אצלנו לפעמים כמה ילדים ביחד נוסעים בבימבות בבית. אז הם מתנגשים זה בזה לפעמים וצריכים לפלס לעצמם דרך בין הדברים שמפוזרים בבית, אבל עדיין נהנים

רעיונות נוספים:

אוהל כדורים (אפשר גם להכין לו "בריכה" מצעצועים רכים, בתוך ארגז גדול),

משחקים באמבטיה,

מגלשה קטנה (אפשר גם להניח מזרן על הספה ואל הרצפה, ועליו הוא יתגלש),

להפעיל מוזיקה ולרקוד (אפשר גם לפי קליפים של ג'אסט דאנס - יש כאלה גם יהודיים).

ואולי להזמין חברים - אצלנו הילדונת בהחלט מסתפקת בחברת האחים שלה, שעושים איתה שטויות וכיף. אולי אצלך חברים יהוו תחליף טוב...

בזמן כתיבת השאלה נזכרתי בבת שנתיים וחצי שלך

אמרתי לעצמי אמאל'ה בורא עולם איך את מעסיקה את הפצצת אנרגיה הזאת

עוד אחרי קיסרי

אמאל'ה מרגיש לי מאתגר ברמות

כי יש לה אחים גדולים (באמת להיות איתה לבד זה מאתגר, ולכן מאז הלידה אנחנו משתדלים שזה לא יקרה, גם אם זה אומר שבעלי נשאר בבית...)

ילד בכור שהוא פצצת אנרגיה זה מאתגר פי כמה!

מתחילה להרגיש טוב עם עצמי

תודה לה' שאת פה!!

שנתיים שאת צריכה להעסיק אותו, ואז 14 שנה של רווח נקי. מעסיק את הקטנים, עושה קניות, הראש מלא רעיונות, מנקה את הבית, בונה סוכה ומפרק לגמרי לבדו, מנקה את הרכב, מקרצף מקרר, שוטף את הבית עם מלא מים, ומה לא..

מדי פעם נחבל וצריך להכניס לטיפול.. לא נורא, משתלם.

(בדיוק השבוע עברנו סרט כזה של חבלה וצילומים וכל הסט)

אשכרה 2 מכנסיים כבר קיבלו חור מתחילת העונה הנוכחית!!!

מכנס אחד נפתח התפר בירך (שטויות בקטנה - התופרת יום אחד תתקן.. לא ידוע מתי בדיוק)

ומכנס שני נהיה פשוט חור בברך . אין איך לתקן חוץ מלהדביק טלאי 🤪

טוב, בקטנה ממש 😆🤥😉

את רואה, הספקתי לשכוח. גם זה עובר.

חכי לכדורגל נשמה, את עוד לא יודעת מה זה מכנסיים קרועים 😆😅🤣

בעלי במילואים, הוא מחזיק לי את הבית.

בתחילת שנה יום הלימודים הוארך לו מ16:15 עד 18:00,

ועוד שנת בר מצוות ועכשיו חודש ארגון,

מבטיחה לך נכנסתי לחרדה יותר מאשר הבשורה על המילואים..

כל הזמן נזכרת איך כשהיה קטן לא הייתה לי דקה לנשום, ב"ה על הכל!

וסתם סיפור משעשע, בשבת התארחנו אצל משפחה לארוחה והקטן נרדם אצלם והיינו בלי עגלה.

המארחים שאלו אותי אם אסתדר. הפנתי אליו את השאלה: אתה תסתדר?

הוא עונה לי כן אני אסתדר. אלך מהר להביא את העגלה ואחזור לפה.

לא הספקנו לחכות לו והוא כבר חזר עם העגלה (מרחק שלי היה לוקח 10 דקות כל כיוון)

השאלה הבאה הופנתה ישר אליו:

אתה תסתדר במדרגות? (הבינו את מי צריך לשאול)

רק שיהיה בריא וישמור על עצמו!

*אפשר לפנות מסלול רכיבה לבימבה

*לבנות מסלול מכשולים במסדרון/סלון בעזרת כריות, כיסאות וכל הבא ליד.

