1. תלוי באישה

אני בגישה שאני נותנת את ה100 שלי- ואם אני צריכה אותו זה בגלל שאין לי כבר מה לתת

לרוב- אני קמה, מניקה והוא ישן

אבל כן יש לילות שדי- ואני מעירה אותו

2. לא. בעיני זה כבר רמת ניתוק גבוהה מידי

גבר יכול להתרגל לישון עם הפרעות, אלא אם יש משהו חריג ופגיעה משמעותית בשינה שאז הגיוני מדי פעם לישון בנפרד.

מצד שני, אשה לא אמורה לשאת לבד קימות בלילה כשזה יותר מהאכלה. לנו היה סיכום שאם הקימה הופכת למשהו יותר ארוך, בעלי לוקח את הפיקוד ואני חוזרת לישון.

ברמה הטכנית אם התינוק יונק ודי מהר חוזר לישון אז אני לא רואה שום טעם ששניכם תקומו

אם הוא צריך עוד חצי שעה של גרעפס וכאלה אז אולי...

אבל יש נשים שחשוב להן השותפות של הבעל בשביל ההרגשה והתמיכה

כנ"ל לגבי 2 - טכנית זה הגיוני, מכירה זוגות כאלה, אבל זה עניין של הרגשה לי זה ממש מבאס ובודד לא מספיק רמה בלילות גם לישון לבד בחדר (אבל גם בעלי בקושי מתעורר )

היה שלב ששאבתי גם בלילות אחרי ההנקה ואז עברתי לחדר אחר עם התינוקת אחרי הנקה ראשונה אז רק היינו הולכים לישון יחד

זה גם שאלה איך בעלך ישן, אם קימה כזו משבשת אותו לגמרי ואילו את בחופשת לידה אז הגיוני להתאמץ לחסוך את זה ממנו, אם הפוך הוא חוזר לישון בשניה ואת גמורה אחרי ההנקה אז עדיף שיקח את התינוק בסוף ההנקה וידאג לו עד שירדם

אצלנו לדוגמכ היו זמנים שהוא היה קם להביא אלי (ולפעמים להחזיר אם היינו מחזירים אז)

את התינוק היונק. לי זה היה עוזר לא להתעורר מההנקה לחלוטין ולשמור על איזשהו רצף שינה

וגם לו זה היה בסדר. יש כאלה שזה ממש לא רלוונטי להם, והם נניח לא ירדמו יותר או לא יתפקדו.

פשוט לראות מה *את* היית חפצה שיקרה?

מה את מרגישה מול הרעיון שישן בחדר אחר?

האם את מרגישה רצון שהוא יהיה שותף בלילות כשאת מניקה? ואם כן במה?

זה מה שבעיני רלוונטי.. 

אם טוב לכם סבבה.

לי זה היה גורם להרגיש רע ולכעוס, ולא הייתי יכולה להשלים עם זה בלב שלם...

1. זה תלוי: אם האישה נטו קמה להניק והיא והתינוק חוזרים לישון- בעיניי אין טעם. עדיף שיישן טוב ויעזור במהלך היום.

אם התינוק סובל מגזים וצריך הרבה ידיים גם בלילה- אז הבעל בהחלט יכול לעזור

2. בעיניי ממש לא. אני רואה חשיבות מאוד גדולה בשינה המשותפת גם כשאסורים.

אבל בעצם, בהתאם לשאלה הקודמת- אם התינוק רק קם לינוק וחוזר לישון- אז הבעל בקושי מתעורר והשינה לא נפגעת

ואם הוא צורח הרבה- אז כדאי שיעזור...

לא?!

אולי יש אחרים שחווים את זה אחרת

1. בעלי שותף מלא

למה?

ברגע שמתעוררת באמצע הלילה קשה לי מאוד !!!! לחזור לישון

לכן התפקיד של בעלי זה להביא אליי את תינוקי להנקה.

בסיום הנקה, מתי שבעלי מתעורר (לפעמים מייד אחרי ולפעמים שעה אחרי..) הוא זה שלוקח את תינוקי ומחזיר למיטה שלו שנמצא במרחק נגיעה ממני, הבעיה היא שממש ממש קשה לי להירדם ככה אני מניקה תוך כדי נמנום..

2. לדעתי ממש לא מתאים. קצת אנוכי בעיניי 

אבל מה לעשות שמתכתבת איתך אישה סופר חסכנית.. אני יודעת שכרגע עושה הפסקה ארוכה

ככה שחבל לי להשקיע.. במיוחד שקניתי לגדול עריסה יקרה ולא מרגישה בנוח לקנות עוד אחת (כי כן - מתחברת עולה הרבה)

מסוג הדברים שאני יודעת שהם סופר יעילים, אבל אני פשוט לא עושה אותם

בעלי מודע לזה שמתחברת תחסוך לו את זה,

אבל מבחינתו אין לו בעיה עם זה - בעיה שלו

זוג קמצנים בקיצור חחח

נ.ב. בשקט בשקט - נוח לי עם המצב הקיים כי אפילו להושיט את היד עד המתחברת אני לא צריכה, אני מקבלת את תינוקי ישר אליי

אישית ב3 הילדים הראשונים לא היתה לי מיטחברת כי המיטה שלי הספיקה גם בשבילם. רביעי עברנו דירה ולא יכולתי להצמיד את המיטה לקיר אז הייתי צריכה פתרון אחר, הורדנו למיטת מטר שלנו דופן אחת והיא הפכה למיטחברת נהדרת. (בפועל הוא המשיך לישון איתי). מיטות מטר יש למסירה/יד2 בשפע.

