שיעורי בית בגיל הזה זה ממש מתיש...

והם עייפים אחרי המסגרות, אז זה בכלל קשה...

אם הוא במסגרת עד שלוש וחצי אז זה צהרון? אולי הוא יכול לעשות שיעורי בית שם? אצלנו אמורים לעשות שיעורי בית בצהרון. הם לא תמיד מסיימים הכל, אבל זאת בהחלט הקלה...

ושעה וחצי שיעורי בית בגיל הזה נשמע לי המון - אולי שווה לדבר עם המורה, לראות איך אפשר להקל?

עוד דבר - תחשבי איך את יכולה להתכונן לזמן הזה מראש - לחתוך מראש פירות לתת לקטנים כשאת איתו על שיעורי בית? להדפיס מראש דף צביעה? לעשות לשניה "חוברת עבודה" שהיא תוכל לשבת לידכם ולעשות כשהוא עושה שיעורי בית?

בהצלחה!

בן בכיתה א.

קודם כל הייתי מנסה להבין רגע אם הכמות של שיעורי הבית הגיונית.

זה ככה כל יום?

לילד בכיתה א, לשבת שעה וחצי לשיעורי בית זה המון. בטח אם הוא מסיים ב15:30.

אז ברור שזה מתסכל את כולם.

אם זה לא כל יום, אולי אפשר לחלק את זה לזמנים קצרים במהלך השבוע?

אצלנו הקריאה היא בשבת למשל.

אם זה כל יום, הייתי פונה למורה ומנסה להבין ממנה סדר עדיפויות.

זה לא באמת הגיוני שילד בכיתה א יצטרך ללמוד כל כך הרבה.

אז או שהמורה מעמיסה יותר מידי, או שיש לו קושי ספציפי ואז צריך להבין מה הוא ואיך אפשר לעזור לו.

בכל אופן הדבר הכי חשוב זה לחשוב איך לא להפוך את הלמידה למעיקה וחונקת. הוא רק בהתחלה ולא נראה לי לחץ יעשה טוב למוטיבציה שלו

האם לימוד האותיות עם הבת הגדולה הוא חובה או רצון שלכם?

כי זה משהו שממש הייתי משחררת כרגע, ועושה את זה מתוך משחק.

אלא אם כן אנחנו משני מקומות שונים לחלוטין שבהם הסטנדרט שונה לגמרי

הצמידות, זה אני כן חושבת שהגיוני בגיל הזה. הם באמת עוד לא יכולים לעשות את זה לבד. אבל דווקא בגלל זה זה לא הגיוני "לסנדל" אותם ואת ההורים לשעה וחצי כל יום.

אנחנו יושבים יחד עושים ביחד. מנסה כמובן שהוא יהיה כמה שיותר עצמאי.

אבל לפעמים גם מבצעת את המשימות במקביל אליו.

(נגיד תרגול כתיבת מספרים, הוא כותב בחוברת, אני כותבת על דף נוסף)

הלימוד עם הגדולה הוא הכרחי, כל הילדות בשכבת גיל שלה לומדות את האותיות כהכנה לכיתה א.. זה משהו ממש מינורי, כל שבוע אות אחרת (עכשיו הן סאות ד אבל היא שולטת רק בא+ב)

ולא נראה לי שהוא מגבל כזה הרבה שיעורים

בדרכ זה דף קריאה אחד ועוד משהו. למשל להשלים מילים במחברת, או עוד דף בחשבון.

פשוט צריך לקרוא 3 פעמים את הטקסט, ועד שהוא קורא זה ממש מטורף.

אנסה להגדיר לו את בשעה ב17:30 לראות אם יש שיפור...

למה זה לוקח כלכך הרבה זמן באמת .?

הוא מוסח?

לא רוצה לשבת?

קשה לו לקרוא/ לכתוב?

ניסיתי לשבת איתו בחוץ לקרוא לבד. בלי שיראה את אחיות שלו משחקות או אוכלות ואז עוא רוצה גם ובוכה (וזה חצק מהזמן)

זה לא עזר.

