לפי מה שאת מתארת, אם יש את היכולת, חד משמעית הייתי מעבירה.

למה להשאיר במעון כשלא טוב לו?

יש דברים שאני חושבת שאפשר להחליק

אבל חוזר מורעב?

לא אוהב את המטפלת? אין דמות קבועה שמקבלת את פניו בבוקר? מדבר על עונשים הרבה?

לי נשמע לא תקין. גם אם לא אלימות מובהקת, זה פשוט לא נשמע מקום שטוב בו לילד .

יש לך אפשרות אחרת, שאני מבינה את החששות בה, אבל הם לא מובהקים. אם יש המלצות על הגננת, אם יש לך שם עם מי לעבוד, הייתי לגמרי הולכת על זה 

לגבי זה שהוא קטן מכולם - לא חושבת שזה נורא.

הבת שלי גם בגן פרטי שהיא בין הקטנים שם (מהגדולים של המחזור הבא) והיא מסתדרת שם מהמם.

מבינה גם שאין ממש ממה לחשוש

תודה על מה שכתבתן

לגמרי קיבלתי דחיפה 

זה לא נשמע גנון גדול, אם 2 אנשי צוות על 15 ילדים, זה אחת על שמונה בערך, שזה פחות ילדים מתקן של מעון ..

נשמע מצויין

ממה שאת מתארת אם,הייתי במקומך ואם יש מקום פנוי בגן הפרטי הייתי האמת מעבירה ללא התלבטות..

נכון שזה שהוא הקטן זה יכול להטריד אבל מצד שני אם המסגרת עצמה יותר אינטימית אז הוא דווקא כן יכול מאד להתפתח (כך היה עם הבן שלי שהיה בן הקטנים ולמד מהגדולים והתפתח ממש יפה בזכות זה).

מבחינת הדיבור ממה שאת מתארת נשמע לגמרי תואם גיל. בגיל הזה עוד הגיוני שהילד עוד לא אומר מילים בשלמותם אלא חלקי מילים ומאד הגיוני שבגלל זה הסביבה הקרובה של הילד יותר תבין אותו מאשר אנשים זרים, עם הגיל מובנות הדיבור מתפתחת יותר. לאט לאט המטפלות בגן יכירו את הבן שלך ויבינו את המילים שאומר מתוך ההקשר. ובנוסף הגיוני שילד יותר ידבר בסביבה המוכרת לו מאשר בסביבה חדשה, זה עניינים רגשיים ועניין של ביטחון שלאט לאט מצטבר.

בהצלחה בבחירות!

מטפלת גרועה זה הכי גרוע

ולגבי מה שגיסתך אמרה

בחיים יש מספיק דברים שמחשלים ילדים

אני לא אוסיף כאלה מיוזמתי!!!!

מטפלת טובה זה כל כך חשוב

וחא אהבתי בכלל מה שגיסתך אמרה (במחילה) מזה יחשל??? הוא תינוק!! אולי נשים אותו מול משהו שהוא הכי מפחד בשביל לחשל?! ומצד שני אם כבר לחשל שיתחשל עם גננת מהממת וילדים טיפה גדולים

אני הייתי מעבירה כבר מחר לא מרגיש לי בכלל המעון הזה

את לא יכולה לקפוץ לראות/ לשמוע בעצמך מה הולך שם?

את יודעת שתוסס שם או שאת מדמיינת בגלל שזה גן של 15 בנים?

שתדעי שבכלל לא מחייב גן תוסס.

כשיש גננת טובה היא תדע ליישר גם את התוססים ולתת מקום וביטחון לשקטים יותר.

אם יש שם תסיסה אולי בכל זאת גם הגננת לא מציאה.

לגבי המעון, דיברת עם המנהלת? לא נשמע לי בכלל הקטע עם העונש. זה שהוא לא מוכן לדבר על המטפלת, יכול להיות שסתם הוא לא מתחבר אליה, ויכול להיות שלא סתם. לגבי העונש נשמע מטריד.