ויצרנו לבד מעריסה שקיבלנו

כן גם אני מהחסכנים בעיקרון 😉

אהל אם טוב לשניכם אז הכל טוב

תבדקי בגוגל/ פייסבוק

אנסה לחפש לך את הקישור

אולי קצת יותר

אבל זה לא יקר ושווה כל שקל

וגם אני כמוך,

שמתעוררת לגמרי וקשה לי להרדם שנית אם צריכה לקום מהמיטה

ומוכרת כרגע כי ב"ה התינוקת גדולה כבר

ואני פחות בקטע לאחסן מעדיפה למכור ולקנות חדש בעז"ה כשיהיה צורך

קשה לי ממש לקום מהמיטה ולהביא אלי.. בעלי עושה את כל המסביב כולל גרפס וחיתול. אני רק מניקה

ולא ידעתי!! איך אסתדר עם זה כשהיה במילואים... וראו זה פלא. ה' נותן כוחות.

אח"כ חזרתי לסורי 

אין על הבעלים המדהימים האלה

פשוט הצלת חיים 

היתה לידה אחת או שתיים שישנו חודש בחדרים נפרדים, בעיני לא נורא. גם ככה זה לילות לבנים שהתינוק בקפיצות גדילה וכו', ולא חושבת שכדאי שגם הבעל יסבול 

אני נורא נורא רגישה לרעש ובעלי נוחר

בסטנדרט אני ישנה עם אטמי אוזניים ונרדמת לפניו או יחד איתו ואז זה כבר לא מכיר אותי

אבל כשהקטן מעיר אותי ובעלי ישן עמוק אני פשוט לא מצליחה להרדם

אז לפעמים בורחת באמצע הלילה לחדר אחר פשוט

לשאלתך- זה ודאי אינדיבידואלי אבל כל עוד זה לקום רק להניק לא רואה ככ טעם שהבעל גם יקום בטח לא אם זה הורס לו את היום,

אני מעירה את בעלי רק כשמגיעה לקצה נגיד אם לא מצליחה להוציא גרעפס חצי שעה ואני ממש ממש ממש עייפה

לגבי הרעש

אם נורא מפריע לו אז מה אפשר לעשות

אם הוא לא יישן זה יהיה יותר גרוע

אבל אולי שלא ילך מראש לחדר אחר אלא תכינו מיטה שתהיה זמינה ואם באמצע הלילה התעורר ולא מצליח להרדם שיעבור אז

זה מאוד אינדיבידואלי

לכל זוג יתאים משהו שונה

התשובה שלי מתאימה לנו, אבל חשוב שתראו מה נכון לכם כזוג..

רק אני קמה בלילה

ובשבועות הראשונים הוא ישן בסלון

הוא עבד כרגיל, והשינה שלו מאוד קלה. מתעורר מאוד מהר וקשה לו לחזור להירדם. כדי שהוא יוכל לתפקד העדפתי שישן בסלון וככה הוא יכל לעזור לי הרבה יותר כי היה עירני.

אני לא מוכנה לזה. ממש קשה לי כשבעלי לא ישן בחדר, גם בזמנים שלא אחרי לידה (נגיד - כשנרדם ליד אחד הילדים כשהרדים אותו).

זוג צריך לישון ביחד בחדר כשהם באותו בית, גם אם הם לכאורה במצב ריחוק (ואולי דווקא אז זה יותר חשוב)...

לגבי 1 -

בעיקרון אני חושבת שבאמת עדיף שהבעל ישמור על כוחותיו ויעזור יותר ביום. אבל אם כן הוא רוצה לעזור - הוא יכול להחליף חיתול, אם צריך, או לעורר את התינוק אם הוא זקוק לזה (אבל זה רק בתינוקות קטנים במשקל). אם התינוק ישן רחוק מהאמא הוא גם יכול להביא אותו אליה.