הייתי אומרת שכן קשה לו לקרוא אבל אם הוא קורא את הפעמיים הבאות ברצף זה ככבה יותר קל לו כי הוא כבר די זוכר את המילה .. הקטע שהוא כל הזמן עוצר בין קריאה לקריאה וזה ממש להתחיל את כל העניין מהתחלה !

לכתוב יותר טוב, אבל בדרכ צריך לאיית לו.

לא יודעת אם זה עניין של קשב וריכוז. המחנך שלו אומר שהוא ממש בסדר.

אוף, אני מותשת.

נגיד יש 10 מילים - שיקרא חמש

המטרה היא שילמד לקרוא. לפעמים הכל קשה להם. אז שילמד לאט יותר ותשלימו בשבת

תגידי לו שיכתוב כמו שהוא חושב

יכול להיות שהחלק הזה יושב על חוסר בטחון

לא מצופה בעיניי שיאייתו מדויק מילים

אני עוברת איתם על ההברות והכי הרבה אומרת להם מה לתקן אחרי מיליון מחמאות

הוא באמת נשמע בסדר האמת. תואם גיל לדעתי

לא 3 פעמים ברצף

פעם אחת אחרי האוכל, ואז משחק

עוד פעם אחרי המשחק

אחרי זה כתיבה

ואז שוב קריאה

יכול להיות שזה יקל עליו

הלחץ הזה מיותר ומזיק בכיתה א.

הוא מסיים ללמוד מאד מאוחר ואין סיבה שהוא יעשה שיעורים של יותר מעשרים דקות. תדברי עם המורה, תסבירי לה את המצב ותבקשי ממנה למקד אתכם במה להתרכז (אצלנו היה כל יום קטע קריאה לא ארוך שצריך לקרוא 3 פעמים וזהו).

גם ילדה בגן חובה לא אמורה ללמוד אותיות בבית. אפשר לשחק בשבת משחקים נחמדים בנושא (פאזלים של אותיות, משחק הזכרון) אבל בגדוך ל הלימוד בגן מספיק.

מסיים כל יום בשלוש וחצי??

זה ממש מוגזם לכיתה א!

אחרי שישב ולמד 8 שעות, איך יעשה שיעורים?

ובגיל הזה מאוד הגיוני שצריך לשבת איתם אחד על אחד.

מה אני אגיד לך? אני מזדהה עם הסיוט, כשאין ש''ב אני צועקת ''יש!!" כאילו אני אחת מהתלמידות, כי זה כאילו אני צריכה לעשות ש''ב...🫣 לאסוף אותם לעשות שיעורים זה חתיכת פרויקט. 

עשיתי הסכם עם הגננת שאני לא תמיד מגישה בזמן כי אני לא מגיעה לזה בדיוק מתי שצריך אבל התחייבתי לעצמי שאנחנו עושים

עכשיו שעוצאת שסת מוקדם, אפשר אולי להעביר חלק מהשיעורים לזמן הזה .?

כשישבתי עם הגדול לתרגילים, נתתי לקטנה חוברת צביעה/ חוברת עם משימות שקניתי מותאמת גיל וכך שניהם ישבו לשיעורים יחד

אין לי עצות לגבי תינוק, כי אין לי

זמן חופשי לפרוק אנרגיה, לשחק, לנוח...

לשבת על השיעורים באזור 17:30. בזמן הזה לתת לקטנות תעסוקה כלשהי. אם את מרשה זמן מסך, זה מעולה להעביר את הזמן הזה לזמן שיעורי הבית שלו.

משהו שחשוב לזכור

שיעורי הבית הם *שלו*, את לא צריכה לרדוף אחריו.

תזכירי לו שאם הוא לא יתרגל הוא ימצא את עצמו לא יודע לקרוא ולכתוב בכיתה ד', ואז להשלים את כל החומר יהיה לו הרבה יותר קשה.

את לעזר בשבילו, לא במקומו.

ילדים בכיתה א' יודעים לקחת אחריות, רק צריך לתת להם אותה...

