1. תלוי באישה

אני בגישה שאני נותנת את ה100 שלי- ואם אני צריכה אותו זה בגלל שאין לי כבר מה לתת

לרוב- אני קמה, מניקה והוא ישן

אבל כן יש לילות שדי- ואני מעירה אותו

2. לא. בעיני זה כבר רמת ניתוק גבוהה מידי

גבר יכול להתרגל לישון עם הפרעות, אלא אם יש משהו חריג ופגיעה משמעותית בשינה שאז הגיוני מדי פעם לישון בנפרד.

מצד שני, אשה לא אמורה לשאת לבד קימות בלילה כשזה יותר מהאכלה. לנו היה סיכום שאם הקימה הופכת למשהו יותר ארוך, בעלי לוקח את הפיקוד ואני חוזרת לישון.

ברמה הטכנית אם התינוק יונק ודי מהר חוזר לישון אז אני לא רואה שום טעם ששניכם תקומו

אם הוא צריך עוד חצי שעה של גרעפס וכאלה אז אולי...

אבל יש נשים שחשוב להן השותפות של הבעל בשביל ההרגשה והתמיכה

כנ"ל לגבי 2 - טכנית זה הגיוני, מכירה זוגות כאלה, אבל זה עניין של הרגשה לי זה ממש מבאס ובודד לא מספיק רמה בלילות גם לישון לבד בחדר (אבל גם בעלי בקושי מתעורר )

היה שלב ששאבתי גם בלילות אחרי ההנקה ואז עברתי לחדר אחר עם התינוקת אחרי הנקה ראשונה אז רק היינו הולכים לישון יחד

זה גם שאלה איך בעלך ישן, אם קימה כזו משבשת אותו לגמרי ואילו את בחופשת לידה אז הגיוני להתאמץ לחסוך את זה ממנו, אם הפוך הוא חוזר לישון בשניה ואת גמורה אחרי ההנקה אז עדיף שיקח את התינוק בסוף ההנקה וידאג לו עד שירדם

אצלנו לדוגמכ היו זמנים שהוא היה קם להביא אלי (ולפעמים להחזיר אם היינו מחזירים אז)

את התינוק היונק. לי זה היה עוזר לא להתעורר מההנקה לחלוטין ולשמור על איזשהו רצף שינה

וגם לו זה היה בסדר. יש כאלה שזה ממש לא רלוונטי להם, והם נניח לא ירדמו יותר או לא יתפקדו.

פשוט לראות מה *את* היית חפצה שיקרה?

מה את מרגישה מול הרעיון שישן בחדר אחר?

האם את מרגישה רצון שהוא יהיה שותף בלילות כשאת מניקה? ואם כן במה?

זה מה שבעיני רלוונטי.. 

אם טוב לכם סבבה.

לי זה היה גורם להרגיש רע ולכעוס, ולא הייתי יכולה להשלים עם זה בלב שלם...

1. זה תלוי: אם האישה נטו קמה להניק והיא והתינוק חוזרים לישון- בעיניי אין טעם. עדיף שיישן טוב ויעזור במהלך היום.

אם התינוק סובל מגזים וצריך הרבה ידיים גם בלילה- אז הבעל בהחלט יכול לעזור

2. בעיניי ממש לא. אני רואה חשיבות מאוד גדולה בשינה המשותפת גם כשאסורים.

אבל בעצם, בהתאם לשאלה הקודמת- אם התינוק רק קם לינוק וחוזר לישון- אז הבעל בקושי מתעורר והשינה לא נפגעת

ואם הוא צורח הרבה- אז כדאי שיעזור...

לא?!

אולי יש אחרים שחווים את זה אחרת

1. בעלי שותף מלא

למה?

ברגע שמתעוררת באמצע הלילה קשה לי מאוד !!!! לחזור לישון

לכן התפקיד של בעלי זה להביא אליי את תינוקי להנקה.

בסיום הנקה, מתי שבעלי מתעורר (לפעמים מייד אחרי ולפעמים שעה אחרי..) הוא זה שלוקח את תינוקי ומחזיר למיטה שלו שנמצא במרחק נגיעה ממני, הבעיה היא שממש ממש קשה לי להירדם ככה אני מניקה תוך כדי נמנום..