* ללכת את המסדרון או מחדר לחדר בצורות שונות (קפיצה, ריצה, כמו אריה, כמו נחש, כמו צפרדע, כמו איש זקן, אחורה, כמו תינוק וכל רעיון אחר)

*לפרוס מזרונים על הרצפה ולתת לו התגלגל ולקפוץ משרפרף נמוך או מהספה

*לנשוף בקש על פונפון לאורך מסלול. מעייף אותם ממש

כבר מחר נתחיל לשחק אותם

עונה לגבי הבימבה - יש מסדרון לגמרי יש מקום

אבל כמה כבר אפשר לנסוע הלוך חזור על אותו מסלול

אהבתי את הרעיונות עם לאתגר את המסלול

וגם את הרעיונות האחרים

ננסה אותם

ברבצק/בצק ביתי

גואש

כדור

חבל קפיצה

חישוקים

לקרוע ניירות ולעשות קונפטי

קריוקי

לק"י

אני לא חושבת שאמורים ללכת על קצות האצבע, אבל לקפוץ ולקפוץ פחות.

למרות שכמה כבר ילד בגיל הזה יקפוץ. בטח לא חצי שעה ברצף😂

את לא רוצה לשמוע מה שומעים מהבניין.. נשמע מינימום 500 איש

תאמיני לי שגם אם ירצו הם לא ישמעו את הקפיצות 🤪

נראה לי ממש גיוון נחמד של אחה"צ.

הוא ממש אוהב את זה

אבל לא נעים לי מהשכנות שיהיה שם כל היום

מה גם שאני רוצה אותו קצת לעצמי.. 

חוש קצב טוב אז מגיל צעיר מאוד

אולי לנסות לפני כן לעשות קצב עם שיר מורל כמו 'עגבניה צומחת בגינה' ששרים כשקופצים בחבל ותראי לו איך לקפוץ לפי הקצב בשיר

אפילו לקנות חלב במכולת, לא בהכרח לגינת משחקים.

זה מעביר זמן ופורק אנרגיה

אם את ממש גיבורה אז תני לו לקפוץ בשלוליות....

תחפשי משחקיה קרוב לבית, לפעמים יש במנהלים הקהילתיים

וללכת לחברות - המשחקים שם תמיד יותר מעניינים...

אפשר גם בצק קינטי

ואמבטיה/אמבטיית קצף

כמעט בכל משחק הוא רוצה שנשחק איתו - לפעמים משחק עצמאית ממש לדקה שתיים ואחר כך מבקש שנצטרף

תואם גיל? (בן שנתיים ו 3..)

בנוסף לזה שמבקש שנשחק איתו,

אחרי פרק זמן ממש קצר של 10 דקות בערך - הוא אוסף את המשחק ומבקש לעבור למשהו אחר

ככה כל צהריים אנחנו מוצאים את עצמנו בלופ של הוצאת משחק, פיזור, ''נראה מי אוסף יפה '' ומייד למשחק הבא.

תקין?

אני מנסה להשאיר אותו עם המשחק, אבל הוא בשלו מוכן להמשיך

אני כבר מסוחררת מהקצב (לפחות מרוויחה אחלה אימון כל דקה להתרומם מהרצפה 🤪😃)

רק היום למשל שיחקנו

מגנטים

לוטו

משחק השחלה

לגו

שוב לוטו

וכלי רופא

לאחר מכן אמבטיה של שעה..

ככה זה בכל בית?

אני בחרדות שיש לנו פה בעיות קשב,

ממש מלחיץ אותי (נכון שיש לכולם. אבל עדיין מפחיד אותי)

ונראה אותו הדבר.

לא מחזיק מעמד עם משחק או פעילות ליותר מ10 דקות..

לדעתי תואם גיל, ממש לא הייתי חושבת בכיוון קשב וריכוז.

תתנחמי בזה שבילדים הבאים זה יותר קל, להסתכל או לריב עם האחים הגדולים (וטוב גם לשחק) משחרר אותך לפעמים..

אבל כן הייתי מציעה לך לבנות אתגרים סביב אותו משחק.

למשל מגנטים:

לבנות מגדל הכי גבוה

ואז להחליף צד אחד סגור בצד פתוח ולעשות דירה להשכיר.

