויתם!

חיבוק מרחוק🙏

על הגודל של הבטן!

תמיד מעצבן מחדש!!!

באמת שכדאי שאני אפתח חנות לממכר טאקט.

הבעיה היא, שהלקוחות היחידים שייכנסו אליה יהיו בעלי טאקט...

אבל הייתי מאד מאד גדולה בהריון האחרון

(היתה לי ירידת מים בשבוע 37+1, בעלי אמר שפשוט התפוצצתי).

היו כמה שחשבו שזה תאומים וגם טרחו לוודא איתי

אבל זה לא היה.

כי אני רוצה להשאיר את זה לעצמי, לא מרגישה צורך לספר לכולם שזה הריון תאומים, בשביל מה??

הבעיה שאז אני מתחילה להתבלבל למי אמרתי + שבועיים ולמי לא 

יש כאלה שאומרים לי הפעם את יותר 

אניאישת לא מבינה איך כל האחיות שלי ואנשים שמכירים אותי טוב לא שמים לב זה ממש הריון כפול בואי נגיד עוד 6 שבועת במראה יותר ממה שהיתי תמיד 

התחילה לצאת לך הבטן?

וחוץ מזה אנשים חשדו אין מה לעשות.

בחודשים האחרונים הייתי בשמירה אז אנשים פחות ראו אותי.

אנחנו סיפרנו רק להורים משני הצדדים, וכמה שבועות לפני הלידה סיפרתי למשפחה שלי ובעלי סיפר למשפחה שלו (לא רציתי לספר אבל בסוף החלטנו לספר, כי יש כמה מאותגרי פוריות במשפחה ולא רצינו שההפתעה תהיה קשה מדי בשבילם)

ולא זאת עם השלישיה.

עוד מישהי עם תאומים שלא רצתה להזדהות

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

1. נובה טי פעם אחת ופעמיים גיינפיקס

2. הנובה טי עשה כתמים כמה ימים לפני הוסת הגיינפיקס לא. חוץ מזה דימום רגיל עם שניהם

3. בהתחלה כן, וקיבלתי היתר גורף לבדוק מינימום בדיקות. הפסק יום ראשון ואחרון. כשראיתי שהכל בסדר אז כן בדקתי יותר

4. כן ולא.

כן כי זה מנע הריון

לא כי זה עשה לי בעיות גינקולוגיות אחרות ומסתבר שכנראה התקנים לא יושבים אצלי טוב..

1. ג'ניפיקס

2. התקנתי אחרי לידה, כשהווסת חזרה האריך- כיומיים שלושה הכתמות לפני ועוד יום עד להפסק.

3. הרבה הכתמות, הקלות בשבעה נקיים

4.סהכ כן במיוחד שהייתי ללא ווסת מס' חודשים, אבל ברגע שהגיעה היה מבאס בגלל הנ''ל 

1. נובה טי

2. הכביד במחזורים הראשונים אחרי ההתקנה, וקצת גרם להכתמות לפני הוסת בוסתות הראשונות. אחר כך היה די רגיל. ייתכן שהזמן להיטהר התארך ביום. לא בטוחה שזה קשור להתקן.

3. רק בהתחלה ואז באמת קיבלתי פסיקה מיוחדת אבל תוך פעמיים-שלוש זה הסתדר.

4. כן!

1. מונה ליזה

2, האריך את הווסת ביום בערך והכביד את הדימום

3. אין דימומים בין ווסתיים ב''ה

4. במניעה הכי טובה שניסיתי

אני מאוהבת במחזור החודשי. זה משפיע פלאים על החשק;)

זה לא הורג לי את הספונטניות - מה שקרה עם הדיאפרגמה.

בקיצור

מבחינתי זאת המניעה הנבחרת

וניסיתי- גלולות הנקה, דיאפרגמה, שקפים ונרות

1. מונה ליזה

2. לא

3. לא היו דימומים בין וסתיים.

4. מרוצה מאד. שגר ושכח.

1. נובה טי

2. בהתחלה כן, מחזורין ארוכים יותר( האריך לי מ3 ימים ל5 ימים) וגם דימום כבד יותר אבל אחרי 4 חודשי הסתגלות הגוף שלי חזר לעצמו

3.היו ממש מעט, בהתחלה בהסתגלות קיבלתי היתר לבדוק רק הפסק, יום ראשון ויון אחרון

4. ממליצה מאוד. הייתי עם ההתקן תקוםה ארוכה מאוד וזה באמת שגר ושכח. מניעה מעולה בלי כל הבאלגן לש ההורמונים

בהצלחה

נובה טי

כן

כן. עם ליווי הלכתי צמוד הצלחתי לא להיאסר רוב הזמן

כן,עד שנהייתה לי דלקת באגן ונאלצתי להוציא, לא החזיק הרבה לצערי, 7 חודשים

1. כנראה נובה טי, לא בטוחה

2. כן וכן. גם וסתות יותר כואבים יחסית

3. נראה לי שלא

4. הייתי מאוד מרוצה. מבחינתי היה הכי חשוב ללא הורמונים.