אני לא חושבת שמקליט זה מה שיתן את המידע.

גם זה שהגן ליד הבית נשמע כמו יתרון גדול. שווה לבדוק מה הולך שם ואין כמו מראה עיניים.

אם את באה באמצע היום (תבואי בכל מיני מצבים: במשחק חופשי. במשחק חצר. בזמן האוכל)

כשיש השתוללות זה מורגש מיד.

הפרטי. הסיבות שכתבת למה לא - לא משמעותיות בעיניי.

אבל רק רוצה לומר על כך שהוא לא מדבר בגן ובבית לא מפסיק לדבר - גם הבת שלי ככה. ואפילו עכשיו נמצאים פה סבא וסבתא והיא שותקת. פעילה ושמחה, וגם בגן ככה, אבל לא מדברת. הרבה ילדים ככה בגיל הזה, לדעתי ומנסיוני, לפחות בתחילת שנה...

בהצלחה בהחלטות!

כי לא את פתחת את השרשור, אבל אני כן רוצה להאיר שאם יש ילד שממש מדבר חופשי בבית, ולא מדבר בכלל בסיטואציות מסוימות- זה עלול להעיד על אילמות סלקטיבית, שזו הפרעת חרדה לא פשוטה בכלל (שאם מתערבים ומטפלים בה נכון בגיל צעיר יכולה להעלם לחלוטין, אבל אם לא היא עלולה להחמיר וללוות את הילד שנים קדימה).

אז באמת יש משהו טבעי ובריא כשילד מתנהג בצורה שונה בסיטואציות שונות (כמו שכולנו מתנהגים קצת אחרת בבית, בעבודה או בפגישה עם חברות), אבל גם בזה צריכה להיות מידתיות.

ועקבתי אחרי הבת הקודמת שלי בעניין הזה (אצלה זה היה הרבה יותר חריף - לא רק שהיא לא דיברה בחברת זרים, היא גם הייתה בוכה), אבל ב"ה בגן עירייה זה הסתדר - היא גם התחילה לדבר וגם לא בכתה יותר. (ואצלה זה ודאי ישב על חרדה. עדיין יש לה תופעות של חרדה לפעמים.)

אני עוקבת גם אחרי הילדונת הנוכחית, למרות שאצלה המצב טוב בהרבה (היא משתפת פעולה ומתקשרת בלי דיבור). היא התחילה גם טיפול אצל קלינאית תקשורת, והקלינאית לא נלחצה מזה שאצלה היא לא מדברת (אמרה לנו לכתוב לה את כל המבעים שלה או לצלם אותה, כדי שתדע מה המצב האמיתי).

בכל אופן, חשוב שכתבת את זה! זה באמת משהו שצריך להיות מודעים אליו ולטפל כשמדובר בגילאים גדולים יותר.

וברור לי שאת דואגת ומטפלת בילדים שלך.

רק היה לי חשוב להעלות את זה למודעות, כדי שאם במקרה קוראת כאן מישהי שהבן שלה לא מדבר בכלל במסגרת- שתדע שזה נושא שמצריך בדיקה.

דווקא ממה שאני למדתי אם מישהו בוכה זה גם סימן טוב- כי הוא מרשה לעצמו להביע מצוקה, ובאילמות סלקטיבית בד"כ הילד אפילו לא יפנה לעזרה. ממש ישתוק, לפעמים אפילו הבעת הפנים תהיה קפואה.

אני מאוד רגישה לנושא כי טיפלתי בילדה כזו, ששנים אמרו להורים שזה הגיוני שהילדה לא מדברת, ובמעון ובגן 3 אפילו לא שמו לב שיש משהו, כי הילדה מעולם לא התלוננה ופשוט הפכה לשקופה. וזה ממש עצוב וקורע לב לראות את ההבדל בין הסרטונים של איך הילדה בבית לבין הילדה המשותקת מפחד שראיתי בגן...