2- האם זה טוב ונכון לכם? לנו לא, אני שמחה ורוצה בקרבתו גם אם לא נוגעים. אבל אם לכם נכון משהו אחר זה גם בסדר

1. פחות פעיל בלילות

2. זה רעיון מצויין להעיר אותו לגרעפס של אחרי שלפעמים נמשך מלא מלא זמן לפחות כשאת שנייה אחרי לידה

1. יכול להביא ולהחזיר את התינוק למיטה שלו, להחזיק לגרעפס, להחליף חיתול אם צריך

אני לא רואה טעם בזה אם האימא גם ככה ערה, אלא אם היא ממש גמורה. אני נעזרת בבעלי רק בימים הראשונים ממש אחרי הלידה או אם אני מאוד לא מרגישה טוב

2.לדעתי לעשות את זה מידי פעם זה מעולה ואם במקרה יש לנו חדר ריק בבית אז מבחינתי שבעלי יישן שם לילה רצוף ולא יקום כשהקטנים קמים. אצלנו במצב רגיל הוא לא עושה כלום בלילה, אבל כשהתינוק מתעורר זה מעיר אותו לרגע וגם אם הוא לא קם ונרדם חזרה תוך רגע זה משפיע עליו והוא מרגיש שהוא ישן פחות טוב.

שאני אחראית בלילה והוא קם מוקדם. זא אם התינוק ער מ5 אז הוא איתו ומארגן ומפזר את השאר ואני ישנה. זה מאד התאים לשנינו ולצרכים שלנו

בחיים לא שקלנו שינה בחדר אחר נשמע לי אישית כמו מצב שהיה מגביר אצלי סיכוי לדיכאון. אחד הדברים אחרי לידה שקשים לי זו התחושה שאני נמצאת בממד אחר משאר העולם, לא הייתי רוצה עוד תחושת נתק

אם נגיד הם ינקו מלא זמן ואז התחילה סאגת גזים וכאבי בטן מתמשכת כן היתי מעירה אותו כדי שאנוח בין הנקה להנקה

אבל בכללי- אני העדפתי לקום בלילה

והעיקר שאת החפנות בוקר אוכל לישון

כי הכי ושנאת להתחיל יום לפנות בוקר עייפב

כשאני ישנה אפילו שעתיים לפנות בוקר אז קמה עם כח יותר

בחודשיים הראשונים הבעל יכול להיות פעיל בהחלט ולעזור גם בלילות בהנקה מלאה

כי הוא זה שמטפל בתינוק את שאר הדברים(דרעפס, החלפת טיטול, כאבי בטן,הרדמה) והאמא מניקה וחוזרת לישון לצבור כוחות ליום מחרת שגם ככה היא כל היום עם התינוק ואבא בעבודה.

לגבי שינה נפרדת.. ממש לא! בעיני לא טוב לזוגיות.

1. בדרך כלל התינוקת קמה לינוק וחוזרת לישון

אז בעלי לא קם אבל אם יש לה גרעפס והיא לא רגועה הוא קם

בכל מקרה גם אני צריכה לקום מוקדם ולתפקד.  .אני לא בחופשת לידה

2. בחיים לא. אני חייבת אותו לידי תמיד

2. לדעתי ממש לא.

1. בדכ בעלי ישן בתקופה שאני מניקה הנקה מלאה

קורה אולי פעם-פעמיים שאני מעירה אותו כשהתינוק לא צריך לינוק אבל ממש לא רגוע וצריך ידיים ואני כבר גמורה.

2. אצלנו בשום מצב אנחנו לא ישנים בחדרים נפרדים.

לא מספיק רק אני קמה בלילה אני גם צריכה לישון לבד?!

1. זה מאוד תלוי כמה התינוק קם.

אם הוא רק יונק וחוזר מיד לישון, אני לא מעירה אותו. אם כי היו לי תקופות שהייתי ישנה חזק ולא היה לי כח לזוז, ובעלי היה קם בקלות הוא היה מביא לי אותו למיטה ואח''כ מחזיר אותו. אבל עם התינוק הנוכחי בעלי ישן חזקקק לא מעירה אותו בכלל.

אם התינוק חוגג,  צריך שיןציאו לו גרפס, החלפות, נידנודים ושאר מרעין בישין... חד משמעית מצרפת את הבעל ללילות !

2. בגדול, לא מתאים לישון בחדר אחר.

זוג ישן יחד בחדר. הוא לא אמור להתעורר אם אין צרחות... אלא אם כן השינה שלו מאוד מאוד מאוד חלשה (די נדיר אצל גברים, לא?) וזה דופק לו את כל היום...

אצלי הוא כמעט לא קם כי אני אמרתי לו שאין טעם.

מכירה זוגות שהוא קם כדי להוציא לתינוק גרעפס/ להביא את התינוק מהעריסה וכו'.

אני מעירה אותו אם יש לי צורך (אני ערה כבר 3 שעות והילדה לא נרדמת חזרה למשל.. )

2. בעיני לא. לא בא לי להרגיש שהתינוק גוזל ממני גם שעות שינה וגם תחושת זוגיות נורמלית. אבל מהרגע שאמרתי לבעלי שהוא לא צריך לקום הוא סיגל יכולות מופלאות של שמיעה סלקטיבית והוא לא מתעורר מהבכי של התינוק. 

