אז האתר הזה הוא בדיחה מאוד מצערת.

עברתי על הדף הראשי הרגע - עשר דקות לפני תשע, בוקר יום חמישי, ערב ראש חודש מרחשון ה'תשפ"ה. אה כן, ויום הבחירות המכריע לבחירת רב ראשי ["אשכנזי"] לישראל.

האיזכור הראשון לכל העסק מופיע אי שם למטה, אחרי גלילה של לפחות שישה מסכים במחשב נייד ממוצע (כן, שמרתי מסכים, מה לעשות שבצלאל יצר אצלי את האובססיה לתעד את ההתרסקות המפוארת במהלך המסע למינוי "רב ראשי ציוני דתי", שהפכה לבחישה הפוליטית הפרטית ביחד עם עסקניו). וזה אחרי ידיעות סופר חשובות כגון "טראמפ עלה על משאית זבל ועקץ את ביידן" (מינוס תיאור באיזה חומר רדיואקטיבי חיטאו את משאית הזבל המלוקקת), או "אבישי גרינצייג מצטרף ל - i24NEWS".
ומה האיזכור במסך השביעי? שהרב לבנון מציין ש"הרב קלמן בר הרים את הכשרות בנתניה" (כאילו שהרב מיכה הלוי לא עסק בכשרויות פתח תקווה, ברמה שהייתי במקומו בודק מדי בוקר מה הצמידו לי מתחת לרכב לפני ההתנעה. וכאילו שהחתוליות של רחוב חיים עוזר ליד עיריית פתח תקווה ממש שמחו כשהרב מיכה ואנשי הרבנות המקומית בהוראתו החלו להפוך להם את הצ'יפסרים ולבדוק מה התערבב שם - ואולי מאיזה באגט גבינות - לאורך השנים שהם בכלל לא ניקו אותן).

עכשיו עם יד על הלב, קוראים, קוראות, גולשים, גולשות, שחיינים, שחייניות: אילו היה איזה שהוא סיכוי לרב מיכה, אחרי הפיאסקו המזעזע עם הוועדה, המסמך, החתימה, הפליק פלאק צוקהרה לאחור, הציפצוף של דגל התורה על העיסקות של דרעי ובעקבותיו של דרעי על בצלאל, ואולי יותר מהכל אחרי שהרבנים הספרדים נלחצו שבאמת יתחילו לגייס להם את בני התשחורת גם אחרי שאיכשהו הם עם כיפה שחורה על הראש, רק בגלל הצרחות הנזעמות של הסרוגים המשרתים, נלחמים ונמעכים [הבהרה בעריכה: בעצם גם עקב ההתפעלות וההערכה של אותם בני תשחורת חובשי כיפה שחורה, מאחיהם בני הציונות הדתית הלומדים תורה ואף גם משרתים ונלחמים בחזית המערכות, המעלה חשש כבד בקרב קברניטי חברת הלומדים החרדית שמא בכל זאת ייפרם וייפתח אוהל התורה, וייצאו הלומדים - על דעת עצמם ולמרות דעת רבותיהם - אל אוהל מחנה הצבא, ושבהקשר הזה מינוי רב ראשי דתי לאומי שהוא ובניו משרתים בצבא ובנותיו משרתות בשירות לאומי יהווה לחץ והשפעה על אותם צעירי החרדים];
ואילו היה סיכוי שבצלאל יחגוג היום (מינוס הוויסקי שאותו הוא בטח כבר שומר להפסד בהתערבות על, יו נואו, כלכלת מדינת ישראל) ניצחון בעסק הפוליטי שהוא עשה מהכיסא שעליו ישבו כבוד מרן הרב שלימדנו את כנפי הרוח, או הרב אונטרמן, או רבי אברום בשעתם, האם הידיעה הראשונה בבוקר זה באתר הזה בנושא הזה, היתה במסך השביעי?

רק שואל.

[ועוד עריכה: כן, לעניות דעתי זה ממחיש ואף מוכיח שתיוג כלי תקשורת כשופר תעמולה לא נובע אוטומטית מדיברור העמדה והדמויות שחפצים ביקרם, אלא בעיקר מכיסוי והסתרה מביכים של כשליהם, ברגע האמת.]

