הלוואי והיה כפתור בקרה

כל תגובה שבעצם משדרת שזה לא בחירה שלך ומה לעשות

לא צריך לדבר הרבה בעיני

להגיב עניינית וככה זה גם לא מחשיד

חברה שלי הצליחה להסתיר מכולם כי היא סיפרה שיש לה סכרת הריון שגורם לה להיות ממש גדולה. כמובן זה היה נכון אצלה.

אולי את יכולה לומר משפט כמו, יש הרבה סיבות למה בטן יכולה להיות גדולה יותר.. סכרת, רעלת. מקווה שאין לך אף אחד מהם.

על הבטן - הייתי עונה כזה בחיוך תשובה סתמית, בסגנון כן אה 😄 באמת כבד..

והייתי אומרת לכולם שהתאריך המשוער הוא חודש לפני

יולדים לפני שבוע 40, לא?

זה לא מנסיון אז אולי אני מקשקשת חח

ודודה שלי לא ראו שזה שניים

אז רק שתדעי שגם כזה יכול להיות 🤪

שיהיה בשעה טובה

המשך הריון קל תקין ובידיים מלאות

ילדים בריאים לאמא בריאה

שיא המסקרן אותי

איך מרגישים כשמגלים??!?

ואיך ההריון מרגיש

ואיך מתמודדים עם החששות על ההריון עצמו

ואיך מתכוננים לגדל 3תינוקות במקביל

זה ממש מעניין אותי משום מה

מרגיש לי משהו שקורה רק בסרטים

אפילו שמכירה

את לא באמת חייבת לשתף כמובן

אבל אם יש לך חשק כזה תדעי שאותי זה מעניין באמת

אני לא יודעת עד כמה את גדולה.

ראיתי נשים בהריון תאומים שלא היה אפשר לפספס, גם אם הן הכחישו זה היה די ברור. אם זה המצב האפשרות היחידה זה נראה לי להגיד שאת בשבוע יותר מתקדם ממה שאת... החסרון שאם תלדי בסוף כן מאוחר כולם יחשבו שעברת את התאריך..

או פשוט להשלים עם זה שינחשו

אבל ראיתי גם נשים שהבטן שלהן היתה גדולה באופן סטנדרטי, כמובן הן לא היו קטנות אבל גם לא משהו חריג. אם כן אז פשוט להגיד שאת גדולה הפעם, גם אם זה חריג ביחס לשאר ההריונות זה נורמלי כי הרבה פעמים מהרעיון להריון נהיית יותר בטן

מההתחלה- לא ראיתי צורך, בכלל בעבודה אין מה לשמור בסוד כי אולי תצטרכי שמירה.

הבטן גדולה מאוד מחודש יחסית מוקדם אבל לא ציפיתי שאנשים יזהו לפי הבטן.

זכור לי לקראת הסוף שעליתי לאוטובוס ומישהי ישר אמרה יש לך תאומים נכון, ומאוד הופתעתי

אמרה שגם לה היה

ואמא שלי טעתה וחשבה שאני חודש חמישי ולא כמעט שמיני

כשאמרתי לה שעוד חודשיים צריכה ללדת, אמרה לי אבל אין לך בטן גדולה.... ואז כזה אהה כי אז היה תאומים

מי שחסר טקט ברמה כזו ששואל בפרצוף אם מדובר בתאומים - לא ראוי לתגובה אחרת...

וכן, קיבלתי שאלות כאלה (גם מאנשים נחמדים ובעלי טקט במקור), כולל אחת שאמרה לי, "תאומים נולדים תמיד בשבוע 34, לא?" (וזה לא נכון בכלל בהכרח, אבל זה מה שבאמת קרה אצלי בפועל, ואולי זה בגלל מה שהיא אמרה )

הערכתי מאוד את אלה שאמרו לי אחרי הלידה שהם ניחשו שמדובר בתאומים, אבל לא אמרו כלום...

מה שכן, כדי לא לומר את התל"מ לאחרים או להקדים אותו, כדי שאנשים לא יופתעו לגמרי אם וכאשר הלידה תקדים...

(אנחנו כן סיפרנו רק להורים שלנו. היה לנו חשוב שהם לא יהיו מופתעים ברמה כזו וגם רצינו לקבל את תמיכתם)

שיהיה בשעה טובה ובקלות!

אני בהריון יחד עם בת דודה שלי

והיא סיפרה לי באיזה שבוע היא ואומרת לי כל הזמן שכבד לה ממש ושהיא זכאית לשמירה וכו (ויש לה ילדים בבית שהיא חוותה איתם הריונות קלילים ואפילו התאמנה בחודש תשעי, הכי בקליל)

מה שהיא לא יודעת שהיא ואני באותו שבוע, והבטן שלה יותר גדולה משלי

אז היא זרקה לי שהיא חושבת שיש לי בן  , אז זרקתי לה שאני בכלל חושבת שיש לה תאומים 😅🙈🙈🙈

הרגשתי צורל להגיד את זה כדי שהיא תאמין לי שחשדתי כבר לפני חחחח כי גם על ההריון שלה ידעתי אבל לא אמרתי עד שהיא סיפרה אבל לכי תוכיחי שידעתי (ידעתי כי סוג של חלמתי על זה, הרבה לפני שצצה בטן)

כי להגיד בן/בת זה לא משנה

אבל תאומים זה מצב רגיש יותר, כי אם אין לה תאומים והיא סתם גדולה יותר?