אבל היה לנו הסדר שאם אחרי ההנקה גרעפס לא מגיע תוך חמש דקות והפיצית לא מרגישה עדיין בנוח- היא עוברת אליו.

זה היה יעיל, אבל! לפעמים המחיר של זה היה תסכולים מהניסיונות להעיר אותו, בייחודד שבעלי שומע רק באוזן אחת ובאוטומט שלו אם לא באלו על השעון מעורר (אני במקרה הזה) הוא פשוט מסתובב לצד השני ולכי תנסי לסובב עכשיו, במיוחד אם אסורים 😆

בקיצוררר תלוי כמה אנרגיה יוצאת על הקימה שלו.

2. לא. ירגיש לי בודד מידי … אבל כמו שכבר אמרתי, גם ככה לבחור יש פתרונות משלו.

אולי שהבעל ישן עם אטמי אוזניים באוזן אחת 😂

בגדים לילדים או לך?

לשבת בבית קפה בנחת?

לא תמיד יש רעיונות בשלוף, אני בד"כ ימים כאלה מתכננת מראש כדי לא להרגיש אח"כ שלא עשיתי כלום. תנסי היום לצאת עם תחושת סיפוק וליום חופש הבא כבר תבואי עם רעיונות

תארזי לכם משהו טעים לאכול ותיקחי את הילדים לטיול בים או בנחל כלשהו.

זה מזכרת שתישאר לכם להרבה מאוד זמן.

• ליסוע לבקר קרובת משפחה שמזמן לא פגשת

• למצוא סדנה חד פעמית (כמו סטודיו לצביעת קרמיקה, אפשר לפעמים מהיום להיום).

• ליסוע לכותל או לים או למקום יפה - אפשר אפילו עם הילדים

• להזמין מעכשיו בייביסיטר ולצאת עם הבעל בערב

• ליסוע לחנות כלשהי ולקנות לכולם מתנות קטנות

• אמבטיה ארוכה עם נרות ואחר כך קרמים

• אפשר גם להאיט את הקצב יחד עם הילדים, למשל לעשות להם אחר הצהריים כיפי של סרט ופופקורן או לאפות עוגיות איתם... ערב ארוך... מחר חופש והם יכולים לישון עד מאוחר

מה לעשות עם עצמך, זה עניין של הרגל.

כל החיים את רגילה למשהו מסויים, פתאום יש משהו אחר, הכל משתבש.

אם היית לוקחת חופש חודש, היית מתרגלת למציאות אחרת בוודאי יודעת מה לעשות עם עצמך.

מה שכדאי פעם אחרת זה לתכנן מראש מה את רוצה לעשות, כשיש לי יום חופשי הוא יכול להיות מבוזבז ומבאס ואם אני מתכננת יום קודם או על הבוקר, אני רוצה לנקות את הארונות האלה, לעשות כביסה, לאפות עוגיות או פשוט להימרח במיטה... אבל לתכנן מראש מה את רוצה להספיק, אני אוהבת לתכנן מה חייבת להספיק ומה לעשות רק אם יזרום לי כדי לא להיות בלחץ ובכעס עצמי על מה לא עשיתי.

זה ממש נפוץ שקשה לעבור ממצב סטרס למצב רגיעה.

אלה שני אזורים שונים במוח, ומיומנויות קשה (לי אישית קשה) של לדעת לעבוד ממצב א' לב'

אל תשפטי את עצמך, המון מתמודדים עם זה.

גם אם זה לא ימי החופש המושלמים וגם אם לא תחזרי טעונה 100%, עדיין כל הכבוד ששמת לב שאת צריכה מנוחה.

אפילו להתבטל על הספה זה משהו.

קודם כל תהיא רגועה ונינוחה- מוזיקה, תפילה תני למחשבות לזרום

לאט לאט יצוצו תעסוקות שמאמינה שלא חסר לאמא עובדת עם ילדים...

סידור ארונות עם בגדי חורף

אפיה- כתבת שחשבת, אז אחרי מנוחה ומחשבות, זה יכול להיות נחמד.

הכנת משחק משפחתי שווה למחר- יום שבתון.(סולמות וחבלים, זיכרון...)

תחביב כלשהו

לסדר בית ולשמוע פודקאסט או מוזיקה טובה

להכין עוגה שווה ולהתפנק עם קפה לצידה וסרט או סדרה, דוקו

סדר באיזו מגירה בבית.

אין לך יום חופש אחת לשבוע? מה את עושה ביום כזה? או שזה בימי שישי ואז את רק מבשלת...?

גם על הנירמול (וואו הייתי צריכה את זה, כמה הלקאה עצמית)

וגם על הרעיונות!

בזכותכן יצאתי להליכה עם פודקאסט ובדרך קניתי כמה שטויות בסטוק שכבר הרבה זמן רציתי לקנות ולא הגעתי לזה.

עכשיו קצת כביסות ואפייה ויוצאת לאסוף את הילדים😍

לפעמים אפשר לעשות יום הולדת בכיתה, את שולחת עוגה ומכינה פעילות או משחק, והמורה מקדיש לזה שיעור.

