באופן אישי, כששאבתי כתוספת, שטפתי רק במים (אבל מיד אחרי השאיבה). כששאבתי בלעדית (הילד ניזון רק מחלב שאוב) כן הקפדתי על הכללים יותר וכן שטפתי בסבון כל פעם.

מצד שני, קראתי איפשהו דעה שמותר לשטוף את המשאבה רק פעם ביום!

אישית לא השתמשתי בצינורית אבל אני הייתי זורקת כל כמה זמן (אולי כל כמה ימים) כי נשמע לי שממש קשה לנקות אותה היטב וממש קל שיצטבר שם לכלוך

ושטפתי בסוף כת יום

שמעתי שיד גם יועצות הנקה שאומרות שזה בסדר

אבל אני שוטפת אחרי כל שימוש במים

ובסוף היום שמה בקערה עם מים רותחים

אז בד''כ רק עם מים

אם עובר קצת זמן אז עם סבון.

אבל לפחות פעם ביום עם סבון...

כמה פעמים אמרתי לאמא שלי שנראלי שנגמר לי החלב?

קניתי את המטרה הכי יקרה בערך (גולד) כי גם השאיבה לא הספיקה והרגשתי שאם כבר אני נותנת מטרנה אז שיהיה הכי דומה (לפעמים רשמית) לחלב אם..

ואצלי זה עוד לידה ראשונה, אין לי 'הוכחה' שהגוף שלי יודע להניק (גם ללדת, כי הייתי בקיסרי חירום) אז גם מפחדת על הבאים..

ובאיזשהו שלב התבססנו על הנקות ו3 בקבוקים ביום (בלילות קשים אז עוד בקבוק) ואם המוצקים גם המטרה ירדה.. היא ינקה עד אחרי שנה וחצי (בסוף זה היה פינוק ורק בהרדמה או בבוקר אבל עדיין) כל פעם שחשבתי שאני עומדת להפסיק אמרתי לעצמי לפחות היא ינקה שבוע.. לפחות היא ינקה חודש.. לפחות חודשיים.. וכו' ואכשהו הצלחנו.. אז מחזקת אותך! את מניקה אותה לא רק כי זה כיף לך ואת רוצה את זה אלא בשבילה! אז ככה תחשבי כשאת שואבת שזה לא רק קשה ולא נעים אלא זה בשבילה! 

אני סתם איבדתי את הביטחון, כי אחרי שבעה ילדים והנקות מוצלחות פתאום הגיעו שתיים עם קשיים... וכל כך רציתי "לפצות" את עצמי על הפעם הקודמת... אבל אולי זה עוד יקרה! תודה על החיזוק!

ואת אלופה ממש על כל מה שעשית!!

אחרי השאיבה

שתהיה לך קערה כזו מוכנה ליד הכיור

אם עבר בין השאיבות רק שעה או שעתיים זה בסדר גם בלי לשטוף אבל לא הכי מומלץ

יש כאלו ששמות במקרר את חלקי המשאבה אני לא אוהבת

זה קשה מאוד גם להניק גם לשאוב וגם להחלים מניתוח

זה בסדר גמור לתת גם תוספים

לא להגיע עד קצה הכוחות

ברגע ששמים בקערה עם מי סבון מספיק אחר כך רק לשטוף את הסבון במים? (אבל בעצם לצינורית זה לא יעזור...)

אתמול באמת נתתי פעם אחת תמ"ל, ועוד בבקבוק... פשוט הייתי כבר ממש מותשת ובעיקר דאגתי לה נורא... פחדתי שהיא לא מקבלת את מה שהיא צריכה ואולי חלילה יקרה לה משהו...

אבל מקווה שהיום אצליח מחדש.

פעם אחת ביום לשטוף טוב יותר והשאר ככה

בכל אופן אצלי תמיד הכלל שהכריע היה שאני מעדיפה להיות קצת פחות סטרילית וכן להצליח להמשיך להעניק חלב אם. זה לדעתי

לכן מאוד עיגלתי פינות

ב"ה כך הגעתי למצב שהוא בן שנה ואני עדיין שואבת לו

גם אני נתתי תוספות

זה בעיניי הדרך לשמור על בריאות הנפש

יש לי תמיד תמל פתוח בתוקף בבית

אז תרגישי טוב עם עצמך עשית מעולה 

ולכוון הדלקה כל פרק זמן שאת שואבת לפרק הזמן שאת שואבת (נגיד אני בהתחלה שמתי על 3 שעות בערך לחצי שעה כי ככה היה לוקח לי לשאוב כל פעם צד אחד)

ההנחיה שאנחנו קיבלנו זה שאת החלב ששואבים בשבת צריך לתת בשבת ולא לשמור למוצ"ש

או שככה זה נראה לי...