בכל מקרה אני בטוחה שיש לה חחח

מהתגובות אני רואה שכולן מסתירות את התאומים. למה?

חשבתי אוקיי יש כאלה, אבל פה זה כולן חוץ ממני. לא ברור לי למה לטרוח בכלל

אני מההתחלה אמרתי במיוחד בעבודה. הבוס שלי בכלל שכח....

יכולה להגיד על המשפחה שלי והחברים, שכאשר הם יודעים שיש הריון בבן והמשוער מתקרב- אז הם ישר דנים בניהם "רק שהיא לא תלד בתאריך הזה " ו"רק לא ברית ביום הזה"

וכל ההתעסקות הזו בלידה מאוד מלחיצה, אותי לפחות.

תנו להריונית ללדת בנחת בלי עיניים עליה, שתלד בשלום ובבריאות לה ולוולד, הכי חשוב.

זה משהו פרטי של הזוג, ואין לו שום נפקא מינא לסביבה, אז למה לספר?

(אנחנו בזמנו גם לא סיפרנו לילדים שלנו,כי הם היו קטנים. מניחה שאם עכשיו היה לנו היריון תאומים היינו מספרים לגדולים, כי זה משמעותי בשבילם)

האמת שאני מסתירה ממי שהסתיר ממני או ממי שזה כן אישו בשבילו.

אבל זה גם משהו שהוא יותר פנימי

כמו שאת ההריון אי אפשר להסתיר משלב מסוים, אין טעם לטרוח להסתיר אם זה אחד או יותר. הריון מרובה עוברים מאוד שונה מהריון יחיד.

בתור מישהי שמכירה מה זה תאומים, ואת הקוש, אני גם לא רואה צורך להסתיר כי זה משהו שמעורר קנאה.

בעיניי ממש לא. אני רואה אנשים עם עגלת תאומים ואני מרגישה את הקושי שלהם

היום אני מסתכלת באיזו מין יראת כבוד למי שעובר את זה- כמו השלישייה פה, אבל ממש ממש לא הייתי רוצה את זה שוב

זה היה חלק מהפחד שלי מהריון נוסף

מאז היריון התאומים בכל פעם שמחתי מאוד כשאמרו לי שמדובר בעובר יחיד

בכל אופן, כל אחת ותחושותיה...

(תאומים זהים בדרך כלל לא קשורים לטיפולים, למשל...)

ואומרים שמי שפעם אחת נולדו לה תאומים יש יותר סיכוי שייוולדו לה שוב... אבל לא יודעת אם זה נכון 🤷‍♀️

כולל ההריון והלידה..

אבל כשהם מגיעים לגיל שנתיים- שלוש.. וואי כל הקושי מתגמד ורק נהנים מהם

1+1 , הם חברים וצמודים

בהריון אחד , מאוד מאתגר ומלחיץ, זוכים לשניים בלי לחכות שוב 9 חודשים

בטוחה שהשנתיים הראשונות מאתגרות עד לא יתואר, אבל זה עדיין חלום של הרבה

ואני מנסה לעשות הכי טוב שאני יכולה

אבל אחד האתגרים העיקריים של תאומים.

זה הנפרדות

ולא כל הזמן להשוות

ולתת לכל אחד לפרוח

וזה האתגר הגדול

ובה' יעזור לנו. אנחנו משתדלים ומתפללים על זה שיגדלו בטוב

כי זה לא ברור מאליו

שמעתי על מלא תאומים ששונאים את זה שהם תאומים

ובלי מנוצחים כאלה

וכמובן כל ילד הוא עולם, ולהתייחס לכל אחד כאילו הוא הבן היחיד

אבל כן צריך גם להביא יחס שווה ולתת לשניהם אותו דבר, כי הם באותו גיל אז הכי מתבקש לקנות להם זהה ולא לאפלות

ועדיין יש אתגרים בזה שהם תאומים גם כשהם גדולים. לפעמים זה צורך של אחד מהם בנפרדות, ואז הוא צריך "להילחם" בסביבה שרואה בהם ישות אחת. לפעמים יש השוואות ביניהם - בלימודים, במשפחה. ומכיוון ששניהם באותו גיל - כשמגיע שלב חדש בחיים שלהם זה תמיד לבחור את השלב החדש לשני ילדים במקום לאחד, ולפעמים זה מורכב יותר.

הם חוגגים בר מצווה עוד כמה חודשים, ואנחנו לא יודעים עדיין איך זה יהיה - אבל כנראה שהם לא יוכלו לקרוא פרשה שלמה כמו שאחיהם הגדול זכה לעשות...