אז אני מרגישה שליחות להעלות את זה למודעות. שהורים ישאלו את המסגרת האם ואיך הילד מדבר, ויוודאו שלא נכנסים חס וחלילה למקום הקשה הזה.

לדעתי בשלב הזה של השנה לא הגיוני שמטפלת לא תדע שילד בקבוצה שלה מדבר.

מדבר פחות, הגיוני. לא מדבר? לא הגיוני בכלל.

שמט0לת אומרת שלא שמעה בכלל ילד מתחילת שנה

היא עוד אמרה את זה ברבים

שיש ילדים שמעולם לא שמעה

הזוי ברמות

מילא ילד אחת עם הפרעה - אבל כמה?????

הבן שלי כן מדבר במשחק עם השכנים

כן מדבר אצל סבא וסבתא ועם הבני דודים - לפעמים לוקח כמובן קצת זמן להפשיר אבן בסה''כ מדבר

בשבת נעצר ברחוב לדבר עם סבאלה ומסביר לו בחצאי מילים שחייב להביא לו טופי (כי סבא מביא לו תמיד..)

רק במעון אני מבינה שלא מדבר הרבה

זה אומר שב''ה בלי החרדה?

ילד עם הפרעת חרדה בד"כ לא ידבר מחוץ לבית.

לא במסגרת, לא בגן שעשועים, ולא עם סבא וסבתא.

(לפעמים כן ידבר רק עם ילד אחד ספציפי, או קבוצת ילדים. אבל ילד שמדבר עם בני דודים ועם סבא באמצע הרחוב... נשמע לי תקין לגמרי). 

ילדים עם סלקטיב מיוטיזם לא ידברו כלל עם אנשים שהם לא האנשים המוכרים להם מהיומיום ( ולא רק "פחות מדבר") לעומת דיבור לגמרי תקין בבית עם בני המשפחה הקרובה.

כנראה הוא פחות מדבר שם כי זה באמת זו הסביבה הפחות בטוחה בשבילו, אבל זה לא בגדר ההפרעה אלא בגדר התקין, לדעתי.

שמעתי את זה מכמה מטפלות, וגם מגננות חינוך מיוחד (שזה דומה מבחינת הרמה הקוגנטיבית לגיל של מעון).

אז לפני החגים היה בקושי חודש, ומאז החגים שבועיים-שלושה - זה באמת לא תמיד מספיק בשביל ילד להתרגל ולצבור ביטחון כדי לדבר...

הייתי מעבירה

באופן כללי חושבת שעדיף לילדים להיות במסגרת שדורשת יותר מבחינה קוגנטיבית ושפתית

אני חושבת שזה מפתח יותר, כמובן לא מסגרת שלא תואמת רגשית

אבל לדעתי העניין שהם מקבלים מחשיפה לילדים ופעיליות מעניינות נותנות להם המון ועוזרות להם להתמודד רגשית

הייתי מעבירה בלי לחשוב פעמיים

נגיד קבוצה שהוא יהיה בה הגדול ולא הקטן?

לגבי זה שיש ילדים שלא שמעה בכלל, יש ממש תופעה כזו שבבית מדברים בלי סוף ובגן לא מוציאים מילה..

לגבי השינה, ככה זה במעון, כולם ישנים..

החלטות טובות!

המנהלת מעון טענה שלא רואה שום סיבה

מה גם שאין מקום בקבוצות אחרות

ידוע לי כמובן שישנים צהריים בכל מעון

בגן הפרטי לא ישנים צהריים ככה שזה עוד יתרון.. 

שאמנם יש תופעה כזו של ילדים שמדברים בבית אבל במסגרת שותקים לחלוטין- אבל זו לא תופעה תקינה.