בעלי הביא אותה הביתה שעתיים לפני שבת, והסתבכתי איתה לגמרי... (את שעון השבת הוא דווקא הספיק לכוון ולחבר)

אז זהו, בשבת היא אכלה תוספת תמ"ל ואני שאבתי קצת לאיבוד במשאבה הידנית (השתדלתי בשינוי). ועכשיו יצאה שבת והגיע הזמן שאנסה להבין איך המשאבה החשמלית פועלת. ולחזור לשגרת ההאכלה שהיועצת רשמה לי...

לי היה קליניקייר דואל. עם מנוע עגול. שיש לה מצב שבת.

צריך לכוון את המשאבה על העוצמה שרוצים, וכמה זמן עד שעוברים מהמצב הראשון למצב השני.

ואז לוחצים לחיצה ארוכה על מצב שבת.

אחרי שהמשאבה מוכנה, מחברים אותה לחשמל עם שעון שבת מוכוונים את השעון לשעות שאת רוצה לשאוב.

תנסי אותה במהלך השבוע, כדי לראות איזה עוצמה מתאימה לך.

בעלי אמר לי שהוא ינסה לפענח איך היא עובדת ורק אז אתנסה בה. (הוא מבין בחשמל, ובאופן כללי יותר מרוכז ממני בימים אלה...)

מקווה שאסתדר... ושחוויית השאיבה בה תהיה לי נורמלית ולא מעצבנת... (ושלא אצטרך לשאוב יותר מדי זמן)

אני הייתי מטעינה אותה.

ואחר כך שואבת בלי לחבר לחשמל.

יושבת על הספה, או איפה שאני רוצה. הבסיס של המשאבה עלי או לידי.

כשהשתחררתי מבית החולים, דבר ראשון שעשיתי היה ללכת לקנות את המשאבה. בעלי לא יכל לקנות בלעדי.

ואז הגענו הביתה, אספנו את הילדים. ומייד הייתי צריכה להרתיח את כל החלקים ולהרכיב אותם, כדי להתחיל לשאוב.

לכוסיות שמתחברות למנוע, במקום המשאבה הרגילה.

ואז אפשר לשים אותן בתוך החזייה בלי צורך להחזיק.

אין לי לא את זה ולא את זה.

באמת זו ממש גבורה

מגלה לך בסוד שאני גם לא שוטפת אחרי כל שאיבה... הפסקתי כשהייתי צריכה לשאוב 8 פעמים ביממה ואז היממה היתה נראית כמעט כמו שאיבה אחת רצופה אז לא ראיתי טעם להפסיק כדי לשטוף באמצע...

אם החלב היה מיועד לפג או לילד רגיש במיוחד הייתי משקיעה יותר אבל הילדים שלי ידועים בחוסנם ואני ידועה בעצלותי ולכן מסתפקת בשטיפה מידי פעם.

(את יודעת שזה בזכותך, כן? באמת הלכתי ליועצת שהמלצת עליה...)

האמת שאני לא יודעת אם הילדים שלי חסונים או לא... דווקא זו שינקה הכי הרבה (בלי שאיבות כמובן) הייתה חולה הכי הרבה

אבל היועצת  אמרה שהתינוקת שלי חלשה אז אולי לא כדאי לשחק עם זה.. 

זה היה סיוט.

להתעסק כל היום עם שאיפות, האכלות ושטיפות של הבקבוקים ושל המשאבה.

בשבת, כששאבתי ולא השתמשתי בחלב, היה לי יום חופשי משטיפות.

אז מה נתת לתינוק/ת?

ואיך שרדת את התקופה הזו?

שהתינוק קיבל תמ"ל מיוחד בגלל רגישות לחלב, ושאבתי כדי לשמר את החלב. (תרמתי אותו)

כשהוא קיבל שאוב אז כן נתתי לו מה שאבתי בשבת, אבל לא שמרתי עודפים.