2. לדעתי ממש לא מתאים. קצת אנוכי בעיניי 

אבל מה לעשות שמתכתבת איתך אישה סופר חסכנית.. אני יודעת שכרגע עושה הפסקה ארוכה

ככה שחבל לי להשקיע.. במיוחד שקניתי לגדול עריסה יקרה ולא מרגישה בנוח לקנות עוד אחת (כי כן - מתחברת עולה הרבה)

מסוג הדברים שאני יודעת שהם סופר יעילים, אבל אני פשוט לא עושה אותם

בעלי מודע לזה שמתחברת תחסוך לו את זה,

אבל מבחינתו אין לו בעיה עם זה - בעיה שלו

זוג קמצנים בקיצור חחח

נ.ב. בשקט בשקט - נוח לי עם המצב הקיים כי אפילו להושיט את היד עד המתחברת אני לא צריכה, אני מקבלת את תינוקי ישר אליי

אישית ב3 הילדים הראשונים לא היתה לי מיטחברת כי המיטה שלי הספיקה גם בשבילם. רביעי עברנו דירה ולא יכולתי להצמיד את המיטה לקיר אז הייתי צריכה פתרון אחר, הורדנו למיטת מטר שלנו דופן אחת והיא הפכה למיטחברת נהדרת. (בפועל הוא המשיך לישון איתי). מיטות מטר יש למסירה/יד2 בשפע.

ויצרנו לבד מעריסה שקיבלנו

כן גם אני מהחסכנים בעיקרון 😉

אהל אם טוב לשניכם אז הכל טוב

תבדקי בגוגל/ פייסבוק

אנסה לחפש לך את הקישור

אולי קצת יותר

אבל זה לא יקר ושווה כל שקל

וגם אני כמוך,

שמתעוררת לגמרי וקשה לי להרדם שנית אם צריכה לקום מהמיטה

ומוכרת כרגע כי ב"ה התינוקת גדולה כבר

ואני פחות בקטע לאחסן מעדיפה למכור ולקנות חדש בעז"ה כשיהיה צורך

קשה לי ממש לקום מהמיטה ולהביא אלי.. בעלי עושה את כל המסביב כולל גרפס וחיתול. אני רק מניקה

ולא ידעתי!! איך אסתדר עם זה כשהיה במילואים... וראו זה פלא. ה' נותן כוחות.

אח"כ חזרתי לסורי 

אין על הבעלים המדהימים האלה

פשוט הצלת חיים 

היתה לידה אחת או שתיים שישנו חודש בחדרים נפרדים, בעיני לא נורא. גם ככה זה לילות לבנים שהתינוק בקפיצות גדילה וכו', ולא חושבת שכדאי שגם הבעל יסבול 

אני נורא נורא רגישה לרעש ובעלי נוחר

בסטנדרט אני ישנה עם אטמי אוזניים ונרדמת לפניו או יחד איתו ואז זה כבר לא מכיר אותי

אבל כשהקטן מעיר אותי ובעלי ישן עמוק אני פשוט לא מצליחה להרדם

אז לפעמים בורחת באמצע הלילה לחדר אחר פשוט

לשאלתך- זה ודאי אינדיבידואלי אבל כל עוד זה לקום רק להניק לא רואה ככ טעם שהבעל גם יקום בטח לא אם זה הורס לו את היום,

אני מעירה את בעלי רק כשמגיעה לקצה נגיד אם לא מצליחה להוציא גרעפס חצי שעה ואני ממש ממש ממש עייפה

לגבי הרעש

אם נורא מפריע לו אז מה אפשר לעשות

אם הוא לא יישן זה יהיה יותר גרוע

אבל אולי שלא ילך מראש לחדר אחר אלא תכינו מיטה שתהיה זמינה ואם באמצע הלילה התעורר ולא מצליח להרדם שיעבור אז

זה מאוד אינדיבידואלי

לכל זוג יתאים משהו שונה

התשובה שלי מתאימה לנו, אבל חשוב שתראו מה נכון לכם כזוג..

רק אני קמה בלילה

ובשבועות הראשונים הוא ישן בסלון

הוא עבד כרגיל, והשינה שלו מאוד קלה. מתעורר מאוד מהר וקשה לו לחזור להירדם. כדי שהוא יוכל לתפקד העדפתי שישן בסלון וככה הוא יכל לעזור לי הרבה יותר כי היה עירני.

אני לא מוכנה לזה. ממש קשה לי כשבעלי לא ישן בחדר, גם בזמנים שלא אחרי לידה (נגיד - כשנרדם ליד אחד הילדים כשהרדים אותו).

זוג צריך לישון ביחד בחדר כשהם באותו בית, גם אם הם לכאורה במצב ריחוק (ואולי דווקא אז זה יותר חשוב)...