אז הם אוהבים להיות תאומים בדרך כלל (וגם לא מכירים משהו אחר בעצם) אבל זה עדיין מורכב להם לפעמים (וגם לנו...)

מורכב ממה שחשבתי

אבל הרוב כיף לא?

יש קטעים חמודים - כמו שהם היו עושים שטויות מצחיקות ביחד או היו מסתכלים במראה וחושבים שהם רואים את התאום שלהם. או כיום אם הם מארגנים ביחד דברים, ומזמינים את כל השכבה להצטרף וככה אין יריבות בין הכיתות. או כשהם לומדים ביחד לבר מצווה. או סתם כשאנשים רואים אותם ברחוב ומתלהבים שהם זהים (זה קרה יותר בעבר).

אבל זה בקטע המגניב. אנחנו לא מגדלים ילדים בשביל המגניבות שבזה (כמו שזה נחמד לי שמתפעלים מהמראה של הילדונת שלנו וכמה היא שונה משאר המשפחה, אבל זה לא עושה את הגידול שלה לכיף יותר...)

מה שכיף בגידול הילדים זה בין היתר הדברים האלה, לראות אותם ביחד מאוחדים

הילדים שלי יש כאלה בהפרש של שנה ומגיל 5 הם מתחילים להראות תאומים בגובה ובתחביבים ואני ממש מתלהבת מזה.

אפילו כשהם רבים אני מתלהבת  . 

בהריון אחד זוכים ב2

במקום לחוות שוב עוד 9 חודשים של בחילות, חששות , כבדות וכו

מצטרפת למתואמת. הריון תאומים נכנס אוטומטית לקטגורית בסיכון, מה שהופך אותו למורכב אפילו בלי שום בעיה.

ברוב המקרים זה הריון קשה, כבד, מרובה בדיקות ומעקבים.

אם לא הרגשת תנועות בצד מסויים את דואגת כי לא מספיק להרגיש בצד השני, המצגים שמשתנים ואי אפשר לעשות היפוך, הסיכויים לקיסרי אוטומטית עולים ל50 אחוז במקרה הטוב...

ועוד ועוד

זו ברכה גדולה, אבל לא סתם לא מתפללים שיהיו תאומים... 

אם למישהי יש ציפיה לקבל התחשבות בעבודה או עזרה מהמשפחה/קהילה אחרי הלידה כי מדובר בתאומים אז בעיני כדאי לספר

וגם רק לחשוב כל הזמן מתי לדבר ברבים ומתי ךדבר ביחיד

לחשוב על כל מילה שיוצאת מהפה

ולחשב שבוע פיקטיבי כדי שלא יחשדו בבטן הגדולה- מחרפן וסתם בזבוז אנרגיות

אמא שלי מגיע ממשפחה שהכל סוד

קצת מזכיר לי סיפור שסבא שפספס את הברית של אח שלי בגלל שהיה בחול ...

אמא שלי לא סיפרה שהיא בהריון עד שראו

והוא לא סיפר שקנה כרטיס להפלגה

ומאז למדנו כולנו שסודות זה נחמד שהכל מסתדר

ופחות נחמד שפתאום צריך לעשות התאמות לבלת"מים

כי כשזה עובר אחד, יש מין כלשהו. בטוח. לא אולי ולא בערך

אבל *כמות* העוברים זה נסתר (לא לכולן יש בטן גדולה ויש נשים עם בטן גדולה שזה עובר אחד)

ויש עניין להסתיר כמות... אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין מדובר על כמות השיבולים או משהו כזה שאדם לא יספור בדיוק כדי שיתן לה' אפשרות להוסיף ברכה... בקיצור, זה לא מאותה סיבה בכלל. מי שלא מספר כי רוצה פרטיות אז זה אולי אותה סיבה..

אנחנו מספרים מין ולא סיפרנו על התאומים.. 

ותהליך של תאומים אצלי דרש המון מעקבים והרגשתי שזה ששאלות מתעניינות והעובדה שעוד אנשים יודעים חוץ ממי שאנחנן נעזרים בו, מכבידה עליי ומפעילה עליי לחץ.

אותי לימדו- על נשים הריוניות לא שואלים שאלות

אצלי ההריון הקודם שחיכינו לו לא מעט נגמר בלידה שקטה, ואני מרגישה שגם ככה יש מהסביבה עומס ציפיות על ההריון הנוכחי. כולם מרגישים שזה שייך להם ונורא מתרגשים בשבילנו, זה גם ככה מקשה עלי. אם כולם היו יודעים שזה הריון שלישיה, הכל היה מועצם פי מיליון. מה גם שכל הזמן יש בלב את החשש שחלילה יקרה משהו לעובר אחד ואז יותר קל לתת לכולם לחשוב שזה פשוט היה הריון תאומים, במקום לגלות לכולם שאיבדנו עוד תינוק. יכולה להגיד שרק אחרי הלידה השקטה שלנו אחי סיפר לבעלי שאחד הילדים שלהם היה במקור הריון תאומים ואחד נפטר ברחם, בעיניי זה קל יותר כשלא כללללללל הסביבה יודעת אלא רק מי שבוחרים לספר לו. ובכללי אין לי כוח לחפירות של אנשים שלא יודעים מה המשמעות של הריון כזה ויציפו אותי בים שאלות ועניינים. מספיק שיודעים שאני בהריון בסיכון ובמעקב צפוף. יש לי כמה חברות ובני משפחה שיודעים, הם מספיקים לי כמקום לפרוק ולשתף. לא רואה סיבה שכל העולם ילווה אותי צעד צעד.