בגיל חודשיים הוא התחיל לינוק, אחרי שהפסקתי לאכול חלבי.

חצי מהזמן הוא היה בפגייה, אז לא הייתי צריכה לטפל בו כל היום.

כשהוא השתחרר, היה מאתגר גם לשאוב וגם לתת בקבוקים.

הייתי שואבת בערך 4 פעמים ביום, כל פעם במקום שתי ארוחות. בלילה לא הייתי קמה לשאוב.

הנס היה, שבגיל חודשיים, כשהוא התחיל לינוק, הוא קלט את זה ממש בקלות. לא הייתי צריכה להתאמץ להרגיל אותו להנקה.

שהוא קלט איך לינוק בגיל חודשיים

ממש ב"ה!!

חשבתי שזה יהיה תהליך.

ללמד אותו איך לינוק.

אולי נצטרך ליווי של יועצת הנקה.

אולי הוא בכלל לא יסכים לינוק, ונמשיך עם השאיבות.

ובפועל, הוא פשוט ינק על הפעם הראשונה.

כמו תינוק שנולד ומייד מתחיל לינוק.

שאבתי מייד אחרי זה כדי לדעת אם הוא ממש ינק כמות, ובאמת ראו שיוצא פחות בשאיבה.

מאז העלינו הנקות בהדרגה, עד להנקה מלאה.

כיום הוא בן 11 חודשים. עדיין יונק, וגם אוכל אוכל.

אם הייתי צריכה להמשיך לשאוב, לא יודעת איך הייתי שורדת. הרבה יותר קל לי להניק.

קודם כל לזכור שחלומות שווא ידברו

ושאת נמצאת במקום בטוח ב"ה, ושאם מישהו מת בחלום זו סגולה לאריכות ימים ;)

דבר שני, שתדעי שככל שחושבים יותר על חלום ומשחזרים פרטים שלו, ככה כל פעם, את בעצם מאמנת את המוח שלך לזכור חלומות, ואת רוצה בדיוק הפוך. ולכן לא לדוש בראש שוב ושוב על הדברים המפחידים, תנסי לחשוב על משהו אחר במכוון (אפילו לחשוב בערב על נושאים שנחמד לך לחשוב עליהם חחח) כדי להירדם.

בנוסף תבדקי שאין דברים פיזיים שמעירים אותך- שבחדר לא חם מדיי, קצת מאוורר נגיד קצת חלון פתוח, ששתית מספיק מים...

שמעתי שזה קורה בהריון

וגם לי קרה כמה פעמים ואני מזה לא אישה של חלומות 

אבל אני לא מוצאת בכרטיס שלי

אם מישהי מוצאת מעולה🤭

אבל בגלל שעברתי לא מעט בתחום אז יתכן ואלו פחדים מהתת מודע

בכלאופן השתדלתי לתת צדקה

מה שבטוח לא יזיק

כשאני מתעוררת בלילה מחלום רע ומציאותי ממש - אני לא חוזרת לישון באותו מקום או באותו מצב

לילדים שלי אני אומרת ללכת לישון הפוך, ראש זנב

ואני הופכת כרית, שמיכה

עושה שינוי משמעותי

זה עוזר לי להתנער מהחלום וללכת לישון עם ראש חדש

אני לא זוכרת מה, אולי קשור להורמונים.

תנסי לשאול את הגיפיטי , מעניין מה הוא יגיד בעניין. 

שנגרמת במהלך ההריון.

בעיקרון זכרון של חלומות נקבע לפי הזמן שהתעוררת בו בתוך מעגל השינה.

אם זה ככה זה אומר שאלה החלומות שלך, ההבדל הוא שעכשיו את זוכרת אותם🙊

ממש, כאילו ברמה שאני מפחדת לספר את זה.

דברים מפחידים מאד

אוף

בכל אופן אני לא מאמינה שלחלומות יש השפעה עלינו, הם בסך הכל תוצר של פעילות מוחית שקורית בזמן השינה.

יכול להיות שהם ביטוי לחרדות שהגוף שלך מרגיש בהריון

והסיבה שאת זוכרת אותם היא בגלל השינה הקלה בהריון 

גם בהריונות שלי היו לי חלומות חזקים בטירוף.