אם זה ממש מובהק, זה עלול להיחשב 'אילמות סלקטיבית' שזו הפרעת חרדה לכל דבר ועניין, וממש לא משהו שהיית רוצה שיהיה לילד שלך (או של מישהו בעמ"י). זה גם לא משהו נפוץ.

הגיוני שילד ידבר פחות במסגרת. אבל לא ידבר בכלל, עד רמה שהמטפלת לא יודעת אם הוא יודע לדבר או לא- זו נורת אזהרה מהבהבת.

הייתי מעבירה או מקליטה במיידי

ילד שמדבר על עונש לא רוצה ללכת לגן בימים שהגננת נמצאת יותר מהבהב מזה אין!

וגם זה שהוא חוזר מורעב וממש צמא

ילד אחד שלי היה חוזר מורעב וצמא ממש, דיברתי על זה כל הזמן עם המטפלות.

מנהלת המעון הציעה שאבוא חצי שעה קודם לראות מה הוא אוכל, ואכן הייתי מגיעה, הוא היה אוכל את הכריך והפרי של מנת ביניים ועדיין חוזר הביתה מורעב. לגבי צמא הוא היה שוכח לבקש. ביקשתי כמה פעמים שיציעו לו, אבל בצדק אמרו שהבקבוקים שלהם נגישים ומי שצמא בא לשתות. הוא פשוט היה עסוק במשחק ולא שם לב לצמא עד שאספתי אותו.

זה גם יכול לקרות.

אם יש לו נסיעה באוטובוס ולא תמיד אוטובוס מגיע מיד, הגיוני שיהיה רעב וצמא בבית.

נכון שחשוב לבדוק, אבל לא הייתי מגדירה את זה אדום מהבהב. בטח אם לא נעשתה פניה לצוות לפני כן. לילדים שונים יש תיאבון שונה והרגלי אכילה שונים.

אבל זה דגל אדום, משהו שמעורר חשד

במיוחד אם יש עוד דברים שמוסיפים על כך

אם זה אוכל שאת מביאה,

או כמו במעון שמאכילים שם

ואם יש ארוחת צהריים או לא

שונה ילד בן 8

מילד בן שנתיים וחצי

אם האוכל זה מהמעון, אין לך דרך לדעת כמה הילד אכל מהבוקר ועד שעות אחה''צ.

יכול להיות שהוא עדיין רעב, אבל על בסיס קבוע זה מעלה סימן שאלה וצורך לבדוק למה.

כשההתנהלות היא כמו שהפותחת תיארה, הגיוני שכמו ש''פספסה'' שיש ילדים שמדברים היא גם פספסה שילד לא אכל או שתה כל היום.

בעיני כשילד קטן חוזר מורעב כל יום, זה מעלה סימן שאלה גדול 

גם אני הייתי לא מזמן באותה סיטואציה

ולמרות שלא היו לי דגלים אדומים ברורים החלטתי להעביר אותו ואני מברכת על זה.

אם את רוצה שאפרט יותר אני יכולה בפרטי...

נשמע שלא טוב לו שם. יש אופציה טובה, אז למה לא??

פחות נשמע לי מחשיש הקטע שכולם בנים, וגם זה שהכי קטן אם זה לא בפער.

ומטפלת וסייעת על 15 ילדים בגיל הזה זה מעולה! במעון יש מטפלת אחת על כל 11 ילדים.

הייתי מעבירה…אפילו יום אחד לא הייתי משאירה יותר

הייתי מנסה בתוך שבוע להתייעץ עם עוד הורים בקבוצה מה הם שומעים מהילדים שלהם

במנגינה שכתבת את הדברים את מחפשת להוכיח שהתחושות שלך מוצדקות, אז מה מונע ממך לשים מקליט?

מהנוחות שהגן יותר קרוב והקבוצה יותר קטנה כן הייתי נוטה להעביר לדעתי אני לא בעד מעון בכלל אין לי שום אמון במסגרות האלו...