בלי קשר, בעיניי הריון הוא דבר כל כך אישי וזוגי שהופך בלית ברירה לציבורי (כולם רואים), וחשוב לי לשמור לעצמנו את הדברים הקטנים שישאירו אותו רק שלנו. לכן גם לא מגלה את המין.

וחוץ מזה - הכי כיף לדמיין את ההלם של כולם כשנודיע אחרי הלידה😄בעזרת השם!!!

באמת ציינת עוד נקודות חשובות למה להסתיר היריון מרובה עוברים (גם תאומים) - החשש שמא חלילה יקרה משהו לאחד העוברים, וגם החפירות של אנשים על ההיריון, שיהיו מוגברות יותר.

מאחלת לך שבע"ה תצליחי להפתיע את כולם (גם אותנו) בבשורות טובות ומשולשות!

עם ידיים מלאות מלאות מלאות

זה שפע גדול אבל התמודדות מורכבת

בטח לאור הכאב הגדול שחוויתם

והערבוב ההז בין מסע פנימי ומטלטל לבין הסביבה החיצונית לא קל

באמת תגובות יכולות לערער כשהן לא מדויקות

ולא כולם יודעים לדייק בתגובות..מכוונה טובה ..ועדיין..

ממש מבינה אותך

ובאמת לא קל..

והאמת נראה לי שלדמיין את התגובה של כולם יכל להיות נקודת כח 

כפיצוי על מה שחוויתם!

חיבוק מרחוק🙏

על הגודל של הבטן!

תמיד מעצבן מחדש!!!

באמת שכדאי שאני אפתח חנות לממכר טאקט.

הבעיה היא, שהלקוחות היחידים שייכנסו אליה יהיו בעלי טאקט...

אבל הייתי מאד מאד גדולה בהריון האחרון

(היתה לי ירידת מים בשבוע 37+1, בעלי אמר שפשוט התפוצצתי).

היו כמה שחשבו שזה תאומים וגם טרחו לוודא איתי

אבל זה לא היה.

כי אני רוצה להשאיר את זה לעצמי, לא מרגישה צורך לספר לכולם שזה הריון תאומים, בשביל מה??

הבעיה שאז אני מתחילה להתבלבל למי אמרתי + שבועיים ולמי לא 

יש כאלה שאומרים לי הפעם את יותר 

אניאישת לא מבינה איך כל האחיות שלי ואנשים שמכירים אותי טוב לא שמים לב זה ממש הריון כפול בואי נגיד עוד 6 שבועת במראה יותר ממה שהיתי תמיד 

התחילה לצאת לך הבטן?

וחוץ מזה אנשים חשדו אין מה לעשות.

בחודשים האחרונים הייתי בשמירה אז אנשים פחות ראו אותי.

אנחנו סיפרנו רק להורים משני הצדדים, וכמה שבועות לפני הלידה סיפרתי למשפחה שלי ובעלי סיפר למשפחה שלו (לא רציתי לספר אבל בסוף החלטנו לספר, כי יש כמה מאותגרי פוריות במשפחה ולא רצינו שההפתעה תהיה קשה מדי בשבילם)

ולא זאת עם השלישיה.

עוד מישהי עם תאומים שלא רצתה להזדהות

גם אני הייתי מתעצבנת, אבל אולי אולי אולי, הם רצו לתת לכם להתאושש, אם את יכולה לחשוב בכיוון, אז תנסי..

מאמינה שהם אנשים טובים ושכנראה לא רוצים להפריע..

בזמנו ממש נפגעתי ונהיית מריבה גדולה. לא מומלץ..

השאלה מה לעשות עם העצבים.

אלו דברים שמאוד תלויים בדינמיקה המשפחתית ובציפיות שלך.

יכול להיות שהם בכוונה חיכו, כי לא רצו להכניס עליכם.

אצלם

או שתזמו אתם את הקשר.

אפשר גם לא לשתף אותם בכלל.

אני לא עונה

שיתקשרו לבעלי

אם זה עוזר לך,

לי נפל האסימון אחרי כמה שנות נישואין שהסטנדרטים המשפחתיים שאני מגיעה איתם זה לא הסטנדרטיים שלהם.

ואם לי זה ברור שכשקורה X חייבים להתקשר להתעניין

ושכשקורה Y חייבים לבוא לבקר וכן הלאה וכן הלאה

להם זה לא ברור, ומבחינתם אין ציפיות כאלו.

והקשרים קצת פחות הדוקים מצד אחד, מצד שני פחות תובעניים.

ויש לזה גם יתרונות.