כאלו שמתעוררים מהם, לוקח זמן לקלוט שבעצם זה היה חלום ועכשיו אני כבר לא חולמת.

דווקא לא היו לי סיוטים, אבל כן חלומות חוזרים וממש ממש חזקים.

כל הריון מחדש.

כמה פעמים בהרדמות, זה כמה שניות, ואז יצאתי

בשניהם היינו איתו עד שהוא נרדם

בחלק של ההרדמה רק אחד ההורים יכול להיכנס

בניתוח השני הייתי בהריון אז אמרו שעדיף שבעלי ייכנס כי יש שם כל מיני מכשירים וחומרים ולא יודעת מה..

כיפית לראות שמרדימים את הילד שלה.....

לקח לי כמה דקות טובות להתאפס

מצד שני לא הסכמתי לוותר לבעלי שהוא יכנס

הייתי חייבת להיות שם ברגע הזה.....

לצערי קראו לי כשהוא כבר היה ער, בוכה ומבולבל😔

למרות שחיכיתי בלחץ בחדר המתנה.

תדגיש להם מראש שייקראו לך מהר.

בהצלחה!!!

מסכה (כמו של אינהלציה) זה רק לקטנים,

לגדולים ההרדמה בעירוי.

אבל אצל הבת שלי בניתוחים של גיל 11, ו12 היה בהרדמה בעירוי.

(לקטנים שמים עירוי למטרות אחרות אבל החומר הרדמה עצמו לדעתי זה רק דרך המסיכה)

אבל יש חומר שמוזרם לאורך הניתוח בעירוי

בשאיפה גם בגיל 14.

אבל אם אני זוכרת נכון, אמרו שזה רק להתחלה, ואחר כך מכניסים ישר לווריד.

האמת שאני לא זוכרת כל כך.

הבת שלי עברה ניתוח בגיל 6 והייתה עם מסכה. בגיל 15 כמובן היה לה עירוי.

עכשיו בת אחרת שלי, בת 7.5, גם אמורה לעבור ניתוח... מניחה שכן תהיה מסכה, היא די קטנה בסופו של דבר, ומחט של עירוי זה מפחיד...

והרדמה בעירוי...

הסבירו לו בכל שלב מה עושים. נהניתי מזה מאד.

כי הבת שלי בגיל 11 כבר הייתה מפותחת יחסית,

סביר להניח שזה הטווח פחות או יותר.

בכל אופן בגלל שכולם לפני כתבו על המסיכה, והפותחת לא ציינה את גיל הילד, אז כתבתי שלא תופתע.

לו את הבחירה אם להרדים בעירוי או במסיכה

זה קצת אכזב אותו שאכן לא שאלו אותו ותוך כדי ששמו לו את המסיכה כבר תקעו לו את העירוי ביד.

הוא אמר לי: אבל הבטיחו שישאלו אותי.... צודק 🤷‍♀️

למזלי בגלל שזו היתה מרדימה מיומנת הכנסת העירוי לקחה לה חלקיק שניה.....

חוויה לא נעימה, גם ככה הכל מלחיץ. 😏

אם הרופא נתן לו אפשרות לבחור, כנראה שהוא על הגבול, אז מצאנו את שלב המעבר פחות או יותר (שמבוסס על מבנה גוף, ובכל זאת הגיל מהווה אינדיקציה מסויימת)

@טארקו לשאלתך.

הרבה פעמים מסכימים שיכנסו עד שמתחילים להרדים כדי שהילד יראה

את ההורים עד שנרדם ולהוריד לחץ (גם להורים)

ויוצאים כשהוא לכאורה נרדם.

האמת שלא תמיד זה נראה שהוא נרדם - הוא עדיין יכול להיות בעיניים פקוחות - אבל לטענת הצוות הוא כבר רדום... (ככה היה לי כשהייתי עם הבת שלי בניתוח. בשאר הפעמים בעלי היה, ולא זוכרת אם הוא תיאר אותו דבר)

של ארבעה ניתוחים.

נותנים להיכנס עד שהילד ישן, ברגע שישן מוציאים את ההורים.

חוויה לא נעימה, במיוחד בילד מתנגד..