ולא חושבת שילד בכיתה א - השיעורים הם שלו

הקניית מיומנות למידה ותרגול היא על ההורים בגיל הזה בעיניי

אי אפשר לסמוך על ילד בן 6 שיעשה שיקול דעת כזה

מבינה את הגישה של לשחרר, בעיניי בגילאים כאלה זו ממש טעות שיכולה לגרור בעיות בהמשך

אני חולקת עלייך, ילד בכיתה א' כן מסוגל לקחת אחריות על שיעורי בית. הגיוני שהוא יצטרך עזרה, אבל אמא שלו משמלא צריכה לרדוף אחריו שעה וחצי שישב להכין...

נכון, בד''כ ההורים צריכים לשבת איתו, אבל לרדוף אחריו שיעשה? ממש לא.

ילד בכיתה א' מסוגל לעשות את הלוגיקה הפשוטה של אם הוא לא יתרגל, הוא לא ידע.

(כל זה כמובן בתנאי שההוראה בכיתה מספיק מסודרת וברורה, והמורה מסבירה לילדים בדיוק מה עליהם לעשות)

הוא לא ייקח אותה בעצמו, כי יש מישהו שאחראי על כך. האמא לא צריכה להיות אחראית על זה במקומו.

רצוי וכדאי מומלץ שהיא תזכיר לו, תשאל אותו וכו', אבל לרדוף אחריו?

זה אומר שהילד חושב שזו משימה שהאמא צריכה להשלים, ברור שהוא לא ידע לקחת עלייה אחריות.

בנוגע להשלכה של חוסר ידע-

אם מסבירים בשפה פשוטה הילד יבין.

אתה יודע לקרוא טוב? מה יעזור לך להשתפר בקריאה? איך תוכל להתקדם?

לא להסביר ו''להטיף'' לו, אלא להביא אותו לבד להבנה שתרגול=הצלחה והתקדמות.

לא יודעת למה הבנת ככה

מבחינתי לשחרר אחריות אומר - יש לו שיעורים, שיהיה לו בהצלחה

אז מבחינתי ממש לא

אני חושבת שצריך לשבת איתו על השיעורים ולהקדיש לזה זמן כדי שתהיה לו הבנה שזה משו שמשקיעים בו זמן. חלק מהשגרה של היום. וצריך שיראה בזה גם תועלות

אם ילד עדיין לא קורא, הוא לא מבין תועלת של לימוד קריאה.

בגלל זה בעיניי בגילאים הקטנים זה הכי חשוב כן להיות 'על זה'. לא כי זו משימה שלי במקומו. כי אני המבוגר האחראי פה, כי ההצלחה שלו עוברת דרכי וכי הוא צריך לקנות את לימוד התועלת

בשנתיים זעברו ישבתי עם הבן שלי על שיעורים כשצריך. היום הוא קורא חלק ספרים שלמים אז הוא מבין מה התועלת של למידה ונמצא בשלב עם בני כיתתו ואף יותר

אם הוא לא היה יודע לקרוא כי שחררתי, גם החברים התקדמו והוא גם לא צובר הצלחות

לא כדאי בעיניי

לא הבנתי אותך נכון

אין ספק שצריך לשבת עם הילד. כי אם הוא עובד על קריאה, ואף אחד לא מתקן אותו שקרא לא נכון, אז הקריאה שלו לא תהיה נכונה, כנ''ל לגבי הכתיבה.

ברור שילד בשלב הזה צריך שישבו איתו, יעברו אחריו, וידרבנו אותו, אני חושבת שהגיה של זה צריכה להיות שזו האחריות שלו ואנחנו כאן לעזר.

ברגע שזו הגישה לדבר, מן הסתם שיווצרו פחות מלחמות, כי זו לא משימה שלי ההורה, אלא משימה של הילד ואני כאן לעזור לו.

בגישה כזו גם תהיה יותר גמישות לכוחות של הילד. אם היה לו יום מעייף, נחליט שנדחה את השיעורים למחר, כי אני בתור אמא יודעת שהוא ישב על זה מחר כי זה *שלו*, והוא יודע שזה מה שקדם אותו. ואם הוא עייף אומר לי עוד שעה, אני אדע שעוד שעה נשב על זה כי הילד מודע לחשיבות של זה, והוא יודע שזו האחריות שלו...