אני מאד לא מתחברת לתרבות הימי הולדת... מציעה לילדים לבחור בין מסיבה רגילה לבין להזמין 3-4 חברים טובים לארוחת ערב, ואז אני מכינה להם בצק וכל אחד מכין פיצה אישית עם תוספות ואוכלים ושמחיפ והולכים הביתה מרוצים. הרבה פעמים הם מעדיפים את זה.

בכל אופן אני חושבת שאם תעשי מסיבות ותזמיני את ילדי הכיתה עדיף לעשות שתי מסיבות - אחת לכל כיתה. גם מצד הכמות וגם מצד הדינמיקה. וגם הזדמנות קצת לנפרדות שקשה להציע לתאומים ועוד מאותו מגדר.

פה יצא לי להתחיל לחגוג סביב כתה ג' או ד'. חלקם רצו מעט חברים טובים. חלק את הכתה.

מסייגת שאנחנו לא בסטנדרטים של פ''ת אז אולי זה שונה.

עדיין אין מסורת סדורה שחייבים עם חברים.

אצלנו רק השנה- מאמצע כיתה ב לתוך כיתה ג, נהיה מקובל לעשות יומולדת עם חברים וגם אז בערך רבע כיתה חוגגים עם כולם, עוד בערך רבע חוגגים עם מספר קטן של חברים(3-4) והשאר לא חגגו עם חברים בכלל..

אצלנו יש גם יומולדת בכיתה- משותפת לכל ילדי החודש, שנתנה בכיתה א את המענה החברתי.

לא 10.. כי אז מי שלא מוזמן כבר מרגיש שהיה פה אירוע שהשאיר אותו בחוץ..

3 או 4.

אםשרות נוספת - לחגוג בכיתה

דבר נוסף אין שום דבר שחייבים, גם אם 70% מהכיתה כן עושים ככה.

דבר נוסף אני לא עושה כל שנה עם הכיתה. עושה פעם בכמה שנים ובשאר הזמן מזמינים 2-3 חברים למשחקים ועוגה אחצ. או לארוחת ערב או משהו כזה.

וגם עם המשפחה המורחבת לא חייבים לחגוג כל שנה. כשהם קטנים זה נחמד אחכ זה כבר מתחיל להיות עמוס

חוגגים עם המשפחה ועם הכיתה בכיתה עצמה.

מה שאר הילדים עושים?

את לא צריכה להפציץ יותר מהשאר הילדים מצד שני עם כולם עושים אני מבינה את הצורך בחוויה דומה לילדים ושלא ירגישו חריגים.

אולי תשתפי מה נהוג אצלכם ונעזור עם רעיונות.

אפשר לתת לכל ילד לבחור 2-3 חברים שהוא מעוניין להזמין ולעשות משהו מצומצם.

מסיבה של 6-8 ילדים הרבה יותר ניתנת להכלה וגם יותר כיפית לילדים

תגידי לכולם תאריך יותר מאוחר מהאמיתי.

ביום יום (לא המזדמנים)-

הנה אני פה, זה נראה שילדתי? אז מה העניין לשאול. כשאני אלד אני לא אשמור את זה בסוד, בבקשה להפסיק להתעסק בזה, זה לא נעים לי, במקום לתת לי כח להגיע ללידה רגועה זה עושה את ההרגשה ההפוכה. וזה בסדר לסנן, ואז לכתוב הודעה או משהו כמו, לא הייתי פנויה לענות, אני מרגישה טוב ואין חדש. לא הסברים ולא התנצלויות.

שיהיה בקלות ובידיים מלאות! 🤍

אם זורם לך,

ראיתי פעם מדבקות חמודות לוואטספ לסוף הריון.

נגיד מדבקה של אישה בהריון עם בטן וכתוב: עוד קצת ומסתיימת לך השכירות

או כתוב: עוד לא ילדתי, תודה

וככה כל מיני דברים מצחיקים.

ותשלחי לכולם כל בוקר, ייתן לך שקט בחיים.

פשוט תקלילי את הסיטואציה ותנערי את כל החופרים....

אף אחד.

תמיד אמרתי סביב חודש מסוים ולא מדויק בטענה של אוי שכחתי מה התאריך וכו...

בכל אופן, תבקשי לעזוב אותך בשקט וכשתלדי תיידעי. זה בסדר לבקש כזה דבר.

או שאמרתי את החודש ולא את השבו המדויק, בטענה שלא רוצה חפירות בשבוע 39..

התערות של אנשים בשלב הזה, פשוט בלתיייי

מתי באמת התאריך

והקרובות אלי יודעות ולא חופרות

הבעיה שהיום אנשים כבר לא שואלים איזה חודש את

הם שואלים איזה שבוע ומזה אין לי איך להתחמק חח

בכל מקרה תודה על החיבוק שלכן

זה מחזק

עם גורם מקצועי שמכיר אותו/ האם ההפרעה שלו מטופלת ומה צפי ההתקדמות בעוד שנה למשל מבחינת הגורם המטפל

וגם - לדעתי שיתוף פעולה שלו הכרחי בטח בגיל כזה

נשמע לא פשוט♥️

כמובן שנרצה לשמוע את חוות דעתם של מי שעובד סביבו.