ואז בכל קומה לשים איש/ חיה קטנה.

ואז לשחק מה חסר בגננו הנחמד (מוציאים חיה אחת והוא צריך להיזכר איזה חיה)

ואז עוזבים את המגנטים ומשחקים מה חסר בגננו הנחמד בלי לבלבל את הסדר, ועם לבלבל את הסדר.

ככה באותו משחק את בונה הדרגה ומכניסה עוד משחקים עם אותם חלקים.

כלי רופא: מטפלים בבובות, ואז בך כי כואבת לך הבטן ואת צריכה לשכב ואסור לך לקום.

ואז הוא חולה ואסור לו לקום.

וככה גם נחת כמה דקות, וגם הוא הפסיק להתרוצץ כמה דקות.

וכו'.

תנסי להאריך את מה שאפשר לעשות עם כל משחק, אחרת ישעמם לו מאוד מהר עם המשחקים הקיימים.

ותני לו להמציא שימושים משלו שלא חשבת עליהם.

גם תני לו להשתתף איתך במטבח.

יש ערכת כלים לילדים (את יכולה לגגל כלי מטבח מונטסוריים) גם ככה אז צמודה אליו, תני לו להביא ירקות מהמקרר, לספור אותם, לשטוף, לנגב, לקלף לחתוך, להעביר לקערה. לפחות בהמשך הוא ידע לעשות דברים ברצף במשך עשר דקות, רבע שעה.

מה שיתן לך את הזמן להעמיד סיר בלי להתייחס אליו כל שתי דקות.

גם לשתף אותו בקיפול כביסה.

הכי חשוב לא לתקן את מה שהוא עושה, אז תאכלו סלט עם חתיכת מלפפון ענקית, או חתיכות קצת מעוכות, הכל טוב. זה עדיף על פני לרדוף אחריו למנוע ממנו לעשות נזקים.

כשאת שוטפת כלים, אפשר לתת לו סקוצ נוסף עם סבון והוא יסבן את הפלסטיק בזמן שאת שוטפת את שאר הכלים.

בסוף כשהוא חצי רטוב, הוא ירד ואת תסיימי את השטיפה. והוא ישר למקלחת.

ועדיין ממש אחרי קצת זמן הוא מתחיל לשיר לעצמו את השיר של האיסוף ואוסף את המשחק..

אני מציעה להמשיך

לעשות תחרות

מנסה ממש בכח לעניין אותו יותר

אבל הוא בשלו אוסף ומבקש אחד אחר..

קצת מוזר, לא?

אם זה בא ממנו ונחמד לו לאסוף זה גם סבבה.

מבחינתו זה כמו לעבור בין תחנות אולי,

סוג של משחק ארוך.

כל עוד הוא לא מאבד עניין הייתי זורמת איתו.

לאבד עניין זה שהוא לא יודע מה הוא רוצה למתחיל להשתגע. אם הוא שר לעצמו ואוסף, ויודע מה המשחק הבא שבא לו, זה נשמע לי בסדר.

מעודדת אותך שבגיל שלוש זה השתפר פלאים, וגם עם האח הקטן, אני חושבת שהפערים אצלי הם כמו אצלך, עכשיו כשהקטן בן שנה הם ממש יכולים לשחק ביחד ולהעסיק אחד את השני.

בינתיים כשהוא עוד פיצי אז קודם כל אם את מתחילה איתו את המשחק ונותנת לו רעיונות יש הרבה יותר סיכוי שהוא יעסיק את עצמו עוד קצת. את יכולה גם לתת לו יצירות. אפשר אפילו עם משימות מוגדרות (תלוי אופי, הבן שלי מאוד אהב) למשל עשר מדבקות ואת מציירת לו עשר עיגולים גדולים על הדף והוא מדביק מדבקה בכל עיגול. אצל החמוד שלי משימה מוגדרת גרמה לו להישאר בפעילות. נניח במגנטים- למיין לצבעים ואז לבנות מכל צבע מגדל בפני עצמו...

ילד בריא

באמת שילד בכור לבד זה קשה יותר מילד חמישי!