2. לא

3. מעט כתמים לפני

4. כן, עד שנכנסתי להריון עם ההתקן, חצי שנה אחרי שהתקנתי אותו! אז בדיעבד ממש לא מרוצה..

יצא לי לכתוב על זה כנה פעמים בשרשורים שונים

1. שמתי מירנה - דימומים לא פוסקים וכבדים כחודש ומשהו. ישמע יוזר אבל הרגשתי פיזית משהו זז לי בבטן .התייאשתי והוצאתי.

2. התקן נובה טי- גרם לי לדלקת חמורה באגן וברחם . לקחתי פעמיים טיפול משולב של אנטיביוטיקה בהפרש של כמה חודשים אחד מהשני . כמובן שזה גרם לבלגן רציני בגוף ובקיבה וזה גרם לי להקאות ושלשולים.

הרופאה המצליצה שכדי להפטר מהדלקת,צריך להכנס להריון. וזה מה שעשיתי...

בסוף זה עשה פעולה הפוכה ההתקן הזה 🤣מודה על הילד הזה אבל תכלס הגיע בזמן שלא הייתי בנויה נפשית... בקיצור

לא מתאים לכל אחת ....לרגישות שבינינו.

3. כל הזמן אומרים לשים תחתונים כהים .. קצת קשה לי עם זה

מה,אם יש דם אז מתעלמים ממנו כאילו לא ראיתי ?

ההתקן הזה ממש דפק אותי כי יש לי עד היום כל מני מכאובים טרום ובים וסתיים שלא היו לפני.

לגבי הדלקת שזה עלול לגרום, זה כתוב במפורש כתופעת לוואי לא שכיחה בעלון . שימו לב.

בהצלחה 

גם אני נהייתי עם כל מיני כאבים והרגשות מוזרות במהלך החודש

אולי סוג של דלקת כרונית (כמובן לקחתי אנטיביוטיקה לטיפול אבל כנראה זה לא ממגר לגמרי)

לא יודעת

התייאשתי לבינתיים מהתקנים

אם תבינו את המשמעות

להכניס גוף זר לרחם

כדי שיגרום לסוג של "דלקת פעילה או לא פעילה"

וכך ימנע הריון. .. נשמע לי מזוכיזם

וזה באמת מתסכל

כי נשים דתיות אין להן ממש פתרון אחר ...

הלוואי שיהיה משהו כבר שמונע 100 אחוז בלי הורמונים וכשר הלכתית

שמתי מונה ליזה

הרגשתי כאבי בטן לעיתים קרובות

עשה דימומים והכתמות כל.הזמן

אחרי חודשיים התייאשתי והוצאתי

1. נובה טי

2. בהחלט

3. בהתחלה לא, בשלב מסוים כן. אבל אני לא יודעת אם זה קשור דווקא להתקן או לזריקות הרזיה שלקחתי במקביל. קיבלתי היתר לבדוק 3 פעמים, ראשון אמצע ושביעי.

4. היה ממש מעצבן לקבל כל חודש, וגם אז, הווסת היתה מאוד מאסיבית וארוכה. אבל אחרי 10 שנים של הריונות הנקות וגלולות סופסוף נהיה לי חשק נורמלי, מה שמשפיע עליי לטובה גם בהריון הנוכחי. אז בסוף זה שווה את זה. 

1. מונה ליזה

2. ממש בקטנה

3. כן, להפחית בדיקות

4. כן. חוץ מאשר בתקופות עם הרבה כתמים 

1. נובה טי

2. כן, אבל ככל שהחודשים עברו זה היה פחות משמעותי. בהתחלה היה איזור ה8 ולפעמים אפילו 9 ימים, ואחרי כמה חודשים (לא יותר מדי) היה סביב ה5-6 ימים

3. ב"ה לא היו

4. מאוד! המניעה שהכי אהבתי. הרגשתי שאני מחוברת לגוף שלי וזה נתן לי המון

1.נובה טי כבר פעם שלישית,אז יש נסיון יש מה להשוות בין הפעמים

2.פעמים קודמות האריך ביום יומיים,הפעם לא תמיד הרבה פעמים יכולה לעשות הפסק ביום הרבעי.