הוא מקבל סיוע כבר שנים ועדין רואים קושי עצום בעיקר להשתלב בחברה כשהוא עדין לא בשל ריגשית

אם יש צפי להתקדמות בהמשך השנה

כי אם הקושי ימשיך לבוא לידי ביטוי לא בטוח שהצעד הזה כדאי עבורו

הטיפול הרגשי מתנהל על ידי איש מקצוע מוסמך מתחום בריאות הנפש?

הוא מטופל תרופתית?

הטיפול הריגשי הוא במסגרת הסל שהוא מקבל. המטרה היא להקל עליו מבחינת הפער בגילאים. הוא בכל מקרה מסיים שם השנה והמעבר הוא לבית ספר שלומדים בו עד כיתה ח.

ממה שאני מכירה בחוזר מנכל הישארות היחידה האפשרית היא בין גן לכיתה א'.

מעבר לזה, הייתי חושבת ממש טוב איזה שדר זה יעביר לילד והאם יקדם אותו או ישבור אותו

אנחנו כרגע בודקים את השטח...

שבו הוא עכשיו?

כי זה נשמע מבייש

ולהשארת כיתה יכולות להיות השלכות רגשיות מאוד לא פשוטות

האם הוא בטיפול רגשי כלשהוא? אם כן מה אומר המטפל?

להשאיר כיתה לא אומר שהבעיות יפתרו

ילדים שהולכים אחרי חברה לא טובה יכול להיות בכל גיל ובכל מצב

כתבת שהתקשורת ביניים טובה אז מעניין איך הוא רואה את מצבו?

האם בית הספר נגמר בכיתה ו' או שיש חטיבת ביניים? כי זו דווקא יכולה להיות הזדמנות טובה למצוא מסגרת מדוייקת יותר עבורו ואולי זה יתן את השינוי הנצרך

ואוו בהצלחה בהחלטה הלא פשוטה הזו🙏🏼

הוא שנים בטיפול ריגשי. מחכים לשמוע את חוות דעתו של המטפל. הוא כן עודד אותנו לשלוח אותו לבית ספר שהחברים הנוכחים לא יהיו בו.

האם עשיתם אבחון תקשורת?

ושללו את זה. הוא ממש תקשורתי ואוהב חברה פשוט מאוד אימפולסיבי ועל טורבו וזה לא נעים לסביבה..

אני מאוד מאמינה באינטואיציות של הורים במקומות האלו. ורוצה להגיד שבמסגרת העבודה שלי פגשתי הרבה ילדים שעברו בית ספר וזה היטיב איתם מאוד.

כן יש כאן את האלמנט של להוריד כיתה אז ממש חשוב שיהיה לו תיווך טוב למה עושים את זה באופן שיעצים אותו וישקף לו בעדינות את המצוקה שיש בלהיות הקטן בכיתה וכמה יכול להיות לו טוב יותר עם ילדים שקרובים יותר לגילו.

אם הוא קשור גם למטפל והמטפל בעד אז אפשר ממש לגייס אותו לשיחה על זה ביחד או כן לראות אם המטפל ידבר איתו על זה אחרי שאתם תדברי.

חשוב להגיד שלעבור כיתה/בית ספר זה לא תמיד פתרון קסם,.בטח כשיש קשיי קשב וריכוז הרבה פעמים הבעיות שלך הולכות איתך ואז נוצר תסכול עמוק , לפעמים אשמה, על איך זה השנה זה קורה לי שוב.

ככה שגם המעבר הזה צריך להיות מלווה בהבנה שלו ושלכם שזה לא אמור לפתור את כל הבעיות ודבכל מקום יהיו התמודדויות (עם זאת חוזרת על מה שכתבתי בהתחלה שיש ילדים שזה מיטיב איתם פלאים, וצריך באמת.לבדוק גם את המקום שאליו אתם רוצים שיעבור ומה מידת ההתרשאשתכן מההנהלה מהצוות ומהאקלים הבית ספרי)

שיהיה בהצלחה והחלטות טובות!

מבחינת העומס שהוא מתמודד איתו. מאמינים שאם הוא יהיה בסביבה של ילדים בני גילו אז הוא לא ינסה להתאים את עצמו לילדים שגדולים ממנו אלא ברמה שלו פחות או יותר..

הוא ילד מקסים ואחרי שנקבל אישור מהצוות נסביר לו שזה נטו בגלל הגיל ולא בגלל בעיה אצלו.

כבר ביררנו על המקום, דיברנו שם גם עם היועצת והכל.. בדקנו הכל בלי שום קשר כי חיפשנו מסגרת לאחר כיתה ו.