אבל אני חושבת שבכיתה א' קשה יותר להבין את המשמעות של הש"ב לטווח הארוך.

בעיני זה גם תפקיד של המורה - לבדוק בכיתה מי עשה שיעורי בית, להתלהב ולשבח את מי שמקפיד לעשות, לנזוף בעדינות במי שלא עשה כמה פעמים - שהילד ירגיש את המחיר של אי עשיית הש"ב באופן קרוב מספיק כדי שזה יניע אותו לעשות שינוי ולהרגיש שזה חשוב לו.

זה נשמע לי דרישות גבוהות לילד בכיתה א.

ללמוד כל יום 8 שעות ואחר כך עוד שעה וחצי בבית!

בגיל כזה אחרי יום שלם של לימודים ברור שהוא מוסח ורוצה לעשות דברים אחרים.

תחשבי איזה שינוי דרמטי זה מהגן שכל היום הוא היה משחק..

יש לו קושי משמעותי? פערים ביחס לכיתה?

צריך לדעת שכל ילד יש לו את הקצב שלו,בתור מישהי שלימדה בעבר בכיתה א זה תמיד הדילמה בין לתת משימות שתואמות לילדים החזקים, או להתחשב בילדים שהקצב שלהם איטי יותר, אבל אין שום צפייה שילד ישב שעה וחצי כל יום על שיעורי בית! היה הורים שאמרתי להם בהגדרה שישבו חצי שעה, מה שמספיקים מספיקים. נכון שהילד יתקדם פחות, אבל הוא יהיה כל הזמן במצב של התקדמות, ומצד שני לא יאבד את החשק והרצון ללמוד.

לדעתי צריך ליצור קשר עם המורה ולברר מה הציפיות,

השאיפה צריכה להיות למידה של חצי שעה כל יום, יותר מזה זה רק מתסכל.

אם המורה חושבת שזה לא מספיק והוא צובר פערים

א. צריך לא להלחץ, זה נורמלי שלכל אחד יש קצב אחר.

ב. לנסות לראות על מה זה יושב זה שהוא זקוק לכל כך הרבה תרגול, יש שם קושי משמעותי ברכישת הקריאה? אולי שווה לפנות להוראה מתקנת, אפילו בשביל לקבל טיפים איך לעבוד איתו.. (להרבה ילדים זה סביר לקרוא דף שלוש פעמים, אבל ילד שזה מאתגר אותו רק יוצא מותש ומשועמם וחבל, יש דרכים יותר חוויתיות לרכוש קריאה, יכול להיות שהוא זקוק שיעבדו איתו אחרת) 

אולי לילד יש קושי עם הנלמד

אני הייתי מעגלת פינות ומכוונת את הילד לעשות כפי יכולתו לבד, אם הייתי רואה פער משמעותי אולי הייתי לוקחת עזרה מקצועית שתעזור לו לצמצם פערים.

עם ההטרדה עם ההערות כאלו

זה ממש מטריד שנשים עסוקות בצורה אובססיבית עם המשקל שלי

אם כי אני כן מרוצה מהמשקל שלי (ולא מרוצה מהסיבה שהגעתי אליו)

בעיניי הסיבה שנשים כן מרשות לעצמן להעיר ולהתערב

כי זה לא פוגעני בעיניהן

אלא שיח מתוך קנאה

ועדיין כשקיבלתי כמה הערות ביום זה היה מטריד ביותר (הפסקתי להתייחס להערות והן לאט לאט התאדו)

אחרי הלידה הזאת עליתי במידה והייתי ממש מתוסכלת על זה שבגדים לא עולים עלי - הרגשתי מוזנחת ושאין לי מה ללבוש כל פעם שפתחתי את הארון

ואז קיבלתי מאיזה מישהי הערה שאני לא נראית שילדתי.

ועוד אחת עם הערה שאני בטח לא מתמודדת עם דימוי גוף ומשקל.. אז כן. אני כן.

אף פעם אי אפשר לדעת איפה ההערות האלו תופסות את הצד השני...