את הבן הרביעי שלי האחים שלו גידלו אותו, פשוט שיחקו איתו לוקחים אותו למתקנים והכל... זה חיים אחרים! הכי קשה מבחינת תעסוקה זה ילדון ותינוק..

(אבל הכביסה, הכלים והניקיון קשה פי חמש עם חמישה...חחח)

סוס מהרגליים שלך- שאת יושבת רגל על רגל והןא יושב על הגל המןרמת שלך

לי זה סבבה לעשות להם תוך כדי הנקה אפילו

שימי מתחת מזרן, ותני לו לעשות מתיחות וגלגולים על המוט.

בנוסף, לנפח בלונים ולעשות מזה איזה יצירה, שיהיה מסגרת לניפוח הבלונים.

לסמן בלטות בעזרת משהו (למשל לשים מדבקות עם צבעים) ואז צריך לקפוץ מבחטה לבלטה רק לפי חוק מסויים (למשל רק בין הכחולים)

טושים מחיקים עם מגבון וקצת אלכוהול יתנו לך מגוון רחב של התנסויות בבית. (לא תפחדי שיישאר סימן, יאפשר לך לשחרר ולסמן לו המון דברים על הרצפה)

בנוסף התעסקות עם בצק, מאוד חשובה ומפתחת.

פלסטלינה, בצק ביתי וכל העסק הזה.

אם הוא אוהב יצירות, אפזר לפרוס ניילון גדול על איזור מסויים, להלביש אותו בגדים שאפשר ללכלך (אפשר למצוא ביד 2 בגדים למסירה, מה שבמצב לא לצאת מהבית איתו יכול להתאים למטרה הזו)

על הניילון ששמים קרטונים או פלקט או כמה דפים

(אצלי אהבו קרטונים קטנים שאפשר למצוא בכל סופר)

לתת מכחולים ומעט גואש, לצבוע את הקרטונים מכל הכיוונים. לאחר מכן ישר לאמבטיה.

למחרת שהקרטונים צבועים, משחקים בזה במשחקי דמיון (כאילו זה טרקטור, סירה, מכונית וכו)

אחרי כמה ימים כשזה ממוצה מפנים מהבית ומחכים לפעם הבאה של האטרקציה הזו.

באותו אופן אפשר לתת דבק לבן ונצנצים לפיזור.

חשוב לתחום היטב את פינת העבודה שלא יתבלגן לך בכל הבית.

נניח לסדר כסאות, לשים גומי ולתפוס את הניילון הפרוס בתוך הגומי.

לפתוח סולם בבית, לתת לו לטפס ולרדת. לא לפחד לתת לו להתנסות.

לוח קליעה למטרה.

גם בחורף ירושלמי אפשר ורצוי לצאת החוצה.

תינוק את יכולה לשים במנשא ולעטוף את שניכם בקפוצון ענקי (קניתי במיוחד לצורך זה שני קפוצונים מתמנון מידה ענקית)

יחד עם שמיכה, יהיה לו חמים ונעים.

את הילדון המדובר תלבישי בשכבות נוחות ונעימות, עם ההשתוללות הם מתחממים מהר, זה ממש חושב להתפתחות הפיזית והנפשית. לא לפחד לצאת החוצה.

משחקים נוספים: אם יש מרפסת או מעקה, לחבר דלי לחבל, לקשור היטב.

יורדים למטה ושמים כל מיני דברים בדלי ואז עולים למעלה ומושכים.

כשעולים/ יורדים במדרגות, לאתגר את העליה (באלכסון, בדילוגים, בקפיצות, בעליה בעזרת רגל אחת ושתי ידיים)

ואם את מחפשת דברים מרגיעים אז בעזרת מים

תחממי את חדר האמבטיה, עם מים חמימים (בגובה נמוך ממש שלא תצטרכי להישאר צמודה)

ולשים לו באמבטיה משחקים לפי נושאים, תחפשי צעצועי אמבטיה. אפשר למשל צבעי ידיים, דוג דגים, חיות, אפילו דופלו מתאים למשחק במים (הרעיון לא לתת את הדברים הרגילים, אלא להפתיע ולגרות את הסקרנות)

להעביר מים מכלי לכלי, לפי רמת אתגר מתאימה.