מאמינה שהמטפל יהיה בעד.. הוא מכיר את כל ההיסטוריה שלו וזה יקל עלינו גם בהתייעצות

לחלוק שרותים ולהתייחס לזרים אחרי לידה זה לא מפנק בעיני... מקסימום אם את מחפשת אווירה אולי בחדר האוכל.

על ביכורים בירושלים

מלון ומפנק ברמות

לקחת חדר פרטי כי מבחינתי רק זה נקרא מנוחה

אני לא מחפשת חברה אלא לנוח,להנות משקט ומהתינוק החדש

וזה מקום באווירה ירושלמית נעימה ורגועה עם אוכל טעים ומגוון

אני אוהבת חדר עם משהי, בחרדות אחרי לידה להיות לבד.

אני הייתי בטלזסטון, מתאים לחרדיות. יש גם דתיות לאומיות חזקות אבל צריך להיות בצניעות מבחינת כיסוי ראש וגרביים.

פגשתי תמיד נשים מעניינות ויש לי חברה מבית החלמה עד היום.

לי זה ממש מנוחה.

אין שם כאלה שלא הולכות עם גרביים? לא כולן נוהגות...

מפתיע

רוב מוחלט של היולדות הולכות עם גרביים אבל הצוות לא בהכרח ויש גם יולדות פה ושם שלא.

במטבח ובהנהלה, וגם בעלים ומבקרים.

ברור שאת יכולה לשים את התינוק בתינוקה... לא משנה מתי את מגיעה, זה הקטע של בית החלמה.

לי היה להיפך שלא רציתי לשים את התינוק והסתכלו עליי מוזר

פטפטתי קצת עם נשים זרות ובעיקר נחתי.

תחשבי שכמעט כולן מגיעות "לבד" כי הלידה לא מתואמת עם חברה...

ואז הבנתי כמה זה מקל עליי... הרגשתי גרוע אחרי הקיסרי

והיה מושלם שיש לי רגע לשים את התינוק אצל מישהו

היה קטע אחד מוזר מאוד

שפתאום הכניסו לי אותו בארבע בבוקר, זה לא היה לי נעים ..

לקחתי חדר פרטי בשביל הפרטיות

ובדרך כלל גם אחרי קיסרי אני משאירה בלילה איתי

אבל זה היה לילה קשוח ולא הרגשתי טוב בכלל בכלל ופתאום בלי לעדכן פתחה לי את הדלת

יש רק אחת "בת דודה" במסילת ישרים

היא מאד טובה אבל זמינות תורים גרועה.

תלכי לכאלו שבהסדר עם הקופה או פרטי ותבקשי החזר

אני התייאשתי....

הצלחתי לקבוע תור לד"ר אריאלה מילר ליפשיץ (מקבלת בירושלים בגבעת שאול, עובדת עם כל הקופות).

הייתי מתקשרת כל בוקר לשאול אם יש תורים שהתבטלו ואנחנו יכולים לקבל. המזכירה אמרה לי באיזה שעה הכי טוב להתקשר (מיד אחרי שהיא מאפשרת הגעה עם מי שאמור להגיע מחר), ואחרי כך טלפונים כאלו הצלחתי לקבל תור.

זה דורש פניות - גם להקפיד להתקשר בזמן המתאים, עם סבלנות לנסות כמה פעמים, וגם להיות זמינים מתי שכן מתפנה תור.

אבל אם יש לך פניות בשביל זה, אז זה דרך די יעילה להשיג תור קרוב. (ואחרי שאת בפנים, קבל יהיה יותר קל לקבוע תור מעקב כל פעם בסיום התור).

תור מהיום למחר.

כשלבן שלי נשברו/ נאבדו המשקפיים ורציתי לעשות לו חדשים במספר המעודכן.

בדרך כלל אני קובעת אליה לפחות חצי שנה מראש.

כשזה למעקב קבוע, זה מספיק.

בהצלחה

היינו אצל ד"ר מרים ארנברג, מומחית מאד עובדת בשניידר.

היא בהסדר עם לאומית, את משלמת במרפאה 250ש"ח.

מקבלת בפתח תקוה, יש תורים די זמינים. חפשי בגוגל את המרפאה שלה, אפשר לקבוע תור באתר.

לשניים האחרים לא...

נשקול את זה, כי אני גם מבינה שהיות והוא מעל גיל 10 יכול להיות שאצטרך להתפצל בכל מקרה.

אנחנו מטופלים בכללית פ''ת אצל ד''ר אמיר שטרנפלד, בעיני רופא העיניים לילדים מספר אחת בארץ, מעניין אם עובד עם עוד קופות

אני מצאתי שם תור לרופאה ממש מומחית מהיום למחר

אנחנו אצלו בכללית, אבל הוא מקבל גם במאוחדת או לאומית לא זוכרת...

יכולה להמליץ לך על רופאה מדהימה באיזור המרכז

שממש מבאס אותי לשלם פרטי על דבר כזה.