חיבוק❤️

בא לך להחמיא? תגידי למישהי שהיא יפה/ נראית טוב

לא צריך להוסיף ירדת/עלית/רזה/שמנה.

לא רלוונטי! לא מתאים. לא נכון.

בדיוק הייתה לי שיחה כזו עם חברה לפני כמה שבועות. ודיברנו על כמה צריך לתת את הדעת לכל מילה שיוצאת מהפה, כי אולי מצד הדוברת היא חושבת שזו מחמאה אבל לעולם לא תדעי איך זה מתקבל בצד השני.

ובכלל בעיניי כל השיח על הנראות החיצונית, צריך לקבל גבולות ופרופורציות..

הלוואי ותזכי בהודעה שלך להאיר את עיניי הסביבה ולו במעט🥰 

אני בטוחה שיש עוד כמה שיסכימו איתי.

אני משתדלת תמיד לדבר ברגישות ובטקט, אבל הודעות כאלה גורמות לי לשתוק ולא לדבר עם אף אחת, אולי לפעמים בצורה קצת פוגעת.

אני אחת לא פטפטנית בכלל וגם ככה לפעמים קשה לי למצוא נושאי שיחה, אז עוד יותר קשה לי אם אני יודעת שאני צריכה להיזהר במלא דברים...

אולי לא עם האישה שלידי על ילדים כי אולי יש לה בעיות פוריות? אולי לא אדבר איתה על בעלי, כי אולי היא רווקה שממש מחפשת או גרושה או אלמנה או שיש לה בעיות בזוגיות? אולי לא אספר לה על הדיאטה היקרה שעשיתי כי היא במשבר כלכלי כרגע? אולי לא אספר משהו על ההורים שלי כי שלה נפטרו?

כן יש מצב שהייתי מחמיאה למישהי, "איזה כיף לך לא רואים שילדת בכלל, בניגוד אליי שקבוע נראית בחודש שביעי" אבל בפירוש לא הייתי חופרת לה כל יום על המשקל.

בכל מקרה חיבוק על החוויה הלא נעימה 🫂

ברור שאם את תדברי על כך שהשמנת, זה לא יפריע לך.

אבל אם מישהו אחר ידבר/יעיר על זה- זה יפריע מאוד.

אז אני אדבר עם חברה שלי שעוד אין לה, על הילדים *שלי*, והיא תדבר על התואר השני *שהיא עושה* ולי כרגע אין אפשרות לעשות.

אבל בחיים זה לא יקרה הפוך, שאני אדבר על הילדים שאין לה או שהיא תשאל אותי לעומקן של הסיבות שבגינן אני לא לומדת.

שתינו משותפות אחת את השנייה, היא על טיפולי פוריות ואני על החסמים, אבל אף אחת לא תתחיל שיחה על הדברים של השנייה.

כך גם במשקל.

אם אני מדברת על המשקל שלי, אין בעיה.

אבל אם אחרת תדבר על המשקל שלי אז יש בעיה.

מסכימה איתך שאי אפשר לא לדבר בכלל,

אבל כשמדברים צריך להתרכז בצד *שלך*,

ולא בצד השני.

מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה שלי🙏

ונשמע מהדברים שלך שאת מאוד רגישה ומשתדלת לכבד את הגבולות של האחר❤️

של השיח שהוא עליי ולא על האחר.

ובאופן כללי נשמע שאת אדם מאוד רגיש ופחות הבן אדם שיפגע😍

אז אין לך מה לחשוש❤️

ובכללי תמיד אפשר לדבר על הכל, עם יד על הדופק ולהרגיש את האדם שנמצא מולך.. 

בעבר הייתי רזה מאוד מאוד באמת ברמה קיצונית, לא עשיתי כלום בשביל זה, אכלתי רגיל התנהלתי ממש רגיל... ועדיין חברות של אמא שלי שאין לי שום קשר אליהן מצאו לנכון לגשת אליי ולצעוק עליי שאני אפסיק עם הדיאטה הזו, שאני נראית רע וגרוע וזה בכלל לא מחמיא ונשי, כאילו יש לי מה לעשות עם ההערות האלה, והן כמובן לא הסתפקו בזה אלא פנו גם לאמא שלי ודרשו ממנה שתעיר לי.