לא יודעת איך זה אצלכם, אבל ככה אני חווה בצד של בעלי.

אני ומשפחה שלי מול המשפחה של בעלי

אלא אם כן הם כאלו שכל הזמן על הטלפון והואטסאפ. ואז היה הגיוני שיכתבו משהו וכו'

אולי לא רצו להפריע לכם?

אולי חשבו שכשיתאים לכם אז אתם תתקשרו או תתנו לילדה לדבר איתם?

פשוט לא בראש מעייניהם

אצל אחת עבר כשהפכנו את כיוון הנסיעה, אצל אחד כשהפחתנו את כמות הנסיעות באופן דרמטי

אני משתדלת למשוך הרבה מעל גיל שנה נגד

וכשהפכנו זה התחלף בהקאות אצל חלק מהילדים ואז זה בכי קצר מאמצע הנסיעה עד שמקיאים

ולא לאורך כל הנסיעה...

מפסיקים להקיא אצלי בנתיים סביב גיל 5

הגיל הקטן שצורחים ואי אםשר לדבר איתם הוא נורא ואיום

אצלינו בגיל שנה וחצי בערך

מאוחרררר

כשהפכנו כיוון.

השלישית גם היתה ככה בהתחלה. עבר כמעט לגמרי ב"ה סביב גיל 4 חודשים

חיבוק

לתחוב גרביים מאחורי הכתפיים של התינוק בסלקל ומגבת מגולגלת מתחת לברכיים שלו.

לא זוכרת מי זאת היתה אבל היא אפילו צירפה סירטון. שווה לנסות.

בהדרגה

עד גיל שנה

חיבוק, זה סיוט סיוט סיוט סיוט

אצלנו לא היה שורד אפילו נסיעה של 2 דק בתוך השכונה, לאסוף את אחיו הגדול

אמאלה לבכות מלהיזכר...

גיל 2 ושמונה כזה אבל מאז שעבר הוא מטורף על נסיעות ובוכה כשמגיעים..."רוצה עוד באוטו עוד באוטו..."

מקוצוניות ולקיצוניות

הפחתת נסיעות ''בזכות'' הקורונה.

דווקא השארנו נגד הכיוון עדיין גם אז כי בעיקרון ההמלצה של בטרם זה שנתיים. וכבר לא בכה אז זה לא היה זה.

זה היה אבל פשוט סיוט... ניסינו כמה דברים אבל כלום לא ממש הועיל. בגדול כל נסיעה הכפילה כי עצרנו כל כמה זמן.

בע''ה יעבור לכם מהר.

עד גיל בערך 10 חודשים זה צרחות של החיים עד שנרדם.ואז מתעורר וחוזר חלילה.. יאו זה היה קשוח ממש.

אבל היה עוזר כיסא בטיחות במקום סלקל

הוא היה יותר רגוע. יכול להיות שלא אהב את הסלקל בכלל? אולי לא היה לו נוח... בכיסא שמתאים מגיל 0 היה קצת יותר מרווח..

מי אגסים

בצלים חתוך ליד המיטה

טיפת שמן איקליפטוס על החולצה/ כרית.

לק"י

האף שלו לא סתום ב"ה.

ומי אגסים- זה לבשל אגסים ולתת לו את המים?

ותודה!

נותנת טיפות פנסטיל בשביל לייבש נזלת.

לק"י

בסוף זו תרופה במרשם. ולא סתם.

זה ריכוז גבוה יותר של מלח.

אם את עושה לו אמבטיה חמה, זה בעיני זמן טוב לשים לו ספריי, האדים החמים פותחים את דרכי הנשימה.

כשהילדים היו קטנים רופאת הילדים שלנו טענה שחייבים לטפל בנזלת - לשחרר ולייבש, באמצעות ספריי מי מלח, אולי גם באמצעות אינהלציות אנחנו לרוב לא הגענו לזה - ואז זה מונע ליחה, שיעול, דלקות אוזניים וכל מה שקשור לעודף ליחה ונוזלים.

גם אני הבנתי שטיפות פניסטיל יכולות לעזור, זה נראה לי תלוי ברופא יש כאלה שיותר יתנו למקרים כאלה של צינון ויש כאלה שפחות.

צריך להיות אצל דיאטנית דבר כאשון. ואחר כך רופא אנדוקרינולוג רושם את התרופה.

אצלינו זה עבד מעולה הם במינון הכי נמוך הבת שלי ירדה 23 ק”ג בתוך חמישה חודשים ובעלי עוד לא עלה על משקל אבל בהיקפים מאוד בולט.

הבת שלי במקביל גם אצל דיאטנית.

גיסתי עשתה בעבר ניתוח ועשיו היא עם זריקות. כי עלתה אחרי כמה שנים.

זריקות זה חתונה קתולית, אם מפסיקים עוחים במשקל.

צריך לאכול המון חלבונים כי אחרת זה לא בריא.

אז יוצא שאני מבשלת המון בשרי ודדג ופחות פחמימות שזזה משמעוצי מבחינתי.

אני רוצה עוד הריונית (והרבה ;) ) זה אמור לפגוע?