זה בסיסי ביותר

אנחנו כמעט לא צורכים שירותי קופה וממש מקומם שהדבר הזה לא זמין.

גם אותי זה פוגש בסיטואציות כאלה וזה מרגיז ממש

באזור שבוע 16.

לילדים יותר קטנים.

את יכולה לספר מתי שאת רוצה

אפשר גם לספר קודם רק לגידולים, ועם הקטנים לחכות.

קחי בחשבון שאם רואים, הגדולים יכולים להבין לבד, או לשמוע מאחרים.

לבת 4 בשבוע 12 כי רציתי שהיא תשמור על הבטן אבל הקפדתי לציין שזה עובר ושלא כל עובר הופך לתינוק

בשלושת ההיריונות האחרונים, כלומר מגיל 11 ומעלה. אבל ידעתי שהיא תדע לשמור את זה בסוד.

לגדולים שאחר כך סיפרתי כשסיפרנו לאחים שלי (בשבוע 15 או 16), בערך בגילי 12 ומעלה.

ולשאר רק אחרי סקירת מערכות מאוחרת.

כשנכנסתי לחודש חמישי. הפעם הבטן בולטת יותר ואני בטוחה שהם יתחילו לחקור מוקדם יותר, כנראה שאספר להם בלית ברירה

כי הרגשתי ממש רע.

לקטנים יותר סיפרנו שלא היה איכפת לנו שכולם ידעו.

בכלל

כל פעם אחרי ארוחת שבת הבטן נפוחה נגיד וגם שאריות מהלידה והם מלטפים לי את הבטן אמא זה נראה שאת בהריון..ואני לא

אז נגיד בתחילת ההריון כששואלים אני מתחמקת..מה יש פה? עוף וקצת אורז והרבה סלטים..וכו

כל שלב שלא רוצה שאנשים מבחוץ ידעו אז לא מספרת

אם שואלים מהשליש השני והלאה- אני עונה שכן כמובן

בהריון השלישי כשהגדולים עוד היו קטנים נראה לי הם קלטו רק בחודש שמיני חח

עם הזמן לרוב בחודשים רביעי-חמישי ככה

נראה לי שאין ברירה אלא לספר כבר עכשיו,

הייתי רוצה לחכות עוד קצת אבל הפעם הבטן יוצאת כבר ולא רוצה שאנשים בחוץ ידעו לפניהם..תודה על העצות!

כשסיפרתי מוקדם זה היה כי לא הרגשתי טוב והעזרה או לפחות ההבנה של הילדים היתה משמעותית להתמודדות.

סיבה נוספת- מעדיפה שהילדים ידעו ממני לפני שאיזה שכנה או חברה נחמדה מהכיתה תספר להם..

הגדולה ידעה מיד (לא כי רציתי היא קלטה עלי)

לזו שאחריה סיפרתי בשבוע 13

לבאה בתור סיפרתי אחרי הסקירה השניה

והקטן תוך כדי דיבור בבית

וואי אני עם ילדים קטנים ומספרת.. אני גם לא מרגישה טוב ומעדיפה שידעו שזה בגלל זה....

חצאית צרה, קצרה יחסית, עדיף כהה.

אפשר טוניקה בגזרת גלביה.

זה כאילו "שובר" את המראה, לא כמו שמלה שלמה שבפרופיל הרבה פעמים מדגישה בטן

אלא אם כן הבטן שלך פיצית.

נסי שמלה מאוד רחבה בלי חתך או חצאית צמודה וחולצה רחבה.

שולחת לך בפרטי תמונה

אני נכנסת לשלישי וכבר קשה לטשטש. אבל זו לא לידה ראשונה בכלל אז כנראה לכן

וכבר בשבוע נגיד 10-11 כשסיפרנו לה אמרה לי -מה לא סיפרת לגדולים אין מצב הרי רואים זה ברור..

נו מההה

השם עשה שבטן הריונית תיראה משלב מסויים. כנראה ככה זה צריך להיות שאנשים ידעו . זה הטבע. הצחקתי את עצמי בראש כשאמרתי לעצמי שהתעברתי מבעלי ולא מאדם זר אין לי במה להתבייש😂 מציעה לך לשחרר את ההסתרה בשלב הזה

אני מעדיפה לא למשוך עיניים מכמה סיבות אבל החשובה מכולן היא שזה הריון יקר כי בעבר עברתי לידה שקטה והפלה מאוחרת אז ההריונות אצלי ממש מושכים את העין גם ככה.

ואנסה את המלצתכן שמחה רחבה או שכבות

מי שלא מפרגן שיטפל בעצמו..

לפעמים להסתיר ולטשטש גורם לזה להיראות גדול יותר

קוראת עכשיו את התגובה הבאה שלך - אני הייתי מנצלת את האירוע כדי לפרסם את הנס הגדול שבורא עולם עשה איתכם.

אם כי כמובן עניין של תחושה אישית.

מזל טוב *2