אפשר לדבר על המון דברים, בעיקר תלוי איך

אני לא מעירה על משקל אף פעם, גם לא כשאני יודעת שחברה שלי עשתה דיאטה.

אם היא העלתה, על עצמה, אני אגיב בעדינות. ועל ההתמדה, לא על ההיבט הפיזי של הירידה.

לא. זה לא כמו לדבר על ילדים או הורים למשל. כי נגיד ילדים, יכול להיות שלמישהי זה מאוד רגיש כי פוריות, אבל אצלך, זה מאוד חיובי ומשמח וחלק גדול בקטע טוב מהחיים שלך.

משקל זה לא באמת ככה. יש כאלו שאחלה להן עם המשקל שלהן ולא היו רוצות שהוא ישתנה. לא מכירה מישהי שהמשקל שלה אקטיבית משמח אותה בצורה טבעית ובריאה. (מכירה מקרים שזה ממש "שימח", ואלו היו מקרים של הפרעת אכילה ממש רצינית).

נכון, יש כאלו שעושות דיאטה מאוזנת, ושמחות בירידה במשקל וכו'. אבל גם אז, להערות יש פוטנציאל לעודד כיוון של הפרעת אכילה. 

זה גם מלא פעמים מגיע מנשים שמנות ששונאות שמעירים להן על משקל

ועדיין הן חושבות שלצד ההפוך זה בסדר!

הזוי ..

ולפעמים זה מנוסח עוד יותר בחוסר טקט-

עוד רגע את נעלמת

את בטוחה שאת אוכלת?

מה יהיה, את מצטמקת מיום ליום...

למה את ככ רזה?

ועוד ועוד 🤦

פשוט

לא

רלונטי!!

אוף 

והדוגמאות שנתת- בדיוק!

אחד לאחד...

ואם זה היה הפוך- אז היה ברור לכולם למה זה לא לגיטימי.

בתור נערה קראו לי ילדת שואה

עפרון..

ומוכרת בחנות בגדים שאלה אם צריך להזמין את הרווחה כי כנראה אין לי אוכל בבית . פשוט מעצבןןן ולאישה מלאה בחיים לא ידברו ככה כי זה פוגע..

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אבעלי לא ענה לי אם הוא בעניין שנצטרף לאתגר (שלחתי לו הודעה בבוקר והוא היה עסוק..)

אבל הפלאפון שלי היה בצד כל השעתיים

והפלאפון שלו שימש בעיקר כמצלמה של היום הולדת שהייתה פה יחד עם הדלקת נרות

היה פה ערב יפה ב"ה.

תודה שוב על הרמת הכפפה!

רוב הזמן מאז הדלקת נרות הייתי בלי הפלאפון,

ומעכשיו עד שכל הילדים ישנים, כולל המתבגרים..

לא נכנסתי לאינטרנט בכלל, אבל נזכרתי במשהו שהייתי צריכה לברר ומפה לשם התעכבתי עם הפלאפון מעבר למה שתכננתי...

מקווה שמחר ילך טוב יותר..

הייתי כמעט 3 שעות ללא...

שיחקתי עם הילדים בסביבונים, סיפרנו גברת קרש ומר מערוך עם דמויות והצגה, הכנו לביבות תפוא והיה ממש זמן איכותי.

ואי כזה משמח לשמוע!

קשור מאוד לנושא השרשור

הרב אייל ורד:

הרב מתייחס רק למה שקורה שמחצינים, ובכלל לא למה שנכנס הביתה. לי זה נתן נקודות למחשבה גם בכיוון הזה...

הצפון זה אזור מאוד מאוד נרחב

למה את מתכוונת? אזור הגולן/ הגליל העליון/ אזור חיפה והקריות/ אזור עפולה?

אבל אנחנו מגיעים מרחוק

כמעט לא מכירים את הצפון

ככה שגם נסיעות של שעה מיעד ליעד זה משתלם לנו

גמישים

זה לונה פארק שווה ממש שכל המשפחה תהנה עם מלא מתקנים.