אני שנה שלמה הסתובבתי כמוך עם חשדות, לא ישנתי בלילה מדאגה. גם שיתפתי פה.

שנה אחרי אמא שמה מקליט והוציאו את המטפלת הספציפית שהייתה של הבן שלי.... הייתה "רק" אלימות מילולית.

וגם לי אמרו שאני סתם מגזימה, ושהילד לא אוהב את המטפלת כי מרגיש אותי ועוד כאלה.

וגם במעון שלו לקראת חנוכה סיפרתי להם משהו שאמר ו2 מטפלןת מהכיתה הזאת התפלאו ואמרו לי "מה, הוא מדבר?"

קיצור, נשמע שיש לך אופציה אחרת מעולה. הייתי מעבירה בטוח.

וואי איזה קשוח לגלות את זה

ומצד שני כמה רגישה את כאמא לילדים שלך זה ממש מרגש

כי בעיניי הטיעונים בעד ונגד לא מתחילים להשתוות במשקל שלהם אחד לשני. אם הייתי במצב שלכם, הסיבה היחידה לא להעביר היתה אם לא היתה שום אלטרנטיבה, ונשמע שלכם יש אחלה אלטרנטיבה עם חסרונות ממש זניחים. יכול להיות שמה שגיסתך אמרה גרם לך להרגיש מפונקת או מפנקת מידי? כי אם כן, זרקי את זה לפח. ילד קטן צריך חום ואהבה, לא 'להתחשל'. החיים יחשלו אותו מספיק כשיגדל, אני מבטיחה. עכשיו צריך שיהיה לו טוב ודי ברור שהוא במקום שעושה לו רע.

מרבית השנה לגמרי עוד לפנינו.. אולי יעזור לך להחלטה..

דרך אגב, עשיתי את זה גם, כשהיה חשד שבמעון לא היה טוב לבת שלי, העברתי אותה למסגרת פרטית ביישוב, ועד היום שמחה על ההחלטה הזו.. למרות שעלה יותר כסף, ובימי שישי היא היתה איתנו בבית.

מתלבטת באיזה רמה צריכה לאכול את עצמי שלא עשיתי את זה עד עכשיו

איכשהו ניסיתי לסמוך על גיסתי שאמרה שצריכה 'לגונן' עליו קצת פחות.. הרגשתי לידה אמא מידי דואגת טמפנקת

אם כי אחרי שקוראת אתכן - אני לגמרי מבינה שזה חשוב מאוד ואפילו קריטי

התקשרתי לגננת בגן השני אתמול בלילה,

לא הבנתי אותה נכון בפעם הקודמת

כרגע הכיתה עוד ענקית - מכילה 29 ילדים עם אנשי צוות בהתאם

ברגע שהיא תגיע לכמות של 32 ילדים היא מפצלת לשתי כיתות כך שכל כיתה תכיל 16 ילדים.. כרגע אנחנו בחוסר של 2 ילדים..

בקטנה, לטענתה בין סוכות לחנוכה הכיתה תמיד מתפצלת (הגננת המקסימה תהיה בכיתה של הקטנים יותר - בכיתה של הבן שלי..)

הבן שלי גם צפוי להמשיך שנה הבאה עם רוב הילדים בכיתה הזאת לגן של שנה הבאה - ככה שאמנם יש מעבר אבל לא יקרה שוב עד כיתה א פלוס מינוס..

היא מזה מתוקה, הזמינה אותי לבוא לבקר איתו בגן

שאלתי אותה מתי היא רוצה אמרה לי שזה לא משנה לה - הביאה את הקוד של השער אמרה לי לבוא מתי שמסתדר (ציינה מה הלוז ואני יכולה להחליט אם לבוא בזמן משחק ריכוז סיפור וכו' - אהבתי ממש את הזרימה הזאת. את היכולת להכניס הורים בלי לתאם שעה מדויקת!!)