לקראת עוד ניתוח 😑

אבל למה לא נותנים לה הקלדה במתמטיקה?

יש דרכים לכתוב משוואות עם המקלדת, צריך ללמוד את זה, אבל אפשרי טכנית.

לא יודעת מה הסיבה, אבל אין התאמה בכתיבה במקצועות דלי מלל

במבחנים חיצוניים אין לה?

הייתי מנסה לברר את זה יותר עם בית הספר.

אני יודעת שיש מקרים שבהם נותנים בוודאי.

השאלה בית הספר אומר את זה כי היא לא זכאית, או כי הוא מתקשה להביא מישהו שיעשה את זה.

פסיכודידקטי?

צריך אבחון פסיכודידקטי

כנראה תלוי איזה התאמות או שהיה שינוי בנהלים.

אכן לצורך הקלדה מספיק אבחון דידקטי.

האם בי"ס הגיש אותה לוועדת התאמות? מה הייתה התשובה של הוועדה?

אז באמת שאין אפשרות לקבל התאמות, רק וועדת ההתאמות יכולה לאשר את ההתאמות ולא בית הספר

מקווה שהוועדה תאשר

אין התאמה של הקלדת תשובות הבחינה במקצועות דלי מלל.

זה ציטוט מחוזר מנכל, זה לא ספציפי עבורה.

הדבר היחיד שמצאתי שכולל התאמות במתמטיקה זה התאמות ברמה 3 שאכן כוללת התאמות במתמטיקה, ודורשות אבחון פסיכודידקטי.

השאלה אם שווה לך לעשות הרחבה של החלק הפסיכולוגי לצורך זה

ובעצם, זה לא יקנה לה התאמות בכתיבה אלא התאמות אחרות ממה שזכור לי...

לדעתי המקרה הזה היה שבוע שעבר, והם הצליחו לאפשר לאותה בחורה לגשת למבחן בהקלדה (לא מתמטיקה, כי היא פספסה כבר)

תבררי איתם, אולי יוכלו לעזור

יהיה בסדר בגלצ

זה לוקח מלא זמן

בגלל זה אין את ההקלה הזאת

להגיד לתלמידה שתשקיע בלכתוב לאט ומסודר עלול להפעיל עליה לחץ במבחן

וגם ככה הבגרות במתמטיקה מאוד ארוכה ולחוצה

לדעתי עדיף לכוון לשעתוק

דבר ראשון? באיזה כיתה היא? 

אם היא עדיין בכיתה י' (כך נשמע ממך) אין עדיין מה להחלץ כי רק שנה הבאה יהיו הבגרויות 

לצערך, אין הקלדה במקצועות דלי מלל (מתמטיקה, פיזיקה, מדמ"ח וכו')

ולכן אין על מה לנסות להתבאס, זה מה שיש, ועם זה מנצחים

ההתאמה שמחליפה את ההקלדה היא שעתוק (ובהחלט עדיף מאשר לנסות להקליד במתמטיקה, תנסי ותראי שזה סיוט)

ההקלה של שעתוק היא שהבת שלך כותבת את המבחן כמו כולם כולל תוספת זמן אם צריך

ולאחר סיום המבחן היא יושבת עם מורה אחרת מבית הספר (שהיא לא המורה הישירה שלה) 

והן ביחד מעתיקות את הכתוב במחברת למחברת חדשה

שתי המחברות נשלחו לסריקה ובדיקה, הבוחן מוודא שכתוב בהן אותו דבר, אבל הוא תכלס בודק את הכתב המסודר

אז איך מוציאים התאמת שעתוק?

פונים לרכזת התאמות בבית הספר, מבקשים ממנה שתבנה "תיק" מבחנים לבת שלך, 

ואת התיק הזה שולחים למשרד החינוך ובדרך כלל אם יש באמת כתב גרוע 

מקבלים את ההתאמה הזאת

במתכונת ובמבחנים בדרך כלל לא עושים את השעתוק כי המורה מצליחה לקרוא את כתב היד, ואם משהו לא ברור היא יכולה לפנות תמיד לתלמידה

למיטב ידעתי אין צורך בשום אבחון לשעתוק

אלא המורה/מחנכת מדווחים שיש לה כתב לא קריא ומתחילים תהליך של בניית התיק

תודה רבה!