כעיקרון אין מילים, אבל בכל זאת נקודה: הניסיון האומלל של רבנים בציונות הדתית לחבק את הנבחר (כבר זמן מה), כביכול אפשר להטותו להיות מעין מועמד חוצה מגזרים בקרב חובשי כיפה בכלל, ולהוציא מליבן של החרדים (או של כל צופה מהצד בהצגה) שהוא מייצג פוליטי שלהם בעל כורחו במסגרת מלחמת האחים החדשה (קרבות על גיוס, על אידיאות, על חינוך, על תקציב וכוח), מזכיר לי תמונה מלפני מספר שנים: היו חגיגות בקרב סאטמרים בניו יורק אחרי זכיית ביל דה-בלאזיו בראשות העירייה. והרי, אפילו אם תמצי שכולם עד האחרון הטילו פתק לקלפי בעדו וכנגד מועמד רפובליקני שמרן, הרי זה מביך, מביש ונלעג לחשוב שבאיזה שהוא אופן מתקיימת ברית בינו לבינם. זה לכל היותר חנופה ואיבוד של כל כבוד עצמי, לצורך נשיאת חן מלפני המלך החדש.

כמובן לענייננו, לא הנבחר אשם, אלא העניין הוא מפלתו האיומה והמזעזעת של בצלאל.

הבהרתי כבר בתשע ורבע בבוקר איך ייגמר, והמתנתי בסבלנות לרבע לשש שהכל יתבהר וניתן יהיה לסגור מעגל ולהנחית גרזן אחרון.

בשבוע הבא נחגוג ברביעי בבוקר.

יש להם מעסיק, והוא האחראי הבלעדי על השכר שלהם. 

כמו כן אני לא נותן טיפים לרופא, לקופאית, למוסכניק, לרואה החשבון, לחשמלאי... מה שהם אומרים לי שאני צריך לשלם על השירות/מוצר, זה מה שאני משלם.

כמובן שבתור מלצר הכי נחמד זזה לקבל טיפ.

אבל אם נחשוב בהיגיון, לא מספיק שאני משלם על האירוע\מסעדה שגם ככה כיום לא מאוד זולים, אני עוד צריך להוסיף כסף לבחור הנחמד שזו העבודה שלו? 

לא בקטע מזלזל ש"העבודה שלו זה לשרת אותי" אלא אשכרה, זו העבודה, לבוא-לקחת-להביא, על מה להוסיף כסף? שהוא גם מחייך? מצידי שלא יחייך חחח

אז כן

בשליחים לא יצא לי להיעזר אז לא בדקתי 

זה בפירוש לא המצב הרגיל, בטח לא במקומות גדולים ומסודרים. לפני הרבה שנים זה היה המצב, אבל מאז עברו חוקים שהסדירו את הנושא. 

רק אם יכפו עלי, או יגרמו לסיטואציה שבה אעדיף לרחם על האומללים ולתת להם קבצנות טיפים.

רק כי זה עניין של מקובלות, לא שבאמת בא לי לשלם מעבר לעלות הגבוהה גם ככה באופן יחסי

מפרגנת להם

עבודה קשה

אבל זה לא קורה אצלי הרבה מסעדות/ שליחויות של אוכל 

כשזה מתאים

למטפלת פרטית הייתי מוסיפה לפני חגים

מעדיפה לקנות בחנות קרובה לבית גם אם זה יותר יקר

כדי לפרנס מקומיים

מפרגנת לנהגי מוניות את הסכום בלי מיקוח (לא קורה הרבה מוניות)

לא כי אני מרגיש אחריות כלכלית עליהם, אלא כי זו עבודה שוחקת, עם בוס מעצבן והרבה לחץ מסביב, וזה שלב בחיים בדר"כ, וזה משמח אותם מאוד, ולא דורש ממני הרבה.

אני גם לא יוצא למסעדות אז זה בעיקר בחתונות.

בחתונות אם דאגו לי במיוחד.

לשליחים לא 

בעלי השמחה נותנים בדרך כלל

במסעדות כן (מקומות עם הגשה לשולחן)

אישית חשוב לי שלא יצא סטיגמה על דוסים (או יותר נכון דוסיות) שהם קמצנים.

פיצריות ציפס וכו אז לא.

שליחים לא יצא לי.

למלצרים במסעדה

שליחים- לא יצא לי אף פעם להזמין...

אני עושה את זה כי ככה מקובל

סיבים אופטיים ILFiber - מהפכת האינטרנט המהיר בישראל | Facebook

אפילו תוך גדי

 הספונג'ה.......וכי קלות כל אלו בעיניך?!

לולאי השיעור שלו הקשבתי היום, לא הייתי עושה כל זאת. או שהייתי עושה

זאת באיטיות, בחוסר חשק, בלשוטט מחשבתית בכל מיני מקומות , העיקר לא

כאן, ליד הכיור, השיש....

השיעורים שלו עוזרים לי לעשות מה (מה לעשות, אני מודה ומתוודה) - שאיני

אוהבת... זה לא נשמע מכובד כל כך,  לערבב צלחות ותרסיס לניקוי חלונות

עם דעת  וחכמה כל כך נפלאות, אבל זמני לא כל כך פנוי,  Young man.......