לגבי 1 -

בעיקרון אני חושבת שבאמת עדיף שהבעל ישמור על כוחותיו ויעזור יותר ביום. אבל אם כן הוא רוצה לעזור - הוא יכול להחליף חיתול, אם צריך, או לעורר את התינוק אם הוא זקוק לזה (אבל זה רק בתינוקות קטנים במשקל). אם התינוק ישן רחוק מהאמא הוא גם יכול להביא אותו אליה.

2- האם זה טוב ונכון לכם? לנו לא, אני שמחה ורוצה בקרבתו גם אם לא נוגעים. אבל אם לכם נכון משהו אחר זה גם בסדר

1. פחות פעיל בלילות

2. זה רעיון מצויין להעיר אותו לגרעפס של אחרי שלפעמים נמשך מלא מלא זמן לפחות כשאת שנייה אחרי לידה

1. יכול להביא ולהחזיר את התינוק למיטה שלו, להחזיק לגרעפס, להחליף חיתול אם צריך

אני לא רואה טעם בזה אם האימא גם ככה ערה, אלא אם היא ממש גמורה. אני נעזרת בבעלי רק בימים הראשונים ממש אחרי הלידה או אם אני מאוד לא מרגישה טוב

2.לדעתי לעשות את זה מידי פעם זה מעולה ואם במקרה יש לנו חדר ריק בבית אז מבחינתי שבעלי יישן שם לילה רצוף ולא יקום כשהקטנים קמים. אצלנו במצב רגיל הוא לא עושה כלום בלילה, אבל כשהתינוק מתעורר זה מעיר אותו לרגע וגם אם הוא לא קם ונרדם חזרה תוך רגע זה משפיע עליו והוא מרגיש שהוא ישן פחות טוב.

שאני אחראית בלילה והוא קם מוקדם. זא אם התינוק ער מ5 אז הוא איתו ומארגן ומפזר את השאר ואני ישנה. זה מאד התאים לשנינו ולצרכים שלנו

בחיים לא שקלנו שינה בחדר אחר נשמע לי אישית כמו מצב שהיה מגביר אצלי סיכוי לדיכאון. אחד הדברים אחרי לידה שקשים לי זו התחושה שאני נמצאת בממד אחר משאר העולם, לא הייתי רוצה עוד תחושת נתק

אם נגיד הם ינקו מלא זמן ואז התחילה סאגת גזים וכאבי בטן מתמשכת כן היתי מעירה אותו כדי שאנוח בין הנקה להנקה

אבל בכללי- אני העדפתי לקום בלילה

והעיקר שאת החפנות בוקר אוכל לישון

כי הכי ושנאת להתחיל יום לפנות בוקר עייפב

כשאני ישנה אפילו שעתיים לפנות בוקר אז קמה עם כח יותר

בחודשיים הראשונים הבעל יכול להיות פעיל בהחלט ולעזור גם בלילות בהנקה מלאה

כי הוא זה שמטפל בתינוק את שאר הדברים(דרעפס, החלפת טיטול, כאבי בטן,הרדמה) והאמא מניקה וחוזרת לישון לצבור כוחות ליום מחרת שגם ככה היא כל היום עם התינוק ואבא בעבודה.

לגבי שינה נפרדת.. ממש לא! בעיני לא טוב לזוגיות.

1. בדרך כלל התינוקת קמה לינוק וחוזרת לישון

אז בעלי לא קם אבל אם יש לה גרעפס והיא לא רגועה הוא קם

בכל מקרה גם אני צריכה לקום מוקדם ולתפקד.  .אני לא בחופשת לידה

2. בחיים לא. אני חייבת אותו לידי תמיד

2. לדעתי ממש לא.

1. בדכ בעלי ישן בתקופה שאני מניקה הנקה מלאה

קורה אולי פעם-פעמיים שאני מעירה אותו כשהתינוק לא צריך לינוק אבל ממש לא רגוע וצריך ידיים ואני כבר גמורה.

2. אצלנו בשום מצב אנחנו לא ישנים בחדרים נפרדים.

לא מספיק רק אני קמה בלילה אני גם צריכה לישון לבד?!

1. זה מאוד תלוי כמה התינוק קם.

אם הוא רק יונק וחוזר מיד לישון, אני לא מעירה אותו. אם כי היו לי תקופות שהייתי ישנה חזק ולא היה לי כח לזוז, ובעלי היה קם בקלות הוא היה מביא לי אותו למיטה ואח''כ מחזיר אותו. אבל עם התינוק הנוכחי בעלי ישן חזקקק לא מעירה אותו בכלל.