יש התאמה של שעתוק אבל מאוד קשה לקבל אותה.

אם לא מצליחים לקבל משהו לכתיבה אז הארכת זמן תעזור לאפשר לה לכתוב יותר לאט ואולי קצת יותר קריא, וגם מבחן מותאם יאפשר לה לבחור שאלות שדורשות פחות כתיבה.

מלמדת הרבה שנים מתמטיקה בתיכון וזוכרת אולי מקרה אחד שאישרו שיעתוק.

בעוד שנה ושנתים עלול להיות מאוחר מידי. רכזת ההתאמות אמורה לדעת את כל הנהלים והניואנסים. לועדת התאמות בשביל הקלדה מגישים במהלך כיתה י ואז מקבלים אישור לבגרויות שאמורות להתקיים ב יא- יב. אם מגישים בכיתה יא זה מאוחר מידי לבגרויות של יא. 

התאמות.

אחכ זה כבר יותר מסובך

ששעתוק זה משהו שמקבלים בקושי ...

זה מה שהתלמידה צריכה.

לאיזה מקרים יוצאי דופן התכוונו אם לא לכזה מקרה של תלמידה שאי אפשר לבדוק את המבחן שלה במתמטיקה בגלל הכתב?

אבל תמיד חשבתי שאם ירצה ויכתוב לאט יותר כן יבינו מה כותב.

כל מבחן שלו כתוב שצריך לשפר את הכתב.

מתי החלטתם שזה דורש אבחון? 

כתב יד לא קריא זו סיבה להקלות

לא יודעת איך הלך האבחון ומול מי האמת.. אבל כדאי לבקש

באופן מובהק.
למה ללכת לרופא?
תפסיקי לאכול חלב
לבן שלי כבר מגיל קטן יותר, אלרגי לחלב.
כשהייתי אוכלת חלבי זה היה מתבטא אצלו בהתפתלויות, אז הפסקתי לצרוך חלב.
עד שסיים לינוק.

האמת לא מתה על חלבי, אז אולי אני לא דוגמא

מבת אחרת שלי אבל אצלה הרופאים זיהו את זה ועד היום היא עדיין לא אוכלת מוצרי חלב.

הייתי רוצה ללכת לרופא שמבין בזה

כי מאוד קשה לי לא לאכול מוצרי חלב, במיוחד שבעלי קונה כל מיני גלידות ופינוקים מגרים.

וגם אני לא יודעת אם זה דווקא מהמוצרים חלב או בגלל שיניים שצומחות לה

אם את רוצה לשמוע יותר מן הסתם ברפואה אלטרנטיבית.

בכל אופן, אם את רואה שזה עושה לה ככה, פשוט תפסיקי לתקופה ותעקבי אחרי הפצעים. 

אביהו את זה כשהוא היה בפגייה.

היתה תקופה שנמנעתי לגמרי ממוצרי חלב.

אחר כך הלכנו לאלגרגולוגית, והיא אמרה שאני אחזור לאכול מוצרי חלב ואם זה עובר בסדר, אז לתת גם לו.

כיום הוא אוכל מוצרי חלב בלי הגבלה.

לק"י

אוכל, ולא כשהאמא המניקה אוכלת.

אלא רגישות במערכת העיכול.

ויכול להיות שזה גם לא היה רגישות, אלא חוסר בשלות של מערכת העיכול, ועם הזמן זה פשוט עבר.

אני מצפה מבעלי שיבין את הסיטואציה

זה לא נעים בכלל

להיות במיטה כל השבת וכל הזמן דואגים לי. זה לא המשפחה שלי, זה מּמש ממש מצב לא נעים 

איך זה עובד? חייבים ללכת תמיד למשפחה שלו כשהם מזמינים?

בעיני החלטה של התארחות צריכה להיות החלטה משותפת. ואם לצד אחד זה לא מתאים אז לא בכוח."על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו", כפשוטו לשני הצדדים. אתם הכי חשובים!

ולכן מלכתחילה מזמינים אחת לחודשיים בערך, או בחגים שזה תורות.

אבל מצידכם מותר להגיד שלא מתאים.