א

אני לא טיפוס שלומד ללא הרף, הלוואי. אבל, כשלא נמצאים

במסגרת תורנית איזושהי,  אז בלי לשמוע משהו תורני, אני

מרגישה שהופכת יותר ויותר לבורה ועמת הארץ. 

הלוואי והייתי מקשיבה לרב לוי

ודומיו - יותר.  הרבה יותר. וחוצמזה...זה כיף!!

ברור עם זאת, שיש אנשים הרבה יותר עסוקים

ממני. עובדים המון שעות, לומדים, פעילים....

אגב, השיעורים של הרב לוי נמסרים

לציבור של בעלי תשובה, או אנשים

שמתעניינים....ובכל זאת, הם עמוקים,

מלאי מחשבה, משהו!!

א גיט ווך!

לילמנוחה!

הייתי שומע הרבה, מתישהו הגעתי למחסום השיעורים בתשלום... 

אין לי את האפשרות.   אבל נהנתי מאד 

גם את הצד המוזיקלי של הרב, בנוסף לכל שיעורי התורה המדהימים שלו ופרשה ב4 שהפכה מזמן ל10, 20 ויותר חחח

למי שלא מכיר, אני מדבר על זה: קישור

שלא אכשיל מישהו חס ושלום

בהחלט היתה משכיחה לי את האבל. 

אני מתארת לעצמי שהכל זה שירי אמונה וכד'. נכון?

זה כל כך לא הולך עם הרב לוי השכלתן כל כך....

הוא ממש נפלא. וגם צדיק אני חושבת. לפי התשובות שלו כששואלים אותו.

שאלתי אותו על משהו מזעזע שהזכיר בשיעוריו על הכוזרי, והוא ענה:

אנחנו לא שופטים אף אחד.

מדהים. תודה!

תודה!!!

אבל השיעורים הארוכים שלו (הכוזרי, הרמח"ל ) - זה לא "נחמד", כלומר, זה לא

מוגש כסיפור, כדיאלוג בינו לבין מישהו שמתנגד או לא מבין, זה על טהרת הקודש

ממש. כך זה מרגיש לי. כל כך בהיר, מסודר, חכם, עמוק, לא "עממי" בשום אופן!

לא יודעת אם הצלחתי להסביר את הכוונה שלי.

את מרגישה את הכובד של האחריות שיש בתוכן הזה. זה באמת מרגיש לפעמים כמו "קומה שנייה" של אמונה - כזו שלא מסתפקת רק ברגש, אלא דורשת מאיתנו מבנה שכלי ורוחני מאוד חזק כדי לעמוד מול סערות העולם. הסברת את עצמך מצוין! (בתקוה שהבנתי ;)

באמת קומה שניה, כי השיעורים

הארוכים והעמוקים האלה, פחות קלילים, יש להם (אני חושבת)

פחות מגמה להשפיע. ומבחינה אינטלקטואלית, הם באמת

מלאכת מחשבת. מעניקים סיפוק שכלי . הרגשה של איזה

מופלא, כמה עמוק.....

מבחינת להרגיש את כובד האחריות....הלוואי.

אולי מבחינה זו, דווקא השיעורים הקצרים

המחדדים נקודה מסויימת, יכולים (זמנית?)

להשפיע יותר.

עולים בזכרוני הסיפורים מזמן גירוש ספרד למשל, שדווקא

פשוטי העם, שעבדו את השם בתמימות ופשטות, החזיקו

מעמד מבחינה יהודית, יותר מהמשכילים למינהם (שגם

שמרו מצוות).

ואולי אני טועה.

זה כן משפיע. או מוטב לאמר, זה עוזר לאהוב את השם, לעשות אולי פחות מלומדה, יותר ברצינות, אולי...

מזכיר את זה כבדרך אגב. מאוד ממליצה להקשיב לו. 

הרב אורי שרקי

הרב מיכאל אברהם

הרב אליהו זיני

הרב שמואל אליהו

הרב גיא אלאלוף

יש הרבה על מי להמליץ אך מה שהלב חושק הזמן עושק.

הרב יגאל לוינשטיין

הרב שניאור אשכנזי

הרב צבי בן פורת

הרב אליהו מויאל (אם אני לא טועה)

כשיהיה זמן סוף סוף....

שיעורים על מצבי נפש  - הרב ד"ר הררי באתר "התבוננות"

הרב פנגר - על ירידות, נפילות וכו' וכו' בקול חי (מחשבים מסלול מחדש יום חמישי בלילה משעה 12 ועד 2 בלילה

וגם שיעורים קצרים מאוד וטיפים גם בקול חי וביוטיוב.

ממליץ עליהם חח
 

כדאי לשמוע