אפשר לשים לו מעט צבע ולתת לו לערבב צבעים.

בגדול אני ממש מאמינה בלהתאים את הבית לפעילות לילדים.

בקצב הזה הבית שלי עוד רגע נראה כמו משחקיה קהילתית

אחלה רעיונות

אני עושה סיכום של הכל כככה תמיד יהיה לי מול העיניים  רעיון למשהו 

גם בנים נהנים מזה מאוד.

לקפוץ פנימה והחוצה, לסובב סביב הגוף,

להעמיד ולקלוע לבפנים דברים, להקפיץ ולגלגל במסדרון.

אצלנו היה מאוד שימושי אצל הילדים האנרגטיים.

עוד משחק שנזכרתי,

להעמיד קופסאות שימורים (מלאות) בשורה עם רווחים.

לתת לו ללכת על הקופסאות. או בסללום מסביב לקופסאות.

אפשר לשחק עם כל משטח שניתן לדרוך עליו ולהזיז בקלות.

(נכנסתי לזה חח)

לתת לצייר עם טושים מחיקים על מראה/ חלון זכוכית.

יש טושים מחיקים לילדים שנמחקים ממש טוב. כדאי לקנות סט צבעוני שיהיה קבוע בבית לדברים מהסוג הזה.

ציור על משטח גדול, ועוד לעלות על שרפרף בשביל זה, מדליק את הילדים האנרגטיים גם אם זה לא ממש להוציא מרץ.

אפשר גם לרסס קצף גילוח על מראה/ חלון

לתת לו למרוח, ואז לצייר עם האצבע, בשביל למחוק, מורחים שוב את הקצף.

אפשר על הקרמיקה באמבטיה אם את חוששת מלנקות.

אני משתמשת בשק תפוחי אדמה ריק עם סבון כלים כדי לקרצף דברים כאלו, זה לא שורט, ואז עם זרם מים הכל יורד בקלות. 

אני מזה מעריכה

כבר היום מתכננת לצאת לקנות את הציוד

באמת תבורכו

אנחנו כבר כמה ימים מעלים אבק בבית

הילד ממש רוצה לעשות משהו על עצמו ולא מצאנו רעיונות

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

שהיא בעצם פגישה שכוללת

תשאול ושיח סביב נושא של פוריות , ווסתות וכו'

הסבר קצר על השיטה

ותרגול

לפי הצורך המדריכה נותנת לך תרגילים לעשות

היא מלמדת אותך אותם ובעצם המטרה היא לוודא שאת יודעת לתרגל טוב את ההתעמלות  הזאת

כדי שבבית תוכלי להפיק תועלת ולהמשיך את התרגול.

פגישה שנייה זה גם כדי להשלים חלק מהתרגילים אם לא הספקתם בפעם הראשונה

וגם כדי לחזור שוב על כל התירגול בצורה נכונה

אם צריך.

זה מה שאני יודעת

באינטרנט יש תרגילים אבל אני לא יודעת לומר אם זה תרגול מסודר כמו בשיטה עצמה שלומדים מהמדריכה. 

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.

ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).

הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.

זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.

כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.

ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.

מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.

וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

בתור מישהי שיש לה מחזורים לא סדירים

ואחרי ניסיונות להכנס להריון של שנה וחצי

הלכתי לדיקור (זה סדרה של טיפולים, יקר אבל שווה כל שקל)

המחזור התחיל לדפוק כל חודש כמו שלא היה לי בחיים

ועכשיו ברוך ה' בהריון.

השקעה ששווה כל שקל.

אם תכתבי מאיזה איזור את, אולי אני אוכל להמליץ לך.

אבל חשוב לקחת מישהי מומלצת ולא מהקופה...

וכן חשוב לדעת זה לא נחשב הרבה זמן לנסות...

בדכ ההנחיה היא להתחיל בירור רק אחרי שנה של ניסיונות.. וגם לפעמים לגוף לוקח זמן להתאושש ממניעה (שאגב גם בזה דיקור יכול לעזור(

חיבוק 🫂

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.

לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.