זאת אומרת לקחת לתקןפה ואז להפסיק בשביל להכנס להריון

אלא צריך להפסיק אם נכנסים להיריון ויש התוויה מתי חוזרים לזה אחרי הלידה.

ממש מקווה שלא

אבל גיסתי נכנסה עם זה להריון.

פשוט הפסיקה והמשיכה.

חד משמעית לא הפסיקה חודש לפני וההריון היה הפתעה.

אני אבדוק גם את העניין הזה

תודה רבה לכולכן!!

לפני שמתכננים הריון

ואגב @ברונזה זה לא מתאים עם גלולות

לק"י

רגיל ולהשמין בהתאם.

אז אולי כדאי במקביל לסגל הרגלי אכילה בריאים, שיהיה יותר קל להמשיך איתם אחר כך.

אם הbmi שלך יותר מ30 היא תתן לך מרשם (אם יש טרום סכרת אז גם פחות מ30)

הקצב משתנה מאחד לשני, וגם משתנה בכמות שאת מזריקה. ממליצה להזריק פחות מהמנה המלאה כדי לצלוח את תופעות הלוואי.

לצורך העניין, אני ירדתי בממוצע 2.5 קילו בחודש.

יש בחילות והקאות כמו שליש ראשון, אבל לדעתי פחות נורא, כי זה מתרכז בעיקר בימים שאחרי ההזרקה ואח"כ נרגע.

אני נהנתי מאוד מהתהליך. הבעסה שאחרי הריון ולידה העלתי המון. לא הכל אבל המון.

היתרון מול ניתוח שזה נגיש, בלי כאבים והתאוששות וכו'. הבעסה שוב, שזה לכל החיים.

רופאים מאוד ממליצים לשלב ספורט תוך כדי, לא זוכרת להסביר בדיוק למה, יש הרבה פודקאסטים בנושא.

מוזמנת לשאלות נוספות 😊

כתבת

"אני נהנתי מאוד מהתהליך"

אשמח לשמוע ממה נהנת ;)

גם דוגרי, 2.5 קילו לחודש נשמע לי ממש קצת.. אולי אני לא מעודכנת?! וקצת רוצה קסם?

מלהסתכל במראה

מללכת לקנות בגדים

מזה שהאוכל לא בראש מעייני כל היום. אני לא עסוקה במה אני אוכל ומה אני אכין. ואיך בא לי עכשיו עוגת שוקולד... האוכל לא כ"כ עניין אותי, לפעמים אפילו שכחתי לאכול (בחייייםם לא קרה לי בשגרה)

ואחרי כמה זמן הפסקת לקחת?

(או שלא הפסקת?)

לא יודעת מה להגיד איתך באותה סירה… מאחלת לנו בשורות טובות בקרוב

דחוף

מעלה רעיון בעדינות, לא יודעת אם נכון בשבילך כרגע. אולי להשאיר את זה בידי שמיים? כשה' ירצה הוא ייתן, ובינתיים להתקדם מבחינה אישית ומקצועית, ובעזרת ה' כשיגיע תראי איך לשלב את הדברים...

הייתה לי מחשבה כזו שהשתעשעתי בה, אבל בסופו של דבר אני שואלת את עצמי עד מתי זה בכלל יהיה רלוונטי? הרי הגיל עולה, הפער העתידי גדל... אם אני עוד רוצה לעשות משהו זה עכשיו.

מה גם שאני כן צריכה להיות באיזה מעקב של מתי הביוץ כדי לדעת מתי תקופת הטהרה ואיך לסדר אותה.. קשה בסוף להתנתק ולהתעלם מזה.. ובאותו האופן, לא לדאוג להיות יחד סביב הביוץ (אצלי הוא רחוק מהטבילה אז זה גם ענין)

מכירה משפחות עם פערים גדולים, וזה יוצר קשרים שונים אבל לא פחות אוהבים ומיוחדים.

לגבי שאר הדברים זה באמת מורכב... בהצלחה!!

מזכירה לי מאוד את עצמי ...עם הציפייה הגדולה כל חודש שיקרה נס . הסיפור שלנו דומה ...

גם אני מוטרדת מהפער שגדל בין הקטן להריון חדש... ותוהה לעצמי איך יהיה לקטן לגדול בנפרד מהאחים שלו. אין לי תשובות. משתדלת להתפלל, להודות על כל הטוב הקיים, לחשוב עוד ועוד על השתדלויות שאפשר לעשות כמו לחפש עוד ייעוץ וכד'. והשאר להשאיר בידי שמים . אבל זה ממש בוערר בי 💖ממש מבינה אותך .

מברכת אותך שה' ימלא במהרה משאלות ליבך לטובה!!