רק כדי לנרמל- אנחנו לא היינו בשבת אצל חמי וחמותי כבר למעלה משנה וחצי, והם מזמינים לאחרונה כמעט כל שבת. אז מה? אנחנו נחמדים ומנומסים וגם כנים במידה שמתאים לנו לשתף את הסיבות. אבל בעיקר בעיקר חושבים על עצמינו, ואני חושבת גם על הילדים שלי, ועל זה שהדבר האחרון שהייתי רוצה זה שהם יבואו אליי בלי שמתשחק להם ועל חשבון שלום הבית שלהם

ובכל מקרה, כדאי לנהל את כל הנושא הזה בהידברות.

אם את לא יכולה להתארח,

ואת מתארחת ונאלצת לשדר עסקים כרגיל  זה לא תקין.

לא מהבחינה הזוגית ואולי גם לא מבחינה רפואית. הכי נכון שתחליטו יחד ויהיה לך מקום גם להגיד לא. 

אבל הברכה שורה על הנסתר

במיוחד שאני יודעת שהמשפחה לא ששה מזה כי ההריונות שלי קשים ומאתגרים את כל המשפחה

לא אמור להיות להם say בנושאים של כן או לא הריון.

ואם ההריונות שלך מעמיסים עליהם (או שהם טוענים שזה מעמיס עליהם) אתם צריכים לקבל עזרה בתשלום ממקור חיצוני.

אם אתם תלויים בעזרה שלהם, הם מרגישים בנוח להביע דעתם, אם אתם מסתדרים לבד אתם יכולים להגיד להם בפה מלא- וככה אני עושה לפעמים, למרות שיש לי אהבה גדולה להורים שלי ולחמים שלי- שזה לא עניינים/לא על חשבונם/משהו בסגנון.

אני מבטיחה לך שהקשרים שלנו יפים וטובים למרות שנאמרות מילים לא פשוטות, כיוון שהן נאמרות בכנות, בחיוך ובכבוד.

כדאי אולי למתוח להם גבולות.

שלכם כזוג כלפיהם. 

הילדים, הבעל

מהם אני לא דורשת ולא מבקשת

והם לא אומרים לי אם להביא או לא, אבל מספיק לראות את הפרצוף או בכללי שהם לא מרוצים מהסיטואציה, זה מספיק בשביל לרצות למנוע לספר

שהייתי בהריון בהתחלה היה לי מאוד קשה להתארח שאני על הפנים וגם רציתי למשוך עוד קצת ולא לספר עדיין..

אני חושבת שזה תלוי בהרגשה שלך ומה יעשה לך טוב הייתי נשארת שבת בבית ונניח ללכת עוד חודש חודשיים שכבר תרצו לספר

ושתרגישי יותר טוב 

אני חושבת שבעניין הזה נדרש שיח שהוא מעבר לרגיל אצלכם.

בעלך כבר לא רק הילד של ההורים שלו, ואם הוא לא מצליח להבין אותך ואת צריכה ללכת בכל מחיר, זה קצת בעייתי בעיניי האמת ואומר יותר בעדינות - בסוף זה לרעתכם כי ריצוי יכול ליצור בסוף תסיסה קשה של כעס ורגשות קשים. גם את מולו וגם את מול עצמך.

הייתי חושבת שוב אם להשאיר את זה ככה או לפתוח את זה בטיפול. לא יכול להיות שמספיק שמזמינים וחייב להגיע בכל מחיר. יש לכם חיים וחוסר ההתחשבות בך פה הוא קצת בעייתי בעיניי.

מקווה שאת קוראת בטוב♥️ ומקווה שאני מבינה את הסיטואציה נכון. הכל בדרכי נועם כמובן ולא ממקום של פתיחת חזית אבל מותר לך להרגיש לא בנח לנסוע ולכל הפחות צריך להיות פה שיח ענייני שרואה את התחושות שלך ונותן לך מקום

זה דפוס התנהגות שדורש שינוי

ומי שמבין שותק בנימוס

לא מפריע לי שיבינו ויסתמו

מפריע לי שישאלו וידברו על זה

אז אם אנחנו שותקים סימן שאנחנו לא רוצים עדיין לדבר על זה

כשנרצה נספר

בכל מקרה אני לא חושבת שזה נכון להתארח בכל פעם שהם מזמינים

אלא לפי מה שמתאים ומסתדר לכם ולהם