אם התינוק חוגג,  צריך שיןציאו לו גרפס, החלפות, נידנודים ושאר מרעין בישין... חד משמעית מצרפת את הבעל ללילות !

2. בגדול, לא מתאים לישון בחדר אחר.

זוג ישן יחד בחדר. הוא לא אמור להתעורר אם אין צרחות... אלא אם כן השינה שלו מאוד מאוד מאוד חלשה (די נדיר אצל גברים, לא?) וזה דופק לו את כל היום...

אצלי הוא כמעט לא קם כי אני אמרתי לו שאין טעם.

מכירה זוגות שהוא קם כדי להוציא לתינוק גרעפס/ להביא את התינוק מהעריסה וכו'.

אני מעירה אותו אם יש לי צורך (אני ערה כבר 3 שעות והילדה לא נרדמת חזרה למשל.. )

2. בעיני לא. לא בא לי להרגיש שהתינוק גוזל ממני גם שעות שינה וגם תחושת זוגיות נורמלית. אבל מהרגע שאמרתי לבעלי שהוא לא צריך לקום הוא סיגל יכולות מופלאות של שמיעה סלקטיבית והוא לא מתעורר מהבכי של התינוק. 

אבל היה לנו הסדר שאם אחרי ההנקה גרעפס לא מגיע תוך חמש דקות והפיצית לא מרגישה עדיין בנוח- היא עוברת אליו.

זה היה יעיל, אבל! לפעמים המחיר של זה היה תסכולים מהניסיונות להעיר אותו, בייחודד שבעלי שומע רק באוזן אחת ובאוטומט שלו אם לא באלו על השעון מעורר (אני במקרה הזה) הוא פשוט מסתובב לצד השני ולכי תנסי לסובב עכשיו, במיוחד אם אסורים 😆

בקיצוררר תלוי כמה אנרגיה יוצאת על הקימה שלו.

2. לא. ירגיש לי בודד מידי … אבל כמו שכבר אמרתי, גם ככה לבחור יש פתרונות משלו.

אולי שהבעל ישן עם אטמי אוזניים באוזן אחת 😂

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.

ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).

הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.

זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.

לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

נראה לי שאם לא יחזרו למסגרות אני בכל מקרה לא אשלח, גם ככה יש עוד ילדים בבית...

זה הכי טוב.
להחזיר למטפלת הישנה, ושוב להוציא ממטפלת ולהעביר לחדשה נשמע מסובך מידי...
וכל זה אחרי שהסתגל והיה בהפסקה בגלל מלחמה/חגים... זה מבלבל והוא פיצי.
אם את עדיין לא חוזרת לעבוד ויש לך אפשרות כלכלית ופיזית, אין שאלה בכלל, לטובתו תישארי איתו.
כשתחזרי לעבוד בע"ה תכניסי אותו בהדרגה למטפלת החדשה (וחסכת לו פה בלבול חוזר ממטפלת ישנה לחדשה ובמדינה שלנו לכי תדעי עוד מה יהיה...) בבטחה ובטוב. (ונקווה שעד אז תיגמר המלחמה)

הבעיה היא שיכול להיות שיחזרו רק למקומות עם מרחבים מוגנים, כלומר כשעדיין יהיו אזעקות, ואז הגדולים יחזרו ואני אחזור לעבודה, ואצטרך להחליט מה לעשות איתו.

אני בעיקר עצמאית, אז אני יכולה להחליט לעבוד פחות בזמן הזה, אבל זה יהיה לי קשה נפשית...

אבל אם ת עובדת, אין מה לעשות הוא צריך מסגרת...
כלומר אין לך ברירה כל כך, לשלוח אותו למפלת הראשונה וכשהיא תצא לחופשת לידה להעביר אותו בתיווך שלך ובשלבים שלא יהיה לו קשה.

גם הפרידה מהמטפלת הישנה חשובה, שיהיה תהליך כלשהו

לשלוח למטפלת בלי ממ''ד?

נראה לי זה ממש תלוי כמה אזעקות יש אצלכם.

אם מורידים את שיקול הממ''ד- נראה לי שבהחלט עדיף למטפלת החדשה.

אבל אם את גרה באזור שכן יש בו אזעקות, הייתי מחזירה למטפלת הרגילה. כי לשלוח למקום בלי ממ''ד זה סכנה ממש, ומקווה שתוך 3 שבועות המלחמה תיגמר.