תודה על ההזגהות, הלוואי וה' יברך אותנו בקרוב🌹

השאלה אם יש מה כן לעבוד מול הבעל איכשהו. וכן לעשות בדיקות בסיסיות (כולל זרע, זה בייסיק). כי זה כרגע את באפלה של הספק. יכול להיות שאם תדעי משהו שאפילו יגרום לכם להחלטה משותפת לוותר, תיהיה במקום יותר רגוע מאשר כל הערפל הזה. או שלא, לא תמיד ברור. אולי הוא יסכים להיות איתך במשהו יחסית מה''קל'' נגיד הזרעות או אפילו תזמון יחסים בדיוק לביוץ עם מעקב זקיקים וקצת תרופות, להגביל לכמה. לא יודעת, הייתי מתחרפנת לא להבין מה הולך בכלל. לא שזה בידיים שלנו בכל מקרה ועם כל תוצאה שלא תהיה, אבל במידת הכלים שיש לנו בעולם הזה בכל זאת. וגם אם הוא לא במאה שלם והוא מוכן לעשות איתך תהליך כלשהו, בהחלטה משותפת (אפילו אם חלילה כן מוצאים משהו ומחליטים לא להתערב אקטיבי ולשחרר), לפחות יוריד את הלבד וחוסר הוודאות הנורא הזה.

אגב עזבי את הפסים הדפוקים האלה. תעקבי אחרי ביוץ ותעשי בטא. מניסיון.

(בגדול יודעת מתי הביוץ, בכל מקרה משתדלים יום כן יום לא עד שבוודאות יודעת שעבר- עושה בדיקת דם לודא במידת הצורך). כלומר אני ממש על זה. הוא לא מודע. מבחינתו אני פשוט טובלת ואנחנו יחד...

לגבי תרופות, שאלה אם הוא יזרום, זה מעלה סיכוי להריון מרובה עוברים. אני בעד,כן? אבל נראה אם בעלי יאהב את הרעיון. הייתה לי מחשבה בעבר לנסות לעשות הזרעה ואז דרכה כבר תהיה בדיקת זרע. מזמן חשבתי על זה. בזמנו- הוא לא היה בעניין. מתלבטת אם לנסות ללכת לשם. (ויש לדעתי סיכוי שיש בעיה כזאת, מעדיפה לא להכנס לסיבה למה).

לפני קרוב לשנתיים נכנסתי להריון תוך כדי מניעה שנפל ממש מיד, זה כן קצת מעודד אותי. אבל לא מספיק. רוצה ילדים בריאים ושלמים🙏🏽

נראה לי שבאמת הכיוון עכשיו יהיה שיחה על המקום שלי מול זה ואז נראה מה יזרום לעשות. היתה לי מחשבה גם אולי ללכת לאיזה רב גדול.

מנסים מאוד שלא יעלה סיכוי למרובה עוברים. רצו לבטל לי פעם הזרעה בגלל כמה זקיקים. אבל בסוף עשו.

לא מאמינה שיתנו הזרעות ושום דבר בלי בדיקת זרע בכל מקרה זה דבר שצריך לעשות...

ממש בהצלחה בהכל וגם מול הבעל הלוואי שיצליח לך לגייס אותו לפחות לבירור קל.

שיתחיל להבין כמה זה חשוב לך ותהיי טיפה פחות לבד בסיפור הזה. לדעתי עצם ההסתרה יוצרת איזשהי מחיצה❤️‍🩹

כשהלב רוצה זה משהו שאי אפשר להסביר..

בעז"ה תפילות!

שתבדוק יותר לעומק את הדברים

אני ילדתי לפני חודשיים כמה ימים לפני שנהייתי בת 36...

ולא אמרו לי שום דבר על זה.

הרבה מזל טוב לך!!!

ילדתי גם בגיל 57 ולא אמרו לי על זה כלום..בעיני תלוי גישה היתי מבררת

אנילקחתי בבי"ח והביאו לי לבית טלא הצלחתי ונהרס המזרקאז ויתרתי

כנראה משתנה בין בתי החולים

ובאמת אמורלי את זה שאלתי את הרופא שלנו והוא המליץ לקחת.

לקחתי ואז שחכתי ובסוף תרמתי מה שנשאר....

בגיל 38, אחרי שמונה לידות שארבע מתוכן קיסריות.

שאלתי את ההרופאה הפרטית שיילדה אותי. היא יילדה אותי גם בלידה הקודמת, ואז לא הציעה לי. (ובלידה שלפני בבית החולים רצו לתת לי וסירבתי...)

קיבלתי את הקלקסן רק בימי האשפוז (חמישה ימים) והרופאה אמרה שזה מספיק.

במצבך כנראה לא הייתי לוקחת...

חלק קטן מהאוכלוסיה יפתח קרישי דם אחרי הלידה והסיכון עולה עם הגיל.

בגלל שאי אפשר לנבא למי זה יקרה, צריך לתת לחתך מסויים שאצלו הסיכוי יחסית גבוה (אבל עדיין מאד נמוך. כנראה, אין לי את הנתונים הסטטיסטיים).

אם לא תקחי, סיכוי גבוה מאד שלא יקרה כלום, וסיכוי נמוך שתפתחי קרישים.

אישית ילדית אחרי גיל 35 ולא קיבלתי הנחיה כזאת. או שפספסו או שהמדיניות משתנה בין בתי החולים.