אולי מדעטק בחיפה גם יתאים, זה מוזיאון מדעי. הגדולים שלך מאוד יהנו הקטן פחות.

אפשר לעשות רכבלית בחיפה במחיר בדיחה של נסיעה בתחבורה ציבורית.

זה ישוב דרוזי הם ממש בסדר ונחמדים ומפוצץ שם יהודים

אין שם אוכל כשר מין הסתם חח אז הם מקצים למעלה קומה שאפשר לשבת בה ולאכול..

לא יודעת איך זה יהיה לכם עם המזג אוויר.

בטיולים בטבע באזור עמק המעיינות יש המון המון נחלים יפייפים.

מקומות פתוחים כנראה שמאוד בוצי עכשיו

אבל שמורות טבע בתשלום בטח יהיה יותר פשוט עם שבילים מסודרים.

אתם יכולים גם להצפין עוד יותר ולהגיע לבנייאס ולשמורת תל דן וכמובן לחרמון - לדעתי עכשיו עוד לא מושלג.

בטח שרוצים טבע

אני בונה על השמש שבעז"ה לא יהיה קור מטריד

וכמובן אלביש היטב

הבת שלי רוצה אגמון החולה

זה שווה?

וכמובן אשמח לעוד רעיונות למלא את הימים

והכל ממש יפה וירוק ורענן כזה

החיסרון הוא שאי אפשר להיכנס למים..

ולכן זה יותר מסלולים  יפים

והאטרקציות הן תצפיות מיוחדות או מסלולים עם חלק מגניב של יתדות או משהו...

החולה זה מאודדד צפונה, השאלה אם יש לכם כוח ככ צפון..

אולי איזור הכנרת

יש את מסלול הארבל שהוא מהמם

אפשר נחל עמוד ואז גם ביקור במירון/ צפת

ועכשיו אני נזכרת שיש נחלים עם מפלים שזורמים רק בחורף

ואז שווה לבקר

למרות שלא יודעת אם יעניין את הילדים וגם אם הזרימה התחילה כי לא ירד עד כה הרבה גשמים...

בהצלחה!!

לגבי אטרקציות אולי אפשר לשלב

גם מסלולים יפים ששווים את הנסיעה

וגם אטרקציות משפחתיות שיש בעיקרון גם ליד הבית אבל בעצם זה שונה שזה חלק מחופשה משפחתית וזמן איכות משפחתי...

כי לפעמים יש כל מיני צרכים בתוך המשפחה וחלק רוצים גם אטרקציות ולא רק טבע.. אז שיהיה גם וגם...

סכר אלומות -

חונים ליד האתר 'רוב רוי'

והולכים איזה רבע שעה דרומה בשביל סלול לאורך נהר הירדן עד לסכר. ואפשר גם להמשיך הלאה.

הליכה ממש נעימה וכיפית.

עוד מקום יפה- יער שוייץ

אפשר להתחיל מכאן, בקטע של שביל ישראל-

שדרות ספיר · טבריה

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!

לא שאיבות אבל כוס טפטופים. לי ממש עזר בלילות הראשונים, גם לא התעסקתי עם סטריליזציה זרקתי את הטיפות שהוצאתי. לא הסוג שמתלבש שלא כזה שאפשר טיפה ללחוץ אז זו שאיבה סופר עדינה, הוצאתי כמה מל וזה עשה הבדל. אבל זוכרת את זה יותר מיומיים...

מזל טוב, תרגישי טוב!!

תקפיאי מגבות עם מים שסחטת או פדים רטובים

)אני לקחתי מהבית חולים כמה פדים קפואים כאלה וכלפעם שהתחמם עלי הקפאתי שוב)

ושימי על עצמך איפה שגדוש וכואב

אצלי ממש עזר 

עדיין כואב...

ועד שהקטנה ישנה אני לא מצליחה לישון מהכאבים

ואני לוקחת אדוויל

אצלי עובר לחלוטין בערך שבוע אחרי הלידה.