3.בקודמים היו המון התמים בין ווסתיים השתדלתי להתנהל איתם נכון,רוב הפעמים הכתם היה דווקא ביום האחרון של ה7 נקיים,וזה היה באסה ממש.

הפעם אין שום דבר ממש.

זה כן גורם לי לכאבי תופת לפני המחזור ותוך כדי.וגם בקןדמים זה גרם לי לכאבים

4.אף פעם לא הייתי מרוצה משום מניעה אבל זה היה הכי פחות גרוע.עם גלולות נכנסתי להריון,והתופעות לוואי של ההורמונים הוציאו אותי מדעתי.

דבר נוסף אף פעם לא חיפשתי דווקא מומחה הלכתי למי שהיה פנוי באותו זמן.כולם היו בסדר.

1.נובה טי

2.כן וכן

3.קיבלתי פסיקה לעשות את המינימום בדיקות וללבוש שחור בשבעת נקיים. אחרי החודש הראשון לרב לא היה כתמים וכו'

4. מצד אחד ההורמונים היו קשים לי ממש מצד שני פה בלי הורמונים זה האריך לי את המחזור ל7-8 ימים וגם קיצר ל27 ימים שזה היה קשוח לי

היה דימום כבד מאוד וממש כאב לי כל ווסת ( לא יודעת אם קשור כי הוצאתי בווסת וב"ה נכנסתי להריון מיד אחרי )

אני שוקלת לעשות התקן הורמונלי אבל לדעתי אם זה לא היה הולך כן הייתי חוזרת לזה

מקווה שעזרתי 

1. התקן מונה ליזה

2. האריך את הוסת, אבל דווקא היה פחות כבד

3. היו דימומים רק בחודשיים הראשונים, והתקנתי כשהייתי טהורה אחרי לידה אז לא הייתה בעיה עם 7 נקיים

4. הייתי מרוצה מזה שלא הכנסתי לי הורמונים

מונה ליזה, היה מעולה כל עוד לא קיבלתי מחזור בגלל ההנקה. מהרגע שקיבלתי היה סיוט.

האריך מאוד. הכביד מאוד וגרם לי להיות ממש חלשה למרות שההמוגלובין היה תקין.

היו כתמים לפני ואחרי מחזור. היו הקלות לשבעה נקיים אבל לא תמיד זה עזר... וגם ההקלות היו אחרי אכזבות רבות. טבילה שנדחתה בשבוע בגלל בדיקה לא טובה ביום השביעי וכדו..

בגלל כל הכתמים לקחתי פרימולט נור כדי להאריך מעט את הזמן טהרה.  

והתחרפנתי מהכל.

הוצאתי את ההתקן ועברתי לגלולות..

אז ממש לא הייתי מרוצה.  

1. שמתי מונה-ליזה

2. כן וכן

3. היו קצת הכתמות לפני המחזור, לא אחרי.

4. היה זוועה. המחזורים הפכו לבלתי אפשריים, כי חוץ מדימום ארוך-ארוך הם לוו במיגרנות וכאבי מחזור ששיתקו אותי יומיים שלושה כל חודש. ויצא שהיינו מותרים בערך עשרה ימים בחודש.

אח''כ עברתי למירנה וקיבלתי את חיי בחזרה.

זה מה שהרופאה המליצה לי...
2. המעיט דימום ביומיים הראשונים ואז פרץ של דימום ליום אחד- סיוט. וזהו
3. כן יש לי בין וסתיים אבל אצלי זה גם קשור לצוואר רחם רגיש, בהחלט יש לי פסיקות מיוחדות בגלל מצבי.
4. לא מרוצה, הייתי מעדיפה להימנע מגוף זר בגוף
אבל אין לי ברירה ואין לי משהו אחר. מרוצה כי אני לא בהריון ב"ה ותכלס מרגישה רגיל ומתנהגת רגיל כאילו אין לי כלום.

ניסיתי נובה טי

לעולם לא אחזור אליו

האריך והכביד מאוד ווסת

היה מלא בין לבין כתמים

קיבלתי היתר לראשון ושביעי אבל לא ממש עזר

לא ממליצה בכלל

חצי שנה של סיוט היה, ועוד אחרי לידה ראשונה עם כל הלחץ שבדבר.

(אבל כן שמעתי בנות שהיו מרוצות ממנו אז זה די אינדיבידואלי)

1 התקן נחושת לא הורמונלי- מה שהיה בבית מרקחת של הקופה

2. האריך והכביד בעיקר חצי שנה אחרי ההתקנה, אחר כך נרגע מעט . אבל עדיין נורא נורא קשה המחזורים.