אחרי לידה רביעית בגיל 32 הביאו לי להזריק לעשרה ימים.

אבל זה היה אחרי לידת תאומים.

אז לא יודעת אם קשור או לא.

בגיל 36 כי היה לי pph (רק 2-3 זריקות)

ועכשיו בגיל 39 ל10 זריקות

זה הנוהל הרגיל, מעל גיל 35

שעשו לי היסטרוסקופיה ללא הרדמה באופן ידני ואז נתנו ציטוטק להפסיק את הדימום אחרי שלא היה ממצא ברחם...

במקרה כזה הם מבררים לפני שנותנים קלסקן באופן אוטומטי מעל גיל 35?

כי הוא מגביר דימום באמת.

אולי יתנו לך בכל מקרה כי היום לא לוקחים סיכונים על קרישי דם ואת אומרת שהדימום המוגבר היה רק בלידה השניה ולא בכל הלידות.

אבל תגידי להם כמובן כי זה שיקול.

על מישהי שנפטרה מזה (פעם זה לא היה המלצה גורפת כמו היום)

לא בקטע להלחיץ רק תדעו שזה לא צחוק

וקלקסן זה לא מסוכן רק לא נעים ולא כיף אבל אנחנו עושות מליון דברים לא נחמדים רק כדי לא לקחת סיכון....

אמרתי גם, בגיל 38, לא רופא! אחות! הפריע לי, אבל אני ממושמעת,

ואז בביקור רופא הבא שאלתי אותו ואמר לי שזו היתה טעות...

מסתבר שזה נכנס בכמה בתי חולים ולא בכולם,

אמא שלי חשדה שזה מחקר...

עלו לי שאלות אחר כך, כי ממליצים ליותר ימים מהאשךוז אבל בפועל נותנים רק בבית חולים, ועוד שאלות. למה לא אספירין? משהו בזה מוזר בקיצור.

לק"י

נראה לי שסך הכל אמרו לי לעשות שבוע.

זו בכלל לא אותה תרופה ואספירין לא ניתן למניעת dvt בשום מקרה.

מחקרים לא נעשים ללא ידיעת הציבור. הפיקוח על מחקרים הוא הדוק ביותר ואף אחד לא יכול לעשות מחקר ללא זה.

נכון יש מדיניות שונה בבתי חולים לגבי קלקסאן אחרי לידה כמו הרבה דברים אחרים אבל לא צריך לפתוח קונספירציות

ולא אמרו על זה מילה..

ודיממתי יותר מהרגיל..

בעין כרם

אבל אולי זאת הבעיה אצלי..

השיעורים מעולים וברורים ואפליקציה נוחה

אבל,

בשביל התמדה

חייבים משמעת עצמית.

יהיו לך תזכורות מהאפליקציה ויש עם מי להתייעץ. אבל אף אחד לא יחליט בשבילך שאת עושה.

(לא זוכרת בדיוק כמה) והיה מקסים (זה היה זום לייב)

של אלישבע פודיאק

מי שיכולה להגיע פיזית

עשיתי בירושלים בנווה יעקב אצל רחלי רוזנטל

קורס שיקום לאחרי לידה והיא תותחית ממש

כל מי שהיתה איתי סגרה הרבה מההיפרדות

התרה היקפים משמעותית

והתחזקה מאוד

יש לה קורס עם שיטת ההיפופרסיב...

אבל מרגישה שצריכה יוצר מזה וקשה לי לצאת עוד פעם

ממליצים בהתחלה ללכת יחפים, ורק בהמשך לקנות נעליים.

עם הבן שלי, כשהתייעצתי עם פיזיותרפיסטית, היא אמרה שאפשר לקנות ולא לחכות עוד.

ואם הוא יכול לדרוך על דברים מסוכנים, זאת גם סיבה לקנות.

גם אחרי שקונים נעליים, אפשר לתת לו להמשיך ללכת יחף בבית או במקומות בטוחים.

אבל קחי בחשבון שיש ילדים שלא מסכימים לוותר על הנעליים.

אפשר גם לקנות נעלי טרום הליכה, שמדינות על הרגל, אבל הן רכות.

שמיותר וגם ככה לא יוצאים לגינות עכשיו

לא יודעת מה אנמ חושבת על זה

וגם אם לא תיקני עכשיו, אז תקני עוד מעט.

אם הוא לא עולה מידות בקצב, אז זה לא כל כך משנה.

והוא הולך איתן רק בחוץ, אצל המטפלת ובבית יחף

זה נותן יותר יציבות לגוף, ומחזק את עמוד השידרה.

תנסי לדחות כמה שיותר את קניית הנעליים.

וכשאת קונה נעליים- חבל לשם הרבה כסף על נעלי צעד ראשון, הם מאד יקרים. מה שחשוב זה שהסולייה תהייה רכה

לזארה יש ליין של נעלי תינוקות שנקרא bare foot - רגל יחפה. הסוליה גמישה מאד. זה מאד חשוב. (אם הוא מידה 19 יש לי זוג כזה למסירה).