אני כן שאבתי עד להקלה משמעותית, בהתחלה אפילו פעמיים-שלוש ביום ואז פעם ביום, ראיתי שאצלי זה לא הגביר את החלב (עובדה שאחרי מספר ימים זה ירד) אבל מאוד הקל ומנע דלקת (באחת הלידות הקודמות ניסיתי בלי לשאוב כי אומרים שזה לא נכון לשאוב בשלב הזה, כן סחטתי ועיסיתי את המקום ונוצרה לי דלקת).

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

אם יש לילד מספיק בגדים הייתי מכינה תיק עם 4-5 סטים, פיג'מה וכו' כדי שיהיה מוכן כבר

אם לא אז מכינה תיק עם דברים ליום- יומיים של הלידה ואחכ שבעלך יביא לו את השאר להורים שלך

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

1. כן כדאי להביא איתך משאבה ידנית, לא תמיד צריך אבל יש מקרים שצריך ותמיד טוב שיהיה לך כבר בביח

2. כן עדיף

תכיני תיק רק לזמן השהות בביח ולפני שאת נוסעת להורים תעברי בבית ותכיני לך תיק

ולילד הפעוט תביאי 10 חליפות ו-2 פיג'מות לא תצטרכי יותר מזה לדעתי

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גננות מקבלות גם יותר מסיעות

למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד

ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.

כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...

לגבי להרגיש שקופה, בחוויה שלי אם את רוצה לשמוע מחמאות מהורים תתחילי את לשתף אותם בדברים טובים על הילדים שלהם. יש לי תלמידים שיותר קשה לי איתם (לא כאלה שהופכים כיתה ואין להם שום עניין ללמוד, אלא כאלה שכן רוצים רק קשה להם) ואני שולחת הודעות פירגון להורים ולמחנך שלהם. הם מחכים לזה. אנחנו מדברים על זה בתחילת שיעור שאני אשמח לשלוח הודעה לאבא/אמא שלך לשמח אותם. גם תלמידים בכיתה י זה חשוב להם. ואז ההורים מחזירים פרגון. לפעמים כתשובה להודעה. לפעמיים בהזדמנות אחרת בשיחת טלפון או משהו כזה אז אומרים לי כמה זה משמעותי שאני רואה את הבן שלהם, ושהוא אוהב ללמוד אצלי, ושמשמח אותו ההודעות ממני וכו...  

שהייץי ממש מאחלת לילדים שלי בפרט

ולמערכת החינוך בכלל

להתברך בה...

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

משהו בנוסף.

אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן

ממש לא צריך להשתגע..

בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..

הזמינו אז סופגניות מעוצבות באריזה

השנה בגנים של הילדים שלי הביאו להם היום ארוחה/ כיבוד לכבוד יום המורה. 

בערב

במהלך היום אני בסדר

ככה גיליתי על ההריון..

לא יודעת לתת הסבר הגיוני, אבל תכלס זה מה שהיה.

שיהיה הריון תקין וקל בעזרת ה', בידיים מלאות❤️

וואי הלוואי

יש עוד קצת זמן עד שאוכל לבדוק

אבל נחכה בסבלנות

בילדות האחרונות אף השתמשתי בטיולון מהלידה...

בכל אופן, אם העגלה יקרה יחסית, אז זו סיבה טובה לשמור עליה במצב טוב בשביל הילדים הבאים בע"ה, ולקנות טיולון שהוא יחסית זול ובו להשתמש עד שלא יהיה צורך יותר בעגלה בכלל.

וגם זה שאפשר לשים את שני הילדים ביחד - זה יתרון גדול בעיניי... (רק צריך לשים לב שהגדולה זהירה מספיק על הקטן)

הרבה יותר קליל וכיפי.

וגם אוהבת לקנות אותו ביד 2 ואז זה גם לא הרבה כסף...

לא מזמן חידשתי טיולון, בה מצאתי במצב מעולה קרוב לבית

מתכוונות לטיולון שהוא לא של העגלה?

זה כזה כבד ומסורבל

לא מבינה מה טוב בזה

)כן מבינה. זה יותר יציב, לפעמים, וגם אפשר להפוך את הפנים לכוון האם. לא שווה בעיני(

אחרי שיהיה לך טיולון קליל כזה לא תביני איך חשבת בכלל על משהו אחר