יכולים להיות פתאום מחזורים עם שטפי דם מטורפים כמו אחרי לידה. יכול להיות גם בגלל שאני עם ברזל גבולי

3. היו דיי הרבה כתמים וכו שוב, בעיקר בחצי שנה ראשונה היו המון , כל שבעה נקיים היו בגדר סיוט פלוס פלוס . כיום שנתיים פלוס אחרי ההתקנה כבר כמעט אין כתמים, יש רק לפני מחזור יום או יומיים.

היו הקלות - בדיקות רק ראשון ושביעי

4. מרוצה בהתחשב במכלול. אבל כשמקבלת מחזור מטורף קצת תוהה אם זה שווה את זה

1.נובה טי (נחושת)

2.כן הווסת תמיד היתה לי 4-5 ימים עם ההתקן 9 ימים,

3.לא

4.מרוצה חוץ מהדימום הארוך..שוקלת להבא התקן הורמונלי..

עצוב שאין פיתרון לא הורמונלי לנשים דתיות. 

מהניסיון שלי מנע כמו שצריך.

יש לי הפרשים של:

שנתיים ורבע

שלוש ורבע

שלוש ושלושת רבעי

ואחרי האחרון גם היה לי התקן לא הורמונלי לכמעט 3 שנים (ואז עברתי למירנה על רקע מילואים, לא קשור להתקן)

לכל ההריונות שלי נכנסתי בפעם הראשונה.

מה שאומר שהפעמים שלא נכנסתי היו כי המניעה עבדה כמו שצריך.

להתקן לא הורמונלי יש אחוזי מניעה טובים.

יותר פיקנטי לספר על המקרים שלא מנע מאשר הפוך.

לא יודעת מה השיקולים שלך אבל לא כדאי שסיפורים יפחידו אותך אלא להסתכל על עובדות.

כאילו, למה אנחנו צריכות להיות מלאות הורמונים בשביל לא לעבור את כל הסאגה הזאת..

1. התקן נחושת לא הורמונלי - הכנסתי בחו"ל וזה לא קיים בארץ אבל אני חושבת שהוא מקביל לנובה טי

2. האריך אולי ביום, הכביד - כן מאוד, הייתי צריכה טמפון ופד ולהחליף כל שעתיים... אחרי יומיים שלוש זה התמעט

3. לא בין וסתיים, עושה בדיקות בראשון, רביעי ושביעי

4. בעיקרון זה סוג של שגר ושכח, ואני אחרי הרבה זמן של מניעה הורמונלית אז יש בזה מעלות, אבל זה עשה לי כאבים מטורפים באגן משהו לא נורמלי, כרגע מתלבטת אם להשאיר או לא.

זה סופר מסוכן ואם לא מטפלים יכול להביא לאי פיריון חלילה, מניסיון.

לא מבינה איך ממשיכים לשווק את המוצר המסוכן הזה.

1. פעמיים ג'יינהפיקס ופעם פלקסיטי. נובה טי לא התאים למבנה רחם שלי (עד שעברתי להורמונלי מסיבות שתכף אפרט)

2. הווסת שלי גם ככה כבד וזה הכביד עוד יותר. 

3. היו מעט כתמים בהתחלה עד שהסתדר. בודקת ראשון אמצע ושביעי בלבד. בכללי שלא ב7 נקיים לובשת רק תחתון כהה.

4. הייתי מרוצה עד שנכנסתי עם זה להריון.... פעם עם ג'יינהפיקס ופעם עם פלקסיטי, מאז עברתי למירנה - הורמונלי וממש ברכה, בקושי מקבלת ווסת וזו ממש הקלה משמעותית בשבילי. גם נחשב למניעה יותר משמעותית למרות שהסיכויים נמוכים בנחושת, אבל אני נחשבת למאוד פוריה (לדברי הרופאים). עם אמצעים הורמנליים אחרים ממש סבלתי ובהתקן לא. חוץ מקושי בחזרה למשקל לפני ההריון, אך זה לא מוכח.

בהצלחה!

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.

נראה לי שאם לא יחזרו למסגרות אני בכל מקרה לא אשלח, גם ככה יש עוד ילדים בבית...