בקיצור, מחכים לפיצול

כבר הודעתי גם במעון על עזיבה

כיף לנו בקיצר תודה לה' ❤️

תודה לכן שאתן פה,

לגמרי חידדתן את העניין.

(אנחנו ההורים כמו שני מטומטמים האמנו בזה שבאמת צריך לחשל 🤣🤣🤣 מה יהיה איתנו מהההההה)

ניסיתם להקשיב לעצה של הורים שלכאורה מנוסים מכם, וזה הגיוני.

מזל שאת כאן בפורום, ויש עוד הורים מנוסים להתייעץ איתם

אבל בעיקר - אני חושבת שאתם יכולים ללמוד מזה שאתם בעצמכם ההורים הכי מנוסים בשביל הילד שלכם! ותקשיבו למה שהלב שלכם אומר בהקשר אליו ולאחיו. כי אתם יודעים הכי טוב מה הוא צריך ❤️

בע"ה שהמעבר יהיה בשלום ובמהרה!

בכל שלב עשיתם את ההכי טוב שהייתם יכולים לעשות בהתאם למה שידעתם באותו השלב.

ועכשיו יש לך ידע נוסף, וכשקיבלת אותו פעלת בצורה הכי טובה שאפשר. 

את נשמעת אמא מהממת שדואגת לבן שלה ועושה בשבילו את ההכי טוב שאפשר.

בבקשה אל תלקי את עצמך!

ואיזה כייף! נשמעת גננת מקסימה ולגמרי נותן ביטחון שאפשר לבוא מתי שרוצים בלי להודיע.

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

שהיא בעצם פגישה שכוללת

תשאול ושיח סביב נושא של פוריות , ווסתות וכו'

הסבר קצר על השיטה

ותרגול

לפי הצורך המדריכה נותנת לך תרגילים לעשות

היא מלמדת אותך אותם ובעצם המטרה היא לוודא שאת יודעת לתרגל טוב את ההתעמלות  הזאת

כדי שבבית תוכלי להפיק תועלת ולהמשיך את התרגול.

פגישה שנייה זה גם כדי להשלים חלק מהתרגילים אם לא הספקתם בפעם הראשונה

וגם כדי לחזור שוב על כל התירגול בצורה נכונה

אם צריך.

זה מה שאני יודעת

באינטרנט יש תרגילים אבל אני לא יודעת לומר אם זה תרגול מסודר כמו בשיטה עצמה שלומדים מהמדריכה. 

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.

ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).

הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.

זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.

כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.

ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.

מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.

וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

בתור מישהי שיש לה מחזורים לא סדירים

ואחרי ניסיונות להכנס להריון של שנה וחצי

הלכתי לדיקור (זה סדרה של טיפולים, יקר אבל שווה כל שקל)

המחזור התחיל לדפוק כל חודש כמו שלא היה לי בחיים

ועכשיו ברוך ה' בהריון.

השקעה ששווה כל שקל.

אם תכתבי מאיזה איזור את, אולי אני אוכל להמליץ לך.

אבל חשוב לקחת מישהי מומלצת ולא מהקופה...

וכן חשוב לדעת זה לא נחשב הרבה זמן לנסות...

בדכ ההנחיה היא להתחיל בירור רק אחרי שנה של ניסיונות.. וגם לפעמים לגוף לוקח זמן להתאושש ממניעה (שאגב גם בזה דיקור יכול לעזור(

חיבוק 🫂

כלומר, אין את המראה האופייני בא"ס

אבל יש לי מחזורים ארוכים מאוד וחלקם ללא ביוץ

נכנסתי להריון טבעי 4 פעמים, ופעם אחת נעזרתי באיקקלומין, בילד השלישי

זה ממש ממש לא נורא

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.

לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

ותכלס הזוי להשתמש בזה כאילו זה כלום

יש לזה השפעות ככ מטורפות על הגוף.... והנפש..

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.