זה הכי טוב.
להחזיר למטפלת הישנה, ושוב להוציא ממטפלת ולהעביר לחדשה נשמע מסובך מידי...
וכל זה אחרי שהסתגל והיה בהפסקה בגלל מלחמה/חגים... זה מבלבל והוא פיצי.
אם את עדיין לא חוזרת לעבוד ויש לך אפשרות כלכלית ופיזית, אין שאלה בכלל, לטובתו תישארי איתו.
כשתחזרי לעבוד בע"ה תכניסי אותו בהדרגה למטפלת החדשה (וחסכת לו פה בלבול חוזר ממטפלת ישנה לחדשה ובמדינה שלנו לכי תדעי עוד מה יהיה...) בבטחה ובטוב. (ונקווה שעד אז תיגמר המלחמה)

הבעיה היא שיכול להיות שיחזרו רק למקומות עם מרחבים מוגנים, כלומר כשעדיין יהיו אזעקות, ואז הגדולים יחזרו ואני אחזור לעבודה, ואצטרך להחליט מה לעשות איתו.

אני בעיקר עצמאית, אז אני יכולה להחליט לעבוד פחות בזמן הזה, אבל זה יהיה לי קשה נפשית...

אבל אם ת עובדת, אין מה לעשות הוא צריך מסגרת...
כלומר אין לך ברירה כל כך, לשלוח אותו למפלת הראשונה וכשהיא תצא לחופשת לידה להעביר אותו בתיווך שלך ובשלבים שלא יהיה לו קשה.

גם הפרידה מהמטפלת הישנה חשובה, שיהיה תהליך כלשהו

לשלוח למטפלת בלי ממ''ד?

נראה לי זה ממש תלוי כמה אזעקות יש אצלכם.

אם מורידים את שיקול הממ''ד- נראה לי שבהחלט עדיף למטפלת החדשה.

אבל אם את גרה באזור שכן יש בו אזעקות, הייתי מחזירה למטפלת הרגילה. כי לשלוח למקום בלי ממ''ד זה סכנה ממש, ומקווה שתוך 3 שבועות המלחמה תיגמר.

כולל קמח מצה וכו'

לי זה עושה כאב בטן נוראי כל שנה

אני פשוט לא יכולה לעכל את המאכל הזה

וכל מה שעשוי ממנו (עוגיות, עוגות, בלינצ'עס, קרקרים)

זה פשוט נהיה גוש בקיבה וגורם לכאבי בטן

אני חושבת שזה מהמצות. אחר כל השתדלתי לא לאכול מצות, חוץ ממה שחיבים

והתינוק היה רגוע. גם אנחנו לא אןכלים קטניות  מצאתי מה לאכול. 

אוכלים דגים עם הרבה ירקות.

אפשר להקפיץ חזה עוף עם כרובית.

קציצות בשר עם רוטב וקינואה

בבוקר חביתה עם גבנצ וירקות.

תנסי מצות שיבולת שועל זה קצת יותר שפוי.

מרק עוף עם ירקות

עוד קצת וזה נגמר

אני לא אוכלת מצות מחוץ לליל הסדר והסעודות כי זה עושה מלא כאבי בטן.

מתמלאים מעופות, דגים, בשרים עם ירקות חיים/אפויים/מבושלים וכמובן הרבה תפוחי אדמה. לא לשכוח לשתות הרבה מים. שקדים ואגוזים זה גם משביע. שייקים של פירות בין לבין.

ואיך בא לי להראות את זה לכל הטוענים בתוקף (ובתוכם רופאים) שהאוכל לא עובר בחלב אם ולהתנזר מחלבי וכו' זה מיתוס 🥴 

חיבוק לקטני!! מקווה שירגיש יותר טוב בקרוב!

כולל רופאי גסטרו.

רופא התווכח איתי שהשילשולים של הבן שלי זה דבר נפוץ בגיל ולא קשור לאוכל שאני אוכלת. בפועל היתה מובהקות מוחלטת בין המאכלים הבעייתיים לו (לקח לנו זמן לעלות עליהם) לבין השילשולים. ברגע שגילנו את הכל לא היה שילשול אפילו פעם אחת! למרות שהיה במעון וזה גיל שילדים נדבקים הרבה אחד מהשני.

לפני כמה זמן הייתי איתו אצל רופא גסטרו אחר, אמרתי לו מה היה לו כתינוק, מיד כתב את זה בהיסטוריה הרפואית עם השם המקצועי. רופא שמכיר ומבין. 

חלבונים וירקות יחד

ולא לערבב עם מצה בכלל חוץ מסעודות שבת-חג מאוד יכול להקל על העיכול לאכול קודם מצה לסיים ואז לאכול ירקות ובסוף חלבון

או לאכול מצה עם ירקות בלבד גם אפשרות